ולטובתך, קחי את הרצון הבסיסי הזה קדימה

ונסי ליצור איתו קשר ממשי.

בהצלחה!

אם את בגיל ששייך להתחתן (אם לא - אז סתם בגיל צעיר חבל ליצור קשר), אז את יכולה בלב שקט לנסות לברר.  כמובן - בשכל. יש מי ששייך לברר איתו ישירות - ויש דרך צד שלישי.  אם יתברר שגם מצידו יש מה לדבר - קדימה, תתבררו. אם יתברר שלא שייך מבחינתו - תסיחי את הדעת.  אך בוודאי שלא כדאי סתם להסתובב עם מישהו בראש בלי לדעת אם יצא מזה משהו.

והפרש של שנתיים לטובת הבחור, בגיל נישואין, זה ממש מצוין.

בת כמה את?

שאני בת 18...

סיימתי בגרויות אבל אני יוצאת לשירות לאומי...

לא יודעת אם מתאם לי בכלל.....

להתבגר קצת

להכיר את החיים בעולם שלא מתחת לסינר של אמא...

להכיר מה זה לגור בדירה עם שותפות- ואיך מסתדרים...

הבלחיות יכולה לחכות קצת..

יש בזה שיקולים לשני הצדדים, שאני מניח שבתור אולפניסטית ממוצעת חפרו לך עליהם (או לפחות על צד אחד שלהם... ) מספיק פעמים, וחבל שאני אחפור לך עליהם שוב.

בסופו של דבר, תנסי לעצור רגע ולחשוב- את רוצה להתחתן כרגע?

תנתקי את עצמך ממה ש"בא לי" וממה שקורץ כרגע לעשות, ותעבדי עם השכל.

אם את רוצה להתחתן- לכי על זה. אם לא- תתרחקי כמו מאש...

תעשי שירות לאומי.. תתפקסי על עצמך - ואולי יהיה מה לדבר בהמשך

(כן, עכשיו כולם תהיו בהלם שלא שלחתי אותה להתחתן..

מה לעשות? למקרה דנן לא נראה לי שייך)

(ולא מתנגד באידאולוגיה לחתונה בגיל צעיר..)

לפי מה שכתבת, אני מסכימה עם הכותבים כאן- שעוד יש זמן.

אבל גם לי אל תקשיבי

תקשיבי לעצמך, ולה' יתברך- מה הוא רוצה ממך עכשיו?

כמובן תתפללי על זה, לא לפספס את רצון ה'

ולכי להתייעץ אחרי זה עם אנשים חכמים-

(אבל כאלה שיקשיבו לך לפני שעונים...)

האם את מוכנה?

ואולי יש משהו ספציפי  שאת צריכה לעבוד עליו לפני?

בהצלחה ענקית

וברוכה הבאה לפורום!!!

אני לא מי יודע מה מפה.. אבל כיף שאנשים חדשים מצטרפים עם שאלות.. 

(נראה לי..

בכל אופן.. שיהיה ב"הצלחה מרובה

ושבוע טוב

מצד אחד - אם מישהי מרגישה שענין הנישואין עוד רחוק ממנה, או שזה פשוט באמת עדיין לא שייך לעניינה - אז זה לא זמן לגלגל דברים בכיוון זה.

מצד שני - אם היא כן קרובה לשלב הזה ויש מישהו שנראה לה מתאים, לפעמים יש מקום להתחיל לבדוק.

מה שברור, שלהיות "בין לבין" - דהיינו, עם מישהו ש"כל הזמן חושבים עליו" ולא לעשות כלום בענין, זה גם לא טוב. גם מצד עצם ה"התבשלות" בתוכך; וגם הלאה - מה יהיה אם באיזשהו שלב יחליט להכיר מישהי ולהתחתן, אז זה יישאר כתחושת "פיספוס"?

על כן נראה, שהטוב ביותר שתתיעצי עם מישהו/י מיושב/ת שאת באמת סומכת עליו/ה ומכירך היטב. ותחשבי גם בעצמך - וכמו שכתבו כבר כאן.

אך אם תחליטי שלעת עתה לא - אז תורידי את זה מראשך לגמרי, ותחליטי שבבוא הזמן תבררי אפשרויות וגם את האפשרות הזו, אם תהיה רלוונטית אז ואם בכלל עדיין ייראה לך מתאים.

ואם תגיעי למסקנה ששייך לברר כעת - גם אז יש מקום אולי להתייעץ עם מי שתתייעצי, באיזה אופן מתאים לבדוק את הענין.

ככלל, "מישהו שכל הזמן חושבים עליו"- לפעמים זה סתם הסתבכות שטותית בראש, ולפעמים יש בזה משהו אמיתי ששווה בירור.  אחרי הכל, כדברייך, את עוד לא ממש מכירה אותו..

איך קרה השינוי בין פה לבין פה?

אולי כדאי שנהנה קצת יותר זהירים כשנחנו מייעצים דברים לאנשים בפורום (ואולי גם בחיים).

לא תמיד יש לנו את כל הנתונים, ולא תמיד אנחנו גם שוקלים אותם נכון.

בקיצור, אולי כדאי שנהיה טיפ טיפה פחות החלטיים.

אולי גם עם טיפה יותר אמון באנשים שלהם אנחנו מייעצים ויותר נתינת מקום לעולם הפנימי שלהם.

לתשומת לבנו...

אולי לא התעמקתי מספיק. אבל לא ראיתי הבדל מהותי בין ה-פה הראשון ל-פה השני..

ועם זה אתה ודאי צודק לגבי הזהירות הנדרשת.

ממעקב אחרי תגובות כאן, "ד." הוא בין האחרונים להעיר להם הערה כזו.

הרי ניזהרתי מאוד בתגובתי הראשונה וכתבתי "אם את בגיל ששייך להתחתן", כלומר - הבאתי בחשבון שהיא צעירה מידי, והצעתי (לא פעם ראשונה) שאם כך הוא, לא תיצור קשר בגיל מוקדם מידי כשאינה מתכוונת להתחתן - ואני עומד בדעתי זאת, כמובן.

כמו כן, כיוון שציינה הפרש של שנתיים - אז "מתוך נתינת מקום לעולם הפנימי", כלשונך, של המתייעץ, כתבתי שעקרונית זה הפרש מצוין - אע"פ שלכאורה זה ידוע לכל; אך היא כתבה - אז כיבדתיה.

והנקודה העיקרית היתה, שלא כדאי להסתובב עם "מישהו בראש " בלי לעשות עם זה כלום, וזו גם הסיבה המרכזית שהגבתי, כדי להציל מסיבוכים שיכולים לצמוח מדבר כזה.  וגם בתגובתי השניה הזכרתי שוב את הנקודה הזאת, בגלל חשיבותה.

כך שגם אם היתה קוראת רק את התגובה הראשונה בלבד ומחליטה שהיא פועלת על פיה - הדבר הראשון שהיתה עושה זה לבדוק אם היא בגיל "צעיר מידי"..

וזה בדיוק (וכן תגובתך לעיל) מה שהביא, להבנתי, לכתיבתה השניה "אז זהו, שאני בת 18"... מילים אחרות: גיל גבולי..    ולכן, בהמשך ישיר לתגובתי הראשונה - הצעתי לה שבמקרה כזה תתייעץ עם מי שמכיר אותה אישית, ועם עצמה, כדי לדעת אם לה אישית זה מתאים בשלב זה.  ושוב - הצעתי לה באיזה אופן לא להישאר עם זה בראש "סתם", בכל החלטה שתחליט. כבר קרו דברים לא נעימים מאי-סגירה של עניינים.

אז אין כל "שינוי" מהותי".

כעיקרון, אדם שמבקש עצה בפורום רוצה שיעזרו לו. ומניח שיעזרו לו על פי הנתונים שהציג. וכשרואה שהעצה אינה יודעת נתון מסוים - גם חוזר ומעיר על כך. 

אני בוודאי מסכים עם דבריך שצריך להיות זהירים כשמייעצים, בפורום ובחיים, כמו שאכן עשיתי למשל בדוגמה שהבאת; ולאידך - "מכללי הזהירות שלא תרבה להיזהר"; גם מהקיצוניות השניה יכולים להיגרם נזקים (כבדים). אדם ממוצע שכותב בפורום יודע ( אני מקוה - מתוך האמון שיש לי באנשים שפה) שהעצות מוגבלות למה שמכירים אותו ולנתונים שהוא מספק.

בשאלה כגון זו, על "מישהו שלא יוצא לה מהראש" - שזה דבר שהעזרה בו ממש מתבקשת; וכשידוע מה יכול לקרות אם לא עושים משהו עם דבר כזה; וכשהעצה המתבקשת היא פשוט האם כדאי לעשות משהו עם זה - אינני חושב שנכון לנהוג בזהירות מוגזמת..  הרי לא ביקשה עצה אם להתחתן איתו... אלא בסה"כ אם לפנות אליו באיזשהו אופן בהתחשב בהפרש הגילאים שביניהם.  אז התשובה על זה ברורה: אם את לא צעירה מידי - למה לא. 

אדרבה, מי שנותן אמון במתייעץ, מבין שהוא לא מטומטם ושאינו מצפה מאיתנו שנגיד לו שיברר קודם אם זה בן זוג ראוי וצדיק וכו'... אלא שנענה על הנתונים שהביא.  אלא שמתוך זהירות, מלבד מה שכתבנו על "לברר", הזכרנו את שאלת הגיל - ואכן כתבה שזו בדיוק השאלה...

הקיצור, עם הסכמתי הגמורה עם דבריך שצריך (לפעמים..) להיות פחות החלטיים; ועם אמון באנשים המתייעצים ונתינת מקום לעולמם - אינני רואה דבר בתגובתי שסותר את זה. אז אולי כדאי גם לך לאמץ את דבריך היפים - ולהיות קצת פחות החלטי ונותן יותר אמון גם במי ש"מייעצים" ובעולמם הפנימי... אע"פ שבוודאי כוונתך היתה לשם שמיים.

וכמו שכתבתי: חלק מהאמון ונתינת המקום חייב להיות גם זה, שאם מישהי מבקשת התערבות ב"עולמה הפנימי" ולהגיד לה מה עושים, צריך לסמוך עליה שהיא מבינה למה היא שואלת ואת מגבלות העונים, לפי הנתונים ששאלה.  אגב, אכן קורה שמפרשים נתונים שמוצגים באיזה שירשור לא נכון, ומגיבים לפי מה שהובנו. לי אישית כשקורה דבר כזה, ומעירים על אי הבנה נכונה - אין כל בעיה להתנצל על אי ההבנה..

והערה לסיום, נכונה לא רק למקרה זה ואני מניח שלא רק לי: יכולתי בקלות לשאול קודם "בת כמה את" במקום לכתוב "אם את לא צעירה מידי"..   ההנחה שלי שאם אחת שואלת שאלה כזו - יש אולי עוד כמה, כן בגיל מתאים, שיש להן "מישהו בראש", והן מתביישות ליזום וכד'.  ולכן אני מעדיף לכתוב "אם..."וכו'. אם היא לא תיעזר בכל התשובה אלא רק בחלק המתאים לה - אולי מישהי אחרת, שגם מתביישת לכתוב בפורום (יש כאלה), תאזור אומץ בגללזה ותיזום קשר. אולי אפילו ייבנה בית מישראל בגלל זה.. יכול להיות.

כתבתי תגובה במשך 3 שעות(!), אבל היא נמחקה...

בכ"מ, החלק החשוב בה היה שאני מתנצל על מה שהיה משמע מהתגובה שלי ושממש לא התכוונתי לתקוף אותך אלא להעלות נקודה קטנה וחשובה.

על החלק שבו כתבתי שם שעל מה בדיוק אני חולק עליך נוותר...

באמת חשובה - רק לא כ"כ רלוונטית לנידון זה.

מכל מקום, עיקר התשובה שענית לה היתה באמת ממש לענין (אני רק הייתי נזהר טיפה יותר לא להגיד לבחורה בת 18 בהתלבטות, שאם היא מחליטה שרוצה להתחתן - "שתלך על זה". במצב כזה, שלא וודאי לה מלכתחילה, עדיף שתתייעץ גם עם מי שמכיר אותה).

יישר כח ושבוע טוב.

בינתיים נוסף נתון שני נתונים אחד היא בת 18,

והשני (היותר משמעותי), שהיא לא יודעת אם מתאים לה בכלל.

וזו שאלה שממש אי אפשר לענות בלי להכיר בן אדם האם הוא בשל לנישואין.

לעומת זאת, לפעמים אפשר לתת תשובות לשאלות כלליות, למשל האם סביר שבת תנסה ליזום קשר.

ובמיוחד לתת כיווני חשיבה ורעיונות, והשואל יחשוב האם שייך להעזר בהם.

ולגבי הזהירות בייעוץ, הרבה פעמים אני רואה תגובות למקרה שמישהו מתאר, ותוהה איזה תגובות היה הצד השני מקבל אילו היה מתאר המקרה מנקודת מבטו.

(תוך כדי שאני כותב את התגובה אני רואה שדן כבר ענה בעצמו...)

האמת שאני אפ'עם לא כותבת בפורום הזה ..רק צופה בשלט רחוק.. אבל הפעם הייתי חייבת להגיב..

כי המקרה די מוכר לי אישית..

אבל לפני זה שתי דברים שלעניות דעתי את צריכה לחשוב עליהם.

1. הבחור בן 20 (אם את בת 18 והוא גדול ממך בשנתיים) את חושבת שהוא בעניין של לצאת, דייטים וכו?

2. את בת 18 לפני שרות לאומי.. נכון שכולנו רוצות שיאהבו אותנו ושיהיה לנו קשר משמעותי השאלה מה הזמן הנכון בשביל זה.. אם את מרגישה שזה הזמן בשבילך.. תפדל.. לכי על זה.. אבל אולי עכשיו מה שנכון לך זה להתפתח לגדול קצת..שנת שרות משנה המון בחיים!! ואולי גם תכירי אנשים חדשים שיעניינו אותך הרבה יותר ממנו..

ולסיון אנקדוטה אישית..

לקראת סוף ההדרכה שלי בסניף.. גם אני ממש רציתי לפתח קשר רציני עם מדריך אחר מהסניף..

(הייתי בת 18) לפני שרות וידעתי שזה לא ממש הזמן בשבילי..  ולא עשיתי עם זה כלום 

אחרי שנתיים כשרגשתי בעצמי שאני מחפשת קשר רציני לחיים החלטתי לאזור אומץ ולשאול אותו..

(לא. אין חתונה בסוף..) משם לשם בסוף הוא אמר שזה לא מתאים לו..

אז אני לא אומרת לחכות שנתיים וגם לא בטוח שעכשיו זה נכון לך..

אבל מי אמר שלו זה מתאים והוא רואה את זה כשייך..

לשאול תמיד אפשר אבל לא לבנות על זה..

בהצלחה.

שלום רב,

אני מסכים לנקודה האחרונה ש'לשאול אפשר אבל לא לבנות על זה' גם מהסבה שנאמרה - אולי מהצד השני זה בכלל לא שייך. וגם מסבה נוספת, שאולי אחרי מפגש אתו מיד יתברר לך שמבחינתך זה לא שייך. לפעמים אנחנו מדמיינים על מישהו כל מיני דברים אבל כשמכירים באמת מגלים שהדברים קצת שונים ממה שחשבנו.

בכל אופן, אני מצטרף לדברי כלם, שאם זה הזמן אז שיהיה בהצלחה ...

ב"ה

כשלי עולות שאלות כאלו, לרוב אני מעלה אותן כדי לקבל "גב", לחפש שאנשים תומכים בי בשביל להרגיש שאפשר לעלות לשלב הבא.  האמת שלרוב אנשים מאכזבים אותי בקטע הזה, אולי הם מרגישים שאני "תלויה" בהם. (לא נכון, זו התיעצות בריאה. זו היכולת לסכם שלב בחיים ולהמשיך הלאה וחלק ממנה, כן, זה לדבר עם מי שליווה אותך בשלבים הקודמים).

אז, אם זה מה שאת מחפשת, בבקשה. יש לך את מלא הגיבוי ממני.

אם את רוצה עצה, כשאת מבררת דרך צד שלישי, תחפשי מישהו שאוהב אותך ויודע דבר או שניים על הלכות לשון הרע. זה ממש יכול להרוס קשר מישהו שהוא לא יודע.

בהצלחה בכל אשר תפני!

מציע שתשוחחי עם אמא שלך. היא מכירה אותך ויודעת יותר מרבים אחרים אם את בשלה לחופה. היא גם תוכל להעריך לפי סיפוריך אם הבחור בשל.

השלה הבא הוא שהיא בעזרת מכרות תתחיל לחפור.

אם האמון שלך באימך לא אי אי איפני לדודה או מבוגרת אחרת שאת מעריכה אותה וז תחזרי לאמך.

השאלה אם את רוצה לצאת איתו כי יהיה לך כייף (מתוך הנחה שבהמשך- הקשרבע"ה יכול להוביל לחתונה), או בגלל שאת מרגישה שאת כבר מוכנה להקים בית, על כל החובות (תשלימי את שנת השירות כשאת נשואה, בהמשך תתחילי ללמוד וגם הוא עדיין ילמד ואם תהיי בהריון זה לא יהיה פשוט בשלב כה מוקדם אם את עדיין לא בשלה להתחתן לקחת אחריות על תינוק שלא יתן לך לישון ביום ובלילה, ללמוד ולנהל בית.

אם זה השידוך שלך, הוא יחכה קצת. תתחילי את השנה ותני לעצמך פסק זמן למחשבה עד חנוכה. אם תצאי איתו אז, עד שתיפגשו ותחליטו השנה תגיע לקראת סופה.

וכשתחליטי שאת בשלה לכך שאם הקשר יוביל לחתונה- את יכולה להתאים עצמך לכל הכרוך בזה, תוכלי לבקש מחברה שתציע לו להיפגש איתך, כאילו זה רעיון שלה (אני מכירה בחור שהתלהב מבת של המורה שלו ושלח חבר שכביכול הציע לו אותה... והם התחתנו)

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

לכל המברכים, ועל המילים החמות שכתבתם.

אנסה להתייחס לדברים שנכתבו:

@שפלות רוח

תיארתי את התהליך שאני עברתי. זו אני, זו האישיות שלי, זו צורת ההתמודדות שלי עם העולם. לזרוק את השכל זה לא הדרך שמתאימה לי...

@דג כחול

הוא מוסר שאתה מוזמן לשאול, והוא יבחר אם לענות (או שהשאלות מכוונות אליי?)

הוא לא כ"כ פעיל בפורום הזה, וביקשתי ממנו לא להזדהות בניק שלו (כי הוא לא כ"כ אנונימי).

@מרגול

כנ"ל - אם תשאלי משהו ספציפית, אולי הוא ירצה\יהיה מוכן לשתף.

@הפי

מסכימה לחלוטין. אין דרך אחת נכונה. זה לא שרק אם רואים כוכבים נוצצים בדייט הראשון יהיה לכם זוגיות מוצלחת. החיים הרבה יותר מורכבים מזה, וכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו, את הנתיב שלו בעולם. 

רק משום מה אנחנו שומעים בד"כ את הבשורה הטובה של הסוף, ולא שומעים על הדרך שהובילה לשם, על הקשיים והאתגרים וההתמודדיות בדרך, ואולי יש כאלה שמדמיינים איך שאצל אחרים הכל מושלם ורק אצלם שום דבר לא עובד, הדייטים לא מתקדמים וכו'.

אז ניסיתי לצייר קצת מהתמונה והדרך שלי..

@פתית שלג

בעיניי, זה לא קשור לגיל, זה קשור לאופי, למבנה האישיות, לצורה שבה מקבלים החלטות, לכלים שאיתם מתמודדים עם אתגרים.

מהניק שלך למשל…

שאלתי לארוס שלך:

איך היו התחושות שלך בתחילת הקשר? דומות לשלה או שיותר ניצוצות והתלהבות?

ובהמשך לכך- איך זה היה לך כשלראשונה שמעת אודות תחושותיה בתחילת הקשר?

ולשניכם- האם כרגע, כשאתם אחרי הבחירה אחד בשניה, ועוד לפני החתונה עצמה (או קצת אחרי, מניחה שטרי יחסית…), אתם מרגישים איזושהי התלהבות בפנים לקראת העתיד המשותף? או ציפייה, או כל רגש דולק אחר תנסחו זאת כפי שתרצו.

מזל טוב!