יתאימו לזה הרבה יותר..

לא?

לפעמים הם בדיוק לא היו,או שבעצמם לא העיזו להתנגד לצוות הרפואי.חוץ מזה שבזמן הלידה ממש ממילא מוציאים את כולם,וגם אז בטח שאין כבר כוח גם לי לדבר.

דף ובו בצורה מסודרת מה את רוצה, לדבר בהתחלה עם המיילדת שמקבלת אותך, ואח"כ עם זו שמלווה אותך וכאשר יש החלפת משמרות, אם תדברי בזמן שאת עוד לא בלחץ בצורה יפה וברורה ותתאמי עמדות עם המיילדת ותראי לה את הדף ותגידי לה שרשמת אותו כי ידעת שתכנסי ללחץ ולא תוכלי לחשוב על הכל אז היא תבין אותך.

והכי חשוב - לך ולכל החברות בפורום -  תמיד לבקש שיסבירו לך מה מטרת הבדיקה, הפעולה שנעשית, האם היא נצרכת, האם אפשר לחכות/להפסיק באיזשהו שלב ולהבין מה עושים איתך ומה קורה לך.

אין לאף אחד מטרה להציק לך ולהשתלט עליך!  זה הגוף שלך, הלידה שלך ויש לך את האפשרות להחליט במגבלות מסוימות - את צריכה תמיד לראות את התמונה הכוללת (כמו שהצוות רואה).

בהצלחה!

זה או את או בעלך,את צריכה ללמוד להיות אסרטיבית.

אם הדולה ככה תתערב,הם יכולים ממש לא לאהוב את העניין.

נסי כמה שיותר סחוב בבית ולהגיע לקראת הסוף,וכשאומרים לך ללחוץ אם את לא מרגישה צורך,תגידי להם כשתרגישי צורך אלחץ.

בעניין תנוחות גשי לבית חולים שנותן לך את המקום הזה,איזה איזור את בארץ?

האמת מה שנשמע הכי מתאים לך זה לידת בית.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

זה דבר מדהים.

אם את יולדת בהר הצופים כדאי לבקש בקבלה מיילדת שתומכת בלידה טבעית.

ואמא רק תהיה גאה בך!

אני אישית ממליצה יותר על עין כרם.

הבעיה היא מתי שזה לא ככה,והם מתעקשים על מה שנראה להם,ולך במצב כזה אין טיפת כוח להתנגד ,למרות שכבר היית בסרט הזה לא מעט פעמים ב"ה,ואין לי ספק שזה לא מה שטוב בשבילי...

בעצם לפי מה שאתן אומרות נשאר לי רק להתפלל, ליפול על שליחות טובות,זה מה שעשיתי עד עכשיו..לפעמים זכיתי,לפעמים לא.

אם דולה זה לא פתרון,אין השתדלות אחרת שאפשר לעשות?

למה הדולה לא יכולה להיות "הפה שלה"?

אם בעלה לא יכול נפשית או טכנית ללוות אותה והמלווה שלה זו דווקא הדולה

למה שהיא לא תוכל לדבר בשמה? או לפחות לכוון אותה ולהזכיר לה מה לומר?

הרי די ברור שאי אפשר לצפות שהיולדת בצירים ובמיוחד כשהלידה מתקדמת תהיה מודעת במאה אחוזים לכל דבר שקורה ותזכור כל פרט. וגם אי אפשר לחשוב שהצוות תמיד יעשה הכל כמו שהיא היתה רוצה בלי תזכורת.

אז מי יזכיר להם?

הם רוצים לשמוע מה האישה רוצה וחושבים שאנחנו מכניסות לה דברים לפה.

כשאני מלווה זוגות או מכינה ללידה,אני אומרת לזוגות תמיד לשאול על כל התערבות רפואית,מה אם כן ומה אם לא ומה ההשלכות?!

ולבקש להתייעץ כמה דק' לבד בזמן הזה אני אומרת להם את דעתי,אבל הבחירה זה תמיד של היולדת ובן זוגה.

גם אם זה לא לדעתי.

זאת הלידה שלה,לא שלי.

חשוב לי שהיא תרגיש שהיא עשתה את הבחירות בלידה.

אני כאן בשביל לתמוך,לעזור לה להתמודד עם הכאב,לתת את דעתי המקצועית.

ובסופו של דבר היולדת בוחרת מה שטוב לה באותו רגע.

לדעתי אחת הסיבות (ברור ברור שלא היחידה) ללקחת דולה

זה כי הבעל לא מסוגל לתפקד במצבים האלה מול הצוות (בטח יש יוצאי דופן),

ולהיות אסרטיבי מספיק ולהבין את כל הפרוצדורות הרפואיות שיכולות להיות (הוא בד"כ לא גלש בפורום הריון במשך 9 חודשים כמו האשה..).

הוא אפילו לא תמיד יהיה עם היולדת (אולי ישמור על שאר הילדים למשל).

ומצד שני את לא באמת מצפה שהיולדת תהיה בפוקוס מלא כל הלידה והצירים נכון? אחרת היא לא היתה צריכה שום ליווי והיתה מסתדרת לבד. לידה זה הרבה פעמים קצת התנתקות כזאת נכון? אז איך אפשר לצפות ממנה להיות הגיונית ומבינה כל דבר כל הזמן (את אומרת שאפילו אי אפשר שהדולה תייעץ לה)?

ורק הדולה יודעת מה טוב לך כעת.

הלידה היא שלך, את ארחאית על עצמך ועל תינוקך ואת תקבלי את ההחלטות שלך לבדך,עם בעלך ובסיוע מי שתבקשי, אבל את המחליטה!! זה הגוף שלך, ההתמודדות שלך והחיים שלך!!!

הדולה - אין לה נסיון רב של שנים מקצועיות בכל המכלול, היא באה לעזור לאשה להתמודד עם הכאב ותהליך הלידה אבל אין לה נסיון מקצועי בפירוש מוניטור, בקצב התקדמות לידה, בלחץ דם ודופק של האישה, במערכת הנשימה, במערכת השתן, בבדיקות דם, בתוצאות אולטרסאונד שמשליכות על הלידה, בהתפתחות הלידה  וכל מה שקשור לאישה מעבר להתמודדות עם הכאבים ותהליך הנפשי בלידה.

הצוות הרפואי עובר דרך ארוכה בשביל לטפל במכלול שנקרא "אם-תינוק", מבחינת כל המערכות.

את פשוט יוצאת מנקודת הנחה שהצוות רוצה לרעתך, ורק לראות אותך אחרי.

אם תחשבי שמטרת הצוות שלך יהיה הכי טוב וגם לתינוק שלך אז תגיעי ללידה במחשבה טובה ויהיה לך טוב עם הצוות אבל כשמראש יש התנגדות לצוות את לא תקבלי מהם כלום ועדיף שתלדי בבית, לבדך-עם הדולה.

כן את צודקת ההחלטה היא תמיד שלי.

אבל כולנו יודעים שאשה בלידה לא תמיד יכולה לנהל הכל לבד נכון?

לפעמים בצירים קשה לדבר ולהסביר מה אני רוצה וכו' נכון?

אז נהוג שיש ליולדת מלווה שעוזר לה ומתווך נכון?

בדר"כ זה הבעל? אבל נגיד שהוא לא יכול למלא את התפקיד הזה. נגיד אפילו שהוא לא נמצא בלידה.

למה אי אפשר שזאת תהיה הדולה? מה הקשר לזה שהיא לא יודעת הכל כמו הרופא\אחות? גם הבעל לא מבין כמו הרופא ובכל זאת הוא יכול להגיד ולייעץ ליולדת נכון?

ההחלטה שלי זה גם למצוא לי מלווה שיעזור לי (לא יחליט במקומי כמובן) ברגעים שקשה לי להסביר את עצמי.

ובד"כ הם יחכו דקה, ישאלו שוב, יסבירו שוב ויתנו לך את האפשרות להתבטא בצורה הנכונה והטובה בשבילך.

נכון שצריך מלוה אבל הוא לא הפה שלך!

היום המערכת מצריכה את האישה להגיע עם מלוה כי לצערנו אין מיילדת לכל יולדת אלא יש לה כמה יחד (משתדלים 2 ולפעמים כשממש עמוס אז יש גם 3).

המיילדת לומדת את כל דרכי התמודדות עם הלידה, הכאבים ואפשרויות הטיפול גם הלא תרופתיות, הלימודים לא קלים ואפילו ארוכים,יותר מדולה ואם האישה רק תבקש מעט תמצא עזרה נכונה כמו שהיא רוצה.

אבל מתוך הנחה שיצא לך כבר להיות נוכחת - 

כמה פעמים יצא לך לשמוע את הצוות שואל את האישה:

1. את רוצה לעלות על המיטה?

2. את רוצה אינפוזיה?

3. את רוצה שנבדוק פתיחה עכשיו?

4. את רוצה מוניטור רציף או לסירוגין?

5. את רוצה לנסות "ווקינג אפידורל"? (ואז את ההסבר לאישה אודותיו)

6. את רוצה שנפקע לך עכשיו את המים?

וכיו"ב... 

(בדרך כלל כל הנ"ל ואחרים מוצגים לאישה כעובדה: "עכשיו תעלי למיטה/נשים לך אינפוזיה/נבודק פתיחה" וכן הלאה) 

שאלו אותי אם אני רוצה אפידורל, אם אני רוצה שיפקעו את המים, אם אני רוצה אינפוזיה...

להכל עניתי "לא יודעעעעת!!"

לפעמים קשה להחליט תוך כדי הלידה, וצריך מישהו שיזכיר לך מה רצית.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

האידאל הוא שטובת היולדת והתינוק יהיו בראש מעייניהם של הצוות הרפואי,

ובעז"ה כשאת תהיי מילדת, את תהיי מהסוג הזה, שמכבד את היולדת ונותן לה את הכבוד והמקום הראוי,

אבל בינתיים, אנחנו שומעות וחוות יותר מידי את ההפך,

ותאמיני לי שאני משתדלת מאוד בלידה ליצור קשר טוב ותקשורתי עם המילדת, ובכל אופן,

לצערי, אני יוצאת לא פעם עם טעם מריר מהלידה, בגלל הצוות.

התחושה הכללית שלי כשאני באה ללידה, היא שעכשיו אני צריכה להיות דרוכה ולעמוד על המשמר שלא יעשו לי משהו שאני לא מעוניינת בו.

קשה לפתח ככה לידה נורמלית, כשהראש עסוק ב'איך להסביר את עצמי ככה שיסכימו למה שאני רוצה'.

הלידה הכי כיפית שלי היתה עם מילדת שהכריזה כשנכנסה לחדר 'את הקובעת פה, אני לא נוגעת בך, זו הלידה שלך! אני אעשה רק מה שאת רוצה'.

אבל, זה יוצא דופן, בדרך כלל התחושה היא של חוסר אמינות, רוצים לזרז את התהליך, להחליט בשבילי, ושלא אהיה מידי חכמה ואפריע.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לא הכל מתחיל ונגמר במויטור לא מוניטור בלידה האחרונה כפי שאת מכירה את ההסטוריה שלי באתי עם המעקב הריון מ-פ-ו-ר-ט ובהמלצתך עוד עם בדיקות דם כמה ימים ולפני ודף מודבק על המעקב עם אותיות גדולות ואדומות על המצב הבריאותי שלי על מנת שלא יעשו את הפאדיחה שעשו בלידה הקודמת וכ"כ סבלתי מכאבים בסוף והן זה לא ריגש אותן שאלו אותי את כל מה כתוב בצורה ברורה במעקב הריון ובקשתי וחזרתי וביקשתי ברגע שיש לי ציר אל תפנו אלי בעלי גם נמצא תשאלו אותו אבל לא זה לא עניין אום הן רצו לשמוע את זה ממני עד שממש 0 ואת יודעת שאני אסרטיביצת כשאני רוצה ) זה עבר כל גבול וממש אבל ממש כעסתי עליהם ואפילו בעלי התערב כשראה שהן אנטיפטיות בצורה משוועת .

אם זה לא היהכ" כ קיצוני לא היתי כותבת את זה !

לא הכל מתחיל ונגמר בצד המקצועי יש גם דברים שקשורים נוחיות של האישה כדי שיהיה לה טוב וקל יותר ללדת ולא תמיד רואים מולם את היולדת אלא רק את תהליך הלידה !

אז נכון הן חסר כח אדם, יש לחץ הן כבר ראו.... לידות אבל עדיין אם לא יהיה את אותו אחד /אחת שכן יעמוד על הדברים הקטנים/השוליים בעיניהם שחשובים לאישה ע"מ שהלידה שלה תהיה יעילה יותר היא יכולה לסבול !

אני לא חושבת שהצוות חושב לרעתי אבל גם לעיתים לא כ"כ רחוקות לא רואה את האישה שנמצאת בתוך הלידה !

לצערי .....

אבל יש מצבים שהרופא והמיילדת אומרים משהו והיולדת מסתכלת ומחכה לתשובת הדולה,

במצב כזה הרופאים לא אוהבים לראות ובצדק,הם למדו רפואה ובסך הכל הם לא רוצים לרעתינו ברוב המקרים.

אז שוב כשאני מלווה זוג/אישה אני מבהירה לה את העניין, ולפעמיים בצירי לחץ לדוג' אני ממש לוחשת לה באוזן.

רוב הזמן אנחנו במילא לבד בחדר לידה.

בעצם הנוכחות שלה. היולדת שואבת ממנה תחושת ביטחון שהיא לא לבד מול המערכת, מול המצב בו היא נמצאת, וזה נותן לה הרבה פעמים כח להיות אסרטיבית בעצמה. אנחנו כדולות לא יכולות לשמש כפה ליולדת- אבל בהחלט יכולות לחזק אותן בעמדתן בעזרת מבט, מגע, ועצם הנוכחות.

כן. יולדות נהיות עצמאיות יותר ואסרטיביות יותר, דוקא כשהן מלוות ע"י ליווי מקצועי ותומך. תחשבו על ההגיון- להיות לבד מול מערכת זרה או להיות מלווה ונתמכת ע"י אישה אוהבת, שהיא גם מכירה את המערכת ומשדרת לך ביטחון ועצמה.

מנסיוני- אני חושבת שדולה יכולה להועיל בהחלט בנושא הזה, אבל בהחלט לא לדבר במקום היולדת.

לפי מה שאת מתארת, לדעתי דולה יכולה מאוד לעזור לך. 

אני לא רציתי אפידורל, והדולה מאוד עזרה לי לעמוד על שלי גם כשהמילדת ניסתה לשכנע אותי לקחת, ואני אסירת תודה לה על כך (לדולה),  היא פשוט לחשה לי באוזן שאני לא רוצה...

כי באמת תוך כדי הצירים מאוד קשה להיות אסרטיבים.

ונראה לי שזה כן התפקיד של הדולה, לעזור ליולדת לממש את רצונותיה, גם אם הם נגד הצוות הרפואי.

ואגב, הדולה שהיתה לי היא מאוד מוכרת ואהובה בבית החולים שילדתי, כי היא יודעת לעשות זאת בצורה זורמת עם הצוות ולא נגדם, וזה לדעתי אחת הכישורים הכי חשובים בדולה, שתדע לזרום עם הצוות ולדאוג ליולדת.

בהצלחה!

כמו שמוריה חשבה,אבל חשוב לעשות זאת בענווה

ולא מול הצוות,כתבתי שאפשר ללחוש באוזן.

ובאמת רוב הזמן אנחנו לבד בחדרי לידה.

לגבי אפידורל דולה באמת עוזרת לעבור את הלידה ללא משככי כאבים.

אבל זה שלא יבדקו אותה היולדת צריכה להיות אסרטיבית.

לגבי ללחוץ לפני הזמן אני תמיד מזכירה ליולדות שלי רק כשאתן מרגישות צורך ללחוץ רק אז ללחוץ,להיות קשובה לגופך.

יש לפעמיים מצב בפתיחה מלאה שאין צירים איזה חצי שעה והגוף אוגר כח.

תכיני את עצמך מה חשוב לך ועל מה את רוצה להתעקש תכיני את המלווים איתך

אני כמעט בדיוק כמוך רק שאני כן אסרטיבית וכשכואב לי ולא מתייחסים שאישה שמולם אלא מתייחסים אלי כאל חפץ אני יודעת להשמיע את דעתי נחרצות אבל בלידה האחרונה ניסיתי וככה שהייתי נחרצת זה לא עזר ובעלי כבר ראה שהמיילדות חצו קו אדום והתערב .

בדר"כ ב"ה שחמתי הצדיקה מצטרפת ומבקשת בשבילי את הכל

חשוב שיהיה לך מישהי שבגישה שלך שמבינה אותך ואת סומכת עליה

אני בלידה הרביעית (אחת לפני זאתי ) תאמתי עם דולה מקצועית ממש אחרי שניסיתי לקחת דולה בסתז ולא התחברתי אליה . ואז הדולה ביקשה שאודיעלה שאני מתחילה צירים ולא כשאני יוצא ואני הודעתי לה כשהייתי עם רגל בדלת לבי"ח והיא הייתה בצפת... אז כמובן שהיא נתנה לי טיפים בטלפון אבל ילדתי בלעדיה 

ב"ה שהסגתי אותה בחינם כך שלא היה לי מה לבא אליה בטענות בכלל.....

אבל כל מה שאמרתי לך זה רק בתנאי שאת באמת מוכנה נפשית וגופנית כי אני בלידה הראשונה חשבתי שאני גבורה ואסתדר לבד וסבלתי וסבלתי ושוועתי לעזרה שלא קיבלתי .... וזה היה חבל

ברכה והצלחה בכל החלטה

 לידה קלה ומבורכת

עם המון שמחה ונחת

אין כמואמא שמלווה בלידה . יש לה ניסיון(אמנם מוגבל) שהיא מאוד אוהבת אותך ואכפת לה ממך , אפילו אם היו לכם מריבות וחילוקי דעות, ואפילו אם היא מעירהכל הזמן , היא הכי מבינה אותך, ודואגת לך.

לא לקחתי דולה ללידה אבל כשהגעתי לביה"ח היתה שם דולה מתנדבת שעשתה לי עיסוי בגב- זה ממש ממש עזר לכאב של הצירים!! היא יצאה לרגע מהחדר ופתאום כשהיא לא היתה הכאב היה חזק פי 100.. בקיצור היא ממש עזרה לי! לפני כן לא האמנתי שזה באמת עוזר לכאב חשבתי- כשכואב כ"כ מה כבר יכול לעזור? אבל עובדה... וגם הייתי בטוחה שארצה להיות לבד ושלא יעזו לגעת בי. באמת- אם היו מלטפים אותי הייתי מתחרפנת אבל המגע העמוק דווקא עזר! מומלץ....

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

גם יפה וגם קל וגם כמעט אף פעם לא מתפקשש

מצרכים

לשכבה הבסיסית

• 3 כוסות קמח

• ¾ כוס סוכר

• 1 ביצה L

• 1 שקית אבקת אפייה

• 1 כוס שמן קנולה

לשכבת השוקולד

• 2 כפות שטוחות אבקת קקאו

• ½ כוס מים

• ½ כוס שמן קנולה

• ¼ כוס סוכר

• 2 ביצים L

אופן ההכנה

1. מחממים תנור ל־180 מעלות.

2. מכינים את השכבה הבסיסית: מערבבים בקערה את הקמח, הסוכר ואבקת האפייה.

3. מוסיפים ביצה ושמן ומערבבים עד שמתקבלת תערובת אחידה.

4. מעבירים חצי מהתערובת לתבנית ומשטחים החצי השני מכניסים למקפיא.

5. מכינים את שכבת השוקולד: מערבבים בקערה את הקקאו, המים, השמן, הסוכר והביצים עד לקבלת תערובת חלקה.

6. יוצקים את תערובת השוקולד מעל השכבה הבסיסית ומשטחים בעדינות.

7. מפוררים מעל המלית שוקלד את החצי השני של השכבה הבסיסית

8. אופים בתנור שחומם מראש עד שהעוגה מתייצבת וקיסם יוצא עם מעט פירורים לחים.

9. מצננים היטב לפני החיתוך.

אגב שבוע שעבר שלחתי עוגת תפוזים לשכנה בערב שבת כדי לשמח אותה והיא עפה עליה לדבריה

אם קשהלך עוגה אפשר עודיות

אבל כל מה שכתבת נשמע מעולה ואל תזלזלי בעוגת שוקולד עם קרם שוקולד מלמעלה!!! זה מעדן מלכים ובאופן אישי זה הגילטי פלז'ר שלי ומזל שאת לא בקהילה שלי🤭

כי יודעת שלא אצליח להכין משהו טעים ושווה מספיק. (וגם כי קשה לי אפילו להכין לעצמנו דברים, אז אני לא יכולה להתחייב לאחרים...)

אני לא שמחה מהמצב הזה, אבל זה מה יש🤷‍♀️

ובתור מגויסת ויולדת הייתי שמחה לקבל, אבל כן מעדיפה כמה שפחות מלכלך ומתפורר.

זה את הטורט הפשוטות

הכל מתקבל בברכה

יש כאלה ששולחות אלפחורס ועוגות גבינה

אפשר לקשט קצעת מלמעלה בשקדים פרוסים אם זה מתאים לעושה או אבקת סוכר תמיד משדרגת את המראה.

וככה עוגה הכי פשוטה שיש נראית מרשימה בהרבה.

הרבה פעמים במקום בחושה ממש אני עושה בחושה משודרגת

נגיד עוגת שוקולד פירורים/ריבה פירורים

בראוניז עם אגוזים למעלה

....

וממש לא צריך עוגה מתוחכמת, פס עוגה בחושה זה מהמם

את יכולה לקנות תבניות פס מקרטון שהן יותר יפות

ואם את שמה בשקית צלופן אז בכללל...

יש לי מאגר עטיפות שלא מתקרב לקצב השימוש

ואני יודעת כמה זה משדרג 😊

אבל עדיין לא נעים לי להכין איזו עוגת וניל ב5 דקות, מרגיש לי כזה פשוט...

ואם את רוצה לשדרג אז תפוזים, מייפל או שוקולד, או להוסיף ציפוי.

היא שהתרגלתי לרמה גבוהה בבית לעצמנו, אני כמעט לא מכינה בחושות, רק עוגיות (גם יותר טעים וגם יותר מותאם למשפחה צעירה כי אפשר להקפיא ולאכול לאט לאט),

ואז נראה לי לא מספיק שווה ומכבד להכין לאחרים פחות מזה...

תודה על הפידבק הזה, זה מעודד אותי שאני כנראה סתם מגזימה 🙃

למשפחות לפחות, לא לקידוש.

פשוט זה דורש יותר זמן התעסקות ואז זה גורם לי פחות לרצות לקחת את זה על עצמי...

(בדיוק השתבצתי לארוחת ערב ליולדת, דורש ממני אומץ ועבודה על פחדים. כל הכבוד לי

זה לא מיועד עכשיו לעוגת רושם, אם זה חשוב להם זה משהו שמזמינים

הכי כן עוגת וניל ב5 דקות, עטופה יפה, אם את מספיקה פתק קטן אז בכלל.

המטרה היא לא העוגה

העוגה במקרה כזה היא אמצעי להגיד "חשבתי עליכם ואני אוהבת אתכם"

ובתור מגויסת/ יולדת קיבלתי גם דברים דוחים ובאמת שעיקר היחס, מישהו רואה אותי, הייתי מאושרת גם כשהביאו לי חלה שהכל בפנים היה בצק (!) וזה מאוד שימח אותי שחשבו עליי.

אני אופה גם עוגה קטנה בתבנית מאפינס, וטועמת אותה. אם יוצא טוב, אני מביאה את הגדולה למי שרציתי.

ומסכימה עם מה שטארקו אמרה

עוגת קפה בחושה עם קרם מעל (אבקת סוכר מעורבבת בקצת מים חמים וטיפה קפה) נראית וואו.

עוגת בראוניז תמיד מתקבלת בברכה (ונח לחתוך אותה לקוביות קטנות במנג'טים)

עוגיות שוקולד צ'יפס חתוכות לרצועות

קאפקייקס שוקולד או שוקולד צ'יפס

עוגה אחת בלבד- עוגת שוקולד עם סוכריות מעל.

אני לא רואה בעיה לשלוח עוגה כזו ותמיד קיבלו אותה בברכה (ממה שאמרו לי).

ואני עצמי קיבלתי:שמרים, בחושות, פעם אחת קיבלתי עוגת גבינה.

גם קל, הכל בקערה אחת בלי מיקסר וגם קצת יותר טעים מעוגה בחושה רגילה.

אני תמיד מביאה פשוטות. הכי הרבה עם ציפוי שוקולד

לק"י

אז אם במקרה תשלחי לנו עוגה אי פעם, אז זה מעולה😅

בעייני זה מספיק לגמרי.

את יכולה לעשות מאפינס בקערה אחת (של בננה ושוקולד הולך אצלנו טוב) או לחתוך ולשים במנג'טים או לעשות עוגיות ברמת קושי וזמן כמו עוגה בחושה.

ואני אחת שאוהבת לאפות ולהשקיע. אבל כשאין כוח או סמן אז בהחלט בחושה

מה שאני עושה זה בלילה אחת לארבע פסים, וכל פס. שמה משהו אחר כמו מייפל ושקדים, שיש, אגוזים וקינמון. זה משדרג ממש.

עוגות אחרות אפשר שמרים או פירורים כמו שהציעו

אני כבר הרבה אחרי השלב הזה

אבל באופן כללי

פחד זה לא דבר שמנהל את חיי

כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות

כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.

זה טבע העולם.

ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.

בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו

ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.

אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?

ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...

ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...

יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.

שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.

אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה

שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי

ולמרות הקשיים שעברתי בחיים

אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...

מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה

גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני

אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.

אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת

וזה לא פשוט. בכלל

אבל זה ממלא אותי באושר גדול.

אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.

בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.

כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.

שאביא ילדים לעולם כזה

מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'

מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות

בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה

לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה

לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה

לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע

מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.

אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.

ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.

"להביא ילד לעולם זו החלטה משמעותית. זה לבחור בכך שלנצח הלב שלך יתהלך מחוץ לגוף שלך"

(אליזבת סטון, סופרת אמריקאית)

אני מרגישה שזה ממש נכון, ורק תכפילי את התחושה במספר הילדים. ואני לא אמא חרדתית בכלל, אני מקבלת את זה שזה הטבע, ככה ה' התכוון, שנאהב את הילדים שלנו כ"כ, והוא נותן לנו כוחות-

לסמוך עליהם שילכו בדרך טובה

ולסמוך על עצמנו שאנחנו נותנים להם כלים טובים ונכונים שמאפשרים להם להתמודד,

ולסמוך עליו כמובן, שהוא שומר עליהם ואוהב אותם. לי עוזר לזכור ברגעים של פחד שהילדים שלי הם גם הילדים שלו ואנחנו בעצם בהורות משותפת. זה נותן לי הרבה ביטחון ורוגע ומזכיר לי שהם מושגחים ושהוא משגיח גם עלי שלא אעשה יותר מדי שטויות ושאהיה אמא מדויקת לילדיי.

אבל כן זה בהחלט מפחיד וקיים ונוכח

גם אחרי שהילדים נולדים כמובן אבל אצלי יש פחד מאוד גדול גם מהתהליך עד הלידה כולל..

בכל מקרה, מה שגורם לי בסופו של דבר כן להפסיק מניעה/לעשות פעולות שבע"ה יובילו להריון ולתינוק

זה כשהרצון גובר על הפחד.

אני לא מחפשת לא לפחד. זו לא אופציה שקיימת מבחינתי ולא משהו שאני שואפת אליו, הפחדים הם חלק מהסל שיש לי בחיים ואיתם אני עובדת.

אבל בשלב שבו הפחדים לא מוחקים את הרצון, אני מבינה שאני בשלה להריון נוסף..

ממש כעסתי על עצמי שאני כ"כ אגואיסטית שמביאה את הילד לעולם שכולו עבודה קשה, ושאפילו הלידה שהיא תחילת החיים מתחילה בכזה קושי פיזי (כי אני לא יודעת מה תינוק מרגיש בכל התהליך הזה של הלידה, גם פיזית וגם רגשית הכל מבלבל וחדש)

אבל אני חושבת שטוב לילדים שלי, ברור שיש קשיים וגם יהיו להם בעתיד כי זה העולם, אבל ברוב הזמן טוב להם, והם שמחים. וגם לי עם כל הקשיים שהיו לי בילדות (והיו הרבה, וב"ה שהילדים שלי לא עוברים אותם) עדיין טוב לי ואני שמחה שנולדתי.

הם גם מרחיבים לי את הלב כל יום מחדש שאחרי תקופה בלי תינוק הרצון פשוט משתיק לי את כל הפחדים והופ מגיע עוד ילד....

אבל אני תמיד זוכרת שתפקיד של אישה יהודיה זה להביא ילדים והשותף השלישי מלווה אותי ואותם בכל התהליך הזה.

במצרים הנשים ידעו שהילדים שלהם יישלכו ליאור והן עדיין הביאו ילדים.

התפקיד שלי זה להביא אותם ולסמוך על הקב"ה שיעזור לגדל אותם בנחת, בשלום, ברווחה.

באמת עמרם היה מאוד רציונלי והגיוני כשגירש את יוכבד אשתו, כי באמת איך אפשר להביא ילדים לעולם של עבדות ואובדן?

אבל נשות ישראל במקורן ניחנו ביכולת להתעלות מעל השכל, ולהמשיך להביא ילדים לעולם.

והנה - בזכותן אנחנו קיימים היום

מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!

1. בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד

2. תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים

3. איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...

זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה

2. לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)

3. ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..

   כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי

ולגבי 2

זה עובר לבד

אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.

לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,

אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי

1. כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.

2. זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌

3. האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣

לגבי פ2?

נסי לכבס בלי

ואולי חומר כביסה עדין

לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור

רק גל תינוקות?

משתדלת לא לשים יותר מדי

ובלי מרכך בכלל

1. היה לי גם ככה. לנשום עמוק זה עבר אחרי כמה ימים.

בהמשך ל1

יש לי כאב חד בשד אחד. לא בפטמה, כמו דקירות כאלה פנימיות. כואב מאודדד ולא יודעת ממה זה יכול להיות?

לא יודעת בדיוק מה זה אומר..

יש לך יועצת הנקה להתייעץ איתה אפילו טלפונית?

אצלי עם כאבים שונים הרפידות הטיפוליות של ארדו מאוד עזרו

צריך לעסות בעדינות איפה שכואב , אפשר תוך כדי שהוא יונק

גם מקלחת חמה יכולה לעזור אם זה באמת גודש

תשאלי בגיפיטי. אם לא ישתפר עד אחרי שבת תנסי משחה של פטריה.

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.

יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.

ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.

אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.

פ

ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)

אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.

אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...

יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה

אבל זה לא לפי כל הפסיקות

לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד

אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם

זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש

(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)

תבדקי מה הפסיקה שלכם

אם מותר עם לק שלם, אז אחלה

תעשי יום לפני

אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי

יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה

הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)

ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.

ו- @שלומית. לק ג'ל לא יורד לבד

צריך ללכת להוריד אותו כי קשה מאוד להוריד בבית

אולי התכוונת ללק רגיל

אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.

אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;

( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)

10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים

מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן

מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק

פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך

שהלק לא מאד איכותי🫣

אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?

הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף

אבל באמת הלק לא הכי איכותי

יורד לי יחד עם הלק גם שכבה דקיקה של הציפורן....

המכשיר שמורידים איתו עושה לי צמרמורות שאני לא מסוגלת🙈

אצלי קבוע הייתי סובלת בזה.

עד שהגעתי למניקוריסטית שראתה שהעור שלי עדין אז היא עושה לי בעוצמת נמוכה ובעדינות כזו שלא כואב לי בכלל.

כשלפני זה סבלתי כל פעם🤦‍♀️

הרעש עושה לי צמרמורות

כמו ברופא שיניים

אני מתפתלת כולי חחחח נושכת שפתיים

שלוש וחצי-ארבע שבועות לא אכפת לי שהוא לא הכי איכותי

וגם ניסיתי פעם

סיוט

מעדיפה חד משמעית ללכת קוסמטיקאית

והיא במילא מורידה לפני ששמים חדש

ואם את הולכת לפי פסיקה שמתירה לטבול עם לק חדש מצוין, אבל אם את הולכת לפי פסיקה שצריך לטבול בלי לק זה אומר ללכת פעמיים לקוסמטיקאית

אני עושה קבוע לק גל.

ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.

אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.

אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.

בחודשים האחרונים התחלתי.

עושה יום יומיים לפני המקווה.

ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.

זה ממש עושה לי טוב

ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...

אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.

עושה לפי הפסיקה הרווחת

מחדשת לפני המקווה

כמה קרוב שאפשר

אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע

זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭

ואחרי המקוה הולכת לשים

מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..

עזרתן לי מאוד להחליט ש...

כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..

נושא לא פתור אצלי

אני עושה בעיקר בתקופות ארוכות שמותרים

או לכבוד אירועים מסויימים או חגים

יצא לי כבר לעשות לחתונה ולהוריד אחרי פחות משבוע למקווה...

אבל בסוף זה כן כיף ועושה תחושה טובה

(עד שאחרי שבועיים הציפורן מתארכת ונהיה רווח חחח)

אני לא מאורגנת מספיק בשביל שזה באמת יקרה בזמן

ואין לי איך להוריד לעצמי בבית בלי להרוס את הציפורן במקרה ששכחתי.

וגם זה לא מחזיק אצלי חודש אף פעם (ציפורניים שומניות, קרה עם כל מניקוריסטית)

אז די.

מקפידה לגזוז בבית כדי שתמיד יראה טוב ולא יהיו לכלוכים מתחת הציפורן או משהו. אם היא קצרה אז אין. ושלום על ישראל.

אבל גם חושבת שזה מהמם ונותן הרגשה של טיפוח (עד שזה חצי מקולף ואז זה הרגשה של הזנחה)

ולמיטב ידיעתי לא משפיע על מקווה

זה עושה שהריסים נראות יפות, קצת כמו מסקרה

אולי יתן לך את התחושה הנשית אבל עם פחות השקעה והתארגנות

בלי קשר למנהגים ולטבילה.

האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?

מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?

כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה

זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.

לי אישית מחזיק נגיד שבועיים

אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.

אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.

הציפורניים נחלשות.

כאילו מורידים שכבה

עם מה שמשייף את השן. מורידים את השכבה העליונה.

אח"כ משייפים עם משייף את השכבה השניה.

ואחרי כל מריחת לק שמים את האצבעות בתוך מכונה שמקבעת את הלק על היד.

המכונה קצת חמה

לפעמים משייפים טיפה עם משייף שתהיה מחוספסת

אבל אם היה לך לק קודם ורק מחליפים אז זה גם ככה מחוספס

ובגדול אני גם ממליצה לנסות להתקרב לצוות.

אני ממש רואה בחוש שכשמפנקים גננת,

מרימים לה, מפנקים אותה, קינוחים מילים טובות- זה משפיע על היחס לילד.

אפילו אם על הגננת למשל לא, אבל אפילו הסייעת או אפילו מלווה רפואית של ילד אחר פתאום אוהבת את הילד שלי קצת יותר מהרגיל, זה משפיע על כל היום בגן.

הגשתי פניה לריפוי בעיסוק ולא הייתה שם אפשרות לרופא התפתחות.

נשמעים לי כמו משהו שמתאים לילד רגיש שעובר דברים. לא נשמע תקשורת אלא ילד במצוקה משלל סיבות. הוא הבכור שלך? כי אם כן אז עוד יותר ברור לי המקום שלי.

אני חושבת שהדרכת הורים טובה שתחזיק אותך/אתכם תעזור לו מאוד. אם לפי מה שאת רואה הוא כן משחק עם ילדים ולך אומר שלא כיף לו אז יכול להיות שזה לא מול הילדים אלא מולך, כי זה מפעיל אותך. לא כל כך הבנתי מה הגננת אומרת על נמצא עם ילדים ולא משחק איתם. רק קצת בא לי להגיד שאני ממש לא מתלהבת מכל הניתוחי התנהגות שעושים בגנים וכו ואם את כל רוצה ללכת למקומות של לבדוק את זה מקצועית בבקשה תראי שמי שבודק את הילד הוא אם הכשרה רלוונטית בתחומים הטיפוליים.

בסוף מכל מה שאמרת הדבר שהכי מטריד זה מה שהגננת אמרה. ואת זה הייתי בודקת- אולי באמת תייצרי אינטראקציות אחרי הגן, משחקים באחד על אחד שתיזמי (להזמין ילד לשחק בבית שלכם) ושם תראי איך מתנהל המשחק והאם עולה לך שם שמשהו לא תקין.

למרות שהוא לא בכור. אני גם מתלבטת כמה זה החוויה שלו וכמה זה כדי להפעיל אותי. אבל לא נראה לי שהוא משקר ממש. ונגיד בגן שעשועים הוא צוחק ומחייך כשילד מנדנד אותו בנדנדה. או שהם רצים ביחד וצוחקים, או מסתובבים ביחד בקרוסלה. אולי זה לא משחק בעיניו. אבל כשהוא אומר שהציקו לו אני מתלבטת אם אולי היתה איזו הצקה באמצע וזה מה שהוא זוכר (נגיד בנדנדה עוד ילד הצטרף וכששניהם נידנדו אותו ביחד זה הציק לו והוא צעק שיפסיקו) או שזה כדי להפעיל אותי.

ובגן יש פסיכולוגית חינוכית, לא מנתחת התנהגות.

והוא לא מוכן להזמין חברים הביתה! כשחבר מהגן מגיע מעצמו הוא לרוב שמח מזה, אבל זה לא קורה הרבה והוא ממש מתנגד לרעיון של להזמין. לפעמים אני מתלבטת אם להזמין בלי ידיעתו, אבל בינתיים לא עשיתי את זה. אני כן רואה שכשחבר מגיע הוא יותר נוטה להראות דברים מגניבים שיש לו וצריך עידוד כדי ממש לשבת ולשחק עם החבר.

כי בעבר כשהייתי באישית הרגשתי שיותר מתייחסת לכל התנהגות בפני עצמה, ובסדנה ייותר התייחסו לכל המכלול של הילד וזה יותר עזר. אבל אולי האישית סתם הייתה לא מוצלחת, ואלי הסדנה לא תתן מענה לבדיוק מה שאני צריכה.

את יכולה לקחת גם סדנא, יש שפע של סדנאות בעלויות ממש לא גבוהות (גם אני פותחת בקרוב אבל באמת שלא חסר).

יכול להיות שסדנא תקצר לך ותחסוך חלק מהמפגשים האישיים.

לגבי הנסיון שלך אולי ההבדל היה בין הגישות ותפיסת העולם של מי שהעבירה את הסדנא?

לפעמים יש התנהגויות וקשיים שמופיעים עם העלייה בגיל.

אנחנו נוטים לייחס אותם לאירועים חיצוניים, אבל ייתכן שהקשיים היו צפים בכל מקרה.

(לפעמים, כמובן שהרבה פעמים הקשיים הם תוצאה של אירועים שונים)

ממליצה לפנות להתפתחות הילד

בנוסף, אולי כדאי לבנות קשרים חברתיים באופן יזום? להזמין חבר מידי פעם הבייתה, לקבוע עם חבר ספציפי ללכת לגינה?

גם אני לא רואה את המנהלת רוב הימים )לא מחפשת)

בבוקר בטח שלא, אני מגיעה מוקדם

בצהרים לפעמים

לפעמים נמצאת בתוך החדר אז מאמינה שלפעמים אני לא רואה כי נמצאת בחדרים אחרים

נראה לי עדיף שתבואי באמצע היום לראות איך הולך.

פעם פעמיים ואם הכל רגוע ובסדר אז אפשר לסמוך עליהם.

לגבי המנהלת, מוזר שהיא לא נמצאת.

וזה באמת קריטי שתהיה מנהלת שתסתובב בשטח ותוודא שהכל תקין

לא לכל המנהלות יש משרה מלאה במעון. במעון שלנו שהיה בסביבות 50 ילדים המנהלת השלימה משרה בחלק מהימים בלהיות מטפלת קבוצה ביום החופשי של המטפלת. היום אני יודעת שמנהלת שם מנהלת 2 מעונות במקביל.

אין דבר כזה שהורה נשאר מעל שעתיים בשגרה כדי לשאול על הילד שלו. זה מפריע להתנהלות והמשך סדר היום.

לגבי המנהלת האמת לא יודעת להגיד. אני אף פעם לא חיפשתי את המנהלת אלא אם כן יש איזה נושא חשוב שרציתי להעלות.

ולהסביר המון..לא נשמע תואם..וזה גוזל זמן יקר שהמטפלות אמורות לדאוג לילדים בומולא לדבר עם כל אמא

תחשבי שכל אמא דאגנית תדבר עם המטפלת שעתיים?

לגבי המנהלת מאוד תלוי בגודל מעון.

אני לא יודעת מה קורה במעון פרטי. במעון שהוא חלק מרשת יש לכל קבוצת מעונות מפקחת (יש כאלה שקוראים לה "מדריכה" או "יועצת" או משהו כזה. זה אותו תפקיד, רק עניין של טרמינולוגיה). היא מעל המנהלת, מטעם הרשת.

לפעמים בתחילת השנה מקבלים מהמעון כל מיני טפסים, וכתוב שם גם את שם המפקחת עם מספר טלפון. אם לא, תחפשי באתר האינטרנט של רשת המעונות - או שכתוב שם את כל המפתחות לפי איזורים, או שתכתבי להנהלה של הרשת ותשאלי אותם.

כשאני מגיעה לשעתיים זה פעם ב.. לא כל יום.. יש לי חיים אחרי הכל.. וגם כשאני שם אני לא כל הזמן מדברת עם הצוות.. רק שהן פונות אלי או מספרות לי משהו. בכל אופן הנקודה בעיני זה האדישות שאני מרגישה כלפי המקצוע.

אחרי המקרה המזעזע במעון באריאל כבר נגמרו לי המילים. מקרה רודף מקרה ואף אחד לא מרעיד את המערכת..

אני בעד להקשיב לאינטואציה..

לגבי השעתיים גם פעם ב..הז פשוט לא חלק ממה שאמורים לעשות

ותמיד הייתי אמא מאוד מעורבת במעון ומהועד וכו...כן מדי פעם מדברת עם הגננת אבל שעתיים זה לא לגיטמי אפילו לא יום אחד

אחד ופעם בשבועיים שלושה גם יום השתלמות

אולי היא נמצאת בחדר שלה בזמן הזה עובדת שם?

או אולי היא במטבח?

אצלנו המנהלת לפעמים בבקרים נמצאת בתוך אחת הכיתות ומתגברת שם עד שכל המטופלות מגיעות

ואומרים לי בוודאות שהיא לא הגיעה...

נמוך במעון הזה

וואי ממש מבאס, מבינה אותך

לא מאמינה שהיא פשוט מברישה, זה עלול לדפוק אותה

גם לה יש מפקחת

לא הייתי משאירה את הילד שלי במעון שאני לא סומכת על המטפלות כשהן בלי פיקוח של מנהלת. ובאמת מספר הפעמים שראיתי את המנהלת במעון אצלנו יכולה להיספר על יד אחת.. לא מטריד אותי כי אני סומכת על המטפלות, וגם אני אמא דאגנית שנשארת כשצריך ועם יד על הדופק.

ויש מלא מנהלות מעון כאלו מהיכרות.

כדאי לפנות לפיקוח ואם את לא סומכת פשוט לעזוב.

אני תמיד שמה מקליט ומעודדת לשים מקליט.

יש מעונות שיש מנהלת נוכחת 8-16, ובתוך הכיתה מזעזע (ככה היה אצל הגדול)

הקטן במעון אחר, המנהלת גם לא נוכחת יותר מידי, ב 8 אף פעם, ב 16 אני רואה אותה פעמיים בשבוע נגיד. אבל אני מרגישה שהמעון ממש מנוהל טוב.

אני סומכת על המטפלת למרות שהמנהלת לא תמיד נמצאת.

אם את לא רגועה, ממליצה לשלוח מקליט לכמה ימים ולא להיות תלויה בנוכחות של המנהלת שכן / לא מעורבת.

אחת לי ואחת לתינוק

לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים

היתי בביות מלא

ילדתי 3.8

3.9

4

לא זכור לי שעשו ניטור סוכר

לק"י

אולי פספסתי ובדקו פעם 1.

בטוח לא כל שעתיים.

אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3

עד שזה התעדכן

לכן כתבתי לך חח

אזור הארבע וחצי קילו

ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה

וחבל

כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)

יכול להיות שזה משתנה

הנקתי

יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).

ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה

הייתי בביות מלא

העמסת סוכר 50 תקינה שלי ממהלך ההריון.

לק"י

אגב, לא יודעת אם זה אותו הדבר, אבל חלקית אולי.

הקטן שלי נולד פחות מ-3 ק"ג בשבוע 41 בדיוק, ובדקו לו סוכר בגלל זה. אבל הוא היה איתי בביות מלא.

והייתי מטופלת בהריון האחרון עם אינסולין.

אףפעם לא בדקו כל שעתיים. עשו 2-3 בדיקות אחרי הלידה (אחת בחדר לידה, השניה בלילה ונראה לי שהייתה עוד אחת בבוקר)