שזה קשור גם בבנ"א כמה קל/קשה לו/לה להחליט...

לפעמים יש מניעים טכניים שגורמים לזמן אירוסין-נישואין להיות ארוך או קצר יותר...

אני מכירה אישית כמה זוגות שתוך חודש החליטו על חתונה אבל לקח להם 3-5 חודשים להתחתן באמת...

אנמי גם מכירה אישית זוגות שלקח להם 4 שנים להחליט על חתונה(כי הם היו בכיתה ט' והם נשארו חברים עד אחרי י"ב ואז התחתנו...)

ואני גם מכירה זוג שתץור 3 שבועות החליטו על אירוסין ותוך חודש התחתנו..

זה ממש תלוי באישיות של בני הזוג....

(וכמה שזה נשמע הזוי זה תלוי גם בפחדים של כול אחד מהם...)

• אם הם מכירים כבר לפני(יישוב, סניף, התנדבות.) זה יכול לקחת רק כמה פגישות...
• אם זה  שידוך רגיל אז זה תלוי מאוד בזוג עצמו, ברמת הפתיחות וההתקדמות של הקשר. יש כאלו שיסגרו כבר אחרי פחות מחודש ויש כאלו שיקח להם גם כמה חודשים.
• אם הוא בצבא אז בכלל זה יכול לקחת זמן...
• ויכול להיות בכלל שהזוג בקטע של להיות חברים ורק מכל מני סיבות הם עדיין לא מתחתנים...

אבל צריך להיות עם היד על הדופק, ולא להימרח יותר מידי.

יכולים להיות אח"כ מספיק פעמים שלא ילך טוב, ואז מה..

מה שקובע זה הרגשה פנימית

וזאת נמצאת בפנים גם מהשניה הראשונה

פעם זה היה חמש !

בעצם אולי היום זה בכלל לא אני פשוט לא יוצא חחחחח עכשיו ברציני זה דינמי וכל זוג והחלטותיו הוא!

בשאלות מסוג זה, אני חושבת שהמטרה של השואל/ת לשמוע את דעתכם.

אני שמה לב שבהרבה מקרים אתם לא מביאים את דעתכם, אלא מספרים על מקרים אחרים ("ההוא התארס אחרי 3 שבועות..." וכיוצ"ב).

אני מציעה שבאמת תכתבו את דעתכם...

ולגבי שאלת "רגועים?בנחת...": בהחלט תלוי כמה פעמים יוצאים בכל שבוע, וכמה זמן לוקח לשני להיפתח...

אני חושבת שכאשר מרגישים שכבר מכירים פחות או יותר את הבן-אדם (לטענתי מספיק חודש. אפילו אם יוצאים רק פעמיים בשבוע... ההנחה שלי היא שפגישה אורכת כשעתיים-שלוש) אפשר כבר לקחת את הקשר שלב אחד קדימה (וורט).

לגבי הזמן בין האירוסים לנישואים - שמעתי שמומלץ שזמן זה יהיה קצר כמה שאפשר...

נשמע לי הגיוני, אבל זה משתנה מאחד לשני, מכל מיני סיבות (בד"כ טכניות)

ולעניינינו, אני יודעת שדעתי היא דעת מיעוט. אך אני נגדהחלטות מהירות. כלומר, המינימום בעיניי הוא 4 חודשים. וזאת כי בנינו, בלי שאף אחד ישמע, החודשיים הראשונים, כל כך מלאים בפרפרים ובריגושים שלפעמים גורמים לנו להסתנוור ופשוט לא לראות דברים. כך שדעתי האישית בלבד, היא כי העבודה העמוקה על הקשר, כמו גם ההיכרות הרצינית ויכולת בדיקת ההתאמה מתחילים רק כחודשיים אחרי.

וגדולים ממני חילקו זאת לתקופת, כך שלא סתם לראשונה מביניהם קראו "ירח דבש", ולא, הם לא התכוונו לתקופה של אחרי הנישואים, אלא דווקא לתקופה הראשונית של תחילת הקשר, בה הכל נראה טוב וורוד...

שיהיה ב"הצלחה, זה הכי חשוב!

לזמן שבין האירוסים לחתונה.

בזמן האירוסים - זה אמור להיות ברור לך שזה זה. אחרת - למה התארסת?

כיוון שברור לשניכם שזה זה - אפשר להתחתן....

אם כבר - הוויכוח הוא על ההיכרות עד הוורט...

לשאלתך - היה לי קשר שארך חודש והרגשתי בשלה לוורט.

יכול להיות שאין לי הרבה דרישות, יכול להיות שהבירורים שלי לפני היו טובים, יכול להיות שאני מספיקה לחשוף את הבחור בחודש , יכול להיות ש....

לא יודעת להצביע מה בדיוק, אבל זה טבעי לי שאחרי חודש אפשר להכיר את הבחור/ה היטב...

ואני מזכירה - תלוי עד כמה היא/הוא נפתחים.

יש כאלה שלוקח להם יותר זמן, ויש כאלה שפחות...

ההורים שלי התארסו אחרי שלוש פגישות.

כנראה יש מי שזה מתאים לו.

שכתבת!

סתם בשביל ידע כללי:  (אל תתפסו אותי על השגיאות..)

w.w.m.n = we want mashiah now

יש אנשים מנפגשים שבוע ומתארסים ויש להם חיים מאושרים ויש אנשים שמכירים חצי שנה ויותר מתחתנים והחיים שלהם לא סבבה בכלל..

הרב קוק מדבר באורות הקודש(ח"ג פי' פח, עוד קכו-קכז)  על שלושה סוגי אנשים, אתייחס לסוג שלי...

אני יודע על עצמי שאני מאוד קיצוני, במצבי הרוח(שמח...) ובאופיי אני מאוד קיצון, אמנם יש לי זמני מנוחה.. אך אני חושב שמרבית זמני אני על סטטוס בערה...

הלכך, אני חושב, שקשר ארוך טווח הוא מתאים לאנשים כמוני, מהסיבה, שרק בטווח הרחוק ניתן לבדוק האם באמת יש קשר עמיד.

אתן דוגמא מצערת, אני מכיר אישית מישהו שהיה חבר של מישהי 10 חודשים, עם הפסקה באמצע של חודש, והתארסו, ולאחר חודשיים נפרדו(חודשיים אחרי האירוסין, לא החתונה..) מאותה סיבה שבאמצע היה להם הפסקה...

בקיצור אני חושב שזה דברים שזוקקים בדיקה מעמיקה, וארוכה.

ממש הזדהתי עם מה שכתבת

פשוט בגלל שהייתה לי ילדות מאוד קשה ומשפילה,

ואני לא ששה להתחתן ולהפגע שוב!

אני צריכה הרבה זמן כדי לקחת החלטה,

כי אם אני טועה בבחירה זה יעלה לי ביוקר

ועלול להרוס אותי מבחינת הקש ששבר את גב הגמל

זה דבר אינדיבידואלי לחלוטין!

אני צריכה זמן,

ואלף ואחת בדיקות והמון המון מזל!

זאת ההחלטה הכי חשובה בחיים

לא לוקחים אותה בכמה חודשים לטעמי.

אני קוראת סמויה פה כבר הרבה זמן,

ועכשיו זו פעם ראשונה שלא יכולתי שלא להגיב....

לפני שהתחתנתי, מי שהכיר אותי, בחיים לא האמין למה שבסוף קרה (תכף תדעו מה קרה... )

ב"ה הייתי בחורה מוצלחת, שכלתנית ביותר וברור היה לי מאוד מה אני מחפשת, וכל בחור שנפגשתי איתו - בכלל לא היה בכיוון (לא שיצא לי כזה הרבה... אבל בכל זאת מה שהיה - אפילו פעם אחת לא היה רלוונטי בכלל....).

למרות הכל, ניסיתי לא להיות ברננית, ואם זה לא היה משהו הזוי בצורה קיצונית - תמיד נתתי הזדמנות לפחות ל4-5 פגישות... אבל אף פעם לא הצלחתי להרגיש משהו...

באיזשהו שלב כבר התחלתי באמת לחשוב שאני אהיה מהבחורות האלה שמתחתנות בגיל 30 מתוך ייאוש...

ובוודאי שאני תמיד דגלתי ב'לצאת לפחות חודשיים עד שמחליטים...'

עד שלפתע, בסיעתא דשמיא, פגשתי את הבחור שלי - ואחרי שבוע (כן, כמה שזה נשמע הזוי.... גם לי עד היום זה נשמע לא הגיוני בעליל....) ב"ה התארסנו!!!

וזה היה הדבר הכי מדהים, והכי מוזר בעולם!! בקושי הכרתי אותו, וכל מה ש'תמיד חיפשתי' כבר התגמד... וכמובן בסיעתא דשמיא מרובה, עם הזמן גיליתי שפשוט יש בו את כל מה שחיפשתי - ואף יותר מכך!!! (=

אז כמובן, זה לא אומר שכל אחד צריך לנהוג כמונו, ובוודאי שלא תמיד זה אפשרי או נבון לנהוג כך... אבל המסר שלי הוא פשוט - אף פעם אל תכניסו את עצמכם לשבלונות של 'איך צריך לנהוג, ומה צריך לעשות' כי הקב"ה מכוון את הדברים בצורה הטובה ביותר - ואם רק ניתן לו להנהיג אותנו בידו הרחבה, ולא ננסה 'להשתדל' לפעמים יותר ממה שהוא דורש - הכל בע"ה יסתדר לטובה!!

וזהו, עד לכאן נאומי להיום....

אבל אלוקים רצה במקרה שלך,

בשאר המקרים זה אסון לטעמי!

ההחלטה הכי חשובה בחיים

גם אם את יודעת שזה שלך

מה בוער לרוץ לחופה?

למה לא להכיר שנה

כדי לדעת פחות או יותר מה שאפשר לדעת

לפני הנישואים מי רודף אחרנו?

במקרה שלי לא מתאים פחות,

כי מה לעשות שאני בן אדם עם המון טראומות

אני לא יכולה לקפוץ אחרי 3 חודשים להתחתן

כי אני לא מכירה את הבן אדם בגרוש!

ואם אני טועה, אני נפגעת נפשית עמוק

כן אני נמצאת במקום לא משהו ומודעת אליו.

הבן אדם היחיד שהצליח באמת להגיע אליי

הצליח אחרי 5 שנים של היכרות

אני יודעת שאני מקרה שונה.

לא מתחתנים בגלל שלבנים קשה לשמור על הברית,

ומי שעושה זאת אני מרחמת עליו!

כי זה לא שיקול דעת בעיני,

צריך לבוא לחופה שבטוחים שזה זה

אני צריכה שנה,

לא צריכה איזה אחד דוס ראש בקיר

שיגיד שלא כי הוא עובר מלא נסיונות.

זה לא קשור לחילוניות

זה צורך אינדיבידואלי שלי

אני לא מחפשת דוסים

אז בכל מקרה אני בטוחה

שהוא יתן לי את הזמן שאני צריכה

אם הוא באמת יאהב אותי.

נראה לי שלא רק לבנית קשה לשמור במקרה של קשר ארוך. ברגע שיש רגש בקשר, גם לבת לא קל...

לא חשבו שזה זה לפני החתונה.

ברור לי במאה אחוז- שהם היו בטוחים! שזה זה.

והיו כאלה שיצאו הרבה יותר משנה לפני החתונה... והנה.. זה לא מספיק.

תמיד מגלים דברים חדשים... כמו שכשמכירים חברה שנה אחת זה לא אותו דבר ולא אותו קשר כמו שמכירים אותה 3 או 4 שנים ויותר.

סליחה על התוקפנות...אבל להתחתן\להתארס בידיעה ש"אני לא מכירה אותו בכלל" 

זה ממש לא מקסים.

הייתי קוראת לזה התאבדות.

וכן אני יודעת שגם אחרי כמה חודשים לא מכירים מספיק

אבל בסיס מסוים.

תוך שבוע הדבר היחיד שידעתי על בעלי זה שיש לו חיוך מקסים וגומות מהממות.

יותר מזה? כלום.

אחרי שבוע גם לא הייתי מזהה אותו ברחוב אז להתארס? להחליט שהוא האיש של חיי?

גדול עליי...ועל כולם.

כמדומני אתה יועץ, אז דווקא מאדם כמוך מאוד לא הייתי מעוניינת לראות שמחה ממקרה כזה.

דווקא כי לך מגיעים כל האנשים עם הבעיות בנישואין והרבה דברים היו יכולים להימנע מתבונה נכונה לפני הצעד הזה שרצים אליו.

וליונלולה- כמובן שום דבר כאן לא אישי ובחסדי ה' המקרה שלך גם נגמר טוב.

פשוט באופן כללי זה לא הנחיה לכלל ולפרט בכלל.

ויצא טוב, והם שמחים - ואני הקטן שמח בשמחתם ומתפעם מפלאי ההשגחה, שהתבטאו גם בוודאות הגמורה שהיתה להם, אצל טיפוס" שמעידה על עצמה שזה לא האופי שלה..

וגם אני מכיר זוג נפלא שיש להם הרבה ילדים חלקם כבר נשואים, והתארסו שבועיים אחרי היכרותם, בוודאות, ויצא נפלא.

אבל כמובן לא כתבתי את זה בתור "הדרכה" כללית, אלא בתור השתתפות והתפעמות בשמחתם האישית והספציפית.

ותודה שהערת - אולי מישהו היה מבין כמוך.

ואני לא כזה "יועץ"..  יותר בתחום החינוכי; אבל אם אני רואה מישהו שאני חושב שאני יכול לעזור לו - אז אני בעז"ה משתדל.. כמו הרבה אנשים יקרים פה..

מחקרים מראים שאין קשר בין רמת ההכרות המקדימה לאופי וטיב הזוגיות לאחר החתונה, מה שכן ,כדי להחליט על חתונה דרושה תחושת בטחון וזה כבר הופך לענין אישי, נראה לי שנורמות כלליות עוזרות להגיע להחלטה מתוך בטחון ואמונה שהקב"ה יזמין לי את זווגי  בדרך המקובלת . נדמה לי שזה בעצם מה ששאלו במכתב הפתיחה "מה הנורמה"?

דבר ראשון.

חוצמיזה שזה אינדבדואלי..

יש דתיים, שדרותי, שצריכים שנה....

זה אולי לא אידיאלי, אבל קורה מסיבות כאלו ואחרות.

כל זוג ורמת ההתקדמות והצורך שלו...

שפעם הגיעו אליו זוג חילונים שחיו 10 שנים ביחד ועכשיו התחתנו ועם החותונה באה הבעיות

והבת שלו שנפגשה פעם אחת ל10 דקות חיה באושר ואושר

זה מאד תלוי וזה גם משתנה מציבור לציבור פעם התחתנו בלי להיפגש בכלל והסתדרו עם זה מצוין

תודה על ההבנה, חיבוק בחזרה

טוב לי לראות ולשמוע את ההבנה הזאת

תודה רבה!

מישהי שנפגעת אונס, זכותה להכיר אדם שנה ויותר ע"מ להתחתן איתו.

זה שמישהי כזאת מצליחה למרות כל מה שעברה בחיים לרצות להתחתן, על זה מגיע לה כל הכבוד.

זה כבר מראה שהיא השתקמה.

חוץ ממילה אחת

"אבל"

אי אפשר ללכת עם ההלכה "...אבל"

חכו רגע לא באתי לחמם את הגיזרה תקראו עד הסוף

אסור לעשות מה שנוגד את ההלכה במודע

גם ליפול בשוגג אסור אבל זה דיון אחר

מה שכן צריך להכיר את ההלכה מבפנים לפני שמדברים בשמה

אני לא מתיימר... אבל מהמעט שהייתי ליד פוסקים  ענקיים ובראשם הרב אליהו זצ"ל :

התשובה לשאלה הפרטית היא לא בהכרח התשובה לכלל

ובלי להאריך נוריד לדוגמא מעשית בשרשור

לו יצויר שרב  חשוב שהעביר בדיוק עכשיו שיעור בעניין המרחק האידיאלי בין הפגישה הראשונה לאירוסין ונישואין ויאמר בשפה ברורה ובנעימה שלא שייך יותר מ3 חודשים עד לאירוסים וכו...אחרת זה מסוכן לגבר מסוכן לקשר ופורץ כל גדר וכו...

מיד אחרי השיעור יבוא אל הרב תלמיד צדיק  ושאלתו בפיו "סבבה והכל אבל צריכה זמן" היית חותך כבוד הרב?

ברור לי כשמש בצהריים שאם הרב בקי בהנהגת ציבור ומעורה עם הבריות או בקיצור אם הרב פוסק ולא "רק" הוגה דעות,   הרב יברר עם הבחור למה ומדוע, ולא ישלול על הסף את הקשר שנועד להיות ארוך (לא הבטחתי שיגיד אמן רק הבהרתי שישקול את המקרה לגופו)

וכל זה הקדמה לתגובתי

כי הרב ישקול את העניין לא כי יש הלכה וסבבה "אבל"......

אלא דווקא מכח ההלכה למעשה ומתוך "רגישות ההלכה" לחיי המעשה ההלכה תהיה כך או אחרת מקלה או מחמירה.  

אבל לא מתוך קרירות אלא  מתוך הקשבה הבנה וידיעה ברורה שהקב"ה לא בא בטרוניה עם בריותיו. ולא מצפה מאיתנו לעשות דברים שלא נוכל לעמוד בהם, 

בברכת האמת והשלום אהבו (והם כן הולכים ביחד) ..

התחתנו כעבור 3 חודשים נוספים מרגע אישור ההצעה

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰