שאלה לבנים - עד כמה צבא באמת משפיע על קשר לחתונה?מחפש את האור..

אני אסביר. אומנם אני עדיין יחסית רחוק מזה (רק תחילת שיעור א'...קטנצ'יק ממשקורץ) אבל בכל זאת:

 

עד כמה השירות הצבאי יהווה פונקציה מכרעת לחתונה/לא חתונה בזמן השירות, ובמיוחד כאשר אתה בקשר עוד לפניו, ונניח ושני הצדדים כבר מעוניינים בחתונה, ואפילו מרגישים מוכנים, אך, כאמור, הבן עומד לפני שירות צבאי, ואפילו שהוא מקוצר של "הסדר", עדיין מדובר בשנה וארבע, שאם בגללם תידחה החתונה, יכולות להיות בזה הרבה בעיות הלכתיות, ובכלל... 

 

האם לדעתכם בזמן השירות הצבאי ממש ממש עדיף לא להתחתן, או שלדעתכם אפשר לשלב גם בין השירות לבין החתונה, אם זה נצרך.

 

והאם - גם אם אתם סוברים שלא כדאי לשלב בין חתונה לשירות הצבאי - אם החייל הוא בתפקיד ג'וב, וחוזר כל יום הבייתה, האם אז תשובתכם תהיה אחרת? 

 

ואם מדובר בתקופה של 3 שנים, ואפילו בגו'ב, מה תהיה תשובתכם אז?

 

ולהדגיש - בראש ובראשונה שאלותיי מופנות לעניין שיש כבר קשר קיים, עם רצון, מוכנות ובגרות מספיקה...

אבל אשמח לקבל התייחסות גם להאם בכלל לנסות להיכנס לקשר כזה לצורך נישואים תוך כדי הצבא...

 

 

אשמח לשמוע את דעותיכם, מסקנותיכם והגיגיכם בנושא. יש סיכוי שזה אפילו יעזור לי אי פעם, בעתיד...

 

ערב טוב!

אם אני בת, אז לא לענות? רחלקה
ברור שאת יכולה...מחפש את האור..

פשוט באופן טבעי חשבתי שהשאלה פונה יותר לבנים...

 

אבל כל בת שרוצה גם לענות, יכולה, רק כמובן להזכיר שהיא בת...

אז אני מזכירה- |בת|רחלקה

בעזהי"ת.

 

בטח הבנים פה יסבירו איך זה להיות חייל נשוי,

אבל אני אדבר יותר מנקודת המבט של האישה, איך היא רואה קשר שכזה..

 

אז ככה,

אני מכירה מישהי שנשואה לחייל קרבי, שכל השבוע הוא בצבא.

אז במקום לגור בבית לבד כל השבוע, היא גרה במעונות... אני לא יודעת איך היא מרגישה עם זה, אבל זה נראה לי פתח להמווווון בעיות..

לעומת זאת, כשהבחור בג'וב, אז גם אם הוא עושה תפקיד נוראנורא חשוב ומהותי, אפשר לדבר איתו מדי יום [אפילו שעות! ], ואין פה את סכנת החיים שמרחפת, ובמקרה הכי קיצוני, אם הוא לא יוצא יומיות, הוא יוצא חמישי בערב.. שזה פגישה/שתיים בשבוע, סביר והגיוני לגמרי.

 

לסיכום,

אני חושבת שמאוד לא כדאי להתחיל קשרים בתחילת צבא [או בגיל שלך.]. להיות חייל קרבי נשוי זה מאוד מאוד לא פשוט, ועלול לגרום להמון צרות...

ואם כבר נמצאים בקשר, וכבר רואים שזה מתאים וכו', זאת שאלה גדולה, והכי כדאי במקרה כזה ללכת להתייעץ עם רב או דמות מוערכת אחרת. [יש לי חברה שהם היו חברים שנתיים!!! כי חיכו לו שהוא יישתחרר. וכשהיא נתנה לי את ההזמנה לחתונה שלהם, היא כמעט צעקה עליי "אל תגיעי למצב הזה!!!!!". אז שתהיה בעניין כמה זה לא טוב...].

 

ב"הצלחה רבה!!!

 

 

 

 

[יש דברים שאני לא רוצה להרחיב פה, מחשש לאאוטינג. אז אם יש שאלות קריטיות, שלח מסר.]

אני חושב שבתפקידי ג'וב אין כמעט מגבלות-משה ר-

ככה שזה לא אמור להפריע לקשר

בקרבי זה שונה מאד וזה הרבה יותר מסובך צריך לקחת בחשבון שלא מתראים הרבה ואפילו בטלפון לא יוצא לדבר הרבה (לפחות בטירונות א"מ) קשר כזה דורש הרבה הקרבה  והבנה מצד שניכם.

מנקודת הראות שלי כחייל...ארמי

בעקרון לחייל שחוזר כל יום הבייתה, אין בעיה לנהל קשר,

וזה בכלל לא דומה לחייל נשוי.

ולהיפך, הרבה פעמים זה דווקא ממש טוב, כי לרוב מדובר בבחורים,

שכבר "יצאו לעולם", וזה נותן לבחורה נקודת מבט טובה יותר,

מאשר בחור ישיבה שעדיין נמצא בתוך החממה שלו.

 

אבל גם לנו יש המון על הראש, ואולי אפילו יותר מאשר לחייל קרבי...

וגם זה מעייף ושוחק, ובחורות צריכות להבין גם את זה.

 

ג'וב זה בעצם כמו כל עבודה אחרת.רחלקה

בעזהי"ת.

 

רק עם אידאלים, ומסגרת צבאית...

לאכול זה אידיאל???(יותר נכון לקחת כסף...)?כל הזמן שמח
תלוי מה אתה עושה כג'ובניק...רחלקה

בעזהי"ת.

 

אני מכירה רבים וטובים שעושים הכל כדי שאתה תוכל לישון בשקט ולזמום איך להטריד את הקרביים בשטחים...

ורק שאתה לא יכול להתפטר...ארמי

אתה לא יכול לעזוב, לאחר, או לעשות מה שבא לך...

אתה משועבד לגמרי, יכולים להזעיק אותך גם ביום כיפור.

ככה שזה לא תמיד פשוט כמו שזה נשמע.

זה כלול ב2 המילים- "מסגרת צבאית".רחלקה

בעזהי"ת.

 

ברור שזה לא פשוט, אבל ממש אין מה להשוות את זה לקרבי...

[עם היתרונות והחסרונות של שניהם..]

^ אתה גם לא יכול לעשות כלום מלבד זה.כתמר יפרח

עבודה/לימודים/חוג תפירה.,

 

לא פשוט. מה גם שבד"כ זה הולך יחד עם להתחתן צעירים..שזה לא קל כפי שזה נראה לכשעצמו.

אפשר להוציא אישורים..רחלקה

בעזהי"ת.

 

אישורי עבודה ולימודים.

אני מכירה חיילים שעושים פסיכו [עם קורס] תו"כ השירות, ואפילו כאלה שלומדים באוניברסיטה הפתוחה...

 

חוצמזה, שבתור חייל נשוי אתה מקבל אחלה משכורת מצה"ל. [קוראים לזה תשמ"ש נדמה לי], ולכן יש פחות צורך בלצאת לעבוד......=]]

 

 

ו..תתחדשי על החתימה

הצבא גם עוזר בדיור-משה ר-

אם תשרת ב"נצח" אישתך תוכל גם לבקר אותך בשבתות...

היה על זה שרשור לפני איזה חודש...הרש

ונראה לי שגושני"ק פתח אותו, אבל אין לי כוח לחפש אותו.

 

היה שם דיון מאד פורה ומעניין...

 

אז ארכיאולוגים,  לעבודה!!!חופר

זו ^^ תשובה מעשית!כתמר יפרח

{וכמובן שאיני הסמכות לקבוע חלילה..}

שאלות כבדות משקל.. ~א.ל
עבר עריכה על ידי לעולם חסדו בתאריך י"א תשרי תשע"ב 22:41

לכתחילה אין סיבה להמתין עם הצבא עד החתונה.. לא רואה סיבה הגיונית. במקביל אם כבר קרה ונוצר קשר שהוא טוב, אני לא חושבת שצריך לוותר עליו, אבל כן להבין שהדברים לא פשוטים... כבר ציינתי שמגוחך בעיני לומר שצריך וחשוב להתגייס לצבא וצריך ליצור בו שינוי בעצם הכניסה אליו מחד, ומאידך לומר שכל המתגייס לצבא צריך לשאת ב"תוצאות"..- זה ככלל.

 

בירידה לפרטים- יש מי שלומד בישיבה ורוצה להתגדל בתורה וגם לתרום בצורה מלאה לצבא במסלול מלא. לכן הגיוני שימצא את עצמו מתחתן סמוך לגיוס הצבא.. ברוב המקרים. לטעמי מי שיטען שצריך לקחת אחריות ולהבין שצבא לא מסתדר עם חתונה, ואין הוא יכול גם ללמוד בישיבה במסלול מלא  וגם להתגייס במסלול מלא, בעצם במודע או שלא במודע מאדיר את הדרך או החילונית או החרדית

הוא בעצם טוען או שתלמד בישיבה

או שתעשה צבא

אבל גם וגם?!

 

 

 

בהצלחה!

האמת שאני ממש הייתי על הגבול ..שלומי20104

והתלבטתי מעשית(הכרתי מישהי בדרכים לא קונצניונאליות 4 חודשים לפני השחרור) בתכלס היה לי כימעט ברור שלא העשה את זה.

הסיבות זה לשני הצדדים: גם בבית קשה מאוד שאתה חוזר רק סופ"שים(וגם זה אם אי לך ילדים אפאחד לא חייב לך כלום!! היה לי חבר שנדפק כמה פעמים שבתות)) ונראה אותך שאישתך כבר שבוע מחכה לך ואז ביום חמישי מגיע המפקד ואומר לך "שברת שמירה קבל שבת"- כן זה קרה לחבר שלי נשוי!!

ומצד שני גם הצבא שלך ממש דפוק אתה הרבה יותר חושב איך כל הזמן לצאת מהצבא, מנסה להתחמק כמה שיותר מדברים, ואין מה לעשות זה אנושי לגמרי אבל זה באסה של צבא.

אבל תמיד אפשר להגיד שלי נשארו רק 4 חודשים ומי שבאמת לחוץ כבר לפני הוא שהוא כבר מכיר זה אחרת..

נ.ב. הקטע עם התשמ"ש ממש לא פ שוט צריך לעמוד בקרטריונים מטופשים..

וואי, זה כל כך אישי...!יעלי אביב

בכלל נראה לי שצריך איכשהו לשנות אתכל המסלול שבנים דתיים עוברים כדי שהצבא יהיה מוקדם יותר (השאלה איך זה לא יהיה על חשבון התורה...)

 

בכל אופן, אני למשל לא רואה את עצמי נשואה למישהו והוא בקרבי, בשבילי זה יהיה סיוט נוראי.

אבל כמובן שיש נשות קבע...

 

מצד שני- ג'וב- זה נראה לי ממש פגיעה בבחור- הרי צבא בשביל ביינישים זה הרבה מעבר... וזה נראה לי באסה רצינית לוותר על זה.

 

בכל אופן, זה נראה לי קצת יותר תלוי בבחורה- היא זו שתישאר בבית לבד- ולפעמים עם התינוק- שבועיים וכד'...

 

אולי לוותר על כיתה אחת בתיכון!?..טל..

כמענה להצעה לעשות צבא יותר מוקדם...

[=

אני בעד להתחיל לקצץ כבר מהגןגברת כבר

באמת, אם רוצים להתחתן בגיל 18 חייבים לעשות ויתורים כואבים.

 

בואו נתארגן.

המעון יקוצץ בחצי שנה, הגן בשנה. ביסודי לדעתי אפשר לדלג על כיתות ד-ה, מיותרות גם ככה.

את התיכון להתחיל מי"א. צבא בגיל 15 (זה נראה לכם צעיר? ברוסיה התחילו בגיל 5, מפונקים!)

 

 

ו-נשימה עמוקה אחרי כל הלחץ- חתונה בגיל 18!

 

עכשיו נתחיל לחיות!

(אה, לא. עכשיו צריך להתחיל במרדף בשביל ילדינו. אז לא נורא. תואר נעשה כשיבואו הנכדים)

טוב...חוויה מתקנת!

זה יהיה ארוך.
 
דבר ראשון צריך להבין איך השרות משפיע (בכללי) על האדם הבודד,
לפני שמכניסים אישה ופרנסה, ילדים ומימוש עצמי לתמונה...

 

אופי השרות- השאלה הראשונה שאת צריכה לשאול היא "מה אני רוצה לעשות בשרות?"

                 יש הרבה מסלולים: הסדר, קרבי, גוב , בן גרעין, שלוש שנים, נח"ל חרדי ועוד....

                 לכל מסלול אופי ומשמעות ולכל אחד סיבה שונה לבחור במסלול כזה או אחר.

 

חלק מהשאלה של באיזה מסלול לשרת קשורה בפרופיל ותכונות אשיות,

לצורך הענין פרופיל לא רלוונטי כי הוא כבר נקבע לך (אני מבין שאתה 97)

תכונות אופי: כאן נכנסים כל השיקולים של מי אתה ומה אתה אוהב,
                הגיוני מאוד שאתה לא רוצה להיות קרבי בכלל! וזה בסדר...
                וכאן אני לוקח הימור גדול מאווד, לפעמים חתונה היא רק תרוץ..
 

ולשאלה שלך-

קשה מאוד לענות על מה ששאלתה מכמה סיבות,
אבל העיקרית שבהם היא הגישה של האישה,
יש נשים "קרביות", מפרגנות לבעל, מחזקות מהאזרחות ופשוט מרגישות את עוצמת השליחות ביום יום!!
ויש נשים... רגילות, נורמליות, רוצות בעל בבית בערב, שיהיה שם, כמו ש"צריך להיות"...
 

בגלל שאני לא מכיר לא אותך ולא אותה אני רק אציג בעיות ושאלות...
בגוב- יתרונות: יומיות / חמשושים + אפטר
                   אין סיכון גדול מידי ביום יום
                   זמינות פאלפונית גבוהה
       חסרונות- סביבה חילונית!!!
                   נשים!! אם אתה באמת רוצה לדעת מה ההשפעה של טבעת לגבר/פאות זקן, באישי...
                   קשה לדעת לאיפה תגיע, יכול להיות שתמות משעמום...

קרבי- יתרונות- חברה גברית!
                   מימוש עצמי
                   אידיאל

       חסרונות- סוגרים הרבה (אולי תקבל ת"ש 2 אבל לרוב לא!!)

                   זמינות גבולית (לרוב מרשים לנשואים להיות עם פלא' על שקט)

                  

 

בכל מקרה ה4 חודשיים הראשונים לא תהיה בבית הרבה!!
אא"כ יש לך ח"ו בעיה רצינית...
 
תכלס,
הדבר מאוד אישי, אתה יכול להיות "חזק" והיא "חלשה" ואז יש לך בעיה,
אתם יכולים להחליט ששורדים טירונות אימון מתקדם קרבי ואם זה סבבה מתארסים במסלול
ואז הכי גרוע יעשו אותך חמליס"ט או קשר מ"פ/ס כדי שיהיו יציאות יותר נוחות...
חשוב מאוווווד להבין את הכוחות נפש של הבחורה מול הרצונות שלך לשרות!!!
אין הבדל בין 3 שנים לשנה ו4, ההבדל הוא בחומר האנושי שקיים בין בני הזוג...
 
סיפורים?
סבבבה
זוג שיצא שנתיים והתארסו בין להב לגפן...
זוג שיצאו 3 שנים ונפרדו לפני השחרור...
זוג שהתחתנו חודש לפני הגיוס והיום הוא מ"פ...
דוגמאות לא חסר...
 

השאלה היא ממה אתם יצוקים?!
תברר מה הכוחות נפש שלה ומה הרצונות שלך...
ואז תחזור ונראה מה עושים...
מוזמן באישי...

 
עד מתי...

ג'וב ממש לא מחייב סביבה חילונית-משה ר-

הוא יכול לשרת ברבנות או להיות משגיח כשרות חוץ מזה שגם ג'ובניקים לפעמים מתגייסים בקבוצות במסגרת ההסדר

ברור שלא מחייב...חוויה מתקנת!

אבל תסכים איתי שיש סבירות יותר גבוהה לשרת בסביבה חילונית,
בגלל טעות שלישותית או בגלל שלא היה מקוב ברבנות/ פדיחה של האיגוד...

אחרי הכל גם מכ"ש ומש" דת משרתים בסביבה חילונית למהדרין!!!
 
יש בינה בירוק וכד', אבל ברוב התפקידים אתה בסביבה חילונית...

וכתבתי שזה בהכללה

ממש לא...אמיתי

אם כבר הקשר הוא חזק- אז להתחתן, רק קחו בחשבון את כל הנלווה לזה...פחות חיי אישות..פחות מתראים... וכל הזמן בתנודה..סוף סוף הבן יוצא הבייתה, אז לסוע לאחד ההורים..חסר פרטיות...

אם אין קשר, לא להתחיל לצאת...מנסיון...

איזו ישיבת הסדר אתה? אני גם הסדרניק לאחר צבא...

דעתיa-a-a

להיות נשוי קרבי בצבא זה קשה מאד,ועלול לגרום ליצירת זוגיות לא בריאה,לבעיות בשלום בית ועוד

 

מצד שני כמובן שיש אנשים (ובעיקר הנשים שלהם) שבנויים לזה מבחינה נפשית, ואלו המ"פ והמג"דים של הצבא שלנו..ויש הרבה סיפורים לכל צד, גם אני יכול לספק כמה מהיכרות אישית.

 

תכל'ס-לדעתי לכתחילה מי שרוצה לעשות את כל שירותו כחפ"ש (לצורך העניין מ"כ=חפ"ש)-עדיף מאד שיסיים את השירות שלו ורק אח"כ יתחתן, וימנע מעצמו את הניסיון הזה, שהוא מאד לא פשוט.פשוט לא להיכנס לקשר בשום אופן,וככה לא להגיע למצב שאתה לפני שירות שתכלס הוא לא כ"כ ארוך (אם זה שנה וארבע) שכבר 2 הצדדים רוצים להתחתן.

 

לעומת זאת מי שרואה את השירות הצבאי שלו כמשהו שעשוי להימשך  יותר זמן-אז ממילא את כל המהלך של החיים שלו הוא יתכנן בהתאם לצבא-ואז כמובן שחתונה תיכלל במסגרת השירות שלו.

 

על אותו בסיס גם בדיעבד-אתה רואה שאתה כבר בקשר רציני,נגיד מהסניף מפעם או משהו כזה-אם אתה מתכנן שירות משמעותי וארוך בצבא-לך על זה, ותישאר קרבי ברבאק,אם לא,תחתור לג'וב, זה לא שווה את ההקרבה,עדיף שתשקיע בבניית בית חזק בישראל..האופציה הכי פחות טובה לדעתי היא להתגייס כלוחם בלי כוונות לעשות שירות משמעותי יותר מהרגיל.

 

חייל בג'וב שיחזור יומיות הביתה, הרבה פחות בעייתי,פשוט דומה לכל עבודה אחרת,גם 3 שנים.

 

 

השרשור מלפני כחודש:נקדש את שמך..
עבר עריכה על ידי נקדש את שמך.. בתאריך י"ב תשרי תשע"ב 01:03
/www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t380930#4590103

ולא נברתי בארכיון שעות רבות... לקח לי בערך דקה וחצי למצוא אותו..
|טופחת לעצמי על השכם|
מנסיון קרוב..ביניי"ש

גיסי בתגייס לשירות קרבי,אחרי שנולדו להם 2 ילדים..אמנם זה היה רק לשנה,אבל אחותי אמרה שזה היה בסדר..

זה מאוד תלוי...נותיפש

אם אתה רוצה ללכת לשירות קרבי משמעותי, אז ברור שעדיף שתעשה זאת לפני החתונה, אבל אם לא לחוץ לך לעשות שירות קרבי, ותמצא עצמך עושה שירות קל"ב, (שגם יכול להיות מאוד משמעותי) אז אין סיבה למה לא לשלב צבא עם נישואים.

נ.ב למרות שיש נסיונות שצלחו בטוב, להתחתן ואח"כ לצאת מהבית זה (בלשון המעטה) לא מאפשר צמיחה בחיי הנישואין. לא כדאי בחיים בטח שלא בדבר כ"כ משמעותי לקחת סיכונים מיותרים... 

לא משנה מה תעשו, רק שהצבא לא יהפוך להיות הראשוןלביא

בסדר העדיפויות.

להתחתן זה יותר חשוב.

זאת שאלה קשה.אנונימי (פותח)

 

יש הרבה בייני"שים טובים(וגם כאלה שלומדים בישיבות הסדר) שכשהם התחתחנו לפני הצבא- הם פשוט דחו את הגיוס, ודחו ודחו.. עד שבסוף בכלל לא התגייסו. ומאוד חבל..! 

 

לעניות דעתי בכזה מקרה צריך לעשות את השיקול מה עדיף, במיוחד שזה משתנה מזוג לזוג. למורות שהכי טוב לסיים עם הצבא ואז להתגייס, לא?  

כפרובוקציה אגיד את דעתי העניה בנידוןצחינא מיא

ב"ה שלא התגייסו! כן, אנחנו צריכים תלמידי חכמים, שמשוקעים רובם ככולם

בלימוד תורה. עם ישראל צריך אותם בחזית התורנית, הוא לא צריך שהם 

יתגייסו.

אנחנו צריכים אותם בחזית התורנית-אבל גם בצבאית.ביניי"ש

לדעתי, למעט אולי יחידי סגולה,כל בחור ישיבה\אברך צריך לעשות צבא.אפשר לעשות גם "הסדר מרכז" שהמינימום הוא 9 חודש,זה לא יותר מדיי קשה..

אנחנו מסכימים בעצםצחינא מיא

גם אני מסכים שאלה שבאמת יצליחו ללמוד כ"כ הרבה ולא להתגייס

ראויים לכינוי יחידי סגולה. אני רק חושב שהם רשאים בכוחות עצמם

לכונן ולברר את היותם יחידי סגולה. ויש גם ממש לא מעט כאלה.

 

העיקר שיעשו זאת מתוך התייעצות עם רבותיהם.

מה זאת אומרת?!אנונימי (פותח)

א"כ- למה תלמידי חכמים בונים סוכות, מניחים תפילין, מתפללים? ביטול תויירס!! גוועלד..! 

גיוס לצה"ל- מצווה גדולה כמו הרבה מצוות. 

חוץ מהדין שכיום זה נחשב למלחמת מצווה, שאפ' חתן מחופתו יוצא.. [ כ"ש שבייני"ש יצטרך "לבטל תורה"]

אני לא מתעלם מכך שיש מגדולי רבותינו שליט"אצחינא מיא

שחולקים על רבותיי בנידון.

 

בכל מקרה - מי שקובע את מי צריך לשם מצוות המלחמה - הוא הצבא.

הוא המכריע בנידון.

 

הצבא לא צריך את בחורי הישיבות, וזה פורסם לא פעם ולא פעמיים

(אפשר להתווכח על זה, אבל זה שולי ביחס לדיון).

 

אף אחד לא זילזל חלילה במצווה הגדולה והחשובה הזאת. דווקא בית

המדרש שממנו יצאתי הוא מאלה שמאדירים את חשיבותה.

 

ברור שלא תאמר לאדם עם פרופיל רפואי שהוא חייב להתנדב לצבא,

ואסור לו, למשל, לעשות שירות לאומי במקום.

הבאת ראיה נגדך,חבר.ביניי"ש

להיפך,כל עוד יש גיוס חובה לשלוש שנים(דבר שאולי כבר שכחנו)אומר שהצבא צריך את כל עמ"י.

 

ואני כן חושב שישנם מתי מעט יחידי סגולה כאלו,אולי 3 בכל ישיבה.

גם הרב צבי-יהודה אמר שבנושא זה ההלכהנקדש את שמך..

"הלכה כשר הבטחון והוא 'הפרופסור לענייני צבא ומלחמה' "

 

ואם כיום יש את ההסכם של "תורתם אומנותם", משמע שהוא סבור כי אין צורך בכל בחוריו של עם ישראל.

 

אנחנו לא מנותקים מכלל-ישראל!

 

יש חוק תורתו אומנותוצחינא מיא

ולהזכירך - עשרות אחוזים מהמתגייסים בכלל לא משלימים את אותן

שלוש שנים. יש מי ששקל, בגלל זה, להפוך את הצבא למקצועי (כמו

שיש בהרבה מדינות בעולם).

 

אין שום דבר קדוש בשלוש הזה. הנקודה היא לתת מעצמך עבור עם

ישראל. יש הרבה הסדר-מרכז-ניקים שתורמים הרבה יותר מעצמם,

וגם מבחינה עניינית-מעשית לעם ישראל, בחלקם בצבא, מאשר חיילים

שמורחים את שלוש השנים שלהם בכל מיני דברים (בלי לזלזל בתרומה

שלהם, שהיא גם חשובה מאוד).

 

את מניין יחידי הסגולה אני משאיר למי שמבין -

לר"מים ולראשי הישיבות.

טוב,אין לי כח להתעצבן..ביניי"ש

מה זה אין שום דבר קדוש?!

כל מי שעושה יום אחד פחות משלוש-צריך לדעת שהוא לא עושה כמו שצריך.

 

אלא מה,חשוב מאוד גם לימוד תורה,ווחסרים יותר לומדי תורה לעמ"י מאשר חיילים,לכן עושים בני הישיבות שירות מקוצר.

 

("מורחים"?! היית כבר בצבא? שאלתי אנשים שעשו שלוש שנים,והם אמרו שעושים פעילות לכל האורך.)

 

ואני חושב שחבל להתצבן,ולכן נפסיק את הדיון.

 

"סבבה, אז נפסיק את הדיון"צחינא מיא
עבר עריכה על ידי צחינא מיא בתאריך י"ב תשרי תשע"ב 14:56
אתה רציני?נקדש את שמך..

יש מצוות שכל אדם מחוייב בהם כלפי עצמו, ויש מצוות שהן כלל ישראליות כמו צבא ולימוד תורה.

השאלה היא, האם יש מישהו אחר שיעשה את המצווה הזאת במקומו כרגע, ומה היכולות האישיות של כל אחד באופן אינדיבידואלי.

 

וגם אם הממשלה שלנו הבינה שיש צורך גם בתלמידי חכמים, וקיימת אפשרות של דחייה, גם לנו זה צריך להכנס לראש.

 

"אני חומה ושדי כמגדלות" אני חומה זו תורה, ושדי כמגדלות אלו תלמידי חכמים.

שתי מצוות ענקיות שאין לנו רשות לבטל/לכופף/להנמיך אף אחת מהן.

ועוד דבר- תלמיד ישיבה שיוצא למלחמה אינו מבטל תורה!נקדש את שמך..
^^^שהרי לעתים - "ביטולה זהו קיומה"...צחינא מיא

("יישר כחך ששיברת" מנחות צ"ט ע"ב)

בדיוק!נקדש את שמך..

פעם ראשונה שאני רואה שכותבים יישר כח מלא...

 

ישר כח!

שכוייעח על ה"יישר כח"!צחינא מיא
ל"ההוא גברא" - רק משהו קטן - אמרת חתן מחופתו...מחפש את האור..

וזה כל כך נכון. ראו ערך אהרון קרוב!!! (אח שלי מכיר אותו. הם בערך היו חברותא במשך זמן מה, אחרי הפציעה ובמהלך השיקום...)

 

איזה גבורה זה, יום אחרי החתונה, לצאת. מן הסתם אם היה רוצה היה מצליח להתחמק ולהשאר עם אשתו, אבל הוא ידע שזה חשוב ואפילו שילם מחיר כבד...הוא ואשתו.

 

אלה הבנים שלך, ה', אלה הבנים.

במקרה נכנסתי לפה,סמדר

(אני נשואה, בעלי בצבא)

דבר ראשון אין מה להשוות בין יומיות לקרבי.
יומיות- אין לדעתי שום מניעה ובעיה. מבינת הנתאים- זה מאוד דומה לעבודה, רק אולי דורשת יותר.

קרבי- אתם באמת מוכנים לחכות שנה וחצי עד שהוא יגמור את הצבא!? זה נשמע לי לא מציאותי. לכן, תתחתנו, תתגייסו, תתכוננו נפשית. יש הרבה כאלה שעושים את זה. זה אפשרי. זה מאתגר וקשה, אבל בונה, מחזק את הזוגיות, בונה כל אחד. לומדים להעצים רגשות, להתמודד.. 
זה אפשרי לשלב. 
מראש לא בטוח שהייתי אומרת שכדאי, כי יוצאים קרחים משני הכיוונים- לא משקיעים מספיק בצבא ולא משקיעים מספיק בבית, נמצאים בשני המקומות. אבל בדיעבד- אם כבר נכנסים לזה ,אז אפשר, וצריך לדעת שזה דורש הרבה כוחות

אני ממש לא חושב שזה כדאיב.ש.

עדיף להמתין עוד שנה וארבע מאשר לעשות דבר שמתוצאותיו מצטערים כל החיים.

אני רוצה לענות לך מנסיון של כמה שנים כאלו...אישה רעיהאחרונה

פעם ראשונה שנכנסתי לפורום שלכם..

אז קבר ראשון, העלת כמה נקודות מאד חשובות שאני רוצה להתייחס אליהן:

אני מדברת על זוג שמכיר עוד קודם לתקופת הצבא. תקופת הצבא היא תקופה מעט אינטנסיבית לאיש כיוון שהוא עובר בה לא מעט חוויות פיזיות קשות(אימונים מפרכים, חוסר שעות שינה וסגירת שבתות רבות בבסיס - בהנחה שהוא קרבי, וטירון!!)

 

קשה מאד לבנות קשר תוך כדי הצבא. זה אפשרי, אך תלוי במאמצי הזוג להשקיע בזה- אם זה אומר שיש שעת ת'ש ויש רק חצי שעה אז להבין שזו החצי שעה היחידה שיש ביממה הזו עד למחרת.

אנחנו יצאנו, היינו מאורסיפם התחתנו והיינו בהריון בתקופה של שלוש שנים. במשך שנה ושבעה חודשים ישנתי באלכסון וחל מהזמן עם בטן עגלגלה - בלידה הוא כבר היה משוחרר.

הצבא מאד עוזר מבחינה כלכלית אם האישה לומדת הרבה שעות - שזה  מה שקורה במכללות ...

גרנו על יד ההורים - זה היה חסר טעם שנגור באיזה יישוב רחוק מהם על איזה גבעה מבודדת שאני אהיה בה רוב הזמן - ולבד!!

בנוסף, השתדלתי למלא לי את הזמן בעבודות מהלימודים , התנדבויות, קבענו ערבים אצלנו עם חברות שלי כשבעלי לא היה בבית כמו הפרשת חלה וסתם קפה ועוגה (בכל \את זוג צעיר אי אפשר לארח כל ערב- אין כסף לזה..)

 

ואני יכולה לומר לך, שאחרי שהוא שהשתחרר כמו שאמרתי אחרי שנה ושבעה, החיים היו אחרים לגמרי! 

ולמדנו להנות מהמצב זה, כי הכרנו עוד קודם וזה היה ברור לשני הצדדדים שזה הולך לכיון חתונהולכן הסכמנו להשקיע את הזמן המועט שלנו אחד בשני.

ובגלל שבעלי היה קרבי, לדוגמה היו גם שבועות שלא התראנו!! היו זמנים קשים מאד כמו חגים שהיה צריך לסוגר, ולא יכלותי להגיע לבסיס שלו כי הם היו בפעילות מבצעית וכו'.. לא פשוט בכלל..

 

לגבי אדם שלא קרבי, ומגיע כל יום הבייתה- כל מה שאמרתי למעלה לא רלוונטי - כייון שזוהי כמו עבודה, הולך בבוקר מגיע בערב ונפגשים לארוחת ערב והולכים לישון יחד!

הבדל שמיים וארץ. לעוד שאלות אני כאן...

חוסר נשיותיובללל

אשמח לשאלה שקצת לא נעים לי לשאול.

אני יוצא עם מישהי משהו כמו חודש. הולך אחלה סה"כ, אחלה שיחות, יש צחוקים כימיה ודיבור זורם יחסית.

אבל יש משהו שממש מפריע לי וזה שיש בינינו איזשהו פער באסתטיקה/היגיינה. אני אחד שממש שם לב לדברים וממש רוצה שאישתי תהיה "מטופחת". והיא לא אחת שמתאפרת בכלל, לא לדבר על לק וכל זה.. וגם לבוש דיי פשוט. ואפילו (וממש לא נעים לי להגיד) לא תמיד שמה לב לשערות בפנים…

השאלה מה לעשות עם דבר כזה? אני לא יכול להתעלם מזה.. ברור שגם לי יש עבודה לעשות אבל בסוף יש איזו רמה שאני מצפה ממנה..

שייך בכלל לדבר על זה איתה??

תודה. 

קרה לי בעברדרייב

בחורה שהיתה עם אישיות מיוחדת שהתחברתי אליה, אבל לא היתה מטפחת את עצמה. אני באופן אישי לא להוט אחרי איפור, רק משהו קל שנעשה טוב..

אבל אצלה היא לא הורידה שיער פנים שזה הפריע לי בהחלט . במהלך הדייטים הכימייה שלנו הייתה במרכז ופחות התמקדתי במראה שלה (לפעמים אני מתפעל את הדייט, ורק אחר כך חושב על איך היה והאם היא יפה בעיניי), אבל אני זוכר שבדייט שלישי התלבטתי אם זה שייך בכלל כי אני לא מרגיש משיכה כלפיה, והיו גם רגעי דחיה. אפילו אמרתי לשדכנית..


אבל בדייט רביעי הכל התהפך אצלי ונמשכתי אליה. אפילו בהתכתבויות התרגשתי.

היו דברים במראה שכן משכו אותי, התסרוקת שלה וגם המשקפיים היו יפות לה.

לא המשכנו אחר כך מסיבות אחרות..


דעתי היא אם אתה מוצא בה דברים יפים במראה, אפילו קטנים, אז תן לזה קצת זמן. זה יכול להשתפר. זה לא חארטה של יועצי זוגיות, חוויתי על בשרי.

עצם ההתלבטות שלך מראה שאתה מוצא בה משהו (מידות, תכונות, חיבור), אחרת היית כבר חותך על המראה (שזה הכי לגיטימי)..


אם זה בכל זאת משמעותי לך, ואתה רוצה להשפיע עליה להשתפר בנושא, אני רואה רק דרך אחת.

כמו שאמרו פה: דרך גורם שלישי: חברה, שדכנית, אחות.

והכי טוב בצורה עקיפה וחיובית, שהחברה תגיד לה שממש יכול להיות לה יפה משהו מסויים, או לשמוח איתה שהיא בקשר עם בחור ולומר: יואו את חייבת להשקיע בשביל דייט מתקדם! וגם אתה יכול להחמיא לה בעדינות (תלוי בשלב שלכם)


-לדבר איתה ישירות זה סיכון גדול. או שהיא תתייפיף מאילוץ וריצוי (והיא כנראה לא באמת יודעת להתאפר טוב, יכולה סתם להגזים בשביל 'שלום בית')

או שהיא תעלב עד עמקי נשמתה וזה ילווה את הקשר ואפילו יחתוך אותו.

למהזית שמן ודבש

כמעט כל הדייטים שעברתי מסתיימים כעבור פגישה אחת?

הקב"ה חוסך לך זמן על בנות לא רציניותintuscrepidam
זה פתרון קל. בכל זאת, כדאי לבדוק למהנחלת
אנא המתן לתגובות כאן. יש כאן תובנות ועצות טובותנחלת
בן כמה אתהadvfb

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

כיווניםיהודי שואף לטוב

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?


אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.


כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.


זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.


זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.


(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)


אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

נכון מאוד.נחלת
מזכיר לי אותיsubb16

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

אתה יכול לתת לי טלפון שלהם?זית שמן ודבשאחרונה

תודה

שיר חדשכולנו הביתה

אני ניק שהיה פעיל פה אבל מעדיף לא להחשף

חשבתי לשתף שיר שיצרתי לאחרונה עם AI

לדעתי זה יגע בעולמם של חברי הפורום

 

יום טוב

חשש גנטיאחד האם שומע

שלום לכולם.

אצלנו במשפחה כולם ממש גבוהים. באיזור 190, והבנות יחסית בממוצע. כל חיי גדלתי כגבוה ותמיד קיבלתי על זה מחמאות, לכן אצלי במוח זה נתפס כדבר מאוד מהותי. 
העניין הוא שאתמול יצאתי לדייט עם בחורה מתוקה ממש, אבל גם ממש נמוכה. ויותר מזה, המשפחה שלה גם ככה פחות או יותר. אחרי שהבנתי את זה פתאום התחיל להפחיד אותי העניין הגנטי (ברור שגובה זו לא מחלה ח"ו והבעיה היא בתפיסה שלי! אבל ככה גדלתי וכרגע קשה לי להשתחרר מזה. ומבקש מראש סליחה אם זה פוגע במישהו). 

השאלה שלי היא האם יצא לכם לחשוב על משהו כזה פעם? מה יהיה הגובה של הילדים? איך אפשר לברר גנטית מה באמת ההשלכות של זה? מכירים משפחות שיש פער גובה מטורף כזה? מה הגובה באמת של הילדים?

חבר'ה, באמת כל פיסת מידע שיש לכם כאן תעזור לי, זו לא פעם ראשונה שאני מתלבט על זה. תודה

אם חשוב לך גנטיקהחושבת בקופסא
תבדוק מחלות גנטיות שמשפיעות על החיים הרבה יותר מכמה סנטימטרים לפה או לשם.
כמו שאמרתיאחד האם שומע

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אני יכול להגיד לך שאני חושב על זה לצד השניל המשוגע היחידי

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

קודםאחד האם שומע

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

 

בשמחה, השאלה שלך טובה,ל המשוגע היחידי

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

השאלה בסדר גמור. לא להרגיש אשמה רבותינחלת

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

 

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

 

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

 

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

 

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

 

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

 

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

 

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

 

בהצלחה רבה!

 

הגובה שלי 156 ס"מshaulreznik

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

תודה על השיתוף!אחד האם שומע

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

ראה את המחשבוןshaulreznik
זה עניין אישי ותלוי בטעם שלך, לדעתינקדימון

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.


אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.


עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

מעניין מאוד.אחד האם שומע

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

במקרה קפץ לי השרשור ורוצה להגיבבארץ אהבתי

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

 

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).


 

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

 

חוץ מהחשש לילדיםShandy

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)


 

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט


 

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל


 

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך


 

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180


 

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

תודה!אחד האם שומע

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

מסכימה; איך זה מרגיש אצלך, לא הילדים כרגע.נחלת
בעלי גבוה ואני נמוכהמתואמת

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

יש לי דוד 1.98 ודודה שלי 1.65 בערך,Lavender

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

נכון, אבל לא בהכרח.נחלת

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

 

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

 

 

 

יכול להיות שגם אצלך זו איזו תסמונת גנטיתמרגול

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.


כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)


בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?


אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח


אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

אשכרהאחד האם שומע

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

אם אפשר לשאולשלומית.

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

את צודקתאחד האם שומע

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אבל אם גובה מאוד מאוד חשוב בעיניךמרגול

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.


אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

ברוראחד האם שומע

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

רק אם תתחתן עם מישהי גובהintuscrepidam
תהיה סבירות גבוהה יותר, לא וודאות, שהילדים שלך יהיו גבוהים. וזה תחת הנחה שכל הדורות לפניך גבוהים ככה שיש לכם נטייה להיות גבוהים.
מבחינה גנטיתלגיטימי?

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

 

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

 

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

כדי לאזן, לדעתי רוב האנשים לא חושבים שלהיות גבוהנוגע, לא נוגעאחרונה

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

תודה לכולם פה!!!נו, ההוא מהזה

לילה טוב לכולם!

ב"ה רק רוצה לעדכן שלפני כשבועיים החלטנו שאנחנו רוצים להתחתן, ביום שלישי הצעתי לה והיום הייתה המסיבת אירוסין שלנו.

תודה לכל מי שעזר לי פה בעבר עם שאלות! הורדתם לי ממש את הלחץ והחרדות לפני הדייטים הראשונים!

אשריכם ישראל! בקרוב אצל כולם!

איזה יופי אין לי מושג מי אתה אבל מזל טוב!!!!!!!הפי

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

מזל טוב! שימחת כל כךזיויק
מזל טוב!Lavender

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

באמת היה קצר ב"ה, חודשיים עם הראשונה וזה הספיקנו, ההוא מהזה
יא מזל טוב! משמח! הרבה הצלחה !נפש חיה.
בשעה טובה! הרבה מזל טוב!יעל מהדרום
הרבה מזל טוב, אם אני מבין נכון מדובר בראשונה שלך?מתוך סקרנות

שיחקת אותה.

יפה.

אכן מדובר בראשונה ב"הנו, ההוא מהזה
8 פעמים "מזמור לתודה" ערב בוקר וצהריים.......נחלת
וואו! איזה כיף! מזל טוב!!!יהודי שואף לטוב
שתזכו לשמוח זה בזו וזו בזה ולהוסיף המון אור.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).


כל כך משמח! היו מאושרים יחד. המון המון נחת!נחלת
מזל טוב!זית שמן ודבשאחרונה
"החיים שלי יפים. יש לי עבודה. מה רע להיות לבד?"נחלת

 

 

זו הכותרת של טיפ באתר "השדכן". יש שם טיפים טובים.

מזכיר לי את התגובה של הבחורה שלא הרגישה צורך

להתחתן. אולי לא קשור, אבל ממליצה על טיפים;

שם וגם באתר של אלי גרון.

מסי או מרדונה? (לכבוד המונדיאל שיתחיל מחר)advfb

לאחרונה שמעתי את הפסודקאסט של בן בן ברוך שמארח את הרב ליאור אנגלמן. שיחה ממש יפה ממליץ לשמוע.

כחלק מהשיחה, בן בן ברוך דיבר על כך שבגמר של המונדיאל, לפני 8 שנים, כשנבחרת ארגנטינה הפסידו בגמר אחרי גול בהארכה של נבחרת גרמניה, מסי הזיל כמה דמעות אבל לא בכה יותר.

לעומת זאת, כאשר מרדונה הפסיד בתחילת שנות ה90 במונדיאל בגמר, הוא בכה בכי תמרורים..

 

ומה הקשר לשידוכים?

שאלו את מסי, איך זה שאתה לא בוכה?? זה אירוע שיא. זה נראה כאילו זה משחק ליגה רגיל לפי התגובה שלך.

אז ענה כך - כאשר בחרתי להיות שחקן של כדורגל מקצועני אז קיבלתי את העובדה שיכול להיות שינוי קיצוני בחיי, עליות מאוד חדות וגדולות, ומצד שני, תהומות קשים ונפילות מטורפות. אז החלטת שאני צריך להיות מאוזן. לא לצאת מגדר הרגיל על כל נפילה או עלייה.

 

אז בנוגע לדייטים - 

עד כמה אתם זהירים ומחכים להדרגה בקשרים ומכוונים את הציפיות?

עד כמה אתם נותנים לעצמכם לחוות את הרגע ואת העליות והירידות הפתאומיות?

ריה"ל מדרידקעלעברימבאר
בכנות יש לי מלא מגננותהפי

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

זה נשמע בריא מאודadvfb

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

 

נכון אבל צריך לדעתהפי
להיות צופה מהצד ולא להיות המגננה עצמה 
מודע להגנות, חידוד חשובadvfbאחרונה

בשורות טובות אמן!

לא יודע מה יש לכבד את המונדיאל, אבל קישורית יפהיהודי שואף לטוב

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.


האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

תודה על השיתוף! כאב זה לא כיף advfb

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

וואי זה קשוחLavender

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

 

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

נראה לי שלהתקרקע זה הדבר שאני הכי מזדהה איתוadvfb

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

פגשתי מישהו.לגיטימי?

לא נדלקו אורות מיוחדים.

לא חשבתי שזה זה. 

לא הרגשתי שאני מכירה אותו עידן ועידנים.

עוד אחד, זר, שהחיים שלו משיקים לשלי.

משיקים, כי הוא לא בדיוק הטייפקאסט של מי שיצאתי איתו עד עכשיו. אבל לא היה משהו אחר רלוונטי באופק, אז למה לא לנסות משהו קצת אחר?

עוד דייט ראשון. ושני. ושלישי.

וזה עדיין לא השתנה.

טוב, לא באמת ציפיתי למשהו אחר.

כן, התקרבנו. כן, יצרנו מרחב של כנות. של הקשבה. של כבוד לשוני ביננו. ויש שוני. ויש פערים.

אבל לא רע. אפילו נחמד.

ועוד דייט.

ועוד אחד.

וזה מתחיל להיות רציני, ואני רואה שאני לא שם. לא במקום שהוא נמצא. מסרבת לקבל את זה שיש כאן צעד שצריך לעשות אותו - או לחדול.

פונה לאשת מקצוע. ולעוד אחת. ולעוד אחת. ולעוד אחד. ולעוד אחת. ולעוד אחת. חלקם עזרו יותר, חלקם פחות.

עוברת תהליך עם עצמי, ומולו.

ומחליטה ללכת על זה. לבחור בו כשותף שלי.

 

מה אני באה להגיד לכם?

לא נפלה עליי איזשהו משהו פתאום. זה בהחלט היה דומה לקשרים רבים אחרים. אבל עבדנו יחד. ועשינו תהליך משמעותי, לבד וביחד. ובחרנו.

כשהוא הגיע, לא הרגשתי בשום צורה שזה זה, שזה שונה מקשרים אחרים. 

האם הוא מושלם (ברור שאני לא מושלמת..)? האם הקשר שלנו מושלם? לא. אבל יש בו הרבה כנות ואותנטיות, וזה נראה לי בסיס טוב לצמיחה.

 

מה עוד?

תיזהרו במה שאתם אומרים. כן, הוא גם נמצא כאן. (וגם אחרים שיצאתי איתם). תחשבו טוב טוב לפני שאתם מפרסמים משהו עם דברים שיכולים לזהות אדם ספציפי - ייתכן שהוא או היא קוראים כאן.

ובשולי הדברים,

אני רוצה להודות לאנשים כאן, שמלווים אותי במסע שלי בשנים האחרונות. הפורום עזר לי בהיבטים רבים, בקשרים רבים, ואני מודה לכם. חושבת שיש לנו הרבה מה ללמוד אחד מהשני, מנקודות מבט אחרות וכו'.

ב"ה אני ממשיכה לפרק הבא במסע החיים, אבל אולי עוד תמצאו אותי פה מידי פעם..

 

מאחלת לכולם כאן להגיע לזוגיות טובה ומצמיחה, בקצב ובדרך שמתאימים להם.

(איך מגיעים לשם? מה זה זוגיות כזו? יש לכם תובנה, מחשבה וכו' בעניין - אשמח לקרוא כאן).

וואיאחד האם שומע

אני יכול לשאול אותך מתי התחיל הרגש לעבוד? מה עשית כדי שזה יצליח? מה עשית לגבי הדברים שלא היית שלמה איתם?

מזל טוב!! ירבו שמחות בישראל!

אולי יעניין אותך