זה לא שהרב קם בבוקר וחשב לעצמו "איזה פסק מעניין נוציא היום?" אלא מישהו שאל / העלה סוגיה והרב התייחס לעניין מזווית הראיה התורנית.

ספציפית לגבי הפסק הזה כנראה שלצערנו זה לא ברור מספיק לאנשים שאסור להסתכן בכבישים אז צריכים כנראה לשמוע רב שיאמר להם שעדיף להם להמשיך לחיות.

לאיזה רמות אנשים מגיעים, ואיזה שאלות מפגרות הם שואלים את הרב [לא מדברת ספציפית על השאלה הזאתי]

הלו??? תחשבו קצת!! בשביל מה בראו לכם שכל???

אני נגד המונח "שאלה מפגרת". בעיניי אין דבר כזה.

סתכל כאן בכמה שרשורים ותראה בדיוק למה אני מתכוונת

בעזה"י

לדוגמא בשאלות של פיקוח נפש  --

כתוב על השואל ועל הרב שנשאל שהם מגונים!!!

יש מצבים שבהם לא אמור להיות ספק לבן אדם -

קודם כל אנחנו צריכים להיות בני אדם

ולבן אדם חייבת להיות דעת!

עוד דוגמא אצל פנחס -

קנאים פוגעים בו,

זו הלכה שלא ניתנת לפסק הדבר צריך לבוא מתוך האדם,

אם האדם שואל כנראה שהוא לא חדור מספיק בדבר,

כנראה שזה לא הוא.

וגם בעניין סירוב פקודה -

יש לי מצפון, אני אדם מה שלא מתאים לערכי אני לא עושה נקודה.

[וממש לא צריך לשאול רב על זה...]

ולפי דעתי האישית ממש - 

הדבר הזה נכון גם לכל דבר בצבא -

גם אם המפקד שלך משפיל אותך או מישהו אחר -

גם בזה אנחנו צריכים להיות אנושיים!

[כמו כל שאר החיילים בצבא...]

אבל הדברים הללו נכונים לא רק במצבי הקצה --

הם נכונים לרוב המצבים שלנו בחיים!

חייבים לחשוב ולעשות על פי זה -

[וזה לא חייבים חיצוני זה משהו פנימי...]

ותמיד אפשר להתייעץ עם הרב בהרבה דברים

אבל אני מדגיש את המילה להתייעץ !!!

בכל דבר שהוא לא הלכה אין לנו שום חובה לקבל את דעת הרב,

לרב אומנם יותר ניסיון חיים משלנו,

אבל אנחנו לא מחוייבים לכלום!

בס"ד

יש הבדל בין מצב של פיקוח נפש מיידי שבמקום לסייע רצים לשאול שאלות, אך כמשהו שרוצים לדעת מותר לשאול גם שאלות על פיקוח נפש. אם זה בשביל היידע, או מצב שאני עלול להימצא בו או סתם רוצה לדעת מה ההלכה אומרת על מצב כזה, גם אם בחיים זה לא יגע  בי.

הגנאי זה כאשר במצב פיקוח נפש הזקוק למעשה מתחילים להתפלסף.

הדוגמא של פנחס ממש לא נכונה, כי ההפך הוא הנכון. משה היה בחלישות הדעת וההלכה נתעלמה ממנו. פנחס רץ והזכיר לו אותה, שכך לימד אותם משה, ואז משה אמר שאם אתה זה שנזכרת בכך, אתה זה שצריך לעשות זאת. (עיין ברש"י שם) 

לגבי סירוב פקודה וכ', ממש מסכימה איתך, דרך ארץ קדמה לתורה. אך האמת היא שכל בילבולי המוח על כך שאסור לסרב פקודה מסיבות כביכול הילכתיות זה קישקוש אחד גדול של אנשים שמשתמשים בידע התורני שלהם כדי לקדם את האידיאולוגיה שלהם. לצה"ל של היום מבחינה הלכתית אין שום תוקף, וכל האומר אחרת מגלה פנים שלא כהלכה. 

ולגבי הסעיף האחרון שציינת מסכימה בהחלט. חוץ מלפסוק רב גם יכול לעשות טובה ולייעץ מנסיון חייו ודעותיו האישיות, אך ברור שאין לזה תוקף הלכתי, ושום רב נורמלי לא ינסה להציג את זה כאילו שיש לזה.

לגבי העניין של ,"להיות אדם"- לשמוע דעת תורה לא מונעת מאף אחד את האדם שבו, ואם יש רבנים שהתייעצות איתם גורמת לתחושה כזאת הבעיה היא ברב, לא בשואל השאלה. מאידך אם יש אנשים שמלחתכילה קשה להם להגיע למקום של תובנות וידיעה פנימית מה נכון, גם בנושאים לא הלכתיים וטב יעשו עם ייתייעצו עם גורם חיצוני בר דעת שמבין בתחום. בקיצור אני לא רואה עניין לתקוף אנשים ששואלים שאלות שאתה אולי יודע את התשובה לבד, כי אם הוא שאל, הוא לא יודע. ומי שלא יודע עדיף שיודה בכך וישאל מאשר שיסתבך ללא צורך. 

מפאת חוסר הרצון (חפרתי מספיק היום) ומצד שני זה נושא מספיק בוער שאסור להתעלם

אנסה לחדד את השאלה עם כיווןן לתשובה

ראשית לחלק בין מי ששואל לבין מי שעונה

אפשר לשאול את הרב אם לפי הרוחניות כדאי רכב ירוק או אדום ? מה יותר זורם לפי היהדות?

אני מניח שהשאלה היא לא על השואל    (נושא אחר מה שואלים את הרב)

אלא מדוע ההלכה צריכה להקיף את כל תחומי החיים ולרדת לפרטי פרטי הדינים?

פעם הכנתי כוס תה לי ולחבר לא דתי (הגדרה עדינה)

כשהוא ראה אותי בודק את העלים של הנענע שיהיו ללא תולעים אמר לי "אל תהפוך את האלוקים שלך לכזה קטן"

מה היית עונה?

lim 10^20/x | x-> inf. = 0

או בעברית - לא משנה מה גודלו של מספר קבוע, אם תשוה אותו לאינסוף הוא מתאפס,

לא משנה אם זה נמלה או גלקסיה שלמה, כך שאם גלקסיה חשובה - גם נמלה תהיה ולהפך.

(אגב, זה מקור הגישה של "עזב אלוהים את הארץ).

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

פעם כבר כתבו פה איזה דבר תורה, שהרעיון העיקרי שלו היה- המצווה הראשונה בתורה היא 'אל תהיה טמבל'!

אלוקים נתן לך שכל- תשתמש בו!!!

הגמ' שאומרת שאין לנו על מי להשען, מביאה את זה בשביל לומר שהמצב גרוע, זוועה.

כלומר, המצב האידיאלי הוא שאדם נתמך בעצמו, או יותר נכון- עומד בעצמו, ולא ע"י גורמים חיצוניים (אפ' לא הקב"ה!!!)

וזה שאדם לא מפעיל את המוח שלו- זה לא נותן לו נקודות אם בזכות זה הוא יפנה יותר לרב.

זה חשוב לפנות לרב ולהדבק בו- אבל את מה תדביק בו? את החוסר אישיות שלך? את הטפיליות?

צריך לבנות מחשבתית את היחס לרב, למה צריך לשאול, ומה הוא עדיף עליך, וכו' ולא להתבייש לשאול- אבל רק אחרי הפעלת השכל!!!

בנוגע נקודה של המייל- אלוקים הוא לא נטויזן, עלי המשל הזה לא היה עובד.

יש דרכים יותר עמוקות ונכונות להסביר את זה.

האמת, קודם תגדיר מזה אלוקים.

אבל מה הקשר?

"סוגרים את מוחם, סוגדים לרבניהם, מאדירים אותם, מתעצבנים אם מישהו בישוב לא סוגד להם...."

אוף... אני לא מצליח לחשוב על שום תגובה מספיק הולמת, אז אהיה ישיר:

א. (וסליחה על המילה) חארטה.  

ב. הוצאת שם רע.

ג. זלזול מוחלט בציבור גדול, חשוב ומשמעותי.

ד. פגיעה חמורה בכבוד תלמידי חכמים (לצערי מתגובות קודמות שלך נראה שזה לא ממש מפריע לך...)

ה. ציטוט שלא ענית עליו מ'נקדש את שמך..' - "אפשר להבין מה העניין בכל המשפטים הפרובוקטיבים שלך?"

ו. טפשות. למה להגיד דברים כאלה בלי קשר? ועוד דברים כל כך רדודים.. וזה חבל, כי נשמע שיש לך שכל.. אבל אתה פשוט לא יודע איך להשתמש בו...

יש כאן דיון פורה וחשוב על מקומו של הרב בהחלטות יומיומיות (פחות או יותר) של אדם רגיל (קרי- לא רב).

למה להרוס אותו אם צעקות מטופשות, מגעילות, פרובוקטיביות, פוגעניות וחסרות אחריות?! שלא לדבר על חסרות כל קשר/ תועלת לדיון...

אשמח לקבל תשובה.

על סמך שמועות וסיפורים אתה מפיץ שקרים?

זה כבר הורס את מעט היושר האינטלקטואלי שבך.

ציטוט שלך:

"הדפוס שחזר על עצמו שוב ושוב: מי שלא הולך עם הקליקה שמנהיגים מספר תושבים הסוגדים לרב הישוב חוטף וסובל, כמו גם אשתו וילדיו. בחברה, בלימודים, בתעסוקה, בביה"כ, במגורים, במקומו בישוב וכיו"ב. והרבנים? - משיבים בשתיקה לסובב אותם, אם לא בתמיכה."

את מבלבל את השכל ומנסה להסיח את דעתנו מן האמת, במסווה של פגיעה וצער שנגרם לאנשים תמימים ומסכנים ע"י אנשי הישוב המרושעים והרב האדיש.

נחמד.

אבל קשקוש.

אני מכיר עשרות משפחות שמוכנות ללכת באש ובמים אחרי הרב שלהם, ולמרות זאת הם משפחות מדהימות, סובלניות, איכפתיות ובשום פנים לא יעשו שום דבר ממה שתיארת.

אז במחילה מכבודך, תפסיק לנפנף עם המציאות המזוייפת שלך ולטעון שאתה יודע יותר טוב מכולם מה נכון ומה לא.

ואם אתה לא טוען את זה, אז בבקשה תלמד לשתוק.

ואם כבר, מי שמך לדחוף לנו דיבה, לשון הרע, רכילות, שקרים, ודעות אישיות לא עיניניות בתור הודעות תמימות?

נ.ב.

"...אין בכוונתי להתייחס באופן ענייני"- חבל. אני חושב שכל בעלי העיניים והאזניים הערלות היו שמחים לקבל ממך התייחסות עניינית ולא מתלהמת.

לילה טוב.

וסליחה על החפירה הקטנונית- אבל זה בעיני אולי אחד ה-דברים שחשובים לבניית בית בעמ"י

(והקשר לפורום הוא....)

לא כל אחד ואחת יכולים לשבת ללמוד הלכות בעומק שו"ע אחרונים ועוד להבין מה השורה התחתונה לעשות בפועל

אבל כל אחד ואחת יכולים לשבת 5 דק' עם ספר הלכה קצר, נהיר, מוסבר, עם השורה האחרונה- וללמוד ולדעת

ע"ע שש"כ וכדו'

בעזה"י

אני הסוגד הגדול הכורע תמיד ברך שפוף --

מוחה...

כן גם אני גר בהר ברכה ואני גאה בכך

אני שמח שיש לנו רב מדהים שכזה --

שמקדם כל כך את הישוב!

אתה שקרן -

לא כך חינכו אותנו -

לא הרב מלמד ולא הרב זאב - -

בכיוון של אינפי...

כלפי שמייא אין הבדל בין מעשה גדול לקטן

אלא ההבדל הוא רק בעיני הבשר שלנו שאני חושבים שמצוות מסוימות מיותרות.

לגבי תפילה בצד הכביש

אמנם זה הגיוני אבל זו גם הלכה

ולכן שייך שאם רב יראה שזה דבר שאדם דש בעקביו אז שידרוש ברבים לחזק את הדבר

זה קל ונכון להגיד "אנשים אל תהיו טמבלים" "תהיו חושבים"

אבל רב צריך לראות גם מעבר לכך כי מה לעשות יש כאלה שלא יודעים לא להיות כאלה.

רב מחפש לקחת אחריות ולא להטיל אותה על מישהו אחר...

לגבי השואל? שישאל!

א. הוא צריך קשר עם הרב

ב. אם לא יהיה מענה לשאלות סתמיות אז לא יהיה מי שישאל שאלות מהותיות

האנסופיות של הבורא מתבטאת דווקא בזה ששום דבר לא נעלם ממנו. הבורא מקיף את כל ההויה של העולם גם התולעת.

הזילזול בקוטן זאת חולשה אנושית. תשאל את חברך האם צריך להשגיח על אטום. לכאורה זה חלקיק מקרוסקופי חסר משמעות. כולנו יודעים מה מסוגלת לעשות האנרגיה האצורה בו.

יש עוד מה להרחיב בנושא, אך העיקר הוא שהבורא שברא (בין השאר) את התולעת ציווה עליינו לא לאכול אותה. מי שברא את העולם על חלקיקיו הקטנים, עם הדינמיקה המדהימה בתוך כל פרט בבריאה גם בחלקיקים הכי קטנטנים, דורש מאיתנו התנהגות על פי תורה והיא אכן מקיפה את כל החיים, וכל רגע בחיים. לא הכל הלכה, אבל אם הקב"ה משגיח עליינו כל רגע, כדאי להחזיק בתודעה את השאלה "מה ה' רוצה ממני כאן?"-במקום הזה, ברגע הזה, במצב הזה וכ'.

ולא, זה לא קשור לרבנים. התורה היא הרבה מעבר לספר הלכות, ולא התחילה ב"החודש הזה לכם".  

זה אומר שלתורה יש שייכות ומה לומר על כל דבר בחיים

אפשר לחיות מאינסטינקט הישרדותי- ולכן לא לעמוד בצידי דרכים (למשל)

ואפשר לחיות משכליות אידיאלית- עבודת השם- ולכן לא לעמוד הצידי דרכים כדי לקיים מצוות שמירת הגוף (למשל)

חוצמזה שבשאלה הספציפית שציטטת- זה באמת שאלה על תפילה!

מתי מותר לפספס תפילה כי לא היה לך אפשרות להתפלל. האם לעמוד בצד הדרך כן או לא נחשב "אפשרות"?

התשובה היתה- לא. זה מסוכן מידי.

שווה 3 דקות

נושא הפינוי הוא פחות העניין חכו לאמצע פלוס |מנסה לסקרן|

מסתבר שגם מי שיש לו מה להגיד מתוך תורה חושב פעמיים מתי איך ולמי להגיד

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/225938

ששמעתי מהמדריכת כלות שלי לפני החתונה: אישה שאף פעם אין לה שאלות לרב - יש עליה שאלה.

...

אני רואה המון זוגות שכל דבר הכי קטן שואלים רב

בהתחלה זה צבט לי את הלב ואמרתי לבעלי שאולי אנחנו לא בסדר שאנחנו לא שואלים ולא מתייעצים הרבה

עד שהבנתי 

שזוגות שכל היום שואלים רבנים, שוכחים לשבת בערב על כוס קפה ולשאול את עצמם.

ככה גם לקבל תשובות יותר שלמות ויותר מחכימות ומפרות את הזוגיות.

ושנית- שבני תורה באמת לא צריכים את זה, מי שנשואה לכזה לא צריכה את הרב שלו.
הבעל כבר שנים בישיבה, קיבל שכל של תורה הגיע הזמן שהוא 'יפסוק'.

המדריכת כלות אמרה את זה על נושא נורא ספיציפי שאפילו בעל שיודע אסור לו לפסוק לאישתו.

אבל בשגרה היומיומית צריך גם שכל של תורה.

אני מסכימה קצת עם התמיהה של פותח השרשור.

זה כמו שרב יוציא הלכה שחובה לחגור חגורת בטיחות.
אני ממש לא צריכה הלכה ספציפית שתאמר לי דבר כזה, ברגע שמבינים מהשגרה היומיומית שחגורת בטיחות מצילה חיים וברגע שאני מודעת להדרכה החשובה בתורה 'ונשמרתם לנפשותיכם מאוד' אני מבינה שזה חובה.

בדיוק כמו חוקי המדינה, תמרורים, רמזורים אדומים, מעברי חציה.

אני לא צריכה רב שיגיד לי דינא דמלכותא דינא, או שיגיד שזה חובה הלכתית

זה מציל חיים, זה חלק מניהול חבר'ה מסודרת ותקינה, אז זה חובה מבחינתי!

אבל למה בכל זאת רבנים עושים את זה?

כי השכל הישר לא קיים אצל כולם, כמה כאלה חוצים ברמזור אדום בכל זאת?

כמה לא חוגרים חגורת בטיחות? כמה לא מפעילים שיקול דעת נבון ועוצרים בשולי הדרך?

ואז שומעים על עוד אסון...

אז הרבנים תפקידם גם לחנך לחשיבה עצמית אבל גם למנוע אסונות בעיקר כאלה שגרתיות..

ומוסיפה עלייך-

שגם מי שלא למדו שנים בישיבה- "הליכות עולם לו"

בית שבו כל יום כל שבוע לומדים הלכות- ואז יודעים בד"כ את התשובה למה שצריך בהלכה!

(וגם- לא לשתות קפה בערב! תה עדיף.

וזה לא משו שצריך פסיקת הלכה- על אחד יודע שזה מזיק...)

אבל לפחות זה שאלות שנובעות מחשיבה, וגם התשובה עשוייה להיות יותר מנומקת.

שלאחר שנה אחת ששימש ברבנות עיר, ביקש לעזוב.

פנו אליו ראשי הקהילה בתמיהה ושאלו "מדוע?"

ענה להם הרב "כי זו השאלה הראשונה ששאלו אותי כאן".

ישנה מציאות, מציאות משמע מורכבות, מורכבות משמע שאלות נוספות

אם המציאות הייתה כל כך יבשה, אז באמת שזה תמוהה לשאול הרבה

אבל ב"ה, המציאות מורכבת, ומשתנה.. בכיוון טוב... ולכן יש שאלות. וכשיש שאלה מן הראוי לשאול

לא חד משמעי. כי זה לא הלכה. זה הליכות חיים.

לכן זה מורכב ומסובך.

בשביל הלכה לא צריך ללמוד הרבה ולא צריך להתלבט הרבה

או שהזוג למד ויודע או שפותחים ספר ועונים ולעיתים יש גם את הרב אבינר שליט"א.

אבל בשאלות של הליכות חיים

שזוג מחליט איפה לעשות חג, האם לעבור ליד ההורים, (דברים שאני שומעת מחברות שהולכים ומתייעצים)האם לחגור חגורת בטיחות אם הגיע זמן מנחה לרדת מהנתיב או לא.

בשאלות כאלה התשובה היא שכל של תורה.

נכון יש מצבים שזוג מסתבך ממש, או שאפילו זוג לא מוצא פשרה וזה הזמן לפנות לשאלת רב.

אבל צריך לשבת הרבה הרבה לפני לעשות חושבים.

הרב זה המפלט האחרון, בעיני. 

כי קודם כל זה לשבת בנחת עם בעלי ולדעת להבין לבד מה נכון לנו ומה טוב לנו.

ובעיקר לפתח חשיבה עצמית בריאה בראייה של תורה שהבעל בעיקר שוקד עליה כ"כ וממילא מעביר את זה לביתו ולאישתו.

תסתכלי על השאלה כאן

באמת שלא הייתי צריכה לשאול את הרב אם לאפשר לבעלי לסטות מהנתיב כדי להספיק תפילה.

אם זה מקום מסוכן- אז שיפסיד תפילה. פיקוח נפש לא דוחה תפילה.

זה בדיוק כמו שאשאל- האם לעצור בדרך ליישוב ביש"ע כשלידו יש יישובים מסוכנים לתפילה.

זה פשוט שלא.

נכון שזה מציאות מורכבת

כי הגיע זמן תפילה אך מאידך יש את הדאגה לנפש. שזה העיקרון הבסיסי ביותר של תורה.

ובשביל להגיע לתשובה כזאת לא צריך לשאול רב.

(בפעם האחרונה שהתעקשתי שבעלי ישאל רב, זה היה בצום שלא הרגשתי טוב והאם לפתוח ולשתות או לא.
בעלי אמר לי את התשובה בצורה הכי ברורה שיש, אבל התעקשתי שיתקשר לרב.
ובדיעבד היום- זה היה נטו בשביל להרגיש נקיה מצפונית.
וגם הרב עצמו אמר לבעלי, "מה אני צריך להגיד לך שאישתך והעובר יותר חשובים כרגע מהכל".)

א. יש כאן שאלה הלכתית, האם במצב כזה אדם צריך להתפלל בישיבה ברכב, או שלא להתפלל בכלל. (אמנם לא שאלה כל כך קשה, נראה לי שמי שלמד את ההלכות האלה, גם אם רק מספרי הקיצורים למיניהם יוכל לענות).

ב. אנשים יכולים לחשוב שהחשש להיפגע כאן הוא מאוד רחוק, ולא מצדיק לוותר על תפילה.

ג. לפעמים, גם דברים שאמורים להיות ברורים, צריך להגיד ולכתוב,  וגם הרשות לבטיחות בדרכים משקיעה בלפרסם דברים שאנשים אמורים לחשוב עליהם לבד. ("עדיף לאבד רגע בחיים מאשר את החיים ברגע" למשל זה לא חידוש כל כך מרעיש).

ונראה לי שעל כל השאלות בחור בשיעור א' ומטה יכול לענות בקלות...

ובקשר לג'- זה בדיוק התפקיד של הרבנים.

ובקשר לתפקיד שלנו? לדעת לחיות ככה בלי לשאול רבנים ובלי פירסומים של משרד התחבורה.

ולכן מתפללים מנחה לפני שיוצאים לדרך

בהזדמנות הראשונה שיש- כדי לא לפספס אח"כ...

זה כבר ממש פסיקה שנותנים לשיעור ה' ומעלה...

סתם, צודקת בהחלט.

מסכימה שיש גם שכל, ולא סתרתי את זה, אלא כתבתי שיש מקרים שבאמת מוגזם לשאול רב. צודקת..

(האם לחגור חגורת בטיחות, זו באמת שאלה מגוחכת..)

אבל,

אני לא מסכימה בכלל עם זה שרב הוא מפלט אחרון, בעיני לפחות הוא נקודת הפתיחה, הדבר הראשון שממנו אני יונקת ולומדת. ולא להפך- קוראת בספר כלשהו המזדמן ועונה בעצמי לשאלה שרציתי

(אגב יש לזה משמעויות עמוקות הרבה יותר. מי שחושב שרב הוא מפלט אחרון יתגורר, יגדל את ילדיו, הזוגיות שלו תהיה אחרת מאשר זה שרב הוא נקודת הפתיחה בעיניו)

העקרון הוא שאם יש משהו שיש עליו שאלה- צריך לשאול. ואין קשר בכלל למצפון: לא שואלים רב כי חוששים מצפונית. שואלים רב כי יש שאלה... גם אם היא נראית מגוחכת בעינינו, עדיף לשאול ולא לחטוא ומי שמלגלג על שאלות קטנות, אז אולי שיתהה בינו לבין עצמו האם לא קרה לו ששאלה שהייתה נראית כל כך קטנה בעיניו וכך כך ברורה, התבררה כהפך הגמור ומתוך כך יסיק את שצריך להסיק

כך אני רואה את הדברים...

מסיבה אחת- כי אם לעבור דירה או לא. זה אני ובעלי יודעים מה טוב לנו ולא הרב.

ואם לעשות חג אצל ההורים או לא- זה אני ובעלי יודעים ולא הרב.

גם אם אגלה שטעיתי בשאלה מוסרית מסוימת

אני אדע שהרווחתי את החשיבה העצמית, את הנפילה ואת הלמידה.
את השיחה העמוקה והמורכבת עם בעלי, אפילו את המחלוקת איתו וממילא את ההשלמה והאיחוד המשותף.
מתוך כך אני מכירה את עצמי יותר טוב, את בעלי, את הזוגיות שלנו, את הבית שהקמנו.

ולכן כמו שאמרת רק לכיוון השני- אחד שיודע לבוא ולהתייעץ עם הבעל ולפתור איתו את הדברים (בעיקר בעל שהוא בעצמו ת"ח..) ולהגיע להסכמה משותפת ולהכרה משותפת בונה בית אחר לגמרי, מחנך ילדים אחרת לגמרי מאחד שכשיש לו שאלה ישר פונה לרב.

כי שוב זה לא הלכה, זה הליכות.

זה שונה לחלוטין.

לענ"ד זה פשוט עיניין של מנטליות וסגנון ישיבה.

בישיבה של בעלי אם אני אשלח את בעלי לשאול את הרב האם לעבור דירה, 

הוא לא יהיה מוכן לענות. אלא אם כן יש מחלוקת בין בני הזוג.

ואילו בישיבות אחרות (ספרדיות חרדיות וכו') הרב ממהר לפסוק לזוג.(מתוך גדולתו כמובן...)
ואני ממש חווה את זה עכשיו עם חברה שמתלבטים אם לעשות חג אצל ההורים, אם לעבור דירה ועוד מלא שאלות שכאלה ופשוט שוכחים לשבת רגע ולחשוב מה טוב לה ולבעלה, ישר 'טוב יאלה לך תשאל את הרב'.

פספוס גדול בעיני...

ציטוט שלך- "גם אם אגלה שטעיתי בשאלה מוסרית מסוימת

אני אדע שהרווחתי את החשיבה העצמית, את הנפילה ואת הלמידה.
את השיחה העמוקה והמורכבת עם בעלי, אפילו את המחלוקת איתו וממילא את ההשלמה והאיחוד המשותף.
מתוך כך אני מכירה את עצמי יותר טוב, את בעלי, את הזוגיות שלנו, את הבית שהקמנו.

ולכן כמו שאמרת רק לכיוון השני- אחד שיודע לבוא ולהתייעץ עם הבעל ולפתור איתו את הדברים (בעיקר בעל שהוא בעצמו ת"ח..) ולהגיע להסכמה משותפת ולהכרה משותפת בונה בית אחר לגמרי, מחנך ילדים אחרת לגמרי מאחד שכשיש לו שאלה ישר פונה לרב."

מה שהצגת כאן זה רגש. זו לא הלכה. את בעצם טוענת שמי שיש לו שאלה ופותר אותה בעצמו ומעדיף לא להוועץ עם רב- הוא נוהג נכון. תמהני.. כך צריך לבנות בית? אני זו שמחליטה דברים? אני פוסקת הלכות? ובלבד שארוויח את הנפילה... ? מתנצלת. אני מעדיפה להרוויח דברים אחרים.. 

אגב שאלה של איפה לעשות חג לא תמיד היא שאלה שטחית. אין לדעת.. לפעמים יש בעיות כשרות נניח, אצל אחד הצדדים ואז נכנסת ההלכה. התורה היא תורת חיים, מחלחלת לכל תחומי החיים שלנו.. 

שאלות תמהניות כמו האם לחגור חגורה, באמת לא שייכות. אבל שוב, אני מדברת על הרעיון הכללי.. ומעודדת להתייעץ עם רבנים, להדבק בהם, ללכת בדרכם. לשאול ולשאול ולשאול

זה לא עיניין של הלכה, זה עיניין של הליכות חיים.

ובעיניין כזה אני חושבת שכן כדאי להרוויח נפילה וממילא תקומה מחדש.

הקב"ה ברא מוח לבני אדם, לא רק לרב שלהם.

לפעמים אני נדהם על אנשים שלמדו שנים בישיבה ולא מעיזים לקבל החלטות הלכתיות בזוטי דברים. מה שווה כל מה שלמדתם?

‫"עשה לך רב"

מאת הרב אליקים לבנון ['טל שמים' מס' 70, אייר-סיון תש"ע]

"יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב וקנה לך חבר וכו' (אבות א,ו).

‫זכורני, כאשר הייתי בחור צעיר בישיבת מרכז הרב (לפני מלחמת ששת הימים) היינו קבוצת בחורים שהיו שואלים את מו"ר הרב צבי ‫יהודה זצ"ל שאלות רבות.

בחור אחד התרעם על כך ושאל: מדוע צריך כל דבר לשאול את הרב. האם תשאלו אותו גם אם להחליף ‫גרביים?! השיב לו אחד הר"מים בשלוה:

באופן עקרוני, טוב היה ‫לשאול אותו גם על החלפת גרביים, ובודאי היה מוסיף עוד זווית ‫של שיקול דעת. אך מאחר ומדובר בזוטות, אין להטריח רב על כך.

‫האמנם, ראוי לשאול רב על כל פרט מחיינו?*

‫פנים רבות יש לדברי חכמים "עשה לך רב". ככלל, כל אחד מאיתנו חייב לדעת שהוא אינו חי לבדו בעולם.

חופשי הוא לקבל כל החלטה ‫שירצה, אך אם הוא חפץ לקבל החלטה נכונה, נכון וראוי לראות מה אומר על כך רב, מתוך קביעותו בתורה, מתוך הכרת נתיבות ‫החיים, עצתו של רב עשויה לפתוח אופק חדש, שלא נתנו דעתנו עליו קודם לכן.

לדוגמא, אם רצוננו להכנס להשקעה כלכלית, חובה ‫להתייעץ עם כלכלן, אך טוב להתייעץ גם עם רב, שבידו להצביע

‫על נקודות שכלכלן אינו שם לב אליהם.

ודאי הדבר כאשר עוסקים ‫בדיני ממונות, ויש חשיבות רבה לבדוק האם העיסקה עומדת ‫בקריטריונים הלכתיים.

‫

אך בנוסף לזה, גם בנקודות שאין להן נגיעה הלכתית, יש מקום להתייעצות עם תלמיד חכם.

יש לזכור, שפסיקה הלכתית עבורנו, היא מחייבת. לעומת ייעוץ בעניינים אחרים, שם אין לנו חובה לפעול כהנחייתו של הרב.

במסכת ברכות (ג, מסופר שחכמי ישראל היו ‫נכנסים לדוד המלך, וקובלים בפניו על מצב כלכלי דחוק.

דוד היה ‫מפנה אותם לראשי הצבא כדי שיצאו ויפשטו על אוצרותיהם של ‫השכנים מסביב.

טרם יציאה לקרב היו פונים לסנהדרין ו"נוטלים ‫מהם רשות כדי שיתפללו עליהם" (רש"י שם).

‫

ליווי תורני בדרכי החיים טומן בחובו ברכה רבה בכל אשר נפנה.

*ההדגשה שלי.

אבל מצד אחר יש לאנשים צורך להתקרב לתורה, ולהתחזק בה, והדרך בה יוכלו לעשות זאת היא ע"י רב שהם הולכים לפיו

אני ממש לא מסכימה עם זה שיש כאלה ששואלים על כל "פיפס" נחשבים כפחותים, או ככאלה שמבינים פחות.

להפך!

אנשים חכמים הם אנשים שירצו להדבק ברבנים ובתורה ולכן ישאלו גם אם זו שאלה שבעיננו נראית כ"פיפס"..

באם אנו לא יודעים תשובה לגבי משהו, עדיף לשאול על כך מאשר להנהיג דרך לעצמו ולחטוא במשהו שהיה נראה בעיננו בהתחלה כ(כמה מפתיע) רק "פיפס"

יש מקומות שבהם זה מוגזם. אין ספק. אבל ככלל- העניין של לשאול רבנים חשוב ומבורך.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב