מזכיר לי מקרה שהיה לי לפני כמה שבועות, אמנם לא בהיקף אבל בהפרש השנים שהתברר לי רק אחרי ההיכרות.

ולמרות שהבחורה מאוד מצאה חן בעיני, כשהיא חתכה את העסק ממש בהתחלה [בגלל הפער בגילאים] הבנתי והפנמתי שמדובר בפער משמעותי מאוד.

הרבה פעמים נתקלתי בבנות שהצטערתי שהן לא בגיל המתאים אבל ההבנה הזו, שאין לי אפילו מה לחשוב כי הן פשוט צעירות מדי[או מבוגרות מדי] עזרה מאוד כדי שהמחשבות לא ימשיכו ויפריעו...

אני לא יודע אם את צריכה לנתק איתו את הקשר לגמרי, אבל לדעתי את צריכה להגיע להבנה עם עצמך שהוא  לא מתאים לך ובע"ה תמצאי מישהו אחר, בגיל המתאים ואולי אפילו שיעלה עליו. ובמידת הצורך אפילו לשקול לנתק כל קשר אם הוא מפריע לקשרים עתידיים...

תסלחי לי - החברה המעורבת הזו הרסנית לא פעם.

כעת, שאת כבר במצב שנקלעת אליו פתאום, ואת - באופן מובן לגמרי - מנסה למצוא עזרה:

ממה שכתבת הבנתי שהבחור הוא ילד בסוף כיתה י' ואת מבוגרת ממנו ב4 שנים.

כלומר, שבשלב זה של החיים אי אפשר לעשות עם זה כלום.

גם לסחוב "על אש קטנה" במצב שאת מתארת ובגיל שהוא נמצא - לא שייך.

אז לכאורה, צריך להחליט לנתק את זה, מבחינת הקשר הממשי, טוטאלית עכשיו, וכל השאלה היא האם עדיף לעשות זאת אחרי שיחה ביניכם או לבדך, בעדינות ובהחלטיות. 

ממה שכתבת - וכנראה גם לך עצמך - לא ברור אם הנער בכלל מודע למה שאת חושבת.  נער בגיל הזה יכול להסתכל עלייך ממש בתור "ענקית", ואולי אין לו בכלל "הוה אמינא" בכיוון שאת חושבת. ואם אכן זה כך, דיבור שלך איתו על זה עלול לגרום לו בילבול לגמרי.

לכן, אם אינך בטוחה שהוא אכן מסתכל על היחס מעבר למשהו עם "קומונרית גדולה", מסתבר שאת צריכה להתחשב לא להכניס אותו להלם.. (ובאמת - לפעמים אי אפשר לשער את המרחק בין מה שבגילך, ועוד בתור בת, לבין מה שבגילו ועוד בתור בן..).

דבר שני: נניח שבאופן זה או אחר את, כפי שכתבת, מורידה את האופציה ל3 השנים הקרובות (ואפילו ל2).

אז את צריכה לחשוב ולהחליט: האם את מוכנה כעת לא לחפש מישהו אחר כדי לחכות את פרק הזמן הזה?

ואפילו עם אחת לחודשיים איזו שיחה כדי לשמור לך את זה בראש?

זו החלטה פנימית שלך. אך דומני שאם תתבונני היטב ב"נתונים" הללו בלי לטייח - יהיה לך יותר קל לבחור באיזו דרך את מעוניינת ללכת.

ולשואלת

כל מה שתחליטי ידרוש ממך כוחות עצומים שהקב"ה החליט שיש לך אותם

אני בטוח שאת החשיבה או יותר נכון ההחלטה  עם עצמך לא תוכלי לעשות לפני שתדעי מה הוא חושב

אבל לשאול אותו זה לא שייך בכלל!!!

אם היית קומונרית אז את מכיר שם את הנפשות הפועלות ובטח שתוכלי למצוא מישהו או מישהי שיעירו לו בעדינות על האינטנסיביות של הקשר ביניכם ושינסו לראות מה עובר לו בראש כמובן מבלי שידע שאת שלחת

אם הוא לא בכיוון יהיה לך יותר קל לנתק חד צדדית את הקשר כמו שאמר ד.

אם גם הוא מרגיש כמוך אז תעבדי את הדברים עם עצמך ותחליטי באיזה רמה לפתוח את הדברים

קחי בחשבון שגם קשר כזה הגיע לך כמתנת חינם מבורא העולם שהחליט שהדבר שהכי חשוב לו כרגע בין כל העיסוקים בעולמות זה לנסות אותך ולרומם אותך מתוך ניסיון שאני כנראה לא הייתי עומד בו (הראייה שאותי הוא לא מנסה בזה)

ובקיצור מי שנותן ניסיון נותן גם כח

ואם תשתפי את רצון ה' בהחלטה אז ה' יהיה בעזרך

מה שבטוח הוא שמה שתחליטי לשם שמיים יהיה נדבך חשוב באישיותך לקראת הקמת בית יציב וקדוש עם בן זוגך שיחיה

בהצלחה ובשורות טובות

את יודעת מלאה בשאלות אבל הוא המקור שלך תשובות עכשיו ולכן את צריכה לשבת לדבר איתו ! בצורה רצינית ולראות מה קורה בינכם כן לא למה מתי איך ממשיכים וכו!

אף  על פי שאת וכולנו יודעים מה הפתרון לה...

את יכולה או להחלץ מזה באופן מוחלט ומהיר, או להמשיך ללכת על שפת התהום, מחכה שהסיפור הזה יקלקל לך את החיים. 

בע"ה.

זה ההפרש בין גיל המוות של גברים לגיל המוות של נשים.

וגם אז במיוחד אם זה הפוך.

בחור בכיתה ט' לא יכול להתחתן. גם לא תוך 3 שנים. 

מה אתה ממליץ - שתחכה שלוש שנים?! כדי אולי להתחתן איתו?

וואוו. קודם כל הרשי לי לפתוח ולומר שאני מרגישה כי הסיטואציה שה' שלח לך ואת עומדת בה, היא בהחלט אבל בהחלט לא פשוטה. את שואלת למה כתבתי שאת עומדת בה? אז זה כי בעיניי עצם זה שיצאת לדייט ועצם זה שאת מודעת לבעיה ואת מחפשת עזרה בקבלת ההחלטה, זה נקרא לעמוד בניסיון, בעיניי- ועל כך אני מצדיעה לך מתוקה.

אין ספק שהסיטואציה הזאת בה עומדת כל קומונרית כזאת או אחרת היא לא פשוטה ודורשת לעיתים עבודה רבה על המידות. על זה נאמר "אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו", ולכן בעיניי אני כ"כ מסוגלת להבין את המקום שאת עומדת בו. אין לי ספק כי נק' הפתיחה שלך בהחלט הייתה ממקום מאוד אידיאולוגי, ולא תיארת לעצמך שתבואי לידי התמודדות כזאת. הכוחות האלו והגבולות שתמיד הנחו אותך בכל התהליך הזה של העבודה עם הסניף ואח"כ בשלט רחוק יותר, פתאום היטשטשו להם אולי בלי שבכלל תרגישי. הנחתי היא כי אולי זה קשור להיותנו בנות ואולי יש לזה סיבה אחרת יותר נסתרת מהנפוצות והמוכרות. הצורך והרצון הטיבעי הזה לקשר, למישהו שיקשיב לנו, שיכיל אותנו, שיבין אותנו, שיהיה שם בשבילנו, שנוכל לפתח איתו שיחות ברמה וכו' הוא טבעי וכלל לא תלוי או מוגבל בתפקיד כזה או אחר שאנו ממלאות. ולכן כשהוא פשוט שם קיים, כמו במקרה שלך, לכאורה, לא משנה הגיל ולא משנה הסיטואציה-האפקט הוא אותו אפקט.

אבל חמודה, בתוך כל זה, יש אבל גדול. נראה כי על אף הרמיזות והאמירות סביבכם, בתוך תוכך את הרי יודעת שזה לא ריאלי, כיוון שאיך שלא תחשבי על זה, את לא יכולה לחכות ואת לא יכולה לממש זאת, ואין זה משנה מה הוא חושב/רוצה בתור נער בן 16...הפער הזה בין הרצוי למצוי (דיסוננס) משליך על התחושה הלא נעימה, וגם כמו שאמרת עדיין לא פותר את המחסומים שיש לך לצאת לדייטים. על כן, אני ממליצה מתוקה באמת רק לטובתך שתבחרי לך את הדרך המתאימה ביותר ליצור את השחרור הזה. כמובן שמעבר לדבר שהכי נצטרך ומתבקש- ניתוק הקשר בצורה חד משמעית וכל צורה שהיא איתו. תצטרכי גם לפתור את זה עם עצמך- אם זה לדבר על זה עם חברה/להעלות על הכתב: כמה זה לא ריאלי, לא הגיוני, לא נכון לך ולא נכון לו, וכו' וכו' וכו'.

אם תרצי להרחיב קצת יותר או להתייעץ באישי, אני פה וממש בכייף המון ב"הצלחה יקרה

החושב לתומו שחברה מעורבת תביא את המזור לבעית הרווקות.

ההפך הוא הנכון.

יוכיח פורום 'לא כלה' שרובו ככולו יוצאי בני עקיבא ועיננו הרואות שזה לא כ"כ הולך חלק.. להפך , המון תסבוכים.

מ.ש.ל

כמובן שמאריאל/עזרא יוצא רק טוב.

לא.

אני יוצאת בני עקיבא גאה. חניכה, מדריכה וקומונרית בדימוס. חייתי בחברה מעורבת ולא קרה לי דבר מוזר כמו זה.

היית קומונרית? זה אומר שאת לא גרה שם. תתרחקי מהאזור וזה יעבור.

קשה לי להאמין שזאת אהבה רצינית ובוגרת.

אגב, לטענת רוב הרבנים כיום (לפי מה שראיתי בזווית העין באתרים ברחבי האינטרנט...) הבעיה העיקרית לרווקות המאוחרת היא ההפרדה החזקה.

אז לא זה ולא זה.

צריך לקחת הכל בפרופורציות.

גדלתי בחברה מעורבת, אבל כשהיה צריך עשו את ההפרדה הנכונה. לא צריך להיסחף לשום מקום.

דיי כבר.

רגע אבל גדלת בחברה מעורבת איך לא את נשואה!?

מ.ש.ל

מ.ש.ל

ואני עוד לא נשואה ...

לא בהכרח קשור....

כדאי מאוד להזהר כשקובעים כזו עובדה.

אין שום "משל" במ.ש.ל שלך. אתה כל כך אוהב מתמטיקה? אז זכור שכדי לקבוע מ.ש.ל צריך שזה יגרור ישירות. יש רווקים בכל אחת מהחברות, ונשואים בשתיהן ג"כ, אז מה פה ההוכחה? (ואל תגיד הכמות או השכיחות וכד'...)

אי אפשר לקחת כמה נתונים יבשים, לקבוע ביניהם קשר ועוד להסיק מהם מסקנה. החיים זה לא גויאבה, ואין שום דבר קבוע ומוחלט.

אז אולי כדאי הפעם לחשוב במקום לחשב...

וסליחה על התקיפה. זה צרם לי...

(וודאי לא של האדם עצמו..) וכנ"ל לבחור זה"ב

הרבה זוגות (גם כאלה שעכשיו מתנגדים נחרצות לחברה וסניפים מעורבים)

הכירו כך,

אבל כמדומני שדווקא בחברה הנפרדת גיל הנישואים הממוצע נמוך יותר...

(חרדים ,חרד"ל)

וסטיגריש-

בזווית העין אי אפשר לקבוע מה רב הרבנים טוענים- כנ"ל לא מאתרי אינטרנט,

זה צריך להיות משהו שחושבים עליו ברצינות ובכובד ראש לפני שאומרים זאת.!!!

אני סותרת את עצמי.

אבל אני לדוגמא, לא שמעתי בכל חיי רבנים טוענים זאת,

ובהחלט שמעתי רבנים מדברים בגנות החברה המעורבת,

(בלי קשר לרווקות, פשוט כי זה לא רצון ה'...),

כך שקשה לי להאמין שרב הרבנים חושבים ככה...

זה לא נכון.

מספיק לפתוח קיצור שולחן ערוך.

אין ענין לפתוח דיון בנושא; בוודאי שיכולים להתחתן גם פה וגם פה.

הלכתית - זה לא מתאים לשמירת המרחק הנדרשת - ולא ראיתי רב בעל שיעור קומה שתומך בכך לכתחילה (יש תשובה מפורסמת בשו"ת "שרידי אש" שתמך בכך בחו"ל, בגדרים נאותים, כתריס בפני ההתבוללות). הרב צבי יהודה זצ"ל אמר - פעמים רבות - "אינני מוצא לזה היתר" (בלשון הזאת, בדיוק).

בוודאי גם שיצאו צדיקים וצדיקות גדולים, גם מזה וגם מזה.  מדובר איך ראוי להנחות וללכת לכתחילה.

ובוודאי שמקרה כמו כאן הוא ממש נדיר. אלא שהחברה המעורבת היא מועדת יותר להסתבכות בגיל הזה, טרם הזמן. יש לא מעט נושאי צלקות - גדולות וקטנות - מקשרים בוסריים שהיו יכולים להימנע (כן, אני יודע שיש גם צלקות מסוגים אחרים וכו'. כל בעיה - צריך להשתדל למנוע כמו שהיא).

וה"הפרדה החזקה" כלל אינה בעיה לרווקות המאוחרת. אותו הדבר אפשר להגיד להיפך (ואומרים..) שה"היצע" המוקדם המרובה, יכול להקשות עניינית על התרכזות במישהי הספציפית שבודקים, בגלל ההתרגלות שיש עוד הרבה אופציות אחרות.. (כמובן, לא חייב להיות).

מה שאומרים בנושא של ההפרדה בענין זה, הוא שציבורנו היקר צריך להתרגל, שעם ההתקדמות המבורכת בצניעות הקשר בין בנים לבנות - צריך גם התקדמות מבורכת בשדכנות, לא פחות מציבורים שהורגלו לכך לכתחילה; כי אין לסמוך ש"יכירו לבד".  אבל, "אל דאגה" - גם היכן שכן מכירים, לא מוצאים כ"כ בקלות עם מי להתחתן..

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לא שמעתי עדיין משום רב, שיש לו תואר '"רב'" שאמר שחברה מעורבת זה אידיאלי וטוב.

לא לכאן ולא לכאן.

אני, בתור אחת שגדלה בחברה נפרדת לחלוטין, ואף פעם לא היו לי בעיות עם בנים- לשום קיצוניות. לא התאהבתי בכל בן שני שראיתי (וגם לא שלישי) ולא התפדחתי מלדבר עם בנים כשהיה צורך.

וכבר ראיתי בכל סוגי החברות, מחרדים ועד חילונים את כל הסוגים.

יש אנשים יותר ביישנים- שקשה להם עם המין השני. שהם מתפדחים, לא מצליחים לדבר בנוכחות המין השני, וקשה להם ליצור קשרים.

ויש כאלו ש"מחפשים" כל הזמן, שמנסים להתחיל עם כל מי שזז (או לא) ומתאהבים תוך שניה 

וכמובן שהלכתי לקיצוניות, ויש את כ-------ל הרבדים שבאמצע. וזה הרבה.

ויש אותם בכל קבוצה ובכל מגזר. וזה לא קשור לסוג החברה, או לנפרד-מעורב אלא לאופי של הבנ"א.

מה כן? יש באופן אישי אנשים שהם "נפגעי" הנפרד/מעורב. אנשים ש(לפחות לטענתם האישית) לו היו בחברה שונה- היה להם קל יותר. האם הם צודקים? אני לא יודעת ולא עלי לשפוט.

ברור שלכל סוג של חברה יש את המעלות והחסרונות שלה, והכל תלוי אופי- וגם הרבה מזל.

אף אחד עדיין לא מצא את הנוסחה המנצחת למציאת הזוגיות המושלמת באופן המושלם.

דבר אחד ברור:

בחברה מעורבת יש יותר סיכוי ליפול באיסורי תורה, וד"ל.

(נכון שיש פה גיבורים שהצליחו לשמור על עצמם, אבל יש גם הרבה שלא)

כשנמצאים בחברה מעורבת (ובעצם, כל חברה שהיא) צריך לשים לב כל הזמן מה עובר עלינו ולמה.

הצעד הנכון הראשון שעשית היה לכתוב פה. לא בגלל שפרסמת כמו בכלל בגלל  שכתבת את זה בצורה מסודרת.

מבין השורות אני מבין שברור לך שהתשובה היא לא. אם לא - אז כדאי שזה יהיה ברור.

הצעד השני הוא לעשות סדר במוח שלך ובהתנהלות שלך. שזה אומר - לשים לב לאיך סדר היום שלך מתנהל, איפה הוא מופיע שם ואיך עוקרים אותו משם. זה קצת מורכב בהתחלה אבל פשוט ממה שנדמה. זה אומר בעיקר שאת עוסקת בפעילות חיובית ודואגת לא לחשוב עליו. נגן MP3 יוכל לסייע.

אני חושב שהגיוני לא לצאת לדייטים עכשיו עד לסגירת הנושא הזה.

1-זוג מקסים ומתוק! קומונרית ומדריך.

היא גדולה ממנו ב3-4 שנים. (הם אומנם בסופו של דבר יצאו רשמית סביבות שיעור ב' של העלם), 

2-קומונרית ומדריך שישיסט שהחליטו שזה זה בסוף השנה של הקומונה והתחתנו כשהעלם היה באמצע שיעור א'.

 מה שאני באה להגיד כאן זה שלדעתי כדאי לך לשים לב שאת לא נכנסת לקיבעון המחשבתי שמצוי אצלנו לעיתים קרובות ורבות.. נכון, זה נשמע מופרח ומוזר ואני לא יודעת מה, אבל זה לא אומר שלא, ממש לא אומר שלא.

בעז"ה שיהיה לך אומץ לכאן או לכאן..

קומונרית ומדריך (פער גילאים של שנתיים לכיוונה, חיים ונשואים באושר)

אני חושבת, שאין לזה סיכוי. לא עכשיו.

בעתיד? סיפור כבר אחר.

את חייבת לשאול את עצמך בכנות -

האם יש לזה סיכוי בעתיד בכלל? הרי הבחור ישתנה מליוני פעמים.

ואולי סתם נחמד לך לדבר איתו, אבל... זה כמובן לא העיקר.

לבנות בית זה הרבה יותר מורכב. תעמידי את עצמך במקום. ואל תתני רק לרגש לנטב אותך.

רגש זה מאוד חשוב, אך אחרי בירור שכלי.

בכלל, עצה... 

המנעי משיחות ארוכות עם גברים שלא למטרת חתונה. זה נגרר למקומות לא נכונות ובריאים.

גם אני הייתי קומונרית, וזה היה משהו שהיה ברור שלי... לא בריא לך ובטח שלא בריא לו...

ב"ה

הבחור הזה התחיל לחשוב עלייך בכיתה ט'!

אוקיי??? הוא היה בן 15!!!!!!!!!!!!

תנסי לחשוב עלייך מגיל 15 ועד היום!

אם תתחילו לצאת אפילו בסוף שנה- זה אבסורד נגיד תתחתנו עוד  שנתיים- יום אחד הוא פשוט יכול לקום (עם כל הכאב והצער שאני צריכה כדי לכתוב את זה) ולומר "ראבק..אני מכירה אותה מאז שאני מכיר את עצמי-זה מה שאני באמת רוצה?"  וכן להפך-את יכולה פתאום לקום ולהבין שהבחור הזה קטן הרבה יותר ממה שחשבת!

חתונה צריכה לבוא מתוך בשלות וא-י-ן מה לעשות! (גם הבנים פה יעידו) ילד בן 15 ל-א בשל בעליל להחלטה כזאת/לקשר כזה!

תעשי טובה לך ולו-נתקו את הקשר-אם זה צריך להיות זה (מה שהסיכויים קלושים) אז עוד תגיעו אחד לשני.

 תשתקמי-אולי יקח זמן (בסה"כ את צעירה) ותתחילי לצאת עם בחורים בגילאים המתאימים.

ממש כואבת את כאבך ומבינה..

אפרת

אני כל כך מבינה אותך.

ומהנסיון האישי שלצערי יש לי (קומונרית בדימוס..),

הייתי שם בקשר כזה.

וזה נגרר ונגרר וכאב וצרב.

אמרו כאן דברים חכמים מאוד, קראתי את חלקם..

רק אוסיף ואומר שתנסי להפריד בין השכל לרגש.

מה את מרגישה כלפיו וכלפי הקשר?

ומה א-ת חושבת עליו ועל הקשר?

לפני שהחלטתי להיפרד סופית מההוא מהסיפור קומונרית-שמיניסט שהיה לי,

אישה שאני מאוד מעריכה אמרה לי-

"צלעו, את רוצה לגדל אותו ואת הילדים שלך?"

שרבש"ע ישלח לך את ההרגשות והמחשבות הנכונות,

ושתצליחי לכוון רצונך לרצונו.

בהצלחה גדולה!!!!

כשבעלי ואני התחתנו הוא היה בן 18 ואני בת 19, ואני ממש לא הייתי צריכה לגדל אותו!!!!!

כמובן שילד בכיתה ט' לא ראוי להתחתן...

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

אבל מתוך ידיעה ברורה שאני מחפשת משו מסוים ושיש דברים שלא אתפשר עליהם

מהצד שלי אני יכולה לומר שכנראה שידרתי מבחוץ משו אחר ממה שאני מחפשת ואולי זה מה שגרם אבל בפנים זה לא ערער אותי וזו תובנה של בדיעבד

אחד בעניין הזה. אף אחד לא יקח אחריות על כל בחירה שתעשה

סמוך רק על עצמך ועל הלב שלך.

עצות של אחרים רק יהרסו לך

לא לקחת עצות מאנשים שלא הגיעו למקום שבו אתה רוצה להיות. זו גם עצה לכל דבר בחיים לא רק לבחירת אישה.

וזה שהם נשואים לא אומר שהם בהכרח איפה שאתה רוצה להיות, אלא אם כן אתה מוכן להתחתן בכל מחיר ואז כן, תקשיב להם.

אם אני יודע מה אני רוצה ומחפש, כל מי שיגיד אחרת הוא לא נפק"מ... אני אשמע מה יש לו להגיד, אם אשתכנע-אשתכנע. אם לא... לא.

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

נתן לי כיוון.

תראה, יש בזה משהו, לרצות להרגיש רצוי ומושך והכל, אבל זאת חרב עם שתי פיות או יותר... יש הרבה אנשים יפים שמתלוננים שנמשכים אליהם רק בגלל היופי, ולא בגלל מי שהם. והכרתי בנות שממש לא סבלו שהחמיאו להן על המראה החיצוני שלהן (והן באמת היו נאות מאוד), בדיוק מהסיבה הזאת. יש בזה משהו גם קצת יותר גדול, כי כמו ש@מוקי_2020 אמר, יש בנות שהן מושכות ברמה שממש מסובבת את הראש (לא מדבר רק על יופי חיצוני, אלא על כל המכלול - וייב, סגנון, צורת דיבור והתנהגות ואפילו קול), וזה יכול לעוות כל־מיני שיקולים, וגם אם לא, הקשר יכול להיבנות סביב הנושא הזה, שהוא מאוד מסנוור ובולט, ועניינים אחרים נדחקים לפינה. לא אמרו חז"ל "שקר החן והבל היופי" ו"אל תתנו עיניכם ביופי"? (סתם, כתוב תנו עיניכם ביופי. אבל, לפי גרסת הירושלמי, "הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה.").

לדוגמה, הכרתי מישהי שהייתה מושכת ברמה פסיכית. יש לה גם חתיכת אישיות (ומכאן גם רוב המשיכה) אבל בשלב מסוים המשיכה הזאת התחילה ממש לבלבל אותי ולהכניס אותי לתסביכים ודווקא נתנה תחושה שזה מעיב, לפחות לי, על התקשורת, כי זה רעש רקע שכל הזמן נמצא שם, וקשה לי יותר להרגיש משוחרר וטבעי.

ולעומת זאת הכרתי מישהי שמתחילה לא ממש נמשכתי אליה, כאילו, יפה והכל, אבל לא הרגשתי משיכה אקטיבית על־כל־פנים, והיה לי מאוד קל להתחבר אליה בתור חברה, ודווקא ה"דיסטנט" הזה ממש סייע בכך. ואז בוקר בהיר אחד התעוררתי ופתאום התחלתי להימשך אליה, אחרי שנים על־גבי שנים של היכרות.

ועכשיו אני אגיד משהו שאני לא יודע אם הוא נכון, אבל כך אני נוטה להאמין: אי־אפשר לאכול את כל העוגה. נכון לגבי כל הצדדים. זה ממש, ממש קשה למצוא מישהי שמצד אחד היא מושכת ברמות ומצד שני היא גם החברה הכי טובה ומצד שלישי גם האימא הכי טובה וגם הרמה הדתית המדויקת והכל מדויק ומושלם ובדיוק. ונראה לי שגם אני לא הייתי רוצה שכשמישהי תבחר אותי כמישהו שאמור למלא תפקיד של מושלם. כי אפילו נניח שאני הכי מושך בעולם, זה סטנדרט מאוד גבוה! מי יודע אם אהיה כזה גם מחר (או אצל נשים: אחרי שתי לידות?)

קראתי פעם ספר על מיניות שעלתה בו כמה וכמה פעמים הבעיה של זוגות שהתחילו מאוד מאוד חזק עם משיכה בעננים ואז אחרי השנים או אחרי לידה פתאום אין. או שירד לצד אחד החשק המיני (ואז מה עושים? הרי זה היה משהו כל־כך מרכזי עד כה?), או שפתאום העניינים פחות עובדים, או שפתאום נעשינו פחות יפים. ואז יש הרבה אכזבה ותסכול סביב הגעגוע לימים הטובים. לעומת זוגות שאכן יש לחלק הזה המקום שלו, אבל הוא לא כזה דומיננטי, ובינתיים הספיקו לבנות המון רבדים אחרים.

ברור כמובן, שאם זאת מישהי שאתה לא מסוגל לדמיין את עצמך נמשך אליה, אז זה עוול עצום גם לה וגם לך לנסות לבנות על זה משהו. אבל אחרת, יש כל־מיני דרכים למשיכה להתפתח (ולדעוך). יש משיכה שנובעת ממראה חיצוני מיידי, יש משיכה שנבנית עם הזמן, יש משיכה רספונסיבית (זה ממש מונח מסתבר! הכוונה למשיכה שלא נולדת מן האין, אלא מתעוררת כתוצאה ממגע וקרבה פיזית. אין טעם לפרט יותר מדי, אבל זה בהחלט קיים וראיתי את זה קורה בפעולה.)

שוב, אצל כל אדם זה אינדיבידואלי וכמו שאמרו תצטרך לברר את השאלות האלה עם עצמך, לפי איך שאתה מכיר את עצמך.

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".

דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)

משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב

שומרי נגיעה יותר יכולים לדעת איזו משיכה נצרכת כדי להתחתן.

זה לא מסובך. אם יש לך חיבור רגשי אליה ויש לך רצון להרגיש את החיבור הזה דרך נשיקה מהסוג הזוגי - אז אתה מספיק נמשך.

ודוק כי קיצרתי

אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.

אין לך שום דרך לדעת עד שאתה לא יודע.

אתה יכול להמשך למישהי מאוד אבל כשתדע אותה, תבין שזה לא זה

ואתה יכול לא להמשך למישהי בכלל (כמובן בלי דחייה), אבל כשתדע אותה, תמשך אליה פי אלף יותר.

דבר נוסף,

ממה שאני למדתי בחיים ואני חושב שזה משהו אובייקטיבי אבל לא יכול להבטיח

(כמו נניח שלאכול 3 עוגות ביום, זה די מוסכם על כולם שזה לא בריא)

משיכה חזקה מדי, זה גם דבר לא טוב.

משיכה בינונית-חלשה זה הקלאסי. כי אז , בצורה שקשה לי להסביר, אתה "נאלץ" להכניס לתוך זה את הקרבה והתקשורת והיא מרימה הכל ומשדרגת את זה למשהו איכותי יותר

מאשר סתם משיכה חזקה מאוד שהיא מסנוורת ולא בריאה. זו דעתי לפחות, אבל אני לא יכול להתחייב שזה אצל כולם ככה, אבל אני חושב שאצל הרוב. נראה לי.

מקווה שרשמתי את זה בסגנון מכבד עבור הקוראים.

שמעתי גם מחבר (שהוריד את הכיפה בינתיים..)

איך זה הגיוני? יש לך הסבר לזה.. למה מה שמרגיש מושך לא מושך פתאום? אם יותר נוח, אפשר לפרט בפרטי..

ובכלל, אז איך אפשר להחליט ככה?

xxx

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

לא בהכרח בת במציאות.

חשוב למצוא דרך לגבולות, אולי להימנע מכניסה לפה או שיח שיכול להידרדר בשעות מאוחרות או כשעייפים

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת

אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח

לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הייתי שמח גם להתכבד בחטיף אנרג'י, אתה שומר את זה רק לבנות המין היפה?

אני חווה הדרה על רקע מגדרי.

הבאתי את זה אחכ לאיזה בחור שהתלהב מדיי בקטע קריפי.וגם בכללי אני הרבה פעמים משאיר שם קוראוסונים כי כל האוכל שם במטבח בריא ופלצני מדיי.

אתמול נרדמתי איזה חצי שעה מהתחלת השיעור ואז הלכתי

חיפשת אותי מתוך סקרנות או בישביל החטיפים?

גם אני נרדמתי מעט...

אגב, אני חדש שם ועוד לא עמדתי על טיבו של המקום, נראה אם אצליח לשרוד

אתמול, איכשהו אני וידיד שפכנו בטעות תה על הרצפה, והייתה שם בחורה שחששנו שהגיע גם אליה, אמרה ש"אם זה עושה לנו טוב, לא אכפת לה שישפך גם ממש עליה", נראה שזאת האווירה, מעניין אם זה אמתי או משחק/בועה...

שמע מאנגידך ישם אנשים מיוחדים