יש בנות שמסתובבות עם מכנסיים פשוט כי ככה מקובל, יש כאלה שמורדות ויש כאלה שזה פשוט נח להן והן לא רואות בעיה עם מכנסיים (בדר"כ מחוסר ידע ובירור).

תלוי בחברה ממנה מגיעה הבת.

אחת החברות הטובות שלי הולכת המון עם מכנסיים, לא כדי למרוד או משו כזה,

ולא כי היא לא יודעת שזה אסור הלכתית, היא אוהבת את זה- וזה הכל

(והיא שומרת נגיעה, שבעיני זה הרבה יותר קשה, אז לך תבין..).

כמו (או לא כמו, לא יודעת) שיש אנשים שהם דוסים במידה כזו או אחרת והם לא שומרים נגיעה,

וכמו שיצאתי עם מישו שלא התפלל שחרית ממש כל יום, אלא לפעמים, ולא בער לו לתקן את זה,

יש כאלה שאחת ההלכות/ המצוות קשה להם מדי/ לא מספיק מדברת אליהם/ סותרת מאוד את מה שהם אוהבים-

והם פשוט משאירים אותה בצד..

לא שאני מצדיקה את זה חו"ח, אבל ככה זה.

ובגילאים בוגרים, שעליהם מדובר, לא נראה לי שזה מתוך הפגנתיות ופרובוקטיביות, בד"כ..

אבל כן, זה מראה על רמה דתית מסוימת, מן הסתם בחורה עם מכנסיים לא תקבל 10 בסולם הדוסיות,

זה יוריד לה כמה נק', ולא כל בן דוס יסכים לצאת איתה (זה גם מנסיון- של החברה..)

יש כאלה שחושבות שרק הפנמיות שלהם משפיעה ושאחרים לא יגידו להם איך להתלבש וכו'

הזהרו בכבודן של תלמידי חכמים שגחלתן גחלת אש, מעבר לכך, כשאתה אומר בגוש, יש שני גושים, יש גוש עציון, ויש ישיבת הר עציון הלא היא ישיבתי ישיבת הגוש.

מעבר לכך, כאשר המכנסיים הינן צנועות, כמדומני שהרב עובדיה מתיר, איני יודע באיזה גוש הוא, אך לא באזורינו... טענתו של הרב עובדיה היא שה-1000 הראשונות(או כמה שהגדר ההלכתי) שהלכו עם מכנסיים עברו על לא ילבש, אלו שאחריהן- אין בעיה!

מעבר לכך, הטענה ששמירת נגיעה זה יותר קשה- זה מאוד אישי, יש אנשים שלא, עובדה...

ניתן לתלות את זה בהגיון מסויים, אך זה לא הסיבה היחידה, ההגיון אומר שמגיל צעיר היה ברור לה ששמירת נגיעה זה קו אדום, ומכנסיים לא היו 'אישו'...

אבל מעבר לכמה טענות מגוחכות של רב גדול בישראל(שאחד מרבני הישיבה אצלנו הפריך אותן אחת לאחת ללא מאמץ בלשון המעטה..) אני מכיר אישית גדולי ישראל שמוקירים ומעריכים את רבני הגוש, כן, נניח ראש ישיבת מרכז הרב. ואתה יכול למצוא עוד המון רבנים בסדר גודל לא קטן, מעבר לכך- עם כל הכבוד וההערכה שאין לי אליך, אנחנו לא באמת צריכים את אישורך.. בשלב זה הייתי מרחם עלי על ביזוי התלמידי חכמים שאתה עושה ועל עונשן של מבזי תלמידי חכמים...

אולי לא לימדו אותך, אבל מתאגרפים עם הידיים.. לא עם מקלדות...

צדיקה- זה שאת לא נוטה לשום קו.. זה לא אומר שאין פה אנשים שזה מעניין אותם..

אפשר לפתוח שירשור גושניקים

אני לא בקיא מספיק בתורת הגוש בשביל להיות צד, והצד השני, לצרי הוא טיפש מדי, יורה שטויות מבלי באמת להכיר...

לייצג..

ולגבי הצד השני.. הכי טוב לכסח אותו לא?

עובדתית ראיתי נשים לובשות מכנסיים אשר אף אחד לא יטעה בהן שהן גברים. איזה בלונים, ציצים ופרחים כך שאני לא הייתי חושב שזה כלי גבר.. אני זוכר מתקופת ילדותי שנשים מעדות המזרח, ספרדיות ותימניות בשום אופן לא מרדניות לבשו מכנסיים רקומים ומעליהם שימלה או חצאיית.. יתכן ופסיקתו שהרב עובדיה יוסף  מושפעת מכך. השילוב של מכנסיים ושימלה היה אפילו בנסיבות של שמחות ונוכחות רבנים..

במועד יותר מאוחר ראיתי נשים לובשות מכנסיים בעבודות שדה קשות וכן בטיולים קשים אשר כללו טיפוס  וגלישה בהרים. פעילות בה למכנסיים יתרון בולט. חלקן לבשו גם חצאית על המכנסיים. אותם מכנסיים היו זהות למכנסי גבר..

חברי וחברות תורה ועבודה רוצים לתקן את היהדות ונראה לי שהן נוהגות בנושאים שונים בדרך של התרסה. אני משער שבייניש אשר אינו תומך בהתרסה לא היה מכניס לביתו אישה כזו. ישנם מספיק הדורים שיש לישר גם בלי זה.

העיקר שלום בית ושכל אחד יתנהג לפי ציפיות השני לא מפני שהשני עשה לו טובה וויתר אלא  ללא תמורה.

ושיהיה במזל טוב בכל מקרה.

האדם לא חייב להיות תלמיד חכם

אז יש בדורינו הרבה שמשמשים ברבנות.

ו..?

יש ביניהם גם אנשים עם כישרון כלשהו.

יש כאלה שאפילו אפשר לשים אותם על אותה מדרגה עם לייבוביץ

(מי יודע, אולי כבר עכשיו מוכן להם לעתיד לבוא להיות איתו באותו מדור)

לא מרגשים אותי במיוחד - ההרס בציבור שלנו לא נובע מהם. הם משמשים כזרזים של התהליך.

(רמזתי כאן כמה וכמה דברים - מי שהבין - הבין)

ובכל מקום יש את האלה שמתחזים לרבנים..

ודווקא בציבור היותר דוסי יש הרבה יותר שחשים מעצמם מבינים את הכל..

בגוש אנשים יגידו לך שהכל מסובך ויש מלא דעות ורבנים..

אבל לפחות לא יגידו לך שהם רב..

אלא שהם הולכים לפי משהו שרב אחר אמר..

טוב הסתבכתי קצת בכתיבה.. סליחה

"רבנות" - זה תפקיד.

עדיף שמי שמשמש ברבנות יהיה גם תלמיד חכם, ולא סתם תלמיד חכם, אלא אחד שיודע מה זה לשמש ברבנות (זה דבר שלומדים - ולא מהספרים).

אבל בדורינו אנשים כאלה הם מיעוט (ממש אנשים בודדים).

"תלמיד חכם" - כשמו כן הוא - תלמיד של חכם.

איך יודעים שאדם פלוני הוא תלמיד חכם?

מאוד פשוט: הרב שלו (שהוא בעצמו תלמיד חכם) העיד עליו שהוא תלמיד ראוי ושהוא סומך עליו.

(חזור על פעולה בצורה רקורסיבית עד משה רבינו ע"ה)

פה אמורים להסתיים הויכוחים.

רוצים לדעת מיהו הרב שראוי ללמוד אצלו, לסמוך על הפסיקה שלו ולדבוק בו?

תבדקו מה הרב שלו אומר עליו (ומיהו הרב שלו בעצמו), מי הסמיך אותו, מיהם תלמידי חכמים בני דורו ומה הם חושבים עליו. 

וזה שבדורנו הפכו את זה לדבר זול וכל אחד שיודע איזה פסוק מכנים אותו רב זה בעייה גדולה

ד"א- השרשור הנ"ל לא מתאים לכאן והא מתגלגל למקומות לא טובים עד כדי ביזוי ת"ח..

שאינם רבנים מאחר ולא משמשים ברבנות.

זה שזה הפך להיות מטבע לשון לכנות תלמידי חכמים בתאר "רב" - זה עניין אחר.

אגב - כל מה שאמרתי - אמרתי בשם רבי ומורי

ולכן לקרוא לכל אחד שעובר מבחן כזה רב זה זילות, מעבר לידע

צריך שיהיה בן אדם שרוח הבריות והמקום נוחה ממנו- לזה יקרה רב...

תואר רב הוא תואר שבא לכבד ת"ח כי זה ממש לא כבוד לקרוא לו בשם אבל להגיד שזה תפקיד??

יש שלל כינויי אחרים

תלוי ברמה של אותו חכם ומה הוא באמת עושה בחיים

אם הוא רב - אז רב

אם הוא דיין - אז דיין

יש כינויים נוספים שהיו נפוצים (טוב, לא אצל אכשנזים במאות האחרונות, אבל אלה הם יהודים בכלל?). לדוגמא: החכם (כן "חכם פלוני" היה מאוד נפוץ בצפון אפריקה)

במקרים מסוימים "אבא" עם כינוי חיבה: סידנא באבא סאלי - הנשיא אבא סאלי

מה לעשות - כך מקובלני מפי רבי

ב"ה

כל אחד יודע מה שהוא מרגיש, ולשבת עם מקלדת ולשפוך כלפי הצד השני את רחשי לבכם לא נשמע לי אהבת חינם יותר מדי גדולה.

מי שרוצה ללמוד מוזמן לפתוח ספרים, להעמיק. ונשמח לשמוע מה יש לו לומר לעולם.

רק לשם הדוגמא, מו"ר הרב ליכטנשטיין שליט"א הינו תלמיד של הרב סולובייצ'יק, זה מי שסמך אותו, והיחס של גדולי ישראל אליו הוא יחס של כבוד והערכה, החל בגרש"ז ובר' אברום זצ"ל וכלה ברב יעקב אריאל שליט"א ועוד הרבה רבנים, למי שמעוניין, גם הגרי"ז שהיה אנטי דתי לאומי אמר על אחיינו הגרי"ד שהוא התלמיד חכם הכי גדול בארה"ב...

אני לא מעוניין להכנס לוויכוח הדבילי הזה, במיוחד כשאני חושב שיצא מזה רק גיהנום לצדדי הוויכוח.. תרחמו על עצמכם, אל תכוו...

רוח של קדושה לא נושבת מהם.

והמון רבנים מעריכים רבנים בגו"ש

בשל היותם תלמידי חכמים

עצומים.

באמת, וגם אני מעריכה אותם מאוד,

זה לא סותר,

שאותם הרבנים ממש לא מסכימים

עם הפסיקות שלהם בעניינים מסויימים

ועם כל מיני מעשים.(איחולים לבבים לרגל ה20 בספ' למשל)

דוג'- ר' אברום מעולם לא התיר לאשה ללכת עם מכנסיים.

אני אישית מדבר בכללי 

מקובל על רוב מוחלט של גדולי ישראל(נכון, יש את הרב טאו...)

אני יכול מנות אחד אחד את  סגל רבני הישיבה פה, אנשים תלמידי חכמים משכמם ומעלה, הלוואי על ישיבות אחרות שיהיו להם רבנים כמו פה, יש פה כל כך הרבה גדולה של תורה.

אם בציבור בחרדי כל מי שמעביר שיעור דף יומי נקרא כבר הרה"ג, אז לרבני הגוש כבר נגמרים התארים..

אני זכיתי להכיר אישית רבנים מכל הקשת התורנית(החל ברב שמואל אוירבך דרך רבנים מקובלים מבני ברק וכלה ברבני הגוש) כל מי שמלכלך על הגוש באמת שלא מבין מימינו ומשמאלו, או שלא מבין בסוגיות התורניות, או שלא באמת מכיר את תורת הגוש!

http://www.etzion.org.il/dk/1to899/845mamar.htm

שהן "מגוחכות" ,לא להסכים זה דבר אחר.

כשלמדתי את זה, זכור לי  שהרב עובדיה לא התיר מכנסיים

אלה טען שזה עדיף על פני חצאית קצרה (הרע במיעוטו)

והיום לצערנו הרבה מהחצאיות- גם כאלה שמגיעות עד הברך,

לא ע"פ ההלכה ובאמת עדיף מכנסים

אבל זה לא אומר שמכנסיים זה טוב- אלה שיש יותר גרוע

מצד האיסור של "לא ילבש" אולי אין איסור

אבל מכנסיים זה בפירוש לא צנוע מצד עצמו...

גם אם הם רחבות...

(פעם אפילו גברים הלכו עם ג'לביות/חליפות ארוכות וכד',לא?)

שו"ת יביע אומר חלק ו - יורה דעה סימן יד סעיף ח'

ח) מסקנא דדינא, איסור גמור לבנות ישראל ללכת בחצאיות קצרות או שמלות קצרות (הנקראות מיני, למינים ולמלשינים אל תהי תקוה), ואיסור זה יש בו גם לאו מן התורה, שנא' ובחקותיהם לא תלכו. וכן אין להתיר לכתחלה לבנות ישראל ללבוש מכנסים, משום שהן בגדי שחץ ופריצות. ובנות הלובשות חצאיות קצרות או שמלות קצרות למעלה מן הברך, צריך להשתדל להשפיע עליהן בדרכי נועם ללבוש חצאיות או שמלות צנועות, באופן שמכסות את הברכים גם בעת ישיבתן. ובמקום שלא ישמעו לנו הבנות ללבוש חצאיות או שמלות המכסות את הברכים, יש להעדיף מכנסים על חצאיות ושמלות קצרות, עד שיוכלו להשפיע עליהן ללבוש בגדי צניעות ככל בנות ישראל הכשרות והנלע"ד כתבתי. בכבוד רב עובדיה יוסף ס"ט

ב.מה הכונה מתיר ? חצאית מעל המכנסיים ,או רק מכנסיים ?

ואף פעם לא הלכו כך. חולשה. ומכנסיים "צנועות" יחסית, פחות גרועות לעיתים מחולשה של בגדים אחרים שאינם צנועים.

ו"נגיעה" היא איסור גמור, חמור בהרבה ממכנסיים. וגם לא אמור להיות "קשה" למי שמראש ברור לו מה פירוש בחורה שאינה אשתו, תודעה די טבעית בעם ישראל.

וזה גם לא מוביל לזלזול בעוד מנהגים.

נכון שבתכלס זה אסור אבל זה לא שכל הדוסים מקיימים את כל המצוות...

לפעמים אפילו עדיף מכנסיים מאשר חצאית קצרצרה.. לא ככה?

אני הולכת מידי פעם עם מכנסיים, רחבות. כאלה שרואים שהם של נשים. ולא, זה ממש לא מגיע מתוך מרד.

זה מגיע מתוך זה שזה הרבה יותר נוח ושאני לא רואה בזה בעייה של צניעות.

לפני שאתם פוסלים בחורה על דבר כזה יותר נכון לשאול אותה למה היא לובשת מכנסיים. יכול להיות שאתם פוסלים על הסיבה הלא נכונה.

ולא נראה לי שעניתי את כל מה שיש לי בנושא... זה מה שיש בינתיים.

זה לא שאנשים פוסלים מנקודה בקורתית בצורה של ' אני לא רוצה בחורה כזאת שמתלבשת בכזאת צורה לא צנועה'

אלא מנקודה ש 'ני מחפש אישה שהולכת עם שמלה'.. כן, לי זה חשוב שהיא תלך עם שמלה כי לדעתי זה יותר נכון.

זה ממש לא בא מנקודה ביקורתית, זה נראה כאילו אתן עוד שניה מתנצלות על זה...

"זה הרבה יותר נוח ושאני לא רואה בזה בעייה של צניעות" (ציטוט שלך) 

זו בדיוק הבעייה! אנשים חושבים שהם יודעים מה בסדר ומה לא בסדר (מבחינה הלכתית), והולכים לפי הרב נוח. עושים בסוף מה שנוח להם.

גם אם המכנסיים הם מכנסי נשים - יש בזה בעייה לפי רוב הרבנים.

בענייני צניעות צריך מאוד להקפיד על ההלכה ולהיזהר... (את לא יודעת ולא רוצה לדעת מה עובר בראש של הבנים כשהם רואים נשים עם מכנסיים. לא סתם התורה אסרה לנשים ללבוש בגדי גברים ולהיפך. אגב - בנים - אל תעלבו. לא אומרת זאת כהאשמה....)

אגב - יש גם את רוח ההלכה.

גם אם בנות הולכות לפי דעת מיעוט ולובשות מכנסיים - כנראה שהן לא מבינות מה המצוות בשבילנו. התורה לא מספיק קרובה לליבן... 

ניסוח מעולה ודעה נכונה לפי דעתי.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

מפריע לך? תשמור על העיניים שלך. אני לא אשמה בזה שכל פיפס קטן ישר מעלה לכם מחשבות.

ואגב, בתקופה שהלכתי עם חצאיות ארוכות יצא לי לדבר עם כמה גברים חילוניים שדווקא אמרו שחצאית ארוכה הרבה יותר מעוררת את המחשבות.

אז נכון שזאת לא הגישה הרווחת כאן, אבל תקפצו לי.

אני לא אשים על עצמי שכבות בגלל המחשבות שלכם.

מחשוף אני מבינה, וזה הגיוני.

שרוול עד המרפק- גם קובל עלי והגיוני.

מכנסיים של נשים- דיי כבר. זה לא חצאית מיני או מכנסון קצר.

עם כל הכבוד למה שזה עושה למחשבות של הגברים- אני לא חושבת שבתור אחת שיש לה כבוד לעצמה (לי.. כבוד לעצמי..) יש את הסיבה ללכת בפריצות או סתם לא צנוע.

אם אני הולכת ככה כנראה שלא מצאתי סיבה הגיונית שלא לעשות את זה.

אז במקום לגרום לנשים ללכת עם אלפי שכבות- תגרמו לעצמכם לשלוט במחשבות. בחיי.

גברים דוסים מעצבנים.

(ולמען הפרוטוקול- אני דתייה. לגמרי. נגיעה, צניעות, שבת וכל מה שצריך.)

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

מאוד מעניין, אולי בגלל שהם כל כך רגילים לראות גוף של נשים, ופתאום רואים גוף מכוסה,

אז נורא מסקרן אותם לראות גם אותו,

תעשי לי טובה.

ראש של מי שנחשף לגוף נשי חשוף לעיתים עובד בצורה שונה, פתאום המיקוד הוא לא על האישיות

אלא על צורת וסגנון...  דברים אחרים.

ההשוואה לא במקום.

ולא, לא צריך ללכת עם אלפי שכבות, צריך להיות צנועה.

גם אישה שלבושה באלפי שכבות\בדיוק על פי ההלכה יכולה להתנהג בצורה מינית ומושכת את העין.

ויש גם גדרים שמסוכן לפרוץ, מה לעשות.

השאלה הנדונה  היא מה אומרת ההלכה.

אני חוזר ומדגיש שאיני רואה עצמי ראוי לפסוק וגם לא לעצמי.

אני מודע לכך שקיימות מחלוקות מאז ומעולם..מעבר להלכה אני מכיר גברים אשר ירגישו מאוד לא נוח אם האישה תתלבש בצורה צעקנית או מתריסה במסגרת ההלכה. אני מכיר חוגים חרדיים אשר נשותיהן מתלבשות בצורה התואמת את ההלכה  אבל בצורה צעקנית ושמעתי רבנים חרדיים ולא רק חרדים המעירים על כך מבלי לצטט את ההלכה..

אגב אם יוצמח שימשילביץ אמר ששימלה ארוכה מעלה בדמיונו רעיונות מסוימים לא מחייב לשנות מידית את ההלכה.

שוב איני פוסק. לתשומת לב הגברת אשר אינה מוכנה לבדוק מה עולה בדעתם של הגברים. אני תומך בה. אם איכפט לה אני מציע שתיבחן מה אומרת ההלכה. אם לא איכפט לה היא בסך הכל ממקמת עצמה במקום מסוים וזה הכל. גם הביניש ימקם עצמו במקום מסוים אולי זהה ואולי שונה.

היא הייתה עושה עם זה משהו.

אבל אני כן שלמה עם המיקום הזה.

וכן יצאתי עם דוסים. ולא חסרים דוסים שמתחילים איתי.

אבל אם אני יכולה לשנות כאן הסתכלות של כמה ביינישים שמקובעים על עצמם, וחונכו לחשוב את מה שאמרו להם, ולא חשבו מעולם שיכול להיות דבר אחר- אז אני עשיתי את שלי.

ואגב, לא מצאתי את ההלכה על מכנסיים שמיועדות לנשים והם מתחת לברך ולא צמודות.

אולי שמישהו יראה לי (כי חיפשתי ולא מצאתי) ויושיע אותי מחטאיי.

ממש אהבתי את הדיון. סוף סוף משהו בוגר שנותן לכלום מקום להגיב בלי לתקוף..

הפורום משתפר... ח"ח למנהלים ולשותפים

לישראל יש ערבות,אי אפשר להגיד "תשמור על העניים שלך" כאשר הדבר לא צנוע מלכתחילה,זו שבירה של ערבות ישראל וכביכול האשמת גברים במשהו שהם אינם אשמים בו ,אם מישהי הולכת לא צנוע , שייך להגיד לגבר "תשמור על העניים שלך" ? שהרי במצב כזה "לשמור על העניים" משמעו לא להסתכל לכיון ,הפרעה בשגרת החיים בצורה לא פורפורציונאלית .מה גם שמאוד קשה להתגבר על יצר כאשר הדבר זמין ממש מול העניים.

ההלכה אכן מגדירה שמכנסיים אינן צנועות לבנות וזה שורש העניין !.

אולי כמה גברים חילוניים רואים בחצאיות דבר שמעורר את המחשבה כי הם רגילים באופן רגיל שבחברתם לצערי בנות מסתובבות בפריצות ,כך שבאופן טבעי בת שמתלבשת הפוך מושכת תשומת לב ואולי אף יותר מכך ,אך אני לא נכנס לעומק הדברים עכשיו.

אולם בסיטואציה הזאת הבעיה היא לא צניעות ,אלא משהו שהוא מעורר תשומת לב מכיון שהם אינם רגילים לכך.ואם מה שהם רגילים לכך לא נכון מלכתחילה אין מקום כביכול לשנות בגלל דבר כזה (אם תגידי שיש עניין לא למשוך תשומת לב,מה גם שבמחיר של אי משיכת תשומת הלב כביכול משלמים על צניעות גופנית).

בשביל זה יש הלכה, כי לא כל אחד עושה מה שנוח לו...

גם מאוד נח ללכת עם שיער בחוץ תאמיני לי מניסיון שבקיץ המטפחת מציקה ומגרדת וזה לא ממש התענוג הכי גדול, אבל וזה האבל כאן נכנסת ההלכה שמדריכה אותנו איך הכי נכון וצנוע להתלבש, על מנת ליצור מצב שכל אחד יתלבש איך שנוח לו, (יותר מזה גם חילוניות יטענו שמאוד נח ללכת עם גופיות בקיץ...) ושבנים ישמרו על העיניים שלהם,

לדעתי,  כאן נכנס המקום הקדוש באמת שלנו כבנות ישראל לנסות ולהכשיל כמה שפחות...

שבת שלום.

אם אתה רוצה בית של קדושה, של תורה, שיהיה בו חינוך למצויינות דתית - אני לא בטוחה שהיא הפרטנרית... 

יכול להיות שיש בנות ויש בנות, אבל לדעתי - מי שהולכת עם מכנסיים - כנראה לא מתייחסת למצוות כפי שהיא צריכה להתייחס אליהם..

היא אחת שכנראה תלך בכל התחומים אחר הרצון שלה. אל תבנה על זה שהיא תהיה מוכנה להתמסר...

[סליחה על הבוטות... אל תאכלו אותי בלי מלח... זו דעתי. לא חייבים להסכים]

ב"הצלחה בהחלטות

זה מעיד על חוסר רצינות.. אני חושבת שיש כ"כ הרבה סוגים של מכנסיים וחצאיות והחיצוניות לא תמיד מעידה על הפנים.. אני כן חושבת שזה קצת מושפע אבל לפעמים יכולה להיות בחורה צנועה לגמרי אבל בפנים ממש אבל ממש לא דוסית וגם להפך..

אני לא זוכרת איפה שמעתי את זה אבל אני זוכרת שמכנסיים זה לפי מנהג המקום. אם היא גרה במקום כמו מושב או יישוב בו כל הנשים הולכות עם מכנסיים (צנועות כמובן-לא צמוד וכד') אז המכנסיים מותרים אבל אם היא גרה בעיר בה ברור לכולם שלבוש אישה דתיה זה חצאית אז מכנסיים הם אינם מותרים..

אני חושבת שכדאי לברר מעבר ללבוש אלא על הפנימיות ועל הלך הרוח שלה..

אני מגדירה את עצמי בחורה דתיה עם ראש פתוח ויצאתי עם מישהו שאמר שאני דוסית מאד, מצד שני גם יצאתי עם מישהו והוא אמר לחברה שלי "שנושבת בה רוח של לייטיות.." (חוצפן!!!) 

קיצור זה תלוי מי האנשים שניהם ומה היא משדרת ומהי פנימיותה..

אבל זה מעיד...

יש לי גם חברות שהן הולכות עם מכנסיים

והם צדיקות חבל"ז,

אבל זה מגיע מאיזשהוא מקום לא נכון.

כי מי שרוצה להגיע לקדושה באמת-

זה לא הדרך....

וד"א-

מכנסיים במנהג המקום זה לא פשוט

כ"כ... ובטח ובטח שלא לכתחילה... 

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אני מכירה כמה וכמה בנות שהן צדיקות גדולות (וממש לא בציניות!!), מקפידות על מצוות, הלכות, הולכות לשיעורים ו...הולכות בצורה לא ממש צנועה (מבחינת פתח, אורך, צמוד, צבעים וכו')

לא הייתי אומרת עליהן שהן לא צדיקות, ממש לא הייתי אומרת שהן לא דתיות או לא מקפידות, אבל אני יודעת עליהן שזו בדיוק הנקודה שהכי קשה להן. מי לא מכיר את זה? המצווה שהכי קשה לנו, שבכל פעם מחדש אנחנו נופלים בה, מתבאסים, אומרים שבפעם הבאה נשתפר, ונופלים שוב

אז אצלן זה צניעות. וכן, הן פוגשות בגלל זה כל מיני דתל"פים וכד' רק כי זה מה שמציעים להן, בגלל המראה שלהן.

הייתם פוסלים על דבר כזה? על ה-נקודה שהכי קשה למישהו שמנסה להשתפר בה ומודע טוב מאוד לזה שהוא לא מצליח, ואני לא מדברת עכשיו רק על צניעות אבל גם.

בנים תנו דברתכם, ובנות ישמעו בשמחה ג"כ.

(כורש, סליחה על הניצל"וש, זו שאלה שעלתה לי כבר מזמן...)

צניעות זה באמת דבר מאד יסודי,

והענין - שזה לא נגמר עכשיו.. כלומר, זה יכול להציק לו מאד - ועוד יותר - אם יהיו נשואים. ואז תצטרף לכך גם ההצקה שגברים אחרים רואים אותה כך, ודוגמה לילדים..

לכן, הדרך הכי קצרה - שהבנות הצדיקות והטובות הללו (ללא ציניות), ילמדו ויעיינו בחשיבות הענין, ויבחרו בטוב, וישימו דגש על יופיין הפנימי, ומתוך כך ידעו גם לבטא את זה בצורה חיצונית שהיא גם נאה וגם צנועה, והאמת שזה ענין אחד.

אמרת "וישימו דגש על יופיין הפנימי"- הלוואי על כולנו יופי פנימי כמו אלה שדיברתי עליהן! נחמדות, חכמות, עדינות, תומכות, רגישות, צנועות באופיין כמו שהיינו רוצים להיות, וזו הנקודה הקשה להן.

ואני יודעת שאמרת שאתה לא מתייחס לניצלו"ש, אבל בכך דילגת על חלק חשוב בעניין- זו נקודה שהן רוצות ומוכנות לעבוד עליה, פשוט קשה להן...אז לא נפסול על דברים אחרים שקשים לבני הזוג שלנו, ועל זה כן בגלל שזה נראה לעין?

כן, כואב לי ששופטים אותן, מדברים אליהן, מתייחסים אליהן כאל "פחות דתיות" בלי לדעת מי הן בכלל! מה קרה ל"אל תסתכל בקנקן" ול"אישה יראת ה' היא תתהלל"?

לזה בדיוק התכוונתי - שבגלל שיש להן יופי פנימי כזה (הלוואי גם עלי..), זו נקודה שיכולה לעזור להן להתגבר על

הבעיה. מתוך ההתרכזות בו, ולימוד ועיון בדברים, תחושנה מה העיקר ומה הטפל, וגם תחושנה איך פנימיות מתבטאת בחיצוניות. ובאמת - הביטוי היפה באמת לפנימיות יפה באמת הוא באמת הצניעות. זה מוחש.

ואני מבין על מה את מדברת: יש לי קרובה כזו, עם כל המעלות שמנית; ואכן - גם ממש "צנועה באופי" (אחרת, אולי לא הייתי מבין איך זה יכול להיות..), יש דבר כזה בימינו..  ובכל זאת זה צריך תיקון לגמרי.

ובאמת יש הבדל מהותי בין מי שהיא "ככה", לבין מי שהיא "רוצה ומוכנה לעבוד על זה".

אבל זה, כמו שציינתי, נושא חשוב - דווקא בגלל שהוא "גלוי" בכל רגע, ובגלל הסיבות שהזכרתי בהודעה הקודמת.  גבר תורני כמעט לא יכול לסבול שאשתו תלך שלא בצניעות. זה "אוכל" אותו, ואפילו שהיא טובה. הוא גם אינו רוצה "להתרגל" לזה.  

אבל אישית ומוחלט על בת כזו, לאו דווקא בקשר לענין זה, בוודאי שאי אפשר לקבוע שהיא "פחות דתית" ממי שיושבת עם חברות בלבוש צנוע ומדברת לשון הרע בלי הפסקה, למשל ("קשה לה" - תשעה קבין.. אבל זה הרבה איסורי תורה. דאורייתא). היא צריכה לעבוד על הנקודה הזו, היסודית. 

ולגבי "אל תסתכל בקנקן" - את צודקת. אך עם זה - זה לא בדיוק מדבר על כך... "קנקן" זה חיצוניות, למשל יופי; אבל קיום מצוה - גם כשהיא מצוה על לבוש - זה דבר פנימי, זה חלק ממה ש"יש בתוכו", זה שייך ליראת שמיים ודקדוק במצוות ה'.  אבל נכון, שיכולה להיות אישיות נפלאה, אע"פ שבחלק מסוים היא עדיין עם בעיה. צריך לעבוד על זה.

"אשה יראת ה' היא תתהלל". כאמור, בין השאר יראת ה' צריכה להופיע גם במצוות צניעות.

אגב - הגר"א מסביר (בערך): שקר החן והבל היופי - לכשלעצמם.  אשה יראת ה' היא תתהלל, במה? בחן וביופי..

כלומר: מתוך הפנימיות המתוקנת, יש מקום גם לחן וליופי כמבטאים אותה.  ובוודאי שיש הרבה חן בבעלות מידות טובות כמו אלה שהיזכרת.  אבל השלמות של הופעת האופי ביופי - זה דווקא בצניעות.

בגדול אני מסכימה עם דבריך, אבל מקשה (או חופרת, איך שתבחרו לקרוא לזה...) שוב- אנחנו מודעים לזה שאין אף אחד מושלם, אז האם נפילה במצווה הזו תהווה סיבה לפסילה, גם אם מצוות אחרות, חיצוניות פחות, לא יהוו סיבה מספקת לצורך העניין?

למשל, אני יודעת על מישהו שהוא טוב ובעל מידות, אבל יש מידה אחת שאני יודעת שקשה לו איתה, והוא מודע לזה ובזה משקיע את עבודת המידות שלו בעיקר. אז אם הוא לא מצליח, ואפילו באופן גורף, על זה אני אפסול אותו? על ה-מידה שדווקא לו קשה דווקא בזה? נשמע לי קצת קשה ואפילו טיפה אכזרי. (אם להשתמש במילים חריפות. ואין לי בזה כוונה לפגוע במגיבים או בקוראים.)

בוא נהיה ישירה- רציתי להציע את אחת החברות שעליהן דיברתי, לבחור שיצאתי איתו. אבל אני לא יודעת איך הוא יגיב, מהסיבה הנ"ל. אני יודעת עליו שהוא לא מעריך כאלה שמסתכלים על החיצוניות וקובעים ישר ממה שנראה להם שזה אומר, אז אני משערת (מקווה?) שהוא לא ינהג כך בעצמו, אבל רציתי לשאול ולראות איך בפועל מתייחסים לזה, ולא רק בתיאוריות בתוך הראש שלי.

(וכן, לפירוש הנ"ל של הגר"א הייתה הכוונה שלי, פשוט לא ידעתי מי הפרשן אז העדפתי להשאיר את זה ככה כרגע. תודה שהארת את עיניי העניין הוא כמו שאמרת- מישהי שהיא יראת ה', יופייה יוקרן החוצה ע"י זה, גם אם בעיני אנשים מסוימים היא נחשבת לפחות יפה. זה עובד גם לכיוון ההפוך אגב... ברור שבעניין הזה משפיעה יותר העובדה שצניעות היא מצווה שקל לנו להתייחס בעיקר לביטוי החיצוני שלה, אבל אסור לשכוח שזה בא מבפנים, וברור שצריך לעבוד על זה, אבל לפעמים הרבה יותר קל לעבוד על צניעות חיצונית מאשר לתקן בנאדם שלא צנוע מבפנים, לא?)

וההשלכה של השאלה מובנת.

א. כמובן, לא "פוסלים" אדם. כוונתך לגבי הסכמה להתענין לצורך שידוך.

לגבי הדוגמה התיאורטית שהבאת מעבודת המידות: אנחנו נעריך מאד אדם שעובד על מידה כלשהי שקשה לו איתה ביותר.  אם אינו מצליח לעת עתה להתגבר על כך, אז כל אחד יעשה את החשבון עד כמה הנושא המדובר קריטי בשבילו.  לפעמים, גם מישהו שמאד מעריכים - לא מתחתנים איתו כי משהו מאד לא מתאים (הסיבה שאסור לקדש אשה "עד שיראנה" היא בגלל "ואהבת לרעך כמוך". שמא יש משהו - אפילו חיצוני - שכ"כ לא נסבל בעיניו, שהוא לא יאהב אותה בגללו, ויגרום לה עוול בכך).  כמובן, אם מישהו יכול להתעלם באמיתיות מהמידה המסוימת ההיא ולראות את העיקר הטוב - יפה מאד.

ב. אכן נכון.. המציאות היא שלנושא זה, של הצניעות - הגלוי לעין ושיש לו כל מיני קונוטציות - מתייחסים לא פעם אחרת מדברים אחרים, מבחינת הסבלנות לחכות לתיקונם... זו לא שאלה של טוב או לא, זו כנראה עובדה. אם כי קצת הסברים לכך - הבאתי לעיל.

ג. בוודאי שצניעות אמת מתחילה מבפנים. עדינה. פעם אמר לי תלמיד חכם שהוא גם אמן: "ראיתי הרבה נשים גסות-מכוסות"...

ד. לגבי שאלתך הספציפית. אני חושב שטוב שתשאלי את הבחור ישירות, ובלי להיות "עורכת דין"..  תגידי לו במי מדובר ומה מעלותיה, תסבירי לו בדיוק באיזה נושא צניעותי יש לה בעיה, עד כמה (יש להניח שגם לה יש גבולות שלא תעבור אותם), תגידי לו מה שאת יודעת בוודאות - מתוך שיחות איתה - לגבי רצונה, כוונותיה והשתדלותה בנושא זה; ותתני לו להחליט אם הוא מעונין לבדוק את זה או לא. אין מה לחשוש. הרי היא לא "פסולה לבוא בקהל"... אז מה יכול לקרות?..

השקעתי בקריאת רוב התגובות כי אני חושבת שזו שאלה מאוד חשובה!

דבר ראשון יש הלכה, הלכה ברורה- אסור לבנות ללכת עם מכנסיים.

כל הבנות שגדלו בבית דתי יודעות את זה, אין על זה ויכוח.

דבר שני- לגבי רמת הדוסיות של הבנות שהולכות עם מכנסיים או בחוסר צניעות,

בנות אלו צריכות להבין שמה שאנשים רואים דבר ראשון זה איך הן לבושות,

וטבע האנשים זה לתייג אותך בחורה נחמדה כלא דוסית גם מבפנים...

זה לא אומר שאת בן אדם לא טוב ח"ו!

זה לא אומר שאת לא עובדת ה' ח"ו!

זה אומר שמשהו שם לא מסתדר לך בפנים...

האמת היא שאסור לשפוט בן אדם לפי החיצוניות שלו בלבד,

אבל בן אדם צריך להבין שהחיצוניות משפיעה!

ובני אדם רואים דברים ומתחילים לפרש...(זה נורא)

כמובן שיש לנו בתור בני אדם  וחברה הרבה להתקדם.

דבר שלישי- יש הרבה מצוות, ולכל בן אדם יש קושי לפחות בחלקם,(מי יותר ומי פחות.)

לבנות, אחת המצוות הקשות זה הצניעות,

זה עבודה יום יומית מול הארון מה ללבוש! (גם לדוסיות שבדוסיות זה קשה)

כל בת שהולכת עם מכנסיים יש לה סיבה לזה...(סיבה זה לא בהכרח תירוץ)

והכי פשוט זה לבוא ולשאול מה הסיבה, ויכולות להיות מליון ואחת תשובות.

תפקידך זה להחליט אם זה מתאים לך או לא....בהצלחה!

א. ממש לא כל מי שגדלה בבית דתי ברור לה שאסור ללכת עם מכנסים.. עייני ערך מה שקורה באזור ירושלים / גוש./ קיבוצים דתיים.

מלא דתיות עם מכנסים וכיסוי ראש..

שהן לא יודעות שאסור ללכת ככה...

הן יודעות שאסור ללכת עם מכנסיים ובכל זאת מסיבה שלהן החליטו ללכת עם מכנסיים...

הלכה זה הלכה!

וכל מי שגדלה בבית דתי יודעת שמכנסיים זה אסור...

זה שהיא מחליטה ללכת עם מכנסיים זה כבר משהו אחר...

זה לא הדיעה היחידה, אפשר לחלוק, אפשר לכעוס אבל לא למחוק דעות אחרות..

אך התורה שמה לב איפה יש חולשות שצריך לגדור ואיפה יש כאלה שאפשר 'לשחק' בהן,

'לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע' קידושין כא:

אין מדובר באיסור מדאורייתא, אולם לדעת רוב הרבנים – מדובר באיסור מדרבנן. ולא משום "לא ילבש", אלא מפני שחשוב מאוד, במיוחד בדורנו שבו קיים טשטוש בין הזהויות, להבחין הבחנה ברורה בין המינים. אולם צריך לקחת בחשבון כי ישנם מקומות ומצבים מסוימים שבהם דווקא מכנסיים יכולים לשמש כבגד צנוע יותר מאשר שמלה, כמו בשעת טיול או בעת התעמלות וספורט. לכן, לא הייתי רוצה לראות שבנות ההולכות במכנסיים נחשבות כבנות "מחוץ לגדר".

 

לחצאית.

למה ז=ה לא בא בחשבון,ועדיף ללכת לכיוון של איסורי דרבנן?

שכאשר יש מכנסיים מתחת לחצאית אז החצאית מתחילה להתקצר......

שאם כבר טרחה לשים מכנס מתחת לחצאית תזור גם שהחצאית לא תתעופף/תתקצר לה..

בס"ד

אבל, בתור אחת שהולכת עם מכנסיים אני אענה-

לא, אני לא מחפשת צומי באיך יסתכלו עלי, ושמי יסתכל עלי, ולא באיך לעבור על ההלכה, ולא מתוך זלזול לחז"ל, לרבנים, או למנהיגים אחרים, וגם לא מ"זריקה". אני הולכת עם מכנסיים כי זה נח לי, כי אני חושבת שזה יפה, וגם בגלל שאני מרגישה יותר צנועה במכנסיים מאשר הרבה בנות שהולכות עם חציאות. אני לא יודעת מתי בפעם אחרונה הלכתם ברחוב, אבל ממה שאני ראיתי אני נחרדתי. זה כבר לא 10 סנטמטר מתחת לברך, זה כבר לא 10 סנטמטר מעל הברך, כל החצאית היא 10 סנטמטר- אז תגידו לי מה עדיף, מכנס (ורחב!!!) או משהו בגדר של "חצאית" (אני לא יודעת למה קוראים לדבר הזה בכלל "חצאית", אבל שיהיה).

וכן, אני רוצה שיתיחסו לפנימיות שלי ולא לחיצוניות שלי. כי מה שאני לובשת לא אומר עלי כלום. כי אני יכולה להיות דוסת עולם במראה, ולא לקיים חצי מהמצוות. והפוך, להראות ה' ישמור, ולהיות צדיקה. זה לא סותר.

ושוב, סליחה שהתערבתי

עושת לפי ההלכה? זה שיש בנות זהולכות בצורה לא מנועה זה לא מתיר לאף אחת ללכת ככה..

ואין פה קשר לאיך מסתכלים צריך להתנהג בהתאם ולהתלבש לפי רוח ההלכה.

בס"ד

זה כן לרוח ההלכה?

אני לא מבינה. לשפוט מישהי בגלל שהיא הולכת עם מכנסיים או לא? אולי אני אתחיל לשפוט בנים שהולכים עם ג'ינס?

זה שבנות הולכות עם מכנסיים זה לא הופך אותם ל"פרוצות" או ל"כופרות" או ל"פחות דוסות". זה רק אומר שהן הולכות עם מכנסיים, לא יותר מזה.עובדה שיש רבנים שמתירים.

תפסיקו לחפש במה האחרים לא טובים, אולי תחפשו במה אתם לא טובים?

תראי לי רב שמתיר ללכת עם מכנסיים בחוץ..

דבר נוסף אין שום דבר לא צנוע ללכת עם ג'ינס לבן זה מכנסיים לכל דבר רק עם סוג בד שונה.

זה עניין של השקפה.

הלכה זה לא עניין של 'כל אחד עושה מה שהוא חושב'...

כמובן, אנחנו מדינה דמוקרטית, תעשי מה שבא לך.

אבל אותנו לימדו ששמלה זה בגד נשים ומכנס זה בגד גברים ויש את איסור ' לא תלבש'...

וכן, מי שהולכת עם מכנסיים, שמה פס על האיסור ועל דעת הרבנים (אני עוד לא ראיתי רב שהתיר זאת), וזה מראה מה דעתה על ההלכה בכללי וזה מה שמרתיע אותי לצאת איתה.

זה אותה סיבה שאני גם לא אסכים לצאת עם חיילת, בחורה ששמה פס על דעת כל גדולי הדור ומתגייסת לצבא זה מראה מה דעתה על כל הרבנים ועל ההלכה.

בס"ד

מדינה דמוקרטית, אנחנו בעולם של בחירה.

אני אחליט ללכת עם מכנסיים- זאת הבחירה שלי.

אתה מחליט לא לצאת עם בחורות שהן חיילות ו\או הולכות עם מכנסיים.-זאת הבחירה שלך.

כל אחד עם הבחירות שלו.

אני פשוט לא אוהבת שאומרים לי "אני יודע יותר ממך, אישה". מצטערת. אני לא מתכוונת לצאת עם שובניסטים, זאת גם הבחירה שלי.

שנוח או על פי ההלכה, אם את אומרת שזה לפי מה שנוח לך אז זה ויכוח סרק..

והוא לא אמר שהוא יודע יותר ממך הוא אמר רק שין רב שיתיר לך את זה והוא צודק..

|הצעות נוספות לעריכת או מחיקת ההודעה הבוטה יתקבלו בהחלט|

אני מסתובב ברחובות ונוסע באוטובוסים ועיני רואות ניסים ונפלאות.

פה גברת במכנסיים  הדוקים וארוכים עליהם מגפיים עד הברך כנראה קר לה. כדי לאזן המכנסיים מתחילות מתחת למותנאים ובמרווח ********. את חליפת הבגדים משלימה חצי גופיה ועגיל על הפופיק..והמסכנה הזו מתישבת על ידי באוטובוס..

מי שהיא אחרת הולכת לבושה ב|לבושי| טריקו ציבעוניים וחצי גופיה. האמת באמת חם בארץ.בדומה לגברות מסוימות בשרשור אני מטריח את עצמי לחשווב מה עולה בדעתן..

רחמנות.  מי שיגע את  המסכנות האלה. גם הן עברו טיפול פסיכולוגי ופסיכופטי כמו החיילים, היסמניקים והשוטרים בגוש קטיף ועמונה?

ה' ירחם

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אף אחד לא אמר לך שום דבר ממה שאמרת, אמרנו שללכת עם מכנסיים זה לא לפי ההלכה 

וזה לא אומר כלום על האישיות שלך לכל אחד יש מה לשפר ואף אחד לא מושלם פשוט צריך לדעת לקבל ביקורת

בס"ד

מצטערת להגיד לכם...

אבל-

אתם לא אלוקים, לא הקב"ה, לא הסגנים שלו, וגם לא מלאכים.

אני אעשה את החשבונות שלי עם הקב"ה, וגם כל אחד יעשה אותם. לא אני, ולא אף אחד מפה לא יכול להחליט מה הקב"ה "יעשה לי" . אז בבקשה, שכל אחד יעבוד על המידות שלו, ועל הבעיות שלו, שכל אחד יסתכל בצלחת שלו, ולא בשל השני.

שדרותי, ממש לא רגשי נחיתות. אני באמת מאמינה שכל מה שאמרתם פה, כולכם, לא בא כדי לפגוע בי או בכל בת אחרת. אם היא הולכת עם חצאית שמטאטאת את הריצפה, ואם היא הולכת עם חצאית קצרה, ואם היא הולכת עם מכנסיים. אבל, יש צורה להגיד כל דבר. לא, לא נפגעתי. אני רגילה. אני מבקשת, שאל תשפטו אדם רק ממראה חיצוני. זה כל מה שביקשתי. היה לי את הוויכח הזה עם חברות שלי. מראה חיצוני מטעה.

פותח השרשור- אישה עם מכנסיים לא אומרת כלום על הפנימיות שלה. היא יכולה להיות בן אדם מקסים וצדיק, אבל יכול להיות שלא. כמו כל בת יהודית, כשרה וצדיקה.

ביקשתי שתבינו, לא ביקשתי שתכתיבו לי מה נכון ומה לא. לטעות, אני יודעת גם לבד.

ערב טוב, ד"ר אריק.

מכנסיים..

התגובות היו עניניות.

הניחוש של חלק מהמשתתפים היה שהסיכוי קטן.

חלק אחר ניסה לנמק מדוע.

התרשמתי שלמעשה כמעט כולם היו בדעה שלבישת המכנסיים לא פוסלת את הבחורה על הסף.. התגובה הנרגזת שלך נראית לי מוגזמת.. והאמת והשלום אהבוו.

כי עדיין אפשר אולי לראות את צורת הגוף קצת...

<צ>

אריאל- כפרה עלייך! איתך ממש ממש

זה מדהים איך אנשים סגורים לדרכים אחרות

לדעות אחרות

איך נתפסים על סטיגמות! (מי אמר שמכנסיים זה חמור יותר מכיבוד הורים? מלשון הרע? וכו'). 

(מתייחס רק לסוגריים)

אף אחד לא אמר שמכנסיים זה יותר חמור מכיבוד הורים מלשון הרע וכו'.

ומבלי להתייחס (שוב) לעניין

הבהרה: אם אני אראה בחורה או בחור שהיחס להורים יהיה גרוע (תפעילי את הדמיון כל אחד מה שמפריע לו) אני בהחלט יהיה טבוע בתוך רושם ראשוני שלילי

אז לא רק מכנסיים

מכאן שוב השאלה אם לקרב או להרחיק אבל הרושם כבר נוצר!!!

העניין הוא לעשות את רצונו יתברך באמת!

איך הוא היה רוצה לראות את הבת שלו מבפנים ומבחוץ...

חתשבי על זה....

מכנסים שיש בהם היכר של בנות כי אז בעצם לא עוברים על איסור של לא תלבש..

השאלה מה זה גם מכנסיים ... 

ברשותך, ד"ר אריק, אצטט משפט שלך: "......אני מרגישה יותר צנועה במכנסיים מאשר הרבה בנות שהולכות עם חצאיות......"

אני אשת בשורה. יש עוד אופציה. אולי לא היית מודעת לה עד היום אך היא קיימת ואף מוכיחה את עצמה לאורך זמן. קוראים לזה חצאית ארוכה!!! כן כן, לא טעיתם!!!! ארוכה, שלושת רבעי, נוחה, יפה, מעוצבת, מחמיאה ועוד ועוד יתרונות שאין כאן מקום לפרטם.

דוגרי- אם מה שמעניין אותך זה צניעות (וזה מה שמשתמע מהמשפט הנ"ל, בטח לא שמת לב...) זאת הבחירה המועדפת.

בהצלחה!

ואפילו טרחתי להסתכל בכרטיס האישי כדי לוודא..

אבל כתוב נקבה.

חצאית ארוכה זה הדבר הכי מסורבל שהמציאו לנשים.

או ללכת עם מכנסיים או ללכת עם חצאית לא צנועה. אך זו לא הברירה היחידה ,יש עוד אפשרות ללכת עם חצאית צנועה כפי כללי ההלכה.

אינני מבין אך הסוגיה של נוחות יכולה להכנס לעניין כלכך מהותי (אני לא מתקיף אני מציג את הקושיה שבדברייך שלפי דעתי ).

שלום לך

אומנם ניתן לתת כל מיני פרשנויות לעניין של מכנסים לבנות, כמו שאתה רואה כאן בדיון.

אבל תשובה ברורה לגבי הבחורה באיתה אתה נפגש לא תצא לך מכך.

כי גם היא תקח את התשובה שהכי נראית לך, ותפרש אותה אחרת.

לכן אני מציע לך להתרשם ממגוון גדול של מעשים של הבחורה שאיתה אתה יוצא

ולא להעמיד הכל על דבר אחד - צורת לבוש כזו או אחרת.

כשתביט על שמירת השבת שלה, ההקפדה שלה על לשון הרע, גמילות החסד שלה, ועוד

יהיו לך את כל התשובות לשאלות שאתה שואל על המכנסים - אך באופן יותר רחב ומקיף

בברכה

אלי גרון

www.zoogyot.co.il

לא בפורום שיש בו הסכמה (כמעט) גורפת לאיסור ההלכתי ללכת עם מכנסיים.

אם אתה באמת בעניין של להבין את מה שעומד מאחורי זה, 

אתה מוזמן לברר בפורומים אחרים (תרתי משמע) בו יש הרבה נשים עם מכנסיים שממש ממש ממש לא יסכימו עם הקביעה שהם עוברים בכך על ההלכה. ובכלל יתנו לך כל מיני כיוונים ושיקולים אחרים.

(אתר כיפה, תפוז ועוד)

כל סממן חילוני או כל ניסיון לטשטש את ההשתייכות הדתית נובע מהיעדר חשבות שהאדם חש כלפי אורח חיים דתי. מי שחובש כיפה בגודל חצי שקל דינו כדין בת הלובשת מכנסיים או אישה נשואה שלא מכסה את ראשה. 

למנהג...

בנים יקרים-

מה אתם חשים את עצמכם??!!?!

מה נראה לכם שאתם מתעסקים באיך שאנחנו צריכות להיראות?

אתם לא מכירים את זה, אתם לא יודעים כמה זה קשה, שכל פעם שאנחנו רק צריכות לצאת מהבית אנחנו צריכות ללבוש שכבות!!

חולצה ומתחתיה חולצת בסיס ומתחתיה גופיית תמנון שאם נתכופף- שלא יראו לנו חס וחלילה את הגב, ושהחולצה לא תהיה צמודה מדי, לא שקופה מדי, שכשנתכופף לא יראו לנו כלום דרך המחשוף, ושאם נרים יד שלא יראו לנו חלקיק מבית-השחי, ושהחולצה לא תהיה בצבע מושך, ושהחצאית לא תהיה צמודה, ושתעבור את הברך בכל מצב ויש עוד כ"כ הרבה איסורים שאין לי אפילו כח לכתוב.....

ואתם? זורקים עליכם גופיה ובוקסר ויכולים לצאת ככה מהבית.

אז כן, אני יודעת שיש את העניין של שמירת העיניים ואני יודעת שגם אצל הבנים לא הכל דבש, אבל תבינו גם אותנו!!!! והדבר האחרון שאתם צריכים להתעסק בו זה איך אנחנו מתלבשות. וכמו שכתבה כאן מישהי מקודם- אתם לא הקב"ה. לכל אחד יש את החשבונות שלו. אין לכם שום זכות להתערב באיך שאנחנו מתלבשות! תאמינו לי שכל אחת חושבת המון על מה שהיא לובשת, אתם לא מבינים את כל הקונפליקטים שבזה.

אז לא ראוי שבנות יתעסקו בכיפה,בציצית, בתספורת, בלבוש של בנים, לא? ולא כן הדבר..

מותר להם להביע דעה, בדיוק כמו שלי ולך ולכולן מותר להביע דעה על איך בן מסתפר(או לא מסתפר..) או איך הוא מתלבש (בייחוד אם הוא לא כ"כ טוב בזה

כמובן שלא צריך לעסוק בזה בצורה אובססיבית או להעיר וכו', אבל מותר להם לכתוב את דעתם, בייחוד אם היא קשורה בהלכה.

בנות מוכרחות להפסיק להתבכיין כל הזמן על כמה קשה להתלבש צנוע! די נמאס לשמוע את זה, בייחוד שאפשר אפילו להנות מלהתלבש ככה. מניסיון.

באיזו חד ממדיות, כאילו שהם הולכים עם הראש בקיר

וחלק בכלל לא מוכנים לשמוע דיעה אחרת,

אלה תקועים בדיעה שלהם, שמכנסיים זה שיא הפריצות

מתוך איזושהו אידיאל דוסי שלא מוכן גם לראות משהו אחר

חוץ מהתורה, ולא מוכן לקבל!

מבחינתי אני רואה כאן חוסר פתיחות לדעות אחרות,

והתבצרות בעמדה אחת בלי לתת לדיעה השניה להתבטא,

כמו שאומרים לה כאן שתפסיק להתלונן ועוד תגובות צדקניות,

אז כן השרשור הזה לא מתאים כאן, כי רובם כאן מתבצרים

תחת אמתלה של צניעות, דוסיות יתר ולא רואים שהעולם מורכב יותר

וזה שדנים בנושאים מורכבים לא הופך אותך לפחות דוס אלה

לבן אדם יותר מקבל! תורה ואנושיות גבוהה אמורים ללכת ביחד יד ביד

אני רואה כאן תורה, על אנושיות וקבלה לא מדברים כאן

כי זה נראה סותר דוסיות.

אני מסכימה עם ד"ר אריק, ותומכת בה

את מוזמנת לכיפה יקבלו אותך שמה בזרועות פתוחות,

ולי, לי עצוב לראות את הדוסיות כאן שבאה על חשבון קבלת השונה.

נקודות למחשבה,

מי שיש לו מה לאמר לי על ההודעה

מוזמן לאישי, אני לא הולכת להגיב כאן,

אבל קוראת מה כותבים

על ההלכה עצמה לא התווכחתי,

בתור אחת שבחיים לא חשבה על מכנסיים

ולא מחפפת בצניעות שלה.

התווכחתי על זה שלא מוכנים כאן 

לקבל מישהי שעושה משהו שונה,

אלה שופטים אותה על סמך מכנסיים

שברוב המקרים זה מכנסיים רחבות

וצנועות, והופכים אותה ישר

לבחורה לא דתייה כל כך.

מי שם אותנו לשופטים על הסביבה?

התורה דורשת מאיתנו להיות אנושיים ברמה גבוהה

ולהיות גם דתיים, כשאין הכלה לבחורה שחושבת קצת אחרת

כי קשה לה לשמור צניעות ומי שבת יודעת כמה זה קשה!

וכמה בנים לא יכולים להבין כי הבנות מצניעות את עצמן בשבילם

ולהם אין מיליון הלכות צניעות ויסורי מצפון על החטאות בחורים

אלה הם חיים בשקט בלי שמציקים להם על סנטימטרים של בד!!

אז אני לא יודעת מה שווה כל התורה כולה,

כשאנחנו, שופטים, לא מקבלים, מרחיקים

שזה ההפך ממה שהתורה ביקשה

וממה שהתורה מחנכת,

"ואהבת לרעך כמוך" למשל

ועוד מלא דברים.

יש לנו מיליון רבנים עם דיעה שונה,

חלק התירו מכנסיים זאת אומרת

שיש עוד דברים שמשתלבים עם התורה

אתם לא חייבים להסכים איתה 

ואתם יכולים לחשוב שזה חוסר צניעות

ואני באמת מעריכה אתכם על האמת החזקה שלכם

אבל בבקשה תכילו את הדיעה שלה,

בלי הערות מגעילות ועל זה אני מלינה

כי הרבה ענו לה כאן לא יפה.

החברה שלנו מורכבת, זה דורש התייחסות רחבה

וברוך ה ' שיש לנו רבנים חכמים שמתייחסים לעניין

במקום לשפוט ולבקר כפי שעשיתם כאן.

על זה כואב לי מאוד,

ואני באמת מסכימה שמכנסיים זה לא צנוע

אבל יש דרך לענות לבחורה שחושבת שכן

וזה לא יהפוך אתכם לדתיים פחות.

אני מאחלת לעצמי רגישות חברתית כזו..

רק תיקון...

הדוסיות כאן לא באה על חשבון קבלת השונה.

זה לא שונה. זאת פשוט חשיבה אחרת.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

מה זה התגובה הזאת?\

אם אני לובש גם מלא שכבות (ואני כן גופייה ציצית צמר חולצה (ארוכה) מכנסיים (ארוכות) סנדלים עם גרביים)

אז יש לי זכות דיבור?

אם כן אז אני מתצרף לכל מה שאמרו אבל אני אומר את זה בתור אחד שגם לובש הרבה שכבות

ובערב אתה יכול להוריד את הציצית..

וזה לא רק השכבות זה הנוחות..

אני אישית בנ"א של ספורט..

ריצה, מכות וכאלה..

ולהיות עם חצאית זה קשה.. לא נוח.. לא צנועה אפילו..

תחשוב שאני רצה בתחרויות ריצה- החצאית זה גורם מעקב..

או קפיצה לרוחק, כדור סל, כדור רגל ..

זה בלתי אפשרי..

אבל בת שרצה בתחרויות ספורט?!

וזה היה תגובה גם קצת צינית (אבל לא נראה לי מספיק בשביל לכתוב <צ>)

אם זה לא היה מובן

כן.. אני רצה בתחרויות.. אני אוהבת את זה..מצידי תקרא לזה טום בוי..

ומשחקת כדור סל..

ובלי זה קשה למצוא עם מי לשחק כי אי אפשר לשחק עם בנים (וגם זה אני לא כל כך מבינה למה..כי בשלב מסוים בנים פשוט יכולים לקלוט שאני טום בוי וזהו)

אז לשחק גם רק אם חצאית זה כמעט בלתי אפשרי..

כי באמת שזה מפריע ולא צנוע.

ויש לא צנוע שזה אסור צריך להבדיל

(כמובן שכל זה לעניות דעתי הצודקת)

לשחק בברביות..

למה אם אני משחקת במגרש באמצע הלילה עם חברות כדור סל זה לא מכובד?

מי שמגיע ב 10 בלילה למגרש זה כבר בעיה שלו.. שילמד תורה ויעזוב אותי..

ומי שבא לראות תחרות ריצה שמיודעת לבנות - אז גם שיהיה בריא..

למה אני לא יכולה לפתח את התחביבים שלי?

אם אני טובה במשהו - שה' נתן לי.. למה אסור לי לעשות אותו..

(יצא שבנים ראו אותי משחקת, וגם המאמנת שלי.. ואמרו שיש לי כישרון מיוחד.. אז אני באמת לא אומרת סתם.. זה משהו בדם שלי.. אני רואה כדור ואני משחקת.. )

ושני דברים לי:

א. בחורה צריכה לצאת מנק' מוצא שהיא מתלבשת צנוע לא בשביל העם הגברי.

בחורה שמתלבשת צנוע קודם כל מכבדת את עצמה ומתייחסת אל עצמה כאל דבר רציני וחשוב.

זה משפיע אח"כ גם על תגובות והתייחסות הסביבה, אבל זו לא הנק' המרכזית..

מי שמפנימה נק' זו, אני מאמינה שיהיה לה קל יותר לשמור על צניעות.

ב. לכל אדם יש "תיק" שהוא צריך לתקן ולעבוד עליו.

יש כאלו שזה יתבטא אצלם בתחום של המידות (גאווה, כעס..)

יש כאלו שבתחום הכשרות יראו כפרוייקט ולא יהיה כ"כ פשוט..

יש כאלו שבתחום הצניעות יתקשו וזו תהיה עבודת ה' שלהם.

אני לא שופטת ולא מקנאה באף בחורה שמתמודדת בתחום של הצניעות. זה לא פשוט בכלל.

יחד עם זאת, אני חושבת שבחורה שמסתובבת עם מכנסיים, זה עלול להשפיע על ההתייחסות הכללית להלכה (או לפחות על עוד כמה תחומים בהלכה).

זה לא פשוט, אבל הלכה זו הלכה. אם מישהי בוחרת להתלבש בצורה לא ראויה למרות שזה נוגד את ההלכה, כנראה שמשהו שורשי אצלה לא תקין.

כלומר, לענ"ד בחורה שהולכת עם מכנסיים בד"כ לא תתאים לציפיות ולרף שבחור ישיבה יציב.

עם כל זה, חשוב להדגיש שהקב"ה לא בוחן אותנו ע"פ רמת "דוסיותינו", אלא ע"פ ההתקדמות האישית שלי בתור יעל. בלי קשר לאחרים.

בס"ד

ופשוט כבר לא נעים לי להיות לא נחמדה כ"כ הרבה פעמים אני אבקש את זה פה:

אתם מחפשים לבקר אותי? אל תפנו אלי. אין לי כח לשמוע כמה אתם יפי נפש, וצדיקים, וכמה שאני לא.

אני יודעת שאני לא יפת נפש, וגם לא צדיקה, אני לא צריכה לשמוע את זה 10 פעמים בשעה מ10 אנשים שונים.

תודה, ושבת שלום.

בעזה"י

זה באמת מתסכל שהדבר הראשון שאנחנו רואים בד"כ זה החיצוניות ונורא קל להגרר למד הדוסיות הכ"כ אכזרי הזה. "האדם יראה לעינים וד' ירארה ללבב".

ועם כל זאת, החיצוניות כן מייצגת משהו וכמה שכן ננסה להיות פתוחים ולא סטיגמתיים יש בזה איזה צד של אמת. מה שאדם מביא לידי ביטוי בחיצוניות שלו מציג היבט מסויים שנוכח בו ומהווה חלק ממנו.

וברור שיש בנות צנועות חיצונית ויש להן הרבה מה לתקן בתחומים אחרים. כל אדם והתיקון שלו.

באופן טבעי, התחושה של הכיסוי גורמת להכנעה, ענווה, שפלות, יראה. לכן בת שלבושה בצניעות זה משפיע על ההתנהגות שלה, זה מעדן אותה. לענ"ד עניין דומה יש אצל בנים בהתעטפות בטלית.

בכלל אנשים מתנהגים באופן שונה כאשר הם לבושים בבגדי ספורט, בגדי יומיום, פיג'מה בגדי שבת וכו'. בדקו מה קורה כשאתה לבושים בבגד שאתם מאוד אוהבים (בעיקר בנות..) ואיזו תחושה מלווה בלבישת הבגד וכשאתם לבושים בבגד שאתם ממש לא אוהבים (או סתם הבגד התלכלך באופן מאוד בולט ואין לכם כרגע אפשרות להסיר את הלכלוך) איזו תחושה מלווה אתכם.

החיצוניות משפיעה עלינו ממש, לכן זה כ"כ חשוב!

ושאלה קיצונית - האם אשת רב תלך במכנסיים??

נק' למחשבה.

אתם באמת חמאמינים בזה? מקיימים את לגמרי?

אם כן, סבבה.

אם לא- אל תנפנפו בזה.

לא צריך לעשות ממנו מה שהוא לא.

הנחש מסמל את יצר הרע

החתול את הצניעות (כמו שכתוב שאם לא היה ציווי היינו לומדים צניעות מחתול...)

הכלב את הלב, האהבה.

זה מתחיל מבפנים ומגיע עד החוץ.

צניעות זו  פנימיות - ובה השתבחו בנות ישראל מעולם.

צניעות זו מצוה, ומצוה איננה אמצעי בלבד. והיא ביטוי לתוכן עמוק. והיא אף פעם לא "מה שהיא לא"..

ויש כמובן עוד מעלות יקרות נוסף עליה..

לא.. כל הבגדים המעוצבים במאות שקלים..

אני מעדיפה ללכת עם חולצה טירשרש שקיבלתי בחינם מאיזה עמותה ומכנסים זולות מאשר חצאית שעלתה מליון וכל העול מסתכל עליה

תודה לכל המגיבים ולכל המגיבות... ע"פ כמות התגובות הבנתי שזה לא מעניין רק אותי והנושא מעט טעון ועדיין בגדר של 'זוקק בירור'.. תשובה ברורה לא קיבלתי ואולי טוב שכך...

העלתם לי הרבה נקודות למחשבה.. באמת תודה רבה.

שבת שלום!!

רק אומר שלמי שאין בעיה ללכת עם מכנסיים ארוכים, לא אמורה להיות בעיה ללכת עם חצאית ארוכה.

זה נוח באותה מידה, וכל מי שאומר אחרת- תאמינו לא, אני יודעת. אני הולכת עם חצאיות ארוכות שמונה עשרה שנה. לא מדוסיות, מנוחות.

מי שטוען שעדיפים מכנסיים תנועים על פני חצאית קצרה- מקשקש.

חברה נכים..

וזה ממש הבדל משמעותי חצאית ארוכה או מכנסים ארוכים..

כי שאת הולכת איתם והם נתקעים בחצאית זה קשה.

אפשר ללבוש חצאית קצת יותר קצרה. לא חייבים עד הרצפה.

(ולא.. אינלי בעיה עם מכנסיים. אבל יש לי בעיה עם להצדיק את עצמך עם כזה תירוץ.)

ולי זה לא נוח. ממש לא נוח.

וזה לא קרוב אפילו למכנסיים.

נכון שהתירוץ שעדיף מכנסיים ארוכים על חצאית קצרה הוא תירוץ. אבל הוא נכון. וזה לא קישקוש.

נראה לי שבזה אפילו היותר צדיקים יכולים להסכים...

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

ואז מתברר שנכסי צאן ברזל הם המצאה המצאתית, כפי שהראה הרב מונדשיין ב"סיפורים וגלגוליהם"

פרק ג:

תודה שהבאת את דמותו המיוחדת לידיעתי.

יישר כחך.

וחייב לומר שזה מרשים שרב חב"דניק לא עושה הנחות לסיפורי חסידים, ומראה עד כמה מקורותיהם של הסיפורים הכי קלאסיים הם בעצם מפוקפקים ביותר.

האמונה היהודית לא צריכה חיזוק מסיפורי 'מויפתים' חסרי ביסוס...

והלך הרוח הקיים בקרב קהילות חסידויות מסויימות לעשות את המיסטיקה והמויפתים עיקר ואת התורה טפלה חייב לעבור כבר מן העולם.

אם עד עכשיו חשבתי שיש מקום להציץ מדי פעם על סיפורים בעלוני שבת מסויימים ואולי לקבל איזה חיזוק (על אף הספקנות, כמובן שעליה לא ויתרתי). מעתה אדע שזה בזבוז זמן מוחלט.

כה חבל שאנשים עם כוונות טובות משקיעים את מרצם וזמנם בלערוך ולפרסם סיפורים מפוקפקים ובכך מטילים בספק גם סיפורים מחזקים אמיתיים, הגם שהאמיתיים פחות מפוצצים...