לא תמיד היחס עם ההורים מראה על האישיות של האדם, למרות שאפשר ללמוד מזה. בכל מקרה נסי לבחון אותו על פי אישיותו שאת מכירה ולא על פי זה שלא יהיה לך נעים אם תבקרי את ההורים שלו.

גם המערכת יחסים שלי אישית עם ההורים שלי רחוקה מלהיות מושלמת. אבל זה מושפע מכל כך הרבה גורמים שלא קשורים דווקא לאישיות שלי. (למרות שאני כביכול לא אובייקטיבי בעניין הזה)

אני דווקא הייתי מתייחס לחוסר עניין שלו בכסף כעניין חיובי, אם הוא אדם רציני שיפרנס אותך בכבוד, אז מה רע בזה?

לגבי הפרפרים בבטן, חצי שנה זה זמן סביר שהפרפרים ימותו, כמה זמן הם כבר יכולים לחיות שם? סתם... אני משער שההתרגשות הראשונית עברה, ועכשיו את יכולה לבחון את המערכת יחסים איתו יותר בשכל, אם יש ביניכם אהבה גדולה, אז זה יותר חשוב מכסף או מההורים שלו. 

לדעתי תדברי איתו על הדברים שמפריעים או מפחידים אותך, אולי תוכלי למוד עוד קצת. בהצלחה.

ממה שנשע ממך- זה עדיין לא רציני

זה כמות יפה של הכירות- נכון

אתם הולכים לקראת משו חשוב ולא מבזבזים את הזמן על שטויות- גם נכון

הקשר שלכם ממש לא בשל להקרא "רציני"

גם אם בעיני מדד חיצוני- זה אולי נראה ככה (חצי שנה... וזה...)

לגבי הקשר עם המשפחה שלו-

תבררי אצל חברים טובים שלו איך הוא איתם- למשל עם חברים לנשק עם חברים שותפים לדירה עם חברים שהוא בקשר איתם כבר שנים...

זה יתן לך תמונה של איך הוא חם ואוהב בסביבה שטובה לו

(וכן- אחרי חתונה סביר שהוא יצטרך יעוץ.)

לגבי כסף-

היום תואר הוא לא ערובה להצלחה עיסקית, רק לפעמים עוזר בדרך....

אם הוא יהיה עובד מסור ואחראי - ויש לו יחס רציני לעבודה (ולא מנסה להכנס למשו ול"עשות מכה" בלי להשקיע... כי זה חלום באספמיה) -אז הוא יוכל לפרנס בכבוד

תזכרי- חזל לא סתם אמרו- שאישה רוצה קב ותיפלות מעשרה קבין ופרישות (תרגום לישראלית: אישה רוצה יחס ואהבה ולא המון כסף)

איפה כתוב שצריך להיות פרפרים ?

זה נשמע ממה שכתבת שיש לך המון שיחות עם עצמך עליכם ולא ממש איתו...

נסי את זה כמובן ברגישות רבה...

לא שמעתי על מישהו שהתחרט כשהוא עשה שיחה נעימה שכזו והדרך כלל היא מבהירה ומקרבת

בהצלחה

עם חברים שלו (גם כאלה שהוא מכיר הרבה זמן)הוא לא ממש בקשר טוב ולא נפתח רגשית. לא עם חברים,לא עם ההורים,לא עם אחים,רק איתי בעצם.

אולי זה כן מצדיק את החששות שלי לגבי איזה סוג של אבא הוא יהיה.

ואני מרגישה שאני יכולה להתלהב ולהתאהב הרבה יותר ואיתו אני נמצאת מתוך רשימת יתרונות שאני מונה אצלו, למרות שיש אהבה,אבל רגועה,כמו אצל זוג שנשוי כבר 30 שנה. אולי זה ילדותי ונאיבי מצדי,אבל זה חסר לי.

אמממ..

סיפור הזוי.. כמעט מופרך..

זה כל מה שיש לי לומר.

הוא סיפר לך פעם על הילדות שלו?

איך הוא מדבר על הוריו?

זאת נקודה ששווה לברר.

תראי מה לעשות הורים לא מושלמים והילד גם כן

לפעמים להורה אין הרבה יכולת להכיל את הילד

וזה יוצר נתק וקשיים רגשיים,

כמו שכתבת אין קשר חם ואוהב

זה לא בגלל שהבחור שאת יוצאת איתו דפוק חס וחלילה

זה בגלל שמה לעשות יש הורים שהם פחות אמפתיים

פחות מחבקים, אוהבים יותר בצורה הפיזית

או ביקורתיים באופן לא נורמלי

וזה יוצר כאבים רגשיים אצל הילד

מערכת יחסים קשה מבוססת על משהו טעון

קחי בחשבון שאת צריכה לברר מה באמת הולך שם בעדינות

כי הבן אדם מושפע מזה,

גם ביחסים עם המשפחה וגם עם אחרים.

א]את צריכה לעשות עם עצמך חשבון נפש האם היתרונות עולים על החסרונות

ב] בעסק יש יותר כסף מתואר אם העסק ב"ה מצליח

ג] פרפרים זה סרט יפה החיים לא באמת עבודים ככה!

ד]את יכולה לדבר איתו על הקשר שלו עם המשפחה שלו ולהבין מאיפה הכל נובע

משהו שניתן לתיקון או לא !

ה]אתם בקשר די ארוך אז את יכולה לבדוק איך הוא מתייחס לסביבה ובהתאם לזה להשליך על הילדים גם כן!

ו] אין סיבה שתרגישי לא נעים בארוחות משפחתיות אכלת אצלם כבר לא?

ז] שוב תעשי חשבון נפש יתרונות מול חסרונות ותבדקי מה יותר חזק מה את מחפשת איפה הוא עומד בציפיות ואיפה לא ובהתאם לזה תקבלי החלטה! ! אין מה לעשות בקשר יש נפגעים וגם במערכת זוגיות לאחר חתונה! ועדיף מוקדם מאשר מאוחר והכי חשוב שתיזהרי לא לפגוע בעצמך!

 ההחלטה שלך היא איך לקחת את הדברים [אני נניח החלטתי שלא מזיז לי אני לא נפגע יותר מבנות זה היה אחרי אחד הקשרים שלי מאז אני לוקח הכל בסבבה

אני קוראת את ההודעה שלך, שוב ושוב ושוב...ואני בשוק! פשוט בשוק!...

שיא ההתלבטתי אם לרשום לך פה או בפרטי, אבל החלטתי ...!...

יקרה, את שואלת למה אני בשוק?

כי זה הזכיר לי מקום אחד לא בריא שהייתי בו בעברי, אולי לצערי אפשר להגיד שהוא לא כ"כ רחוק

(למרות שזה עניין סובייקטיבי, אולי)

על אף שכמות הדברים שעברתי מאז והתהליכים הנפשיים שלי עם עצמי נותנים הרגשה כאילו זה היה באיזה אסקלת זמן אחרת לגמרי, משהו הרבה יותר רחוק ממני (ב"ה..)...

אני מסכימה עם דבריה של "צאדיקה", זה שאתם חצי שנה כביכול ביחד,

לא אומר שהקשר שלכם או איך לומר, בלי לפגוע נשמה, אבל אולי עומק הקשר הוא לא כזה של חצי שנה בד"כ...

אני חושבת שבמיוחד בהשוואה לזמן שאת עומדת בו (או הקשר) כביכול את אמורה להיות עם הרבה יותר תשובות ממה שיש לך

(למרות שאני הכי נגד הלחץ וההשוואות האלה ואני הכי בעד הרעיון שלכל קשר והקצב שלו והאישיות שבו ואסור להלחיץ...אבל חוויתי על בשרי שיש דברים שהם כן אובייקטיביים שצריך לבחון אותם)...

מדהימה אחת,

אני חושבת שאת יכולה לקחת את המקום של הדאגה והדברים שההורים שלך אמרו לל למקום אחר,

למקום בו הם אומרים לך, יקרה, שימי לב כמה זמן את בודקת את הבחור ובאיזה תדר, שימי לב לבעיות שצצות לך ואולי כדאי שתגיעי לשלב של קבלת ההחלטות,מה את אומרת?...

יתרה מכך, את רואה בבחור כ"אבא קר ומנוכר לילדים שלו...",

תראי מתוקה,

יש בנות שירצו מישהו כזה, רק כי זה מתאים לסגנון ההתקשרות שלהן, יש מי שהיא יותר ריאליט או מתוכננת

ויש מי שהיא יותר ריגשית ובלי הענקה מהסוג הזה היא לא תמצא את עצמה בקשר ולא תרצה לגדל ככה את ילדיה.

שוב, את צריכה לבחון לאחר שאיתרת את הסגנון שלו- האם זה מתאים לך? זה לא בהכרח רע ולא בהכרח טוב, זה כבר שאלה של התאמה, אם את מוסגללת להתמודד עם הסגנון הזה..

(לכל החיים, כן? לא רק חצי שנה.).

דבר נוסף, אני מצטערת במחילה מכבודו של "לביא" או אחרים נוספים שמזדהים את נקודה זאת שכתב,

אני חולקת על כך.

לדעתי, הקשר של הבחור עם משפחתו אומר המון אבל המון על הבית שהוא יבנה, ובפרט הקשר שלו עם אמא שלו אומר המון על הקשר שהוא יעניק לאישתו

(שימו לב, זה לא המדד היחידי, זה פשוט עוד מדד/גורם השפעה תהותי ביותר!). כך, שאני חושבת שלא סתם הסימני שאלה הללו עולים לך, וזה טוב ועדיף עכשיו...

מבחינת קריירה, כאמור לעיל זה עניין של סגנון.

מתוקה, אם את בחורה שאפתנית וחשוב לך הישגיות ולהתקדם בחיים וכו'...והוא- לא!...

אז צריך לחשוב האם בא לך להתמודד עם זה? האם את מסוגלת לכבד את המקום שלו?את הרצונות שלו? לאהוב את זה? לא לרצות לשנות אותו? לא לזלזל בו בבחירות שלו? איך את עם המקום הזה?....כן כן, לא לא...

(סורי, כמה שזה קשה אחרי חצי שנה, מי כמוני יודעת...אבל יש לפעמים אסימונים שנופלים לנו מאוחר,ככה זה בחיים..ועדיף מאחר מאשר לעולם לא..)...

פרפרים בבטן?...נסי לשאול את עצמך, היו תקופות שכן היו לך איתו? האם את יכולה להגיד אולי מה יכול לעורר אותם( במידה והם קיימים ויש לך אליו סוג של חיבה אם את איתו חצי שנה)?...

תראי, אני חושבת, וזוהי דעתי בלבד, שהחלטה כזאת של חתונה צריכה לבוא הן ממקום של רגש והן ממקום של שכל.

כלומר, אם היית רק בקטע של להתלהב מהבנאדם, זה גם היה מדליק נורה אדומה. אבל את לא.

אז השאלה הנשאלת בעצם (שאת צריכה כמובן לבחון עם עצמך בלבד) היא למה לא?

ועוד משהו קטן, לעולם אבל לעולם אל תישארי בקשר/במקום/דבר אחר מתוך הפחד הזה לפגוע בצד השני, ולו בשל העובדה כי כך את פוגעת בעצמך!!...

אחחח....אני רוצה לכתוב לך כ"כ הרבה דברים...אבל...אבל.....אני מצטערת על הבלבול בכתיבה,

זה באמת מהמקום האישי שלי ושלי בלבד,

שולחת לך מלא חיבוקים וחיזוקים ואם את רוצה עוד עצות או כל דבר אחר באופן יותר מפורט אשמח לענות לך בפרטי...

סליחה על ה

אבל אם היה יותר אנטרים הייה גם יותר קל לקרוא...

ראשית - זה נשמע בהחלט מורכב. כמו שכבר כתבו לפני - יש כאן ערבוב של דברים

לדעתי יש כאן כמה דברים מאוד מאוד משמעותיים שדורשים ברור (ורצוי שזה לא יהיה רק את אלא עם ההורים שלך אם אפשר או מישהו אחר מבוגר ורציני)

1. קשר עם המשפחה - כדאי מאוד לברר מה קורה שם. זה יכול להיות מאוד משמעותי גם בשבילך - הן אם את רוצה\מוכנה להיכנס למשפחה כזו, וגם מה שזה אומר עליו. מה הוא למד מהם ומה הוא ספג וכתוצאה מזה מה הוא נהיה.

חוץ מזה - איזו משפחה את רוצה שהילדים שלך יקחו כדוגמא.

2. כסף זה דבר מ-א-ו-ד!! משמעותי בחיים!!! ויכולות להיות ה-מ-ו-ן בעיות בחיים בגלל כסף!! ממחלוקת על רמות של בזבוז\חסכון ועד שאלות קיומיות של ממש!! חשוב מאוד שתבררי אם הוא מסוגל ומתכנן לפרנס או לא. אם התשובה היא שהוא יהיה מסוגל לפרנס מהעבודה - השאלה עד כמה משמעותי בשבילך חיים ברווח או בצמצום - וכאן זו באמת שאלה פשוטה של רווח מול הפסד (כאשר הרווח זה הוא וההפסד זה חיים אולי פשוטים יותר ממה שאת היית רוצה לעצמך).

לדעתי גם כדאי לבדוק אם כל המחשבות על עבודה לא נובעות מעצלות - וזה יכול להיות מאוד מאוד קשה בשבילך אם הוא עצלן. זה יכול להתבטא בה-מ-ו-ן דברים מחוץ לעבודה..

3. בנוגע להרגשה שלך כלפיו -

לא חייבים להרגיש פרפרים. כן צריך שיהיה לך טוב איתו נסי לחשוב על הנקודות הבאות:

 - האם את מחכה לפגישות איתו?

 - האם הוא הופך אותך לטובה יותר? (ז"א האם בעקבותיו את רוצה להשתנות לטובה)

 - האם יש לכם בסיס משותף של שאיפות וערכים?

אולי אפילו כדאי שתבקשי לעשות הפסקה קצרה בקשר ולבחון את הקשר משני כיוונים: 1. האם את מתגעגעת אליו? האם הוא חסר לך?   2. אולי ככה תהיי קצת יותר מנותקת ממנו ויותר אובייקטיבית ותוכלי לחשוב על הדברים החשובים שהעלית כאן.

4. אל תפחדי לפגוע בו!! יותר גרוע לשניכם אם תינשאי לו ולא תרצי אותו.

5.  מה שכתבת על החברים שלו קצת מדאיג- לא נשמע לי טוב אדם שאין לו חברים ב-כ-ל-ל. אפילו אם המשפחה גרועה...

דבר שיכול להיות מאוד מאוד משמעותי בעיניי הוא ההורים שלך - חצי שנה זה המון זמן!! לדעתי בהחלט אפשר לבקש ממנו לבוא לפגוש את ההורים שלך ואז הם יוכלו להביע את דעתם. ההורים שלך מבוגרים ממך ובד"כ יותר חכמים וגם מנותקים רגשית מהקשר ויוכלו לתת תשובה אוביקטיבית יותר.

פרט לכך אפשר לנסות (אולי אפילו בנוסף להורים) להיפגש איתו כשאת נמצאת במחיצת עוד אנשים (קרובים אליך או לא) ולראות את היחס שלו כלפיהם.

וכהערת סיכום - אני אמנם לא מכירה אותך ובאמת כדאי להתייעץ עם מישהו שמכיר אותך במציאות

אני אומר זאת בזהירות -  גם לי לא נשמע טוב, הסיפור הזה...

שיהיה ב"הצלחה

והמון המון סיעתא דישמיא!!

אקדים ואומר, שאני לא אוהבת הבעת דיעה נחרצת. אני לא מכירה אותך וגם לא אותו. ולכל דבר יש כמה צדדים. אבל בכל זאת- הפעם זה הדליק לי נורות, ובעיני- במקרה הטוב נראה שאתם לא מתאימים באישיות, ובמקרה הפחות טוב יש משהו לא בריא באישיותו של החבר.. (מתנצלת שוב על הישירות, ומקווה שלא אחטא בדברי)

מההתחלה זה לא כ"כ היה נראה לי מתאים, מכמה סיבות:

קשר עם ההורים- יכול להעיד על קושי עתידי, אבל באמת כמו שאמרו פה זה יכול להיות מכל מיני גורמים, ואם מודעות ועבודה עצמית- אפשר להתגבר.

תעודת בגרות- נשמע מדבריך שנושא ההשכלה חשוב לך.. האם זה ישפיע על יחסך והערכתך כלפיו בעתיד?

זה שהוא רוצה עסק קטן ולא מתחבר ללימודי תואר זה יכול לבוא ממקום אמיתי, שהבנאדם מכיר את עצמו ומה שטוב לו.. אבל- רוצה לפתוח עסק קטן, כסף לא חשוב לו... אחד מהשתיים- או שהוא חושש מזה, ועלול לברוח מאחריות, ובמקרה היותר טוב- הוא אחראי! אבל רמת החיים שאת מחפשת שונה ממה שהוא מחפש...

ובעיני מה שמקצין את הבעיתיות זה שבנוסף לקושי בקשר עם ההורים יש גם קושי עם האחים והחברים. ובשלב הזה כבר אי אפשר לומר שזה גורם חיצוני. יש לו משהו שמקשה עליו בצורה משמעותית! ולעניות דעתי, המתנה הכי גדולה שהוא יכול לתת לעצמו זה איזשהו טיפול\ ייעוץ שיעזור לו להשתחרר.

במצב הנתון כעת- נשמע שאת איזו נק' אור עבורו, ואולי זה גם מחמיא שדווקא אלייך הוא נפתח. אבל זה לא בריא! לא בשבילך.. וגם לא בשבילו...

מתנצלת אם דברי פוגעים, או לא קולעים למצב האמיתי. אני בטוחה שיש בחבר תכונות מאד טובות, פשוט נשמע שיש גם כמה דברים שצריכים ריפוי לפני שיוכל ליצור קשר חיובי.

לא יודעת למה אני חשה צורך לשוב ולהתנצל, הרי ביקשת לשמוע את דעתנו..ובכל זאת- סלחי לי אם דברי חותכים מידי.

מאחלת, שתקבלי את ההחלטה הטובה ביותר עבורך (!) מתוך שלמות.

אם אחרי חצי שנה של קשר שהוא לא אינטנסבי (לא נשואים-אז לא נמצאים יחד כ"כ הרבה) יש אהבה של 30 שנות נישואין- זה לא סימן טוב.

קשר צריך את ההתרגשות שלו!

לי נראה שהבחור שאת יוצאת איתו הוא יבשן, אולי קצת אנטיפט, והוא מונע מהרגש שלך לגדול ולהתפתח.

אני מכירה מספיק זוגות שאחרי 30 שנה האהבה (וגם הפרפרים) רק גדלים...

מנסיון של 5 שנים - לא רק האהבה גדלה אחרי החתונה, גם ההתאהבות

אל תוציאו לכולם פה את החשק להיות נשואים...

קודם כל תודה על ההתייחסות והתגובות המושקעות,זה חשוב לי.

"בשמחה" , כבר קודם כששמעתי על הקשרים הקלוקלים שיש לו עם משפחה וחברים משהו היה נשמע לי טיפה שגוי,זה הפריע לי. אבל האמת שזה לא כל כך מציק לי אם אני יכולה לדעת בוודאות שבהמשך נקים משפחה ויהיה ביננו קשר טוב וגם בין הילדים בבית.(ידוע שאחרי החתונה הקשרים עם החברים מתרופפים) ויש לו מודעות עצמית למצב, הוא יודע שההורים שלו מתנהגים בצורה שאינה נכונה והוא למד מהטעויות ומתכוון לתקן כשיתאפשר לו בבית משלו. הפחד שלי הוא יותר שדיבורים לחוד ומעשים לחוד.

בקשר לקריירה,אם יתברר שחוסר העניין שלו בכסף זה לא איזשהו עקרון שהוא לא מוכן לשנות,אלא נובע מעצלנות או סתם מחוסר חשיבה על העניין וניתן לשנות את זה אז אני אדע שיש מה לעשות בעניין. אבל במידה וזה משהו שתבוע אצלו עמוק באישיות,ההחלטה לוותר תהיה לי הרבה יותר פשוטה.

אתמול ישבתי וחשבתי מתי ואם היו פעמים שהרגשתי התלהבות והתאהבות גדולה לידו. וגיליתי שכן היו מצבים כאלה, בפגישות מסוימות,במקומות מסויימים, זה מין תקופות כאלה שבאות והולכות,לא משהו קבוע.גם כשאני איתו אני מרגישה אדם אחר,לא אותו אדם שאני נמצאת עם חברות או גברים אחרים,ואולי זה לטובה כי זה פותח צד חדש שלי באישיות או שזה לרעה כי זאת פשוט לא אני. אני מתכוונת מעכשיו לבחון כל שיחה ופגישה שלי איתו ישר אחרי ולוודא מה אני מרגישה והאם זה מספיק לי. במידה ואני אראה שזה ממשיך על גל של מין חוסר התלהבות ומונוטוניות אני אשקול הרבה יותר בחיוב את סיום הקשר.

עכשיו שאני קוראת את דבריך.

תראי קשרים דפוקים עם ההורים משפיעים גם על אחרים,

ואת אומרת באמת שזה עם כולם וזה ישפיע בסוף גם עליך.

תראי בתור אחת שהיה לה הורים שהם אנשים טובים והכל

אבל לא ידעו להכיל אותי וצלקו לי את הנפש

ואשת מקצוע כבר אמרה לי שיכלתי להפוך למשוגעת בגלל הילדות שלי,

וכן הקשר שלי איתם לא טוב, יש בו המון המון כאב.

אני ישבתי והפסדתי הרבה מאוד קשרים עם אנשים,

פגעתי בחברה הכי טובה והרחקתי אותה ממני,

אנשים שרצו להתקרב לא יכלתי לקבל אותם

בכלל אפשר לספור את האנשים שקרובים אליי על אצבע אחת.

שנים התחמקתי מטיפול, כי מבחינתי ההורים שלי הם האשמים בהכל

אבל היה לי אנשים שאכפת להם ממני ודאגו שאני אגיע לזה בסוף,

ויקירתי זה ממש מתחיל לשחרר שם.

אני לא מכירה את הבחור, אבל הדברים שאת אומרת

זה סיבה לטיפול הוא לא אנטיפת או רע כמו שיש כאלה שאמרו כאן

אבל המצב הזה לא נורמלי ולא תקין!!

יש לו איזו קושי רגשי, לא יודעת מה הסיפור שלו עם ההורים

בן אדם לא מפתח סתם יחסים קשים כאלה בלי סיבה!

וכן אם היחסים האלה כאלה קשים,

תהיי בטוחה במאה אחוז שהוא יוצא את זה גם

עלייך בנישואים שלכם.

תהיי חכמה ואוהבת  וקחי אותו לטיפול,

קשה מאוד לבנות ככה זוגיות

אבל קודם כל תחשבי אם את באמת רוצה אותו

שלא תפגעי בו עוד יותר

לכי בעדינות ורגישות ושיהיה בהצלחה.

יש אצלו סימנים לקראת המודעות הזו- לקשר טוב

אם יש לו נכונות בסיסית

אחכ הוא יהיה חייב יעוץ זוגי

ולכי לשאול מישו חכם יותר ומכיר יותר מהפורום פה

תואר הוא לא ערובה להצלחה בשום דבר. אפשר ללמוד 3 שנים, "להיקרע" ולהוציא תואר במשפטים + לעבור את בחינות לשכת עורכי עדין, ולקבל שכר מינימום. פשוט בגלל שיש יותר מדי עורכי דין בשוק, וכמו כל שוק מוצף - מחיר בעלי המקצוע יורד.

להערכתי, דבר דומה יקרה גם בקרב רואי החשבון.

אפשר להיות בעל דוכן פלאפל או לפתוח מכולת ולהרוויח הרבה יותר מאשר עורך דין או רואה חשבון שכיר. השאלה היא האם האדם ניחן בתכונות המתאימות להיות עצמאי.

האם יש לו "ידי זהב"? (יודע לתקן, לנגר וכו') - אם כן, ידע לשפץ ולתקן יכול להיות לעזר כפליים - גם כפרנסה (יש המון המון צורך ב"שיפוצניקים", נגרים, רתכים, חשמלאים וכו' והללו כמובן לא צריכים תואר או בגרות), ולחילופין לבניית ושיפוץ הבית הפרטי שלו.

יצא לי להכיר אפילו שמיניסטים שעבדו כחשמלאים בפועל (חשמלאי עם רשיון אחר כך עבר על הכל וחתם על החיבור לחח"י), הרוויחו יפה מאוד ונהנו מכל דקה.

לגיטימי לחלוטין (בעיניי! לא בעיני אמא שלי או הדודה הפולניה) לא להוציא בגרות, אבל צריך להסתכל על החיים בצורה רצינית ולמצוא נישה אחרת שבה הוא יוכל להביא פרנסה הביתה.

בס"ד
 

1. לעניין היחס שלו להורים- זה דבר חשוב וזה בהחלט משפיע על הבית העתידי. ומלמד על האדם.
אני מניחה שראית זאת עוד קודם, ואם נשארת כנראה שיש בו דברים אחרים שמעידים עליו שהוא אדם טוב ומסוגל לכבד את הבריות. 
אני לא מכירה את הצדיק הזה, אבל את יכולה להסתכל על התמונה המלאה. מדוע היחס להורים הוא כזה? מה קרה שם..ואיך את חושבת שזה ישליך עליכם?
אם זה מפריע לך ואת רוצה ללבן את הנקודה הזו- תעלי את זה בפניו. אולי אפילו תדברי עם איש מקצוע שמבין עניין.
תעשי אצלו שבת, תתארחי אצלו בבית..ותוכלי להתרשם איך הם חיים. זה מלמד המון על הבן-אדם.

אל תתביישי. זו נקודה חשובה.

2. בנוגע לתעודה- יקירתי למצוא היום אדם בעל מידות טובות!! ואדם שאת מסתדרת איתו..זה לא כזה פשוט. גם בלי העיסוק בתעודות. זה לא חשוב לבניית בית בלשון המעטה. כל עוד הבן-אדם יצרני, פעיל וחרוץ..זה לא משנה במה הוא עובד. ואני אומרת את זה בתור אחת שיצאה גם עם משכלים וגם עם כאלה שלא...וכל עוד הרמה השכלית מתאימה/זהה זה לא משפיע. (יש אנשים מאוד חכמים שלימודים לא קרצו להם)
את נמצאת כבר בקשר חצי שנה, מכירה אותו וטוב לך איתו. השכלה זה מה שיפיל את העניין?
וכסף? מה זה כסף? זה דבר חולף..יום אחד למעלה יום אחד למטה. ה' מוריש ומעשיר, כל עוד יש ממה לחיות- מודים לקב"ה. זו לא צריכה להיות המטרה בחיים. ולכן זה שבעיניו כסף זה לא הדבר הכי חשוב לא נתפס בעיניי כדבר שלילי אלא כדבר חיובי.
 

3. פרפרים בבטן, ובכן אתם חצי שנה ביחד..היה מוזר לשמוע אם יש לך עדיין פרפרים בבטן ההפך הגדולה זה לדעת להסתדר גם כשההתלהבות הראשונית יורדת. (בנקודה הזו רוב הקשרים מתפרקים)
וכנראה שאתם מתאימים. אהבה לא נמדדת בכמות הפרפרים. טוב לך איתו? הוא חשוב לך? את רוצה לתת לו?
הוא מעניין אותך? את דואגת לו? אכפת לך ממנו? את חושבת שאתם יכולים להיות שופתים?
אם התשובה חיובית, אולי תעשו דברים שוברי שגרה: טיול משותף, תקני לו מתנה חמודה- תעשי דברים שיעוררו את הקשר מחדש.
 

4. יקרה, זה הזמן שלך ללמוד לפעם הבאה. (אני מקווה שלא תהיה בעז"ה) חבל למשוך קשר חצי שנה בלי לברר דברים מהותיים. סתם עוגמת נפש לכל הצדדים.. ואח"כ צריך לאסוף את השברים. וזה כואב. אני אומרת לטובתך.
 מאחלת לך מכל הלב, שתקבלי את ההחלטות הכי נכונות עבורך, שהקב"ה יאיר את דרכך..ותגיעי ליום חתונתך מתוך שמחה ושלמות. אמן.
 

אם את בקטע של "פרפרים בבטן" זה יתעורר אצלך בשלב כזה או אחר בחיי הנישואין

וההמשך ידוע : טרגדיה וכאב ....

מצאתי בחורה עם תכונות טובות, צנועה חסודה ביישנית גומלת חסדים.

אבל היא עניה כבוד הרב.

את יודעת מה ענה לו הרב?

כל התכונות שלה טובות ובתוכן התכונה הטובה ביותר, עניות

והכוונה פה היא לא שהעניות טובה.

אין בעיה להיות עשיר.

רק שכסף משחיט בדרך כלל, והוא משחיט כל מה שמסביבו!

אני חושב שהבחור שלך לא תעב בצע... ויותר מזה אני חושב שאם את אכן תהי איתו את תהי מאושרת!

כי לא העבודה תהיה בראש מעיניו אלה את!

בהצלחה בהמשך דרכך!

סבא

שאלי את עצמך מה היית רוצה שהקשר ביניכם יהיה בעוד 10 שנים?

אחר כך נסי לדסקס איתו כיצד הוא רואה את הקשר ביניכם בעוחודש, חודשיים, שנה שנתיים.

דוני עם אימה , אבא, דודה, מורה או כל מבוגר הרוצה בטובתך.

מן הסתם הן תמצאנה דרך לחפור עליו ולגבש יחד איתך גישה רציונאלית.

מתלבטת יקרה

נורא קשה המעמד והוא אכן דורש כובד ראש ,אחרי הכל זה החלטה לכל החיים

כמה עצות: קשר עם משפחה זה דבר חשוב מאוד. החיבור שלך למשפחה שלו והחיבור שלו למשפחה שלך

יש יותר מדי הזדמנויות בחיים שנפגשים עם המשפחות ואם זה נטל על אחד הצדדים זה פוגם בזוגיות

חשוב במיוחד שיהיה קשר טוב בינו לבין משפחתך (אחרי לידה מבלים הרבה אצל האמא)

אם אין לו חיבור (רצון לחיבור)עם המשפחה שלך זה לא טוב

דבר נוסף: לימודים ופרנסה,אם את תלמדי לתואר כלשהו במכללה או באוני' ויהיה לך תואר ראשון או שני ולו לא יהיה ,איך הוא ירגיש עם זה? אולי נחיתות? עדיף שתישעני עליו ולא הוא עלייך- אם לך יש תואר אז שגם לו יהיה(גם רבנות זה תואר)

דבר שלישי:חצי שנה זה באמת הרבה,  אולי תרגישי פרפרים בבטן מהמחשבה שאת יכולה לפגוש בחור אחר במקומו?

העיקר זה לא להתחתן מתוך לחץ , לחץ של החברות, הסביבה , המשפחה, המגזר...

בהצלחה!

בנתיים החלטתי לא להחליט. אני לא רוצה למהר ולעשות החלטה הרת גורל שאולי אני אתחרט עליה מאוד אח"כ ולא יהיה אפשר לשנות את פני הדברים.

בנתיים החלטתי שאשאר איתו,שזו גם סוג של החלטה ואני הולכת להכנס לקשר עם 7 עיניים על כל מה שקורה: איך אני מרגישה כשאני רואה אותו,ואיך כשאני לא איתו,האם כיף לי,נחמד לי,נעים לי לדבר איתו,האם הוא מעניין אותי או לא והאם אני רואה את עצמי חיה את שארית חיי עם הבנאדם הזה.

אני מתכוונת גם לדבר איתו על דברים שלא עלו בשיחות שלנו עד כה, כמו קריירה-מה הוא מתכנן לעצמו,האם כסף זה דבר שהוא רואה כהכרחי לחיינו המשותפים,איזה בית הוא רוצה להקים ואיזה סוג של אבא הוא מתעתד להיות.

פשוט לעשות עבודת חקר לעומקם של הפרטים הקטנים ולהתייחס לקשר קצת כמו מעבדה. אחרי כל זה, אני מקווה לקבל את ההחלטה הכי נכונה שיש.

דיברת על מה קורה כשאת איתו.

מה קורה כשאת לא איתו?

את מתגעגעת? הוא חסר לך?

אף פעם לא בדקת? אולי תיפרדו לכמה ימים? לא חייבים "להיפרד" רישמית...

את יכולה ליסוע לטיול של כמה ימים ולסגור את הפלאפון...

כשאת בלעדיו תנסי לשים לב.

את חושבת כל הזמן מה הוא היה אומר על זה? אני חייבת לספר לו מה ראיתי! כמה אני מתגעגעת! וכו'

או שנחמד לך איתו אבל נחמד גם בלעדיו?

לענ"ד זאת נקודה חשובה כי חתונה זה לא רק נחמד ביחד...

בכל מקרה אל תתבישי להתיעץ עם מישהו מקצועי ועדיף לפני חתונה מאשר אחרי... (אל תחשבי על הכסף!! זה הרבה יותר חשוב מעוד נגן לתזמורת...ואם את חושבת בכ"ז על הכסף תדעי שאחרי החתונה זה יעלה לך יותר...) 

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך