אבל זה לא טוב ללמוד מדרשים ולהתעמק במה שלומדים- כי ככה זה ניקרא שלומדים תורה וזה משמח....

 דרך אגב-

למה שאחרי חצות היום של תשעה באב עצמו זה לא יהיה בעייתי בטוח?? אסור ללמוד כל היום ..ככה למדתי...

ואחרי חצות היום יותר מקילים ומותר לעשות שיעורים וכדומה אבל רק על דברים שקשורים לחורבן....

אני חושבת שתמיד אפשר להגיד שזה משמח ללמוד תורה אבל ללמוד איכה קשה לומר שזה משמח... וללמוד נבואות פורענות....  
 

זה גם מה שאומר הרב מלמד....

אבל מצווה ללמוד בדברים עצובים שעוסקים בפורענות ישראל וייסורי האדם, שהם מתאימים לעניינו של יום. ולא ילמדם בעיון, מפני שהלימוד בעיון משמח, אבל אם התעוררו ללומד חידושים תוך כדי לימוד בבקיאות, אין בזה חשש, שכך הוא דרך הלימוד (ערוה"ש תקנד, ד). ואם עלה בדעתו חידוש חשוב והוא חושש שישכחנו עד מוצאי הצום, יכול לכותבו בקיצור (ע' כה"ח תקנד, קי).

לא כתוב בפירוש לא ללמוד בעיון???

מותר ללמוד את הפסוקים עם פירוש,כדי להבין את הפשט אבל לא כדי להעמיק.

על בסיס זה נראה שאפשר ללמוד גם את איכה ויותר מזה שגם איכה מותר ללמוד עם המדרשים שלה...

אבל תשימו לב שרעיון הדיון הוא להבין את השפט ושלא נכנס ללמידה בעיון לעומק... בקיצור מי שעולה לו שאלה בהבנת הפסוקים מוזמן לכתוב בפורום...

למה יהודה גלתה בגלל ריבוי עבודה? אלא אם הכונה היא ע"ז, אבל אז מה הקשר לעני?

מה זה "ישתרגו"? מה זה "נשקד"?

יש לי עוד, אבל נתחיל עם זה.

(דרך אגב, אני לא מחפשת כרגע בפרשנים, כי המקראות גדולות בחדרה של אחותי והיא ישנה.)

עפ"י דעת מקרא לשאלתך הראשונה יש שתי אפשרויות של תשובה:
א.בגלל העוני וריבוי העבודה הקשה (=השעבוד) ששמו עליה הכשדים גלתה יהודה. (רש"י)  אפשר להבין שבגלל עניה והעבודה הקשה (איזו?) היא לא היתה מסוגלת להיאבק בבבלים.
ב.מעני ומרב עבודה מוסב על סוף הפסוק והכוונה היא שיהודה לא מצאה מנוח ביושבה בין הגויים בגלל העוני ומרב העבודה וזה נראה הגיוני- רק קצת קשה להבין איך זה מוסב על סוף הפסוק כי זה נראה מחובר לגלתה יהודה ואח"כ בה דבר חדש: "היא ישבה בגוים..."- שלזה נראה שהיא לא יכולה להתחבר.. כי לפי הניסוח הזה קצת קשה להבין שהיא תהיה קשורה לסוף הפסוק. קשה לי כ"כ להסביר אבל נראה לי שאם קוראים את הפסוק ברצף אפשר להבין מבחינה לשונית זה לא נראה הגיוני שזה יסוב על המשך הפסוק ובכ"ז פירוש זה יתכן ואני לא באה לפסול אותו אלא רק להביע את דעתי...
פירושים ממראות גדולות:
א.עוני- עוני התורה. עבודה- ע"ז. גלתה יהודה בגלל עוני התורה וריבוי הע"ז בארץ. לדעתי זה הפירוש הכי הגיוני. (ראשון לציון)
ב. מעוני= על שאכלו חמץ פסח ולא אכלו לחם עוני. רוב עבודה- על שהיו משעבדים את עבדיהם העבירים ולא היו משלחים אותם. (מדרשי חז"ל).

לגבי "נשקד עול פשעי"- גם בדעת מקרא יש שני פירושים:
א.מוכן ומזומן עול פשעי בידי. את זה הם מבינים עפ"י הפסוק: "נמר שקד על עריהם" (ירמיהו ה', ו) שזה מוכן ומזומן על עריהם... אבל זה בשין ימנית ולא שמאלית...
ב.נקשר עול פשעי בידו של ה'... ואת זה למדים לפי הענין שההמשך הוא "בידו ישתרגו"- שמדובר על ידי ה'.
בכל מקרה הדימוי כאן הוא שפשעים הם כמו עול על הצוואר.
במקראות גדולות יש גם פירושים:
א. נשקד= נקודים, מנומרים ומסומנים. כלומר הפשעים היו מסומנים לקב"ה שלא שכח מספרם ושיפרע על כל אחד ואחד מהם. (רש"י)
ב.נשקד- נמשך. נמשך עול פשעי בידו של הקב"ה (ואז עול הפשעים הסתבך בצווארי וה' נתנני בידי לא אוכל קום...) - אב"ע
ג. ההפך בהתפתחי מוסרי צווארך שבישעיהו. כיוון שיראל לא זכו ה' לא שבר את עולם מעליהם אלא שם את עולם עליהם ואז נענשו על פשעיהם... (מדרשי חז"ל)
לא הבאתי את הכל.....
לגבי ישתרגו- הפירוש הוא נסתבכו. כמו "גידי פחדו ישרגו" באיוב (איוב מ,יז). והכוונה היא שהפשעים שלי הסתבכו בי כמו שריגי גפן ועלו על צווארי וזה הכשיל את כחי. "
 

בכל מקרה ענין הפסוק בכללותו לפי הבנתי הוא להסביר שהפשעים הם עול שהתסבכו ועלו  על צווארי (כמו גפן) וה' נתנני בידי אנשים שמהם לא אוכל לקום. הפשעים הם עול כיוון שהם גרמו לכך שנתנני ה' בידי האויבים...

יצאתי לי ארוך... מקווה שיש לך סבלנות לקרוא את הכל... ואם יש לך כוח אולי כדאי שתפתחי את דעת מקרא ומקראות גדולות הם מסבירים חלק מהדברים יותר בפירוט ובצורה ברורה...

קראתי הכל, והסברת בצורה מאוד ברורה.

בפועל יש תקדים שנתנו לצאת באמצע המחנה אחרי הפעלת לחצים כבדים של ההורים

אבל לא הייתי בונה על זה

מי אמרה: "אל תראי כי גם זה לך בן?"

לעבור ולהכות את בני עמון, אבל אני לא בטוח...

מי מצטט בדבריו נבואת נביא לכם ישראל עם שמו, "...היה ניבא בימי... לכן..." ?

(נדמה לי שזו אחת הפעמים הבודדות בתנ"ך, אם לא היחידה, שיש ציטוט ישיר עם שם הנביא...)

תובלקין

מי ביקש סליחה על חטא עתידי?

(שאלה ששאלו אותי בזמנו)

מי כונה איש האדמה?

נוח

מי מצא את היֵמים במדבר והיכן מצאם?

ומי הזכיר בדבריו "זרע חומר"?

באיזה ספר לא נזכרת המילה ׳אמונה׳: ישעיהו, יחזקאל, דברים, שמות?