ונפתח באיחול המסורתי - יהי רצון שתרד פורום אחד מטה במהרה.

דבר שני, לא יודע באילו פורומים הסתובבת אבל זכית עכשיו להיכנס לפורום מיוחד במינו שכל חבריו (ולא בתור גוזמה) הם אנשים איכותיים וישרים הכותבים בכנות את מה שהם חושבים ללא חשש מה האחרים יגידו.

(יש פה לא מעט ניקים המכירים אחד את השני במציאות ובכל זאת מסוגלים לנהל פה דיון ענייני ורציני)

ולשאלתך - אין לנו הגברים סיכוי להבין אי פעם את נפש האשה באמת אז תסתפק בללמוד איך מצופה ממך כגבר להתנהג כלפי אשתך.

אפילו הלימוד הקטן הזה עשוי לתפוס לא מעט שנים של חיים משותפים עם אשתך.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

והיו לי קשרים עמוקים לצערי עוד לפני..

רק מה?..

הוא אומר דברים נכונים על הציבור הגברי והנשי בכללו.

אצל כל אחד מהאנשים הפרטיים- הדברים מתבטאים אחרת..

אבל הכלים שהוא נותן, עוזרים מאוד בקשר..

ואם לומדים אותו יחד- כבני זוג.. כל אחד יכול לומר איפה הכללים האלו מתבטאים אצלו בפרטי

וככה מכירים אחד את השני יותר לעומק ולומדים לנהוג בשני כפי רצונו!

הוא כלי אדיר!! וצודק!

והוא לא שולל את האינדוודואל.

נגעתי בנקודה רגישה?

תוצאה של כמה ימים שהציניות מרוסנת (ועדיין מרוסנת)

רק היה חשוב לי להדגיש שהוא לא תורה מסיני

סליחה אם זה היה בדרך חריפה מידי או אישית מידי

פשוט מומלץ.

עדיף לינוק ממקורת של קדושה אפע"פ שנאמר "חכמה בגויים תאמין"

ליגה אחרת לגמרי של ספר.

אל תשווה. בגן השלום וחכמת נשים - לא נוגעים בשורש!!

חכמה בגויים תאמין.

חכמה בגויים נאמר על איך לבנות גשרים

לא על הבנת נפש האדם!

אני מעדיפה להישאר בכדור הארץ ...

טבע האיש והאישה.

זה מחקר טכני לחלוטין של אירוע ותגובה.

ולא הבנתי איך מתקשר העניין של "להשאר בכדור הארץ"

אני על הקרקע.. לגמרי.

בנאדם לא יכול להיות טכני מאה אחוז

כל מחקר הוא סוביקטיבי- השאלה היא עד כמה

אפילו מחקרים בגנטיקה אוביקטיבים נתקעו חמישים שנה

כי המדען פשוט לא ראה דברים שהיו לו מול העיניים

(וגם לא ידעו לי שהארוע תגובה נערך על יהודים- אבל זה כבר וויכוח פילוספי אחר..)

והתכוונתי בלי מאדים ונוגה- לא לרחפנות

ושם שכחו את ההבדלים ביניהם

בכל אופן - הגוי הזה חכם מאוד.

חבל להמנע מדבריו.

לק"י.

אממ.. אז ככה..

דיי ידוע שבנות זה עם סתום קצת.. עם הפרעות קשות ובלתי מובנות, אפשר להטיל את זה על כל מיני דברים. אבל בסופו של דבר זו התוצאה.

אני בהחלט לא מסכימה עם אותה אחת שלא מעלה דברים שמפריעים לה ונותנת לבחור להבין כאילו הכל בסדר..

גם את החששות צריך לחלוק..

זה אומר שאם את רואה שהבחור כבר חושב רחוק, ומבחינתך את עדיין בכלל לא בטוחה, אמרי את זה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, שאת עדיין חושבת...

אבל, זה לא תמיד העניין של הנסיך על הסוס, או המדומיין מהשישית.

יכול להיות שזה משהו שהפריע לה, אבל חשבה שאולי זה ישתנה אולי זה יתפתח עם הקשר, וכשראתה שזה לא הולך.. אז.. 

אני לא יודעת מה בדיוק היה בניכם, אבל אולי אפילו הצורה הערה שלך, וגם אחרי זה שדיברתם על זה.. אולי זה באמת לא מתאים לה.. ההודעה שלך שקצת הפחידה אותה... או הדרך שפתאום לא נראה לה שהיא מתכוונת להיות בה..

היא פתאום קלטה שכמה שנחמד לה איתך, זה לא זה.. כי קשה לה עדיין עם דבר מסויים, דבר שאולי חשבה שישתנה או לא יפריע לה כלכך.

עד כאן לעכשיו, אני לא מצליחה לחשוב יותר. 

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

על אף שמצד שני היום כתבתי הודעה בפורום אחרי כמעט 4 שנים שלא נגעתי בכלי מהסוג הזה, כאשר הצד החיובי בזה הוא שעל אף הנתון ועל אף דעתי הכוזבת מפורומים כן ראיתי בחברי הפורום הזה כאלה שיש לי סיכוי לבטוח בהם. לכן ההודעה עלתה מלכתחילה.

מעבר לכך בהקשר לנושא, העניין הוא לא לזרום, הוא אפילו לא הכאב. עיקר מסקנתי הייתה מהפרידה הזאת הייתה האכזבה על כל כוחות הנפש שבאמת השקעתי בתקופה הזאת ועצם העובדה של הנה צריך להתחיל הכל מהתחלה. 

הרעיון אליו חתרתי מהודעה זו הוא ליצור "אינדוקציה" כדי שבפעם הבאה באמת אוכל להבין הרבה יותר טוב איך לבחון את האדם העומד מולי.

כך שאתה לא ממש יכול לקבל 'מתכון' איך לבחון ומתי להסיק מסקנות ואיזה ...

מהצד הנשי-

מסכימה עם עין הקורא...

היא ניסתה, היא חיכתה, היא בטוח שקלה את זה עם עצמה והתייעצה עם לא יודעת מי..

ואז היא הגיעה למסקנה שלא. אין לה כח להתמודד עם זה כל החיים.. ואולי היא חיכתה לרגש שיתפתח והוא לא הגיע ואולי היא ראתה דברים מזווית ראיה של חודש וחצי שפתאום הבינה וזה לא בשבילה.

חודש וחצי זה לא הרבה..

סליחה ממש.

אולי זה הרגיש..

אבל זה כלום זמן... הם עוברים וחולפים ביעף!

ובשביל הכרות זה מממש לא הרבה.

שהיא פשוט נבהלה.

(אני לא חדשה בפורום, החלפתי כינוי).

לפעמים הקשר זורם, השיחות מתפתחות מצוין, מגיעים למקומות רגישים וכמעט מתאהבים (או לא כמעט)

ואז פתאום היא מגלה שכל הפרפרים והריחופים גרמו לה להדחיק דברים שהיא חשבה עליהם אבל ביטלה אותם מתוך

הרצון שהכל יסתדר ויתאים, כי זה באמת נראה כ"כ טוב! אבל בתכל'ס או שהדברים המודחקים האלה נורא הפריעו לה

כל הזמן ועכשיו פתאום הם התפרצו והיא קולטת שזה בכלל לא זה, למרות שהיא באמת רצתה, או שהיא פשוט נבהלה מעצמה בגלל שדברים שהיו מאוד חשובים לה מראש לא מספיק נלקחו בחשבון...

ועצה- לא לאכול אותי, אני לא מספיק מכירה את המקרה, זה לשיקולו של אינדוקציה בלבד-

יכול להיות שאם הקשר היה מאוד פתוח וזורם שווה לך לשלוח איזה סמס בסגנון:

אני מבין ומכבד את החלטתך אבל הייתה מאוד שמח אם היית יכולה לשתף אותי מעט בשיקולים (ואולי אם שיחה בלתי אמצעית קשה לה אז לתת לה אופציה של גורם שלישי, מייל או כל דבר אחר שיקל). זה נראה לי הגיוני ולגיטימי אם זה יעזור לך להסיק וללמוד מזה, אבל זה כבר לשיקולך...

המון בהצלחה

שתזכה להקים בית נאמן בישראל

ושנזכה כולנו להקים את היכלו של הקב"ה במהרה בימינו!

אבל אני (בתור בת..) דווקא רואה את הצד השני של הבחורים שהם לא יציבים, לא בטוחים בעצמם, אומרים משהו אחד ומרגישים משהו שונה..

אז... סליחה על הקטנוניות... אבל.. אם אפשר להעלות את השאלה לרמה של שני הצדדים... באופן כללי מה גורם לאנשים אחרי קשר שנראה טוב מאוד ומתפתח פתאום להגיד לא.... אם תשאלו אותי זה בד"כ פיק ברכיים...... אלא אם כן פתאום התגלה משהו ...

בהצלחה לכולנו  שה' יהפוך לנו את הימים הללו לששון ולשמחה!!!!!!! בקרוב בעזהי"ת!!!!!!!!!!

לשיחה ש(כפי שאני מבינה) היתה לכם כמה ימים קודם.

אם הבנתי נכון, היה לך משהו שהפריע לך. ניסית לדבר על זה איתה (ואני חושבת שזה לזכותך) אבל כפי הנראה בצורה בה זה התנהל הרתיע אותה.

אך תיקח אותי כגורם מוסמך - אני בעצמי עדיין רווקה. אבל נראה לי שאני במקומך, הייתי מנסה לספר את כל הפרטים ליועץ מוסמך וירא שמיים(! חשוב מאד!!!!), ואולי לשמוע ממנו אם לגבי הצורה שהתנהלה אותה שיחה, יכולת לעשות את זה יותר טוב, ואז,

1. ייתכן שישנה דרך לחזור ולהיפגש (בכל זאת 20 פגישות) או-

2. לפחות תדע איך להתנהל בקשר הבא כדי שזה לא יקרה, או

3. שלפחות תדע שאתה היית בסדר גמור.

מה שכן חשוב(!!!!!!!!!!!) ללכת ליועץ טוב וירא שמיים!

הערה: כל הנאמר הוא מדעתי האישית בלבד והבנתי את המצב והשאלה. הכל בע"מ. וסליחה אם אני אומרת משהו שלא שייך.

אז נכון אמרת, הראש של בנות לא ברור. רוצה פרט טריוויה נוסף- גם לנו הבנות בעצמנו הוא לא תמיד ברור! אז בטח תשאל פה- אם אנחנו לא מבינות למה שאתה תבין, והתשובה נמצאת בתגובה של עקיבא ויעל- אתה אמור להבין בסופו של דבר את אשתך, עד כמה שאפשר, לא את כל האחרות. כל השאר זה הקשבה וסבלנות הדדית.

אתה שאלת למה היא המשיכה אם היא ידעה שיש דברים שמפריעים לה. אבל שאלה לי אליך: מי אמר שהיא ידעה את זה? אולי זה לא הפריע לה קודם כי היו דברים אחרים בדרך? אולי היא לא ראתה את זה עד עכשיו? דווקא בגלל שהקשר היה טוב והלך לכיוון רציני היא לא רצתה להחליט בצורה חותכת. אולי היא רצתה לברר לעצמה עד כמה זה נכון, וכן, יש דברים שלוקח זמן לברר ואפילו הרבה.

למה היא לא אמרה כלום תוך כדי? יש דברים שאם מדברים עליהם זה משפיע על המציאות, או לפחות על המציאות שלך כפי שהיא מוצגת כלפיה. יש דברים שאי אפשר לראות כשהשני מודע להם, ועד כמה שקשר זוגי צריך להיות הכי פתוח, מקשיב ומשתף, התלבטות משותפת לגבי המשך הקשר לפעמים פשוט לא שייכת, ולא רק זאת אלא עלולה לבלבל גם את הצד השני..

והשאלה האחרונה שראיתי אצלך- למה היא לא אמרה כלום כששאלת מה הסיבה שלה? או! פה זה באמת עניין של בנות לדעתי. העניין ההוא של לא לפגוע עד כמה שאפשר. מישהי שמנתקת קשר אחרי פגישה ראשונה כמו שאמרת אולי לא תגיד דברים כאלה, אבל מישהי שכבר מכירה אותך והקשר חזק, מן הסתם גם הסיבה משמעותית יותר, ועל כן יכולה לפגוע יותר.

יש כאלה שיגידו "טוב, אז שתגיד משהו אחר", ולפעמים זה נכון להציג סיבה אחת גם כשיש בעצם עוד כמה סיבות יותר מהותיות, אבל אני לא מכירה אותך. אולי היא חשבה שיותר יפגע בך להגיד את האמת או להגיד משהו שהוא חלק מהאמת.

אולי אתה צודק והיא לא הייתה בסדר. אני לא יודעת. אבל לחפש אשמים זה מה שיעזור? זה בונה לעתיד? זה מעודד אותך?

עד כאן דעתי.

שנזכה לתקן את עצמנו עד שנגיע לגאולה שלמה, במישור הפרטי והכללי.

זעקתך נשמעת למרחוק עד כדי כך שקראתי הכל מריש ועד גמירא

אתה מבקש נוסחא איך לבחון את האדם העומד מולך ולדעת אם זו אשתך לעתיד או לא

לו יצויר שיש תשובה לשאלתך ואפילו תשובה המסתעפת לכמה סעיפים...

אז פשוט:

זה השירשור האחרון של הפורום הזה (אחרונים נא לאשר השתתפות במפגש סיום)

אבל כנראה זה לא כך

צריך לבוא לכל קשר עם אמון, כנות והרבה כח ונכונות להשקיע על אף משקעי העבר

עיין בכל התגובות שלפני וגם אלו שיבואו אחרי ותראה שכל אחד ואחת רואים אחרת את התמונה

אבל כולם מסכימים שהיא מורכבת יותר ממה שאתה מרגיש

אחי תתאושש ותמשיך הלאה! רק כך מתקדמים!!!!

בציפיה לישועות הכלל והפרט בב"א

אינני מנסה להבין את כל הראש הנשי... לזה אני לא אייחל גם לאחר עשרות שנות נישואים...

אבל אני כן מנסה להבין את הנקודה הזאת שלצערי כבר שמעתי אותה כבר כ"כ הרבה פעמים ועכשיו לצערי זה קרה גם לי לראשונה... (לצורך העניין יש לי חבר שחטף "לא" להצעת נישואין אחרי כמעט שלושה חודשים של קשר...)

בעיני - בתמצות מהיר - השאלה שעומדת כאן על הפרק היא: גברת יקרה עד מאוד, למה למען ה' בחודש וחצי לא יכלת לגייס לך טיפה כנות ולשתף גם אותי בלבטים שלך?

(צמד מילים שמעולם לא חשבתי שיחברו)

כאחד שיצא לו ללוות כמה זוגות או יותר נכון הרבה מדויטות (עיין מילון פורום) שמתלבטות אצלנו במיטבחון מה השלב הבא... אני יכול לאמר שיש אלפי סיבות אפשריות שחלקן הגיוניות וחלקן לא חלקן כבר נאמרו פה וחלקן לעולם לא תאמרנה...

העניין בשלב שלך הוא לימוד זכות ולא לנסות להבין מה עובר בראש שלה.

כי אותה כנראה שלא תזכה לחנך (וגם אחרות)

רק בגדול הכיוון הוא שעל כל פשעים תכסה אהבה וכל עוד היא רוצה שהקשר יצליח היא לא תראה את "הבעיות" כעניין מרכזי אלא במקרה הטוב היא תראה ותיחס חשיבות שולית לעניין ובמקרים אחרים היא לא תראה את ה"בעיות" בכלל

עד ש... הבועה אצלה בראש מתפוצצת ומכאן אפשר להעביר שיעור כללי למה הוא לא מתאים

(אם היא מחונכת אז למה אתה לא מתאים ואם לא אז למה אתה רע)

בשלב הבא לפי הבנתה ולפי עומק סביכות הסיטואציה היא מדברת מה שיוצא ולא מה שהיא מתכננת (ככה רובינו מתנהגים במצבי לחץ)

בקיצור לא יצא לך מכאן תובנה להבא אז חבל על הזמן והכאב

יהי רצון שלא תיטוש ולא תינטש אלא תזכה לחופתך בקרוב אכי"ר

א. אינני מחפש את העולה הבא לגרדום. להיפך ממש, אני מחפש את הבאה שאוכל להעניק לה כתר... מהות השאלות כאן הן אך ורק במטרה להבין יותר טוב איך להתנהג בפעם הבאה.

ב. אני לא הייתי תולה את זה בשיחה... כי בתור אחד שהיה שם אני באמת לא חושב שהייתה דרך יותר עדינה ומתוקה ולהגיד שמשהו מפריע לי... ואם מה שהפריע לה הייתה ההודעה שאמרה בקיצור "ממש ממש אהבתי את התשובה שלך ואני בהחלט אצפה לראותה מתממשת בהמשך" זה לא משהו שהיא יכלה לעמוד בו... אז ב"ה באמת שלא התחתנו... כי את האמת לדעתי הכנה משום מה פשוט היה נח לה לנצל את "כעין נקודת משבר" שממנה היא יכלה לפתוח פתח כך שהיא תוכל להרגיש יותר טוב עם עצמה... (וכן, זה מובן, יש המון רגשות אשם אחרי שחותכים מישהו...)

ג. אולי זה קצת יהיר מצידי לומר את זה אבל אם תשאלי אותי היום אני בטוח בלמעלה מ 90% שאני יודע מה הפריע לה. הבעייה היא שאם אני צודק זה משהו שהיא ידעה עוד מהדייט הראשון. וע"ג זה באה באמת שאלה אמיתית: ידעת שיש משהו שלא תואם לחלומותיך הוורודים, ואפילו ממש יפה שהחלטת לתת לזה קצת זמן ולראות אם את מעכלת את זה, אבל כמה זמן? ולמה למען ה' לא לרמוז לפחות, לצנן את הקשר, משהו...

ד. לגבי טענת הלא לפגוע. אני כל כך שונא את הטענה הזאת. כי בואי באמת רגע נשים דברים על השולחן... ונדמיין מישהו שהוא לא אני (עם הבטחון העצמי הגבוה שלי, ועצם העובדה שהרמה בה אני שלם עם מי שאני נמצאת די גבוה בסולם) אלא ניקח מישהו עם טיפה פחות בטחון עצמי... יש לך מושג כמה קונספירציות / אסוציאציות / פחדים / רעיונות / רגשות נחיתות / שנאה עצמית פרידה כזאת "ללא הסבר מנומק" יכולה לגרום לו? יש לך מושג כמה כאב יכול להחסך לכזה בנאדם אם בת זוגתו לשעבר שנייה לפני שהיא מנתקת את הקשר תטרח להגיד לו שיש נקודה בו שהיא לא רעה אלא פשוט לא מתאימה לה? . 

אז- א. אני שמחה לשמוע

ב. לא הבנתי איפה התייחסתי לשיחה, מה גם שלא ממש ברור לי על איזו שיחה מדובר. מצטערת. אם תוכל להבהיר...?

ג. זו בדיוק הנקודה שבה הבעתי את דעתי האישית, בלי לדעת מה הפרטים. ואנחנו לא יכולים לומר אם אתה יהיר באמירה שלך, מפני שרק אתה פה יודע מה היה ביניכם, וכנראה זה היה ברמה שאתה יכול לדעת מזה.

רק עניין אחד- אמרת שהיא ידעה מההתחלה את הנקודה הזו, אבל האם מההתחלה זה הפריע לה? לא בהכרח, לפחות לא ברמה של לנתק קשר. קיימות לא רק נקודות שמפריעות בהתחלה ויורדות עם הזמן, אלא גם להיפך לפעמים. ויכול להיות שהיא שמה לב לכך רק אחרי שנקודות אחרות התבהרו לה...אני רק זורקת רעיונות.

ד. אתה צודק. זה הרבה פחות נעים לא לדעת באופן ודאי מה הסיבה, וזה אפילו לא חייב להיות קשור לביטחון עצמי. אנחנו רוצים ללמוד מכל קשר ומכל ניסיון שהיה לנו בחיים, וזה קשה להתקדם כשאתה לא יודע איפה לתקן. א-ב-ל, יכול להיות מצב שלהגיד מה הסיבה יפגע יותר מיעזור, ואני מתפללת שכל אחד שמסיים קשר ידע להבחין מי מולו לעניין הזה, ולדעת מה לעשות. אבל אנחנו לא מושלמים (אני בטוח לא...), ולא תמיד צודקים או יודעים מה נכון, וחבל. פשוט אתה שאלת לגבי הראש של נשים, אז אני מנסה להציע אפשרויות בתור שכזו...לא נורא, לא תמיד צודקים...

ב"הצלחה בהמשך!

אני חושב שיש למקד על נקודה שנאמרה כאן.

לאותה בחורה לא היה קל, להחזיק קשר של חוש וחצ י ואז לנתק, היה כפי שתואר בשיחה- קשה, אך גם בקשר כנראה שהיה לה קשה.

לגבי נתונים חיצוניים, שמעתי מהרב עזרא שיינברג שליט"א שאין להתעלם מנתונים חויצוניים, כלומר, אם משהו חיצוני ממש מפריע לך אל תתן לזה להמשך, אם אינך מסתדר עם הנתונים הפיזיים, אז אל תצפה שבעתיד תסתדר/י!!

כפי שנאמר לפניי, הנקודה של השיחה הייתה נשמעת די משמעותית, כנראה שפלטת משהו שגרם לה לחשוב פעם שניה, ושלישית, ואז היא אמרה לעצמה- בחור כזה אינני רוצה...

מבחינתך זו הייתה בדיחה/פליטה, מבחינתה זה היה משהו שהעיד על האדם שנמצא מולה!!

הבהרה: אני לא בדכאון / עצוב / שבור / מאוכזב / מנסה להתגבר ולא מצליח. לצורך העניין 24 שעות אחרי הפרידה כבר שמעתי הצעה ואמרתי כן... שמח שסגרנו את נקודה הזאת.

הערה: התגובות שלכם ממש לעניין תודה...

אבל לענ"ד מנסיון אישי, כדאי לקחת אחרי קשר ארוך ועמוק, במיוחד אם אתה הנזרק ולך היה מצויין- קצת פסק זמן, לא רק בשביל להרגע, שזה גם דבר חשוב.

אלא בשביל לתת לנפש מנוחה, הנפד היא משו צאד עמוק בתוך האדם, שבעצם היא זה הוא(מה???).

כלומר, בגלל שהקשר בדייטים הוא בעיקר נפשי ורגשי, ולא קשר שכלי- אז זה לא יעזור שנכניס לנו (בעיקר הגברים שבנינו) ש'מה שהיה היה', יאללה ממשיכים', 'זה לא מה שישבור אותי' וכו'. כי הנפש אחרי שהיא נקשרה במשו, זה היא, ולוקח לה זמן לעכל, שמה שהיה היה.

לענ"ד, אפשר אחרי 'קרב' ארוך להתחיל שוב רק אחרי שעושים שומה עמוקה מאד, ובודקים שגם הנפש סיימה את הקשר.

זכרונות תמיד יהיו, אי אפשר לשכוח קשר טוב, אירועים וכו'. אבל בנפש צריך להתנתק.

בלי ההתנתקות של הנפש לא פרקטי לצאת שוב. הנפש תעשה השוואות, תחרויוית וכו'.

הנפש צריכה להיות פניוה לגמרי לפני הפגישות, ולא מלאה במישהי אחרת.

אולי הדברים לא נוגעים אליך, כי אתה ממש, אבל ממש חזק.

אני כותב את זה מנסיון של מישו שחשב שהוא ממש חזק, ואחרי הזריקה מייד יצא לבית קפה עם חבר. אבל גילה שגם לו לוקח קצת זמן... 

השערות לגמרי- לא בטוח שזב מה שהיה

נראלי שכשהיא נפרדה ממך ולא אמרה למה זה היה באמת ממקום של לא לפגוע...

אולי זה משהו שהיא לא חושבת שישתנה בך גם אם היא תגיד...

אם זה משהו טכני כגון- מראה, משפחה, אורח חיים וכדומה או שזה משהו באופי הבסיסי שלך שלא תשנה

גם אם מאד תרצה...

ולכן אין עניין לומר את זה- כי מה יש לך לעשות עם המידע??

ברור שזה לא נעים וזה מאכזב ממממש! כשנגמר קשר זה ממש קשה ,

לא בטוח שאם היא הייתה אומרת את הסיבה זה היה קל יותר.

אופציה שניה- היא פשוט הרגישה שנחמד לה והכל אבל זה לא זה, היא לא מצליחה אפילו לנסח למה,

עד עכשיו היא לא קלטה שהקשר רציני ויש מצב לחתונה באופק,

עכשיו היא קלטה שאם היא אומרת לא- אז "עכשיו או לעולם לא"...

עד עכשיו היא הדחיקה את הקושי שלה בלב להתמסר לקשר הזה- כי איך היא תפרד בלי אפילו להסביר לעצמה למה??

אבל עכשיו היא קלטה שגם אם אין לה הסבר חייבים להפסיק, כי כבר חודש העניין מציק לה, ודי היא לא יכולה יותר למרוח,

או שפתאום היא הצליחה לנסח לעצמה את הסיבה.. אבל לא לגמרי

ולכן אין לה מה לענות למה לא להמשיך, כי היא בעצמה מבולבלת ביחס לקשר, שהיה לה גם טוב בו , אבל היא פשוט יודעת שלא- ולכן זה הדבר היחידי שהיא אמרה לך...

זה די מבולגן, אני יודעת, כי זה ממקום של רגש... פחות בשכל ... מקווה שזה יעזור במשהו

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

שעל אף ששאלתי לכאורה באה מהמקום הכי לוגי בעולם, ותשובתך מהמקום הכי אמוציונאלי בעולם, בהתחשב בנסיבות היא נשמעת הכי הגיונית. תודה.

בנוגע לכוחות הנפש... לא ממש לא... זה שריר שאני אשמח לאמץ ולפתח אחרי החתונה, לפני אני פשוט אשמח לקבל מישהי ממש מתוקה, שנצא ל15-20 דייטים, שנינו נרגיש שזה זה, היא תקבל הצעה רומנטית ונתחיל בטיול אל עבר ה120 שנה...

ובנוגע לדמות הווירטואלית... היא היא שאני שונא... למרות שב"ה כפי שכבר ציינתי באחת ההודעות הקודמות מאוד התרשמתי מהרמה אליה אתם מגיעים כפורום.

רוב האנשים חושבים (או מקווים) שברגע שהיא סוף סוף תגיע- נגיע יחד אל המנוחה ואל הנחלה. ולא באמת מפנימים שטוב משותף זה לא דבר שהולך ברגל, וצריך לעבוד עליו.

ואתה אומר- עכשיו אני לא מוכן לעבוד (או לפתח כוחות נפש, שבעיני זה זה), אחרי שתגיע הבחורה- אני מוכן להשקיע.

ונראה לי שזה לא עובד ככה. אי אפשר לדעת מה ה' מתכנן לנו, ולא כדאי להציב תנאים. אני מקווה בשבילך שהיא תגיע ככה, חמודה ומוכנה. אבל קח בחשבון שיכולות להיות גם לפני מהמורות, ודווקא אחרי הכל ילך חלק, או להפך, או בכלל לא, או גם וגם. אל תחליט לך מראש ש'אם זה דורש עבודה מראש- זה לא בשבילי'. יכול להיות שדווקא הגברת המקסימה שלך מתחבאת בתוך קופסה קצת קשה לפתיחה, וחבל שתפספס אותה רק בגלל זה.

שאני לא מוכן לעבוד גם לפני הקשר. להיפך אני הבנאדם האחרון בעולם שיגיד את זה. 

אבל אני גם לא רוצה שזה יקרה...

באמת זה אולי נשמע קצת  ומגעיל מצידי אבל ב24 שעות אחרי שהקשר הזה נסגר, כשכל הסביבה הקרובה כבר התחילה את הנאום הדבילי על כך שיש הרבה דגים בים, לי בראש עברה מחשבה אחת:

אווף ! הכל מהתחלה? הטלפון הראשון, הדייט הראשון, להתחיל להכיר לחקור, להבין את הראש, לספר על עצמך. וכו' וכו' וכו'. לא יודע יש כאלה שטוענים שחודש וחצי זה לא הרבה... במושגים שלי זה המון... ובאמת מאכזב לדעת שהכל היה לשב...

תני לי מישהי שיודעת שאני אוהב אותה ושאני אדע שהיא אוהבת אותי ובאמת שאהיה מוכן לתת את כל כולי למען האושר שלה והאושר המשותף של שנינו, אבל עכשיו כשאט אט אני מתחיל להפנים שהגיע הזמן להעלות את רמת הכבדהו וחשדהו בקשר זה פשוט מטיס לי את כל הרוח מהמפרשים... איך אני אמור לבטוח ביצור האמוציונאלי בעל פני המלאך שעומד מולי כשאני יודע שיתכן וממש חמש דקות אחרי שאעלה על האוטובוס בחזרה לישיבה היא שוב תחשוב על כך שיש כמה נקודות שמפריעות לה (אבל הוא לא מחלק נכון את כמות השעות שלו בין הרב זצ"ל ללימודי הגמרא אז אולי הוא לא מספיק ביינ"ש ונפשי כמו שסיפרו לי) וערב אח"כ היא תתקשר לספר לי שהיא חשבה על זה וזה לא זה. למה דווקא אני מרגיש מחויבות כ"כ אמיתית באמת לספר ולשתף בדברים שמפריעים לי מתוך נקודת הנחה שמולי באמת עומד בנאדם טוב וערכי שידע שעם קצת מאמץ אפשר לפתור הכל?????

וואו... סוף סוף הצלחתי לבטא את תסכולי העמוק במילים המתאימות.

תודה שיר פשוט... הבאת לי את המוזה  

זה מתחיל להשפיע גם עלייך...

נראה לי שאם תבין שזהמ ה שכולנ"ו עושים פה בעצם- תסכים למידת הכנות שאכן יש פה

ביקשת שנתרגם לך מנוגהית למאדימית- הלא כן?

אז התשובה שלי באמוציונאלית- זה הכי טוב שיכולתי.... ב"ה שזה יצא "דברים הנשמעים" (ותדה על השכוייח)

"מתוך נקודת הנחה שמולי באמת עומד בנאדם טוב וערכי שידע שעם קצת מאמץ אפשר לפתור הכל?????"

נראה לי שפה ההנחה שלך קצת צריכה עבודה

יש 2 גישות להגיע לפגישה-

רמת הסתברות גבוהה שזה היא- אבל צריך לפתור כמה דברים בדרך

או- אם ואם ואם ואם- אז זה היא. כל קושי- מוריד "נקודות"

(ביסוד מאחורי זה יש הבדלי גישה של היחס ל"אידיאל הרצון שלי לבתזוג") |מפריחת סיסמאות שכמוני|

אתה מרגיש מחוייבות לקשר- שהצד השני לא כ"כ מרגיש.... הצד השני יותר בוחן, פחות מרגיש מחוייב.

עם כל הכבוד- זה שאתה מוכן להפתח ולדבר על דברים ודי סגור שזה זה- לא  אומר שגם היא..

כל המאמצים הכי כבירים לא יבטיחו לך שהיא תצעד בקצב  שלך.

בכל אופן,  אולי הקצב היה מהיר מדיבשבילה, אולי משהו קרה מסביבה שהשפיע עליה-- שמעה  ספור, ראתה משהו וכדומה,  גם אם זה לא  קשור אליך או  אליה- אולי היא  קישרה בין  הדברים..

ואגב--  לנשים יש זכרון ארוך.  מאוד.. שלא  תצפה  שעל כל  דבר  היא תשתפך  מיד..... הרבה דברים הם בבשול איטי עד שהתבשיל מוכן.

בשורות טובות במהרה! חזק  ואמץ!

עכשיו  אתה  מבין  מעט מקריעת  ים סוף והקושי בכך....

מהמפרשים.השלבים הראשונים בהיכרות הם באמת מלאכותיים עד בלתי נסבלים ולחזור לשם שוב אחרי שהגעת לפתיחות ואינטימיות יחסית בקשר זה בהחלט לא קל.

לדעתי,למרות שזה מעמיד אותך בסיכון יותר גדול להפגע,תבוא לקשר עם כל הלב שלך.אז

מאידך,אל תרוץ מהר מדי. אם בע"ה זה יהיה נכון לך להציע נישואין אחרי 20 דייטים-תציע.אם זה עדיין לא מרגיש לך-"זה",אין מה למהר.

כן לבוא עם נכונות לתת את הכל,להתקרב ולוותר ולשתף.מצד שני,לא להקשר מהר מדי וחזק מדי.ולשים כל הזמן אצבע על הדופק איפה בן\בת הזוג שלי נמצא\ת ביחס לקשר.

כולנו רוצים את מה שאתה רוצה-אדם שאנחנו יודעים שיש שם אהבה הדדית,ושנהיה מוכנים לתת את הכל למען האושר שלו והאושר המשותף שלנו.

להגיע לקשר ממקום של חשדנות לא נותן לו מקום להתפתח (לעניות דעתי) בצורה אמיתית. למרות שזה מה שכולנו עושים אחרי שאנחנו נפגשים-עוטים עוד שכבה על עצמנו.

אל תלך לשם,החיים אמיתיים יותר כשבאים עם כל הלב.במיוחד שחסרים גברים כאלה.

הרבה בהצלחה!

למה תמונה של סכין? 

היא חתכה ורידים?

היא חתכה את המדויט בסכין?

או סתם כי נהיה אופנתי להשתמש בסכין כשמשהו לא מווצא חן?

תעשו טובה תחליפו תמונה.

התמונה מזעזעת.

ריבוע ליד ידיעה על רצח רבי אלעזר.

אסוציאציה נוראית.

במסר לאדמין (ADMINׂ) מנהל-על של הפורומים

לכתוב את זה בתוך השירשור- לא יועיל.

תודה

שלום לך!

מה שלומך ?

קראת את דבריך ובאמת ההרגשה היא ממש לא נעימה להישאר עם שאלה פתוחה ומהותית.

יחד עם זאת קראתי כמה מתגובותיך לאחרים פה בפורום ולא כל כך הבנתי מה הבעיה .

האם היא ריגשית או שיכלית.

היית בקשר עם מישהי חודש וחצי ואופס היא הפכה את הקערה על פיה.

איפה אתה היית ? האם היית קשוב ? האם בחנת את הדברים באמת? האם לא שמת לב להסתייגויות שלה?

האם הכל זרם? האם מבחינתך באמת הכל היה בסדר ?

לדעתי הבעיה שלך היא עם הרגש ולא עם השכל.

עם השכל מה הבעיה לדוג' פתחת שותפות עם מישהו ולאחר חודש וחצי הוא אמר לך "לא מתאים" והלך האם אתה תתחיל להתלבט מה לא היה בסדר אצלך/מה גרם לו ללכת?

לדעתי מה שמפריע לך פה זה הרגש יש פה איזו אמירה(לא טובה) שאתה אומר לעצמך או על עצמך.(למרות שבאחת התגובות (אם אני לא טועה)כתבת שאתה באמת בוחן רק את הצד השיכלי)

אם אתה בסדר או לא רק אתה תענה על תשובה זו.

גם אם הבחורה תענה לך ותגיד לך למשל (ממש רק לצורך דוגמא)"שמתי לך שאתה קמצן" מה תעשה אם תגובה כזו תתוכח איתה ?תוכיח לה שאתה לא ?תעבוד על עצמך?

אלו דברים שאתה צריך לעשות עם עצמך .זה שהיא בחרה לא להמשיך בקשר זו הבעיה שלה ולא שלך.(ושלא נדבר בכלל אם הטענה שלה בכלל חיצונית כמו יופי וכד')

אתה עומד לפני הקב"ה בלבד ולו תתן חשבון איפה ומי אתה.

אתה תמצא את בחירת ליבך בגלל מי שאתה ולא בגלל מי שלא מתאים לה משהו בהתנהגות שלך.

ניכר מדבריך שאתה עושה ורוצה לעבוד על עצמך ולהתקדם.

ולכן באמת חשוב לך איך אתה נראה מהצד אז תשאל חברים.תבחן את עצמך בהתבוננות עמוקה .

מה שאני מנסה להגיד לך זה.

שהסיפור של הבחורה הוא לא משהו שאתה אמור לעשות ממנו סיפור והתחיל לבדוק מה בדיוק לא מצא חן בעיניה זה בסך הכל טוב קצת לסקרנות לא יותר מזה.

ועוד משהו לסיום הכרתי גם גברים ודגם נשים שמשכו קשר רק בגלל שהיה נחמד להם או בגלל שלא היה להם נעים לסיים.

בהצלחה

שהקב"ה יהיה בעזרך

ותמצא מהר את השידוך שלך.

כאשה נשואה ולצערי בעלת ניסיון רב אישי בדייטים, אני רוצה להמליץ:

אחרי הפסקה (שבוע/שבועיים או כמה שתרגיש) כדי לשכוח מהסערה שעברת, אני ממליצה שבפעמים הקרובות שתיפגש אל תחסום את עצמך רגשית בגלל המקרה (מכירה אחת שנישאה לבחור שזכר שהרגיש בפגישות שהיא עם רגל אחת בחוץ- ולא ידע שכמה חודשים קודם היא נפגעה מבחור וב"ה שהוא התייחס לרגל האחת שכן בפנים והמשיך עד לחתונה).

כמו כן, אם אתה בספק אבל יש לך ולבחורה בסיס טוב (רקע מתאים, נושאי שיחה משותפים, רמה דתית דומה,... כפי שודאי כבר יעצו לך), תן צ'אנס ל2-3 פגישות נוספות גם אם משהו מסויים מפריע.

אבל, לאחר כ4-3 פגישות (תלוי בעומק הפגישות ובאורכן) או כשאתה מרגיש שיתכן שיש כאן בסיס מתאים, כדאי לפנות ל"שדכן/ית" (חבר/אח/דוד או מי שהציע את הבחורה). כדאי מאד לערב גורם נוסף ולברר קצת מה הבחורה חושבת על הקשר. אם יש ספקות במקרים מסויימים (לפעמים רק בגלל ההבדל בין החשיבה הנשית והגברית) אפשר לפתור אותם כאן ועכשיו.

ב ה צ ל ח ה  !

בדייט אתה בונה בסיס לקשר זוגי.

וקשר זוגי שעוד בהתחלה אתה הולך מאחורי הגב שלה ומברר מה היא חושבת זה בניה של בית עקום.

בית ישר נבנה ששני בני הזוג משתפים אחד את השני במה הם חושבים ומרגישים.

וזה לא בושה להגיד אחרי דייט ש'מאוד כיף לי איתך' או ש' אני צריך לחשוב על זה' או משהו בסגנון.

אם לא תתחילו עכשיו לשתף אחד את השני במה שעובר עליכם בקשר איך זה יתקדם בהמשך?

גם שתתחתנו תשאל את חברות שלה איך היא מרגישה?

לדעתי חובה לשתף בכל, איך היה הפגישה ואיך אתה מרגיש בקשר ואיך אתה מרגיש כלפיה, כן, שלא יהיה צפיות ולא יהיה אכזבות ולודא שאתה מתחיל להרגיש ב'HIGH' אז היא איתך ביחד.

מדברים פה במילים גבוהות מידי!!

רק רציתי לומר מילה

מכל החפירות והמלל דליתי את הרלוונטי ביותר

כי אתה צריך מיקוד. לא להתפזר (זיהיתי נטיה קטנה לזה)

יש כאן 2 תגובות חכמות בוגרות ונראות לי הכי מדוייקות לך שגם נותנות לך פיתרון והכוונה- איך להמשיך ..

 של גברת בשם אחת2  ושל כלנית הנשואה

מנסיוני רב השנים בשידוכים (גרושה כמה שנים לא הכי טובות), נראה שדבריהן אכן יעזרו לך.

ואם יותר לי להוסיף עיצה קטנה: אל תשתדל ותתאמץ כ"כ .

20 פגישות בחדש וחצי זה המון וזה מעיק לדעתי.

וזה ב-א-מ-ת אמור להעיד על רצינות דו צדדית. אחרת עושים פסק זמן לחשיבה

או סתם שבוע כזה בלי פגישות.

מקווה שעזרתי....

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

באמת תקופת החגים זאת תקופה קשוחה לרווקים.

תקשיב ללב שלך! איפה תרגיש הכי בנוח עם מי שאתה? איפה הסביבה הכי תומכת בשבילך? הכי מכילה..

ותגיד לעצמך שאתה צריך לנצל את תקופת הרווקות כי בעז"ה זאת השנה האחרונה שאתה לבד. תהנה מהחג, תהנה מעצמך! הרבה חמלה וחיבוק עצמי! תזכיר לעצמך את כל הדברים היפים שבך ותדע שמי שתתחתן איתה פשוט תזכה.

וכמובן הרבה אמונה! להאמין שהקב"ה שם אותנו במקום הזה כי באמת זה הדבר הכי טוב בשבילנו והוא מסדר לנו את החיים הכי טובים ומדוייקים עבורנו.

איזה כיף לנו שאנחנו אנשים מאמינים!

להאמין בטוב, להאמין שמגיע לנו!

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!