אלול
לוח השנה היהודי מלא ציוני - דרך, ימי תזכורת בולטים, שאמורים להיות גם ימי תזכורת מקומיים וגם רעיון כולל: הזמן עובר; שעון החול של החיים התקדם עוד מעט; הזקן האפיר עוד קצת; האברים נהיו מעט כבדים יותר. זמן. הלוח היהודי צופה על פני הזמן, הוא שופר שתוקע לא פעם אחד בשנה, אלא בכל פעם שמחזור חדש כלשהו מתחיל.
לכל שבוע יש שבת, שמציינת לא רק את סופו של השבוע שעבר, אלא גם את תחילתו של שבוע חדש. השבת היא תזכורת לשבעה ימים מלאים שחלפו - עברו מחיינו - כל כך מהר! - כמו גם את ההזדמנות להפוך את תקופת - הזמן הבאה למלאה יותר, משמעותית יותר, לסיבה לחיות.
לכל חודש יש ראש חודש, התחלה חדשה, נוספת, של סיבוב נוסף של הירח. גלגל השמים הסתובב כבר פעם נוספת, עוד שלושים יום - כל כך מהר! - ובמקביל אנו נהיים מבוגרים יותר. הקב"ה נותן לנו עכשיו עוד חודש, להוכיח שאנו גם חכמים יותר. אין זה רק עוד חודש - זהו חודש חדש. ומעבר לכל, היום הזה נקרא "ראש חודש". האם יש כאן אולי רמז שעלינו לבחון כמה חכמה נוספה בראש שלנו כלקח מהחטאים והטעויות של החודש שעבר...?
ולכל שנה יש ראש השנה שלו. היום ה'מוזר' הזה, שבו אין מסיבות, שתיינות והפקרות (כמו אצל הגוים בראש השנה שלהם); שבו אין צחוק בלתי - מרוסן ורעש שמהווים נסיון היסטרי לשכנע את כולם (ואת עצמך) שאתה שמח; ביום זה אין חטיפה מטורפת של תענוגות לפני שהם בורחים - או גרוע יותר: לפני שאתה נקטף מהעולם - מוקדם מדי, מוקדם מדי...
אבל ראש השנה שלנו - הוא השלט של הזמן. עוד שנה חלפה - כבר? כל כך מהר! - וזהו הזמן לבחון מה לימדו אותנו השערות שהאפירו, והקמטים שנוספו, והרפלקסים שהואטו. ראש השנה הוא עוד צעד קדימה לכיוון השער שיוצא אל מחוץ לעולם הזה - אל הבא אחריו. זה הזמן לשנן את הנאום שאנו - כולנו - ניתן יום אחד לפני העליון שבבתי המשפט, כאשר ננסה להסביר את משמעות חיינו שם למטה החיים הם קצרים מדי לטפשים, והם ארוכים מדי לאלה שיודעים שהם לא ניתנו בשביל אושר (אם הוא מגיע - כמה נפלא; אבל באיזו תדירות מופיע האושר? רק במידות לא משמעותיות ולעיתים נדירות, כמו טיפות גשם שיורדות על מדבר צחיח ולא מותירות בו שום רושם, לא משנה שום דבר, והנודד שם לעולם לא ידע שהם ירדו).
החיים ניתנו בשביל קדושה, כדי שאולי נתעלה מעל עצמנו; כדי שאולי נקדש את הבהמיות שבנו, שמאיימת בכל רגע לפרוץ ולבטא את עצמה באנוכיות, גאווה וחמדנות - חטאים שהם עצמם רק הפרוזדור לפשעי האכזריות והפגיעה באחרים. החיים אינם דבר שמח - הם דבר נהדר ויפה. ואדם הופך להיות האמן של היופי הזה שנקרא "קדושה", כאשר הוא נוהג על פי הקדושה העליונה, שיוצאת אל הפועל על ידי אהבה ונתינה מעצמו לאחרים.
"אני לדודי ודודי לי..." - מילים מתוך שיר האהבה הגדול מכולם, שיר השירים; גדול - בגלל שהוא האהבה הטהורה ביותר, האהבה בין הקב"ה וכנסת ישראל. חשב עליהם - האם אין באהבתם משום ביטוי למהות ולסוד של האהבה האמיתית? האם אין הם באהבתם זועקים את ההבדל בין אהבה לבין הזיוף שמחקה אותה היום בעולמנו החולה? "אני לדודי ודודי לי". כאשר אני שייך לאהובתי, כאשר אני נותן לה, ונותן מעצמי, וחי כדי לעשות בשבילה ולשמח אותה - מובטח לי שהיא שלי, משום שהיא תשוב ותעשה אותו הדבר בשבילי. האוהבים שחושבים לתת זה לזה - בודאי יקבלו זה מזה. זוהי אהבה, הרצון הזה לתת, הרצון הזה להקריב ולעשות בשביל האחר. לא לחינם נקרא שיר השירים על ידי רבי עקיבא "קודש קדשים" ביחס לכל ספרי התנ"ך האחרים. האהבה שנמצאת בה היא קדושה. קדושה היא לברוח מהאנוכיות והחמדנות של הבהמה; היא לשבור את התאוות והרצונות של ה"יש"; היא להיות אדון על אותו רצון שגורם לאנשים לחפש רק את ההנאה העצמית. האם אין אהבה, בעצם, בדיוק הדבר הזה - אם אכן היא אהבה אמיתית?
ולא לחינם ראו חז"ל במילה "אלול" את ראשי התיבות של "אני לדודי ודודי לי". אלול הוא החודש של תשובה, של חשבון נפש. הוא החודש שנועד לגרד את האגו שהשתקע והתקשה בלבנו ובנשמתנו. אם פסח תובע לבדוק את החמץ שבבית - אלול גוזר לבער את האגו המוחמץ והמנופח מתוך הנשמה. זה הזמן לשים לב ללוח השנה, לזקן המאפיר, ולגיל המתבגר והולך - ולהבין: לא להבל נולדתי, ואין זה הכרחי שבהבל יקברו אותי.
היה טוב. אהוב. אהוב בלי כוונה להרוויח מזה. חדל מלדבר רשע, חדל מלחשוב רשע, חדל מלחפש רשע ברעיך. חדל מלשאוף להתגדל על חשבון אחרים. מפני שמי שמטפס על גבו של מי שזה עתה הוא גדע אותו, אינו הופך לגבוה יותר. הוא נשאר בדיוק אותה נמושה, אלא שעכשיו הוא עומד על הגובה של קרבנו. היזהר שלא לפגוע במי שאתה אוהב, חשב לפני שאתה עושה משהו כלפי השני. היה טוב כאדם, כפרט - וחלקך בעולם יהפוך להיות קדוש. אזי, אם אחרים יראו אותך כמושא לחיקוי, העולם יהפוך פתאום, מאליו, להיות נהדר וקדוש.
אלול הגיע. חשב על אהוביך - על כל בני האדם, ועל אהובך המסוים. תן מעצמך, ואז תקבל אתה את מה שכל השאפתנות והתחבלנות שבעולם אינם יכולים לתת לך: כבוד עצמי. אהוב את האחר - ותלמד לאהוב את עצמך. היה קדוש, מפני שמי שעשה אותך הוא קדוש, ולשם כך הוא שם אותך בעולם הזה. עוד אלול הגיע, כבר עוד אחד. כמה עוד נשארו...
.י"ט אלול תשל"ז. פורסם באנגלית תחת השם: 
lul.. In: Jewish Press, September 2, 1977, p. 57; On Jews and Judaism, p. 54.
