שלום לכולם!
אני מעלה בשירשור זה 2 שאלות לדיון, ואשמח לשמוע את דעתכם, לחשוב, ללמוד ולהחכים וגם ללמד פו ושם שנאמר "מכל מלמדי השכלתי".
1) האם אתם סבורים שילדים של הורים גרושים יותר חזקים מבחינה נפשית? יש לציין שהקשיים שהם עוברים מחסנים אותם מבחינה נפשית.
2) מבחינה פסיכולוגית הילד לומר מאביו מודל חיקוי של חיי הנישואים וכפי שהוא רואה את אביו - כך הוא לומד להתנהג לאשתו העתידית. בהנחה שילד צעיר צפה בהתנהגות בלתי תקינה בין בני הזוג, האם לדעתכם זה יכול להשפיע לרעה על המערכת הזוגית העתידית שיבנה?
1-תלוי מה הילדים עברו, ואם הם טיפלו בזה..
2-אני חושבת שאם הבנאדם לא ילך לטיפול, אז כן..
לדעתי גירושי הורים זה משו בשלבים
קודם יש אבל ואח"כ רק אפשר לטפל בקושי אני יכולה להגיד לפחות על עצמי שאני לא בהכרח חזקה מבחינה נפשית אבל ההורים שלי התגרשו לפני שנתיים אז אני מאמניה שאני עדין בתהליכים
ול2 מטבע הדברים באמת ילדים לומדים בצפיה בהורים איך מהתץנהל בית. החוכמה היא להבין שיש פה משו פגום ושצריך תיקון (ולדעתי גם עזרה בלבנות את זה יותר טוב)
ולדעתי רוב הילדים להורים גרושים מבינים שיש פה משו לא בסדר הגירושים הם הצהרה שהיה לא בסדר הבעיה היא בזוג שלא מתנהל נכון אבל לא מתגרש ככה זה לא מוצהר שיש בעיה אז לא תמיד הילדים יכולים להבין שזה לא בסדר
ראשית כל, זו דעתי האישית.
1) זה גורם בהתחלה לאבל, כאב, קושי, חורבן, וכולי.
וזה הורס, בהתחלה זה שובר, עושה את האדם לשבר כלי ממה שהיה היה לפני זמן מועט.
לאחר מכן, הוא מגיע לנקודת שפל, ממנה הוא מתחיל לעלות.
השאלה היא מה קורה מפה. האם הוא נותר לנצח פגיע, או שדווקא להיפך.
יש צדדים לכאן ולכאן.
מהצד האחד, ייתכן והקושי מחשל. ייתכן שהוא ידע להבא איך להתמודד עם קשיים. ייתכן גם, שחוזק נפשי, ככל תכונה אחרת מתחזק ככל ש"מאמנים" אותו, ולכן הם חזקים יותר מבחינה נפשית.
מהצד השני, ייתכן והוא מערער לחלוטין, ושקשה להתגבר על זה - כלומר, הוא יותר פגיע, ובעצם יותר חלש.
אני יודעת שאני כרגע בשלב הראשון, ולכן לא יכולה לתרום מנסיוני.
שלום אליש123,
יש פסיכולוגים שטוענים שהאדם יכול ללמוד גם מהחברה (כלומר, ממשפחות אחרות), אבל זה לא הדעה המקובלת כיום. אני לא חושב שהגרושין הם הצהרה שמשהו לא בסדר, אלא שהזוג לא יכול לחיות יחד (מבחינת החיבור).
השאלה האמיתית פו היא איך הילדים תופסים את זה?
שלום מנותקת,
נכון, אני ראיתי לא מעט נערים שלא לקחו את הדברים לאפיקים חיוביים והידרדרו לפשיעה ואף לאלכוהול ולסמים. אני חושב שמי שיקח את עצמו בידיים - זה מחשל מאוד. ולגבי הפגיעות, זה לא הכרחי עם הילד יודע איך לשתף את החברה בזה. אם את בשלב הראשון - עצתי לך, היא שלא לחשוש שידעו שהורייך גרושים ולהתנהג כאילו זה דבר בסדר, ואינו קשור אלייך (הורי התגרשו לפני 7 שנים).
בהתחלה יכול להיות שהמצב שהנפשי יכול להתערער, אבל אני חושב שמי שיקח את עצמו בידיים - יוכל לצמוח מתוך השבר.
בהצלחה!
1) כן, אבל תלוי באיזה גיל זה קרה, ואיך זה השפיע, אבל בעיקרון כן,
2) ממש לא!! זה דווקאיותר מחזק את המודעות שאסור לריב עם בן הזוג כי זה מערער את כל הבית. (לפחות אצלי זה ככה)
אין לי בעיה שאנשים יידעו.
זה לא אומר שאני מסתובבת עם כרוז ואומרת לכולם, אבל זה לא מפריע לי. לפחות כל עוד לא יציקו לי עם שאלות טורדניות ומעצבנות.
השאלה היא יותר אם אנשים יוצאים יותר חזקים, או דווקא יותר פגיעים.
התכוונתי לומר, שאני, כששמעתי את ההורים שלי רבים, הרגשתי רע, כאילו כל מה שנשענתי עליו עד עכשיו מתערער, כי מה לעשות! הם ההורים שלי! ואם ההורה רב, זה מזיז לך משהו שאחר כך קשה מאוד (אם אפשרי בכלל) לתקן.
אני בקושי זוכרת את היום שהם הודיעו לנו שהם מתגרשים (ויש בזה משהו טוב שאני לא זוכרת), אבל מה שאני זוכרת זה שהבטחתי לא לעשות את זה לילדים שלי.
כי אני לא רוצה שהילדים שלי יצטרכו לבתר על אחד ההורים בגלל פעולה שווה, ערב כיתה או משהו כזה, ומצד שני, שלא יוותרו על דברים שווים, שבא להם לעשות, בגלל ההורים שלהם
המון מהמשפחה שלי התגרשו, ולי זה נראה, שאצלך זה כבר נורמלי, או באופן קיצוני, בשגרה, לא נורא, לא קרה כלום. ולפי דעתי זו ראיה מוטעית!!!1
אסור להסתכל על זה ככה!!!!!!!!!!!!!!
אסור- לעשות- את- זה-!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני ממש מזדהה עם החלק הראשון של מה שיויו אמרה, איך שדווקא אנחנו כ"כ רוצים להמנע מזה, ולא לעשות את זה לילדים שלנו.
אבל מהצד השני, אנשים נוטים לחקות דברים שהם ראו. לכן, גם עם הרצון הכי טוב, אם לא יודעים צורת התנהגות אחרת, סביר שהילדים יחזרו על אותם התנהגויות, שגרמו למריבות. (לדוגמא* אם האב/האם היה תמיד מחליט לבד על החלטות חשובות, בלי להתייעץ עם בן הזוג, וזה גרם להרבה מריבות. הילד יכול להחליט לא לריב, ועדיין לעשות את הדברים האלה. ואז הם כנראה יריבו...)
עם זאת, אם הילד הולך לטיפול, ורואה זוגיות תקנית (לדוגמא אם אחד ההורים מתחתן בשנית) סביר שהוא יוכל לא לחקות את ההתנהגות שהובילה למריבות.
*המצאתי את זה כדוגמא, זה לא קשור כלל למה שהיה בבית.
כולם?'
בושה 
אש להבהאש להבהואני מסכים עם כל מילה
מספיקים לי הסרטים שאכלתי איתם.
חבל שלא ידעתי שיש את הפורום הזה הרבה זמן...
ההורים שלי לא גרושים,אבא שלי כן ויש לו 3 ילדים גדולים ממני (בהפרשים גדולים אני בת 15 והם בני 27 30 31)היה נתק מסוים בין אבא שלי לביניהם מאז שאני קטנה היינו בקשר ממש טוב איתם יש לי מהם זיכרונות טובים וחוויות עכשיו היה נתק של שנתיים וקצת נתק מוחלט מצידם אבא שלי כן ניסה להחיות את הקשר לא עבד התקופה של הנתק הייתה קשה לי מאוד התייחסתי אליהם כמו אחים שלי הגדולים בלי קשר לקשר הביולוגי
עכשיו הקשר די חזר אני פשוט כועסת עליהם אני לא יכולה לראות אותם הם גרמו לי לא לבטוח בבני אדם שאם הם "המשפחה שלי"כביכול ועליהם אני לא יכולה לסמוך שהם באמת אוהבים אותי אבל הם יכלו ליצור איתי קשר!!!אני לא יכולהה אחד מהם מתחתן עוד פחות מחודש ואני מוצאת את עצמי מקללת אותו בתפילה שיקרה לו על מה שהם עשו לי
אני בדרכ בן אדם נורא חברותי אני לא יודעת מה זה מוציא ממני
אןלי תכתבו לי דרכים להצדיק אותם?שאני יירגע ויבוא לחתונה ולברית בטוב
וסליחה אם זה לא הפורום הנכון ואם פגעתי ברגשות של מישהו😅
גם אם בנסיבות לא משהו...
קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.
אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.
מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?
קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך
ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת).
פתרת לי הרבה דברים🥰
ניל"סאחרת זה עוד יותר מוזר...
בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!
טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...
אז מה המצב הבוקר?
