אז החלטתי (סוף סוף..) שהגעתי לפרקי 
ב"ה אני כבר לא ילדונת, ובכל זאת לקח לי זמן להבשיל עם ההחלטה הזאת שאני *רוצה* ו*יכולה* כבר להתחתן (למרות שהסביבה לוחצת כבר מזמן).
אבל, משום מה, דווקא מהרגע שהתקבלה בתוכי ההחלטה הזאת - ההצעות נעלמו כלא היו.
חזרתי לכמה מהמציעים (יש עוד כמה וכמה שאני קצת מתפדחת להגיד להם, ומחכה להזדמנות לא ידועה שבה יהיה לי את האומץ להגיד להם "היי, זוכרים שפעם רציתם להציע לי מישהו..? אז עכשיו זה רלוונטי..."), חלק ברמיזה וחלק בפירוש, ואין שום זכר להצעה (וזה לא קרה לפני יומיים).
ובינתיים, בין הציפיות שהצעה כלשהי תגיע סוף כל סוף, אני עסוקה בעיקר בלחשוש.
אני פשוט מפחדת מדייט ראשון.
למרות שאני לא בן אדם די חברותי ולא ביישן כ"כ, ולמרות שאני משדרת הרבה פעמים זרימה ונחמדות, לוקח לי די הרבה זמן להפתח, לרכוש אמון בבן אדם ובאמת להרגיש בנוח.
רק המחשבה על הסיטואציה המביכה הזאת מוציאה אותי מדעתי.
אני בטוחה שאני לא היחידה שקשה לה עם זה, ויודעת שהדרך הכי טובה היא פשוט לעשות את זה, ועדיין, זה ממש מטריד אותי...
אשמח לשמוע הארות, הערות ושאר קשקושים מאנשים קצת יותר מנוסים ממני, ובעיקר להגיד לעצמי ברוכה הבאה לפורום כגולשת מהמניין 

