איזה פח זבל אתם גרים בו? הבלאגן שלה, או הניבול פה שלך כלפיה/עליה?

צורת דיבור מאוד מזלזלת.." סה"כ היא אחלה בחורה.." לא הייתי רוצה שבעלי ידבר עליי ככה.

בחורה? היא אשתך - מה דעתך על משפט כמו סה"כ היא אחלה אישה או אישה מקסימה.

צורת הדיבור תשפיע גם על היחס הפנימי שלך אליה, קצת יותר כבוד!

הרב גינזבורג כותב שגם אם הבית מבולגן אבל יש אהבה.. אז הקב"ה עובר מחדר לחדר ומחייך.

השכינה קודם כל רוצה כבוד בין בני הזוג.. ממילא קודם תקן את הפח זבל שאתה יוצר .

עד כאן הקדמה.

א. קח שבוע ותנסה לעשות את מה שהיא עושה.. בהספק שלה ואז נדבר . כלומר כל עבודות הבית+ טיפול בתינוק+משרה מלאה+תהליכים פיזים שעוברים על אישה שמעייפים אותה+חוסר חמצן ואנרגיה מבעלה - חוסר הבטה חיובית על מה היא כן עושה, מבט על מי היא באמת ועל מה טוב בה, הרבה מילות חיבה , חום בלי סוף.

נסה אתה ואז יותר תבין אותה

ב. ה' מסתכל בעיקר על הרצון של האדם, מה הוא רוצה.. בוא תסתכל אתה.

העיקר זה אם במה שהיא עושה היא רוצה לתת לך, אם כן שמח. אחרי זה נדבר על ההספק.

ג. מה אתה לקחת על עצמך לעשות בבית ? שהטלת עליה הכל? למה היא צריכה לעבוד משרה מלאה??

ד. להעיר זה שיעור בפני עצמו. הצורת הערות שלך מאוד פוגעת, איך היא לא בוכה?

לא באתי להחליש אותך אלא להקהות את העוקץ שלך, אבל נשמע מהצורת גישה שלך כלפיה שאתה מאוד מזלזל בה

לדעתי השינוי צריך להיות באיך תלמד לכבד אותה במצב שקיים עכשיו , ומכאן עולים על מסלול הרבה יותר טוב

שיעור מאוד יסודי בעניין-

http://media.binyanshalem.org.il/ViewDetails.aspx?ItemId=2685

ממש מומלץ בחום להשקיע שעה אחת בצפייה בשיעור.

אבל אני חושבת שמאוד מאוד הגזמת.

ראשית, אישה היא עיקר הבית וכשהאישה לא מתפקדת (והיא בעיקר) הדברים מקרינים על המון תחומים אחרים.

אישה בבית- אור בבית. ולכן הגיוני שבמידה והנוכחות שלה חסרה- הדברים יורגשו.. ובצורה חזקה..

סדר בבית מצד האישה- הוא דבר חשוב מאוד!  הדברים משפיעים על הנפשות הפועלות בבית ונפשם.. והדברים ידועים.

אומנם, כן אוכל להצטרף אלייך לנקודה שעליו לראות את הטוב שיש בה- ובוודאי יש כזה..

נקודה נוספת לכותב: יתכן שלאשתך מאוד קשה בגלל שהיא עובדת במשרה מלאה- ואולי כאן עליכם לחשוב: מה עדיף? שהיא תעבוד בגרסא מצומצמת או שיהיה " שלום בית פנימי "וכך הלאה: גם בינכם?

עוד המלצה: לערוך רשימה של איפה אתה והיא נפגשים במטלות הבית? אני רואה את זה כך: אם האישה הופכת להיות שווה לגבר מבחינת זה שהיא עובדת בגרסא מלאה בחוץ ופחות פנימה- בביתה, גם על הבעל להתכוונן לקראת אשתו ולהשקיע יותר מהרגיל פנימה (זו לא המציאות האידיאלית ולעניות דעתי גם לא הנכונה, אבל אם אתם מחזיקים בה - אלו התוצאות)

המון בהצלחה!

אני מאוד יודעת שאשה היא עיקר הבית וכו' . ואני לא יוצאת לעבוד,  מאידיאל כזה.

כי אני יודעת מה בעלי צריך  ותכלס גם אני ובחרתי בזה.

אני לא מסכימה שהיא משקיעה את מרצה בחוץ ולא בבית אני נגד דרך כזו.. אבל הנושא כאן זה לא היא.- אותה לא שמענו.

השדר שקיבלתי היה שהוא קצת מזלזל בה ואפרט למה. אך קודם אקדים ואומר שאם אני טועה, סליחה. כי התפללתי בליבי לפני כן שאני לא פוגעת.. ואם פגעתי סליחה.

לומר לאישה שיודעת שהצד החלש שלה בלאגן, תחזיקי את התיקיה בלי שייפול לך, ומן הסתם לא היה ליטוף חם באמירה זה לא מוסיף חום וביטחון עצמי. בואו לא נתחספס.

זה לא מועיל וזה הורס אותה בנימים העדינים.

היו נקודות חלשות אצלי לפני החתונה  שנעלמו אחרי החתונה ע"י בטחון עצמי שלי שהתחזק בצורה כ"כ יסודית , המון  המון בעזרת תגובות כ"כ מרוממות של בעלי לדוג' , הוא היה פתאום בדרך החיים לא טקס, כ"כ מודה על דברים קטנים של החיים ומראה לי עד כמה אני כ"כ מוצלחת בעיניו שהיה ברור לי שאני באמת כ"כ מוצלחת . וכך עד היום הוא בונה לי הסתכלות על עצמי כ"כ חיובית דרך זה שהוא כ"כ מתפעל ממני ומודה לי ומראה לי כמה הוא זקוק לי ואני נותנת לו אור. וזה מפיח בי יום יום רוח חיים של שנינו. ונותן לי הרגשה של כ"כ מוצלחת כמעט בכל תחום וממילא עוז ותעצומות להתקדם גם באותם תחומים וגם בדברים אחרים.

ולדוג' אם בעלי לא יאהב משהו הוא יגיד לי את זה בהמון עדינות.. ויתמקד על כמה נעם יש כשאני עושה אחרת ממילא אני שם איפה שהוא רוצה , כי זה פשוט קורה.

כלב בן יפונה נקרא אבי מרים והרי הוא בעלה, אז למה קוראים לו אבי מרים? כי בשעה שהיתה מצורעת ועזובה הוא נתן לה כח וטיפל בה וריפא אותה. 

יש צד לגשת לחסרונות של השני בצורה אחדותית (בספר אהבה של הרב גינזבורג שער הרחמים הוא ממש מדבר על זה יפה.)

ולמה דיברתי רק אליו? בגלל שהוא השואל. והרב דסלר כותב שברגע שתפסיקו לתת ותתחילו להיות אפילו טיפה בגישה של תביא לי וכו' אושרכם מכם והלאה.

יסוד האושר בין בני זוג בעיניי לקחת אחריות של מה אני יכול לעשות בנידון? האחריות היא רק עליי!

אם היא היתה שואלת הייתי מדברת איתה על האחריות שלה.

לגבי התקיפות , יש הרבה מצב שטעיתי, סליחה!

קשה לי לראות יחס מזלזל של בעל/אשה לאשתו/בעלה

לפעמים זה נראה לי כ"כ נורא כמו סרט לבן (אל תגידו לי את מגזימה, כי כך אני מרגישה, צורם לי זלזול במיוחד בין בני זוג).

אני מציע שאתה תקפיד לסדר את חפציך וענינך היא תראה כי טוב ותלמד ממך.

סדר את הנירות שלך, סדר את הבגדים שלך

סדר את כלי העבודה שלך

סדר את סדר היום שלך ו כן הלאה.

בדרך זו ללא הבלגן שלך הבלגן הכללי יהיה מועט יותר.

תכנון מוצלח של הדירה יכל לעזור.

ריהוט מתאים יותר יכול לעזור.

בהצלחה.

בס"ד

שלום,

מבינה את הכאב שלך, לחיות בבית מבולגן ברמה שאתה מתאר  יכול בקלות להביא לאובדן השפיות.

לצערי גם לי היו תקופות בהן הבית שלי היה נראה ככה, וחוסר האונים מול התופעה היה באמת מתסכל.

חוסר יכולת של אישה לסדר את הבית שלה זה תחום מאד מאד רגיש.

היכולת לסדר את הבית זה חלק מהנשיות, ופגם בזה זה פגם כואב מאד.

 אך לעניות הבנתי, לטובת השפיות בבית, אין שום סיבה להסכים למצב, ולהישאר איתו. במיוחד שאין שמץ של ספק שהיא סובלת מזה לפחות כמוך, ורוב הסיכויים שהרבה יותר.

אז מה כן?

קודם כל תפנים שהבעיה הזאת אצלה זה פצע מוגלתי פתוח.

אם אתה רוצה ללחוץ יד לאדם, אפילו בצורה הכי ידידותי שיש, אך אינך מודע לכך שיש לו שם פצע, אתה עלול להכאיב לו.

כשאתה מקבל סטירה על לחיצת יד ידידותית זה מתסכל ומדאיג...

אם הפנמת שהכאבת לו, לא גרמת לכאב, הכאב נמצא שם, הפצע קיים בלי קשר אליך, אך אתה מעצים את הכאב...

לכן על רקע הרעפת אנסוף אהבה, מחמאות, ראיה טובה באמת, עזרה בכל מה שאתה מסוגל לעזור, ניתן יהיה שוב לדבר על עזרה חיצונית בבית.

התגובות הקיצוניות שלה מעידות על רמת הרגישות והכאב שחלה בעניין.

עוד דבר שהייתי ממליצה  לאחר הקדמה שאתה מעריך ואוהב אותה כמו שהיא,ורואה בה כשרונות ברוכים ונפלאים, לציין שאם נקיון הבית זה לא הצד הכי חזק שלה כנראה היא לא נולדה להיות עוזרת בית...

יש אישה שנולדה עם מטאטא ביד, ויש אישה שנולדה עם כשרון פסנתר למשל.

היות ושעה של מורה פרטית לפסנתר עולה כמינימום 120 ש"ח אין שום סיבה שהיא תקדיש מזמנה כוחה ומרצה בעבודה שניתן לשלם עליה 30 ש"ח בשעה...

גם באשת חיל יש סעיף שאומר "חוק נתנה לנערותיה"- לעוזרות ולמשרתות שלה.

אולי יום אחד בע"ה היא תבשיל למקום פנימי שיהיה מסוגל להתמודד עם הבאלגן הזה פנימית, ולאט לאט בעבודה מאומצת להתחיל להיפטר ממנו.

זה לא התפקיש שלך להביא אותה לזה.

התפקיד שלך כבעלה האוהב, וכזה שמנתב את הבית לעזור לה להרגיש טוב עם מה שהיא, לפרגן לה, לאהוב אותה באמת, ולראות את הטוב שבה.

ועוד כמה נקודות.

1 כתבתי מתוך הנחה שהדברים שאתה אומר הם בדיוק כפי שאתה מתאר אותם.

אך זה מאד קיצוני למצוא אישה שלא תהייה מוכנה להביא עזרה בתשלום, כשהמצב הכלכלי מאפשר זאת, אם בעלה לא הציג לה את זה ככשלון שלה.

שוב, או שהיא מפרשת זאת כך (מתוך כאב וחוסר ביטחון מוחלט עקב המצב), או שזה מה שרמזת לה... אם תאמר שאתה מבין שהיא עובדת מאד קשה, (משרה מלאה ותובענית, תינוק, בישול וכ'), ואובייקטיבית לא נותר לה זמן לנקיון. אתה מבין שתפקידך לקחת חלק פעיל בנקיון הבית, אך לצערך הרב זאת משימה שאתה לא מסוגל לשאת בה.

לפרט את הקושי שלך, למשל:

 כל כך מתסכל אותך לנסות להתחיל שטיפת ריצפה, ואתה מרגיש שזה נעשה עוד יותר מבולגן מאשר לפני שהתחלת, שזה לוקח לך המון זמן ואתה מרגיש מגושם

ופשוט לא מצליח לעמוד במשימה.

ואתה תודה לה מאד אם היא תסכים לבוא לקראתך ולשקול שבמקום העזרה שאתה היית צריך לתת אותה, תביא לה עוזרת. אם יש צורך בכך, אתה מוכן לעבוד עוד שעתיים בחוץ, כדי לאפשר זאת, כי עבודת הנקיון פשוט בלתעי נסבלת עבורך.

היתרונות זה 

א היא תראה שאתה לא מזלזל בה על הקושי שלה.

ב היא תראה שזאת עבודה שקשה לא רק לה אלא יש עוד אנשים שמתקשים בזה.

ג יש סיכוי שאם תציג זאת כך היא תבוא לקראתך ותסכים להביא עוזרת בית.

ובע"ה תזכו לבית מסודר יותר, שניתן לחיות בו.

עם זאת אל תצפה שעוזרת בית תהפוך את הבית שלכם לבית מרקחת, אך בהחלט מקום שיותר דומה לבית מאשר לדבר אחר.

2 להביא מישהי לנקות את הבית מתוך תחושה שאני לא מסוגלת זה כמו להכניס מישהי "טובה יותר" לממלכה שלי, מתחרה להערכה של בעלי.

ככל שתרגיש בטוחה יותר מקומה כמלכת הממלכה שלה,ומוערכת בעינך כך ייקל עליה להתמודד עם עוזרת בית זריזה שנולדה על המגב ביד. לכן תן לה להחליט לבד על איפה הדברים צריכים להיות, ומה העוזרת תעשה בכל יום וכ'. (גם אם אתה מבין בזה יותר) תעריך אותה, ותן לה הרגשה שמותר לה להעריך את עצמה.

וכמובן מיותר לציין אך הרבה הרבה תפילה לשלום בית אמיתי. בסה"כ עבודה על שלום בית זאת עבודת קודש. כל וויתור שלך עד עכשיו, כל הבלגה, כל פעם שנשכת שפה ולא הערת, ולא פגעת, זה עוד קורבן על המזבח, שמקרב את הגאולה.

וכתרגיל דמיין לך לו הייתה לך אישה מסודרת להפליא, שהבית נוצץ, ככה שאסור לך להיכנס הבייתה עם הרצפה עוד לא מבריקה מספיק, כזאת שמוציאה לך ולילדך את הנשמה על כל פרור שנופל לך בזמן האוכל, שדורשת לצחצח את הנעליים לפני שאתה נכנס הבייתה, ומבריקה את הניברשות עד השעות הקטנות של הלילה, האם זה היה עדיף?? (זה לא תאור מוגזם, אימא שלי בדיוק כזאת...)

בסה"כ להביא את אשתך לכך שתהייה מוכנה להסכים לעוזרת בית נראה לי קל יותר מאשר להשריש בנפש אישה שהבעל והילדים (והנכדים) חשובים יותר מברק הניברשות, וריח הניחוח של הווילונות(המתכבסים אחת לשבועיים לאחר ניקוי חלונות).

בהצלחה רבה!

בס"ד

ידידי היקר!

כל הנשים בדיוק כך - כל הנשים חייבות חום והערכה מבעליהם כמו אויר לנשימה.

כל הנשים בדיוק כך - נפגעות מהערות מכיוון שהן משדרות ההפך מחום והערכה.

מה הקשר בין אשה למשרה מלאה?????????????

אשה עוברת הריונות, לידות ,הנקות ,מחזורים חודשיים שינויי הורמוניים קיצוניים,ומעייפים ועוד אלף שינויים אחרים.

ועם כל זה - אשתך יוצאת מהבית יום יום לשמונה שעות??????

ואתה בא בציפיות גם לבית מסודר להפליא, כביסה מתוקתקת ותינוק שלו ורגוע????????

קודם כל ולפני הכל, תגיד לה תודה אמיתית וכנה מעומק הלב על כך שהיא לקחה על שכמה נתח רציני מהאחריות הבלעדית שלך - פרנסת הבית, בחתונה אתה חתמת על הכתובה שתצא תעבוד, תזון, תפרנס, תלביש תאכיל וכו' וכו', אשתך לא חתמה על כלום.

למעשה:

אם מפריע לך הבלאגן בבית - תראה מה אתה יכול לעשות בכח ידיך ולא בכח פיך לתיקון המצב, ואם אתה רואה כי קצרה ידך ואתה לא מסוגל לבד להשתלט על הכל ואתה נזקק לעזרתה של אשתך - תבוא לדבר איתה מהמקום הזה - כלומר - אשתי היקרה הבלאגן בבית מאוד מפריע לי ואני לא מצליח לבד להשתלט על הבלאגן איך נוכל להשתלט על המשימה ? וכן על זו הדרך .. כמובן שזו תהיה גישתך לא רק בפה אלא בעיקר בלב.

העיקרון הוא - על תבוא מכח ה'אמת' כביכול, אלא רק מכח מה שמפריע לך ותבין שזו בעצם הבעייה/צורך שלך ומתוך אמון מלא בבת זוגך שהיא רוצה בטובתך - תבוא אליה תספר לה מה מפריע לך וביחד תחשבו מה לעשות, תאמין לי שאם תבוא בצורה מכבדת ומעריכה תמצאו ביחד את הפיתרון ואשתך תשמח לקבל גם סיוע של עוזרת וכו'.

בהצלחה!

סילחו לי שאומר לכם -

כוונתכם הטובה ברורה.  אבל - הערתם לשואל על אופן הסתכלותו והערותיו, כלומר: היה לכם משהו להעיר עליו, ובמחילה, "התנפלתם" בצורה כזו, שההערות שלו מאד-מאד עדינות מולה...

גם "הערה" על צורת הערה, היא הערה....  נכון, שיש מקרים קיצוניים ש"מנערים". כאן לא נראה שזה היה נצרך. אפשר גם אחרת. כמו שתבעתם גם ממנו. אולי אפילו ק"ו..  

"אחלה בחורה" יכול להישמע גרוע לאדם אחד - ואני בטוח שיש נשים שהיו "מתות" שהבעל שלהן יגיד עליהן "אחלה בחורה", יותר מ"אשה" ("איזה כיף.. הוא מסתכל עלי ככה, כמו בהתחלה..." לדוגמה, כמובן). אדם נשוי שנתיים וחצי, זוג צעיר, אז הוא כותב כך. אז אם את מעדיפה אישית אחרת, לא חייבים "לשמוע" את הזולת באוזנַי האישיות. לקרוא לדבריו "ניבול פה" זה לדעתי יותר "ניבול פה" מכל מה שכתב ותיאר (שלא מצאתי בו כל "ניבול פה"..). אני מתנצל על הערתי, דווקא מהודעה אחרת שלך - אורה - התפעלתי מאד, אך יקר כבוד הבריות..  סה"כ גם התרשמתי שרצונו טוב, וגם משתדל שלא לפגוע.

אפשר לראות את סיגנון ההערה של דני-יהונתן. אישית, למשל, אני חושב שלא תמיד "הכל בראש" (לא ספציפית למקרה זה), אך סיגנונו הוא כזה, שמבין את מה שמפריע לכותב, וממילא יכול גם להציע לו להיכן לנתב את זה.  כמו שהסברתם יפה שניכם בהקשר שונה: כשמעירים לאדם בצורה בוטה, מתנפלת על אישיותו, כיצד יקבל?  הרי יש לו כחות, ועליהם הוא צריך להישען, גם אם צריך לתקן.

כך כתוב: "הוכח תוכיח.. ולא תישא עליו חטא". דרשו חז"ל: יכול אפילו פניו משתנות? תלמוד לומר, ולא תישא עליו חטא.  גם אם זה לא ישירות לענייננו, אפשר ללמוד מזה משהו. וכך אומר רבי חיים מוולוז'ין: אם טבעו שלא לדבר רכות - פטור הוא מלהוכיח.  כלומר, מגדר התוכחה - שתוכל להתקבל. ולזה צריך גם סגנון  מתאים.

נכון שלעיתים בפורומים, יש נושאים כלליים שזוקקים תגובות חדות יותר. אך פה זה ענין אישי.

ולשואל:

לענ"ד, יש באמת אנשים ש"משתגעים" מחוסר סדר. למזלך, אתה גם לא כ"כ מסודר כדבריך, כך שגם הפיתרון קל יותר.

סה"כ - נראה שאתה באמת מרגיש (ואולי זה כך) שעשית את המיטב: אתה לא מעיר, בגלל השלום, וזו בהחלט מעלה. אתה "מפרגן" שהיא "אחלה בחורה" דהיינו, עין טובה חוץ מהנושא הזה. אתה מכיר בקושי של עבודתה. אתה מסכים שתיקח עזרה בתשלום. אתה אפילו היצעת ייעוץ (מה שרוב הגברים לא יציעו..).

אז מה מפריע לה?

לענ"ד, יתכן שאתה, בלי משים, "זורה מלח על הפצעים"..  כלומר: אני מניח שהיא מודעת לבעיה. היא היתה רוצה שיהיה אחרת. לקיחת עזרה, ייעוץ, זו "הודאה באשמה" והיא - למרבית המזל - לא רוצה להתייאש מעצמה גם בתחום הזה. והכי קשה - שגם בעלה, הכי קרוב, זיהה את הנושא וזה כבר מפריע לו... מאין יבוא עזרי?...

יתכן שגם מה שהזכירו לגבי העומס של תינוק + עבודה, מוסיף לקושי של התכונה הזאת.

עצתי הצנועה לךָ - רד מזה..   אתה מזהה נכון את תכונת ה"גבר" כמי שאמור לתת כיוון לבית, ואתה אולי חושב: רגע, עם הוותרנות הזו שלי, אולי הבית מידרדר, הולך בכיוון לא נכון.

אבל זו טעות גמורה: אדרבה, אתה כגבר במשפחה, צריך להחליט על "סדר עולמי חדש".. גם לגביך. אתה מחליט על סדרי עדיפויות שונים. אתה מחליט שאתה מנהיג את המשפחה בנחת, באהבה, בעידוד.  והסדר?  כרגע לא בתוך הסדר החדש.

אני עוסק עם ילדים רכים, ואבא לילדים, ואני אומר לך שלילד לא יקרה כל רע בתוך הבלאגן. הוא רק ימצא כל מיני אטרקציות ברחבי הבית, מה שילד "מסודר" לא מוצא, כי "אסור" ו"אל תיגע" ו"אמא לא מרשה" ואל תלכלך... כאן אין בעיה - עשה בלאגן כרצונך. גן עדן לילדים.

ואם אתה תוסיף על כך חום ואהבה ושמחה - אדרבה, מה איכפת לך? תשמחו ביחד בתוך הבלאגן: אתה, אשתך וילדכם.

העיקר בבנין הבית אינו הסדר החיצוני. אשתך, אם הגיעה לראשונה להתפרץ על הערתך בענין המסמכים, כנראה פגועה מאד. בלי שחשבת והתכוונת - שהרי אתה נפגעת מהיפגעותה..  אני מציע לך: תבין אותה. תבין שזה "יושב עליה", אל "תעשה ריווח" מחולשתה. זה הפסד לכולם.  אני אפילו הייתי מציע לך לומר לה מפורש: תשמעי, אני רואה שההערות שלי על הסדר, אפילו מעטות, פוגעות בך.  אז אני מבין שאת בעצם היית רוצה שזה ילך יותר טוב, אבל בינתיים קשה. אז בואי נעזוב את זה. טוב לנו - יש לנו נישואין, ילד, עבודה, בית.. תעזבי שטויות. יותר לא איכפת לי. באמת. העיקר שתשמחי. עם הזמן, כבר נחשוב ביחד איך שנינו טיפה משפרים את תכונת הסדר, בלי לקלקל את החן שיש בבאלגניזם שלנו"....

ואל תתפלא אם היא פתאום תציע: אתה יודע מה, אולי בכ"ז ניקח עזרה...   וגם אם לא תציע - עזוב. זה באמת לא חשוב.  זה ממש "יצר הרע" שגורם לך להתמקד בנקודת חולשה, שולית, לא נדירה, במקום ב"אחלה בחורה/אישה" שזכית בה.

ואחרי שיעבור זמן, ואשתך תרגיש - בכנות - שאתה משדר לה אהבה והערכה על כל דבר טוב שיש בה (אמרת לה "כל הכבוד" על העבודה?  נכון, גם אתה עובד. אבל היא צריכה חיזוק - אתה הגבר פה..), תאמין לי שתוכלו לדון בחיוך איך משפרים את מצב הסדר בבית. שנינו.

וגם אם לא - אני מכיר משפחה נפלאה מאד-מאד. בעל ת"ח, יהודי מסודר ביותר. אשה חכמה וצדיקה. "מלא" ילדים. ובית - בלאגן עולמי.. האמת, זו גם תכונה אצל האשה הטובה הזו.  והם החליטו מראש על סדר עדיפויות.

יחס לילדים, שמחה, נינוחות, אבא לומד תורה לאמא יש זמן וסבלנות להכל - ואם בסוף יש זמן, אז גם מתאמצים שיהיה יותר מסודר. ואכן, עם השנים - גם בתחום הזה חל שינוי גדול. לא ע"ח כלום...

ועצה לסיום: אתה יכול לעשות לך פינה באיזה חדר, שמסודרת לגמרי. כשאתה מרגיש יותר מידי בלאגן בעיניים - שב שם. בתוך הסדר. זה יכול להיות בחדר לימוד, עבודה וכד'. אבל אתה לוקח את זה כמשימה שלך, בלי להגיד מילה לאשתך שאתה צריך "מקום אחד מסודר בבית הזה..."

ותשתדל אולי לעזור בבית. כיכולתך. זה באמת קשה לפעמים לנשים.

אתה ואת מכירים את ההוא שתבע בבריכה שהעומק הממוצע שלה הוא חצי מטר .מה יעזור לך המידע ה"מדעי " אודות הסטטיסטיקה. בשביל זה ישנו המל"ס המאויש במדענים דגולים והמקבלים שכר נאות ואינם באים בטענות על צדק חברתי.. הם ימסרו לך מידע מהימן על הממוצע, החציון, סטית התקן, על ההסתברות שאתה תיפול בשולים וכו'. מה תעשה עם מידע "חשוב" זה .אגב אותן שאלות אפשר להפנות לגברת. לך יש אחד ויחיד .

לעומת זאת קצת יותר שכל, קצת מחשבה , קצת הבנה, קצת התחשבות, קצת הקשבה, קצת התנסות במטלות השונות ילמדו הרבה.

חבילה, וחביבתי אל תפנו לכל מיני ינטים וינטות בעלי נסיון לברר מה עם אחרים ואחרות.חיבה, התנתקות מאגואיזם יעשו את העבודה

בהצלחה.

היי,

אני נשוי שנתיים וחצי, ועכשיו מתחיל להיות לי קשה באמת.

בסה"כ היא אחלה בחורה.

אבל כל כך מפוזרת, שזה מוציא אותי מדעתי.

מצויין. עלית על הבעיה. היא מצליחה להוציא אותך מדעתך. משלוותך. זה כנראה מה שמפריע לך. הכל מתחיל בפרשנות שלנו. בראש. אם תתן טפיחה קלה לתינוק על הראש הוא ימשיך כרגיל. ואם ילד בכיתה א' יתן לחבירו את אותה טפיחה , הוא יבכה ויאשים אותו בהרבצה. אתה מתאר מצב שקשה לך להישאר שלו מול האי-סדר בבית. זה מה שמקפיץ אותך.

אני גם מפוזר יחסית, אבל הראש שלי מסודר, כלומר אני יודע איפה נמצאים דברים בבלאגן. הבעיה שלי היא, שהראש שלה מפוזר. היא לא יודעת איפה כלום.

דע לך, שיש בזה צד של יתרון. יש נשים שהן כל כך מסודרות שהן עומדות לך על הראש כמו מזכירה ולא נותנות לך לנשום. יש בכך צד של יתרון. כמובן, אתה רוצה שהכל יהיה מאוזן. לא מאוד מאוד מסודרת וגם לא מבולגנת. אלא שכרגע לא זה המצב.

הארון בגדים שלנו ריק, כל הבגדים או בסל כביסה, או על החבל כביסה, או על הרצפה בבית.

נכון שהיא עובדת משרה מלאה וזה קשה, אבל יש לי ציפייה להקדשה מינימאלית מידי יום.

כרגע הייתי ממליץ לך להוריד ציפיות. כנראה שיש לך את כל הסיבות, המוצדקות והלא מוצדקות, שלא להקדיש את הזמן הזה לבית. יש שינויים שקל לאנשים לקבל. כנראה שאצל אשתך העניין הזה יושב על תשתית הרבה יותר מורכבת ורגישה.

אם אני מזכיר לה לשמור על סדר ולעשות דברים בצורה יותר מסודרת, היא נפגעת.

חשוב לדעת באיזו צורה אתה מזכיר לה? אם אתה מנסה לחנך אותה - זה כנראה לא יילך. נישואין זה לא בית ספר. נישואין זה מקום לגילוי אהבה. וכשיש מספיק אמון ואהבה, דברים משתנים מעצמם, ולא דרך לו"ז שקובע בן הזוג. האהבה היא נדיבה.

למדתי להבליג על המון דברים כמו הזנחה של המקרר, שטיפה שבועית של הבית, גיהוץ וקיפול, מצידי שתביא עזרה בתשלום וגם מזה היא נפגעת  "כאילו שאני לא מסוגלת.."

אפשר לרכך את זה ולומר, "וודאי שאת מסוגלת. זה בסדר גמור מן הסתם בעבורך שהבית נראה כך. אלא שאני מרגיש קושי עם זה. ולכן, עבור עצמי אני מביא עזרה בתשלום כי אני לא יכול לעמוד בעומס. את מסוגלת להמון דברים.". אם היא 'בוחרת' אף על פי  כן להיפגע- זה כבר לא בתחום אחריותך. היא לא יכולה לכפות עליך שלא לסדר את הבית בדרך שאתה בוחר כל עוד אינכם מצליחים להגיע להסדר משותף.

אז אני הפסקתי "להעיר" כדי לא לריב,

שני הקצוות של "להעיר" או "לשתוק" הם לא טובים. דרך האמצע היא פשוט להגיד מה הן רגשותיך. (לא במסווה של ביקורת, כמו "אני מרגיש שאת לא מתייחסת אליי"), אלא פשוט "אני מרגיש מבולבל בתוך הבית" וכדו', מבלי להתעסק איתה. בנישואין אנו נותנים אמון בשני שיעשה עם דברינו כפי הנראה לו - הכל כפוף לאיכות הזוגיות ביניכם.

ובתמורה אנחנו חיים בפח זבל עם תינוק קטן שסופג את האווירה וגדל בתוך בית הפוך ומטונף.

על התינוק אני לא דואג. יש להם כוחות עצומים להתמודד עם דברים. השאלה היותר חשובה היא לגבי היחס לינוק. משחק איתו. תשומת לב אליו. אהבה רוך וחום.

לאחרונה היתה עלית מדרגה כאשר הלכנו ברחוב והיא החזיקה ביד מסמכים חשובים, ו"הזכרתי" לה לחזיק את זה מסודר

למסקנה, עליך לבקש להחזיק בעצמך את המסמכים החשובים. לא מתוך רמיזה שהיא לא בסדר. תשדר לה שזה בסדר לאבד דברים, כי זה באמת בסדר. אלא שאתה נלחץ מהדברים האלה ולכן שתתן לך להחזיק. אם יש לה מספיק בגרות נפשית- היא תקבל. אך נראה לי שאתה משדר לה שהיא לא בסדר בסגנון חיים שלה וזה מה שפוגע בה. והיא צודקת. היא וודאי מרגישה את כל ההצדקה בלהיות מפוזרת. תהיה בטוח. ואתה בא ומתקיף אותה בנקודה הזו מבחינתה. לכן צריך להעביר לה מסר ברור שהיא בסדר גמור. אין לך ציפייה ממנה. ובתמורה, עליה לתת לך - בגלל החששות והקושי שלך - להחזיק את המסמכים.

ושלא יפול בטעות ואז היא תקפה אותי מילולית בצורה פוגענית במיוחד כמו שמעולם לא התנהגה.

אני מאוד פגוע, כי כל פעם שאני מזכיר לה להתנהל מסודר (רק בדברים מהותיים! לא על גרביים ליד המחשב, לא על משחת שיניים במיטה) היא לוקחת את זה כהערה, נפגעת ואז תוקפת.

אל תזכיר לה להיות מסודרת. תמשיך אתה להיות מסודר. היא יכולה ללמוד מזה רק דברים טובים. ותשדר לה את התסכול האמיתי שלך, לא בדרך של ביקורת או בנימה של ביקורת. אלא בכך שלא פשוט לך לאזור כוחות נפש להתמודד עם הניסיון הזה.

כך גם כשאני מציע שנלך לייעוץ ולקבל עזרה, היא חשה נחותה וטוענת ש"היועצים האלו", שקודם יעזרו לעצמם/ן...

שוב, היא לא מרגישה שהיא לא בסדר. בטח מסודרים לה בראש כל הסיבות להתנהגותה. אתה יכול לומר "אני צריך עזרה להתמודד. כי אני מאוד מסודר וקשה לי עם האי-סדר. בבקשה תעזרי לי בדבר הזה ובואי איתי לייעוץ - בשבילי. את לא תהיי בספסל הנאשמים אלא אני (כביכול)".

אני לראשונה מזדהה עם כל אלה שמקנטרים את חיי הנישואין!

מרגיש במבוי סתום, שאין לאן לברוח, וחושש שבמידה מסויימת זה חוסר גבריות מצידי לתת לדברים להמשיך כך.

זה פחות קשור לגבריות. זה יותר קשור לאחראיות על הקשר שלכם והרצון להגיע לאיחוד. בהצלחה.

תודה מראש על התגובות...

אשמח לתגובות, עדיף לא תגובות מהסוג "מומלץ שתלכו לייעוץ..."

תגובה דמיונית מאשתו של הכותב:

אני נשואה שנתיים וחצי ועכשיו מתחיל להיות לי קשה באמת.

בסה"כ בעלי אחלה גבר אבל הוא מפוזר ברמות שאי אפשר לתאר.

גם אני קצת מפוזרת אבל לפחות אני עושה השתדלות רבה והוא אפילו לא טורח לקחת את בגדיו המלוכלכים לסל הכביסה ומשאיר אותם על הרצפה.

אני עובדת במשרה מלאה ועם כל הקושי הוא גם מצפה שאעשה את כל עבודות הבית לבד. מילא שהוא לא למד לבשל ולעשות כביסה בטח כל הגברים ככה אבל לפחות שיעזור בכמה עבודות בית בסיסיות כמו שטיפה של הרצפה או נקיון של המקרר.

לצערי הוא ממש לא מוכן לעזור בבית ואף הציע שנביא עוזרת בתשלום במקום שהוא ייצטרך חלילה לעזור.

אני כבר התייאשתי מהמצב ולכן לצערי הבית מטונף ומבולגן כי קשה לי גם ללכת לעבודה, גם לטפל בתינוק הקטן וגם שמצפים ממני לסדר את כל הבית ללא טיפת עזרה ותמיכה.

הוא כל הזמן מעיר לי הערות פוגעניות במקום לתמוך בי ולאחרונה הוא הגזים כאשר באמצע הרחוב הוא העיר לי להחזיק משהו בצורה מסודרת. אם ממש חשוב לו שהוא יחזיק את זה ולא ייתן לי לסחוב תיק מלא מסמכים.

הוא כל הזמן מציע שנלך לייעוץ. אין לי מה ללכת לייעוץ. לדעתי היחיד שצריך ללכת לייעוץ זה בעלי.

אני לראשונה מזדהה עם כל אלה שמקנטרים את חיי הנישואין!

מרגישה במבוי סתום, שאין לאן לברוח, וחוששת שבמידה מסויימת זה חוסר בנשיות מצידי לתת לדברים להמשיך כך.

תודה מראש על התגובות...

אשמח לתגובות, עדיף לא תגובות מהסוג "מומלץ שתלכו לייעוץ..."

הבהרה - התגובה הנ"ל דמיונית לחלוטין ומטרתה להרות שישנם שני צדדים למטבע.

אני כן חושב שבני הזוג צריכים ללכת ביחד לייעוץ / לרב שידריך אותם אבל מסגנון הכותב כנראה שלצערי הם לא מוכנים לעשות את הצעד הזה.

וחבל לי לראות עד כמה התוגובות שקבלת כאן  חסרות תועלת, אף אחד לא מבין ללבך ואף אחד לא יכול להציע לך אף מילת עידוד.

אם אתה דובר אמת והמצב הוא כפי שתיארת, אשתך זקוקה להרבה עזרה על מנת לעלות על מסלול ואילו אתה מתאר מצב שבו היא מסרבת לקבל עזרה. גם אתה זקוק לעזרה על מנת לדעת איך להתמודד. אתה יכול להיעזר במישהו גם בלי לשתף אותה ולגבש את השיטה שבה תוכל לסייע לה  לצאת מהמצב המייאש הזה. 

עד שהדברים יסתדרו, תדאג בעצמך לדברים שהכי חשובים עבורך....

אני ממש לא מבין למה אתה מצפה שהיא תדאג לדברים שמפריעים לך?

אתה חוזר הביתה והבית הפוך? יופי, תקדיש רבע שעה לשטיפת כלים, רבע שעה לקיפול כביסה וסידור בארונות, ועוד כמה דקות לסגירות אחרונות. אם תעשה את זה מכל הלב, ובלי צפיות מהצד השני, אולי היא תבוא לעזור לך, למרות שהיא ממש לא חייבת.

אני סבור שאדם מתחיל לקטר, ברגע שהוא לא שלם עם מה שהוא עושה, ועם כמה שהוא נותן.

אם הבית שלך חשוב לך, אתה תיתן את המקסימום על מנת שיהיה נעים לחיות בו. במצב כזה שאתה נותן את כולך, אני מקווה שגם תאמין שאשתך נותנת את כולה, ומה שנשאר- אין ברירה, צריך לדחות למחר לכוחות חדשים.

העיקרון המנחה שלי הוא- לחנך את האישה- אסור. אפשר לשתף אותה בעדינות מה מפריע לך ולבקש התחשבות, אם היא תוכל היא תתחשב אם לא לא (ותודה לרב ראובן פיירמן על שיעור מאלף). חוץ מזה, כמו שכתבתי, כל אחד ישקיע במה שהוא חושב לנכון- תחשוב על כיוון הפוך- לאשתך יש איזה קריזה למשהו, והיא מצפה שתקדיש לזה שעה ביום, ואתה אפילו לא מבין על מה העניין.

אתה בטח חושב, רגע! אבל מדובר על משהו אלמנטרי כמו סדר ונקיון (תעודה מכתה א...), אבל למעשה אין הבדל בין דבר למשנה, כי זה די סובייקטיבי.

אין הדבר תלוי אלא בי...

בברכת כתיבה וחתימה טובה, והרבה אהבה בבית

ארלה

אתה יכול להיות רגוע.

אתה בחברה טובה.

לדעתי ולפי ניסיוני-

המראה של הבית הוא השתקפות למצב של האישה

סוג של תמונת מראה

אם בבית שי בלגאן-

כנראה שלאשתך יש בלב בלגאן לא קטן....

היא לא מסוגלת גם לשמוע על לקבל עזרה או ייעוץ- ורוב הנשים היו שמחות לעוזרת בית!- מה זה אומר?

לדעתי- שכ"כ עמוס לה- שאין לה יכולת להקשיב.....

אתה בעצמך כתבת "הראש שלה מפוזר"

מה אתה יכול לעשות?

להבין.

לשאול אותה- בנחת- יקירתי מה שלומך?

לתת לה לגיטימציה להיות לא תמיד במייטבה- לא להיות סופרוומן אלא אישה רגילה.

להחמיא לה על כל מה שהיא כן עושה -ועל כל מי שהיא

לעשות בעצמך בשקט  פעולות מעשיות לשיפור המצב- לנקות לסדר לארגן להחזיק לקחת לשים במקום לשטוף לקפל

(אם יש מטלה שאתה תקוע ולא יודע- אתה יכול לשאול פה... )

כשהבית כולו בלגאן- זה ייאוש מראש

כשהמצב סביר- יש כוחות לשמור על הקיים, יש רצון לשפר אותו עוד טיפה- כי כבר רואים אור....

תשלח לה ממני את זה>> |חיבוק|

נשמע שלא קל לה...

וגם לך  לא

ניכר מבין השיטין שהיא עובדת קשה מאוד. האם אתה עובד/לומד? מה לחץ העבודה המוטל עליך ביחס לזה המוטל עליה?

אם אתה רוצה ברמת תחזוקה מסויימת, טבעי שתבוא הדרישה לעזור באחזקת הרמה הזו.

אם אתה לא רוצה לעבוד קשה מדי - לגיטימי, אבל קח בחשבון שזה המחיר.

בתור מי שמנהל בית שנתיים וקצת, אני חייב להודות שרמת האחזקה מושפעת מהיכולת/הרצון שלנו בזמן הנתון. יש תקופות מבולגנות בצורה הסטרית (כשאין זמן /כח/חשק לשום דבר) ומנסים ליישר קו לקראת שבת או כל יעד אחר.

הסוגיה שהעלית מתחלקת לשניים: יש לברר מהי המטרה שלך ואחר כך - כיצד להשיג אותה. האם המטרה היא להשיג בית מסודר ומאורגן או שהמטרה היא להביא את אשתך לסדר ולארגן את הבית. אלו שתי מטרות שונות לחלוטין. בכל מקרה, אין ספק שעליך לערוך שינוי ביחסך ובהתנהלותך מאחר שהללו לא הביאו לתוצאה חיובית כלשהי אלא למתחים וכעסים.

אם המטרה שיהיה בית יותר מאורגן ומסודר עליך לערוך לעצמך רשימה שבה תפרט לעצמך איזה דברים חשובים לך שיהיו מסודרים בבית ותחילה יש לבחור שנייים שלושה הכי חשובים. הזמן את אשתך לשיחה נעימה ורגועה שבה תעלה את הצורך שלך בבית יותר מסודר ותודיע לה שמאחר שזהו הצורך שלך אתה לוקח אחריות לכך. תפרט בפניה מה אתה תעשה ותשאל אותה אם יש לה אפשרות לסייע וכיצד. מה שיישאר ללא כיסוי של אחד מכם - תשכרו עזרה. אם תקח אחריות מלאה למילוי הצורך שלך בסדר וניקיון אין סיבה שהיא תרגיש שעזרה מבחוץ משמעותה ביקורת עליה.  

מנגד, אם המטרה שלך היא להביא את אשתך להיות יותר מסודרת בבית, עליך להבין את מהות האתגר. אמרת ששניכם מפוזרים גם אם לכל אחד יש ניואנסים שונים. לפיכך שניכם צריכים לשנות הרגלים. זה דבר קשה מאד ודרוש לו מוטיבציה גבוהה. כעס, ביקורת וכו אינם מעודדים ומעוררים מוטיבציה. אהבה, עידוד, והכרת תודה - עושים זאת ביתר הצלחה. 

מה נראה לך שאתה אבא שלה?! היא כזו, ואם אתה אחר, אז תעשה איך שנראה לך!

שלא שמה כל דבר במקום(לא כמו התיאורים על אשתך) אני רק אומר לך שמפריע לי שהבית נראה ככה וזו עבודת חיים בשבילי ואני בטוחה שגם אשתך לא אוהבת בלגן אלא כך היא גדלה או שלא לימדו אותה הרגלי סדר,

בתור בעל אתה צודק, לחיות בג'ונגל זה לא נעים, אבל אתה לא רוצה לשמוע על ייעוץ/הכוונה

תנסה מצידך להושיט יד במקומות שאתה יכול, לסדר את המיטה שלך/כביסה בסל/בגדים מקופלים בארון.. לפעמים דוגמה אישית זה הכי טוב בלי לדבר...

ועוד דבר, תמצא את הנקודות היפות שלה ותחמיא לה.. "בטח לא קל לך להיות עם הילד ולדאוג שארוחת ערב תהיה מוכנה/איך את נראית יפה... וכשהיא כן עושה משהו לבית אז תחמיא ובגדול!! תודה שכבסת לי את הבגדים...

בהצלחה ושיהיה לכם רק טוב!!

תודה לך, עוררת אותי מאוד! אני מקוה שבעלי לא חושב ככה אמאל'ה!!!

העלו כאן המון נקודות חשיבה נכונות ויכולות להתאים

שיהיה המון המון בהצלחה

ואני חייבת לאזן- לא כל הנשים ככה!!

חתימה טובה

הוא לא כתב שהוא לא רוצה ייעוץ

אלא שהוא רוצה

ואשתו לא מוכנה

לכן בינתיים בפורום הוא מבקש עצות למבד נושא הייעוץ

הכותב הוא גבר או אישה? כל פעם שהוא מעלה נושא נראה שהוא בהתחלה מדבר כגבר ולקראת סוף השרשור הוא מראה את הצד השני.

אז או שהוא סתם מעלה נושאים חשובים כדי שכולם ילמדו מהם דברים חשובים או שהוא מעלה שאלה ואישתו עונה לא אח"כ.

לא כ"כ הבנתי את זה... ככה זה בכל ההודעות של אנונימי. מוזר אשמח אם מישהו יסביר לי את זה.

ולעניין עצמו. אני אישה די מבולגת, אבל שאוהבת סדר. כן מסובך אני יודעת. אנחנו נשואים כבר 6 שנים +3 ילדים וחיים בקראוון שהבלגן בו חוגג משום שהמקום צר מלהכיל. כשהבלגאן הגיע למימדים אדירים בעלי העיר לי על כך בעדינות וניסיתי לסדר אך מהר מאוד הוא חזר.. עד שיום שישי אחד שבעלי לא עובד בו (ב"ה) הוא לקח יוזמה מבלי לומר לי והתחיל לסדר. ואני הצטרפתי  אליו בהמשך. מאז שהבית נהיה מסודר פיקס, קל לי הרבה יותר לשמר את הסדר ועברו כבר כמה חודשים טובים. במיוחד שהעבודה שלי היא מהבית, וזו עבודה מבולגנת מאוד.

מסקנה: אם מפריע לך, תסדר.

אישתך תצטרף כשהיא תרגיש בטוחה.

יום טוב

ב"ה

אני מכיר כמה מקומות מסודרים להפליא כמו בית קברות, בית מרקחת. נכון מסודר שם מאד אבל גם חיים אין שם.

זה הכלל: היכן שיש חיים יש זרימה ויש אנרגיות ויש תנועות אז בלאגאן יכול להיות סימן טוב.

ואם זה מפריע לך אז כך בחשבון שזה הניסיון שלך, לא של אשתך ותמיד מומלץ לעזור בכיף וחוצמז'ה אני מניח שכל השאר אצלכם פשוט נפלא. בהצלחה

אבל גם אני נשוי קצת יותר עם שלשה ילדים ב"ה. וכמעט שאף פעם הבית שלנו לא היה מסודר אבל המצב היום אצלנו הרבה יותר טוב מפעם.

מ3 סיבות.

א.למדתי שלשמוח במציאות שיש לך זה עוזר המון ולא לחשוב כל הזמן שאתה חי בזבל. גם אם באים אורחים אשתי היא הכי טובה בעולם ולא אכפת לי מה הם חושבים.

ב.איזה רב אחד אצלנו בישיבה נתן פעם עיצה טובה גם אם אישתך מקפלת עקום ולא שוטפת טוב וכו' תן לה הרבה מילות תודה והיא בלב באמת יודעת מה הבעיות ושהיא לא עושה את זה כמו שצריך וממילא תתחיל להישתנות כי אם תגיד לה שנמאס לך וכו' היא רק תרגיש יותר רע כי היא יודעת טוב מאוד את המצב.

ג. אני התחלתי בעצמי וגם קבענו ביחד מטלות (בצורה הגיונית) וזה לא עזר במאה אחוז אבל זה עזר הרבה.

נ.ב אל תדאג להרבה יש את אותה בעיה.

אני סובלת מהפרעת קשב וריכוז שאובחנה אחררי עשר שנות נישואים וחיים בבלאגן.

זה ממש משמעותי!

אם זה ככה - אז תתייחס אליה כאילו היא לא עושה את זה בכוונה - היא מסכנה!

היא רוצה להיות מסודרת ולא מצליחה!!!

אם יש לך עוד שאלות כאן - אז בשמחה!

כשקראתי את השאלה שלך זה הצחיק אותי

היה אפשר ממש לשמוע את בעלי מתוך מילותיך.

גם אני נשואה שנתיים וחצי, אמא ל-2 וב"ה בקרוב שלושה.

וכאחת שידועה בציבור כמבולגנת ומאוד מפוזרת מחשבתית אני מאוד מאוד מאוד מבינה אותך ואת אשתך.

נכון, זה לא נעים לגור בבית מבולגן, זה אפילו מטריד כי אתה לא יכול להביא חבר הבייתה בלי לדעת מה רמת הבלאגן בבית.

ותמיד יש את העניין שאתה תחפש משהו ואשתך תמיד תענה את המשפט המעצבן: אין לי מושג או אני לא יודעת....

וזה לא נובע מתוך רצון לעשות דווקא כי היא באמת לא יודעת.

בתחילת הנישואים שלנו בעלי היה מתחרפן מהמצב, הוא לא הצליח להבין איך זה שהגוזז ציפורניים במיטה שלנו, הנטלה בדר כביסה, המסרק בארון בגדים וכו'.

פשוט הייתי משתמשת, מניחה ושוכחת...

הוא היה מעיר, ומבקש ומתחנן ומפציר, אבל אופי זה אופי!

וכשאישה א' אוהבת לנקות את הבית ונהנית מזה.

אישה ב' שונאת את זה, ואני כאישה ב' ממש עובדת על המידות שלי כדי לסדר את המיטות בבוקר, לשטוף כלים ואפילו להכין צהריים!

זה בכלל לא ברור שכל הנשים נהנות לנקות ואוהבות את זה.

יש מי שנולדה מסודרת ומאורגנת

ויש מי שנולדה מבולגנת אך טובה בתחומים אחרים.

ואני יודעת מה ההבדל בבתים כי נולדתי לאמא סופר נקיה שפשוט נהנית לנקות, ויודעת איפה נמצא כל דבר בבית.

ואם אתה מעוניין בדרכי פעולה? קודם תלמד פרק מסוים מהספר של הרב הרוש, בעלי טוען שזה מאוד עזר לו לנשום עמוק.

אחרי תקופה מסוימת בה בעלי ניסה לעורר אותי למצב הבית ללא הצלחה ישבנו יחד והחלטנו מה עושים מינימום כדי שהבית ייראה מסודר ולא נקי.

הוא מצידו לא מעיר כלל, נושך חזק חזק את הלשון, ואני בתמורה משתדלת לעשות כמיטב יכולתי לאט לאט ולשמור על סדר סביר.

החלטנו שהכניסה של הבית תהיה מסודרת ומצידו שכל שאר החדרים יהיו מבולגנים.

במקביל הוא החל לעזור, הוא נותן כתף כשקשה (במיוחד בהריון או לאחר יום עבודה)

עשינו רשימה של הדברים החשובים לו שיהיו מאורגנים וגם קבענו באילו ימים אני מסוגלת לעמוד בהתחייבות הזו.

אולי זה נשמע צחוק, אבל לאישה עם אופי מפוזר זה ממש שבירת המידות.

אתה צריך רק לתת כח, לעודד, לפרגן ולנסות לראות את כל הדברים הטובים והנקיונות הקטנים ולפרגן וממילא יהיה לה כח להמשיך ע"מ לקבל עוד מחמאות.

מקווה שהועלתי, שיהיה לכם המון הצלחה!

וסתם כטיפ קטן, אם אתם גרים בבית קטן, רמת הניקיון בו תהיה נמוכה, אצלנו ראינו ממש הבדלים לאחר שעברנו לבית גדול יותר (מ-30 מ"ר ל-63 מ"ר).

זו באמת הייתה השתפכות מצידי במיוחד מהצד הלא מחמיא שלי

אני לא יועץ ולא מגשר .אבל אם תזמין אותי לשבוע להתארח בישוב שלכם .אשמח לעזור לכם .ולהראות לכם איך לארגן את הבית .אם אשתך עובדת ומביאה משכורת מעל 7000 שח לחודש רצוי מאוד שלא תשאל אותה לגבי עוזרת .תביא איזה ילדה בת 18 לבית ותן לה כמה גו"בות ושתסדר לך את הבית כל יום קצת .אני לא הייתי משלים בכל אופן על בגדים שנמצאים על הריצפה .אצלי זה קו אדום. חולצה שהייתה על הרצפה אני לא יכול ללבוש .זה פשוט מגרד לי .חולצה שהייתה על הרצפה חוזרת למכונה .לא שמעתי בחיים על משחת שניים במיטה .זה כבר עובר כל גבול .אבל לפי מה שאני קולט שהיא כנראה הייתה חיה בילדות בבית מבולגן .בגלל זה זה לא מפריע לה . אשמח לעזור פיזית וליעץ .

מספר הפלפון שלי  להתקשר רק בשעות הבוקר  050-9510865

א. קודם כל אני רוצה לומר שאני מבין את הכאב ומזדהה איתו. לחלוטין.

    מצב של מבוי סתום בנישואין הוא פשוט בלתי נסבל בנפש, ועל זה אני בא לחזק את ידיך.

ב. יש ביניכם אהבה, כפי שמעיד הפתיח שלך, ולכן המצב שלכם, עם כל זה שבגלוי הוא כואב - אבל הוא מצב טוב. כי יש תקווה לתיקון.

ג. כלל שמופיע בספר של הרב ארוש: לעולם, אבל לעולם לא מעירים לאשה. נקודה. לא משנה מה, איך כמה ולמה. המקרה שלך רק מחזק את הכלל הזה: כמה שלא ניסית לעשות את זה עדין (אבל באמת!) - היא תפסה זאת כהערה ונפגעה. אז אם זה לא הולך - אז סימן שלא זו הדרך, וחייבים להפסיק ולנסות דרך אחרת.

ד. על פי הדרכת מורי ורבי הרב אוהד תירוש חובה על כל זוג לקיים (לפחות) פעם בשבוע "שיחה זוגית". זו תורה שלמה, אבל בגדול המטרה שלה היא (בין השאר) לפתור בעיות חריפות כגון אלו. כמובן שלא להפוך זאת שוב להערה, וצריך לקבל הדרכה מפורטת איך ומה עושים, רק אומר שלבוא מתוך גישה של לא "מה את עושה" אלא "מה מפריע לי".

ה. עוד תורה של מו"ר הרב אוהד: כל הפוסל במומו פוסל. כלומר אם אתה מפוזר - גם אם לא ברמות הסטריות (שאתה מתאר) כמו אשתך - מאחר והפיזור שלך מפריע לך אז כאשר אתה רואה זאת באשתך אתה "משתגע" עוד יותר. ולכן עליך לעבוד על הסדר שלך. ורק כאשר תשתחרר מהבעיה הזו תוכל להכיל את הבעיה של אשתך, ולהיות איתה באמת בבעיה שלה.

בהצלחה ענקית, ובנין עדי עד.

אז ככה. גם אני מטבעי אדם מבולגן (אבא שלי סירב להיכנס לחדר שלי מכיתה ט' עד י"ב כדי שהוא לא יצטרך להתעצבן עליי..) ובעלי הוא על הגבול של חולה סדר- ברמת ה"לא יכול ללכת לישון אם יש כלי בכיור" וכד'.

אין ספק שחיי נישואין היוו אתגר בשביל שנינו. בהתחלה רבנו על זה לא מעט- אני הייית מקפלת את הבגדים שהיו על הרצפה בצורה מסודרת וכך הרגשתי שיצאתי ידיד חובת "סידור" אבל הוא מבחינתו- זה לא מסודר עד שזה בארון...אז מה עושים? כל אחד מרגיש שהוא בא לקאת השני אבל אף אחד לא מרוצה...

עד שהבנו שיש כמה דברים בסיסיים שכל אחד מאיתנו צריך וכל אחד לקח על עצמו  להיות רגיש בקשר לזה: אני מסדרת את המיטה בבוקר לפני שאני יוצאת (הוא יוצא ראשון) ומשתדלת לדאוג שהפח בחדר מסודר וכנ"ל הבגדים. והוא מצידו, מכיר היטב את הטון שלי שמעיד על חוסר חשק לקום עכשיו ולסדר עוד. והוא מכד את זה. אני עושה השתדלות לשטוף כלים בתדירות גבוהה יותר ולדאוג שיהיה נקי במטבח- אבל הוא עושה יותר מ"חלקו" בעניין הזה פשוט כי אצלו זה עניין מאד מאד רגיש. וכו' וכד'- ככה כל אחד הגדיר את הדברים שבאמת חשובים לי והשני עושה השתדלות רבה לשים לב. זה דורש שיח כנה. לא היה לי פשוט בהתחלה לשמוע את מה שבעלי אמר ולשמוע שהוא מבקש שאסדר את המיטה כל בוקר וכו' אבלנ הוא דיבר בצורה באמת נעימה וידע להעיר לי בצורה לא פוגעת. וכמובן, שמהיום הראשון שהתחלתי להקפיד, הוא חוזר הביתה ואומר תודה שסידרתי את החדר/שטפתי הכלים/תליתי את הכביסה.

וכאן נכנסת נקודה חשובה: פרגון הדדי על מה שכן נעשה. לפקוח עיניים, לשים לב- ולהגיד על זה מילה טובה. ה"תודה" שלו והחיוך שראיתי על פניו כשהוא נכנס ורואה חדר מסודר, עושה לי את כל החשק להקפיד כל בוקר על סדידור המיטה והבגדים.

אני מבינה לליבך שהמצב שאתה נמצא בו מתסכל ואין לי חלילה כוונה לתקוף אותך על תחושותיך- אני רק מעודדת שיחה כנה כי אני יודעת כמה זה עזר לנו. ויש סיכוי טוב שאם תשבו ותדברו על זה פעם אחת לעומק- תזכה לשמוע גם את הצד שלה בעניין. כי כן- התהליכים הפיזים של נשים שונים לגמרי ממה שאתם מכירים ומניסיון (אני עכשיו בחודש תשיעי...) זה מורכב מאד ובנוסף, קשה מאד להסביר ולשתף את הסביבה מה עובר. אני מניחה שגם ההנקה/הדאגה להאכלה של הנתיקו שלכם ברובו נופל עליה מה שמקשה בהחלט ובנוסף לכל זה- משרה מלאה!!!! רק להיות אמא זאת משרה מלאה, ואם נוסיף על זה 8 שעות עבודה מחוץ לבית, מתקבל מצב מורכב ++. אין לי ספק שגם אתה שותף לניקיון וסידור הבית וכמובן שזה מורכב כשהרוב נופל עליך- אבל צריך גם לבדוק מה המצבה של אשתך מבחינת כוח פיזי ומנטלי,, להגיע הביתה אחרי 8 שעות עבודה ולהתחיל לטפל בתינוק, לקפל כביסה, לסדר את השיש, לשוף את הכלים וכו' וכו' וכו'.

כאשה, הזדהיתי מאד - דוקא אתך ולא עם רעיתך, למרות שכאב לי לחשוב גם עליה. היא יודעת שאתה חושב עליה שהיא "אחלה בחורה"? או שהיא סבורה שכל מעלותיה מתגמדות למול החסרון - המאד משמעותי לדעתי - קושי בסדר?

אבל ליבי אתך! קשה מאד לחיות בבלאגן, גם ללא השאלה מה חושב הצד השני - המבלגן.

מדוע היא צריכה לסדר?

ובכן זו שאלה של תרבות, של תפיסת עולם של חלוקת התפקידים בבית וכו', אבל אם קלטתי נכון - היא לא רק לא מסדרת, אלא היא גורמת לבלאגן.

כלאמר, לא רק שאין לה זמן לסדר - היא אינה מסוגלת לשמור על הסדר!

היעוץ, שהיא מסרבת ללכת אליו, לא אמור לפתור את בעיית חוסר הסדר. ואולי לכן היא מסרבת ללכת? היא חוששת מהעמדת אתגרים שברור לה שלא תוכל לעמוד בהם.

חוסר סדר כפי שאתה מתאר, משקף סגנון ואולי אף קושי בקשב ובהתארגנות.

יעוץ - לא חייב להיות זוגי, על אף שרצוי שיהיה. אתה יכול ללכת לבד, לא כדי ללמוד איך לשנות אותה אלא כדי ללמוד איך להעיר לה! נראה שהסדר זו הבטן הרכה והפגיעה שלה ולכן היא מגיבה בתוקפנות.אולי בכל מקום, בעבודה במשפחה וכו' מעירים לה על חוסר הסדר?

עליך ללמוד להעיר - ולהגיע אתה לתובנה כי הקושי שלה הינו אוביקטיבי! היא אפשר להאשים את העבודה העמוסה מחוץ לבית בכך שמשחת השיניים במיטה! (איך היא הגיעה לשם? היא התחילה למרוח משחה על המברשת, התינוק בכה ואז נכנסה עם המשחה ביד לחדר, והניחה אותה במקום הראשון שמצאה? אם כן, זו תמונה אופינית לקושי בקשב!)

העזרה שאשתך זקוקה - לקבל בשלוה את המגבלה שלה ולגלות נכונות להעזר! עליכם להכניס, אם המצב הכלכלי מאפשר, עוזרת לכמה שעות ביום כדי שתשקם את הבלאגן מאתמול, ותתחזק את היום יום.

כשם שאשה שאינה יודעת לתפור - מוסרת תיקונים לתופרת, כך אשה שאינה יודעת לסדר - צריכה להעזר בגורם חיצוני.

אבל רק אחרי שתגיע אתה להסכמה שזה קושי אמיתי! שאינך מנסה לשנות אותה! ושאתה מקבל אותה למרות קשייה.

בהצלחה

הבעיה איננה חסרון כזה או אחר או הבדלי ציפיות. זה קיים תמיד.

הבעיה החמורה כפי שמתואר כאן היא חוסר האפשרות לדבר על כך באופן עניני. אמנם תמיד רצוי לתת מחמאות וכו', אבל מגיע הרגע שרוצים להעיר על משהו. צודק או לא צודק, נדבר על זה. אם בן/בת הזוג נעלב וכועס מכל הערה, שום מחמאה לא תעזור. לעומת זאת אם אפשר לדבר על כך, זה נראה אחרת - גם אם לא יקרה שנוי מידי.  אם אפשר לשוחח בלי להעלב ובלי לכעוס, הפתרון כבר יצוץ לבד.

העצות מסוג "לסבול בשקט" אינן מועילות. גם האשמה נגדית איננה מועילה. לא בונים חיי שתוף על "תיקו" של האשמות הדדיות.

לצערי אינני מכיר פתרון. כעס הוא הרסני, הרסני. כשהוא תכונת אופי הוא רעל לכל הסביבה, מר ממות.

כל צד צריך לבדוק _את עצמו_ מה תרומתו לענין הכעס והרוגז, ולתקן _את עצמו_ בזה. כעס מצד אחד מספיק כדי להרוס.

אולי זה נושא לדו-שיח ראשון: איך להעלות נקודות לשפור בלי לעורר כעס ובלי להעלב.

בינתיים, מה שאני הייתי עושה במקומך - הייתי מסדר לבד את הדברים הקטנים שלוקחים כמה שניות. זה מאמץ קטן שמועיל להוריד את מפלס הרוגז.

בהצלחה!

אם אשתך עובדת משרה מלאה ומטופלת ב"ה בתינוק, לא פלא שהיא לא עומדת בעומס. זה לא פשוט. יחד עם זאת, אם היא עובדת ומכניסה כסף, יש אפשרות לסייע לה במטלות השוטפות.

אפשר לפרסם מודעה ולחפש בחורה שתסדר את הבית פעמיים בשבוע. היא יכולה גם לפצל את שטיפת הבית לשתי הפעמים. אם יש לך פנאי, תוכל גם אתה להשתתף בתליית כביסה, קילוף ירקות לקראת הבישולים של שבת (אפשר גם בערב אם היא מבשלת ביום).

כדאי מאד לארגן את המטלות ולחלק אותן לכל ימות השבוע. למשל, ראשון-שלישי-חמישי כביסה. חמישי - שטיפת הבית (ע"י בחורה) ובישול. רביעי- אפיית עוגה להקפאה. ראשון- שאריות אוכל וסלטים משבת. שני ורביעיי- בישול ליומיים. יום חמישי- בישול לשבת. אפשר גם לקבוע כל יום זמן קבוע

אם אתה פנוי אחה"צ או בערב, אתה יכול לטפל בתינוק, לדאוג לו לאמבטיה ולסייע בהשכבתו לישון כדי שאשתך תוכל להיות פנויה להכין ארוחת ערב, ארוחת צהרים למחרת או לקפל כביסה.

כך הבית יהיה מסודר יותר ולך ולאשתך יהיה זמן להקדיש לזוגיות.

שתפקידי בהווה הוא להיות עקרת בית, אני יכולה לומר לך שלמדתי להעריך מאוד נשים שעובדות ויש להן ילדים ובית מבולגן בקנה מידה שלא תיארתי שמסוגל להיות.

ולמה?

כי הן למדו להעמיד לעצמן סולם ערכים.

כי הן למדו להבין שהן רק בני אדם עם יכולות מוגבלות וכוחות אנושיים.

כי הן מספיק חכמות למנוע התמוטטות פיזית ונפשית מעצמן וממשפחתם.

והפיתרון הוא לא לחנך, להעיר, להציע.

!רק לתמוך ולפרגן!

כמה כוחות הן מוציאות.

ההשכמה, לארגן את הילדים, להכין ארוחת בוקר, ארוחת צהריים, לצאת לעבוד, לחזור, לקחת את הילדים, להעסיק אותם, ארוחת ערב, להשכיב, לישון, ולנשום!!! ובלילה גם לקום ולהרגיע וחוזר חלילה.

להיות עובדת במשרה מלאה ואמא במשרה מלאה - אין הנחות.

ובנוסף - גם עובדת ניקיון?! כי במהלך כל הפעולות הנ"ל נוצר המון אי-סדר ומישהו צריך לדאו לכך.

מי ומתי?!

ועוד פיתרון - רק לעזור!

מניסיון ראיתי אצל נשים - חברות שהייתי לפעמים עוזרת להן בקיפול כביסה וכדומה,

עם הזמן תוך כדי עזרה הן נחשפות לשיטות סדר שמקלות על ההתארגנות ומאמצות את זה, לא מתוך הערה אלא תוך דוגמא אישית.

ועוד עצה אחרונה -

הוציאו מהבית כל חפץ גדול וקטן שאין לו שימוש וצורך.

תיראו כמה מקום יש לכם, והרבה פחות דברים לסדר.

אאחל לכם שנה של אהבה גדולה, של זוגיות מלבבת ופורחת.

למה הוא לא יכול לפרגן למה??? י אנונימיי(32 תגובות)

גם בנים וגם בנות

זה גם נראה אותם בעיות...

אל תעביר ביקורת. גם ככה קשה לה.

להתגרש חס ושלום מאוד גרוע. גם ובעיקר לילדים, אבל לא רק.

אין ברירה רק להיות סבלני. ייתכן שהיו יותר מאוד ביקורתיים נגדה בגלל זה היא לא מתקדמת. אם תשבח אותה ותאהוב אותה, היא תתקדם.

יש מצבים בנישואין שהם הרבה יותר גרועים מזה. אפילו אדם הראשון כשהתלונן להקדוש ברוך על אשתו שעשתה לו את המוות פשוטו כמשמעו, (עץ הדעת), רש"י אומר "כאן כפר בטובה".

כל הגברים כך!! אצלכם זה חריג ונדיר

ברור שתמיד צריך לעזור וכו'

אבל יש פה בעיה, והבעיה מקורה באישה- במקרה הזה.. מה העניין לומר שהוא יסדר?

ובכלל.. גבר שאיננו מסודר- לא משפיע באותה עוצמה על הבית כשם שהאישה. לא הבנתי מדוע אתן מנסות להטיל עליו את הכל בעוד שיש פה גם בעיה מצד האישה שזקוקה להתייחסות.

בית שהוא ג'ונג'ל, לא רק לא מסודר, גורם גם לבלאגן ופזירות אצל הנפשות הקיימות בבית

ומעבר לזה, ברמה חריפה יותר, בבית שהפוך בצורה מוגזמת, לא ניתן להכניס בו קדושה... ואני לא מגזימה..

שבית שהוא מבולגן זה בלגן לזוג לילדים ללימודים שלהם להכל.

אבל למה להגיד שאם בית בלאגן זה אשמת האישה?

כשאישה עובדת במשרה מלאה מחוץ לבית ומגיעה הביתה לילדים ובישולים וריצות וסידורים

והמון דברים שהאישה דואגת ועומלת במרתון היום יומי

ואילו הבעל שקם בבוקר והולך לעבודה ובא בטרוניה על אישתו שהבית מבולגן

עם כל הכבוד זוגיות נכונה זה זוגיות של שותפות

וכמו שהיום זה מקובל שאישה יוצאת לעשות תואר ולעבוד משרה מלאה ומביאה משכורת הביתה

זה צריך להיות מקובל שבעל שרואה בית גונגל יבין שקשה לאישתו ויתחיל לסדר ולבשל.

בעלי מגיע מבית ששותפות שמה זה ממש נחלת הבית,

ואני יכולה להעיד שבמשך 8 חודשים שאנחנו נשואים והייתי אצל חמתי(ואני המון שמה בלי התראות מוקדמות) בחיים הבית לא היה בלגן

אפילו לא ספר לא במקום (וזה משפחה מרובת ילדים עם המון בנים בבית)

ושניהם עובדים גם מחוץ לבית וגם בתוך הבית

בכיף אני יכולה להגיע ולראות את חמי מסדר בזמן שחמתי ישנה כשהיא הגיעה ממשמרת לילה.

וזה פשוט להרגיש את הבריאות בבית.

ראשית הדוגמא אישית של האבא עברה לילדיו באופן מופתי

בעלי בחיים לא ישב בזמן שאני מארגנת ומסדרת, ואם אני לא בבית הוא יארגן ויכין ארוחה.

הוא יגהץ ויעשה כביסות וירצה לדעת להכין הכל בדיוק כמוני.

אין ספק שלא משנה מה האישה תמיד עושה יותר, היא תמיד יותר מנקה ודואגת לדברים שנרצה או לא גבר לא רואה.(חמי ובעלי עם כל העמל שלהם תמיד אומרים אתזה, שהאישה מנקה דברים שהם לא ידעו שבכלל צריך לנקות)

אני יכולה להגיד לך שכרגע בעלי גם לא יוצא לו לעשות כלים, כי אני בחופש.

אז אני ממש משתדלת להראות לו שכשאני בבית ולא לומדת ולא עובדת ברור שהמחויבות עליי

אך כשהייתי בלימודים ואני הייתי חוזרת ב8 בערב הביתה והוא ב8 וחצי אין סיבה שאם צריך לסדר הוא יפיל זאת עליי ויגיד לי קומי לסדר. אנחנו נקום ונסדר יחד.

ממש צרם לי לראות את המשפט "נכון שצריך לעזור וכו'"

סליחה, אישתו לא עוזרת בפרנסת הבית, אישתו היא שותפה מלאה לפרנסת הבית כשהיא עובדת במשרה מלאה.

אז שיתחיל גם הוא לתפוס יוזמה ולהיות שותף מלא למצב הבית שלו. 

ואם אישתו לא משתלטת על הכביסה אז שהוא יתפוס יוזמה וישתלט הוא.

הוא כאילו מצפה שהיא תעשה כביסות, והיא תשטוף פעם בשבוע, והיא תגהץ ותקפל.

מה שצרם פה זה לא העובדה שיש בלגן,

אלא הצורה שבה הוא דיבר

אני מבינה שנמאסלו אבל עדיין, הם שותפים,

היא עובדת במשרה מלאה!! איך אפשר לצפות ממנה לתחזק בית מתוקתק?

וגם, בית מבולגן זה לא בעיה של צד אחד אלא של כל מי שחי בו

הוא צריך להבין שהם שותפים

ועמית טליה כתבה זאת יפה מאוד כך שלא אהרוס לה

אשתי כנראה תקרא את מה שאני כותב פה, אז אהיה זהיר:

קודם כל כלל בסיסי: סדר זה דבר מאוד חשוב, אך לא הכי חשוב.

עכשיו ככה: אני נשוי ?עשר שנים וביחד עם אשתי מגדלים 6 ילדים חמודים כ"י. אמנם איננו חיים בפח זבל, אך הסדר איננו בן בית קבוע אצלנו, הוא בד"כ קופץ לביקור עם המלאכים בליל שבת וכשאנחנו ישנים בליל שבת חומק החוצה...לפעמים הכלים מחכים בכיור והרצפה לא רואה ניקיון כמה ימים, אפשר לחיות עם זה. 

אני למדתי עם הזמן שמה שאני לא עושה - אולי לא יקרה ולכן אני עושה כלים, אוסף בלאגן וצעצועים, מנקה וכו'. זה לא שאשתי נחה - יש עומס - כביסות, בישולים ועוד מגוון משימות שבעיניה חשובות יותר (האמת שאני נח יותר ממנה). אם אני הייתי במקומה  - כנראה הרצפה היתה מבריקה כל היום אבל הילדים היו אוכלים פריכיות וקרונפלקס כל היום. להגיד לך שזה אף פעם לא מתסכל אני לא אגיד, אבל אלו החיים ואהבה פותרת הרבה בעיות.

נושא התקשורת ביניכם הוא חשוב, אם אי אפשר להעיר הערה בלי שתתקל בעלבון, צריך לבנות כלים לתקשורת טובה יותר (אני לא שולח אותך ליועצים, תסתדרו לבד, אתם גדולים), יש לזה משמעות לכל התחומים בחיים, כך שזה משהו צריך לפתור בהקדם רק שתדע, יש קטע אצל נשים שהם נעלבות כשאתה מציע להביא להן תחליף לעזרה בבית. קצת בצדק. תחשוב להיפך: "ממי, אתה רוצה שאבקש מדני השכן יתלה לנו את התמונות בסלון ושלא יהיו עקומות?", היה מוצא חן בעיניך? 

שאל את עצמך: האם אני מודע לעומס הרובץ על כתפיה? האם אני מפרגן מספיק? האם את חלקי בבית אני ממלא? 

כמובן, כל זה מהצד שלך, אם היא היתה מעלה לפורום את הצד שלה, היה לי מה להגיד גם לה. שלא תחשוב שהאשמה רק אצלך, זה פשוט עצות לחיים טובים ואוהבים יותר. 

בהצלחה אחי!

מה דעתך להראות לאשתך את השרשור הזה, לספר לה שאתה האנונימי שמבקש עזרה - ולפתוח כך דיון פורה ויעיל ללא פגיעות אישיות?

אם תצליח לעשות זאת - אנא שתף אותנו.

אני אישית הייתי נפגעת אם בעלי היה ככה.. מאחורי הגב..

תקשיב אני אישה ממש פרפקציוניסטית, אני לא מסוגלת לראות בלאגן,אבל... יש לי שלושה ילדים מקסימים שממש אוהבים לתת לאמא שלהם לעבוד שעות נוספות...ובעל מתוק שעובד בשתי עבודות ןגומר את עמצו בשבילנו ( אני סטודנטית) כל פעם שהוא חוזר מהעבודה וזורק את הנעליים והגרביים בסלון ואני חורקת שיניים ולוקחת אותם משם בתקווה שהוא יבין... הוא מחפש מה לעשות בבית ותמיד הוא יודה לי על כל הדברים שעשיתי בביתאפילו אם לא הספקתי לעשות אותם עד הסוף...(בכל זאת זה לרדוף אחרי שלושה קטנים כל היום.)תלמד לפרגן על כל שטות . שהיא שטפה שלוש צלחות , שהיא החזירה את המברשת שיניים למקום , שהיא קיפלה כביסה תגיד תודה. ככה היא תראה שמישו מעריך אותה ,שיש מישהו ששווה לשמח אותו, ככה יהיה לכם הרבה יותר קל. אתה הרי אוהב אותה אז תראה לה את זה אהבה יכולה להתבטא גם במילים בהצלה

הרי הסיר הזה הביע למכסה, לא סתם.

היכולת לעבוד על חסרונות עובדת משני הכיוונים. תמיד.

בדוק מאיזה בסיס היא באה. היא מבולגנת? בקש ממנה להביא מנקה, אולי עם הזמן היא תהנה מהסדר וזה יעשה לה חשק.

אם יש אהבה, הכל- אבל הכל יבוא לידי פיתרון .

יש אהבה? יש כבוד הדדי?

אם התשובה היא כן- אתם על דרך המלך.

אם לא- תתחיל לעבוד על מידת הענווה.

הכל יהיה בסדר, לא- סליחה. הכל יהיה מצוין. 

אני מכירה יועצת מדהימה, מכילה, עם חכמת חיים. אני חושבת שלקיחת אחריות על הזוגיות היא משהו שחייב להעשות. אתה תשמח על ההחלטה.

כנס ל "מרכז יאיר" בגוגל, ותראה שם יעוץ זוגי- ברוריה פרנסיס. מדהימה.

בהצלחה.

או כמו שאומרים אצלנו- שהטוב יתקרב והרע יתרחק.

אם היא עובדת משרה מלאה וממש לא מחוברת לסדר

ואתה מן הסתם גם עובד ומאוד אוהב סדר

אז למה שלא תמצאו מישהו שיבוא בתדירות גבוהה לסדר?

נשמע כל כך כואב ותקוע לשניכם.

היא מיואשת מעצמה ומהסדר

אתה- מהבלגן

שניכם- מכל מה שקשור למערכת הקשר שקם ונופל על סדר.

עזובא אותה, מצא את הטוב שבה, חבק אותה, קבל אותה כמו שהיא עם הבלגן נסה לזרום איתו בגבורה עילאית ואחרי תקופה ארוכה ארוכה תראה תזוזה.

היא תגיע לסדר- בעבורך בלי לחץ ומתח שנוצר עקב הקושי שלך.

זה קשה ומתסכל אבל יעיל.

וליעוץ- אתה יכול ללכת לבד, אם הוא מקצועי וטוב- תקבל בו המון כלים להמשיך קדימה.

זה לא עניין לפורום, תתעצבן אבל זה ייעוץ מקצועי. (אני מקווה שלא בנית ת הבית שלך מפורום בנייה).

מה שאתה חייב לדעת כדי להירגע - ראשית אני הייתי בסרט... והתעצבנתי וכו' ואשתי גם תקפה אותי וכו'.

עכשיו תדע שיש חוויות ילדות שאדם מנסה להתנער מהן או לברוח לכיוון ההפוך. יכול להיו וכמו שאני מבין מהסיפור שלך שהיא מאוד טעונה על העניין של הסדר. לכן צריך לדבר בפתיחות, להירגע, ולדעת שזו העבודה שלך - היא חיפשה אותך ואת הנטייה שלך לסדר כי אצלה יש מחסום לעניין הזה.

ברגע ששמים לב זה כבר הרבה יותר נחמד.

בהצלחה

אתה צריך לחשוב מה אתה עושה ולא מה היא צריכה לעשות . נראה אותך שמשהו יגיד לך כל הזמן זה לא בסדר ותזהר כך ואחרת - איך היית מרגיש?

אתה רוצה סדר ? תסדר בלי לומר כלום !

מסמכים חשובים ? תשים אותם בניילונית או שקית וכדומה.

אחר כך תראה [אחרי הרבה שנים..] שזה משפיע ומחלחל.

תבין אני באתי מבית של יקים מסודר ומתוייק ורעייתי מבית פולני מבולגן שעוד לא ראית.

היום הבית שלנו אומנם לא מסודר אבל יש שני "מחסנים" בבית והשאר די מסודר ונקי.

אם אתם אוהבים באמת זה לא יעמוד בדרככם.

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.