התשובה היא שזה תלוי מי זה הבנאדם, מה מכלול האישיות שלו.

יצא לי בעבר, וזה לא המקום לפרט אבל הסיבות שנפרדנו לא היו קשורות אפילו לא קצה-קשר לעובדה שהוא בן 27 ואני בת 19.

זה תלוי גם בבחורה אגב, מי היא, וכמובן גם מי הוא. אבל את זה אפשר להגיד על כל קשר זוגי.

שיהיה ב"הצלחה ושבוע טוב!

הגילו גם ביחס לבנות הוא לא הפרמטר החשוב ביותר

בתכונות האישיות בעיקר טוב לב הן משמעותיות הרבה יותר.

מבלי לדעת כלום על אישיות שני הצדדים אין מקום להמלצה סספציפית.

אישית נראה לי שגם אם הבחורה בגיל גבוה מהבחור אין להבהל למרות שזה פחות מקובל..

טוב לב עולה על כולם.

אבל אני אגיב בכל זאת

זה יכול לעבוד - תלוי בשני האנשים.

גם בגילאים האלה הבנות יכולות להיות בעלות בגרות אישית טובה למדי - תלוי בחינוך, תלוי בסך ההתמודדויות שהיא עברה בחיים.
כמובן עומדת שאלה של אינטליגנציה רגשית - שהיא חלק ממידת הבגרות של האדם.
יכולת לבנות זוגיות בריאה מושפעת לרב מרמת האינטליגנציה הרגשית של האדם וכן - מניסיון הקודם (שבגיל 19 יכול להיות עדיין לוקה בחסר)

אבל נסתרות הן דרכי ה'.

יעקוב אבינו ע"ה, נשא אישה בגיל פ"ג - אבל לא נראה לי שלנו יש היתר לחכות לגיל הזה

(איך שמים אייקון של "בחור רווק"?)

(אולי זה לא אתה, אבל תודה שזה היה דורש...)

אבל זה לא ברור! 
 

איך רואים שאני בחור רווק וחמוד בן 26 (פרסומת סמויה)?

מהאייקון הנ"ל רואים שבסה"כ מדובר בברסלבר מסין ובלי אף.

סין זה לא כזה רחוק...

ונעבור ל-פר-סו-מות

מדובר בדור אחר לגמרי.

לדעתי מדובר בהפרש גדול מדי, לפחות ביחס לגילך.

שאין שום קשר בין הנישואין של יעקוב אבינו ע"ה לבין הנישואין בדור שלנו (טוב אולי קשר רעיוני כלשהו בכל זאת קיים)

לגבי ההפרש - אמרתי לך - לכתחילה - אני לא מחפש בתחום הזה.

אבל אני גם לא אומר לא אם יש הצעה

ואמרתי לא..

אבל-

אמרתי לא כי ביררתי וזה היה לא שייך בכלל, וגם כי הייתי קטנה מידי.. הרגשתי שאני עוד לא מוכנה, כולה סיימתי שנה אחת שירות אז..

קיצור.. כל אחת לפי הרגשתה האישית..

ועובדה שהקשרים נגמרו..

כי זה לא היה טוב

אני קומונרית,

ויש לי עוד חברה קומונרית שמעונינת ברכז גרעין,

ולמה זה לא קורה?

כי היא מתביישת, כי הוא גדול וזה בטח לא יעניין אותו...

אם יש מישהי שנראית לך, תברר, מקסימום הבחורה תגיד לא..

לפחות תדע שנסית

וגם בגילי לא חושבת שהייתי יוצאת עם מישו בן 27...

קל וחומר בן בנו של קל וחומר [השבוע שמעתי ביניש מתבטא ככה וגיחכתי בליבי ] שבגיל 18-19 לא הייתי יוצאת עם מישו שגדול ממני ב10 שנה כמעט!!

בחור בן 28 שיוצא עם בחורה בת 18.. משהו מוזר אצלו ואצלה...

בחור אפילו לא ביניש גומר תיכון בגיל 18, התגייס למשך 3 שנים , הגיע ל-21, למד שנה בישיבה, הלך ללמוד הנדסה בטכניון , סיים תואר ראשון בגיל 24-25, התחיל לחפס עבודה. בכתובה הוא מתחייב לזון את אישתו ולספק מחסורה. אם הוא מתייחס ברצונות על מה שהוא מבטיח לא ישא אישה אלא אם יהיה לו ביד מה שהוא ואז הוא מגיע ל-26 אולי 27.

רק אז הוא נכנס ברצינות למסלול הדיטים.. אם הוא טוב לב מה רע אם נערה בת18-19 תמצא בו ענין?

לדידי גם להיפך אם נערה -אישה למדה כדי להגיע להשגים אקדמיים מסוימים תמצא גם היא בסביבות ה-26 ואם הכירה בחור טוב לב המפרגן לה להתקדם במקצועה איני רואה סיבה שידחה אותה על הסף.. אולי היא תפרנס אותו שנה שנתיים הוא יסיים למודים מסוימים ויניח את העול על צווארו.

לב טוב עולה על כולם..

העקרון הוא שלאף אחד מהצדדים  לא מגיע. אלא כל צד חושב במה הוא יכול לעזור לשני למלא את מאוויוו ומשאלות ליבו.. ושיהיה במזל טוב בשימחה ובששון לכל ישראל. אמן

ממנו, החשבון הכלכלי.

אני מדבר בשם עצמי, אבל אני בטוח שיסכימו איתי פה, שלא מדובר על איך יתפרנסו,

אלא על ההתאמה הנפשית בין בני הזוג, שהיא נראית הזויה בהפרש של 10 שנים.

אם הסתלבט על חוף הים חשוב לדעת מאחר שפעילות כזו מלמדת על אופיו ומה יש לצפות ממנו.

אם למד וחינך עצמו זה נתון חשוב המתיחס לאופיו.

אגב, אותו דבר ביחס לנערה-אישה. אם העסיקה עצמה בטיולים ובטלנות לפנינו אישיות מסוג מסוים אם למדה, עבדה, עזרה לקרובי משפחה לפנינו אישיות מסוג אחר ואז השיקול האם להתקשר אליה למשך כל החיים יושפע מכך. הרבה יותר איזו שמלה לבשה ואיזה טיפוח יופי ביצעה . מצטער אם אני מאכזב מי שהוא..

אגב עם מה הולכים למחרת לסופר (לא להודו או דרום אמריקה) מראה מה שהוא על האישיות.

איני סבור שפער הגילים לשני הכיוונים חייב להיות הדומיננתי.

בס"ד!

אני לא נכנסת לפה, לא, אבל הכותרת הזכירה לי סיפור שחיוני לפני שעונים:

כשהתחתנו, אבא שלי היה בן 28, ואמא שלי בת 20.

והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה.

ואם אמא שלי היתה עונה לא, אני לא הייתי כאן כדי לספר על זה.

ואין מה להוסיף...

בעזהי"ת.

היא בת 18 וחודש, והוא 4 חודשים לפני 26.

בתור רווקה חשבתי אחרת

(וגם בתור רווקה חשבתי שפער של יותר מ3 שנים זה גדול מידי..)

בלי להכנס לחישובי דמוקגראפיה של הרווקות

עוד לא מקשיבה להצעות,

ואם כן -

אלו היו רק בחורים בגיל הזה.

(26,27)...

תחשבו - בחור בן 24 נמצא באותו מצב כמו בחורה בת 20...

(בדיוק סיים הסדר וצבא/שנתיים שירות, ומתחיל ללמוד מקצוע וכו')

ולכן אם רוצים להתחתן ולהקים בית אחד מהשניים צריך להיות שלב אחד קדימה.

(כלומר, או הבחורה  23, או הבחור 27).

היו ברוכים.

(ו...כל מקרה לגופו.)

בחור מבוסס עם ראש על הכתפיים, לא ילד

בת 19 וחצי

לא צריך אדם קפוא מבורגנות וזקנה בגיל 25.

למה שהיה בדור של ההורים שלנו, שאז 

היה יותר סטנדרטי להתחתן עם גבר שמבוגר ב5 שנים,

הם גדולים.

ההבדלים המנטליים היום בין בחורה בת 20 לבחור בן 25 הם

יותר גדולים מההבדלים של לפני 25-30 שנה.

צורת התפתחות האישיות והחברתית היום, לא מאפשרת הפרשי גילאים כאלה גדולים.

בדור הקודם כל אחד גדל לבד והפערים בשנים הם קידמה ופערים

אבל היום כולם גודלים יחד באותם רוחות תקופתיות.

לא ממש מחונכים בבית, יותר חברה, יותר עולם, יותר מדיה... יותר יחד פחות לבד.

כולם חווים את אותם דברים, רק בתרגומים שונים

גם אם ההבדל ביניהם הוא עשור.

העניין הוא בגרות אישית ואופי, לא קשה למצוא בחורים בני עשרים עם רוח של בני 50+ ולהיפך.

גם היום יש הרבה זוגות בפערים של חמש שנים ויותר (רוב הזוגות הצעירים שאני מכירה..) ואין ביניהם פערים של דורות ומנטליות, אפילו הסלנג נשאר אותו הדבר.

התחתננו לפני 11 שנים ואין כל הבדל מנטלי בייננו.

אינני יודע מאיפה לוקחים אותם השוללים נישואים, עם הבדל גיל, את הידע שלהם שזה לא טוב, ההפך הוא הנכון (כמובן בפרופורציה כפי שהנחו אותנו חז"ל "לא ישא צעיר זקנה וכו'). אני אישית מכיר זוגות כאלו שהבעל גדול מאשתו ביותר מחמש שנים וגם זוגות שהאשה גדולה מהבעל בלמעלה מחמש שנים (סביר שאם הייתי מעלה את שמם כאן, היו רבים שמכירים אותם) והם חיים טוב לא פחות מזוגות אחרים (אפילו יותר טוב).

נראה לי שהצלחת נישואים עם הבדל שנים נובע בעיקר מכך שבני הזוג לא בחרו את בן זוגם על פי המקובל בחברה, כדי להראות טוב, אלא על פי ההתאמה בינייהם.

בגבר נאה נעים-הליכות, מסודר, שומר תורה ומצוות, אחד שאמא שלך תרצה לבת שלה

את מוזמנת להשאיר פרטים בפרטי

בברכה,

שמעון

ואני בת 19 (וקצת)

שלא נדבר על זה שאני אומרת שאני לא יצא עם מישו שלא גדול ממני בלפחות 4 שנים

כי עם כל הכבוד מה שאני הספקתי בחיי עד עכשיו הוא יספיק עד גיל 23+

טיפה מלחיץ אבל לא בהכרח להגיד לא.

מה שיצא לי לראות דווקא בנים עוברים יותר מבנות במהלך הישיבה והצבא שלהם...

דווקא הבנות שיצא לי להכיר לא יצא להם לראות יותר מידי עולם.. שנת שרות באיזה מרכז להעמקת יהדות ואח"כ ישר לאיזה אורות\תלפיות ומה שבניהם.. איזה עולם בדיוק הן ראו?

והם נשואים באושר ולא כ"כ בעושר...

 ב-6 שנים!!

והם נשואים.

וזה לא נראה לי התשובה שהבחור\ הבחורה מחפשים.

תמיד יש יוצאי דופן.

משהו שלמדתי מהשנה האחרונה, פשוט לא לשפוט אנשים. זה מוזר, אין ספק

אבל הם כנראה נמצאים במקום בחיים שהם החליטו שזה נכון להם.

"תמיד יש יוצאי דופן."

ואני שואלת: למה לא יהיו אלה אנחנו? אז תתנו קצת לאופטימיות לנצח, לא יקרה שום דבר. אנחנו אופטימיים לגבי מציאת בן/בת הזוג בכלל (לפחות משתדלים להיות...), אז למה לא עכשיו?

אנחנו לא מחפשים נורמה, כי אנחנו לכשלעצמנו לא חברה כללית אלא אנשים כיחידים (בשאיפה לזוג), אז למה לחשוב כחברה?

שאלה למחשבה.

ד"א, את הפסקה האחרונה אצלך אהבתי

התכונתי בתגובה שפשוט לא יביאו את המקרים על הבנות הגדולות עם הבנים הקטנים כי זה פשוט.... לא.

ראי תגובתי למעלה, שהייתי אומרת כן לדבר כזה..

אנחנו מאד מאושרים יחד.

הגיל אינו גורם שמביא לזוגיות טובה או לא.

צריך לבדוק מי הבחור. לא דברים חיצוניים כמו גיל , עדה , או מראה חיצוני.

בהצלחה!

לצאת לדייט כזה.

אני לא מצר על כך בדיעבד, כי אתם נשואים, אבל מלכתחילה זה פשוט נשמע הזוי עד לא ראוי.

הנוכחיות הוא הזוי עד לא ראוי

בעזהי"ת.

"אני לא מצר על כך בדיעבד, כי אתם נשואים..."

מה הקשר? זה שהם נשואים אומר שטוב להם?

שהחיים שלהם יפים? שהם נהנים ביחד?

לצערי הרב התשובות לשאלות האלה הן "לא בהכרח".

ועיין בפורום "נשואים טריים" בכיפה...

ההפרש הגדול בין הגילאים הוא נורא זמני

תינוק שנולד היום ואחר שנולד מחר היחס בינהם הוא פי 2 או יותר ובעוד שנתיים אף אחד לא ישים לב להבדל...

מצד שני אם אתם רואים זוג זקנים האחד בן 78 והשני בן 94 הולכים בדרך לא ממש נראה שיש הבדל בינהם (לפעמים כן אבל אני מדבר על 2 אנשים בריאים או חולים באותה מידה)...

בכל מקרה גם עם עכשיו ההפרש הוא 7 או 8 או יותר שנים ככל שהזמן עובר וחיים ביחד הפער הזה הולך ומצטמצם

מה שנותר לי לומר זה שתבדקו היטב אם אתם מתאימים אחד לשני (ולדעתי אין צורך לרדת לפרטים כל כך עמוקים כי בסופו של דבר מייד אחרי החתונה תגלו כל כך הרבה הבדלים בינכם...)

מה שחשוב שאיפות  מתאימות ושתהיה אהבה בסיסית ורצון לחיות יחד וכמובן גם משיכה כלשהי בינכם ועוד כל מיני דברים שנראים לכם...

אני מכיר סיפור על זוג שהתחתנו כאשר הוא בן 34 והיא בת 22...

לפני הפגישה הראשונה כששאלו אותו הוסיפו לה כמה שנים וכששאלו אותה הורידו ממנו כמה שנים... והיום הם חיים באושר ועושר ומאושרים...

שיהיו בשורות טובות

וכמובן גם חודש טוב ומבורך ושנזכה להחתם בספרי ברכה ורחמים וחיים טובים עד 120

אמן

ו.. אל תזלזלו. כולם כאן יכולים להגיע לזה ויותר

שמעתי שיעור של רבנית אחת חבדניקית שדיברה על נושא פאר הגילאם ומה הרבי אומר על זה...ואין בעיה כי הכל יכול להיות אפשרי..אבל עדיף מישהו שהוא מקסימום גדול ממך ב 10 שנים ואם הוא יותר אז לא לבטל את השידוך..פשוט לברר אצל רב..היא סיפרה שהיא מכרה זוג חבדי שהתחתן עם 16 שנים הבדל בגיל..וב"ה זוג מוצלח!! :]

אם זה לא מישהו שאת מכירה אין סיבה ללכת על זה פער של מעל 6 שנים בגיל הזה הוא משמעותי מידי

אני חושבת שגבר רציני , הוא, לא היה הולך על זה

וצריך גם להתחשב במקום הנפשי שלך.

מעבר לזה שהפרש של שמונה שנים הוא סביר בהחלט.

והציעו לי מישו בן 28 ולי זה היה נראה ממש לא מתאים. אנחנו בפרקים שונים לגמרי של החיים! אני רק סיימתי תיכון ומתחילה לחיות והוא כבר אחרי התואר ורוצה להתמסד.

לדעתי הפער תהומי מדי וזה לא מתאים..

חח..סליחה.. אבל הכוונה נראה לי מובנת..

זה מריח ממש לא טוב.

הציעו לי מישו גדול ב7 שנים ולא רציתי. והאמת קצת נעלבתי מעצם הרעיון.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.