בע"ה

כדי להדגיש נקודה. זה רלוונטי גם לגבי כל ההפגנות תחת הכותרות השוליות, לגבי קריאות אינסוף לתג מחיר, ובכלל- לגבי ניתוב לא נכון של כוחות שמופיעים בעקבות ארוע קשה כפינוי.

זו לא ביקורת, זו הבְנייה.

ממוען לתושבי מגרון, כי זה נשלח אליהם, אבל לפעמים גם אנחנו צריכים להזכיר זאת לעצמנו.

תושבי מגרון היקרים,

כואבים אנו איתכם את חורבנם של שלוש הבתים. כואבים עם המשפחות את אובדן קורת גגם, אובדן מעוזם, את כאב ילדיהם שחוו חוויה איומה ופגשו ברשע פנים אל פנים. כואבים עם הישוב את החלל שנוצר בשורת הבתים ואת החלל שהיה מלא בשמחת הפיתוח בבנייה של בתי הקבע, כואבים אנו את תחושת הטימיון אליו ירדו הכוחות, הכספים, האמונות והתקוות, כואבים עמכם שזרעתם בדמעה והנה, בטרם עת, בדמעה גם קצרתם.

אין דרך לתאר את החוסר שנוצר, עם כל וסט שחור מדוגל, עם כל מכה של שופל, בשיטתיות קרירה- קירות הבית וקירות הלב מתמוטטים להם. החלונות מתנפצים ומתערבבים עם החלומות שהתנפצו גם כן. רִיק מופיע בכל. מהיכן מתחילים לאסוף את השברים? היסודות הרי חרבו, כיצד נשקם את הבנין?

לצערנו, אנו, תושבי חוות גלעד, למודי ניסיון במקרים שכאלה. רק לפני חצי שנה באישון ליל, בדממת מוות, פרצו אל החווה מאות לבושי שחורים מלווים בכלי משחית ובמשימה לאומית מדרגה ראשונה- חורבן. והנה, אתם הייתם באותו הסרט.

הארץ הזו, האדמה הזו היא של בנין. תמו ימי הכיבוש הזר. שבנו אליך, ארץ ישראל, אמא אדמה. שבנו לגאול אותך ולהיגאל בך, להחיותך ולהתחיות בך. אנחנו שייכים לחיים, למרחב, לפריחה והארה. ערמת חורבות, זעקות שבר, דממת מוות- אינם שייכים לנו, איננו משתייכים בהם. אנו נוטעים ובונים, אנו מביטים קדימה וגבוה.

אחים יקרים, כאבכם הוא גדול ומובן. במישור הפרטי של התושבים, המשפחות, השכנים והישוב.

אך למעשה, הכאב הוא עמוק הרבה יותר. במישור הכללי, יד הורמה על ארץ ישראל. שירת הגאולה זייפה לרגע, מעדנו מעט בדרך העולה בית א-ל, הסתבכנו בחבלי המשיח.

אך כעומק הכאב, כך בע"ה גודל הנחמה.

הרימו את המבט, תושבי מגרון. איננו באים לדון את חברינו, אבל אנחנו מחכים. מחכים לשמוע עוצמות של אמונה שירימו קומה בשיח הנמוך והחרב, אנחנו מחכים לשמוע אמירה גאולית, קריאה של התחדשות של גאווה והתקדמות.

איפה אתם, תושבי מגרון? איפה הקריאה שלכם? אתם אנשים תורה, אנשי אמונה, רצוא ושוב מתוך בית מדרש חי ושוקק. ובכן, האומה צמאה לשמוע דברים גדולים, הרשע, על גבכם, צייר בצורה ברורה למדי את קריאת הכיוון שלו, והיכן קריאת הכיוון שלכם?

שבוע עבר מאז הפינוי ומה אנו שומעים? כעס שהילדים ראו הכל, ושהמפקדים שיקרו ושאף אחד לא תיאם איתנו את האירוע. ולהבא? יש לנו מהלכים משפטיים מחוכמים לקראת הפינוי של הישוב כולו עוד חצי שנה.

מגרון! עימדו על שלכם! הניפו דגל בגאון, קיראו בעוז קריאה גאולית! הטראומה של הילדים והמפקדים ששיקרו זה נורא, אבל לא זה העיקר! הרימו את המבט, ניתנה לכם במה- תרוממו את האומה. אל תתרימו אותנו לטיטולים, תתרימו אותנו לבניית שלוש שכונות חדשות במגרון- אחת כנגד כל בית שחרב.

איספו את השברים, בנו בנין מאיר יותר, אמוני יותר ושלם יותר. זו אחריותכם הכללית, ואין לנו ספק- זה לחלוטין בכוחכם.

ובע"ה בבניין שלם ננוחם,

משפחת

בציפיית הישועה.

ובקשר לחתימתך...

זה משנה מי זרק את האבנים? כי עכשיו פתחו אחלה פאב כשר בת"א (ריש לקיש) אומנם הוא חלבי, אבל המחירים בו סבירים לחלוטין...

אף פעם לא חשבתי שיהודים לא נוסעים משם.

אשמח למידע

אחרי החתימה - גלנט בשיא החוצפה סירב לבצע את מה שנחתם, בטענות שאי אפשר לפגוע בשיקול הדעת של המפקד והושגה פשרה שאם הפינוי משיקולים בטחוניים - זה נשאר בסמכות אלוף הפיקוד. לכן בצו ההרס של בית ענות, הוא כתב את הטענה האבסורדית ש: "המקום פוגע בשלום תושבי האזור".

אם כל הטפשים בהתיישבות האידיאולוגית שמצביעים ליכוד, היו מצביעים לצה"ד, היתה ממשלת ימין בראשות נתניהו אותו דבר- אבל ההתישבות היתה באמת בידי סמוטריץ'.

לכתובת: chalaphagvaot@gmail.com

והעשבים גדלים. זה אחד הדברים היפים בחורף.

אפילו הטחב הירוק שגדל בין המדרכות אחרי הגשמים יפה בחורף.  (אגב רואים שהנבטים בתמונה העליונה הם דו פסיגיים)