מזכיר לי מקרה שהיה לי לפני כמה שבועות, אמנם לא בהיקף אבל בהפרש השנים שהתברר לי רק אחרי ההיכרות.

ולמרות שהבחורה מאוד מצאה חן בעיני, כשהיא חתכה את העסק ממש בהתחלה [בגלל הפער בגילאים] הבנתי והפנמתי שמדובר בפער משמעותי מאוד.

הרבה פעמים נתקלתי בבנות שהצטערתי שהן לא בגיל המתאים אבל ההבנה הזו, שאין לי אפילו מה לחשוב כי הן פשוט צעירות מדי[או מבוגרות מדי] עזרה מאוד כדי שהמחשבות לא ימשיכו ויפריעו...

אני לא יודע אם את צריכה לנתק איתו את הקשר לגמרי, אבל לדעתי את צריכה להגיע להבנה עם עצמך שהוא  לא מתאים לך ובע"ה תמצאי מישהו אחר, בגיל המתאים ואולי אפילו שיעלה עליו. ובמידת הצורך אפילו לשקול לנתק כל קשר אם הוא מפריע לקשרים עתידיים...

תסלחי לי - החברה המעורבת הזו הרסנית לא פעם.

כעת, שאת כבר במצב שנקלעת אליו פתאום, ואת - באופן מובן לגמרי - מנסה למצוא עזרה:

ממה שכתבת הבנתי שהבחור הוא ילד בסוף כיתה י' ואת מבוגרת ממנו ב4 שנים.

כלומר, שבשלב זה של החיים אי אפשר לעשות עם זה כלום.

גם לסחוב "על אש קטנה" במצב שאת מתארת ובגיל שהוא נמצא - לא שייך.

אז לכאורה, צריך להחליט לנתק את זה, מבחינת הקשר הממשי, טוטאלית עכשיו, וכל השאלה היא האם עדיף לעשות זאת אחרי שיחה ביניכם או לבדך, בעדינות ובהחלטיות. 

ממה שכתבת - וכנראה גם לך עצמך - לא ברור אם הנער בכלל מודע למה שאת חושבת.  נער בגיל הזה יכול להסתכל עלייך ממש בתור "ענקית", ואולי אין לו בכלל "הוה אמינא" בכיוון שאת חושבת. ואם אכן זה כך, דיבור שלך איתו על זה עלול לגרום לו בילבול לגמרי.

לכן, אם אינך בטוחה שהוא אכן מסתכל על היחס מעבר למשהו עם "קומונרית גדולה", מסתבר שאת צריכה להתחשב לא להכניס אותו להלם.. (ובאמת - לפעמים אי אפשר לשער את המרחק בין מה שבגילך, ועוד בתור בת, לבין מה שבגילו ועוד בתור בן..).

דבר שני: נניח שבאופן זה או אחר את, כפי שכתבת, מורידה את האופציה ל3 השנים הקרובות (ואפילו ל2).

אז את צריכה לחשוב ולהחליט: האם את מוכנה כעת לא לחפש מישהו אחר כדי לחכות את פרק הזמן הזה?

ואפילו עם אחת לחודשיים איזו שיחה כדי לשמור לך את זה בראש?

זו החלטה פנימית שלך. אך דומני שאם תתבונני היטב ב"נתונים" הללו בלי לטייח - יהיה לך יותר קל לבחור באיזו דרך את מעוניינת ללכת.

ולשואלת

כל מה שתחליטי ידרוש ממך כוחות עצומים שהקב"ה החליט שיש לך אותם

אני בטוח שאת החשיבה או יותר נכון ההחלטה  עם עצמך לא תוכלי לעשות לפני שתדעי מה הוא חושב

אבל לשאול אותו זה לא שייך בכלל!!!

אם היית קומונרית אז את מכיר שם את הנפשות הפועלות ובטח שתוכלי למצוא מישהו או מישהי שיעירו לו בעדינות על האינטנסיביות של הקשר ביניכם ושינסו לראות מה עובר לו בראש כמובן מבלי שידע שאת שלחת

אם הוא לא בכיוון יהיה לך יותר קל לנתק חד צדדית את הקשר כמו שאמר ד.

אם גם הוא מרגיש כמוך אז תעבדי את הדברים עם עצמך ותחליטי באיזה רמה לפתוח את הדברים

קחי בחשבון שגם קשר כזה הגיע לך כמתנת חינם מבורא העולם שהחליט שהדבר שהכי חשוב לו כרגע בין כל העיסוקים בעולמות זה לנסות אותך ולרומם אותך מתוך ניסיון שאני כנראה לא הייתי עומד בו (הראייה שאותי הוא לא מנסה בזה)

ובקיצור מי שנותן ניסיון נותן גם כח

ואם תשתפי את רצון ה' בהחלטה אז ה' יהיה בעזרך

מה שבטוח הוא שמה שתחליטי לשם שמיים יהיה נדבך חשוב באישיותך לקראת הקמת בית יציב וקדוש עם בן זוגך שיחיה

בהצלחה ובשורות טובות

את יודעת מלאה בשאלות אבל הוא המקור שלך תשובות עכשיו ולכן את צריכה לשבת לדבר איתו ! בצורה רצינית ולראות מה קורה בינכם כן לא למה מתי איך ממשיכים וכו!

אף  על פי שאת וכולנו יודעים מה הפתרון לה...

את יכולה או להחלץ מזה באופן מוחלט ומהיר, או להמשיך ללכת על שפת התהום, מחכה שהסיפור הזה יקלקל לך את החיים. 

בע"ה.

זה ההפרש בין גיל המוות של גברים לגיל המוות של נשים.

וגם אז במיוחד אם זה הפוך.

בחור בכיתה ט' לא יכול להתחתן. גם לא תוך 3 שנים. 

מה אתה ממליץ - שתחכה שלוש שנים?! כדי אולי להתחתן איתו?

וואוו. קודם כל הרשי לי לפתוח ולומר שאני מרגישה כי הסיטואציה שה' שלח לך ואת עומדת בה, היא בהחלט אבל בהחלט לא פשוטה. את שואלת למה כתבתי שאת עומדת בה? אז זה כי בעיניי עצם זה שיצאת לדייט ועצם זה שאת מודעת לבעיה ואת מחפשת עזרה בקבלת ההחלטה, זה נקרא לעמוד בניסיון, בעיניי- ועל כך אני מצדיעה לך מתוקה.

אין ספק שהסיטואציה הזאת בה עומדת כל קומונרית כזאת או אחרת היא לא פשוטה ודורשת לעיתים עבודה רבה על המידות. על זה נאמר "אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו", ולכן בעיניי אני כ"כ מסוגלת להבין את המקום שאת עומדת בו. אין לי ספק כי נק' הפתיחה שלך בהחלט הייתה ממקום מאוד אידיאולוגי, ולא תיארת לעצמך שתבואי לידי התמודדות כזאת. הכוחות האלו והגבולות שתמיד הנחו אותך בכל התהליך הזה של העבודה עם הסניף ואח"כ בשלט רחוק יותר, פתאום היטשטשו להם אולי בלי שבכלל תרגישי. הנחתי היא כי אולי זה קשור להיותנו בנות ואולי יש לזה סיבה אחרת יותר נסתרת מהנפוצות והמוכרות. הצורך והרצון הטיבעי הזה לקשר, למישהו שיקשיב לנו, שיכיל אותנו, שיבין אותנו, שיהיה שם בשבילנו, שנוכל לפתח איתו שיחות ברמה וכו' הוא טבעי וכלל לא תלוי או מוגבל בתפקיד כזה או אחר שאנו ממלאות. ולכן כשהוא פשוט שם קיים, כמו במקרה שלך, לכאורה, לא משנה הגיל ולא משנה הסיטואציה-האפקט הוא אותו אפקט.

אבל חמודה, בתוך כל זה, יש אבל גדול. נראה כי על אף הרמיזות והאמירות סביבכם, בתוך תוכך את הרי יודעת שזה לא ריאלי, כיוון שאיך שלא תחשבי על זה, את לא יכולה לחכות ואת לא יכולה לממש זאת, ואין זה משנה מה הוא חושב/רוצה בתור נער בן 16...הפער הזה בין הרצוי למצוי (דיסוננס) משליך על התחושה הלא נעימה, וגם כמו שאמרת עדיין לא פותר את המחסומים שיש לך לצאת לדייטים. על כן, אני ממליצה מתוקה באמת רק לטובתך שתבחרי לך את הדרך המתאימה ביותר ליצור את השחרור הזה. כמובן שמעבר לדבר שהכי נצטרך ומתבקש- ניתוק הקשר בצורה חד משמעית וכל צורה שהיא איתו. תצטרכי גם לפתור את זה עם עצמך- אם זה לדבר על זה עם חברה/להעלות על הכתב: כמה זה לא ריאלי, לא הגיוני, לא נכון לך ולא נכון לו, וכו' וכו' וכו'.

אם תרצי להרחיב קצת יותר או להתייעץ באישי, אני פה וממש בכייף המון ב"הצלחה יקרה

החושב לתומו שחברה מעורבת תביא את המזור לבעית הרווקות.

ההפך הוא הנכון.

יוכיח פורום 'לא כלה' שרובו ככולו יוצאי בני עקיבא ועיננו הרואות שזה לא כ"כ הולך חלק.. להפך , המון תסבוכים.

מ.ש.ל

כמובן שמאריאל/עזרא יוצא רק טוב.

לא.

אני יוצאת בני עקיבא גאה. חניכה, מדריכה וקומונרית בדימוס. חייתי בחברה מעורבת ולא קרה לי דבר מוזר כמו זה.

היית קומונרית? זה אומר שאת לא גרה שם. תתרחקי מהאזור וזה יעבור.

קשה לי להאמין שזאת אהבה רצינית ובוגרת.

אגב, לטענת רוב הרבנים כיום (לפי מה שראיתי בזווית העין באתרים ברחבי האינטרנט...) הבעיה העיקרית לרווקות המאוחרת היא ההפרדה החזקה.

אז לא זה ולא זה.

צריך לקחת הכל בפרופורציות.

גדלתי בחברה מעורבת, אבל כשהיה צריך עשו את ההפרדה הנכונה. לא צריך להיסחף לשום מקום.

דיי כבר.

רגע אבל גדלת בחברה מעורבת איך לא את נשואה!?

מ.ש.ל

מ.ש.ל

ואני עוד לא נשואה ...

לא בהכרח קשור....

כדאי מאוד להזהר כשקובעים כזו עובדה.

אין שום "משל" במ.ש.ל שלך. אתה כל כך אוהב מתמטיקה? אז זכור שכדי לקבוע מ.ש.ל צריך שזה יגרור ישירות. יש רווקים בכל אחת מהחברות, ונשואים בשתיהן ג"כ, אז מה פה ההוכחה? (ואל תגיד הכמות או השכיחות וכד'...)

אי אפשר לקחת כמה נתונים יבשים, לקבוע ביניהם קשר ועוד להסיק מהם מסקנה. החיים זה לא גויאבה, ואין שום דבר קבוע ומוחלט.

אז אולי כדאי הפעם לחשוב במקום לחשב...

וסליחה על התקיפה. זה צרם לי...

(וודאי לא של האדם עצמו..) וכנ"ל לבחור זה"ב

הרבה זוגות (גם כאלה שעכשיו מתנגדים נחרצות לחברה וסניפים מעורבים)

הכירו כך,

אבל כמדומני שדווקא בחברה הנפרדת גיל הנישואים הממוצע נמוך יותר...

(חרדים ,חרד"ל)

וסטיגריש-

בזווית העין אי אפשר לקבוע מה רב הרבנים טוענים- כנ"ל לא מאתרי אינטרנט,

זה צריך להיות משהו שחושבים עליו ברצינות ובכובד ראש לפני שאומרים זאת.!!!

אני סותרת את עצמי.

אבל אני לדוגמא, לא שמעתי בכל חיי רבנים טוענים זאת,

ובהחלט שמעתי רבנים מדברים בגנות החברה המעורבת,

(בלי קשר לרווקות, פשוט כי זה לא רצון ה'...),

כך שקשה לי להאמין שרב הרבנים חושבים ככה...

זה לא נכון.

מספיק לפתוח קיצור שולחן ערוך.

אין ענין לפתוח דיון בנושא; בוודאי שיכולים להתחתן גם פה וגם פה.

הלכתית - זה לא מתאים לשמירת המרחק הנדרשת - ולא ראיתי רב בעל שיעור קומה שתומך בכך לכתחילה (יש תשובה מפורסמת בשו"ת "שרידי אש" שתמך בכך בחו"ל, בגדרים נאותים, כתריס בפני ההתבוללות). הרב צבי יהודה זצ"ל אמר - פעמים רבות - "אינני מוצא לזה היתר" (בלשון הזאת, בדיוק).

בוודאי גם שיצאו צדיקים וצדיקות גדולים, גם מזה וגם מזה.  מדובר איך ראוי להנחות וללכת לכתחילה.

ובוודאי שמקרה כמו כאן הוא ממש נדיר. אלא שהחברה המעורבת היא מועדת יותר להסתבכות בגיל הזה, טרם הזמן. יש לא מעט נושאי צלקות - גדולות וקטנות - מקשרים בוסריים שהיו יכולים להימנע (כן, אני יודע שיש גם צלקות מסוגים אחרים וכו'. כל בעיה - צריך להשתדל למנוע כמו שהיא).

וה"הפרדה החזקה" כלל אינה בעיה לרווקות המאוחרת. אותו הדבר אפשר להגיד להיפך (ואומרים..) שה"היצע" המוקדם המרובה, יכול להקשות עניינית על התרכזות במישהי הספציפית שבודקים, בגלל ההתרגלות שיש עוד הרבה אופציות אחרות.. (כמובן, לא חייב להיות).

מה שאומרים בנושא של ההפרדה בענין זה, הוא שציבורנו היקר צריך להתרגל, שעם ההתקדמות המבורכת בצניעות הקשר בין בנים לבנות - צריך גם התקדמות מבורכת בשדכנות, לא פחות מציבורים שהורגלו לכך לכתחילה; כי אין לסמוך ש"יכירו לבד".  אבל, "אל דאגה" - גם היכן שכן מכירים, לא מוצאים כ"כ בקלות עם מי להתחתן..

אז זה גם די מובן למה הם חושבים שחברה מעורבת תפתור את הבעיה

לא שמעתי עדיין משום רב, שיש לו תואר '"רב'" שאמר שחברה מעורבת זה אידיאלי וטוב.

לא לכאן ולא לכאן.

אני, בתור אחת שגדלה בחברה נפרדת לחלוטין, ואף פעם לא היו לי בעיות עם בנים- לשום קיצוניות. לא התאהבתי בכל בן שני שראיתי (וגם לא שלישי) ולא התפדחתי מלדבר עם בנים כשהיה צורך.

וכבר ראיתי בכל סוגי החברות, מחרדים ועד חילונים את כל הסוגים.

יש אנשים יותר ביישנים- שקשה להם עם המין השני. שהם מתפדחים, לא מצליחים לדבר בנוכחות המין השני, וקשה להם ליצור קשרים.

ויש כאלו ש"מחפשים" כל הזמן, שמנסים להתחיל עם כל מי שזז (או לא) ומתאהבים תוך שניה 

וכמובן שהלכתי לקיצוניות, ויש את כ-------ל הרבדים שבאמצע. וזה הרבה.

ויש אותם בכל קבוצה ובכל מגזר. וזה לא קשור לסוג החברה, או לנפרד-מעורב אלא לאופי של הבנ"א.

מה כן? יש באופן אישי אנשים שהם "נפגעי" הנפרד/מעורב. אנשים ש(לפחות לטענתם האישית) לו היו בחברה שונה- היה להם קל יותר. האם הם צודקים? אני לא יודעת ולא עלי לשפוט.

ברור שלכל סוג של חברה יש את המעלות והחסרונות שלה, והכל תלוי אופי- וגם הרבה מזל.

אף אחד עדיין לא מצא את הנוסחה המנצחת למציאת הזוגיות המושלמת באופן המושלם.

דבר אחד ברור:

בחברה מעורבת יש יותר סיכוי ליפול באיסורי תורה, וד"ל.

(נכון שיש פה גיבורים שהצליחו לשמור על עצמם, אבל יש גם הרבה שלא)

כשנמצאים בחברה מעורבת (ובעצם, כל חברה שהיא) צריך לשים לב כל הזמן מה עובר עלינו ולמה.

הצעד הנכון הראשון שעשית היה לכתוב פה. לא בגלל שפרסמת כמו בכלל בגלל  שכתבת את זה בצורה מסודרת.

מבין השורות אני מבין שברור לך שהתשובה היא לא. אם לא - אז כדאי שזה יהיה ברור.

הצעד השני הוא לעשות סדר במוח שלך ובהתנהלות שלך. שזה אומר - לשים לב לאיך סדר היום שלך מתנהל, איפה הוא מופיע שם ואיך עוקרים אותו משם. זה קצת מורכב בהתחלה אבל פשוט ממה שנדמה. זה אומר בעיקר שאת עוסקת בפעילות חיובית ודואגת לא לחשוב עליו. נגן MP3 יוכל לסייע.

אני חושב שהגיוני לא לצאת לדייטים עכשיו עד לסגירת הנושא הזה.

1-זוג מקסים ומתוק! קומונרית ומדריך.

היא גדולה ממנו ב3-4 שנים. (הם אומנם בסופו של דבר יצאו רשמית סביבות שיעור ב' של העלם), 

2-קומונרית ומדריך שישיסט שהחליטו שזה זה בסוף השנה של הקומונה והתחתנו כשהעלם היה באמצע שיעור א'.

 מה שאני באה להגיד כאן זה שלדעתי כדאי לך לשים לב שאת לא נכנסת לקיבעון המחשבתי שמצוי אצלנו לעיתים קרובות ורבות.. נכון, זה נשמע מופרח ומוזר ואני לא יודעת מה, אבל זה לא אומר שלא, ממש לא אומר שלא.

בעז"ה שיהיה לך אומץ לכאן או לכאן..

קומונרית ומדריך (פער גילאים של שנתיים לכיוונה, חיים ונשואים באושר)

אני חושבת, שאין לזה סיכוי. לא עכשיו.

בעתיד? סיפור כבר אחר.

את חייבת לשאול את עצמך בכנות -

האם יש לזה סיכוי בעתיד בכלל? הרי הבחור ישתנה מליוני פעמים.

ואולי סתם נחמד לך לדבר איתו, אבל... זה כמובן לא העיקר.

לבנות בית זה הרבה יותר מורכב. תעמידי את עצמך במקום. ואל תתני רק לרגש לנטב אותך.

רגש זה מאוד חשוב, אך אחרי בירור שכלי.

בכלל, עצה... 

המנעי משיחות ארוכות עם גברים שלא למטרת חתונה. זה נגרר למקומות לא נכונות ובריאים.

גם אני הייתי קומונרית, וזה היה משהו שהיה ברור שלי... לא בריא לך ובטח שלא בריא לו...

ב"ה

הבחור הזה התחיל לחשוב עלייך בכיתה ט'!

אוקיי??? הוא היה בן 15!!!!!!!!!!!!

תנסי לחשוב עלייך מגיל 15 ועד היום!

אם תתחילו לצאת אפילו בסוף שנה- זה אבסורד נגיד תתחתנו עוד  שנתיים- יום אחד הוא פשוט יכול לקום (עם כל הכאב והצער שאני צריכה כדי לכתוב את זה) ולומר "ראבק..אני מכירה אותה מאז שאני מכיר את עצמי-זה מה שאני באמת רוצה?"  וכן להפך-את יכולה פתאום לקום ולהבין שהבחור הזה קטן הרבה יותר ממה שחשבת!

חתונה צריכה לבוא מתוך בשלות וא-י-ן מה לעשות! (גם הבנים פה יעידו) ילד בן 15 ל-א בשל בעליל להחלטה כזאת/לקשר כזה!

תעשי טובה לך ולו-נתקו את הקשר-אם זה צריך להיות זה (מה שהסיכויים קלושים) אז עוד תגיעו אחד לשני.

 תשתקמי-אולי יקח זמן (בסה"כ את צעירה) ותתחילי לצאת עם בחורים בגילאים המתאימים.

ממש כואבת את כאבך ומבינה..

אפרת

אני כל כך מבינה אותך.

ומהנסיון האישי שלצערי יש לי (קומונרית בדימוס..),

הייתי שם בקשר כזה.

וזה נגרר ונגרר וכאב וצרב.

אמרו כאן דברים חכמים מאוד, קראתי את חלקם..

רק אוסיף ואומר שתנסי להפריד בין השכל לרגש.

מה את מרגישה כלפיו וכלפי הקשר?

ומה א-ת חושבת עליו ועל הקשר?

לפני שהחלטתי להיפרד סופית מההוא מהסיפור קומונרית-שמיניסט שהיה לי,

אישה שאני מאוד מעריכה אמרה לי-

"צלעו, את רוצה לגדל אותו ואת הילדים שלך?"

שרבש"ע ישלח לך את ההרגשות והמחשבות הנכונות,

ושתצליחי לכוון רצונך לרצונו.

בהצלחה גדולה!!!!

כשבעלי ואני התחתנו הוא היה בן 18 ואני בת 19, ואני ממש לא הייתי צריכה לגדל אותו!!!!!

כמובן שילד בכיתה ט' לא ראוי להתחתן...

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).