ולטובתך, קחי את הרצון הבסיסי הזה קדימה

ונסי ליצור איתו קשר ממשי.

בהצלחה!

אם את בגיל ששייך להתחתן (אם לא - אז סתם בגיל צעיר חבל ליצור קשר), אז את יכולה בלב שקט לנסות לברר.  כמובן - בשכל. יש מי ששייך לברר איתו ישירות - ויש דרך צד שלישי.  אם יתברר שגם מצידו יש מה לדבר - קדימה, תתבררו. אם יתברר שלא שייך מבחינתו - תסיחי את הדעת.  אך בוודאי שלא כדאי סתם להסתובב עם מישהו בראש בלי לדעת אם יצא מזה משהו.

והפרש של שנתיים לטובת הבחור, בגיל נישואין, זה ממש מצוין.

בת כמה את?

שאני בת 18...

סיימתי בגרויות אבל אני יוצאת לשירות לאומי...

לא יודעת אם מתאם לי בכלל.....

להתבגר קצת

להכיר את החיים בעולם שלא מתחת לסינר של אמא...

להכיר מה זה לגור בדירה עם שותפות- ואיך מסתדרים...

הבלחיות יכולה לחכות קצת..

יש בזה שיקולים לשני הצדדים, שאני מניח שבתור אולפניסטית ממוצעת חפרו לך עליהם (או לפחות על צד אחד שלהם... ) מספיק פעמים, וחבל שאני אחפור לך עליהם שוב.

בסופו של דבר, תנסי לעצור רגע ולחשוב- את רוצה להתחתן כרגע?

תנתקי את עצמך ממה ש"בא לי" וממה שקורץ כרגע לעשות, ותעבדי עם השכל.

אם את רוצה להתחתן- לכי על זה. אם לא- תתרחקי כמו מאש...

תעשי שירות לאומי.. תתפקסי על עצמך - ואולי יהיה מה לדבר בהמשך

(כן, עכשיו כולם תהיו בהלם שלא שלחתי אותה להתחתן..

מה לעשות? למקרה דנן לא נראה לי שייך)

(ולא מתנגד באידאולוגיה לחתונה בגיל צעיר..)

לפי מה שכתבת, אני מסכימה עם הכותבים כאן- שעוד יש זמן.

אבל גם לי אל תקשיבי

תקשיבי לעצמך, ולה' יתברך- מה הוא רוצה ממך עכשיו?

כמובן תתפללי על זה, לא לפספס את רצון ה'

ולכי להתייעץ אחרי זה עם אנשים חכמים-

(אבל כאלה שיקשיבו לך לפני שעונים...)

האם את מוכנה?

ואולי יש משהו ספציפי  שאת צריכה לעבוד עליו לפני?

בהצלחה ענקית

וברוכה הבאה לפורום!!!

אני לא מי יודע מה מפה.. אבל כיף שאנשים חדשים מצטרפים עם שאלות.. 

(נראה לי..

בכל אופן.. שיהיה ב"הצלחה מרובה

ושבוע טוב

מצד אחד - אם מישהי מרגישה שענין הנישואין עוד רחוק ממנה, או שזה פשוט באמת עדיין לא שייך לעניינה - אז זה לא זמן לגלגל דברים בכיוון זה.

מצד שני - אם היא כן קרובה לשלב הזה ויש מישהו שנראה לה מתאים, לפעמים יש מקום להתחיל לבדוק.

מה שברור, שלהיות "בין לבין" - דהיינו, עם מישהו ש"כל הזמן חושבים עליו" ולא לעשות כלום בענין, זה גם לא טוב. גם מצד עצם ה"התבשלות" בתוכך; וגם הלאה - מה יהיה אם באיזשהו שלב יחליט להכיר מישהי ולהתחתן, אז זה יישאר כתחושת "פיספוס"?

על כן נראה, שהטוב ביותר שתתיעצי עם מישהו/י מיושב/ת שאת באמת סומכת עליו/ה ומכירך היטב. ותחשבי גם בעצמך - וכמו שכתבו כבר כאן.

אך אם תחליטי שלעת עתה לא - אז תורידי את זה מראשך לגמרי, ותחליטי שבבוא הזמן תבררי אפשרויות וגם את האפשרות הזו, אם תהיה רלוונטית אז ואם בכלל עדיין ייראה לך מתאים.

ואם תגיעי למסקנה ששייך לברר כעת - גם אז יש מקום אולי להתייעץ עם מי שתתייעצי, באיזה אופן מתאים לבדוק את הענין.

ככלל, "מישהו שכל הזמן חושבים עליו"- לפעמים זה סתם הסתבכות שטותית בראש, ולפעמים יש בזה משהו אמיתי ששווה בירור.  אחרי הכל, כדברייך, את עוד לא ממש מכירה אותו..

איך קרה השינוי בין פה לבין פה?

אולי כדאי שנהנה קצת יותר זהירים כשנחנו מייעצים דברים לאנשים בפורום (ואולי גם בחיים).

לא תמיד יש לנו את כל הנתונים, ולא תמיד אנחנו גם שוקלים אותם נכון.

בקיצור, אולי כדאי שנהיה טיפ טיפה פחות החלטיים.

אולי גם עם טיפה יותר אמון באנשים שלהם אנחנו מייעצים ויותר נתינת מקום לעולם הפנימי שלהם.

לתשומת לבנו...

אולי לא התעמקתי מספיק. אבל לא ראיתי הבדל מהותי בין ה-פה הראשון ל-פה השני..

ועם זה אתה ודאי צודק לגבי הזהירות הנדרשת.

ממעקב אחרי תגובות כאן, "ד." הוא בין האחרונים להעיר להם הערה כזו.

הרי ניזהרתי מאוד בתגובתי הראשונה וכתבתי "אם את בגיל ששייך להתחתן", כלומר - הבאתי בחשבון שהיא צעירה מידי, והצעתי (לא פעם ראשונה) שאם כך הוא, לא תיצור קשר בגיל מוקדם מידי כשאינה מתכוונת להתחתן - ואני עומד בדעתי זאת, כמובן.

כמו כן, כיוון שציינה הפרש של שנתיים - אז "מתוך נתינת מקום לעולם הפנימי", כלשונך, של המתייעץ, כתבתי שעקרונית זה הפרש מצוין - אע"פ שלכאורה זה ידוע לכל; אך היא כתבה - אז כיבדתיה.

והנקודה העיקרית היתה, שלא כדאי להסתובב עם "מישהו בראש " בלי לעשות עם זה כלום, וזו גם הסיבה המרכזית שהגבתי, כדי להציל מסיבוכים שיכולים לצמוח מדבר כזה.  וגם בתגובתי השניה הזכרתי שוב את הנקודה הזאת, בגלל חשיבותה.

כך שגם אם היתה קוראת רק את התגובה הראשונה בלבד ומחליטה שהיא פועלת על פיה - הדבר הראשון שהיתה עושה זה לבדוק אם היא בגיל "צעיר מידי"..

וזה בדיוק (וכן תגובתך לעיל) מה שהביא, להבנתי, לכתיבתה השניה "אז זהו, שאני בת 18"... מילים אחרות: גיל גבולי..    ולכן, בהמשך ישיר לתגובתי הראשונה - הצעתי לה שבמקרה כזה תתייעץ עם מי שמכיר אותה אישית, ועם עצמה, כדי לדעת אם לה אישית זה מתאים בשלב זה.  ושוב - הצעתי לה באיזה אופן לא להישאר עם זה בראש "סתם", בכל החלטה שתחליט. כבר קרו דברים לא נעימים מאי-סגירה של עניינים.

אז אין כל "שינוי" מהותי".

כעיקרון, אדם שמבקש עצה בפורום רוצה שיעזרו לו. ומניח שיעזרו לו על פי הנתונים שהציג. וכשרואה שהעצה אינה יודעת נתון מסוים - גם חוזר ומעיר על כך. 

אני בוודאי מסכים עם דבריך שצריך להיות זהירים כשמייעצים, בפורום ובחיים, כמו שאכן עשיתי למשל בדוגמה שהבאת; ולאידך - "מכללי הזהירות שלא תרבה להיזהר"; גם מהקיצוניות השניה יכולים להיגרם נזקים (כבדים). אדם ממוצע שכותב בפורום יודע ( אני מקוה - מתוך האמון שיש לי באנשים שפה) שהעצות מוגבלות למה שמכירים אותו ולנתונים שהוא מספק.

בשאלה כגון זו, על "מישהו שלא יוצא לה מהראש" - שזה דבר שהעזרה בו ממש מתבקשת; וכשידוע מה יכול לקרות אם לא עושים משהו עם דבר כזה; וכשהעצה המתבקשת היא פשוט האם כדאי לעשות משהו עם זה - אינני חושב שנכון לנהוג בזהירות מוגזמת..  הרי לא ביקשה עצה אם להתחתן איתו... אלא בסה"כ אם לפנות אליו באיזשהו אופן בהתחשב בהפרש הגילאים שביניהם.  אז התשובה על זה ברורה: אם את לא צעירה מידי - למה לא. 

אדרבה, מי שנותן אמון במתייעץ, מבין שהוא לא מטומטם ושאינו מצפה מאיתנו שנגיד לו שיברר קודם אם זה בן זוג ראוי וצדיק וכו'... אלא שנענה על הנתונים שהביא.  אלא שמתוך זהירות, מלבד מה שכתבנו על "לברר", הזכרנו את שאלת הגיל - ואכן כתבה שזו בדיוק השאלה...

הקיצור, עם הסכמתי הגמורה עם דבריך שצריך (לפעמים..) להיות פחות החלטיים; ועם אמון באנשים המתייעצים ונתינת מקום לעולמם - אינני רואה דבר בתגובתי שסותר את זה. אז אולי כדאי גם לך לאמץ את דבריך היפים - ולהיות קצת פחות החלטי ונותן יותר אמון גם במי ש"מייעצים" ובעולמם הפנימי... אע"פ שבוודאי כוונתך היתה לשם שמיים.

וכמו שכתבתי: חלק מהאמון ונתינת המקום חייב להיות גם זה, שאם מישהי מבקשת התערבות ב"עולמה הפנימי" ולהגיד לה מה עושים, צריך לסמוך עליה שהיא מבינה למה היא שואלת ואת מגבלות העונים, לפי הנתונים ששאלה.  אגב, אכן קורה שמפרשים נתונים שמוצגים באיזה שירשור לא נכון, ומגיבים לפי מה שהובנו. לי אישית כשקורה דבר כזה, ומעירים על אי הבנה נכונה - אין כל בעיה להתנצל על אי ההבנה..

והערה לסיום, נכונה לא רק למקרה זה ואני מניח שלא רק לי: יכולתי בקלות לשאול קודם "בת כמה את" במקום לכתוב "אם את לא צעירה מידי"..   ההנחה שלי שאם אחת שואלת שאלה כזו - יש אולי עוד כמה, כן בגיל מתאים, שיש להן "מישהו בראש", והן מתביישות ליזום וכד'.  ולכן אני מעדיף לכתוב "אם..."וכו'. אם היא לא תיעזר בכל התשובה אלא רק בחלק המתאים לה - אולי מישהי אחרת, שגם מתביישת לכתוב בפורום (יש כאלה), תאזור אומץ בגללזה ותיזום קשר. אולי אפילו ייבנה בית מישראל בגלל זה.. יכול להיות.

כתבתי תגובה במשך 3 שעות(!), אבל היא נמחקה...

בכ"מ, החלק החשוב בה היה שאני מתנצל על מה שהיה משמע מהתגובה שלי ושממש לא התכוונתי לתקוף אותך אלא להעלות נקודה קטנה וחשובה.

על החלק שבו כתבתי שם שעל מה בדיוק אני חולק עליך נוותר...

באמת חשובה - רק לא כ"כ רלוונטית לנידון זה.

מכל מקום, עיקר התשובה שענית לה היתה באמת ממש לענין (אני רק הייתי נזהר טיפה יותר לא להגיד לבחורה בת 18 בהתלבטות, שאם היא מחליטה שרוצה להתחתן - "שתלך על זה". במצב כזה, שלא וודאי לה מלכתחילה, עדיף שתתייעץ גם עם מי שמכיר אותה).

יישר כח ושבוע טוב.

בינתיים נוסף נתון שני נתונים אחד היא בת 18,

והשני (היותר משמעותי), שהיא לא יודעת אם מתאים לה בכלל.

וזו שאלה שממש אי אפשר לענות בלי להכיר בן אדם האם הוא בשל לנישואין.

לעומת זאת, לפעמים אפשר לתת תשובות לשאלות כלליות, למשל האם סביר שבת תנסה ליזום קשר.

ובמיוחד לתת כיווני חשיבה ורעיונות, והשואל יחשוב האם שייך להעזר בהם.

ולגבי הזהירות בייעוץ, הרבה פעמים אני רואה תגובות למקרה שמישהו מתאר, ותוהה איזה תגובות היה הצד השני מקבל אילו היה מתאר המקרה מנקודת מבטו.

(תוך כדי שאני כותב את התגובה אני רואה שדן כבר ענה בעצמו...)

האמת שאני אפ'עם לא כותבת בפורום הזה ..רק צופה בשלט רחוק.. אבל הפעם הייתי חייבת להגיב..

כי המקרה די מוכר לי אישית..

אבל לפני זה שתי דברים שלעניות דעתי את צריכה לחשוב עליהם.

1. הבחור בן 20 (אם את בת 18 והוא גדול ממך בשנתיים) את חושבת שהוא בעניין של לצאת, דייטים וכו?

2. את בת 18 לפני שרות לאומי.. נכון שכולנו רוצות שיאהבו אותנו ושיהיה לנו קשר משמעותי השאלה מה הזמן הנכון בשביל זה.. אם את מרגישה שזה הזמן בשבילך.. תפדל.. לכי על זה.. אבל אולי עכשיו מה שנכון לך זה להתפתח לגדול קצת..שנת שרות משנה המון בחיים!! ואולי גם תכירי אנשים חדשים שיעניינו אותך הרבה יותר ממנו..

ולסיון אנקדוטה אישית..

לקראת סוף ההדרכה שלי בסניף.. גם אני ממש רציתי לפתח קשר רציני עם מדריך אחר מהסניף..

(הייתי בת 18) לפני שרות וידעתי שזה לא ממש הזמן בשבילי..  ולא עשיתי עם זה כלום 

אחרי שנתיים כשרגשתי בעצמי שאני מחפשת קשר רציני לחיים החלטתי לאזור אומץ ולשאול אותו..

(לא. אין חתונה בסוף..) משם לשם בסוף הוא אמר שזה לא מתאים לו..

אז אני לא אומרת לחכות שנתיים וגם לא בטוח שעכשיו זה נכון לך..

אבל מי אמר שלו זה מתאים והוא רואה את זה כשייך..

לשאול תמיד אפשר אבל לא לבנות על זה..

בהצלחה.

שלום רב,

אני מסכים לנקודה האחרונה ש'לשאול אפשר אבל לא לבנות על זה' גם מהסבה שנאמרה - אולי מהצד השני זה בכלל לא שייך. וגם מסבה נוספת, שאולי אחרי מפגש אתו מיד יתברר לך שמבחינתך זה לא שייך. לפעמים אנחנו מדמיינים על מישהו כל מיני דברים אבל כשמכירים באמת מגלים שהדברים קצת שונים ממה שחשבנו.

בכל אופן, אני מצטרף לדברי כלם, שאם זה הזמן אז שיהיה בהצלחה ...

ב"ה

כשלי עולות שאלות כאלו, לרוב אני מעלה אותן כדי לקבל "גב", לחפש שאנשים תומכים בי בשביל להרגיש שאפשר לעלות לשלב הבא.  האמת שלרוב אנשים מאכזבים אותי בקטע הזה, אולי הם מרגישים שאני "תלויה" בהם. (לא נכון, זו התיעצות בריאה. זו היכולת לסכם שלב בחיים ולהמשיך הלאה וחלק ממנה, כן, זה לדבר עם מי שליווה אותך בשלבים הקודמים).

אז, אם זה מה שאת מחפשת, בבקשה. יש לך את מלא הגיבוי ממני.

אם את רוצה עצה, כשאת מבררת דרך צד שלישי, תחפשי מישהו שאוהב אותך ויודע דבר או שניים על הלכות לשון הרע. זה ממש יכול להרוס קשר מישהו שהוא לא יודע.

בהצלחה בכל אשר תפני!

מציע שתשוחחי עם אמא שלך. היא מכירה אותך ויודעת יותר מרבים אחרים אם את בשלה לחופה. היא גם תוכל להעריך לפי סיפוריך אם הבחור בשל.

השלה הבא הוא שהיא בעזרת מכרות תתחיל לחפור.

אם האמון שלך באימך לא אי אי איפני לדודה או מבוגרת אחרת שאת מעריכה אותה וז תחזרי לאמך.

השאלה אם את רוצה לצאת איתו כי יהיה לך כייף (מתוך הנחה שבהמשך- הקשרבע"ה יכול להוביל לחתונה), או בגלל שאת מרגישה שאת כבר מוכנה להקים בית, על כל החובות (תשלימי את שנת השירות כשאת נשואה, בהמשך תתחילי ללמוד וגם הוא עדיין ילמד ואם תהיי בהריון זה לא יהיה פשוט בשלב כה מוקדם אם את עדיין לא בשלה להתחתן לקחת אחריות על תינוק שלא יתן לך לישון ביום ובלילה, ללמוד ולנהל בית.

אם זה השידוך שלך, הוא יחכה קצת. תתחילי את השנה ותני לעצמך פסק זמן למחשבה עד חנוכה. אם תצאי איתו אז, עד שתיפגשו ותחליטו השנה תגיע לקראת סופה.

וכשתחליטי שאת בשלה לכך שאם הקשר יוביל לחתונה- את יכולה להתאים עצמך לכל הכרוך בזה, תוכלי לבקש מחברה שתציע לו להיפגש איתך, כאילו זה רעיון שלה (אני מכירה בחור שהתלהב מבת של המורה שלו ושלח חבר שכביכול הציע לו אותה... והם התחתנו)

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.