פשוט באופן טבעי חשבתי שהשאלה פונה יותר לבנים...

אבל כל בת שרוצה גם לענות, יכולה, רק כמובן להזכיר שהיא בת...

בעזהי"ת.

בטח הבנים פה יסבירו איך זה להיות חייל נשוי,

אבל אני אדבר יותר מנקודת המבט של האישה, איך היא רואה קשר שכזה..

אז ככה,

אני מכירה מישהי שנשואה לחייל קרבי, שכל השבוע הוא בצבא.

אז במקום לגור בבית לבד כל השבוע, היא גרה במעונות... אני לא יודעת איך היא מרגישה עם זה, אבל זה נראה לי פתח להמווווון בעיות..

לעומת זאת, כשהבחור בג'וב, אז גם אם הוא עושה תפקיד נוראנורא חשוב ומהותי, אפשר לדבר איתו מדי יום [אפילו שעות! ], ואין פה את סכנת החיים שמרחפת, ובמקרה הכי קיצוני, אם הוא לא יוצא יומיות, הוא יוצא חמישי בערב.. שזה פגישה/שתיים בשבוע, סביר והגיוני לגמרי.

לסיכום,

אני חושבת שמאוד לא כדאי להתחיל קשרים בתחילת צבא [או בגיל שלך.]. להיות חייל קרבי נשוי זה מאוד מאוד לא פשוט, ועלול לגרום להמון צרות...

ואם כבר נמצאים בקשר, וכבר רואים שזה מתאים וכו', זאת שאלה גדולה, והכי כדאי במקרה כזה ללכת להתייעץ עם רב או דמות מוערכת אחרת. [יש לי חברה שהם היו חברים שנתיים!!! כי חיכו לו שהוא יישתחרר. וכשהיא נתנה לי את ההזמנה לחתונה שלהם, היא כמעט צעקה עליי "אל תגיעי למצב הזה!!!!!". אז שתהיה בעניין כמה זה לא טוב...].

ב"הצלחה רבה!!!

[יש דברים שאני לא רוצה להרחיב פה, מחשש לאאוטינג. אז אם יש שאלות קריטיות, שלח מסר.]

ככה שזה לא אמור להפריע לקשר

בקרבי זה שונה מאד וזה הרבה יותר מסובך צריך לקחת בחשבון שלא מתראים הרבה ואפילו בטלפון לא יוצא לדבר הרבה (לפחות בטירונות א"מ) קשר כזה דורש הרבה הקרבה  והבנה מצד שניכם.

בעקרון לחייל שחוזר כל יום הבייתה, אין בעיה לנהל קשר,

וזה בכלל לא דומה לחייל נשוי.

ולהיפך, הרבה פעמים זה דווקא ממש טוב, כי לרוב מדובר בבחורים,

שכבר "יצאו לעולם", וזה נותן לבחורה נקודת מבט טובה יותר,

מאשר בחור ישיבה שעדיין נמצא בתוך החממה שלו.

אבל גם לנו יש המון על הראש, ואולי אפילו יותר מאשר לחייל קרבי...

וגם זה מעייף ושוחק, ובחורות צריכות להבין גם את זה.

בעזהי"ת.

רק עם אידאלים, ומסגרת צבאית...

בעזהי"ת.

אני מכירה רבים וטובים שעושים הכל כדי שאתה תוכל לישון בשקט ולזמום איך להטריד את הקרביים בשטחים...

אתה לא יכול לעזוב, לאחר, או לעשות מה שבא לך...

אתה משועבד לגמרי, יכולים להזעיק אותך גם ביום כיפור.

ככה שזה לא תמיד פשוט כמו שזה נשמע.

בעזהי"ת.

ברור שזה לא פשוט, אבל ממש אין מה להשוות את זה לקרבי...

[עם היתרונות והחסרונות של שניהם..]

עבודה/לימודים/חוג תפירה.,

לא פשוט. מה גם שבד"כ זה הולך יחד עם להתחתן צעירים..שזה לא קל כפי שזה נראה לכשעצמו.

בעזהי"ת.

אישורי עבודה ולימודים.

אני מכירה חיילים שעושים פסיכו [עם קורס] תו"כ השירות, ואפילו כאלה שלומדים באוניברסיטה הפתוחה...

חוצמזה, שבתור חייל נשוי אתה מקבל אחלה משכורת מצה"ל. [קוראים לזה תשמ"ש נדמה לי], ולכן יש פחות צורך בלצאת לעבוד......=]]

ו..תתחדשי על החתימה

אם תשרת ב"נצח" אישתך תוכל גם לבקר אותך בשבתות...

ונראה לי שגושני"ק פתח אותו, אבל אין לי כוח לחפש אותו.

היה שם דיון מאד פורה ומעניין...

אז ארכיאולוגים,  לעבודה!!!

{וכמובן שאיני הסמכות לקבוע חלילה..}

לכתחילה אין סיבה להמתין עם הצבא עד החתונה.. לא רואה סיבה הגיונית. במקביל אם כבר קרה ונוצר קשר שהוא טוב, אני לא חושבת שצריך לוותר עליו, אבל כן להבין שהדברים לא פשוטים... כבר ציינתי שמגוחך בעיני לומר שצריך וחשוב להתגייס לצבא וצריך ליצור בו שינוי בעצם הכניסה אליו מחד, ומאידך לומר שכל המתגייס לצבא צריך לשאת ב"תוצאות"..- זה ככלל.

בירידה לפרטים- יש מי שלומד בישיבה ורוצה להתגדל בתורה וגם לתרום בצורה מלאה לצבא במסלול מלא. לכן הגיוני שימצא את עצמו מתחתן סמוך לגיוס הצבא.. ברוב המקרים. לטעמי מי שיטען שצריך לקחת אחריות ולהבין שצבא לא מסתדר עם חתונה, ואין הוא יכול גם ללמוד בישיבה במסלול מלא  וגם להתגייס במסלול מלא, בעצם במודע או שלא במודע מאדיר את הדרך או החילונית או החרדית

הוא בעצם טוען או שתלמד בישיבה

או שתעשה צבא

אבל גם וגם?!

בהצלחה!

והתלבטתי מעשית(הכרתי מישהי בדרכים לא קונצניונאליות 4 חודשים לפני השחרור) בתכלס היה לי כימעט ברור שלא העשה את זה.

הסיבות זה לשני הצדדים: גם בבית קשה מאוד שאתה חוזר רק סופ"שים(וגם זה אם אי לך ילדים אפאחד לא חייב לך כלום!! היה לי חבר שנדפק כמה פעמים שבתות)) ונראה אותך שאישתך כבר שבוע מחכה לך ואז ביום חמישי מגיע המפקד ואומר לך "שברת שמירה קבל שבת"- כן זה קרה לחבר שלי נשוי!!

ומצד שני גם הצבא שלך ממש דפוק אתה הרבה יותר חושב איך כל הזמן לצאת מהצבא, מנסה להתחמק כמה שיותר מדברים, ואין מה לעשות זה אנושי לגמרי אבל זה באסה של צבא.

אבל תמיד אפשר להגיד שלי נשארו רק 4 חודשים ומי שבאמת לחוץ כבר לפני הוא שהוא כבר מכיר זה אחרת..

נ.ב. הקטע עם התשמ"ש ממש לא פ שוט צריך לעמוד בקרטריונים מטופשים..

בכלל נראה לי שצריך איכשהו לשנות אתכל המסלול שבנים דתיים עוברים כדי שהצבא יהיה מוקדם יותר (השאלה איך זה לא יהיה על חשבון התורה...)

בכל אופן, אני למשל לא רואה את עצמי נשואה למישהו והוא בקרבי, בשבילי זה יהיה סיוט נוראי.

אבל כמובן שיש נשות קבע...

מצד שני- ג'וב- זה נראה לי ממש פגיעה בבחור- הרי צבא בשביל ביינישים זה הרבה מעבר... וזה נראה לי באסה רצינית לוותר על זה.

בכל אופן, זה נראה לי קצת יותר תלוי בבחורה- היא זו שתישאר בבית לבד- ולפעמים עם התינוק- שבועיים וכד'...

כמענה להצעה לעשות צבא יותר מוקדם...

[=

באמת, אם רוצים להתחתן בגיל 18 חייבים לעשות ויתורים כואבים.

בואו נתארגן.

המעון יקוצץ בחצי שנה, הגן בשנה. ביסודי לדעתי אפשר לדלג על כיתות ד-ה, מיותרות גם ככה.

את התיכון להתחיל מי"א. צבא בגיל 15 (זה נראה לכם צעיר? ברוסיה התחילו בגיל 5, מפונקים!)

ו-נשימה עמוקה אחרי כל הלחץ- חתונה בגיל 18!

עכשיו נתחיל לחיות!

(אה, לא. עכשיו צריך להתחיל במרדף בשביל ילדינו. אז לא נורא. תואר נעשה כשיבואו הנכדים)

זה יהיה ארוך.
 
דבר ראשון צריך להבין איך השרות משפיע (בכללי) על האדם הבודד,
לפני שמכניסים אישה ופרנסה, ילדים ומימוש עצמי לתמונה...

אופי השרות- השאלה הראשונה שאת צריכה לשאול היא "מה אני רוצה לעשות בשרות?"

                 יש הרבה מסלולים: הסדר, קרבי, גוב , בן גרעין, שלוש שנים, נח"ל חרדי ועוד....

                 לכל מסלול אופי ומשמעות ולכל אחד סיבה שונה לבחור במסלול כזה או אחר.

חלק מהשאלה של באיזה מסלול לשרת קשורה בפרופיל ותכונות אשיות,

לצורך הענין פרופיל לא רלוונטי כי הוא כבר נקבע לך (אני מבין שאתה 97)

תכונות אופי: כאן נכנסים כל השיקולים של מי אתה ומה אתה אוהב,
                הגיוני מאוד שאתה לא רוצה להיות קרבי בכלל! וזה בסדר...
                וכאן אני לוקח הימור גדול מאווד, לפעמים חתונה היא רק תרוץ..
 

ולשאלה שלך-

קשה מאוד לענות על מה ששאלתה מכמה סיבות,
אבל העיקרית שבהם היא הגישה של האישה,
יש נשים "קרביות", מפרגנות לבעל, מחזקות מהאזרחות ופשוט מרגישות את עוצמת השליחות ביום יום!!
ויש נשים... רגילות, נורמליות, רוצות בעל בבית בערב, שיהיה שם, כמו ש"צריך להיות"...
 

בגלל שאני לא מכיר לא אותך ולא אותה אני רק אציג בעיות ושאלות...
בגוב- יתרונות: יומיות / חמשושים + אפטר
                   אין סיכון גדול מידי ביום יום
                   זמינות פאלפונית גבוהה
       חסרונות- סביבה חילונית!!!
                   נשים!! אם אתה באמת רוצה לדעת מה ההשפעה של טבעת לגבר/פאות זקן, באישי...
                   קשה לדעת לאיפה תגיע, יכול להיות שתמות משעמום...

קרבי- יתרונות- חברה גברית!
                   מימוש עצמי
                   אידיאל

       חסרונות- סוגרים הרבה (אולי תקבל ת"ש 2 אבל לרוב לא!!)

                   זמינות גבולית (לרוב מרשים לנשואים להיות עם פלא' על שקט)

בכל מקרה ה4 חודשיים הראשונים לא תהיה בבית הרבה!!
אא"כ יש לך ח"ו בעיה רצינית...
 
תכלס,
הדבר מאוד אישי, אתה יכול להיות "חזק" והיא "חלשה" ואז יש לך בעיה,
אתם יכולים להחליט ששורדים טירונות אימון מתקדם קרבי ואם זה סבבה מתארסים במסלול
ואז הכי גרוע יעשו אותך חמליס"ט או קשר מ"פ/ס כדי שיהיו יציאות יותר נוחות...
חשוב מאוווווד להבין את הכוחות נפש של הבחורה מול הרצונות שלך לשרות!!!
אין הבדל בין 3 שנים לשנה ו4, ההבדל הוא בחומר האנושי שקיים בין בני הזוג...
 
סיפורים?
סבבבה
זוג שיצא שנתיים והתארסו בין להב לגפן...
זוג שיצאו 3 שנים ונפרדו לפני השחרור...
זוג שהתחתנו חודש לפני הגיוס והיום הוא מ"פ...
דוגמאות לא חסר...
 

השאלה היא ממה אתם יצוקים?!
תברר מה הכוחות נפש שלה ומה הרצונות שלך...
ואז תחזור ונראה מה עושים...
מוזמן באישי...
 
עד מתי...

הוא יכול לשרת ברבנות או להיות משגיח כשרות חוץ מזה שגם ג'ובניקים לפעמים מתגייסים בקבוצות במסגרת ההסדר

אבל תסכים איתי שיש סבירות יותר גבוהה לשרת בסביבה חילונית,
בגלל טעות שלישותית או בגלל שלא היה מקוב ברבנות/ פדיחה של האיגוד...

אחרי הכל גם מכ"ש ומש" דת משרתים בסביבה חילונית למהדרין!!!
 
יש בינה בירוק וכד', אבל ברוב התפקידים אתה בסביבה חילונית...

וכתבתי שזה בהכללה

אם כבר הקשר הוא חזק- אז להתחתן, רק קחו בחשבון את כל הנלווה לזה...פחות חיי אישות..פחות מתראים... וכל הזמן בתנודה..סוף סוף הבן יוצא הבייתה, אז לסוע לאחד ההורים..חסר פרטיות...

אם אין קשר, לא להתחיל לצאת...מנסיון...

איזו ישיבת הסדר אתה? אני גם הסדרניק לאחר צבא...

להיות נשוי קרבי בצבא זה קשה מאד,ועלול לגרום ליצירת זוגיות לא בריאה,לבעיות בשלום בית ועוד

מצד שני כמובן שיש אנשים (ובעיקר הנשים שלהם) שבנויים לזה מבחינה נפשית, ואלו המ"פ והמג"דים של הצבא שלנו..ויש הרבה סיפורים לכל צד, גם אני יכול לספק כמה מהיכרות אישית.

תכל'ס-לדעתי לכתחילה מי שרוצה לעשות את כל שירותו כחפ"ש (לצורך העניין מ"כ=חפ"ש)-עדיף מאד שיסיים את השירות שלו ורק אח"כ יתחתן, וימנע מעצמו את הניסיון הזה, שהוא מאד לא פשוט.פשוט לא להיכנס לקשר בשום אופן,וככה לא להגיע למצב שאתה לפני שירות שתכלס הוא לא כ"כ ארוך (אם זה שנה וארבע) שכבר 2 הצדדים רוצים להתחתן.

לעומת זאת מי שרואה את השירות הצבאי שלו כמשהו שעשוי להימשך  יותר זמן-אז ממילא את כל המהלך של החיים שלו הוא יתכנן בהתאם לצבא-ואז כמובן שחתונה תיכלל במסגרת השירות שלו.

על אותו בסיס גם בדיעבד-אתה רואה שאתה כבר בקשר רציני,נגיד מהסניף מפעם או משהו כזה-אם אתה מתכנן שירות משמעותי וארוך בצבא-לך על זה, ותישאר קרבי ברבאק,אם לא,תחתור לג'וב, זה לא שווה את ההקרבה,עדיף שתשקיע בבניית בית חזק בישראל..האופציה הכי פחות טובה לדעתי היא להתגייס כלוחם בלי כוונות לעשות שירות משמעותי יותר מהרגיל.

חייל בג'וב שיחזור יומיות הביתה, הרבה פחות בעייתי,פשוט דומה לכל עבודה אחרת,גם 3 שנים.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t380930#4590103

גיסי בתגייס לשירות קרבי,אחרי שנולדו להם 2 ילדים..אמנם זה היה רק לשנה,אבל אחותי אמרה שזה היה בסדר..

אם אתה רוצה ללכת לשירות קרבי משמעותי, אז ברור שעדיף שתעשה זאת לפני החתונה, אבל אם לא לחוץ לך לעשות שירות קרבי, ותמצא עצמך עושה שירות קל"ב, (שגם יכול להיות מאוד משמעותי) אז אין סיבה למה לא לשלב צבא עם נישואים.

נ.ב למרות שיש נסיונות שצלחו בטוב, להתחתן ואח"כ לצאת מהבית זה (בלשון המעטה) לא מאפשר צמיחה בחיי הנישואין. לא כדאי בחיים בטח שלא בדבר כ"כ משמעותי לקחת סיכונים מיותרים... 

בסדר העדיפויות.

להתחתן זה יותר חשוב.

יש הרבה בייני"שים טובים(וגם כאלה שלומדים בישיבות הסדר) שכשהם התחתחנו לפני הצבא- הם פשוט דחו את הגיוס, ודחו ודחו.. עד שבסוף בכלל לא התגייסו. ומאוד חבל..! 

לעניות דעתי בכזה מקרה צריך לעשות את השיקול מה עדיף, במיוחד שזה משתנה מזוג לזוג. למורות שהכי טוב לסיים עם הצבא ואז להתגייס, לא?  

ב"ה שלא התגייסו! כן, אנחנו צריכים תלמידי חכמים, שמשוקעים רובם ככולם

בלימוד תורה. עם ישראל צריך אותם בחזית התורנית, הוא לא צריך שהם 

יתגייסו.

לדעתי, למעט אולי יחידי סגולה,כל בחור ישיבה\אברך צריך לעשות צבא.אפשר לעשות גם "הסדר מרכז" שהמינימום הוא 9 חודש,זה לא יותר מדיי קשה..

גם אני מסכים שאלה שבאמת יצליחו ללמוד כ"כ הרבה ולא להתגייס

ראויים לכינוי יחידי סגולה. אני רק חושב שהם רשאים בכוחות עצמם

לכונן ולברר את היותם יחידי סגולה. ויש גם ממש לא מעט כאלה.

העיקר שיעשו זאת מתוך התייעצות עם רבותיהם.

א"כ- למה תלמידי חכמים בונים סוכות, מניחים תפילין, מתפללים? ביטול תויירס!! גוועלד..! 

גיוס לצה"ל- מצווה גדולה כמו הרבה מצוות. 

חוץ מהדין שכיום זה נחשב למלחמת מצווה, שאפ' חתן מחופתו יוצא.. [ כ"ש שבייני"ש יצטרך "לבטל תורה"]

שחולקים על רבותיי בנידון.

בכל מקרה - מי שקובע את מי צריך לשם מצוות המלחמה - הוא הצבא.

הוא המכריע בנידון.

הצבא לא צריך את בחורי הישיבות, וזה פורסם לא פעם ולא פעמיים

(אפשר להתווכח על זה, אבל זה שולי ביחס לדיון).

אף אחד לא זילזל חלילה במצווה הגדולה והחשובה הזאת. דווקא בית

המדרש שממנו יצאתי הוא מאלה שמאדירים את חשיבותה.

ברור שלא תאמר לאדם עם פרופיל רפואי שהוא חייב להתנדב לצבא,

ואסור לו, למשל, לעשות שירות לאומי במקום.

להיפך,כל עוד יש גיוס חובה לשלוש שנים(דבר שאולי כבר שכחנו)אומר שהצבא צריך את כל עמ"י.

ואני כן חושב שישנם מתי מעט יחידי סגולה כאלו,אולי 3 בכל ישיבה.

"הלכה כשר הבטחון והוא 'הפרופסור לענייני צבא ומלחמה' "

ואם כיום יש את ההסכם של "תורתם אומנותם", משמע שהוא סבור כי אין צורך בכל בחוריו של עם ישראל.

אנחנו לא מנותקים מכלל-ישראל!

ולהזכירך - עשרות אחוזים מהמתגייסים בכלל לא משלימים את אותן

שלוש שנים. יש מי ששקל, בגלל זה, להפוך את הצבא למקצועי (כמו

שיש בהרבה מדינות בעולם).

אין שום דבר קדוש בשלוש הזה. הנקודה היא לתת מעצמך עבור עם

ישראל. יש הרבה הסדר-מרכז-ניקים שתורמים הרבה יותר מעצמם,

וגם מבחינה עניינית-מעשית לעם ישראל, בחלקם בצבא, מאשר חיילים

שמורחים את שלוש השנים שלהם בכל מיני דברים (בלי לזלזל בתרומה

שלהם, שהיא גם חשובה מאוד).

את מניין יחידי הסגולה אני משאיר למי שמבין -

לר"מים ולראשי הישיבות.

מה זה אין שום דבר קדוש?!

כל מי שעושה יום אחד פחות משלוש-צריך לדעת שהוא לא עושה כמו שצריך.

אלא מה,חשוב מאוד גם לימוד תורה,ווחסרים יותר לומדי תורה לעמ"י מאשר חיילים,לכן עושים בני הישיבות שירות מקוצר.

("מורחים"?! היית כבר בצבא? שאלתי אנשים שעשו שלוש שנים,והם אמרו שעושים פעילות לכל האורך.)

ואני חושב שחבל להתצבן,ולכן נפסיק את הדיון.

יש מצוות שכל אדם מחוייב בהם כלפי עצמו, ויש מצוות שהן כלל ישראליות כמו צבא ולימוד תורה.

השאלה היא, האם יש מישהו אחר שיעשה את המצווה הזאת במקומו כרגע, ומה היכולות האישיות של כל אחד באופן אינדיבידואלי.

וגם אם הממשלה שלנו הבינה שיש צורך גם בתלמידי חכמים, וקיימת אפשרות של דחייה, גם לנו זה צריך להכנס לראש.

"אני חומה ושדי כמגדלות" אני חומה זו תורה, ושדי כמגדלות אלו תלמידי חכמים.

שתי מצוות ענקיות שאין לנו רשות לבטל/לכופף/להנמיך אף אחת מהן.

("יישר כחך ששיברת" מנחות צ"ט ע"ב)

פעם ראשונה שאני רואה שכותבים יישר כח מלא...

ישר כח!

וזה כל כך נכון. ראו ערך אהרון קרוב!!! (אח שלי מכיר אותו. הם בערך היו חברותא במשך זמן מה, אחרי הפציעה ובמהלך השיקום...)

איזה גבורה זה, יום אחרי החתונה, לצאת. מן הסתם אם היה רוצה היה מצליח להתחמק ולהשאר עם אשתו, אבל הוא ידע שזה חשוב ואפילו שילם מחיר כבד...הוא ואשתו.

אלה הבנים שלך, ה', אלה הבנים.

(אני נשואה, בעלי בצבא)

דבר ראשון אין מה להשוות בין יומיות לקרבי.
יומיות- אין לדעתי שום מניעה ובעיה. מבינת הנתאים- זה מאוד דומה לעבודה, רק אולי דורשת יותר.

קרבי- אתם באמת מוכנים לחכות שנה וחצי עד שהוא יגמור את הצבא!? זה נשמע לי לא מציאותי. לכן, תתחתנו, תתגייסו, תתכוננו נפשית. יש הרבה כאלה שעושים את זה. זה אפשרי. זה מאתגר וקשה, אבל בונה, מחזק את הזוגיות, בונה כל אחד. לומדים להעצים רגשות, להתמודד.. 
זה אפשרי לשלב. 
מראש לא בטוח שהייתי אומרת שכדאי, כי יוצאים קרחים משני הכיוונים- לא משקיעים מספיק בצבא ולא משקיעים מספיק בבית, נמצאים בשני המקומות. אבל בדיעבד- אם כבר נכנסים לזה ,אז אפשר, וצריך לדעת שזה דורש הרבה כוחות

עדיף להמתין עוד שנה וארבע מאשר לעשות דבר שמתוצאותיו מצטערים כל החיים.

פעם ראשונה שנכנסתי לפורום שלכם..

אז קבר ראשון, העלת כמה נקודות מאד חשובות שאני רוצה להתייחס אליהן:

אני מדברת על זוג שמכיר עוד קודם לתקופת הצבא. תקופת הצבא היא תקופה מעט אינטנסיבית לאיש כיוון שהוא עובר בה לא מעט חוויות פיזיות קשות(אימונים מפרכים, חוסר שעות שינה וסגירת שבתות רבות בבסיס - בהנחה שהוא קרבי, וטירון!!)

קשה מאד לבנות קשר תוך כדי הצבא. זה אפשרי, אך תלוי במאמצי הזוג להשקיע בזה- אם זה אומר שיש שעת ת'ש ויש רק חצי שעה אז להבין שזו החצי שעה היחידה שיש ביממה הזו עד למחרת.

אנחנו יצאנו, היינו מאורסיפם התחתנו והיינו בהריון בתקופה של שלוש שנים. במשך שנה ושבעה חודשים ישנתי באלכסון וחל מהזמן עם בטן עגלגלה - בלידה הוא כבר היה משוחרר.

הצבא מאד עוזר מבחינה כלכלית אם האישה לומדת הרבה שעות - שזה  מה שקורה במכללות ...

גרנו על יד ההורים - זה היה חסר טעם שנגור באיזה יישוב רחוק מהם על איזה גבעה מבודדת שאני אהיה בה רוב הזמן - ולבד!!

בנוסף, השתדלתי למלא לי את הזמן בעבודות מהלימודים , התנדבויות, קבענו ערבים אצלנו עם חברות שלי כשבעלי לא היה בבית כמו הפרשת חלה וסתם קפה ועוגה (בכל \את זוג צעיר אי אפשר לארח כל ערב- אין כסף לזה..)

ואני יכולה לומר לך, שאחרי שהוא שהשתחרר כמו שאמרתי אחרי שנה ושבעה, החיים היו אחרים לגמרי! 

ולמדנו להנות מהמצב זה, כי הכרנו עוד קודם וזה היה ברור לשני הצדדדים שזה הולך לכיון חתונהולכן הסכמנו להשקיע את הזמן המועט שלנו אחד בשני.

ובגלל שבעלי היה קרבי, לדוגמה היו גם שבועות שלא התראנו!! היו זמנים קשים מאד כמו חגים שהיה צריך לסוגר, ולא יכלותי להגיע לבסיס שלו כי הם היו בפעילות מבצעית וכו'.. לא פשוט בכלל..

לגבי אדם שלא קרבי, ומגיע כל יום הבייתה- כל מה שאמרתי למעלה לא רלוונטי - כייון שזוהי כמו עבודה, הולך בבוקר מגיע בערב ונפגשים לארוחת ערב והולכים לישון יחד!

הבדל שמיים וארץ. לעוד שאלות אני כאן...

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

"לא התאפרתי כי אני מרגישה בנוח איתך".

כי אני דווקא לאחרונה חשבתי על משפט שמישהו אמר פה פעם, שהלוואי שנרצה תמיד להראות במיטבנו מול הבני זוג.

ויש סיפור על צדיק אחד שלפני שנכנס לבית לאשתו היה מסתכל במראה ומסתדר.

בלי איפור...

האיפור זה תוספת נחמדה להתייפות עוד יותר

גם תכשיטים זה תוספת..

אפשר להראות במיטבנו גם בלי תכשיטים

אני חושבת שהבסיס זה להיות נקיה ורעננה עם בגדים נקיים

וחיוך

יותר מזה זה תוספת

זה אני חושבת מול אנשים זרים אבל בבית כן להשקיע יותר. למה להישאר עם הבסיס?

לא סתם עזרא תיקן שימכרו בכול עיירה תמרוקים ותכשיטים. 

אישה אוהבת להתקשט ולהשקיע בנראות וכל הכוחות האלה נועדו בעיקר לבית וחבל שמשקיעים יותר ביציאה מהבית.

אולי אנחנו לא מדברות על אותו דבר...

ביום יום קשה להשקיע

ולכן חשוב לזכור שהבסיס הוא מהמם

ולא צריך להתאמץ כדי להיות רעננה ויפה לבעלך

מידי פעם אפשר גם להתקשט ולהוסיף

אבל כן לזכור שגם כשאין כוח להשקיע

עדיין יש דרך קלה לקבל את בעלך מהממת

וזה פשוט להתקלח ולהתלבש יפה ולחייך

להיות נקייה זה משהו בסיסי שמצופה מכל אחד גם אם הוא לא אישה\בעלי.

אבל אני כן מבינה שלא תמיד יש כוחות להשקיע וזה בסדר גמור!(:

 ויש נקייה ורעננה ומחייכת 😉

מפסיכולוג קנדי...

הוא ניתח את הרעיון של האיפור במבט תת-מודעי כזה, ואמר שהסיבה בגללה נשים התחילו להתאפר (לפני נצח בימי קדם קדמונים) זה למעשה כדי להראות בריאות. מכיוון שאישה בזמן הווסת היא עייפה יותר, חלשה יותר, וחיוורת יותר לפעמים אז האיפור נועד להחזיר את המראה הבריא ובכך לשדר לגבר (ולעולם) שהכל בסדר ותקין ב"ה.

מכאן זה כמובן התפתח למשהו קצת יותר תרבותי, כמו כל תופעה אנושית אחרת..

זה הסבר ששם דגש על היחסים הגופניים בעיקרו, אבל זה נשמע לי מעניין והגיוני. זהו, סוף שיתוף.

דווקא זה יכול להיות נחמד מהצד האומנותי שבזה (יש לי תפישה קצת אחרת ביחש ליופי אני חושב)

חושבני שיש משהו גם בזה וגם בזה

אני לא מתחברת לאיפור כבד...

וכל אחד ומה שהוא מתחבר

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.