חשבתי אולי תוכלו לעזור לי..אנונימי (פותח)

 

אני בת 22 למדתי עד היום במקומות תורנים מאד ונפרדים לגמרי ואיך להגיד לא יצא לי להכיר את ה"יצור "הזה שנקרא בן..

"הבעיה" שלי היה שב"ה רוב חברותי כבר התחתנו ועברו לשלב הבא..ולאני עוד תקועה  הרבה מאחור לי יש ממש קושי בלהחליט שאני רוצה להיכנס לזה..,זה לא שאני לא רוצה להתחתן-ההפך-אני מאד רוצה..אבל פשוט בלי כל הקטע הזה של הדיטיים...ב,ה יש לי יחסית הרבה הצעות אך לרובם המוחלט אני לא מצליחה להגיד כן..,כל אחד אני מורחת בתרוץ אחר פשוט ..עד יום היו מעט שהצליחו לשכנע אותי-אבל גם אז הרגשתי שאני לא פתוחה לזה,כל פעם שהבחור אמר שכיף לו או משו בסגנון זה גרם לי להרגיש "מה הוא חושב לעצמו.."וובעקבות זה אמרתי לא..
ו
 

אשמח לדעתאם יש רעיון איך אני אעזור לעצמי להפתח ולהתחיל לרצות....

 

תודה רבה-אוריה

זה מרגיש שאת רוצה להתחתן בגלל החברות ולא בגלל עצמךדני-יהונתן

אין טעם לדחוק בעצמך בצורה מלאכותית. כשזה יבוא זה יבוא.

לי זה ממש לא נשמע כך.איל ב.

לדעתי לא צריך להמנע מלהתחיל, אבל לאט, בלי לחץ.

לדני, האם אתה מכיר אותה?! מדוע דווקא הסיבה הזו?!עדינה
לדני: הרב שמחה כהן שליט"א אומר שהפחד מנישואים הואעדינה

הוא דבר נפוץ ולכן רבים לפני החלטה ששכלית ורגשית היא טובה ומתאימה ולכאורה "יש להם סיבות"(ברור שגם כל מקרה לגופו אך זה נפוץ.פתאום הם דואגים וחוששים אפילו בשמחת הארוסים עולה מחשבה: אולי זה לא הזיווג?! אע"פ שבחנו היטב שכלית ורגשית ובררו כמובן והכל..)מקבלי ם"רגליים קרות" ולא מפני שאינם רוצים להינשא וכו' אלא חשש טבעי בגלל הרגשת אחריות בריאה. מדוע שהיא תדחה? זה טבעי שמרגישים חשש מהאחריות זה לא אומר שלא מוכנים לנישואין.

לדני, היא אמרה בפרוש שהיא רוצה מאוד. חשש לא נובע דעדינה

לא נובע דווקא מחוסר רצון. שוב, כדאי לכם להאזין לרב שמחה כהן. הוא משהו משהו. וכמובן ,כל מומחה בתחום..שאתם מכירים

"להתחיל לרצות"כתמר יפרח

יקרה, בכלל לא פשוט להתחיל ככה משום מקום להיפתח לאנשים שעד לפני לא הרבה זמן חונכת לסלוד מהם קמעא.

 אנא, האמיני כי זה יאפשרי,ושרבים וטובים עשו זאת לפנייך.

 

איך? לכוון.  מה המטרה של כל הלצאת הזה? להכיר מישהו שמתאים לך ומוצא חן בעינייך ולהפך ו.. להתחתן! נכון שה"דרך" לא תמיד נעימה, לעיתים מביכה, ופעמים אפילו פוגעת באחד הצדדים, אך ישנה תכלית! גם אם בהתחלה לא יהיה הכי טבעי מצידך להיפתח/לקבל את העובדה שהבחור מעוניין, לאט לאט זה יהפוך יותר ויותר נחמד ומקובל ונהדר!

 

ברכה והצלחה!

חבל שאין מקום בו דתיות צעירות יכולות להכיר בטבעיותהרבי מיאוטו

בנים


כלומר ללא דייטים








אולי שיעורי תורה או כאלה ?

זה הדבר האחרון שיפתורצחינא מיא

את ה"בעיה" המתוארת לעיל. בלי להתייחס לשאלה האם זו תופעה חיובית או שלילית,

המציאות היא שבחברות בהן ההכרות בין המינים היא יותר מוקדמת ונרחבת, דווקא גיל

הנישואין עולה. כמדומני.

באמת חבל שאין מקומות כאלואנונימי (פותח)


ברוכים הבאים לאוניברסיטאות!מחפש את האור..

וכשאני אומר אוניברסיטאות, אני מתכוון בעיקר לאוניברסיטת בר  אילן, מעוז הדתיים. אני אישית מכיר זוגות שהתחתנו ככה, דרך לימוד באותו שיעור (טפו טפו טפו...קורץ) - זה בערך המקום היחיד בו בנים ובנות יכולים להיפגש בטבעיות, למעט כמובן מקומות עבודה, למי שיצא כבר לחיים בעולם הגדול...

 

וחבר'ה - צריך להודות שהמציאות היא אכן שבנים ובנות דתיים נורמטיביים גדלים בנפרד במשך רוב החיים שלהם עד גיל מאוחר יחסית, למעט בני עקיבא (ויישובים, שבהם המצב יכול להיות שונה בתחלית...( - אבל אין זה אומר שזה לא הדרך הרצויה. הרי זה הדבר הכי בריא לנפש האדם, כן, גם בגיל 20, עדיף לא לחיות בחברה מעורבת כל כך...

 

 

לא חושבת שכדאי להגיד ככה בצורה מוחלטת.ניל"ס

נכון שאפשר להפגש ככה בצורה די טבעית, וגם אני מכירה זוגות שהתחתנו ככה, אבל יכולים לצאת מזה גם דברים פחות נעימים (ולצערי אני מדברת מניסיון. וכן, אני לומדת במכללה מעורבת.)

 

אז אולי "ברוכים הבאים לאוניברסיטאות", אבל בעירבון מוגבל, וצריך להיות עירני וזהיר בכל מקום, במקום מעורב על אחת כמה וכמה.

וזה היה הפסקה השנייה שלי...מחפש את האור..

את הפסקה הראשונה כתבתי כדי לענות על הטענה שאין מקומות שבהם בנים ובנות אמורים להיפגש (אגב, דיברתי במיוחד על בר אילן, ששם המצב פחות נורא באופן טבעי בגלל היותה פחות או יותר מזוהה עם הציבור הדתי...)

 

ואת הפסקה השנייה כתבתי כדי להדגיש שעדיין אינני חושב שזה צריך להיות כאידיאל, אלא דווקא המציאות הקיימת היום שבנים ובנות גדלים בנפרד, זה מה שההלכה מחייבת, וזה מה שעדיף...

צודק. =) אבל בכ"ז חשתי צורך להדגיש את העניין...ניל"ס
ל"מחפש": אך לא כולם יכירו "ספונטנית"לא מפני שעדינה

שזה שלילי דווקא (תלוי באופן )אלא כי זה לא נפוץ.. עובדה שרבים וטובים נישאים וחיים באושר בלי קשר להכרות ספונטנית.. ויש מספיק זוגות.. נכון?! שחיו בחברה נפרדת וטוב שכך..

נכון מאוד. עייני בפסקא השנייה שלי...מחפש את האור..
ל"רבי": גם לי בתחילה היה קשה לשוחח מאווד אבלעדינה

אבל התגובה שלך כלליתבעוד שהמקרה הזה לא שכיח. אז מדוע "להקים מקום להכרות טבעית".רובן נפגשות ונישאות והכל בסדר, ובגיל צעיר..

ברוכה הבאה לפורוםמאמע צאדיקה

להתחיל להכיר שבנים הם לא רק יצורים- אלא גם בני אדם...

 

 

לענ"ד זה לא כ"כ קשור ישירות לאיפה שהתחנכת..ד.

אולי ההיפך.

 

עובדה שרוב חברותייך התחתנו - יש להניח חברות מאותו חינוך.  ובהרבה מקומות שמתחנכים כמותך - דווקא מתחתנים מוקדם וזה יוצא מעולה ונקי מסיבוכים. יתכן שיש פה משהו עקיף, שאת צריכה לברר לעצמך:

 

כמו שאמרת, היית רוצה לדלג על ה"פגישות". זה די מובן. את התחנכת, בצדק, להרגיש שקשר בין איש לאשה זה מצוין כשנשואים, וממילא את יותר חשה נקודות של בעייתיות במה שלפני כן.

 

אבל הדרך עוברת דרך היכרות, בצורה הנכונה, מקודם - כדי לוודא שאכן זה המתאים ליעד של הנישואין.

 

על כן את צריכה, לדעתי, להיות "מוכוונת מטרה". להתבונן היטב בכך שאת רוצה להקים בית (כדברייך) - ופשוט לומר לעצמך: אני צריכה לראות מי טוב לי, לגשש אם יש אופציה לקשר נעים ותקין אחרי שנתחתן.

 

כשהפגישות יהיו זהות עם דרך למטרה שאת שלמה עימה, יתכן שגם יקל להסתכל על מה שבהן לא כעומד בפני עצמו.

 

גם כדאי להבין שדרך התבטאות של בחורים אינה זהה לזו של בנות - ולהחליט מראש שאת תהיי מודעת לזה; זה יכול לעזור לא "לקפוץ" מכל מילה.

 

עם זה, צריך גם תחושה בריאה: באמת לא ברור שבחור שבפגישה ראשונה אומר ש"כיף לו", זה מה שמתאים לך..

 

אולי את צריכה מישהו קצת יותר מתון, שנכון לבניית קשר פנימי יותר.

 

אם תבחרי מראש בהצעות שמתאימות לך ולחינוכך (לא רק "מבחוץ", שהוא למד במקום תורני. אלא גם מבפנים - שמי שמכיר אותו אומר שהוא באמת כזה, מתאים לאופייך) - יתכן שתרגישי יותר נוח.  כמה שהענין המתאים יתקדם - כך תרגישי יותר "פתיחות", בגבולות מה שמתאים להרגיש לפני שנישאים. בעז"ה.

דן, אני חושב שאתה מגזים.לביא

מקרה סטנדרטי של פוביית "נישואין" בחברה נפרדת וחרדל"ית.

כשמכירים בצורה ספונטנית, בני עקיבא  התנדבויות וכו' הרבה יותר קל לרצות להתחתן.

למה? כי אתה רואה מולך את מי שתתחתן איתו.

 

אני לא חושב שאת צריכה להתייחס לזה כ"להקים בית" "להתחתן" סתם מילים גדולות שלעיתים עלולות להרתיע מתוקף

משמעותן ארוכת הטווח והמחויבות שבהם.

את רוצה להכיר, אין בזה שום רע, וכשתפגשי את אהובך, אז גם תתחתנו ותקימו בית.

אל תחידי את עצמך במשמעויות הכבדות של הקשר, את הולכת למצוא אהבה.

 

יכול להיות שיהיה לך יותר קל לנסות ספונטנית מאשר בדייטים.

מי מפחיד אותו "להתחתן"..ד.

ו"להקים בית" - ומה שעושה לו מוטיבציה זה "להכיר"/"למצוא אהבה", אני חושב שהוא קצת בבעיה.

 

המציאות מראה שה"רצון להתחתן" אינו גדול בב"ע התנדבויות וכו', יותר מאשר בחברה נפרדת וחרדל"ית כלשונך.

 

לא רוצים סתם "להכיר", אלא כדי להתחתן. אין בכך שום דבר "מפחיד". להיפך, זה נותן את המוטיבציה והכיוון.

 

ואם ממציאים "פוביית נישואין", חוששני שהיא נמצאת יותר אצל החולמים על "כשתמצאי את אהובך... למצוא אהבה".  סטטיסטית, עיקר המאחרים להתחתן נמצאים בחברות שמחנכות כך..

 

ואגב, נראה לי שמלבד מה שסתם בחורות מאד מעוניינות פשוט "להתחתן", הרי שבחורה שזו המוטיבציה שלה, וה"לטווח ארוך" הוא בדיוק מה שלא מפחיד אותה; ומה שמלחיץ אותה היא ה"היכרות" שבדרך - הדבר האחרון שמתאים, זה להציג לה את השלב הזה בצורה עוד יותר קיצונית.... 

*"שמפחיד"ד.
התכוונתי להבהיר את הצורך של לא להיבהל,לביא

צר לי שפיספסת את הפואנטה שבדבריי.

ד"א, אני יוצא חברה חרדל"ית לחלוטין, והסטטיסטיקה שאני מכיר לא בהחלט תואמת את מה שאתה מציג.

"פוביית נישואין" בהחלט קיימת, ובעיקר במקומות נפרדים טוטאלית, שם אין מושג לקראת מה אתה הולך.

 

אני באמת חושב שכיוצאים, מחפשים מישהו שאפשר להתחבר ולאהוב,

"חתונה" זה רק הפעולה הטכנית של מיסוד הקשר, עם כל הכבוד לקדושת הקידושין.

חתונה אינה "פעולה טכנית" של מיסוד קשר...ד.

חס ושלום....

 

חתונה היא היסוד של כל הקשר.

 

ומי שתופס כך חתונה - מלבד שאני חושב שיש דבר די-מגעיל, במחילה, בתפיסתו את מה שלפני כן (כאילו רק איזה "משהו טכני" מבדיל בינו לבינה... מענין כמה  בחורות עם בריאות יהדותית ותורנית פשוטה, היו מסכימות לצאת איתו אם היו יודעות שכך הוא מסתכל על הקשר ביניהם לפני שהתחתנו...) -

 

הרי שהוא גם מפסיד ענין עיקרי מאד ממה שיכול להיבנות מתוך החתונה. חבל.

אתה תופס את זה לגמרי לא נכוןלביא

אתה יכול להיות אדם רוחני כמה שתרצה, זה לא אומר שאתה לא יכול להסתכל בעין ריאלית על

המציאות.

אני לחלוטין לא חושב שחתונה זה עניין טכני בלבד, אני רק מנסה להיות פרקטי.

 

לא חסרים מקרים ש"רוחניות יתר" הרסה את הנישואים. אני מכיר מקרוב כמה מקרים כאלה.

אני כתבתי בדיוק בהתייחס לביטוי שכתבתד.

אין לכך כל קשר ל"אדם רוחני" או לא.

 

זו אמת פשוטה ששייכת לכל אדם מישראל - ותמיד היתה שיייכת, גם ל"פשוטים" ביותר.

 

וברור ש"רוחניות יתר" לא נכונה יכולה לקלקל - כמו גם ההיפך...

 

הדיון לא היה על זה.

יש מקרים כאלה ויש דוגמאות לצד השניאנונימי (פותח)

דוגמאות עוזרות להדגים ולא לקבוע עובדות.

 

הפחד להתחתן לא נובע בדר"כ מפוביה מבני המין השני (אא"כ הבחור/ה התחנכו על מושג צניעות מעוות),

לרוב הפחד מגיע מחוסר יכולת להפתח לאחר, פחד ממחוייבות וכיו"ב.

 

בנ"ע אולי שדכן מעולה אבל לא יועץ נישואין, מי שלא רוצה להתחתן גם היכרות עם בנים לא תוכל לעזור.

2424 אהבתי את ההגדרה^^^צפוני7

"בנ"ע אולי שדכן מעולה אבל לא יועץ נישואין"

מה הקשר?! אני רוצה למשל, ללמוד נהיגה..מאווד אך חושעדינה

אך חוששת ואילו היו עוזים ללי להתגבר ,אולי הייתי מצליחה .ואני לא משווה. חשש לא מעיד על חוסר רצו ןאלא על בגארות והסתכלות אחראית ובוגרת כי מבינים את המשמעות..להיות בן-זוג ואח"כ הורה בע"ה...מי שחושש לא אורמ שאינו יכול או רוצה. צריך הכוונה. וברור שלכולם יש חשש מסוים מהעתיד.

וממצב לא מוכר של נישואין. למה לומר לה שאינה רוצ הלהתחתן ושתדחה?!

ל"לביא": מה הקשר? ברור שנישאים ע"פ התאמה שכלית וגםעדינה

וגם רגשית כמובן!! אבל מי שלא הכיר ספונטנית, הרגש מתפתח. (ברור שגם לפני החתונה יש רגש כלשהו, אבל זה לא חיב להיות משהו "מהסרטים" כי זו לא המציאות, ומקווה שאיננו צופים בכלל..)חוץ מזה, הכרות ספונטנית אינה ערובה בהכרח לקשר מעולה. בכל אופן, צריך גןם ברור ממישהו חיצוני שאכפת לו גם ממך וגם מהמשודך. 

"לנסות ספוטנית"מיץ פטל הארנב

יפה שאתה מדבר.

אבל השאלה שלי - על מה?

כלומר - קל להגיד ספונטנית, אבל איך אתה מצפה שבאמת יקרה משהו כזה בצורה ספונטנית?

סתם להתחיל לדבר עם מישהי ולומר שאתה רוצה להפגש איתה?

 

|לא מבין|

^ יש דרכים להכיר גם לא בדייטיםלביא

שהיא כידוע דרך מאוסה.

כמו התנדבות משותפת, עבודה, תנועות נוער וכו'...

 

ממש לאדי"מ

אני יכול להעיד שחברים שלי שנמצהאים בחברה מעורבת (ובקשר עם בנות) לא חושבים בכלל על מה זה חתונה

וחברים בחברה נפרדת כבר מתחילים להתחתן

אולי תנסי לקבל את ההצעות שמציעים לך,אנונימי (פותח)

וככה גם אם בהתחלה זה ילך פחות טוב הבישנות הטבעית (שזאת תכונה נהדרת) פחות תפריע. את יכולה גם לבקש ממי שהציע שיגיד לבחור שאת מבקשת להתחייב מראש ל2-3 פגישת לפני שאומרים לא.

אני אומר מה שנראה ליירנן
קפץירנן

תראי משהו איפשהו אצלך תקוע

ופשוט צריך לשחרר אותו

את צריכה לתת לזה תשומת לב ופשוט לנסות למצוא איפה התקיעה

אבל בעיקר עם אנשים אחרים

תמצאי לך מישהו או כמה מישהויים שאת יכולה לסמוך עליו ולדבר איתו בפתיחות

ופשוט תנסי לפתוח בלי פחד ובכנות

עד שתגיעי לנקודה

מה יש מה אין מה הרצון שלך באמת ולמה הוא נתקע

צריך מאוד סייעתא דשמייא בשביל למצוא את האדם הנכון לזה

אז מלא מלא תפילהמלאך

בהצלחה

בע"ה .אדם771

לפי מה שאני מבין מדברייך " היצור הזה שנקרא בן " את מנסה למתג את עצמך שלא בהצלחה
כאחת שפעם ראשונה בחייך שנחתת מנוגה ( אם אני לא טועה...)

נראה לי שבתוך תוכך את כן רוצה להתחתן אבל את עדייין ניגשת לזה  בצורה חובבנית ולא מתוך מחשבה רצינית

כלמר אם יבוא יבוא ואם לא אז לא ...ונראה לי שזו טעות בגישה ובמחשבה .

ראשית עלייך "לרצות " להיפגש , להרגיש ש"היצור הזה" חסר לך מבחינה אישית .

לפי מה שכתבת את כבר נמצאת בגיל שרצוי שתהיי שם . מוכנה להימצא לבן זוגך .

עצות כיצד להקל על ההימצאות אין לי הרבה כי סופסוף אני ממאדים (אם אני לא טועה ..) 

ואכן כדאי להתייעץ ולהיעזר והכי חשוב תתפללי חזק לקב"ה שיטה ליבך ומחשבתך לכיוון הנכון .

דבר נוסף אם בחור מראה  לך שהוא מעוניין את לא צריכה לראות בזה זילות או חולשה

להיפך עד שה"יצורים האלו" קרי חלק מהביינישים שמבחינתם את "היצור הזה" מצליחים להרגיש בנוח 

את צריכ לראות בזה אומץ ולשמוח שיש אחד (כמובן שמצא חן בעינייך) שבשבילך מצליח להיפתח .

בע"ה בהצלחה ותצאי מהבועה .

 

הערת ביניים קטנהניסוי

עכשיו בדיוק יצא לי לקרוא בעלון חרדי מסוים "מילון לבני הזוג המתחילים", והאמת שהאמירה שלך שכל פעם שבחור אמר לך שכיף לו זה גרם לך להרגיש "מה הוא חושב לעצמו.." הזכירה לי את זה.

 

לפעמים לאנשים שונים יש דרכים שונות להעביר מסרים(גברים ממאדים כבוד!!!!), מה שלא פעם גורם לחוסר-הבנה שמביאה בתורה לתחושות שליליות כדוגמת זו שכתבת למעלה.

 

עצה: כשאומרים לך משהו ואת אוטומטית חושבת/מרגישה דחיה מהאימרה הזו או ממי שאמר אותה, תנסי לחפש את מה שבאמת ניסו לומר לך ואיך את היית אומרת אותו דבר.

ביטויים וצורות דיבור שונות אפשר להחליף או לסגל(ולחילופין - להסתגל.), בניגוד לאופי.

 

מקוה שהובנתי....מת

אוריה, הבעיה לא בדייטים... לפי דעתי.ארמי

את לא מרגישה שאת רוצה להתמסר למישהו?

שאת רוצה להקים בית משלך, עם האדם שהכי יבין אותך, שהכי יתמוך בך בעולם!

את לא מרגישה, שהורים זה כבר לא זה?

שחברות זה כבר קטן?

 

אם אתה מרגישה את זה- אז פשוט תצאי לדייט בהרגשה הזו.

פשוט תשבי בדייט, ותבררי לאט לאט- יהיה לי כיף וטוב עם הבחור הזה כל החיים?

 

אם זה לא כ"כ עוצמתי אצלך, ואת עדיין לא מרגישה את החסרון הגדול הזה ברווקות...

 

אז תחכי.

תודה רבה לכולם על התגובותאנונימי (פותח)

כמובן חלק יותר רלונטיות וחלק פחות אבל מענין מעוד לקרא את כולם אז שוב תודה..
הייתי רוצה לעלות עוד נק קטנה:האם יותר "בריחה" זה להתעלם מ"הבעיה"| ולהאמין שהזמן והניסיון עושה את שלו ולהתחיל לצאת..
או יותר בריחה זה לעשות מה שעשיתי עד עכשיו ולחכות שמשהוא ישתנה..(ואני לא יודעת איך זה יקרה מעצמו..)(הרי אני בסכ"ה כאמור כן רוצה..)
שוב תודה רבה ושבת שלום אוריה..

"תצאי", בנחת ובעין טובה וגם בוחנת..ד.

אולי תמצאי מהר..

 

ואם תראי שיש בעיה שחוזרת גם אחרי כמה חדשים שניסית בנינוחות, ו"לא הולך לך" לבדוק הצעות בצורה מתונה ובהרגשה רגועה - תתייעצי עם מישהי חכמה, קרובה לך ולהווי שלך, או עם ת"ח מבין ענין.

 

לענ"ד, רוב הסיכויים שזה יסתדר לבד. 

לא מסכימהאנונימי (פותח)

לא תמיד זה הפתרון.

 

פגישות בנחת יכולות להוביל לרתיעה גדולה יותר, קודם צריך לבדוק מה המקום ממנו נובע הפחד.

אם מפריע לך מצד צניעות*קרומפלי

אולי תנסי להפגש בצורה הכי צנועה שאת יכולה,

ושהכי תתן לך תחושה נינוחה,

למשל בבית ולא להסתובב בחוץ, שאז את חושבת מי יראה אותך ומה יחשוב עליך,

אפשר להפגש בבית של זוג נשוי, או רב/ מורה, אפילו בבית שלך.

רק לזכור את דיני יחוד, שיהיו עוד אנשים בבית, להשאיר את הדלת פתוחה, שיכנסו מידי פעם.

ו"חידוש" יש גם הרבה בנים שלא הכירו שנים רבות יצור ושמו "בת". בהחלט יכול להיות שעם בחור כזה תרגישי בנוח. לבחור ישיבה שרגיל לא לדבר ולא להסתכל על נשים, גם כן יכול להיות קשה להפגש ולהפתח פתאום לבחורה ולדבר איתה ערב שלם.

כשנפגשתי עם בעלי, לא הבנתי את זה, אחרי שעה בפגישה ראשונה, הוא החליט לסיים, כי זה מספיק. גם בטלפון הוא היה מדבר קצר. אז הייתי מבולבלת מזה, מה, הוא לא מעוניין בי?

אבל היום, אני יודעת שהוא פשוט לא היה מורגל, וטוב שכך, בקשר כזה.

ברוך ה', אלף אלפי תודות, שזכיתי בבעל ששומר על העינים שלו, ומלא בתוכן ובתורה.

נכון, הקשר לא היה נוצץ מההתחלה,

אבל היו בו יסודות של כבוד לבת ישראל, של מחויבות לערכים, רצינות בקשר, פגישה מכוונת למטרה.

עם ההתקדמות של הקשר, נוצרה בינינו פתיחות, וברוך ה', היום אני מודה לה' על בעל מקשיב, רגיש, אוהב ותומך,

ובעיקר- יציב ושלי בלבד.

כמה שאלות להתבוננות פנימיתעוד מישהי

בס"ד

שלום לך,

ממה שאני רואה בדברייך נראה שהצניעות היא תכונה פנימית ועמוקה בתוכך, ועל זה התיישב גם "היצר הרע"- זה שמעכב אותנו מכל התקדמות בחיים, ייתכן שהקצנה של המידה הטובה לכשעצמה, זאת הדרך שבה הוא פועל עלייך.

לכן יש כאן כמה שאלות שבע"ה יכולות לעזור לזהות בתוכך מה הצד הטוב והנכון בנפש, ומה המקום התוקע.

1 מה את חושבת על המעמד הזה של דייט?(האם זה משהו ראוי או לא ראוי, צנוע או לא וכ') 

2 מה את מרגישה כלפי המעמד הזה?

3 מה המטרה של הפגישות הללו?

4 האם המטרה הזאת היא נכונה לך?

5 את כותבת שאת רוצה חתונה, למה את רוצה להתחתן?

6 האם נראה לך שיכולה להיות דרך אחרת מלבד דייטים על מנת לפגוש את בעלך?

7 נדמיין לרגע שהיית יכולה לדעת בוודאות שפלוני אלמוני מסויים הוא המיועד שלך, האם היית מרגישה בנוח לצאת איתו לדייט?

8 תנסי לכתוב לך את כל המרכיבים של דייט, ולראות איפה את מריגה את אי הנוחות, ואיפה דווקא את מרגישה נוח (אם יש דבר כזה)

1 ההצעה

2 המענה שלך (עצם זה שאת צריכה להחליט אם את מעוניינת או לא)

3 ההתארגנות (איפור, לבוש וכ'. אם יש ייסורי מצפון על "התיפיפות", ותוך כדי התארגנות את שואלת את עצמך אם זה בסדר בכלל שאת מתאפרת\לובשת בגדים יפים יותר וכ')

4תפילה-מן הסתם נכונה תוך כדי כל השלבים הנ"ל... שהקב"ה יאיר את ענייך וידריכך להחליט נכון

5 ההגעה למקום

6הצד הטכני של הפגישה עצמה(וכאן את יכולה לבודד מרכיבים, אם זה ישיבה במקום מסויים, אם זה מקום שאוכלים בו אז האכילה עצמה וכ')

7 התקשורת בינך לבין הבחור (מעניין או לא, את נהנית או לא, כשאת נהנית האם את מרגישה נוח עם זה שאת נהנית מתקשורת עם בן?)

מן הסתם שכחתי מרכיבים בעניין, אך תחשבי עם עצמך מה עוד יש בפגישות, ומה את מרגישה על כל שלב, ולעמות זה מה את חושבת על זה. למשל אני יודעת שלדייט נכון לבוא מאורגנת טיפ טופ, אך מרגישה לא בנוח עם התהליך הזה "להתייפייף" לכבוד בחור שבכלל לא יודעת אם הוא יהיה בעלי או לא.

לאחר מכן תבדקי מה את עושה בפועל בסוף, והאם זה נכון. (למשל אני מתאפרת אך משהו תמיד יוצא לא כמו שצריך, או אני מוותרת על איפור למרות שכן אוהבת להתאפר-או כל דבר אחר..)

לבסוף תשאלי את עצמך מה צריך להיות, היינו איך היית רוצה להרגיש בדייט? האם להרגיש בנוח פרושו לוותר על הצניעות שכל כך חשובה לך?

8 מה את חושבת על כל השלב הזה בחיים-דייטים?

9 היית רוצה קיצור דרך, אך מי האחראי על כך שזה מתנהל דווקא בצורה הזאת ללא קיצורי דרך?

 10 אותו ה' שציווה אותנו על הצניעות הביא אותך בהשגחתו הפרטית לתקופה זאת בחייך, בשביל מה?

ככל הנראה מכל "דייט" את צריכה ללמוד משהו על עצמך, ועל הבית שאת רוצה לבנות. תקשורת עם בחורים זרים לשם הנאה אסורה. אמת. אך כאשר המטרה היא לבנות בית בישראל, צריך לעשות סווי'ץ בראש ולהבין שכרגע זה מה שה' רוצה ממך. הוא רוצה שתקימי בית וזאת הדרך לזה.

מה שהייתי מציעה לך לעשות זה 2 דברים, 1 זה להבין את המושג של דייט, כאמור זה רצון ה' ממך כרגע, ומתוך כך להירגע, ואפילו לעשות הרפייה לפני הפגישה עצמה.

דבר נוסף לדמיין את עצמך מדברת עם בחור בדייט, שואלת אותו את מה שראוי לשאול וכ', בצורה רגועה, מתוך ידיעה שאלו השלבים הראשונים והטרומיים של בניית בית כפי רצון ה'.

אני מרגישה שיש כאן עוד משהו שלא נגעתי בו בצורה מפורשת, אם תרצי אפשר באישי.

בהצלחה רבה לך!!

ישר כח על ההשקעה! נקדש את שמך..

כתבת יפה.

 

בסוגריים :

חבר'ה, מותר לפרגן לאחרים פה, גם אם אתם לא מכירים אותם מעבר למסך.

לא פעם נתקלתי בתגובות של אנשים שלא כותבים פה באופן תדיר ולא זוכים ליחס כלל, בעוד שאם היה זה אחת מן האושיות שבפורום, הוא היה זוכה לתגובות רבות.

מודה ומתוודה, איני מוציאה עצמי מן הכלל.

אהבתי ישכוייח לךnogoshka
לאוריה היקרה ולכוווולם: האזינו לתוכנית המדהימה שלעדינה

הרב שמחה כהן שליט"א בימי א' ברדיו "קול-חי" בשעה 11-12 בלילה. גם שיעור ואח"כ שאלות במיסרון או בפקס או בטלפון. הוא ממומחה גדול ובעל ניסיון ומבין היטב לנפש האיש והאישה. וגם.. מדבר מרתק מעניין וכ"F מכבד. מאשינה שנים. שואלי םזוגות ותיקים, זוגות צעירים, אנשים לפני נישואין או ב"פגישות" ועל הכל הוא עונה. הרבה פעמים כבר נושאין חוזרים ועולה המון החש מנישואין. ושוב,אפשר לשאולבטלפון להתקשר לרדיו או בפקס. אולי גם תשמע שאלה דומה לשלך. מומלץ, מענין ומחכים.אפשר גם להתקשר לביתו הוא מסר מס' טלפון ברדיו. אם מישהו רוצה, אשלח לו..התוכנית כנראה מחר בע"ה.

בהצלחהאנונימי (פותח)

שלום לך, לדעתי למרות שהעצות כאן טובות זו בעיה עמוקה מדי בשביל פורום, אני חושבת שכדאי לך לחשוב על מישהי, עדיף מבוגרת ומנוסה, אבל אפשר גם חברה חכמה, שאותה תשתפי בפרוטרוט בהתלבטויות ובפגישות, ובע"ה היא תעזור לך להתגבר על החששות, ולפתח שיח נכון עם בנים. כי גם בע"ה אחרי שתמצאי ותתחתני בעלך יהיה בן...

הצעה מעשית לפתרוןאנונימי (פותח)

שלום

קודם את צריכה לשמוח שגדלת באופן נפרד מבנים, אל תצטערי על זה לרגע

אנו יודעים לאן מגיעים בגיל הזה חילונים, עם כל הפתיחות שלהם.

 

לעצם העניין : כתבת שאת לא מכירה את הייצור הזה בנים (היה אפשר לבחור מילים אחרות)

אז הפתרון הוא להכיר !

ככול שתפגשי יותר, זה יותר יקרב אותך לפתרון שלך !

את תכירי יותר, תפחדי פחות

תלמדי להתייחס יותר נכון, ולא להבהל מכל מילה שיגידו לך

ככול שתצברי יותר נסיון, תצברי יותר בטחון עצמי.

 

הפתרון שלך שלא להפגש רק תוקע אותך באותו מקום לאורך זמן

מבלי לקדם אותך לשום מקום

לכן שוב אני אומר. . . פשוט להפגש, ולהתקדם בקצב שלך

 

בברכה

אלי גרון

www.zoogyot.co.il

אני חדשה פה, אך כמה נקודות חשובות שלדעתי חסרות...ש.א.ז.אחרונה

אהלן,

כמה מסקנות שהגעתי אליהם מתוך החיים שלי, וחשוב לי לשתף- תרגישו חופשיים לחלוק איתי (אגב, אני כותבת מהמבט של בחורה, סביר להניח שבחורים מבינים את כל הנושא הזה בצורה אחרת לגמרי): 

אני דווקא גדלתי בחברה "מעורבת של בני עקיבא" בתיכון (למרות שהיום אני לא חושבת שזה המצב האידיאלי) ובכל זאת- כשהגיע הזמן לצאת לדייטים נורא פחדתי. נכון שיכולתי להגיד שקצת הכרתי את "היצור הזה שנקרא בן," אך אף פעם לא באמת התפתחתי לאדם אחר, לא בניתי קשר אמיתי, ואף פעם לא היה יותר מדי אכפת לי מה הבנים האלה חשבו עלי. פתאום יש לצאת עם מישהו שבכלל לא מכירים, להתפתח אליו, לבנות איתו קשר. וזה בן אדם שבסופו של דבר- כן אכפת לך מה הוא יחשוב עליך.

התייעצתי עם הרבה אנשים גדולים ממני וגם ליוויתי הרבה חברות בנושא הזה, ומסקנה חשובה שהגעתי אליה היא שזה טבעי ונורמלי לפחד. כמאט כולם פוחדים באיזהשהו שלב. את לא לבד! הרבה אנשים רוצים פשוט להתחתן ולדלג על הקטע של הדייטים, כי תהליך הדייטים באמת קשה, דורש כוחות עצומות. (אני לא אומרת שזה ככה אצל כולם- דווקא יש אנשים שמאוד נהנים מהדייטים. אני פשוט מכירה הרבה פחות כאלה...)

כשאני התחלתי לצאת, דווקא הופתעתי מזה שאני כל כך לחוצה/ פוחדת מזה. התייעצתי עם מישהי מבוגרת שאני מאוד מעריכה ושמתעסקת הרבה בנושא, והיא ממש הרגיעה אותי: היא הזכירה לי שהחששות שלי הם ככה אצל כולם.  

היא גם אמרה לי משהו שאני ממשיכה לקחת איתי ולהזכיר לאנשים אחרים, ואגיד לך את זה עכשיו:

את לא יוצאת בדייט ראשון עם בחור כדי להחליט האם להתחתן איתו. וגם לא בדייט שני, וגם לא בדייט שלישי. את יוצאת כדי להכיר את הבן אדם, לראות אם כיף לך איתו, אם הוא יכול להיות "חברה טובה" שלך. אם יש מקום להמשיך את הקשר. נכון, הוא בן. אבל את יוצאת עכשיו עם הבן אדם. לדעתי, יש שלושה שאלות שאת צריכה לשאול את עצמך במהלך כל הקשר:

א) האם את רואה אותו בתור החבר הכי טוב שלך, ב) האם את רואה את עצמכם חיים ביחד עד סוף חייכם, וג) האם את רוצה שהוא יהיה האבא לילדים שלך.

כמובן שאת לא בהכרח אמורה לדעת את התשובות על הפעם הראשונה. סביר להניח שלא תדעי, וזה בסדר. זה בסדר אם התשובה היא "אני לא יודעת." כל עוד שהתשובה לאחד מהשאלות היא לא בטוח "לא"- יש מקום להמשיך את הקשר. וברגע שאת מגלה שהתשובות הם "כן" לשלושתם- לדעתי, יש מקום לחשוב על נישואין. אך מה שחשוב זה לא לתת למחשבות על נישואין להלחיץ אותך על ההתחלה. ברור שזה ילחיץ- בקושי הספקת להכיר אותו! תשתדלי להנות מהדייטים (למרות הקושי), להנות מהשיחות טלפון, מהפגישות, מהחוייה של להכיר אדם אחר בצורה אחרת. תשתדלי להגיע לדייט כשאת משדרת את עצמך בצורה הכי ריאלית ואמיתית שאת יכולה (למרות שזה גם יכול להיות קשה לפעמים). תתחילי לצאת, אך תקחי את הזמן. בלי לחץ. תזכרי שאת לא צריכה להיכנס ללחץ- ההחלטה להתחתן יגיע כשאת מוכנה לזה. בהצלחה!

ובעז"ה שתזכי למצוא את זיווגך ההגון בעיתו ובזמנו, הכי מהר שאפשר, ובלי יותר מדי קשיים על הדרך

 

 

דרך אגב, זה נכון שבבר אילן יש יותר "דוסים"- אבל בסופו של דבר זה עדיין אוניברסיטה, ולכן יש שם את כל הסגנונות (לא רק דוסים). לפעמים זה דווקא יותר קשה בבר אילן, כי אנשים מתארים לעצמם שמי שמגיע לשם הם רק הדוסים, ולכן פחות דואגים לברר על אנשים או לשמור על אותו ה"דיסטנס" שדואגים עליו במסגרות אחרות. זה לא נכון, וחשוב מאוד להיזהר מזה (למי שלומד או מתכוון ללמוד שם...)

זה מדהיםהפי

איך מעניין בו,  טעות אחת שלו

והוא לא רלוונטי


 

אם מישהו מאכזב אותי באמת פעם אחת

אני כבר לא רוצה אותו

גם אצלכן זה ככה? 

 

( שאלתי את הנשים בקהל ולא את הגברים ..

כי לא מעניינת אותי כאן הדעה שלכם)

בירך עליה משנה הבריותintuscrepidam
שאלהאני:)))))

מישהו פה שאל על איך מתנהלים נכון בשידוכים ובפגישות ועניתם יפה, אני לא חדשה בשידוכים אבל אשמח לשמוע מהצד הגברי איך הייתם רוצים שהמדוייטת תתנהל, מה עושים ומה לא.

סתם רוצה לשפר את איכות הפגישות.

תודה רבה! אשריכם!

פשוט תהיי עצמךבחור עצוב
ותסבירי לבחור במילים ברורות מאוד מה טוב לך ומה לא.

תודה!אני:)))))
פשוט לבוא עם אנרגיה טובה I guessחתול זמני

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

 

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

 

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

 

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

תודה!אני:)))))
בקצרה כעתארץ השוקולד

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.


2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.


3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.


4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.


5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.


6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.


בהצלחה רבה

כן?הפי
סתם נקודה 6 של @ארץ השוקולד הזכירה ליחתול זמני
תודה!אני:)))))

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

 

שניה/שלישית לדעתיארץ השוקולדאחרונה
לדעתי, רק רק דבר אחד:*צדיק יסוד עלום

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.


בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...


סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

_אבל אישה צריכה שיחזרו אחריההההה_חתול זמני
גם נכון. ושייזמו ויובילו.אני:)))))
וירימו משקלים כבדיםחתול זמני

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

כן גם ,אולי בלי החלק של הדובים..אני:)))))

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

דווקא החלק של הדובים הכי מגניב חתול זמני
נשים מסתפרותחתול זמני

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

תודה!אני:)))))

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

בסך הכל יש לכם דרישות מינימליות..אני:)))))

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

 

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

זה ידועהפי

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה


הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)


להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)


להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי


גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...


זהו  כל השאר מלמעלה

אני בחור בן 19ל המשוגע היחידי

עדיין לא התחלתי לצאת ואני חושב על זה הרבה.

אשמח להכוונות איך כדאי לי להכין את עצמי בשנים הקרובות (לא יודע עדיין כמה)

לקראת חתונה.

אפשר בספרים, שיעורים, מידות שהכי חשוב לעבוד עליהם,

ואם יש שרשורים ישנים שכבר שאלו את זה, אפשר פשוט להפנות אליהם. (משתדל לא לחפור )

תודה רבה מראש לכל מי שעונה.

 

אנא קרא לתגובות על תהייתו של צדיק יסוד עולםנחלת

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

 

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

 

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

עלוםאני:)))))
לחשוב ולפעול לממש: במה תרצה לעבוד ולפרנס את משפחתךפ.א.
יש לרב שמחה כהןאשר ברא

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

הבסיס (שנראה מובן מאליו אבל הוא לא)נוגע, לא נוגע

תשמח ברצון ותשמור עליו..

אאוצ'🙈הרמוניה
חחנוגע, לא נוגע
אפשר להסתכל על הצד החיובי- כשאתה עובד על לשחזר את זה, זה אחרת ממי שאצלו זה מובן מאליו
בהצלחה!לגיטימי?

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

 

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

 

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

תודה על כל התגובות 😊❤️ל המשוגע היחידי

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

כשאתה מתחתן אתה חותם על מסמך משפטיאריק מהדרום
עבר עריכה על ידי אריק מהדרום בתאריך ל' בניסן תשפ"ו 7:35

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.


 

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.


 

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.


 

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.


 

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.


 

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.


 

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.


 

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.


 

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.


 

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

תראהל המשוגע היחידי

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

 

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

 

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

לא הזכרת שירות צבאי…ואתה לא צריך לוותר על משהופ.א.

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

בעיקרון אני מסכים איתךל המשוגע היחידי

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

 

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

מה שאני התכוונתי בהכנה לעניין הפרנסה:לגיטימי?

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

 

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

 

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

 

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

 

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

קודמי, אריק מהדרום, כבר שם את האצבע על הנקודהפ.א.אחרונה

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  


 

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  


 

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  


 

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

ציינת שמה שבעיקר עושים אצלכם זה האפשרות השלישיתאריק מהדרום

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

כן צודקל המשוגע היחידי

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

 

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

זו דעתי האישית וזה לא קשור לענייני לנ"ואריק מהדרום

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.


אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

מוסיף ומחזק את חשיבות אחריות הגבר לפרנסת משפחתופ.א.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

 

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הרב זיני לא היה רב הטכניון כי לא היתה משרה כזאתאריק מהדרום
הוא היה רב בית הכנסת שבתוך הטכניון והוא שנים רבות ניסה לבקש מאנשים להפסיק לקרוא לו בצואר הנ"ל ובכל זאת אנשים ממשיכים לקרוא לו כל.
חידשת ליפ.א.
תגובה חסרת טאקט בקבוצת חברות רווקותראומה1

חברה נשואה שנה שהתחתנה בגיל מאוחר כתבה בקבוצת חברות רווקות בנות גילה:


 

"אחרי כמה שנים מרגיש לא מציאותי להיות נשוי"


 

כמה חוסר טאקט וחוסר רגישות יכול להיות לבן אדם?

את רואה שיש בקבוצה רווקות בנות גילך שכמהות להנשא כבר ואת כותבת כמה שזה מאין חלום כזה לא מציאותי שאת נשואה כבר שנה?

 

עדיף לסתום באמת ולא לדבר בכלל על זה מול חברות רווקות. 

 

זה כמו שהריונית תגיד מול חברותיה הנשואות שלא מצליחות להקלט "יו זה מרגיש לא מציאותי להקלט להריון"


 

איפפפפפפ

..הרמוניה

אם זה חסר טאקט זה שלה אבל כנראה היא רצתה ממש לשתף... 

היא כותבת לכן את זה דווקא בתור בנות שמבינות את הכאב ואת גודל הנס!!

אני בטוחה שהיא מתפללת עליכן!! ואולי היא חושבת שזה שקרה לה כזה נס יכול לעודד אתכן שבקרוב גם לכן זה יקרה!

 

זה לא טוב המבט הזה ששם במרכז את הכאבים של עצמו, לכולם יש כאבים... אז נשתף רק בדברים עצובים?? 

אומרים שיותר מלהשתתף בצער הזולת קשה להשתתף בשמחתו...  

מובן שיש קושי ומותר קצת להתמסכן אבל זה לא צריך להיות הלך הרוח שלנו אנחנו צריכים לחזק אחד את השני! 

אני לא שופטת אותך באופן אישי בטוחה שהיה כואב לקרוא דבר כזה... אבל זה ציבורי ואני חייבת להביע את התנגדותי כלפי המגמה והאוירה הזאת אצל רווקים... זה משגע אותי😟

נשמע כמו זעקה לעזרהבחור עצוב
למה היא עדיין בקבוצה?אני:)))))
מן הסתם זו לא קבוצה שמוגדרת לרווקות בלבדבחור עצוב
אני חיה בגישה קצת אחרת ממךלגיטימי?אחרונה

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

 

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

עולם הפוך מצאתי: אני בסבבי הקפאת ביציותראומה1
וחברותיי מגדלות שנים כבר ילדים, חובקות תינוקות חדשים, נאהבות על ידי בעליהן..

אין מילים באמת.


וידום אהרון...

♡♡♡♡ראומה1
כל מה שתבקשי יתגשםהפי
את תראי
בעז"ה שתזכי לשפע של טוב גלוי בקרוב ובקלות.תפוחית 1
תודה רבה אמן ואמן♡♡♡ראומה1
קשהארץ השוקולדאחרונה

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

לא מצליח להפסיק ליפול...מפחד מאוד!

מתוסכל ממש... לא מצליח להפסיק ליפול.

מרגיש שיש מגנט שמושך אותי בכח לרע...

מצד שני, בפנים אני לא רואה איש רע אלא בןאדם רגיש שמחפש רק טיפת אהבה..

קיצור, מרגיש רעעעע מאוד עם עצמי..

מה עושים??????

נמאס לי כבר ליפול!!

ונמאס לי יותר מזה שאין לי שליטה על עצמי!!!

נ.ב. בסוד: הפחד הכי גדול שלי זה שאני לא יודע לאיפה אני עוד אגיע.. אולי לא אשלוט בעצמי ויקרו דברים לא טובים חס ושלום.

אבל עזבו, ההתמודדות שלי היא בעיקר עם הכלב שבי ששב כל הזמן על קיאו... לא יכול יותר!!!!

היי אחי❤️פתית שלג

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

לכל־אחד יש מגנט שמושך אותו לרע,חתול זמני

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

 

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

 

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

 

///

 

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

 

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

 

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

 

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

 

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

 

ברמה הרעיונית:

 

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

 

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

 

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

 

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

להיות עסוקים. עסוקים.נחלת

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

 

 

בודק אם אני בלנ"ו.. כן אני בלנ"ו..בנות מרכלות עלי
הרב יואב אקריש ביוטיוב. ראיתי כותרת בענייני נפילותנחלת

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

 

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

 

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

 

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

אתה עכשיו במלחמה. ומלחמה, זה לא עובד.משה

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?


לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

חלילה איש רע. יש להבדיל בין מוסר והלכהמרגול

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).


אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.


אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

את צודקת בתאוריהצדיק יסוד עלום

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

לא בתאוריה ולא בטיח.קעלעברימבאר

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.


 

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

צפייה בתכנים זה אכן לא מוסרי. לא על זה דיברתימרגול

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.


בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.


המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.


אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

גם המעשה הפיסי כשהוא מחוץ לנישואין אסור מוסרית ולאקעלעברימבאר

רק הלכתית.

 

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

 

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

 

 

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

אוקיי, אבל נניח נער בן 14, שכמובן לא בשלב נישואיםמרגול

כרגע.


האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.


וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

גם פגם הברית פוגם במוסר ובנפש, כיקעלעברימבאר

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

 

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

כנראה נער בן 14 מדמיין משהו אחרנוגע, לא נוגע

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)


איני חושב כךחתול זמני

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

 

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

 

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

מסכים לגמריקעלעברימבאר
לא עושה את האדם רע, אבל ברורקעלעברימבאר
שמעשה כזה הוא מלוכלך ולא מוסרי.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.


גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.


ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אם כי אני כן נוטה לסייג שבסוף זה מנעדחתול זמני

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

 

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

 

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

ברור. ויש הרבה חילוקים בהלכה בענייןקעלעברימבאראחרונה

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

 

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

אין מגנט שמושך אותך לרענוגע, לא נוגע

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.


כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

זה ממש לא עושה אותך איש רע, כברקעלעברימבאר

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.


 

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

 

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

 

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

 

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

 

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

מה אתם מעריכים?intuscrepidam

בהמשך לשרשור הארוך של הגברת לבנדר, ואחרי מחשבות במהלך השבת, אשמח לשמוע איזה תכונות/ התנהגויות אתם מעריכים? אפשר בכל סוג קשר, זוגי, חברי, משפחתי וכו'.

אשמח להתייחסות משני כיוונים, האם זו הערכה חיובית, דהיינו אתם מעריכים את מי שיש לו את אותה תכונה. או הערכה נצרכת, דהיינו אתם לא מעריכים את מי שחסר אותה.


@Lavender @advfb @זיויק @ארץ השוקולד

אכפתיות, מחויבות (בזוגיות), יוזמה לאורך זמןמרגול

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

אני מעריך מאוד אנשים עם "צ'יל"חתול זמני

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

בבקשה תפרט מאוד למה דווקא התכונות האלהכלב זמני
נוכלחתול זמני

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

 

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

סבלנות, יציבותארץ השוקולד
נתינת מקום לא להעמיק יותר מדי ברגשות אם אני לא רוצה לשתף 
בבקשה תפרט מאוד למה דווקא התכונות האלהחתול זמני

(סתם)

..הרמוניה

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

אנשים שהם תוכם כברם, אנשים אכפתייםadvfb

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

 

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

 

כמובן "תנא ושייר"

אמoo

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)


2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות


3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית


לשני הכיוונים 

מזדהה עם הראשוןאנימה
אנשים עם חוזק מנטלי, אנשים טובים שכל המהותLavender

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

(בתנאי שיהיו יפים)חתול זמני
😂😂😂😂Lavender

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

עושר יכול להיות סימן לחריצות ואחריות כלכלית וכיו"בחתול זמני

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

👌Lavenderאחרונה
להיות שם תמידהפי

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני


 

נחישות


 

ויציבות

ביחד עם עדינות

 

חיוך מתוק וקסם אישי

 

אני מעריכה בעיקרלא יודעתת
אינטליגנציה רגשית (וגם שכלית),אחריות,פשטות ואכפתיות
בת 36, אשמח להכוונהשמחה :)

שלום לכולם ובהצלחה!!

מחפשת בחור שמשלב תורה עם עבודה, בעיקרון באה מרקע דתי לאומי והתחזקתי בשנים האחרונות יותר .

ממש אשמח אם תוכלו להפנות אותי היכן לחפש חוץ מהאתרים , כמובן ששומעת גם צעירים יותר , אין שום בעיה הלכתית ככה שזה לא אמור להפריע לי

תודה רבה

היי ברוכה הבאה, בהצלחה גם לך!הרמוניה

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

ברוכה הבאהארץ השוקולד

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

צדיק איך לא עשיתי את זה בעצמי😄הרמוניה
תודה רבה !שמחה :)

אקרא, תודה !

בכיף, בהצלחה!ארץ השוקולד
קודם כל בהצלחהזיויק
כדאי אולי לגבש תובנות מה היה הנסיון עד עכשיו ומה הלקחים כדי להתמקד בכיוון פעולה שיצליח בעזרת ה'
שה' יצליח את דרכךהפיאחרונה

אולי יעניין אותך