העלם טוען שהוא לא סגור על עצמו אם בא לו להתחיל עם הטררם הזה.. הוא צריך לחשוב טוב  עם עצמו לפני שהוא יוצא לשגע את בנות ישראל שגם ככה לחוצות/בונות בניינים/נקשרות..

ולשואל החביב- אתה רוצה להתחתן בזמן הקרוב? או שהחוץ לוחץ עליך לעשות כן? הייתי מציעה לך לא להתחיל ולראות אם זה מגיע..פשוט לחכות..אולי לאט לאט כן תראה צורך ורצון..חבל עליך ועל ליבן של בנות ישראל

ב"הצלחה.

יפה כתבת.

אל תצא לפני שאתה מעוניין, אין כ"כ מצב שזה ילך אם אתה לא באמת מעוניין.

אל תכנע ללחצים חברתיים שכל החברה כבר יוצאים, כל החברה זה לא אתה.

ולגבי מה שנגה (שהיא מתחתי,טכנית) אמרה- בהחלט לחכות אבל אם האוטובוס לא מגיע- להתחיל ללכת ברגל

(יצא לי משל יפה דווקא)

רק מהפן התורני..

שיהיה לו איזה חסר... שירצה בי כאישה!

לצערי פגשתי בעברי בחור שאמר לי בפשטות שהוא לא ממש רוצה להתחתן,

אבל הוא נפגש כי הוא רוצה לקיים את רצון ה'.

הרגשתי חפץ.

הקשר תם.

מצד אחד אם אתה מרגישה "חפץ" - הקשר תם.

אבל אם את מרגישה "חפץ"=רצון - הקשר יכול להמשיך מכאן...

"אם תעירו ואם תעוררו... עד שתחפץ".

אם אתה לא חפץ להתחתן אל תצא..לא שייך סתם לשבור לבבות של בנות שכידוע הן מאוד רגישות.

תבדוק עם עצמך אם אתה בסופו של דבר כן מעוניין להתחתן.

תכתוב על דף A4 שתי עמודות למה להתחתן עכשיו ולמה לא..זה יעזור לך לראות את הדברים בצורה יותר ויזואלית.

לא טוב לכפות הר כגיגית בנושאים כאלה(במיוחד שהר הגלעד נמצא כעת בשליטה ירדנית

בהצלחה!

זה 'מכשיר מצווה'...

צריך לחייב כל בייני"ש צדיק לעבור קורס בטאקט לפני שידוכין.

(מכיר שיעורים כאלה! בישיבות...)

אני משוכנע שהוא היה מתוסכל לו הבין שכך גרם לך לחוש.

המרצות כן רציניות ומעבירות מסר:"כל הביינישים חסרי טאקט, זרומנה"

מה הולך ב"מכללה".

בסך הכל העליתי מסקנה לוגית מתבקשת=

אם ביינישים הם חסרי טאקט ובכל זאת מתחתנים

סימן שבמכללה מסבירים להם שזה בסדר.

הוא מספר שמישהו אמר לו שהוא רוצה להתחתן כי זה מצווה.... ואז הרב יהושע אמר לו שהוא בגדר אנוס ושנפסק להלכה כי "אונס רחמנא פטריה"....... (למי שלא הבין- אנוס פטור מן המצוות) =)

זה בהמשך למחפשתותו... סליחה שזה לא במקום...

נכון שיש  הדרכה מהגמרא להתחתן מוקדם,אבל כמו שאתה רואה שבימינו רבנים לא אומרים להתחתן בגיל 18 למרות דברי הגמרא מעידים על זה שזה לא מוחלט.

זה לא כמו גיל בר מצווה-מגיל 13 אתה נכנס לעול מצוות, בלי קשר למצבך הנפשי/למקום שבו אתה עומד.

אני ממש מאמין שאין גיל שמתאים. זה ממש אינדיוידואלי,כאשר ברור שכמה שיותר מוקדם בהתאם למוכנות הנפשית של האדם.

מסכים איתך שלא ניתן למשוך אותו לנצח בטענת "אני לא מרגיש מוכן" וכו,אבל כן צריך לנסות ולהסתכל בעיין ישרה ולראות,לא תמיד בגיל 22 זה הזמן! (לפעמים לפני כמובן,ולפעמים אחרי..)

מומלץ לדעתי לשמוע דעה מאנשים משכירים אותך מקרוב...אם אתה כבר מוכן

זה לא שקמים בבוקר יום אחד ורוצים להתחתן.

זה תהליך שכל אדם עובר עם עצמו,

יש את האנשים שירצו להתחתן כי ייאלה הם כבר בגיל ורוצים לעלות מדרגה,

ויש את האנשים שירגישו שמשהו חסר להם...

השאלה מה אתה מרגיש!

מה אתה רוצה!

וכמו שרבים וטובים כבר אמרו- אל תכנע ללחצי החברה, תעשה מה שאתה מרגיש ורוצה.

כחוסר מוחלט של עניין ורגש כלפי נישואין. אבל אם השאלה היא רק מה היום שונה מאתמול, לא נראה לי שצריך להרגיש איזה שהוא דחף בלתי נשלט שאי אפשר להמשיך כך יותר בלי אישה, נראה לי שאפשר בהחלט לחשב שיקולים קרים.

חבל עליך ועליהם. זה צער בעלי חיים דאורייתא, ומדרבנן זה ואהבת לרעך כמוך (אין מה לחדד 'לרעייתך', כי היא לא תהיה...).

וכמו שהן כתבו, הן לא היו רוצות לצאת איתך.

אין מה לעשות, בשביל להתחתן צריך לרצות, בלב, ברגש.

לא עוזר להבין שכלית שזה השלב בחיים ושאתה צריך מישי שתפרנס אותך, אוו שההלכה רוצה שתתחתן.

אני לא חושב שיש רבנים שימליצו לך להתחתן אם אתה לא מוכן בגלל הפן התורני.

הפוך, אני שמעתי בשיעור מהרב יהושע שפירא שאין מה לצאת אם לא רוצים.

חייבים לרצות להתחתן, לרצות להיות נשוי, לרצות להקים בית.

לא לרצות לקיים הלכות!!!

ביהודת יש מושג-

לעורר את הרצון

מה שאתה יודע בשכל- להוריד את זה, להטמיע- שיגיע ללב- לרגש- לשאיפה-לרצון

ואז אתה רוצה מעצמך את מה שאתה יודע שצריך

נראה לי השואל צריך ללמוד את הנורמאליות של החיים- לא את מה שכתבו בספר

אין טוב כמו בינהזמנים בשביל זה

(והמקום הכי טוב ללמוד? אצל אמא- לך תעזור לה להכין לחג!)

אם אתה יודע שאתה כבר בגיל אבל אתה עדיין לא ממש רוצה - תעבוד על הלרצות!!

איך? ללמוד, ללמוד וללמוד

אפשר מספרים ואפשר גם משעורים (ובאינטרנט יש בלי סוף....)

ועוד משהו - למרות שאולי על בנות זה יעבוד יותר

להסתכל על תינוקות!! ולחלום שיום אחד גם לך יהיה אחד כזה בע"ה...

ואפשר גם בפורומים באינטרנט "היום הפשוש שלי התחיל למחוא כפיים..." "היום המתוקה שלי התחילה ללכת. היא עדיין נופלת כל הזמן אבל זה פשוט מותק!!!!!11 לאכול אותה!!!!!!!1"

ויש כאלו (ואל תשחטו אותי) שאצלם "עם האוכל בא התאבון" - אחרי שיוצאים עם מישהי טובה וראויה אז מתחילים לרצות

[אני יכולה לומר עלי שב"ה התחלתי כשרציתי אבל להיפגש עם מישהו בכיוון, אפילו אם זה לא מושלם עד הסוף, בהחלט מעורר את הרצון יותר...]

שיהיה ב"הצלחה!

וההתעסקות בנושא מתוך שיחה עם כאלה שנמצאים בפנים (שמדברים על הרגשותיהם,

ולא כאלה שמלחיצים אותך), או שחנ"שים עם כאלה שמתנסים ומתקשים בעצמם, עזר

לו לרצות בעצמו. עכשיו ברור לו שהגישה שלו אחרת.

רק בטבעיות, בלי לחץ מבחוץ או מצד ההורים, ובפרט שלא מצד הדודות (לחנך מחדש

כבר אמרנו?!). ומתוך התייעצות מתונה ורגועה עם הרבּוֹנִים שליט"א.

יש אנשים שלא רוצים, כי הם פשוט לא מודעים למה שחסר להם, קורה הרבה בציבור החרד"לי שבקושי פוגשים בנות, ואין מושג מה ומי...

יש המון בלבול בתחום, אנשים שלא ראו בנות בחיים, ולא מצליחים לפענח את הרצון הפנימי 

לקשר זוגי, בגלל שכל מה שקשור לתחום ה"בנות" נקשר עם חטא ואיסור.

אני רואה את זה כל הזמן ובא לי להשתגע על מי שחינך אותם.

אני ממש לא חושב שמיד צריך לדמיין איך יראו הילדים שלך, זוגיות היא קודם זוגיות בפני עצמה,

אחר כך באים ילדים.. 

לא נראה לי שבריא להתחתן רק בשביל ילדים, צריך גם לרצות פרטנרית לחיים...

מסכים לגמרי שעם האוכל בא התאבון, ואין מה לשחוט אף אחד, תפגוש בנות, תכיר קצת, אתה בגיל.

זה בהחלט יקדם את העניינים...

רק אל תתהאב במצב הנוכחי!!! 

זה שלב בניים.. למרות שאתה מרגיש שלם (ב"ה!!!) 

אבל יש מפה לאן להמשיך ובמוקדם או מאוחר תתחיל לפתוח דף חדש של זוגיות וחיי משפחה

(ברור זה תלוי ברצון שלך ושל הבורא יתברך)
 

אני לא חושבת שהחברה צריכה להכתיב לך אם לצאת או לא ומתי..

בעיניי זו החלטה שלך בלבד.. גם אם היא תגיעה בגיל 30 !

אבל שוב שים ♥ שלא תתמסד במצב שנח לך עם הרווקות ואז ליצור קשר יהיה קשה יותר..

אם זה מרגיע אותך מכירה בנים שהתחילו לצאת בגיל מבוגר יותר.. בלי לחץ

אם אתה לא מוכן גם עוד 3 שנים זה לא הגיל שבו אתה צריך להתחתן...

צורך הכרחי?אני לא בטוח שתרגיש איי פעם.. לא נראלי שאמור להיות שלב שבו האדם מרגיש שאם הוא לא מתחתן בזמן הקרוב-הוא נחנק או משהו כזה..

מה שצריך לדעתי זה ההבנה למה צריך וחשוב להתחתן+הרצון הבסיסי שיש לכל אדם נורמלי להקים בית/לחיות עם בן/ת זוג(אני רוצה +אני צריך)

איך מעוררים רצון נקי כזה טהור רוצה בפשטות

אני לצערי וקצת לשמחתי (כי לא בזבזתי תזמן בלהיות עסוקה בזה כל הזמן ועשיתי עוד כמה דברים מעניינים בחיי)

לא הייתי מעולם מהבנות שרק רואות אהבה זוגיות וילדים מול העיניים

העסיקו אותי המון דברים במסביב,

ועכשיו פשוט רוצה לרצות בזה ואין לי שמץ איך?

מה פירוש לעורר את הרצון? ואם זה מתנגש לי עם רצונות אחרים?

ואני כבר בגיל שכולםםםםםםםםםםם אומרים לי :

"חמודה עוד רגע תאלצי להתחתן עם מה שיש ולא עם מה שאת רוצה   

                           תזיזי עיניינים!"

וליבי פשוט בוכה בקירבי  מה אני אמורה לעשות? ולמה אין יותר בנים מבנות? ולמה מלחיצים אותי?

ולפעמים בחדרי חדרים גם עולה בי המחשבה זוגיות זה נעים אבל אפשר להסתדר בלי זה....

ובקיצור בחורה מבית טוב מחפשת בחור המטרה: בית זורם פתוח ולא מלחיץ

יא-הא!

כמה שהלחיצו אותך!!

מסכנה שלנ"ו...

במידה מסויימת את צודקת-

חלק גדול מהעולם המערבי מסתדר ככה- בלי זוגיות קובועה ועמוקה (ובלי זוגיות מקודשת)

מסתדרים

כי חושבים ש"זוגיות זה נעים" נחמד -טוב שיש אותו....

ולא מבינים!!!

שה"להסתדר" הזה-- זה כולה אך ורק- להסתדר. ותו לא

שהחיים יכולים להיות פי אלף!!!!!! יתר ממה שהם-

כי יש את ה-עוד גורם הזה בחיים- שמעמיד את כל החיים- במקום חדש

את כותבת "זה מתנגש לי עם רצונות אחרים"

זה חתיכת דבר בלב- שצריך לחשוב עליו....

רק את יודעת מה המחשבות שלך- ואיך לסדר אותם [מוזמנת לפרט אם בא לך]

אני יכולה לומר לך שיש לי חברות נשואות ואמהות- בכל תחום ועיסוק בחיים.  ואין התנגשות- יש הרמוניה

יש בכך משהו טוב - שאינך לחוץ, אבל לפעמים זו גם "עצלות רווקית" - וכשמגיעים למצב החדש רואים שהוא יותר מתאים.

גם לא צריך להרגיש "צורך הכרחי ונפשי", די שיש רצון כללי להקים בית ולהינשא. 

אפשר לחכות קצת - גיל 22 לבן אינו מופרז. אבל לא להגזים.

המצב שאתה מתאר אינו בהכרח חיסרון. לפעמים אדם שלומד טוב בישיבה - מרגיש שם מצוין, יש לו עולם מלא.  ואם הוא עם "ראש שקט" ורגוע, אינו בהכרח מרגיש "צורך הכרחי" בדבר שאינו מכירו כלל. אשריו - לומד בטהרה.

לא כל דבר טוב צריך לבוא בגלל שמרגישים כבר שלילה בלעדיו.

האמירה שלך שאתה מתחתן בגלל ההלכה אינה רעה כלל - אלא עלולה להיות לא מובנת נכון.  אני מבין שהכוונה היא שאדם מנווט את חייו עפ"י הדרכת התורה ולכן הוא מבין שזו הנורמליות גם אם לא "בוער" לו כרגע. יופי. זה לא אומר שכאשר כבר יכיר, הוא ימדוד בפגישה אם עבר "שיעור פגישה" לדעת החזון איש...  ברור שעצם הגדר של נישואין כולל גם קישור נפשי ורגשי וכו'.

לדעתי - אם אין "ההיפך", כלומר, הרגשת דחיה מזה חלילה, ואם יש רצון בסיסי - אז "עם האוכל בא התיאבון".  כמובן, צריך להיות אמיתיים ולראות שמתפתח משהו, ולא להמשיך עם בחורה כשהיא חושבת שיש מי-יודע-מה ואתה מתכווין רק "לצאת ידי חובה"... אבל להערכתי כלל לא יגיע דבר כזה.

כנ"ל - לכאורה אפשר לחכות עוד קצת, אם אתה רוצה, אך לא להתעכב יותר מידי בגלל זה. ענ"ד.

נ.ב. אגב, גם בשביל הבחורה - אם באמת תמצא מי שתעורר את ליבך - זה לא בהכרח חיסרון אם היא תדע אח"כ, שעיקר הרצון הממשי שלך בא מתוך ההיכרות אותה ולא כי היית חייב איזו "מישהי"...

אתה מוכן כשאתה מרגיש שאתה לא יכול להתקיים

בלי בית, אישה וילדים וזה הכי חשוב לך

זאת הרגשה מעיקה של חסר לי.

ספציפית אצלי ידעתי שאני מוכנה

כשהבנתי שאני כבר לא מסוגלת לחיות ככה לבד,

שכל תינוק או ילד קטן אני מתחברת אליו

שכל חברה שמתחתנת גורמת לי לשאול מתי יהיה תורי

ושאני כל הזמן מסתכלת על מטפחות ומנסה להבין את הקשירות שלהן

וכל כך מציק לי הלבד הזה ואני כל כך רוצה בית משלי

ככה זה אצלי, לא יודעת איך זה אצל בנים

אבל צריך להקשיב ללב הוא יודע הכי טוב

אל תצא לפני שתרצה את זה.

 "שאתה לא יכול להתקיים 

בלי בית, אישה וילדים וזה הכי חשוב לך

הרגשה מעיקה של חסר לי"

"כל כך מציק לי הלבד הזה ואני כל כך רוצה בית משלי"

אני לא מזלזל חלילה במי שכן מרגיש/ה ככה,  אבל זה בהחלט לא נראה לי שלב הכרחי, וגם נראה לי שהרבה אנשים שיש להם את הנכונות והבשלות לחיי נשואין לא יגיעו לשלב הזה (אולי הם יגיעו להרגשה מעיקה כאשר הם יגיעו למצב שהם נשארים בודדים כי כל בני גילם התחתנו, או כשהחשש שהם הולכים להשאר רווקים עד סוף ימיהם יתגבר, ולא נראה שזו התחושה שהסהר מדברת עליה).

זה לא אומר שזה ההרגשה אצל בנים,

אבל תכלס בשביל להתחיל אתה צריך להרגיש חסר בעיני

אף אחד לא באמת יודע מתי הוא הכי בוגר להתחיל

זה בעצם עניין של רצון, נכונות להשקיע

והלב שאומר שהיה לו מספיק לבד.

אני לא מדגם מיצג, כבר בגיל 16 חשבתי איך אני מתחתנת.

ותמיד בנים העירו לי שאני רצינית מאוד בתחום,

והם ספרו שזה ממש לא מעסיק אותם.

תמיד אומרים לי שאני מדברת כמו רווקה זקנה,

רק כי אני באמת מרגישה כל מה שציטטת פה

זה לא אומר שנשואים באו מהרגשה כזאת, זה מה שאני מרגישה

בלי שהלב שלי היה רוצה לא הייתי רוצה בכלל להתחתן,

הייתי מוותרת על כל העבודה הקשה בשביל להגיע לזה

והייתי מביאה ילדים בדרכים אחרות.

מבחינתי הלב צריך להרגיש שהוא רוצה להתחתן

לא חשוב באיזה דרך, רק להרגיש בלב ואז לצאת.

אם אתה לא רוצה את זה בלב פשוט אל תבוא ותצא איתי

שלא לעולם חוסן.

תיזהר שזה לא יחכה לך בסיבוב בגיל מאוחר יותר ואז תשווע לגיל 22.

עצה:

לך לרב שלך ותבקש שיעביר שיעור/סדרת שיעורים למה חשוב להתחתן (לא רק מצד ההלכה).

חשוב מאוד שלא רק אתה אלא גם השיעור שלך יהיו מודעים לדברים האלה ולא תישארו ח"ו שאננים (שאנחנו יודעי היטב מה עולה בגורלם בסוף...).

לפי דעתי כל עוד לא הגעת למצב,

שאתה מרגיש "שלא נח לך",

ושאתה צרך שינוי מהותי, ומרגיש חסרון בחיים שלך כרווק...

 הייתי אומר לך לא להתחיל עדיין.

תקשורת טובה והערצה זה לא היינו הך.

כלומר, יכול להיות "קליק" מהרגע הראשון, ושיחות כיפיות, אבל לוקח קצת יותר זמן למצוא את הנקודות המיוחדות בו ולהעריך אותן.

( ככה לפחות היה אצלינו... מהדייט הראשון היה זורם וכיפי אבל להבין מי הוא וכמה הוא מיוחד זה משהו שכל הזמן מתפתח, ועם השנים, ככל שמכירים יותר ונחשפים ליותר סיטואציה יש יותר הזדמנויות להעריך ולהעריץ)

ובאמת מה שגרם לי להחליט להתחתן זה ממש לא הערצה, אלא תקשורת טובה ומוכנות להשתפר כל הזמן.

מה שכן מסכימה שלא צריך להתפשר ולהתחתן עם מישהו שלא טוב איתו, ברור שלא...

ה"פשרה" שכן אפשרית לדעתי, זה חסרונות מסויימים שמבאסים אבל החלטה שלמה ומודעת שעדיין זה שווה את זה 

כי היה את הקליק, היה כיף להיות ביחד ולדבר שעות...

פשוט נראה לי שאז לא בדיוק ידעתי לומר מה אני מעריכה/ מעריצה ( כן היו כמה דברים, אבל זה משהו שמאוד התפתח עם השנים, לעומת הקליק של התקשורת שב"ה היה ונשאר)

למצוא חן ככה שמעתי מהרב רונן טמיר שליטא , זה למצוא את החן, - את הנקודה הטובה שמאירה בשני.

תוספת שלי -איך אני מוצא אותה, את הנקודה טובה בשני ?  שתי אפשרויות:

1.  על ידי שאני מוצא/תת בעצמי את אותו דבר

2. או שאני חסר/ה אותו ולכן יודע/ת לזהות את הטוב הזה, ולהעריך אותו אצל השני.

כשאני מוצא את הנקודה המאירה לי באמת, ואני מעריך את השני בזכות אותה נקודה של טוב שנשאר תמיד, ומתמקד/ת בנקודת אור הזאת, קל להתמיד בעין טובה,בהערכה הולכת וגוברת  כלפי השני (כי אנחנו מוצאים סיטואציות שונות במעברי החיים, שאותה נקודה משתקפת בהם והנקודה  הזו מאירה תמידית אצלו)

ככה אני לא חושבת שייתעורר  צורך  לשנות את השני , כי כמו שאני מצאתי את החן שלו , את הנקודה הטובה שלו שגרמה לי להעריך אותו תמידית בזכותהּ, ככה הוא מעריך אותי על הנקודה הטובה שלי, והיא (בדר"כ) גוברת על רצון שלו לשנות אותי.

בכלל , אין מצב של מחשבה לשנות את השני בנישואין. מה שרואים עכשיו, בפגישות, מה שמקבלים עכשיו -  זה מה יש.  זאת החבילה, "זאת הכלה". לרוב , נקודות שנמצאות בדייטים, נראה אותן (בקטן או בגדול) במשך חיי הנישואין. הבחירה איך להגיב אליהן קשורה להתמקדות בנקודה הטובה , בעין טובה שלנו כלפי בן הזוג.

למה אין מצב לשנות את השני?

א. זה הוא - זה טבעו/ מזגו הראשוני, המקורי.         כל רצון שלי לשנות -  משדר לו - "אני לא מקבל אותך כמו שאתה/ לא מכבד אותך על בחירתך בדרך שאתה הולך בה"  ולרוב זה מתקבל לא נעים (בצדק) אצל השני ו/או גורם לפגיעות מיותרות בין שני הצדדים.

ב. שינוי יכול להתבצע בכמה תנאים:

1. התנאי הראשון הוא רצון פנימי של האדם עצמו להשתנות. הנביעה הפנימית תהיה זרז לשינוי.

2. התנאי השני הוא לדעת ששינוי זה מהלך,  תהליך שאורך זמן מסויים, קצב מסויים, כולל עליות ומורדות וצריך להבין, לכבד, ולקבל את זה .

3. אם כבר קורה שינוי- להבחין, להתמקד על הטוב שבתהליך, לתת משוב בצורת מחמאות/ מילים שמביעות הכרה במאמץ , הערכה כנה כלפי השני.

בעיניי, הנקודה הראשונית  של מציאת- חן בשני חייבת להיות בדייטים  מכיון שבהמשך חיי הנישואין, ההתמקדות בטוב תמשוך ותרבה עוד ועוד טוב שמתבטא בצורות שונות של תקשורת טובה ובתחושה טובה וכנה של קשר של נעימות ואהבה הדדית, אחד כלפי השני  .

את יכולה לראות טוב רנדומלי תמיד, בכל אדם. אני התכוונתי לנקודה טובה במי שאת יוצאת איתו ספציפית, ובוחנת אפשרות של קשר רציני.

אף אחד לא מתחתן בשביל לשנות את הבן סוג, או מתפשר עליו רק כי הוא ברירת מחדל.

ואם מתחתנים בצורה כזו- לפעמים פשוט  אי אפשר  לעבוד כי אין בסיס ראשוני, וזה ישפיע על הנישואין במוקדם או במאוחר.

נ.ב מה דאת חושבת תשובה מכובסת, קודם כל עבדו עליה ובררו מילים. דבר שני היא מבוססת על חיי נישואין אמיתיים בהחלט. 

בחירה שלך איך להתבונן בה.

ואם הייתי יודעת שכך את חושבת- הייתה נחסכת לי רבע שעה של כתיבה ועריכה

על תקשורת או על מציאת חן.

אבל הן ממש לא טועות.

רוב האנשים שנשואים ובאושר, לא התחתנו עם תקשורת מושלמת. אלא עם תקשורת יחסית בסדר, לא מושלמת, מציאת חן בסיסית טובה, לא בהכרח פרפרים ואהבה עמוקה.

לא מתחתנים עם מוצר מוגמר, להיפך, החתונה היא רק תחילת המסע, עד כדי כך שכמעט כל הנשואים לא זוכרים מי ומה הם היו לפני החתונה.
 

התקשורת תשתפר אם תעבדו עליה, אהבה תגדל ככל שתשקיעו בה.

החתונה היא לא שיא ההתאהבות ומשם האהבה והכיף דועכים (אצל הרבה זוגות לא מוצלחים זה ככה)

להפך, החתונה היא בסיס מספיק טוב (ממש ממש לא מושלם) שממנו משתפרים יחד.

התקשורת שלנו אחרי יותר מעשור לא דומה בכלל בכלל לתקשורת שלנו בדייטים.

הפרמטר הכי חשוב בעיניי זה מציאת חן/משיכה ולדעת שיש עם מי לעבוד.

משם החיים יובילו אתכם לאן שיובילו.

שכל מי שרוצה אותך את לא רוצה אותו, שהגברים שאת יוצאת איתם לא מושלמים אבל סבירים, ושכל פעם הקשר נופל על משהו אחר ולפעמים די שולי, באמת כדאי לשאול את עצמך למה זה קורה.

דעתי היא שמתחתנים כי צריך משפחה, לא כי רוצים למצוא חצי שני. סה"כ השני עם מידות טובות? יש צורת הומור דומה? ערכים דומים? אז מתחתנים. תמיד יהיו יותר טובים, תמיד יהיו כאלה עם תקשורת יותר טובה, תמיד יהיו יותר יפים ותמיד יהיו כאלה עם יותר כסף. או במילים אחרות: החתונה היא אמצעי להקמת משפחה, לא המטרה.

וכן, זה נשמע לא רומנטי, ואפילו קצת מאכזב. אבל אלו החיים.

ובואי תשמעי עוד משהו: לא נעים לי להשוות: אבל אני מאד אוהב את הכלב שלי. ומה מיוחד בכלב שלי? כלום. כל כלב אחר שהיה נראה מספיק חמוד שהיו מביאים לי במקומו היה יכול להחליף אותו. ולמה היום זה הכלב היחיד בעולם שאם הוא חולה זה הורס לי את המצב רוח? כי הוא הפך להיות הכלב שלי, שבמשך יותר משנה אני מוציא אותו לטיולים, משחק איתו ומטפל בו.

מי שחושבים או חושבות שהם מיוחדים - שיצאו מהסרט, ומהר. מה שהופך אותך למיוחד בעיני אשתך היא העובדה שיום יום היא רואה את הפרצוף שלך ושאתה מביא יותר תועלת מנזק. לא משנה עם מי תחיי, כשתחיי איתו הרבה שנים והיחסים ביניכם יהיו סך הכל טובים, את לא תרצי שהוא יעלם לך מהנוף.

לכן, הבחור 80% בסדר 20% נסבל? אפשר ללכת על זה. אף אחד לא יוכל להבטיח לך שיהיה מושלם, בכל מערכת יחסים יש אלמנט של סיכון. לעומת זאת, הדבר היחיד שבטוח זה שאם מחכים למשהו מושלם - זה 100% להשאר לבד.

וודאי שצריכה להיות ציפייה, הערכה ותקשורת טובה בין בני הזוג.

השאלה היא באיזה רמה. אדם שמטבעו נוטה פחות להעריך לא צריך להעריץ בצורה מטורפת, כי זה לא הוא.

מצד שני, יש היבטים שניתן לעבוד עליהם כדי לשפר את מה שציינת, לדוגמה עבודה משותפת על תקשורת, פיתוח של עין טובה. אבל בסופו של זה מתחיל מהרצון הזוגי להקים בית חדש אחד עם השנייה.

אני רואה שזו בעיה שחוזרת בפורום, או שזו אותה בחורה יפהפיה מלפני כמה חודשים ששוב חזרה.

אולי אני צריך להשכיר את שירותיי לטפל בבחורים כאלה.

אבל תשתדלי לעבור לידו בשקט להתרחק להיכנס בכניסה אחרת

מה שנקרא למזער מפגשים לאפס

להעביר מסר דרך צד שלישי?

חברה שאת סומכת עליה, שתבהיר לו שאת לא בעניין.

הן המומחיות ההכי גדולות בזה.

בחיי כמה שאני מתגעגע לסבתות מהעבודה שלי.. יותר מכולם

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

אבל האם יודעים שאיזבל היתה איכשהו קשורה לחתונות?!

בא נשמע אתכם.

חזל אומרים שלא נרקבו הכפות יידים והרגליים שלה בגלל שזכתה לשמח חתן וכלה

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳