אני ממש משתדלת לנהוג כך 
נראה לי שהילדים יצאו בסדר, בינתיים...
שהרגלתי אותה למחמאות ופתאום אני בבוקר בהיר אחד מפסיקה עם זה. את צריכה להבין, הילדה שלי מדובבת אותי כל הזמן. היא מחזירה משהו למקום, היא אומרת לי אמא תגידי "כל הכבוד", היא מקשקשת על הקיר היא אומרת לי "אמא תגידי חבל מיכלי", היא קופצת על המיטה ואומרת "אמא תגידי בזהירות", היא הולכת לחדר השני היא אומרת לי "אמא תגידי מה את עושה מיכלי", נראה לי היא תהיה בשוק אם אני פתאום אשנה כיוון, לא?
לילה טוב
תודה על ההשקעה שלכם
כמובן, לא צריך כל הזמן להגיד "תיזהרי" וכד', כשזה לא באמת נצרך וענייני.
בגנות השבח:יוקטנהקראתי את המאמר, ולסיכום הייתי מגדירה כך - כן לשבח, אבל בצורה ספציפית, שבחים ממוקדים.
את זה אגב, אומרים היום הרבה, לא צריך שיטה מיוחדת בשביל זה.
ידוע של"כל הכבוד" אין הרבה אפקט.
אבל לא לשבח בכלל? נשמע לי כ"כ לא טבעי, לא אמהי, את באמת חושבת שילד יגדל עם יותר בטחון עצמי כאשר לא יקבל שבחים? כן, אני אוהבת שמשבחים אותי, נראה לי שזה מאד נורמלי . מה הבעיה בזה? למה שאמנע את זה מהילדים שלי?
יותר מכך, באופן אישי נראה לי שאדם שגדל על שבחים (כמוני למשל) יגדל למבוגר שיודע להעריך את עצמו יותר.
ולמה שלא נניע את הילדים שלנו בעזרת שבחים? מזה הם יתקדמו הלאה, לדעת בעצמם מהו טוב ומהו רע.
בטח שמעת על - מתוך שלא לשמה בא לשמה.
דוגמא: הילדים שלי לא היו מברכים לפני האוכל, כמובן שלא שגעתי אותם, אבל כששמעתי אותם מברכים הייתי נורא מתפעלת, ומספרת להם כמה ה' והמלאכים שמחים בבית שלנו ששומעים בו ברכות כאלה יפות.
היום, ב"ה, הם רוצים לברך. הם הפנימו שזה דבר כל כך טוב ונעים.
אז מה רע בעצם?
בקשר ל"אמון" זה נשמע נהדר, אבל איך בתכלס את מישמת את זה? אשמח לשמוע
קראתי אותו לפני שנים!
אני לא כול כך זוכרת למה את מתכוונת בקשר לאמון
אחזור לקרוא אותו בקרוב ואענה לך אם יהיה לי זמן
כל אחד והשיטה שלו.
אם את רואה ששיטת העידוד מתאימה ונכונה לך והילד שלך נבנה מזה
את יכולה להמשיך בזה.
אצל אחרת שיטת האמון מקובלת יותר וזה בסדר.
לכל הורה אופי שונה וכל ילד נבנה בצורה שונה. זו דרך העולם.
גם אי אפשר להגיד באופן גורף ששיטת חינוך מסויימת מצליחה יותר מהשניה
זה ממש אינדיבידואלי.
מה גם שזה לא סותר!!! אפשר לשלב בין אמון לעידוד וגם לתת פרס מידי פעם...
לא מדובר על לא לתת מילים חמות. בכלל לא.
אלא שהמילים החמות לא יהיו "פרס" על עשיה או אי עשיה.
פרסים בכלל (וגם שבחים יכולים להיות פרסים) -
מחנכים את הילד להנעה מאד מאד חיצונית.
הוא לא עושה דברים כי הוא חושב שנכון, או כי הוא אוהב את אמא ורוצה להיות קרוב אליה,
אלא כי הוא יקבל משהו מזה.
הרצון הנגדי שקיים בכל ילד ובכל איש (וברוך ה' שהוא קיים, הוא מגדיל אותנו)
גורם, בסופו של דבר, לילד לעשות בדיוק ההפך ממה שתמרצנו אותו על ידי פרסים.
או - גם אם הוא ממשיך לעשות את זה מיראת העונש (או מאהבת הפרס)
זה בטח לא הופך להיות חלק ממנו.
ובקשר למילים החמות -
ילד צריך להרגיש שהאהבה של ההורים שלו אליו לא תלויה בשום מעשה שלו.
אין שום דבר שירחיק אותו ממנו.
ואין שום מעשה שיגרום לנו לאהוב אותו יותר.
אנחנו אוהבים אותו כי הוא הילד שלנו. נקודה.
זה לא סותר את זה שיש דברים שאנחנו לא מרשים.
אבל - אנחנו לא מרשים את המעשה, ולא מרחיקים מאיתנו את הילד.
גם עם מחמאות אותו דבר.
(זה קצת יותר עדין, אבל אותו עיקרון)
המעשה הטוב של הילד משמח אותנו. ברור. אנחנו שמחים כשהילד שלנו מתנהג טוב.
ואפשר גם להגיד את זה.
א-בל, שום מעשה טוב לא יגרום לנו להיות קרובים אליו יותר.
אנחנו אוהבים אותו תמיד הכי שאפשר בעולם.
לכן - לעודד מעשים טובים ע"י מחמאות,
זה גם הנעה חיצונית (זה נצרך לפעמים, אבל צריך לדעת שזה זה ומה המחיר)
וכשמגזימים בזה זה בעצם להגיד לילד "הקירבה שלי אליך תלויה במעשים שלך".
זה מאד מבהיל ילדים, כי הקרבה של ההורים זה הדבר שהילד הכי רוצה.
ככל שילד בטוח בקרבה של ההורים אליו - כך הוא יגדל בשמחה רבה יותר.
זה צ'ופצ'יק מכל השיטה הזו.
ממליצה לכן ללמוד לעומק,
זה בפירוש לגדל ילדים אחרת.
ולשאלה שלך -
אם זה נעשה נכון -
הילדה שלך לא תתבלבל, אל תדאגי.
היא תגלה קשר עמוק ומשמעותי יותר ותשמח בו.
הקשר שלכם אחת לשניה יגדל,
ותגלי שהיא עושה מעצמה הרבה דברים שבקשת...
יהודיה לא הרחבתי כי לא היה לי הרבה מידע על זה ואתמול זו פעם ראשונה ששמעתי על זה וזה מעניין ומרתיע אותי ביחד, לכן שאלתי אם מישהי יודעת.
תודה יוקטנה ותאנה עכשיו זה נשמע לי יותר טוב. בעלי תמיד אמר שזה נראה לו לא טבעי לשבח ולציין כל גרעפס שהילד עושה. אמשיך לקרוא על זה, תודה
כמובן, הכל בפרופורציה.
וגם אמון יש מקום להביע במילים, מעבר לקיומו.
ואמון בלי שבח יכול לגדל, לדעתי, ילד עם יכולות ובלי שמחה.
"עלינו לשבח"...
יש שלוש רמות של חיזוק.
מוחשי- סוכריה, מדבקה
מילולי- מילה טובה
אמון- מבט , חיוך, הנהון של כל הכבוד (מבט של- אני גאה בך..)
הרמה הגבוהה ביותר היא האמון.
נראה לי שהשיטה אינה גורפת לכל הילדים.
יש ילדים שנהיה חייבים להתחיל איתם בחיזוק מוחשי, ללא חיזוק זה לא יוכלו להתקדם הלאה .
יש ילדים שנתחיל בחיזוק מילולי ובהמשך יספיק מבט מעריך.
המטרה היא שילד יעשה דברים מסויימים לא בשביל לקבל..
לנו נתנו דוגמא בהשתלמות לגננות,
אם הדוגמא מבלבלת, אל תתייחסו..
אנסה להשוות את זה למצב שאת בתוך חדר לבד, ביום כיפור, בחדש יש שולחן מלא אוכל- האם תאכלי?
לא,
למרות שלא תקבלי חיזוק מוחשי או מילולי, זה טמוע בך
תמצתת את זה בצורה מאוד מתקבלת על הדעת. נראה לי שאני אתחיל להוריד את המינון של המילים ואתן יותר הרגשה של אמון. פרסים אני גם ככה לא נותת הרבה ובהתנייה למעשה חיובי.
תודה
לילה טוב
תודה על ההשקעה שלכם
והשימוח שיש בשבח.
אמון הוא דבר שמוקרן,
ושיבוח במילים טובות מדי פעם - משמח, וגם מחזק.
ואין זה אומר להפוך את הילד והתנהגותו לתלותיים בשבחים.
וצריך להיזהר מרוב שיטות חדשניות (שגם מתחלפות כל כמה שנים..) לא לאבד את האוצר היקר של התחושה הטבעית הישרה. זה אחד הדברים הכי בטוחים (אם כי גם הוא כמובן צריך בדיקה מדי פעם בנכונותו).
מישהו פה לא מרגיש דחיפה טבעית להגיד לילד: כל הכבוד. איזה יופי. תודה רבה, כמה שעזרת לי. ?
זה נראה לכם תחושה טבעית "עקומה"? לא חבל להפסיד אותה?
כדאי להתרגל לחשוב על הטוב שבכל מיני רעיונות שמעלים, אך בלי לאבד חושים טבעיים טובים ובריאים.
גם אני בבית מחזקת ולפעמים מבטיחה פרס קבוצתי לכולם.
זה באמת לא כמו בגן
אבל, זה מעמיד בפרופורציות וחלילה שלא נפסיק לאהוב ולחזק ולפרגן , יש ילדים שאני מעודדת באופן בולט ומתוכנן מספר פעמים ביום- הם כל כך זקוקים לזה.
צריך רגש, להסתכל תמיד, להבין את הילד, להיות איתו יחד בהתקדמות שלו ולדעת להרפות ולשנות גישה ולהיות גמישים.
הלוואי ובבית הם היו מקשיבים לי כמו בגן,
ולהפך, יש ילדים בגן שאני נוהגת כמו בבית, הם צריכים יותר ויותר הבנה וחמימות.
שה' יסייע בידנו לחנך נכון ולא לפגוע במלאכים האלו.
מפני שזה עניין של גישה של ההורים. וכן איך האישיות של "הילד/ה"
הרגלת את ילדך לאיזו שיטה ישנם ילדים שמותאמים למצבים יותר "קיצוניים" יש/אין ויש הרגלת הילד באופן "מתון" יותר.
תלוי ב"תחושה הטבעית של ההורים בהתנהגות הילד ובשפעה אחרי המעשה...
שלום לכם.
יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה
והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.
יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.
אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית
תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.
פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7
(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).
עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית
נראה חיובי בעיניכן?
שלום לכולם\ן
אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים
יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)
ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי
תודה לעונים ושבת שלום
גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.
אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.
הוא יותר פעיל.
בהצלחה!!
אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.
יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.
כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.
אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.
לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.
אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...
אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.
נשמח מאד להמלצות ☺️
לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי
שלום בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים
לנו משותפים
הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא
סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות
אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים
ואני לא יכלתי לעבוד
כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל
מבעל חזק שלא היה חולה אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום
עובד פיזית קשה כל חייו
לא יכולה לפרט הכל
שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך
ילדיו רצו מידע על כל דבר
על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו
לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה
מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע
אין לי תו ירודה לא נותנים מידע גם לאישה
אבל הם בשלהם
עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע
ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד
עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי
אני לא בתחרות
הם יושבים מולי ומחלקים את הבית
החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם
הם אמרו לא נוציא אותך מהבית
לא בטוב לב,בהתנשאות
פה שתקתי
שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי
כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה
ועבדתי פחות
לא היה לו עזרה משום צד
המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה
ולא באו לבקר פעם אחת
לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם
רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים
אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי
התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים
קראו לי בשמה של,גרושתו
ולא אמרתי כלום
בעלי גוסס והם אבים איתי מולו
שתקתי
אבל הילדים שלו איתם יד ביד
אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים
אימא שלהם השחקנית הראשית פה
הראתה לי שהיא איתי
ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה
על התערבות בכל נישא
לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור
ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת
אלי
אני איתו בכל הטיפול והם לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה
בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל רצתה לדעץ להתערב
היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו
הוא מת את כלום
רוצים את חלקם לא מוותרים על כלום
אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות
הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם
ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם
לא הבנתי איך אני הרעה פה
מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב
חיבת עורך דין שיתן לי בטחון
אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי
תפני לעורך דין.
לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.
אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.
שלום וברכה,
חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.
לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.
הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.
ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.
"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,
כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .
בתפילה לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.
