איזה פח זבל אתם גרים בו? הבלאגן שלה, או הניבול פה שלך כלפיה/עליה?

צורת דיבור מאוד מזלזלת.." סה"כ היא אחלה בחורה.." לא הייתי רוצה שבעלי ידבר עליי ככה.

בחורה? היא אשתך - מה דעתך על משפט כמו סה"כ היא אחלה אישה או אישה מקסימה.

צורת הדיבור תשפיע גם על היחס הפנימי שלך אליה, קצת יותר כבוד!

הרב גינזבורג כותב שגם אם הבית מבולגן אבל יש אהבה.. אז הקב"ה עובר מחדר לחדר ומחייך.

השכינה קודם כל רוצה כבוד בין בני הזוג.. ממילא קודם תקן את הפח זבל שאתה יוצר .

עד כאן הקדמה.

א. קח שבוע ותנסה לעשות את מה שהיא עושה.. בהספק שלה ואז נדבר . כלומר כל עבודות הבית+ טיפול בתינוק+משרה מלאה+תהליכים פיזים שעוברים על אישה שמעייפים אותה+חוסר חמצן ואנרגיה מבעלה - חוסר הבטה חיובית על מה היא כן עושה, מבט על מי היא באמת ועל מה טוב בה, הרבה מילות חיבה , חום בלי סוף.

נסה אתה ואז יותר תבין אותה

ב. ה' מסתכל בעיקר על הרצון של האדם, מה הוא רוצה.. בוא תסתכל אתה.

העיקר זה אם במה שהיא עושה היא רוצה לתת לך, אם כן שמח. אחרי זה נדבר על ההספק.

ג. מה אתה לקחת על עצמך לעשות בבית ? שהטלת עליה הכל? למה היא צריכה לעבוד משרה מלאה??

ד. להעיר זה שיעור בפני עצמו. הצורת הערות שלך מאוד פוגעת, איך היא לא בוכה?

לא באתי להחליש אותך אלא להקהות את העוקץ שלך, אבל נשמע מהצורת גישה שלך כלפיה שאתה מאוד מזלזל בה

לדעתי השינוי צריך להיות באיך תלמד לכבד אותה במצב שקיים עכשיו , ומכאן עולים על מסלול הרבה יותר טוב

שיעור מאוד יסודי בעניין-

http://media.binyanshalem.org.il/ViewDetails.aspx?ItemId=2685

ממש מומלץ בחום להשקיע שעה אחת בצפייה בשיעור.

אבל אני חושבת שמאוד מאוד הגזמת.

ראשית, אישה היא עיקר הבית וכשהאישה לא מתפקדת (והיא בעיקר) הדברים מקרינים על המון תחומים אחרים.

אישה בבית- אור בבית. ולכן הגיוני שבמידה והנוכחות שלה חסרה- הדברים יורגשו.. ובצורה חזקה..

סדר בבית מצד האישה- הוא דבר חשוב מאוד!  הדברים משפיעים על הנפשות הפועלות בבית ונפשם.. והדברים ידועים.

אומנם, כן אוכל להצטרף אלייך לנקודה שעליו לראות את הטוב שיש בה- ובוודאי יש כזה..

נקודה נוספת לכותב: יתכן שלאשתך מאוד קשה בגלל שהיא עובדת במשרה מלאה- ואולי כאן עליכם לחשוב: מה עדיף? שהיא תעבוד בגרסא מצומצמת או שיהיה " שלום בית פנימי "וכך הלאה: גם בינכם?

עוד המלצה: לערוך רשימה של איפה אתה והיא נפגשים במטלות הבית? אני רואה את זה כך: אם האישה הופכת להיות שווה לגבר מבחינת זה שהיא עובדת בגרסא מלאה בחוץ ופחות פנימה- בביתה, גם על הבעל להתכוונן לקראת אשתו ולהשקיע יותר מהרגיל פנימה (זו לא המציאות האידיאלית ולעניות דעתי גם לא הנכונה, אבל אם אתם מחזיקים בה - אלו התוצאות)

המון בהצלחה!

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אני מציע שאתה תקפיד לסדר את חפציך וענינך היא תראה כי טוב ותלמד ממך.

סדר את הנירות שלך, סדר את הבגדים שלך

סדר את כלי העבודה שלך

סדר את סדר היום שלך ו כן הלאה.

בדרך זו ללא הבלגן שלך הבלגן הכללי יהיה מועט יותר.

תכנון מוצלח של הדירה יכל לעזור.

ריהוט מתאים יותר יכול לעזור.

בהצלחה.

בס"ד

שלום,

מבינה את הכאב שלך, לחיות בבית מבולגן ברמה שאתה מתאר  יכול בקלות להביא לאובדן השפיות.

לצערי גם לי היו תקופות בהן הבית שלי היה נראה ככה, וחוסר האונים מול התופעה היה באמת מתסכל.

חוסר יכולת של אישה לסדר את הבית שלה זה תחום מאד מאד רגיש.

היכולת לסדר את הבית זה חלק מהנשיות, ופגם בזה זה פגם כואב מאד.

 אך לעניות הבנתי, לטובת השפיות בבית, אין שום סיבה להסכים למצב, ולהישאר איתו. במיוחד שאין שמץ של ספק שהיא סובלת מזה לפחות כמוך, ורוב הסיכויים שהרבה יותר.

אז מה כן?

קודם כל תפנים שהבעיה הזאת אצלה זה פצע מוגלתי פתוח.

אם אתה רוצה ללחוץ יד לאדם, אפילו בצורה הכי ידידותי שיש, אך אינך מודע לכך שיש לו שם פצע, אתה עלול להכאיב לו.

כשאתה מקבל סטירה על לחיצת יד ידידותית זה מתסכל ומדאיג...

אם הפנמת שהכאבת לו, לא גרמת לכאב, הכאב נמצא שם, הפצע קיים בלי קשר אליך, אך אתה מעצים את הכאב...

לכן על רקע הרעפת אנסוף אהבה, מחמאות, ראיה טובה באמת, עזרה בכל מה שאתה מסוגל לעזור, ניתן יהיה שוב לדבר על עזרה חיצונית בבית.

התגובות הקיצוניות שלה מעידות על רמת הרגישות והכאב שחלה בעניין.

עוד דבר שהייתי ממליצה  לאחר הקדמה שאתה מעריך ואוהב אותה כמו שהיא,ורואה בה כשרונות ברוכים ונפלאים, לציין שאם נקיון הבית זה לא הצד הכי חזק שלה כנראה היא לא נולדה להיות עוזרת בית...

יש אישה שנולדה עם מטאטא ביד, ויש אישה שנולדה עם כשרון פסנתר למשל.

היות ושעה של מורה פרטית לפסנתר עולה כמינימום 120 ש"ח אין שום סיבה שהיא תקדיש מזמנה כוחה ומרצה בעבודה שניתן לשלם עליה 30 ש"ח בשעה...

גם באשת חיל יש סעיף שאומר "חוק נתנה לנערותיה"- לעוזרות ולמשרתות שלה.

אולי יום אחד בע"ה היא תבשיל למקום פנימי שיהיה מסוגל להתמודד עם הבאלגן הזה פנימית, ולאט לאט בעבודה מאומצת להתחיל להיפטר ממנו.

זה לא התפקיש שלך להביא אותה לזה.

התפקיד שלך כבעלה האוהב, וכזה שמנתב את הבית לעזור לה להרגיש טוב עם מה שהיא, לפרגן לה, לאהוב אותה באמת, ולראות את הטוב שבה.

ועוד כמה נקודות.

1 כתבתי מתוך הנחה שהדברים שאתה אומר הם בדיוק כפי שאתה מתאר אותם.

אך זה מאד קיצוני למצוא אישה שלא תהייה מוכנה להביא עזרה בתשלום, כשהמצב הכלכלי מאפשר זאת, אם בעלה לא הציג לה את זה ככשלון שלה.

שוב, או שהיא מפרשת זאת כך (מתוך כאב וחוסר ביטחון מוחלט עקב המצב), או שזה מה שרמזת לה... אם תאמר שאתה מבין שהיא עובדת מאד קשה, (משרה מלאה ותובענית, תינוק, בישול וכ'), ואובייקטיבית לא נותר לה זמן לנקיון. אתה מבין שתפקידך לקחת חלק פעיל בנקיון הבית, אך לצערך הרב זאת משימה שאתה לא מסוגל לשאת בה.

לפרט את הקושי שלך, למשל:

 כל כך מתסכל אותך לנסות להתחיל שטיפת ריצפה, ואתה מרגיש שזה נעשה עוד יותר מבולגן מאשר לפני שהתחלת, שזה לוקח לך המון זמן ואתה מרגיש מגושם

ופשוט לא מצליח לעמוד במשימה.

ואתה תודה לה מאד אם היא תסכים לבוא לקראתך ולשקול שבמקום העזרה שאתה היית צריך לתת אותה, תביא לה עוזרת. אם יש צורך בכך, אתה מוכן לעבוד עוד שעתיים בחוץ, כדי לאפשר זאת, כי עבודת הנקיון פשוט בלתעי נסבלת עבורך.

היתרונות זה 

א היא תראה שאתה לא מזלזל בה על הקושי שלה.

ב היא תראה שזאת עבודה שקשה לא רק לה אלא יש עוד אנשים שמתקשים בזה.

ג יש סיכוי שאם תציג זאת כך היא תבוא לקראתך ותסכים להביא עוזרת בית.

ובע"ה תזכו לבית מסודר יותר, שניתן לחיות בו.

עם זאת אל תצפה שעוזרת בית תהפוך את הבית שלכם לבית מרקחת, אך בהחלט מקום שיותר דומה לבית מאשר לדבר אחר.

2 להביא מישהי לנקות את הבית מתוך תחושה שאני לא מסוגלת זה כמו להכניס מישהי "טובה יותר" לממלכה שלי, מתחרה להערכה של בעלי.

ככל שתרגיש בטוחה יותר מקומה כמלכת הממלכה שלה,ומוערכת בעינך כך ייקל עליה להתמודד עם עוזרת בית זריזה שנולדה על המגב ביד. לכן תן לה להחליט לבד על איפה הדברים צריכים להיות, ומה העוזרת תעשה בכל יום וכ'. (גם אם אתה מבין בזה יותר) תעריך אותה, ותן לה הרגשה שמותר לה להעריך את עצמה.

וכמובן מיותר לציין אך הרבה הרבה תפילה לשלום בית אמיתי. בסה"כ עבודה על שלום בית זאת עבודת קודש. כל וויתור שלך עד עכשיו, כל הבלגה, כל פעם שנשכת שפה ולא הערת, ולא פגעת, זה עוד קורבן על המזבח, שמקרב את הגאולה.

וכתרגיל דמיין לך לו הייתה לך אישה מסודרת להפליא, שהבית נוצץ, ככה שאסור לך להיכנס הבייתה עם הרצפה עוד לא מבריקה מספיק, כזאת שמוציאה לך ולילדך את הנשמה על כל פרור שנופל לך בזמן האוכל, שדורשת לצחצח את הנעליים לפני שאתה נכנס הבייתה, ומבריקה את הניברשות עד השעות הקטנות של הלילה, האם זה היה עדיף?? (זה לא תאור מוגזם, אימא שלי בדיוק כזאת...)

בסה"כ להביא את אשתך לכך שתהייה מוכנה להסכים לעוזרת בית נראה לי קל יותר מאשר להשריש בנפש אישה שהבעל והילדים (והנכדים) חשובים יותר מברק הניברשות, וריח הניחוח של הווילונות(המתכבסים אחת לשבועיים לאחר ניקוי חלונות).

בהצלחה רבה!

בס"ד

ידידי היקר!

כל הנשים בדיוק כך - כל הנשים חייבות חום והערכה מבעליהם כמו אויר לנשימה.

כל הנשים בדיוק כך - נפגעות מהערות מכיוון שהן משדרות ההפך מחום והערכה.

מה הקשר בין אשה למשרה מלאה?????????????

אשה עוברת הריונות, לידות ,הנקות ,מחזורים חודשיים שינויי הורמוניים קיצוניים,ומעייפים ועוד אלף שינויים אחרים.

ועם כל זה - אשתך יוצאת מהבית יום יום לשמונה שעות??????

ואתה בא בציפיות גם לבית מסודר להפליא, כביסה מתוקתקת ותינוק שלו ורגוע????????

קודם כל ולפני הכל, תגיד לה תודה אמיתית וכנה מעומק הלב על כך שהיא לקחה על שכמה נתח רציני מהאחריות הבלעדית שלך - פרנסת הבית, בחתונה אתה חתמת על הכתובה שתצא תעבוד, תזון, תפרנס, תלביש תאכיל וכו' וכו', אשתך לא חתמה על כלום.

למעשה:

אם מפריע לך הבלאגן בבית - תראה מה אתה יכול לעשות בכח ידיך ולא בכח פיך לתיקון המצב, ואם אתה רואה כי קצרה ידך ואתה לא מסוגל לבד להשתלט על הכל ואתה נזקק לעזרתה של אשתך - תבוא לדבר איתה מהמקום הזה - כלומר - אשתי היקרה הבלאגן בבית מאוד מפריע לי ואני לא מצליח לבד להשתלט על הבלאגן איך נוכל להשתלט על המשימה ? וכן על זו הדרך .. כמובן שזו תהיה גישתך לא רק בפה אלא בעיקר בלב.

העיקרון הוא - על תבוא מכח ה'אמת' כביכול, אלא רק מכח מה שמפריע לך ותבין שזו בעצם הבעייה/צורך שלך ומתוך אמון מלא בבת זוגך שהיא רוצה בטובתך - תבוא אליה תספר לה מה מפריע לך וביחד תחשבו מה לעשות, תאמין לי שאם תבוא בצורה מכבדת ומעריכה תמצאו ביחד את הפיתרון ואשתך תשמח לקבל גם סיוע של עוזרת וכו'.

בהצלחה!

סילחו לי שאומר לכם -

כוונתכם הטובה ברורה.  אבל - הערתם לשואל על אופן הסתכלותו והערותיו, כלומר: היה לכם משהו להעיר עליו, ובמחילה, "התנפלתם" בצורה כזו, שההערות שלו מאד-מאד עדינות מולה...

גם "הערה" על צורת הערה, היא הערה....  נכון, שיש מקרים קיצוניים ש"מנערים". כאן לא נראה שזה היה נצרך. אפשר גם אחרת. כמו שתבעתם גם ממנו. אולי אפילו ק"ו..  

"אחלה בחורה" יכול להישמע גרוע לאדם אחד - ואני בטוח שיש נשים שהיו "מתות" שהבעל שלהן יגיד עליהן "אחלה בחורה", יותר מ"אשה" ("איזה כיף.. הוא מסתכל עלי ככה, כמו בהתחלה..." לדוגמה, כמובן). אדם נשוי שנתיים וחצי, זוג צעיר, אז הוא כותב כך. אז אם את מעדיפה אישית אחרת, לא חייבים "לשמוע" את הזולת באוזנַי האישיות. לקרוא לדבריו "ניבול פה" זה לדעתי יותר "ניבול פה" מכל מה שכתב ותיאר (שלא מצאתי בו כל "ניבול פה"..). אני מתנצל על הערתי, דווקא מהודעה אחרת שלך - אורה - התפעלתי מאד, אך יקר כבוד הבריות..  סה"כ גם התרשמתי שרצונו טוב, וגם משתדל שלא לפגוע.

אפשר לראות את סיגנון ההערה של דני-יהונתן. אישית, למשל, אני חושב שלא תמיד "הכל בראש" (לא ספציפית למקרה זה), אך סיגנונו הוא כזה, שמבין את מה שמפריע לכותב, וממילא יכול גם להציע לו להיכן לנתב את זה.  כמו שהסברתם יפה שניכם בהקשר שונה: כשמעירים לאדם בצורה בוטה, מתנפלת על אישיותו, כיצד יקבל?  הרי יש לו כחות, ועליהם הוא צריך להישען, גם אם צריך לתקן.

כך כתוב: "הוכח תוכיח.. ולא תישא עליו חטא". דרשו חז"ל: יכול אפילו פניו משתנות? תלמוד לומר, ולא תישא עליו חטא.  גם אם זה לא ישירות לענייננו, אפשר ללמוד מזה משהו. וכך אומר רבי חיים מוולוז'ין: אם טבעו שלא לדבר רכות - פטור הוא מלהוכיח.  כלומר, מגדר התוכחה - שתוכל להתקבל. ולזה צריך גם סגנון  מתאים.

נכון שלעיתים בפורומים, יש נושאים כלליים שזוקקים תגובות חדות יותר. אך פה זה ענין אישי.

ולשואל:

לענ"ד, יש באמת אנשים ש"משתגעים" מחוסר סדר. למזלך, אתה גם לא כ"כ מסודר כדבריך, כך שגם הפיתרון קל יותר.

סה"כ - נראה שאתה באמת מרגיש (ואולי זה כך) שעשית את המיטב: אתה לא מעיר, בגלל השלום, וזו בהחלט מעלה. אתה "מפרגן" שהיא "אחלה בחורה" דהיינו, עין טובה חוץ מהנושא הזה. אתה מכיר בקושי של עבודתה. אתה מסכים שתיקח עזרה בתשלום. אתה אפילו היצעת ייעוץ (מה שרוב הגברים לא יציעו..).

אז מה מפריע לה?

לענ"ד, יתכן שאתה, בלי משים, "זורה מלח על הפצעים"..  כלומר: אני מניח שהיא מודעת לבעיה. היא היתה רוצה שיהיה אחרת. לקיחת עזרה, ייעוץ, זו "הודאה באשמה" והיא - למרבית המזל - לא רוצה להתייאש מעצמה גם בתחום הזה. והכי קשה - שגם בעלה, הכי קרוב, זיהה את הנושא וזה כבר מפריע לו... מאין יבוא עזרי?...

יתכן שגם מה שהזכירו לגבי העומס של תינוק + עבודה, מוסיף לקושי של התכונה הזאת.

עצתי הצנועה לךָ - רד מזה..   אתה מזהה נכון את תכונת ה"גבר" כמי שאמור לתת כיוון לבית, ואתה אולי חושב: רגע, עם הוותרנות הזו שלי, אולי הבית מידרדר, הולך בכיוון לא נכון.

אבל זו טעות גמורה: אדרבה, אתה כגבר במשפחה, צריך להחליט על "סדר עולמי חדש".. גם לגביך. אתה מחליט על סדרי עדיפויות שונים. אתה מחליט שאתה מנהיג את המשפחה בנחת, באהבה, בעידוד.  והסדר?  כרגע לא בתוך הסדר החדש.

אני עוסק עם ילדים רכים, ואבא לילדים, ואני אומר לך שלילד לא יקרה כל רע בתוך הבלאגן. הוא רק ימצא כל מיני אטרקציות ברחבי הבית, מה שילד "מסודר" לא מוצא, כי "אסור" ו"אל תיגע" ו"אמא לא מרשה" ואל תלכלך... כאן אין בעיה - עשה בלאגן כרצונך. גן עדן לילדים.

ואם אתה תוסיף על כך חום ואהבה ושמחה - אדרבה, מה איכפת לך? תשמחו ביחד בתוך הבלאגן: אתה, אשתך וילדכם.

העיקר בבנין הבית אינו הסדר החיצוני. אשתך, אם הגיעה לראשונה להתפרץ על הערתך בענין המסמכים, כנראה פגועה מאד. בלי שחשבת והתכוונת - שהרי אתה נפגעת מהיפגעותה..  אני מציע לך: תבין אותה. תבין שזה "יושב עליה", אל "תעשה ריווח" מחולשתה. זה הפסד לכולם.  אני אפילו הייתי מציע לך לומר לה מפורש: תשמעי, אני רואה שההערות שלי על הסדר, אפילו מעטות, פוגעות בך.  אז אני מבין שאת בעצם היית רוצה שזה ילך יותר טוב, אבל בינתיים קשה. אז בואי נעזוב את זה. טוב לנו - יש לנו נישואין, ילד, עבודה, בית.. תעזבי שטויות. יותר לא איכפת לי. באמת. העיקר שתשמחי. עם הזמן, כבר נחשוב ביחד איך שנינו טיפה משפרים את תכונת הסדר, בלי לקלקל את החן שיש בבאלגניזם שלנו"....

ואל תתפלא אם היא פתאום תציע: אתה יודע מה, אולי בכ"ז ניקח עזרה...   וגם אם לא תציע - עזוב. זה באמת לא חשוב.  זה ממש "יצר הרע" שגורם לך להתמקד בנקודת חולשה, שולית, לא נדירה, במקום ב"אחלה בחורה/אישה" שזכית בה.

ואחרי שיעבור זמן, ואשתך תרגיש - בכנות - שאתה משדר לה אהבה והערכה על כל דבר טוב שיש בה (אמרת לה "כל הכבוד" על העבודה?  נכון, גם אתה עובד. אבל היא צריכה חיזוק - אתה הגבר פה..), תאמין לי שתוכלו לדון בחיוך איך משפרים את מצב הסדר בבית. שנינו.

וגם אם לא - אני מכיר משפחה נפלאה מאד-מאד. בעל ת"ח, יהודי מסודר ביותר. אשה חכמה וצדיקה. "מלא" ילדים. ובית - בלאגן עולמי.. האמת, זו גם תכונה אצל האשה הטובה הזו.  והם החליטו מראש על סדר עדיפויות.

יחס לילדים, שמחה, נינוחות, אבא לומד תורה לאמא יש זמן וסבלנות להכל - ואם בסוף יש זמן, אז גם מתאמצים שיהיה יותר מסודר. ואכן, עם השנים - גם בתחום הזה חל שינוי גדול. לא ע"ח כלום...

ועצה לסיום: אתה יכול לעשות לך פינה באיזה חדר, שמסודרת לגמרי. כשאתה מרגיש יותר מידי בלאגן בעיניים - שב שם. בתוך הסדר. זה יכול להיות בחדר לימוד, עבודה וכד'. אבל אתה לוקח את זה כמשימה שלך, בלי להגיד מילה לאשתך שאתה צריך "מקום אחד מסודר בבית הזה..."

ותשתדל אולי לעזור בבית. כיכולתך. זה באמת קשה לפעמים לנשים.

אתה ואת מכירים את ההוא שתבע בבריכה שהעומק הממוצע שלה הוא חצי מטר .מה יעזור לך המידע ה"מדעי " אודות הסטטיסטיקה. בשביל זה ישנו המל"ס המאויש במדענים דגולים והמקבלים שכר נאות ואינם באים בטענות על צדק חברתי.. הם ימסרו לך מידע מהימן על הממוצע, החציון, סטית התקן, על ההסתברות שאתה תיפול בשולים וכו'. מה תעשה עם מידע "חשוב" זה .אגב אותן שאלות אפשר להפנות לגברת. לך יש אחד ויחיד .

לעומת זאת קצת יותר שכל, קצת מחשבה , קצת הבנה, קצת התחשבות, קצת הקשבה, קצת התנסות במטלות השונות ילמדו הרבה.

חבילה, וחביבתי אל תפנו לכל מיני ינטים וינטות בעלי נסיון לברר מה עם אחרים ואחרות.חיבה, התנתקות מאגואיזם יעשו את העבודה

בהצלחה.

היי,

אני נשוי שנתיים וחצי, ועכשיו מתחיל להיות לי קשה באמת.

בסה"כ היא אחלה בחורה.

אבל כל כך מפוזרת, שזה מוציא אותי מדעתי.

מצויין. עלית על הבעיה. היא מצליחה להוציא אותך מדעתך. משלוותך. זה כנראה מה שמפריע לך. הכל מתחיל בפרשנות שלנו. בראש. אם תתן טפיחה קלה לתינוק על הראש הוא ימשיך כרגיל. ואם ילד בכיתה א' יתן לחבירו את אותה טפיחה , הוא יבכה ויאשים אותו בהרבצה. אתה מתאר מצב שקשה לך להישאר שלו מול האי-סדר בבית. זה מה שמקפיץ אותך.

אני גם מפוזר יחסית, אבל הראש שלי מסודר, כלומר אני יודע איפה נמצאים דברים בבלאגן. הבעיה שלי היא, שהראש שלה מפוזר. היא לא יודעת איפה כלום.

דע לך, שיש בזה צד של יתרון. יש נשים שהן כל כך מסודרות שהן עומדות לך על הראש כמו מזכירה ולא נותנות לך לנשום. יש בכך צד של יתרון. כמובן, אתה רוצה שהכל יהיה מאוזן. לא מאוד מאוד מסודרת וגם לא מבולגנת. אלא שכרגע לא זה המצב.

הארון בגדים שלנו ריק, כל הבגדים או בסל כביסה, או על החבל כביסה, או על הרצפה בבית.

נכון שהיא עובדת משרה מלאה וזה קשה, אבל יש לי ציפייה להקדשה מינימאלית מידי יום.

כרגע הייתי ממליץ לך להוריד ציפיות. כנראה שיש לך את כל הסיבות, המוצדקות והלא מוצדקות, שלא להקדיש את הזמן הזה לבית. יש שינויים שקל לאנשים לקבל. כנראה שאצל אשתך העניין הזה יושב על תשתית הרבה יותר מורכבת ורגישה.

אם אני מזכיר לה לשמור על סדר ולעשות דברים בצורה יותר מסודרת, היא נפגעת.

חשוב לדעת באיזו צורה אתה מזכיר לה? אם אתה מנסה לחנך אותה - זה כנראה לא יילך. נישואין זה לא בית ספר. נישואין זה מקום לגילוי אהבה. וכשיש מספיק אמון ואהבה, דברים משתנים מעצמם, ולא דרך לו"ז שקובע בן הזוג. האהבה היא נדיבה.

למדתי להבליג על המון דברים כמו הזנחה של המקרר, שטיפה שבועית של הבית, גיהוץ וקיפול, מצידי שתביא עזרה בתשלום וגם מזה היא נפגעת  "כאילו שאני לא מסוגלת.."

אפשר לרכך את זה ולומר, "וודאי שאת מסוגלת. זה בסדר גמור מן הסתם בעבורך שהבית נראה כך. אלא שאני מרגיש קושי עם זה. ולכן, עבור עצמי אני מביא עזרה בתשלום כי אני לא יכול לעמוד בעומס. את מסוגלת להמון דברים.". אם היא 'בוחרת' אף על פי  כן להיפגע- זה כבר לא בתחום אחריותך. היא לא יכולה לכפות עליך שלא לסדר את הבית בדרך שאתה בוחר כל עוד אינכם מצליחים להגיע להסדר משותף.

אז אני הפסקתי "להעיר" כדי לא לריב,

שני הקצוות של "להעיר" או "לשתוק" הם לא טובים. דרך האמצע היא פשוט להגיד מה הן רגשותיך. (לא במסווה של ביקורת, כמו "אני מרגיש שאת לא מתייחסת אליי"), אלא פשוט "אני מרגיש מבולבל בתוך הבית" וכדו', מבלי להתעסק איתה. בנישואין אנו נותנים אמון בשני שיעשה עם דברינו כפי הנראה לו - הכל כפוף לאיכות הזוגיות ביניכם.

ובתמורה אנחנו חיים בפח זבל עם תינוק קטן שסופג את האווירה וגדל בתוך בית הפוך ומטונף.

על התינוק אני לא דואג. יש להם כוחות עצומים להתמודד עם דברים. השאלה היותר חשובה היא לגבי היחס לינוק. משחק איתו. תשומת לב אליו. אהבה רוך וחום.

לאחרונה היתה עלית מדרגה כאשר הלכנו ברחוב והיא החזיקה ביד מסמכים חשובים, ו"הזכרתי" לה לחזיק את זה מסודר

למסקנה, עליך לבקש להחזיק בעצמך את המסמכים החשובים. לא מתוך רמיזה שהיא לא בסדר. תשדר לה שזה בסדר לאבד דברים, כי זה באמת בסדר. אלא שאתה נלחץ מהדברים האלה ולכן שתתן לך להחזיק. אם יש לה מספיק בגרות נפשית- היא תקבל. אך נראה לי שאתה משדר לה שהיא לא בסדר בסגנון חיים שלה וזה מה שפוגע בה. והיא צודקת. היא וודאי מרגישה את כל ההצדקה בלהיות מפוזרת. תהיה בטוח. ואתה בא ומתקיף אותה בנקודה הזו מבחינתה. לכן צריך להעביר לה מסר ברור שהיא בסדר גמור. אין לך ציפייה ממנה. ובתמורה, עליה לתת לך - בגלל החששות והקושי שלך - להחזיק את המסמכים.

ושלא יפול בטעות ואז היא תקפה אותי מילולית בצורה פוגענית במיוחד כמו שמעולם לא התנהגה.

אני מאוד פגוע, כי כל פעם שאני מזכיר לה להתנהל מסודר (רק בדברים מהותיים! לא על גרביים ליד המחשב, לא על משחת שיניים במיטה) היא לוקחת את זה כהערה, נפגעת ואז תוקפת.

אל תזכיר לה להיות מסודרת. תמשיך אתה להיות מסודר. היא יכולה ללמוד מזה רק דברים טובים. ותשדר לה את התסכול האמיתי שלך, לא בדרך של ביקורת או בנימה של ביקורת. אלא בכך שלא פשוט לך לאזור כוחות נפש להתמודד עם הניסיון הזה.

כך גם כשאני מציע שנלך לייעוץ ולקבל עזרה, היא חשה נחותה וטוענת ש"היועצים האלו", שקודם יעזרו לעצמם/ן...

שוב, היא לא מרגישה שהיא לא בסדר. בטח מסודרים לה בראש כל הסיבות להתנהגותה. אתה יכול לומר "אני צריך עזרה להתמודד. כי אני מאוד מסודר וקשה לי עם האי-סדר. בבקשה תעזרי לי בדבר הזה ובואי איתי לייעוץ - בשבילי. את לא תהיי בספסל הנאשמים אלא אני (כביכול)".

אני לראשונה מזדהה עם כל אלה שמקנטרים את חיי הנישואין!

מרגיש במבוי סתום, שאין לאן לברוח, וחושש שבמידה מסויימת זה חוסר גבריות מצידי לתת לדברים להמשיך כך.

זה פחות קשור לגבריות. זה יותר קשור לאחראיות על הקשר שלכם והרצון להגיע לאיחוד. בהצלחה.

תודה מראש על התגובות...

אשמח לתגובות, עדיף לא תגובות מהסוג "מומלץ שתלכו לייעוץ..."

תגובה דמיונית מאשתו של הכותב:

אני נשואה שנתיים וחצי ועכשיו מתחיל להיות לי קשה באמת.

בסה"כ בעלי אחלה גבר אבל הוא מפוזר ברמות שאי אפשר לתאר.

גם אני קצת מפוזרת אבל לפחות אני עושה השתדלות רבה והוא אפילו לא טורח לקחת את בגדיו המלוכלכים לסל הכביסה ומשאיר אותם על הרצפה.

אני עובדת במשרה מלאה ועם כל הקושי הוא גם מצפה שאעשה את כל עבודות הבית לבד. מילא שהוא לא למד לבשל ולעשות כביסה בטח כל הגברים ככה אבל לפחות שיעזור בכמה עבודות בית בסיסיות כמו שטיפה של הרצפה או נקיון של המקרר.

לצערי הוא ממש לא מוכן לעזור בבית ואף הציע שנביא עוזרת בתשלום במקום שהוא ייצטרך חלילה לעזור.

אני כבר התייאשתי מהמצב ולכן לצערי הבית מטונף ומבולגן כי קשה לי גם ללכת לעבודה, גם לטפל בתינוק הקטן וגם שמצפים ממני לסדר את כל הבית ללא טיפת עזרה ותמיכה.

הוא כל הזמן מעיר לי הערות פוגעניות במקום לתמוך בי ולאחרונה הוא הגזים כאשר באמצע הרחוב הוא העיר לי להחזיק משהו בצורה מסודרת. אם ממש חשוב לו שהוא יחזיק את זה ולא ייתן לי לסחוב תיק מלא מסמכים.

הוא כל הזמן מציע שנלך לייעוץ. אין לי מה ללכת לייעוץ. לדעתי היחיד שצריך ללכת לייעוץ זה בעלי.

אני לראשונה מזדהה עם כל אלה שמקנטרים את חיי הנישואין!

מרגישה במבוי סתום, שאין לאן לברוח, וחוששת שבמידה מסויימת זה חוסר בנשיות מצידי לתת לדברים להמשיך כך.

תודה מראש על התגובות...

אשמח לתגובות, עדיף לא תגובות מהסוג "מומלץ שתלכו לייעוץ..."

הבהרה - התגובה הנ"ל דמיונית לחלוטין ומטרתה להרות שישנם שני צדדים למטבע.

אני כן חושב שבני הזוג צריכים ללכת ביחד לייעוץ / לרב שידריך אותם אבל מסגנון הכותב כנראה שלצערי הם לא מוכנים לעשות את הצעד הזה.

וחבל לי לראות עד כמה התוגובות שקבלת כאן  חסרות תועלת, אף אחד לא מבין ללבך ואף אחד לא יכול להציע לך אף מילת עידוד.

אם אתה דובר אמת והמצב הוא כפי שתיארת, אשתך זקוקה להרבה עזרה על מנת לעלות על מסלול ואילו אתה מתאר מצב שבו היא מסרבת לקבל עזרה. גם אתה זקוק לעזרה על מנת לדעת איך להתמודד. אתה יכול להיעזר במישהו גם בלי לשתף אותה ולגבש את השיטה שבה תוכל לסייע לה  לצאת מהמצב המייאש הזה. 

עד שהדברים יסתדרו, תדאג בעצמך לדברים שהכי חשובים עבורך....

אני ממש לא מבין למה אתה מצפה שהיא תדאג לדברים שמפריעים לך?

אתה חוזר הביתה והבית הפוך? יופי, תקדיש רבע שעה לשטיפת כלים, רבע שעה לקיפול כביסה וסידור בארונות, ועוד כמה דקות לסגירות אחרונות. אם תעשה את זה מכל הלב, ובלי צפיות מהצד השני, אולי היא תבוא לעזור לך, למרות שהיא ממש לא חייבת.

אני סבור שאדם מתחיל לקטר, ברגע שהוא לא שלם עם מה שהוא עושה, ועם כמה שהוא נותן.

אם הבית שלך חשוב לך, אתה תיתן את המקסימום על מנת שיהיה נעים לחיות בו. במצב כזה שאתה נותן את כולך, אני מקווה שגם תאמין שאשתך נותנת את כולה, ומה שנשאר- אין ברירה, צריך לדחות למחר לכוחות חדשים.

העיקרון המנחה שלי הוא- לחנך את האישה- אסור. אפשר לשתף אותה בעדינות מה מפריע לך ולבקש התחשבות, אם היא תוכל היא תתחשב אם לא לא (ותודה לרב ראובן פיירמן על שיעור מאלף). חוץ מזה, כמו שכתבתי, כל אחד ישקיע במה שהוא חושב לנכון- תחשוב על כיוון הפוך- לאשתך יש איזה קריזה למשהו, והיא מצפה שתקדיש לזה שעה ביום, ואתה אפילו לא מבין על מה העניין.

אתה בטח חושב, רגע! אבל מדובר על משהו אלמנטרי כמו סדר ונקיון (תעודה מכתה א...), אבל למעשה אין הבדל בין דבר למשנה, כי זה די סובייקטיבי.

אין הדבר תלוי אלא בי...

בברכת כתיבה וחתימה טובה, והרבה אהבה בבית

ארלה

אתה יכול להיות רגוע.

אתה בחברה טובה.

לדעתי ולפי ניסיוני-

המראה של הבית הוא השתקפות למצב של האישה

סוג של תמונת מראה

אם בבית שי בלגאן-

כנראה שלאשתך יש בלב בלגאן לא קטן....

היא לא מסוגלת גם לשמוע על לקבל עזרה או ייעוץ- ורוב הנשים היו שמחות לעוזרת בית!- מה זה אומר?

לדעתי- שכ"כ עמוס לה- שאין לה יכולת להקשיב.....

אתה בעצמך כתבת "הראש שלה מפוזר"

מה אתה יכול לעשות?

להבין.

לשאול אותה- בנחת- יקירתי מה שלומך?

לתת לה לגיטימציה להיות לא תמיד במייטבה- לא להיות סופרוומן אלא אישה רגילה.

להחמיא לה על כל מה שהיא כן עושה -ועל כל מי שהיא

לעשות בעצמך בשקט  פעולות מעשיות לשיפור המצב- לנקות לסדר לארגן להחזיק לקחת לשים במקום לשטוף לקפל

(אם יש מטלה שאתה תקוע ולא יודע- אתה יכול לשאול פה... )

כשהבית כולו בלגאן- זה ייאוש מראש

כשהמצב סביר- יש כוחות לשמור על הקיים, יש רצון לשפר אותו עוד טיפה- כי כבר רואים אור....

תשלח לה ממני את זה>> |חיבוק|

נשמע שלא קל לה...

וגם לך  לא

ניכר מבין השיטין שהיא עובדת קשה מאוד. האם אתה עובד/לומד? מה לחץ העבודה המוטל עליך ביחס לזה המוטל עליה?

אם אתה רוצה ברמת תחזוקה מסויימת, טבעי שתבוא הדרישה לעזור באחזקת הרמה הזו.

אם אתה לא רוצה לעבוד קשה מדי - לגיטימי, אבל קח בחשבון שזה המחיר.

בתור מי שמנהל בית שנתיים וקצת, אני חייב להודות שרמת האחזקה מושפעת מהיכולת/הרצון שלנו בזמן הנתון. יש תקופות מבולגנות בצורה הסטרית (כשאין זמן /כח/חשק לשום דבר) ומנסים ליישר קו לקראת שבת או כל יעד אחר.

הסוגיה שהעלית מתחלקת לשניים: יש לברר מהי המטרה שלך ואחר כך - כיצד להשיג אותה. האם המטרה היא להשיג בית מסודר ומאורגן או שהמטרה היא להביא את אשתך לסדר ולארגן את הבית. אלו שתי מטרות שונות לחלוטין. בכל מקרה, אין ספק שעליך לערוך שינוי ביחסך ובהתנהלותך מאחר שהללו לא הביאו לתוצאה חיובית כלשהי אלא למתחים וכעסים.

אם המטרה שיהיה בית יותר מאורגן ומסודר עליך לערוך לעצמך רשימה שבה תפרט לעצמך איזה דברים חשובים לך שיהיו מסודרים בבית ותחילה יש לבחור שנייים שלושה הכי חשובים. הזמן את אשתך לשיחה נעימה ורגועה שבה תעלה את הצורך שלך בבית יותר מסודר ותודיע לה שמאחר שזהו הצורך שלך אתה לוקח אחריות לכך. תפרט בפניה מה אתה תעשה ותשאל אותה אם יש לה אפשרות לסייע וכיצד. מה שיישאר ללא כיסוי של אחד מכם - תשכרו עזרה. אם תקח אחריות מלאה למילוי הצורך שלך בסדר וניקיון אין סיבה שהיא תרגיש שעזרה מבחוץ משמעותה ביקורת עליה.  

מנגד, אם המטרה שלך היא להביא את אשתך להיות יותר מסודרת בבית, עליך להבין את מהות האתגר. אמרת ששניכם מפוזרים גם אם לכל אחד יש ניואנסים שונים. לפיכך שניכם צריכים לשנות הרגלים. זה דבר קשה מאד ודרוש לו מוטיבציה גבוהה. כעס, ביקורת וכו אינם מעודדים ומעוררים מוטיבציה. אהבה, עידוד, והכרת תודה - עושים זאת ביתר הצלחה. 

מה נראה לך שאתה אבא שלה?! היא כזו, ואם אתה אחר, אז תעשה איך שנראה לך!

שלא שמה כל דבר במקום(לא כמו התיאורים על אשתך) אני רק אומר לך שמפריע לי שהבית נראה ככה וזו עבודת חיים בשבילי ואני בטוחה שגם אשתך לא אוהבת בלגן אלא כך היא גדלה או שלא לימדו אותה הרגלי סדר,

בתור בעל אתה צודק, לחיות בג'ונגל זה לא נעים, אבל אתה לא רוצה לשמוע על ייעוץ/הכוונה

תנסה מצידך להושיט יד במקומות שאתה יכול, לסדר את המיטה שלך/כביסה בסל/בגדים מקופלים בארון.. לפעמים דוגמה אישית זה הכי טוב בלי לדבר...

ועוד דבר, תמצא את הנקודות היפות שלה ותחמיא לה.. "בטח לא קל לך להיות עם הילד ולדאוג שארוחת ערב תהיה מוכנה/איך את נראית יפה... וכשהיא כן עושה משהו לבית אז תחמיא ובגדול!! תודה שכבסת לי את הבגדים...

בהצלחה ושיהיה לכם רק טוב!!

תודה לך, עוררת אותי מאוד! אני מקוה שבעלי לא חושב ככה אמאל'ה!!!

העלו כאן המון נקודות חשיבה נכונות ויכולות להתאים

שיהיה המון המון בהצלחה

ואני חייבת לאזן- לא כל הנשים ככה!!

חתימה טובה

הוא לא כתב שהוא לא רוצה ייעוץ

אלא שהוא רוצה

ואשתו לא מוכנה

לכן בינתיים בפורום הוא מבקש עצות למבד נושא הייעוץ

הכותב הוא גבר או אישה? כל פעם שהוא מעלה נושא נראה שהוא בהתחלה מדבר כגבר ולקראת סוף השרשור הוא מראה את הצד השני.

אז או שהוא סתם מעלה נושאים חשובים כדי שכולם ילמדו מהם דברים חשובים או שהוא מעלה שאלה ואישתו עונה לא אח"כ.

לא כ"כ הבנתי את זה... ככה זה בכל ההודעות של אנונימי. מוזר אשמח אם מישהו יסביר לי את זה.

ולעניין עצמו. אני אישה די מבולגת, אבל שאוהבת סדר. כן מסובך אני יודעת. אנחנו נשואים כבר 6 שנים +3 ילדים וחיים בקראוון שהבלגן בו חוגג משום שהמקום צר מלהכיל. כשהבלגאן הגיע למימדים אדירים בעלי העיר לי על כך בעדינות וניסיתי לסדר אך מהר מאוד הוא חזר.. עד שיום שישי אחד שבעלי לא עובד בו (ב"ה) הוא לקח יוזמה מבלי לומר לי והתחיל לסדר. ואני הצטרפתי  אליו בהמשך. מאז שהבית נהיה מסודר פיקס, קל לי הרבה יותר לשמר את הסדר ועברו כבר כמה חודשים טובים. במיוחד שהעבודה שלי היא מהבית, וזו עבודה מבולגנת מאוד.

מסקנה: אם מפריע לך, תסדר.

אישתך תצטרף כשהיא תרגיש בטוחה.

יום טוב

ב"ה

אני מכיר כמה מקומות מסודרים להפליא כמו בית קברות, בית מרקחת. נכון מסודר שם מאד אבל גם חיים אין שם.

זה הכלל: היכן שיש חיים יש זרימה ויש אנרגיות ויש תנועות אז בלאגאן יכול להיות סימן טוב.

ואם זה מפריע לך אז כך בחשבון שזה הניסיון שלך, לא של אשתך ותמיד מומלץ לעזור בכיף וחוצמז'ה אני מניח שכל השאר אצלכם פשוט נפלא. בהצלחה

אבל גם אני נשוי קצת יותר עם שלשה ילדים ב"ה. וכמעט שאף פעם הבית שלנו לא היה מסודר אבל המצב היום אצלנו הרבה יותר טוב מפעם.

מ3 סיבות.

א.למדתי שלשמוח במציאות שיש לך זה עוזר המון ולא לחשוב כל הזמן שאתה חי בזבל. גם אם באים אורחים אשתי היא הכי טובה בעולם ולא אכפת לי מה הם חושבים.

ב.איזה רב אחד אצלנו בישיבה נתן פעם עיצה טובה גם אם אישתך מקפלת עקום ולא שוטפת טוב וכו' תן לה הרבה מילות תודה והיא בלב באמת יודעת מה הבעיות ושהיא לא עושה את זה כמו שצריך וממילא תתחיל להישתנות כי אם תגיד לה שנמאס לך וכו' היא רק תרגיש יותר רע כי היא יודעת טוב מאוד את המצב.

ג. אני התחלתי בעצמי וגם קבענו ביחד מטלות (בצורה הגיונית) וזה לא עזר במאה אחוז אבל זה עזר הרבה.

נ.ב אל תדאג להרבה יש את אותה בעיה.

אני סובלת מהפרעת קשב וריכוז שאובחנה אחררי עשר שנות נישואים וחיים בבלאגן.

זה ממש משמעותי!

אם זה ככה - אז תתייחס אליה כאילו היא לא עושה את זה בכוונה - היא מסכנה!

היא רוצה להיות מסודרת ולא מצליחה!!!

אם יש לך עוד שאלות כאן - אז בשמחה!

כשקראתי את השאלה שלך זה הצחיק אותי

היה אפשר ממש לשמוע את בעלי מתוך מילותיך.

גם אני נשואה שנתיים וחצי, אמא ל-2 וב"ה בקרוב שלושה.

וכאחת שידועה בציבור כמבולגנת ומאוד מפוזרת מחשבתית אני מאוד מאוד מאוד מבינה אותך ואת אשתך.

נכון, זה לא נעים לגור בבית מבולגן, זה אפילו מטריד כי אתה לא יכול להביא חבר הבייתה בלי לדעת מה רמת הבלאגן בבית.

ותמיד יש את העניין שאתה תחפש משהו ואשתך תמיד תענה את המשפט המעצבן: אין לי מושג או אני לא יודעת....

וזה לא נובע מתוך רצון לעשות דווקא כי היא באמת לא יודעת.

בתחילת הנישואים שלנו בעלי היה מתחרפן מהמצב, הוא לא הצליח להבין איך זה שהגוזז ציפורניים במיטה שלנו, הנטלה בדר כביסה, המסרק בארון בגדים וכו'.

פשוט הייתי משתמשת, מניחה ושוכחת...

הוא היה מעיר, ומבקש ומתחנן ומפציר, אבל אופי זה אופי!

וכשאישה א' אוהבת לנקות את הבית ונהנית מזה.

אישה ב' שונאת את זה, ואני כאישה ב' ממש עובדת על המידות שלי כדי לסדר את המיטות בבוקר, לשטוף כלים ואפילו להכין צהריים!

זה בכלל לא ברור שכל הנשים נהנות לנקות ואוהבות את זה.

יש מי שנולדה מסודרת ומאורגנת

ויש מי שנולדה מבולגנת אך טובה בתחומים אחרים.

ואני יודעת מה ההבדל בבתים כי נולדתי לאמא סופר נקיה שפשוט נהנית לנקות, ויודעת איפה נמצא כל דבר בבית.

ואם אתה מעוניין בדרכי פעולה? קודם תלמד פרק מסוים מהספר של הרב הרוש, בעלי טוען שזה מאוד עזר לו לנשום עמוק.

אחרי תקופה מסוימת בה בעלי ניסה לעורר אותי למצב הבית ללא הצלחה ישבנו יחד והחלטנו מה עושים מינימום כדי שהבית ייראה מסודר ולא נקי.

הוא מצידו לא מעיר כלל, נושך חזק חזק את הלשון, ואני בתמורה משתדלת לעשות כמיטב יכולתי לאט לאט ולשמור על סדר סביר.

החלטנו שהכניסה של הבית תהיה מסודרת ומצידו שכל שאר החדרים יהיו מבולגנים.

במקביל הוא החל לעזור, הוא נותן כתף כשקשה (במיוחד בהריון או לאחר יום עבודה)

עשינו רשימה של הדברים החשובים לו שיהיו מאורגנים וגם קבענו באילו ימים אני מסוגלת לעמוד בהתחייבות הזו.

אולי זה נשמע צחוק, אבל לאישה עם אופי מפוזר זה ממש שבירת המידות.

אתה צריך רק לתת כח, לעודד, לפרגן ולנסות לראות את כל הדברים הטובים והנקיונות הקטנים ולפרגן וממילא יהיה לה כח להמשיך ע"מ לקבל עוד מחמאות.

מקווה שהועלתי, שיהיה לכם המון הצלחה!

וסתם כטיפ קטן, אם אתם גרים בבית קטן, רמת הניקיון בו תהיה נמוכה, אצלנו ראינו ממש הבדלים לאחר שעברנו לבית גדול יותר (מ-30 מ"ר ל-63 מ"ר).

זו באמת הייתה השתפכות מצידי במיוחד מהצד הלא מחמיא שלי

אני לא יועץ ולא מגשר .אבל אם תזמין אותי לשבוע להתארח בישוב שלכם .אשמח לעזור לכם .ולהראות לכם איך לארגן את הבית .אם אשתך עובדת ומביאה משכורת מעל 7000 שח לחודש רצוי מאוד שלא תשאל אותה לגבי עוזרת .תביא איזה ילדה בת 18 לבית ותן לה כמה גו"בות ושתסדר לך את הבית כל יום קצת .אני לא הייתי משלים בכל אופן על בגדים שנמצאים על הריצפה .אצלי זה קו אדום. חולצה שהייתה על הרצפה אני לא יכול ללבוש .זה פשוט מגרד לי .חולצה שהייתה על הרצפה חוזרת למכונה .לא שמעתי בחיים על משחת שניים במיטה .זה כבר עובר כל גבול .אבל לפי מה שאני קולט שהיא כנראה הייתה חיה בילדות בבית מבולגן .בגלל זה זה לא מפריע לה . אשמח לעזור פיזית וליעץ .

מספר הפלפון שלי  להתקשר רק בשעות הבוקר  050-9510865

א. קודם כל אני רוצה לומר שאני מבין את הכאב ומזדהה איתו. לחלוטין.

    מצב של מבוי סתום בנישואין הוא פשוט בלתי נסבל בנפש, ועל זה אני בא לחזק את ידיך.

ב. יש ביניכם אהבה, כפי שמעיד הפתיח שלך, ולכן המצב שלכם, עם כל זה שבגלוי הוא כואב - אבל הוא מצב טוב. כי יש תקווה לתיקון.

ג. כלל שמופיע בספר של הרב ארוש: לעולם, אבל לעולם לא מעירים לאשה. נקודה. לא משנה מה, איך כמה ולמה. המקרה שלך רק מחזק את הכלל הזה: כמה שלא ניסית לעשות את זה עדין (אבל באמת!) - היא תפסה זאת כהערה ונפגעה. אז אם זה לא הולך - אז סימן שלא זו הדרך, וחייבים להפסיק ולנסות דרך אחרת.

ד. על פי הדרכת מורי ורבי הרב אוהד תירוש חובה על כל זוג לקיים (לפחות) פעם בשבוע "שיחה זוגית". זו תורה שלמה, אבל בגדול המטרה שלה היא (בין השאר) לפתור בעיות חריפות כגון אלו. כמובן שלא להפוך זאת שוב להערה, וצריך לקבל הדרכה מפורטת איך ומה עושים, רק אומר שלבוא מתוך גישה של לא "מה את עושה" אלא "מה מפריע לי".

ה. עוד תורה של מו"ר הרב אוהד: כל הפוסל במומו פוסל. כלומר אם אתה מפוזר - גם אם לא ברמות הסטריות (שאתה מתאר) כמו אשתך - מאחר והפיזור שלך מפריע לך אז כאשר אתה רואה זאת באשתך אתה "משתגע" עוד יותר. ולכן עליך לעבוד על הסדר שלך. ורק כאשר תשתחרר מהבעיה הזו תוכל להכיל את הבעיה של אשתך, ולהיות איתה באמת בבעיה שלה.

בהצלחה ענקית, ובנין עדי עד.

אז ככה. גם אני מטבעי אדם מבולגן (אבא שלי סירב להיכנס לחדר שלי מכיתה ט' עד י"ב כדי שהוא לא יצטרך להתעצבן עליי..) ובעלי הוא על הגבול של חולה סדר- ברמת ה"לא יכול ללכת לישון אם יש כלי בכיור" וכד'.

אין ספק שחיי נישואין היוו אתגר בשביל שנינו. בהתחלה רבנו על זה לא מעט- אני הייית מקפלת את הבגדים שהיו על הרצפה בצורה מסודרת וכך הרגשתי שיצאתי ידיד חובת "סידור" אבל הוא מבחינתו- זה לא מסודר עד שזה בארון...אז מה עושים? כל אחד מרגיש שהוא בא לקאת השני אבל אף אחד לא מרוצה...

עד שהבנו שיש כמה דברים בסיסיים שכל אחד מאיתנו צריך וכל אחד לקח על עצמו  להיות רגיש בקשר לזה: אני מסדרת את המיטה בבוקר לפני שאני יוצאת (הוא יוצא ראשון) ומשתדלת לדאוג שהפח בחדר מסודר וכנ"ל הבגדים. והוא מצידו, מכיר היטב את הטון שלי שמעיד על חוסר חשק לקום עכשיו ולסדר עוד. והוא מכד את זה. אני עושה השתדלות לשטוף כלים בתדירות גבוהה יותר ולדאוג שיהיה נקי במטבח- אבל הוא עושה יותר מ"חלקו" בעניין הזה פשוט כי אצלו זה עניין מאד מאד רגיש. וכו' וכד'- ככה כל אחד הגדיר את הדברים שבאמת חשובים לי והשני עושה השתדלות רבה לשים לב. זה דורש שיח כנה. לא היה לי פשוט בהתחלה לשמוע את מה שבעלי אמר ולשמוע שהוא מבקש שאסדר את המיטה כל בוקר וכו' אבלנ הוא דיבר בצורה באמת נעימה וידע להעיר לי בצורה לא פוגעת. וכמובן, שמהיום הראשון שהתחלתי להקפיד, הוא חוזר הביתה ואומר תודה שסידרתי את החדר/שטפתי הכלים/תליתי את הכביסה.

וכאן נכנסת נקודה חשובה: פרגון הדדי על מה שכן נעשה. לפקוח עיניים, לשים לב- ולהגיד על זה מילה טובה. ה"תודה" שלו והחיוך שראיתי על פניו כשהוא נכנס ורואה חדר מסודר, עושה לי את כל החשק להקפיד כל בוקר על סדידור המיטה והבגדים.

אני מבינה לליבך שהמצב שאתה נמצא בו מתסכל ואין לי חלילה כוונה לתקוף אותך על תחושותיך- אני רק מעודדת שיחה כנה כי אני יודעת כמה זה עזר לנו. ויש סיכוי טוב שאם תשבו ותדברו על זה פעם אחת לעומק- תזכה לשמוע גם את הצד שלה בעניין. כי כן- התהליכים הפיזים של נשים שונים לגמרי ממה שאתם מכירים ומניסיון (אני עכשיו בחודש תשיעי...) זה מורכב מאד ובנוסף, קשה מאד להסביר ולשתף את הסביבה מה עובר. אני מניחה שגם ההנקה/הדאגה להאכלה של הנתיקו שלכם ברובו נופל עליה מה שמקשה בהחלט ובנוסף לכל זה- משרה מלאה!!!! רק להיות אמא זאת משרה מלאה, ואם נוסיף על זה 8 שעות עבודה מחוץ לבית, מתקבל מצב מורכב ++. אין לי ספק שגם אתה שותף לניקיון וסידור הבית וכמובן שזה מורכב כשהרוב נופל עליך- אבל צריך גם לבדוק מה המצבה של אשתך מבחינת כוח פיזי ומנטלי,, להגיע הביתה אחרי 8 שעות עבודה ולהתחיל לטפל בתינוק, לקפל כביסה, לסדר את השיש, לשוף את הכלים וכו' וכו' וכו'.

כאשה, הזדהיתי מאד - דוקא אתך ולא עם רעיתך, למרות שכאב לי לחשוב גם עליה. היא יודעת שאתה חושב עליה שהיא "אחלה בחורה"? או שהיא סבורה שכל מעלותיה מתגמדות למול החסרון - המאד משמעותי לדעתי - קושי בסדר?

אבל ליבי אתך! קשה מאד לחיות בבלאגן, גם ללא השאלה מה חושב הצד השני - המבלגן.

מדוע היא צריכה לסדר?

ובכן זו שאלה של תרבות, של תפיסת עולם של חלוקת התפקידים בבית וכו', אבל אם קלטתי נכון - היא לא רק לא מסדרת, אלא היא גורמת לבלאגן.

כלאמר, לא רק שאין לה זמן לסדר - היא אינה מסוגלת לשמור על הסדר!

היעוץ, שהיא מסרבת ללכת אליו, לא אמור לפתור את בעיית חוסר הסדר. ואולי לכן היא מסרבת ללכת? היא חוששת מהעמדת אתגרים שברור לה שלא תוכל לעמוד בהם.

חוסר סדר כפי שאתה מתאר, משקף סגנון ואולי אף קושי בקשב ובהתארגנות.

יעוץ - לא חייב להיות זוגי, על אף שרצוי שיהיה. אתה יכול ללכת לבד, לא כדי ללמוד איך לשנות אותה אלא כדי ללמוד איך להעיר לה! נראה שהסדר זו הבטן הרכה והפגיעה שלה ולכן היא מגיבה בתוקפנות.אולי בכל מקום, בעבודה במשפחה וכו' מעירים לה על חוסר הסדר?

עליך ללמוד להעיר - ולהגיע אתה לתובנה כי הקושי שלה הינו אוביקטיבי! היא אפשר להאשים את העבודה העמוסה מחוץ לבית בכך שמשחת השיניים במיטה! (איך היא הגיעה לשם? היא התחילה למרוח משחה על המברשת, התינוק בכה ואז נכנסה עם המשחה ביד לחדר, והניחה אותה במקום הראשון שמצאה? אם כן, זו תמונה אופינית לקושי בקשב!)

העזרה שאשתך זקוקה - לקבל בשלוה את המגבלה שלה ולגלות נכונות להעזר! עליכם להכניס, אם המצב הכלכלי מאפשר, עוזרת לכמה שעות ביום כדי שתשקם את הבלאגן מאתמול, ותתחזק את היום יום.

כשם שאשה שאינה יודעת לתפור - מוסרת תיקונים לתופרת, כך אשה שאינה יודעת לסדר - צריכה להעזר בגורם חיצוני.

אבל רק אחרי שתגיע אתה להסכמה שזה קושי אמיתי! שאינך מנסה לשנות אותה! ושאתה מקבל אותה למרות קשייה.

בהצלחה

הבעיה איננה חסרון כזה או אחר או הבדלי ציפיות. זה קיים תמיד.

הבעיה החמורה כפי שמתואר כאן היא חוסר האפשרות לדבר על כך באופן עניני. אמנם תמיד רצוי לתת מחמאות וכו', אבל מגיע הרגע שרוצים להעיר על משהו. צודק או לא צודק, נדבר על זה. אם בן/בת הזוג נעלב וכועס מכל הערה, שום מחמאה לא תעזור. לעומת זאת אם אפשר לדבר על כך, זה נראה אחרת - גם אם לא יקרה שנוי מידי.  אם אפשר לשוחח בלי להעלב ובלי לכעוס, הפתרון כבר יצוץ לבד.

העצות מסוג "לסבול בשקט" אינן מועילות. גם האשמה נגדית איננה מועילה. לא בונים חיי שתוף על "תיקו" של האשמות הדדיות.

לצערי אינני מכיר פתרון. כעס הוא הרסני, הרסני. כשהוא תכונת אופי הוא רעל לכל הסביבה, מר ממות.

כל צד צריך לבדוק _את עצמו_ מה תרומתו לענין הכעס והרוגז, ולתקן _את עצמו_ בזה. כעס מצד אחד מספיק כדי להרוס.

אולי זה נושא לדו-שיח ראשון: איך להעלות נקודות לשפור בלי לעורר כעס ובלי להעלב.

בינתיים, מה שאני הייתי עושה במקומך - הייתי מסדר לבד את הדברים הקטנים שלוקחים כמה שניות. זה מאמץ קטן שמועיל להוריד את מפלס הרוגז.

בהצלחה!

אם אשתך עובדת משרה מלאה ומטופלת ב"ה בתינוק, לא פלא שהיא לא עומדת בעומס. זה לא פשוט. יחד עם זאת, אם היא עובדת ומכניסה כסף, יש אפשרות לסייע לה במטלות השוטפות.

אפשר לפרסם מודעה ולחפש בחורה שתסדר את הבית פעמיים בשבוע. היא יכולה גם לפצל את שטיפת הבית לשתי הפעמים. אם יש לך פנאי, תוכל גם אתה להשתתף בתליית כביסה, קילוף ירקות לקראת הבישולים של שבת (אפשר גם בערב אם היא מבשלת ביום).

כדאי מאד לארגן את המטלות ולחלק אותן לכל ימות השבוע. למשל, ראשון-שלישי-חמישי כביסה. חמישי - שטיפת הבית (ע"י בחורה) ובישול. רביעי- אפיית עוגה להקפאה. ראשון- שאריות אוכל וסלטים משבת. שני ורביעיי- בישול ליומיים. יום חמישי- בישול לשבת. אפשר גם לקבוע כל יום זמן קבוע

אם אתה פנוי אחה"צ או בערב, אתה יכול לטפל בתינוק, לדאוג לו לאמבטיה ולסייע בהשכבתו לישון כדי שאשתך תוכל להיות פנויה להכין ארוחת ערב, ארוחת צהרים למחרת או לקפל כביסה.

כך הבית יהיה מסודר יותר ולך ולאשתך יהיה זמן להקדיש לזוגיות.

שתפקידי בהווה הוא להיות עקרת בית, אני יכולה לומר לך שלמדתי להעריך מאוד נשים שעובדות ויש להן ילדים ובית מבולגן בקנה מידה שלא תיארתי שמסוגל להיות.

ולמה?

כי הן למדו להעמיד לעצמן סולם ערכים.

כי הן למדו להבין שהן רק בני אדם עם יכולות מוגבלות וכוחות אנושיים.

כי הן מספיק חכמות למנוע התמוטטות פיזית ונפשית מעצמן וממשפחתם.

והפיתרון הוא לא לחנך, להעיר, להציע.

!רק לתמוך ולפרגן!

כמה כוחות הן מוציאות.

ההשכמה, לארגן את הילדים, להכין ארוחת בוקר, ארוחת צהריים, לצאת לעבוד, לחזור, לקחת את הילדים, להעסיק אותם, ארוחת ערב, להשכיב, לישון, ולנשום!!! ובלילה גם לקום ולהרגיע וחוזר חלילה.

להיות עובדת במשרה מלאה ואמא במשרה מלאה - אין הנחות.

ובנוסף - גם עובדת ניקיון?! כי במהלך כל הפעולות הנ"ל נוצר המון אי-סדר ומישהו צריך לדאו לכך.

מי ומתי?!

ועוד פיתרון - רק לעזור!

מניסיון ראיתי אצל נשים - חברות שהייתי לפעמים עוזרת להן בקיפול כביסה וכדומה,

עם הזמן תוך כדי עזרה הן נחשפות לשיטות סדר שמקלות על ההתארגנות ומאמצות את זה, לא מתוך הערה אלא תוך דוגמא אישית.

ועוד עצה אחרונה -

הוציאו מהבית כל חפץ גדול וקטן שאין לו שימוש וצורך.

תיראו כמה מקום יש לכם, והרבה פחות דברים לסדר.

אאחל לכם שנה של אהבה גדולה, של זוגיות מלבבת ופורחת.

למה הוא לא יכול לפרגן למה??? י אנונימיי(32 תגובות)

גם בנים וגם בנות

זה גם נראה אותם בעיות...

אל תעביר ביקורת. גם ככה קשה לה.

להתגרש חס ושלום מאוד גרוע. גם ובעיקר לילדים, אבל לא רק.

אין ברירה רק להיות סבלני. ייתכן שהיו יותר מאוד ביקורתיים נגדה בגלל זה היא לא מתקדמת. אם תשבח אותה ותאהוב אותה, היא תתקדם.

יש מצבים בנישואין שהם הרבה יותר גרועים מזה. אפילו אדם הראשון כשהתלונן להקדוש ברוך על אשתו שעשתה לו את המוות פשוטו כמשמעו, (עץ הדעת), רש"י אומר "כאן כפר בטובה".

כל הגברים כך!! אצלכם זה חריג ונדיר

ברור שתמיד צריך לעזור וכו'

אבל יש פה בעיה, והבעיה מקורה באישה- במקרה הזה.. מה העניין לומר שהוא יסדר?

ובכלל.. גבר שאיננו מסודר- לא משפיע באותה עוצמה על הבית כשם שהאישה. לא הבנתי מדוע אתן מנסות להטיל עליו את הכל בעוד שיש פה גם בעיה מצד האישה שזקוקה להתייחסות.

בית שהוא ג'ונג'ל, לא רק לא מסודר, גורם גם לבלאגן ופזירות אצל הנפשות הקיימות בבית

ומעבר לזה, ברמה חריפה יותר, בבית שהפוך בצורה מוגזמת, לא ניתן להכניס בו קדושה... ואני לא מגזימה..

שבית שהוא מבולגן זה בלגן לזוג לילדים ללימודים שלהם להכל.

אבל למה להגיד שאם בית בלאגן זה אשמת האישה?

כשאישה עובדת במשרה מלאה מחוץ לבית ומגיעה הביתה לילדים ובישולים וריצות וסידורים

והמון דברים שהאישה דואגת ועומלת במרתון היום יומי

ואילו הבעל שקם בבוקר והולך לעבודה ובא בטרוניה על אישתו שהבית מבולגן

עם כל הכבוד זוגיות נכונה זה זוגיות של שותפות

וכמו שהיום זה מקובל שאישה יוצאת לעשות תואר ולעבוד משרה מלאה ומביאה משכורת הביתה

זה צריך להיות מקובל שבעל שרואה בית גונגל יבין שקשה לאישתו ויתחיל לסדר ולבשל.

בעלי מגיע מבית ששותפות שמה זה ממש נחלת הבית,

ואני יכולה להעיד שבמשך 8 חודשים שאנחנו נשואים והייתי אצל חמתי(ואני המון שמה בלי התראות מוקדמות) בחיים הבית לא היה בלגן

אפילו לא ספר לא במקום (וזה משפחה מרובת ילדים עם המון בנים בבית)

ושניהם עובדים גם מחוץ לבית וגם בתוך הבית

בכיף אני יכולה להגיע ולראות את חמי מסדר בזמן שחמתי ישנה כשהיא הגיעה ממשמרת לילה.

וזה פשוט להרגיש את הבריאות בבית.

ראשית הדוגמא אישית של האבא עברה לילדיו באופן מופתי

בעלי בחיים לא ישב בזמן שאני מארגנת ומסדרת, ואם אני לא בבית הוא יארגן ויכין ארוחה.

הוא יגהץ ויעשה כביסות וירצה לדעת להכין הכל בדיוק כמוני.

אין ספק שלא משנה מה האישה תמיד עושה יותר, היא תמיד יותר מנקה ודואגת לדברים שנרצה או לא גבר לא רואה.(חמי ובעלי עם כל העמל שלהם תמיד אומרים אתזה, שהאישה מנקה דברים שהם לא ידעו שבכלל צריך לנקות)

אני יכולה להגיד לך שכרגע בעלי גם לא יוצא לו לעשות כלים, כי אני בחופש.

אז אני ממש משתדלת להראות לו שכשאני בבית ולא לומדת ולא עובדת ברור שהמחויבות עליי

אך כשהייתי בלימודים ואני הייתי חוזרת ב8 בערב הביתה והוא ב8 וחצי אין סיבה שאם צריך לסדר הוא יפיל זאת עליי ויגיד לי קומי לסדר. אנחנו נקום ונסדר יחד.

ממש צרם לי לראות את המשפט "נכון שצריך לעזור וכו'"

סליחה, אישתו לא עוזרת בפרנסת הבית, אישתו היא שותפה מלאה לפרנסת הבית כשהיא עובדת במשרה מלאה.

אז שיתחיל גם הוא לתפוס יוזמה ולהיות שותף מלא למצב הבית שלו. 

ואם אישתו לא משתלטת על הכביסה אז שהוא יתפוס יוזמה וישתלט הוא.

הוא כאילו מצפה שהיא תעשה כביסות, והיא תשטוף פעם בשבוע, והיא תגהץ ותקפל.

מה שצרם פה זה לא העובדה שיש בלגן,

אלא הצורה שבה הוא דיבר

אני מבינה שנמאסלו אבל עדיין, הם שותפים,

היא עובדת במשרה מלאה!! איך אפשר לצפות ממנה לתחזק בית מתוקתק?

וגם, בית מבולגן זה לא בעיה של צד אחד אלא של כל מי שחי בו

הוא צריך להבין שהם שותפים

ועמית טליה כתבה זאת יפה מאוד כך שלא אהרוס לה

אשתי כנראה תקרא את מה שאני כותב פה, אז אהיה זהיר:

קודם כל כלל בסיסי: סדר זה דבר מאוד חשוב, אך לא הכי חשוב.

עכשיו ככה: אני נשוי ?עשר שנים וביחד עם אשתי מגדלים 6 ילדים חמודים כ"י. אמנם איננו חיים בפח זבל, אך הסדר איננו בן בית קבוע אצלנו, הוא בד"כ קופץ לביקור עם המלאכים בליל שבת וכשאנחנו ישנים בליל שבת חומק החוצה...לפעמים הכלים מחכים בכיור והרצפה לא רואה ניקיון כמה ימים, אפשר לחיות עם זה. 

אני למדתי עם הזמן שמה שאני לא עושה - אולי לא יקרה ולכן אני עושה כלים, אוסף בלאגן וצעצועים, מנקה וכו'. זה לא שאשתי נחה - יש עומס - כביסות, בישולים ועוד מגוון משימות שבעיניה חשובות יותר (האמת שאני נח יותר ממנה). אם אני הייתי במקומה  - כנראה הרצפה היתה מבריקה כל היום אבל הילדים היו אוכלים פריכיות וקרונפלקס כל היום. להגיד לך שזה אף פעם לא מתסכל אני לא אגיד, אבל אלו החיים ואהבה פותרת הרבה בעיות.

נושא התקשורת ביניכם הוא חשוב, אם אי אפשר להעיר הערה בלי שתתקל בעלבון, צריך לבנות כלים לתקשורת טובה יותר (אני לא שולח אותך ליועצים, תסתדרו לבד, אתם גדולים), יש לזה משמעות לכל התחומים בחיים, כך שזה משהו צריך לפתור בהקדם רק שתדע, יש קטע אצל נשים שהם נעלבות כשאתה מציע להביא להן תחליף לעזרה בבית. קצת בצדק. תחשוב להיפך: "ממי, אתה רוצה שאבקש מדני השכן יתלה לנו את התמונות בסלון ושלא יהיו עקומות?", היה מוצא חן בעיניך? 

שאל את עצמך: האם אני מודע לעומס הרובץ על כתפיה? האם אני מפרגן מספיק? האם את חלקי בבית אני ממלא? 

כמובן, כל זה מהצד שלך, אם היא היתה מעלה לפורום את הצד שלה, היה לי מה להגיד גם לה. שלא תחשוב שהאשמה רק אצלך, זה פשוט עצות לחיים טובים ואוהבים יותר. 

בהצלחה אחי!

מה דעתך להראות לאשתך את השרשור הזה, לספר לה שאתה האנונימי שמבקש עזרה - ולפתוח כך דיון פורה ויעיל ללא פגיעות אישיות?

אם תצליח לעשות זאת - אנא שתף אותנו.

אני אישית הייתי נפגעת אם בעלי היה ככה.. מאחורי הגב..

תקשיב אני אישה ממש פרפקציוניסטית, אני לא מסוגלת לראות בלאגן,אבל... יש לי שלושה ילדים מקסימים שממש אוהבים לתת לאמא שלהם לעבוד שעות נוספות...ובעל מתוק שעובד בשתי עבודות ןגומר את עמצו בשבילנו ( אני סטודנטית) כל פעם שהוא חוזר מהעבודה וזורק את הנעליים והגרביים בסלון ואני חורקת שיניים ולוקחת אותם משם בתקווה שהוא יבין... הוא מחפש מה לעשות בבית ותמיד הוא יודה לי על כל הדברים שעשיתי בביתאפילו אם לא הספקתי לעשות אותם עד הסוף...(בכל זאת זה לרדוף אחרי שלושה קטנים כל היום.)תלמד לפרגן על כל שטות . שהיא שטפה שלוש צלחות , שהיא החזירה את המברשת שיניים למקום , שהיא קיפלה כביסה תגיד תודה. ככה היא תראה שמישו מעריך אותה ,שיש מישהו ששווה לשמח אותו, ככה יהיה לכם הרבה יותר קל. אתה הרי אוהב אותה אז תראה לה את זה אהבה יכולה להתבטא גם במילים בהצלה

הרי הסיר הזה הביע למכסה, לא סתם.

היכולת לעבוד על חסרונות עובדת משני הכיוונים. תמיד.

בדוק מאיזה בסיס היא באה. היא מבולגנת? בקש ממנה להביא מנקה, אולי עם הזמן היא תהנה מהסדר וזה יעשה לה חשק.

אם יש אהבה, הכל- אבל הכל יבוא לידי פיתרון .

יש אהבה? יש כבוד הדדי?

אם התשובה היא כן- אתם על דרך המלך.

אם לא- תתחיל לעבוד על מידת הענווה.

הכל יהיה בסדר, לא- סליחה. הכל יהיה מצוין. 

אני מכירה יועצת מדהימה, מכילה, עם חכמת חיים. אני חושבת שלקיחת אחריות על הזוגיות היא משהו שחייב להעשות. אתה תשמח על ההחלטה.

כנס ל "מרכז יאיר" בגוגל, ותראה שם יעוץ זוגי- ברוריה פרנסיס. מדהימה.

בהצלחה.

או כמו שאומרים אצלנו- שהטוב יתקרב והרע יתרחק.

אם היא עובדת משרה מלאה וממש לא מחוברת לסדר

ואתה מן הסתם גם עובד ומאוד אוהב סדר

אז למה שלא תמצאו מישהו שיבוא בתדירות גבוהה לסדר?

נשמע כל כך כואב ותקוע לשניכם.

היא מיואשת מעצמה ומהסדר

אתה- מהבלגן

שניכם- מכל מה שקשור למערכת הקשר שקם ונופל על סדר.

עזובא אותה, מצא את הטוב שבה, חבק אותה, קבל אותה כמו שהיא עם הבלגן נסה לזרום איתו בגבורה עילאית ואחרי תקופה ארוכה ארוכה תראה תזוזה.

היא תגיע לסדר- בעבורך בלי לחץ ומתח שנוצר עקב הקושי שלך.

זה קשה ומתסכל אבל יעיל.

וליעוץ- אתה יכול ללכת לבד, אם הוא מקצועי וטוב- תקבל בו המון כלים להמשיך קדימה.

זה לא עניין לפורום, תתעצבן אבל זה ייעוץ מקצועי. (אני מקווה שלא בנית ת הבית שלך מפורום בנייה).

מה שאתה חייב לדעת כדי להירגע - ראשית אני הייתי בסרט... והתעצבנתי וכו' ואשתי גם תקפה אותי וכו'.

עכשיו תדע שיש חוויות ילדות שאדם מנסה להתנער מהן או לברוח לכיוון ההפוך. יכול להיו וכמו שאני מבין מהסיפור שלך שהיא מאוד טעונה על העניין של הסדר. לכן צריך לדבר בפתיחות, להירגע, ולדעת שזו העבודה שלך - היא חיפשה אותך ואת הנטייה שלך לסדר כי אצלה יש מחסום לעניין הזה.

ברגע ששמים לב זה כבר הרבה יותר נחמד.

בהצלחה

אתה צריך לחשוב מה אתה עושה ולא מה היא צריכה לעשות . נראה אותך שמשהו יגיד לך כל הזמן זה לא בסדר ותזהר כך ואחרת - איך היית מרגיש?

אתה רוצה סדר ? תסדר בלי לומר כלום !

מסמכים חשובים ? תשים אותם בניילונית או שקית וכדומה.

אחר כך תראה [אחרי הרבה שנים..] שזה משפיע ומחלחל.

תבין אני באתי מבית של יקים מסודר ומתוייק ורעייתי מבית פולני מבולגן שעוד לא ראית.

היום הבית שלנו אומנם לא מסודר אבל יש שני "מחסנים" בבית והשאר די מסודר ונקי.

אם אתם אוהבים באמת זה לא יעמוד בדרככם.

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)