נכון שאינך אמורה לספוג סיפורים שלא נעימים לאוזנך, ואת יכולה לבקש ממנה לעדן אותם בשבילך. אך בעיקרון, אל תנסי להטיף לה, אלא תני לה את מה שהיא מבקשת-הקשבה ושיתוף.
אל תתערבי בויכוחים שאת אינך צד בהם. אל תהרסי את מה שאת עבורה..
א. הבדלה ברורה בין האדם לדרך. להבהיר לעצמך שוב ושוב מה הלא בסדר עד גועל, בדברים שהיא אומרת - ועם זה לאהוב אותה לא בגלל דרכה כעת אלא בגלל שהיא אדם מישראל והיא אחותך.
ב. "אוזן קשבת" זה לתמיכה, לקשיים.. מותר לך להגיד על דברים מסויימים: אני אוהבת אותך ואני מכבדת אותך - אבל גם את תכבדי אותי. דברים מהסוג הזה והזה, אני לא רוצה לשמוע.. אוזן קשבת זה לא פח זבל...
ג. לא להתערב בינה לבין האח. זה חלק מהנורמליות, שיקוף של המציאות. מותר לה להרגיש את אי השביעות רצון.
ד. להבין שיתכן מאד שזה זמני. גם ההתרסות הן לעיתים חלק מתחושת אי ביטחון פנימי במעשיה. להיות אַת ולשדר אחווה. זו גם יכולה להיות הדלת חזרה.
ה. להתפלל עליה ולרחם עליה. גם לאחים הקטנים אפשר להגיד שיש לה טעות גדולה, ואנחנו מקווים שתחזור בתשובה ומתפללים בשבילה. אבל אנחנו רואים גם איזה דברים טובים יש לה בתור אחותינו ואוהבים אותה. אני מקוה שיש לה מספיק שכל לא לקלקל אותם.
לדון לכף זכות כמה שיותר זה יעזור לך להכיל אותה ורבי נחמן אומר שזה יכול להעלות אותה למעלה (תורה רפ"ב?)
כאן מתחיל החלק הקשה...
ללמד זכות גם על ההורים בדיוק בנקודות החיכוך שלפני שניה הזדהית איתה. זה חלק ממערך ההגנה האישי שלך
בנוסף תלמדי לעצמך איזה ספר מוסר שמתאים לך כדי להיות בעצמך במציאות מתמדת של תשובה
מסתבר שה' רקם את הניסיון הזה בדיוק במידה שלך ולא לחינם את שומעת את הדברים שהיא אומרת
אל תתוכחי איתה בעינייני אמונה
אל תחפשי נקודות חיכוך כי כבר יש מספיק
מה שכן
תחפשי כמה שיותר נקודות שיחה משותפות לכן עם בסיס רחב של הסכמה
כנראה לא בגדים...
משפחה (מורחבת)
טיולים
כיוונים בחיים בענייני מקצוע וכו...
אחרי זמן מסוים ש"תקני את האמון שלה" תוכלי לבקש ממנה שלא לדבר לידך על xyz דברים שגם ככה אנחנו לא מסכימות אז למה לפתוח כל פעם מחדש.... סיגריות בחורים (פשוט כי לא נעים לי לשמוע את זה זה קשה לי כי אני מנסה לחיות בעולם אחר)
לאחים הקטנים קשה ליעץ בלי להכיר ממש את המציאות בבית
לאח מהישיבה אפשר לשוחח איתו על דרכי התנהגות מולה
אפשר גם להסביר לו שהקטנים מרגישים מתח בבית בעקבות הוויכוחים וכו...
אם הוא לא משתף פעולה אז לדרוש ממנו שלא יפעל מהבטן אלא יתיעץ עם רב מהישיבה בתקווה שממנו הוא יקבל הדרכה אוהבת...
חשוב לא לשדר "אנחנו אוהבים אותך ומחכים ליום שתחזרי בתשובה" אלא "אוהבים אותך כי את אחותנו"
יש לי שאלה\ דיון- אחת התגובות שקיבלתי נשלחה אלי בש"א ואמרו בה-
"לדעתי, (ואני לא מדבר על המקרה הספציפי הזה כי אני לא מכיר אבל בכללי) בציבור הדתי לאומי יש הרבה דתל״שים דוקא בגלל.. עודף הבנה.
ראית פעם, בעלון או בשיעור וכו ביקורת על הדתל"שים? על ההתנהגות?בד"כ אין, אלא יש אהבה והבנה ללא גבולות, ומצד שני ביקורת, לעתים חריפה, על ההורים ומערכת החינוך יש ויש. ואומרים שבעצם הם האשמים במצב הזה. (או לחילופין שזה נובע דוקא מזה שלנער/ה יש ׳נשמה גדולה׳ וכל מיני דברים בסגנון.)
אני מכיר חבר'ה שמחשיבים את עצמם טובים מבחינה דתית ובכלל, ודוקא לאחר כל מה שפירטתי, מגיעים להתדרדרות רוחנית רק בגלל זה שלא רק שמשדרים שאין פה שום בעיה ושהנער תמיד צודק ושתמיד מבינים אותו -ולא משנה כלום- אלא שלפעמים נדמה שמי שלא ׳נפל׳ וכדו׳, הוא לא רגיל ולא בסדר. (ואני מכירה חברה שנפלו בדיוק בגלל זה.)
כמובן שאני לא בעד לבוא נגד, והכל צריך להיות בנועם ובאהבה, אבל מצד שני לדעת מה מוביל למצבים הללו. אם זה כ״כ בסדר ולגיטימי, אז אפשר פשוט להשאיר את המצב על כנו, וזהו, לא? והאמת, אצל הרבה היום זה מה שקורה, הם מקבלים את הדתל"שים באהבה, והדבר היחיד שמפריע להם הוא החיכוכים שיש לפעמים - שתמיד מובילים למסקנה דומה, שצריך להתגמש ולבוא לקראת, כי אם לא אז הבחור/ה יעזוב ויתרחק יותר."
האמת, שאני מאוד הזדהתי עם כמה נקודות מדבריו.
---ובהקשר הזה, היה קטע שמישהי כתבה לא מזמן ב׳עולם קטן׳ וממש התחברתי אליו, הרגשתי שהיא מדברת מפי.
היא סיפרה שכבר מהגן ועד לגיל התיכון, תמיד היא היתה ׳ילדה טובה ירושלים׳ כהגדרתה, אבל, אולי דוקא בגלל זה, המערכת בכלל לא התייחסה אליה, פשוט לקחו אותה כמובנת מאליה והיחס, תשומת לב, והאהבה נשארו לאלה שזורקים. ואחת המסקנות מזה היא שכדי להיות נאהב וכדי שיבינו אותך וייתיחסו אליך, אתה צריך ׳לזרוק׳ כל מיני דברים, ואז אולי זה יקרה, למרות שמקובל לחשוב ההיפך.
גם הנקודה שמי שלא נפל הוא ה'מוזר' מאוד מתחברת לי (לא שלא נפלתי, אבל בגבולות הסבירים) כי אחותי משדרת כאילו היא הספיקה יותר ממני ואני 'ביזבזתי' את זמני באולפנא (משפטים כדוגמאת-'תיראי מה זה אני צעירה ממך בX שנים וכבר הספקתי לעשות...") כמובן שאני יודעת שזה לא נכון ושעל 'הֶספק' כזה הייתי בהחלט מוותרת, אבל יש תחושה כזו באויר- עוד תראי שהיא תחזור היא תהייה וואו, ואת, טוב נו גם עוד אישה צדיקה בעמ"י זה חשוב. (לא מזלזלת אבל הבנתם את הרעיון)
דבר נוסף זה היחס של המערכת (בעיקר החינוך) אבל את זה אני לא אפתח כי יש לי גליונות לכתוב על זה וחבל עליכם...
ואם מישהי "מתפארת" בהם, אפשר בהחלט לומר לה שכאשר אדם מגיע בנוי למה שצריך - אז זה אמיתי וקיים. וכשמגיע בוסרי ובהפקרות, בסופו של דבר ביזבז את כחותיו וכבר לא יוכל לבנותם ברעננות ורצינות כשיגיע זמנם באמת.
וכבר כתבתי לעיל שיש לחלק בין היחס לאדם לבין היחס למעשים.
התקוה היא שהיחס האוהב למרות זאת, על אף שהאדם מרגיש שדרכו כלל אינה מקובלת, ובצירוף ההקרנה של ההליכה בדרך ה'' (ולא צריך להתרשם מה"התרברבויות". ריקנות אחת גדולה), יגרמו עם הזמן לחזרה אמיתית. ובוודאי מי שמתמידה בדרך טובה גדולה לאין ערוך. וזה לא שכ"כ היא תהיה "וואו".. אין מה להתקנא בכוויות שמביאים כשחוזרים מדרך כזו, ובזמן הממושך שלוקח למחוק - אם - את סימניה... (את זה יודעים אנשים כאלה מבפנים).
והכי חשוב זה שאת שלמה עם עצמך ושה' אוהב אותך - יותר מתשומת הלב מסביב.. אם כי נכון שחשוב מאד, בצד קירוב המתרחקים, להראות את עומק האהבה לעולים בדרך ישרה ואמיתית מעיקרה. אך האמת היא שהשמחה הפנימית כשהולכים בדרך שיש בה אידיאל וערך וטוב - גדולה לאין ערוך מכל "שמחה" ומחמאה חיצונית.
ומי שלא נפל הוא לא "מוזר" כמובן - רחמנא ליצלן ממחשבה ככזו - הוא פשוט נורמלי; ולא כדאי לשפוט הכל לפי מבט של רגע. עוד שנים מועטות - עם בנין בית - את תודי על כל שניה שלא נפלת במשהו... כמה צרות חוסך מאיתו אדם כזה לקומת הבסיס. כמה אנרגיה הוא יכול להפנות להוספת טוב, במקום להתמודדות עם כל מיני הבל וזבל שכבר הספיק לצבור...
בדיוק על זה חשבתי - עודף הבנה ואהבה, שכנראהאנונימי (פותח)
דווקא משדרים לנער/ה, שלא מתייחסים אליו ברצינות, הוא עוד יחזור, כמאמר השיר על עוזב קיבוץ. אולי היא דווקא כן רוצה שיתווכחו אתה, כי היא לגמרי לא שלמה עם דרכה? אולי היא מברברת על החיים המתוקים, כי הם ממש לא מספקים אותה והיא, בעצם, מנסה לשכנע את עצמה שהכל טוב ונעים וסבבה? ואולי היא פשוט זועקת לעזרה?
אפשר, אולי, לומר לה - למה את מספרת לי את כל זה, את יודעת שזה לא עושה עלי שום רושם, ואפילו מגעיל אותי.
את לא בן-אדם, שיש להתחשב בו? ואולי בגלל שאינך מראה חוסר שביעות רצון, היא מזלזלת בך? הכל אפשרי. ובלי הצגות אהבה. יש לשער שאת אוהבת את אחותך, היא אחותך, וההידרדרות שלה, מכאיבה לך. אז, תהיי טבעית, תאהבי בלי הפגנות אהבה. סתם, יחסי שתי אחיות.
אתם יודעים, אחרי המלחמה הייתה קבוצה של הרבה אנשים, נייעבך, ששרדו מהמלחמה. היה בית בוורשא ומאה אנשים גרו בו. נייעבך, אנשים שבורים. שבורים כמו הכותל השבור. חג הסוכות הגיע, ועשרים מהאנשים היו מאוד דתיים וחיפשו סוכה. זה היה מאוד מסוכן מאותה תקופה מיד אחרי המלחמה להסתובב בפולין, בגלל שהפולנים עדיין ניסו להרוג את כל היהודים. אחד מהיהודים החסידיים מצד סוכה ישנה. היו בה עדיין קישוטים וסכך. בלילה הם ארגנו קצת אוכל, ועשרים אנשים יוצאים. זה מאוד מסוכן. והאנשים הלא דתיים אמרו להם: אל תסכנו את החיים שלכם. והם אמרו: אנחנו הולכים. היה יהודי אחד "לא דתי" שהתחיל לקלל אותם כמו משוגע ואמר להם את כל המילים הכי גסות, ואמר להם: כולכם מזוייפים. אתם חושבים שאתם הולכים לשם בגלל שאתם דתיים? אתם הולכים לשם בשביל לחפש זהב מתחת לסוכה. אני יודע למה אתם הולכים לשם. הוא קילל וקילל וזה כבר היה מוגזם. והם הלכו. כל לילה הם הלכו וכל לילה האנשים אמרו להם לא ללכת והאדם הזה היה מקלל. בלילה האחרון של סוכות, בהושענא רבא, האדם הזה קילל כל כך שהיה ברור שמשהו מכאיב לו. פתאום חסיד גור, בדקה האחרונה התחיל לשמוע. הוא הלך אליו. שם את הידיים שלו סביבו, ואמר: "אתה כועס שלא הזמנו אתכם לבוא איתנו?" געוואלד, איך שהוא התחיל לבכות... הוא אמר: איך יכולתם ללכת בלעדי? איך יכולתם ללכת בלעדי? כולנו היינו באושוויץ ביחד והצלחנו לשרוד. ועכשיו בא חג הסוכות ואתם הולכים בלעדי?"
אני לא בא לרמוז שזה מה שאחותך צריכה שתגידי לה, אך בכל זאת נראה לי שיש מה לכולנו ללמוד מהסיפור הזה.
ובאשר לנטייה שלך לשפוט אותה, הייתי ממליץ לקרוא את הקטע הבא:
כתב רבי יהודה, תלמיד הגאון מוילנא זצ"ל:
ומפני שאינו מלאכה קלה להוציא שנאת הבריות מלב האדם כי היא הפינה הגדולה אצל היצר לעקור את האדם, בגלל כן באתי להקל מעליך-
העלה על דעתך-
מפני מה אתה שונא את חברך?
מפני שאינו מקפיד על המצוות לעשותן ואינו עוסק בהן? לא תהיה לו רודף יותר מהקב"ה שזעמו רגע (ברכות ז ע"א ועוד), ואתה למה תתרגז עליו בכל עת יותר ממנו יתברך? הרי לא עמלת בו ולא גידלת אותו.
ואם תשנא אותו בשביל שעבר עבירות- הרי האדם נידון בראש השנה בבית דין של מעלה (ראש השנה יח ע"א), ואתה למה תדון אותו בכל יום ובכל עת ובכל שעה? ובאמת מי שמך לדיין עליו לשפוט במעשיו?
ואם קנאת האמת בוערת בך- הרי הזהירו חז"ל (פרקי אבות א, ו) "הוי דן את כל האדם לכף זכות" ולמה תהיה בין המחייבים ולא בין המזכים? והרי אמרו חז"ל (שם ב, ד): "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו", פירוש, למדרגתו. אם הוא פחות ממך אז הרי לפניך ששכלו אינו כמו שלך. ואם חכם הוא ממך, הרי אמרו חז"ל (סוכה נב ע"א) "כל הגדול מחברו- יצרו גדול ממנו". ועוד אמרו חז"ל (שם) "הניח יצר הרע את כל האומות ואינו מתגרה אלא בישראל ובתלמידי חכמים יותר מכולם". ואם עני הוא יותר ממך, הרי אמרו חז"ל (עירובין מא ע"ב) שהעניות מעבירה את האדם על דעת קונו. ואם עשיר הוא, הרי אמרו שנסיון העושר גדול מנסיון העניות (עיין משלי ל, ט. אגרת הרמב"ן. אורחות צדיקים, שער הענווה "שאלו אחד מן החסידים").
ואם על כל פנים יצר הרע מפתה אותך לשנוא, אזי למה אם כן לא תשנא את עצמך על מה שעברת על דברי התורה, בפרט על הכתוב (ויקרא יט, יז) "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ"!
יישר כח על הסיפור והמובאה. היא דווקא לא נטתה לשפוטד.
אותה. אדרבה, נוהגת בה קירבה.
היחס הוא למעשיה/דיבוריה, וגם איך שהיא לא תזיק למשפחה הקרובה. ואיך לא להיות מוכרחת להאזין לדברים שאינם ראויים. כמו כן, הצורך בחיזוק לעצמה מול ההתגרות המטופשת מצד האחות.
דברי איתה, תאמרי לה שזה חשוב לך ותקבעו ביחד כללים איך החג נראה - על מה מדברים ועל מה לא, ובעיר - באיזה אופן מדברים (בנחת... )
(לדעתי כדאי גם לדבר עם האחים שלך. אולי אפשר גם עם כולם ביחד?)
תשתדלי להגיע עם הרבה אנרגיות - גם פיזיות!! (קרי לישון לפני..)
להשקיע בחג הזה - דווקא אולי במיוחד בהגשה ובאוכל, שיהיה כיף וטעים
וגם במה שמדברים מסביב לשולחן - גם בקטגוריית "דבר תורה" (שרצוי להרחיב אותה מעט) ניתן בהחלט להכניס דברים שגם היא תוכל להסכים איתם ולא להתווכח (אולי בנושאי בין אדם לחברו??)
האמת שתחילת שנה זה אחלה זמן לתאום ציפיות משפחתי
דברים נחמדים שאפשר לעשות:
בשולחן החג כל אחד אומר למישהו תודה על משהו (באופן כללי)
או תודה על שהכין משהו לחג
או מחמאה
או "למדתי ממך מ.."
וכל הווריאציות של זה
אפשר לומר ביחד מה יהיה טוב השנה - כמשפחה וכפרטים
אפשר לשחק יחד - יש 3 ימים!!
אפשר לשיר גם שירים "חילוניים" (שנה הלכה שנה באה, שנים עשר ירחים-בתשרי נתן הדקל... וכל מיני כאלו )
מתך גישה ומחשבה שהיא סה"כ קת מסכנה, שלא מוצאת את דרכה.
זה עשוי לעזור לך להקשיב לה יותר טוב, להבין אותה, ולקבל את ההתרסות שלה מתוך עליונות ולא מתוך התגוננות.
לאחרים הקטנים את יכולנ לומר שהיא מבולבלת (זה מה שהיא, ככל הנראה) או לספר בפשטות את האמת. כמובן שהכי נכון זה להשאיר את המשימה הספיצפית הזאת להורים, הם האחראים על החנוך והגידול של אחייך ואחותייך הקטנים
זה משחק קופסה. יש כרטיסים ועליהם מילים או מושגים, ומתחת לכל מושג רשימת מילים קשורה. למשל:
ראש השנהעופרת יצוקה
שופר מבצע
תפוח חנוכה
דבש צבא
רימון ביאליק
תשליך עזה
כל אחד בתורו לוקח כרטיס. עליו לתאר את המושג בלי להשתמש במילים שברשימה. קשה ומצחיק מאוד. יש גרסת ילדים וגרסת מבוגרים. חפשי בחנויות צעצועים. אני מצאתי בתחנה מרכזית ירושלים. דרך זה אפשר להגיע לזה שלא על כל דבר חייבים לדבר. תלוי מתי ועם מי. את לא צריכה להגיד לה את זה במפורש. פשוט שחקו, תצחקו, תעבירו ת'זמן בחיובי ותתפללי שבתת מודע המסר יעבור.
אני חושבת שכשאנשים נפגשים עם האמת, קשה להם להתכחש לה.
אבל, לפעמים האמת כ"כ מסוונרת עד שמעדיפים לעצום את העיניים. או ללכת אחריה בעיניים עצומות, מבלי להבין..
לעומת זאת, אם היא תגיע ללב השומע בצורה נעימה,היא גם תחדור פנימה. ואז ההליכה אחריה תהיה מתוך ידיעה, הבנה.
מה המשמעות של הדברים הללו? שלאמת קשה להתכחש. העניין הוא שלפעמים היא נשמעת קשה, או מגיעה ללב השומע בצורה שלא מתאימה לאישיותו וכך פוגעת בסיכויים שיחזיק בה. לעומת זאת- אם היא מגיעה בדרך הנכונה, לרוב- קשה להתכחש לה..
לכן, את צריכה להיות לאחותך לאוזן קשבת, לעבוד על מידותך אם קשה לך לשמוע את התרסותיה ובמקביל- למצוא תשובות שתוכלי להשיב לה. צריך להלך, בעדינות, על החבל הדק בין אהבה לבין אמירת האמת כפי שהיא...
ואפשר לעשות את זה.
בחורה רגישה שכמוך ששואלת שאלה כזו מתוך דאגה ואכפתיות בוודאי תמצא את הדרך .
בהצלחה!!
אם תצטרכי עזרה, מוזמנת לשוחח..
ללמוד אתאנונימי (פותח)
מאמר "הדור" [ומפרשיו , כולל "הסנגוריה במשנת הרב קוק"] הנדפס בספר עקבי הצאן.
יש שם גישה עקרונית ברורה - שנוטים לשכוח אותה ביום יום או ליישם אותה רק על שמוצניקים....
ובעקבות הגישה גם המישור הפרקטי יזרום לך בע"ה
שנה טובה!
דבריך נגעו לליבי ולהלן הצעתי כדתל"שאנונימי (פותח)
עליך להזכיר לאחותך כי בבחירתה באורח חיים חופשי , היא בחרה גם בכללים כיצד חיים ורוצים לחיות אנשים שלא בדעתה. תציעי לה להגיע עימכם להסכמה של חיים על פי כלל ליברלי עקרוני "איש באמונתו/אי אמונתו יחייה."
תבהירי לה כי דוקא בחירתה באורח חיים חופשי מחייב אותה לגלות אורך רוח וסובלנות לדעות אחרות.
תעקצי אותה כי אם לא תנהג כך הרי היא נשארה דתית והחליפה דת אמונית בדת חילונית.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.
איך לא נותנים לקשר בשלב של לפני הצעה בכלל להעיק?אונמר
שואלת בשביל זוג אחר. (אני נשואה ולא עברתי שלב של קשר ודייטים)
הם בקשר כבר חודשיים. שמחים ואוהבים מאד.
אממה?
הוא בצבא, יוצא סופש פעם בשבועיים.
יוצא שהקשר מורכב הרבה על הטלפון.
בנוסף, עד שהוא כן יוצא יש מלא מימד של התשה. גם פיזית אחרי כל השבועיים בצבא,
וגם נפשית אחרי שבועיים שמדברים ומחכים ויוצא שהדייט מלא פעמים דיי נפול.
גם בשבועיים שהקשר הוא יותר טלפוני, יש מלא שעולים דברים שפחות כיפיים,
כמו התלבטויות ומחשבות על האם נכון ומה נכון, והכל הם משתפים אחד את השני / שניה,
מה שבסופו של יום יוצר שהרבה מהקשר מורכב על פתרון בעיות או מחשבה על מה נכון.
יש להם ציפיה שדברים יהיו יותר חביבים ונחמדים ושמחים,
אבל הם לא מצליחים לייצר את זה.
הם לא מתקדמים להצעה ולהתארס, כי הם כן רוצים להישאר בקשר להמשיך להכיר ולהבין יותר.
אבל איך נשארים בשלב כזה שאין בו ביטחון בקשר?
איך מייצרים את זה שהקשר יהיה מלא בטוב ולא מלא בחוסר ביטחון של זה ש'עדיין לא התארסנו אז מי אמר שזה יהיה זה בטוח'?
אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.
חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.
קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.
חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.
וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.
לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.
ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.
ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.
יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.
לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.
התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.
היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.
לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!
המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.
בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.
לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.
כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.
מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.
ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.
שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..
אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.
הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..
אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.
תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.
גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.
ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.
מתברר שהוא הולך להצביע למפלגה שונה ממה שאתם מתכננים להצביע.
180 מעלות מכם.
וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו.
שדרכו היא הדרך הכי טובה, ושלכם זה דרך לא טובה.
א. האם הייתם מנסים לשכנע אותו לשנות את עמדתו?
ב. האם זה ישפיע על הצורה שבה אתה תופס את האדם השני?
ג. האם זה ישפיע על הקשר שלכם?
ד. האם זה מידע שהייתם רוצים לדעת מראש? (האם זה היה משפיע על ההחלטה שלכם אם להסכים לצאת עם האדם הזה מלכתחילה)?
ה. נניח שהיינו מחליפים את הפער - מפער פוליטי לפער אחר, עם איזה פערים הייתם מסוגלים לכבד את דרכו של האחר - בלי להסכים ובלי לרצות לשכנע - ובכל זאת למשיך לראות בו פוטנציאל להקמת בית משותף?
א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא
ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני
ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף
ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה
ה. תלוי באיזה תחום:
פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.
כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי
פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.
פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד
הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.
נניח שמדובר בקונסטלציה הפוליטית הנוכחיתshaulreznik
והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).
האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.
א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.
ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.
ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.
אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.
הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.
במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.
יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.
דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.
ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!
ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...
ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו
ג. כן
ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי
ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי
לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן
כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה
אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.
פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.
והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.
האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?
מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?
איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?
האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?
האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?
מה שאני מנסה להגיד -
בכל קשר יהיו פערים.
כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.
הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.
זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית
מי שהפוכה ממני ב180 מעלות לא יכולה להיות שותפה שליאביעד מילוא
מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות
אז זהו, אצל רבים דעה פוליטית לא עומדת במרכז הערכיםadvfb
אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.
הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.
גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.
לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.
מאפליקציות היכרויות לא כי זה שוק בשר, אלא כי זה ליטרלי חוסם אתכם. כנ"ל לגבי שדכנים לא להסתמך עליהם באופן גורף.
העניין בדברים האלה ועכשיו אני שם דגש בעיקר על האפליקציות, זה שזה ממלא לך וי במשבצת של ההשתדלות בנושא של החיפושים.
אבל זו סתם אשליה, כשתחליטו להיות יותר אותנטים החיים פשוט מעצמם יזמנו לכם הזדמנויות היכרות. אל תחסמו את עצמכם (מכוון בעיקר אליכם גברים כי אנחנו אלה שאמורים ליזום)
נ.ב אני עדיין לא נשוי חחחח אז ווטף מי ישמע מי אתה יאללה יאללה
במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.
סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.
מה שמעולה בשליש גן עדן זה שהם הוסיפו אפשרות לחיפושקעלעברימבאר
מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.
וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.
לכתוב מילות מפתח.
נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.
אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.
אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.
אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.
אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.
כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.
והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).
בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.
כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.
)
