על בעיה בעור שניתנת אפילו להסתרה יומיומית?

האם באמת יש בחורים עד כדי כך רדודים? הבחורה כבר מודעת לבעיה ומנסה להסתיר אותה! אפילו לא צריך להתחיל מסע שכנועים שתתאפר או משהו..

השאלה האמיתית היא מתי היא צריכה לספר לבחור על העניין ו"לחשוף את פניה האמיתיות".. (תפסתם אותי.השתמשתי באותה שנינות פעמיים.זה פשוט גדול..)

בא לכם לכתוב גם לה?

היא יכולה להמשיך עם התכשירים גם אחרי הנישואין ואם הבחור אוהב אותה באמת הוא יוכל להתמודד בזמן שהיא תהיה בלי התכשיר. לרוב אנחנו מנסים לטשטש פגמים כדי ליצור את הרושם הראשוני שיעזור לבן/בת הזוג לרצות להכיר את הפנימיות של הצד השני ולאהוב באמת.

אני בטוח שיש בחורים טובים שזה לא יפריע להם, והיא יכולה לספר להם אחרי דייט אחד או שניים בשביל שלא יהיה מקח טעות..הכל בראש.

בעז"ה עוד השנה!!

אתה יודע כמה אמרו לה את זה? באמת שזה יותר מורכב מאיך שזה אולי נשמע.

אף אחד לא מושלם..אין אביר על סוס לבן - רק באגדות

ברור שזה מורכב..ואני מקוה שאף אחד לא אמר לה את זה בפנים..שהכל בראש

אחרי שהיא תשלים עם המצב יהיה לה הרבה יותר קל..וזה לא כזה פשוט..ברור

בסוף היא תמצא את האביר שלה - גם אם לא יהיה לו סוס לבן, צריך קצת סבלנות והרבה אמונה!

המעטים שהיא הצליחה לפתוח את זה בפניה, אמרו לה שהכל בראש.

לדעתי, זה מתחיל מהנפש..

לא סתם ש"ס

הש"ס הלבן - כינוי לספרי הרב קוק שבדרך כלל בצבע לבן

אם כך, היא תעדיף אביר עם ש"ס רגיל + ש"ס לבן.

Like

תוסיפו כפתור לייק!גם הלייק זה המצאה יהודית!

שהיא (את,הן,הוא,בוו) צריכה אפילו לשמוח.כן לשמוח! להיות שמחה של""פגם"" שלה (בגרשיים כפולות) ישנה אפשרות טשטוש. כל אחד מקבל "שק" משמיים, ובו גם משהו חיצוני שיפריע לו יהיה אשר יהיה. תגידי תודה יפה שמצאת דרך להתמודד עם זה,כי לא כולם זוכים לפריבילגיה הזו.

ותפסיקי לחשוב שהבחור שיושב מולך הוא כליל השלמות, גם לו יש משהו שמפריע לו, ותתפלאי- יש כאלה שמקבלים "עגלה" יותר עמוסה.. אפשר לנסות לעשות פעם סקר ולברר מה מפריע לכל אחד בעצמו..

{סוג של גיליתי את נפלאות הגרשיים כנראה..}

והטיפ-טיפה תקיפות בנושא זה נראה לי ייטיב עימה..

(אין פה משום המלצה לתגובות נוספות כאלו.. כל אחד וסגנונו..ואשר יחפצו אצבעותיו להקליד, יתקבל)

{איזה מהמם שילבתי את הסימן אהה?}

ברור לי שלא כיוונת לשמץ תקיפות, זה מה שיצא לך באותו רגע, ובכלל, את מוחזקת כאחת שאינה כזאת.

ודאי, שבחורה-עדינה-בנפשה ותקיפות לא הולך, אבל דווקא בנושא הזה אולי זה יהיה טוב. דעתי העניה..

אז לא נראה  לי שצריך לבוא לדייט לא מאופרת...אבל זה כן משהו שאפשר לספר בשלב כלשהו כבדרך אגב. לא טוב להסתיר. (גם לי יצא תרתי משמע)

אני יודע שזה לא מתאים כל כך להרבה מן הקוראים כאן 

אבל יש תשובה של הסטייפלר שבחור נמוך יכול להגביה את עצמו בתחילת הדרך על ידי עיתונים בתוך הנעלים שיגביהו אותו (רבי יעקב ישראל קנייבסקי, מגדולי הדור הקודם ואביו של יבדלחט"א רבי חיים קניבסקי שליטא)

העיקרון הוא שכדאי מאד ליצור רושם ראשוני חיובי וטוב, ואחר כך לגלות את המציאות עצמה. 

אין כאן הונאה 

- לגבי מתי להגיד את ה"אמת" סביר שזה לא ממש קריטי אבל לכאורה כדאי מעט לפני האירוסין בזמן שקרוב לנקודת "אל חזור" שדבר צדדי שכזה לא יעמוד בדרך..

בהצלחה

לא "אל חזור" מדי? אם כי זה הרעיון של אל חזור..

ואם היא ממש תתגנה בעיניו לאחר שהוא יראה אותה?

"אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה" לא תקף פה? זה בפנים שלה.. לא במקום צדדי וחסר חשיבות.

אם נגיד שכן, אז כל בחורה שמתארפת ע"מ לעשות רושם טוב, וטיפוח עצמי (ועל זה יש פה אלפי שרשורים..)

בעצם קצת מרמה.. כי זה לא היופי הטבעי שלה אלא מסכה צבעונית,

בשלבים הראשונים אנילא רואה שום בעיה בזה שהיא תסתיר זאת , וגם ככב בשלב יותר מתקדם, שכבר יש הסתכלות מעבר לחצוניות והסתכלות שטחית ה"פגם" שלה יתקבל בהרבה יותר הבנה ואולי לא יפריע בכלל.. מה גם שזה נתון לטיפול ויש סיכוי שזה יעבור..

ושאלה לסיכום- (לא יודעת מה גבולות הפורום.. אבל הכי הרבה..)

ובחורה שמסדרת גבות או כל סידור אחר.. מה זה לא הונאה?? הגבות שלה מסוטטות כך אבל בעצם הם לא..

וגם כן לדעתי התשובה היא.. אין עם זה שום בעיה...

רושם ראשוני שכולל הסתרת "פגמים קטנים", מובן ומקובל.

אבל זה לא בדיוק אותו עניין, וקשה להשוות את זה לאיפור, או כל הסתרת אי אלו פגמים קטנים.

פה העניין יותר משמעותי, ותופס יותר שטח-פנים.. תרתי משמע.

שניתן לטיפול אך לאורך זמן או בעקביות??

אלו דברים שבשגרה ואף הפכו לשכלול תדירי של בריאת האשה אצל מרבית מן הנשים בעולם.

ואלו דברים שהצנעה אכן יפה להם.. אז בוא נעצור כאן.

עצם התעורררות השאלה מעידה על הישרות שלה .

היתה אחת שהכרתי מהיישוב שהיתה לה בעיית עור בפנים שככל הנראה היא קיבלה את זה גנטית מאמא שלה

למרות שהיא בחורה נאה ובעלת מידות טובות אני זוכר שדי ריחמו עליה , איך היא תתחתן וכו'....

בסוף הבנות שריחמו עליה נשארו עדיין לא נשואות והיא ב"ה התחתנה מזמן ויחסית בגיל צעיר (22) ועם ילדים ב"ה

אז ב"ה הקב"ה מזווג זיוגים וכדאי לה להפנים שמי שהוא בן זוגה יקבל אותה כמו שהיא .

אבל אני חושב שכל בחור (גם אני)היית רוצה לדעת שמה שאני רואה  אינו מטעה .( וכ"ש אם זה גנטי ) .

אני חושב שבסופ של דבר צריך לומר לה בצורה ברורה ביותר שאחרי פגישה ראשונה שנייה הבחור צריך להיות מיודע ע"י המשדך/כת לענין הזה ...כשלדוגמא המשדך/כת ישאל איך העניין מתקדם ואז יאמר לו את זה .

אני כמעט בטוח שרוב הבחורים האטובים לאיפסלו על זה , במיחד שזו בעיה שניתן להסתיר ולטפל ..

ונסיים בגמרא בנדרים סו :

"ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה והכניסוה לבית ר' ישמעאל וייפוה אמר לו ר' ישמעאל בני מזו נדרת אמר לו לאו והתירה ר' ישמעאל באותה שעה בכה ר' ישמעאל ואמר בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן"

וב"ה כל בנות ישראל יפות ועשירות . שיהיה בהצלחה רבה בע"ה וחשוב שהיא תתעודד ולא תסתגר .

למסגר ולתלות!!

ואפילו ממשיך הלאה.

זה יסוד גדול - כשנוצרת הזדהות עם האישיות, המראה נעשה פחות משמעותי.

אני יודע שאולי זה נשמע מגעיל, אני אומר לשדכניות מפורשות: אם יש בעיה מסוימת בפרצוף האישה שתתאפר ותטשטש את פגמיה. כדי שאני יוכל לשוחח עימה ולא לחשוב על פגמיה, מה לעשות אני בן אדם וזה מפריע לי.

אני ניסיתי לצאת עם בנות עם פגמים כאלו לפעמים אחרי כמה פגישות היא נראית אחרת יותר טוב בגלל האישיות, לכן עדיף לאחר את הידיעה.

עדיף שתספר אחרי 3-4 פגישות שיש לה בעיות קצת בפנים והיא תתאפר. אני חושב שבת בתקופת השידוכים צריכה להשתדל להראות טוב ע"פ ההלכה, ושלא יספרו סיפורים שאי אפשר (בגדים לא צנועים יסלקו ביינישים אמיתיים)

ועדיף אפילו שתתייעצו עם מאפרות מקצועיות (צבעים שגורמים פסיכולוגית לבן השני הרגשה של חום), גם עם איזה בגדים ללכת שיתנו אור על הפנים (כדי שיראו שאתן מחייכות - זה נותן רגש סיפוק לגבר, ואז אתן "קונות אותו". ואני לא ימשיך עם כל הפירוט של המרצה על שיווק היא קצת הגזימה בגלל שעסקה בפירסום.

וד"א אם הייתי מוצא אחת כזו בזמן שהייתי בישיבה לא הייתי עוזב את הישיבה לאקדמיה...

(מתי שמחפשים בת יותר מידי זמן, זה מוריד את חופש היצירה והרגש, הרבה בנים שיכלו להתקדם בעבודת ה' עוזבים בגלל זה. אם את רוצה ת"ח אל תפסלי גם מהר - תחשבי טוב שלבנים מהסוג הזה יש נפש עדינה שבקלות נפגעת ותחשבי איך לתת לו הרגשה טובה גם אם החלטת לחתוך, תנסי להבין אותו תשאלי אותו למה אמר כך או אחרת, בצורה כזו יתגלה לפנייך עולם שלא הכרת)

אני אסכים לשאר מה שהצעת. בכיף.

טוב ואם הגבות שלי לא מחוברות, בתור בעלת ניסיון, איך את רוצה שאסדר אותם?.

אם לא תגידי לא אדע (וגם שאני לא יעבור על לא ילבש)

ואל תיפגעי זה רק עצות, זה לא שאני מחפש את מלכת היופי, כפי שאמרתי נראה לי שיצאתי עם כמה כמו שהיא מתארת יותר מפגישה אחת... 

פה איבדת אותי.

השקעה היא תמיד מבורכת, רק החד צדדיות בדרישות ובהצגה שלהן מרגישה לי לא משהו.

(היא טוענת שנעשו מחקרים בנושא, והסבירה למה מוצר אחד בא עם צבעים מסוימים וכד' - מיתוג וכאלה...)

ובנים לא יודעים מה בנות רוצות, תסבירו שנדע

ד"א גם אני חושב שהיא טיפה הגזימה (טיפה בגודל של חבית)

הנה קחי קישור עם תרגום גוגל

http://translate.google.co.il/translate?hl=iw&langpair=en|iw&u=http://www.wolf21.com/articles/website-color-psychology.html

מתי שבניתי אתר אמרו לי שהוא לא מושך לעין, אמרו לי תבחר צבעים וכך מצאתי קישור דומה.

יש כאלה שממש מסבירים את זה ע"י בדיקות בלוטת התריס, מעבדה וכדי

יש קטע כזה, למשל בתל אביב (למשל... שגברים מ-א-ו-ד מטופחים וזה כבר נוראי...

הם נראים יותר מידי נשיים (ואני לא מתכוונת ל.... אלא באופן כללי זה האופנה כרגע).

בנים- תשאירו לנו את ההתאפרות ואל תתטפחו את עצמכם יותר מידי, ניקיון וטיפוח בסיסי יספיק...

(ואל תסדרו גבות)

|התנועה למען גברים שלא מבינים באופנה|

אני לא התכוונתי באמת שאני יעשה מהשטויות שהזכרת במיוחד לא מה שסיפרת על ת"א - יש בזה המון בעיות הלכתיות של לא ילבש.

מקסימום עזרה בבחירת בושם (סתם בצחוק, אני פשוט בוחר בושם לפי הריח שאני אוהב...)

האמת שאני באמת חריג במשפחה

(שמעת על יהודי ממוצא מרוקאי שמגהץ, הקרובים שלי אומרים שזה בושה למשפחה ולא לספר)

והאמת שאני לא מבין באופנה - פשוט יש קורסים שמשגעים לך את השכל.

אני רק מקפיד על רבב בבגדי, לא שאני ת"ח, אפילו רחוק מזה. אבל מה לעשות בהלכות תשעה באב כתוב שצריך לנהוג כת"ח.

והדבר הכי חשוב בשעון חורף שאפשר לצאת מוקדם ולא מזיעים, ואז אין לי בטעות בושם בניחוח מייקל ג'ורדון 
הפסיכולוגיה של צבעים המרצה הזכירה את זה בשיעור, לא שאני בטוח שפעלתי הכי טוב בזה בבניית האתר (את מוזמנת להסתכל בחתימה - הוא צריך הרבה שינויים אבל אני רק בן אדם אחד - בינתיים...)

וד"א שמת לב בטח שאני כולה מתכוון כדי למנוע אי נעימיות של שיחה בפעמים הראשונות, כדי שיהיה נוח לשוחח ולא להסתכל על הפגמים. והאמת שאם תהיה בת יותר מידי יפה זה ישפיע עלי בצורה כזו שיהיה לי קשה לשוחח עימה והיא תצטרך שאני יתרגל ליופיה.

העיקרון הוא שצריך שהמראה לא יפריע לשיחה ותמיד טוב פגישה שנייה שמסתכלים אחרת על הדברים

ואני יצאתי  עם הרבה שלא היו יפות בעיני, ואם הזמן מתרגלים ובת לפעמים מתעכרת או מתייפת במעשיה, אז אני מעדיף לתת עוד פגישות.

וסלחי לי שאני אומר זאת הלכה של "ואהבת לרעך כמוך".

ובת אחת אמרה לי: שהיא קודם רוצה לראות תמונה "כדי לראות אם הוא לא מפריע לה בעין". והיא אפילו לא מוכנה לראות אם ההתנהגות שלו ישנה לה את יחסה כלפיו.

אז אני לא מגזים (ואם היית רואה עם איזה בנות נפגשתי שוב, היית מדברת אחרת, את צריכה לדעת גם מה היחס של הגברים האחרים, אני פותח פה את הלב, כל בן היה אומר לך דברים בסגנון יותר קשה, ואני אומר את זה שירבו חתונות בישראל. ואם בנות ישראל התקשטו בשביל בעליהם במדבר, מן הראוי גם כיום אני לא אומר בהגזמה ובצניעות לפי ההלכה, וכן אני בעד תיקון פגמים של כויות וכד' - מה לעשות זה מפריע).

חוץ מזה עכשיו זה חשוב "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויוהכ"פ" פעם אחד מהישיבה שהייתי בה יצא עם אחת מתוך 3 הצעות שהציעו לן בעיצומו של יום (אחד המציעים היה ר"ם מהישיבה.

תמהני איזה עוד גיהוץ אפשרי.. אבל שיהיה..

כי לאמא שלי יש טרמואת ילדות\

והבנות היחדות בבית חוץ ממנה זה הכלבה ואחותי בת חודש חוצי

אפילו לא חולצות לשבת?

כי זה ניתן לטיפול.

הרי היא מראה לבחור פנים רגילות בעוד שבאמת יש לה בעיה רצינית בעור.

לדעתי השאלה היא לא אם זו הונאה או לא,אלא אם מותר/לגיטימי/רצוי לעשות את זה או לא.

לעניות דעתי כמו עוד הרבה דברים ששואלים פה לגביהם מתי לגלות ש.. (ההורים גרושים,נפלתי,ביטלתי אירוסין,ועוד ועוד) הכל עניין של תזמון.ז"א כן כדאי וראוי להסתיר את הפגם הזה בהתחלהכדי שהקשר יוכל להיווצר על הבסיס היותר פנימי/אמיתי בלי ההפרעה הזאת, אבל אחרי כמה פגישות להגיד/לחשוף את העניין.

ד"א בניגוד לשאר האנשים פה אני חושב שגם בחורים יר"ש וצדיקים יכולים לפסול על עניין כזה, במיוחד בפגישות ראשונות לפני שמכירים לעומק, במיוחד ש "ה  בעיה שבעור פנים היא ברמה שייתכן מאוד והמראה שלה לא היה מוצא חן בעיניכם כלל"

שנזכה תמיד לדעת להתמקד בעיקר ולהסתכל פנימה,.

מכמה סיבות :

א ) כמו כל חסרון, מותר ואף צריך להסתיר בתחילת הקשר מכיוון שיש הנחה שכאשר יכירו באמת את האדם שמאחורי

אותו חסרון אז החסרון הזה יתגמד ואפילו יאהבו אותו.

ב) היא יכולה להמשיך להסתיר את זה בהמשך ככה שבעצם המצב הרגיל אצלה יהיה בלי שרואים.

ג) זכורה לי תשובה של הגר"מ פיינשטיין לאדם שרוצה לעבוד במקום מסויים אבל הוא מבוגר ושערו לבן.

הוא שאל את הרב אם הוא יכול לצבוע את שערו כדי שיראה צעיר יותר.

הרב ענה שכן ובלבד שהוא מסוגל לעשות עבודה של אדם צעיר יותר.

אז גם במקרה שלנו - מכיוון שזה משהו שהיא יכולה לשנות בהמשך, להסתיר בד"כ ושאחרי כמה זמן סביר להניח שזה

לא יפריע לבן הזוג או שאפילו יאהב את זה אז נראה לי שזו לא הונאה.

הדבר הראשון לדעתי, הוא לא הטיפול בעור הפנים אלא ב"פּנים (מלשון פנימיות) של האור"... 

כלומר: הכואב ביותר, הוא שהיא מתוסבכת ומתוסכלת מזה.

כנראה, היא קצת לא מפרידה בין עצמיותה לבין הצדדים החיצוניים שמפריעים לה.

אז קודם כל, לענ"ד,  שתשב עם עצמה וממש תשמח בכל הטוב שה' נתן לה, באישיותה.

כמובן, צדיקה לא יכולה בלי ביקורת עצמית..  אבל לפחות תשמח על כך שיש לה שאיפות טובות ושאיפה להקים בית תורני, וכו'.  גם שתודה לה' על כך שהיא נראית נאה מחוץ לבעיה הספציפית. זה לא מובן מאליו.

זה ראשית הכל. לדעת שאני טובה מבפנים.

אח"כ תשמח שהיא יכולה להסתיר את זה ע"י תכשירים. הרי זה לא מידות רעות שמתוסכלים מהסתרתם. זה דבר חיצוני, שאם לא רואים - לא מפריע. זה לגביה.

ואז - מגיעה השאלה לגבי הבחורים.  דווקא בסדר הזה.  הבחורים זה לא את.  כמה שאת יותר שמחה בפנימיות ומתייחסת אליה - כך את מקרינה. אפילו אם לא יהיה שום "חומר"...

לא כ"כ הבנתי, מה פירוש "הבעיה ניתנת לטיפול". הסתרה קבועה, או שיש סיכוי שזה ייעלם.

בין כך ובין כך - צריך לדעת שאדם מהסוג שהיא מעוניינת להתחתן איתו, הכי חשוב לו זה המידות,הטוב, נעימות ההליכות, האיכפתיות מתורה, וכו'.  גם למראה יש מה לומר.  אבל אחרי הדברים הראשונים.

על כן, אינה צריכה לדעתי להרגיש אף שמץ הונאה. תיפגש, נאמר, שתי פגישות עם מישהו כזה. קודם כל יתרשם ממה שבעיקר מענין אותו.  יגלה ענין באישיותה - תגיד לו שיש לה בעיה בעור הפנים בעלת משמעות אסתטית בלבד (אם זה כך) - וכשהיא שמה "חומרים", זה נראה כמו עכשיו. בסדר. תסביר גם בדיוק מה האפשרויות לטפל בעתיד, לפי מה שתברר אצל רופאים. 

חלק מהבחורים, לא יבינו מה הבעיה. אם כששמים - ואפשר לשים תמיד - זה נראה כך, אז מה הענין?

אולי יהיו אחרים שכן. שלא תחשוש. אין בכך רע. היא צריכה להיות משוכנעת שהיא מצד עצמה בסדר. זה דבר חיצוני. לדעתי (כמה שזה נשמע לא נעים..) אם זו בעיה שיכולה להימשך לטווח של שנים, ומישהו ממש יתלבט - היא יכולה, אם ברצונה, לשמור תמונה אחת, מחייכת, כמו שהיא בלי זה..  לא נעים, אבל כך תיפטר מהמחסום של ההונאה.  ירצה - תשלח אחרי כמה פגישות בדוא"ל. 

אולי כדי להקל על עצמה תחשוב (לא בדיוק אותו דבר - אבל בכל זאת): נניח שמישהי קיבלה מכה בפנים ונפלו לה,

חלילה, כמה שיניים... שמו "גשר" - היא נראית יותר טוב מהאורגינל.  לחשוש או לא?..

התשובה פשוטה: המראה מבטא את האדם. אם היתה מחייכת בלי שיניים, צריך יותר להתאמץ לראות את "האדם", מה שרואים כעת - זה לא השיניים המלאכותיות, אלא באמת את ביטוי האישיות שלה כשהיא מחייכת. לכן לאדם רגיל זו לא "הונאה". הוא לא מתחתן עם שיניים... לכל היותר רוצה להרגיש שהמראה אינו מפריע לזרימת ההרגשה המוחשית של הטוב שבאישיות.

מבחינה מסויימת - זה דומה...  ה י א  כמו  שה י א, נראית דווקא עם החומר ולא בלעדיו.  רוצה לנסות? שתעמוד מול המראה ותראה איך היא נראית לעצמה יותר כמו שהיא מרגישה מבפנים.  אז אולי ה"הונאה" זה בלי החומר...  "לפני עיוור" - מכשיל להתרשם מאישיותה..

והעיקר, שלא תפחד מזה כלל. גם לא לפני ה"פגישה הגורלית.." כשהיא תספר. כמה שתתייחס לזה כעובדת-חיים במקומה הנכון ביחס לעיקר, כך זה גם יתפוס מקום מתאים אצל הפוגשים בה.

עניות דעתי.

[מגילה?.....]

הבעיה נתנת לטיפול = יש סיכוי שזה יעלם..

אם יש משהו שהיא ממש חוששת ממנו, זה שהבחור יבקש לראותה בלי כלום.

לדעתה, הבקשה שלו מוצדקת לחלוטין, אבל זה יהיה לה קשה במאוד מאוד.

ואין אפשרות שתהיה תמונה קבועה אחת.. היא טוענת שהמצב משתנה כל יומיים...

יש תקופות שזה נראה סביר, ויש תקופות שקשה לה להסתכל על עצמה במראה.

אוף אני מרחמת עליה כ"כ... לא מגיע לה..

לא נעים לי - אבל לעזור לה...

תראי לה מה שכתבתי.  בכוונה כתבתי באריכות (חוץ מההרגל...) שלא ייאמר רק העיקרון, אלא אולי יוכל גם להשפיע.

תגידי לה שתכין שתי תמונות... אחת טובה יחסית ואחת לא.   דווקא זה יהיה טוב: לכל היותר זה יראה שהבעיה לא חמורה תמיד, גם בלי זה.

מסופקני אם יהיה מישהו שבאמת יתענין בתמונות - אבל ל"ראש" שלה, אולי זה יעזור.

מה שכתבתי - הוא בהנחה שזה לא שיש לה "בעיות פסיכולוגיות" אחרות - אלא שהבעיות נובעות מה"התברגות" בנושא הזה. ואז הדרך הזו יכולה אולי לעזור להשתחרר.

אם לא - שתדבר אישית עם ת"ח מבין ענין, או כד''.

ואולי קצת הגזמתי בשאר הדברים בשרשור זה - לדברי דן (ד.)

(שמו את התגובה שלי לא במקום)

(אגב, מדובר באקנה? כי אם כן, זה ממש נפוץ...)

היא בסה"כ מתאפרת יותר מבנות אחרות. ואולי היא באמת תקפיד להיות תמיד מאופרת..

אבל הונאה?!

אני תוהה אם היא נוטה להיות "צדיקה" כלפי עצמה גם בתחומים אחרים,

כי לא תמיד זו באמת צדיקות, אלא זו ביקורתיות/מוסריות/החמרת-יתר עצמית (אם מדברים על זה שהכל בראש)...

בסה"כ לכולנו יש נקודות שליליות שנחשפות בהכרות עמוקה יותר,

אז אצלה הנקודה היא רק חיצונית

וברצינות, באמת כשיש קשר נפשי עמוק יותר אז המראה החיצוני (שבאמת מאוד משמעותי לרושם ראשוני) הרבה פחות חשוב. היא יכולה לשתף בזה בשלב מתקדם יותר.

ואחרי הכל, זה לא שהיא שמה מסכה, היא בסה"כ משפרת את המראה שלה, אז זה לא משהו אחר, זו עדיין היא.

בעצם לפני התשובה יש שאלה

מותר להתיפיף לפני כיפור? לשחק אותה צדיקים למרות שזה "לא בדיוק אני" ?

להחמיר בכל מיני דברים בעשי"ת למרות שכל השנה לא מחמירים בהם.

כלומר להסתיר פגמים... האם זה סוג של הונאה כביכול כלפי בורא עולם?

שמעתי מהרב זילברשטיין (טובך יביעו עלינו לשבח ועוד) שמשווה את זה לפגישות

ושואל האם מותר לכסות פגמים ....?

תשובת הרב (===דעת תורה) היא שיש הבדל בין לבוא עם מסכה לבין איפור

מסכה מסתירה את כל המהות וזה לא מקובל ולכן לא שייך

איפור, ואפילו איפור יתר זה עדיין בגדר הסבר והמקובל,  הראיה שנשים הולכות כך לא רק בפורים אלא מעשים שבכל יום שאיפור מסתיר מתחתיו מה שמסתיר.    ולכן מותר!

נחזור לניצלו"ש

בעשי"ת אנחנו מתיפיפים רק בחינת איפור כי אנחנו טובים וצדיקים ובאמת רוצים יותר ולכן אין זו הונאה כביכול כלפי אף אחד

גמח"ט

וכל הברכות ...

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

3 שנתונים זה קלאסי

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)