אלירז..פגעת בי..!

אני עם לק סגול בהיר מהמם ברגליים....

(באתי לעזרת חבר ;)

היא אוהבת לקים בצבעים נוראיים!!!!! 

כדאי לבדוק רק שזה לא כדי למשוך ת'עיניים של האחרים, או מתוך אופי התמרדותי (אם היא באה מאוכלוסיה שלא רואה את זה בעין יפה) וכיוצ"ב....

זה סגולה להצלחה בפגישה לשים לק בצבע כיסא הכבוד.....

אני מקווה לפחות שזה ציני..

תפקחו את העינים מהשמרנות הקיצונית שיש כאן לפעמים.. (צבע לק, חמצון שיער, חורים באוזניים שהם לא החורים הסטנדרטיים, סגנון לבוש וכיו''ב)

זה באמת לא אומר שום דבר.

"תכלת דומה לים
 ים דומה לרקיע
 הרקיע הוא דומה
 לכיסא הכבוד"

 
הרבי מיאוטו שאל-
"מה מסמן התכלת ומה הסגול בהיר ?"

מטורפי ענה-

"זה סגולה להצלחה בפגישה לשים לק בצבע כיסא הכבוד....."

מ.ש.ל.

היא שמה לק בצבע של כיסא הכבוד!

זה חיצוני. זה משתנה. זה עם הזמן יורד. לק זה לא קעקוע. באמת שאין מה לנתח דברים שוליים.

אני באופן אישי לא זוכרת את הפעם האחרונה ששמתי לק- אולי בכיתה ג' בפורים??? אבל אם אותה זה משמח ונותן לה הרגשה טובה- מה הבעיה?!?!

ו... אם זה מאוד מסקרן אותך למה היא בחרה דווקא את הצבעים האלה- תשאל אותה!

אולי דרך התשובה תצליח להכיר יותר את עולמה הפנימי - שתכלס בינינו, זה הרבה יותר חשוב, לא???..

בהצלוחיי! ישועות!!!

אני לא מאמינה שהוא שאל ברצינות מה זה אומר..

זה נשמע לי מעין פרודיה על השאלות שרצות כאן..

ועל השמרנות האיומה (מילה יפה) שחוגגת כאן.. לא יודעת איך להגיד את זה אבל כאילו חיים כאן בתוך מקום חשוך נורא ש'מכנסים לבנות זה רע' ו'אני דוס אז אני טוב הרבה יותר מלא- דוסים' וכל שינוי מהמשבצת הספצפית שגדלתם בה הוא רע..

מכנסיים לבנות זה רע כי זה נוגד את ההלכה והצניעות. ולפעמים יש צורות לבוש יותר גרועות מהן.

ואין לכך כך קשר לדקדוקים שאין מה לחשוש לגביהם.

ומי שמנסה "לתפוס טרמפ" ולהכניס את זה באותה סירה - הוא גורם את הענין; כי יש דברים שבאמת בנים אינם יודעים אם זה מבטא משהו אצל בנות. אז כשבאה מישהי ואומרת: נו, זה שטויות.. כמו מכנסיים... אז הוא אומר: אה, מכנסיים אני יודע שזה אסור וזה מבטא יחס מסוים לקיום ההלכה ולתחושת צניעות הלבוש - אז זה אותו דבר?..

לכן מוטב לדעת להבדיל.

ו"מכנסיים לבנות זה רע" - זה לא חשוך. זה מאיר. כמו שכל הצניעות והעדינות מאירה.   אם כבר מה שחשוך - זה צורת הלבוש הזו.. (למרות שבוודאי יש בנות מאירות, שבפרט הזה חלשות)

ולא קראתי כאן אף אחד שאמר שהוא הדוס טוב מאחרים, אלא שהדרכת התורה טובה מכל ההדרכות והאופנות. זה נכון וזה מאיר.

והדרכת התורה אינה "משבצת" אלא חיים - ואשרי מי שגדל בה. ה"משבצת" הקטנה והמצומצמת, זו החשיבה שאני יודע יותר טוב מההדרכה הזו..

הרבה אנשים מוכנים  להתענין גם ב"שונה" ממה שהורגלו אך לא כנגד הדרך העקרונית שהם מאמינים בה. ולא בגלל "כל שינוי - רע", אלא מאמונת אמת בהירה.

כתבתי את זה למרות שידעתי שהמון חבר'ה לא יסכימו איתי כאן.. אבל זה נמאס..

ולדן. אשרי מי שהולך בכל צעד אחרי התורה, אבל לא באתי לצאת נגדם. אלא לכל אלו שלא מסוגלים לראות מטר אחד מעבר למה שהם חונכו, ולמה שהם מכירים מאז גיל אפס.

לכל אלו שהחליטו באופן חד משמעי עד כמה חודשים (חודשים?) זה לגיטימי לצאת לפני שקובעים וורט, כאילו יש כלל גורף. (באחד השרשורים האחרונים)

לכל אלו שכששאלתי אם ישנה בעיה הלכתית בחור שלישי, ענו לי בצורה עוקצנית להכאיב, במקום לענות לגופו של ענין ולומר ש: לא.

כל אלו שמזדעזעים עד עמקי נשמתם ממכנסיים לנשים למרות שמעיקר ההלכה הפשוטה אין איתם בעיה (זה לא 'לא ילבש' וזה צנוע) במקום לקבל את זה שיש כאלו שלא חושבים כמותם. (וזה לגיטימי!)

וכל זה פשוט בגלל אפקט העדר, או החממה, שגרמו להם לא לעצור אפילו פעם אחת בדרך והלצטרך לחשוב בעצמם... זה נקרא בעיני חושך..

אני שנים מנסה להגיד כאן מה שאת כותבת,

נחמד לראות שאני לא מדמיינת

שהפורום כאן נהיה חשוך.

בתור ותיקה אני לא מכירה אותו ככה

עצוב לי.

החלטתן משום מה שהפורום חשוך ולכן כל התגובות שלכן בהתאם.

טרחתי והסתכלתי בתגובות בכיפה על השרשור הזה שמופיע גם שם (ותודה לקרן אור על הקישור) והתגובות הם באותו סגנון +-

לגבי שאלות שהיו כאן הנוגעות לתחומים הלכתיים אנשים כתבו מה דעת ההלכה בעניין. לא מוצא חן בעינייך? בעיה שלך אם את לא מקיימת את ההלכה זה חשבון שלך מול ריבונו של עולם ולא מול אף אחד מהגולשים פה.

אנשים פה לא חשוכים ולא עוד כינויים שהענקתם להם. הם כותבים את דעתם בנוגע לשאלות שגולשים אחרים מציגים כאן.

אם אקח את זה לרגע לקיצוניות - את יכולה לפתוח שרשור "האם הייתם יוצאים עם בחורה שאוכלת סטייק לבן כל יומיים (יאמי..)?" אני מניח שלא תמצאי פה אחד שיגיד סבבה (אלא אם כן היא תחזור בתשובה) אבל את בחרת לשאול שאלה כזו בפורום המוגדר דתי אז כנראה שרצית לשמוע את דעתם של הגולשים פה. אם היית בוחרת לשאול את השאלה בפורום של השומר הצעיר התגובות שם היו מן הסתם שונות.

אם את לא רוצה לקרוא מה שיש לחברי הפורום להגיד בנוגע לשאלה כמה זמן לצאת לפני שסוגרים וורט אז אל תקראי. אף אחד לא מכריח אותך. אבל מישהו טרח ושאל בפורום פה כי הוא רצה לשמוע את דעותיהם של חברי הפורום פה. אם הוא היה רוצה הוא היה שואל בכיפה.

יש לי הצעה מעניינת לניסוי - קחי במשך שבוע כל שרשור שיש פה ותפתחי אחד דומה בכיפה ולהיפך וכך תוכלי לבדוק אחד לאחד את התגובות בשני הפורומים. (אגב, ישנם לא מעט מהגולשים פה שגולשים במקביל גם שם אז כנראה שתקבלי מהם את אותם תשובות בשני האתרים....)

יום טוב

נסחפתם. לגמרי.

פורום חשוך? שמרנות איומה?

לא.

זה נכון שהדעות כאן יותר קיצוניות. אבל הם באמת מאמינים בזה. (אולי בגלל שככה חינכו אותם.. אולי כי הם מאמינים בסיסימאות.. מה שתבחרי). אבל את לא יכולה לבוא ככה נגדם.

תתווכחי, תציגי טיעונים משכנעים ומנומקים ואולי תשני את דעתם.

וחוצמזה, לא מתאים לכם- יש לכם את כיפה (וכן.. גם אני מבקרת שם מידי פעם.. כמו שכאן מידי פעם...).

הסגנון של ערוץ 7 הוא יותר שמרני מאשר שם. ואתם ידעתם את זה מראש. אל תתלוננו.

אני גם לא מסכימה עם רוב הדעות כאן ואין לי בעיה לומר את דעתי. אבל אני לא חושבת שתמיד אני צודקת ושכל השאר חשוכים וחסרי דעות.

מה שלא מתאים לי- אני מתעלמת או מגיבה את דעתי. לא חושבת שתקפתי דיעה. (ואם כן.. אז סליחה).

אני כאן בערוץ כבר 4 שנים, מגיל 16 ואני בת 20 כיום

שזה בערך זמן שהותי כאן בפורום.

אני מכירה כאן את הדינוזאורים כמעט הכי ותיקים בערך של הפורום

אני יכולה להגיד בפה מלא שפעם היה יותר נחמד פה!

כל הניקים הותיקים בערך שהיו מאז שהגעתי לכאן

כבר עזבו, חלקם לסגור חלקם עזבו באמת

חלקם הלכו לנהל פורומים אחרים כאן בערוץ

קצת מהם נשארו.

יש כאן כמה דיעות קיצוניות

שזה לא מה שאני זוכרת שהיה כשהגעתי לכאן

אז כנראה  שהפורום הזה מיצה את עצמו

כי לא נעים כבר להיות כאן, לי

ולעוד כמה חברות

מה שכן אני תמיד אשאר אם יש מישהי

שצריכה תמיכה או עזרה זה כבר מעבר

למה שמציק לי כאן.

לא שייך "נמאס" ממי שאומר אחרת. הרי אפשר להגיד אותו דבר לכיוון ההפוך: נמאס שמשתמשים בסופרלטיבים במקום לגופו של ענין וכו'... אז אפשר לוותר על ה"נמאס".

ולעצם הענין: יש להבדיל בין טענותייך על תגובות עוקצניות - שבוודאי אין להן מקום (ולפעמים הם בדיחה לא מוצלחת.. או תגובת נגד..), לבין הטענות האחרות.

זה לא חכמה להגיד שלא מסתכלים "מטר מעבר למה שחונכו". זה כאילו לומר: אני חשבתי על עמדותי והם לא . מי אומר? חשבו - והסכימו עם מה שחונכו, או הגיעו לזה מתוך עצמם ולימודם - זה יפה מאד. בשביל מה מתאמצים לחנך ולהסביר?  לא צריך לתת "ציונים" אלא לדון מול התכנים עצמם.

לא קראתי את פרטי השירשור כמה זמן טוב להכיר לפני "וורט"...  בוודאי אין כלל אחיד. אך לגיטימי להביע דעה שיותר מידי זמן זה לא טוב ו/או לא בריא. ואני מניח שגם מי שכותב כך יודע שיש גם חריגים לכלל, לכל הכיוונים.

למיטב ידיעתי - לא נכון שאין בעיה הלכתית עם מכנסיים לבנות. כפי שכבר ציינתי - נכון שמכנסיים מאד רחבות וכו', כמו שיש לפעמים היום, זה משהו אחר. ועדיין לגיטימי להביע אי נוחות מזה. ודומני שהנושא בכלל לא היה אם "לקבל" שמישהי חושבת אחרת. אלא אם "לקבל" אותה כאשתו - וזה בוודאי לגיטימי שלמישהו זה מאד מפריע. את צריכה "לקבל" זאת...

אני מסכים איתך שלא לחשוב ולהיות "עדר" זה באמת חשוך. אבל אני דווקא מתרשם שאנשים דווקא מאד חשבו על מה שאמרו. ולהעמיק מתוך החשיבה את ההזדהות עם דרכה של תורה זה ממש נפלא.

לא רציתי להגיד - אבל אני דווקא מתרשם שתופעת ה"עדר" היא דווקא לפעמים בצורת הלבוש של חלק מהבנות... עד לפני זמן קצר - כולן (כמעט) הלכו ארוך. פתאום - תוך פרק זמן קצר - וכו'.. וזו תופעה מצויה מאד.  אני לא חושב שהן - כבקשתך - בהכרח עצרו וחשבו בעצמן... אז להגדרתך זה "חושך"..

ולמה לא רציתי להגיד ואינני מכנה זאת כך? פשוט, כי אני מתרשם שבאמת בנות נוטות מאד ללכת לפי ה"אופנה" המקובלת ולא תמיד לחשוב איך פתאום אני משנָה בגלל כולן. אז אני מלמד זכות שזה נסיון קשה יותר - על אף שבאמת אינני חושב שזה פוטרן מ"חשיבה וביקורת עצמית".

אך ק"ו שאי אפשר לכנות את מי שמחזיק דווקא מ"אופנה" צנועה אחרת - "חשוך" ו"לא חושב".

שתצליחי בעז"ה למצוא מישהו גם צדיק וגם חושב - ותבנו בית מלא אור.

אכתוב בקצרה.

לא אמרתי שלבוש אופנתי הוא מואר. אבל כל הערה כוללנית באשר היא היא חשוכה ולא מביעה דעה חושבת

הבנתי ללבה של הסהר האיתן שהיא התעצבנה-באיזו זכות אנשים קובעים חוקים והופכים אותם למוסכמה חברתית..? למה ארבעה חודשים זה מקסימום?

יותר מדי אנשים פה לקחו על עצמם את תפקיד הסגן הישיר של אלוקים.

ואני אתן לך עוד דוגמא שהפריעה לי נורא. כשכתבתי על החור השלישי והתגובות היו עוקצניות- לא הן לא היו בדיחה בכלל. אלא רצו להראות עד כמה בעייתי העניין. ואני שואלת? מה הבעיה בזה?! למה סתם להגיד לא כי זה מה שנראה לך כי לא ראית אחרת עד היום? כל מה שהוא אחרת הוא לא בסדר?

נכון שהשרשור נפתח במטרה צינית- אבל הרבה היו שואלים את זה ברצינות-ואני לא מבינה

מה הבעיה בלקים? 

מה הבעיה בלצאת יותר מארבעה חודשים אם זה נצרך? 

למה להגיד לא כשבעצם אין סיבה?

הודתי לסהר על התמיכה.

אין לי בעיה עם זה שחלקת עלי.. להפך זה הקטע בדעות 0_0 

אדרבה

והנמאס לה היה מופנה אליך אלא לגישה הכוללנית והמעצבנת (בעיקר)

מצטערת אם הבנת לא נכון!

לא יצאתי כאן נגד בני אדם,

יצאתי כנגד בן אדם לפי איך שזה נראה

כי הוא החליט לקבוע לי כמה זמן אני צריכה כדי לצאת

כשהוא אמר שאני לא צריכה להכיר עד רמת ה ד.נ .א

כשהבהרתי שהמקום שלי לא משהו, ואני מודעת אליו

ולא מתביישת לדקה במה שעברתי!

הוא זכר לנפנף בהלכה ובצד השני כאילו שאני לא מודעת...

ועוד הכפיש אותי בשיחה אישית, כשראה שאני לא סולחת לו

זה עצוב לראות שזאת הרמה של הבן אדם.

להגיד שאני צריכה 3 חודשים בערך זאת קביעה מסוכנת

אני רוצה שהבחור יבוא לנפגעות אונס

ויגיד להם שהם לא צריכות לבדוק יותר מ3 חודשים

כי ההלכה לא מרשה להם ויהיו נפילות

אני לא יודעת ואחראית על מה הן יעשו לבן אדם שטוען ככה

זאת גישה שלא מקובלת עליי, ועליה יצאתי

בלהט הויכוח זה נראה שיצאתי עליו

אז לא, יצאתי על הדיעה שלו.

כי יש מעבר ללהיות דוס ואנשים כאן שוכחים את זה

אני מכירה דוסים מדהימים שהצליחו לשלב בין תורה לאנושיות

דבר שחסר כאן.

אני רואה כאן שכולם מצויינים מבחינת לקחת את המקום

של אלוקים ולשלול כל אנושיות אחרת,

חוץ מכמה צדיקים מדהימים שמנסים לשלב.

אז לכן כל מי שלא דוסי כמוכם נחשב לפחות

לפי התגובות שלכם

לכן אתם מנגחים אותי בכל הכוח!

אתם יודעים מה הבדל בין כאן לבין כיפה?

כיפה מאוכלסת בדתיים מכל הגוונים

וכל שאלה מורכבת מתקבלת שם בברכה

עם להזכיר את ההלכה,  או אם זה רק לתמוך

וכששאלה כזאת עולה מקבלים מליון מסרים אישים

מאנשים שבאמת רוצים לעזור ולתמוך.

הם אנשים מדהימים ומקבלים,

אז הם לא דוסים קשים כמוכם אבל הם מדהימים

וכזה בן אדם אני מעדיפה להיות

ועם כזה בן אדם אני רוצה להתחתן

בן אדם חושב קוראים לזה.

אני כותבת כאן בפורום הרבה לפני שכולם הגעתם אליו

חוץ מכמה ניקים ישנים שהחליטו להשאר,

פעם היה כאן יותר סובלנות לדעות

היום אני רק רואה תורה, תורה, תורה

לא אנשים חושבים

עצוב לי שאחרי המון זמן פה,

כבר אין מקום לאנשים פחות דוסים

רק לזרם מסויים.

מי שרוצה עכשיו להכפיש אותי או לקבוע הגדרות,

מוזמן לאישי אני אשמח לקרוא את הפנינים שלכם (צינית)

צריך שחיקת סמנים.

אם כי, הטקסט בתוכן ההודעה נראה כלאחר "העתק-הדבק"... (וגם זה אפשרי..)

(או שמא לך יש מקורות אחרים?)

סגול=כמו הניקוד סגול 3 נקודות=צורת גפן=ישראל שנמשלו לגפן, עם סגולה=ענבי הגפן בענבי הגפן!

לא פשוט?????????

אגב גפן , נכנס יין יצא סוד...

זה הרי הצבע שלנו עם ישראל ככה הרב יצחק אמר בבית השלום כתום זה של לוזרים וסגול זה עם סגולה

ותכלת?!

אני מקווה שזה היה ארגמון כהה קוצים ולא רדזין

ובטח לדייט.. בקשר ללק הסגול..

סיפור אמיתי-

לי יש לק סגול כהה-לא בהיר-כהה ברגליים ובהתחלה הייתי מגיעה לדייטים עם נעליים סגורות כי לא רציתי שישפוט אותי לפי החיצוניות.. אבל תמיד הרגשתי שזה לא אמיתי אני בחורה שאוהבת ל"התחרפן" ולעשות שטויות וכיף ואחד הדברים שאני אוהבת זה דווקא לק כהה ברגליים-לא משנה צבע חוץ אדום והיום גם חוץ משחור.. זה לא אומר על הדת שלי כלום זה לא אומר שאני מחפשת תשומי זה לא אומר את זה זה אומר שאני בחורה עם שמחת חיים שלא אכפת לה מה אומרים עלי..

ואיפור-אני אוהבת להתאפר, כן יש מצב שאני יפה גם בלי איפור |משתחווה| <צ> אבל אני אוהבת להתאפר ולצאת לדייט מאופרת כי אם אני הולכת לדייט על מנת למצוא את בעלי היקר אז אני צריכה להתייפות בשבילו..

"שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל"

אמר הרצי"ה:

חן=0

יופי=0

אבל אם יש יראת ה' זה הופך ל100

אבל בשביל בנות להתאפר זה כיף,

וזה כיף גם בלי שום קשר לדייטים,

אנחנו מרגישות יותר טוב עם עצמינו

(מה לעשות, ראש של בנות..)

ברור שאנחנו יפות גם בלי

אבל ברורשנלך לדייט כשאנחנו מרגישות טוב עם המראה שלנו... וזה עושה לנו טוב על הלב,

אז מה אכפת לכם?!

ואגב- הרבי מיאוטו-  אשתך תשמח גם לשמוע שהיא יפה מאוד בלי.... וככל הנראה היא תמשיך להתאפר גם אחרי ההצהרה הנחמדה

כתבתי את זה בעבודה שלי , אבל אין לי כח לבדוק...

זה מובא מהגר"א על הפסוק, שכן חסרה וא''ו הניגוד, היה צריך להגיד ואשה יראת ה' היא תתהלל

סליחה לא ראיתי..

שתתאפר ותתקשט, זה משמח אותה..

אל תנסה...

גם אנחנו לא מבינות הרבה דברים אצלכם הבנים- ואנחנו לא מבינות. אין לנו שום דרך...

ותשלים עם העובדה

שאתה בן

ויש דברים שלא תבין מתוקף היותך כזה...

איפור וקישוט זה אחד מהם...

בהצלחה!

ומקסימום אחרי החתונה תגיד לה שאתה מעדיף אותה בלי....

גיליתי שלאמא שלי יש לק סגול

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך