מבחן BRC הוא מבחן יחסית חדש בארץ.

לא נוסה על הרבה מאוד ילדים כדי להוכיח את יעילותו.

לעומתו מבחן טובה הוא מבחן חסר בסיס. כמעט ואין לו סטטיסטיקה נורמאלית, כך שממש עוול לקבוע נתונים על פיו.

מבחן BRC הוא מבחן משלים לאבחון נוירולוגי ואינו יכול לקבוע רק על פי הממצאים שלו.

ריטאלין- כל המחקרים למיניהם שמדברים על השפעת הריטאלין עדיין לא הוכיחו דבר. בינתיים הכל דיבור באויר.

ילד עם בעיות קשב ביולוגיות זקוק לריטאלין כמו ילד עם בעיות קריאה.

מבחינת למידה, ילד בלי ריטאלין שווה ערך לילד שזקוק למשקפיים ללא משקפיים מידה 6.

ממליצה מאוד, (אם באמת הילד אובחן באופן מקצועי שהוא זקוק לריטאלין) ליטול אומגה 3 מן החי.

ולתת לילד לעשות ספורט (קפיצה על חבל, טרמפולינה, שחיה וכדו') לפני שהוא הולך ללימודים.

השילוב של ספורט, אומגה 3 וריטאלין ישנו את הילד מקצה לקצה.

בהצלחה!

יש ילדים שזה מאד טוב להם ויש גם ילדים שלא. מי שזה טוב לו - עוזר לו להתרכז, והוא באמת ממש ילד אחר בכיתה. גם מבחינה חברתית לפעמים, אם הילד גם "היפר" אז זה יכול לעזור בהפתחתת חיכוכים חברתיים, אם כי יש ילדים שדווקא הצד ה"היפרי" עושה אותם גם יותר חברותיים..  כמובן שכאשר ילד מצליח בלימודים ועם חברים, זה טוב גם לתדמית העצמית שלו.

מצד שני, יש כאלה שזה גורם להם ל"קיפאון" בהפסקות, וכן לתופעות לואי נוספות שאינן רצויות. 

 אני ראיתי כאלה וכאלה (אם כי יותר מהסוג הראשון..).

כמובן, קודם כל צריכים לדעת שבאמת יש חשד סביר לבעיית ריכוז וקשב. לא כל ילד ש"זז" הוא כבר כזה - והתרופה נועדה כמובן לילדים ולא למורים..

כמו כן, יש כמה סוגים: ל4 שעות כדור אחד, ל8 ול12.  יש גם מינון שנע בהתאם לצורך ולגיל.  לפעמים ילד מקבל 10 מ"ג וחושבים שהכדור לא עוזר לו, ואחרי תוספת של עוד 5 - פתאום "ילד אחר" (בכיתה לפחות. לא בכל משחק אחה"צ חייבים להיות בריכוז.. אכן נותנים לשעות הלימודים וגם לא לחופשים)..

גם סוג הכדורים קצת שונה. יש כאלה שהתנודות בתוך זמן השפעת הכדור קטנות יותר. יש ילדים שזה משמעותי עבורם ואז הנוירולוג יכול להחליף את הסוג. 

על תופעת חוסר התיאבון ניתן להתגבר ע"י ארוחות לפני זמן השפעת הכדור ולאחריו.

יכולות להיות תופעות של מצב רוח של ימים ראשונים שעוברות אח"כ (וכמו שכתבתי - יכולים להיות גם דברים שממשיכים).

אפשר לנסות - ולראות תוך כמה ימים מה קורה.

בסופו של דבר, זו החלטה של ההורים. אם נותנים - צריך לעקוב, לשוחח מידי פעם עם הילד בנחת על הרגשתו (בלי להכניס לו לראש שאמור לקרות בגלל זה משהו.. מצד שני, ילד קטן מעצמו לא יוכל להגדיר שהוא "קפוא" בהפסקות, למשל, אם לא ישאלוהו שאלות מכווינות), לבדוק עם המורים מה קורה, מדי פעם פגישה עם הנוירולוג - ולפי זה לראות אם זה טוב לו.

זה פשוט רחמנות, לראות ילד שמנסה להתפקס- ולא מצליח להחזיק את עצמו יותר מ-5 שניות ברצף.

סובל תסכולים מכשלונות אינסופיים- רק כי הוא לא יוכל להתרכז.

מוריד את הדימוי העצמי שלו לדרגה 0.

פשוט כואב הלב.

יש לי ילד מקסים

( ADD בביה"ס, ADHD בבית...)

נבון, שובה לב

לוקח ריטלין

ואנחנו מודים לקב"ה ולמורה המדהימה שלו

על ההתקדמות שלו.

אם צריך-לדעתי חבל לא לתת.

זה עלול הרבה יותר לפגוע בילד אם לא יקח את הריטלין.

בהצלחה

(ואצלו, ב"ה אין כמעט תופעות לוואי)

אחרי שאבחנו את הגדול, אני רואה שדווקא זה שאחריו " זועק" הפרעת קשב, ואפילו סובל מזה..[הגדול ממש לא סבל]  אבל הקטנצ'יק עוד לא בן 6 ורק בגן חובה חבל לנו לעשות לו עכשיו את האיבחון של BRC כי הקופה משתתפת בזה רק פעם בחיים, וגם טיפול תרופתי כל עוד הוא לא יושב בכיתה נרארה לנו מיותר. יש דרכים נוספת להתמודדות ביינתים?

לא יקרה מזה שום אסון..

מים

טרמפולינות

אופניים

ארגז חול

כדור סל

ערסל

לעבוד על תכנון -- מה אתה רוצה לבנות (לגו/ חול/ קוביות..) ? באילו חלקים תשתמש? עם מה תתחיל?

להכין בבית מאגר גדול של תעסוקות מגוונות ולפתח מיומנויות מוטוריות תוך כדי פעילות.

להשאיר מכשירים ישנים- לתת לו לפרק , להבריג, לנסות להפעיל וכד'..

להתפלל ---

רוב נחת!

אולי תתיעצי עם מישהו שמבין בזה (אולי הפסיכולוגית של הגן)
כי זה עלול להוריד לו את הבטחון העצמי ואז זה נזק לטווח ארוך.
אפשר בעקרון ללכת בכיוון של תרפיה כלשהיא (חיות, סוסים, אמנות, מוסיקה...)
אני יודעת שזה הרבה פעמים ממש עוזר. 

היו פה כמה רעיונות שנאמץ, אני רואה גם שככל שעוברים הימים ואני מבינה שככה הוא ולא הכל בשליטתו הוא גם יותר נרגע...

מה הכדור הזה שהוא לוקח?.... איך להעביר לו בצורה נכונה שהוא לא ירגיש "דפוק" את העניין?...

א. האמת היא, שאם יגידו לילד סתם "אתה צריך לקחת את הכדור הזה בבקר" - גם בלי נימוק הוא לא ישאל יותר מידי בגיל זה..

ב. אך אין בכך צורך. אפשר להגיד "הכדור הזה יכול לעזור לך קצת להתרכז, שלא יהיה לך יותר מידי קשה לשבת הרבה זמן בשיעור. זה כדור שהמון ילדים לוקחים בשביל זה. אבל כמובן אתה גם צריך להשתדל בעצמך להקשיב, להשתתף. הכדור זה לא במקום שאתה משתדל. ותספר לנו עוד כמה זמן אם אתה חושב שזה באמת עזר".

באופן כזה אנחנו לא מדברים עם הילד על "בעיה מובנית" כביכול שיש בו, אלא על מה שהכדור יכול לעזור. את הקושי לשבת הרבה זמן מן הסתם הוא כבר מכיר לבד, אם הוא באמת צריך את זה. אנחנו מזכירים דרך אגב שזה לא משהו חריג במיוחד שמישהו מקבל דבר כזה. והעיקר - איננו עושים מזה "קסם" (אע"פ שזה בהחלט "קסם" כשזה עובד טוב...), אלא משהו שעוזר להשתדלות. שילד לא יזהה את עצמו כ"בעיה" גם בהמשך, אלא לכל היותר יבין עם הזמן שקשה לו להתרכז ויש עזרה כזו. לא הוא "בעיה" אלא הוא אישיות וזה פרט שכך עוזרים להתגבר עליו.  וככל ענין רגיל, הילד "שותף" בדבר מענין - תספר לנו איך זה עובד...

וזהו.

אם לא עושים מזה ענין - הילד לא ירגיש כל בעיה. 

כשישבנו עם הפסיכולוג, הוא רצה שהילד יהיה נוכח בשיחה, אני מאמינה שלא כל דבר הילד צריך לשמוע...אמור להיות איזשהו תווך של ההורים, מה שיצא מזה שהילד שמע [כי הפסיכולוג התעקש שהוא צריך לשמוע] אבל לא שמע את הכל...[נמאס לו לשבת...] עכשיו נראה לי שהמצב יותר גרוע, כי ילד שלא שומע הכל משלים דברים מעצמו  ודברים לא נכונים...ועכשיו?

חשוב שהורים יפנימו שהם ההורים ולא הפסיכולוג. הפסיכולוג יכול "להתעקש" שילד צריך לשמוע, ומה שמכריע הוא שיקול דעת ההורים (הרי לא מדובר במצבי-קיצון, אלא בהורים נורמטיביים ומצבים שכיחים).

פסיכולוג אחר יכל לומר ההיפך...

הילד לא היה צריך להיות נוכח בשיחה. ההורים שומעים במה מדובר - ומחליטים אם הם רוצים שהילד ישמע מהם או גם ממנו, ומה ישמע.

למצב העכשווי - אני מבין שמדובר בילד כבן שש. כיוונת נכון - איפה שהבעיה שם הפיתרון... הילד עם קושי ריכוז, נמאס לו לשבת, מן הסתם דברי הפסיכולוג לא דיברו אליו.. ב"ה.

לדעתי, תאמרי לו מה שכתבתי לעיל, בשלוה ובנינוחות, בלי לעשות מזה ענין. בהיות שהפסיכולוג כבר דיבר (מן הסתם אמר: יש לך בעיה שיש אותה לעוד ילדים וכו' וכו'...), אז תשימי לב אם הילד רוצה לברר עוד משהו  אחרי שתגידי לו. מן הסתם לא ירצה, ואם ירצה תעני בשלוה. לדעתי, העיקר מה שאתם אומרים ומקרינים. אתם המשמעותיים בשבילו.

העיקרון תמיד צריך להיות, גם לטווח ארוך, שיש אנשים שקשה להם להתרכז לפעמים (אגב, זה נכון לחלוטין: כשידע לקרוא בעז"ה, יתכן שתמצאי את "קשה הריכוז" שלך לא זז שעתיים רצופות מספר קריאה...), יש כאלה שקצת יותר יש כאלה שקצת פחות. כולם יכולים להשתדל לשים לב ולהתרכז במה שלומדים. אבל הכדור יכול לעזור לזה - ואז במקום להפעיל הרבה מאמץ להתרכז, אפשר יותר לשים לב למה שלומדים. אז זה עוזר.

את זה לא צריך לומר כעת, אך זו גישה נכונה לדעתי ורציונל טוב להסתכלות על הדברים ולהסברה בעתיד אם יהיה צורך.  הערך המרכזי הוא שלא פורקים אחריות כי אני בעיה. אלא אני אדם שמשתדל בכל תחום כמיטב יכולתי ונעזר כשצריך במה שאפשר.   וכך: 1. האדם הוא אדם, והנושא הזה - פרט בלבד. הילד איננו add, אלא ילד עם אישיות מגוונת. ויש נושא מסוים, שיכולות להיות לו השלכות שונות, ומנסים לעזור בו.  2. אין מושג של כאילו השתחררות-מאחריות בתחום מסוים, אלא הבנה למצב כשחלק מההשתדלות היא גם לקיחת הכדור.

עם הזמן, הילד גדל ומזהה בעצמו באיזו מידה זה עוזר לו וכו'.  אם זה טוב לו - הוא שמח בכך, לוקח, וזה פרט לחלוטין שולי בחייו. הלימודים, שהוא פתאום יכול להתענין בהם, מעניינים  אותו הרבה יותר.

לא לעשות ענין ממה שלא צריך. כמובן, לעקוב מהצד שאין תופעות לוואי וכו'.

והפסיכולוג יכול לעשות זאת.

אבל כשאת כאמא שלו תאמרי לו- זה יהיה אמין יותר.

בקשר לכדור, במקום בו אני עובדת אנחנו מסבירים לילדים שהם לוקחים ויטמין שעוזר להם להתרכז.

ילדים רבים נוטלים ויטמינים בלי קשר לריטאלין. וכך אם הוא יזכר בכיתה את עניין הויטמין, ילדים יקבלו זאת בהבנה.

וגם הוא לא יהיה בסרטים שמשהו לא בסדר אצלו חלילה והוא נוטל כדורים שיעשו אותו בסדר.

כשהוא יגדל תסבירי לו שהוא ילד שהתבר בכח מיוחד, ביכולת להשתולל, היכולת להפיק דברים גדולים.

ומה שאנשים אחרים לא מסוגלים, הוא לוקח את הכדור כדי לרדת לרמתם ולהתרכז רק בדבר אחד.

(חשוב שהוא יבן שזה דבר מבורך, בעתיד הרחוק, יש בזה רק מעלות).

ממליצה לקרוא את הספר עיצות מהחיים של חיים ולדר, הוא מדבר בשבח הקושי בקשב וריכוז וההיפראקטיביות).

ומגיל 6 ממליצים לבצע את האבחון.

כי מה שלא התפתח עד אז, יתפתח לאט אבל בפיגור של 3 שנים עד גיל 28.

מה שאומר, שאם הילד בן 10, אז המח שלו מבחינה התפתחותית נע בין 7-10 שנים.

(וזה מדובר לגבי ילדים עם בעיות קשב עם רקע ביולוגי ולא רגשי).

ממליצה בחום לבצע אבחון, חבל על שנים שבהם הוא מתבזבז ומפסיד חומר שחשוב מאוד ללמידה.

צובר פערים וחלילה יכול לצאת מתוסכל.

מה גם שהוא עולה תיכף לכיתה א' שם אין משחקים וחייבים לשבת וללמוד.

לבינתיים, ממליצה להימנע מאכילת דברים מתוקים, שקולד וקפאין.

לתת לו להשתולל בדברים בטיחותיים, קפיצה בחבל, טרמפולינה, אופניים, שחייה וכו'.

נתתם\ן לי חומר למחשבה...וכח להתחיל להתמודד ולהכיל את החברה המקסימים המתוקים והמאוד אנרגטיים שלי.. ולא להרגיש חסרת אונים בפעם הבאה שהחברה יקפצו על דודה חווה [70] ויבקשו לעשות לה תסרוקת....[וסבתא שלי תגיד לי:"את צריכה לתת להם יותר גבולות...."]

את מוזמנת לקרוא את הסר של ד"ר עמנון גימפל: "אימון מוחי".

ד"ר עמנון גימפל הוא מומחה ארצי בכל מה שקשור לבעיות קשב אצל ילדים ומבוגים.

השיטה של הספר שלו היא שילוב נכון של ריטאלין (אם צריך) תזונה נכונה, התעמלות וויטמינים.

הוא מסביר שהתעמלותאירובי של חצי שעה ביום פועלת את הפעולה של הריטאלין.

כך שאם לילד יש אחוזים בודדים של הסחה וקושי להתרכז- הפעילות הנ,ל תעזור לו להיות בפוקוס.

במקביל, תזונה נכונה הבנויה מ-60% פירות וירקות.

20% חלבון בעיקר דגים כמה שפחות עוף וממש להימנע מאכילת בשר.

20% דגנים (קמח מלא, אורז מלא וכדו').

ובנוסף, לתת אומגה 3 מהחי ולא מהצומח. זה עוזר למח לבנות תאים חדשים ולהצליח בלמידה.

ממליצה בחום על הספר.

חוץ ממנו ישנם ספרים נופים.

רק שאני פחות ממליצה לעיהם משום שהם מתארים את ההיפר כמשהו סופי והורים נלחצים מהם לחינם.

אם זה בכל זאת מעניין אותך, אשמח לתת לך שמות על כמה מומלצים.

של לאורה וולמר (אאל"ט)

תקראי אותו, תספרי לו את הסיפור- זה עובד נפלא!!

ואם את מאיזור בית שמש אוכל להשאיל לך אותו בשמחה..

ותכתבי בגוגל הוא יעלה לך המלצות עליו.

כמנוסה בתחום-- ספר מדהים!!!

הבן שלי קיבל ריטלין ומאחר שהוא היה חכם מאד הוא קרא ומצא שהריטלין מזרז את פעילות המח. הוא טען שאינו צריך את הרעל הזה ולמרות שהייתי רצה לרופא ומביאה מרשם ורצה לבית מרקחת להשיג לו את התרופה. כשהגיע לחטיבה כמעט ולא לקח ובישיבה התיכונית החפיסות נשארו כמעט שלימות.

חצי מהזמן הוא היה מחוץ לשעורים ולאחר שסיים את הצבא התחיל לקחת את עצמו בידיים ולעשות מכינה להשלמת בגרויות. ואז הלך לרופא מרצונו והתחיל לקחת ריטלין מיוזמתו ולהשלים את הפער.

ח ב ל

לא כזה עניין גדול

גם זה חלק מהלימוד בחיים.

אם ילד בגיל זה מחליט כך וההורים לא יכולים לשכנעו אחרת - אז גם מזה לומדים, וגם מחוץ לשיעורים למד משהו בחיים. לא שייך להגיד חבל.  להבדיל, גם ילד שעושה בטיטול לא אומרים שרק אח"כ הבין וחבל...  כל אחד עם קצב הלמידה שלו (זה כמובן לא אומר שלא צריך להשתדל להסביר מה שחושבים לנכון כמיטב היכולת. אבלהאישיות הספציפית והגיל זה חלק מהנתון הבסיסי. ולא בדיעבד..)

בזמן החופש הגדול או כל זמן שהילד עדיין בגן וממשיך להסתדר בלי ריטלין (מומלץ רק מכיתה א) אפשר לנסות רפואה אלטרנטיבית. יש סירופים ומיצוי צמחים לבעיות קשב וריכוז ו/או לבעיות של היפראקטיביות שנלווית. עכשיו הזמן לנסות. חודש יכול לסייע לנסות ולראות את ההשפעה של הנ"ל על הילד. ניתן להשיג כיום גם בבתי מרקחת וגם בבתי טבע ולבדוק אם זה עוזר לילד, עד הרגע שבו יצטרך אבחון וריטלין.

כדאי רק לבדוק אם אפשר לתת את התמצית לפני השינה או כמה שעות קודם כדי שלא תפריע לו להרדם (אחת סשנתנה לבן שלה תמצית גילתה שאסור לתת לפני השינה כי זה עורר אותו).

יש לי חברה שנתנה לבת שלה הומיאופתיה במשך 3 חודשים וזה ממש סייע לה להתרכז. בלי בעיה של רעילות או חשש כלשהו (פרט להוצאה כספית). אם תרצי אוכל לברר פרטים.

אבל איך את מספרת לילדים מהספר? צובעת לילדות שרוולים עם ארטליין?

לא בארטליין כי הוא עובר לצד השני אבל בלורדים איכותיים אחרים, מחקנו גם כמה התבטאויות מיותרות.

קראתי אותו לבד, אחר"כ בעלי.

ישבתי עם מי שצריך במשפחה

ובבית ספר העברתי אותו לקריאה בין הגדולות ולפני שנתיים ישבת עם קבוצת קטנות. מועיל ביותר!

הם כ"כ מזדהים ומבינים פתאום מה קורה. הם מקבלים ראיה אחרת ומתחילים לדבר בשפה אחרת.

נראה לי שתאום בין כל המערכות- הורים, ילדים ביה"ס יוכל להצמיח התייחסות אחרת לקושי ומשם הדרך להכלה ולהפניית אנרגיות בצורה חיובית - קצרה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....