ביום הראשון כשקבענו פגישה,
הלך הוא לבדוק את דרכי הגישה,
של איזשהו מעבר בירדן,
בבוקר חזר מנומנם וישן.

יש לי אהוב בסיירת חרוב.

בקיא בכל כלי וכל קוטר,
וטס כבר בכל הליקופטר.
מכיר את השטח, כל סלע, כל גיא,
אך איזה בחור נהדר, בחיי.

יש לי אהוב בסיירת חרוב.

שני ושלישי הוא היה בסיור,
זה סוד ועל כן לא נרחיב בדיבור.
רק זאת שמרוב אהבת ציון,
תפס הוא הרבה אשמים בשומרון.

יש לי אהוב בסיירת חרוב.

חוצה הוא מדבר וגם מים.
ועט על אוייביו משמיים,
אוכל כמו סוס, ושותה כמו גמל.
אבל איזה פלא, יורד במשקל.

יש לי אהוב בסיירת חרוב.

ביום רביעי, חמישי הוא עסוק,
אינני יודעת במה בדיוק,
אבל כנראה שהיה בפשיטה,
לפי האבק והבוץ במיטה.

יש לי אהוב בסיירת חרוב.

כשלי הוא נשבע "אחכה לך",
מרדף יש ליד ים המלח.
וככה יוצאת נשמתי אחריו,
ליבי במזרח כשהוא במארב.

יש לי אהוב בסיירת חרוב.

ביום השישי האחרון הוא אמר.
שמאה אחוז יש לו חופש מחר.
השאיר לי פיתקה "מותק תכף אשוב",
לקח לו שבוע, אך מה זה חשוב.

יש לי אהוב בסיירת חרוב.
וכך אנו יוצאים כבר שנה בקירוב.
יש לי אהוב בסיירת חרוב

כשקראתי את שאלתך זה^^ מה שעלה לי ישר..

את המשך תשובתי אעלה בע"ה אחר כך מפאת טרח הציבור הקדוש..

לבינתיים-חיבוק!

היום יש רק גדוד שעתיד להתפרק וחזור להיות סיירת וכך להפוך את כפיר לחטיבה רגילה..

לא יהפכו לסיירת, יהפכו לגדס"ר(גדוד סיור) (ויש הבדל!),
אבל גם הבטיחו לתת (נראה לי לכם^) גיל, ולא קימו
 

[ובלי קשר,

 ערב חג אחותי הקטנה רצה בכל הביית "מי יכול לעזור לי להדליק את הגדוד?!!" |ילדה קטנה צועקת|

 לקח דקה או שנים להבין שהיא לא הולכת לדפוק תג-מחיר, רק להדליק את הדוד והמתג גבוהה...]

מצב ממש.. לא אידאלי

צריך או למצוא דרך להתגבר על הקושי- כדי שכן יווצר פה קשרא

או להבין ש... אי אפשר ושלום

תכלס- בלי שום כוונות רעות- הבנאדם מורח אותך...

וזה- לא.

זו בעיה של שיחרור מהצבא. תלוי בתפקידו.

השאלה, למיטב הבנתי, היתה לא על עצם זה שכך הוא סוג ההיכרות הזה, אלא על הקושי במצב הנוכחי, שאיננה יודעת אם בכלל יצא מזה משהו, כיזו רק התחלה לגמרי - ולכן מתלבטת אם ניתן לשתף אותו בתחושה הזו.  משלב מסוים - שיתוף כזה בעצמו יכול לעזור להעמקת ההיכרות - אך בשלב ראשוני הוא עלול להרתיע את הבחור, כי הוא בעצמו עדיין בודק אם בכלל יש על מה לדבר; ופתאום - שיחה שבמהותה שייכת יותר למצב שכבר יש ענין להתקדם.

לכן, עוד קצת להתאפק - לא נורא..

סבלנות זה הפתרון 

הצלחות!

קודם כל תודה על התגובה

אני לא מרגישה שהוא מורח אותי האמת..

אפילו פעם קבענו אבל בסוף וא לא קיבל שחרור..

המצב הוא זה במתסכל אותי..

נגיד ציפיתי שאולי הוא יציע שניפגש במוצאי החג למרות שהיה בבית...

אבל לא תחושה של "מריחה.."

הוא לא מורח

אבל המצב יוצא סה"כ- מרוח מאוד...

בעיני ולדעתי- זה לא צורה לבנות קשר (יותר צורה לבנות תיסכולים... )

מזל שיש את ד. לתת לי קונטרה ואנטיתזה! <בנימה רצינית>

אז אני דואג שלא בגלל ההערה שלך ירפו ידיה..

כמובן, אם יחליטו בעז"ה להתחתן - אז יקחו לשימת לב את דברייך החשובים לתכנן איך בונים קשר לאורך זמן..

אם הייתי בחורה- בחיים לא הייתי יוצא עם מישהו מקרבי...

אבל יש לי חברים קרביים שמתחתנים, אז זה אפשרי.

איך?

אין לי מושג.

יצאתי עם מ"כ והיה קשה...אומנם לא כמו שאת מספרת כן נפגשנו פעם בשבוע אבל הטלפונים לא היו טלפונים וגם בשביל הפעם בשבוע יצאה הנשמה לשתינו...באיזה תפקיד החבר???רמטכ"ל?? שלושה שבוועות זה נשמע לי הזוי...תשדרי שזה מפריע לך ואולי הוא יפעיל קצת לחצים אצל המפקדים...בנים הרבה פעמים לא קולטים דברים שלנו נראים מובנים מאליהם...

בכל מקרה אל תמהרי לחתוך על זה אני חתכתי כי הרגשתי שכבר נמאס לי... והיום קצת מחרטת על זה...

איך שלא יהיה...ברכה והצלחה=)

לדעתי כדאי  לך לדבר איתו.. כי אם כבר החלטתם להמשיך להפגש ... אז כדאי לדבר יותר בטלפון כדי להמשיך ברצף... והרבה פעמים הם פשוט לא מודעים לזה שהבחורה מחכה לשיחת טלפון...

אני גולשת פה מלא מלא,

פשוט מהצד, אבל אפשר משו קטן??..

היה עכשיו עוצר יציאות בצבא ( 20 בספטמבר וכו'..) וכל העניינים שם הסתבכו,

מישו שאני מכירה כבר חודש לא בבית,

ובד"כ הוא חוזר פעם בשבוע,

פשוט כי יש הרבה שצריך לשחרר עכשיו בבת-אחת,

אז משחררים לאט לאט, והחיילים קצת נדפקים..

אז--אולי הוא לא מנסה למרוח אותה אלא שזה פשוט כפוי עליו???

תשאלי אותו אם תמיד הוא משתחרר רק לעיתים כאלה רחוקות או שזה חד פעמי..

ו-בהצלחה!!

בעזהי"ת.

על רוב הבעיות אפשר להתגבר בטוב בעזרת שיחה פשוטה וישירה.

מסיבה לא ברורה אנשים נוטים לשכוח את האופציה הנהדרת הזאת...

בקיצור, שווה דיבור, וככה גם תוכלי לבחון עד כמה הוא רגיש ואכפתי וכו' וכו'

ב"הצלחה נשמה!!

יש יתרונות מדהימים לקשר כזה, אבל גם חסרונות...
לא סתם אומרים שמאחורי כל חייל מצליח עומדת אישה חזקה!!
 

ועל קצה המזלג 

היתרונות- שיחות עמוקות, קשר נפשי, לומדים להעריך יותר את המפגשים הקצרים...

חסרונות- טוב את יודעת על בשרך....

נכון זה קשה!
נכון כשהחבר/ מדוייט של כולן שם ובא לבקר בחג שלך לרוב לא יהיה שם,

אבל הקשר נבנה ממקום כ"כ הרבה יותר עמוק-נפשי וטהור!!

אולי זה לא בריא בהתחלה...
אבל אין מה להשוות קשר שאפשר להפגש בו מתי שרק רוצים לקשר שבאמת צריך להשקיע בו!
אני לא אומר שצריך מראש לחפש בעיות, אבל אם זה מה שה' שלך? אז זה פלטפורמה מדהימה!!
יהיו הרבה מאוד קשיים בדרך, אבל זו הזדמנות מיוחדת מאין כמוה... ואין כמוה!!
 

תכלס?
אפשר לחזק מהיום ועד מחר, זה לא מה שישנה...

יש לכל אחד (ואחת) יש את הדברים שהוא יכול להכיל, את הנקודה שבה הנשמה שלו חזקה...

אם את רוצה ללכת על זה (וזה פרויקט לא פשוט!!) יש לי הרבה עצות ותובנות...
דברים קטנים שעושים את הכל יותר פשוט, כמובן, אם יש רצון ראשוני...
עצות ותובנות באישי...
אני לא הולך לחסוף את כל בטריקים פה לעיני כל

ובעיקר,
מלא מלא מלא ב"הצלחה!!

ונראה לי שקודם כל יש כאן טעות יסודית - אצלך.

כתבת:

"אם הייתי יודעת שזה הבנאדם לפחות היינו מדברים בטלפון בצורה קולחת וכו'.."

פגישה ראשונה היתה לפני 3 שבועות

לא ראית סיבה לחתוך אז..הוחלט שתהיה פגישה שניה -

אז כרגע הוא הבנאדם!!

ובו את אמורה להשקיע את כל מהות הקשר.

לא לחשוב, אולי יש אחר.. אולי זה לא זה..

בכלל- האמונה של כולנו כשיוצאים לדייט, אחרי כל הבירורים והפרוצדורה היא:

שזה האחד/ האחת!

שסיימנו את עידן הרווקות.

לגבי השיחות עד הפגישה השניה, לדעתי חשוב לפתוח איתו את העניין

לומר לו שנראה לך שייך שתדברו יותר בין לבין, הרי כך נוצר קשר..

את יכולה אפילו להתקשר בעצמך בהתחלה!

השיחות ביניכם יכולות להיות קולחות וכיפיות..

אפשר לשאול ולספר על כל חוויה שעברתם במשך היום.

יצאתי עם בחור קרבי שהיה בעוצר יציאות. בין הפגישה הראשונה לשניה, לקח כמעט חודש.

דיברנו כמעט כל ערב, למעט חגים ושבתות.

לא חייבים למרוח שעה, אבל יש לילות שפתאום גילינו שדיברנו שעתיים ושלוש..

ובתוך השיחה צפו ועלו הרבה דברים, קצת יותר אישיים וקצת יותר "בוני-קשר".

לא נראה לי שהצבא אמור למנוע מזוג לפתח כאן קשר אמיתי של קיימא.

זה קצת יותר מאתגר - אבל זה מצליח!

בגדול מסכימה איתך..

אבל לדבר עם משהו בטלפון 3 שעות זה לא כמו לדבר איתו 5 דק'..

זה קשר שמימי דיבור בטלפון בלי שפת גוף בלי.. בלי..

לא יודעת עד כמה זה יכול לבנות משהו יציב.. 

וודאי שלא בונים על זה את כל הקשר..

זה בין הפגישות, בתקווה לימים קלים יותר שיבואו ותדירות הפגישות תגבר.

חוצמיזה - אם באמת חשוב לה..

לברר ברצינות אם יש ביקורים בבסיס שלו..

או אם אפשר למצוא איזה יום ששייך להגיע קרוב לשם..

זה תלוי בהמון גורמים..

כמו תפקיד, פז"מ, ומ"פ.. ועוד כמה.....

אבל אם זה אפשרי, זה מאוד נחמד אם היא תעשה את המאמץ.

בעזהי"ת.

או שהפגישות בין שיחות הטלפון?

היא גם יכולה לוותר על הרעיון לצאת עם בחור קרבי בזמן השירות שלו.

לדעתי היא מפסידה.

כן! זה דורש הקרבה.. ויכולת ליצור קשר שונה מאחרים..

כשכתבת,
"ונראה לי שקודם כל יש כאן טעות יסודית - אצלך.

 כתבת:

 "אם הייתי יודעת שזה הבנאדם לפחות היינו מדברים בטלפון בצורה קולחת וכו'.." "

לא הבנת אותה! (מרשה לעצמי להיות הדובר שלה )
היא לא התכוונה לזה שהיא לא "מרשה לעצמה" להשקיע בקשר...
אלא ש"החוסר ידיעה הזה משגע אותי מאד!" (משלים ציטוט)
מה שחסר לה (ולפי זה אפשר להבין שממש ממש ממש טוב לה!) הוא הידיעה,

לדעת שהיא והוא ביחד, שזה רשמי, שזה זה, היא רוצה לשמוע ממנו, לקבל V ממנו...

וברגע שהיא תקבל את ה"אישור" ממנו שטוב לו לטווח ארוך?

אז היא תוכל "להרשות לעצמה" להשקיע את כל כולה!!!

לענ"ד, זה מראה על משהו בריא מאוד אצלה בראש...
זה לא בא כתגובה רכושנית/ נשית קלאסית (אוי נו!! אני לא שוביניסט!)
זה בא ממקום אמיתי של למסד את הקשר ולקדם אותו (לא אמרתי לסגור וורט!)
אישית, הייתי משתף אותו, אולי לא בשניה הראשונה של הפגישה...
אבל אחרי שפורקים את הגעגועים ומריצים מליון סיפורים, כן, להעלות את זה!
(ממש במילים האלה

 "אני רוצה לדעת שזה אתה, ככה יהי לי הרבה יותר טוב ושמח, מה אתה מרגיש?")

אז מה הבעיה??

עד הודעה חדשה - זה הוא..

עדיין לא הבנתי.

|עף על עצמי| 

סתם...
כל אחד והברכות שה' נתן לו... |עָנָו|

כי בכל זאת לא קיבלתי תשובה לשאלה שלי..

השאלה שלך רציונלית מידי בשבילי

אשריך

אבל תדעי שככל שהקשר יעמיק רק תצטרכי אותו יותר וזה יהיה קשה יותר ככה שאם עכשיו את לא שורדת...

אל תבני על זה שאח"כ זה יהיה יותר קל

ד"א-אחרי האירוסין זה אפילו הרבה יותר קשה... (מניסיון... הייתי מאורסת פעם.{ולא התחתנתי בסוף...})

יכול להיות שיש כאלה שבנויים לזה אבל זה בפירוש לא מתאים לכל זוג!

אסור להיפגש בין האירוסין לחתונה (מנהג ישראל מדורי דורות)

שלצערנו נפרצה הפרצה

ואם הייתם רואים מה רבנו כותב על להיפגש בין האירוסין לחתונה לא נראה לי שהייתם מעיזים לעשות את זה

בעזהי"ת.

מה שנקרא פעם "אירוסין" מתבצע בימינו במהלך החופה...

ז"א שהיום, כל זוג ממוצע היה מאורס במשך 5 דקות אולי

האירוסין של היום זה סתם בשביל להפוך את זה ליותר רשמי... לא מעבר...

אין לזה שום תוקף הלכתי..

אלא מנהג שכל החסדיות (ולכן כל מי שקוראת לעצמה חסידית הוא קורא לעצמו חסיד) לא נפגשים ור' נחמן דיבר על אירוסין של היום ולא של פעם

והאמת שאת צודקת ובחב"ד קוראים לזה "שידוכין" או "נכנס לקשרי חופה וקידושין" 

(פשוט חבר שלי חבדנ"יק התארס עכשיו עם מישהי חבדנק"ית לא פחות אז אני קצת מושפע)

בעזהי"ת.

ר' נחמן אמר שלא להיפגש בימינו, בתקופה שבין ה"אירוסין" [מה שנקרא בהלכה שידוכין, המסיבה הנחמדה הזאת...] לחתונה???

איפה? מה? למה??

בחיים לא שמעתי על זה....

אלא זה גם כתוב בספר המנהגים של חב"ד וככה נהגו כל החסדויות

אבל המציאות מוכיחה שחובה להפגש בתקופת האירוסים וללבן עניינים, לחזק את הקשר וכו'. זאת תקופה קשה ולחוצה מלאה ספקות והתלבטויות וכל הרבנים אומרים שאם יש צורך אז נפגשים כמה שצריך. לא להפגש כשצריך להפגש זה סתם חסיד שוטה! (כמובן אם לא צריך אז לא, אבל המציאות מוכיחה שכמעט כמעט תמיד צריך...)

קצת ביטול לא מזיק

ורבנו אמר על זה דברים ממש חריפים אז אני לא רוצה להסתבך

מעניין מי יהיה הראשון שיגיד שחסיד שוטה זה כמו מים אחרונים וואסר

הבדיחה בשלימותה:

תנו שלושה ביטויים ביידיש שחוזרים על עצמם בעברית?

א. "ריקוד המצווֶה" טאַנץ.

ב. "מים אחרוֹיִנים" וואָסעֶר.

ג. חוּסִיד שוֹיטֶה!

בדיחות של ליטוואקים... לא חשוב.

אני דווקא שומר לחסידיוּת חסד נעורים...

הבדיחות האלו נשמעות בעיקר כאילו אתם נחנקים..

מב הבדל בין חבדניק"ים ללטוואקים?

אצל חבדניק"ים הקנייץ' מגיע לאף

אצל לטוואקים האף מגיע לקנייץ'

למרות שלא בטוח שיהיו לו פתרונות פרקטיים, עצם העלאת הנושא וההבנה מצידו- מעודדת. 

אני מחזקת את ידייך! וחושבת שאין הרבה בחורות כמוך שמוכנות לעשות את ההקרבה הזו, יישר כוחך!

אומנם כן, זו לא מציאות אידיאלית, אבל זו גם לא מציאות בלתי אפשרית או בעייתית. אני חושבת שזה מביש שאומרים שמצד אחד רוצים ליצור שינוי במבנה הצבא, וחשוב להתגייס לצבא, אבל מנגד טוענים שמי שמתגייס לצבא במסלול רציני שישא בתוצאות ה"מרות" של בחירתו...

המון המון בהצלחה!

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

"לא התאפרתי כי אני מרגישה בנוח איתך".

כי אני דווקא לאחרונה חשבתי על משפט שמישהו אמר פה פעם, שהלוואי שנרצה תמיד להראות במיטבנו מול הבני זוג.

ויש סיפור על צדיק אחד שלפני שנכנס לבית לאשתו היה מסתכל במראה ומסתדר.

בלי איפור...

האיפור זה תוספת נחמדה להתייפות עוד יותר

גם תכשיטים זה תוספת..

אפשר להראות במיטבנו גם בלי תכשיטים

אני חושבת שהבסיס זה להיות נקיה ורעננה עם בגדים נקיים

וחיוך

יותר מזה זה תוספת

זה אני חושבת מול אנשים זרים אבל בבית כן להשקיע יותר. למה להישאר עם הבסיס?

לא סתם עזרא תיקן שימכרו בכול עיירה תמרוקים ותכשיטים. 

אישה אוהבת להתקשט ולהשקיע בנראות וכל הכוחות האלה נועדו בעיקר לבית וחבל שמשקיעים יותר ביציאה מהבית.

אולי אנחנו לא מדברות על אותו דבר...

ביום יום קשה להשקיע

ולכן חשוב לזכור שהבסיס הוא מהמם

ולא צריך להתאמץ כדי להיות רעננה ויפה לבעלך

מידי פעם אפשר גם להתקשט ולהוסיף

אבל כן לזכור שגם כשאין כוח להשקיע

עדיין יש דרך קלה לקבל את בעלך מהממת

וזה פשוט להתקלח ולהתלבש יפה ולחייך

להיות נקייה זה משהו בסיסי שמצופה מכל אחד גם אם הוא לא אישה\בעלי.

אבל אני כן מבינה שלא תמיד יש כוחות להשקיע וזה בסדר גמור!(:

 ויש נקייה ורעננה ומחייכת 😉

מפסיכולוג קנדי...

הוא ניתח את הרעיון של האיפור במבט תת-מודעי כזה, ואמר שהסיבה בגללה נשים התחילו להתאפר (לפני נצח בימי קדם קדמונים) זה למעשה כדי להראות בריאות. מכיוון שאישה בזמן הווסת היא עייפה יותר, חלשה יותר, וחיוורת יותר לפעמים אז האיפור נועד להחזיר את המראה הבריא ובכך לשדר לגבר (ולעולם) שהכל בסדר ותקין ב"ה.

מכאן זה כמובן התפתח למשהו קצת יותר תרבותי, כמו כל תופעה אנושית אחרת..

זה הסבר ששם דגש על היחסים הגופניים בעיקרו, אבל זה נשמע לי מעניין והגיוני. זהו, סוף שיתוף.

דווקא זה יכול להיות נחמד מהצד האומנותי שבזה (יש לי תפישה קצת אחרת ביחש ליופי אני חושב)

חושבני שיש משהו גם בזה וגם בזה

אני לא מתחברת לאיפור כבד...

וכל אחד ומה שהוא מתחבר

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.