ואני רוצה להוסיף עוד קטגוריות:

ילד בן 14-17.

ילד בן 6-9

ילד בן 3-5

ואדם בן 18-21

 

 

ואז מכסים את הכל.

 

לדעתי זה תלוי בכל מקרה לגופו.

אבל אין לי תשובה, אפילו לא במקרים ספציפיים.

 

עוד עניין זה שכל אחד לומד מהמשפחה הלקויה משהוא אחר.

אחד לומד מה לא לעשות, ומתאמץ פי כמה וכמה ממי שחי במשפחה תקנית.

האחר לומד לעשות דברים לקויים, ונמצא במצב פחות טוב ממי שחי במשפחה תקנית.

 

אבל ממה שראיתי בבייביסיטר שעשיתי אצל ילד בן שלוש, שאמו התגרשה, התארסה, והארוס שלה עזב אותה,  הייתי בוחרת בקטגוריה השלישית.

 

את הלקויות שבמשפחה הראשונה, הוא לא רואה בכלל. אם הוא מצליח להביע את הכאב שיש לו כשיש לו, ומסבירים לו מה קורה, נדמה לי שזה לא יפגע בו.

 

ילד קטן, קל (יותר) לשכנע לרצות את הנישואים השניים, והוא יכול לזכות בהורה נוסף, שהוא רואה כהורה שלו, וכן לצפות בזוגיות תקינה, בלי להרגיש שהיא של מישהוא אחר.

 

והמורכבות לא צריכה להפריע לא כ"כ.

 

כמובן שאם הוריו נושאים משקעים וצוברים טינה זה לזה, וממשיכים לריב עליו, זה פחות טוב.

כל אחד הוא שונה.

יכול להיות ילד(ואח"כ אדם) שראה משפחה תקינה, ולא ידע לנהל את חייו נכון,

ויכול להיות ילד שלא ראה בביתו משפחה תקינה, אבל ידע דווקא מזה מה לא לעשות, או יבחר משפחה תקינה שיסתכל עליה וילמד (לא התכוונתי ח"ו במקום המשפחה שלו, אלא שרק החלק של הלמידה יהיה ממנה).

לא משנה מי המשפחה שלך כמו שמשנה מי אתה ומה אתה עושה עם מה שהקב"ה נתן לך.

 

שאלה ממש יפה בכל אופן!

 

מנותקת, אני לא חושבת שצריך לפרק את זה כל כך לתתי-קבוצות, כי פעימה לדעתי הביאה אזורי גיל כדי להעביר את העניין...

אומנם אני בקטגוריהשל 15-17 (כשההורים שלי התגרשו)

אבל מישי שאני מכירה סיפרה לי שאחרי שהיא הייתה נשואה (+ילדים) ההורים שלה התגרשו

והיא הבינה שהיא צריכה לעשות ברור מעמיק

לדעתי הכי קל זה להיות קטן כשההורים מתגרשים. כי אם כל הקכבוד ילדם רואים את העולם בצורה פחות מורכבת ויותר קל להם להתרגל לשינויים וברור שהם מבינים שבית לא מתנהל בחצאים גם אם זה ביקור אצל השכנים או הדודים

אז בעיני זה לא בהכרח משנה אם ההורה/ים נישא/ו שוב משפחה מחולקת זה מורכב בכל מקרה.

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')