ביום הראשון כשקבענו פגישה,
הלך הוא לבדוק את דרכי הגישה,
של איזשהו מעבר בירדן,
בבוקר חזר מנומנם וישן.

יש לי אהוב בסיירת חרוב.

בקיא בכל כלי וכל קוטר,
וטס כבר בכל הליקופטר.
מכיר את השטח, כל סלע, כל גיא,
אך איזה בחור נהדר, בחיי.

יש לי אהוב בסיירת חרוב.

שני ושלישי הוא היה בסיור,
זה סוד ועל כן לא נרחיב בדיבור.
רק זאת שמרוב אהבת ציון,
תפס הוא הרבה אשמים בשומרון.

יש לי אהוב בסיירת חרוב.

חוצה הוא מדבר וגם מים.
ועט על אוייביו משמיים,
אוכל כמו סוס, ושותה כמו גמל.
אבל איזה פלא, יורד במשקל.

יש לי אהוב בסיירת חרוב.

ביום רביעי, חמישי הוא עסוק,
אינני יודעת במה בדיוק,
אבל כנראה שהיה בפשיטה,
לפי האבק והבוץ במיטה.

יש לי אהוב בסיירת חרוב.

כשלי הוא נשבע "אחכה לך",
מרדף יש ליד ים המלח.
וככה יוצאת נשמתי אחריו,
ליבי במזרח כשהוא במארב.

יש לי אהוב בסיירת חרוב.

ביום השישי האחרון הוא אמר.
שמאה אחוז יש לו חופש מחר.
השאיר לי פיתקה "מותק תכף אשוב",
לקח לו שבוע, אך מה זה חשוב.

יש לי אהוב בסיירת חרוב.
וכך אנו יוצאים כבר שנה בקירוב.
יש לי אהוב בסיירת חרוב

כשקראתי את שאלתך זה^^ מה שעלה לי ישר..

את המשך תשובתי אעלה בע"ה אחר כך מפאת טרח הציבור הקדוש..

לבינתיים-חיבוק!

היום יש רק גדוד שעתיד להתפרק וחזור להיות סיירת וכך להפוך את כפיר לחטיבה רגילה..

לא יהפכו לסיירת, יהפכו לגדס"ר(גדוד סיור) (ויש הבדל!),
אבל גם הבטיחו לתת (נראה לי לכם^) גיל, ולא קימו
 

[ובלי קשר,

 ערב חג אחותי הקטנה רצה בכל הביית "מי יכול לעזור לי להדליק את הגדוד?!!" |ילדה קטנה צועקת|

 לקח דקה או שנים להבין שהיא לא הולכת לדפוק תג-מחיר, רק להדליק את הדוד והמתג גבוהה...]

מצב ממש.. לא אידאלי

צריך או למצוא דרך להתגבר על הקושי- כדי שכן יווצר פה קשרא

או להבין ש... אי אפשר ושלום

תכלס- בלי שום כוונות רעות- הבנאדם מורח אותך...

וזה- לא.

זו בעיה של שיחרור מהצבא. תלוי בתפקידו.

השאלה, למיטב הבנתי, היתה לא על עצם זה שכך הוא סוג ההיכרות הזה, אלא על הקושי במצב הנוכחי, שאיננה יודעת אם בכלל יצא מזה משהו, כיזו רק התחלה לגמרי - ולכן מתלבטת אם ניתן לשתף אותו בתחושה הזו.  משלב מסוים - שיתוף כזה בעצמו יכול לעזור להעמקת ההיכרות - אך בשלב ראשוני הוא עלול להרתיע את הבחור, כי הוא בעצמו עדיין בודק אם בכלל יש על מה לדבר; ופתאום - שיחה שבמהותה שייכת יותר למצב שכבר יש ענין להתקדם.

לכן, עוד קצת להתאפק - לא נורא..

סבלנות זה הפתרון 

הצלחות!

קודם כל תודה על התגובה

אני לא מרגישה שהוא מורח אותי האמת..

אפילו פעם קבענו אבל בסוף וא לא קיבל שחרור..

המצב הוא זה במתסכל אותי..

נגיד ציפיתי שאולי הוא יציע שניפגש במוצאי החג למרות שהיה בבית...

אבל לא תחושה של "מריחה.."

הוא לא מורח

אבל המצב יוצא סה"כ- מרוח מאוד...

בעיני ולדעתי- זה לא צורה לבנות קשר (יותר צורה לבנות תיסכולים... )

מזל שיש את ד. לתת לי קונטרה ואנטיתזה! <בנימה רצינית>

אז אני דואג שלא בגלל ההערה שלך ירפו ידיה..

כמובן, אם יחליטו בעז"ה להתחתן - אז יקחו לשימת לב את דברייך החשובים לתכנן איך בונים קשר לאורך זמן..

אם הייתי בחורה- בחיים לא הייתי יוצא עם מישהו מקרבי...

אבל יש לי חברים קרביים שמתחתנים, אז זה אפשרי.

איך?

אין לי מושג.

יצאתי עם מ"כ והיה קשה...אומנם לא כמו שאת מספרת כן נפגשנו פעם בשבוע אבל הטלפונים לא היו טלפונים וגם בשביל הפעם בשבוע יצאה הנשמה לשתינו...באיזה תפקיד החבר???רמטכ"ל?? שלושה שבוועות זה נשמע לי הזוי...תשדרי שזה מפריע לך ואולי הוא יפעיל קצת לחצים אצל המפקדים...בנים הרבה פעמים לא קולטים דברים שלנו נראים מובנים מאליהם...

בכל מקרה אל תמהרי לחתוך על זה אני חתכתי כי הרגשתי שכבר נמאס לי... והיום קצת מחרטת על זה...

איך שלא יהיה...ברכה והצלחה=)

לדעתי כדאי  לך לדבר איתו.. כי אם כבר החלטתם להמשיך להפגש ... אז כדאי לדבר יותר בטלפון כדי להמשיך ברצף... והרבה פעמים הם פשוט לא מודעים לזה שהבחורה מחכה לשיחת טלפון...

אני גולשת פה מלא מלא,

פשוט מהצד, אבל אפשר משו קטן??..

היה עכשיו עוצר יציאות בצבא ( 20 בספטמבר וכו'..) וכל העניינים שם הסתבכו,

מישו שאני מכירה כבר חודש לא בבית,

ובד"כ הוא חוזר פעם בשבוע,

פשוט כי יש הרבה שצריך לשחרר עכשיו בבת-אחת,

אז משחררים לאט לאט, והחיילים קצת נדפקים..

אז--אולי הוא לא מנסה למרוח אותה אלא שזה פשוט כפוי עליו???

תשאלי אותו אם תמיד הוא משתחרר רק לעיתים כאלה רחוקות או שזה חד פעמי..

ו-בהצלחה!!

בעזהי"ת.

על רוב הבעיות אפשר להתגבר בטוב בעזרת שיחה פשוטה וישירה.

מסיבה לא ברורה אנשים נוטים לשכוח את האופציה הנהדרת הזאת...

בקיצור, שווה דיבור, וככה גם תוכלי לבחון עד כמה הוא רגיש ואכפתי וכו' וכו'

ב"הצלחה נשמה!!

יש יתרונות מדהימים לקשר כזה, אבל גם חסרונות...
לא סתם אומרים שמאחורי כל חייל מצליח עומדת אישה חזקה!!
 

ועל קצה המזלג 

היתרונות- שיחות עמוקות, קשר נפשי, לומדים להעריך יותר את המפגשים הקצרים...

חסרונות- טוב את יודעת על בשרך....

נכון זה קשה!
נכון כשהחבר/ מדוייט של כולן שם ובא לבקר בחג שלך לרוב לא יהיה שם,

אבל הקשר נבנה ממקום כ"כ הרבה יותר עמוק-נפשי וטהור!!

אולי זה לא בריא בהתחלה...
אבל אין מה להשוות קשר שאפשר להפגש בו מתי שרק רוצים לקשר שבאמת צריך להשקיע בו!
אני לא אומר שצריך מראש לחפש בעיות, אבל אם זה מה שה' שלך? אז זה פלטפורמה מדהימה!!
יהיו הרבה מאוד קשיים בדרך, אבל זו הזדמנות מיוחדת מאין כמוה... ואין כמוה!!
 

תכלס?
אפשר לחזק מהיום ועד מחר, זה לא מה שישנה...

יש לכל אחד (ואחת) יש את הדברים שהוא יכול להכיל, את הנקודה שבה הנשמה שלו חזקה...

אם את רוצה ללכת על זה (וזה פרויקט לא פשוט!!) יש לי הרבה עצות ותובנות...
דברים קטנים שעושים את הכל יותר פשוט, כמובן, אם יש רצון ראשוני...
עצות ותובנות באישי...
אני לא הולך לחסוף את כל בטריקים פה לעיני כל

ובעיקר,
מלא מלא מלא ב"הצלחה!!

ונראה לי שקודם כל יש כאן טעות יסודית - אצלך.

כתבת:

"אם הייתי יודעת שזה הבנאדם לפחות היינו מדברים בטלפון בצורה קולחת וכו'.."

פגישה ראשונה היתה לפני 3 שבועות

לא ראית סיבה לחתוך אז..הוחלט שתהיה פגישה שניה -

אז כרגע הוא הבנאדם!!

ובו את אמורה להשקיע את כל מהות הקשר.

לא לחשוב, אולי יש אחר.. אולי זה לא זה..

בכלל- האמונה של כולנו כשיוצאים לדייט, אחרי כל הבירורים והפרוצדורה היא:

שזה האחד/ האחת!

שסיימנו את עידן הרווקות.

לגבי השיחות עד הפגישה השניה, לדעתי חשוב לפתוח איתו את העניין

לומר לו שנראה לך שייך שתדברו יותר בין לבין, הרי כך נוצר קשר..

את יכולה אפילו להתקשר בעצמך בהתחלה!

השיחות ביניכם יכולות להיות קולחות וכיפיות..

אפשר לשאול ולספר על כל חוויה שעברתם במשך היום.

יצאתי עם בחור קרבי שהיה בעוצר יציאות. בין הפגישה הראשונה לשניה, לקח כמעט חודש.

דיברנו כמעט כל ערב, למעט חגים ושבתות.

לא חייבים למרוח שעה, אבל יש לילות שפתאום גילינו שדיברנו שעתיים ושלוש..

ובתוך השיחה צפו ועלו הרבה דברים, קצת יותר אישיים וקצת יותר "בוני-קשר".

לא נראה לי שהצבא אמור למנוע מזוג לפתח כאן קשר אמיתי של קיימא.

זה קצת יותר מאתגר - אבל זה מצליח!

בגדול מסכימה איתך..

אבל לדבר עם משהו בטלפון 3 שעות זה לא כמו לדבר איתו 5 דק'..

זה קשר שמימי דיבור בטלפון בלי שפת גוף בלי.. בלי..

לא יודעת עד כמה זה יכול לבנות משהו יציב.. 

וודאי שלא בונים על זה את כל הקשר..

זה בין הפגישות, בתקווה לימים קלים יותר שיבואו ותדירות הפגישות תגבר.

חוצמיזה - אם באמת חשוב לה..

לברר ברצינות אם יש ביקורים בבסיס שלו..

או אם אפשר למצוא איזה יום ששייך להגיע קרוב לשם..

זה תלוי בהמון גורמים..

כמו תפקיד, פז"מ, ומ"פ.. ועוד כמה.....

אבל אם זה אפשרי, זה מאוד נחמד אם היא תעשה את המאמץ.

בעזהי"ת.

או שהפגישות בין שיחות הטלפון?

היא גם יכולה לוותר על הרעיון לצאת עם בחור קרבי בזמן השירות שלו.

לדעתי היא מפסידה.

כן! זה דורש הקרבה.. ויכולת ליצור קשר שונה מאחרים..

כשכתבת,
"ונראה לי שקודם כל יש כאן טעות יסודית - אצלך.

 כתבת:

 "אם הייתי יודעת שזה הבנאדם לפחות היינו מדברים בטלפון בצורה קולחת וכו'.." "

לא הבנת אותה! (מרשה לעצמי להיות הדובר שלה )
היא לא התכוונה לזה שהיא לא "מרשה לעצמה" להשקיע בקשר...
אלא ש"החוסר ידיעה הזה משגע אותי מאד!" (משלים ציטוט)
מה שחסר לה (ולפי זה אפשר להבין שממש ממש ממש טוב לה!) הוא הידיעה,

לדעת שהיא והוא ביחד, שזה רשמי, שזה זה, היא רוצה לשמוע ממנו, לקבל V ממנו...

וברגע שהיא תקבל את ה"אישור" ממנו שטוב לו לטווח ארוך?

אז היא תוכל "להרשות לעצמה" להשקיע את כל כולה!!!

לענ"ד, זה מראה על משהו בריא מאוד אצלה בראש...
זה לא בא כתגובה רכושנית/ נשית קלאסית (אוי נו!! אני לא שוביניסט!)
זה בא ממקום אמיתי של למסד את הקשר ולקדם אותו (לא אמרתי לסגור וורט!)
אישית, הייתי משתף אותו, אולי לא בשניה הראשונה של הפגישה...
אבל אחרי שפורקים את הגעגועים ומריצים מליון סיפורים, כן, להעלות את זה!
(ממש במילים האלה

 "אני רוצה לדעת שזה אתה, ככה יהי לי הרבה יותר טוב ושמח, מה אתה מרגיש?")

אז מה הבעיה??

עד הודעה חדשה - זה הוא..

עדיין לא הבנתי.

|עף על עצמי| 

סתם...
כל אחד והברכות שה' נתן לו... |עָנָו|

כי בכל זאת לא קיבלתי תשובה לשאלה שלי..

השאלה שלך רציונלית מידי בשבילי

אשריך

אבל תדעי שככל שהקשר יעמיק רק תצטרכי אותו יותר וזה יהיה קשה יותר ככה שאם עכשיו את לא שורדת...

אל תבני על זה שאח"כ זה יהיה יותר קל

ד"א-אחרי האירוסין זה אפילו הרבה יותר קשה... (מניסיון... הייתי מאורסת פעם.{ולא התחתנתי בסוף...})

יכול להיות שיש כאלה שבנויים לזה אבל זה בפירוש לא מתאים לכל זוג!

אסור להיפגש בין האירוסין לחתונה (מנהג ישראל מדורי דורות)

שלצערנו נפרצה הפרצה

ואם הייתם רואים מה רבנו כותב על להיפגש בין האירוסין לחתונה לא נראה לי שהייתם מעיזים לעשות את זה

בעזהי"ת.

מה שנקרא פעם "אירוסין" מתבצע בימינו במהלך החופה...

ז"א שהיום, כל זוג ממוצע היה מאורס במשך 5 דקות אולי

האירוסין של היום זה סתם בשביל להפוך את זה ליותר רשמי... לא מעבר...

אין לזה שום תוקף הלכתי..

אלא מנהג שכל החסדיות (ולכן כל מי שקוראת לעצמה חסידית הוא קורא לעצמו חסיד) לא נפגשים ור' נחמן דיבר על אירוסין של היום ולא של פעם

והאמת שאת צודקת ובחב"ד קוראים לזה "שידוכין" או "נכנס לקשרי חופה וקידושין" 

(פשוט חבר שלי חבדנ"יק התארס עכשיו עם מישהי חבדנק"ית לא פחות אז אני קצת מושפע)

בעזהי"ת.

ר' נחמן אמר שלא להיפגש בימינו, בתקופה שבין ה"אירוסין" [מה שנקרא בהלכה שידוכין, המסיבה הנחמדה הזאת...] לחתונה???

איפה? מה? למה??

בחיים לא שמעתי על זה....

אלא זה גם כתוב בספר המנהגים של חב"ד וככה נהגו כל החסדויות

אבל המציאות מוכיחה שחובה להפגש בתקופת האירוסים וללבן עניינים, לחזק את הקשר וכו'. זאת תקופה קשה ולחוצה מלאה ספקות והתלבטויות וכל הרבנים אומרים שאם יש צורך אז נפגשים כמה שצריך. לא להפגש כשצריך להפגש זה סתם חסיד שוטה! (כמובן אם לא צריך אז לא, אבל המציאות מוכיחה שכמעט כמעט תמיד צריך...)

קצת ביטול לא מזיק

ורבנו אמר על זה דברים ממש חריפים אז אני לא רוצה להסתבך

מעניין מי יהיה הראשון שיגיד שחסיד שוטה זה כמו מים אחרונים וואסר

הבדיחה בשלימותה:

תנו שלושה ביטויים ביידיש שחוזרים על עצמם בעברית?

א. "ריקוד המצווֶה" טאַנץ.

ב. "מים אחרוֹיִנים" וואָסעֶר.

ג. חוּסִיד שוֹיטֶה!

בדיחות של ליטוואקים... לא חשוב.

אני דווקא שומר לחסידיוּת חסד נעורים...

הבדיחות האלו נשמעות בעיקר כאילו אתם נחנקים..

מב הבדל בין חבדניק"ים ללטוואקים?

אצל חבדניק"ים הקנייץ' מגיע לאף

אצל לטוואקים האף מגיע לקנייץ'

למרות שלא בטוח שיהיו לו פתרונות פרקטיים, עצם העלאת הנושא וההבנה מצידו- מעודדת. 

אני מחזקת את ידייך! וחושבת שאין הרבה בחורות כמוך שמוכנות לעשות את ההקרבה הזו, יישר כוחך!

אומנם כן, זו לא מציאות אידיאלית, אבל זו גם לא מציאות בלתי אפשרית או בעייתית. אני חושבת שזה מביש שאומרים שמצד אחד רוצים ליצור שינוי במבנה הצבא, וחשוב להתגייס לצבא, אבל מנגד טוענים שמי שמתגייס לצבא במסלול רציני שישא בתוצאות ה"מרות" של בחירתו...

המון המון בהצלחה!

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

השפעה חיובית;)

כתבת בפורום הנכון?

אל תתייאש. בע"ה שלך תבוא כמה שיותר מהר🙏

אוח ישע למתולתל ואני יש דודא אליך 

סליחה @הרמוניה 

בגדת ככה בשירי נשמה? (כן, ככה אני קוראת למזרחית😛) 

אהה אליסיה משהו מה שמה

כן?

נהייתי קצת אובססיבי לשירים שלה ולאחרונה התחלתי לשמוע את כל האלבומים שלה מהעבר, אפילו נרשמתי לTIDAL רק בשבילה.

היא ממש מיוחדת. למען האמת זה בעיקר בגלל הפרסונה... יש לה לב טוב והפרסום לא גרם לה לאבד את זה.

האמת שמאז הנערות לא שמעתי מזרחית קלאסית רק מזרח חסידי חח .. האייל גולן זה היה יותר נוסטלגיה בשבילי אז שמעתי תקופה מסוימת.

מה שאני שומע עכשיו זה בעיקר את אליסיה וחסידי קלאסי. (חח רק אני מסוגל לעשות את השילובים האלה 🤣🤣)

לבריאות

למה, זה הגיוני. אתה גם: יהודי, גם ישראלי, גם מזרחי, גם בן אדם בעולם, גם ילד לשעבר, גם .... הרבה זהויות.

TIDAL זה כמו ספוטייפי רק באיכות גבוהה יותר ...HiFi .. אני משלם רק 20 ומשהו שקל בחודש..

אשכול פריקה חושפני ופוטוגני לא יעזור לך לשחזר את הכבוד האבוד שלך. יש דברים שקשה מאוד לתקן. אפילו הייתי אומר ביזיון...

אני אחזור לי למוזיקה החביבה עלי ואתענג על החברה שאני מארח לעצמי

יום אחד גם אתה תחזור בתשובה

🍿

זה לא יפה אם את אומרת שמזרחית= שירי עגבים...

יש הרבה שירי עגבים וגם סתם שירים מטומטמים שהם לא מזרחיים

ולצערנו רוב המוזיקה היום (בין הפופ הרגיל ובין הפופ המזרחי) היא מטומטמת. בזכותה אתה מעריך יותר מוזיקה איכותית ונהנה ממנה...

השוני שיש בין הפופ המזרחי של היום לבין ימי תחילת ואמצע הז'אנר הזה- לפני עשרים שלושים שנה, בולט מאוד. כבר אין זכר היום למוזיקה שהיו עושים אז.
 

אבל גם היום מדי פעם יש הבלחות, אפילו מדהימות.

נניח פאר טסי הוא מאוד מוכשר, ומי שיסתכל מהצד לא יכול להבין איך מי שכתב והלחין את "מה יהיה מחר" מבזבז את הכשרון שלו על שירים טיפשיים.

אבל שמה הדור נמצא. תרבות רדודה ואנשים שנמצאים בבוץ רגשי, שצמאים לצאת משם ולהגיע לעומקים רגשיים ולקשר אמיתי, אבל הרבה פעמים לא באמת יודעים מה זה כי הם לא חוו את זה או לא מאמינים שיגיעו לזה.

השיר הראשון חסום לי🤭 והשני לא

נכון