העלם טוען שהוא לא סגור על עצמו אם בא לו להתחיל עם הטררם הזה.. הוא צריך לחשוב טוב  עם עצמו לפני שהוא יוצא לשגע את בנות ישראל שגם ככה לחוצות/בונות בניינים/נקשרות..

ולשואל החביב- אתה רוצה להתחתן בזמן הקרוב? או שהחוץ לוחץ עליך לעשות כן? הייתי מציעה לך לא להתחיל ולראות אם זה מגיע..פשוט לחכות..אולי לאט לאט כן תראה צורך ורצון..חבל עליך ועל ליבן של בנות ישראל

ב"הצלחה.

יפה כתבת.

אל תצא לפני שאתה מעוניין, אין כ"כ מצב שזה ילך אם אתה לא באמת מעוניין.

אל תכנע ללחצים חברתיים שכל החברה כבר יוצאים, כל החברה זה לא אתה.

ולגבי מה שנגה (שהיא מתחתי,טכנית) אמרה- בהחלט לחכות אבל אם האוטובוס לא מגיע- להתחיל ללכת ברגל

(יצא לי משל יפה דווקא)

רק מהפן התורני..

שיהיה לו איזה חסר... שירצה בי כאישה!

לצערי פגשתי בעברי בחור שאמר לי בפשטות שהוא לא ממש רוצה להתחתן,

אבל הוא נפגש כי הוא רוצה לקיים את רצון ה'.

הרגשתי חפץ.

הקשר תם.

מצד אחד אם אתה מרגישה "חפץ" - הקשר תם.

אבל אם את מרגישה "חפץ"=רצון - הקשר יכול להמשיך מכאן...

"אם תעירו ואם תעוררו... עד שתחפץ".

אם אתה לא חפץ להתחתן אל תצא..לא שייך סתם לשבור לבבות של בנות שכידוע הן מאוד רגישות.

תבדוק עם עצמך אם אתה בסופו של דבר כן מעוניין להתחתן.

תכתוב על דף A4 שתי עמודות למה להתחתן עכשיו ולמה לא..זה יעזור לך לראות את הדברים בצורה יותר ויזואלית.

לא טוב לכפות הר כגיגית בנושאים כאלה(במיוחד שהר הגלעד נמצא כעת בשליטה ירדנית

בהצלחה!

זה 'מכשיר מצווה'...

צריך לחייב כל בייני"ש צדיק לעבור קורס בטאקט לפני שידוכין.

(מכיר שיעורים כאלה! בישיבות...)

אני משוכנע שהוא היה מתוסכל לו הבין שכך גרם לך לחוש.

המרצות כן רציניות ומעבירות מסר:"כל הביינישים חסרי טאקט, זרומנה"

מה הולך ב"מכללה".

בסך הכל העליתי מסקנה לוגית מתבקשת=

אם ביינישים הם חסרי טאקט ובכל זאת מתחתנים

סימן שבמכללה מסבירים להם שזה בסדר.

הוא מספר שמישהו אמר לו שהוא רוצה להתחתן כי זה מצווה.... ואז הרב יהושע אמר לו שהוא בגדר אנוס ושנפסק להלכה כי "אונס רחמנא פטריה"....... (למי שלא הבין- אנוס פטור מן המצוות) =)

זה בהמשך למחפשתותו... סליחה שזה לא במקום...

נכון שיש  הדרכה מהגמרא להתחתן מוקדם,אבל כמו שאתה רואה שבימינו רבנים לא אומרים להתחתן בגיל 18 למרות דברי הגמרא מעידים על זה שזה לא מוחלט.

זה לא כמו גיל בר מצווה-מגיל 13 אתה נכנס לעול מצוות, בלי קשר למצבך הנפשי/למקום שבו אתה עומד.

אני ממש מאמין שאין גיל שמתאים. זה ממש אינדיוידואלי,כאשר ברור שכמה שיותר מוקדם בהתאם למוכנות הנפשית של האדם.

מסכים איתך שלא ניתן למשוך אותו לנצח בטענת "אני לא מרגיש מוכן" וכו,אבל כן צריך לנסות ולהסתכל בעיין ישרה ולראות,לא תמיד בגיל 22 זה הזמן! (לפעמים לפני כמובן,ולפעמים אחרי..)

מומלץ לדעתי לשמוע דעה מאנשים משכירים אותך מקרוב...אם אתה כבר מוכן

זה לא שקמים בבוקר יום אחד ורוצים להתחתן.

זה תהליך שכל אדם עובר עם עצמו,

יש את האנשים שירצו להתחתן כי ייאלה הם כבר בגיל ורוצים לעלות מדרגה,

ויש את האנשים שירגישו שמשהו חסר להם...

השאלה מה אתה מרגיש!

מה אתה רוצה!

וכמו שרבים וטובים כבר אמרו- אל תכנע ללחצי החברה, תעשה מה שאתה מרגיש ורוצה.

כחוסר מוחלט של עניין ורגש כלפי נישואין. אבל אם השאלה היא רק מה היום שונה מאתמול, לא נראה לי שצריך להרגיש איזה שהוא דחף בלתי נשלט שאי אפשר להמשיך כך יותר בלי אישה, נראה לי שאפשר בהחלט לחשב שיקולים קרים.

חבל עליך ועליהם. זה צער בעלי חיים דאורייתא, ומדרבנן זה ואהבת לרעך כמוך (אין מה לחדד 'לרעייתך', כי היא לא תהיה...).

וכמו שהן כתבו, הן לא היו רוצות לצאת איתך.

אין מה לעשות, בשביל להתחתן צריך לרצות, בלב, ברגש.

לא עוזר להבין שכלית שזה השלב בחיים ושאתה צריך מישי שתפרנס אותך, אוו שההלכה רוצה שתתחתן.

אני לא חושב שיש רבנים שימליצו לך להתחתן אם אתה לא מוכן בגלל הפן התורני.

הפוך, אני שמעתי בשיעור מהרב יהושע שפירא שאין מה לצאת אם לא רוצים.

חייבים לרצות להתחתן, לרצות להיות נשוי, לרצות להקים בית.

לא לרצות לקיים הלכות!!!

ביהודת יש מושג-

לעורר את הרצון

מה שאתה יודע בשכל- להוריד את זה, להטמיע- שיגיע ללב- לרגש- לשאיפה-לרצון

ואז אתה רוצה מעצמך את מה שאתה יודע שצריך

נראה לי השואל צריך ללמוד את הנורמאליות של החיים- לא את מה שכתבו בספר

אין טוב כמו בינהזמנים בשביל זה

(והמקום הכי טוב ללמוד? אצל אמא- לך תעזור לה להכין לחג!)

אם אתה יודע שאתה כבר בגיל אבל אתה עדיין לא ממש רוצה - תעבוד על הלרצות!!

איך? ללמוד, ללמוד וללמוד

אפשר מספרים ואפשר גם משעורים (ובאינטרנט יש בלי סוף....)

ועוד משהו - למרות שאולי על בנות זה יעבוד יותר

להסתכל על תינוקות!! ולחלום שיום אחד גם לך יהיה אחד כזה בע"ה...

ואפשר גם בפורומים באינטרנט "היום הפשוש שלי התחיל למחוא כפיים..." "היום המתוקה שלי התחילה ללכת. היא עדיין נופלת כל הזמן אבל זה פשוט מותק!!!!!11 לאכול אותה!!!!!!!1"

ויש כאלו (ואל תשחטו אותי) שאצלם "עם האוכל בא התאבון" - אחרי שיוצאים עם מישהי טובה וראויה אז מתחילים לרצות

[אני יכולה לומר עלי שב"ה התחלתי כשרציתי אבל להיפגש עם מישהו בכיוון, אפילו אם זה לא מושלם עד הסוף, בהחלט מעורר את הרצון יותר...]

שיהיה ב"הצלחה!

וההתעסקות בנושא מתוך שיחה עם כאלה שנמצאים בפנים (שמדברים על הרגשותיהם,

ולא כאלה שמלחיצים אותך), או שחנ"שים עם כאלה שמתנסים ומתקשים בעצמם, עזר

לו לרצות בעצמו. עכשיו ברור לו שהגישה שלו אחרת.

רק בטבעיות, בלי לחץ מבחוץ או מצד ההורים, ובפרט שלא מצד הדודות (לחנך מחדש

כבר אמרנו?!). ומתוך התייעצות מתונה ורגועה עם הרבּוֹנִים שליט"א.

יש אנשים שלא רוצים, כי הם פשוט לא מודעים למה שחסר להם, קורה הרבה בציבור החרד"לי שבקושי פוגשים בנות, ואין מושג מה ומי...

יש המון בלבול בתחום, אנשים שלא ראו בנות בחיים, ולא מצליחים לפענח את הרצון הפנימי 

לקשר זוגי, בגלל שכל מה שקשור לתחום ה"בנות" נקשר עם חטא ואיסור.

אני רואה את זה כל הזמן ובא לי להשתגע על מי שחינך אותם.

אני ממש לא חושב שמיד צריך לדמיין איך יראו הילדים שלך, זוגיות היא קודם זוגיות בפני עצמה,

אחר כך באים ילדים.. 

לא נראה לי שבריא להתחתן רק בשביל ילדים, צריך גם לרצות פרטנרית לחיים...

מסכים לגמרי שעם האוכל בא התאבון, ואין מה לשחוט אף אחד, תפגוש בנות, תכיר קצת, אתה בגיל.

זה בהחלט יקדם את העניינים...

רק אל תתהאב במצב הנוכחי!!! 

זה שלב בניים.. למרות שאתה מרגיש שלם (ב"ה!!!) 

אבל יש מפה לאן להמשיך ובמוקדם או מאוחר תתחיל לפתוח דף חדש של זוגיות וחיי משפחה

(ברור זה תלוי ברצון שלך ושל הבורא יתברך)
 

אני לא חושבת שהחברה צריכה להכתיב לך אם לצאת או לא ומתי..

בעיניי זו החלטה שלך בלבד.. גם אם היא תגיעה בגיל 30 !

אבל שוב שים ♥ שלא תתמסד במצב שנח לך עם הרווקות ואז ליצור קשר יהיה קשה יותר..

אם זה מרגיע אותך מכירה בנים שהתחילו לצאת בגיל מבוגר יותר.. בלי לחץ

אם אתה לא מוכן גם עוד 3 שנים זה לא הגיל שבו אתה צריך להתחתן...

צורך הכרחי?אני לא בטוח שתרגיש איי פעם.. לא נראלי שאמור להיות שלב שבו האדם מרגיש שאם הוא לא מתחתן בזמן הקרוב-הוא נחנק או משהו כזה..

מה שצריך לדעתי זה ההבנה למה צריך וחשוב להתחתן+הרצון הבסיסי שיש לכל אדם נורמלי להקים בית/לחיות עם בן/ת זוג(אני רוצה +אני צריך)

איך מעוררים רצון נקי כזה טהור רוצה בפשטות

אני לצערי וקצת לשמחתי (כי לא בזבזתי תזמן בלהיות עסוקה בזה כל הזמן ועשיתי עוד כמה דברים מעניינים בחיי)

לא הייתי מעולם מהבנות שרק רואות אהבה זוגיות וילדים מול העיניים

העסיקו אותי המון דברים במסביב,

ועכשיו פשוט רוצה לרצות בזה ואין לי שמץ איך?

מה פירוש לעורר את הרצון? ואם זה מתנגש לי עם רצונות אחרים?

ואני כבר בגיל שכולםםםםםםםםםםם אומרים לי :

"חמודה עוד רגע תאלצי להתחתן עם מה שיש ולא עם מה שאת רוצה   

                           תזיזי עיניינים!"

וליבי פשוט בוכה בקירבי  מה אני אמורה לעשות? ולמה אין יותר בנים מבנות? ולמה מלחיצים אותי?

ולפעמים בחדרי חדרים גם עולה בי המחשבה זוגיות זה נעים אבל אפשר להסתדר בלי זה....

ובקיצור בחורה מבית טוב מחפשת בחור המטרה: בית זורם פתוח ולא מלחיץ

יא-הא!

כמה שהלחיצו אותך!!

מסכנה שלנ"ו...

במידה מסויימת את צודקת-

חלק גדול מהעולם המערבי מסתדר ככה- בלי זוגיות קובועה ועמוקה (ובלי זוגיות מקודשת)

מסתדרים

כי חושבים ש"זוגיות זה נעים" נחמד -טוב שיש אותו....

ולא מבינים!!!

שה"להסתדר" הזה-- זה כולה אך ורק- להסתדר. ותו לא

שהחיים יכולים להיות פי אלף!!!!!! יתר ממה שהם-

כי יש את ה-עוד גורם הזה בחיים- שמעמיד את כל החיים- במקום חדש

את כותבת "זה מתנגש לי עם רצונות אחרים"

זה חתיכת דבר בלב- שצריך לחשוב עליו....

רק את יודעת מה המחשבות שלך- ואיך לסדר אותם [מוזמנת לפרט אם בא לך]

אני יכולה לומר לך שיש לי חברות נשואות ואמהות- בכל תחום ועיסוק בחיים.  ואין התנגשות- יש הרמוניה

יש בכך משהו טוב - שאינך לחוץ, אבל לפעמים זו גם "עצלות רווקית" - וכשמגיעים למצב החדש רואים שהוא יותר מתאים.

גם לא צריך להרגיש "צורך הכרחי ונפשי", די שיש רצון כללי להקים בית ולהינשא. 

אפשר לחכות קצת - גיל 22 לבן אינו מופרז. אבל לא להגזים.

המצב שאתה מתאר אינו בהכרח חיסרון. לפעמים אדם שלומד טוב בישיבה - מרגיש שם מצוין, יש לו עולם מלא.  ואם הוא עם "ראש שקט" ורגוע, אינו בהכרח מרגיש "צורך הכרחי" בדבר שאינו מכירו כלל. אשריו - לומד בטהרה.

לא כל דבר טוב צריך לבוא בגלל שמרגישים כבר שלילה בלעדיו.

האמירה שלך שאתה מתחתן בגלל ההלכה אינה רעה כלל - אלא עלולה להיות לא מובנת נכון.  אני מבין שהכוונה היא שאדם מנווט את חייו עפ"י הדרכת התורה ולכן הוא מבין שזו הנורמליות גם אם לא "בוער" לו כרגע. יופי. זה לא אומר שכאשר כבר יכיר, הוא ימדוד בפגישה אם עבר "שיעור פגישה" לדעת החזון איש...  ברור שעצם הגדר של נישואין כולל גם קישור נפשי ורגשי וכו'.

לדעתי - אם אין "ההיפך", כלומר, הרגשת דחיה מזה חלילה, ואם יש רצון בסיסי - אז "עם האוכל בא התיאבון".  כמובן, צריך להיות אמיתיים ולראות שמתפתח משהו, ולא להמשיך עם בחורה כשהיא חושבת שיש מי-יודע-מה ואתה מתכווין רק "לצאת ידי חובה"... אבל להערכתי כלל לא יגיע דבר כזה.

כנ"ל - לכאורה אפשר לחכות עוד קצת, אם אתה רוצה, אך לא להתעכב יותר מידי בגלל זה. ענ"ד.

נ.ב. אגב, גם בשביל הבחורה - אם באמת תמצא מי שתעורר את ליבך - זה לא בהכרח חיסרון אם היא תדע אח"כ, שעיקר הרצון הממשי שלך בא מתוך ההיכרות אותה ולא כי היית חייב איזו "מישהי"...

אתה מוכן כשאתה מרגיש שאתה לא יכול להתקיים

בלי בית, אישה וילדים וזה הכי חשוב לך

זאת הרגשה מעיקה של חסר לי.

ספציפית אצלי ידעתי שאני מוכנה

כשהבנתי שאני כבר לא מסוגלת לחיות ככה לבד,

שכל תינוק או ילד קטן אני מתחברת אליו

שכל חברה שמתחתנת גורמת לי לשאול מתי יהיה תורי

ושאני כל הזמן מסתכלת על מטפחות ומנסה להבין את הקשירות שלהן

וכל כך מציק לי הלבד הזה ואני כל כך רוצה בית משלי

ככה זה אצלי, לא יודעת איך זה אצל בנים

אבל צריך להקשיב ללב הוא יודע הכי טוב

אל תצא לפני שתרצה את זה.

 "שאתה לא יכול להתקיים 

בלי בית, אישה וילדים וזה הכי חשוב לך

הרגשה מעיקה של חסר לי"

"כל כך מציק לי הלבד הזה ואני כל כך רוצה בית משלי"

אני לא מזלזל חלילה במי שכן מרגיש/ה ככה,  אבל זה בהחלט לא נראה לי שלב הכרחי, וגם נראה לי שהרבה אנשים שיש להם את הנכונות והבשלות לחיי נשואין לא יגיעו לשלב הזה (אולי הם יגיעו להרגשה מעיקה כאשר הם יגיעו למצב שהם נשארים בודדים כי כל בני גילם התחתנו, או כשהחשש שהם הולכים להשאר רווקים עד סוף ימיהם יתגבר, ולא נראה שזו התחושה שהסהר מדברת עליה).

זה לא אומר שזה ההרגשה אצל בנים,

אבל תכלס בשביל להתחיל אתה צריך להרגיש חסר בעיני

אף אחד לא באמת יודע מתי הוא הכי בוגר להתחיל

זה בעצם עניין של רצון, נכונות להשקיע

והלב שאומר שהיה לו מספיק לבד.

אני לא מדגם מיצג, כבר בגיל 16 חשבתי איך אני מתחתנת.

ותמיד בנים העירו לי שאני רצינית מאוד בתחום,

והם ספרו שזה ממש לא מעסיק אותם.

תמיד אומרים לי שאני מדברת כמו רווקה זקנה,

רק כי אני באמת מרגישה כל מה שציטטת פה

זה לא אומר שנשואים באו מהרגשה כזאת, זה מה שאני מרגישה

בלי שהלב שלי היה רוצה לא הייתי רוצה בכלל להתחתן,

הייתי מוותרת על כל העבודה הקשה בשביל להגיע לזה

והייתי מביאה ילדים בדרכים אחרות.

מבחינתי הלב צריך להרגיש שהוא רוצה להתחתן

לא חשוב באיזה דרך, רק להרגיש בלב ואז לצאת.

אם אתה לא רוצה את זה בלב פשוט אל תבוא ותצא איתי

שלא לעולם חוסן.

תיזהר שזה לא יחכה לך בסיבוב בגיל מאוחר יותר ואז תשווע לגיל 22.

עצה:

לך לרב שלך ותבקש שיעביר שיעור/סדרת שיעורים למה חשוב להתחתן (לא רק מצד ההלכה).

חשוב מאוד שלא רק אתה אלא גם השיעור שלך יהיו מודעים לדברים האלה ולא תישארו ח"ו שאננים (שאנחנו יודעי היטב מה עולה בגורלם בסוף...).

לפי דעתי כל עוד לא הגעת למצב,

שאתה מרגיש "שלא נח לך",

ושאתה צרך שינוי מהותי, ומרגיש חסרון בחיים שלך כרווק...

 הייתי אומר לך לא להתחיל עדיין.

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰