מה אתם אומרים על זה-
http://www.kipa.co.il/now/46211.html
תקציר- פסיקה הלכתית של רב (לא קריטי איזה רב ואם אתם הולכים בדרכו ומה דעתכם עליו), שאוסרת לעצור בצידי הדרכים כדי להתפלל.
למה צריך פסיקה הלכתית על כל פיפס?! איך בשנים האחרונות יוצאת כל כמה זמן פסיקה חדשה על דברים כאלה?
אנשים צריכים שרב יגיד להם מה לעשות כדי לשמור על עצמם? בחייכם.
[השאלה אמיתית, לא באה כביקורת או התרסה. מי שמפריע לו- שיתעלם]
זה לא שהרב קם בבוקר וחשב לעצמו "איזה פסק מעניין נוציא היום?" אלא מישהו שאל / העלה סוגיה והרב התייחס לעניין מזווית הראיה התורנית.
ספציפית לגבי הפסק הזה כנראה שלצערנו זה לא ברור מספיק לאנשים שאסור להסתכן בכבישים אז צריכים כנראה לשמוע רב שיאמר להם שעדיף להם להמשיך לחיות.
לאיזה רמות אנשים מגיעים, ואיזה שאלות מפגרות הם שואלים את הרב [לא מדברת ספציפית על השאלה הזאתי]
הלו??? תחשבו קצת!! בשביל מה בראו לכם שכל???
אני נגד המונח "שאלה מפגרת". בעיניי אין דבר כזה.
סתכל כאן בכמה שרשורים ותראה בדיוק למה אני מתכוונת
בעזה"י
לדוגמא בשאלות של פיקוח נפש --
כתוב על השואל ועל הרב שנשאל שהם מגונים!!!
יש מצבים שבהם לא אמור להיות ספק לבן אדם -
קודם כל אנחנו צריכים להיות בני אדם
ולבן אדם חייבת להיות דעת!
עוד דוגמא אצל פנחס -
קנאים פוגעים בו,
זו הלכה שלא ניתנת לפסק הדבר צריך לבוא מתוך האדם,
אם האדם שואל כנראה שהוא לא חדור מספיק בדבר,
כנראה שזה לא הוא.
וגם בעניין סירוב פקודה -
יש לי מצפון, אני אדם מה שלא מתאים לערכי אני לא עושה נקודה.
[וממש לא צריך לשאול רב על זה...]
ולפי דעתי האישית ממש -
הדבר הזה נכון גם לכל דבר בצבא -
גם אם המפקד שלך משפיל אותך או מישהו אחר -
גם בזה אנחנו צריכים להיות אנושיים!
[כמו כל שאר החיילים בצבא...]
אבל הדברים הללו נכונים לא רק במצבי הקצה --
הם נכונים לרוב המצבים שלנו בחיים!
חייבים לחשוב ולעשות על פי זה -
[וזה לא חייבים חיצוני זה משהו פנימי...]
ותמיד אפשר להתייעץ עם הרב בהרבה דברים
אבל אני מדגיש את המילה להתייעץ !!!
בכל דבר שהוא לא הלכה אין לנו שום חובה לקבל את דעת הרב,
לרב אומנם יותר ניסיון חיים משלנו,
אבל אנחנו לא מחוייבים לכלום!
בס"ד
יש הבדל בין מצב של פיקוח נפש מיידי שבמקום לסייע רצים לשאול שאלות, אך כמשהו שרוצים לדעת מותר לשאול גם שאלות על פיקוח נפש. אם זה בשביל היידע, או מצב שאני עלול להימצא בו או סתם רוצה לדעת מה ההלכה אומרת על מצב כזה, גם אם בחיים זה לא יגע בי.
הגנאי זה כאשר במצב פיקוח נפש הזקוק למעשה מתחילים להתפלסף.
הדוגמא של פנחס ממש לא נכונה, כי ההפך הוא הנכון. משה היה בחלישות הדעת וההלכה נתעלמה ממנו. פנחס רץ והזכיר לו אותה, שכך לימד אותם משה, ואז משה אמר שאם אתה זה שנזכרת בכך, אתה זה שצריך לעשות זאת. (עיין ברש"י שם)
לגבי סירוב פקודה וכ', ממש מסכימה איתך, דרך ארץ קדמה לתורה. אך האמת היא שכל בילבולי המוח על כך שאסור לסרב פקודה מסיבות כביכול הילכתיות זה קישקוש אחד גדול של אנשים שמשתמשים בידע התורני שלהם כדי לקדם את האידיאולוגיה שלהם. לצה"ל של היום מבחינה הלכתית אין שום תוקף, וכל האומר אחרת מגלה פנים שלא כהלכה.
ולגבי הסעיף האחרון שציינת מסכימה בהחלט. חוץ מלפסוק רב גם יכול לעשות טובה ולייעץ מנסיון חייו ודעותיו האישיות, אך ברור שאין לזה תוקף הלכתי, ושום רב נורמלי לא ינסה להציג את זה כאילו שיש לזה.
לגבי העניין של ,"להיות אדם"- לשמוע דעת תורה לא מונעת מאף אחד את האדם שבו, ואם יש רבנים שהתייעצות איתם גורמת לתחושה כזאת הבעיה היא ברב, לא בשואל השאלה. מאידך אם יש אנשים שמלחתכילה קשה להם להגיע למקום של תובנות וידיעה פנימית מה נכון, גם בנושאים לא הלכתיים וטב יעשו עם ייתייעצו עם גורם חיצוני בר דעת שמבין בתחום. בקיצור אני לא רואה עניין לתקוף אנשים ששואלים שאלות שאתה אולי יודע את התשובה לבד, כי אם הוא שאל, הוא לא יודע. ומי שלא יודע עדיף שיודה בכך וישאל מאשר שיסתבך ללא צורך.
מפאת חוסר הרצון (חפרתי מספיק היום) ומצד שני זה נושא מספיק בוער שאסור להתעלם
אנסה לחדד את השאלה עם כיווןן לתשובה
ראשית לחלק בין מי ששואל לבין מי שעונה
אפשר לשאול את הרב אם לפי הרוחניות כדאי רכב ירוק או אדום ? מה יותר זורם לפי היהדות?
אני מניח שהשאלה היא לא על השואל (נושא אחר מה שואלים את הרב)
אלא מדוע ההלכה צריכה להקיף את כל תחומי החיים ולרדת לפרטי פרטי הדינים?
פעם הכנתי כוס תה לי ולחבר לא דתי (הגדרה עדינה)
כשהוא ראה אותי בודק את העלים של הנענע שיהיו ללא תולעים אמר לי "אל תהפוך את האלוקים שלך לכזה קטן"
מה היית עונה?
או בעברית - הרבה חלקים קטנים מצטרפים למשהו גדול.
פעם כבר כתבו פה איזה דבר תורה, שהרעיון העיקרי שלו היה- המצווה הראשונה בתורה היא 'אל תהיה טמבל'!
אלוקים נתן לך שכל- תשתמש בו!!!
הגמ' שאומרת שאין לנו על מי להשען, מביאה את זה בשביל לומר שהמצב גרוע, זוועה.
כלומר, המצב האידיאלי הוא שאדם נתמך בעצמו, או יותר נכון- עומד בעצמו, ולא ע"י גורמים חיצוניים (אפ' לא הקב"ה!!!)
וזה שאדם לא מפעיל את המוח שלו- זה לא נותן לו נקודות אם בזכות זה הוא יפנה יותר לרב.
זה חשוב לפנות לרב ולהדבק בו- אבל את מה תדביק בו? את החוסר אישיות שלך? את הטפיליות?
צריך לבנות מחשבתית את היחס לרב, למה צריך לשאול, ומה הוא עדיף עליך, וכו' ולא להתבייש לשאול- אבל רק אחרי הפעלת השכל!!!
בנוגע נקודה של המייל- אלוקים הוא לא נטויזן, עלי המשל הזה לא היה עובד.
יש דרכים יותר עמוקות ונכונות להסביר את זה.
האמת, קודם תגדיר מזה אלוקים.
אבל מה הקשר?
לייק!מאמע צאדיקה"סוגרים את מוחם, סוגדים לרבניהם, מאדירים אותם, מתעצבנים אם מישהו בישוב לא סוגד להם...."
אוף... אני לא מצליח לחשוב על שום תגובה מספיק הולמת, אז אהיה ישיר:
א. (וסליחה על המילה) חארטה.
ב. הוצאת שם רע.
ג. זלזול מוחלט בציבור גדול, חשוב ומשמעותי.
ד. פגיעה חמורה בכבוד תלמידי חכמים (לצערי מתגובות קודמות שלך נראה שזה לא ממש מפריע לך...)
ה. ציטוט שלא ענית עליו מ'נקדש את שמך..' - "אפשר להבין מה העניין בכל המשפטים הפרובוקטיבים שלך?"
ו. טפשות. למה להגיד דברים כאלה בלי קשר? ועוד דברים כל כך רדודים.. וזה חבל, כי נשמע שיש לך שכל.. אבל אתה פשוט לא יודע איך להשתמש בו...
יש כאן דיון פורה וחשוב על מקומו של הרב בהחלטות יומיומיות (פחות או יותר) של אדם רגיל (קרי- לא רב).
למה להרוס אותו אם צעקות מטופשות, מגעילות, פרובוקטיביות, פוגעניות וחסרות אחריות?! שלא לדבר על חסרות כל קשר/ תועלת לדיון...
אשמח לקבל תשובה.
על סמך שמועות וסיפורים אתה מפיץ שקרים?
זה כבר הורס את מעט היושר האינטלקטואלי שבך.
ציטוט שלך:
"הדפוס שחזר על עצמו שוב ושוב: מי שלא הולך עם הקליקה שמנהיגים מספר תושבים הסוגדים לרב הישוב חוטף וסובל, כמו גם אשתו וילדיו. בחברה, בלימודים, בתעסוקה, בביה"כ, במגורים, במקומו בישוב וכיו"ב. והרבנים? - משיבים בשתיקה לסובב אותם, אם לא בתמיכה."
את מבלבל את השכל ומנסה להסיח את דעתנו מן האמת, במסווה של פגיעה וצער שנגרם לאנשים תמימים ומסכנים ע"י אנשי הישוב המרושעים והרב האדיש.
נחמד.
אבל קשקוש.
אני מכיר עשרות משפחות שמוכנות ללכת באש ובמים אחרי הרב שלהם, ולמרות זאת הם משפחות מדהימות, סובלניות, איכפתיות ובשום פנים לא יעשו שום דבר ממה שתיארת.
אז במחילה מכבודך, תפסיק לנפנף עם המציאות המזוייפת שלך ולטעון שאתה יודע יותר טוב מכולם מה נכון ומה לא.
ואם אתה לא טוען את זה, אז בבקשה תלמד לשתוק.
ואם כבר, מי שמך לדחוף לנו דיבה, לשון הרע, רכילות, שקרים, ודעות אישיות לא עיניניות בתור הודעות תמימות?
נ.ב.
"...אין בכוונתי להתייחס באופן ענייני"- חבל. אני חושב שכל בעלי העיניים והאזניים הערלות היו שמחים לקבל ממך התייחסות עניינית ולא מתלהמת.
לילה טוב.
וסליחה על החפירה הקטנונית- אבל זה בעיני אולי אחד ה-דברים שחשובים לבניית בית בעמ"י
(והקשר לפורום הוא....
)
לא כל אחד ואחת יכולים לשבת ללמוד הלכות בעומק שו"ע אחרונים ועוד להבין מה השורה התחתונה לעשות בפועל
אבל כל אחד ואחת יכולים לשבת 5 דק' עם ספר הלכה קצר, נהיר, מוסבר, עם השורה האחרונה- וללמוד ולדעת
ע"ע שש"כ וכדו'
בכיוון של אינפי...
כלפי שמייא אין הבדל בין מעשה גדול לקטן
אלא ההבדל הוא רק בעיני הבשר שלנו שאני חושבים שמצוות מסוימות מיותרות.
לגבי תפילה בצד הכביש
אמנם זה הגיוני אבל זו גם הלכה
ולכן שייך שאם רב יראה שזה דבר שאדם דש בעקביו אז שידרוש ברבים לחזק את הדבר
זה קל ונכון להגיד "אנשים אל תהיו טמבלים" "תהיו חושבים"
אבל רב צריך לראות גם מעבר לכך כי מה לעשות יש כאלה שלא יודעים לא להיות כאלה.
רב מחפש לקחת אחריות ולא להטיל אותה על מישהו אחר...
לגבי השואל? שישאל!
א. הוא צריך קשר עם הרב
ב. אם לא יהיה מענה לשאלות סתמיות אז לא יהיה מי שישאל שאלות מהותיות
האנסופיות של הבורא מתבטאת דווקא בזה ששום דבר לא נעלם ממנו. הבורא מקיף את כל ההויה של העולם גם התולעת.
הזילזול בקוטן זאת חולשה אנושית. תשאל את חברך האם צריך להשגיח על אטום. לכאורה זה חלקיק מקרוסקופי חסר משמעות. כולנו יודעים מה מסוגלת לעשות האנרגיה האצורה בו.
יש עוד מה להרחיב בנושא, אך העיקר הוא שהבורא שברא (בין השאר) את התולעת ציווה עליינו לא לאכול אותה. מי שברא את העולם על חלקיקיו הקטנים, עם הדינמיקה המדהימה בתוך כל פרט בבריאה גם בחלקיקים הכי קטנטנים, דורש מאיתנו התנהגות על פי תורה והיא אכן מקיפה את כל החיים, וכל רגע בחיים. לא הכל הלכה, אבל אם הקב"ה משגיח עליינו כל רגע, כדאי להחזיק בתודעה את השאלה "מה ה' רוצה ממני כאן?"-במקום הזה, ברגע הזה, במצב הזה וכ'.
ולא, זה לא קשור לרבנים. התורה היא הרבה מעבר לספר הלכות, ולא התחילה ב"החודש הזה לכם".
זה אומר שלתורה יש שייכות ומה לומר על כל דבר בחיים
אפשר לחיות מאינסטינקט הישרדותי- ולכן לא לעמוד בצידי דרכים (למשל)
ואפשר לחיות משכליות אידיאלית- עבודת השם- ולכן לא לעמוד הצידי דרכים כדי לקיים מצוות שמירת הגוף (למשל)
חוצמזה שבשאלה הספציפית שציטטת- זה באמת שאלה על תפילה!
מתי מותר לפספס תפילה כי לא היה לך אפשרות להתפלל. האם לעמוד בצד הדרך כן או לא נחשב "אפשרות"?
התשובה היתה- לא. זה מסוכן מידי.
שווה 3 דקות
נושא הפינוי הוא פחות העניין חכו לאמצע פלוס |מנסה לסקרן|
מסתבר שגם מי שיש לו מה להגיד מתוך תורה חושב פעמיים מתי איך ולמי להגיד
ששמעתי מהמדריכת כלות שלי לפני החתונה: אישה שאף פעם אין לה שאלות לרב - יש עליה שאלה.
...
אני רואה המון זוגות שכל דבר הכי קטן שואלים רב
בהתחלה זה צבט לי את הלב ואמרתי לבעלי שאולי אנחנו לא בסדר שאנחנו לא שואלים ולא מתייעצים הרבה
עד שהבנתי
שזוגות שכל היום שואלים רבנים, שוכחים לשבת בערב על כוס קפה ולשאול את עצמם.
ככה גם לקבל תשובות יותר שלמות ויותר מחכימות ומפרות את הזוגיות.
ושנית- שבני תורה באמת לא צריכים את זה, מי שנשואה לכזה לא צריכה את הרב שלו.
הבעל כבר שנים בישיבה, קיבל שכל של תורה הגיע הזמן שהוא 'יפסוק'.
המדריכת כלות אמרה את זה על נושא נורא ספיציפי שאפילו בעל שיודע אסור לו לפסוק לאישתו.
אבל בשגרה היומיומית צריך גם שכל של תורה.
אני מסכימה קצת עם התמיהה של פותח השרשור.
זה כמו שרב יוציא הלכה שחובה לחגור חגורת בטיחות.
אני ממש לא צריכה הלכה ספציפית שתאמר לי דבר כזה, ברגע שמבינים מהשגרה היומיומית שחגורת בטיחות מצילה חיים וברגע שאני מודעת להדרכה החשובה בתורה 'ונשמרתם לנפשותיכם מאוד' אני מבינה שזה חובה.
בדיוק כמו חוקי המדינה, תמרורים, רמזורים אדומים, מעברי חציה.
אני לא צריכה רב שיגיד לי דינא דמלכותא דינא, או שיגיד שזה חובה הלכתית
זה מציל חיים, זה חלק מניהול חבר'ה מסודרת ותקינה, אז זה חובה מבחינתי!
אבל למה בכל זאת רבנים עושים את זה?
כי השכל הישר לא קיים אצל כולם, כמה כאלה חוצים ברמזור אדום בכל זאת?
כמה לא חוגרים חגורת בטיחות? כמה לא מפעילים שיקול דעת נבון ועוצרים בשולי הדרך?
ואז שומעים על עוד אסון...
אז הרבנים תפקידם גם לחנך לחשיבה עצמית אבל גם למנוע אסונות בעיקר כאלה שגרתיות..
ומוסיפה עלייך-
שגם מי שלא למדו שנים בישיבה- "הליכות עולם לו"
בית שבו כל יום כל שבוע לומדים הלכות- ואז יודעים בד"כ את התשובה למה שצריך בהלכה!
(וגם- לא לשתות קפה בערב! תה עדיף.
וזה לא משו שצריך פסיקת הלכה- על אחד יודע שזה מזיק...)
אבל לפחות זה שאלות שנובעות מחשיבה, וגם התשובה עשוייה להיות יותר מנומקת.
שלאחר שנה אחת ששימש ברבנות עיר, ביקש לעזוב.
פנו אליו ראשי הקהילה בתמיהה ושאלו "מדוע?"
ענה להם הרב "כי זו השאלה הראשונה ששאלו אותי כאן".
ישנה מציאות, מציאות משמע מורכבות, מורכבות משמע שאלות נוספות
אם המציאות הייתה כל כך יבשה, אז באמת שזה תמוהה לשאול הרבה
אבל ב"ה, המציאות מורכבת, ומשתנה.. בכיוון טוב... ולכן יש שאלות. וכשיש שאלה מן הראוי לשאול
לא חד משמעי. כי זה לא הלכה. זה הליכות חיים.
לכן זה מורכב ומסובך.
בשביל הלכה לא צריך ללמוד הרבה ולא צריך להתלבט הרבה
או שהזוג למד ויודע או שפותחים ספר ועונים ולעיתים יש גם את הרב אבינר שליט"א.
אבל בשאלות של הליכות חיים
שזוג מחליט איפה לעשות חג, האם לעבור ליד ההורים, (דברים שאני שומעת מחברות שהולכים ומתייעצים)האם לחגור חגורת בטיחות אם הגיע זמן מנחה לרדת מהנתיב או לא.
בשאלות כאלה התשובה היא שכל של תורה.
נכון יש מצבים שזוג מסתבך ממש, או שאפילו זוג לא מוצא פשרה וזה הזמן לפנות לשאלת רב.
אבל צריך לשבת הרבה הרבה לפני לעשות חושבים.
הרב זה המפלט האחרון, בעיני.
כי קודם כל זה לשבת בנחת עם בעלי ולדעת להבין לבד מה נכון לנו ומה טוב לנו.
ובעיקר לפתח חשיבה עצמית בריאה בראייה של תורה שהבעל בעיקר שוקד עליה כ"כ וממילא מעביר את זה לביתו ולאישתו.
תסתכלי על השאלה כאן
באמת שלא הייתי צריכה לשאול את הרב אם לאפשר לבעלי לסטות מהנתיב כדי להספיק תפילה.
אם זה מקום מסוכן- אז שיפסיד תפילה. פיקוח נפש לא דוחה תפילה.
זה בדיוק כמו שאשאל- האם לעצור בדרך ליישוב ביש"ע כשלידו יש יישובים מסוכנים לתפילה.
זה פשוט שלא.
נכון שזה מציאות מורכבת
כי הגיע זמן תפילה אך מאידך יש את הדאגה לנפש. שזה העיקרון הבסיסי ביותר של תורה.
ובשביל להגיע לתשובה כזאת לא צריך לשאול רב.
(בפעם האחרונה שהתעקשתי שבעלי ישאל רב, זה היה בצום שלא הרגשתי טוב והאם לפתוח ולשתות או לא.
בעלי אמר לי את התשובה בצורה הכי ברורה שיש, אבל התעקשתי שיתקשר לרב.
ובדיעבד היום- זה היה נטו בשביל להרגיש נקיה מצפונית.
וגם הרב עצמו אמר לבעלי, "מה אני צריך להגיד לך שאישתך והעובר יותר חשובים כרגע מהכל".)
א. יש כאן שאלה הלכתית, האם במצב כזה אדם צריך להתפלל בישיבה ברכב, או שלא להתפלל בכלל. (אמנם לא שאלה כל כך קשה, נראה לי שמי שלמד את ההלכות האלה, גם אם רק מספרי הקיצורים למיניהם יוכל לענות).
ב. אנשים יכולים לחשוב שהחשש להיפגע כאן הוא מאוד רחוק, ולא מצדיק לוותר על תפילה.
ג. לפעמים, גם דברים שאמורים להיות ברורים, צריך להגיד ולכתוב, וגם הרשות לבטיחות בדרכים משקיעה בלפרסם דברים שאנשים אמורים לחשוב עליהם לבד. ("עדיף לאבד רגע בחיים מאשר את החיים ברגע" למשל זה לא חידוש כל כך מרעיש).
ונראה לי שעל כל השאלות בחור בשיעור א' ומטה יכול לענות בקלות...
ובקשר לג'- זה בדיוק התפקיד של הרבנים.
ובקשר לתפקיד שלנו? לדעת לחיות ככה בלי לשאול רבנים ובלי פירסומים של משרד התחבורה.
ולכן מתפללים מנחה לפני שיוצאים לדרך
בהזדמנות הראשונה שיש- כדי לא לפספס אח"כ...
זה כבר ממש פסיקה שנותנים לשיעור ה' ומעלה...
סתם, צודקת בהחלט.
מסכימה שיש גם שכל, ולא סתרתי את זה, אלא כתבתי שיש מקרים שבאמת מוגזם לשאול רב. צודקת..
(האם לחגור חגורת בטיחות, זו באמת שאלה מגוחכת..)
אבל,
אני לא מסכימה בכלל עם זה שרב הוא מפלט אחרון, בעיני לפחות הוא נקודת הפתיחה, הדבר הראשון שממנו אני יונקת ולומדת. ולא להפך- קוראת בספר כלשהו המזדמן ועונה בעצמי לשאלה שרציתי
(אגב יש לזה משמעויות עמוקות הרבה יותר. מי שחושב שרב הוא מפלט אחרון יתגורר, יגדל את ילדיו, הזוגיות שלו תהיה אחרת מאשר זה שרב הוא נקודת הפתיחה בעיניו)
העקרון הוא שאם יש משהו שיש עליו שאלה- צריך לשאול. ואין קשר בכלל למצפון: לא שואלים רב כי חוששים מצפונית. שואלים רב כי יש שאלה... גם אם היא נראית מגוחכת בעינינו, עדיף לשאול ולא לחטוא ומי שמלגלג על שאלות קטנות, אז אולי שיתהה בינו לבין עצמו האם לא קרה לו ששאלה שהייתה נראית כל כך קטנה בעיניו וכך כך ברורה, התבררה כהפך הגמור ומתוך כך יסיק את שצריך להסיק
כך אני רואה את הדברים...
מסיבה אחת- כי אם לעבור דירה או לא. זה אני ובעלי יודעים מה טוב לנו ולא הרב.
ואם לעשות חג אצל ההורים או לא- זה אני ובעלי יודעים ולא הרב.
גם אם אגלה שטעיתי בשאלה מוסרית מסוימת
אני אדע שהרווחתי את החשיבה העצמית, את הנפילה ואת הלמידה.
את השיחה העמוקה והמורכבת עם בעלי, אפילו את המחלוקת איתו וממילא את ההשלמה והאיחוד המשותף.
מתוך כך אני מכירה את עצמי יותר טוב, את בעלי, את הזוגיות שלנו, את הבית שהקמנו.
ולכן כמו שאמרת רק לכיוון השני- אחד שיודע לבוא ולהתייעץ עם הבעל ולפתור איתו את הדברים (בעיקר בעל שהוא בעצמו ת"ח..) ולהגיע להסכמה משותפת ולהכרה משותפת בונה בית אחר לגמרי, מחנך ילדים אחרת לגמרי מאחד שכשיש לו שאלה ישר פונה לרב.
כי שוב זה לא הלכה, זה הליכות.
זה שונה לחלוטין.
לענ"ד זה פשוט עיניין של מנטליות וסגנון ישיבה.
בישיבה של בעלי אם אני אשלח את בעלי לשאול את הרב האם לעבור דירה,
הוא לא יהיה מוכן לענות. אלא אם כן יש מחלוקת בין בני הזוג.
ואילו בישיבות אחרות (ספרדיות חרדיות וכו') הרב ממהר לפסוק לזוג.(מתוך גדולתו כמובן...)
ואני ממש חווה את זה עכשיו עם חברה שמתלבטים אם לעשות חג אצל ההורים, אם לעבור דירה ועוד מלא שאלות שכאלה ופשוט שוכחים לשבת רגע ולחשוב מה טוב לה ולבעלה, ישר 'טוב יאלה לך תשאל את הרב'.
פספוס גדול בעיני...
ציטוט שלך- "גם אם אגלה שטעיתי בשאלה מוסרית מסוימת
אני אדע שהרווחתי את החשיבה העצמית, את הנפילה ואת הלמידה.
את השיחה העמוקה והמורכבת עם בעלי, אפילו את המחלוקת איתו וממילא את ההשלמה והאיחוד המשותף.
מתוך כך אני מכירה את עצמי יותר טוב, את בעלי, את הזוגיות שלנו, את הבית שהקמנו.
ולכן כמו שאמרת רק לכיוון השני- אחד שיודע לבוא ולהתייעץ עם הבעל ולפתור איתו את הדברים (בעיקר בעל שהוא בעצמו ת"ח..) ולהגיע להסכמה משותפת ולהכרה משותפת בונה בית אחר לגמרי, מחנך ילדים אחרת לגמרי מאחד שכשיש לו שאלה ישר פונה לרב."
מה שהצגת כאן זה רגש. זו לא הלכה. את בעצם טוענת שמי שיש לו שאלה ופותר אותה בעצמו ומעדיף לא להוועץ עם רב- הוא נוהג נכון. תמהני.. כך צריך לבנות בית? אני זו שמחליטה דברים? אני פוסקת הלכות? ובלבד שארוויח את הנפילה... ? מתנצלת. אני מעדיפה להרוויח דברים אחרים..
אגב שאלה של איפה לעשות חג לא תמיד היא שאלה שטחית. אין לדעת.. לפעמים יש בעיות כשרות נניח, אצל אחד הצדדים ואז נכנסת ההלכה. התורה היא תורת חיים, מחלחלת לכל תחומי החיים שלנו..
שאלות תמהניות כמו האם לחגור חגורה, באמת לא שייכות. אבל שוב, אני מדברת על הרעיון הכללי.. ומעודדת להתייעץ עם רבנים, להדבק בהם, ללכת בדרכם. לשאול ולשאול ולשאול
זה לא עיניין של הלכה, זה עיניין של הליכות חיים.
ובעיניין כזה אני חושבת שכן כדאי להרוויח נפילה וממילא תקומה מחדש.
הקב"ה ברא מוח לבני אדם, לא רק לרב שלהם.
לפעמים אני נדהם על אנשים שלמדו שנים בישיבה ולא מעיזים לקבל החלטות הלכתיות בזוטי דברים. מה שווה כל מה שלמדתם?
"עשה לך רב"
מאת הרב אליקים לבנון ['טל שמים' מס' 70, אייר-סיון תש"ע]
"יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב וקנה לך חבר וכו' (אבות א,ו).
זכורני, כאשר הייתי בחור צעיר בישיבת מרכז הרב (לפני מלחמת ששת הימים) היינו קבוצת בחורים שהיו שואלים את מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל שאלות רבות.
בחור אחד התרעם על כך ושאל: מדוע צריך כל דבר לשאול את הרב. האם תשאלו אותו גם אם להחליף גרביים?! השיב לו אחד הר"מים בשלוה:
באופן עקרוני, טוב היה לשאול אותו גם על החלפת גרביים, ובודאי היה מוסיף עוד זווית של שיקול דעת. אך מאחר ומדובר בזוטות, אין להטריח רב על כך.
האמנם, ראוי לשאול רב על כל פרט מחיינו?*
פנים רבות יש לדברי חכמים "עשה לך רב". ככלל, כל אחד מאיתנו חייב לדעת שהוא אינו חי לבדו בעולם.
חופשי הוא לקבל כל החלטה שירצה, אך אם הוא חפץ לקבל החלטה נכונה, נכון וראוי לראות מה אומר על כך רב, מתוך קביעותו בתורה, מתוך הכרת נתיבות החיים, עצתו של רב עשויה לפתוח אופק חדש, שלא נתנו דעתנו עליו קודם לכן.
לדוגמא, אם רצוננו להכנס להשקעה כלכלית, חובה להתייעץ עם כלכלן, אך טוב להתייעץ גם עם רב, שבידו להצביע
על נקודות שכלכלן אינו שם לב אליהם.
ודאי הדבר כאשר עוסקים בדיני ממונות, ויש חשיבות רבה לבדוק האם העיסקה עומדת בקריטריונים הלכתיים.
אך בנוסף לזה, גם בנקודות שאין להן נגיעה הלכתית, יש מקום להתייעצות עם תלמיד חכם.
יש לזכור, שפסיקה הלכתית עבורנו, היא מחייבת. לעומת ייעוץ בעניינים אחרים, שם אין לנו חובה לפעול כהנחייתו של הרב.
במסכת ברכות (ג, מסופר שחכמי ישראל היו נכנסים לדוד המלך, וקובלים בפניו על מצב כלכלי דחוק.
דוד היה מפנה אותם לראשי הצבא כדי שיצאו ויפשטו על אוצרותיהם של השכנים מסביב.
טרם יציאה לקרב היו פונים לסנהדרין ו"נוטלים מהם רשות כדי שיתפללו עליהם" (רש"י שם).
ליווי תורני בדרכי החיים טומן בחובו ברכה רבה בכל אשר נפנה.
*ההדגשה שלי.
אבל מצד אחר יש לאנשים צורך להתקרב לתורה, ולהתחזק בה, והדרך בה יוכלו לעשות זאת היא ע"י רב שהם הולכים לפיו
אני ממש לא מסכימה עם זה שיש כאלה ששואלים על כל "פיפס" נחשבים כפחותים, או ככאלה שמבינים פחות.
להפך!
אנשים חכמים הם אנשים שירצו להדבק ברבנים ובתורה ולכן ישאלו גם אם זו שאלה שבעיננו נראית כ"פיפס"..
באם אנו לא יודעים תשובה לגבי משהו, עדיף לשאול על כך מאשר להנהיג דרך לעצמו ולחטוא במשהו שהיה נראה בעיננו בהתחלה כ(כמה מפתיע) רק "פיפס"
יש מקומות שבהם זה מוגזם. אין ספק. אבל ככלל- העניין של לשאול רבנים חשוב ומבורך.
היא טוענת שהרווקות המאוחרת כל כך פושה בדורנו כי אנחנו מחפשים זוגיות עמוקה יותר מאשר מה שהיה בדור הקודם.
לכן עיכוב הזוגיות הוא חלק מתהליך הגאולה של סוג זוגיות אחר עם הקב"ה, וממילא גם בזוגיות שלנו.
מקווה שאני מדייק
מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד,
ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות.
עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה,
וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו.
אבל בתכלס
זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו.
אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.
היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".
ההשוואה עולה מאליה- אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.
מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.
כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).
מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.
ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.
פשוט המציאות השתנתה
ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך
היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר
הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..
אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..
אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר.
גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).
לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.
זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.
לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.
יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.
הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:
על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.
אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.
מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.
במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.
כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.
ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.
השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.
ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.
יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן
ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,
ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.
יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון
וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.
יש פער בין דורי מובהק
לטוב ולמוטב
גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,
נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.
שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל
כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים
מלאים ומספקים. איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו
את עבודת השם.
אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים
ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.
וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.
אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.
יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו
יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?
לאחרונה שמעתי את הפסודקאסט של בן בן ברוך שמארח את הרב ליאור אנגלמן. שיחה ממש יפה ממליץ לשמוע.
כחלק מהשיחה, בן בן ברוך דיבר על כך שבגמר של המונדיאל, לפני 8 שנים, כשנבחרת ארגנטינה הפסידו בגמר אחרי גול בהארכה של נבחרת גרמניה, מסי הזיל כמה דמעות אבל לא בכה יותר.
לעומת זאת, כאשר מרדונה הפסיד בתחילת שנות ה90 במונדיאל בגמר, הוא בכה בכי תמרורים..
ומה הקשר לשידוכים?
שאלו את מסי, איך זה שאתה לא בוכה?? זה אירוע שיא. זה נראה כאילו זה משחק ליגה רגיל לפי התגובה שלך.
אז ענה כך - כאשר בחרתי להיות שחקן של כדורגל מקצועני אז קיבלתי את העובדה שיכול להיות שינוי קיצוני בחיי, עליות מאוד חדות וגדולות, ומצד שני, תהומות קשים ונפילות מטורפות. אז החלטת שאני צריך להיות מאוזן. לא לצאת מגדר הרגיל על כל נפילה או עלייה.
אז בנוגע לדייטים -
עד כמה אתם זהירים ומחכים להדרגה בקשרים ומכוונים את הציפיות?
עד כמה אתם נותנים לעצמכם לחוות את הרגע ואת העליות והירידות הפתאומיות?
אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..
בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם
ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים . תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע
ולכאב /פחד .
ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .
הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .
אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.
זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .
בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.
אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.
כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.
האם אני יודע לעשות את זה נכון?
שאלה גדולה.
אחת. שתיים. שלוש.
נחמד והכל, אבל שום דבר לא זז.
שומע ומספק נתונים יבשים.
לימודים, שירות, משפחה, תחביבים.
סיפורים, סיפורים, סיפורים.
התמונה מתחילה להתבהר.
יש פוטנציאל.
יש היכרות.
אבל אין קשר.
בשביל קשר צריך לדבר, לא רק לקשקש.
אבל בשביל לדבר-צריך לדבר.
ובשביל לדבר צריך להיפתח.
ואני לא יודע לעשות את זה.
שאלות מנחות מצידה היו עוזרות.
אבל היא מחכה.
ואני מבין אותה.
גם לא מציב מולה שאלות בומבסטיות.
לא נעים.
הרי אנחנו לא קשורים.
רק מכירים.
אז מה הלאה?
איך מתקדמים מכאן?
חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?
אבל.
א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.
ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.
הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).
תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר
נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.
השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה.
אין אמת אחת
יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?
אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין
אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ
יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..
זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות
תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח
זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל
הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..
לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד
ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .
אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות
שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה
היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים
בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים
זה גורם לבחורה להיפתח
תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.
בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה
אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.
עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.
לא נדלקו אורות מיוחדים.
לא חשבתי שזה זה.
לא הרגשתי שאני מכירה אותו עידן ועידנים.
עוד אחד, זר, שהחיים שלו משיקים לשלי.
משיקים, כי הוא לא בדיוק הטייפקאסט של מי שיצאתי איתו עד עכשיו. אבל לא היה משהו אחר רלוונטי באופק, אז למה לא לנסות משהו קצת אחר?
עוד דייט ראשון. ושני. ושלישי.
וזה עדיין לא השתנה.
טוב, לא באמת ציפיתי למשהו אחר.
כן, התקרבנו. כן, יצרנו מרחב של כנות. של הקשבה. של כבוד לשוני ביננו. ויש שוני. ויש פערים.
אבל לא רע. אפילו נחמד.
ועוד דייט.
ועוד אחד.
וזה מתחיל להיות רציני, ואני רואה שאני לא שם. לא במקום שהוא נמצא. מסרבת לקבל את זה שיש כאן צעד שצריך לעשות אותו - או לחדול.
פונה לאשת מקצוע. ולעוד אחת. ולעוד אחת. ולעוד אחד. ולעוד אחת. ולעוד אחת. חלקם עזרו יותר, חלקם פחות.
עוברת תהליך עם עצמי, ומולו.
ומחליטה ללכת על זה. לבחור בו כשותף שלי.
מה אני באה להגיד לכם?
לא נפלה עליי איזשהו משהו פתאום. זה בהחלט היה דומה לקשרים רבים אחרים. אבל עבדנו יחד. ועשינו תהליך משמעותי, לבד וביחד. ובחרנו.
כשהוא הגיע, לא הרגשתי בשום צורה שזה זה, שזה שונה מקשרים אחרים.
האם הוא מושלם (ברור שאני לא מושלמת..)? האם הקשר שלנו מושלם? לא. אבל יש בו הרבה כנות ואותנטיות, וזה נראה לי בסיס טוב לצמיחה.
מה עוד?
תיזהרו במה שאתם אומרים. כן, הוא גם נמצא כאן. (וגם אחרים שיצאתי איתם). תחשבו טוב טוב לפני שאתם מפרסמים משהו עם דברים שיכולים לזהות אדם ספציפי - ייתכן שהוא או היא קוראים כאן.
ובשולי הדברים,
אני רוצה להודות לאנשים כאן, שמלווים אותי במסע שלי בשנים האחרונות. הפורום עזר לי בהיבטים רבים, בקשרים רבים, ואני מודה לכם. חושבת שיש לנו הרבה מה ללמוד אחד מהשני, מנקודות מבט אחרות וכו'.
ב"ה אני ממשיכה לפרק הבא במסע החיים, אבל אולי עוד תמצאו אותי פה מידי פעם..
מאחלת לכולם כאן להגיע לזוגיות טובה ומצמיחה, בקצב ובדרך שמתאימים להם.
(איך מגיעים לשם? מה זה זוגיות כזו? יש לכם תובנה, מחשבה וכו' בעניין - אשמח לקרוא כאן).
המון מזל טוב אם הבנתי נכון
ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.
קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.
תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.
מזל טוב🎉🎊
תזרוק אתה את השכל מהחלון
ויהיו כאלה שישתמשו בשכל
מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)
ככה הקב"ה ברא בעולמו
למה?
תזרוק ת'שכל ;)
אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.
השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.
גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.
ובנימה אופטימית זו
וכו'
לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.
תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.
בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)
הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!
מזל טוב גדול
שתזכו להקים בית נאמן בישראל
מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה
מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה
בהערכה גדולה!
התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה
ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..
האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..
אז נשארו רק השטויות.
משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...
משהו שולי × 2
אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)
בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁
מזל טוב ענקי!
שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️
איזה טוב ה' ❤️🏠🩷
תודה על השיתוף הכנה
מלמד דברים חשובים..
שתזכו לבנין עדי עד!
הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..
אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)
ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.
איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.
ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.
ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.
שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.
מזל טוב
נשמע ששניכם מיוחדים.
איזה יופי
יש למה שכתבת רוח נעימה.
של יישוב הדעת.
מסדר את הראש
זה יכול לעזור לך הרבה.
האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,
ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק
הרבה אושר ועושר!
לך מתאים לשאר
כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו
ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .
זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .
אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .
ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך
בלי קשר לתוצאה
תודה על השיתוף
קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!
כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.
בהצלחה רבה!!
לדעתכם, האם יש לרמת הצניעות והשמירה של בני הזוג השפעה על איכות הזוגיות שלהם?
היא גזירת מלך.
ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים
לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו
כי זה מעבר למוסר טבעי
לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.
ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]
למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה
אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲
מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל
אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה
שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.
אני ואשתי מגיעים ממקום יחסית פתוח וליברלי והתחלנו לצאת בגיל צעיר
במהלך התקופה הזו הייתי מחמיא לה הרבה (וגם מהצד שלה היא החמיאה)
על דברים פנימיים (חכמה, רגישה, …) אבל גם חיצוניים (למשל יופי, היא באמת יפהפיה)
מה נהוג אצלכם? מה אתם חושבים בנושא?
שאלה יחסית כללית שואל מתוך סקרנות
למי אתה מכוון את השאלה?
לחרדים?
לחרד"לים?
למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?
למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?
(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)
אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה.
משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.
על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.
משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות).
לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא
זה אחרת וזה מקובל.
גם אחרי החתונה ;)
מממ חיצוניות לקראת אירוסין
פנימיות כשהולך טוב
זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו
חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת
האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?
נשמח אם תשתף
לא הבנת את הקונספט של המקום אחי
מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו
היו לי כמה דייטים בחיי עם אנשים שונים -
רובם היו ב"ה נחמדים וטובים. אבל מידי פעם קרה שמי שנפגשתי איתו - נראה שמשהו התפספס מהפן של המודעות לחיצוניות ולגוף. ולי לא היה נעים להגיד שזה (כמובן תלוי כמה הדבר היה קיצוני) היה סיבה מרכזית בשבילי לא לרצות להמשיך.
ותהיתי לעצמי - מי שלא למד את זה בגיל ההתבגרות (ולא ברור לי מי מלמד שם - משפחה? חברים בפנימייה?), מתי משלים את הפער?
לכן חשוב לי להביא את זה כאן - יש אנשים שמוכנים להקים זוגיות ומשפחה, אבל נראה שהם דילגו על שלב בדרך לשם.
לא כולם, לא הרוב, אבל קיים. בעיני, אם יש לכם חבר כזה - זה חסד גדול להאיר לו ולעזור לו בנדון.
זה הטקסט שהתפרסם היום:
בואו נדבר על הפיל שבחדר, או יותר נכון, על הריח שבחדר:
יש איזה קטע במגזר שלנו, נטייה לחשוב שאם אנחנו בחורים עמוקים, רוחניים ומלאים במידות טובות, אז הצד הפיזי ובפרט ההיגיינה הבסיסית , הוא משהו שולי שאפשר להחליק עליו.
ואל תשאלו אותי אם לומדים את הדברים האלו בכיתה י"ב או כמה לומדים ואם בכלל.
וואלה, לא יודע.
העניין הוא שיש בחורים שבטוחים שאם הם סיימו עכשיו מסכת קידושין, הזיעה שלהם מריחה כמו מי ורדים.
אז זהו, שלא.
אבל ממש ממש לא.
לפני שניגש לפרקטיקה, קחו קצת מדע:
מחקרים כבר מזמן מוכיחים שיש קשר אקוטי וקריטי בין חוש הריח לבין תהליך הבחירה הזוגית בין שני המינים.
מדובר במנגנון ביולוגי טהור:
חוש הריח משדר למוח מסרים שקובעים בתוך שניות אם יש כאן פוטנציאל למשיכה או אינסטינקט של בריחה.
אז עם כל הכבוד ללב הטוב שלך ולכוונות הטהורות, אם המעטפת החיצונית לא משדרת ניקיון, הדרך לחופה מתארכת משמעותית:
כדי לעשות לכם סדר, ריכזתי 10 כללי ברזל פשוטים לגבר, רגע לפני שהוא יוצא לדייט:
1.תסתכל במראה.
צעד ראשון ובסיסי.
רגע לפני שאתה טורק את הדלת ויוצא מהבית, פשוט תעיף מבט.
אז מה אתה אומר?
אתה אוהב את מה שאתה רואה?
פחות?
השיער מסודר?
כי זה בערך הדבר הקרוב ביותר למה שהבחורה שאתה הולך להיפגש איתה הולכת לראות.
כן כן, ברור שהיא תראה קודם את הנשמה שלך.
אבל אתה יודע...בכל זאת יש גם את העניין של ההשתדלות והוא מתחיל ממש כאן.
2. איך הריח שלך?
עזוב אותך עכשיו מהדימוי המצחיק של עולם הכלבים, אבל ברצינות... פשוט תיסגר על הריח שלך.
אל תנחש, תבדוק.
תסתכל אם אין לך כתמי זיעה. אמיתי. זה אחד מהדברים הדוחים ביותר שיש.
כלומר גם אם אתה מתכוון להטביע את הבחורה בכתבי הרב שג"ר ולבזוק עליהם קצת הרב זקס מלמעלה, ברגע שהיא תבחין בכתמי הזיעה האלו, הקשב שלה ישאיר לך פתק:
'הלכתי ותיכף אשוב' וכנראה שבזה הרגע הדייט שלכם נגמר באופן רשמי.
כיף הא? אז פשוט, תדאג להימנע מכתמי זיעה.
ואם כבר אתה מרגיש שמתחילים להיווצר לך כאלו תוך כדי דייט כי אתה נכנס פתאום למתח או ווט אבר, תשמור על הידיים שלך לעצמך.
בכלל, תמיד טוב שכל עוד אתה לא בטוח בקריאת המפה ובכוונות שלה, תשמור על הידיים שלך לעצמך.
3. אם יש ספק – אין ספק.
תמיד טוב להשפריץ לתוך הפה משהו שנותן ריח טוב, כולל מסטיק.
בחיים אל תוותרו על מסטיק בדרך לדייט.
זה לא מעניין עכשיו אם זה הולך להיות בטעם מנטה אוכמניות או אפרסק ביישן.
פשוט תהיה במודעות לריח שיוצא לך מהפה. תמיד.
4.שים דיאודורנט.
חובה. קו אדום. אי אפשר לזוז בלי זה.
כיפה יש לך?
גם ציצית?
אחלה.
תכניס גם את הדיאודורנט לסיפור.
5.תחשוב מראש איך אתה הולך להופיע מול הצד השני.
גלינג גילינג.
אנחנו בישראל.
לא שבדיה.
לא קנדה.
ישראל.
ואם חם עכשיו בחוץ אז תביא חולצה נוספת בתיק.
אם אתם הולכים להיפגש בבית קפה, תדאג להגיע קודם:
תיכנס לשירותים.
תחליף חולצה.
תשטוף את מה שאתה צריך לשטוף ותבוא אליה רענן.
6. אל תיצמד ואל תפלוש למרחב הפרטי של הבחורה.
מעבר לסיבות הברורות שבאמת אין צורך להרחיב בהן מטעמים מובנים, יש גם את עניין הריח.
אם אתה לא סגור במאת האחוזים על איך שהבחורה חווה אותך באותו רגע, פשוט תשמור מרחק.
7. עיקרון ההדדיות.
תחשוב שכמו שאתה רוצה שיהיה לך נעים להסתכל עליה, ככה גם תדאג שיהיה לה נעים להסתכל עליך. מאוד פשוט.
אין שום סיבה הגיונית שבעולם שבחורה תשרוף שעה וחצי על הכנה לדייט וברור יגיע אליה היישר מתפילת מנחה בשטיבעלך של איצקוביץ' כי בעצם הדייט הזה מבחינתו הוא על הדרך ובמקום להשקיע קצת בהופעה שלו הוא עסק בבניין עולם.
'בין אדם לחברו' חשוב לא פחות ואם ביאסת וציערת את הבחורה, טוב, אני לא הדובר של אלוהים אבל, כנראה שיסתכלו על הדברים החשובים שעשית בצורה סקפטית יותר במקום בצורה שקיווית שיסתכלו עליהם.
8.מותר לך גם להשקיע בבגדים.
אתה לא חייב להוציא חצי משכורת על מותגים, אבל אם בא לך לעוף, תדע שיש חנויות שמוכרות את המותגים השווים ביותר ('טומי', 'ראלף לורן', 'גאנט', 'אמריקן איגל' ועוד) ממש בזול יחסית.
לא תאמין איך בחירת בגדים נכונה יכולה לשנות את כל הלוק שלך מבחוץ.
9. המסר שמאחורי הלבוש.
תזכור שמעבר להופעה הנעימה, כשבחור מגיע לדייט מושקע, הוא בעצם משדר אמירה ברורה לבחורה:
'השקעתי עבור הדייט הזה! אני יודע שגם את השקעת ואני מעריך את ההשקעה והזמן שלך ולכן גם אני על זה'.
10.זהירות, 'מביכים'.
כשאתה אוכל כל מיני דברים בדייט, תדאג מראש שלא יישארו לך סימנים של 'מביכים' (מביכים למי שחי בלה-לה-לנד ולא ממש יודע, אלו הדברים האלו שנתקעים לכם בין השיניים והם... פשוט מביכים).
קיצר, בחורים!
הגיע הזמן לצאת מהעולמות של האופנים וחיות הקודש ולנחות בעולם הדיאודורנטים והאפטרשייבים.
או אם תרצו לסכם את הכול במשפט אחד:
"ניחוח טוב הוא שפה ללא מילים, העוטפת את הנוכחות בקסם ומדברת ישירות אל הלב."
כן, גם אל הלב של הבחורה שאמורה לשבת הערב, ממש מולך.
(אבינועם הרש, נראה לי שבעקבות הפרסום הזה)
לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?
ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?
למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?
איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏
בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?
הלוואי הייתי שומע את זה אז
