ואוו! באמת קשה! אני עם תאומים בני שנתיים בבית ואפשר להשתמש בכמה טריקים כשרוצים לשמור על יותר סדר חלק זה שלי חלק של אנשים אחרים:

1. למנוע מהילדים להיכנס לחדר מסוים - שמים למעלה מנעול הזזה פשוט ( לדוגמא אצל חברה שלי לשם הבטיחות יש מנעול כזה בשירותים). אין שום סיבה וצורך שהילדים יכנסו לחדר שלך (גם אצלי זה קורה וחברה נתנה לי משהו לשים על ידית שאצלנו היא עגולה כמו בארה"ב) ומנעול קטן זול ופשוט יעשה את העבודה. אפילו בחדר שלהם אפשר לשים ובעת הצורך להשתמש - לדוגמא אחרי שמסודר לשבת לא לתת להם לפזר את כל הצעצועים! להוציא כמה דברים בלבד ולשבת איתם או שישחקו לבד.

2. אצל חברה שלי המשחקים מחולקים לפי נושאים אם גם אצלך כך אז שיוציאו משהו מסוים אולי 2 נושאים ולא יותר! רוצים משהו אחר- חייבים ללמד אותם לאסוף!  הילדים שלי יותר קטנים וכבר אני מלמדת אותם לאסוף. לא כל הילדים משתפים פעולה (הבן שלי אוסף יפה הבת לא כל כך) אז אפשר לעשות מזה כיף ולאסוף איתם.  הכי חשוב - לא יתכן שכל יום/ערב הבית הפוך והם לא סידרו כלום!  הילדים שלך בגיל מספיק גדול ללמוד לאסוף וזו לא צריכה להיות מלחמה.

3. ראיתי טריק אצל חברה- מטאטאים אם כל הצעצועים לפינה אחת ואז אוספים (אצלנו לא מחולק לנושאים זה יותר מדי עבודה בשבילי) או לפי נושאים או הכל לקופסא או שתיים גדולות.

4. העסקת הילדים - לנסות לראות מה הבת אוהבת לעשות לבד. לחשוב על עוד דברים שאפשר לבד ובנוסף דברים שאפשר ביחד או ביחד שלא מצריך ממך יותר מדי.  אני שותה קפה ליד השולחן והם אוהבים להיות לידי ולהרכיב פאזלים.

יש אמהות ששמות את הילד/ה על כיסא (עומדים) לידם בזמן שטיפת כלים או הכנת אוכל והילדים יכולים מאוד להנות מזה - כמובן שטיגון או משהו מסוכן אי אפשר.  לדוגמא- בעלי חתך ירקות ושם את הבן לידו ונתן לו חתיכות לאכול והבן קצת התעסק בכלים בייבוש.  קצת לשים שירים קצת לשחק איתם - לפעמים מספיק כמה דקות והם ממשיכים לשחק לבד. לקרוא ספר ה\ביחד לתת לה ל"הקריא" לך בזמן ז\שאת עושה משהו.  יש לי חברה שנותנת לבת את הבצק ילדים (לא זוכרת את השם) והיא מאוד נהנית.

המון הצלחה!  גם אני אשמח לקרוא רעיוונות מאימהות אחרות.

צריך לדלת מבחוץ לשים וו פשוט שנכנס לעיגול בצד השני, מנעול הזזה מתאים כשנועלים מתוך החדר.

ירושלים- 1. זה בעייתי לי לסגור את החדר, כי הקטן עדיין ישן בחדר שלנו וכשהוא מתחיל לבכות אין לי סבלנות להתחיל להתעסק עם פתיחות וסגירות למינהם, או שכשהוא נרדם לי בידיים מסובך לפתוח את הדלת עם מפתח ולשמור שהוא לא יתעורר (לפני הלידה סגרתי את הדלת, חשבתי שזה עבר להם ומסתבר שלא).

2. רוב המשחקים שלהם נמצאים בארון סגור- מה שקורה זה שבאותם משחקים אנחנו כמעט לא מגיעים לשחק כי אני לא מוצאת זמן לשבת איתם, מעט המשחקים שבחוץ זה גם מחוסר מקום בארון משחקים וגם כדי שבכל זאת יהיה להם במה לשחק, בכל זאת אני לא רוצה שכ-ל המשחקים שלהם יהיו נעולים ואז עוד יותר הם ימצאו להם תחליפים בעייתיים יותר בבית (מבחינת הבלאגן שזה יוצר).

3. אני עושה את זה ועדיין לוקח לי קרוב לשעתיים לסדר את הרצפה של הסלון, איכשהו כל מיני חפצים, לאו דוקא משחקים, מוצאים את דרכם לרצפה וזה שעות לסדר בסופו של יום.

ומרוב בלאגן אין לי כוח כל יום לסדר יחד איתם את הכל.

4. נגעת בנקודה הכי קשה אצלי- הילדים שלי (כאמור בן 4 ובת 2.8) לא מסוגלים לשבת שניה!!! אחת בלעדיי, היום למשל בזמן שהאכלתי את הקטן, נתתי לבת שלי פאזל שהיא מאוד רצתה הושבתי אותה ברצפה מאוד קרוב אלי, תוך דקה שתיים, למרות שהייתי לידה אבל לא ממש לגמרי איתה, היא קמה ורוקנה לי את המגירה של כל הסכום במטבח לא יכולתי לקום (רק במצבים קיצוניים ביותר אני קמה עם הקטן באמצע שהוא אוכל, מקפידה לא לעשות את זה על כל דבר שהם מבלגנים) וכמובן היא התעלמה מה-לא שלי.

יהודיה- תודה, אני שמתי לב שאם אין לילדים שלי משהו מסודר מעבר ל- קמים, מתלבשים אוכלים כל ארוחה בזמנה, מתקלחים לפני השינה, הם בשלב מסוים מתחילים להתעסק עם כל הדברים שאני לא רוצה. בקשר לחברים נוספים- קצת קשה למצוא דבר כזה בישוב שרובו ככולו הנשים עובדות ולא נראה לי שאנחנו גרות באותו ישוב.

מנשא גב- אני יודעת שזה יותר משחרר אצלי אין סיכוי, אני בקושי משתמשת במנשא קדמי בגלל כאבי גב (שהתגברו לי לאחורנה אחרי המעבר דירה) אם אשים אותו על הגב באופן קבוע בכלל לא ישאר מהגב משהו... והבן שלי ממש לא שוקל הרבה, בן 5 חודשים ושוקל בערך 5 ק"ג.

היום, כשלקחתי את הגדול לגן שלו שמתי לב שבשעות הבוקר "מתבזבזת" לי לפחות שעה על לקחת אותו לגן, היום הלכנו כל כיוון 1/4 שעה, זאת אומרת- חצי שעה הליכה בבוקר (הלוך-חזור) כמה דק' של שהיה עם הגדול בגן לפני שנפרדים, צהריים שוב כחצי שעה הליכה של הלוך חזור ועוד כמה דק' עיכוב בגן לשמוע איך היה. מקווה שזה ישתנה בקרוב, אחרי שארענן את הנהיגה שלי ואז ההליכה לגן לא תהיה לי סיוטית כמו שהייתה היום.

מה שכן, כשהגעתי לגן ראיתי שיש שם גן שעשועים צמוד אליו- אני הולכת לנצל את זה במקום לצאת עם הבת במיוחד בהמשך הבוקר.

אפשר ליצור פורום ויטואלי או עדיף כמובן להפגש. יש עוד כמוך (וכמוני) שחיות את זה מאידיאל או שלא...

כרגע אין לי זמן לפרט אבל אשמח להשאר בקשר ולדסקס על זה...

בהצלחה ובהנאה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....