שזה קשור גם בבנ"א כמה קל/קשה לו/לה להחליט...

לפעמים יש מניעים טכניים שגורמים לזמן אירוסין-נישואין להיות ארוך או קצר יותר...

אני מכירה אישית כמה זוגות שתוך חודש החליטו על חתונה אבל לקח להם 3-5 חודשים להתחתן באמת...

אנמי גם מכירה אישית זוגות שלקח להם 4 שנים להחליט על חתונה(כי הם היו בכיתה ט' והם נשארו חברים עד אחרי י"ב ואז התחתנו...)

ואני גם מכירה זוג שתץור 3 שבועות החליטו על אירוסין ותוך חודש התחתנו..

זה ממש תלוי באישיות של בני הזוג....

(וכמה שזה נשמע הזוי זה תלוי גם בפחדים של כול אחד מהם...)

• אם הם מכירים כבר לפני(יישוב, סניף, התנדבות.) זה יכול לקחת רק כמה פגישות...
• אם זה  שידוך רגיל אז זה תלוי מאוד בזוג עצמו, ברמת הפתיחות וההתקדמות של הקשר. יש כאלו שיסגרו כבר אחרי פחות מחודש ויש כאלו שיקח להם גם כמה חודשים.
• אם הוא בצבא אז בכלל זה יכול לקחת זמן...
• ויכול להיות בכלל שהזוג בקטע של להיות חברים ורק מכל מני סיבות הם עדיין לא מתחתנים...

אבל צריך להיות עם היד על הדופק, ולא להימרח יותר מידי.

יכולים להיות אח"כ מספיק פעמים שלא ילך טוב, ואז מה..

מה שקובע זה הרגשה פנימית

וזאת נמצאת בפנים גם מהשניה הראשונה

פעם זה היה חמש !

בעצם אולי היום זה בכלל לא אני פשוט לא יוצא חחחחח עכשיו ברציני זה דינמי וכל זוג והחלטותיו הוא!

בשאלות מסוג זה, אני חושבת שהמטרה של השואל/ת לשמוע את דעתכם.

אני שמה לב שבהרבה מקרים אתם לא מביאים את דעתכם, אלא מספרים על מקרים אחרים ("ההוא התארס אחרי 3 שבועות..." וכיוצ"ב).

אני מציעה שבאמת תכתבו את דעתכם...

ולגבי שאלת "רגועים?בנחת...": בהחלט תלוי כמה פעמים יוצאים בכל שבוע, וכמה זמן לוקח לשני להיפתח...

אני חושבת שכאשר מרגישים שכבר מכירים פחות או יותר את הבן-אדם (לטענתי מספיק חודש. אפילו אם יוצאים רק פעמיים בשבוע... ההנחה שלי היא שפגישה אורכת כשעתיים-שלוש) אפשר כבר לקחת את הקשר שלב אחד קדימה (וורט).

לגבי הזמן בין האירוסים לנישואים - שמעתי שמומלץ שזמן זה יהיה קצר כמה שאפשר...

נשמע לי הגיוני, אבל זה משתנה מאחד לשני, מכל מיני סיבות (בד"כ טכניות)

ולעניינינו, אני יודעת שדעתי היא דעת מיעוט. אך אני נגדהחלטות מהירות. כלומר, המינימום בעיניי הוא 4 חודשים. וזאת כי בנינו, בלי שאף אחד ישמע, החודשיים הראשונים, כל כך מלאים בפרפרים ובריגושים שלפעמים גורמים לנו להסתנוור ופשוט לא לראות דברים. כך שדעתי האישית בלבד, היא כי העבודה העמוקה על הקשר, כמו גם ההיכרות הרצינית ויכולת בדיקת ההתאמה מתחילים רק כחודשיים אחרי.

וגדולים ממני חילקו זאת לתקופת, כך שלא סתם לראשונה מביניהם קראו "ירח דבש", ולא, הם לא התכוונו לתקופה של אחרי הנישואים, אלא דווקא לתקופה הראשונית של תחילת הקשר, בה הכל נראה טוב וורוד...

שיהיה ב"הצלחה, זה הכי חשוב!

לזמן שבין האירוסים לחתונה.

בזמן האירוסים - זה אמור להיות ברור לך שזה זה. אחרת - למה התארסת?

כיוון שברור לשניכם שזה זה - אפשר להתחתן....

אם כבר - הוויכוח הוא על ההיכרות עד הוורט...

לשאלתך - היה לי קשר שארך חודש והרגשתי בשלה לוורט.

יכול להיות שאין לי הרבה דרישות, יכול להיות שהבירורים שלי לפני היו טובים, יכול להיות שאני מספיקה לחשוף את הבחור בחודש , יכול להיות ש....

לא יודעת להצביע מה בדיוק, אבל זה טבעי לי שאחרי חודש אפשר להכיר את הבחור/ה היטב...

ואני מזכירה - תלוי עד כמה היא/הוא נפתחים.

יש כאלה שלוקח להם יותר זמן, ויש כאלה שפחות...

ההורים שלי התארסו אחרי שלוש פגישות.

כנראה יש מי שזה מתאים לו.

שכתבת!

סתם בשביל ידע כללי:  (אל תתפסו אותי על השגיאות..)

w.w.m.n = we want mashiah now

יש אנשים מנפגשים שבוע ומתארסים ויש להם חיים מאושרים ויש אנשים שמכירים חצי שנה ויותר מתחתנים והחיים שלהם לא סבבה בכלל..

הרב קוק מדבר באורות הקודש(ח"ג פי' פח, עוד קכו-קכז)  על שלושה סוגי אנשים, אתייחס לסוג שלי...

אני יודע על עצמי שאני מאוד קיצוני, במצבי הרוח(שמח...) ובאופיי אני מאוד קיצון, אמנם יש לי זמני מנוחה.. אך אני חושב שמרבית זמני אני על סטטוס בערה...

הלכך, אני חושב, שקשר ארוך טווח הוא מתאים לאנשים כמוני, מהסיבה, שרק בטווח הרחוק ניתן לבדוק האם באמת יש קשר עמיד.

אתן דוגמא מצערת, אני מכיר אישית מישהו שהיה חבר של מישהי 10 חודשים, עם הפסקה באמצע של חודש, והתארסו, ולאחר חודשיים נפרדו(חודשיים אחרי האירוסין, לא החתונה..) מאותה סיבה שבאמצע היה להם הפסקה...

בקיצור אני חושב שזה דברים שזוקקים בדיקה מעמיקה, וארוכה.

ממש הזדהתי עם מה שכתבת

פשוט בגלל שהייתה לי ילדות מאוד קשה ומשפילה,

ואני לא ששה להתחתן ולהפגע שוב!

אני צריכה הרבה זמן כדי לקחת החלטה,

כי אם אני טועה בבחירה זה יעלה לי ביוקר

ועלול להרוס אותי מבחינת הקש ששבר את גב הגמל

זה דבר אינדיבידואלי לחלוטין!

אני צריכה זמן,

ואלף ואחת בדיקות והמון המון מזל!

זאת ההחלטה הכי חשובה בחיים

לא לוקחים אותה בכמה חודשים לטעמי.

אני קוראת סמויה פה כבר הרבה זמן,

ועכשיו זו פעם ראשונה שלא יכולתי שלא להגיב....

לפני שהתחתנתי, מי שהכיר אותי, בחיים לא האמין למה שבסוף קרה (תכף תדעו מה קרה... )

ב"ה הייתי בחורה מוצלחת, שכלתנית ביותר וברור היה לי מאוד מה אני מחפשת, וכל בחור שנפגשתי איתו - בכלל לא היה בכיוון (לא שיצא לי כזה הרבה... אבל בכל זאת מה שהיה - אפילו פעם אחת לא היה רלוונטי בכלל....).

למרות הכל, ניסיתי לא להיות ברננית, ואם זה לא היה משהו הזוי בצורה קיצונית - תמיד נתתי הזדמנות לפחות ל4-5 פגישות... אבל אף פעם לא הצלחתי להרגיש משהו...

באיזשהו שלב כבר התחלתי באמת לחשוב שאני אהיה מהבחורות האלה שמתחתנות בגיל 30 מתוך ייאוש...

ובוודאי שאני תמיד דגלתי ב'לצאת לפחות חודשיים עד שמחליטים...'

עד שלפתע, בסיעתא דשמיא, פגשתי את הבחור שלי - ואחרי שבוע (כן, כמה שזה נשמע הזוי.... גם לי עד היום זה נשמע לא הגיוני בעליל....) ב"ה התארסנו!!!

וזה היה הדבר הכי מדהים, והכי מוזר בעולם!! בקושי הכרתי אותו, וכל מה ש'תמיד חיפשתי' כבר התגמד... וכמובן בסיעתא דשמיא מרובה, עם הזמן גיליתי שפשוט יש בו את כל מה שחיפשתי - ואף יותר מכך!!! (=

אז כמובן, זה לא אומר שכל אחד צריך לנהוג כמונו, ובוודאי שלא תמיד זה אפשרי או נבון לנהוג כך... אבל המסר שלי הוא פשוט - אף פעם אל תכניסו את עצמכם לשבלונות של 'איך צריך לנהוג, ומה צריך לעשות' כי הקב"ה מכוון את הדברים בצורה הטובה ביותר - ואם רק ניתן לו להנהיג אותנו בידו הרחבה, ולא ננסה 'להשתדל' לפעמים יותר ממה שהוא דורש - הכל בע"ה יסתדר לטובה!!

וזהו, עד לכאן נאומי להיום....

אבל אלוקים רצה במקרה שלך,

בשאר המקרים זה אסון לטעמי!

ההחלטה הכי חשובה בחיים

גם אם את יודעת שזה שלך

מה בוער לרוץ לחופה?

למה לא להכיר שנה

כדי לדעת פחות או יותר מה שאפשר לדעת

לפני הנישואים מי רודף אחרנו?

במקרה שלי לא מתאים פחות,

כי מה לעשות שאני בן אדם עם המון טראומות

אני לא יכולה לקפוץ אחרי 3 חודשים להתחתן

כי אני לא מכירה את הבן אדם בגרוש!

ואם אני טועה, אני נפגעת נפשית עמוק

כן אני נמצאת במקום לא משהו ומודעת אליו.

הבן אדם היחיד שהצליח באמת להגיע אליי

הצליח אחרי 5 שנים של היכרות

אני יודעת שאני מקרה שונה.

לא מתחתנים בגלל שלבנים קשה לשמור על הברית,

ומי שעושה זאת אני מרחמת עליו!

כי זה לא שיקול דעת בעיני,

צריך לבוא לחופה שבטוחים שזה זה

אני צריכה שנה,

לא צריכה איזה אחד דוס ראש בקיר

שיגיד שלא כי הוא עובר מלא נסיונות.

זה לא קשור לחילוניות

זה צורך אינדיבידואלי שלי

אני לא מחפשת דוסים

אז בכל מקרה אני בטוחה

שהוא יתן לי את הזמן שאני צריכה

אם הוא באמת יאהב אותי.

נראה לי שלא רק לבנית קשה לשמור במקרה של קשר ארוך. ברגע שיש רגש בקשר, גם לבת לא קל...

לא חשבו שזה זה לפני החתונה.

ברור לי במאה אחוז- שהם היו בטוחים! שזה זה.

והיו כאלה שיצאו הרבה יותר משנה לפני החתונה... והנה.. זה לא מספיק.

תמיד מגלים דברים חדשים... כמו שכשמכירים חברה שנה אחת זה לא אותו דבר ולא אותו קשר כמו שמכירים אותה 3 או 4 שנים ויותר.

סליחה על התוקפנות...אבל להתחתן\להתארס בידיעה ש"אני לא מכירה אותו בכלל" 

זה ממש לא מקסים.

הייתי קוראת לזה התאבדות.

וכן אני יודעת שגם אחרי כמה חודשים לא מכירים מספיק

אבל בסיס מסוים.

תוך שבוע הדבר היחיד שידעתי על בעלי זה שיש לו חיוך מקסים וגומות מהממות.

יותר מזה? כלום.

אחרי שבוע גם לא הייתי מזהה אותו ברחוב אז להתארס? להחליט שהוא האיש של חיי?

גדול עליי...ועל כולם.

כמדומני אתה יועץ, אז דווקא מאדם כמוך מאוד לא הייתי מעוניינת לראות שמחה ממקרה כזה.

דווקא כי לך מגיעים כל האנשים עם הבעיות בנישואין והרבה דברים היו יכולים להימנע מתבונה נכונה לפני הצעד הזה שרצים אליו.

וליונלולה- כמובן שום דבר כאן לא אישי ובחסדי ה' המקרה שלך גם נגמר טוב.

פשוט באופן כללי זה לא הנחיה לכלל ולפרט בכלל.

ויצא טוב, והם שמחים - ואני הקטן שמח בשמחתם ומתפעם מפלאי ההשגחה, שהתבטאו גם בוודאות הגמורה שהיתה להם, אצל טיפוס" שמעידה על עצמה שזה לא האופי שלה..

וגם אני מכיר זוג נפלא שיש להם הרבה ילדים חלקם כבר נשואים, והתארסו שבועיים אחרי היכרותם, בוודאות, ויצא נפלא.

אבל כמובן לא כתבתי את זה בתור "הדרכה" כללית, אלא בתור השתתפות והתפעמות בשמחתם האישית והספציפית.

ותודה שהערת - אולי מישהו היה מבין כמוך.

ואני לא כזה "יועץ"..  יותר בתחום החינוכי; אבל אם אני רואה מישהו שאני חושב שאני יכול לעזור לו - אז אני בעז"ה משתדל.. כמו הרבה אנשים יקרים פה..

מחקרים מראים שאין קשר בין רמת ההכרות המקדימה לאופי וטיב הזוגיות לאחר החתונה, מה שכן ,כדי להחליט על חתונה דרושה תחושת בטחון וזה כבר הופך לענין אישי, נראה לי שנורמות כלליות עוזרות להגיע להחלטה מתוך בטחון ואמונה שהקב"ה יזמין לי את זווגי  בדרך המקובלת . נדמה לי שזה בעצם מה ששאלו במכתב הפתיחה "מה הנורמה"?

דבר ראשון.

חוצמיזה שזה אינדבדואלי..

יש דתיים, שדרותי, שצריכים שנה....

זה אולי לא אידיאלי, אבל קורה מסיבות כאלו ואחרות.

כל זוג ורמת ההתקדמות והצורך שלו...

שפעם הגיעו אליו זוג חילונים שחיו 10 שנים ביחד ועכשיו התחתנו ועם החותונה באה הבעיות

והבת שלו שנפגשה פעם אחת ל10 דקות חיה באושר ואושר

זה מאד תלוי וזה גם משתנה מציבור לציבור פעם התחתנו בלי להיפגש בכלל והסתדרו עם זה מצוין

תודה על ההבנה, חיבוק בחזרה

טוב לי לראות ולשמוע את ההבנה הזאת

תודה רבה!

מישהי שנפגעת אונס, זכותה להכיר אדם שנה ויותר ע"מ להתחתן איתו.

זה שמישהי כזאת מצליחה למרות כל מה שעברה בחיים לרצות להתחתן, על זה מגיע לה כל הכבוד.

זה כבר מראה שהיא השתקמה.

חוץ ממילה אחת

"אבל"

אי אפשר ללכת עם ההלכה "...אבל"

חכו רגע לא באתי לחמם את הגיזרה תקראו עד הסוף

אסור לעשות מה שנוגד את ההלכה במודע

גם ליפול בשוגג אסור אבל זה דיון אחר

מה שכן צריך להכיר את ההלכה מבפנים לפני שמדברים בשמה

אני לא מתיימר... אבל מהמעט שהייתי ליד פוסקים  ענקיים ובראשם הרב אליהו זצ"ל :

התשובה לשאלה הפרטית היא לא בהכרח התשובה לכלל

ובלי להאריך נוריד לדוגמא מעשית בשרשור

לו יצויר שרב  חשוב שהעביר בדיוק עכשיו שיעור בעניין המרחק האידיאלי בין הפגישה הראשונה לאירוסין ונישואין ויאמר בשפה ברורה ובנעימה שלא שייך יותר מ3 חודשים עד לאירוסים וכו...אחרת זה מסוכן לגבר מסוכן לקשר ופורץ כל גדר וכו...

מיד אחרי השיעור יבוא אל הרב תלמיד צדיק  ושאלתו בפיו "סבבה והכל אבל צריכה זמן" היית חותך כבוד הרב?

ברור לי כשמש בצהריים שאם הרב בקי בהנהגת ציבור ומעורה עם הבריות או בקיצור אם הרב פוסק ולא "רק" הוגה דעות,   הרב יברר עם הבחור למה ומדוע, ולא ישלול על הסף את הקשר שנועד להיות ארוך (לא הבטחתי שיגיד אמן רק הבהרתי שישקול את המקרה לגופו)

וכל זה הקדמה לתגובתי

כי הרב ישקול את העניין לא כי יש הלכה וסבבה "אבל"......

אלא דווקא מכח ההלכה למעשה ומתוך "רגישות ההלכה" לחיי המעשה ההלכה תהיה כך או אחרת מקלה או מחמירה.  

אבל לא מתוך קרירות אלא  מתוך הקשבה הבנה וידיעה ברורה שהקב"ה לא בא בטרוניה עם בריותיו. ולא מצפה מאיתנו לעשות דברים שלא נוכל לעמוד בהם, 

בברכת האמת והשלום אהבו (והם כן הולכים ביחד) ..

התחתנו כעבור 3 חודשים נוספים מרגע אישור ההצעה

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז