בעעעעע

(יש מצב שעוד 100 שנה אני אחשב מפגרת עם תעודות?!  )

ואני חייבת לתת לכם ספויילר למשהו שכתוב שם, שאיננו נושא הכתבה -

אישה אחת,

שמרה את השילייה מלידת ביתה,

במקרר \ מקפיא,

במשך... כתשע שנים.

(אז הם עברו דירה ובלחץ המובילים פינו את התכולה)

כל מילה נוספת מיותרת.

טבעי כן. פרימיטיבי קיצוני- לא תודה. מוותרת.

צביה נולדה בבית בבריכה, ולא חתכנו מיד את חבל הטבור.

המיילדת שמה את השילייה בתוך קערת פלסטיק, וצביה ואני והשילייה נשארנו יחד בבריכה, כשעתיים.

אחר כך יצאנו, אני הלכתי למקלחת, וכשחזרתי המיילדת חתכה את חבל הטבור.

היא הציעה לי לשמור אותה ולאכול ממנה, אבל אני לא הייתי בעניין אז היא ביקשה לקבל את השילייה ולהראות אותה באיזו הרצאה, ולכך הסכמתי בשמחה. כשהמיילדת באה לראות אותנו שוב אחרי כמה ימים, היא סיפרה שהשילייה שלנו ממש כיכבה, ושכולם מאוד שמחו

(מי שרוצה משום מה תמונה שלי עם צביה והשילייה בבריכה - במסר אישי! אבל רק אם אני אזהה את מי שכותבת, כמובן )

משאירים את חבל הטבור מחובר לשילייה, עד שהחבל מתפורר מעצמו.

על השילייה מפזרים מלח ושמנים אתרים כדי למנוע ריח לא נעים.

בכל זאת, ניג'וס מבחינת התנהלות של ביגוד וניידות...

מדובר בעיקר על יתרונות רוחניים יותר מפיזיולוגיים.

(ראיונות בעד ונגד וגם עם כאלה שניסו)

אפשר הסבר על איזה רוח מדובר?

(כשאני רוצה רוח אני פותח חלונות/יוצא החוצה)

נ.ב.

אני באופן כללי די ציני, במיוחד כלפי דברים כאלה,

למרות זאת אם יש לך תשובה ארצה לשמוע או שמדובר רק על מה שנכתב בכתבה ואת לא תומכת בזה?

אני תומכת בכך שכל אחד יעשה מה שטוב לו

היתרונות הרוחניים/נפשיים נובעים מכך שהתינוק עובר לחיים עצמאיים יותר בהדרגתיות

(ואגב, אני במחשב לא שלי, סופר מסונן, וזה לא חוסם! מעניין שאצלך כן )

ובכן הנה המובאות הנבחרות, יש חלקים שהם לא לבעלות לב חלש מידי או דמיון פורה מידי, ראי הוזהרת:

הטרנד החדש בלידות טבעיות: לא חותכים את חבל הטבור, והתינוק נשאר מחובר לשליה עד שהיא מתנתקת מעצמה. הריח לא משהו, החברים והמשפחה בהלם, אבל ההורים משכנעים ב"זמנים מודרניים" ב"ידיעות אחרונות" שלתינוק זה דווקא נעים

מירי בן-דוד ליוי

48 שעות אחרי שמשה-ארז יצא לאוויר העולם, הוא עדיין היה מחובר בחבל הטבור לאמו טלי נפתלי ‭.(34)‬ מצדו השני של החבל נחה לה השליה, שמורה היטב בתוך קערת קרח. לחברים ולבני המשפחה ההמומים, שבאו לבקר והופתעו מגוש הבשר שלא הופרד מהתינוק המתוק, הסבירו טלי ובעלה יניב ‭(35)‬ שהחליטו ללדת לידת לוטוס ולא לחתוך את חבל הטבור מיד אחרי הלידה, כמקובל.

...

תוך כדי צירים, איגור סיפר לנו מה זו לידת לוטוס‭,"‬ משחזרת טלי. "האמת היא שלא חשבנו על זה קודם, אבל כשהוא דיבר על זה, התחברנו לעניין. הוא אמר שחשוב לא לנתק את חבל הטבור עד שהוא מפסיק לפעום, והסביר שכשהשליה נשארת מחוברת לתינוק, יש בזה משהו שלם מבחינה אנרגטית. הניתוק צריך להיות הדרגתי, וכל עוד השליה פועמת, היא משמשת מקור הזנה מעבר להנקה, אקסטרה שהתינוק מקבל בימיו הראשונים".

לא חששתם?

טלי: "כי החלטנו שאם זה לא יתאים, אז ננתק וזהו. אמרנו שנמשוך את זה כמה שאפשר‭."‬

יניב: "זמן קצר לפני הלידה שכנה שלנו ילדה בלידת לוטוס. בזמנו זה נראה לנו די הזוי, אבל כשזה הגיע אלינו, זה נראה לשנינו הכי נכון והכי טבעי‭."‬

....

כעבור יומיים צמודים במיוחד, כשהמיילדת באה לבקר, טלי סיפרה לה שנשיאת השליה מתחילה להיות מסובכת, והמיילדת חתכה אותה‭".‬הרגשתי שזה מספיק לנו. הוא נולד בחורף, היה צריך להלביש אותו בכמה שכבות, וכידוע אין בגדים עם חור מיוחד שדרכו משחילים את חבל הטבור. יומיים הצלחנו להסתדר ולאלתר, אבל היה קשה להמשיך. נכון שלא יוצאים עם תינוק בימים הראשונים, אבל צריך לחתל, לטפל, להלביש, וזה די מסורבל ולא נוח. ובכל זאת, כשרואים את השליה ממשיכה לפעום ולהזין את התינוק שלך, מוכנים לזה‭."‬

"הקושי האמיתי הוא בתחזוקה‭,"‬ מוסיף יניב, "כי למעשה צריך לדאוג לא רק לצורכי התינוק אלא לעוד משהו חי. זה עוד כוח אנרגטי שממשיך לזרום, וצריך לטפל בו".

....

השליה כבר מזמן שידרגה את מעמדה ונהפכה מחתיכת בשר שנפטרים ממנה מיד לאחר הלידה ליקרת ערך. יש הטוענים שערכה התזונתי גבוה במיוחד, וברשת אפשר למצוא שלל הצעות למתכונים שהיא המרכיב העיקרי בהם. יש גם מי שנשבעים בסגולות הריפוי שלה ובאיכויותיה הקוסמטיות. ויש גם כאלה שסתם מתקשים להיפרד ממנה אחרי תשעה חודשים ומשקיעים בקבורה מכובדת בחצר.

טרנד לידת הלוטוס, שבו לא חותכים את חבל הטבור והשליה אחרי הלידה, אלא משאירים אותם מחוברים לתינוק עד שהם מתנתקים באופן טבעי או עד שנמאס להורים לחכות, הוא תופעה חריגה, אך היא הולכת וצוברת תאוצה בארץ ובעולם.

...

אחת מחסידות העניין היא שרה באקלי מאוסטרליה, אם לארבעה ילדים בני ‭,20-10‬ ששלושה מהם נולדו בלידת לוטוס. כמו נושאות שליה אחרות, באקלי משוכנעת שללידת הלוטוס יש יתרונות בריאותיים עצומים, הן לתינוק והן ליולדת.

...  "זואי, הבת השנייה שלנו, נולדה בבית. השליה שלה הייתה אליפטית והתאימה בדיוק לתיק שתפרתי במיוחד בשבילה. זמן קצר אחרי הלידה עטפנו את השליה במפית בד והכנסנו לתיק שאותו הצמדנו לזואי באמצעות צעיף שעטף את שתיהן. פעם ב‭24-‬ שעות טיפלנו בשליה, ייבשנו אותה בטפיחות קלות ושמנו עליה שכבה נדיבה של מלח וטיפות של שמן לבנדר. אמה, שהייתה אז בת שנתיים, שמחה מאוד להיות מעורבת בטיפול באחותה.

"חבל הטבור של זואי התייבש והפך דק ופריך. גם השליה הצטמקה בגלל המלח והתחילה להדיף ריח בשרי שעורר סקרנות עצומה אצל החתול שלנו! ביום השישי חבל הטבור נשר באופן טבעי. את השליה קברנו מתחת לעץ המנדרינות כשזואי הייתה בת שנה. כשעברנו דירה, חברתנו אנני הוציאה את השליה והעבירה אותה לעציץ. לימים, היא סיפרה לנו שהמנדרינות מהעץ שבחצר היו המתוקות ביותר שהיא טעמה מעודה‭."‬

...

קרני-הורוביץ מסבירה שדווקא ברגעיו הראשונים, כשהתינוק זקוק במיוחד לסיוע נשימתי ולדם המחומצן של השליה, מבוצע הניתוק באופן מיידי. "אני יכולה רק לדמיין את תחושת המחנק, הבהלה וחוסר האונים שיילוד חש במצב כזה. לא זו בלבד שהוא עשה מעבר כל-כך עצום מעולם המים החמימים והמגוננים אל עולם האוויר הקר, הרי שהוא צריך לעבור לנשימה עצמונית באמצעות הריאות. השינוי הזה חד ודרמטי, בעל פוטנציאל טראומטי, והחיבור לשליה המספקת עדיין דם חם ועשיר בחמצן עשוי לרכך את המעבר ולאפשר את ההסתגלות. הרעיון בלידת לוטוס הוא שהשליה וחבל הטבור הם חלק מן התינוק, מה שנכון מכל היבט – אנטומי ואחר‭."‬

...

איך רוחצים את התינוק?

"משאירים את השליה מחוץ לאמבטיה, בתוך קערה או תיק משלה‭."‬

...

בהמשך היא מספרת על לידת ביתה קשת:

"את השליה עטפתי היטב בשקית ובסדין קטן ושמרתי במקרר במשך כתשע שנים, בלי כוונה לעשות איתה משהו. למעשה, נפרדנו ממנה לפני כמה חודשים באופן מקרי ביותר: החלפנו מקרר, ובלחץ המובילים להעביר את הקפואים שלא רציתי שיופשרו, זרקתי אותה בטעות לפח. זה היה משעשע לחיות עם שליה בפריזר. בעלי והבן הבכור ידעו שיש שם 'את הדבר הזה‭,'‬ ולא נגעו. אני, לעומת זאת, פתחתי את המארז כשקשת הייתה בת 7 וביקשה לראות‭."‬

היא לא הזדעזעה?

"אנחנו חיים ונושמים בבית את נושא הלידות ורואים ביוטיוב סרטי לידה. כשקשת הייתה בת שנה, היא כבר שיחקה עם הדגם שיש לי לצורכי עבודה, בובת תינוק שמחובר בחבל הטבור לשליה. כך שמראה של שליה אמיתית לא ממש ריגש אותה".

...

בעמוד הפייסבוק של המיילדת ליהי עמיצורלובל ‭,(38)‬ לצד תצלומים של בתה התינוקת מתרגלת יוגה במים, מוצגים לראווה גם תצלומי שליה שזה עתה נותקה.

....   "אחרי 24 שעות ניתקתי את החבל בעצמי במספריים סטריליים. זה הספיק לי‭."‬

מה עבר עליכם ב‭24-‬ שעות הללו?

"השקעתי כמה שיותר בהנקה והיה לי נוח כי היינו בנחת בבית - אני, התינוק והשליה, בלי מטלות ובלי מחויבויות. התארגנתי לזה מראש והכנתי צידנית קטנטונת שנוח להסתובב איתה, הכנסתי לתוכה קרח וכך היא חיכתה לשליה. יילדתי את עצמי, והכל היה בשליטה מלאה. זה נשמע מסובך, אבל לא לשכוח שתינוק לא הולך לשום מקום.

"כשזה התחיל להכביד קצת על הניידות בבית ניתקתי, הנחתי את השליה בקופסת פלסטיק ושמרתי בפריזר. עם כל הילדים עשינו את זה – הקפאנו עד שהתפנינו מעט, ואז קברנו את השליה באדמה ונטענו עץ, כמו שקוברים כל מה שעבר זמנו. השליה חזרה בכבוד רב אל אמא אדמה. אגב, השליה של אחינעם נמצאת כרגע בפריזר, עדיין לא קברנו אותה. היינו עסוקים מדי ולא החלטנו איזה עץ הכי מתאים".

ולסיום:

"מתקשים להיפרד מהשליה אך לא רוצים להיתקע איתה בפריזר? המיילדת הביתית הילה לב-רן מציעה שתכינו הדפס שלה למזכרת."

לק"י
 

כשקראתי את הכתבה חשבתי שאני חיה בדור הקודם...

מה שהכי גרם לי לבחילה ועזעוז זה אלוי שטוענים שיש לשליה סגולות מרפה ועוד... באכילתה!
איך אדם אוכל את איברו שלו!!!!! העולם חזר להיות קניבלי?!
 

השיליה עשירה בברזל, ומה נפלא יותר ממנת ברזל ענקית למי שהרגע ילדה תינוק שהזינה 9 חודשים, ועוד איבדה דם בלידה (רק מעט, יש לקוות), ועליה עוד להניק חודשים/שנים מספר?

ב"ה במינו אפשר להסתדר גם בלי אכילת השיליה בטבע החיות אוכלות את השיליה ובכך מאזנות את מצבן אחרי ההריון/הלידה ולפני ההנקה. בתור רפתנית ראיתי את הפרות אוכלות את השיליה שלהן בטבע יש לכך יתרון נוסף: הטורפים לא מריחים את השיליה ולא יודעים על הגור חסר הישע.

לק"י

כך מספר בעלי שבתור ילד גידל משפחה של חתולים (דורות במספר)
אך על חיות אני לא מדברת. כך הקב"ה ברא אותן מסיבותיו שלו.

אך אנחנו בני אדם ברואים בצלם, ובפרט בניו של מקום!!
איפה הלא תוכל אבר מן החי? (ועוד של עמך!!) איפה בא לידי ביטוי תרי"ג מצוות באכילת שליה???

אני בשוק עדיין איך אנשים חיים בעיורון שכזה?!

וחוץ מהכבד (שאותו אני כזכור לא מחבבת בגלל שיש בו מתכות כבדות נוספות לברזל, שאינן רצויות לנו), יש לנו ברזל גם בביצים (בצהוב), בתפוח (ולכן הוא משחיר: הוא מחליד!), ובירוקים הנפלאים!

ואם בכך לא די - נו, יש גם תוספי מזון...

כל הסיפור היה בשביל שלא תצא דיבת השיליה רעה! יש לה סגולות! יש לה!

אבל בא לי להקיא מההודעה הזאת.

לאכול שילייה?

את לא רצינית!!

לאכול זה מגעיל אבל לשמור אותה כמה שעות אחרי הלידה

ולא לחתוך זה מדהים.....

כתבה מבחילה . מה עשו מהשליה כבד? איך נשים מסוגלות לאכול משהו שיצא מהגוף שלהם ועוד דרך הפרינאום והכל?!

אבל, שמיעה סלקטיבית, היא חתכה בלי להניד עפעף...

לזכות בית החולים אומר שבלידה אחרת, הציעו לי שם לחתוך את החבל בעצמי אחרי שהפסיק לפעום.

התלהבתי מהרעיון לחתוך בעצמי, אבל כשחתכתי זה היה די פיכסי, ג'לי כזה, ולא פסטורלי בכלל...

וזה בהחלט כולל שליה!!

השאלה היחידה היא האם זה איסור מדרבנן או מדאוריתא (הרמב"ם לדוג' טוען שמדאוריתא).

הסיבה האחת היא שהאיסור לאכול בשר אדם, לא נאמר בתורה במפורש, זה משום שהיא מצווה  (איסור שכלי)שכלית!! שאף שכל האדם סולד ממנה! !

זה לא מסוכן??- יתכן מעבר דמים הפוך מהתינוק לאם ולא כמו שהיה בהריון מהאם לתינוק?

לאכול שיליה - נשמע נוראי ...

לא כל דבר שיש בו יתרונות הוא מותר על פי ההלכה .

ובאמת מענין מה קורה אם  לפי הלחצים - דם עובר מהתינוק לשיליה ?

החשש של עולם הרפואה הוא שהתינוק יקבל "יותר מדי דם" - מה שמביא ל"צהבת ילודים". 

צהבת ילודים היא מצב בו התינוק לא מצליח לפנות את עודפי הדם מגופו (מה שמביא לכך שהוא מקבל צבע צהבהב).

אם הדם חוזר לשליה זה יכול לגרום לאנמיה אצל התינוק כי הוא מאבד דם וגם ככה כמות הדם שלו קטנה יחסית, לכן יש יתרון להשאיר את השיליה מחוברת עד שהדופק נגמר כדי לגרום למעבר של יותר דם בעוד 2-3 דקות וככה ךמנוע אנמיה אצל הילוד.

אחרי שהדופק נגמר כבר אין משמעות לחיבור...

כל עוד השיליה לא יצאה, חבל הטבור מחבר בין התינוק לאמא.

הוכח במחקרים שאין בעיה עם מעבר הדם בין האם לתינוק. ולהיפך - תינוקות כאלה פחות סבלו מ"צהבת ילודים" (למרות שלכאורה קיבלו יותר דם - הם כנראה גם חיזקו את גופם ועל כן התמודדו יותר טוב עם עודפי הדם), וקיבלו יותר ברזל (עודפי הדם מתפרקים ויוצאים בקקי, אבל הברזל נשאר בגוף).

מרגע שהשיליה יצאה, התינוק נשאר מחובר רק לשיליה (נושאים אותה עם התינוק עד שחבל הטבור מתנתק).

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.