ישנם עוד פרמטרים משפיעים שהזכרת, האם הבעיה הרפואית מפריעה לו לתפקד ביום יום וכחלק מכך גם ללמוד?

מעט מורכב יותר מסתם "מתקשה ללמוד" (גם עזרא סימן טוב לא תנא מפולפל היה)

אך להסתייג מהבעיה הרפואית ולעסוק בשאלתך גרידא- כשאני מחפשת בחור ירא שמיים,שכל כולו תורה, נכון הדבר שיש צורך בלימוד, אך גדול לימוד המביא לידי מעשה. ולחיות חיי תורה משמעו הלך רוח שלם..אז יש על מה לדבר. שלא ידאג ושה' ישלח לו סיוע בכל אשר נצרך ובעיקר במה שנדמה לו שלא נצרך

הייתי צריך להדגיש זאת. תודה על התשובה. אמן.

או שמא- יפרח?? מה סיכמנו בסוף?

אם הבחור חי חיים של תורה זה באמת לא חשוב אם כ-ר-ג-ע הוא לא לומד תורה.. במיוחד כשזה לא אשמתו..

ד''א- אני תוהה אם זה חוצפה לשאול למה כוונת המשורר בחתימתך ה-- לא מובנת...

אני באמת אשמח להבין מה עומד מאחוריה.. אם זה לא יפריע לכבודו,כמובן,להואיל בטובו ולההסביר לבורה שכמוני מה ראה בה,בחתימתו,עד שכתבה בראש חוצות??

תודה מראש.

האמת שממש קשה לענות על משהו תיאורתי,

אבל נראה לי שהעיקר זה אם האדם חי את התורה,

ועד כמה היא משתלבת ביום יום, נניח, אולי לא הספקת ללמוד הרבה,

אבל על המעט אתה חושב לאורך כל היום,

כמובן שזה משמעותי ללמוד, אבל נניח הוא למד/ספג הרבה בעבר, והיום קשה לו לשבת, אז זה לאו דווקא אומר..

מצד שני, אני תוהה עד כמה יש שוני בזה בין בנים לבנות..

(ומצד שלישי, אם התכוונת בממוקד לבנות שרוצות להיות אברכיות לאורך הרבה שנים, אז זה בכלל עניין אחר)

העיקר זה לחיות את התורה ולקיים מצוות ולעבוד את ה' לא כולם צריכים לשבת כל היום (ואפילו לא חלק גדול ממנו וללמוד)

איפה הרצון שלו נמצא?

אם הוא רוצה,מתאמץ,משקיע ונאבק,אין לי שום מניעה לצאת איתו.

להפך,אני דווקא אשמח.

|מחפשת תסבוכים...|

בעולם הישיבות קורה שלאחר תקופה של כמה זמן, קשה ללמוד פתאום!אם זה בגלל כאבי ראש שקורים פתאום בגלל שלומדים הרבה,אם זה שפתאום קשה להתרכז בלימוד..וזה קורה גם לחבר'ה שתכננו לשבת בישיבה 3 שנים ומעלה..זה לא מעיד עליהם כלום,זה לא נראלי נתון כ"כ לשליטה..

וזה קורה לבודדים..ואין סיבה שיסבלו בגלל זה

זו דעתי.

להצליח לשבת ולטחון כמה שנים טובות גמרות בקצב רצחני..

אני לא מצפה ממנו לעמוד ברף גבוה כ"כ..

ומחזקת גם את ידה של "קחו עמכם"

איפה שהלב והרצון שלו נמצאים, זה מה שחשוב..

רחמנא ליבא בעי.

גם לא דרשתי ממנו להיות "ראש ישיבע"
העיקר שיהיה עובד ה'!

בעזהי"ת.

את רוצה לפתוח את הדיון על לימוד גמרא לנשים? =]]

עולם קטן,מישהו?

עכשיו זה השלב שבו עוצרים אותי?

כל החג דיברתי על הסרט הזה (שמוליק איפה אתה)

"להתמאן במרץ את הערבים נביס לא בנות ביקשתי....כי מפה תצאו גברים זה ברור"

בעזהי"ת.

אך אצלי, תצאו גברים, זה ברור!!!!

אוייי אחד הסרטים!!! =]]

אבל נעשה את זה

בעקרון ניזכרתי כי חשבנו להכין שיר לקורס (שהיה ביצהר ובעז"ה יהיו עוד כמה)

על בסיס השיר אבל לא הצלחנו לחשוב על מילים טובות

אני חולה עליו!!

הדרקון.. האדיר.. הגדול..המפחיד............

מושו..

(שם שם כמוזכר לעיל..)

פחחחחחחחחחחח!!

אבל הרעיון נחמד

בעזהי"ת.

סתם.. באמת אין צורך לפתוח את זה שוב...

ג"כ כל אחד בעמדה שלו וזהו... זה לא שיש פה אנשים שרוצים לברר את דרכם...=]]

לבנים ולבנות יש שאיפות והישגים שונים זה מזה!

נכון, אני לא מסוגלת ללמוד דף גמרא,

אבל מצפה שבעלי לעתיד בעז"ה יוכל ללמוד יותר מדף...

אני מסוגלת להיות שעות במטבח, או להוציא ציון טוב בקורס כימיה,

אבל לא מצפה שבעלי לעתיד יעשה את הדברים האלו (גם אם הוא מסוגל)

כי לכל אחד תפקיד שונה.

עם שאר הדברים שלך מסכימה.

יש שאיפות שונות אבל זה ממש לא אומר עליו כלום.

כי אני מכיר חבר'ה,תורניים,שכשהם הגיעו לישיבה הם שאפו ללמוד,והרבה..אבל קורה..באמת שוקרה,בלי שום תכנון מראש שפתאום קשה..אז יש כאלה שינסו לטייל שבוע לנקות את הראש,וזה מה שיעזור להם לחזור לישיבה עם כוחות מחודשים,יש כאלה שינסו את זה וזה לא יעזור,אז או שהם מתגייסים כי באסה,מתים ללמוד אבל קשה,אז חבל על הזמן..

קיצר,לא רואה בזה אפילו טיפת בעייה וממש חבל להפסיד..

לפי דבריך גם מתיאשים מהר מדי.. ראי ערך משל הבאר של הרב קוק זצ"ל (נראה לי ככה קוראים לזה?!)

ב. לא,וממש לא,וזה מה שאני מנסה להסביר..

תבינו שלקום כל בוקר ב7 בישיבה,ואח"כ לשבת ללמוד תורה עד 11 בלילה,מי יותר מי פחות זה לא פשוט.אז נכון שהרוב מתרגלים עם הזמן,אבל יש כאלה שפשוט קשה להם!לא כי הם פחות דוסים,לא כי הם פחות תורניים,לא כי הם מתעצלים,ממש לא,ותאמיני לי,שממש קשה להם עם זה!רוצים,רוצים ללמוד תורה..אבל אין,יושבים וקשה להתרכז פתאום..עם כל הרצון הטוב..

גם אם יש לו אלף לקויות למידה יש דרך או משהו.. לא יודעת בלי קצת לימוד תורה..

גם אם צריך להתאמץ רבות.. אני לא מקבלת!

יצאתי עם מישהו שהייתה לו לקות למידה, אז נכון, הוא לא למד את כל השעות של כולם אבל היה בישיבה ושבר את הראש כמה שעות טובות והיום ב"ה הוא שופרא דשופא..

לא מקבלת חוסר יכולת.. זה פשוט לא הגיוני..

כלל?

יש אנשים,ושוב, זה בודדים..שקשה להם פתאום העמסה כזאת על השכל,קשה לשבת מהבוקר עד הערב וללמוד,לחשוב,להבין..

אני מבין שזה נשמע במקום כלשהו אולי עצלות,אז זהו שלא,מי שזה קורה מנהס להתמודד עם בלנוח קצת,אולי טיול קטן,אולי קורא ספרים בחדר עד שזה יעבור..אבל יש כאלה שזה לא עובר להם.אז הם פחות טובים?מניסיון והיכרות ממש לא..וחבל שהם ייחשבו ככה..

בעזהי"ת.

אולי הם פחות מתאימים לציבור הבנות שמחפשות למדנים.

הגיוני, לא?

בעזהי"ת.

ואהבת תורה.

לאו דווקא פז"מ בבית מדרש, ולאו דווקא יכולת ומוטיבציה אדירה ללמוד.

אבל למה?

הרי גם מי שתחפש למדן,למה הוא לא מתאים לה?

זה אחד עם שאיפות ללמוד,שישב ולמד,ורוצה ללמוד,והוא בן תורה,והכל..

כשחושבים על זה,אז למה שמיש תרצה מישו למדן דווקא?זה מה שישנה?

בעזהי"ת.

יש משהו אדיר ועצמתי בבעל שלומד תורה כל היום.

מין תחושה כזאת של- אני נותנת את כל כולי למען התורה. ויש בנות שזה ממש בוער להן.

ומה לעשות, בעולם שלנו קשה להתסכל על שאיפות ורצונות. מה שמשחק תכל'ס זה מבחן התוצאה והשורה התחתונה.

אבל תרשה לי לשאול אותך שאלה חוזרת-

על מה הלחץ? למה מישהו שקשה לו יירצה דווקא מישהי שרוצה מישו שלומד? כאילו, אם זה גם ככה לא העיסוק שתופס לו את רוב היום, מה זה משנה לבחור?

וממשיכים ללמוד..

מה קשה להבין שבחורה שרוצה בחור ששוקד כל היום- תרצה לצאת עם בחור ששוקד כל היום!

קשיים ורצונות זה נחמד, אפילו אידיאלי. אבל לפעמים רוצים 'קש' בחיים!

(איזה משפט מסובך לקריאה בקול!)

גם בגדים תקני סוג ג'- כי אולי תחליקי והם יקרעו?

ואוטו בכלל אל תקני כי רוב הסיכויים שיכנסו בך.

סליחה על הדימוי, אבל מזה המשפט המפגר הזה?

כי מנסיון אני יכול להגיד לך שלקחת רטלין אז אולי הוא ילמד קצת יותר תורה אבל זה ממש אבל ממש לא שווה את זה

לא מבחינת התועלת, ולא מבחינת הנזק.

כך שהניסיון שלך חשוב מאוד כשאתה מחליט לגבי עצמך, אבל לגבי אחרים זה סך הכל נקודה למחשבה.

מה שהתכוונתי הוא שלכל אחד יש הישגים שהוא רוצה לעמוד בהם ולא לוותר לעצמו.

ברור שדברים קשים...

הקטצ' היה על ההשוואה שאלירז עשתה בינה לבין בייניש שלומד גמרא - זה לא אותו דבר!

ואני מסכימה איתך (יויו2) שלפעמים יש מונעים שגדולים מאיתנו ומהרצון שלנו. לא תלוי בנו. רחמנא ליבא בעי...

שממש לא התכוונתי להשוות ביני לבין תפקיד הביניש..

אבל גם כשבחורה לומדת מקצוע, היא לא תמיד מסוגלת לשבת שעות וימים, ולפעמים צריכה מנוחה. לפעמים מתקשה להתרכז..

זה אנושי וזה מתקבל על הדעת..

זה כל מה שאמרתי.

אז אני לא מצפה מהבחור להיות סופרמן..

בכלל אני לא מצפה מהבחור שאתחתן איתו שום דבר שאני לא מסוגלת ליישם בתחום שלי. אין לי הזכות הזו.

[ול'ארצישראל' -הדבר האחרון שאפשר לחשוד בי הוא לימוד גמרא לנשים, יעידו זקני הפורום]

לא דיברתי דווקא על לימוד התורה..

אלא בכלל על הרעיון לשבת וללמוד משהו מסויים שעות על גבי שעות!

ימים ולילות!!

אוף...

ועדיין כנראה לא הייתי מובנת..

חשבתי שכבר מכירים אותי כאן כשוביניסטית א' א'..

שבחיים לא תחשוב בכיוון של לימוד גמרא לנשים וכו'..

כנראה שזה שלא נכנסתי לכאן תקופה ארוכה עושה את שלו...

גזירה על המת שישתכח מן הלב..

וכמובן...

הכל בצחוקות!!

בס"ד

את ההחלטה לחפש רק בן ישיבה. ולא שחלילה אני מזלזלת ברצון הזה, זה נפלא!

אבל לענ"ד בדומה ללבחור בבחור קרבי לא כולן ב-א-מ-ת יודעות מה הן לוקחות על עצמן גם אם הן חושבות שכן וגם אם הרצון והשאיפות בשמיים.

כשנפגשתי עם כאלה שהתכוונו להשאר בישיבה כמה וכמה שנים תהיתי עד כמה אהיה מסוגלת באמת לעמוד בזה עם כל הרצון שכן קיים. זכור לי ביקור בבית של אחת המורות, הלהסתכל על הספריה העמוסה בספרי קודש מקצה לקצה של הסלון השאיר בי רושם חזק שעדיין מלווה אותי וזה מין חלום. 

בסופו של דבר לדעתי מה שחשוב זה השאיפות והרצון, ברור שצריך אחיזה במציאות במעשה. לי אישית יותר חשוב איפה המקום של התורה בחיים, איפה היא נכנסת, כך שמלכתחילה אני לא חושבת שהשאיפה היא דווקא לבן ישיבה. הרצון הוא להקים בית של תורה, שחי חיי תורה, שהתורה נכנסת ליום יום.

אין מודל אחד נכון, יש כל מיני, וכל בית צריך למצוא את המקום שלו ואת החיבור שלו לבית יהודי כשר שזוכה לעשות נחת לבורא עולם.

(ואם נחזור לשאלה- כן)

למה אתן מחפשות למדן כדי שתוכלו לדון איתו בגמרא?

נראה לי מידות וקשר לה' יתברך הרבה יותר חשוב ואם אתן חושבות שמי שלומד יותר קשור לה' יתברך אתן חיות בסרט (מחילה אבל זה האמת)

קשר נבנה גם מלימוד אבל גם מקיום מצוות ומתפילה וזה הרבה יותר משמעותי מלימוד

בעזהי"ת.

על המינון בין חשיבות הלימוד לבין חשיבות קיום המצוות והתורה.

בגדול אני יכולה להעיד על עצמי, שאם לא הייתי לומדת הרבה לא הייתי מוכנה לקיים תורה ומצוות.

מה לעשות, אנשים בד"כ עושים מה שהם מאמינים בו, וכדי להאמין במשהו צריך לדעת אותו טובטובטוב.

חוצמזה, שכל לימוד תורה זה כמו דייט עם רבש"ע, ומה יותר טוב מזה?

אבל אני יכול להגיד לך שלמדתי בכמה ישיבות 

ובישיבות ששמו דגש על לימוד הקשר לה' היה הרבה פחות

בישיבות בהן משקיעים יותר זמן ביום לבנייה של עבודת ד' - אכן עבודת ד'

היא יותר חיונית וחווייתית. בישיבות בהן פחות - כנראה שגם זה פחות.

אם כי, אני מכיר בחורים שלומדים בישיבות מרכזניקיות, שאמנם מצויים לגמרי

בתחום של הלימוד - נכנסים לכל השיעורים, מעורבים, לומדים גמרא בעמקות -

אבל גם יש להם דינמיקה פנימית עצמאית אמיתית של עובד ד'. 

הם מתפללים באריכות ובדבקות (זה ניכר עליהם, מי שמכיר מכיר), לומדים

הרבה חסידות (ממקורותיה הראשונים, בהעמקה), הולכים לטישים, וכן הלאה.

מובא בזוהר, שכל התורה היא שמותיו של הקב"ה. ממילא, כאשר לומדים

תורה, נפגשים עם שמותיו של הקב"ה.

בהקשר לדבריו של דב, נראה לי להזכיר את דברי ה"נפש החיים", שכשם 

שהיה חכם תלמודי והלכתי ענק, כך גם היה מקובל עצום. בספרו הוא מקדיש

שער שלם (שער ב') על התפילה ודרכי התפילה. 

בהמשך (שער ד') הוא כותב על מצוות תלמוד תורה. ברשותכם אני אביא

שני ציטוטים:

"ובאמת כי האדם שקבוע בעסק התורה לשמה, כמו שפירשנו בפרק ג' עניין

לשמה (דהיינו לשם עצם הלימוד, ולא לשם דביקות בד'. צחינא), איננו צריך

לרוב עמל ויגיעה ואורך זמן העסק בספרי יראה עד שיוקבע בלבו יראתו ית'...

כי התורה הקדושה מעצמה תלבישהו על פניו במעט זמן ויגיעה מועטת על

זה, כי כך דרכה וסגולתה של התורה הקדושה, כמו שכתוב (באבות): 'כל

העוסק בתורה לשמה וכו' ומלבשתו ענווה ויראה'" (פרק ט')

"ובשעת העסק והעיון בתורה, ודאי שאין צריך אז לעניין הדביקות כלל,

כנזכר לעיל שבהעסק ועיון לבד הוא דבוק ברצונו ודבורו יתברך, והוא

יתברך ורצונו ודבורו חד". (פרק י')

בתקווה נאמנה שלא חפרתי...

תוספת עריכה: כגילוי נאות, ה"נפש החיים" מזכיר שם שאכן חייבים ללמוד

מעט דברי מוסר לפני הלימוד. כמו שמובא בחז"ל שמי שמעלה כור חיטים

למחסן, אבל לא עירב בו קב חומטים כדי שישתמר - היה עדיף לו שלא העלה

את כולו בכלל - כי כולו יירקב. "טוב מעט ביראת ד' - מאוצר רב ומהומה בו".

בעזהי"ת.

החזרת אותי לאחד השיעורים הראשונים במדרשה- "אז למה ללמוד תורה בכלל?"..

חשוב מאוד להעמיק בזה, ולהיכנס לעולם התורה מתוך הבנה למה אני עושה את זה, ובשביל מה זה טוב.

זה נותן פרספקטיבה אחרת לגמרי על הלימוד, ונותן לו יותר מרחב להשפיע על הנפש...

יישר כח!

לפחות בשנה - שנתיים הראשונות של הנישואין.

אבל העולם מורכב. מאוד..

אדם שמודע לחשיבות לימוד התורה ולקביעת עיתים ורוצה בזה,

גם אם כרגע הוא לא מסוגל

זה לא מוריד מערכו, מבחינתי.

בסופו של דבר אני מתחתנת עם האדם, לא עם מעשיו ופעולותיו.

אם הוא אדם בעל מידות טובות, רצון ושאיפה להתקדם בעולם הרוחני- זה מה שחשוב.

חשבתי הרבה לפני שעניתי על השאלה. זה באמת מה שהייתי עושה.

אני מכיר גם את הדבר הזה.

וזה רק מגדיל את הרצון ללמוד ועוד ועוד כיסופים וזה העיקר כמו שרבנו כותב שהעיקר זה הכיסופים והרצנות.

לצערינו בישיבות יש גם הרבה בטלנים

או למדנים מעולים שזה לא קשור בשום דבר לרמת היראת שמיים והמידות הטובות שלהם.

חשוב שלא יהיה פער ומצד שני לא לשלול על שטויות,

רוב החבר'ה נשארים בישיבה עוד 3 שנים אבל השאלה מה קורה אח"כ

(מקווה שזה כבר לא נקרא הקפצה. פשוט חשוב לי להגיב ומאז אתמול בבוקר

לא התחברתי.)

בד"כ - בפרט בישיבות אצלנו - כשהבחור מתמיד/שקדן (מבחינת הפך הבטלן,

בלי קשר לכשרונו הלמדני) - אז זה בהחלט מעיד על יראת שמיים. זה מבטא

תכונה חיובית (נרכשת!) של אופי שמופנית ע"י הבחור לכיוון של לימוד, וזה בוודאי

אומר הרבה.

בכל מקרה לא התכוונתי ל"בטלן" - דהיינו אחד שהאופי שלו הוא שלא בא לו כ"כ

ללמוד, והוא באמת לא לומד כ"כ (בלי לזלזל בבטלנים שכבודם במקומם מונח) -

לבין כזה שבאמת רוצה ומתאווה "ויש לו השתוקקות גדול" ללמוד - ופשוט לא יוצא.

לענ"ד בת לא צריכה לחפש בחור ישיבה אלא בחור שמחובר לתורה (וישיבה לא בהכרח נותנת את החיבור לתורה, גם אם כרגע הוא בני"ש באופן רשמי).

אז ברור שהוא צריך לבוא עם בסיס של תורה, כלומר, כמה שנים טובות בישיבה/מכינה, אבל בפועל לאחר שעזב את הישיבה חשוב שיהיה מחובר, דהיינו, קשור לרב שלו, קובע עיתים וכיו"ב.

נישואין לבחור ישיבה הם לא ערובה שישאר בישיבה כל חייו, רוב הבחורים עוזבים את הישיבה בשלב מסוים (גם כאלה שתכננו להשאר שם כל חייהם), והרבה בחורים שעזבו אותה בשלב מסויים חזרו ללמוד אח"כ.

אז אחרי שצעקנו את עלבונם של הבחורים הטובים-הנפלאים-בעלי-המידות-שקשה-להם-מאוד-ללמוד-תורה נוכל להודות שמותר לבחורה לרצות שהבחור שאיתו תתחתן ישקיע יותר משנה/שנתיים (או שעה שעתיים..) בלימוד מאסיבי של הגמרא?

אם הן מרגישות שבזה עבודת השם שלהן, ושזה הסגנון שהן מחפשות.... למה לא?

[אני מתכוון, חוץ מהטיעון שכל הבחורות ה"טובות" רוצות צול"רים ושזה דופק את המסכנים שהזכרנו...]

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!