ריקודים נפרדים ישיבה מעורבת...אני אישית לא רואה פסול בזה שזוג יבוא לחתונה וישב ביחד

זה חלק מהחוויה לבוא ולהנות ביחד ולא להיפרד בכניסה לאולם ולשבת עם אנשים זרים שאתה והיא לא מכירים...

לי זה קרה לא מעט שבאתי עם המשפחה לאירועים ולא ראיתי אותם כל הערב וממש לא נהניתי

וזה גרם לי לא לרצות ללכת יותר לחתונות חרדיות (אצלם זה הרבה יותר נפוץ)..

שתזכו לראות הרבה אור.

מבחינת ההלכה -  הבעיה העיקרית היא ריקודי נשים. אני משער שאין מחלוקת על כך שריקודי נשים יופרדו במחיצה.

בהרבה מדי ארועים נפרדים לחלוטין מצאתי את עצמי מהר מאוד בחוץ עם החבר'ה ו/או עם אשתי. במיוחד בארוע בו אנחנו חברים של החתן/כלה וממילא לא מכירים אף אחד.

הייתי גם בכמה ארועים בהם הזוג (או במקרה אחר, צד אחד) "כפה" את ההפרדה. מה שגרם לזה שהקהל  החילוני/ה"לייט" בחלקו (ובמקרה אחד גם בעלי השמחה, מהצד שהתנגד להפרדה) "שם פס" ונכנס לצד של הנשים כדי לראות את סבתא ודודה וכו', בזמן שהתנהלו שם ריקודים, שזה כבר בעיה הלכתית ממש.

בסופו של דבר זה ערב בודד, שבו אתם צריכים לשמוח עם היקרים לכם. לא שווה לעשות בלגן ולגרום לאנשים שלא מבינים לעגמת נפש (במיוחד אם הם בסך הכל חומרה).

זה לא העיקר. יש כמה דברים חשובים יותר שעדיף שתשקיעו בהם בתקופה הרלוונטית.

בהצלחה!

אבל הכיתוב על ה'לבוש צנוע' יכול לבוא בשורה התחתונה של ההזמנה, ואז זה נראה חלק ממנה והרבה יותר מכובד.

אם שמים פתק נפרד זה נראה כמו שלט הדרכה לביקור בבית כנסת, וסוג של ביקורת.

אם ההלכה אומרת לעשות נפרדת לחלוטין וככה עושים כל גדולי ישראל והחרדים לדבר ה' .

אני חושב שבמקום לחשוש מה יגידו . כדאי שתפנימו שזה היום הראשון שלכם כזוג

אתם מתחילים בבנין בית נאמן בישראל כאשר נמחלו כל עוונותיכם

האם בשביל "מה יגידו" כדאי להיות כפוי טובה לקב"ה ששידך בעיניכם ולהראות לו  שהוא לא הכי חשוב ח"ו

חבל שאתם לא רואים את חומרת הדבר . התחילו בניין ביתכם בקדושה וטהרה וברגל ימין .

דבר נוסף מעולם לא היה אדם שחזר בתשובה  אחרי חתונה מעורבת רק בגלל שהתפשרו בשבילו

ואם היה , הוא בטל באלף . חשב שתדעו שאתם לא קבלני קולות אתם קבלני מצוות

אל תתפשרו על חשבון כבוד ה' ומצוותיו , תתפשרו על ממונכם  וכבודכם אך לא על כבוד שמים .

מניסיון , חילוניים ומסורתיים מעריכים יותר את אלו שדובקים באמת ולא אלו שמתפשרים עליה כשקצת לא נוח .

סה"כ לילה של כמה שעות שבע"ה ילווה אתכם עד 120 . לא חבל . כבדו את המלך ולא את עבדיו !

להחזיר בתשובה אפשר כל השנה , דווקא  בזמן חתונתכם להתפשר , אתמההה !

שבע"ה תכירו טובה לקב"ה באמת ותלכו בדרך הקדושה ושתהיה לכם חתונה יהודית אמיתית ושמחה .

ולכל המגיבים אחרת אל תעשו אזנכם כאפרכסת . שנה טובה ושמחה .

למעשה, זו חומרה של כמה עשרות שנים. לא יותר.

פורסם בעבר (חבל שאיבדתי את המקור) שחתונתו של הרבה שלמה זלמן אוירבך הייתה בישיבה משפחתית, וכך גם רבים אחרים באותה תקופה.

מצד שני, וזה נכון - הארועים היו הרבה יותר משפחתיים והרבה יותר קטנים.

יש תמונות של חתונתו של הרב שלום נתן רענן עם בתו של הראי"ה קוק  זצ"ל והישיבה שם נפרדת. (אא"כ רק התמונות נפרדות - לא נראה לי סביר)                      

נדמה לי גם שקראתי תיאור של החתונות בתימן, (אולי בספר של הרב קאפח) שגם בו מתוארת ישיבה נפרדת.

לא חקרתי את הנושא ואיני יודע מה נהגו בכל ארץ וארץ ובכל חתונה וחתונה.

עד כמה שזכור לי יש מקורות הלכתיים בראשונים לגבי ישיבה נפרדת.

אינני בא להביע דיעה הלכתית, בפרט לא לגבי מקרה זה.

ולגבי לכתוב על לבוש צנוע, גם לי נראה שעדיף לכתוב בהזמנה עצמה.

(ואגב, כיתוב כזה אולי יכול לחסוך לא רק בעיות הלכתיות, אלא גם אי נעימויות)

                            I

       I    

                            I

_______

כך נראה להגיה לענ"ד. ובפרט בריקודים.                          

עם הרב רענן זצ"ל. כל אחד יכול לראות. כמובן, יש שם בחדר רק גברים. חבל לשער היסטוריה בכזאת קלות: "למעשה זו חומרה של כמה עשרות שנים"... בשביל להגיד דבר כזה - צריך, דומני להיות בקי מאד בהלכה ובהיסטוריה.

למיטב ידיעתי, היכן שהיו יותר מהמשפחה המצומצמת, בכל אירוע מצוי (שבאמת היה קטן מאד בדרך כלל), היו ממש באופן טבעי יושבים הגברים לחוד והנשים לחוד וכלל לא העלו בדעתם לשבת בתערובת.

ברור שהבעיה אינה בכך שהאדם יושב עם אשתו וילדיו - שזה נעים לרוב הבריות מצד עצמו - אלא בכל מה שמסביב.

ואינני מתייחס לנושא השירשור, שבזה צריך לעשות שאלת חכם כבכל שאלה מורכבת.

בעזהי"ת.

וואייייייייייייי איזו שמחה!!!! עצומה!!!! ב"ה!!!!

=]]

לגבי שאלתך, אפשר לעשות חצי ישיבה נפרדת, חצי ישיבה מעורבת... ז"א לחלק את האולם ל3 אזורים: נשים, גברים, משפחות.

לדעתי זה עונה על הצרכים של כולם, פחות או יותר...=]]

ראיתי שחברה שלי [בעצם, גם את מכירה אותה...נריה עדה ] כתבה "לבוש צנוע (יהלום) את האירוע" בתחתית ההזמנה,  כשבמקום המילה "יהלום" הופיע ציורון של יהלום. ככה זה הופך את זה ליותר קליל ונחמד

שיהיה בשעה טובה!!! והמון ב"הצלחה!!! =]]

"לבוש צנוע - היהלום של הארוע".

מאחר וממילא אי אפשר להכריח אף אחד מוטב לקבוע גם מקום למי שרוצה לשבת עם משפחתו או חבריו וגם אזורי ישיבה מופרדים.

לצערי לא הצלחתי להגיע לחתונה שלה.. :/

אנחנו כנראה נעשה את מה שהצעת- זה פתרון טוב לכל הדיעות.

ביחס לעניין השני, ההזמנות כבר הודפסו מזמן ולא הוספנו עליהם את המשפט הנ"ל כי לא חשבנו על זה באותו רגע.

האופציה כרגע היא או להוסיף למעטפה, או לא להתייחס לנושא הלבוש כלל. מה עדיף לדעתך?

כתיבה וחתימה טובה ושנה טובה ומתוקה יקירה!

אם אתם מחליטים כן לשים פתק-

אולי שיהיה ניסוח מורחב - משו בסיגנון

מומלץ להצטייד בלבוש חם- בהתאם לאויר הירושלמי (?) הקריר

לבוש צנוע יהלום את האירוע

אם לא כותבים כלום-

יש מצב שאמא שלך משחילה לדודות את המסר- בטלפון?

בעזהי"ת.

זה נותן תחושה שלחלק מהאנשים כתבתם את זה ולחלק לא, וזה ממש לא נעים...

אולי פשוט בטלפון כזה, כשמדברים, להסביר שזה אירוע של דוסים [דבר שהם יודעים ממילא, לא?].

ו, הכי חשוב, מתי החתונה?

שנה טובה אחותי

ובעיני זה היה מצויין.

שימו כמה שולחנות במקום שלא יפריע לרוקדות, לאותם קרובים חילוניים ושלום על ישראל.

לא שייך להושיב את המשפחות בנפרד.

מצד שני אין סיבה להושיב את החברים של החתן עם החברות של הכלה (למרות שזה יכול להיות מועיל...).

לכן כדאי להושיב את המשפחה באמצע ואת החברים והחברות בשני הצדדים של האולם. כמובן רחבות ריקודים נפרדות עם מחיצה ראויה ושלום על ישראל.

החברות של הכלה שולחן ליד שולחן...

(ממש לא חתונה חילונית)

גם אני הייתי וממש יכול להיות שיצאו מזה דברים...

גם לי יש לא מעט דודים לא דתיים (בערך רוב צד שלם)

וכשאח שלי עשה חתונה נפרדת לחלוטין הם נהנו מאד, ואפילו דודה שכל הזמן יש לה מה לומר אמרה שהיא סוף סוף נהנתה מלראות את השמחה - כי כשהבנות רוקדות מאחורי מחיצה- לא רואים כלום.. (והיא לא מאלה שבאות לרקוד.. ככה זה הגיל וזה..)

וגם-כל הדודים שלי אמרו שהם מעולם לא ראו שמחה כזאת! הם פשוט הרגישו את הקדושה ולא ידעו איך לומר זאת...

הם הרגישו משהו מיוחד,

אז נראה לי שזה קידוש ה'.

תעשו מה שנראה לכם הכי נכון- והם יתמודדו יפה יפה. (כמו שאנחנו מתמודדים כשאנחנו באים לאירועים שלהם)

ב"ה אחי התחתן שבוע שעבר. הוא התחתן בחתונה נפרדת לגמרי (יושבים בנים לבד ובנות לבד, גם משפחות..) המשפחה המורחבת שלנו מצד אמא חילונים לגמרי והיו לי ולאחי המון ויכוחים בעיניין.. דעתי היא-משפחות יושבות יחד, כי דבר יותר קדוש ממשפחה שיושבת מאוחדת יחד בשולחן אחד וחברים וחברות בשני קצוות שונים של האולם. ואם מאוד מפריע לחברים אז עם מחיצה.. וכמובן שריקודים מופרדים לגמרי עם מחיצות אטומות המסתירות את הנשים. 

אבל-

החתונה כמו שאמרתי היתה נפרדת לגמרי והדודים החילוניים נהנו מאוד, כן שמנו קצת שירים של מידד טסה שמסתבר מאוד במודה אצל החילוניים וכולם נהנוושיבחו..

לגבי הלבוש-

נראה לי שזה שאתם דתיים כולם יודעים, לא? גם אצלנו היתה התלבטות אם לרשום "לבוש צנוע יהלום את הארוע" ובסוף אמרנו שכדאי  לכתוב כדי שאף אחד לא ייכשל "נא לבוא בלבוש צנוע" אף אחד לא נפגע, להפך-כולם היו לבושים בשיא הצניעות, חצאיות אחרי הברך, חולצות שלושת רבעי וכיפות (לא, לא ביחד..)

היה מדהים לפי מה שכולם אמרו..

העיקר והכי חשוב זה מה שישמח את החתן והכלה, אנשים מכבדים הם מטבעם טובים הם לא רוצים להרע לכם והם יבואו לחתונה וישמחו איתכם וישמחו אותכם..

מזל טוב!!!

שאין עליו מחלוקות יותר מידי...

דווקא כאנשים שמייצגים את הדת, צריך לייצג אותה באופן הכי ישר ואמיתי.

להראות מהי חתונה יהודית, שמחה יהודית וקדושה יהודית.

גם לנו היתה את ההתלבטות הזאת

המשפחה שלי 99 אחוז ממנה חילונים (בקיצור חוץ ממנו)

והיה לי ברור שאני רוצה נפרד, זה ה-יום שלי, זה היום שממנו הבית שלי מתחיל

ואני רוצה את מירב הקדושה.

מעבר לכך שאחותי הגדולה כאשר היא התחתנה היה נפרד לגמרי וכולם זרמו עם זה, היא רק חרדית.

אז תמיד אמרו לי טוב אבל את לא חרדית כמוהה אז בטח אצלך יהיה ישיבה מעורבת.

והמשפט הזה רק גרם לי לרצות יותר נפרד, כי תמיד מסתכלים שאצל החרדים ההלכה מוחלטת 

אצל הכיפות סרוגות הם ככה ככה, בעיקר חילונים טועים בזה.

אני יכולה להגיד לך שכל החתונה דודות שלי לא הפסיקו לבכות (בכסא כלה וכו') ולרקוד!!!

והן לא מאלה שרוקדות בכלל, הן פשוט השתוללו כמו ילדות קטנות.

ואח"כ הן לא הפסיקו להגיד כמה שהיה מדהים וקדוש אני אצטט כי המשפט של אחת היה חמוד משהו

"ממש הרגשתי את השכינה"

ועוד שיקול קטנטן שהיה לי, בגלל שהמשפחה של בעלי דוסית ממש, ובגלל הבחורי ישיבה הרבים שהיו,

הרבנים משני הצדדים שלנו, 

לא יכולתי לסבול את המחשבה שהם בחתונה שלי יהיו חשופים למראות של חוסר צניעות.
וזה לא אחת שתיים, זו משפחה שלמה!

(ואנחנו משפחה פתוחה אז אנחנו גם מבקשים שילבשו חצאיות וחולצות עם שרוול...ועדיין זה לא צנוע בכלל!
כמה שהן צדיקות ומנסות להתלבש צנוע באירועים שלנו)

מזל טוב ובהצלחה!

אם הייתי חילוני הייתי נפגע יותר מהוראות לאיך אני אמור להתלבש,

מאשר אם היו עושים את החתונה שלהם נפרדת לחלוטין.

או במילים אחרות:

לדעתי עדיף לעשות חתונה נפרדת כדי שלא ייכשלו,

מאשר לשלוח "לבוש צנוע יהלום את האירוע" שלדעתי פוגע.

ההורים שלי לא הולכים לחתונות נפרדות כמעט, ואם כן הולכים תמיד מקטרים. כשאתה עושה חתונה נפרדת אתה מפריד משפחות. לפעמים בא רק זוג ואתה גורם לכך שהאיש ישב לבד והאישה לבד, והתוצאה - הם פשוט לא יגיעו לחתונה שלך, אם לא תהיה מספיק חשוב בעיניהם.

כאשר מדובר בחילוניים - קל וחומר! הם לא ידונו אותך לטיפה של כף זכות ובצדק. חלק מהם לא יגיעו בכלל (גם חלק מהדתיים). התרבות הזאת זרה להם וזה ישאיר אצלם טעם מר, וגם אצל אנשים כמוני, יש לציין.

אפשר לדעתי, למצוא את דרך המלך ולהפריד בריקודים בלבד. הפרדת ישיבה זה דבר מלאכותי שאינו מקובל בימינו בשום מסגרת (גם בעבודה שלך אתה יש "מחלקת נשים" ו"מחלקת גברים"?) והוא גם מאוד לא מתחשב באורחים שאינם חרדים.

כבר הסבירו פה את החשיבות של זה שהערב הזה הא ההתחלה והיסוד של החיים המשותפים שלכם

כי אפשר באותו יום (או יום קודם) לצום

אפשר להתפלל כל היום

אפשר ללכת לכותל

אפשר להתכונן לחתונה מבחינה רוחנית כדי שתהיה התחלה קדושה

אבל בלי להתכוון לערבב  את האורחים וזה גם חלק מההתחלה... (נראה לי שהצלחתי להיות עדין (!..?)

לגבי יחס האורחים

לפני החתונה משכנעים + מצפון + איומים ++++

בחתונה מצחקקים כי בכל זאת זה מוזר  (יש הממשיכים להתלונן כי זה אצלם בדם)

אבל כולם נהנים כי תכלס הדודה לא רוצה לדבר עם בעלה כשהיא פוגשת את אחותה הרחוקה

והדוד  גם פוגש משפוחה שלא ראה כבר...

אחרי החתונה :    יש כאלה שמיד אחרי ויש כאלה שבאיחור מסוים

כולם מודים שלא היה נרא ובאמת היתה חתונה שונה מהרגיל והיה ממש מרגש... ומתחילים להסתכל אחרת

כל הנ"ל אם הם סתם חוששים ולא אם הם אנטי באידיאל

אם כך אז יש הרעיון של לחלק את האולם ל3 כלומר

האולם נפרד בנים ובנות ואני את נפשי הצלתי

ואם אתם (האורחים) מתעקשים אז יש מקום גם למשפחה (ומי שסתם מתעקש)

ההזמנות כבר מודפסות אז אפשר לפזר באוויר שזו תהיה חתונה דוסית (או במילים שלכם) ולהסביר למי שצריך שזה כולל גם ביגוד "חם"

ש-אולי היו יכולים לקרות.

מי שמעוניין במשהי שמאחורי המחיצה יכול לפנות לחתן או לכלה והם יוכלו לעזור לו בזה...

האנשים בעד תנועת נוער מעורבת.

של זרקנות כי כמו שיש את אלה שמחפשים שידוך יש את אלה שיבואו לדבר עם בנות במטרה - לדבר. ומפה יכולים להתפתח דברים לא טובים

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות