ויאללה ממש אהבתי שהוא אמר יש בעיות-רוצו לשם

אני לא יוצאת בשביל השטויות שיש שם אני יוצאת כדי להנות

והכל תלוי איך מסתכלים ומה מחפשים לראות..

הוא רמז בצורה מאוד עבה, שיש בעיה עם הסניפים הנפרדים, ואם קבוצת בנות ירצו ללכת לבד יתנו להם, אבל זה בעייתי (הוא לא אמר את זה.. אבל רמז את זה ביותר..) ולי זה ממש הפריע. בתור חניכה בסניף נפרד, בעוד כמה חודשים בעז"ה מדריכה בסניף נפרד, זה ממש צרם לי. אני יודעת שבאופן כללי בנ"ע לא מתים על הסניפים הנפרדים.. וזה ממש מפריע לי.

(אני מדברת על הסניפים שלגמריי נפרדים- סניף בנים וסניף בנות. ולא הסניפים שהם סניף אחד ובפעולות הם בד"כ עושים נפרד..)

זאת הדרך של בני עקיבא פחות או יותר, אז זה שיש סניפים עם קומונארית שונה וכו' זה לא בדיוק לפי האידיאלים של בני עקיבא אז הגיוני שהוא לא בדיוק דוגל בסניפים כאלה. 

את מתעצבנת על כל ההלך רוח של בני עקיבא, ככה שהבעיה לטעמך היא הרבה יותר עמוקה מאיך שהוא הציג את בני עקיבא אלא את הדרך הכללית של בני עקיבא.

אז רבבה, למה דווקא בני עקיבא? ואיך תנועה של על יכולה להיות נפרדת?

אנחנו כ"כ משתדלים להיות "תנועה של עם", כך שכשאנחנו מסתכלים איך לקבל את החילוני, אנחנו רואים שאנחנו צריכים להתאים עצמנו אליו, להקפיד פחות על הפרדה, וכד'.

אבל העם זה לא רק החילונים, אלא גם ה"דוסים".

והם דורשים נפרד.

לכן, כמו שיהיו סניפים שיהיו מעורבים כדי להתאים עצמם למקום, כך בדיוק יהיו סניפים, שחייבים להיות נפרדים, כי זה דרך המקום, ואנחנו רוצים לקבל גם את מי ששם. (למרות שהוא דתי, ונראה לכאורה שאין מה לקרב אותו..)

מכל זה נראה איכשהו, שלבנ"ע אין בדיוק קו מסוים...

אצלנו ביישוב יש רק בנ"ע. ולא שייך לפתוח עוד תנועה, כי זה ייצור מצב שכמעט ואין חניכים בכל שבט, והפסדנו בשני הכיוונים.

לפני 13 שנים (שבוע שעבר היה יומולדת לסניף..) פתחו את הסניף אצלנו ביישוב. התלבטו המון זמן איזו תנועה לבחור, היו בחירות, ערב הסברה ועוד.. בסוף החליטו לפתוח בנ"ע, אבל סניף נפרד בהגדרה. שזה אומר שהשבטים נפרדים ל-ח-ל-ו-ט-י-ן. למה בחרו בבנ"ע> בדיוק בגלל האידיאלים של תנועה של עם וכו'. אנחנו רוצים נפרד, אחרים רוצים מעורב. לא נוציא את עצמנו מהכלל, כי להורים היה חשוב שניהיה חלק מכולם ולא משהו אחר לגמריי (ולכאן נכנסו גם השיקולים של כל הסניפים בישובים בסביבה הם בבנ"ע..)

ומה שאני לא מצליחה להבין, למה תנועה של עם זה אומר לקרב את מי שלא רוצה נפרד, ולהרחיק את מי שרוצה נפרד?? כאילו, אתם רוצים נפרד, אתם יותר 'דוסים' (שונאת ת'הגדרה הזו!!) אז אתם לא חלק מהעם, לכם לא מתאימה תנועה של עם?!!

(אני לא רק מתריסה, אני באמת שואלת, ובאמת רוצה תשובה!)

שבוע טוב.

רתם.

לא התכוונתי לקירוב, כפי שגם את וגם לבן כהה הבנתם.

התכוונתי שכבני נוער, אם אנחנו רוצים לפעול, אנחנו צריכים לפעול היחד. 

אני לא חושבת שאפשר להיות עם שכשבתוכינו אנחנו נפרדים.

אני חושבת שכשפעולות אומנם נפרדות אבל כשהסניף יכול לפעול בייחד, זה מבורך.

כגוף פועל אחד, שיכול להתאחד כשצריך. לא שני סניפים בלי שום קשר ולו מיקרי.

טוב, בסניף הפרטי שלי כן יש קשר.. אבל אני לא חושבת שזה שייך. ואנלא מדברת עכשיו בתור מישי מסניף רבבה, בסדר?

אוקעע.. אז אני חושבת שדווקא העוצמה של הביחד היא יותר עוצמתית כשזה נעשה בהפרדה. ואני לא אומרת שאם יש התנדבות, אז צריך לעשות התנדבות אחת לבנים והתנדבות אחת לבנות.. אבל כן שההתנדבות עצמה לא תהיה בערבוב. וזה משמעותי, וזה לא מפלג...

זו דעתי.

דואגת> תודה.. אנלא באמת מכירה את המחנה סניפים נפרדים, כי עד השנה לא היה לנו אישור לצאת אליו (הוא של מחוז ירושלים ויהודה בד"כ.. ואנחנו שרון שומרון..) וממה שאני זוכרת, תמיד במסעות וכאלה יש הרגשה שתוקעים ת'נפרד באיזה מסלול מעפן ושוכחים ממנו.. יכוליות שזה רק במחוז שלנו? איזה מחוז את? ואני כן חושבת שיש איזשהו שיפור תודעתי בתנועה.. אבל זה קורה ממש-ממש לאט....

לדעתי זה כן מפלג. שאפילו כנוער דתי אחד אתם מתחלקים חצי חצי, אז איך תוכלו לאחד את רבבה כעם?

זה פילוג עצום, שברמות של שני סניפים מנפרדים גם לא אומרים שבת שלום אחד לשני (מידיעה.) ובכלל לא מחליפים מילים. אם זהו לא פירוד אינני יודעת פירוד מהו.

גם ל"רבבה בנשמה".

כל עוד תראו פה פירוד, יהיה פירוד, גם אם תנסו להראות שהפירוד הזה הוא טוב- עדיין קראתם לזה "פירוד".

אתם צריכים להבין שאין פה פירוד- זה פשוט 2 דברים שונים, שלא צריכים לעבוד ביחד כרגע..

כמו שאף אחד לא הרגיש פירוד בגלל שבנ"ע לא משתתפת בכל הפעיליות של "מועדון גיל הזהב", ובכל ההתרמות שלהם וכו'.

כמובן, שבמסיבה ליישוב, גם מועדון גיל הזהב הכינו משהו, וגם בנ"ע הכינו משהו.

אז אין פה פירוד, יש פה אולי "חלוקת עבודה"?

אבל בכל מקרה, לא מפסידים כלום. ואם באמת צריך עזרה, אין בעיה להיעזר...

(אני זוכר שכבר כתבתי את זה, אבל אולי זה לא נשלח...

אם מישהו רואה תגובה דומה, שמשתמשת בהשוואה בין בנ"ע למועדון הזקנים, שיגיד לי...)

זאת לא חלוקת עבודה, זה לעשות את העבודה פעמים. 

לעשות עבודה פעמיים?

כאילו, מה? להתרים פעמיים? ללכת לשמח בבית חולים פעמיים?

איזה עבודה יש פה פעמיים, ומה רע בזה?

המציאות לפי ההלכה, ומומלצת גם בצורה הגיונית, להיות בנפרד.

אלו 2 דברים שונים, ואם מראש לא היה מעורב, לא היינו מרגישים בזה חסרון.

למשל, אם מראש בנ"א היו עם יד אחת, העולם היה בנוי ככה.

ככה גם אצלנו, תראי שלא חייבים להיות מעורב כדי לעשות כל מיני דברים.

מקסימום אם בנים רוצים לקשט, והם מרגישים שהם לא יכולים, הם יכולים לבקש עזרה, לא קרה כלום..

בחרו בסוף בבנ"ע כי הם היו היחידים שהיו להם מדריכים לשלוח לסניף שלנו... או משהו כזה...

יענו הם היו היחידים שהיו להם אמצעים.

לא קראתי את כל הכתבה אבל מאד אהבתי את התיאור שהוא נתן לבעיות שתנועה...

זה היה הסבר צויין ואמיתי לדרכה של התנועה וממש ענה על שאלות של אנשים בצורה הכי טובה לדעתי...

וחזרתי אתמול ובאמת שהבנתי על מה הוא דיבר. כשהחלטנו בתור השבט שיוצאים היו מלא אנשים ששכנעו אותנו שמה שהולך שם זה זוועה וכו'..

אני באתי למחנה מתוך בחירה שאני מסתכלת על הדברים הטובים ובאמת ראיתי דברים נפלאים. זה לא שלא ראיתי גם דברים אחרים אבל גם ראיתי שזה מיעוט.

למשל ביום חמישי בלילה כשהיינו רק הבנות ושמענו על הפיגוע עמדנו במעגל כמה עשרות של בנות ובכינו ושרנו וזה היה כ"כ עוצמתי ומרגש שרק בשביל זה היה שווה לבוא..

במקרה ישנתי עם המשפחה בבית סםר שדה מירון שזה ממש ממש קרוב לאיפה שישתן ושמענו אתכן ואכן זה היה מדהים!!!

פתאום השירה השמחה והקלילה מתחלפת לשירי נשמה שברור שמלא בנות שרות יחד...

אמנם את המעגל לא ראינו אבל את השירה שמענו!!!

יישר כח מטורף

גם אני הייתי בסיירים! היה ממש כיף ב"ה.. אבל יש שם דברים זוועתיים ה' ישמור. מאיפה את?

יכול להיות שהיו דברים זוועתיים אבל אני לא ראיתי אותם..

החלטתי שאני רואה רק את הדברים הטובים..זה לא שלא ראתי פה ושם דברים אבל התעלמתי..

והאמת שלא קראתי את מה שכתוב בעולם קטן אשמח אם יש למישו קישור לכתבה (זה היה בעולם קטן של השבוע? כי אין לי אותו...)

אבל אני אכתוב את מה שאני הרגשתי- בהתחהל התלבטתי ממש אם לצאת לסיירים בדיוק בגלל כל הקטע הזה של הנבים בנות. בסוף החלטתי לצאת בשביל השבט שלי. אחרי שנרשמתי שוב צהתלבטתי אם ללכת אבל החלטתי שכיוון שנרשמתי אי אלך ואני אחליט איך להסתכל על זה ואני אקח את המחנה למקום של התרוממות ואנסה להפיק ממנו את המירב.

ובזה אני ממש מסכימה עם אורשקוש. אתה רואה את הדבירם הרעים אם אתה מנסה להסכתל עליהם. אם אתה מלחיט לא להסתכל על הדברים הרעים אז אתה הרבה פחות רואה אותם. אז כן ראיתי בנים ובנות נוגעים אחד בשני (האמת שגם את זה ראיתי גם במחנות אחרים) אבל זה היה מיעוט לגמרי!!! וכמו שאמר בשבת אחד מהרכזים (אני לא זוכרת מי זה היה נראה לי זה היה רכז ההדרכה יואל סגל)- באו ואמרו לו שיש קבוצה של אנשים שלא זוכרת מה בדיוק היא עשתה נראה לי ישבו בצד ועישנו. בקיצור הוא שאל כמה חבר'ה כבר יש שם גג 40 (נראה לי היו מקסימום 15). 40 זה 2 וחצי אחוזים מכל המחנה. וןאז הוא אמר על עצמו- אני ממש לא חושב שאני מ95% הכי טובים במחנה (ובטח שלא מה97.5% הטובים) אבל וואלה אני מת על עצמי.  פרופורציות!!!  החניכים שמתנהגים בצורה באמת בעייתית מבחינה הלכתית הם מיעוט (ובזה אני אמנם מתכוונת למעבר ללדבר קצת עם בנים ובנות במסגרת העדה- כמובן לא שיחנושים וכאלה.. אלא הגיוני שאם אתה בעדה מעורבת שזה אמנם לא נראה יל מאוד רצוי אבל גם לא נורא יצא לך לדבר עם בנים גם בהקשר של הכנות של כל מיני דברים וגם בגלל שיוצא שיושים בעדה ומדברים יוצא שיש גם בנים גום בנות אבל זה עדיין אני לא חושבת שזה אסור ואם זה במידה ואתה ושה אצת זה בצורה ביקורתית שם לב מה אתה עושה ואם זה לא לענין מפסיק לדבר- אז זה בסדר לחלוטין). לצאת מזה לכלמיני נקודות הנחה זה נראה לי בעייתי. וגם עוד שמהו שהוא אמר שאם מסתכלים רק על הרע אי אפשר לשנות. אם מסתכלים על הסניפים בבנ" ע בתור סניפים טובים ואנשים שאני אוהב אותם ורואים גם את הדברים שצריכים שיפור יהיה אפשר לעשות את השיפור כי כשאתה בא מנקודת הסתכלות טובה ובא אל אנשים בתור אנשים טובים שגם באמת יש מה לשפר הרבה יותר קל לשפר ועושים את זה בצורה הרבה יותר נכונה. קל מאוד לקטר ולהגיד שהמצב בטטה השאלה היא איך פותרים את המצב. ובנ"ע ב"ה מצילחה יותר ויותר להשתפר ולרומם סניפים דתיים לייט למקומות יותר טובים.

נכון יש סניפים בבני עקיבא שהם יותר לייט ולפעמים לא נעים לנו לראות את זה. ולכן אנחנו מעדיפים לא לצאת למחנה. ומי שזה באמת מפריע לו שלא יצא כי זה לא יהיה לו טוב. אבל מצד שני תראו באמת באמת איזה השתפרות יש ממחנה למחנה. יש להם נהלים ברורים שהם אומרים למדריכים להעביר לחניכים (מבחינת צניעות...ובנים בנות). בנ"ע עברה שינוי מטורף לטובה. וגם במחנה יש כ"כ הרבה פעיליות והרבה מהם גם פעילויות ערכיות ולא רק של כיף- הם לא נותנים כמעט זמן פנוי כדי שלא יעשו שטויות. צוות בית מדרש היה ממש צמוד ב"ה לחניכים ואת זה לא ראיתי במחנות הקודמים. היו מסלולים שבהם בא אחד מצוות בית מדרש עם הסניף, היה דף יומי לבנים, היה בשבתות יחידות וחוגים, טיש, שיעורים בתפילה ודברי תורה בארוחות, שו"ת עם רב המחנה וגם אפשרות לעשות חברותות. היתה את הצוללת שזה כמו הבית מדרש -רק לבנות.... (ושם היה גם אפשר לעשות חברותות הבנות... האמת שאני בסוף למדתי לבד במאהל אבל זה דבר מאוד מבורך... )

ובמחנה היה גם ערב הגשמה שדיבר הרבה על אדיאלים ומימושים אחרי שיוצאים לכאורה מהסניף (מי שלא בהדרכה). אני הרגשתי במחנה כ"כ הרבה עוצמות. ולמדתי ממנו הרבה. מה שכן דווקא לא בקשר של הפרדה, לפעמים במחנה קשה ואנשים נהיים עצבניים ומזה יכולים לצאת דברים הרבה לא טובים- מריבות וחיכוכים וסתם התעצבנות אחד על השני. אם אתה יודע שתתעצבן בקלות לא מומלץ לצאת לדעתי. (נשמע ילדותי ותמים אבל בסה"כ אנחנו באמת רוצים לצאת מהמחנה בצורה טובה ובאמת לא להגיע לידי כעס ולידי אמירת לשון הרע ורכילות שזה עבירה חמורה מאוד...). וגם לפעמים כשאתה אם השבט אתה נעשה יותר קל דעת ויותר נהנה- גם לרכל על סניפים אחרים ועל אנשים אחרים, לצחוק ולדבר שטויות (מושב לצים מה שנקרא...) ואם זה מה שיהיה לך במחנה אז גם זה לדעתי לא כדאי. ועוטד משהו אחרון דדוקא כן קשור לצניעות- זה מאוד מפליא איך בנות במחנה פתאום לא הולכות כמו ביומיום. פתאום החצאיות והחולצה מתקצרות. לא נורא כ"כ ללכת למקלחת עם גופיה כי אמנם הבנים יכולים לראות אבל אין כח להחליף ונקווה שהם לא יראו ולא נורא אם החצאית עולה ורואים את המכנסיים כי באמת קשה לשמור על צניעות וזה טיול ולא היומיום. אז זהו שלא. ההלכה לא משתנה. ודווקא במחנה ממש מממש ממש קשה לשמור על צניעות כי באמת גם אין לך כח וגם יש את החצאיות הקצרות שלפעמים עושים לכל השבט ואין כח ללבוש מתחת חצאית, וגם באמת החצאית והחולצה יכולות לעלות ופחות שמים בל לזה... אז לכן צריך דווקא במחנה להתחזק ולנסות יותר לשמור על צניעות. שנזכה.
 

מצטערת שערבבתי גם הרבה דברים לא קשורים.... פשוט כתבתי מה שעלה לי מהמחנה. הרהורים נוסיפ על המחנה יבואו בקרוב בעז"ה בלנ"ד...

שמי שעסוק בפליטה בעצם לא בולע, כך גם מי שנזהר בהלכה לא נופל. 

אתמול חזרתי ממחנה מעלות- המחנה הנפרד עם חניכות שלי, ואני ממש לא חושבת שזה נכון, כל הרכזים כל הזמן פרגנו לנו וכשזכינו בערב העדתי רכז אחד אמר לנו: " כל הכבוד אפשר וצריך להיות סניף נפרד ואני רואה שאתם שואפים למצוינות לא רק בתחום של הנפרד והמעורב אלא בכל דבר". עוד רכז עשה לנו שיחה בערב והסביר לנו שהסניפים הנפרדים הם העתיד של בני עקיבא ושנמשיך כך וכו' עוד רכז התחיל לשיר במפקד סיום את המורל שלנו: "אלוקים רוצה נפרד" וזה רק חלק מהדוגמאות- היום בני עקיבא ממש אוהבת את הסניפים הנפרדים ודרך אגב- הרכזים במחוז חולים על הסניף שלנו...

שהקהילה בה נמצא הסניף צריכה להחליט אם להפריד או לערב. הסניף הוא חלק מהקהילה, אז ביישוב בו החיים יותר מעורבים יעשו סניף מעורב. איפה שמשתדלים להפריד, יעשו סניף נפרד.

כי הם אומרים שאנחנו החוד וכו' אבל תכלס כשצריכים עזרה הם לא יעזרו לך לדברים מיוחדים שאתה רוצה להפריד (מניסיון..)

אבל דיברתי ושמעתי מכמה מדריכים ואני רואה את זה גם בסניף שלי שבנ"ע לא רוצה בכזאת קלות לתת לסניף להיות בעדה נפרדת\במחנה הנפרד ועושים ממש בעיות..... זה די חבל. כי יש הרבה סניפים שהם נפרדים שאני מכירה והם בעדה מעורבת (לדוגמא הסניף שלי וגם הסניף שהיה איתנו בעדה...)

ואני פשוט לא מבינה איך בכלל חשבתי שלא לצאת היה כ"כ מדהים ובמיוחד בשבת ובסעודה שלישית ולא יודעת הכל היה הרבה יותר ברמה ממה שצפיתי והרכזים היה פשוט כל כך שפיצים... חבל שזה נגמר=[

שלא הבנו מה אנשים קישקשו לנו שם..

אהה ולהרהור עמוק או למי שאמר שבכתבה נרמז על זה שסניף נפרד יהיה לו קשה לצאת פשוט קישקוש אנחנו נפרדים ויצאנו ונהננו תחיים!!!

פשוט עוצמות..ולא הבנתי למה אנשים אפילו חושבים על לא לצאת..הכל זה שמועות וסטיגמות ואני אישית לא ראיתי שם דברים גרועים..

היא תהרוג אותי...אז זה אני..

בנטיעות וכזה נראה לי שכן

במחנה יש משהו נפרד

לאיזה גיל, איזה חלק שקשור לתפילה?

כיתה ד..

על החשיבות של להתפלל מנחה בסניף..

אצלנו אחרי המפקד כל שבט מתפלל לבד והרבה חניכות לא ככ שותפות במקרה הטוב יושבות בשקט במקרה הרע גם מדברות ואז יוצא שמי שמתפללת כביכול מפסידה כי היא לא בענינים.

רוצה פעולה מפוצצת כזאתי על תפילה ולמה חשוב שיגרה אותם להתפלל..

חלק ממערך בת מצוה

באמת להעביר להם את ההרגשה שתפילה זה לא עול, זה לא עוד משימה מעיקה שצריך לסמן עליה וי.. 

להלן מערך שיעור של חצי שעה בנושא תפילה, המיועד לנוער דתי בכיתה ו' ומחולק לשלושה חלקים של 10 דקות כל אחד. המערך מותאם לגיל ולרקע הדתי של התלמידים, תוך שימוש בשפה פשוטה ופעילויות קצרות וממוקדות:

חלק ראשון: פתיחה והיכרות עם הנושא (10 דקות)

מטרה: לעורר עניין ולחבר את התלמידים לנושא התפילה.  

דקה 1-2: שאלה פותחת  

שאל את התלמידים: "מה אתם מרגישים כשאתם מתפללים? משהו מיוחד או אולי משהו שקשה לכם בזה?"  

תן ל-2-3 תלמידים לשתף בקצרה (30 שניות לכל אחד).

דקה 3-5: סיפור קצר  

ספר סיפור קצר על חנה מהתנ"ך (שמואל א', פרק א'): "חנה התפללה בלב שלם לבקש בן, והתפילה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא ממש דיברה עם ה' כמו עם חבר."  

שאל: "מה אתם חושבים שהפך את התפילה שלה למיוחדת?"

דקה 6-10: דיון קצר  

שאל: "למה לדעתכם חשוב להתפלל? מה זה נותן לנו?"  

עודד תשובות כמו: קשר עם ה', שקט בלב, תחושת תמיכה.

חלק שני: הבנת התפילה דרך פעילות (10 דקות)

מטרה: להמחיש את המשמעות של התפילה בצורה חווייתית.  

דקה 1-2: הסבר קצר  

אמור בצורה פשוטה: "תפילה היא כמו שיחה עם ה'. לפעמים אנחנו מבקשים, לפעמים מודים, ולפעמים סתם רוצים להרגיש קרובים."

דקה 3-8: פעילות קבוצתית  

חלק את הכיתה ל-3 קבוצות קטנות.  

תן לכל קבוצה משימה:  

קבוצה 1: כתבו 3 דברים שהייתם מבקשים בתפילה.  

קבוצה 2: כתבו 3 דברים שהייתם מודים עליהם.  

קבוצה 3: כתבו 3 דברים שמרגישים לכם קרובים ללב בתפילה (למשל: שיר, מילה או רגע).

כל קבוצה מקבלת דף ועט, ויש להם 5 דקות לעבוד יחד.

דקה 9-10: שיתוף מהיר  

נציג מכל קבוצה משתף בקצרה (30 שניות לקבוצה).

חלק שלישי: סיכום וחיבור אישי (10 דקות)

מטרה: לעזור לתלמידים לקחת את הנושא איתם ליום-יום.  

דקה 1-3: דבר תורה קצר  

אמור: "בתפילה אנחנו לא רק מדברים, אלא גם מקשיבים. כמו שכתוב בתהילים 'קרבת אלוקים לי טוב' – כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקרבים לה'."

דקה 4-7: פעילות אישית  

תן לכל תלמיד דף קטן וכתוב עליו: "כתבו משפט אחד שהייתם רוצים להגיד לה' בתפילה שלכם היום."  

תן להם 2-3 דקות לכתוב בשקט.

דקה 8-10: סיום מעודד  

אמור: "כל תפילה חשובה, גם אם היא קצרה או פשוטה. נסו השבוע להתפלל משהו קטן מהלב שלכם."  

סיים בשאלה: "מי רוצה לשתף את המשפט שלו?" (רשות, לא חובה).

הערות למנחה:

שמור על אווירה קלילה ומכבדת.  

התאם את הקצב לפי התגובות של התלמידים – אם חלק אחד מתארך, קצר את הבא.  

הבא דף ועטים לפעילויות.

אם זה בשבת קודש תעביר בעל פה.

בהצלחה!

מחפשת יותר פעולה עם משחקים שבסוף מתקשרים לענין התפילה פחות דיונים ושאלות

מנסיון כל הדיונים וכו לא ככ פועל הם צריכות לזוז חח

אני ממש מסכימה איתך..

לאיזה כיתה?

בסוף עכשיו לא כ"כ מרגישים את זה אבל אם זה ימשך זה יגיע למצב שהיה לפני כן שלא דיברנו המדריכות מלבד מי מכינה את הפעולה. מצב שבטוח לא רוצות להגיע אליו. אף אחת.