בס"ד
דבר תורה לפרשת ואתחנן
מבוסס על הרב זאב קרוב שליט"א
בפתיחת פרשתנו משה רבנו מתחנן להיכנס לארץ. משה רבנו הוציא את העם ממצרים, קיבל את התורה, הקים את המשכן וגם הנהיג את העם במשך ארבעים שנה במדבר. הרי שהוא זכה להגיע לרמה שאף אחד לא הגיע אליה, יש לשאול למה כ"כ חשוב לו להיכנס לארץ ישראל? מה חסר לו?
בכל ספר דברים בכלל ובפרשתנו בפרט אנחנו מוצאים הרבה פסוקים המגדישים את החשיבות של ארץ ישראל בקיום המצות, בדוגמה: “ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צווני ה' אלוקי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה” (דברים ד,ה). משמע שכל המצוות מתקיימות דווקא בארץ ישראל.
לפי ההסבר הזה, מובנת הסיבה שמשה מתאווה להיכנס לארץ, אבל הסברה הזאת דורשת בכל זאת בירור: למה ארץ ישראל כ"כ חשובה בקיום המצוות?
בעשרת הדברות, בשני הדברות הראשונים הקב"ה פונה לבני ישראל בגוף ראשון (“אנוכי ה' אלוקיך...”, “לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני”). הכלי יקר מסביר מדוע למה בדני הדיברות הראשונים הקב"ה מכונה בגוף הראשון בשאר הדברות בלשון נסתר: לפי שכל המצוות האלה הן חובת הגוף, וחייבים בהם בין בא"י, בין בחו"ל. לעומת זאת, שני הדברות הראשונים לא מתקיימים כשישראל לא על אדמתם, כי כבר אמרו חז"ל ש“כל הדר בחו"ל דומה למי שאין לא אלוק.“ (כתובות קי
. ולכן המצווה הראשונה, מצוות האמונה בה' יכולה להתקיים רק בארץ ישראל.
שייך להגדיר מה זה אמונה: יש לאדם כלים כמו חושיו, רגשו ושכלו ויש לו גם פעולה מתמדת שלעולם לא נפסקת, שהיא החיים. מקור החיים הנו הקב"ה כמו שכתוב בפרשתנו: “ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום” (דברים ד,ד). האמונה זה קשר חיים שבין הקב"ה שהוא המקור לאדם, ואדם עובד על האמונה בעזרת הכלים שלו. ולכן ככל שהאדם משקיע בקשר הזה, כך הוא יהיה דבוק בה', ואמונתו יותר גדולה. “ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך בכל נפשך ובכל מאודך” (שם, ו,ה). בניגוד לאהבה כלפי בשר ודם, האדם צריך להשקיע את הכל לאהבת ה', ובכך הוא זוכה שחייו דבוקים לבוראו.
נחזור לעניינו, איך כל זה קשור לארץ ישראל? הקב"ה קבע שמקום הדבקות בו נמצא בארץ ישראל: “כי בחר ה' בציון אווה למושב לו” (תהלים קלב). “ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות” (כלים א,ו). הקדושה היא מציאות של קרבת אלוקים. רבים הם מדרשי חז"ל המסבירים את הקשר הזה בין עם ישראל לארץ ישראל: “ישראל נאים לארץ, והארץ נאה להם” (במדבר רבה כג, ו), “אמר לו הקב"ה למשה: הן הארץ חביבה עליי... וישראל חביבין עלי... אכניס את ישראל שהן חביבין עלי לארץ שחביבה עלי (שם, ז). רואים עד כמה הזיווג בין עם ישראל לארץ ישראל חביב בעיני הקב"ה!
מר"ן הרב קוק כותב ברש אורות: “ארץ ישראל איננה דבר חיצוני, קנין לאומה, רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומה החומרי או אפילו הרוחני. ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה, חבוקה בסגולות פנימיות עם מציאותה.” (אורות, ארץ ישראל, א). פשט דבריו שארץ ישראל היא קודם כל קושרה לעם ישראל בקשר חיים עמוק מאוד. קשר החיים הזה מאפשר לנו להידבק עוד יותר בהקב"ה, ובכן אמונתנו בו עוד יותר גדולה. וכך מסביר הרב חרל"פ (מעיני הישועה עמ' שד): “ארץ ישראל היא הצינור לכל המושגים העליונים, נבואה ורוח הקודש וכיוצא באלו, ומבלעדי ארץ ישראל אין שום גילוי מתגלה בעולם... ומבלעדי הצינורות האלה אין קדושה ואין אמונה”.
כל מטרתם של יציאת מצרים ומתן תורה היא דבקות בה'. ולכן משה רבנו התחנן להיכנס לארץ ישראל כדי להידבק עוד יותר בהקב"ה ולחיות את קשר החיים הזה במלואו, כפי שכותב הרב יחזקאל לוינשטיין זצ"ל (שהיה המשגיח בישיבת פונוביץ' בסוף חייו): “כי הארץ הקדושה היא נקודת לבנו באמת, כי אין לחלק הארץ מהתורה... והשגת הארץ היא באמת קודם התורה.”.
שנזכה לשבת תמיד על ארצנו הקדושה ובאוהלי של תורה ביחד,
שבת שלום!