הסתיימו ימי האבלות, מסתערים בדילוגים לעבר ימים טובים ושמחים, האם באמת יצאנו ידי חובה?
השקענו לא מעט במשמעות החורבן. העמקנו באהבת חינם שלא תלויה בדבר.
ישבנו על הארץ בגעגועים ובכינו בכיסופים לעתיד משותף טוב יותר.
עם מה אנחנו ממשיכים הלאה?
היציאה מימי בין המיצרים איננה בבת אחת. זה לא סתם.
אין עניין לסמן וי שעשינו זאת ועכשיו הכל בסדר..
אין הדבר תלוי אלא בנו, בתוכנו.
צריך לעכל גם את הצום. לעכל ולבנות ממנו בניין של אהבה ושמחה.
אחד מסיבות החורבן היותר פנימיות הוא שעשינו מצוות רק כדי לצאת ידי חובה.
אם אנחנו באמת רוצים לצאת ידי חובה, דבר ראשון הוא לא לעשות בשביל לצאת ידי חובה.
צריך, אבל לא כי צריך...
