יש בנות שמסתובבות עם מכנסיים פשוט כי ככה מקובל, יש כאלה שמורדות ויש כאלה שזה פשוט נח להן והן לא רואות בעיה עם מכנסיים (בדר"כ מחוסר ידע ובירור).

תלוי בחברה ממנה מגיעה הבת.

אחת החברות הטובות שלי הולכת המון עם מכנסיים, לא כדי למרוד או משו כזה,

ולא כי היא לא יודעת שזה אסור הלכתית, היא אוהבת את זה- וזה הכל

(והיא שומרת נגיעה, שבעיני זה הרבה יותר קשה, אז לך תבין..).

כמו (או לא כמו, לא יודעת) שיש אנשים שהם דוסים במידה כזו או אחרת והם לא שומרים נגיעה,

וכמו שיצאתי עם מישו שלא התפלל שחרית ממש כל יום, אלא לפעמים, ולא בער לו לתקן את זה,

יש כאלה שאחת ההלכות/ המצוות קשה להם מדי/ לא מספיק מדברת אליהם/ סותרת מאוד את מה שהם אוהבים-

והם פשוט משאירים אותה בצד..

לא שאני מצדיקה את זה חו"ח, אבל ככה זה.

ובגילאים בוגרים, שעליהם מדובר, לא נראה לי שזה מתוך הפגנתיות ופרובוקטיביות, בד"כ..

אבל כן, זה מראה על רמה דתית מסוימת, מן הסתם בחורה עם מכנסיים לא תקבל 10 בסולם הדוסיות,

זה יוריד לה כמה נק', ולא כל בן דוס יסכים לצאת איתה (זה גם מנסיון- של החברה..)

יש כאלה שחושבות שרק הפנמיות שלהם משפיעה ושאחרים לא יגידו להם איך להתלבש וכו'

הזהרו בכבודן של תלמידי חכמים שגחלתן גחלת אש, מעבר לכך, כשאתה אומר בגוש, יש שני גושים, יש גוש עציון, ויש ישיבת הר עציון הלא היא ישיבתי ישיבת הגוש.

מעבר לכך, כאשר המכנסיים הינן צנועות, כמדומני שהרב עובדיה מתיר, איני יודע באיזה גוש הוא, אך לא באזורינו... טענתו של הרב עובדיה היא שה-1000 הראשונות(או כמה שהגדר ההלכתי) שהלכו עם מכנסיים עברו על לא ילבש, אלו שאחריהן- אין בעיה!

מעבר לכך, הטענה ששמירת נגיעה זה יותר קשה- זה מאוד אישי, יש אנשים שלא, עובדה...

ניתן לתלות את זה בהגיון מסויים, אך זה לא הסיבה היחידה, ההגיון אומר שמגיל צעיר היה ברור לה ששמירת נגיעה זה קו אדום, ומכנסיים לא היו 'אישו'...

אבל מעבר לכמה טענות מגוחכות של רב גדול בישראל(שאחד מרבני הישיבה אצלנו הפריך אותן אחת לאחת ללא מאמץ בלשון המעטה..) אני מכיר אישית גדולי ישראל שמוקירים ומעריכים את רבני הגוש, כן, נניח ראש ישיבת מרכז הרב. ואתה יכול למצוא עוד המון רבנים בסדר גודל לא קטן, מעבר לכך- עם כל הכבוד וההערכה שאין לי אליך, אנחנו לא באמת צריכים את אישורך.. בשלב זה הייתי מרחם עלי על ביזוי התלמידי חכמים שאתה עושה ועל עונשן של מבזי תלמידי חכמים...

אולי לא לימדו אותך, אבל מתאגרפים עם הידיים.. לא עם מקלדות...

צדיקה- זה שאת לא נוטה לשום קו.. זה לא אומר שאין פה אנשים שזה מעניין אותם..

אפשר לפתוח שירשור גושניקים

אני לא בקיא מספיק בתורת הגוש בשביל להיות צד, והצד השני, לצרי הוא טיפש מדי, יורה שטויות מבלי באמת להכיר...

לייצג..

ולגבי הצד השני.. הכי טוב לכסח אותו לא?

עובדתית ראיתי נשים לובשות מכנסיים אשר אף אחד לא יטעה בהן שהן גברים. איזה בלונים, ציצים ופרחים כך שאני לא הייתי חושב שזה כלי גבר.. אני זוכר מתקופת ילדותי שנשים מעדות המזרח, ספרדיות ותימניות בשום אופן לא מרדניות לבשו מכנסיים רקומים ומעליהם שימלה או חצאיית.. יתכן ופסיקתו שהרב עובדיה יוסף  מושפעת מכך. השילוב של מכנסיים ושימלה היה אפילו בנסיבות של שמחות ונוכחות רבנים..

במועד יותר מאוחר ראיתי נשים לובשות מכנסיים בעבודות שדה קשות וכן בטיולים קשים אשר כללו טיפוס  וגלישה בהרים. פעילות בה למכנסיים יתרון בולט. חלקן לבשו גם חצאית על המכנסיים. אותם מכנסיים היו זהות למכנסי גבר..

חברי וחברות תורה ועבודה רוצים לתקן את היהדות ונראה לי שהן נוהגות בנושאים שונים בדרך של התרסה. אני משער שבייניש אשר אינו תומך בהתרסה לא היה מכניס לביתו אישה כזו. ישנם מספיק הדורים שיש לישר גם בלי זה.

העיקר שלום בית ושכל אחד יתנהג לפי ציפיות השני לא מפני שהשני עשה לו טובה וויתר אלא  ללא תמורה.

ושיהיה במזל טוב בכל מקרה.

האדם לא חייב להיות תלמיד חכם

אז יש בדורינו הרבה שמשמשים ברבנות.

ו..?

יש ביניהם גם אנשים עם כישרון כלשהו.

יש כאלה שאפילו אפשר לשים אותם על אותה מדרגה עם לייבוביץ

(מי יודע, אולי כבר עכשיו מוכן להם לעתיד לבוא להיות איתו באותו מדור)

לא מרגשים אותי במיוחד - ההרס בציבור שלנו לא נובע מהם. הם משמשים כזרזים של התהליך.

(רמזתי כאן כמה וכמה דברים - מי שהבין - הבין)

ובכל מקום יש את האלה שמתחזים לרבנים..

ודווקא בציבור היותר דוסי יש הרבה יותר שחשים מעצמם מבינים את הכל..

בגוש אנשים יגידו לך שהכל מסובך ויש מלא דעות ורבנים..

אבל לפחות לא יגידו לך שהם רב..

אלא שהם הולכים לפי משהו שרב אחר אמר..

טוב הסתבכתי קצת בכתיבה.. סליחה

"רבנות" - זה תפקיד.

עדיף שמי שמשמש ברבנות יהיה גם תלמיד חכם, ולא סתם תלמיד חכם, אלא אחד שיודע מה זה לשמש ברבנות (זה דבר שלומדים - ולא מהספרים).

אבל בדורינו אנשים כאלה הם מיעוט (ממש אנשים בודדים).

"תלמיד חכם" - כשמו כן הוא - תלמיד של חכם.

איך יודעים שאדם פלוני הוא תלמיד חכם?

מאוד פשוט: הרב שלו (שהוא בעצמו תלמיד חכם) העיד עליו שהוא תלמיד ראוי ושהוא סומך עליו.

(חזור על פעולה בצורה רקורסיבית עד משה רבינו ע"ה)

פה אמורים להסתיים הויכוחים.

רוצים לדעת מיהו הרב שראוי ללמוד אצלו, לסמוך על הפסיקה שלו ולדבוק בו?

תבדקו מה הרב שלו אומר עליו (ומיהו הרב שלו בעצמו), מי הסמיך אותו, מיהם תלמידי חכמים בני דורו ומה הם חושבים עליו. 

וזה שבדורנו הפכו את זה לדבר זול וכל אחד שיודע איזה פסוק מכנים אותו רב זה בעייה גדולה

ד"א- השרשור הנ"ל לא מתאים לכאן והא מתגלגל למקומות לא טובים עד כדי ביזוי ת"ח..

שאינם רבנים מאחר ולא משמשים ברבנות.

זה שזה הפך להיות מטבע לשון לכנות תלמידי חכמים בתאר "רב" - זה עניין אחר.

אגב - כל מה שאמרתי - אמרתי בשם רבי ומורי

ולכן לקרוא לכל אחד שעובר מבחן כזה רב זה זילות, מעבר לידע

צריך שיהיה בן אדם שרוח הבריות והמקום נוחה ממנו- לזה יקרה רב...

תואר רב הוא תואר שבא לכבד ת"ח כי זה ממש לא כבוד לקרוא לו בשם אבל להגיד שזה תפקיד??

יש שלל כינויי אחרים

תלוי ברמה של אותו חכם ומה הוא באמת עושה בחיים

אם הוא רב - אז רב

אם הוא דיין - אז דיין

יש כינויים נוספים שהיו נפוצים (טוב, לא אצל אכשנזים במאות האחרונות, אבל אלה הם יהודים בכלל?). לדוגמא: החכם (כן "חכם פלוני" היה מאוד נפוץ בצפון אפריקה)

במקרים מסוימים "אבא" עם כינוי חיבה: סידנא באבא סאלי - הנשיא אבא סאלי

מה לעשות - כך מקובלני מפי רבי

ב"ה

כל אחד יודע מה שהוא מרגיש, ולשבת עם מקלדת ולשפוך כלפי הצד השני את רחשי לבכם לא נשמע לי אהבת חינם יותר מדי גדולה.

מי שרוצה ללמוד מוזמן לפתוח ספרים, להעמיק. ונשמח לשמוע מה יש לו לומר לעולם.

רק לשם הדוגמא, מו"ר הרב ליכטנשטיין שליט"א הינו תלמיד של הרב סולובייצ'יק, זה מי שסמך אותו, והיחס של גדולי ישראל אליו הוא יחס של כבוד והערכה, החל בגרש"ז ובר' אברום זצ"ל וכלה ברב יעקב אריאל שליט"א ועוד הרבה רבנים, למי שמעוניין, גם הגרי"ז שהיה אנטי דתי לאומי אמר על אחיינו הגרי"ד שהוא התלמיד חכם הכי גדול בארה"ב...

אני לא מעוניין להכנס לוויכוח הדבילי הזה, במיוחד כשאני חושב שיצא מזה רק גיהנום לצדדי הוויכוח.. תרחמו על עצמכם, אל תכוו...

רוח של קדושה לא נושבת מהם.

והמון רבנים מעריכים רבנים בגו"ש

בשל היותם תלמידי חכמים

עצומים.

באמת, וגם אני מעריכה אותם מאוד,

זה לא סותר,

שאותם הרבנים ממש לא מסכימים

עם הפסיקות שלהם בעניינים מסויימים

ועם כל מיני מעשים.(איחולים לבבים לרגל ה20 בספ' למשל)

דוג'- ר' אברום מעולם לא התיר לאשה ללכת עם מכנסיים.

אני אישית מדבר בכללי 

מקובל על רוב מוחלט של גדולי ישראל(נכון, יש את הרב טאו...)

אני יכול מנות אחד אחד את  סגל רבני הישיבה פה, אנשים תלמידי חכמים משכמם ומעלה, הלוואי על ישיבות אחרות שיהיו להם רבנים כמו פה, יש פה כל כך הרבה גדולה של תורה.

אם בציבור בחרדי כל מי שמעביר שיעור דף יומי נקרא כבר הרה"ג, אז לרבני הגוש כבר נגמרים התארים..

אני זכיתי להכיר אישית רבנים מכל הקשת התורנית(החל ברב שמואל אוירבך דרך רבנים מקובלים מבני ברק וכלה ברבני הגוש) כל מי שמלכלך על הגוש באמת שלא מבין מימינו ומשמאלו, או שלא מבין בסוגיות התורניות, או שלא באמת מכיר את תורת הגוש!

http://www.etzion.org.il/dk/1to899/845mamar.htm

שהן "מגוחכות" ,לא להסכים זה דבר אחר.

כשלמדתי את זה, זכור לי  שהרב עובדיה לא התיר מכנסיים

אלה טען שזה עדיף על פני חצאית קצרה (הרע במיעוטו)

והיום לצערנו הרבה מהחצאיות- גם כאלה שמגיעות עד הברך,

לא ע"פ ההלכה ובאמת עדיף מכנסים

אבל זה לא אומר שמכנסיים זה טוב- אלה שיש יותר גרוע

מצד האיסור של "לא ילבש" אולי אין איסור

אבל מכנסיים זה בפירוש לא צנוע מצד עצמו...

גם אם הם רחבות...

(פעם אפילו גברים הלכו עם ג'לביות/חליפות ארוכות וכד',לא?)

שו"ת יביע אומר חלק ו - יורה דעה סימן יד סעיף ח'

ח) מסקנא דדינא, איסור גמור לבנות ישראל ללכת בחצאיות קצרות או שמלות קצרות (הנקראות מיני, למינים ולמלשינים אל תהי תקוה), ואיסור זה יש בו גם לאו מן התורה, שנא' ובחקותיהם לא תלכו. וכן אין להתיר לכתחלה לבנות ישראל ללבוש מכנסים, משום שהן בגדי שחץ ופריצות. ובנות הלובשות חצאיות קצרות או שמלות קצרות למעלה מן הברך, צריך להשתדל להשפיע עליהן בדרכי נועם ללבוש חצאיות או שמלות צנועות, באופן שמכסות את הברכים גם בעת ישיבתן. ובמקום שלא ישמעו לנו הבנות ללבוש חצאיות או שמלות המכסות את הברכים, יש להעדיף מכנסים על חצאיות ושמלות קצרות, עד שיוכלו להשפיע עליהן ללבוש בגדי צניעות ככל בנות ישראל הכשרות והנלע"ד כתבתי. בכבוד רב עובדיה יוסף ס"ט

ב.מה הכונה מתיר ? חצאית מעל המכנסיים ,או רק מכנסיים ?

ואף פעם לא הלכו כך. חולשה. ומכנסיים "צנועות" יחסית, פחות גרועות לעיתים מחולשה של בגדים אחרים שאינם צנועים.

ו"נגיעה" היא איסור גמור, חמור בהרבה ממכנסיים. וגם לא אמור להיות "קשה" למי שמראש ברור לו מה פירוש בחורה שאינה אשתו, תודעה די טבעית בעם ישראל.

וזה גם לא מוביל לזלזול בעוד מנהגים.

נכון שבתכלס זה אסור אבל זה לא שכל הדוסים מקיימים את כל המצוות...

לפעמים אפילו עדיף מכנסיים מאשר חצאית קצרצרה.. לא ככה?

אני הולכת מידי פעם עם מכנסיים, רחבות. כאלה שרואים שהם של נשים. ולא, זה ממש לא מגיע מתוך מרד.

זה מגיע מתוך זה שזה הרבה יותר נוח ושאני לא רואה בזה בעייה של צניעות.

לפני שאתם פוסלים בחורה על דבר כזה יותר נכון לשאול אותה למה היא לובשת מכנסיים. יכול להיות שאתם פוסלים על הסיבה הלא נכונה.

ולא נראה לי שעניתי את כל מה שיש לי בנושא... זה מה שיש בינתיים.

זה לא שאנשים פוסלים מנקודה בקורתית בצורה של ' אני לא רוצה בחורה כזאת שמתלבשת בכזאת צורה לא צנועה'

אלא מנקודה ש 'ני מחפש אישה שהולכת עם שמלה'.. כן, לי זה חשוב שהיא תלך עם שמלה כי לדעתי זה יותר נכון.

זה ממש לא בא מנקודה ביקורתית, זה נראה כאילו אתן עוד שניה מתנצלות על זה...

"זה הרבה יותר נוח ושאני לא רואה בזה בעייה של צניעות" (ציטוט שלך) 

זו בדיוק הבעייה! אנשים חושבים שהם יודעים מה בסדר ומה לא בסדר (מבחינה הלכתית), והולכים לפי הרב נוח. עושים בסוף מה שנוח להם.

גם אם המכנסיים הם מכנסי נשים - יש בזה בעייה לפי רוב הרבנים.

בענייני צניעות צריך מאוד להקפיד על ההלכה ולהיזהר... (את לא יודעת ולא רוצה לדעת מה עובר בראש של הבנים כשהם רואים נשים עם מכנסיים. לא סתם התורה אסרה לנשים ללבוש בגדי גברים ולהיפך. אגב - בנים - אל תעלבו. לא אומרת זאת כהאשמה....)

אגב - יש גם את רוח ההלכה.

גם אם בנות הולכות לפי דעת מיעוט ולובשות מכנסיים - כנראה שהן לא מבינות מה המצוות בשבילנו. התורה לא מספיק קרובה לליבן... 

ניסוח מעולה ודעה נכונה לפי דעתי.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

מפריע לך? תשמור על העיניים שלך. אני לא אשמה בזה שכל פיפס קטן ישר מעלה לכם מחשבות.

ואגב, בתקופה שהלכתי עם חצאיות ארוכות יצא לי לדבר עם כמה גברים חילוניים שדווקא אמרו שחצאית ארוכה הרבה יותר מעוררת את המחשבות.

אז נכון שזאת לא הגישה הרווחת כאן, אבל תקפצו לי.

אני לא אשים על עצמי שכבות בגלל המחשבות שלכם.

מחשוף אני מבינה, וזה הגיוני.

שרוול עד המרפק- גם קובל עלי והגיוני.

מכנסיים של נשים- דיי כבר. זה לא חצאית מיני או מכנסון קצר.

עם כל הכבוד למה שזה עושה למחשבות של הגברים- אני לא חושבת שבתור אחת שיש לה כבוד לעצמה (לי.. כבוד לעצמי..) יש את הסיבה ללכת בפריצות או סתם לא צנוע.

אם אני הולכת ככה כנראה שלא מצאתי סיבה הגיונית שלא לעשות את זה.

אז במקום לגרום לנשים ללכת עם אלפי שכבות- תגרמו לעצמכם לשלוט במחשבות. בחיי.

גברים דוסים מעצבנים.

(ולמען הפרוטוקול- אני דתייה. לגמרי. נגיעה, צניעות, שבת וכל מה שצריך.)

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

מאוד מעניין, אולי בגלל שהם כל כך רגילים לראות גוף של נשים, ופתאום רואים גוף מכוסה,

אז נורא מסקרן אותם לראות גם אותו,

תעשי לי טובה.

ראש של מי שנחשף לגוף נשי חשוף לעיתים עובד בצורה שונה, פתאום המיקוד הוא לא על האישיות

אלא על צורת וסגנון...  דברים אחרים.

ההשוואה לא במקום.

ולא, לא צריך ללכת עם אלפי שכבות, צריך להיות צנועה.

גם אישה שלבושה באלפי שכבות\בדיוק על פי ההלכה יכולה להתנהג בצורה מינית ומושכת את העין.

ויש גם גדרים שמסוכן לפרוץ, מה לעשות.

השאלה הנדונה  היא מה אומרת ההלכה.

אני חוזר ומדגיש שאיני רואה עצמי ראוי לפסוק וגם לא לעצמי.

אני מודע לכך שקיימות מחלוקות מאז ומעולם..מעבר להלכה אני מכיר גברים אשר ירגישו מאוד לא נוח אם האישה תתלבש בצורה צעקנית או מתריסה במסגרת ההלכה. אני מכיר חוגים חרדיים אשר נשותיהן מתלבשות בצורה התואמת את ההלכה  אבל בצורה צעקנית ושמעתי רבנים חרדיים ולא רק חרדים המעירים על כך מבלי לצטט את ההלכה..

אגב אם יוצמח שימשילביץ אמר ששימלה ארוכה מעלה בדמיונו רעיונות מסוימים לא מחייב לשנות מידית את ההלכה.

שוב איני פוסק. לתשומת לב הגברת אשר אינה מוכנה לבדוק מה עולה בדעתם של הגברים. אני תומך בה. אם איכפט לה אני מציע שתיבחן מה אומרת ההלכה. אם לא איכפט לה היא בסך הכל ממקמת עצמה במקום מסוים וזה הכל. גם הביניש ימקם עצמו במקום מסוים אולי זהה ואולי שונה.

היא הייתה עושה עם זה משהו.

אבל אני כן שלמה עם המיקום הזה.

וכן יצאתי עם דוסים. ולא חסרים דוסים שמתחילים איתי.

אבל אם אני יכולה לשנות כאן הסתכלות של כמה ביינישים שמקובעים על עצמם, וחונכו לחשוב את מה שאמרו להם, ולא חשבו מעולם שיכול להיות דבר אחר- אז אני עשיתי את שלי.

ואגב, לא מצאתי את ההלכה על מכנסיים שמיועדות לנשים והם מתחת לברך ולא צמודות.

אולי שמישהו יראה לי (כי חיפשתי ולא מצאתי) ויושיע אותי מחטאיי.

ממש אהבתי את הדיון. סוף סוף משהו בוגר שנותן לכלום מקום להגיב בלי לתקוף..

הפורום משתפר... ח"ח למנהלים ולשותפים

לישראל יש ערבות,אי אפשר להגיד "תשמור על העניים שלך" כאשר הדבר לא צנוע מלכתחילה,זו שבירה של ערבות ישראל וכביכול האשמת גברים במשהו שהם אינם אשמים בו ,אם מישהי הולכת לא צנוע , שייך להגיד לגבר "תשמור על העניים שלך" ? שהרי במצב כזה "לשמור על העניים" משמעו לא להסתכל לכיון ,הפרעה בשגרת החיים בצורה לא פורפורציונאלית .מה גם שמאוד קשה להתגבר על יצר כאשר הדבר זמין ממש מול העניים.

ההלכה אכן מגדירה שמכנסיים אינן צנועות לבנות וזה שורש העניין !.

אולי כמה גברים חילוניים רואים בחצאיות דבר שמעורר את המחשבה כי הם רגילים באופן רגיל שבחברתם לצערי בנות מסתובבות בפריצות ,כך שבאופן טבעי בת שמתלבשת הפוך מושכת תשומת לב ואולי אף יותר מכך ,אך אני לא נכנס לעומק הדברים עכשיו.

אולם בסיטואציה הזאת הבעיה היא לא צניעות ,אלא משהו שהוא מעורר תשומת לב מכיון שהם אינם רגילים לכך.ואם מה שהם רגילים לכך לא נכון מלכתחילה אין מקום כביכול לשנות בגלל דבר כזה (אם תגידי שיש עניין לא למשוך תשומת לב,מה גם שבמחיר של אי משיכת תשומת הלב כביכול משלמים על צניעות גופנית).

בשביל זה יש הלכה, כי לא כל אחד עושה מה שנוח לו...

גם מאוד נח ללכת עם שיער בחוץ תאמיני לי מניסיון שבקיץ המטפחת מציקה ומגרדת וזה לא ממש התענוג הכי גדול, אבל וזה האבל כאן נכנסת ההלכה שמדריכה אותנו איך הכי נכון וצנוע להתלבש, על מנת ליצור מצב שכל אחד יתלבש איך שנוח לו, (יותר מזה גם חילוניות יטענו שמאוד נח ללכת עם גופיות בקיץ...) ושבנים ישמרו על העיניים שלהם,

לדעתי,  כאן נכנס המקום הקדוש באמת שלנו כבנות ישראל לנסות ולהכשיל כמה שפחות...

שבת שלום.

אם אתה רוצה בית של קדושה, של תורה, שיהיה בו חינוך למצויינות דתית - אני לא בטוחה שהיא הפרטנרית... 

יכול להיות שיש בנות ויש בנות, אבל לדעתי - מי שהולכת עם מכנסיים - כנראה לא מתייחסת למצוות כפי שהיא צריכה להתייחס אליהם..

היא אחת שכנראה תלך בכל התחומים אחר הרצון שלה. אל תבנה על זה שהיא תהיה מוכנה להתמסר...

[סליחה על הבוטות... אל תאכלו אותי בלי מלח... זו דעתי. לא חייבים להסכים]

ב"הצלחה בהחלטות

זה מעיד על חוסר רצינות.. אני חושבת שיש כ"כ הרבה סוגים של מכנסיים וחצאיות והחיצוניות לא תמיד מעידה על הפנים.. אני כן חושבת שזה קצת מושפע אבל לפעמים יכולה להיות בחורה צנועה לגמרי אבל בפנים ממש אבל ממש לא דוסית וגם להפך..

אני לא זוכרת איפה שמעתי את זה אבל אני זוכרת שמכנסיים זה לפי מנהג המקום. אם היא גרה במקום כמו מושב או יישוב בו כל הנשים הולכות עם מכנסיים (צנועות כמובן-לא צמוד וכד') אז המכנסיים מותרים אבל אם היא גרה בעיר בה ברור לכולם שלבוש אישה דתיה זה חצאית אז מכנסיים הם אינם מותרים..

אני חושבת שכדאי לברר מעבר ללבוש אלא על הפנימיות ועל הלך הרוח שלה..

אני מגדירה את עצמי בחורה דתיה עם ראש פתוח ויצאתי עם מישהו שאמר שאני דוסית מאד, מצד שני גם יצאתי עם מישהו והוא אמר לחברה שלי "שנושבת בה רוח של לייטיות.." (חוצפן!!!) 

קיצור זה תלוי מי האנשים שניהם ומה היא משדרת ומהי פנימיותה..

אבל זה מעיד...

יש לי גם חברות שהן הולכות עם מכנסיים

והם צדיקות חבל"ז,

אבל זה מגיע מאיזשהוא מקום לא נכון.

כי מי שרוצה להגיע לקדושה באמת-

זה לא הדרך....

וד"א-

מכנסיים במנהג המקום זה לא פשוט

כ"כ... ובטח ובטח שלא לכתחילה... 

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אני מכירה כמה וכמה בנות שהן צדיקות גדולות (וממש לא בציניות!!), מקפידות על מצוות, הלכות, הולכות לשיעורים ו...הולכות בצורה לא ממש צנועה (מבחינת פתח, אורך, צמוד, צבעים וכו')

לא הייתי אומרת עליהן שהן לא צדיקות, ממש לא הייתי אומרת שהן לא דתיות או לא מקפידות, אבל אני יודעת עליהן שזו בדיוק הנקודה שהכי קשה להן. מי לא מכיר את זה? המצווה שהכי קשה לנו, שבכל פעם מחדש אנחנו נופלים בה, מתבאסים, אומרים שבפעם הבאה נשתפר, ונופלים שוב

אז אצלן זה צניעות. וכן, הן פוגשות בגלל זה כל מיני דתל"פים וכד' רק כי זה מה שמציעים להן, בגלל המראה שלהן.

הייתם פוסלים על דבר כזה? על ה-נקודה שהכי קשה למישהו שמנסה להשתפר בה ומודע טוב מאוד לזה שהוא לא מצליח, ואני לא מדברת עכשיו רק על צניעות אבל גם.

בנים תנו דברתכם, ובנות ישמעו בשמחה ג"כ.

(כורש, סליחה על הניצל"וש, זו שאלה שעלתה לי כבר מזמן...)

צניעות זה באמת דבר מאד יסודי,

והענין - שזה לא נגמר עכשיו.. כלומר, זה יכול להציק לו מאד - ועוד יותר - אם יהיו נשואים. ואז תצטרף לכך גם ההצקה שגברים אחרים רואים אותה כך, ודוגמה לילדים..

לכן, הדרך הכי קצרה - שהבנות הצדיקות והטובות הללו (ללא ציניות), ילמדו ויעיינו בחשיבות הענין, ויבחרו בטוב, וישימו דגש על יופיין הפנימי, ומתוך כך ידעו גם לבטא את זה בצורה חיצונית שהיא גם נאה וגם צנועה, והאמת שזה ענין אחד.

אמרת "וישימו דגש על יופיין הפנימי"- הלוואי על כולנו יופי פנימי כמו אלה שדיברתי עליהן! נחמדות, חכמות, עדינות, תומכות, רגישות, צנועות באופיין כמו שהיינו רוצים להיות, וזו הנקודה הקשה להן.

ואני יודעת שאמרת שאתה לא מתייחס לניצלו"ש, אבל בכך דילגת על חלק חשוב בעניין- זו נקודה שהן רוצות ומוכנות לעבוד עליה, פשוט קשה להן...אז לא נפסול על דברים אחרים שקשים לבני הזוג שלנו, ועל זה כן בגלל שזה נראה לעין?

כן, כואב לי ששופטים אותן, מדברים אליהן, מתייחסים אליהן כאל "פחות דתיות" בלי לדעת מי הן בכלל! מה קרה ל"אל תסתכל בקנקן" ול"אישה יראת ה' היא תתהלל"?

לזה בדיוק התכוונתי - שבגלל שיש להן יופי פנימי כזה (הלוואי גם עלי..), זו נקודה שיכולה לעזור להן להתגבר על

הבעיה. מתוך ההתרכזות בו, ולימוד ועיון בדברים, תחושנה מה העיקר ומה הטפל, וגם תחושנה איך פנימיות מתבטאת בחיצוניות. ובאמת - הביטוי היפה באמת לפנימיות יפה באמת הוא באמת הצניעות. זה מוחש.

ואני מבין על מה את מדברת: יש לי קרובה כזו, עם כל המעלות שמנית; ואכן - גם ממש "צנועה באופי" (אחרת, אולי לא הייתי מבין איך זה יכול להיות..), יש דבר כזה בימינו..  ובכל זאת זה צריך תיקון לגמרי.

ובאמת יש הבדל מהותי בין מי שהיא "ככה", לבין מי שהיא "רוצה ומוכנה לעבוד על זה".

אבל זה, כמו שציינתי, נושא חשוב - דווקא בגלל שהוא "גלוי" בכל רגע, ובגלל הסיבות שהזכרתי בהודעה הקודמת.  גבר תורני כמעט לא יכול לסבול שאשתו תלך שלא בצניעות. זה "אוכל" אותו, ואפילו שהיא טובה. הוא גם אינו רוצה "להתרגל" לזה.  

אבל אישית ומוחלט על בת כזו, לאו דווקא בקשר לענין זה, בוודאי שאי אפשר לקבוע שהיא "פחות דתית" ממי שיושבת עם חברות בלבוש צנוע ומדברת לשון הרע בלי הפסקה, למשל ("קשה לה" - תשעה קבין.. אבל זה הרבה איסורי תורה. דאורייתא). היא צריכה לעבוד על הנקודה הזו, היסודית. 

ולגבי "אל תסתכל בקנקן" - את צודקת. אך עם זה - זה לא בדיוק מדבר על כך... "קנקן" זה חיצוניות, למשל יופי; אבל קיום מצוה - גם כשהיא מצוה על לבוש - זה דבר פנימי, זה חלק ממה ש"יש בתוכו", זה שייך ליראת שמיים ודקדוק במצוות ה'.  אבל נכון, שיכולה להיות אישיות נפלאה, אע"פ שבחלק מסוים היא עדיין עם בעיה. צריך לעבוד על זה.

"אשה יראת ה' היא תתהלל". כאמור, בין השאר יראת ה' צריכה להופיע גם במצוות צניעות.

אגב - הגר"א מסביר (בערך): שקר החן והבל היופי - לכשלעצמם.  אשה יראת ה' היא תתהלל, במה? בחן וביופי..

כלומר: מתוך הפנימיות המתוקנת, יש מקום גם לחן וליופי כמבטאים אותה.  ובוודאי שיש הרבה חן בבעלות מידות טובות כמו אלה שהיזכרת.  אבל השלמות של הופעת האופי ביופי - זה דווקא בצניעות.

בגדול אני מסכימה עם דבריך, אבל מקשה (או חופרת, איך שתבחרו לקרוא לזה...) שוב- אנחנו מודעים לזה שאין אף אחד מושלם, אז האם נפילה במצווה הזו תהווה סיבה לפסילה, גם אם מצוות אחרות, חיצוניות פחות, לא יהוו סיבה מספקת לצורך העניין?

למשל, אני יודעת על מישהו שהוא טוב ובעל מידות, אבל יש מידה אחת שאני יודעת שקשה לו איתה, והוא מודע לזה ובזה משקיע את עבודת המידות שלו בעיקר. אז אם הוא לא מצליח, ואפילו באופן גורף, על זה אני אפסול אותו? על ה-מידה שדווקא לו קשה דווקא בזה? נשמע לי קצת קשה ואפילו טיפה אכזרי. (אם להשתמש במילים חריפות. ואין לי בזה כוונה לפגוע במגיבים או בקוראים.)

בוא נהיה ישירה- רציתי להציע את אחת החברות שעליהן דיברתי, לבחור שיצאתי איתו. אבל אני לא יודעת איך הוא יגיב, מהסיבה הנ"ל. אני יודעת עליו שהוא לא מעריך כאלה שמסתכלים על החיצוניות וקובעים ישר ממה שנראה להם שזה אומר, אז אני משערת (מקווה?) שהוא לא ינהג כך בעצמו, אבל רציתי לשאול ולראות איך בפועל מתייחסים לזה, ולא רק בתיאוריות בתוך הראש שלי.

(וכן, לפירוש הנ"ל של הגר"א הייתה הכוונה שלי, פשוט לא ידעתי מי הפרשן אז העדפתי להשאיר את זה ככה כרגע. תודה שהארת את עיניי העניין הוא כמו שאמרת- מישהי שהיא יראת ה', יופייה יוקרן החוצה ע"י זה, גם אם בעיני אנשים מסוימים היא נחשבת לפחות יפה. זה עובד גם לכיוון ההפוך אגב... ברור שבעניין הזה משפיעה יותר העובדה שצניעות היא מצווה שקל לנו להתייחס בעיקר לביטוי החיצוני שלה, אבל אסור לשכוח שזה בא מבפנים, וברור שצריך לעבוד על זה, אבל לפעמים הרבה יותר קל לעבוד על צניעות חיצונית מאשר לתקן בנאדם שלא צנוע מבפנים, לא?)

וההשלכה של השאלה מובנת.

א. כמובן, לא "פוסלים" אדם. כוונתך לגבי הסכמה להתענין לצורך שידוך.

לגבי הדוגמה התיאורטית שהבאת מעבודת המידות: אנחנו נעריך מאד אדם שעובד על מידה כלשהי שקשה לו איתה ביותר.  אם אינו מצליח לעת עתה להתגבר על כך, אז כל אחד יעשה את החשבון עד כמה הנושא המדובר קריטי בשבילו.  לפעמים, גם מישהו שמאד מעריכים - לא מתחתנים איתו כי משהו מאד לא מתאים (הסיבה שאסור לקדש אשה "עד שיראנה" היא בגלל "ואהבת לרעך כמוך". שמא יש משהו - אפילו חיצוני - שכ"כ לא נסבל בעיניו, שהוא לא יאהב אותה בגללו, ויגרום לה עוול בכך).  כמובן, אם מישהו יכול להתעלם באמיתיות מהמידה המסוימת ההיא ולראות את העיקר הטוב - יפה מאד.

ב. אכן נכון.. המציאות היא שלנושא זה, של הצניעות - הגלוי לעין ושיש לו כל מיני קונוטציות - מתייחסים לא פעם אחרת מדברים אחרים, מבחינת הסבלנות לחכות לתיקונם... זו לא שאלה של טוב או לא, זו כנראה עובדה. אם כי קצת הסברים לכך - הבאתי לעיל.

ג. בוודאי שצניעות אמת מתחילה מבפנים. עדינה. פעם אמר לי תלמיד חכם שהוא גם אמן: "ראיתי הרבה נשים גסות-מכוסות"...

ד. לגבי שאלתך הספציפית. אני חושב שטוב שתשאלי את הבחור ישירות, ובלי להיות "עורכת דין"..  תגידי לו במי מדובר ומה מעלותיה, תסבירי לו בדיוק באיזה נושא צניעותי יש לה בעיה, עד כמה (יש להניח שגם לה יש גבולות שלא תעבור אותם), תגידי לו מה שאת יודעת בוודאות - מתוך שיחות איתה - לגבי רצונה, כוונותיה והשתדלותה בנושא זה; ותתני לו להחליט אם הוא מעונין לבדוק את זה או לא. אין מה לחשוש. הרי היא לא "פסולה לבוא בקהל"... אז מה יכול לקרות?..

השקעתי בקריאת רוב התגובות כי אני חושבת שזו שאלה מאוד חשובה!

דבר ראשון יש הלכה, הלכה ברורה- אסור לבנות ללכת עם מכנסיים.

כל הבנות שגדלו בבית דתי יודעות את זה, אין על זה ויכוח.

דבר שני- לגבי רמת הדוסיות של הבנות שהולכות עם מכנסיים או בחוסר צניעות,

בנות אלו צריכות להבין שמה שאנשים רואים דבר ראשון זה איך הן לבושות,

וטבע האנשים זה לתייג אותך בחורה נחמדה כלא דוסית גם מבפנים...

זה לא אומר שאת בן אדם לא טוב ח"ו!

זה לא אומר שאת לא עובדת ה' ח"ו!

זה אומר שמשהו שם לא מסתדר לך בפנים...

האמת היא שאסור לשפוט בן אדם לפי החיצוניות שלו בלבד,

אבל בן אדם צריך להבין שהחיצוניות משפיעה!

ובני אדם רואים דברים ומתחילים לפרש...(זה נורא)

כמובן שיש לנו בתור בני אדם  וחברה הרבה להתקדם.

דבר שלישי- יש הרבה מצוות, ולכל בן אדם יש קושי לפחות בחלקם,(מי יותר ומי פחות.)

לבנות, אחת המצוות הקשות זה הצניעות,

זה עבודה יום יומית מול הארון מה ללבוש! (גם לדוסיות שבדוסיות זה קשה)

כל בת שהולכת עם מכנסיים יש לה סיבה לזה...(סיבה זה לא בהכרח תירוץ)

והכי פשוט זה לבוא ולשאול מה הסיבה, ויכולות להיות מליון ואחת תשובות.

תפקידך זה להחליט אם זה מתאים לך או לא....בהצלחה!

א. ממש לא כל מי שגדלה בבית דתי ברור לה שאסור ללכת עם מכנסים.. עייני ערך מה שקורה באזור ירושלים / גוש./ קיבוצים דתיים.

מלא דתיות עם מכנסים וכיסוי ראש..

שהן לא יודעות שאסור ללכת ככה...

הן יודעות שאסור ללכת עם מכנסיים ובכל זאת מסיבה שלהן החליטו ללכת עם מכנסיים...

הלכה זה הלכה!

וכל מי שגדלה בבית דתי יודעת שמכנסיים זה אסור...

זה שהיא מחליטה ללכת עם מכנסיים זה כבר משהו אחר...

זה לא הדיעה היחידה, אפשר לחלוק, אפשר לכעוס אבל לא למחוק דעות אחרות..

אך התורה שמה לב איפה יש חולשות שצריך לגדור ואיפה יש כאלה שאפשר 'לשחק' בהן,

'לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע' קידושין כא:

אין מדובר באיסור מדאורייתא, אולם לדעת רוב הרבנים – מדובר באיסור מדרבנן. ולא משום "לא ילבש", אלא מפני שחשוב מאוד, במיוחד בדורנו שבו קיים טשטוש בין הזהויות, להבחין הבחנה ברורה בין המינים. אולם צריך לקחת בחשבון כי ישנם מקומות ומצבים מסוימים שבהם דווקא מכנסיים יכולים לשמש כבגד צנוע יותר מאשר שמלה, כמו בשעת טיול או בעת התעמלות וספורט. לכן, לא הייתי רוצה לראות שבנות ההולכות במכנסיים נחשבות כבנות "מחוץ לגדר".

 

לחצאית.

למה ז=ה לא בא בחשבון,ועדיף ללכת לכיוון של איסורי דרבנן?

שכאשר יש מכנסיים מתחת לחצאית אז החצאית מתחילה להתקצר......

שאם כבר טרחה לשים מכנס מתחת לחצאית תזור גם שהחצאית לא תתעופף/תתקצר לה..

בס"ד

אבל, בתור אחת שהולכת עם מכנסיים אני אענה-

לא, אני לא מחפשת צומי באיך יסתכלו עלי, ושמי יסתכל עלי, ולא באיך לעבור על ההלכה, ולא מתוך זלזול לחז"ל, לרבנים, או למנהיגים אחרים, וגם לא מ"זריקה". אני הולכת עם מכנסיים כי זה נח לי, כי אני חושבת שזה יפה, וגם בגלל שאני מרגישה יותר צנועה במכנסיים מאשר הרבה בנות שהולכות עם חציאות. אני לא יודעת מתי בפעם אחרונה הלכתם ברחוב, אבל ממה שאני ראיתי אני נחרדתי. זה כבר לא 10 סנטמטר מתחת לברך, זה כבר לא 10 סנטמטר מעל הברך, כל החצאית היא 10 סנטמטר- אז תגידו לי מה עדיף, מכנס (ורחב!!!) או משהו בגדר של "חצאית" (אני לא יודעת למה קוראים לדבר הזה בכלל "חצאית", אבל שיהיה).

וכן, אני רוצה שיתיחסו לפנימיות שלי ולא לחיצוניות שלי. כי מה שאני לובשת לא אומר עלי כלום. כי אני יכולה להיות דוסת עולם במראה, ולא לקיים חצי מהמצוות. והפוך, להראות ה' ישמור, ולהיות צדיקה. זה לא סותר.

ושוב, סליחה שהתערבתי

עושת לפי ההלכה? זה שיש בנות זהולכות בצורה לא מנועה זה לא מתיר לאף אחת ללכת ככה..

ואין פה קשר לאיך מסתכלים צריך להתנהג בהתאם ולהתלבש לפי רוח ההלכה.

בס"ד

זה כן לרוח ההלכה?

אני לא מבינה. לשפוט מישהי בגלל שהיא הולכת עם מכנסיים או לא? אולי אני אתחיל לשפוט בנים שהולכים עם ג'ינס?

זה שבנות הולכות עם מכנסיים זה לא הופך אותם ל"פרוצות" או ל"כופרות" או ל"פחות דוסות". זה רק אומר שהן הולכות עם מכנסיים, לא יותר מזה.עובדה שיש רבנים שמתירים.

תפסיקו לחפש במה האחרים לא טובים, אולי תחפשו במה אתם לא טובים?

תראי לי רב שמתיר ללכת עם מכנסיים בחוץ..

דבר נוסף אין שום דבר לא צנוע ללכת עם ג'ינס לבן זה מכנסיים לכל דבר רק עם סוג בד שונה.

זה עניין של השקפה.

הלכה זה לא עניין של 'כל אחד עושה מה שהוא חושב'...

כמובן, אנחנו מדינה דמוקרטית, תעשי מה שבא לך.

אבל אותנו לימדו ששמלה זה בגד נשים ומכנס זה בגד גברים ויש את איסור ' לא תלבש'...

וכן, מי שהולכת עם מכנסיים, שמה פס על האיסור ועל דעת הרבנים (אני עוד לא ראיתי רב שהתיר זאת), וזה מראה מה דעתה על ההלכה בכללי וזה מה שמרתיע אותי לצאת איתה.

זה אותה סיבה שאני גם לא אסכים לצאת עם חיילת, בחורה ששמה פס על דעת כל גדולי הדור ומתגייסת לצבא זה מראה מה דעתה על כל הרבנים ועל ההלכה.

בס"ד

מדינה דמוקרטית, אנחנו בעולם של בחירה.

אני אחליט ללכת עם מכנסיים- זאת הבחירה שלי.

אתה מחליט לא לצאת עם בחורות שהן חיילות ו\או הולכות עם מכנסיים.-זאת הבחירה שלך.

כל אחד עם הבחירות שלו.

אני פשוט לא אוהבת שאומרים לי "אני יודע יותר ממך, אישה". מצטערת. אני לא מתכוונת לצאת עם שובניסטים, זאת גם הבחירה שלי.

שנוח או על פי ההלכה, אם את אומרת שזה לפי מה שנוח לך אז זה ויכוח סרק..

והוא לא אמר שהוא יודע יותר ממך הוא אמר רק שין רב שיתיר לך את זה והוא צודק..

|הצעות נוספות לעריכת או מחיקת ההודעה הבוטה יתקבלו בהחלט|

אני מסתובב ברחובות ונוסע באוטובוסים ועיני רואות ניסים ונפלאות.

פה גברת במכנסיים  הדוקים וארוכים עליהם מגפיים עד הברך כנראה קר לה. כדי לאזן המכנסיים מתחילות מתחת למותנאים ובמרווח ********. את חליפת הבגדים משלימה חצי גופיה ועגיל על הפופיק..והמסכנה הזו מתישבת על ידי באוטובוס..

מי שהיא אחרת הולכת לבושה ב|לבושי| טריקו ציבעוניים וחצי גופיה. האמת באמת חם בארץ.בדומה לגברות מסוימות בשרשור אני מטריח את עצמי לחשווב מה עולה בדעתן..

רחמנות.  מי שיגע את  המסכנות האלה. גם הן עברו טיפול פסיכולוגי ופסיכופטי כמו החיילים, היסמניקים והשוטרים בגוש קטיף ועמונה?

ה' ירחם

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אף אחד לא אמר לך שום דבר ממה שאמרת, אמרנו שללכת עם מכנסיים זה לא לפי ההלכה 

וזה לא אומר כלום על האישיות שלך לכל אחד יש מה לשפר ואף אחד לא מושלם פשוט צריך לדעת לקבל ביקורת

בס"ד

מצטערת להגיד לכם...

אבל-

אתם לא אלוקים, לא הקב"ה, לא הסגנים שלו, וגם לא מלאכים.

אני אעשה את החשבונות שלי עם הקב"ה, וגם כל אחד יעשה אותם. לא אני, ולא אף אחד מפה לא יכול להחליט מה הקב"ה "יעשה לי" . אז בבקשה, שכל אחד יעבוד על המידות שלו, ועל הבעיות שלו, שכל אחד יסתכל בצלחת שלו, ולא בשל השני.

שדרותי, ממש לא רגשי נחיתות. אני באמת מאמינה שכל מה שאמרתם פה, כולכם, לא בא כדי לפגוע בי או בכל בת אחרת. אם היא הולכת עם חצאית שמטאטאת את הריצפה, ואם היא הולכת עם חצאית קצרה, ואם היא הולכת עם מכנסיים. אבל, יש צורה להגיד כל דבר. לא, לא נפגעתי. אני רגילה. אני מבקשת, שאל תשפטו אדם רק ממראה חיצוני. זה כל מה שביקשתי. היה לי את הוויכח הזה עם חברות שלי. מראה חיצוני מטעה.

פותח השרשור- אישה עם מכנסיים לא אומרת כלום על הפנימיות שלה. היא יכולה להיות בן אדם מקסים וצדיק, אבל יכול להיות שלא. כמו כל בת יהודית, כשרה וצדיקה.

ביקשתי שתבינו, לא ביקשתי שתכתיבו לי מה נכון ומה לא. לטעות, אני יודעת גם לבד.

ערב טוב, ד"ר אריק.

מכנסיים..

התגובות היו עניניות.

הניחוש של חלק מהמשתתפים היה שהסיכוי קטן.

חלק אחר ניסה לנמק מדוע.

התרשמתי שלמעשה כמעט כולם היו בדעה שלבישת המכנסיים לא פוסלת את הבחורה על הסף.. התגובה הנרגזת שלך נראית לי מוגזמת.. והאמת והשלום אהבוו.

כי עדיין אפשר אולי לראות את צורת הגוף קצת...

<צ>

אריאל- כפרה עלייך! איתך ממש ממש

זה מדהים איך אנשים סגורים לדרכים אחרות

לדעות אחרות

איך נתפסים על סטיגמות! (מי אמר שמכנסיים זה חמור יותר מכיבוד הורים? מלשון הרע? וכו'). 

(מתייחס רק לסוגריים)

אף אחד לא אמר שמכנסיים זה יותר חמור מכיבוד הורים מלשון הרע וכו'.

ומבלי להתייחס (שוב) לעניין

הבהרה: אם אני אראה בחורה או בחור שהיחס להורים יהיה גרוע (תפעילי את הדמיון כל אחד מה שמפריע לו) אני בהחלט יהיה טבוע בתוך רושם ראשוני שלילי

אז לא רק מכנסיים

מכאן שוב השאלה אם לקרב או להרחיק אבל הרושם כבר נוצר!!!

העניין הוא לעשות את רצונו יתברך באמת!

איך הוא היה רוצה לראות את הבת שלו מבפנים ומבחוץ...

חתשבי על זה....

מכנסים שיש בהם היכר של בנות כי אז בעצם לא עוברים על איסור של לא תלבש..

השאלה מה זה גם מכנסיים ... 

ברשותך, ד"ר אריק, אצטט משפט שלך: "......אני מרגישה יותר צנועה במכנסיים מאשר הרבה בנות שהולכות עם חצאיות......"

אני אשת בשורה. יש עוד אופציה. אולי לא היית מודעת לה עד היום אך היא קיימת ואף מוכיחה את עצמה לאורך זמן. קוראים לזה חצאית ארוכה!!! כן כן, לא טעיתם!!!! ארוכה, שלושת רבעי, נוחה, יפה, מעוצבת, מחמיאה ועוד ועוד יתרונות שאין כאן מקום לפרטם.

דוגרי- אם מה שמעניין אותך זה צניעות (וזה מה שמשתמע מהמשפט הנ"ל, בטח לא שמת לב...) זאת הבחירה המועדפת.

בהצלחה!

ואפילו טרחתי להסתכל בכרטיס האישי כדי לוודא..

אבל כתוב נקבה.

חצאית ארוכה זה הדבר הכי מסורבל שהמציאו לנשים.

או ללכת עם מכנסיים או ללכת עם חצאית לא צנועה. אך זו לא הברירה היחידה ,יש עוד אפשרות ללכת עם חצאית צנועה כפי כללי ההלכה.

אינני מבין אך הסוגיה של נוחות יכולה להכנס לעניין כלכך מהותי (אני לא מתקיף אני מציג את הקושיה שבדברייך שלפי דעתי ).

שלום לך

אומנם ניתן לתת כל מיני פרשנויות לעניין של מכנסים לבנות, כמו שאתה רואה כאן בדיון.

אבל תשובה ברורה לגבי הבחורה באיתה אתה נפגש לא תצא לך מכך.

כי גם היא תקח את התשובה שהכי נראית לך, ותפרש אותה אחרת.

לכן אני מציע לך להתרשם ממגוון גדול של מעשים של הבחורה שאיתה אתה יוצא

ולא להעמיד הכל על דבר אחד - צורת לבוש כזו או אחרת.

כשתביט על שמירת השבת שלה, ההקפדה שלה על לשון הרע, גמילות החסד שלה, ועוד

יהיו לך את כל התשובות לשאלות שאתה שואל על המכנסים - אך באופן יותר רחב ומקיף

בברכה

אלי גרון

www.zoogyot.co.il

לא בפורום שיש בו הסכמה (כמעט) גורפת לאיסור ההלכתי ללכת עם מכנסיים.

אם אתה באמת בעניין של להבין את מה שעומד מאחורי זה, 

אתה מוזמן לברר בפורומים אחרים (תרתי משמע) בו יש הרבה נשים עם מכנסיים שממש ממש ממש לא יסכימו עם הקביעה שהם עוברים בכך על ההלכה. ובכלל יתנו לך כל מיני כיוונים ושיקולים אחרים.

(אתר כיפה, תפוז ועוד)

כל סממן חילוני או כל ניסיון לטשטש את ההשתייכות הדתית נובע מהיעדר חשבות שהאדם חש כלפי אורח חיים דתי. מי שחובש כיפה בגודל חצי שקל דינו כדין בת הלובשת מכנסיים או אישה נשואה שלא מכסה את ראשה. 

למנהג...

בנים יקרים-

מה אתם חשים את עצמכם??!!?!

מה נראה לכם שאתם מתעסקים באיך שאנחנו צריכות להיראות?

אתם לא מכירים את זה, אתם לא יודעים כמה זה קשה, שכל פעם שאנחנו רק צריכות לצאת מהבית אנחנו צריכות ללבוש שכבות!!

חולצה ומתחתיה חולצת בסיס ומתחתיה גופיית תמנון שאם נתכופף- שלא יראו לנו חס וחלילה את הגב, ושהחולצה לא תהיה צמודה מדי, לא שקופה מדי, שכשנתכופף לא יראו לנו כלום דרך המחשוף, ושאם נרים יד שלא יראו לנו חלקיק מבית-השחי, ושהחולצה לא תהיה בצבע מושך, ושהחצאית לא תהיה צמודה, ושתעבור את הברך בכל מצב ויש עוד כ"כ הרבה איסורים שאין לי אפילו כח לכתוב.....

ואתם? זורקים עליכם גופיה ובוקסר ויכולים לצאת ככה מהבית.

אז כן, אני יודעת שיש את העניין של שמירת העיניים ואני יודעת שגם אצל הבנים לא הכל דבש, אבל תבינו גם אותנו!!!! והדבר האחרון שאתם צריכים להתעסק בו זה איך אנחנו מתלבשות. וכמו שכתבה כאן מישהי מקודם- אתם לא הקב"ה. לכל אחד יש את החשבונות שלו. אין לכם שום זכות להתערב באיך שאנחנו מתלבשות! תאמינו לי שכל אחת חושבת המון על מה שהיא לובשת, אתם לא מבינים את כל הקונפליקטים שבזה.

אז לא ראוי שבנות יתעסקו בכיפה,בציצית, בתספורת, בלבוש של בנים, לא? ולא כן הדבר..

מותר להם להביע דעה, בדיוק כמו שלי ולך ולכולן מותר להביע דעה על איך בן מסתפר(או לא מסתפר..) או איך הוא מתלבש (בייחוד אם הוא לא כ"כ טוב בזה

כמובן שלא צריך לעסוק בזה בצורה אובססיבית או להעיר וכו', אבל מותר להם לכתוב את דעתם, בייחוד אם היא קשורה בהלכה.

בנות מוכרחות להפסיק להתבכיין כל הזמן על כמה קשה להתלבש צנוע! די נמאס לשמוע את זה, בייחוד שאפשר אפילו להנות מלהתלבש ככה. מניסיון.

באיזו חד ממדיות, כאילו שהם הולכים עם הראש בקיר

וחלק בכלל לא מוכנים לשמוע דיעה אחרת,

אלה תקועים בדיעה שלהם, שמכנסיים זה שיא הפריצות

מתוך איזושהו אידיאל דוסי שלא מוכן גם לראות משהו אחר

חוץ מהתורה, ולא מוכן לקבל!

מבחינתי אני רואה כאן חוסר פתיחות לדעות אחרות,

והתבצרות בעמדה אחת בלי לתת לדיעה השניה להתבטא,

כמו שאומרים לה כאן שתפסיק להתלונן ועוד תגובות צדקניות,

אז כן השרשור הזה לא מתאים כאן, כי רובם כאן מתבצרים

תחת אמתלה של צניעות, דוסיות יתר ולא רואים שהעולם מורכב יותר

וזה שדנים בנושאים מורכבים לא הופך אותך לפחות דוס אלה

לבן אדם יותר מקבל! תורה ואנושיות גבוהה אמורים ללכת ביחד יד ביד

אני רואה כאן תורה, על אנושיות וקבלה לא מדברים כאן

כי זה נראה סותר דוסיות.

אני מסכימה עם ד"ר אריק, ותומכת בה

את מוזמנת לכיפה יקבלו אותך שמה בזרועות פתוחות,

ולי, לי עצוב לראות את הדוסיות כאן שבאה על חשבון קבלת השונה.

נקודות למחשבה,

מי שיש לו מה לאמר לי על ההודעה

מוזמן לאישי, אני לא הולכת להגיב כאן,

אבל קוראת מה כותבים

על ההלכה עצמה לא התווכחתי,

בתור אחת שבחיים לא חשבה על מכנסיים

ולא מחפפת בצניעות שלה.

התווכחתי על זה שלא מוכנים כאן 

לקבל מישהי שעושה משהו שונה,

אלה שופטים אותה על סמך מכנסיים

שברוב המקרים זה מכנסיים רחבות

וצנועות, והופכים אותה ישר

לבחורה לא דתייה כל כך.

מי שם אותנו לשופטים על הסביבה?

התורה דורשת מאיתנו להיות אנושיים ברמה גבוהה

ולהיות גם דתיים, כשאין הכלה לבחורה שחושבת קצת אחרת

כי קשה לה לשמור צניעות ומי שבת יודעת כמה זה קשה!

וכמה בנים לא יכולים להבין כי הבנות מצניעות את עצמן בשבילם

ולהם אין מיליון הלכות צניעות ויסורי מצפון על החטאות בחורים

אלה הם חיים בשקט בלי שמציקים להם על סנטימטרים של בד!!

אז אני לא יודעת מה שווה כל התורה כולה,

כשאנחנו, שופטים, לא מקבלים, מרחיקים

שזה ההפך ממה שהתורה ביקשה

וממה שהתורה מחנכת,

"ואהבת לרעך כמוך" למשל

ועוד מלא דברים.

יש לנו מיליון רבנים עם דיעה שונה,

חלק התירו מכנסיים זאת אומרת

שיש עוד דברים שמשתלבים עם התורה

אתם לא חייבים להסכים איתה 

ואתם יכולים לחשוב שזה חוסר צניעות

ואני באמת מעריכה אתכם על האמת החזקה שלכם

אבל בבקשה תכילו את הדיעה שלה,

בלי הערות מגעילות ועל זה אני מלינה

כי הרבה ענו לה כאן לא יפה.

החברה שלנו מורכבת, זה דורש התייחסות רחבה

וברוך ה ' שיש לנו רבנים חכמים שמתייחסים לעניין

במקום לשפוט ולבקר כפי שעשיתם כאן.

על זה כואב לי מאוד,

ואני באמת מסכימה שמכנסיים זה לא צנוע

אבל יש דרך לענות לבחורה שחושבת שכן

וזה לא יהפוך אתכם לדתיים פחות.

אני מאחלת לעצמי רגישות חברתית כזו..

רק תיקון...

הדוסיות כאן לא באה על חשבון קבלת השונה.

זה לא שונה. זאת פשוט חשיבה אחרת.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

מה זה התגובה הזאת?\

אם אני לובש גם מלא שכבות (ואני כן גופייה ציצית צמר חולצה (ארוכה) מכנסיים (ארוכות) סנדלים עם גרביים)

אז יש לי זכות דיבור?

אם כן אז אני מתצרף לכל מה שאמרו אבל אני אומר את זה בתור אחד שגם לובש הרבה שכבות

ובערב אתה יכול להוריד את הציצית..

וזה לא רק השכבות זה הנוחות..

אני אישית בנ"א של ספורט..

ריצה, מכות וכאלה..

ולהיות עם חצאית זה קשה.. לא נוח.. לא צנועה אפילו..

תחשוב שאני רצה בתחרויות ריצה- החצאית זה גורם מעקב..

או קפיצה לרוחק, כדור סל, כדור רגל ..

זה בלתי אפשרי..

אבל בת שרצה בתחרויות ספורט?!

וזה היה תגובה גם קצת צינית (אבל לא נראה לי מספיק בשביל לכתוב <צ>)

אם זה לא היה מובן

כן.. אני רצה בתחרויות.. אני אוהבת את זה..מצידי תקרא לזה טום בוי..

ומשחקת כדור סל..

ובלי זה קשה למצוא עם מי לשחק כי אי אפשר לשחק עם בנים (וגם זה אני לא כל כך מבינה למה..כי בשלב מסוים בנים פשוט יכולים לקלוט שאני טום בוי וזהו)

אז לשחק גם רק אם חצאית זה כמעט בלתי אפשרי..

כי באמת שזה מפריע ולא צנוע.

ויש לא צנוע שזה אסור צריך להבדיל

(כמובן שכל זה לעניות דעתי הצודקת)

לשחק בברביות..

למה אם אני משחקת במגרש באמצע הלילה עם חברות כדור סל זה לא מכובד?

מי שמגיע ב 10 בלילה למגרש זה כבר בעיה שלו.. שילמד תורה ויעזוב אותי..

ומי שבא לראות תחרות ריצה שמיודעת לבנות - אז גם שיהיה בריא..

למה אני לא יכולה לפתח את התחביבים שלי?

אם אני טובה במשהו - שה' נתן לי.. למה אסור לי לעשות אותו..

(יצא שבנים ראו אותי משחקת, וגם המאמנת שלי.. ואמרו שיש לי כישרון מיוחד.. אז אני באמת לא אומרת סתם.. זה משהו בדם שלי.. אני רואה כדור ואני משחקת.. )

ושני דברים לי:

א. בחורה צריכה לצאת מנק' מוצא שהיא מתלבשת צנוע לא בשביל העם הגברי.

בחורה שמתלבשת צנוע קודם כל מכבדת את עצמה ומתייחסת אל עצמה כאל דבר רציני וחשוב.

זה משפיע אח"כ גם על תגובות והתייחסות הסביבה, אבל זו לא הנק' המרכזית..

מי שמפנימה נק' זו, אני מאמינה שיהיה לה קל יותר לשמור על צניעות.

ב. לכל אדם יש "תיק" שהוא צריך לתקן ולעבוד עליו.

יש כאלו שזה יתבטא אצלם בתחום של המידות (גאווה, כעס..)

יש כאלו שבתחום הכשרות יראו כפרוייקט ולא יהיה כ"כ פשוט..

יש כאלו שבתחום הצניעות יתקשו וזו תהיה עבודת ה' שלהם.

אני לא שופטת ולא מקנאה באף בחורה שמתמודדת בתחום של הצניעות. זה לא פשוט בכלל.

יחד עם זאת, אני חושבת שבחורה שמסתובבת עם מכנסיים, זה עלול להשפיע על ההתייחסות הכללית להלכה (או לפחות על עוד כמה תחומים בהלכה).

זה לא פשוט, אבל הלכה זו הלכה. אם מישהי בוחרת להתלבש בצורה לא ראויה למרות שזה נוגד את ההלכה, כנראה שמשהו שורשי אצלה לא תקין.

כלומר, לענ"ד בחורה שהולכת עם מכנסיים בד"כ לא תתאים לציפיות ולרף שבחור ישיבה יציב.

עם כל זה, חשוב להדגיש שהקב"ה לא בוחן אותנו ע"פ רמת "דוסיותינו", אלא ע"פ ההתקדמות האישית שלי בתור יעל. בלי קשר לאחרים.

בס"ד

ופשוט כבר לא נעים לי להיות לא נחמדה כ"כ הרבה פעמים אני אבקש את זה פה:

אתם מחפשים לבקר אותי? אל תפנו אלי. אין לי כח לשמוע כמה אתם יפי נפש, וצדיקים, וכמה שאני לא.

אני יודעת שאני לא יפת נפש, וגם לא צדיקה, אני לא צריכה לשמוע את זה 10 פעמים בשעה מ10 אנשים שונים.

תודה, ושבת שלום.

בעזה"י

זה באמת מתסכל שהדבר הראשון שאנחנו רואים בד"כ זה החיצוניות ונורא קל להגרר למד הדוסיות הכ"כ אכזרי הזה. "האדם יראה לעינים וד' ירארה ללבב".

ועם כל זאת, החיצוניות כן מייצגת משהו וכמה שכן ננסה להיות פתוחים ולא סטיגמתיים יש בזה איזה צד של אמת. מה שאדם מביא לידי ביטוי בחיצוניות שלו מציג היבט מסויים שנוכח בו ומהווה חלק ממנו.

וברור שיש בנות צנועות חיצונית ויש להן הרבה מה לתקן בתחומים אחרים. כל אדם והתיקון שלו.

באופן טבעי, התחושה של הכיסוי גורמת להכנעה, ענווה, שפלות, יראה. לכן בת שלבושה בצניעות זה משפיע על ההתנהגות שלה, זה מעדן אותה. לענ"ד עניין דומה יש אצל בנים בהתעטפות בטלית.

בכלל אנשים מתנהגים באופן שונה כאשר הם לבושים בבגדי ספורט, בגדי יומיום, פיג'מה בגדי שבת וכו'. בדקו מה קורה כשאתה לבושים בבגד שאתם מאוד אוהבים (בעיקר בנות..) ואיזו תחושה מלווה בלבישת הבגד וכשאתם לבושים בבגד שאתם ממש לא אוהבים (או סתם הבגד התלכלך באופן מאוד בולט ואין לכם כרגע אפשרות להסיר את הלכלוך) איזו תחושה מלווה אתכם.

החיצוניות משפיעה עלינו ממש, לכן זה כ"כ חשוב!

ושאלה קיצונית - האם אשת רב תלך במכנסיים??

נק' למחשבה.

אתם באמת חמאמינים בזה? מקיימים את לגמרי?

אם כן, סבבה.

אם לא- אל תנפנפו בזה.

לא צריך לעשות ממנו מה שהוא לא.

הנחש מסמל את יצר הרע

החתול את הצניעות (כמו שכתוב שאם לא היה ציווי היינו לומדים צניעות מחתול...)

הכלב את הלב, האהבה.

זה מתחיל מבפנים ומגיע עד החוץ.

צניעות זו  פנימיות - ובה השתבחו בנות ישראל מעולם.

צניעות זו מצוה, ומצוה איננה אמצעי בלבד. והיא ביטוי לתוכן עמוק. והיא אף פעם לא "מה שהיא לא"..

ויש כמובן עוד מעלות יקרות נוסף עליה..

לא.. כל הבגדים המעוצבים במאות שקלים..

אני מעדיפה ללכת עם חולצה טירשרש שקיבלתי בחינם מאיזה עמותה ומכנסים זולות מאשר חצאית שעלתה מליון וכל העול מסתכל עליה

תודה לכל המגיבים ולכל המגיבות... ע"פ כמות התגובות הבנתי שזה לא מעניין רק אותי והנושא מעט טעון ועדיין בגדר של 'זוקק בירור'.. תשובה ברורה לא קיבלתי ואולי טוב שכך...

העלתם לי הרבה נקודות למחשבה.. באמת תודה רבה.

שבת שלום!!

רק אומר שלמי שאין בעיה ללכת עם מכנסיים ארוכים, לא אמורה להיות בעיה ללכת עם חצאית ארוכה.

זה נוח באותה מידה, וכל מי שאומר אחרת- תאמינו לא, אני יודעת. אני הולכת עם חצאיות ארוכות שמונה עשרה שנה. לא מדוסיות, מנוחות.

מי שטוען שעדיפים מכנסיים תנועים על פני חצאית קצרה- מקשקש.

חברה נכים..

וזה ממש הבדל משמעותי חצאית ארוכה או מכנסים ארוכים..

כי שאת הולכת איתם והם נתקעים בחצאית זה קשה.

אפשר ללבוש חצאית קצת יותר קצרה. לא חייבים עד הרצפה.

(ולא.. אינלי בעיה עם מכנסיים. אבל יש לי בעיה עם להצדיק את עצמך עם כזה תירוץ.)

ולי זה לא נוח. ממש לא נוח.

וזה לא קרוב אפילו למכנסיים.

נכון שהתירוץ שעדיף מכנסיים ארוכים על חצאית קצרה הוא תירוץ. אבל הוא נכון. וזה לא קישקוש.

נראה לי שבזה אפילו היותר צדיקים יכולים להסכים...

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.