יקירה, כמובן שלדבר איתו!

הבעיה היא בעצם ש..רגע, אין כל בעיה! מדברייך הולך לכם טוב ב"ה, מפנקים מכבדים וכו', אין כל סיבה שבעולם שתוכלי להעלות את זה. ההיפך, יש לך את הצורה המושלמת להעלות את זה- עם הערכה ותודה , והכל נפלא והמתנות נהדרות ,רק פשוט "לגלות" לו שהוא יכול לעשות לך את היום עם הדברים הקטנים כגדולים..

הכל בניסוח, אבל חובה חובה חובה לדבר על כך, יכול להיות שהוא פשוט לא מודע לזה

ב"הצלחה אחותי

בס"ד

אוף,אני ממש מבולבלת.

כי אני מפחדת שהוא יפגע כאלו הוא קונה לי מתנות שבערך שמות בכיס הקטן את כל מה שאני אקנה לו [מבחינת המחיר]

זה לא הסחפות מצידי ?

או כתלונה ואפילו לא הערה..יותר בכיוון של הארה,

וממש לא היסחפות לדבר..

שכדאי להשאיר בקשות כאלה, ששייכות לקירבה אישית, לאחרי החתונה; ובכלל, אם ברור שזה זה - אין ענין לסחוב יותר מידי..

מדבריה נראה שזהו ה"עניין" היחיד אזי, זכו.

הקשר שלכם נפלא ובריא,
אבל איפה הבעיה?
הבעיה היא בלהבין מה משמח גבר ומה משמח אישה...
 
את מתארת מצב קלסי שבו כל אחד קונה לשני את מה שהוא היה רוצה לקבל,
לא מתוך רצון לעשות "דווקא" אלא מחוסר הבנה של איך הצד השני חושב...

ואני מסביר,
כמובן שזה בהכללה!!
 

בנים - מה שחשוב לרוב הבנות זה העובדה שעצרת באמצע החיים, חשבת עליה ומימשת את המחשבה!

          לא הכסף שהוצאת!! אלה עצם המחשבה!! (מחשבה עם הקדשה שעולה 100 ש"ח

          ומחשבה עם הקדשה שעולה 10 ש"ח שווים בעיניה!!) זה לא אומר שהיא

         לא אוהבת תכשיטים ויהלומים!!! זה לא אומר שאתה יכול להתקמצן!! רק תבין תראש...
         תאורטית- אם אתה קונה זו פרחים ונותן לה פרח כל 15 דק'
          אתה מקבל יותר נקודות מאשר אם אתה נותן את הזר כמתנה אחת... תאורטית

בנות - מה שחשוב לרוב הבנים זה שימושיות/ יעילות המתנה, אם הוא יבין שהוצאת עלייו כסף

         (לא להשתגע!! הוא בייניש/ חייל שלא מרוויח שקל! אז גם45 ש"ח זה הרבה!!) זה יוסייף,

         כי בעייניו יש גם חשיבות לערך המתנה, אבל מעל לכול שיהיה לו מה לעשות איתה,
        לטווח רחוק הוא ילמד גם לאהוב כל דבר שתתני לו...
 
את מתארת מצב שבו הוא קונה לך דברים גדולים "פעם בה..."
ואת עוצרת את היום שלך כדי לחשוב עליו ולקנות לו משהו...
זה מדהים! זה ממש טוב! אבל אם תעלי את הנושא לשיחה יהיה הרבה יותר טוב!!
זה לא שהוא מתקמצן עליך, הוא פשוט שולח לך הודעה של "חשבתי עליך (:"
מה שהוא צריך שיגלו לו זה שכשהו עובר ליד החנות של "הכל ב5" שיעצור ויקנה לך משהו חמודי...
ומה שאת צריכה לשמוע ממנו זה שהוא ישמח למתנות שימושיות, כיפה, בגד, משהו שקשור לתחביב שלו...
 
מלא מלא מלא ב"הצלחה!!

ולהרכיב שוב

אבל בעיקר לאכול.

אוכל (בשר!) הו שימושי מאוווד
להרכיב? לפרק.. להרכיב? לפרק.. נשמע כמו משהו שימושי

בשעה שאני ממש מפרקת ומרכיבה פה דברים?

יעלי,תני לי גם מדבקת התנהגות

מתי כבר תגלי לנו מה הפרויקט הסודי של סוכות?!

ונראה לי הפרוייקט הסודי שלך הוא לשנן דברים שוליים שאנשים פולטים פה

לשנן?
לא...
לזכור, כן.
מה רע בלזכור?
אם גבר שוכח משהו הוא אשם!
(יומולדת, לקנות משהו לעשות משהו)
עכשיו אני אשם גם בזה שאני ב"ה זוכר?
איזה עולם יא בנדם

ואת בהחלט ראויה לקבלת תעודת "מצטיינת השבוע" (שרק התחיל..).

אגב, לגבי הפרחים, למה רק תיאורתית?!

לא רק, אבל בייחוד שם, כך לפחות אני רואה את זה, לפי דעתי ודעת גדולים ממני זה קריטי לתקשורת זוגית. 

קראתי את דברייך ואני בהחלט תוהה לעצמי איך ייתכן שבכלל מצוי בקרבך פחד "לאיך הוא יגיב" לאחר ההערה על עלות המתנה?! ואיך אפשר בכלל להתלבט אם לדבר על זה?! אם לא תגידי לו מה את מרגישה כלפיו וכלפי מעשיו, למי תגידי?!

אם אתם בקשר רציני כפי שכתבת- שאין לי מושג במה הוא מתבטא מלבד הבאה הדדית של מתנות, צריך להיות מצע שמאפשר שיח על הכל, גם ביקורות בונות, גם שיתוף בתחושות וגם יכולת שיח הנובעת מפתיחות ללא חששות. בעיניי זה בסיסי.

אולי יש שמופתעים מדבריי וחושבים שהגזמתי, אבל באמת שדברייך הדליקו לי נורה. אולי באמת אני מגזימה.

אבל אולי אני מציאותית כי שמעתי סיפורים על בחורים ("אלימים") שקונים מתנות יקרות ערך כדי לרכוש את לב הבחורה והיא פשוט רוצה רק ל"רצות" אותם וכל מעשה שלה נמדד ונשקל מרוב פחד.

תשאלי את עצמך איפה את עומדת. איפה הקשר שלכם עומד. מזה קשר רציני-במה הוא מתבטא?.

כמה צריך להיזהר ממתנות יקרות כמו מחשב, מצלמה ורכב שאולי הוא קונה לך ברגעים אלו ממש.

ובלי קשר אני שואלת את עצמי למה צריך לתת כאלה מתנות עצומות לפני חתונה? אותי זה קצת היה מרתיע ולא משדר נתינה וחשבון מנופח בבנק. (וזה גם נוגד את ההלכה). אשתף שיושבים לי פה במדף כמה ספרים מכל מיני קשרים רציניים ורציניים יותר, גם עליהם אני תוהה וחושבת למה הגיעו אליי- אבל מילא ספרים... אי אפשר להשוות. למתנו שגב' ממעקים ציינה.

מקווה שדבריי יקראו בטון המתאים, באמת מתוך רגישות ונכונות להאיר.

מאחלת לך ולכל בית ישראל, שנה טובה משופעת מתיקות וזוגיות בריאה ואמיתית!!! אהבה ללא תנאי!! (:

בס"ד

ב"ה יש בנינו תקשורת מצויינת,הבחור הוא ביינ"יש שאין לו חשבון בנק מנופח והוא רחוק מזה .

הנקודה היא לא שהוא יתעצבן ולא שאני מפחדת ממנו ממש לא.

הנקודה היא שכן ב"ה הזוגיות שלנו מעל ומעבר בלי עין הרע ואני רואה איך הוא משקיע את נשמתו לשמח אותי ולבטא את מה שהוא מרגיש כלפי.

ולי אישית אחרי שאני יודעת ורואה את כל ההשקעות האדירות שלו בשבילי בכל התחומים להגיד שאני מעדיפה את השוקלד עם המילה החמה מרכב מפואר (בהקצנה כן ?)

עם כל האהבה והרצון לעשות אחד לשני הכי טוב שבעולם זה מעליב.

אני לא מבינה איך הראש של הבנים עובד

אני לא רוצה לפגוע בו שאני יודעת כמה הוא רוצה לתת לי את נשמתו. 

אבל מצד שני חסר לי התשמת לב הקטנה הזאת.

בנוסף, גם חושבת שקשר שהוא תלותי במתנות

ועצם זה שזה מעסיק אותך ואותו והבאת  את השאלה הזאת-

זה לא "נורמלי", את בטח מצליחה להבין את כוונתי.

אפילו שקיימת הערכה ויש רצון לבטא אותה בחפצים גשמיים.

הבאת לי נק' למחשבה סביב העניין.

ובכנות- מפתיע אותי שבייניש מביא כאלה מתנות גדולות. אולי יש ריבוי דעות הלכתיות בכך. אני הקטנה לא בקיאה במחלוקות.

בס"ד

את לא מצליחה לרדת לבסיס של השאלה שלי שבאמת מטרידה אותי.

התייאשתי.

תודה על הרצון לעזור.

התחברתי למה שכתבת ואולי לא מבינה את זה כמוך אבל מבינה ומכירה מנק' מבט שלי..

הייתי מניחה לעיניין כרגע.. ומישהו שתיהיה הזדמנות להגיד לו ..

"אתה יודע הדברים הקטנים זה זה בקשר ולא צריך להשתגע..(אפשר גם להוסיף דוגמא טובה: ולכן אני מזה מעריכה את הסמס המשמח ששלחת ב..)" סתם לזרוק לו את זה פעם

(ברור שבניסוח יותר מובן ויותר מתאים..)

אבל לא "לשבת" ולדבר איתו על זה כי אז זה יצור באמת תחושה לא משהו.. לא נעים כל זאת.. 

מקווה שהצלחתי לעזור ולו במעט..

על השאלה ששאלת - כולם ידעו לענות באותו כיוון, חלק אמרו תדברו על זה וחלק הציעו דרכי פתרון לכאן ולכאן וחלק תפסו טרמפ לדבר על איפיוני בנים.

אבל דווקא בגלל זה החלטתי להציג בפנייך עומק ורבד אחר, שהתגלה לי בין השורות והמילים.

אם הקשר ביניכם מתוק מדבש, משמח, מבריא, מחייה ופעול בקדושה- תמשיכו ותצמיחו זה את זה.

תרשו לעצמכם לדבר על כל נושא שהוא- גם על המחמיא וגם על המבקר. זה חשוב לגלות איך הוא מגיב לביקורות שלך? איך הוא מתמודד איתן?

אולי אני כ"כ ברת ניסיון, לשמחתי ולצערי, אבל גם קשרים רציניים וארוכים יכולים להגיע לסיומם-אם יודעים ללהתבונן עליהם בעיניים נכונות ללא סנוורים.

חלילה לא מאחלת לכם סיום קשר, אבל מאחלת שתהיה לכם תקשורת פנימית ואמיתית שתנבע בפשטות מתוק קשר עמוק ואוהב!!!

בהצלחה וממעמקים תקראי לה'.

המון המון המון אנשים חוששים לדבר על דברים קטנים שמפריעים להם כי הם חוששים לפגוע,

אם מה שהדליק לך את הנורה האדומה זה גודל המתנות,

אז מתנות גדולות כ"כ זה באמת אולי מוזר,

אבל באופן כללי, מבחינת התקשורת, להרבה אנשים- גם כאלו שמבינים שחשוב לדבר על דברים וכו', קשה לפעמים לדבר בפועל..

אפשר גם להגיד "מספיק לי..."

הקטע של המתנות הכל כך גדולות באמת נשמע חשוד.

כדאי להיזהר ולבדוק שוב.

ושיהיה בהצלחה!

יותר תשומת לב במתנות קטנות וכו', אז פשוט תגידי לו

מכיוון שאני מאמין שזה לא המצב לדעתי כדאי פשוט להביע שמחה/התלהבות בכל פעם שהוא כן עושה איזשהיא מחווה (אפילו אסאמאס נחמד/מילה טובה),אני מאמין שלעיתים רחוקות הוא עושה דברים כאלו

שהוא יראה עד כמה זה משמח אותך מנהסתם הוא ירבה בזה יותר (אם יש לו שכל... )

הרבה הצלחה.

שהיא חושבת שהוא אמור להבין מה היא רוצה,

והוא לא מבין מה הבעיה פשוט לומר לו..

סתם!! חס וחלילה וה' שישמור!..

בס"ד

ה' ישמור אתכם

טוב אני צריכה להרגיע כמה "מהחשדנסטיות" שיש פה

הוא לא קונה לי מתנות גדלות בפתאום "קחי מחשב" קחי מצמלמה וכו'

כרגע אני סטודנטית וסתם סיפרתי לו שקשה לי להסתדר בלימודים בלי מחשב נייד אז הוא פשוט הלך חסך כסף ובא לי פתאום עם מחשב -הקשר שלנו כ"כ ארוך כבר ומיושב שאם הייתי רוצה והייתי אומרת לו שאני רוצה שהוא יקנה לי מחשב זה היה בסדר גמור. 

כנ"ל עם המצלמה צחקנו שאנחנו לא מעלים תמונות שלנו לפייס'  כי אין לי מצלמה וכו' ואז זה יתגלגל.

הוא מרגיש כמו בעל (ובע"ה בקרוב הוא גם יהיה) לקנות לי דברים שאני צריכה להקל עלי אבל הוא לא יודע לקנות לי מתנות שמראות על צומי.

אין לו את הקטע הרומנטי הזה לקטוף לי פרח באמצע דייט או שטיות כאלה כאלו הוא מאוד שכלי חסר לך את זה..

אז קונים .

ואני מוצאת את עצמי קונה לשתינו מחזקי מפתחות עם השם,כוסות לקפה אותו דבר לשתינו כל מיני דברים כאלה.

הוא אמר לי פעם שהבאתי לו איזה עוד משו קיצ'י שהוא מתפדח להכנס לחניות ולקנות את הדברים האלה זה נראה לו מוזר כי זה אופי של בנות.

הוא לא מחסיר ממני כלום אבל מצד שני הוא לא מביא לי כלום

ניסתי להסביר את הנקודה מקווה שהבנתם ? !  

אבל משום מה נראה לי שאין כל בעיה בקשר...!!!!!!!!!

זה נשמע לי כמו לחפש בעיות בכח ממש!!!!! מילא אם הוא לא היה קונה לה וכו'... אבל הבחור משקיע, קונה דברים שימושים, טובים ויקרים... והבחורה עוד מתלוננת.........

ובכל זאת- את ממעמקים יקרה! רוצה להרגיש יותר רומנטיקה.. אז מה לעשות הבחור לא מאוד רומנטי... אבל נשמע בהחלט אחלה גבר!!

(סליחה על הישירות של הדברים אבל נראה לי זה היה מתבקש מאוד לומר את זה......)

הלוואי שאילו יהיו צרותינו!!!!!! בהצלחה רבה רבה!!!! בעזהי"ת!

בס"ד

אני אסירת תודה לו על הכל ואני אוהבת אותו ומודה להקב"ה יום יום שנתן לי אותו.

לא באתי להתלונן.

לא באתי להראות שאני מסכנה.

באתי להתייעץ.

אין מה לעשות אישה צריכה תשומת לב.

ולפעמים הדברים האלה באים דווקא בדברים הקטנים.

לפעמים אני חושבת לעצמי שאני רוצה פרח שנקטף מאשר מחשב.

 כן ?

אני לא מנסה להתפס לזוטות סה"כ רציתי לדעת מה אתם חושבים לדבר על זה שאני גם אוהבת את הדברים הקטנים והפשוטים שנותנים להרגיש כ"כ הרבה.

או פשוט להשלים עם זה שגבר זה שכל וקשה להיות קיצ'י.

סה"כ הקשר שלנו באמת מקסים וטוב ואני רוצה להפוך אותו לעוד יותר טוב. 

תודה על הנכונות לעזור.

אתם נפלאים 

אין "כמו בעל".  יש בעל.  וכמה שמבינים את זה יותר - יותר טוב אח"כ.

וכשמבינים את זה, גם מבינים שיש סוג של דברים שנאמרים אחרי שמתחתנים, שומרים אותם לאז ולא "מבזבזים" עכשיו, ואז הם גם ניתנים יותר להבנה הדדית.  ובעל, יכול עדיין להיות שכלי יותר, ולחשוב שזה "שטויות של בנות", וזה בסדר גמור - אבל עם זה, יכול יותר למצוא דרך איך למלא את הצורך הזה של אשתו, גם בדרכו. והיא גם יכולה יותר להסביר את זה אז.  הקיצור - תשאירי משהו לאח"כ. לטובת הכל.

תפנימי זאת לטובתך ולטובתו ובע"ה תתחתנו כבר. לא בריא למשוך קשר יותר מדי  ,

כי אז מתחילים לחפש שטויות ומהשטויות האלו נגררים ח"ו למקומות שלא צריך ולא כדאי להגיע  .

בע"ה בהצלחה !

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

"לא התאפרתי כי אני מרגישה בנוח איתך".

כי אני דווקא לאחרונה חשבתי על משפט שמישהו אמר פה פעם, שהלוואי שנרצה תמיד להראות במיטבנו מול הבני זוג.

ויש סיפור על צדיק אחד שלפני שנכנס לבית לאשתו היה מסתכל במראה ומסתדר.

בלי איפור...

האיפור זה תוספת נחמדה להתייפות עוד יותר

גם תכשיטים זה תוספת..

אפשר להראות במיטבנו גם בלי תכשיטים

אני חושבת שהבסיס זה להיות נקיה ורעננה עם בגדים נקיים

וחיוך

יותר מזה זה תוספת

זה אני חושבת מול אנשים זרים אבל בבית כן להשקיע יותר. למה להישאר עם הבסיס?

לא סתם עזרא תיקן שימכרו בכול עיירה תמרוקים ותכשיטים. 

אישה אוהבת להתקשט ולהשקיע בנראות וכל הכוחות האלה נועדו בעיקר לבית וחבל שמשקיעים יותר ביציאה מהבית.

אולי אנחנו לא מדברות על אותו דבר...

ביום יום קשה להשקיע

ולכן חשוב לזכור שהבסיס הוא מהמם

ולא צריך להתאמץ כדי להיות רעננה ויפה לבעלך

מידי פעם אפשר גם להתקשט ולהוסיף

אבל כן לזכור שגם כשאין כוח להשקיע

עדיין יש דרך קלה לקבל את בעלך מהממת

וזה פשוט להתקלח ולהתלבש יפה ולחייך

להיות נקייה זה משהו בסיסי שמצופה מכל אחד גם אם הוא לא אישה\בעלי.

אבל אני כן מבינה שלא תמיד יש כוחות להשקיע וזה בסדר גמור!(:

 ויש נקייה ורעננה ומחייכת 😉

מפסיכולוג קנדי...

הוא ניתח את הרעיון של האיפור במבט תת-מודעי כזה, ואמר שהסיבה בגללה נשים התחילו להתאפר (לפני נצח בימי קדם קדמונים) זה למעשה כדי להראות בריאות. מכיוון שאישה בזמן הווסת היא עייפה יותר, חלשה יותר, וחיוורת יותר לפעמים אז האיפור נועד להחזיר את המראה הבריא ובכך לשדר לגבר (ולעולם) שהכל בסדר ותקין ב"ה.

מכאן זה כמובן התפתח למשהו קצת יותר תרבותי, כמו כל תופעה אנושית אחרת..

זה הסבר ששם דגש על היחסים הגופניים בעיקרו, אבל זה נשמע לי מעניין והגיוני. זהו, סוף שיתוף.

דווקא זה יכול להיות נחמד מהצד האומנותי שבזה (יש לי תפישה קצת אחרת ביחש ליופי אני חושב)

חושבני שיש משהו גם בזה וגם בזה

אני לא מתחברת לאיפור כבד...

וכל אחד ומה שהוא מתחבר

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.