טיפה ארוך אבל חשוב יותר מידי.

אז ככה, יכול להיות שיש בינכם כאלה שהם "נולדו להיות מדריכים", האלו שמתאימים בול לחברה שהם נולדו בה, וכל דבר שצריך לעשות בשבט הם האדם שלכאורה מוביל הכל (לפעמים זה רק נראה שהוא מוביל הכל...), כמו שאמרתי "נולד להיות מדריך". זה לא רק אתם, אבל זה מופיע בעיקר במדריכים מהסוג שלכם.

כשאתם מדריכים, שימו לב שאתם מתייחסים, מאירים פנים, נותנים הזדמנות לכל החניכים. לא משנה כמה החניך הזה כישלון וכמה החניך הזה חסר קישורים חברתיים, וכמה החניך הזה ילד בית.

אז תקחו כמה דקות ותחשבו על כל חניך וחניך שלכם, מה היחס שלכם אליו,כמה אתם מתקשרים איתו, גם אם אתם בטוחים שאתם נחמדים לכל החניכים שלכם, גם אם אני לא יודעת מה אתם חושבים לגבי ההדרכה שלכם.

הגיוני ואתם לא יודעים כמה מדריך הוא דמות חשובה בחיים של חניך (בעיקר אצל אלו שפחות מתאימים לחברה שנולדו בה). להיות טוב, מאיר פנים, נותן הזדמנות, מקשיב, חבר כלפי החניך יכול להציל אותו משבירה ברגעים שהכי קשה לו, זה גם הופך אותכם כמעט אוטומטית למדריך הכי טוב שאי פעם היה לשבט ולחניך. מצד שני, אם אתם לא ככה כלפי כל חניך, אין לכם מושג כמה הוא כמעט וישנא (עד כמה שזה מזעזע) אותכם להמשך החיים שלו.

ולסיכום, פעם חברה שלי אמרה לי "כשאגדל אני לא חושבת שארצה להיכנס להדרכה, אני מרגישה שבנ"ע זה לא כל כך חשוב, הייתי מעדיפה להתנדב במקום כמו שמחה לילד." אני לגמרי לא מסכימה אם זה, וזה לא רק העניין שאני לגמרי מאמינהה באידיאלים ובעקרונות של בנ"ע, כמעט ובכלל לא, זה פשוט כמה אתם יכולים להשפיע, נכון שלא רואים באותו רגע את החיוך של החניך, כמו שרואים חיוך של ילד חולה, אבל פשוט, לאף אחד אין מושג כמה אתם הופכים את החיים של החניכים שלכם, לא משנה באיזה גיל הם. אתם יכולים להפוך להם את החיים אבל, אתם גם יכולים לא להשפיע עליהם בגרוש ורק ליצור ערמות של תיאוב אצלם בלב בגלל שאתם פשוט לא שמים לב, שוב, לא משנה כמה הילדים האלו חזקים ריגשית ובאיזה גיל הם.

תמשיכו במלאכת הקודשת, ובבקשה תקחו כמה דקות למחשבה על היחס שלכם לכל חניך וחניך,

המון תודות, שוב, שכויי'ח על כל מה שאתם עושים ועל שקראתם את כל זה.

יש למישו אולי?

חברה שלי מחפשת וכדאי גם סניף שהוא נורמלי ולא עכשיו ממש חילוני (סניף מעורב זה ממש אחלה)

טוב נושא קשוח אז ככה..

בתחילת ההדרכה היה לי ולמדשית שלי(נקרא לה א )בעיה עם עוד מדשית שלנו(נקרא לה ב) (אנחנו רביעיה). היה קשוח ממש. מלא אנשים התערבו בזה (הקומונרית, מהנוער ובכללי כל הצוות וכו)אומרת דוגרי הרבה מזה זה אני ומדשית א הגזמנו וחיפשנו אותה מלא ממש וכל דבר שעשתה הערנו לה ודווקא מדשית ב היתה בהקשבה וכיבדה ממש וממש השתדלה לשנות(מה שאני משה לב בדיעבד עכישו אז סתם הייתי חמה עליה ברמות לאיודעת להסביר למה). 

אחרי התערבות ודיבור הבעיה נפתרה(לפחות ככה אני ראיתי אתזה.) ביקשתי סליחה ושמנו את הדברים מאחורה.

עכשיו שמתי לב שמדשית א כל הזמן מעירה/ מחפשת את מדשית ב כאילו על סתם דברים היא איחרה טיפה כי אבא שלה במילואים ועזרה קצת בבית והיא עשתה פרצוף ואמרה לי אחכ שזה לא ניראה לה ובכללי על כל דבר היא מעירה מעקמת אף וכו.

עכשיו יש לי התלבטות אם להעיר לה ולהגיד לה כאילו היה מריבה את צודקת אבל שמנו תדברים מאחורינו תני לה קצת להוכיח את עצמה לא כל הזמן להסתכל בזכוכית מגדלת על מה שהיא עושה. או להתעלם ולראות מה יקרה ואולי להגיד לקומונרית

קיצור מקווה שיצא מובן מה אומרים?

מצרף סרט קצר שעשינו, מסוקרן לשמוע תגובות ומחשבות שלכם עליו

במשפט - יוני המדריך, חותך את הקשר עם סיגל מבני עקיבא, בשם התחזקותו הרוחנית, אך מגלה שההתמודדות רק מתחילה. 

מה עושים בחודש ארגון? לגבי צביעת קירות

רעיונות לקטעים/משפטים לקלסר הדרכה?

וכמובן רעיונות למה להכניס לבפנים (חוץ מהכנת פעולה, רעיונות לערבים וכו)

ואשמח גם לקטעים ולמה להכניס לקלסר של נחשון (קטעים על עשיה וכו)

תודה רבה!