א.20110905123633.pdf

המקור לעיון (לא שזה לא נכון, אני פשוט לא אוהב ציטוטים חלקיים)

ב. אסור לשכוח שמהכסף הזה ממנים עוד דברים.

ביטוח לאומי לערבים

התנתקות

גדר הפרדה

מימון לכל מיני עוברי עברה

יש מספיק סיבות למי שרוצה להעלים מס לחשוב שהוא עושה דבר נכון ואמיתי.

הביטוח לאומי לא נותן

את הכסף שמגיע גם ליהודים, נתחיל מזה...

הכל חרטוטי שכל...

הכסף הזה משמש בעיקר

לצורכי המדינה,שלא נפרטם,

שמשום מה אני חשה נורא

שזה נעשה מכספים שלוקחים לי מהמשכורת...

לפני שהתונים עולים פה, אני חושב שצריך להבהיר נקודה חשובה.

זה שלפעמים עושים גם דברים שלא ממש משמחים אותנו בכסף שלנו, זאת לא סיבה לגנוב. עושים איתו גם הרבה מאוד דברים טובים.

מי שמעלים מס הוא גונב מקופת הציבור חד וחלק.

אם אתם רוצים לשנות את האגפים אליהם יגיע הכסף אתם מוזמנים למחות או לנסות להיות שר האוצר.

זו בדיוק  הבעיה.

אפילו ההתנתקות.

הם חלק מהשיטה.

לדברים בהם המדינה משתמשת בכסף לצרכיה- הרשימה שלך תהווה אחוז קטנטן מהמכלול.

והעובדה שהמדינה משתמשת בכסף לדברים שליליים לא אמורה לתת לגיטימציה לאף אחד להעלים מס-

הדברים הללו הם חלק מצרכיה גם אם אתה לא מסכים איתם.

וכשעובדים עם תלוש גם אפח'ד לא שואל

את דעתך בעניין.

רק שהשימושים הנעשים בכספי שעבדתי עליו

ממש אינם מוצאים חן בעיניי!!!!!!!!!

ממש ממש!!!!!!!!!!!!

אחוז בודד.

גם אם השימוש לרעה היה ב 90% מהכסף היינו צריכים לקבל את זה.

זו החלטת הממשלה וצריך לכבד אותה.

זה מופיע בעשרת הדברות

הדבר החמישי:

'כבד את ראש ממשלתך ואת נשיאת בית משפטך למען יתקצרון ימיך'.

החליטה, גרמו מזה חילול ה' לעיתים.

ו

הלוואי שהיחס לתורה וההלכה היה בכזה כבוד, רטט וזיע

ו-ככה נוהגים, כי ככה ההלכה, בלי קולות ומשחקים.

היחס המכבד טבוע בעם היהודי- לתורה,

הקבלת עול מלכות ללא תנאים- היא של מלכות שמיים בלבד.

וצריך לזכור את זה טוב טוב.

אבל אין לנו שום רשות לזלזל או לצאת נגד מלכות ישראל. גם אם היא טועה.

חלק מקבלת מלכות שמים היא להשמע למלכות ישראל, ישנם כללים מדוייקים מתי אין להשמע לה ואף אחד מאתנו לא יכול על דעת עצמו לקבוע מתי הם תקפים- זה נתון לדעת תורה בלבד. (ע' הלכות מלכים לרמב"ם).

תבדקי בספר מלכים ותראי כמה כבוד חלקו הנביאים למלכות שהובילה הרבה פעמים את ישראל למקומות נמוכים הרבה הרבה יותר מהמקומות אליהם מובילה אותנו הממשלה בהחלטותיה.

גם את זה צריך לזכור טוב טוב.

כפרה,

להזכירך מי היה דוד מלך ישראל,

שיש מחלוקת אם חטא חטא יחיד בחייו או לא....

זאת מלכות ישראל.

מדובר בענקי עולם שאין אנו יכולים להיתקרב לעפר רגליהם.

הם,

שמורא שמים היה נסוך עליהם,

שמלכות שמים היתה מלכותם,

שדוד כירכר ופיזז לפני ארון ה',

להם היה כבוד גדול.

ועם כל הכבוד,

ה"מלכות" היום, שה' ירחם על כל בניו וכל יראיו,

אין עילה להתחיל בהשוואה.

עוד?

הם היו מלכים טובים לנתיניהם, עד כדי כך שלמרות

שעבדו עבודה זרה שלא היתה כמוה,

היו נוצחים במלחמותיהם.

וברגע שאחאב, למשל, פגע בנתין אחד (!) שלו,

הוא נענש על כך וישראל הפסידו במלחמה.

וגם נלקחה ממנו המלכות (ובגלל שחזר בתשובה רק בימי בנו.)

אצלנו, ה' ירחם, המצב בדיוק הפוך, ובאמת אנחנו לא נוצחים במלחמות

כבר כמעט 40 שנה...

יהי רצון שתלקח המלכות מאלה שהיא נמצאת אצלם עכשיו,

ותנתן לרֵעַ טוב מהם.... (מתוך התפילה לשלום המדינה)

ולא דיבר לשוה"ר. 

אחאב נענש על הפגיעה בנבות כי חטא ולא כי היה זה מעשה חד"פ.

להזכירך הוא רצח את כל נביאי ה', ונא' עליו שעשה השתדלות גדולה מאד להכעיס את רבוש"ע.

אבל הם בדיוק אותם 20 ש"ח של המיסים,

ובעצם בקשת ההנחה הלקוח "דוחף" את המוכר לפיתוי-

לשלם מס ולא להרוויח או לרמות, וזה לפני עיוור לא קטן,

וכן- לא בושה לבקש חשבונית,

ובד"כ אחרי שהתווכחת עם הפרסי בחנות והוא הוריד לך את ה-20 ש"ח

הוא כבר לא יתן לך חשבונית מס

ויוצא שהוא העלים את כל הסכום ששילמת לו ובכך הפכת לנותן יד לדבר עבירה...

מוכר יכול לעשות איזה הנחה שהוא רוצה...והוא לא ממש יכול להעלים מס.

ותתלפלאי שמחירי העלות מאאאאדדד נמוכים ממה שאת חושבת.

חצאיות שעולות בחנויות 200 שח עולות להם 70 שח (מידע קיים).

מוכרים לא לוקחים סיכונים בהעלמת מס כי יש בדיקות כל כמה זמן. הם באים עם קבלה של סכום הזוי ומבקשים לראות את זה אצלו בחשבון.... והקנסות מאד יקרים על זה.

[חוץ מזה ש20 שח הנחה בחצאית של פרינס ממש לא משמעותית... מכאן עד שיגיע למחיר העלות או למחיר של רווח מספיק +מע"מ...יש עוד הרבה....]

בקצרה - לא משנה מה הרווח של המוכר כשאת מתחננת להנחה את גורמת לו ליצר הרע להעלים מס ובכך לחסוך לעצמו את ההנחה שהוא נתן.

הוא ב"ה בן אדם כמו כולם עם בחירה חופשית, וזה לא שעשינו "לפני עיוור לא תתן מכשול" כשביקשנו הנחה.. כך לעניות דעתי בכל מקרה.

הוא יכול לתת והוא יכול לא לתת הנחה... בחירה שלו. הוא יכול גם להעלים מס על הסכום המלא של הבגד/חפץ/וואטאבר...

אבל אם כבר -

השיעור ניתן בי"ב בחשוון תשס"ז Users\DF0F~1\AppData\Local\Temp\msohtml1\01\clip_image001.jpg" />

העלמת מס

--- ----

נערך על ידי הרב

סוף סוף חולפת בכביש מונית. אני מרימה את ידי בתחינה נואשת. גם אם היא תעצור אני מאחרת, אבל לפחות לא איחור גדול... ב"ה היא עצרה. באנחת רווחה אני מתרווחת במושב האחורי. לרחוב שמעון בבקשה, ו...תפעיל מונה. מונה? שואל הנהג, חבל זה יעלה לך פי שניים, גברת. שוב אני מתחבטת, האם חובה לדרוש קבלה, כדי שנותן השירות ישלם מס? ובכלל, האם עלי לשלם מיסים למדינה, שפעמים רבות מפנה את הכסף למטרות לא חיוביות?

------------

הרב דב ליאור שליט"א - רבה של קריית ארבע וראש הישיבה

תשלום מיסים, בקשת קבלה, רכוש מופקע

יש לנו כלל בתלמוד "דינא דמלכותא דינא"(גיטין י' ועוד),כלומר חוק שקבעה המלכות חובה לקיימו. הפוסקים הכריעו, שדין זה נאמר בין במלכי הגויים ובין במלכי ישראל (רמב"ם גזילה ה', יא' ועוד), ואפילו במלכי ישראל בארץ ישראל (בית יוסף חו"מ סג' שס"ט). (כמובן, כלל זה נאמר רק כאשר חוק המדינה לא נוגד את דיני התורה). וכן פסקו בבתי דין בישראל מאז קום המדינה (למשל - פסקי דין רבניים כרך א' עמוד 281), שחוק המדינה הוא דינא דמלכותא. ולכן אם המדינה מחייבת מיסים, למרות שהאדם סבור שזה אינו צודק, חייב הוא בתשלום המס. וכן כתב המהרי"ק (מובא ברמ"א חו"מ סג' קס"ג) שבענייני מיסים קשה למצוא את קו הצדק הנכון, לכן ודאי שאין לו לאדם להעלים מס.

אמנם לדעתי נראה, שאין אדם חייב לדרוש קבלה מנותן השירות כדי להכריחו לשלם מיסים, שהרי המדינה אינה מטילה את האחריות לתשלום המס על מקבל השירות אלא על נותן השירות. אם כן, זה עניינו של נותן השירות מול המדינה, וכמובן עליו להיות אדם ישר ולשלם. אמנם, אם ידרוש מקבל השירות קבלה, יש בכך מידת חסידות אבל לא נראה לי שחייב.

דברים אלו אמורים, למרות שהמדינה אינה נוהגת בהרבה תחומים לפי דיני תורה.

אולם בנוגע לגביית מיסים ולהפקעת רכוש, בסמכותה של המדינה להפקיע את רכושו של מי שלא משלם מיסים, ומותר אף לקנות מרכוש מופקע זה ואין בכך גזל. ולוואי ונזכה שהמדינה תתנהג לאור תורת ישראל בכל תחומי חיינו הפרטיים והציבוריים גם יחד.

------------

הרב ברוך פז שליט"א - ראש כולל הדיינות בישיבת בית אל

מיסים גדולים ומיסים קטנים

נושא המיסים הוא נושא רחב, ולכן דברי כאן אינם פסק הלכה אלא דעתי לדיון בלבד, בבחינת 'תן לחכם ויחכם עוד'.

מצאנו שתי סיבות בהלכה לחייב תשלום מיסים: א. דינא דמלכותא דינא ב. חובה על הציבור לספק צורכי ציבור. ישנם מיסים שנובעים מכלל א' ואחרים מכלל ב', ולכן יש קריטריונים וגדרים שונים לכל מס, ונבאר:

מיסים הניתנים מכח דינא דמלכותא צריכים להיות מוטלים באופן שוויוני, כאשר כל אדם נותן את אותו סכום. בתלמוד הם באים לידי ביטוי במס גולגולת (ב"ב ח') או מס על הקרקע (ב"מ ע"ג) וכד'. שני טעמים נאמרו לדינא דמלכותא - או "שכירות" שהנתין נותן למלך שמרשה לו להישאר בארצו ואינו מגרשו או מפני שהעם קבלו את המלך עליהם מרצונם להיות אדוניהם ולכן צריכים ליתן מס. המלך גובה כספים אלו לצורכו הפרטי, להקים צבא, ללחום מלחמותיו ולהעשיר את בית גנזיו (רמב"ם מלכים ד,א). אין על המלך חובה להשתמש בכספים אלו לתקן עניני המדינה, ואין כספים אלו מיועדים לצורך שירותים לעם כגון מערכת משפט, חינוך ועוד. תפקיד המלך הוא "לעשות משפט ומלחמות" (רמב"ם שם,י) ואין תפקידו לדאוג לשירותים למדינתו.

לעומת דינא דמלכותא, הציבור חייב לדאוג למערכות ושירותים לקהילה כגון: תשתיות מים וכבישים, בטחון פנים, רווחה (ב"ב ז - ח'), חינוך (ב"ב כ"א), משפט (כתובות ק"ה), מבני ציבור, ספריות (שו"ע או"ח ק"נ א') וכן כל דבר שהוא צרכי ציבור. הקריטריון לגביה לצורך דברים אלו שונה מן הקריטריון של מיסי המלך. המלך כאמור גובה סכום שווה מכל אחד ואחד, אבל הציבור גובה לפי התועלת שיש לאזרח מן השירותים. אם מדובר בשירותים מצילי חיים משלמים לפי נפשות, במשפחות שנהנות מן השירות, ואם השירות הוא לרווחת הציבור כגון בטחון פנים, מבני ציבור, ספריות וכנראה שגם רווחה וחינוך- גובים לפי ממון (ב"ב ז'). ההגיון בזה הוא שאדם וממונו נהנים ממדינה או מהעיר, כשהם מתפקדים כמו שצריך.

לאור האמור למעלה, נראה שהמיסים הנגבים היום במדינה נגבים מכח הציבור ולא מכח דינא דמלכותא למעט אולי בטחון, וזה גם אם נאמר שהממשלה מגלמת בתוכה את מלכות ישראל, שהרי שירותים אלו אינם באחריות המלך כלל אלא באחריות הציבור. לפי זה נראה, שמיסים שרוב רובו של הציבור אינו מקפיד לשלם, ורואה בסלחנות ובהבנה כאשר לא משלמים אותם, הוא למעשה מוחל עליהם, וממילא אין חובה לשלמם. לכן נדמה שאין חובה לבקש קבלה מבעל מקצוע, מפני שרוב הציבור אינו מקפיד על כך. ויש מקום לדון האם לבעל המקצוע מותר לא להצהיר על הכנסה זו. אולם על העלמת סכומים גדולים נראה שהציבור מקפיד, לכן אסור להעלים מיסים אלו ויש בזה גזל הרבים. בכל זאת תבוא ברכה על מי שמקפיד לשלם מס ולדרוש קבלה תמיד, שבזה מתרחק מן הכיעור והדומה לו.

------------

הרב שלמה אישון שליט"א - ראש מכון "כתר" - כלכלה על פי התורה.

גזלת הציבור

הכלל "דינא דמלכותא דינא" הובא בגמרא במספר מקומות ונפסק להלכה בשולחן ערוך (חו"מ שס"ט). נחלקו הראשונים האם גם בארץ ישראל חל הכלל, ולמעשה נקטו הפוסקים שגם בארץ ישראל "דינא דמלכותא דינא". כמו כן מוסכם על הכל, שלחוקים הנוגעים למיסוי יש תוקף הלכתי. מכאן שעל פי ההלכה אסור להעלים מס, וכמו שכתב, למשל, בשו"ת יחווה דעת (ה' ס"ד):

"נראה להלכה שבכל מה שנוגע למיסים וארנוניות ומכס, יש לקיים את החוק של המדינה, שזה בכלל מה שאמרו חז"ל דינא דמלכותא דינא".

שני הסברים ניתנו לתוקף ההלכתי של חוקי המס. א. מכח בעלות השלטון על הקרקע ב. מכח הסכמת העם. מכאן שכל עוד השלטון אוכף את חוקי המס, וכל עוד חברי הכנסת, כמי שמבטאים את רצון העם, לא ביטלו את החוקים, הרי הם תקפים גם מן הבחינה ההלכתית, למרות שיש כאלו המעלימים מס.

בנוגע לחובה לדרוש קבלה, נראה לעניות דעתי שהיות והחוק לא מחייב לדרוש קבלה, גם ההלכה המסתמכת על "דינא דמלכותא" לא מחייבת לעשות כן. כל זה כאשר מקבל השירות איננו מסייע לנותן השירות להעלים מס. אולם, אם הוא מסייע בידו לעשות כן, כגון שמסכם אתו שישלם פחות ולא ידרוש קבלה נראה לעניות דעתי שהדבר אסור משום שיש בכך בדבר סיוע לאיסור גזל.

ראיה לכך שיש בהעלמת מס משום גזל ניתן למצוא ברמב"ם (גזלה ואבידה פ"א הי"א) שכתב שהמבריח מן המכס הרי זה גוזל מנת המלך. יתכן לראות בכך איסור גזל גם בכך שהמעלים מס מכביד, בעקיפין, על אחרים שאינם מעלימים, שהרי אם לא תהיינה כלל העלמות מס ניתן יהיה להפחית את נטל המס מכלל הציבור. כך עולה מדברי הבית יוסף (חו"מ ל"ד) הכותב:

"צריכים ליזהר ראשי הקהל כשמטילים מס מאומד הדעת על כל אחד ואחד לפי ממונו שלא יחניפו לאוהב ולא יכבידו לשונא כדי שלא יפַסלו לעדות ולשבועה",

ומדייק במהרשד"ם (חו"מ סימן תמ"ב):

"שמי שפוטר עצמו ומכביד עול חברו בענין המיסים הוי גזלן ופסול לעדות".

ומעין זה כתב בשו"ת משנה הלכות (חלק ו' ס"י שי"א):

"דאם יגזול והמדינה תצטרך אח"כ להוסיף מיסים וכיוצא בו על השאר בני ישראל הכשרים א"כ גורם להפסד ממון שלהם ועתיד ליתן עליו את הדין".

לסיכום: א. העלמת מס אסורה על פי ההלכה. ב. אין חובה לדרוש קבלה מנותן שירות (אך הדבר מומלץ). ג. אסור לסכם עם נותן שירות על תשלום נמוך יותר בתמורה לאי קבלת קבלה.

----------

מתוך המדור "בימה תורנית".

Users\DF0F~1\AppData\Local\Temp\msohtml1\01\clip_image003.wmz" />

דואר אלקטרוני: beitel@yeshiva.org.il

לשעורים נוספים באתר www.yeshiva.org.il

לפני שנים רבות כתבתי במסגרת לימודיי האקדמיים עבודה בנושא. לצערי היא מתה ביחד עם המחשב הקודם שלי.

הנושא נרחב מאוד והוא לא פשוט.

בכל מקרה, אין שום פוסק המתיר שחור על גבי לבן העלמת מס באופן גורף.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.