זה לא שהרב קם בבוקר וחשב לעצמו "איזה פסק מעניין נוציא היום?" אלא מישהו שאל / העלה סוגיה והרב התייחס לעניין מזווית הראיה התורנית.

ספציפית לגבי הפסק הזה כנראה שלצערנו זה לא ברור מספיק לאנשים שאסור להסתכן בכבישים אז צריכים כנראה לשמוע רב שיאמר להם שעדיף להם להמשיך לחיות.

לאיזה רמות אנשים מגיעים, ואיזה שאלות מפגרות הם שואלים את הרב [לא מדברת ספציפית על השאלה הזאתי]

הלו??? תחשבו קצת!! בשביל מה בראו לכם שכל???

אני נגד המונח "שאלה מפגרת". בעיניי אין דבר כזה.

סתכל כאן בכמה שרשורים ותראה בדיוק למה אני מתכוונת

בעזה"י

לדוגמא בשאלות של פיקוח נפש  --

כתוב על השואל ועל הרב שנשאל שהם מגונים!!!

יש מצבים שבהם לא אמור להיות ספק לבן אדם -

קודם כל אנחנו צריכים להיות בני אדם

ולבן אדם חייבת להיות דעת!

עוד דוגמא אצל פנחס -

קנאים פוגעים בו,

זו הלכה שלא ניתנת לפסק הדבר צריך לבוא מתוך האדם,

אם האדם שואל כנראה שהוא לא חדור מספיק בדבר,

כנראה שזה לא הוא.

וגם בעניין סירוב פקודה -

יש לי מצפון, אני אדם מה שלא מתאים לערכי אני לא עושה נקודה.

[וממש לא צריך לשאול רב על זה...]

ולפי דעתי האישית ממש - 

הדבר הזה נכון גם לכל דבר בצבא -

גם אם המפקד שלך משפיל אותך או מישהו אחר -

גם בזה אנחנו צריכים להיות אנושיים!

[כמו כל שאר החיילים בצבא...]

אבל הדברים הללו נכונים לא רק במצבי הקצה --

הם נכונים לרוב המצבים שלנו בחיים!

חייבים לחשוב ולעשות על פי זה -

[וזה לא חייבים חיצוני זה משהו פנימי...]

ותמיד אפשר להתייעץ עם הרב בהרבה דברים

אבל אני מדגיש את המילה להתייעץ !!!

בכל דבר שהוא לא הלכה אין לנו שום חובה לקבל את דעת הרב,

לרב אומנם יותר ניסיון חיים משלנו,

אבל אנחנו לא מחוייבים לכלום!

בס"ד

יש הבדל בין מצב של פיקוח נפש מיידי שבמקום לסייע רצים לשאול שאלות, אך כמשהו שרוצים לדעת מותר לשאול גם שאלות על פיקוח נפש. אם זה בשביל היידע, או מצב שאני עלול להימצא בו או סתם רוצה לדעת מה ההלכה אומרת על מצב כזה, גם אם בחיים זה לא יגע  בי.

הגנאי זה כאשר במצב פיקוח נפש הזקוק למעשה מתחילים להתפלסף.

הדוגמא של פנחס ממש לא נכונה, כי ההפך הוא הנכון. משה היה בחלישות הדעת וההלכה נתעלמה ממנו. פנחס רץ והזכיר לו אותה, שכך לימד אותם משה, ואז משה אמר שאם אתה זה שנזכרת בכך, אתה זה שצריך לעשות זאת. (עיין ברש"י שם) 

לגבי סירוב פקודה וכ', ממש מסכימה איתך, דרך ארץ קדמה לתורה. אך האמת היא שכל בילבולי המוח על כך שאסור לסרב פקודה מסיבות כביכול הילכתיות זה קישקוש אחד גדול של אנשים שמשתמשים בידע התורני שלהם כדי לקדם את האידיאולוגיה שלהם. לצה"ל של היום מבחינה הלכתית אין שום תוקף, וכל האומר אחרת מגלה פנים שלא כהלכה. 

ולגבי הסעיף האחרון שציינת מסכימה בהחלט. חוץ מלפסוק רב גם יכול לעשות טובה ולייעץ מנסיון חייו ודעותיו האישיות, אך ברור שאין לזה תוקף הלכתי, ושום רב נורמלי לא ינסה להציג את זה כאילו שיש לזה.

לגבי העניין של ,"להיות אדם"- לשמוע דעת תורה לא מונעת מאף אחד את האדם שבו, ואם יש רבנים שהתייעצות איתם גורמת לתחושה כזאת הבעיה היא ברב, לא בשואל השאלה. מאידך אם יש אנשים שמלחתכילה קשה להם להגיע למקום של תובנות וידיעה פנימית מה נכון, גם בנושאים לא הלכתיים וטב יעשו עם ייתייעצו עם גורם חיצוני בר דעת שמבין בתחום. בקיצור אני לא רואה עניין לתקוף אנשים ששואלים שאלות שאתה אולי יודע את התשובה לבד, כי אם הוא שאל, הוא לא יודע. ומי שלא יודע עדיף שיודה בכך וישאל מאשר שיסתבך ללא צורך. 

מפאת חוסר הרצון (חפרתי מספיק היום) ומצד שני זה נושא מספיק בוער שאסור להתעלם

אנסה לחדד את השאלה עם כיווןן לתשובה

ראשית לחלק בין מי ששואל לבין מי שעונה

אפשר לשאול את הרב אם לפי הרוחניות כדאי רכב ירוק או אדום ? מה יותר זורם לפי היהדות?

אני מניח שהשאלה היא לא על השואל    (נושא אחר מה שואלים את הרב)

אלא מדוע ההלכה צריכה להקיף את כל תחומי החיים ולרדת לפרטי פרטי הדינים?

פעם הכנתי כוס תה לי ולחבר לא דתי (הגדרה עדינה)

כשהוא ראה אותי בודק את העלים של הנענע שיהיו ללא תולעים אמר לי "אל תהפוך את האלוקים שלך לכזה קטן"

מה היית עונה?

lim 10^20/x | x-> inf. = 0

או בעברית - לא משנה מה גודלו של מספר קבוע, אם תשוה אותו לאינסוף הוא מתאפס,

לא משנה אם זה נמלה או גלקסיה שלמה, כך שאם גלקסיה חשובה - גם נמלה תהיה ולהפך.

(אגב, זה מקור הגישה של "עזב אלוהים את הארץ).

או בעברית - הרבה חלקים קטנים מצטרפים למשהו גדול.

פעם כבר כתבו פה איזה דבר תורה, שהרעיון העיקרי שלו היה- המצווה הראשונה בתורה היא 'אל תהיה טמבל'!

אלוקים נתן לך שכל- תשתמש בו!!!

הגמ' שאומרת שאין לנו על מי להשען, מביאה את זה בשביל לומר שהמצב גרוע, זוועה.

כלומר, המצב האידיאלי הוא שאדם נתמך בעצמו, או יותר נכון- עומד בעצמו, ולא ע"י גורמים חיצוניים (אפ' לא הקב"ה!!!)

וזה שאדם לא מפעיל את המוח שלו- זה לא נותן לו נקודות אם בזכות זה הוא יפנה יותר לרב.

זה חשוב לפנות לרב ולהדבק בו- אבל את מה תדביק בו? את החוסר אישיות שלך? את הטפיליות?

צריך לבנות מחשבתית את היחס לרב, למה צריך לשאול, ומה הוא עדיף עליך, וכו' ולא להתבייש לשאול- אבל רק אחרי הפעלת השכל!!!

בנוגע נקודה של המייל- אלוקים הוא לא נטויזן, עלי המשל הזה לא היה עובד.

יש דרכים יותר עמוקות ונכונות להסביר את זה.

האמת, קודם תגדיר מזה אלוקים.

אבל מה הקשר?

"סוגרים את מוחם, סוגדים לרבניהם, מאדירים אותם, מתעצבנים אם מישהו בישוב לא סוגד להם...."

אוף... אני לא מצליח לחשוב על שום תגובה מספיק הולמת, אז אהיה ישיר:

א. (וסליחה על המילה) חארטה.  

ב. הוצאת שם רע.

ג. זלזול מוחלט בציבור גדול, חשוב ומשמעותי.

ד. פגיעה חמורה בכבוד תלמידי חכמים (לצערי מתגובות קודמות שלך נראה שזה לא ממש מפריע לך...)

ה. ציטוט שלא ענית עליו מ'נקדש את שמך..' - "אפשר להבין מה העניין בכל המשפטים הפרובוקטיבים שלך?"

ו. טפשות. למה להגיד דברים כאלה בלי קשר? ועוד דברים כל כך רדודים.. וזה חבל, כי נשמע שיש לך שכל.. אבל אתה פשוט לא יודע איך להשתמש בו...

יש כאן דיון פורה וחשוב על מקומו של הרב בהחלטות יומיומיות (פחות או יותר) של אדם רגיל (קרי- לא רב).

למה להרוס אותו אם צעקות מטופשות, מגעילות, פרובוקטיביות, פוגעניות וחסרות אחריות?! שלא לדבר על חסרות כל קשר/ תועלת לדיון...

אשמח לקבל תשובה.

על סמך שמועות וסיפורים אתה מפיץ שקרים?

זה כבר הורס את מעט היושר האינטלקטואלי שבך.

ציטוט שלך:

"הדפוס שחזר על עצמו שוב ושוב: מי שלא הולך עם הקליקה שמנהיגים מספר תושבים הסוגדים לרב הישוב חוטף וסובל, כמו גם אשתו וילדיו. בחברה, בלימודים, בתעסוקה, בביה"כ, במגורים, במקומו בישוב וכיו"ב. והרבנים? - משיבים בשתיקה לסובב אותם, אם לא בתמיכה."

את מבלבל את השכל ומנסה להסיח את דעתנו מן האמת, במסווה של פגיעה וצער שנגרם לאנשים תמימים ומסכנים ע"י אנשי הישוב המרושעים והרב האדיש.

נחמד.

אבל קשקוש.

אני מכיר עשרות משפחות שמוכנות ללכת באש ובמים אחרי הרב שלהם, ולמרות זאת הם משפחות מדהימות, סובלניות, איכפתיות ובשום פנים לא יעשו שום דבר ממה שתיארת.

אז במחילה מכבודך, תפסיק לנפנף עם המציאות המזוייפת שלך ולטעון שאתה יודע יותר טוב מכולם מה נכון ומה לא.

ואם אתה לא טוען את זה, אז בבקשה תלמד לשתוק.

ואם כבר, מי שמך לדחוף לנו דיבה, לשון הרע, רכילות, שקרים, ודעות אישיות לא עיניניות בתור הודעות תמימות?

נ.ב.

"...אין בכוונתי להתייחס באופן ענייני"- חבל. אני חושב שכל בעלי העיניים והאזניים הערלות היו שמחים לקבל ממך התייחסות עניינית ולא מתלהמת.

לילה טוב.

וסליחה על החפירה הקטנונית- אבל זה בעיני אולי אחד ה-דברים שחשובים לבניית בית בעמ"י

(והקשר לפורום הוא....)

לא כל אחד ואחת יכולים לשבת ללמוד הלכות בעומק שו"ע אחרונים ועוד להבין מה השורה התחתונה לעשות בפועל

אבל כל אחד ואחת יכולים לשבת 5 דק' עם ספר הלכה קצר, נהיר, מוסבר, עם השורה האחרונה- וללמוד ולדעת

ע"ע שש"כ וכדו'

בעזה"י

אני הסוגד הגדול הכורע תמיד ברך שפוף --

מוחה...

כן גם אני גר בהר ברכה ואני גאה בכך

אני שמח שיש לנו רב מדהים שכזה --

שמקדם כל כך את הישוב!

אתה שקרן -

לא כך חינכו אותנו -

לא הרב מלמד ולא הרב זאב - -

בכיוון של אינפי...

כלפי שמייא אין הבדל בין מעשה גדול לקטן

אלא ההבדל הוא רק בעיני הבשר שלנו שאני חושבים שמצוות מסוימות מיותרות.

לגבי תפילה בצד הכביש

אמנם זה הגיוני אבל זו גם הלכה

ולכן שייך שאם רב יראה שזה דבר שאדם דש בעקביו אז שידרוש ברבים לחזק את הדבר

זה קל ונכון להגיד "אנשים אל תהיו טמבלים" "תהיו חושבים"

אבל רב צריך לראות גם מעבר לכך כי מה לעשות יש כאלה שלא יודעים לא להיות כאלה.

רב מחפש לקחת אחריות ולא להטיל אותה על מישהו אחר...

לגבי השואל? שישאל!

א. הוא צריך קשר עם הרב

ב. אם לא יהיה מענה לשאלות סתמיות אז לא יהיה מי שישאל שאלות מהותיות

האנסופיות של הבורא מתבטאת דווקא בזה ששום דבר לא נעלם ממנו. הבורא מקיף את כל ההויה של העולם גם התולעת.

הזילזול בקוטן זאת חולשה אנושית. תשאל את חברך האם צריך להשגיח על אטום. לכאורה זה חלקיק מקרוסקופי חסר משמעות. כולנו יודעים מה מסוגלת לעשות האנרגיה האצורה בו.

יש עוד מה להרחיב בנושא, אך העיקר הוא שהבורא שברא (בין השאר) את התולעת ציווה עליינו לא לאכול אותה. מי שברא את העולם על חלקיקיו הקטנים, עם הדינמיקה המדהימה בתוך כל פרט בבריאה גם בחלקיקים הכי קטנטנים, דורש מאיתנו התנהגות על פי תורה והיא אכן מקיפה את כל החיים, וכל רגע בחיים. לא הכל הלכה, אבל אם הקב"ה משגיח עליינו כל רגע, כדאי להחזיק בתודעה את השאלה "מה ה' רוצה ממני כאן?"-במקום הזה, ברגע הזה, במצב הזה וכ'.

ולא, זה לא קשור לרבנים. התורה היא הרבה מעבר לספר הלכות, ולא התחילה ב"החודש הזה לכם".  

זה אומר שלתורה יש שייכות ומה לומר על כל דבר בחיים

אפשר לחיות מאינסטינקט הישרדותי- ולכן לא לעמוד בצידי דרכים (למשל)

ואפשר לחיות משכליות אידיאלית- עבודת השם- ולכן לא לעמוד הצידי דרכים כדי לקיים מצוות שמירת הגוף (למשל)

חוצמזה שבשאלה הספציפית שציטטת- זה באמת שאלה על תפילה!

מתי מותר לפספס תפילה כי לא היה לך אפשרות להתפלל. האם לעמוד בצד הדרך כן או לא נחשב "אפשרות"?

התשובה היתה- לא. זה מסוכן מידי.

שווה 3 דקות

נושא הפינוי הוא פחות העניין חכו לאמצע פלוס |מנסה לסקרן|

מסתבר שגם מי שיש לו מה להגיד מתוך תורה חושב פעמיים מתי איך ולמי להגיד

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/225938

ששמעתי מהמדריכת כלות שלי לפני החתונה: אישה שאף פעם אין לה שאלות לרב - יש עליה שאלה.

...

אני רואה המון זוגות שכל דבר הכי קטן שואלים רב

בהתחלה זה צבט לי את הלב ואמרתי לבעלי שאולי אנחנו לא בסדר שאנחנו לא שואלים ולא מתייעצים הרבה

עד שהבנתי 

שזוגות שכל היום שואלים רבנים, שוכחים לשבת בערב על כוס קפה ולשאול את עצמם.

ככה גם לקבל תשובות יותר שלמות ויותר מחכימות ומפרות את הזוגיות.

ושנית- שבני תורה באמת לא צריכים את זה, מי שנשואה לכזה לא צריכה את הרב שלו.
הבעל כבר שנים בישיבה, קיבל שכל של תורה הגיע הזמן שהוא 'יפסוק'.

המדריכת כלות אמרה את זה על נושא נורא ספיציפי שאפילו בעל שיודע אסור לו לפסוק לאישתו.

אבל בשגרה היומיומית צריך גם שכל של תורה.

אני מסכימה קצת עם התמיהה של פותח השרשור.

זה כמו שרב יוציא הלכה שחובה לחגור חגורת בטיחות.
אני ממש לא צריכה הלכה ספציפית שתאמר לי דבר כזה, ברגע שמבינים מהשגרה היומיומית שחגורת בטיחות מצילה חיים וברגע שאני מודעת להדרכה החשובה בתורה 'ונשמרתם לנפשותיכם מאוד' אני מבינה שזה חובה.

בדיוק כמו חוקי המדינה, תמרורים, רמזורים אדומים, מעברי חציה.

אני לא צריכה רב שיגיד לי דינא דמלכותא דינא, או שיגיד שזה חובה הלכתית

זה מציל חיים, זה חלק מניהול חבר'ה מסודרת ותקינה, אז זה חובה מבחינתי!

אבל למה בכל זאת רבנים עושים את זה?

כי השכל הישר לא קיים אצל כולם, כמה כאלה חוצים ברמזור אדום בכל זאת?

כמה לא חוגרים חגורת בטיחות? כמה לא מפעילים שיקול דעת נבון ועוצרים בשולי הדרך?

ואז שומעים על עוד אסון...

אז הרבנים תפקידם גם לחנך לחשיבה עצמית אבל גם למנוע אסונות בעיקר כאלה שגרתיות..

ומוסיפה עלייך-

שגם מי שלא למדו שנים בישיבה- "הליכות עולם לו"

בית שבו כל יום כל שבוע לומדים הלכות- ואז יודעים בד"כ את התשובה למה שצריך בהלכה!

(וגם- לא לשתות קפה בערב! תה עדיף.

וזה לא משו שצריך פסיקת הלכה- על אחד יודע שזה מזיק...)

אבל לפחות זה שאלות שנובעות מחשיבה, וגם התשובה עשוייה להיות יותר מנומקת.

שלאחר שנה אחת ששימש ברבנות עיר, ביקש לעזוב.

פנו אליו ראשי הקהילה בתמיהה ושאלו "מדוע?"

ענה להם הרב "כי זו השאלה הראשונה ששאלו אותי כאן".

ישנה מציאות, מציאות משמע מורכבות, מורכבות משמע שאלות נוספות

אם המציאות הייתה כל כך יבשה, אז באמת שזה תמוהה לשאול הרבה

אבל ב"ה, המציאות מורכבת, ומשתנה.. בכיוון טוב... ולכן יש שאלות. וכשיש שאלה מן הראוי לשאול

לא חד משמעי. כי זה לא הלכה. זה הליכות חיים.

לכן זה מורכב ומסובך.

בשביל הלכה לא צריך ללמוד הרבה ולא צריך להתלבט הרבה

או שהזוג למד ויודע או שפותחים ספר ועונים ולעיתים יש גם את הרב אבינר שליט"א.

אבל בשאלות של הליכות חיים

שזוג מחליט איפה לעשות חג, האם לעבור ליד ההורים, (דברים שאני שומעת מחברות שהולכים ומתייעצים)האם לחגור חגורת בטיחות אם הגיע זמן מנחה לרדת מהנתיב או לא.

בשאלות כאלה התשובה היא שכל של תורה.

נכון יש מצבים שזוג מסתבך ממש, או שאפילו זוג לא מוצא פשרה וזה הזמן לפנות לשאלת רב.

אבל צריך לשבת הרבה הרבה לפני לעשות חושבים.

הרב זה המפלט האחרון, בעיני. 

כי קודם כל זה לשבת בנחת עם בעלי ולדעת להבין לבד מה נכון לנו ומה טוב לנו.

ובעיקר לפתח חשיבה עצמית בריאה בראייה של תורה שהבעל בעיקר שוקד עליה כ"כ וממילא מעביר את זה לביתו ולאישתו.

תסתכלי על השאלה כאן

באמת שלא הייתי צריכה לשאול את הרב אם לאפשר לבעלי לסטות מהנתיב כדי להספיק תפילה.

אם זה מקום מסוכן- אז שיפסיד תפילה. פיקוח נפש לא דוחה תפילה.

זה בדיוק כמו שאשאל- האם לעצור בדרך ליישוב ביש"ע כשלידו יש יישובים מסוכנים לתפילה.

זה פשוט שלא.

נכון שזה מציאות מורכבת

כי הגיע זמן תפילה אך מאידך יש את הדאגה לנפש. שזה העיקרון הבסיסי ביותר של תורה.

ובשביל להגיע לתשובה כזאת לא צריך לשאול רב.

(בפעם האחרונה שהתעקשתי שבעלי ישאל רב, זה היה בצום שלא הרגשתי טוב והאם לפתוח ולשתות או לא.
בעלי אמר לי את התשובה בצורה הכי ברורה שיש, אבל התעקשתי שיתקשר לרב.
ובדיעבד היום- זה היה נטו בשביל להרגיש נקיה מצפונית.
וגם הרב עצמו אמר לבעלי, "מה אני צריך להגיד לך שאישתך והעובר יותר חשובים כרגע מהכל".)

א. יש כאן שאלה הלכתית, האם במצב כזה אדם צריך להתפלל בישיבה ברכב, או שלא להתפלל בכלל. (אמנם לא שאלה כל כך קשה, נראה לי שמי שלמד את ההלכות האלה, גם אם רק מספרי הקיצורים למיניהם יוכל לענות).

ב. אנשים יכולים לחשוב שהחשש להיפגע כאן הוא מאוד רחוק, ולא מצדיק לוותר על תפילה.

ג. לפעמים, גם דברים שאמורים להיות ברורים, צריך להגיד ולכתוב,  וגם הרשות לבטיחות בדרכים משקיעה בלפרסם דברים שאנשים אמורים לחשוב עליהם לבד. ("עדיף לאבד רגע בחיים מאשר את החיים ברגע" למשל זה לא חידוש כל כך מרעיש).

ונראה לי שעל כל השאלות בחור בשיעור א' ומטה יכול לענות בקלות...

ובקשר לג'- זה בדיוק התפקיד של הרבנים.

ובקשר לתפקיד שלנו? לדעת לחיות ככה בלי לשאול רבנים ובלי פירסומים של משרד התחבורה.

ולכן מתפללים מנחה לפני שיוצאים לדרך

בהזדמנות הראשונה שיש- כדי לא לפספס אח"כ...

זה כבר ממש פסיקה שנותנים לשיעור ה' ומעלה...

סתם, צודקת בהחלט.

מסכימה שיש גם שכל, ולא סתרתי את זה, אלא כתבתי שיש מקרים שבאמת מוגזם לשאול רב. צודקת..

(האם לחגור חגורת בטיחות, זו באמת שאלה מגוחכת..)

אבל,

אני לא מסכימה בכלל עם זה שרב הוא מפלט אחרון, בעיני לפחות הוא נקודת הפתיחה, הדבר הראשון שממנו אני יונקת ולומדת. ולא להפך- קוראת בספר כלשהו המזדמן ועונה בעצמי לשאלה שרציתי

(אגב יש לזה משמעויות עמוקות הרבה יותר. מי שחושב שרב הוא מפלט אחרון יתגורר, יגדל את ילדיו, הזוגיות שלו תהיה אחרת מאשר זה שרב הוא נקודת הפתיחה בעיניו)

העקרון הוא שאם יש משהו שיש עליו שאלה- צריך לשאול. ואין קשר בכלל למצפון: לא שואלים רב כי חוששים מצפונית. שואלים רב כי יש שאלה... גם אם היא נראית מגוחכת בעינינו, עדיף לשאול ולא לחטוא ומי שמלגלג על שאלות קטנות, אז אולי שיתהה בינו לבין עצמו האם לא קרה לו ששאלה שהייתה נראית כל כך קטנה בעיניו וכך כך ברורה, התבררה כהפך הגמור ומתוך כך יסיק את שצריך להסיק

כך אני רואה את הדברים...

מסיבה אחת- כי אם לעבור דירה או לא. זה אני ובעלי יודעים מה טוב לנו ולא הרב.

ואם לעשות חג אצל ההורים או לא- זה אני ובעלי יודעים ולא הרב.

גם אם אגלה שטעיתי בשאלה מוסרית מסוימת

אני אדע שהרווחתי את החשיבה העצמית, את הנפילה ואת הלמידה.
את השיחה העמוקה והמורכבת עם בעלי, אפילו את המחלוקת איתו וממילא את ההשלמה והאיחוד המשותף.
מתוך כך אני מכירה את עצמי יותר טוב, את בעלי, את הזוגיות שלנו, את הבית שהקמנו.

ולכן כמו שאמרת רק לכיוון השני- אחד שיודע לבוא ולהתייעץ עם הבעל ולפתור איתו את הדברים (בעיקר בעל שהוא בעצמו ת"ח..) ולהגיע להסכמה משותפת ולהכרה משותפת בונה בית אחר לגמרי, מחנך ילדים אחרת לגמרי מאחד שכשיש לו שאלה ישר פונה לרב.

כי שוב זה לא הלכה, זה הליכות.

זה שונה לחלוטין.

לענ"ד זה פשוט עיניין של מנטליות וסגנון ישיבה.

בישיבה של בעלי אם אני אשלח את בעלי לשאול את הרב האם לעבור דירה, 

הוא לא יהיה מוכן לענות. אלא אם כן יש מחלוקת בין בני הזוג.

ואילו בישיבות אחרות (ספרדיות חרדיות וכו') הרב ממהר לפסוק לזוג.(מתוך גדולתו כמובן...)
ואני ממש חווה את זה עכשיו עם חברה שמתלבטים אם לעשות חג אצל ההורים, אם לעבור דירה ועוד מלא שאלות שכאלה ופשוט שוכחים לשבת רגע ולחשוב מה טוב לה ולבעלה, ישר 'טוב יאלה לך תשאל את הרב'.

פספוס גדול בעיני...

ציטוט שלך- "גם אם אגלה שטעיתי בשאלה מוסרית מסוימת

אני אדע שהרווחתי את החשיבה העצמית, את הנפילה ואת הלמידה.
את השיחה העמוקה והמורכבת עם בעלי, אפילו את המחלוקת איתו וממילא את ההשלמה והאיחוד המשותף.
מתוך כך אני מכירה את עצמי יותר טוב, את בעלי, את הזוגיות שלנו, את הבית שהקמנו.

ולכן כמו שאמרת רק לכיוון השני- אחד שיודע לבוא ולהתייעץ עם הבעל ולפתור איתו את הדברים (בעיקר בעל שהוא בעצמו ת"ח..) ולהגיע להסכמה משותפת ולהכרה משותפת בונה בית אחר לגמרי, מחנך ילדים אחרת לגמרי מאחד שכשיש לו שאלה ישר פונה לרב."

מה שהצגת כאן זה רגש. זו לא הלכה. את בעצם טוענת שמי שיש לו שאלה ופותר אותה בעצמו ומעדיף לא להוועץ עם רב- הוא נוהג נכון. תמהני.. כך צריך לבנות בית? אני זו שמחליטה דברים? אני פוסקת הלכות? ובלבד שארוויח את הנפילה... ? מתנצלת. אני מעדיפה להרוויח דברים אחרים.. 

אגב שאלה של איפה לעשות חג לא תמיד היא שאלה שטחית. אין לדעת.. לפעמים יש בעיות כשרות נניח, אצל אחד הצדדים ואז נכנסת ההלכה. התורה היא תורת חיים, מחלחלת לכל תחומי החיים שלנו.. 

שאלות תמהניות כמו האם לחגור חגורה, באמת לא שייכות. אבל שוב, אני מדברת על הרעיון הכללי.. ומעודדת להתייעץ עם רבנים, להדבק בהם, ללכת בדרכם. לשאול ולשאול ולשאול

זה לא עיניין של הלכה, זה עיניין של הליכות חיים.

ובעיניין כזה אני חושבת שכן כדאי להרוויח נפילה וממילא תקומה מחדש.

הקב"ה ברא מוח לבני אדם, לא רק לרב שלהם.

לפעמים אני נדהם על אנשים שלמדו שנים בישיבה ולא מעיזים לקבל החלטות הלכתיות בזוטי דברים. מה שווה כל מה שלמדתם?

‫"עשה לך רב"

מאת הרב אליקים לבנון ['טל שמים' מס' 70, אייר-סיון תש"ע]

"יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב וקנה לך חבר וכו' (אבות א,ו).

‫זכורני, כאשר הייתי בחור צעיר בישיבת מרכז הרב (לפני מלחמת ששת הימים) היינו קבוצת בחורים שהיו שואלים את מו"ר הרב צבי ‫יהודה זצ"ל שאלות רבות.

בחור אחד התרעם על כך ושאל: מדוע צריך כל דבר לשאול את הרב. האם תשאלו אותו גם אם להחליף ‫גרביים?! השיב לו אחד הר"מים בשלוה:

באופן עקרוני, טוב היה ‫לשאול אותו גם על החלפת גרביים, ובודאי היה מוסיף עוד זווית ‫של שיקול דעת. אך מאחר ומדובר בזוטות, אין להטריח רב על כך.

‫האמנם, ראוי לשאול רב על כל פרט מחיינו?*

‫פנים רבות יש לדברי חכמים "עשה לך רב". ככלל, כל אחד מאיתנו חייב לדעת שהוא אינו חי לבדו בעולם.

חופשי הוא לקבל כל החלטה ‫שירצה, אך אם הוא חפץ לקבל החלטה נכונה, נכון וראוי לראות מה אומר על כך רב, מתוך קביעותו בתורה, מתוך הכרת נתיבות ‫החיים, עצתו של רב עשויה לפתוח אופק חדש, שלא נתנו דעתנו עליו קודם לכן.

לדוגמא, אם רצוננו להכנס להשקעה כלכלית, חובה ‫להתייעץ עם כלכלן, אך טוב להתייעץ גם עם רב, שבידו להצביע

‫על נקודות שכלכלן אינו שם לב אליהם.

ודאי הדבר כאשר עוסקים ‫בדיני ממונות, ויש חשיבות רבה לבדוק האם העיסקה עומדת ‫בקריטריונים הלכתיים.

‫

אך בנוסף לזה, גם בנקודות שאין להן נגיעה הלכתית, יש מקום להתייעצות עם תלמיד חכם.

יש לזכור, שפסיקה הלכתית עבורנו, היא מחייבת. לעומת ייעוץ בעניינים אחרים, שם אין לנו חובה לפעול כהנחייתו של הרב.

במסכת ברכות (ג, מסופר שחכמי ישראל היו ‫נכנסים לדוד המלך, וקובלים בפניו על מצב כלכלי דחוק.

דוד היה ‫מפנה אותם לראשי הצבא כדי שיצאו ויפשטו על אוצרותיהם של ‫השכנים מסביב.

טרם יציאה לקרב היו פונים לסנהדרין ו"נוטלים ‫מהם רשות כדי שיתפללו עליהם" (רש"י שם).

‫

ליווי תורני בדרכי החיים טומן בחובו ברכה רבה בכל אשר נפנה.

*ההדגשה שלי.

אבל מצד אחר יש לאנשים צורך להתקרב לתורה, ולהתחזק בה, והדרך בה יוכלו לעשות זאת היא ע"י רב שהם הולכים לפיו

אני ממש לא מסכימה עם זה שיש כאלה ששואלים על כל "פיפס" נחשבים כפחותים, או ככאלה שמבינים פחות.

להפך!

אנשים חכמים הם אנשים שירצו להדבק ברבנים ובתורה ולכן ישאלו גם אם זו שאלה שבעיננו נראית כ"פיפס"..

באם אנו לא יודעים תשובה לגבי משהו, עדיף לשאול על כך מאשר להנהיג דרך לעצמו ולחטוא במשהו שהיה נראה בעיננו בהתחלה כ(כמה מפתיע) רק "פיפס"

יש מקומות שבהם זה מוגזם. אין ספק. אבל ככלל- העניין של לשאול רבנים חשוב ומבורך.

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות