חושבים שגמילה זה ברגע שהילד מבין שחיתול זה "אאוט" ושירותים זה "אין", אבל למעשה  זהו תהליך שאורך חודשים רבים, לעיתים אפילו שנים, עם הרבה עליות וירידות. אתם כרגע נמצאים בירידה   זה יעבור

מה שכן - ממש לא הייתי שמה אותו על האסלה צורח ומתפתל... 

איך אנחנו יוצאים מהמשבר הנוכחי?  הילד לא מוכן לשמוע על שירותים בשום אופן. וגם: הארוע של להושיב בכוח על האסלה היה כתוצאה מיאוש ותסכול מאוד גדולים מצידנו, זאת ממש לא היתה הדרך עד עכשיו...

גם אני מוצאת את עצמי מגיעה לתסכול מאוד קשה לפעמים באימהות, ועושה דברים שכבר שאני עושה איתם אני לא מבינה למה... 

אני לא יודעת עד כמה אתם דתיים - אני הייתי משאירה אותו בלי בגדים בכלל כמה ימים, כדי להקל על עצמי כשהוא מפספס, וככה לא להגיע לתסכול. אולי הוא גם ישמח לראות ולעשות "כמו אבא" אבל אני לא יודעת אם זה דברים ששייך להציע לכם בכלל... 

1. קשה לנו לתת לו להסתובב ערום לגמרי

2. מכוון שהוא ילד שלא ממש יודע להעסיק את עצמו, הוא זוכה להדגמות מסוג "כמו אבא" על בסיס יומיומי (הוא פשוט נדחף לשירותים כשאבא שם ולא מוכן לצאת בשום אופן), אז כנראה זה כבר לא מרגש אותו.

3. אשמח לדעת מה תגידי את והנשים המנוסות הנוספות כאן לגבי כמה דרכים שחשבתי עליהן:

א. כדי להוריד לחץ - לא להגיד מילה יותר בנושא - לחסום את פינו עד שיבקש לבד ללכת לשירותים.

ב. לתת לו פרס על כל פעם שמצליח.

ג. (בשונה מאופציה א') להושיב אותו כל שעה - שעתים ולהתעקש שישב כמה שיצליח, פשוט לקבוע עובדה שעכשיו הוא הולך לשירותים כמו שאנחנו קובעים לו עובדה שעכשיו הוא הולך לישון והדבר לא נתון לערעור.

ד. לא להחליף לו את בגדים הרטובים כדי לעודד את הרצון שלו להמנע מהרטבות. (כרגע זה לא ממש מפריע לו והוא יכול להסתובב רטוב במשך שעות, לפעמים הוא כן מתבאס מייד אחרי שעשה אבל הוא כאילו מתרגל לזה אחרי כמה דקות).

ה. כן להושיב אותו אחרי שינה או לא? כרגע הוא די באנטי ואני מתלבטת עד איפה עלי למתוח או לשחרר לגמרי לזמן מה...

תודה מראש!

ואת האוצר שלך אני לא מכירה

תלכי עם הלב שלך, ובעיקר, תזכרי שזה זמני, ולא כל כך חשוב כמו שזה נראה עכשיו

כל פעם שעושה בשירותים לחזק ולעודד איזה גדול אתה ולתת פרס קטן - שוקולד צ'יפס, מדבקה וכו'

אצלנו זה ממש עזר למקרה מאוד דומה.

הכי חשוב זה סבלנות ולדעתי ממש לא טוב להושיב אותו בכוח הוא יותר חזק ועקשן וימשיך לעשות 'דוקא'.

בהצלחה!!

מה שעשינו זה לשחרר את הלחץ לגמרי במשך שבוע וכמעט ולא הזכרנו את הנושא - הבעיה שזה לא גרם לו לבקש ללכת לשירותים אז פשוט היה מתנהג כאילו הוא עם טיטול, מה שנקרא "להיות בלי ולהרגיש עם", בסוף ניסיתי את שיטת הפרסים (מדבקות) ובו ביום הוא הפך לילד גמול (בלי עין הרע, חמסה חמסה). תודה רבה על העצה! יום נפלא!

שבוע אחרי הגמילה פתאום התחיל לסרב לשבת על השירותים.

 קניתי ספר מעניין.

וסיפרתי אותו אך ורק בשירותים.

הפכתי לו את השירותים לאטרקציה עם אמא.

ואז הוא חזר להסכים שירותים

בעקרון אחרי כמה ימים התחלתי להוריד את מינון הסיפורים.

אבל גם עכשיו חודש אחרי - קורה שהבחנתי שהרבה זמן הוא לא הלך לשרותים

והוא לא מעוניין ללכת.

ואז אני שוב סוחבת אותו ב- "תשמע מה קרה לאבי שלא הלך לשירותים בזמן...." ותוך כדי סיפור לשירותים---

בשום אופן לא להפוך למאבק כוח

עדיף בדרך חיובית

התחלנו גמילה בגיל שנתיים ושמונה חודשים ובהתחלה הוא התלהב ואח"כ לא רצה ללכת והיה מפספס כל הזמן.
כל השיטות מחיזוקים חיוביים ועד עצבים לא עזרו!!!
גמלנו אותו במשך שמונה חודשים כשכל יום הוא חזר מהגן עם תחתון מלוכלך בקקי!!!

אני ממש מציעה להחזיר את הטיטול בלב שלם, לחכות חודשיים בערך ולנסות שוב.

אני לא אומרת שאין פיספוסים בהתחלה אבל כשהוא בכלל לא רוצה לשבת אז אין טעם.
ואל תגידי לו שהוא תינוק, אלא הסבירי לו שכל עוד הוא לא הולך לשירותים הוא לא יכול להיות עם תחתונים.

ודרך אגב - כל הילדים שלי נגמלו באותו גיל (3 וארבעה חודשים) כשלאחד זה לקח 8 חודשים, לשני לקח 4 ולשלישי חודשיים...

אולי הבעיה היא בי? אין לי מושג...
אבל נראה לי שבגלל שהיום מתחילים לגמול מאוחר יחסית לפעם, גם הגמילה נמשכת יותר זמן...
ומה גם שאמא עובדת לא יכולה להיות כל הזמן עם הילד ולדאוג לגמילה כמו שצריך...
 

לא בהכרח עכשיו.

יכול להיות שאתם והוא בסוג של רויה מהנושא.

ממליצה בחום על ה DVD "בלי חיתולים". ישן וטוב!

אצלנו עשה יופי חלק גדול מהעבודה אצל כולם.

ולגבי האחריות- להעביר אותה אליו לגמרי.

לא לשאול אם הוא צריך, לא להזכיר ולא להילחץ אם מפספס.

וכשהוא מרטיב או מלכלך- פשוט להחליף.

ממש מעשה ותוצאה.

כשהולך לסיר/ לאסלה לתגמל קלות עם הרבה מילות שבח וגאווה.

בהצלחה!

ועשה בתחתונים כל פעם. מה שעבד בסוף זאת שיטת הפרסים. תודה בכל אופן!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....