בעעעעע

(יש מצב שעוד 100 שנה אני אחשב מפגרת עם תעודות?!  )

ואני חייבת לתת לכם ספויילר למשהו שכתוב שם, שאיננו נושא הכתבה -

אישה אחת,

שמרה את השילייה מלידת ביתה,

במקרר \ מקפיא,

במשך... כתשע שנים.

(אז הם עברו דירה ובלחץ המובילים פינו את התכולה)

כל מילה נוספת מיותרת.

טבעי כן. פרימיטיבי קיצוני- לא תודה. מוותרת.

צביה נולדה בבית בבריכה, ולא חתכנו מיד את חבל הטבור.

המיילדת שמה את השילייה בתוך קערת פלסטיק, וצביה ואני והשילייה נשארנו יחד בבריכה, כשעתיים.

אחר כך יצאנו, אני הלכתי למקלחת, וכשחזרתי המיילדת חתכה את חבל הטבור.

היא הציעה לי לשמור אותה ולאכול ממנה, אבל אני לא הייתי בעניין אז היא ביקשה לקבל את השילייה ולהראות אותה באיזו הרצאה, ולכך הסכמתי בשמחה. כשהמיילדת באה לראות אותנו שוב אחרי כמה ימים, היא סיפרה שהשילייה שלנו ממש כיכבה, ושכולם מאוד שמחו

(מי שרוצה משום מה תמונה שלי עם צביה והשילייה בבריכה - במסר אישי! אבל רק אם אני אזהה את מי שכותבת, כמובן )

משאירים את חבל הטבור מחובר לשילייה, עד שהחבל מתפורר מעצמו.

על השילייה מפזרים מלח ושמנים אתרים כדי למנוע ריח לא נעים.

בכל זאת, ניג'וס מבחינת התנהלות של ביגוד וניידות...

מדובר בעיקר על יתרונות רוחניים יותר מפיזיולוגיים.

(ראיונות בעד ונגד וגם עם כאלה שניסו)

אפשר הסבר על איזה רוח מדובר?

(כשאני רוצה רוח אני פותח חלונות/יוצא החוצה)

נ.ב.

אני באופן כללי די ציני, במיוחד כלפי דברים כאלה,

למרות זאת אם יש לך תשובה ארצה לשמוע או שמדובר רק על מה שנכתב בכתבה ואת לא תומכת בזה?

אני תומכת בכך שכל אחד יעשה מה שטוב לו

היתרונות הרוחניים/נפשיים נובעים מכך שהתינוק עובר לחיים עצמאיים יותר בהדרגתיות

(ואגב, אני במחשב לא שלי, סופר מסונן, וזה לא חוסם! מעניין שאצלך כן )

ובכן הנה המובאות הנבחרות, יש חלקים שהם לא לבעלות לב חלש מידי או דמיון פורה מידי, ראי הוזהרת:

הטרנד החדש בלידות טבעיות: לא חותכים את חבל הטבור, והתינוק נשאר מחובר לשליה עד שהיא מתנתקת מעצמה. הריח לא משהו, החברים והמשפחה בהלם, אבל ההורים משכנעים ב"זמנים מודרניים" ב"ידיעות אחרונות" שלתינוק זה דווקא נעים

מירי בן-דוד ליוי

48 שעות אחרי שמשה-ארז יצא לאוויר העולם, הוא עדיין היה מחובר בחבל הטבור לאמו טלי נפתלי ‭.(34)‬ מצדו השני של החבל נחה לה השליה, שמורה היטב בתוך קערת קרח. לחברים ולבני המשפחה ההמומים, שבאו לבקר והופתעו מגוש הבשר שלא הופרד מהתינוק המתוק, הסבירו טלי ובעלה יניב ‭(35)‬ שהחליטו ללדת לידת לוטוס ולא לחתוך את חבל הטבור מיד אחרי הלידה, כמקובל.

...

תוך כדי צירים, איגור סיפר לנו מה זו לידת לוטוס‭,"‬ משחזרת טלי. "האמת היא שלא חשבנו על זה קודם, אבל כשהוא דיבר על זה, התחברנו לעניין. הוא אמר שחשוב לא לנתק את חבל הטבור עד שהוא מפסיק לפעום, והסביר שכשהשליה נשארת מחוברת לתינוק, יש בזה משהו שלם מבחינה אנרגטית. הניתוק צריך להיות הדרגתי, וכל עוד השליה פועמת, היא משמשת מקור הזנה מעבר להנקה, אקסטרה שהתינוק מקבל בימיו הראשונים".

לא חששתם?

טלי: "כי החלטנו שאם זה לא יתאים, אז ננתק וזהו. אמרנו שנמשוך את זה כמה שאפשר‭."‬

יניב: "זמן קצר לפני הלידה שכנה שלנו ילדה בלידת לוטוס. בזמנו זה נראה לנו די הזוי, אבל כשזה הגיע אלינו, זה נראה לשנינו הכי נכון והכי טבעי‭."‬

....

כעבור יומיים צמודים במיוחד, כשהמיילדת באה לבקר, טלי סיפרה לה שנשיאת השליה מתחילה להיות מסובכת, והמיילדת חתכה אותה‭".‬הרגשתי שזה מספיק לנו. הוא נולד בחורף, היה צריך להלביש אותו בכמה שכבות, וכידוע אין בגדים עם חור מיוחד שדרכו משחילים את חבל הטבור. יומיים הצלחנו להסתדר ולאלתר, אבל היה קשה להמשיך. נכון שלא יוצאים עם תינוק בימים הראשונים, אבל צריך לחתל, לטפל, להלביש, וזה די מסורבל ולא נוח. ובכל זאת, כשרואים את השליה ממשיכה לפעום ולהזין את התינוק שלך, מוכנים לזה‭."‬

"הקושי האמיתי הוא בתחזוקה‭,"‬ מוסיף יניב, "כי למעשה צריך לדאוג לא רק לצורכי התינוק אלא לעוד משהו חי. זה עוד כוח אנרגטי שממשיך לזרום, וצריך לטפל בו".

....

השליה כבר מזמן שידרגה את מעמדה ונהפכה מחתיכת בשר שנפטרים ממנה מיד לאחר הלידה ליקרת ערך. יש הטוענים שערכה התזונתי גבוה במיוחד, וברשת אפשר למצוא שלל הצעות למתכונים שהיא המרכיב העיקרי בהם. יש גם מי שנשבעים בסגולות הריפוי שלה ובאיכויותיה הקוסמטיות. ויש גם כאלה שסתם מתקשים להיפרד ממנה אחרי תשעה חודשים ומשקיעים בקבורה מכובדת בחצר.

טרנד לידת הלוטוס, שבו לא חותכים את חבל הטבור והשליה אחרי הלידה, אלא משאירים אותם מחוברים לתינוק עד שהם מתנתקים באופן טבעי או עד שנמאס להורים לחכות, הוא תופעה חריגה, אך היא הולכת וצוברת תאוצה בארץ ובעולם.

...

אחת מחסידות העניין היא שרה באקלי מאוסטרליה, אם לארבעה ילדים בני ‭,20-10‬ ששלושה מהם נולדו בלידת לוטוס. כמו נושאות שליה אחרות, באקלי משוכנעת שללידת הלוטוס יש יתרונות בריאותיים עצומים, הן לתינוק והן ליולדת.

...  "זואי, הבת השנייה שלנו, נולדה בבית. השליה שלה הייתה אליפטית והתאימה בדיוק לתיק שתפרתי במיוחד בשבילה. זמן קצר אחרי הלידה עטפנו את השליה במפית בד והכנסנו לתיק שאותו הצמדנו לזואי באמצעות צעיף שעטף את שתיהן. פעם ב‭24-‬ שעות טיפלנו בשליה, ייבשנו אותה בטפיחות קלות ושמנו עליה שכבה נדיבה של מלח וטיפות של שמן לבנדר. אמה, שהייתה אז בת שנתיים, שמחה מאוד להיות מעורבת בטיפול באחותה.

"חבל הטבור של זואי התייבש והפך דק ופריך. גם השליה הצטמקה בגלל המלח והתחילה להדיף ריח בשרי שעורר סקרנות עצומה אצל החתול שלנו! ביום השישי חבל הטבור נשר באופן טבעי. את השליה קברנו מתחת לעץ המנדרינות כשזואי הייתה בת שנה. כשעברנו דירה, חברתנו אנני הוציאה את השליה והעבירה אותה לעציץ. לימים, היא סיפרה לנו שהמנדרינות מהעץ שבחצר היו המתוקות ביותר שהיא טעמה מעודה‭."‬

...

קרני-הורוביץ מסבירה שדווקא ברגעיו הראשונים, כשהתינוק זקוק במיוחד לסיוע נשימתי ולדם המחומצן של השליה, מבוצע הניתוק באופן מיידי. "אני יכולה רק לדמיין את תחושת המחנק, הבהלה וחוסר האונים שיילוד חש במצב כזה. לא זו בלבד שהוא עשה מעבר כל-כך עצום מעולם המים החמימים והמגוננים אל עולם האוויר הקר, הרי שהוא צריך לעבור לנשימה עצמונית באמצעות הריאות. השינוי הזה חד ודרמטי, בעל פוטנציאל טראומטי, והחיבור לשליה המספקת עדיין דם חם ועשיר בחמצן עשוי לרכך את המעבר ולאפשר את ההסתגלות. הרעיון בלידת לוטוס הוא שהשליה וחבל הטבור הם חלק מן התינוק, מה שנכון מכל היבט – אנטומי ואחר‭."‬

...

איך רוחצים את התינוק?

"משאירים את השליה מחוץ לאמבטיה, בתוך קערה או תיק משלה‭."‬

...

בהמשך היא מספרת על לידת ביתה קשת:

"את השליה עטפתי היטב בשקית ובסדין קטן ושמרתי במקרר במשך כתשע שנים, בלי כוונה לעשות איתה משהו. למעשה, נפרדנו ממנה לפני כמה חודשים באופן מקרי ביותר: החלפנו מקרר, ובלחץ המובילים להעביר את הקפואים שלא רציתי שיופשרו, זרקתי אותה בטעות לפח. זה היה משעשע לחיות עם שליה בפריזר. בעלי והבן הבכור ידעו שיש שם 'את הדבר הזה‭,'‬ ולא נגעו. אני, לעומת זאת, פתחתי את המארז כשקשת הייתה בת 7 וביקשה לראות‭."‬

היא לא הזדעזעה?

"אנחנו חיים ונושמים בבית את נושא הלידות ורואים ביוטיוב סרטי לידה. כשקשת הייתה בת שנה, היא כבר שיחקה עם הדגם שיש לי לצורכי עבודה, בובת תינוק שמחובר בחבל הטבור לשליה. כך שמראה של שליה אמיתית לא ממש ריגש אותה".

...

בעמוד הפייסבוק של המיילדת ליהי עמיצורלובל ‭,(38)‬ לצד תצלומים של בתה התינוקת מתרגלת יוגה במים, מוצגים לראווה גם תצלומי שליה שזה עתה נותקה.

....   "אחרי 24 שעות ניתקתי את החבל בעצמי במספריים סטריליים. זה הספיק לי‭."‬

מה עבר עליכם ב‭24-‬ שעות הללו?

"השקעתי כמה שיותר בהנקה והיה לי נוח כי היינו בנחת בבית - אני, התינוק והשליה, בלי מטלות ובלי מחויבויות. התארגנתי לזה מראש והכנתי צידנית קטנטונת שנוח להסתובב איתה, הכנסתי לתוכה קרח וכך היא חיכתה לשליה. יילדתי את עצמי, והכל היה בשליטה מלאה. זה נשמע מסובך, אבל לא לשכוח שתינוק לא הולך לשום מקום.

"כשזה התחיל להכביד קצת על הניידות בבית ניתקתי, הנחתי את השליה בקופסת פלסטיק ושמרתי בפריזר. עם כל הילדים עשינו את זה – הקפאנו עד שהתפנינו מעט, ואז קברנו את השליה באדמה ונטענו עץ, כמו שקוברים כל מה שעבר זמנו. השליה חזרה בכבוד רב אל אמא אדמה. אגב, השליה של אחינעם נמצאת כרגע בפריזר, עדיין לא קברנו אותה. היינו עסוקים מדי ולא החלטנו איזה עץ הכי מתאים".

ולסיום:

"מתקשים להיפרד מהשליה אך לא רוצים להיתקע איתה בפריזר? המיילדת הביתית הילה לב-רן מציעה שתכינו הדפס שלה למזכרת."

לק"י
 

כשקראתי את הכתבה חשבתי שאני חיה בדור הקודם...

מה שהכי גרם לי לבחילה ועזעוז זה אלוי שטוענים שיש לשליה סגולות מרפה ועוד... באכילתה!
איך אדם אוכל את איברו שלו!!!!! העולם חזר להיות קניבלי?!
 

השיליה עשירה בברזל, ומה נפלא יותר ממנת ברזל ענקית למי שהרגע ילדה תינוק שהזינה 9 חודשים, ועוד איבדה דם בלידה (רק מעט, יש לקוות), ועליה עוד להניק חודשים/שנים מספר?

ב"ה במינו אפשר להסתדר גם בלי אכילת השיליה בטבע החיות אוכלות את השיליה ובכך מאזנות את מצבן אחרי ההריון/הלידה ולפני ההנקה. בתור רפתנית ראיתי את הפרות אוכלות את השיליה שלהן בטבע יש לכך יתרון נוסף: הטורפים לא מריחים את השיליה ולא יודעים על הגור חסר הישע.

לק"י

כך מספר בעלי שבתור ילד גידל משפחה של חתולים (דורות במספר)
אך על חיות אני לא מדברת. כך הקב"ה ברא אותן מסיבותיו שלו.

אך אנחנו בני אדם ברואים בצלם, ובפרט בניו של מקום!!
איפה הלא תוכל אבר מן החי? (ועוד של עמך!!) איפה בא לידי ביטוי תרי"ג מצוות באכילת שליה???

אני בשוק עדיין איך אנשים חיים בעיורון שכזה?!

וחוץ מהכבד (שאותו אני כזכור לא מחבבת בגלל שיש בו מתכות כבדות נוספות לברזל, שאינן רצויות לנו), יש לנו ברזל גם בביצים (בצהוב), בתפוח (ולכן הוא משחיר: הוא מחליד!), ובירוקים הנפלאים!

ואם בכך לא די - נו, יש גם תוספי מזון...

כל הסיפור היה בשביל שלא תצא דיבת השיליה רעה! יש לה סגולות! יש לה!

אבל בא לי להקיא מההודעה הזאת.

לאכול שילייה?

את לא רצינית!!

לאכול זה מגעיל אבל לשמור אותה כמה שעות אחרי הלידה

ולא לחתוך זה מדהים.....

כתבה מבחילה . מה עשו מהשליה כבד? איך נשים מסוגלות לאכול משהו שיצא מהגוף שלהם ועוד דרך הפרינאום והכל?!

אבל, שמיעה סלקטיבית, היא חתכה בלי להניד עפעף...

לזכות בית החולים אומר שבלידה אחרת, הציעו לי שם לחתוך את החבל בעצמי אחרי שהפסיק לפעום.

התלהבתי מהרעיון לחתוך בעצמי, אבל כשחתכתי זה היה די פיכסי, ג'לי כזה, ולא פסטורלי בכלל...

וזה בהחלט כולל שליה!!

השאלה היחידה היא האם זה איסור מדרבנן או מדאוריתא (הרמב"ם לדוג' טוען שמדאוריתא).

הסיבה האחת היא שהאיסור לאכול בשר אדם, לא נאמר בתורה במפורש, זה משום שהיא מצווה  (איסור שכלי)שכלית!! שאף שכל האדם סולד ממנה! !

זה לא מסוכן??- יתכן מעבר דמים הפוך מהתינוק לאם ולא כמו שהיה בהריון מהאם לתינוק?

לאכול שיליה - נשמע נוראי ...

לא כל דבר שיש בו יתרונות הוא מותר על פי ההלכה .

ובאמת מענין מה קורה אם  לפי הלחצים - דם עובר מהתינוק לשיליה ?

החשש של עולם הרפואה הוא שהתינוק יקבל "יותר מדי דם" - מה שמביא ל"צהבת ילודים". 

צהבת ילודים היא מצב בו התינוק לא מצליח לפנות את עודפי הדם מגופו (מה שמביא לכך שהוא מקבל צבע צהבהב).

אם הדם חוזר לשליה זה יכול לגרום לאנמיה אצל התינוק כי הוא מאבד דם וגם ככה כמות הדם שלו קטנה יחסית, לכן יש יתרון להשאיר את השיליה מחוברת עד שהדופק נגמר כדי לגרום למעבר של יותר דם בעוד 2-3 דקות וככה ךמנוע אנמיה אצל הילוד.

אחרי שהדופק נגמר כבר אין משמעות לחיבור...

כל עוד השיליה לא יצאה, חבל הטבור מחבר בין התינוק לאמא.

הוכח במחקרים שאין בעיה עם מעבר הדם בין האם לתינוק. ולהיפך - תינוקות כאלה פחות סבלו מ"צהבת ילודים" (למרות שלכאורה קיבלו יותר דם - הם כנראה גם חיזקו את גופם ועל כן התמודדו יותר טוב עם עודפי הדם), וקיבלו יותר ברזל (עודפי הדם מתפרקים ויוצאים בקקי, אבל הברזל נשאר בגוף).

מרגע שהשיליה יצאה, התינוק נשאר מחובר רק לשיליה (נושאים אותה עם התינוק עד שחבל הטבור מתנתק).

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

ארבעה ימים של רגשות מעורבים וטלטלה שנבעו משטות של אנשים משועממים

ולחשוב שאם לא הייתי עולה על זה הייתי כל חיי חושבת שזאת היתה הפלה

ועוד ניסית להוריד את ההתקן... 🙈

לק"י

ואז מגלים שזה לא.

ואז הבנתי שהם מוכרים את זה לאנשים שרוצים לעבוד על אחרים. אבל זה גם מגעיל... זכותם למכור, אבל זה ממש רעיון חסר גבולות באנושיות.

אני בשוק שדבר כזה קיים

הכי לא מצחיק שיש 

ד"א, למה בדקת הריון אם יש לך התקן?

אבל בעיקרון ממשיכים כרגיל כמה שאפשרי.

אם יצא הלוואי ומעולה, אם לא אז מניחה שתתראו בהמשך? עדיף לטבול בזמן. אם יוצא במועד ממש לא מתאים והוא ממילא בטוח לא מגיע אישית הייתי דוחה ביום.

מבחינת היריון/ביוץ וכו, לא בהכרח שיתפספס אבל גם אם כן לדעתי אין הרבה מה לעשות אם זה מצב חד פעמי. את יכולה לשאול רופאת נשים ולעקוב אחרי הביוץ, אולי זה פשוט יסתדר לבד.

לצערי אלה התובנות שלי בנושא, מקווה שיסתדר לטובה בעזרת ה'.

ממש ממש מתסכל....

תזכרי שה' יכול לעשות הכל... להוציא את בעלך מכל חור, שתיקלטו מתי שזה לא יהיה שתהיו ביחד לראשונה... תנסי להתמקד בהשתדלות שלך. מעבר לזה - 3 שותפים לאדם...

חיבוק... מנסיון זה באמת משוגע... 

את רוצה גם למנוע הריון?

ומתלבטת על התקן לא הורמונלי

הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).

כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.

ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.

לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.

בהצלחה❤️

ואז ב"ה במעקב הריון אצלו

הוא גם באמת לא ממליץ על הנובה טי בגלל המבנה

אני די בטוחה שהוא מביא מחול התקנים

הוא גם אמר שהוא נלחם להכניס את הספקולורומים הקטנים לבית חולים / מרפאות להקל על נשים 

במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.

אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר 

ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים

דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.

ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן

האמת היתי מלאת חששות מכתמים וכו

ב"ה

לפי הפסיקה שלנו ההתקנה אטסרת

עשיתי הפסק 4 ימים אחרי ההתקן

עם הדרכה מתאימה לכבי בדיקות 7 נקים והתנהךות בכללי

מאד מאד מרוצה

לא חלמתי שנתהליך יכול להיות ככ נעים

אחרי 3 חודשים חושבת שהיה שווה הנסיעה מהצפון וגם המחיר...

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

צריך לחכות שבועיים לטבילה.
תודה!

בשבת התחיל דימום כמו מחזור, דווקא זה ממש הרגיע אותי לראות את זה, כי היה מוזר לי שלא היה כלום

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...

תוה על החיזוק שכתבת! ❤️
מאוד התחברתי למשפט אנחנו לא מבינים אבל מאמינים

ברוך ה אתמול התחיל דימום,זה הרגיע אותי שהכל תקין עם הגוף שלי

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

עם כדור או בלי כדור,

כי דווקא הכמה ימים רצופים של החלומות היו בימים ששכחתי לקחת, מעניין 

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).