דולה?מה'

אישית ,אני בלידה מעדיפה להיות כמה שיותר לבד,להתרכז בעצמי ובלידה.ראיתי שככה אני מתמודדת הכי טוב וגם הלידה כך מתקדמת יותר.

אבל אני מרגישה שיש דברים שחשוב לי מאוד ,כמו למשל,שלא יבדקו אותי בניגוד לרצוני או שלא יכריחו אותי לשכב על הגב או להתעקש שיחקו בסבלנות לצירי הלחץ ולא ידחקו בי לדחוף לפני הזמן (רצפת אגן וכו'..)

 ואני לא אצליח להיות מספיק אסרטיבית במצב הזה כדי לדרוש אותם ,בטח לא במצב שאני מותשת וכואבת..(אני גם ככה לא הכי אסרטיבית בעולם..) וגם כשכן היה לי אומץ לבקש ולומר מה אני רוצה,לא התיחסו לזה בכלל מבולבל.

אז רק בגלל זה אני חושבת לקחת דולה.

זה נכון?רק מהסיבה הזאת לקחת דולה?ואם היא בכלל לא תהיה כזאת אסרטיבית ולא תדע לדאוג לענינים האלה?פתאום זה קצת מלחיץ אותי לקרוא למישהי זרה כשבד"כ באמת הייתי שמחה להיות כמה שיותר עם עצמי במצב כזה?

נראה לי שבעל/אמא/אחות/חברהפאז

יתאימו לזה הרבה יותר..

לא?

מנסיון,לצערי לא ..מה'

לפעמים הם בדיוק לא היו,או שבעצמם לא העיזו להתנגד לצוות הרפואי.חוץ מזה שבזמן הלידה ממש ממילא מוציאים את כולם,וגם אז בטח שאין כבר כוח גם לי לדבר.

לא נראה לי שזה מצדיק לשלם לדולה, את יכולה להכין לךrinrin

דף ובו בצורה מסודרת מה את רוצה, לדבר בהתחלה עם המיילדת שמקבלת אותך, ואח"כ עם זו שמלווה אותך וכאשר יש החלפת משמרות, אם תדברי בזמן שאת עוד לא בלחץ בצורה יפה וברורה ותתאמי עמדות עם המיילדת ותראי לה את הדף ותגידי לה שרשמת אותו כי ידעת שתכנסי ללחץ ולא תוכלי לחשוב על הכל אז היא תבין אותך.

 

והכי חשוב - לך ולכל החברות בפורום -  תמיד לבקש שיסבירו לך מה מטרת הבדיקה, הפעולה שנעשית, האם היא נצרכת, האם אפשר לחכות/להפסיק באיזשהו שלב ולהבין מה עושים איתך ומה קורה לך.

 

אין לאף אחד מטרה להציק לך ולהשתלט עליך!  זה הגוף שלך, הלידה שלך ויש לך את האפשרות להחליט במגבלות מסוימות - את צריכה תמיד לראות את התמונה הכוללת (כמו שהצוות רואה).

 

בהצלחה!

 

דולה היא לא הפה שלך..יפעת1

זה או את או בעלך,את צריכה ללמוד להיות אסרטיבית.

אם הדולה ככה תתערב,הם יכולים ממש לא לאהוב את העניין.

נסי כמה שיותר סחוב בבית ולהגיע לקראת הסוף,וכשאומרים לך ללחוץ אם את לא מרגישה צורך,תגידי להם כשתרגישי צורך אלחץ.

בעניין תנוחות גשי לבית חולים שנותן לך את המקום הזה,איזה איזור את בארץ?

האמת מה שנשמע הכי מתאים לך זה לידת בית.

מצטרפת לכל מילהיוקטנה


תודה,חושבת על הר הצופיםמה'

האמת ,בגלל שאמא שלי עובדת שם ואם אני לא הולכת לשם היא נפגעת עד עמקי נשמתה..

אבל זה עוד סיבה שאני יחשוש לדבר,לא רוצה לעשות לה בושות חייזר

בושות?! להיפך אישה שמודעת לעצמהיפעת1

זה דבר מדהים.

אם את יולדת בהר הצופים כדאי לבקש בקבלה מיילדת שתומכת בלידה טבעית.

ואמא רק תהיה גאה בך!

אני אישית ממליצה יותר על עין כרם.

מתוקה,תודה,מקווה שגם הצוות יהיה כזה מבין..מה'

הבעיה היא מתי שזה לא ככה,והם מתעקשים על מה שנראה להם,ולך במצב כזה אין טיפת כוח להתנגד ,למרות שכבר היית בסרט הזה לא מעט פעמים ב"ה,ואין לי ספק שזה לא מה שטוב בשבילי...

בעצם לפי מה שאתן אומרות נשאר לי רק להתפלל, ליפול על שליחות טובות,זה מה שעשיתי עד עכשיו..לפעמים זכיתי,לפעמים לא.

אם דולה זה לא פתרון,אין השתדלות אחרת שאפשר לעשות?

שאלה ליפעתחילזון 123

למה הדולה לא יכולה להיות "הפה שלה"?

אם בעלה לא יכול נפשית או טכנית ללוות אותה והמלווה שלה זו דווקא הדולה

למה שהיא לא תוכל לדבר בשמה? או לפחות לכוון אותה ולהזכיר לה מה לומר?

הרי די ברור שאי אפשר לצפות שהיולדת בצירים ובמיוחד כשהלידה מתקדמת תהיה מודעת במאה אחוזים לכל דבר שקורה ותזכור כל פרט. וגם אי אפשר לחשוב שהצוות תמיד יעשה הכל כמו שהיא היתה רוצה בלי תזכורת.

אז מי יזכיר להם?

האמת לרוב זה בגלל הצוות.יפעת1

הם רוצים לשמוע מה האישה רוצה וחושבים שאנחנו מכניסות לה דברים לפה.

כשאני מלווה זוגות או מכינה ללידה,אני אומרת לזוגות תמיד לשאול על כל התערבות רפואית,מה אם כן ומה אם לא ומה ההשלכות?!

ולבקש להתייעץ כמה דק' לבד בזמן הזה אני אומרת להם את דעתי,אבל הבחירה זה תמיד של היולדת ובן זוגה.

גם אם זה לא לדעתי.

זאת הלידה שלה,לא שלי.

חשוב לי שהיא תרגיש שהיא עשתה את הבחירות בלידה.

אני כאן בשביל לתמוך,לעזור לה להתמודד עם הכאב,לתת את דעתי המקצועית.

ובסופו של דבר היולדת בוחרת מה שטוב לה באותו רגע.

 

אני עדיין לא מבינה את זהחילזון 123

לדעתי אחת הסיבות (ברור ברור שלא היחידה) ללקחת דולה

 

זה כי הבעל לא מסוגל לתפקד במצבים האלה מול הצוות (בטח יש יוצאי דופן),

ולהיות אסרטיבי מספיק ולהבין את כל הפרוצדורות הרפואיות שיכולות להיות (הוא בד"כ לא גלש בפורום הריון במשך 9 חודשים כמו האשה..).

הוא אפילו לא תמיד יהיה עם היולדת (אולי ישמור על שאר הילדים למשל).

 

ומצד שני את לא באמת מצפה שהיולדת תהיה בפוקוס מלא כל הלידה והצירים נכון? אחרת היא לא היתה צריכה שום ליווי והיתה מסתדרת לבד. לידה זה הרבה פעמים קצת התנתקות כזאת נכון? אז איך אפשר לצפות ממנה להיות הגיונית ומבינה כל דבר כל הזמן (את אומרת שאפילו אי אפשר שהדולה תייעץ לה)?

חילזון-את יוצאת מנקודת הנחה שהצוות רוצה לרעתךrinrin

ורק הדולה יודעת מה טוב לך כעת.

 

הלידה היא שלך, את ארחאית על עצמך ועל תינוקך ואת תקבלי את ההחלטות שלך לבדך,עם בעלך ובסיוע מי שתבקשי, אבל את המחליטה!! זה הגוף שלך, ההתמודדות שלך והחיים שלך!!!

 

הדולה - אין לה נסיון רב של שנים מקצועיות בכל המכלול, היא באה לעזור לאשה להתמודד עם הכאב ותהליך הלידה אבל אין לה נסיון מקצועי בפירוש מוניטור, בקצב התקדמות לידה, בלחץ דם ודופק של האישה, במערכת הנשימה, במערכת השתן, בבדיקות דם, בתוצאות אולטרסאונד שמשליכות על הלידה, בהתפתחות הלידה  וכל מה שקשור לאישה מעבר להתמודדות עם הכאבים ותהליך הנפשי בלידה.

 

הצוות הרפואי עובר דרך ארוכה בשביל לטפל במכלול שנקרא "אם-תינוק", מבחינת כל המערכות.

 

את פשוט יוצאת מנקודת הנחה שהצוות רוצה לרעתך, ורק לראות אותך אחרי.

 

אם תחשבי שמטרת הצוות שלך יהיה הכי טוב וגם לתינוק שלך אז תגיעי ללידה במחשבה טובה ויהיה לך טוב עם הצוות אבל כשמראש יש התנגדות לצוות את לא תקבלי מהם כלום ועדיף שתלדי בבית, לבדך-עם הדולה.

אני לא חושבת שהבנת אותי נכוןחילזון 123

כן את צודקת ההחלטה היא תמיד שלי.

 

אבל כולנו יודעים שאשה בלידה לא תמיד יכולה לנהל הכל לבד נכון?

לפעמים בצירים קשה לדבר ולהסביר מה אני רוצה וכו' נכון?

אז נהוג שיש ליולדת מלווה שעוזר לה ומתווך נכון?

בדר"כ זה הבעל? אבל נגיד שהוא לא יכול למלא את התפקיד הזה. נגיד אפילו שהוא לא נמצא בלידה.

למה אי אפשר שזאת תהיה הדולה? מה הקשר לזה שהיא לא יודעת הכל כמו הרופא\אחות? גם הבעל לא מבין כמו הרופא ובכל זאת הוא יכול להגיד ולייעץ ליולדת נכון?

 

ההחלטה שלי זה גם למצוא לי מלווה שיעזור לי (לא יחליט במקומי כמובן) ברגעים שקשה לי להסביר את עצמי.

הצות הרפואי מבין את הקושי שלך ואת המצב בו את נמצאתrinrin

ובד"כ הם יחכו דקה, ישאלו שוב, יסבירו שוב ויתנו לך את האפשרות להתבטא בצורה הנכונה והטובה בשבילך.

 

נכון שצריך מלוה אבל הוא לא הפה שלך!

 

היום המערכת מצריכה את האישה להגיע עם מלוה כי לצערנו אין מיילדת לכל יולדת אלא יש לה כמה יחד (משתדלים 2 ולפעמים כשממש עמוס אז יש גם 3).

 

המיילדת לומדת את כל דרכי התמודדות עם הלידה, הכאבים ואפשרויות הטיפול גם הלא תרופתיות, הלימודים לא קלים ואפילו ארוכים,יותר מדולה ואם האישה רק תבקש מעט תמצא עזרה נכונה כמו שהיא רוצה.

 

 

 

 

לא יודעת עד כמה נכחת בלידותיוקטנה

אבל מתוך הנחה שיצא לך כבר להיות נוכחת - 

כמה פעמים יצא לך לשמוע את הצוות שואל את האישה:

1. את רוצה לעלות על המיטה?

2. את רוצה אינפוזיה?

3. את רוצה שנבדוק פתיחה עכשיו?

4. את רוצה מוניטור רציף או לסירוגין?

5. את רוצה לנסות "ווקינג אפידורל"? (ואז את ההסבר לאישה אודותיו)

6. את רוצה שנפקע לך עכשיו את המים?

וכיו"ב... 

(בדרך כלל כל הנ"ל ואחרים מוצגים לאישה כעובדה: "עכשיו תעלי למיטה/נשים לך אינפוזיה/נבודק פתיחה" וכן הלאה) 

דווקא אותי שאלו, אבל לא הצלחתי לחשוב (שלב המעבר..)אנונימי (פותח)

שאלו אותי אם אני רוצה אפידורל, אם אני רוצה שיפקעו את המים, אם אני רוצה אינפוזיה...

להכל עניתי "לא יודעעעעת!!"

 

 

לפעמים קשה להחליט תוך כדי הלידה, וצריך מישהו שיזכיר לך מה רצית.

חחח D:יוקטנה
אז יותר מתאים חברה טובה..יפעת1

או הכנה טובה שתדעי מה טוב עבורך,ובדר"כ שוב הם ירצו לשמוע רק את קולך.המום

ברור שהצוות לא לרעת היולדת,אבלמה'

הרבה פעמים הצוות עובד לפי הדרכים הרגילות והנהלים הרפואים שהוא מכיר ולא תמיד מקשיב לצרכים השונים של היולדת.ולצערי נשים יכולות לסבול לא מעט מנהלים רפואיים שיכולים לגרום לסבל מיותר ואפילו נזק ,שעם קצת סבלנות והקשבה לאישה וקצב האישי של הגוף שלה,היה נמנע.ואפשר ללדת אחרת.הרבה דורות ילדו לא בשכיבה על הגב ובסבלנות לגוף,נכון שב"ה יש היום הרבה קידמה ורפואה שעוזרת ומצילה,אבל לא צריך לזלזל בכל מה שהיה.יש לי עוד הרבה מה לומר על זה אבל כרגע הבית קורא לי חיוך

רינרין, הלואי שזה היה ככה!כרובי

האידאל הוא שטובת היולדת והתינוק יהיו בראש מעייניהם של הצוות הרפואי,

ובעז"ה כשאת תהיי מילדת, את תהיי מהסוג הזה, שמכבד את היולדת ונותן לה את הכבוד והמקום הראוי,

אבל בינתיים, אנחנו שומעות וחוות יותר מידי את ההפך,

ותאמיני לי שאני משתדלת מאוד בלידה ליצור קשר טוב ותקשורתי עם המילדת, ובכל אופן,

לצערי, אני יוצאת לא פעם עם טעם מריר מהלידה, בגלל הצוות.

התחושה הכללית שלי כשאני באה ללידה, היא שעכשיו אני צריכה להיות דרוכה ולעמוד על המשמר שלא יעשו לי משהו שאני לא מעוניינת בו.

קשה לפתח ככה לידה נורמלית, כשהראש עסוק ב'איך להסביר את עצמי ככה שיסכימו למה שאני רוצה'.

הלידה הכי כיפית שלי היתה עם מילדת שהכריזה כשנכנסה לחדר 'את הקובעת פה, אני לא נוגעת בך, זו הלידה שלך! אני אעשה רק מה שאת רוצה'.

אבל, זה יוצא דופן, בדרך כלל התחושה היא של חוסר אמינות, רוצים לזרז את התהליך, להחליט בשבילי, ושלא אהיה מידי חכמה ואפריע.

 

נראה לי שהיא כבר מיילדת חילזון 123
מסכימה עם כל מילה (לצערי)מה'

נכון שבכל מקום ובכל נושא יש כל מיני אנשים,נחמדים יותר ופחות,וצריך להתמודד עם מי שיש,אבל בחדר לידה ובעניני רפואה בכלל, אני חושבת, שזה אפילו קריטי,היחס וההקשבה לחולה.

כמו שברור לחברות הפלאפון שאם הצוות שלהם לא אדיב ויעיל אז הם יכולים לאבד נתח נכבד מהלקוחות שלהם,ככה גם בתי חולים ובפרט מח' יולדות,צריכים לדאוג קודם כל לצורת העבודה והיחס של הצוות שלהם.

בע"ה מקווה שעד שהילדות שלנו יגדלו ,העניינים ישתנו ויקבלו כל יולדת כמו 'לקוחה כבדה באמת' צוחק

רין רין עם כל הכבוד שאני רוחשת לך יש לי מה לאמרנעמה ושירה

לא הכל מתחיל ונגמר במויטור לא מוניטור בלידה האחרונה כפי שאת מכירה את ההסטוריה שלי באתי עם המעקב הריון מ-פ-ו-ר-ט ובהמלצתך עוד עם בדיקות דם כמה ימים ולפני ודף מודבק על המעקב עם אותיות גדולות ואדומות על המצב הבריאותי שלי על מנת שלא יעשו את הפאדיחה שעשו בלידה הקודמת וכ"כ סבלתי מכאבים בסוף והן זה לא ריגש אותן שאלו אותי את כל מה כתוב בצורה ברורה במעקב הריון ובקשתי וחזרתי וביקשתי ברגע שיש לי ציר אל תפנו אלי בעלי גם נמצא תשאלו אותו אבל לא זה לא עניין אום הן רצו לשמוע את זה ממני עד שממש 0 ואת יודעת שאני אסרטיביצת כשאני רוצה ) זה עבר כל גבול וממש אבל ממש כעסתי עליהם ואפילו בעלי התערב כשראה שהן אנטיפטיות בצורה משוועת .

אם זה לא היהכ" כ קיצוני לא היתי כותבת את זה !

 

לא הכל מתחיל ונגמר בצד המקצועי יש גם דברים שקשורים נוחיות של האישה כדי שיהיה לה טוב וקל יותר ללדת ולא תמיד רואים מולם את היולדת אלא רק את תהליך הלידה !

אז נכון הן חסר כח אדם, יש לחץ הן כבר ראו.... לידות אבל עדיין אם לא יהיה את אותו אחד /אחת שכן יעמוד על הדברים הקטנים/השוליים בעיניהם שחשובים לאישה ע"מ שהלידה שלה תהיה יעילה יותר היא יכולה לסבול !

 

אני לא חושבת שהצוות חושב לרעתי אבל גם לעיתים לא כ"כ רחוקות לא רואה את האישה שנמצאת בתוך הלידה !

לצערי .....

 

הדולה כן מייעצת,כל הזמן.יפעת1

אבל יש מצבים שהרופא והמיילדת אומרים משהו והיולדת מסתכלת ומחכה לתשובת הדולה,

במצב כזה הרופאים לא אוהבים לראות ובצדק,הם למדו רפואה ובסך הכל הם לא רוצים לרעתינו ברוב המקרים.

אז שוב כשאני מלווה זוג/אישה אני מבהירה לה את העניין, ולפעמיים בצירי לחץ לדוג' אני ממש לוחשת לה באוזן.

רוב הזמן אנחנו במילא לבד בחדר לידה.

הדולה נותנת המון כח וביטחון ליולדתאמאקנגורו

בעצם הנוכחות שלה. היולדת שואבת ממנה תחושת ביטחון שהיא לא לבד מול המערכת, מול המצב בו היא נמצאת, וזה נותן לה הרבה פעמים כח להיות אסרטיבית בעצמה. אנחנו כדולות לא יכולות לשמש כפה ליולדת- אבל בהחלט יכולות לחזק אותן בעמדתן בעזרת מבט, מגע, ועצם הנוכחות.

כן. יולדות נהיות עצמאיות יותר ואסרטיביות יותר, דוקא כשהן מלוות ע"י ליווי מקצועי ותומך. תחשבו על ההגיון- להיות לבד מול מערכת זרה או להיות מלווה ונתמכת ע"י אישה אוהבת, שהיא גם מכירה את המערכת ומשדרת לך ביטחון ועצמה.

מנסיוני- אני חושבת שדולה יכולה להועיל בהחלט בנושא הזה, אבל בהחלט לא לדבר במקום היולדת.

 

 

 

 

 

 

אני חושבת קצת שונהmoriayi

לפי מה שאת מתארת, לדעתי דולה יכולה מאוד לעזור לך. 

אני לא רציתי אפידורל, והדולה מאוד עזרה לי לעמוד על שלי גם כשהמילדת ניסתה לשכנע אותי לקחת, ואני אסירת תודה לה על כך (לדולה),  היא פשוט לחשה לי באוזן שאני לא רוצה...

כי באמת תוך כדי הצירים מאוד קשה להיות אסרטיבים.

ונראה לי שזה כן התפקיד של הדולה, לעזור ליולדת לממש את רצונותיה, גם אם הם נגד הצוות הרפואי.

ואגב, הדולה שהיתה לי היא מאוד מוכרת ואהובה בבית החולים שילדתי, כי היא יודעת לעשות זאת בצורה זורמת עם הצוות ולא נגדם, וזה לדעתי אחת הכישורים הכי חשובים בדולה, שתדע לזרום עם הצוות ולדאוג ליולדת.

 

בהצלחה!

בוודאי שיכולה לעזור.יפעת1

כמו שמוריה חשבה,אבל חשוב לעשות זאת בענווה

ולא מול הצוות,כתבתי שאפשר ללחוש באוזן.

ובאמת רוב הזמן אנחנו לבד בחדרי לידה.

לגבי אפידורל דולה באמת עוזרת לעבור את הלידה ללא משככי כאבים.

אבל זה שלא יבדקו אותה היולדת צריכה להיות אסרטיבית.

לגבי ללחוץ לפני הזמן אני תמיד מזכירה ליולדות שלי רק כשאתן מרגישות צורך ללחוץ רק אז ללחוץ,להיות קשובה לגופך.

יש לפעמיים מצב בפתיחה מלאה שאין צירים איזה חצי שעה והגוף אוגר כח.

 

הייתי דואגת שמשהו יהיה איתי וידבר במקומינעמה ושירה

תכיני את עצמך מה חשוב לך ועל מה את רוצה להתעקש תכיני את המלווים איתך

אני כמעט בדיוק כמוך רק שאני כן אסרטיבית וכשכואב לי ולא מתייחסים שאישה שמולם אלא מתייחסים אלי כאל חפץ אני יודעת להשמיע את דעתי נחרצות אבל בלידה האחרונה ניסיתי וככה שהייתי נחרצת זה לא עזר ובעלי כבר ראה שהמיילדות חצו קו אדום והתערב .

 

בדר"כ ב"ה שחמתי הצדיקה מצטרפת ומבקשת בשבילי את הכל

חשוב שיהיה לך מישהי שבגישה שלך שמבינה אותך ואת סומכת עליה

 

אני בלידה הרביעית (אחת לפני זאתי ) תאמתי עם דולה מקצועית ממש אחרי שניסיתי לקחת דולה בסתז ולא התחברתי אליה . ואז הדולה ביקשה שאודיעלה שאני מתחילה צירים ולא כשאני יוצא ואני הודעתי לה כשהייתי עם רגל בדלת לבי"ח והיא הייתה בצפת... אז כמובן שהיא נתנה לי טיפים בטלפון אבל ילדתי בלעדיה 

ב"ה שהסגתי אותה בחינם כך שלא היה לי מה לבא אליה בטענות בכלל.....

 

אבל כל מה שאמרתי לך זה רק בתנאי שאת באמת מוכנה נפשית וגופנית כי אני בלידה הראשונה חשבתי שאני גבורה ואסתדר לבד וסבלתי וסבלתי ושוועתי לעזרה שלא קיבלתי .... וזה היה חבל

 

ברכה והצלחה בכל החלטה

 לידה קלה ומבורכת

עם המון שמחה ונחת

 

 

אין כמו אמאאנונימי (פותח)

אין כמואמא שמלווה בלידה . יש לה ניסיון(אמנם מוגבל) שהיא מאוד אוהבת אותך ואכפת לה ממך , אפילו אם היו לכם מריבות וחילוקי דעות, ואפילו אם היא מעירהכל הזמן , היא הכי מבינה אותך, ודואגת לך.

מנסיוןאנונימי (פותח)

לא לקחתי דולה ללידה אבל כשהגעתי לביה"ח היתה שם דולה מתנדבת שעשתה לי עיסוי בגב- זה ממש ממש עזר לכאב של הצירים!! היא יצאה לרגע מהחדר ופתאום כשהיא לא היתה הכאב היה חזק פי 100.. בקיצור היא ממש עזרה לי! לפני כן לא האמנתי שזה באמת עוזר לכאב חשבתי- כשכואב כ"כ מה כבר יכול לעזור? אבל עובדה... וגם הייתי בטוחה שארצה להיות לבד ושלא יעזו לגעת בי. באמת- אם היו מלטפים אותי הייתי מתחרפנת אבל המגע העמוק דווקא עזר! מומלץ....

תודה על כל התגובות,צדיקותמה'אחרונה

עדיין מתלבטת,אבל לפחות יש לי עוד זמן,ובינתיים הוספתם לי הרבה נקודות למחשבה.

רק היום נולדו לנו  בישוב עוד שני חמודים בן ובת (לא תאומים,לשתי משפחות) ובכלל פה צוחקים שהילדים פה ב"ה באים כמו פופקורן (כמעט כל שבוע,גג שבועיים, יש יולדת) אז מקווה שלכולן (ולי בתוכן) זה באמת יבוא בקלות וחשק..ממש כמו פופקורן קורץ.

 

 

                                              תודה מתוקות פרח

אני רוצה לדעת אם זה הגיוני ההוצאות של הסופר שלנובכינוי אחר

ראיתי שיוצא לנו בין 3500 ל4300 ש''ח לחודש כולל טיטולים חומרי נקיון.

זה הגיוני סכום כזה למשפחה של 6 נפשות?

הורים ו4 ילדים.

אם מתאים לכן אשמח שתכתוב כמה אתם מוציאות.


(אני מפה בניק אחר)

פעם מצאתי מקור רשמי עכשיו לא מצאתידיאן ד.

וגם לא ממש היה לי זמן לחפש.

 

אבל שאלתי את ג'מיני וזה מה שענה לי:

 

מה עלות מזון לנפש בישראל לשבוע? הכוונה לקניות בסופר

 

 

 

בישראל, עלות המזון הממוצעת לנפש בשבוע (עבור קניות בסופרמרקט בלבד, ללא מסעדות ובתי קפה) נעה בדרך כלל בין 150 ש"ח ל-250 ש"ח.

הטווח הרחב הזה תלוי במידה רבה ברמת התקציב ובהרגלי התזונה:

חלוקה לפי רמות תקציב (לנפש בשבוע)

תקציב חסכוני / בסיסי (כ-150 ש"ח): מבוסס בעיקר על מוצרי יסוד, מותגי הבית של הרשתות, ירקות ופירות עונתיים, פחמימות פשוטות (אורז, פסטה, לחם אחיד) ומקורות חלבון זולים יותר (ביצים, עוף, קטניות). ברמת התקציב הזו ממעטים לקנות מזון מעובד, חטיפים, או נתחי בשר ודגים יקרים.

תקציב ממוצע ומאוזן (כ-200 ש"ח): הסל הישראלי הטיפוסי. כולל שילוב קבוע של מוצרי חלב, מגוון רחב יותר של ירקות ופירות, עוף, בשר טחון, דגים קפואים, ומעט פינוקים או מוצרים ממותגים.

תקציב משודרג / דגש על בריאות וחלבון (250 ש"ח ומעלה): סל שכולל נתחי בשר ודגים טריים (כמו סלמון או בקר), מוצרים ייעודיים (כמו יוגורטים מועשרי חלבון, גבינות קשות, מוצרים ללא גלוטן או תחליפי חלב), וקניות ברשתות נוחות יקרות או באונליין.

 

גורמים משמעותיים שמשנים את המשוואה

⚖️ אפקט הגודל (יתרון לגודל): העלות לנפש יורדת ככל שמשק הבית גדל. במשפחה עם ילדים, קנייה מרוכזת של אריזות חיסכון ובישול ביתי בכמויות גדולות מורידים את העלות הממוצעת לנפש באופן משמעותי לעומת אדם שמנהל משק בית לבדו (רווקים או זוגות נוטים להוציא משמעותית יותר לנפש עקב בלאי ובזבוז מזון).

איפה קונים: קנייה ברשתות הדיסקאונט הגדולות (כמו רמי לוי, אושר עד, יוחננוף וכדומה) לעומת רשתות עירוניות ("סופר שכונתי") יכולה לחסוך בין 15% ל-30% מעלות הסל.

קניות באונליין: הזמנות באינטרנט לרוב יקרות יותר בגלל דמי המשלוח ומחסור במבצעים נקודתיים שיש ברצפת המכירה, אך הן מסייעות לעיתים להיצמד לרשימה מדויקת ולמנוע קניות אימפולסיביות.

בזבוז מזון: על פי נתוני לקט ישראל, משק בית ממוצע משליך לפח כ-20% מהמזון שהוא קונה. תכנון נכון של התפריט השבועי וניהול מלאי במקרר ובמזווה הם הכלים האפקטיביים ביותר להורדת העלות השבועית.

 

תביא לי מקורות מידע שמביאים את הנתון שהבאת

 

 

 

הנתונים שהצגתי מבוססים על שילוב של שני מקורות רשמיים בישראל, שממחישים את הפער בין ההוצאה בפועל של משפחות לבין העלות של סל תזונתי מומלץ ובריא.

המקורות המרכזיים שממנו נגזרים המספרים (בחישוב ומעבר מעלות חודשית למשפחה לעלות שבועית לנפש):

 

1. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) – סקר הוצאות משק הבית

הלמ"ס מפרסמת באופן שוטף את מדדי ההוצאות של משקי הבית בישראל.

הנתון היבש: על פי סקרי ההוצאות האחרונים, משק בית ממוצע בישראל (המונה כ-3.2 נפשות) מוציא כ-2,600 עד 2,800 ש"ח בחודש על קניות מזון בסופרמרקט ובמכולות (לא כולל יציאות למסעדות).

הגזירה השבועית לנפש: אם נחלק את ההוצאה החודשית המשפחתית הזו במספר הנפשות הממוצע וב-4.3 שבועות בחודש, נקבל כ-180 עד 200 ש"ח לנפש בשבוע. זהו בדיוק "התקציב הממוצע והמאוזן" שמופיע בנתונים.

 

2. משרד הבריאות – "סל המזון המומלץ והבריא"

משרד הבריאות, בשיתוף עם המועצה הלאומית לביטחון תזונתי, בנה מודל קבוע הבוחן כמה עולה למשפחה בישראל לאכול בריא (על פי הנחיות התזונה הלאומיות – "קשת התזונה החדשה"). הסל הזה מנוטר כלכלית באופן תקופתי כדי לבדוק את יוקר המחיה.

הנתון היבש: העלות החודשית הממוצעת להרכבת סל המזון הבריא הבסיסי ביותר (המבוסס על קטניות, דגנים מלאים, ירקות, פירות, מוצרי חלב בסיסיים ועוף) נעה סביב ה-800 עד 900 ש"ח למבוגר לחודש.

הגזירה השבועית לנפש: חלוקה של העלות הזו ב-4.3 שבועות מניבה כ-185 עד 210 ש"ח בשבוע עבור סל בסיסי בריא. כאשר משדרגים את הסל למוצרים מועשרי חלבון, נתחי דגים טריים (כמו סלמון) או מוצרים ללא גלוטן ותחליפים, העלות מטפסת בקלות לטווח של 250 ש"ח ומעלה בשבוע.

 

מקור משלים: נתוני "לקט ישראל" על אובדן מזון

הנתון לגבי הבזבוז (שמשפיע ישירות על העלות האפקטיבית של הסל) מגיע מדו"ח אובדן המזון הלאומי של ארגון "לקט ישראל" (בשיתוף BDO), המראה בעקביות כי משפחה ישראלית ממוצעת משליכה לפח מזון בשווי של אלפי שקלים בשנה – מה ששווה ערך לכ-20% מכספי קניות המזון שהולכים לאיבוד, בעיקר בקטגוריות של ירקות, פירות ומזון מבושל.

בעקבות השרשור על הסכום הוצאה בקניותאונמר

של @בכינוי אחר (תודה לך)

שאלת המשך נוספת למי שיש לה כח -

 

כשאתם רוצים לצמצם כי אתם מבינים בההוצאה גדולה מידי,

לא דווקא של מזון, כל ההוצאה שלכם בכללי.

מאיפה מתחילים?

 

אנחנו לגמרי מפרגנים לעצמנו וקונים כל דבר שרוצים. וזה מצטבר.

הדרך היחידה היא להגיד לעצמי 'לא את לא יכולה היום לצאת עם חברות כי חארם על ה200 שקל'? או שיש דרך אחרת ואני לא מבינה?

לא באלי לחיות ככה.

לא באלי לחיות עם להגיד לעצמי לא.

אבל אולי אין מנוס.

 

תודה!!

אצלנו מקובל שחברה אומרתנעמי28

בוא נצא למשהו קטן כי חרגתי מהתקציב החודש.

לגיטימי ויושבים לגלידה או קפה או מזמינים הביתה.

לא כל יציאה צריכה להסתיים ב200 שח


וגם אם זה לא בשיח שלכן, כנראה שאם תפתחי את זה, זה יתן להן להרגיש גם בנוח.


וזה לא מצביע על חוסר, מצביע על התנהלות מחושבת.

כשאתן רוצות לצאת לערב בנות / הופעה -רבותבנות

מה תעשו?


סבתא שלי רוצה שנצא ביחד להופעה

בסגנון של הצגה / מחזמר / זמרת

אבל אנחנו פשוט לא מוצאות משהו רלוונטי 😯


אולי יש לכן רעיונות בשבילנו??

סגנון דתי לאומי דוס

(עדיפות לראשלצ ודרומה אבל תכלס נזרום)

אה... וצריך להיות רלוונטי לגילאי 16-76

יש לנו סיכוי?? 🥴

וואו טובה! תודה רבה!!רבותבנות
תכלס איך מתגברים על קנאה או רצון חזק מאוד למשהובקרוב ממש

יש לי נושא שיש לי בו חולשה מסוימת.

הייתי מאוד רוצה משהו מסוים

עד כדי כך שזה גורם לי ממש לקנאה

ואני מרגישה שזה משתלט עלי ויוצר לי תחושה לא נעימה של קנאה וחוסר פרגון

יש לי מצב רוח לא טוב

ויותר ממה שהנושא מציק לי

מציק לי שככה אני מקנאה.


איך אפשר לעבוד על עצמי כדי לא להגיע לקנאה ?

זה בזמנים מסוימים יכול ממש להשתלט עלי

לוקח לי חודש חודשיים להרגע מהמצב הזה .

וכל פעם שאני מרגישה שזה הולך להגיע אני נכנסת לחרדה ולחץ מהמצב.


בבקשה תעזרו לי 

תלוי מה הנושאכל היופי

והאם הוא בשליטתך או לא.


קנאה לרוב מגיעה כשחסר לנו משהו, וזה מאוד תלוי מה העניין כדי לדעת איך להתמודד, להתמקד ביש או לרפא את הפצע הרגשי שמפעיל אותך ככה.


נניח אם את מקנאה שבמי שיש לה תמיכה מההורים ולך אין, אבל ההורים שלך בסך הכול נורמטיביים ואוהבים אותך (או היו ואינם בחיים) אפשר להתמקד שוב ושוב ביש, במה שכן היה, בטוב שהם הביאו לך.

אם ההורים לא נורמטיביים או אוהבים, וטיפסת החוצה לבנות את עצמך לבד אבל זה עדיין משהו שממש קשוח לך ומלווה אותך (מן הסתם, נושא משמעותי מאוד) כדאי ללכת לטיפול רגשי לעבד את האין שלך.


אותו דבר בכסף, אם יש לך עבודה והכנסות אבל בדוחק ומסביב יש שפע, או אם הגעת ממשפחה ענייה והכסף גורם לך למצוקה.

או נניח ילדים (נניח אם יש לך שלושה וחלמת על משפחה מרובת ילדים, או אם אין לך ילדים - מן הסתם מצב קצת אחר ודורש התמודדות אחרת) 

חושבתאיזמרגד1

נראה לי פשוט לקבל את זה שאת מקנאה. זה בסדר שאת רוצה מה שאת רוצה.

ובמקביל- להפריד בין הרצון שלך לחוסר פרגון, כי אם זה משהו טוב אז זה משמח שיש אותו לכל מיני אנשים אחרים, וזה שיש להם לא מוריד ממך או מהרצון שלך...

ולגבי החוסר האובייקטבי- אם זה משהו שיש לך מה לעשות ואיך לקדם אותו, ממש לשבת ולחשוב על זה איך את מקדמת ומה. יותר קל כשאת יכולה לעשות משהו קונקרטי לגבי זה.

ואם אין מה לעשות אז פשוט לנסות לקבל את זה (אולי בטיפול. זה נשמע משהו שממש משמעותי בחיים שלך ואולי יהיה קל יותר עם עזרה חיצונית.) לקבל את זה שזה לא יקרה, אולי אף פעם לא. וזה בסדר לכאוב את זה שחסר לך.

ניסחת טוב ממניכל היופי
להשתמש בזה להנעה לפעולהנעמי28

ולא להתבחבש האם הרגש הזה טוב או לא.


קנאה היא אנושית ולגיטימית ויכולה לעזור לנו בחיים להבין באלה נקודות בחיים שלנו אנחנו רוצות להשתפר.


האשמה על הרגש וההלקאה רק עושים ממנה יותר אישיו ממה שהיא.

תקבלי את זה שאת מקנאה.

(אם זה בגלל רשתות חברתיות, אז לסגור, הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי)


ושתי פעולות טכניות שעוזרות

1- להפריד בין האדם שמקנאים בו לבין הדבר שמקנאים בו - אני לא מקנאה ב"רחלי" אני מקנאה בזוגיות טובה ומפרגנת.

2- להחמיא ולפרגן לאותו אדם למרות הקנאה

אני רואה בקנאהoo

דבר טוב

זו מראה למשהו שאני ממש רוצה ואין לי

זה רגע של מודעות טהורה

כי הגוף לא משקר


אני מאמינה שאפשר להשיג כל דבר אם באמת רוצים

לכן אם מגיע רגש כזה

אני מחדדת לעצמי מה אני רוצה להשיג

ומתכננת את הדרך לעשות את זה

גם אם זו דרך ארוכה 

אני מגיבה לכולןבקרוב ממש

הקנאה נובעת מחוסר שיש לי משהו שהוא יותר פיזי/כלכלי

כמו בית יותר גדול (יש לנו דירה משלנו בה מסודרת ויש בה מספיק חדרים לכולם אבל עדיין נניח אני מרגישה ובצדק שהסלון קטן לי ואם אחד מבני המשפחה יעבור דירה זה יהיה לי ניסיון ממש קשה. או נניח חופשות משפחתיות יש הרבה מסביבי שנוסעים לחול לדוגמא. יש לי יכולת כלכלית *אולי* לסוע לחול אבל אני לא נוסעת מסיבות אישיות שמונעות ממני וזה מפריע לי וקשה לי. או נניח שאני רוצה לסוע לחול רק עם בעלי אבל הוא פחות בקטע לעזוב את הילדים לבד לבד ולסוע (ילדים גדולים בלי קשר נראה לי מוגזם לעזוב לכמה ימים את הבית)

יש לי בה המון יש

ולא ברור לי למה ככה קשה לי עם האין

וזה כל הזמן מסביבי ולפעמים בתקופות מסוימות זה ביתר שאת

נניח בחופש שהרבה מסביב נוסעים לחול ואנחנו לא.

אני לא מצליחה להכניס לראש

הכל בסדר יש לך משפחה בריאה וילדים מהממים ובריאין בה תגידי אלף פעם תודה תתמקדי בחופש פה וגמרנו


* זה לא תמיד דברים כאלו לא ברי השגה. אבל אני לא הפקטור היחיד בתמונה יש עוד שיקולים ומרגיש לי כאילו יש לי בעיה עם עצמי ואני לא שמחה אפעם במה שיש לי ומי מבטיח לי שאחרי שהחליט שלמרות הכל נניח נוסעים לחול אז אני ירגע (במחשבה שלי כן אבל במציאות אולי יהיה לי דברים אחרים להתלונן עליהם)

* אני לא משתפת אפחד ברצונות שלי. בעלי יודע שהייתי רוצה אבל הוא לא מתרגש כי יודע שזה המצב ומקבל אותו בצורה פרקטית וגם זה טוב לו כי בגדול נניח שוב לנושא חול הוא היה מעדיף מראש שלא להתחיל עם זה בכלל.

* באתי מבית עם מושגים הרבה יותר גדולים. חייתי בבית גדול וכל היכולות הכלכליות ורמת החיים היתה הרבה יותר גבוה משל בעלי. אני כבר שניים לא חיה ככה אני לא נשואה לא שנה וגם לא 10 שנים אלא הרבה הרבה יותר. כל השנים ויתרתי והיה לי קשה. אבל אני מרגישה שהכל שעובר הזמן העומס מצטבר ואני לא מצליחה להתמודד איתו

* אני מפרגנת בה לכולם סביבי (ככה אני מרגישה) הקושי שלי הוא מול עצמי

ולדעתי גם הילדים מרגישים את זה וזה משפיע גם עליהם.

* אני לא מצליחה לקבל את זה שזה המצב

* מותר להתפלל על זה ? שיהיה לי כל מה שאני רוצה ? זה נשמע לי ככ ריקני


קנאהoo

על רקע כלכלי

בעיניי היא הכי פשוטה לפתרון

כי לעשות כסף

לשים מטרה כזו בסדר עדיפות גבוה

זה לא מאד קשה

ואז יש מספיק כסף למה שרוצים


לנסוע לחו"ל אפשר עם חברה/ משפחה לא חייבים באופן זוגי


לפעמים צריך להבין את שורש הרצון והקנאה ולתת לשורש פתרון 

לגבי הסוף , מותר להתפלל על הכל לפני ה'!נפש חיה.

דבר שני , אני חושבת שדווקא השינוי מגמה שאת חווה- הגישה של "בית גדול, מושגים גדולים" לעומת הגישה העכשווית של מה שקיים לך במציאות היום, זה גורם לך לחדד את ההבנה של מה את רוצה באמת/מה היית רוצה באמת.


אני חושבת שקנאה (לפחות מעצמי אני יודעת לומר) זה לא דבר רע. הקנאה יכולה לדרבן אתנו לשינוי כדי ליצור את מה שאנחנו רוצים. וככה כל אחד מתפתח מהזווית שלו וממילא יש מצב של           "קנאת סופרים תרבה חכמה"

הקנאה הופכת להיות רעה כשהיא משפיעה עלינו רע- מלמדת אתנו להיות נרגנים/לא מקבלים את עצמנו/ לא מרוצים מעצמינו או מחלקנו בעולם/ צרי עין כלפי אחרים והצלחותיהם.

וזה אולי גם מה שגורם לרדוף אחרי עצמינו בנסיון להצליח כמו/ להשיג את ... כמוהו/ להוציא את העיניים לשני כדי להראות ש"גם לנו יש", וחוסר נוחות כללי עם עצמינו/ העולם.


אני כותבת פה על עצמי, את מוזמנת לקחת לך מה שיועיל לך.  

מה שעוזר לי - זה להתמקד קודם כל במה שיש לי כרגע (לא מה שטוב וברור לי שקיים טכנית, התמקדות בחוזקות ואיכויות שקיימות בי תמיד ולא תלויות בשום מצב גשמי) ולנסות לראות איך אני מתקדמת לאט לאט  בעזרת אותן איכויות ליעד שאני רוצה.


דבר נוסף שעוזר לי

זה פשוט להתפלל, לדבר על זה עם ה' ולפרט לו- תודה על מה שיש עד עכשיו, ואחרכך ממש לפרט לו מה אני רוצה שיהיה לי ולמה. ולומר לו "אתה מכיר אותי. אתה יודע שאני לא מבקשת סתם . תעזור לי עם המידה הזאת שקשה לי, תתן לי כוח ויכולת, זה לא רק בשביל הבניין הפרטי שלי, זה למען כבוד שמיים! "  


וגם לצייר במחשבה את החזון של הדבר שאני רוצה מאוד. זה גם עוזר לי ואני רואה מזה התקדמויות.  

תנסי לעשות ברור יותר ממוקדנעמי28

מה בדיוק חסר לך.

החופשה בחו"ל שחזרת עליה - כתבת אפילו שאולי זה כן מתאפשר אבל בעלך מתנגד להשאיר את הילדים.

אולי שם הנקודה?


אולי מה שמפריע לך זה החלטות בחיים שמישהו מחליט בשבילך ואת לא לגמרי שלמה איתן או החלטות שמנוהלות יותר מדי ע"י רגשות שליליים כמו אשמה, ויש לך חוסר השלמה איתן.


אולי את פשוט רוצה זמן וחופשה לבד עם בעלך?

אולי חופשה בארץ תספיק? (לפעמים בארץ יקר יותר מחו"ל)


אז דבר ראשוןאיזמרגד1

לקבל את הקנאה. מותר לרצות הכל גם אם זה לא הגיוני או לא מסתדר וגם אם יש לך המון דברים אחרים שכן קיימים.

ודבר שני- לנסות לבחור

זה נשמע שיש הרבה בחירות שאת מתבאסת עליהם. אז לנסות לפתוח עם עצמך את ההחלטות שוב ולראות- יש איך לשנות את ההחלטות? אם לא, מה הסיבות שהחלטת אותם?

כאילו מבחינתי יש הרבה דברים שאני מרגישה שאני חייבת לעשות, ואז כשאני חושבת על זה אני מבינה שזה בחירה- נניח בחירה לכבד את הרצון של בעלי, או לחיות יותר בנחת אבל עם יותר לחץ כלכלי, או סתם שקט כשאני מרשה לילדים ממתק כדי שלא יבכו עכשיו חצי שעה😅 כאלה החלטות. ואז כשאני מבינה שאני לא חייבת אלא בוחרת בזה, יותר קל לי להשלים עם ההחלטות. וכמובן יש דברים שאפשר לשנות. אולי שווה לך לנסות את זה.

אני אגיד מה עוזר ליכל היופי

לא בטוח שזה רלוונטי לך אבל זה הכי חזק מבחינתי.

לפני כן אני אגיד, שאני ךא טסתי לחו"ל מעולם וסביבי אנשים טסים כל הזמן, פשוט אין לי מספיק וזה מבחינתי יעד לא ריאלי אז אני לא מתכננת שום דבר כזה.

כנ"ל בעוד אספקטים, אם אני קונה לילדים בגדים זה בגלל שהתרווח קצת החודש או שממש כבר חייבים כי הבגדים מרופטים.

בניגוד ל@00 אני לא חושבת שהכי קל בעולם לעשות כסף ולכל אחד יש את הנסיבות שלו.

אבל זו לא הנקודה.


אני מתנדבת תקופה ארוכה אצל מישהי שהחיים שלה קשים מכל אספקט, הבית שלה נראה נורא, הבריאות שלה על הפנים, המשפחה שלה קטנה ולא ממש בקשר וכו'.

אני נהנית ממהתנדבות, כי אני באמת עוזרת לה במה שהיא צריכה.

אבל בעיקר חוזרת הביתה ומרגישה עשירה מופלגת.

זה יותר טוב מכל שינון שאשנן לעצמי.

החוויה, ולא השכל, עוזרים לי לשמוח בדירה המאוד ממוצעת עד קטנה שיש לי, אז מה אם המטבח מתפרק והבית מבולגן, יחסית למה שיש אצלה הבית שלי הוא ארמון.

אני כמובן שואפת שגם לה יהיה ארמון ועוזרת במה שאפשר (לא בכסף כי אין לי, אם תרציי אסביר קצת יותר בפרטי) ועדיין ההמחשה הזו מול העיניים כמה יש לי, עוזרת כמו חיסון כשהקולגות שלי טסים פעם אחר פעם לכל מיני חופשות בחו"ל, ובוכים שאירועים משפחתיים קטנים עולים להם הון כי אי אפשר לוותר על כלום (וכמובן אני חוגגת הרבה יותר צנוע כי פשוט אין)...

אשמח לשמוע יותר בפירוטבקרוב ממש
איזו גישה מדהימה.ממתקית
לגבי נקודה אחרונה- אולי להתפלל על כך שלא תקנאי?ממתקית

במקום להתפלל על שיהיה לך כל מה שאת רוצה.
ממש מבינה אותך ממקום של קנאה, אני למשל ממש מקנאה בנשים עם בתים גדולים ומעוצבים. תמיד זה צובט אותי וקשה לי.
דווקא בטסים לחו"ל אני ממש לא מקנאה.
כל אחת והקנאה שלה.
עם הזמן אני פחות מקנאה בבתים גדולים משלי, רואה, מקנאה וזה עובר לי מהר מאשר פעם.
לא יודעת איך... אבל כבר כמה אפשר לקנא?
גם חולמת לשפץ את הבית אז זה מנחם אותי כשאני נזכרת בכך.
אולי תדמייני לך טיול חלומות בחו"ל שכשיתאפשר לך יום אחד תבצעי אותו
וכל פעם כשמישהו יטוס והקנאה תגיעי, תחשבחי לך על הטיול השווה שאת הולכת לעשות ביום מן הימים. זה מרגיע את הנפש, את הקנאה כי אז המוח עסוק בלחזור לדמיין את טיול החלומות שלך ופחות לקנא בטיול החלומות של השכנה שטסה מחאר לחו"ל.

תבררי לעצמך את הרצוןשוקולד פרה.

נשמע שאת לא יודעת בדיוק מה את רוצה, ולכן כשמישהו אחר מגשים את הרצון, פתאום קופצת לה קנאה, שאולי הוא עושה את מה שאת חולמת בסתר.

עשי לך רשימת חלומות משלך.

חלומות קרובים יותר וחלומות יותר רחוקים.

מה נותן לך תקווה ביחס לחלומות האלו.

מה מרחיק אותך וגורם לך לייאוש.

מה הכלים שלך להתמודד עם הייאוש.

וכולי וכולי.

ככל שתבררי לעצמך בתוך עולמך הפנימי- מה את רוצה באמת, רצון נקי שלך מבפנים בלי השפעות מהסביבה

ומה יכול לעזור לך להגשים

את מכאן תמיד תוכלי להתפרסם ולחזור לעצמך

בלי להתפזר מכל מיני מראית עין של אחרים.


לפני כמה זמן היינו באיזה אירוע המוני, ותפסתי שאני מקנאה בנשים יפות יוצר ממני. היה נראה לי דהחיים שלהן דבש מדבש.

ואז הבנתי, שכשאני עסוקה מלהסתכל על אחרות,

הבעיה היא לא הקנאה.

הבעיה היא שאני לא נהנית מהיופי שלי.

כדי להינות מהיופי שלי, אני צריכה. לעשות עבודה. עבודה פנימית של להפסיק להסתכל החוצה.

וזה קל. כי אני רק צריכה להגיד לעצמי משפט אחד

"אני לא מודדת עכשיו מי ייתר ממי כדי שאוכל להינות מהיופי שלי".

כלומר האינטרס שלי הוא לא להסתכל.

ולכן זה קל יותר מאשר איזו שאיפה אידיליה של לשמוח בחלקי.


ככל שתסתכלי החוצה ככה לא תהני ממה שיש לך.

לא תגידי לעצמך איזה כיף שלי יש... שה' ברא אותי עם...

אלא- בטח אצלה יותר שלם, בטח להם יותר טוב

וככה הנאת החיים שלך נפגמת.

אי אפשר להינות מהשפע ככה.

אני מאמינה שהבעיה היא לא החוסר בטיסההמקוריתאחרונה

או בבית גדול יותר, אלא עמוקה יותר

את מרגישה שוויתרת כל השנים. על מה ויתרת? לטובת מה? איזה תועלת חשבת שזה יביא? מה היה קורה לדעתך אם היית מרשה לעצמך לא לוותר?

האם זה נחשב ויתור, או שבחרת בזה?

האם יש דרך לשנות?

הקנאה מציקה לך כנראה כי אנשים אחרים מרגישים חופשיים לעשות דברים לעומתך, שאת מוותרת, והוויתור הזה שאת מרגישה יושב עלייך ובא לידי ביטוי בקנאה אבל בעצם הוא עמוק יותר והיא רק הסימפטום. לדעתי.


ולכן - עוד טיסה או בית גדול יותר לא יפתרו לך את זה לדעתי. כי חופש פנימי להיות מי שאת ולהתנהל בחופשיות (בלי קשר לכסף, זה גם מה אומרים, מה "מותר" לי להרגיש, מה אני רוצה, תקרות זכוכית כאלה וגבולות שאנחנו שמים לנו בראש)  זה דבר שלא קונים בכסף. זה האומץ להביט למציאות בעיניים ולתת לעצמך רשות להביע רצונות ולתפוס מקום.


כמובן שאם דיברתי שטויות - זרקי לפח, הכל טוב

חיבוק♥️

נכון בעיקרון אין דבר העומד בפני הרצוןבקרוב ממש

וכמו שאמרתי

לא תמיד זה שאין לי זה בגלל שאין לי יכולת כלכלית

לפעמים יש דברים אחרים שמונעין (אולי אצל מישהו אחר זה לא היה מונע אבל אצלנו זה כן מונע)

ואני תמיד מתלבטת בין להגיד אני רוצה ואני חייבת ויהי מה

לבין קצת לעבוד על המידות שלי.


אגב לא כל יעד כלכלי הוא תמיד מושג

פרנסה זה אחד המפתחות של הקבה

אני מאמינה שחובה לעשות השתדלות

אבל גם חובה לדעת שזה לא בשליטתנו והכל מתנת שמיים

אני חושבתoo

שמודעות היא מידה טובה

לחדד מה רוצים ולנסות להגיע ליעד הזה

זה טוב


קנאה שמביאה כעס/ צרות עין/ דברים אחרים שליליים

זה בעייתי

הדרך הנכונה לעבוד על המידה הזו

היא המודעות

המראה לנפש


לגבי הפרנסה

יש לאדם בחירה מספיקה כדי להרוויח מספיק

גם בהתחשב שלא הכל בידו

בעיניי לפחות

בדיוק אתמול שמעתי שיעור של הרב שניאור אשכנזימתואמת

שמדבר על כוחה של הקנאה (בעקבות קנאת קרח במשה ואהרן).

ממליצה לשמוע, יש שם תובנות מיוחדות!

פניני ילדים?shiran30005
שאלתי את.בן ה 3 וחצי- לחמם לך אוכל? שאל אותי "מה עשית"? שאלתי שוב, מה? אמר לי " חודם (קודם) מה עשית אבל?" ... כמה צחקנו, מה הוא מבין מה עשית? בטח למד מהאחים הגדולים חחחח

שאלתי אותו בחזור מהגן מי עשה לך שריטה ביד? אמר "יסק" ,שאלתי שוב, אמר עוד הפעם "יסק" , לקח מלא זמן עד שהבנו שהוא מתכוון ליצחק 😂... מסכן לא הבנו אותו

חחחחחח איזה טעות חמודהשירה_11
הבת שלי אמרה שהיא לא יכולה לעלות לישון כי אין לה כח היא עייפה 🤣🤣🤣🤣🤣
אני כל הזמן עייפה מידי בשביל לעלות למיטה לישון 🤭אולי בקרוב
בן ארבעפילה

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

חחחחחחח קורע 😂אפרסקה
חחח צחקתי בקול... איזה מתוק!!אמא טובה---דיה!
הבן שלי אמר לי בפעם הראשונה שנשאר בצהרוןאוהבת את השבת
כשהוא חזר הוא אומר לי בסוף הגננות לא לקחו אותי לבית לשהם כי אבא בא.. היה בטוח (או חשש) שהמשך הלוז זה שיקחו אותו איתם לבית שלהם...🥲
וואי איזה כוכב D-:רקלתשוהנ
רציתי לקנח לבן שלי את האףהשם שלי

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).


לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

בן 3.5קדם
שאלתי אותו אם כל הילדים בגן הגיעו לטיול עם כובע, והוא ענה: כן. חוץ ממי שלא היה לו...

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

הבן שלי בן כמעט 3 מסתובב בביתאמיץ(ה)

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

איזה הורסתוהה לעצמי
אני מדמיינת את הסיטואציה😅
מתוקיייניק חדש2

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

איזה מתוק 😂אפרסקה
בן ה4 קם ביום שלישי - מה?? הולכים לגן???רבותבנות

היה בטוח שהתחיל החופש

אמרנו לו שכן

הוא: מה? לא! (בטון של מורה שאומרת 'אין על מה לדבר') 😂

כולם מתוקים - לאכול אותםפילה
טרי מהבוקר 😉אולי בקרוב

אני מעירה אותה ואז היא שואלת: אמא איזה יום היום? אמרתי לה חמישי אז היא: למה?

מה זאת אומרת למה 🤣 אמרתי לה כי אתמול היה יום רביעי 😅 חמודה, בת 3 וחצי.. גם לי יהיה סלט ממרח הימים השבוע 🫣

חייבת! טרי מהיום!פצלשהריוןאחרונה

לקחתי אותו לרופא כי חשדתי שהאדום שיש לו בישבן זה פטריה. ובדרך הסברתי לו קצת לאן הולכים וקצת על מוגנות.

בזמן שמחכים לרופא הוא מצהיר בקולי קולות: תכף אני מיכנס לרופא כי יש לי אדום בטיטול. לא שורף. שורף קסת. (קצת). טוב שלא פירט יותר בהרחבה!! 🤭

אח''כ הוא התחיל לתאר כל אחד שהיה שם ומה הוא עושה: "יש שם איש. יש לו סיכה. מה הוא עושה (כולו בדרמטיןת)? הוא מספר בטלפון!!

ואז היתה שם מישהי שצלעה: הוא: היא הולכת ככה ( ומחקה אותה)!!! 😅פדיחותת

ואתמול אמר לי: קפצנו במיים!

אז שאלתי אותו: מי? אתה או איקסית?

הוא: "שתיכם!" 

נעלי צעד ראשוןרקאני

איפה קונים?

כמה משלמים?

מה צריך לבדוק?

ואיפה קונים נעליים חגיגיות במידה פיצית?

אני יודעת שהכי חשוב לבדוק שהסולייה גמישה. תנסי לקפאביגיל ##

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

אני קניתי בפאפאיהאיזמרגד1

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

תודה!רקאני
אפ את מחפשת נעליים חגיגיות שאמורות לשמשהשקט הזה

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..


אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

אני צריכה גם וגםרקאני

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

אני חושבת שנעלי שבתהשקט הזה
קשה למצוא במידות קטנות. אז הייתי קונה משהו פושט לחתונה, ונעלי צעד ראשון טובות לשאר הזמן, גפ לשבתות. אני חושבת שהתחלתי למצוא נעלי בובה לבנות שלי רק ממידה 21 כזה..

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.


אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

תודהרקאני

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

 

קניתי בנמרוד נעליים חגיגיות אבל יותר לבניםמעיין34
צבע חום לבן, ולא כמו כל הצעד ראשון שהן צבעוניות כאלה
יש לפאפיהעלמא22

הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.

חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.

לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו

תודה רבה!רקאני

לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?

יש חנותיעל מהדרום
גם וגםעלמא22
את יכולה להתחיל בלהציץ באתר שלהם, זה כבר יתן לך כיוון 
רעיון טוברקאני

תודה!

חגיגיות אני הזמנתי מתוקות ממש משיין, טמותוהה לעצמי

או עלי אקספרס

איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.

מאוחר מידירקאני

זה לא יגיע לי עד האירוע

אפשר בטוגו, אני קניתי לבת שלי נעלי בובה מתוקותטארקו

עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי

אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה

אני מחכה לסוף עונה

מאיזה אזור את?Doughnut

בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.

אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)

מבנימיןרקאני

בני ברק רחוק לי

תודה

אגב יש בנקסט במידה הזו דברים ממש מתוקיםDoughnut
אם יש לך שבועיים לחכות הייתי מנסה
לשים לב שהנעל עם סוליה גמישה! זה ממש חשוב!ד' הוא האלוקים

זה מקבע להם את ההליכה, 

וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...

תודה!רקאני
יש לי נעל לבנה חגיגית בצבע לבן מידה 19שושנושי

אם רלוונטי לך, אנסה למצוא דרך להעביר לך.

הן עלו 400 שקל, הילד נעל אותן אולי 4 פעמים.

אעביר לך בשמחה, רק תגידי איפה את גרה אני בשבוע הקרוב צפויה להגיע למרכז בכל מקרה. 

קוראת שאת מבנימין, באסה. כותבת לך בפרטישושנושי
ולי יש תכלת לקDoughnut
גם במצב מצוין ממש ויקרות מעור, גם במידה 19. אם מעניין אותך יכולה לשלוח לך תמונה שתראי.
אם היו במידה 20-21 הייתי לוקחת. נשמע מתוק!!!שושנושיאחרונה
איך הייתן משתמשות ב 550 ש"ח למתנה לשלוש מורות?קופצת רגע

יצא שאני אחראית על כספי וועד הורים, יש לי כרגע 550 ש"ח לשלוש נשות צוות למתנת סוף שנה. מה לתת בזה? דרים קארד של 150 ש"ח( 450 ש"ח ביחד) ומשהו קנוי קטן כמו עציץ ב 33 ש"ח?

לנסות לאסוף עוד 50 ורק לתת ברכה ודרים קארד של 200?

הייתי הולכת על האפשרות הראשונהדרקונית ירוקה
השניה.. שונאת עציצים🫣ו200 יותר מפנקנחת-רוח
מציעה ספל עם שוקולדים במקום עציץרק רגע קט
הסמליות של עציץ נחמדה, אבל הרבה מורות לא יתחברו, ומי שאוהבת עציצים וצמחים, מן הסתם כבר יש לה.
אפשר גם שוקולדים בלי ספל😅יעל מהדרום
מסכימה😅השקט הזה
הראשונהחילזון 123

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים


אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

איזה שובר למשל מומלץ?קופצת רגע
אני אוהבת ביי מי אבל חשבתי עכשיו דווקא לנסות לקנות כרטיס פיזי של דרים קארד 
עדיף ביימי מדרים קארד לדעתיואני שר

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

נכון גם אני אוהבת ביי מי אבל אין להן סמארטפוןקופצת רגע

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

אה זה אחרת באמת...ואני שר
יש אפשרות לכרטיס ביימי פיזימרגול

יודעת כי קיבלנו

העברנו את הקוד לסמארטפון

אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…

גם לי היה פעם נראה לי. אבל לא יודעת איפה קוניםקופצת רגע

ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.

מעניין איפה קונים ביי מי באמת

בטוח אפשר למצוא מידע באתר שלהםהשקט הזה
ביימי את מזמינה באתר רגילguest

תדפיסי את הכרטיס שנוצר, ואפשר להשתמש בו כך.

יש את כל הפרטים שצריך.

שלום לך! שנים....😅יעל מהדרום
כן, אני מכירה וכך גם עשיתי בעברקופצת רגע
פשוט חשבתי שיותר נחמד לקבל כרטיס פיזי 
swish נחמדחילזון 123
העיקר שיהיו הרבה חנויות וכולל מבצעים
גם דרים קארד של 150 ש"ח זה נחמדדיאט ספרייט

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

לא הייתי אוספת שוב כסף מההוריםהשקט הזה
דרים קארד ומשהו קנוי נשמע לי מצויין
תודה לכולן! אני גם יכול אולי לתת למורה 200 ולשתיקופצת רגע

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

בדר''כ כן נותנים למורה מהשו קצת יותר הז כן הגיונינחת-רוח

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

רק מוסיפה דבר קטןכורסא ירוקה

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.


גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בדיוק עכשיו חשבתי שאולי אוכל לקנות להן כרטיסקופצת רגע
של דרים קארד בפוקס ולשלם עם בהצדעה, ואז יש הנחה אז אוכל לקנות שובר קצת גדול יותר ( אמנם ככה זה 'יבזבז' לנו את ההנחה ולא אוכל לקנות שם בגדים בשבילנו אז צריכה עוד לחשוב על זה)
לא הייתי משתמשתכורסא ירוקה

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

הנה למשלכורסא ירוקה
תו קנייה DREAM CARD-GIFT CARD במחיר מיוחד לחברי המועדון | שופרסל

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

נחמד מאוד תודה!!קופצת רגע
עדיףבשורות משמחות

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

לנסות לאסוף עוד 50שושנושיאחרונה

וללכת על שובר עם שוקולד קטן עטוף בצלופן.

אם אין סמרטפון לדעתי עדיף שובר של חנויות חרדיות כמו כארד שופ, בסט שי וכו'

איך עושים gbs? הרופאה היתה אמורה לתת לי משהו?כבת שבעים
במעבדה יביאו לך מטוש ויסבירוכורסא ירוקה
מכניסים מקדימה בנרתיק ואחכ בפי הטבעת, סוגרים ונותנים את הדגימה
ואני עושה את זה במקום ומביאה להם?כבת שבעים
כן, כמו בדיקת שתן, אפשר לשים בחלונית אם ישאוזן הפיל
אחלה, תודה!כבת שבעים
לי הרופאה עשתה או נתנה לי לעשותיעל מהדרוםאחרונה

אולי יעניין אותך