כמה אפשר לכעוס עליו על דברים שהוא עושה [או לא...] אנחנו משתדלים לשדר לו שיש לו אחריות למה שהוא עושה [ולא אשמה..] לכן כשהוא מעיף לאויר קופסא מלאה בקלפים אנחנו מבקשים בצורה עיניינית שיאסוף אותה. אבל מה קורה שסתם מתוך אימפולסיביות הוא מושך בצמה של אחותו? או הורס את המשחק של אחיו? מצדם אני אמורה לכעוס עליו, רק שלי לא ברור כמה אני יכולה לעשות את זה...אם יש לו שליטה על זה... ואם אנחנו לא סתם מתסכלים אותו...[ברור שהוא יודע שיש דברים ש"אסור"]
מצטרפת לשאלה!!!עוד כינוי
ומוסיפה-האם יש פה גם עניין של גיל?
(מעניין אותי על איזה גיל מדבר/ת האנונימי/ת שמעלי)
האם יש כאן מישהו מקצועי לענות על השאלה הזו?אחותו
עניות דעתי,ד.
א. ברור שאי אפשר למלא את החיים של ילד כזה בהערות (וזה מה שיקרה אם נלך "טבעית" - כי זה כל הזמן).
ב. ברור לכאורה שאם לא נעיר כלום - הוא ירגיש שמשהו איתו "לא בסדר", וזה עצמו יכול לגרום ליתר אנרכיה, גם מתחושה שאין גבול, וגם מ"בקשה פנימית" להציב גבול...
ג. יש לו בחירה, אלא שיותר קשה לו להתגבר על ה"דחף"; או שעד שהוא נזכר בבחירה, זה כבר "לאחר מעשה"...
ד. מה שאתם עושים עם הקלפים - מצוין. אם זה סוג המשחק שלו (כמה נחמד איך הכל עף באויר..), אז כמו כל ילד ששיחק הוא מסדר אח"כ.. זה גם משדר שהמצב התקין הוא שלא הכל נשאר הפוך.
ד. לדעתי, כשמעירים - יש להעיר בצורה עניינית, ברורה, מסבירה ומתונה. לפעמים אפשר שיהיה גם טון "טבעי" של גערה, זה משדר לו פידבק נורמלי, אבל בנחת, במתינות, מתוך קירבה (זה דברים שקשה "להמחיש" דרך האינטרנט..) למשל: זה כואב לה, לא עושים דבר כזה. עכשיו תבקש סליחה. הרס את המשחק של אחיו והאח בא להתלונן: "לא. זה לא בסדר, עכשיו בוא תעזור לבנות מחדש", הכל עניינית ומתוך אהבה (לא "אהבה סמויה" למעשה השובב, אלא אהבה לילד. הוא מרגיש את השדר).
ה. לא תמיד צריך להעיר: "פעמים שאתה מתעלם". לפעמים עדיף ש"לא ראינו" וממילא לא הערנו. כי מצד אחד, כנ"ל, אי אפשר שלא להתייחס בקביעות, ולאידך - גם כנ"ל - אי אפשר, עוד יותר, למלא את חייו בגערות והערות. זה הכי גרוע.
ו. עם הזמן, מגיעים בהדרגה, מתוך יחס אוהב, לסוג של קירבה כזו - שהילד יודע שגם הוא וגם אנחנו "מכירים אותו" (יש הרבה נחמד באופי הזה. זה רחוק מאד מלהיות רק שלילה), מעריכים אותו, וביחד בונים התמתנות ביחס לסביבה, הסכמות, כדי לנתב את הכחות למקום הנכון.
ז.יחד עם זה, לא בקישור להפרעה לאחרים - צריך לשדר יחס אוהב וחיובי לסוגי משחק שמתאימים לו, לאופי שלו, לערנות שלו, להתענינות הונחמדות. עד גבול האנרכיה..
ח. אין מה לכעוס. לא שייך לחלוטין. ויש הבדל שמיים וארץ בין לגעור לפעמים לבין לכעוס.
ט. להקדיש תשומת לב ואהבה גם לאחרים.
י. האחים יותר "חכמים" ממה שההורים חושבים. הם קולטים די מהר מי זה האח הזה. אם ההורים שומרים על "צדק" מסוים גם כלפיהם, הם יסתדרו ביניהם פעמים רבות.
י"א. העיקר, ריבוי טוב וחיוב.
י"ב. אהבה, ושידור גבולות מתוך הבנה, בלי להעיק, ובלי שמץ עוינות ביחס.
בהצלחה. הקב"ה נותן את הפרוייקט העצום, הנפלא, ומלא הכחות הזה - רק למי שיש לו היכולת והכישורים לעמוד בו.
כתבת פשוט מקסים. תודה רבה.בננה*
תודה רבה לך.ד.אחרונה
שאלת המליון דולראמא מסורה
הבן שלי בן 4 עם סימנים של אי שקט מוטורי ואימפולסביות- לדברי נוירולוג שבהמשך דבריו אמר שעדין א"א לאבחן אותו כ-ADHD (יחי ההבדל בין המילים בעברית למושג באנגלית).
זה קשה מאוד, אני רואה את זה כמו דחף בלתי נשלט, הרבה פעמים כשאני מעירה לו על משהו תוך כדי מעשה אני רואה איך הוא נקרע בין הרצון להמשיך מה שהוא רוצה לבין להקשיב למה שאמרתי לו.
דוג' שתסביר זאת- הוא רץ אחרי כמה חברים למקום שבעיני היה קצת מסוכן, כשראיתי את זה ביקשתי ממנו שיחזור הוא נעצר עשה כמה צעדים קדימה וכמה צעדים אחורה כשתוך כדי אני חוזרת שוב ושוב על המשפט שירד בחזרה. בסופו של דבר הוא הקשיב לי!!! וחזר אחורה. אחרי כמה דק' כשלא שמתי לב הוא חזר לשם ועשה את כל הסיבוב ![]()
בעוד שילד אחר שאמא שלו גם ביקשה ממנו לחזור, חזר אחרי פעם- פעמיים שהיא קראה לו ולא הלך לשם שוב.
זה חידד לי ממש מה עובר לו בזמן שמשהו במוח "דוחף" אותו לעשות משהו, גם כשהוא יודע/ אומרים לו באותו רגע, מה צריך לעשות.
להגיד לך שאני תמיד רגועה ואסרטיבית כמו שהייתי אז, ממש לא.
הרבה פעמים אני כועסת עליו
והרבה פעמים בסוף היום אני חושבת שאולי הערתי לו יותר מידי פעמים והייתי צריכה להגיב אחרת או להתעלם מחלק מהדברים.
מה שכן, אני ממש מקפידה, אם כי לא תמיד זוכרת, להחמיא לו על כ-ל התנהגות טובה שלו, למשל- כשהוא משחק עם עצמו לבד אפילו כשזה למשך כמה דק' בודדות. אם אני לא מצליחה תמיד לעצור את עצמי מלהעיר לו, לפחות שאתן לו תחושת הצלחה שהוא כן מסוגל להתנהג יפה ולא שכל התשומת לב היא רק על הדברים השליליים.
ויש ימים שמס' המחמאות עולות על ההערות (לא שספרתי, אלא לפי תחושה שלי על מה היה יותר משקל).
ילד בן 4. העיקר: באהבה, באהבה, באהבהד.
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
אפשר לשתף את הגננתמענין
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה
סיר בישול איטיטרכיאדה
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום
נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
הוא יודענהג ותיק
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
לא נכוןאריק מהדרום
תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת
בוודאיאריק מהדרום
אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה
יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות