פשוט באופן טבעי חשבתי שהשאלה פונה יותר לבנים...

אבל כל בת שרוצה גם לענות, יכולה, רק כמובן להזכיר שהיא בת...

בעזהי"ת.

בטח הבנים פה יסבירו איך זה להיות חייל נשוי,

אבל אני אדבר יותר מנקודת המבט של האישה, איך היא רואה קשר שכזה..

אז ככה,

אני מכירה מישהי שנשואה לחייל קרבי, שכל השבוע הוא בצבא.

אז במקום לגור בבית לבד כל השבוע, היא גרה במעונות... אני לא יודעת איך היא מרגישה עם זה, אבל זה נראה לי פתח להמווווון בעיות..

לעומת זאת, כשהבחור בג'וב, אז גם אם הוא עושה תפקיד נוראנורא חשוב ומהותי, אפשר לדבר איתו מדי יום [אפילו שעות! ], ואין פה את סכנת החיים שמרחפת, ובמקרה הכי קיצוני, אם הוא לא יוצא יומיות, הוא יוצא חמישי בערב.. שזה פגישה/שתיים בשבוע, סביר והגיוני לגמרי.

לסיכום,

אני חושבת שמאוד לא כדאי להתחיל קשרים בתחילת צבא [או בגיל שלך.]. להיות חייל קרבי נשוי זה מאוד מאוד לא פשוט, ועלול לגרום להמון צרות...

ואם כבר נמצאים בקשר, וכבר רואים שזה מתאים וכו', זאת שאלה גדולה, והכי כדאי במקרה כזה ללכת להתייעץ עם רב או דמות מוערכת אחרת. [יש לי חברה שהם היו חברים שנתיים!!! כי חיכו לו שהוא יישתחרר. וכשהיא נתנה לי את ההזמנה לחתונה שלהם, היא כמעט צעקה עליי "אל תגיעי למצב הזה!!!!!". אז שתהיה בעניין כמה זה לא טוב...].

ב"הצלחה רבה!!!

[יש דברים שאני לא רוצה להרחיב פה, מחשש לאאוטינג. אז אם יש שאלות קריטיות, שלח מסר.]

ככה שזה לא אמור להפריע לקשר

בקרבי זה שונה מאד וזה הרבה יותר מסובך צריך לקחת בחשבון שלא מתראים הרבה ואפילו בטלפון לא יוצא לדבר הרבה (לפחות בטירונות א"מ) קשר כזה דורש הרבה הקרבה  והבנה מצד שניכם.

בעקרון לחייל שחוזר כל יום הבייתה, אין בעיה לנהל קשר,

וזה בכלל לא דומה לחייל נשוי.

ולהיפך, הרבה פעמים זה דווקא ממש טוב, כי לרוב מדובר בבחורים,

שכבר "יצאו לעולם", וזה נותן לבחורה נקודת מבט טובה יותר,

מאשר בחור ישיבה שעדיין נמצא בתוך החממה שלו.

אבל גם לנו יש המון על הראש, ואולי אפילו יותר מאשר לחייל קרבי...

וגם זה מעייף ושוחק, ובחורות צריכות להבין גם את זה.

בעזהי"ת.

רק עם אידאלים, ומסגרת צבאית...

בעזהי"ת.

אני מכירה רבים וטובים שעושים הכל כדי שאתה תוכל לישון בשקט ולזמום איך להטריד את הקרביים בשטחים...

אתה לא יכול לעזוב, לאחר, או לעשות מה שבא לך...

אתה משועבד לגמרי, יכולים להזעיק אותך גם ביום כיפור.

ככה שזה לא תמיד פשוט כמו שזה נשמע.

בעזהי"ת.

ברור שזה לא פשוט, אבל ממש אין מה להשוות את זה לקרבי...

[עם היתרונות והחסרונות של שניהם..]

עבודה/לימודים/חוג תפירה.,

לא פשוט. מה גם שבד"כ זה הולך יחד עם להתחתן צעירים..שזה לא קל כפי שזה נראה לכשעצמו.

בעזהי"ת.

אישורי עבודה ולימודים.

אני מכירה חיילים שעושים פסיכו [עם קורס] תו"כ השירות, ואפילו כאלה שלומדים באוניברסיטה הפתוחה...

חוצמזה, שבתור חייל נשוי אתה מקבל אחלה משכורת מצה"ל. [קוראים לזה תשמ"ש נדמה לי], ולכן יש פחות צורך בלצאת לעבוד......=]]

ו..תתחדשי על החתימה

אם תשרת ב"נצח" אישתך תוכל גם לבקר אותך בשבתות...

ונראה לי שגושני"ק פתח אותו, אבל אין לי כוח לחפש אותו.

היה שם דיון מאד פורה ומעניין...

אז ארכיאולוגים,  לעבודה!!!

{וכמובן שאיני הסמכות לקבוע חלילה..}

לכתחילה אין סיבה להמתין עם הצבא עד החתונה.. לא רואה סיבה הגיונית. במקביל אם כבר קרה ונוצר קשר שהוא טוב, אני לא חושבת שצריך לוותר עליו, אבל כן להבין שהדברים לא פשוטים... כבר ציינתי שמגוחך בעיני לומר שצריך וחשוב להתגייס לצבא וצריך ליצור בו שינוי בעצם הכניסה אליו מחד, ומאידך לומר שכל המתגייס לצבא צריך לשאת ב"תוצאות"..- זה ככלל.

בירידה לפרטים- יש מי שלומד בישיבה ורוצה להתגדל בתורה וגם לתרום בצורה מלאה לצבא במסלול מלא. לכן הגיוני שימצא את עצמו מתחתן סמוך לגיוס הצבא.. ברוב המקרים. לטעמי מי שיטען שצריך לקחת אחריות ולהבין שצבא לא מסתדר עם חתונה, ואין הוא יכול גם ללמוד בישיבה במסלול מלא  וגם להתגייס במסלול מלא, בעצם במודע או שלא במודע מאדיר את הדרך או החילונית או החרדית

הוא בעצם טוען או שתלמד בישיבה

או שתעשה צבא

אבל גם וגם?!

בהצלחה!

והתלבטתי מעשית(הכרתי מישהי בדרכים לא קונצניונאליות 4 חודשים לפני השחרור) בתכלס היה לי כימעט ברור שלא העשה את זה.

הסיבות זה לשני הצדדים: גם בבית קשה מאוד שאתה חוזר רק סופ"שים(וגם זה אם אי לך ילדים אפאחד לא חייב לך כלום!! היה לי חבר שנדפק כמה פעמים שבתות)) ונראה אותך שאישתך כבר שבוע מחכה לך ואז ביום חמישי מגיע המפקד ואומר לך "שברת שמירה קבל שבת"- כן זה קרה לחבר שלי נשוי!!

ומצד שני גם הצבא שלך ממש דפוק אתה הרבה יותר חושב איך כל הזמן לצאת מהצבא, מנסה להתחמק כמה שיותר מדברים, ואין מה לעשות זה אנושי לגמרי אבל זה באסה של צבא.

אבל תמיד אפשר להגיד שלי נשארו רק 4 חודשים ומי שבאמת לחוץ כבר לפני הוא שהוא כבר מכיר זה אחרת..

נ.ב. הקטע עם התשמ"ש ממש לא פ שוט צריך לעמוד בקרטריונים מטופשים..

בכלל נראה לי שצריך איכשהו לשנות אתכל המסלול שבנים דתיים עוברים כדי שהצבא יהיה מוקדם יותר (השאלה איך זה לא יהיה על חשבון התורה...)

בכל אופן, אני למשל לא רואה את עצמי נשואה למישהו והוא בקרבי, בשבילי זה יהיה סיוט נוראי.

אבל כמובן שיש נשות קבע...

מצד שני- ג'וב- זה נראה לי ממש פגיעה בבחור- הרי צבא בשביל ביינישים זה הרבה מעבר... וזה נראה לי באסה רצינית לוותר על זה.

בכל אופן, זה נראה לי קצת יותר תלוי בבחורה- היא זו שתישאר בבית לבד- ולפעמים עם התינוק- שבועיים וכד'...

כמענה להצעה לעשות צבא יותר מוקדם...

[=

באמת, אם רוצים להתחתן בגיל 18 חייבים לעשות ויתורים כואבים.

בואו נתארגן.

המעון יקוצץ בחצי שנה, הגן בשנה. ביסודי לדעתי אפשר לדלג על כיתות ד-ה, מיותרות גם ככה.

את התיכון להתחיל מי"א. צבא בגיל 15 (זה נראה לכם צעיר? ברוסיה התחילו בגיל 5, מפונקים!)

ו-נשימה עמוקה אחרי כל הלחץ- חתונה בגיל 18!

עכשיו נתחיל לחיות!

(אה, לא. עכשיו צריך להתחיל במרדף בשביל ילדינו. אז לא נורא. תואר נעשה כשיבואו הנכדים)

זה יהיה ארוך.
 
דבר ראשון צריך להבין איך השרות משפיע (בכללי) על האדם הבודד,
לפני שמכניסים אישה ופרנסה, ילדים ומימוש עצמי לתמונה...

אופי השרות- השאלה הראשונה שאת צריכה לשאול היא "מה אני רוצה לעשות בשרות?"

                 יש הרבה מסלולים: הסדר, קרבי, גוב , בן גרעין, שלוש שנים, נח"ל חרדי ועוד....

                 לכל מסלול אופי ומשמעות ולכל אחד סיבה שונה לבחור במסלול כזה או אחר.

חלק מהשאלה של באיזה מסלול לשרת קשורה בפרופיל ותכונות אשיות,

לצורך הענין פרופיל לא רלוונטי כי הוא כבר נקבע לך (אני מבין שאתה 97)

תכונות אופי: כאן נכנסים כל השיקולים של מי אתה ומה אתה אוהב,
                הגיוני מאוד שאתה לא רוצה להיות קרבי בכלל! וזה בסדר...
                וכאן אני לוקח הימור גדול מאווד, לפעמים חתונה היא רק תרוץ..
 

ולשאלה שלך-

קשה מאוד לענות על מה ששאלתה מכמה סיבות,
אבל העיקרית שבהם היא הגישה של האישה,
יש נשים "קרביות", מפרגנות לבעל, מחזקות מהאזרחות ופשוט מרגישות את עוצמת השליחות ביום יום!!
ויש נשים... רגילות, נורמליות, רוצות בעל בבית בערב, שיהיה שם, כמו ש"צריך להיות"...
 

בגלל שאני לא מכיר לא אותך ולא אותה אני רק אציג בעיות ושאלות...
בגוב- יתרונות: יומיות / חמשושים + אפטר
                   אין סיכון גדול מידי ביום יום
                   זמינות פאלפונית גבוהה
       חסרונות- סביבה חילונית!!!
                   נשים!! אם אתה באמת רוצה לדעת מה ההשפעה של טבעת לגבר/פאות זקן, באישי...
                   קשה לדעת לאיפה תגיע, יכול להיות שתמות משעמום...

קרבי- יתרונות- חברה גברית!
                   מימוש עצמי
                   אידיאל

       חסרונות- סוגרים הרבה (אולי תקבל ת"ש 2 אבל לרוב לא!!)

                   זמינות גבולית (לרוב מרשים לנשואים להיות עם פלא' על שקט)

בכל מקרה ה4 חודשיים הראשונים לא תהיה בבית הרבה!!
אא"כ יש לך ח"ו בעיה רצינית...
 
תכלס,
הדבר מאוד אישי, אתה יכול להיות "חזק" והיא "חלשה" ואז יש לך בעיה,
אתם יכולים להחליט ששורדים טירונות אימון מתקדם קרבי ואם זה סבבה מתארסים במסלול
ואז הכי גרוע יעשו אותך חמליס"ט או קשר מ"פ/ס כדי שיהיו יציאות יותר נוחות...
חשוב מאוווווד להבין את הכוחות נפש של הבחורה מול הרצונות שלך לשרות!!!
אין הבדל בין 3 שנים לשנה ו4, ההבדל הוא בחומר האנושי שקיים בין בני הזוג...
 
סיפורים?
סבבבה
זוג שיצא שנתיים והתארסו בין להב לגפן...
זוג שיצאו 3 שנים ונפרדו לפני השחרור...
זוג שהתחתנו חודש לפני הגיוס והיום הוא מ"פ...
דוגמאות לא חסר...
 

השאלה היא ממה אתם יצוקים?!
תברר מה הכוחות נפש שלה ומה הרצונות שלך...
ואז תחזור ונראה מה עושים...
מוזמן באישי...
 
עד מתי...

הוא יכול לשרת ברבנות או להיות משגיח כשרות חוץ מזה שגם ג'ובניקים לפעמים מתגייסים בקבוצות במסגרת ההסדר

אבל תסכים איתי שיש סבירות יותר גבוהה לשרת בסביבה חילונית,
בגלל טעות שלישותית או בגלל שלא היה מקוב ברבנות/ פדיחה של האיגוד...

אחרי הכל גם מכ"ש ומש" דת משרתים בסביבה חילונית למהדרין!!!
 
יש בינה בירוק וכד', אבל ברוב התפקידים אתה בסביבה חילונית...

וכתבתי שזה בהכללה

אם כבר הקשר הוא חזק- אז להתחתן, רק קחו בחשבון את כל הנלווה לזה...פחות חיי אישות..פחות מתראים... וכל הזמן בתנודה..סוף סוף הבן יוצא הבייתה, אז לסוע לאחד ההורים..חסר פרטיות...

אם אין קשר, לא להתחיל לצאת...מנסיון...

איזו ישיבת הסדר אתה? אני גם הסדרניק לאחר צבא...

להיות נשוי קרבי בצבא זה קשה מאד,ועלול לגרום ליצירת זוגיות לא בריאה,לבעיות בשלום בית ועוד

מצד שני כמובן שיש אנשים (ובעיקר הנשים שלהם) שבנויים לזה מבחינה נפשית, ואלו המ"פ והמג"דים של הצבא שלנו..ויש הרבה סיפורים לכל צד, גם אני יכול לספק כמה מהיכרות אישית.

תכל'ס-לדעתי לכתחילה מי שרוצה לעשות את כל שירותו כחפ"ש (לצורך העניין מ"כ=חפ"ש)-עדיף מאד שיסיים את השירות שלו ורק אח"כ יתחתן, וימנע מעצמו את הניסיון הזה, שהוא מאד לא פשוט.פשוט לא להיכנס לקשר בשום אופן,וככה לא להגיע למצב שאתה לפני שירות שתכלס הוא לא כ"כ ארוך (אם זה שנה וארבע) שכבר 2 הצדדים רוצים להתחתן.

לעומת זאת מי שרואה את השירות הצבאי שלו כמשהו שעשוי להימשך  יותר זמן-אז ממילא את כל המהלך של החיים שלו הוא יתכנן בהתאם לצבא-ואז כמובן שחתונה תיכלל במסגרת השירות שלו.

על אותו בסיס גם בדיעבד-אתה רואה שאתה כבר בקשר רציני,נגיד מהסניף מפעם או משהו כזה-אם אתה מתכנן שירות משמעותי וארוך בצבא-לך על זה, ותישאר קרבי ברבאק,אם לא,תחתור לג'וב, זה לא שווה את ההקרבה,עדיף שתשקיע בבניית בית חזק בישראל..האופציה הכי פחות טובה לדעתי היא להתגייס כלוחם בלי כוונות לעשות שירות משמעותי יותר מהרגיל.

חייל בג'וב שיחזור יומיות הביתה, הרבה פחות בעייתי,פשוט דומה לכל עבודה אחרת,גם 3 שנים.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t380930#4590103

גיסי בתגייס לשירות קרבי,אחרי שנולדו להם 2 ילדים..אמנם זה היה רק לשנה,אבל אחותי אמרה שזה היה בסדר..

אם אתה רוצה ללכת לשירות קרבי משמעותי, אז ברור שעדיף שתעשה זאת לפני החתונה, אבל אם לא לחוץ לך לעשות שירות קרבי, ותמצא עצמך עושה שירות קל"ב, (שגם יכול להיות מאוד משמעותי) אז אין סיבה למה לא לשלב צבא עם נישואים.

נ.ב למרות שיש נסיונות שצלחו בטוב, להתחתן ואח"כ לצאת מהבית זה (בלשון המעטה) לא מאפשר צמיחה בחיי הנישואין. לא כדאי בחיים בטח שלא בדבר כ"כ משמעותי לקחת סיכונים מיותרים... 

בסדר העדיפויות.

להתחתן זה יותר חשוב.

יש הרבה בייני"שים טובים(וגם כאלה שלומדים בישיבות הסדר) שכשהם התחתחנו לפני הצבא- הם פשוט דחו את הגיוס, ודחו ודחו.. עד שבסוף בכלל לא התגייסו. ומאוד חבל..! 

לעניות דעתי בכזה מקרה צריך לעשות את השיקול מה עדיף, במיוחד שזה משתנה מזוג לזוג. למורות שהכי טוב לסיים עם הצבא ואז להתגייס, לא?  

ב"ה שלא התגייסו! כן, אנחנו צריכים תלמידי חכמים, שמשוקעים רובם ככולם

בלימוד תורה. עם ישראל צריך אותם בחזית התורנית, הוא לא צריך שהם 

יתגייסו.

לדעתי, למעט אולי יחידי סגולה,כל בחור ישיבה\אברך צריך לעשות צבא.אפשר לעשות גם "הסדר מרכז" שהמינימום הוא 9 חודש,זה לא יותר מדיי קשה..

גם אני מסכים שאלה שבאמת יצליחו ללמוד כ"כ הרבה ולא להתגייס

ראויים לכינוי יחידי סגולה. אני רק חושב שהם רשאים בכוחות עצמם

לכונן ולברר את היותם יחידי סגולה. ויש גם ממש לא מעט כאלה.

העיקר שיעשו זאת מתוך התייעצות עם רבותיהם.

א"כ- למה תלמידי חכמים בונים סוכות, מניחים תפילין, מתפללים? ביטול תויירס!! גוועלד..! 

גיוס לצה"ל- מצווה גדולה כמו הרבה מצוות. 

חוץ מהדין שכיום זה נחשב למלחמת מצווה, שאפ' חתן מחופתו יוצא.. [ כ"ש שבייני"ש יצטרך "לבטל תורה"]

שחולקים על רבותיי בנידון.

בכל מקרה - מי שקובע את מי צריך לשם מצוות המלחמה - הוא הצבא.

הוא המכריע בנידון.

הצבא לא צריך את בחורי הישיבות, וזה פורסם לא פעם ולא פעמיים

(אפשר להתווכח על זה, אבל זה שולי ביחס לדיון).

אף אחד לא זילזל חלילה במצווה הגדולה והחשובה הזאת. דווקא בית

המדרש שממנו יצאתי הוא מאלה שמאדירים את חשיבותה.

ברור שלא תאמר לאדם עם פרופיל רפואי שהוא חייב להתנדב לצבא,

ואסור לו, למשל, לעשות שירות לאומי במקום.

להיפך,כל עוד יש גיוס חובה לשלוש שנים(דבר שאולי כבר שכחנו)אומר שהצבא צריך את כל עמ"י.

ואני כן חושב שישנם מתי מעט יחידי סגולה כאלו,אולי 3 בכל ישיבה.

"הלכה כשר הבטחון והוא 'הפרופסור לענייני צבא ומלחמה' "

ואם כיום יש את ההסכם של "תורתם אומנותם", משמע שהוא סבור כי אין צורך בכל בחוריו של עם ישראל.

אנחנו לא מנותקים מכלל-ישראל!

ולהזכירך - עשרות אחוזים מהמתגייסים בכלל לא משלימים את אותן

שלוש שנים. יש מי ששקל, בגלל זה, להפוך את הצבא למקצועי (כמו

שיש בהרבה מדינות בעולם).

אין שום דבר קדוש בשלוש הזה. הנקודה היא לתת מעצמך עבור עם

ישראל. יש הרבה הסדר-מרכז-ניקים שתורמים הרבה יותר מעצמם,

וגם מבחינה עניינית-מעשית לעם ישראל, בחלקם בצבא, מאשר חיילים

שמורחים את שלוש השנים שלהם בכל מיני דברים (בלי לזלזל בתרומה

שלהם, שהיא גם חשובה מאוד).

את מניין יחידי הסגולה אני משאיר למי שמבין -

לר"מים ולראשי הישיבות.

מה זה אין שום דבר קדוש?!

כל מי שעושה יום אחד פחות משלוש-צריך לדעת שהוא לא עושה כמו שצריך.

אלא מה,חשוב מאוד גם לימוד תורה,ווחסרים יותר לומדי תורה לעמ"י מאשר חיילים,לכן עושים בני הישיבות שירות מקוצר.

("מורחים"?! היית כבר בצבא? שאלתי אנשים שעשו שלוש שנים,והם אמרו שעושים פעילות לכל האורך.)

ואני חושב שחבל להתצבן,ולכן נפסיק את הדיון.

יש מצוות שכל אדם מחוייב בהם כלפי עצמו, ויש מצוות שהן כלל ישראליות כמו צבא ולימוד תורה.

השאלה היא, האם יש מישהו אחר שיעשה את המצווה הזאת במקומו כרגע, ומה היכולות האישיות של כל אחד באופן אינדיבידואלי.

וגם אם הממשלה שלנו הבינה שיש צורך גם בתלמידי חכמים, וקיימת אפשרות של דחייה, גם לנו זה צריך להכנס לראש.

"אני חומה ושדי כמגדלות" אני חומה זו תורה, ושדי כמגדלות אלו תלמידי חכמים.

שתי מצוות ענקיות שאין לנו רשות לבטל/לכופף/להנמיך אף אחת מהן.

("יישר כחך ששיברת" מנחות צ"ט ע"ב)

פעם ראשונה שאני רואה שכותבים יישר כח מלא...

ישר כח!

וזה כל כך נכון. ראו ערך אהרון קרוב!!! (אח שלי מכיר אותו. הם בערך היו חברותא במשך זמן מה, אחרי הפציעה ובמהלך השיקום...)

איזה גבורה זה, יום אחרי החתונה, לצאת. מן הסתם אם היה רוצה היה מצליח להתחמק ולהשאר עם אשתו, אבל הוא ידע שזה חשוב ואפילו שילם מחיר כבד...הוא ואשתו.

אלה הבנים שלך, ה', אלה הבנים.

(אני נשואה, בעלי בצבא)

דבר ראשון אין מה להשוות בין יומיות לקרבי.
יומיות- אין לדעתי שום מניעה ובעיה. מבינת הנתאים- זה מאוד דומה לעבודה, רק אולי דורשת יותר.

קרבי- אתם באמת מוכנים לחכות שנה וחצי עד שהוא יגמור את הצבא!? זה נשמע לי לא מציאותי. לכן, תתחתנו, תתגייסו, תתכוננו נפשית. יש הרבה כאלה שעושים את זה. זה אפשרי. זה מאתגר וקשה, אבל בונה, מחזק את הזוגיות, בונה כל אחד. לומדים להעצים רגשות, להתמודד.. 
זה אפשרי לשלב. 
מראש לא בטוח שהייתי אומרת שכדאי, כי יוצאים קרחים משני הכיוונים- לא משקיעים מספיק בצבא ולא משקיעים מספיק בבית, נמצאים בשני המקומות. אבל בדיעבד- אם כבר נכנסים לזה ,אז אפשר, וצריך לדעת שזה דורש הרבה כוחות

עדיף להמתין עוד שנה וארבע מאשר לעשות דבר שמתוצאותיו מצטערים כל החיים.

פעם ראשונה שנכנסתי לפורום שלכם..

אז קבר ראשון, העלת כמה נקודות מאד חשובות שאני רוצה להתייחס אליהן:

אני מדברת על זוג שמכיר עוד קודם לתקופת הצבא. תקופת הצבא היא תקופה מעט אינטנסיבית לאיש כיוון שהוא עובר בה לא מעט חוויות פיזיות קשות(אימונים מפרכים, חוסר שעות שינה וסגירת שבתות רבות בבסיס - בהנחה שהוא קרבי, וטירון!!)

קשה מאד לבנות קשר תוך כדי הצבא. זה אפשרי, אך תלוי במאמצי הזוג להשקיע בזה- אם זה אומר שיש שעת ת'ש ויש רק חצי שעה אז להבין שזו החצי שעה היחידה שיש ביממה הזו עד למחרת.

אנחנו יצאנו, היינו מאורסיפם התחתנו והיינו בהריון בתקופה של שלוש שנים. במשך שנה ושבעה חודשים ישנתי באלכסון וחל מהזמן עם בטן עגלגלה - בלידה הוא כבר היה משוחרר.

הצבא מאד עוזר מבחינה כלכלית אם האישה לומדת הרבה שעות - שזה  מה שקורה במכללות ...

גרנו על יד ההורים - זה היה חסר טעם שנגור באיזה יישוב רחוק מהם על איזה גבעה מבודדת שאני אהיה בה רוב הזמן - ולבד!!

בנוסף, השתדלתי למלא לי את הזמן בעבודות מהלימודים , התנדבויות, קבענו ערבים אצלנו עם חברות שלי כשבעלי לא היה בבית כמו הפרשת חלה וסתם קפה ועוגה (בכל \את זוג צעיר אי אפשר לארח כל ערב- אין כסף לזה..)

ואני יכולה לומר לך, שאחרי שהוא שהשתחרר כמו שאמרתי אחרי שנה ושבעה, החיים היו אחרים לגמרי! 

ולמדנו להנות מהמצב זה, כי הכרנו עוד קודם וזה היה ברור לשני הצדדדים שזה הולך לכיון חתונהולכן הסכמנו להשקיע את הזמן המועט שלנו אחד בשני.

ובגלל שבעלי היה קרבי, לדוגמה היו גם שבועות שלא התראנו!! היו זמנים קשים מאד כמו חגים שהיה צריך לסוגר, ולא יכלותי להגיע לבסיס שלו כי הם היו בפעילות מבצעית וכו'.. לא פשוט בכלל..

לגבי אדם שלא קרבי, ומגיע כל יום הבייתה- כל מה שאמרתי למעלה לא רלוונטי - כייון שזוהי כמו עבודה, הולך בבוקר מגיע בערב ונפגשים לארוחת ערב והולכים לישון יחד!

הבדל שמיים וארץ. לעוד שאלות אני כאן...

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.