לא תמיד היחס עם ההורים מראה על האישיות של האדם, למרות שאפשר ללמוד מזה. בכל מקרה נסי לבחון אותו על פי אישיותו שאת מכירה ולא על פי זה שלא יהיה לך נעים אם תבקרי את ההורים שלו.

גם המערכת יחסים שלי אישית עם ההורים שלי רחוקה מלהיות מושלמת. אבל זה מושפע מכל כך הרבה גורמים שלא קשורים דווקא לאישיות שלי. (למרות שאני כביכול לא אובייקטיבי בעניין הזה)

אני דווקא הייתי מתייחס לחוסר עניין שלו בכסף כעניין חיובי, אם הוא אדם רציני שיפרנס אותך בכבוד, אז מה רע בזה?

לגבי הפרפרים בבטן, חצי שנה זה זמן סביר שהפרפרים ימותו, כמה זמן הם כבר יכולים לחיות שם? סתם... אני משער שההתרגשות הראשונית עברה, ועכשיו את יכולה לבחון את המערכת יחסים איתו יותר בשכל, אם יש ביניכם אהבה גדולה, אז זה יותר חשוב מכסף או מההורים שלו. 

לדעתי תדברי איתו על הדברים שמפריעים או מפחידים אותך, אולי תוכלי למוד עוד קצת. בהצלחה.

ממה שנשע ממך- זה עדיין לא רציני

זה כמות יפה של הכירות- נכון

אתם הולכים לקראת משו חשוב ולא מבזבזים את הזמן על שטויות- גם נכון

הקשר שלכם ממש לא בשל להקרא "רציני"

גם אם בעיני מדד חיצוני- זה אולי נראה ככה (חצי שנה... וזה...)

לגבי הקשר עם המשפחה שלו-

תבררי אצל חברים טובים שלו איך הוא איתם- למשל עם חברים לנשק עם חברים שותפים לדירה עם חברים שהוא בקשר איתם כבר שנים...

זה יתן לך תמונה של איך הוא חם ואוהב בסביבה שטובה לו

(וכן- אחרי חתונה סביר שהוא יצטרך יעוץ.)

לגבי כסף-

היום תואר הוא לא ערובה להצלחה עיסקית, רק לפעמים עוזר בדרך....

אם הוא יהיה עובד מסור ואחראי - ויש לו יחס רציני לעבודה (ולא מנסה להכנס למשו ול"עשות מכה" בלי להשקיע... כי זה חלום באספמיה) -אז הוא יוכל לפרנס בכבוד

תזכרי- חזל לא סתם אמרו- שאישה רוצה קב ותיפלות מעשרה קבין ופרישות (תרגום לישראלית: אישה רוצה יחס ואהבה ולא המון כסף)

איפה כתוב שצריך להיות פרפרים ?

זה נשמע ממה שכתבת שיש לך המון שיחות עם עצמך עליכם ולא ממש איתו...

נסי את זה כמובן ברגישות רבה...

לא שמעתי על מישהו שהתחרט כשהוא עשה שיחה נעימה שכזו והדרך כלל היא מבהירה ומקרבת

בהצלחה

עם חברים שלו (גם כאלה שהוא מכיר הרבה זמן)הוא לא ממש בקשר טוב ולא נפתח רגשית. לא עם חברים,לא עם ההורים,לא עם אחים,רק איתי בעצם.

אולי זה כן מצדיק את החששות שלי לגבי איזה סוג של אבא הוא יהיה.

ואני מרגישה שאני יכולה להתלהב ולהתאהב הרבה יותר ואיתו אני נמצאת מתוך רשימת יתרונות שאני מונה אצלו, למרות שיש אהבה,אבל רגועה,כמו אצל זוג שנשוי כבר 30 שנה. אולי זה ילדותי ונאיבי מצדי,אבל זה חסר לי.

אמממ..

סיפור הזוי.. כמעט מופרך..

זה כל מה שיש לי לומר.

הוא סיפר לך פעם על הילדות שלו?

איך הוא מדבר על הוריו?

זאת נקודה ששווה לברר.

תראי מה לעשות הורים לא מושלמים והילד גם כן

לפעמים להורה אין הרבה יכולת להכיל את הילד

וזה יוצר נתק וקשיים רגשיים,

כמו שכתבת אין קשר חם ואוהב

זה לא בגלל שהבחור שאת יוצאת איתו דפוק חס וחלילה

זה בגלל שמה לעשות יש הורים שהם פחות אמפתיים

פחות מחבקים, אוהבים יותר בצורה הפיזית

או ביקורתיים באופן לא נורמלי

וזה יוצר כאבים רגשיים אצל הילד

מערכת יחסים קשה מבוססת על משהו טעון

קחי בחשבון שאת צריכה לברר מה באמת הולך שם בעדינות

כי הבן אדם מושפע מזה,

גם ביחסים עם המשפחה וגם עם אחרים.

א]את צריכה לעשות עם עצמך חשבון נפש האם היתרונות עולים על החסרונות

ב] בעסק יש יותר כסף מתואר אם העסק ב"ה מצליח

ג] פרפרים זה סרט יפה החיים לא באמת עבודים ככה!

ד]את יכולה לדבר איתו על הקשר שלו עם המשפחה שלו ולהבין מאיפה הכל נובע

משהו שניתן לתיקון או לא !

ה]אתם בקשר די ארוך אז את יכולה לבדוק איך הוא מתייחס לסביבה ובהתאם לזה להשליך על הילדים גם כן!

ו] אין סיבה שתרגישי לא נעים בארוחות משפחתיות אכלת אצלם כבר לא?

ז] שוב תעשי חשבון נפש יתרונות מול חסרונות ותבדקי מה יותר חזק מה את מחפשת איפה הוא עומד בציפיות ואיפה לא ובהתאם לזה תקבלי החלטה! ! אין מה לעשות בקשר יש נפגעים וגם במערכת זוגיות לאחר חתונה! ועדיף מוקדם מאשר מאוחר והכי חשוב שתיזהרי לא לפגוע בעצמך!

 ההחלטה שלך היא איך לקחת את הדברים [אני נניח החלטתי שלא מזיז לי אני לא נפגע יותר מבנות זה היה אחרי אחד הקשרים שלי מאז אני לוקח הכל בסבבה

אני קוראת את ההודעה שלך, שוב ושוב ושוב...ואני בשוק! פשוט בשוק!...

שיא ההתלבטתי אם לרשום לך פה או בפרטי, אבל החלטתי ...!...

יקרה, את שואלת למה אני בשוק?

כי זה הזכיר לי מקום אחד לא בריא שהייתי בו בעברי, אולי לצערי אפשר להגיד שהוא לא כ"כ רחוק

(למרות שזה עניין סובייקטיבי, אולי)

על אף שכמות הדברים שעברתי מאז והתהליכים הנפשיים שלי עם עצמי נותנים הרגשה כאילו זה היה באיזה אסקלת זמן אחרת לגמרי, משהו הרבה יותר רחוק ממני (ב"ה..)...

אני מסכימה עם דבריה של "צאדיקה", זה שאתם חצי שנה כביכול ביחד,

לא אומר שהקשר שלכם או איך לומר, בלי לפגוע נשמה, אבל אולי עומק הקשר הוא לא כזה של חצי שנה בד"כ...

אני חושבת שבמיוחד בהשוואה לזמן שאת עומדת בו (או הקשר) כביכול את אמורה להיות עם הרבה יותר תשובות ממה שיש לך

(למרות שאני הכי נגד הלחץ וההשוואות האלה ואני הכי בעד הרעיון שלכל קשר והקצב שלו והאישיות שבו ואסור להלחיץ...אבל חוויתי על בשרי שיש דברים שהם כן אובייקטיביים שצריך לבחון אותם)...

מדהימה אחת,

אני חושבת שאת יכולה לקחת את המקום של הדאגה והדברים שההורים שלך אמרו לל למקום אחר,

למקום בו הם אומרים לך, יקרה, שימי לב כמה זמן את בודקת את הבחור ובאיזה תדר, שימי לב לבעיות שצצות לך ואולי כדאי שתגיעי לשלב של קבלת ההחלטות,מה את אומרת?...

יתרה מכך, את רואה בבחור כ"אבא קר ומנוכר לילדים שלו...",

תראי מתוקה,

יש בנות שירצו מישהו כזה, רק כי זה מתאים לסגנון ההתקשרות שלהן, יש מי שהיא יותר ריאליט או מתוכננת

ויש מי שהיא יותר ריגשית ובלי הענקה מהסוג הזה היא לא תמצא את עצמה בקשר ולא תרצה לגדל ככה את ילדיה.

שוב, את צריכה לבחון לאחר שאיתרת את הסגנון שלו- האם זה מתאים לך? זה לא בהכרח רע ולא בהכרח טוב, זה כבר שאלה של התאמה, אם את מוסגללת להתמודד עם הסגנון הזה..

(לכל החיים, כן? לא רק חצי שנה.).

דבר נוסף, אני מצטערת במחילה מכבודו של "לביא" או אחרים נוספים שמזדהים את נקודה זאת שכתב,

אני חולקת על כך.

לדעתי, הקשר של הבחור עם משפחתו אומר המון אבל המון על הבית שהוא יבנה, ובפרט הקשר שלו עם אמא שלו אומר המון על הקשר שהוא יעניק לאישתו

(שימו לב, זה לא המדד היחידי, זה פשוט עוד מדד/גורם השפעה תהותי ביותר!). כך, שאני חושבת שלא סתם הסימני שאלה הללו עולים לך, וזה טוב ועדיף עכשיו...

מבחינת קריירה, כאמור לעיל זה עניין של סגנון.

מתוקה, אם את בחורה שאפתנית וחשוב לך הישגיות ולהתקדם בחיים וכו'...והוא- לא!...

אז צריך לחשוב האם בא לך להתמודד עם זה? האם את מסוגלת לכבד את המקום שלו?את הרצונות שלו? לאהוב את זה? לא לרצות לשנות אותו? לא לזלזל בו בבחירות שלו? איך את עם המקום הזה?....כן כן, לא לא...

(סורי, כמה שזה קשה אחרי חצי שנה, מי כמוני יודעת...אבל יש לפעמים אסימונים שנופלים לנו מאוחר,ככה זה בחיים..ועדיף מאחר מאשר לעולם לא..)...

פרפרים בבטן?...נסי לשאול את עצמך, היו תקופות שכן היו לך איתו? האם את יכולה להגיד אולי מה יכול לעורר אותם( במידה והם קיימים ויש לך אליו סוג של חיבה אם את איתו חצי שנה)?...

תראי, אני חושבת, וזוהי דעתי בלבד, שהחלטה כזאת של חתונה צריכה לבוא הן ממקום של רגש והן ממקום של שכל.

כלומר, אם היית רק בקטע של להתלהב מהבנאדם, זה גם היה מדליק נורה אדומה. אבל את לא.

אז השאלה הנשאלת בעצם (שאת צריכה כמובן לבחון עם עצמך בלבד) היא למה לא?

ועוד משהו קטן, לעולם אבל לעולם אל תישארי בקשר/במקום/דבר אחר מתוך הפחד הזה לפגוע בצד השני, ולו בשל העובדה כי כך את פוגעת בעצמך!!...

אחחח....אני רוצה לכתוב לך כ"כ הרבה דברים...אבל...אבל.....אני מצטערת על הבלבול בכתיבה,

זה באמת מהמקום האישי שלי ושלי בלבד,

שולחת לך מלא חיבוקים וחיזוקים ואם את רוצה עוד עצות או כל דבר אחר באופן יותר מפורט אשמח לענות לך בפרטי...

סליחה על ה

אבל אם היה יותר אנטרים הייה גם יותר קל לקרוא...

ראשית - זה נשמע בהחלט מורכב. כמו שכבר כתבו לפני - יש כאן ערבוב של דברים

לדעתי יש כאן כמה דברים מאוד מאוד משמעותיים שדורשים ברור (ורצוי שזה לא יהיה רק את אלא עם ההורים שלך אם אפשר או מישהו אחר מבוגר ורציני)

1. קשר עם המשפחה - כדאי מאוד לברר מה קורה שם. זה יכול להיות מאוד משמעותי גם בשבילך - הן אם את רוצה\מוכנה להיכנס למשפחה כזו, וגם מה שזה אומר עליו. מה הוא למד מהם ומה הוא ספג וכתוצאה מזה מה הוא נהיה.

חוץ מזה - איזו משפחה את רוצה שהילדים שלך יקחו כדוגמא.

2. כסף זה דבר מ-א-ו-ד!! משמעותי בחיים!!! ויכולות להיות ה-מ-ו-ן בעיות בחיים בגלל כסף!! ממחלוקת על רמות של בזבוז\חסכון ועד שאלות קיומיות של ממש!! חשוב מאוד שתבררי אם הוא מסוגל ומתכנן לפרנס או לא. אם התשובה היא שהוא יהיה מסוגל לפרנס מהעבודה - השאלה עד כמה משמעותי בשבילך חיים ברווח או בצמצום - וכאן זו באמת שאלה פשוטה של רווח מול הפסד (כאשר הרווח זה הוא וההפסד זה חיים אולי פשוטים יותר ממה שאת היית רוצה לעצמך).

לדעתי גם כדאי לבדוק אם כל המחשבות על עבודה לא נובעות מעצלות - וזה יכול להיות מאוד מאוד קשה בשבילך אם הוא עצלן. זה יכול להתבטא בה-מ-ו-ן דברים מחוץ לעבודה..

3. בנוגע להרגשה שלך כלפיו -

לא חייבים להרגיש פרפרים. כן צריך שיהיה לך טוב איתו נסי לחשוב על הנקודות הבאות:

 - האם את מחכה לפגישות איתו?

 - האם הוא הופך אותך לטובה יותר? (ז"א האם בעקבותיו את רוצה להשתנות לטובה)

 - האם יש לכם בסיס משותף של שאיפות וערכים?

אולי אפילו כדאי שתבקשי לעשות הפסקה קצרה בקשר ולבחון את הקשר משני כיוונים: 1. האם את מתגעגעת אליו? האם הוא חסר לך?   2. אולי ככה תהיי קצת יותר מנותקת ממנו ויותר אובייקטיבית ותוכלי לחשוב על הדברים החשובים שהעלית כאן.

4. אל תפחדי לפגוע בו!! יותר גרוע לשניכם אם תינשאי לו ולא תרצי אותו.

5.  מה שכתבת על החברים שלו קצת מדאיג- לא נשמע לי טוב אדם שאין לו חברים ב-כ-ל-ל. אפילו אם המשפחה גרועה...

דבר שיכול להיות מאוד מאוד משמעותי בעיניי הוא ההורים שלך - חצי שנה זה המון זמן!! לדעתי בהחלט אפשר לבקש ממנו לבוא לפגוש את ההורים שלך ואז הם יוכלו להביע את דעתם. ההורים שלך מבוגרים ממך ובד"כ יותר חכמים וגם מנותקים רגשית מהקשר ויוכלו לתת תשובה אוביקטיבית יותר.

פרט לכך אפשר לנסות (אולי אפילו בנוסף להורים) להיפגש איתו כשאת נמצאת במחיצת עוד אנשים (קרובים אליך או לא) ולראות את היחס שלו כלפיהם.

וכהערת סיכום - אני אמנם לא מכירה אותך ובאמת כדאי להתייעץ עם מישהו שמכיר אותך במציאות

אני אומר זאת בזהירות -  גם לי לא נשמע טוב, הסיפור הזה...

שיהיה ב"הצלחה

והמון המון סיעתא דישמיא!!

אקדים ואומר, שאני לא אוהבת הבעת דיעה נחרצת. אני לא מכירה אותך וגם לא אותו. ולכל דבר יש כמה צדדים. אבל בכל זאת- הפעם זה הדליק לי נורות, ובעיני- במקרה הטוב נראה שאתם לא מתאימים באישיות, ובמקרה הפחות טוב יש משהו לא בריא באישיותו של החבר.. (מתנצלת שוב על הישירות, ומקווה שלא אחטא בדברי)

מההתחלה זה לא כ"כ היה נראה לי מתאים, מכמה סיבות:

קשר עם ההורים- יכול להעיד על קושי עתידי, אבל באמת כמו שאמרו פה זה יכול להיות מכל מיני גורמים, ואם מודעות ועבודה עצמית- אפשר להתגבר.

תעודת בגרות- נשמע מדבריך שנושא ההשכלה חשוב לך.. האם זה ישפיע על יחסך והערכתך כלפיו בעתיד?

זה שהוא רוצה עסק קטן ולא מתחבר ללימודי תואר זה יכול לבוא ממקום אמיתי, שהבנאדם מכיר את עצמו ומה שטוב לו.. אבל- רוצה לפתוח עסק קטן, כסף לא חשוב לו... אחד מהשתיים- או שהוא חושש מזה, ועלול לברוח מאחריות, ובמקרה היותר טוב- הוא אחראי! אבל רמת החיים שאת מחפשת שונה ממה שהוא מחפש...

ובעיני מה שמקצין את הבעיתיות זה שבנוסף לקושי בקשר עם ההורים יש גם קושי עם האחים והחברים. ובשלב הזה כבר אי אפשר לומר שזה גורם חיצוני. יש לו משהו שמקשה עליו בצורה משמעותית! ולעניות דעתי, המתנה הכי גדולה שהוא יכול לתת לעצמו זה איזשהו טיפול\ ייעוץ שיעזור לו להשתחרר.

במצב הנתון כעת- נשמע שאת איזו נק' אור עבורו, ואולי זה גם מחמיא שדווקא אלייך הוא נפתח. אבל זה לא בריא! לא בשבילך.. וגם לא בשבילו...

מתנצלת אם דברי פוגעים, או לא קולעים למצב האמיתי. אני בטוחה שיש בחבר תכונות מאד טובות, פשוט נשמע שיש גם כמה דברים שצריכים ריפוי לפני שיוכל ליצור קשר חיובי.

לא יודעת למה אני חשה צורך לשוב ולהתנצל, הרי ביקשת לשמוע את דעתנו..ובכל זאת- סלחי לי אם דברי חותכים מידי.

מאחלת, שתקבלי את ההחלטה הטובה ביותר עבורך (!) מתוך שלמות.

אם אחרי חצי שנה של קשר שהוא לא אינטנסבי (לא נשואים-אז לא נמצאים יחד כ"כ הרבה) יש אהבה של 30 שנות נישואין- זה לא סימן טוב.

קשר צריך את ההתרגשות שלו!

לי נראה שהבחור שאת יוצאת איתו הוא יבשן, אולי קצת אנטיפט, והוא מונע מהרגש שלך לגדול ולהתפתח.

אני מכירה מספיק זוגות שאחרי 30 שנה האהבה (וגם הפרפרים) רק גדלים...

מנסיון של 5 שנים - לא רק האהבה גדלה אחרי החתונה, גם ההתאהבות

אל תוציאו לכולם פה את החשק להיות נשואים...

קודם כל תודה על ההתייחסות והתגובות המושקעות,זה חשוב לי.

"בשמחה" , כבר קודם כששמעתי על הקשרים הקלוקלים שיש לו עם משפחה וחברים משהו היה נשמע לי טיפה שגוי,זה הפריע לי. אבל האמת שזה לא כל כך מציק לי אם אני יכולה לדעת בוודאות שבהמשך נקים משפחה ויהיה ביננו קשר טוב וגם בין הילדים בבית.(ידוע שאחרי החתונה הקשרים עם החברים מתרופפים) ויש לו מודעות עצמית למצב, הוא יודע שההורים שלו מתנהגים בצורה שאינה נכונה והוא למד מהטעויות ומתכוון לתקן כשיתאפשר לו בבית משלו. הפחד שלי הוא יותר שדיבורים לחוד ומעשים לחוד.

בקשר לקריירה,אם יתברר שחוסר העניין שלו בכסף זה לא איזשהו עקרון שהוא לא מוכן לשנות,אלא נובע מעצלנות או סתם מחוסר חשיבה על העניין וניתן לשנות את זה אז אני אדע שיש מה לעשות בעניין. אבל במידה וזה משהו שתבוע אצלו עמוק באישיות,ההחלטה לוותר תהיה לי הרבה יותר פשוטה.

אתמול ישבתי וחשבתי מתי ואם היו פעמים שהרגשתי התלהבות והתאהבות גדולה לידו. וגיליתי שכן היו מצבים כאלה, בפגישות מסוימות,במקומות מסויימים, זה מין תקופות כאלה שבאות והולכות,לא משהו קבוע.גם כשאני איתו אני מרגישה אדם אחר,לא אותו אדם שאני נמצאת עם חברות או גברים אחרים,ואולי זה לטובה כי זה פותח צד חדש שלי באישיות או שזה לרעה כי זאת פשוט לא אני. אני מתכוונת מעכשיו לבחון כל שיחה ופגישה שלי איתו ישר אחרי ולוודא מה אני מרגישה והאם זה מספיק לי. במידה ואני אראה שזה ממשיך על גל של מין חוסר התלהבות ומונוטוניות אני אשקול הרבה יותר בחיוב את סיום הקשר.

עכשיו שאני קוראת את דבריך.

תראי קשרים דפוקים עם ההורים משפיעים גם על אחרים,

ואת אומרת באמת שזה עם כולם וזה ישפיע בסוף גם עליך.

תראי בתור אחת שהיה לה הורים שהם אנשים טובים והכל

אבל לא ידעו להכיל אותי וצלקו לי את הנפש

ואשת מקצוע כבר אמרה לי שיכלתי להפוך למשוגעת בגלל הילדות שלי,

וכן הקשר שלי איתם לא טוב, יש בו המון המון כאב.

אני ישבתי והפסדתי הרבה מאוד קשרים עם אנשים,

פגעתי בחברה הכי טובה והרחקתי אותה ממני,

אנשים שרצו להתקרב לא יכלתי לקבל אותם

בכלל אפשר לספור את האנשים שקרובים אליי על אצבע אחת.

שנים התחמקתי מטיפול, כי מבחינתי ההורים שלי הם האשמים בהכל

אבל היה לי אנשים שאכפת להם ממני ודאגו שאני אגיע לזה בסוף,

ויקירתי זה ממש מתחיל לשחרר שם.

אני לא מכירה את הבחור, אבל הדברים שאת אומרת

זה סיבה לטיפול הוא לא אנטיפת או רע כמו שיש כאלה שאמרו כאן

אבל המצב הזה לא נורמלי ולא תקין!!

יש לו איזו קושי רגשי, לא יודעת מה הסיפור שלו עם ההורים

בן אדם לא מפתח סתם יחסים קשים כאלה בלי סיבה!

וכן אם היחסים האלה כאלה קשים,

תהיי בטוחה במאה אחוז שהוא יוצא את זה גם

עלייך בנישואים שלכם.

תהיי חכמה ואוהבת  וקחי אותו לטיפול,

קשה מאוד לבנות ככה זוגיות

אבל קודם כל תחשבי אם את באמת רוצה אותו

שלא תפגעי בו עוד יותר

לכי בעדינות ורגישות ושיהיה בהצלחה.

יש אצלו סימנים לקראת המודעות הזו- לקשר טוב

אם יש לו נכונות בסיסית

אחכ הוא יהיה חייב יעוץ זוגי

ולכי לשאול מישו חכם יותר ומכיר יותר מהפורום פה

תואר הוא לא ערובה להצלחה בשום דבר. אפשר ללמוד 3 שנים, "להיקרע" ולהוציא תואר במשפטים + לעבור את בחינות לשכת עורכי עדין, ולקבל שכר מינימום. פשוט בגלל שיש יותר מדי עורכי דין בשוק, וכמו כל שוק מוצף - מחיר בעלי המקצוע יורד.

להערכתי, דבר דומה יקרה גם בקרב רואי החשבון.

אפשר להיות בעל דוכן פלאפל או לפתוח מכולת ולהרוויח הרבה יותר מאשר עורך דין או רואה חשבון שכיר. השאלה היא האם האדם ניחן בתכונות המתאימות להיות עצמאי.

האם יש לו "ידי זהב"? (יודע לתקן, לנגר וכו') - אם כן, ידע לשפץ ולתקן יכול להיות לעזר כפליים - גם כפרנסה (יש המון המון צורך ב"שיפוצניקים", נגרים, רתכים, חשמלאים וכו' והללו כמובן לא צריכים תואר או בגרות), ולחילופין לבניית ושיפוץ הבית הפרטי שלו.

יצא לי להכיר אפילו שמיניסטים שעבדו כחשמלאים בפועל (חשמלאי עם רשיון אחר כך עבר על הכל וחתם על החיבור לחח"י), הרוויחו יפה מאוד ונהנו מכל דקה.

לגיטימי לחלוטין (בעיניי! לא בעיני אמא שלי או הדודה הפולניה) לא להוציא בגרות, אבל צריך להסתכל על החיים בצורה רצינית ולמצוא נישה אחרת שבה הוא יוכל להביא פרנסה הביתה.

בס"ד
 

1. לעניין היחס שלו להורים- זה דבר חשוב וזה בהחלט משפיע על הבית העתידי. ומלמד על האדם.
אני מניחה שראית זאת עוד קודם, ואם נשארת כנראה שיש בו דברים אחרים שמעידים עליו שהוא אדם טוב ומסוגל לכבד את הבריות. 
אני לא מכירה את הצדיק הזה, אבל את יכולה להסתכל על התמונה המלאה. מדוע היחס להורים הוא כזה? מה קרה שם..ואיך את חושבת שזה ישליך עליכם?
אם זה מפריע לך ואת רוצה ללבן את הנקודה הזו- תעלי את זה בפניו. אולי אפילו תדברי עם איש מקצוע שמבין עניין.
תעשי אצלו שבת, תתארחי אצלו בבית..ותוכלי להתרשם איך הם חיים. זה מלמד המון על הבן-אדם.

אל תתביישי. זו נקודה חשובה.

2. בנוגע לתעודה- יקירתי למצוא היום אדם בעל מידות טובות!! ואדם שאת מסתדרת איתו..זה לא כזה פשוט. גם בלי העיסוק בתעודות. זה לא חשוב לבניית בית בלשון המעטה. כל עוד הבן-אדם יצרני, פעיל וחרוץ..זה לא משנה במה הוא עובד. ואני אומרת את זה בתור אחת שיצאה גם עם משכלים וגם עם כאלה שלא...וכל עוד הרמה השכלית מתאימה/זהה זה לא משפיע. (יש אנשים מאוד חכמים שלימודים לא קרצו להם)
את נמצאת כבר בקשר חצי שנה, מכירה אותו וטוב לך איתו. השכלה זה מה שיפיל את העניין?
וכסף? מה זה כסף? זה דבר חולף..יום אחד למעלה יום אחד למטה. ה' מוריש ומעשיר, כל עוד יש ממה לחיות- מודים לקב"ה. זו לא צריכה להיות המטרה בחיים. ולכן זה שבעיניו כסף זה לא הדבר הכי חשוב לא נתפס בעיניי כדבר שלילי אלא כדבר חיובי.
 

3. פרפרים בבטן, ובכן אתם חצי שנה ביחד..היה מוזר לשמוע אם יש לך עדיין פרפרים בבטן ההפך הגדולה זה לדעת להסתדר גם כשההתלהבות הראשונית יורדת. (בנקודה הזו רוב הקשרים מתפרקים)
וכנראה שאתם מתאימים. אהבה לא נמדדת בכמות הפרפרים. טוב לך איתו? הוא חשוב לך? את רוצה לתת לו?
הוא מעניין אותך? את דואגת לו? אכפת לך ממנו? את חושבת שאתם יכולים להיות שופתים?
אם התשובה חיובית, אולי תעשו דברים שוברי שגרה: טיול משותף, תקני לו מתנה חמודה- תעשי דברים שיעוררו את הקשר מחדש.
 

4. יקרה, זה הזמן שלך ללמוד לפעם הבאה. (אני מקווה שלא תהיה בעז"ה) חבל למשוך קשר חצי שנה בלי לברר דברים מהותיים. סתם עוגמת נפש לכל הצדדים.. ואח"כ צריך לאסוף את השברים. וזה כואב. אני אומרת לטובתך.
 מאחלת לך מכל הלב, שתקבלי את ההחלטות הכי נכונות עבורך, שהקב"ה יאיר את דרכך..ותגיעי ליום חתונתך מתוך שמחה ושלמות. אמן.
 

אם את בקטע של "פרפרים בבטן" זה יתעורר אצלך בשלב כזה או אחר בחיי הנישואין

וההמשך ידוע : טרגדיה וכאב ....

מצאתי בחורה עם תכונות טובות, צנועה חסודה ביישנית גומלת חסדים.

אבל היא עניה כבוד הרב.

את יודעת מה ענה לו הרב?

כל התכונות שלה טובות ובתוכן התכונה הטובה ביותר, עניות

והכוונה פה היא לא שהעניות טובה.

אין בעיה להיות עשיר.

רק שכסף משחיט בדרך כלל, והוא משחיט כל מה שמסביבו!

אני חושב שהבחור שלך לא תעב בצע... ויותר מזה אני חושב שאם את אכן תהי איתו את תהי מאושרת!

כי לא העבודה תהיה בראש מעיניו אלה את!

בהצלחה בהמשך דרכך!

סבא

שאלי את עצמך מה היית רוצה שהקשר ביניכם יהיה בעוד 10 שנים?

אחר כך נסי לדסקס איתו כיצד הוא רואה את הקשר ביניכם בעוחודש, חודשיים, שנה שנתיים.

דוני עם אימה , אבא, דודה, מורה או כל מבוגר הרוצה בטובתך.

מן הסתם הן תמצאנה דרך לחפור עליו ולגבש יחד איתך גישה רציונאלית.

מתלבטת יקרה

נורא קשה המעמד והוא אכן דורש כובד ראש ,אחרי הכל זה החלטה לכל החיים

כמה עצות: קשר עם משפחה זה דבר חשוב מאוד. החיבור שלך למשפחה שלו והחיבור שלו למשפחה שלך

יש יותר מדי הזדמנויות בחיים שנפגשים עם המשפחות ואם זה נטל על אחד הצדדים זה פוגם בזוגיות

חשוב במיוחד שיהיה קשר טוב בינו לבין משפחתך (אחרי לידה מבלים הרבה אצל האמא)

אם אין לו חיבור (רצון לחיבור)עם המשפחה שלך זה לא טוב

דבר נוסף: לימודים ופרנסה,אם את תלמדי לתואר כלשהו במכללה או באוני' ויהיה לך תואר ראשון או שני ולו לא יהיה ,איך הוא ירגיש עם זה? אולי נחיתות? עדיף שתישעני עליו ולא הוא עלייך- אם לך יש תואר אז שגם לו יהיה(גם רבנות זה תואר)

דבר שלישי:חצי שנה זה באמת הרבה,  אולי תרגישי פרפרים בבטן מהמחשבה שאת יכולה לפגוש בחור אחר במקומו?

העיקר זה לא להתחתן מתוך לחץ , לחץ של החברות, הסביבה , המשפחה, המגזר...

בהצלחה!

בנתיים החלטתי לא להחליט. אני לא רוצה למהר ולעשות החלטה הרת גורל שאולי אני אתחרט עליה מאוד אח"כ ולא יהיה אפשר לשנות את פני הדברים.

בנתיים החלטתי שאשאר איתו,שזו גם סוג של החלטה ואני הולכת להכנס לקשר עם 7 עיניים על כל מה שקורה: איך אני מרגישה כשאני רואה אותו,ואיך כשאני לא איתו,האם כיף לי,נחמד לי,נעים לי לדבר איתו,האם הוא מעניין אותי או לא והאם אני רואה את עצמי חיה את שארית חיי עם הבנאדם הזה.

אני מתכוונת גם לדבר איתו על דברים שלא עלו בשיחות שלנו עד כה, כמו קריירה-מה הוא מתכנן לעצמו,האם כסף זה דבר שהוא רואה כהכרחי לחיינו המשותפים,איזה בית הוא רוצה להקים ואיזה סוג של אבא הוא מתעתד להיות.

פשוט לעשות עבודת חקר לעומקם של הפרטים הקטנים ולהתייחס לקשר קצת כמו מעבדה. אחרי כל זה, אני מקווה לקבל את ההחלטה הכי נכונה שיש.

דיברת על מה קורה כשאת איתו.

מה קורה כשאת לא איתו?

את מתגעגעת? הוא חסר לך?

אף פעם לא בדקת? אולי תיפרדו לכמה ימים? לא חייבים "להיפרד" רישמית...

את יכולה ליסוע לטיול של כמה ימים ולסגור את הפלאפון...

כשאת בלעדיו תנסי לשים לב.

את חושבת כל הזמן מה הוא היה אומר על זה? אני חייבת לספר לו מה ראיתי! כמה אני מתגעגעת! וכו'

או שנחמד לך איתו אבל נחמד גם בלעדיו?

לענ"ד זאת נקודה חשובה כי חתונה זה לא רק נחמד ביחד...

בכל מקרה אל תתבישי להתיעץ עם מישהו מקצועי ועדיף לפני חתונה מאשר אחרי... (אל תחשבי על הכסף!! זה הרבה יותר חשוב מעוד נגן לתזמורת...ואם את חושבת בכ"ז על הכסף תדעי שאחרי החתונה זה יעלה לך יותר...) 

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי