העלם טוען שהוא לא סגור על עצמו אם בא לו להתחיל עם הטררם הזה.. הוא צריך לחשוב טוב  עם עצמו לפני שהוא יוצא לשגע את בנות ישראל שגם ככה לחוצות/בונות בניינים/נקשרות..

ולשואל החביב- אתה רוצה להתחתן בזמן הקרוב? או שהחוץ לוחץ עליך לעשות כן? הייתי מציעה לך לא להתחיל ולראות אם זה מגיע..פשוט לחכות..אולי לאט לאט כן תראה צורך ורצון..חבל עליך ועל ליבן של בנות ישראל

ב"הצלחה.

יפה כתבת.

אל תצא לפני שאתה מעוניין, אין כ"כ מצב שזה ילך אם אתה לא באמת מעוניין.

אל תכנע ללחצים חברתיים שכל החברה כבר יוצאים, כל החברה זה לא אתה.

ולגבי מה שנגה (שהיא מתחתי,טכנית) אמרה- בהחלט לחכות אבל אם האוטובוס לא מגיע- להתחיל ללכת ברגל

(יצא לי משל יפה דווקא)

רק מהפן התורני..

שיהיה לו איזה חסר... שירצה בי כאישה!

לצערי פגשתי בעברי בחור שאמר לי בפשטות שהוא לא ממש רוצה להתחתן,

אבל הוא נפגש כי הוא רוצה לקיים את רצון ה'.

הרגשתי חפץ.

הקשר תם.

מצד אחד אם אתה מרגישה "חפץ" - הקשר תם.

אבל אם את מרגישה "חפץ"=רצון - הקשר יכול להמשיך מכאן...

"אם תעירו ואם תעוררו... עד שתחפץ".

אם אתה לא חפץ להתחתן אל תצא..לא שייך סתם לשבור לבבות של בנות שכידוע הן מאוד רגישות.

תבדוק עם עצמך אם אתה בסופו של דבר כן מעוניין להתחתן.

תכתוב על דף A4 שתי עמודות למה להתחתן עכשיו ולמה לא..זה יעזור לך לראות את הדברים בצורה יותר ויזואלית.

לא טוב לכפות הר כגיגית בנושאים כאלה(במיוחד שהר הגלעד נמצא כעת בשליטה ירדנית

בהצלחה!

זה 'מכשיר מצווה'...

צריך לחייב כל בייני"ש צדיק לעבור קורס בטאקט לפני שידוכין.

(מכיר שיעורים כאלה! בישיבות...)

אני משוכנע שהוא היה מתוסכל לו הבין שכך גרם לך לחוש.

המרצות כן רציניות ומעבירות מסר:"כל הביינישים חסרי טאקט, זרומנה"

מה הולך ב"מכללה".

בסך הכל העליתי מסקנה לוגית מתבקשת=

אם ביינישים הם חסרי טאקט ובכל זאת מתחתנים

סימן שבמכללה מסבירים להם שזה בסדר.

הוא מספר שמישהו אמר לו שהוא רוצה להתחתן כי זה מצווה.... ואז הרב יהושע אמר לו שהוא בגדר אנוס ושנפסק להלכה כי "אונס רחמנא פטריה"....... (למי שלא הבין- אנוס פטור מן המצוות) =)

זה בהמשך למחפשתותו... סליחה שזה לא במקום...

נכון שיש  הדרכה מהגמרא להתחתן מוקדם,אבל כמו שאתה רואה שבימינו רבנים לא אומרים להתחתן בגיל 18 למרות דברי הגמרא מעידים על זה שזה לא מוחלט.

זה לא כמו גיל בר מצווה-מגיל 13 אתה נכנס לעול מצוות, בלי קשר למצבך הנפשי/למקום שבו אתה עומד.

אני ממש מאמין שאין גיל שמתאים. זה ממש אינדיוידואלי,כאשר ברור שכמה שיותר מוקדם בהתאם למוכנות הנפשית של האדם.

מסכים איתך שלא ניתן למשוך אותו לנצח בטענת "אני לא מרגיש מוכן" וכו,אבל כן צריך לנסות ולהסתכל בעיין ישרה ולראות,לא תמיד בגיל 22 זה הזמן! (לפעמים לפני כמובן,ולפעמים אחרי..)

מומלץ לדעתי לשמוע דעה מאנשים משכירים אותך מקרוב...אם אתה כבר מוכן

זה לא שקמים בבוקר יום אחד ורוצים להתחתן.

זה תהליך שכל אדם עובר עם עצמו,

יש את האנשים שירצו להתחתן כי ייאלה הם כבר בגיל ורוצים לעלות מדרגה,

ויש את האנשים שירגישו שמשהו חסר להם...

השאלה מה אתה מרגיש!

מה אתה רוצה!

וכמו שרבים וטובים כבר אמרו- אל תכנע ללחצי החברה, תעשה מה שאתה מרגיש ורוצה.

כחוסר מוחלט של עניין ורגש כלפי נישואין. אבל אם השאלה היא רק מה היום שונה מאתמול, לא נראה לי שצריך להרגיש איזה שהוא דחף בלתי נשלט שאי אפשר להמשיך כך יותר בלי אישה, נראה לי שאפשר בהחלט לחשב שיקולים קרים.

חבל עליך ועליהם. זה צער בעלי חיים דאורייתא, ומדרבנן זה ואהבת לרעך כמוך (אין מה לחדד 'לרעייתך', כי היא לא תהיה...).

וכמו שהן כתבו, הן לא היו רוצות לצאת איתך.

אין מה לעשות, בשביל להתחתן צריך לרצות, בלב, ברגש.

לא עוזר להבין שכלית שזה השלב בחיים ושאתה צריך מישי שתפרנס אותך, אוו שההלכה רוצה שתתחתן.

אני לא חושב שיש רבנים שימליצו לך להתחתן אם אתה לא מוכן בגלל הפן התורני.

הפוך, אני שמעתי בשיעור מהרב יהושע שפירא שאין מה לצאת אם לא רוצים.

חייבים לרצות להתחתן, לרצות להיות נשוי, לרצות להקים בית.

לא לרצות לקיים הלכות!!!

ביהודת יש מושג-

לעורר את הרצון

מה שאתה יודע בשכל- להוריד את זה, להטמיע- שיגיע ללב- לרגש- לשאיפה-לרצון

ואז אתה רוצה מעצמך את מה שאתה יודע שצריך

נראה לי השואל צריך ללמוד את הנורמאליות של החיים- לא את מה שכתבו בספר

אין טוב כמו בינהזמנים בשביל זה

(והמקום הכי טוב ללמוד? אצל אמא- לך תעזור לה להכין לחג!)

אם אתה יודע שאתה כבר בגיל אבל אתה עדיין לא ממש רוצה - תעבוד על הלרצות!!

איך? ללמוד, ללמוד וללמוד

אפשר מספרים ואפשר גם משעורים (ובאינטרנט יש בלי סוף....)

ועוד משהו - למרות שאולי על בנות זה יעבוד יותר

להסתכל על תינוקות!! ולחלום שיום אחד גם לך יהיה אחד כזה בע"ה...

ואפשר גם בפורומים באינטרנט "היום הפשוש שלי התחיל למחוא כפיים..." "היום המתוקה שלי התחילה ללכת. היא עדיין נופלת כל הזמן אבל זה פשוט מותק!!!!!11 לאכול אותה!!!!!!!1"

ויש כאלו (ואל תשחטו אותי) שאצלם "עם האוכל בא התאבון" - אחרי שיוצאים עם מישהי טובה וראויה אז מתחילים לרצות

[אני יכולה לומר עלי שב"ה התחלתי כשרציתי אבל להיפגש עם מישהו בכיוון, אפילו אם זה לא מושלם עד הסוף, בהחלט מעורר את הרצון יותר...]

שיהיה ב"הצלחה!

וההתעסקות בנושא מתוך שיחה עם כאלה שנמצאים בפנים (שמדברים על הרגשותיהם,

ולא כאלה שמלחיצים אותך), או שחנ"שים עם כאלה שמתנסים ומתקשים בעצמם, עזר

לו לרצות בעצמו. עכשיו ברור לו שהגישה שלו אחרת.

רק בטבעיות, בלי לחץ מבחוץ או מצד ההורים, ובפרט שלא מצד הדודות (לחנך מחדש

כבר אמרנו?!). ומתוך התייעצות מתונה ורגועה עם הרבּוֹנִים שליט"א.

יש אנשים שלא רוצים, כי הם פשוט לא מודעים למה שחסר להם, קורה הרבה בציבור החרד"לי שבקושי פוגשים בנות, ואין מושג מה ומי...

יש המון בלבול בתחום, אנשים שלא ראו בנות בחיים, ולא מצליחים לפענח את הרצון הפנימי 

לקשר זוגי, בגלל שכל מה שקשור לתחום ה"בנות" נקשר עם חטא ואיסור.

אני רואה את זה כל הזמן ובא לי להשתגע על מי שחינך אותם.

אני ממש לא חושב שמיד צריך לדמיין איך יראו הילדים שלך, זוגיות היא קודם זוגיות בפני עצמה,

אחר כך באים ילדים.. 

לא נראה לי שבריא להתחתן רק בשביל ילדים, צריך גם לרצות פרטנרית לחיים...

מסכים לגמרי שעם האוכל בא התאבון, ואין מה לשחוט אף אחד, תפגוש בנות, תכיר קצת, אתה בגיל.

זה בהחלט יקדם את העניינים...

רק אל תתהאב במצב הנוכחי!!! 

זה שלב בניים.. למרות שאתה מרגיש שלם (ב"ה!!!) 

אבל יש מפה לאן להמשיך ובמוקדם או מאוחר תתחיל לפתוח דף חדש של זוגיות וחיי משפחה

(ברור זה תלוי ברצון שלך ושל הבורא יתברך)
 

אני לא חושבת שהחברה צריכה להכתיב לך אם לצאת או לא ומתי..

בעיניי זו החלטה שלך בלבד.. גם אם היא תגיעה בגיל 30 !

אבל שוב שים ♥ שלא תתמסד במצב שנח לך עם הרווקות ואז ליצור קשר יהיה קשה יותר..

אם זה מרגיע אותך מכירה בנים שהתחילו לצאת בגיל מבוגר יותר.. בלי לחץ

אם אתה לא מוכן גם עוד 3 שנים זה לא הגיל שבו אתה צריך להתחתן...

צורך הכרחי?אני לא בטוח שתרגיש איי פעם.. לא נראלי שאמור להיות שלב שבו האדם מרגיש שאם הוא לא מתחתן בזמן הקרוב-הוא נחנק או משהו כזה..

מה שצריך לדעתי זה ההבנה למה צריך וחשוב להתחתן+הרצון הבסיסי שיש לכל אדם נורמלי להקים בית/לחיות עם בן/ת זוג(אני רוצה +אני צריך)

איך מעוררים רצון נקי כזה טהור רוצה בפשטות

אני לצערי וקצת לשמחתי (כי לא בזבזתי תזמן בלהיות עסוקה בזה כל הזמן ועשיתי עוד כמה דברים מעניינים בחיי)

לא הייתי מעולם מהבנות שרק רואות אהבה זוגיות וילדים מול העיניים

העסיקו אותי המון דברים במסביב,

ועכשיו פשוט רוצה לרצות בזה ואין לי שמץ איך?

מה פירוש לעורר את הרצון? ואם זה מתנגש לי עם רצונות אחרים?

ואני כבר בגיל שכולםםםםםםםםםםם אומרים לי :

"חמודה עוד רגע תאלצי להתחתן עם מה שיש ולא עם מה שאת רוצה   

                           תזיזי עיניינים!"

וליבי פשוט בוכה בקירבי  מה אני אמורה לעשות? ולמה אין יותר בנים מבנות? ולמה מלחיצים אותי?

ולפעמים בחדרי חדרים גם עולה בי המחשבה זוגיות זה נעים אבל אפשר להסתדר בלי זה....

ובקיצור בחורה מבית טוב מחפשת בחור המטרה: בית זורם פתוח ולא מלחיץ

יא-הא!

כמה שהלחיצו אותך!!

מסכנה שלנ"ו...

במידה מסויימת את צודקת-

חלק גדול מהעולם המערבי מסתדר ככה- בלי זוגיות קובועה ועמוקה (ובלי זוגיות מקודשת)

מסתדרים

כי חושבים ש"זוגיות זה נעים" נחמד -טוב שיש אותו....

ולא מבינים!!!

שה"להסתדר" הזה-- זה כולה אך ורק- להסתדר. ותו לא

שהחיים יכולים להיות פי אלף!!!!!! יתר ממה שהם-

כי יש את ה-עוד גורם הזה בחיים- שמעמיד את כל החיים- במקום חדש

את כותבת "זה מתנגש לי עם רצונות אחרים"

זה חתיכת דבר בלב- שצריך לחשוב עליו....

רק את יודעת מה המחשבות שלך- ואיך לסדר אותם [מוזמנת לפרט אם בא לך]

אני יכולה לומר לך שיש לי חברות נשואות ואמהות- בכל תחום ועיסוק בחיים.  ואין התנגשות- יש הרמוניה

יש בכך משהו טוב - שאינך לחוץ, אבל לפעמים זו גם "עצלות רווקית" - וכשמגיעים למצב החדש רואים שהוא יותר מתאים.

גם לא צריך להרגיש "צורך הכרחי ונפשי", די שיש רצון כללי להקים בית ולהינשא. 

אפשר לחכות קצת - גיל 22 לבן אינו מופרז. אבל לא להגזים.

המצב שאתה מתאר אינו בהכרח חיסרון. לפעמים אדם שלומד טוב בישיבה - מרגיש שם מצוין, יש לו עולם מלא.  ואם הוא עם "ראש שקט" ורגוע, אינו בהכרח מרגיש "צורך הכרחי" בדבר שאינו מכירו כלל. אשריו - לומד בטהרה.

לא כל דבר טוב צריך לבוא בגלל שמרגישים כבר שלילה בלעדיו.

האמירה שלך שאתה מתחתן בגלל ההלכה אינה רעה כלל - אלא עלולה להיות לא מובנת נכון.  אני מבין שהכוונה היא שאדם מנווט את חייו עפ"י הדרכת התורה ולכן הוא מבין שזו הנורמליות גם אם לא "בוער" לו כרגע. יופי. זה לא אומר שכאשר כבר יכיר, הוא ימדוד בפגישה אם עבר "שיעור פגישה" לדעת החזון איש...  ברור שעצם הגדר של נישואין כולל גם קישור נפשי ורגשי וכו'.

לדעתי - אם אין "ההיפך", כלומר, הרגשת דחיה מזה חלילה, ואם יש רצון בסיסי - אז "עם האוכל בא התיאבון".  כמובן, צריך להיות אמיתיים ולראות שמתפתח משהו, ולא להמשיך עם בחורה כשהיא חושבת שיש מי-יודע-מה ואתה מתכווין רק "לצאת ידי חובה"... אבל להערכתי כלל לא יגיע דבר כזה.

כנ"ל - לכאורה אפשר לחכות עוד קצת, אם אתה רוצה, אך לא להתעכב יותר מידי בגלל זה. ענ"ד.

נ.ב. אגב, גם בשביל הבחורה - אם באמת תמצא מי שתעורר את ליבך - זה לא בהכרח חיסרון אם היא תדע אח"כ, שעיקר הרצון הממשי שלך בא מתוך ההיכרות אותה ולא כי היית חייב איזו "מישהי"...

אתה מוכן כשאתה מרגיש שאתה לא יכול להתקיים

בלי בית, אישה וילדים וזה הכי חשוב לך

זאת הרגשה מעיקה של חסר לי.

ספציפית אצלי ידעתי שאני מוכנה

כשהבנתי שאני כבר לא מסוגלת לחיות ככה לבד,

שכל תינוק או ילד קטן אני מתחברת אליו

שכל חברה שמתחתנת גורמת לי לשאול מתי יהיה תורי

ושאני כל הזמן מסתכלת על מטפחות ומנסה להבין את הקשירות שלהן

וכל כך מציק לי הלבד הזה ואני כל כך רוצה בית משלי

ככה זה אצלי, לא יודעת איך זה אצל בנים

אבל צריך להקשיב ללב הוא יודע הכי טוב

אל תצא לפני שתרצה את זה.

 "שאתה לא יכול להתקיים 

בלי בית, אישה וילדים וזה הכי חשוב לך

הרגשה מעיקה של חסר לי"

"כל כך מציק לי הלבד הזה ואני כל כך רוצה בית משלי"

אני לא מזלזל חלילה במי שכן מרגיש/ה ככה,  אבל זה בהחלט לא נראה לי שלב הכרחי, וגם נראה לי שהרבה אנשים שיש להם את הנכונות והבשלות לחיי נשואין לא יגיעו לשלב הזה (אולי הם יגיעו להרגשה מעיקה כאשר הם יגיעו למצב שהם נשארים בודדים כי כל בני גילם התחתנו, או כשהחשש שהם הולכים להשאר רווקים עד סוף ימיהם יתגבר, ולא נראה שזו התחושה שהסהר מדברת עליה).

זה לא אומר שזה ההרגשה אצל בנים,

אבל תכלס בשביל להתחיל אתה צריך להרגיש חסר בעיני

אף אחד לא באמת יודע מתי הוא הכי בוגר להתחיל

זה בעצם עניין של רצון, נכונות להשקיע

והלב שאומר שהיה לו מספיק לבד.

אני לא מדגם מיצג, כבר בגיל 16 חשבתי איך אני מתחתנת.

ותמיד בנים העירו לי שאני רצינית מאוד בתחום,

והם ספרו שזה ממש לא מעסיק אותם.

תמיד אומרים לי שאני מדברת כמו רווקה זקנה,

רק כי אני באמת מרגישה כל מה שציטטת פה

זה לא אומר שנשואים באו מהרגשה כזאת, זה מה שאני מרגישה

בלי שהלב שלי היה רוצה לא הייתי רוצה בכלל להתחתן,

הייתי מוותרת על כל העבודה הקשה בשביל להגיע לזה

והייתי מביאה ילדים בדרכים אחרות.

מבחינתי הלב צריך להרגיש שהוא רוצה להתחתן

לא חשוב באיזה דרך, רק להרגיש בלב ואז לצאת.

אם אתה לא רוצה את זה בלב פשוט אל תבוא ותצא איתי

שלא לעולם חוסן.

תיזהר שזה לא יחכה לך בסיבוב בגיל מאוחר יותר ואז תשווע לגיל 22.

עצה:

לך לרב שלך ותבקש שיעביר שיעור/סדרת שיעורים למה חשוב להתחתן (לא רק מצד ההלכה).

חשוב מאוד שלא רק אתה אלא גם השיעור שלך יהיו מודעים לדברים האלה ולא תישארו ח"ו שאננים (שאנחנו יודעי היטב מה עולה בגורלם בסוף...).

לפי דעתי כל עוד לא הגעת למצב,

שאתה מרגיש "שלא נח לך",

ושאתה צרך שינוי מהותי, ומרגיש חסרון בחיים שלך כרווק...

 הייתי אומר לך לא להתחיל עדיין.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.