מבחינתי זה דבר שמגלים מתישהו בפגישות

היא כנראה ממש סתומה

בטח תצאי איתו  למה לפסול את הבן אדם בגלל שאין לו רשיון זה כמן שאתם הבנות יודעת לפסול בחור שלא עשה צבא 

בחור שלא תרם למדינה, בחור שנשאר בבית שלו בזמן שכל החברים שלו ירקו בוץ ודם

כדי להגן עליו, הוא בהחלט בחור שהגיוני לפסול.

הבהרה- הכוונה כאן היא לא לאלה שדוחים צבא\ לא עושים בגלל שהם יושבים ולומדים תורה

אלא לאלה שפשוט משתמטים בלי סיבה מוצדקת!!!!

ולא על השאלה אם הוא בחר לשבת בישיבה במקום ללכת לצבא.

זה לא קשור למה שממלא את זמנו במקום הצבא.

מי שפוסלת בחור כי הוא לא עשה צבא מתוך אידאל- זה מאוד הגיוני.

זה כמו תכונה בנפש, שפשוט לא מתאימה. מה לעשות..

לא יכול להיות שהוא חושב שזה לא נכון?

כלומר משהו שבאיזה שהוא מקום מובנה.

מי שלא מתגייס מתוך אידיאל, לרוב לא יתאים למישהי "ממלכתית".

הובנתי?

אני הייתי משייכת לזה גם כמה תכונות/ מידות מסויימות, אבל עזוב..

את רצינית?

רשיון היום זה נורמה. ואם מישהו לא הוציא יכול להיות שזה מעיד על אופי מסויים

לשים לב אליה.

נכון - לתייג אנשים זה לא יפה, וצריך להימנע מכך, אבל כל העולם עובד על תיוגים, ולמה?

כי יש דברים שיש להם משמעות שאסור להתעלם ממנה.

אם מישהו לא התגייס לצבא, זה יכול להעיד על אופי מסוים או על בעיה רגשית-נפשית, הסתגלותית או בעיה רפואית שמונעת ממנו לשרת.

אם למישהו אין פסיכומטרי או הוא לא לומד כלום בגיל 25, זה גם יכול להעיד על אופי מסוים, או על קשיי למידה (שהוא רוצה ללמוד, אך אינו מסוגל).

רישיון היום זה חובה לחיים, אי אפשר להסתדר טוב בלעדיו (ומכאן גם רכב זה חשוב, וזוגות שמתחתנים צעירים ללא גרוש על הנשמה, מרגישים את זה אח"כ בחיים טוב טוב). ומי שלא מצליח להוציא רישיון למרות ניסיונות רבים, זה מעיד על בעיה. או רגשית או קושי למידה/הפרעת קשב, שאלה בעיות שמפריעות בחיים הרבה מעבר לנהיגה.

אז מה??? אז הוא בטוח לא בעלה? כל אדם הוא בעל כישרונות וחולשות. אין מושלם. לחלק מהחולשות אין שמות מוגדרים ב"נורמה" ולחלק יש שמות מפוצצים כמו "קשב וריכוז" 2 מילים שמקטלגות בן אדם ולעיתים שורפות אותו מבחינת הסיכוי שלו למשהו בחיים.

ואם הבעל לא יהיה עם רשיון ואישתו תהיה, והוא ישלים אותה במשהו שבו היא חסרה? אז מה?

בדיוק כעת סיימתי שיחה עם בחור שבגלל הקיטלוג הזה + חוסר רשיון נהיגה לא מתחתן.

בחור מקסים. ראוי לכך שיאהבו אותו עם מתנותיו וחולשותיו ממש כמו כל אחד ואחת כאן ובכלל.

לגבי ההשלכות של קשב וריכוז על ההתנהלות היומיומית א. לא תמיד זה כך, רק בחלק מהמיקרים.

ב. אם יודעים זה חלק מהפיתרון ויש כלים לסייע.

ג. אין בן זוג שאיתו לא יהיה בקשר, תהליך למידה ועבודה. אם אין בעיות קשב וריכוז יש דברים אחרים. כל אחד טוב בתחומים מסויימים, חזק בביצוע מטלות מסוימות, ופחות טוב באחרות.

אגב, קשב וריכוז מפריע לאדם להביא את עצמו במקסימום, אבל כשמוצאים איתו את הדרכים לנטרל או למזער את ההפרעות, מתגלה פעמים רבות שכשהוא במקסימום שלו, הוא עולה על אנשים ללא הבעיה הזו, בחוכמה, בהייקיו ובעוד...

זה אולי קשור לזמן וכסף..

חשוב מאוד! 'עשירות שבהן מה היו אומרות...'

יכול להיות שהוא חסך כסף במיוחד בשביל הרשיון.

לבית ולמשפחה.

וברצינות - אני לא מאמינה שאדם ידחה לימודי נהיגה (דבר סופר חשוב!) בגלל מצוקה כספית לגיל כזה מאוחר, ואם כן, אז באמת הבעיה הכלכלית שלו קשה, או שהוא פשוט קמצן (על עצמו).

בד"כ הסיבה לא כלכלית, אלא אחרת.

לכי תדעי..

למשל כי להורים שלו אין רכב, ואין לו הזדמנות לנהוג. (במיוחד שאדם שלמד נהיגה ולא נהג מאז כמה שנים עשוי לשכוח). זה לא חייב להיות שלדברים חשובים ודחופים אין לו כסף.

בדיוק בגלל זה הוצאתי רשיון לפני כמה חודשים, הרבה אחרי שלחברות שלי נגמר ה"נהג חדש"...

זה יכול לנבוע מהרבה סיבות:

* לא מצא זמן

* לא היה לו כסף

* עבר חוויה לא נעימה בכבישים

* סדר העדיפויות שלו קצת שונה

וכו וכו'.

ברור שזה הרבה יותר נוח כשכבר יש רשיון, אבל פרופורציות. זה לא כ-זה נורא להיות בלי רשיון.

לא קרה כלום אם הוא לא ילך אחר הנורמה.

מקס' תסעו בטרפמים/ אוטובוסים.. (:

מה איתך אבל גם אני ועוד הרבה חברה אצלנו בישיבה לא הוציאו רשיון לפני החתונה וגם הרבה זמן אחרי החתונה(ואנחנו לא חרדים)לדעתי זה כלום לא אומר.

אם זה מפריע אז לא.

אם זה לא מפריע אז כן.

(הודעתי מראש שזו סתם תשובה)

אני ציני כמובן...

תעשו טובה לעצמכם, בחורים ובחורות כאחד, ותחפשו מי מתאים לכם.

ועם מי טוב לכם להיות, ותפסיקו לחפש סיבות לפסול.

היא פסילה של כל מה שלא מתאים..

חיפוש בינארי מניח שאתה עובר על כל הערכים...

אני מקווה שאתה לא הולך לעבור על כל הנשים בעולם כדי להתחתן

הוא מניח שאתה עובר על עד log2 N.

אבל הוא מניח שהן ממויינות...

בחייאת אתם מחפשים שותף לנישואין!

לא מנכ"ל ולא שליח-פיצה!

אם זהו הקריטריון לבחירת החצי השני - אדם שאיתו את הולכת לבנות את ביתך

אז בעיני - זו היא רדידות לשמה מצידך

בנות - אם אתן שואלות שאלות כאלה - אל תתפלאו למה יש בדורינו אנו כ"כ הרבה בנות רווקות בגיל מתקדם.

(בתור בן - צר לי שנשאלה שאלה מסוג זה)

"הייתן יוצאות עם מישהו בלי רגל?"  (ח"ו)

(ואני מכיר בנות שהיו יוצאות עם מישהו בלי רגל ח"ו, לא אליכם)

וואו פשוט אין לי מילים.

נראה לי עדיף לך לחכות זמן מה לפני שאת מתחילה לצאת עם מישהו (בלי לפגוע בך חלילה, זו דאגה כנה לשניכם).

זה לא נשמע לי כמו שאלה שאדם בוגר ישאל. תחשבי על זה.

(אגב, לי אין רשיון מפאת סיבות כאלה ואחרות. יתוקן בקרוב בע"ה. וב"ה עוד לא נתקלתי במשהי שאפילו שקלה לפסול אותי על כך שאין לי רשיון, ואילו הייתי נתקל - לא הייתי מעוניין בקשר איתה)

ב"ה

כן, נראה לי שכן.

שב"ש

מעולה שלא יהיה לו רישיון ואני כל הזמן ינהג  <צ>

השגת רישיון זה עניין של שנה. במקרה הגרוע אפשר להסתדר גם בלעדיו. מקצוע מפרנס הוא קריטריון הרבה יותר חשוב.

זה ממש לא משנה לי אם יש לו רישיון או לא..השאלה ברצינות?

וגם אם הוא אוכל בשר

לרוב לא תענה על הסקר.

ותהפוך עצמה למטומטמת.

ולא נראה לי שאני עומד לעשות בזמן הקרוב (אולי כן) כי אני רוצה לעשות בארה"ב ולחסוך את כל הכאב ראש של השיעורים

לחברה שלי עשו בעיות עם זה.

חבר שלי עשה את ככה אין מלווה

רישיון בארה"ב ולהגיע עם זה לארץ. הלוואי שזה היה אפשרי. זה היה מציל אותי מהטירוף של כל לימודי הנהיגה שהופך את חיי לסיוט. הייתי מוציאה שם רישיון ברגע, אבל אי אפשר. 

רק אזרח ארה"ב יכול להוציא שם רישיון ולהגיע איתו לבחינות בארץ. כאן צריך לעבור טסט. יש שני טסטים בסך הכול, ואם לא עברת, אתה צריך ללמוד כאן מההתחלה 28 שיעורים.

מי שיש לו אזרחות ישראלית, חייב ללמוד כאן ואין קיצורי דרך.

הלוואי שזה היה כל כך פשוט.

ומי שלא מצליח להוציא - אני אומרת בצער, אבל אומרת - אולי כדאי שלא יוציא. הוא רק מסכן את עצמו ואת סביבתו, וגם בטוח יש לו בעיה כל שהיא, כי מי שאין לו בעיות מצליח מתישהו לעבור טסט (לא אמרתי ראשון, אבל מצליח בסוף).

אני לא יודעת בת כמה את, אבל בואי נניח שהבחור עבר גיל 22. אם אין לו רישיון, זו לא סיבה לפסול, אבל צריך לחשוב על כמה נקודות חשובות.

היום רישיון זה "מאסט", כלומר, קשה מאוד להסתדר בחיים מבלי יכולת לנהוג. איך תצאו לטיולים? איך תסעו לעבודה? (לא תמיד אפשר באוטובוסים), איך תסיעו את הילד לגן? איך תסעו לבת מצווה של דודה חמדה?

נכון - יכול להיות שלך יש רישיון ורמת נהיגה גבוהה ביותר ובכך תוכלי להחליף אותו בנהיגה, ולנהוג לכל מקום בארץ. עדיין זה קשה - ולהיות נשואים במצב שרק אחד מבני הזוג יכול לנהוג זה לא קל. כמובן, אם גם את אינך יודעת לנהוג, אתם בבעיה. לא אמרתי שצריך לפסול, כי אחרי הכול לכולנו יש חסרונות, אבל צריך לחשוב על המשמעות ועל ההשלכות ולא להגיד אח"כ - לא ידעתי, לא חשבתי.

דבר נוסף - שימי לב שכמעט כל האנשים בגיל הזה - יש להם רישיון, ומי שאין לו - זה יכול להדליק נורה אדומה. בואי אני אספר לך סיפור. אני בת 25 ואין לי רישיון. לכ-ל הכיתה שלי ללא יוצאת מן הכלל, יש רישיון כבר מזמן. ולמה אין לי? כי אני לא רוצה? שטויות. אני חולמת על זה בלילות. כל כך רוצה, אבל - אני לא מצליחה להוציא! תיאוריה עברתי פעם ראשונה ובלי אף טעות!, אבל מעשי - עשיתי ים של שיעורים, שילמתי הון עתק של כסף למורים, ואני לא מגיעה לרמת נהיגה שמאפשרת לי לגשת לטסט ולעבור. יש לי עוד רגע ממש תואר שני!!! (ואני אוסיף בחוסר ענווה בוטה "בהצטיינות יתרה"), אבל אין לי רישיון. תביני שאנשים שאין להם רישיון בגיל שלי - זה כמעט בטוח שהם ניסו ללא הצלחה וזה כמעט בטוח מעיד על בעיה כל שהיא. אצלי לדוגמה זה לקויות למידה. הקושי לא משפיע עליי רק בנהיגה, אלא יש לו כל מיני השלכות בחיים.

בקיצור - תבדקי למה אין לו רישיון - זה לא פרט שולי בכלל. וגם תחשבי אם את יכולה להסתדר עם הקושי שכרוך בכך שלא תהיו ניידים כל כך בקלות.

א. אני מסכימה איתך שרשיון זה דבר חשוב, אבל זה בעיקר עניין של מנטליות.

אני מכירה כמה וכמה משפחות שרק אחד מבני הזוג נוהג,

וכמה וכמה משפחות שבכלל אין להם אוטו. ביג דיל. מסתדרים..

לא על זה פוסלים.

ב. הבאת את הדוגמה שלך, שבגלל לקויות למידה את מתקשה להשיג טסט- אז מה??!

מה זה אומר עלייך? (אלא אם כן מדובר בלקויות למידה חמורות ביותר, שלא יאפשרו ללמוד בכלל, אז להשיג טסט ק"ו?)

קצת פרופורציות..

ואסיים בברכת "שאלו יהיו צרותינו".

כשרצינו להגיע למקום כלשהו (לרוב לבד), עשינו את זה בתחבורה ציבורית, ומגיל מאוד צעיר. אני זוכר את ימי ההולדת המושקעים כשכל ההורים הגיעו לקחת את הילדים שלהם, ואותי מישהו ליווה לתחנת האוטובוס עם הוראות לעלות רק על קו 7 (שנגמר בתחנה המרכזית, ליד מקום מגורי הוריי).

לא היה נדיר במיוחד לראות משפחה עם שישה ילדים עולה על האוטובוס בדרך לאיזה יעד (ואלמלא צורך של "צעיר ושרוט" - הצלם בחתונה, הייתי מגיע לחתונה של עצמי באוטובוס, כמו אחיי ואחיותיי).

אז לא היה רכב. אז מה ?

מצד שני, הורי גרים ליד התחנה המרכזית של פתח תקווה, מה שאיפשר גמישות יחסית ביחס למקומות אחרים.

____________________________________________

הקטע המעניין: אמא שלי בתהליכי לימוד נהיגה. ליבה אומר לה שהילדים שלה הולכים לגור בכל מיני חורים והיא רוצה לבקר אותם.

זה קריטריון? אני מרוצה מאד מכך שלנכד שלי לא בא ללמוד נהיגה! יש דברים חשובים יותר בחיים, מאשר להתמודד עם כל מיני רוצחים פוטנציאליים על הכבישים. היום לימוד נהיגה מחויב האיניות, אז, מי שמצפצף, סימן שיש לו אופי ייחודי חיובי. לעיתים לימוד הנהיגה המוקדם הולך יחד עם חולצות מותג ועם כיפה בגודל של גרוש. מעניין מה חז"לינו היו אומרים על קריטריון כזה. בושה וחרפה!

מי שללא רשיון, ללא טלפון, ללא כרטיס אשראי, יש בזה איזה ניתוק מחיי היום יום, כאילו עצמאי בשטח, וזהו נתון מעניין (לדעתי לא לטובה). יש דברים בימינו, שהם כבר מינימום לחיים. לא להיות "אין", אלא להיות.

ואני מאוד מקווה שהנכד שלך חוצה כביש, בזהירות (על אף הרוצחים שבכבישים), ולכן גם ינהג בזהירות.

מה זה השאלה הזאת?

אם הוא עבר רק טסט שלישי היתם יוצאים איתו?

בנים אם היא הייתה עוברת רק ברבעי הייתם יוצאים???

מה זה השאלה הזאת?

אם מישהי שואלת את זה ברצינות (ולא בגלל שהיא שמעה עליו שהוא "רחפן" לגמרי, וזה מוסיף לה לחשש, שמא מסיבה זו גם הענין הזה.. אלא סתם כי היא חושבת אם "שווה" לצאת עם מישהו בלי רישיון נהיגה..) -

זאת אומרת, מבלבלת בין חיפוש המהות שיש בחיפוש בעל, לענין שולי וטכני כזה, אז היא צריכה לעבוד קודם על עצמה ומושגיה.

ואז, אולי השאלה הנכונה היא: האם בחור (גם עם "רישיון"...) היה יוצא עם בחורה שהוא יודע שאחד ה"שיקולים" שלה לכדאיות, זה אם יש לו רישיון...

מחילה אבל אני ל אמבין את השאלה הבאמת ילדותית הזו.

מה את מתחתנת עם רכב? עם נהג? אם שאיפת חייך שבעלך יהיה נהג אוטובוס או מונית אז אל תצאי איתו....

לפעמים אנחנו נאחזים ונתפסים בדברים כל כך קטנונים ושולים והופכים אותם לדברים ממש גדולים ומשמעותים וחבל כי ככה אנחנו מפסידים אנשים גדולים וטובים שמשום מה לא הוציאו רישיון, לא שירתו בחי"ר, לא עשו בנג'י בנפאל, לא מנגנים על גיטרה ולא עוד מליון דברים שהם באמת שולים וקטנים.

תעשי את החשבון שלך מהם התכונות שבאמת חשובות לך בבעלך (רגוע, לא כעסן, עניו, לא קמצן וכו') תבררי מה היראת שמים שלו ואם העולם הרוחני שלו מתאים לשלך, ואם שתי אלו חלים תפגשי וחפשי את הצלע השלישית של חיבור רגשי שנבנה מפגישה לפגישה ואם כל זה מתרחש אז שיהיה במזל"ט - רק אל תשכחי לעדכן...

וכל שאר הדברים הקטנים תעשי טובה לעצמך ותשאירי אותם בצד - הם באמת לא חשובים כל כך.

גילוי נאות - אני התחתנתי בגיל 23 עם אשתי שהיתה בת 25 היא עם רישיון 7 שנים ואני בלי.

כי כשאני למדתי בישיבה השתדלתי ללמוד ולא לטייל ולעשות עוד מליון דברים אחרים כמו חברים שלי. אז מי יותר רציני אני או הם?

ואגב הערה קטנה לסיום - אחד הדברים שאשתי הכי מצטערת עליהם היום זה שעשיתי רישיון... לפעמים עדיף גבר שיושב ליידך בשקט מאשר בעל שאוחז בהגה וחובט אותך בחודש תשיעי על החגורת בטיחות בכל סיבוב...

אז תקחי גם את זה לצומת ליבך.

מישהו/שהי כתב שאלה מוקרצת, סתם בשביל לראות את חכמי הפורום מתפלפלים בשאלה.

אותי זה לא הצחיק.

בעזהי"ת.

כי התמנים לא נוהגים

והם נשואים?

(אתה לא צריך לענות לי אני יודע את התשובה)

לי עצמי אין רשיון ואני יודעת שזה נובע מחלקים באישיות שלי שאני מאד לא גאה בהם. עצלנות, דחיה, חוסר אחריות.

זה לא שכבנאדם אני רק עצלנית ודוחה וחסרת אחריות, ויש פעמים שאני אחראית וחרוצה וזריזה, אבל ברור לי שהעובדה שבגילי עוד אין לי רשיון היא חיסרון, ולא רק בגלל העובדה היבשה שכרגע אני לא יכולה לנהוג אלא בעיקר בגלל הגורם שלה.

אני מכיר מספר בחורי ישיבות שעשו רשיון עמוק בתוך הישיבה. אישיותם - לעילא ולעילא.

אם הבנתי נכון:

הם פשוט ישבו ולמדו. הלימוד היווה אצלם את מרכז העניינים, ומבחינה נפשית הם העדיפו

לדחות את לימוד הנהיגה - שאכן מסיט את תשומת הלב - לזמנים יותר נוחים. יתכן שכאשר

הם נפגשים - למשל - אז הסוגיא הזו גם כן עולה, ומתחילים לעבוד בכיוון של רשיון.

זו דוגמא מני רבות למה שמאפיין לדעתי אדם שהיו לו סיבות לגיטימיות (ואפילו סטנדרטיות)

לדחיית העניין של רשיון. באופן כללי ברור שזה גם תלוי של נורמות חברתיות משתנות.

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז