אני ממש משתדלת לנהוג כך 
נראה לי שהילדים יצאו בסדר, בינתיים...
שהרגלתי אותה למחמאות ופתאום אני בבוקר בהיר אחד מפסיקה עם זה. את צריכה להבין, הילדה שלי מדובבת אותי כל הזמן. היא מחזירה משהו למקום, היא אומרת לי אמא תגידי "כל הכבוד", היא מקשקשת על הקיר היא אומרת לי "אמא תגידי חבל מיכלי", היא קופצת על המיטה ואומרת "אמא תגידי בזהירות", היא הולכת לחדר השני היא אומרת לי "אמא תגידי מה את עושה מיכלי", נראה לי היא תהיה בשוק אם אני פתאום אשנה כיוון, לא?
נשמעת מתוקה אמיתית, בלי עין הרע! 
בע"ה תמצאו את הדרך הכי נכונה בשבילכן
כמובן, לא צריך כל הזמן להגיד "תיזהרי" וכד', כשזה לא באמת נצרך וענייני.
בגנות השבח:יוקטנהקראתי את המאמר, ולסיכום הייתי מגדירה כך - כן לשבח, אבל בצורה ספציפית, שבחים ממוקדים.
את זה אגב, אומרים היום הרבה, לא צריך שיטה מיוחדת בשביל זה.
ידוע של"כל הכבוד" אין הרבה אפקט.
אבל לא לשבח בכלל? נשמע לי כ"כ לא טבעי, לא אמהי, את באמת חושבת שילד יגדל עם יותר בטחון עצמי כאשר לא יקבל שבחים? כן, אני אוהבת שמשבחים אותי, נראה לי שזה מאד נורמלי . מה הבעיה בזה? למה שאמנע את זה מהילדים שלי?
יותר מכך, באופן אישי נראה לי שאדם שגדל על שבחים (כמוני למשל) יגדל למבוגר שיודע להעריך את עצמו יותר.
ולמה שלא נניע את הילדים שלנו בעזרת שבחים? מזה הם יתקדמו הלאה, לדעת בעצמם מהו טוב ומהו רע.
בטח שמעת על - מתוך שלא לשמה בא לשמה.
דוגמא: הילדים שלי לא היו מברכים לפני האוכל, כמובן שלא שגעתי אותם, אבל כששמעתי אותם מברכים הייתי נורא מתפעלת, ומספרת להם כמה ה' והמלאכים שמחים בבית שלנו ששומעים בו ברכות כאלה יפות.
היום, ב"ה, הם רוצים לברך. הם הפנימו שזה דבר כל כך טוב ונעים.
אז מה רע בעצם?
בקשר ל"אמון" זה נשמע נהדר, אבל איך בתכלס את מישמת את זה? אשמח לשמוע
קראתי אותו לפני שנים!
אני לא כול כך זוכרת למה את מתכוונת בקשר לאמון
אחזור לקרוא אותו בקרוב ואענה לך אם יהיה לי זמן
כל אחד והשיטה שלו.
אם את רואה ששיטת העידוד מתאימה ונכונה לך והילד שלך נבנה מזה
את יכולה להמשיך בזה.
אצל אחרת שיטת האמון מקובלת יותר וזה בסדר.
לכל הורה אופי שונה וכל ילד נבנה בצורה שונה. זו דרך העולם.
גם אי אפשר להגיד באופן גורף ששיטת חינוך מסויימת מצליחה יותר מהשניה
זה ממש אינדיבידואלי.
מה גם שזה לא סותר!!! אפשר לשלב בין אמון לעידוד וגם לתת פרס מידי פעם...
לא מדובר על לא לתת מילים חמות. בכלל לא.
אלא שהמילים החמות לא יהיו "פרס" על עשיה או אי עשיה.
פרסים בכלל (וגם שבחים יכולים להיות פרסים) -
מחנכים את הילד להנעה מאד מאד חיצונית.
הוא לא עושה דברים כי הוא חושב שנכון, או כי הוא אוהב את אמא ורוצה להיות קרוב אליה,
אלא כי הוא יקבל משהו מזה.
הרצון הנגדי שקיים בכל ילד ובכל איש (וברוך ה' שהוא קיים, הוא מגדיל אותנו)
גורם, בסופו של דבר, לילד לעשות בדיוק ההפך ממה שתמרצנו אותו על ידי פרסים.
או - גם אם הוא ממשיך לעשות את זה מיראת העונש (או מאהבת הפרס)
זה בטח לא הופך להיות חלק ממנו.
ובקשר למילים החמות -
ילד צריך להרגיש שהאהבה של ההורים שלו אליו לא תלויה בשום מעשה שלו.
אין שום דבר שירחיק אותו ממנו.
ואין שום מעשה שיגרום לנו לאהוב אותו יותר.
אנחנו אוהבים אותו כי הוא הילד שלנו. נקודה.
זה לא סותר את זה שיש דברים שאנחנו לא מרשים.
אבל - אנחנו לא מרשים את המעשה, ולא מרחיקים מאיתנו את הילד.
גם עם מחמאות אותו דבר.
(זה קצת יותר עדין, אבל אותו עיקרון)
המעשה הטוב של הילד משמח אותנו. ברור. אנחנו שמחים כשהילד שלנו מתנהג טוב.
ואפשר גם להגיד את זה.
א-בל, שום מעשה טוב לא יגרום לנו להיות קרובים אליו יותר.
אנחנו אוהבים אותו תמיד הכי שאפשר בעולם.
לכן - לעודד מעשים טובים ע"י מחמאות,
זה גם הנעה חיצונית (זה נצרך לפעמים, אבל צריך לדעת שזה זה ומה המחיר)
וכשמגזימים בזה זה בעצם להגיד לילד "הקירבה שלי אליך תלויה במעשים שלך".
זה מאד מבהיל ילדים, כי הקרבה של ההורים זה הדבר שהילד הכי רוצה.
ככל שילד בטוח בקרבה של ההורים אליו - כך הוא יגדל בשמחה רבה יותר.
זה צ'ופצ'יק מכל השיטה הזו.
ממליצה לכן ללמוד לעומק,
זה בפירוש לגדל ילדים אחרת.
ולשאלה שלך -
אם זה נעשה נכון -
הילדה שלך לא תתבלבל, אל תדאגי.
היא תגלה קשר עמוק ומשמעותי יותר ותשמח בו.
הקשר שלכם אחת לשניה יגדל,
ותגלי שהיא עושה מעצמה הרבה דברים שבקשת...
יהודיה לא הרחבתי כי לא היה לי הרבה מידע על זה ואתמול זו פעם ראשונה ששמעתי על זה וזה מעניין ומרתיע אותי ביחד, לכן שאלתי אם מישהי יודעת.
תודה יוקטנה ותאנה עכשיו זה נשמע לי יותר טוב. בעלי תמיד אמר שזה נראה לו לא טבעי לשבח ולציין כל גרעפס שהילד עושה. אמשיך לקרוא על זה, תודה
כמובן, הכל בפרופורציה.
וגם אמון יש מקום להביע במילים, מעבר לקיומו.
ואמון בלי שבח יכול לגדל, לדעתי, ילד עם יכולות ובלי שמחה.
"עלינו לשבח"...
יש שלוש רמות של חיזוק.
מוחשי- סוכריה, מדבקה
מילולי- מילה טובה
אמון- מבט , חיוך, הנהון של כל הכבוד (מבט של- אני גאה בך..)
הרמה הגבוהה ביותר היא האמון.
נראה לי שהשיטה אינה גורפת לכל הילדים.
יש ילדים שנהיה חייבים להתחיל איתם בחיזוק מוחשי, ללא חיזוק זה לא יוכלו להתקדם הלאה .
יש ילדים שנתחיל בחיזוק מילולי ובהמשך יספיק מבט מעריך.
המטרה היא שילד יעשה דברים מסויימים לא בשביל לקבל..
לנו נתנו דוגמא בהשתלמות לגננות,
אם הדוגמא מבלבלת, אל תתייחסו..
אנסה להשוות את זה למצב שאת בתוך חדר לבד, ביום כיפור, בחדש יש שולחן מלא אוכל- האם תאכלי?
לא,
למרות שלא תקבלי חיזוק מוחשי או מילולי, זה טמוע בך
תמצתת את זה בצורה מאוד מתקבלת על הדעת. נראה לי שאני אתחיל להוריד את המינון של המילים ואתן יותר הרגשה של אמון. פרסים אני גם ככה לא נותת הרבה ובהתנייה למעשה חיובי.
תודה
שמהכיוון של גננת באמת חייבים לפעמים להתחיל מהמוחשי כי יש ילדים שאחרת לא יעבדו, הם כבר באים עם המטען מהבית.
אבל תאורטית בבית בגיל צעיר כשעוד אין את ההרגלים,
האידיאלי זה זה להתחיל הפוך, שיהיה לילד הרגשה של אמון על דברים שעשה בלי כל המוחשיות
שהרגשת ההצלחה שלו לא תהיה תלויה בדברים חיצוניים ופרסים אלא יחוש אותה מתוכו.
שידע שסומכים עליו שיצליח לבד.
קל לכתוב וקשה לבצע... 
והשימוח שיש בשבח.
אמון הוא דבר שמוקרן,
ושיבוח במילים טובות מדי פעם - משמח, וגם מחזק.
ואין זה אומר להפוך את הילד והתנהגותו לתלותיים בשבחים.
וצריך להיזהר מרוב שיטות חדשניות (שגם מתחלפות כל כמה שנים..) לא לאבד את האוצר היקר של התחושה הטבעית הישרה. זה אחד הדברים הכי בטוחים (אם כי גם הוא כמובן צריך בדיקה מדי פעם בנכונותו).
מישהו פה לא מרגיש דחיפה טבעית להגיד לילד: כל הכבוד. איזה יופי. תודה רבה, כמה שעזרת לי. ?
זה נראה לכם תחושה טבעית "עקומה"? לא חבל להפסיד אותה?
כדאי להתרגל לחשוב על הטוב שבכל מיני רעיונות שמעלים, אך בלי לאבד חושים טבעיים טובים ובריאים.
גם אני בבית מחזקת ולפעמים מבטיחה פרס קבוצתי לכולם.
זה באמת לא כמו בגן
אבל, זה מעמיד בפרופורציות וחלילה שלא נפסיק לאהוב ולחזק ולפרגן , יש ילדים שאני מעודדת באופן בולט ומתוכנן מספר פעמים ביום- הם כל כך זקוקים לזה.
צריך רגש, להסתכל תמיד, להבין את הילד, להיות איתו יחד בהתקדמות שלו ולדעת להרפות ולשנות גישה ולהיות גמישים.
הלוואי ובבית הם היו מקשיבים לי כמו בגן,
ולהפך, יש ילדים בגן שאני נוהגת כמו בבית, הם צריכים יותר ויותר הבנה וחמימות.
שה' יסייע בידנו לחנך נכון ולא לפגוע במלאכים האלו.
מפני שזה עניין של גישה של ההורים. וכן איך האישיות של "הילד/ה"
הרגלת את ילדך לאיזו שיטה ישנם ילדים שמותאמים למצבים יותר "קיצוניים" יש/אין ויש הרגלת הילד באופן "מתון" יותר.
תלוי ב"תחושה הטבעית של ההורים בהתנהגות הילד ובשפעה אחרי המעשה...
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
