מצד אחד זה אחד הספרים הכי טובים שקראתי, מצד שני... ממש היה לי קשה עם זה שזה גרם לי לסמפט קצת יותר ערבים, יותר ערביות וילדים בעצם... וזה לא שהספר לא מציג גם את הצד הרע שלהם, הוא דווקא מלא בערבים רשעים כמו שאנחנו מכירים, אבל תכלס, הנשים והילדים שם הוצגו נורא אנושיים ומסכנים באמת...
יום אחרי שקראתי את הספר הלכתי להתנדבות בבי"ח ולא ידעתי מה להרגיש עם הילדים הערבים שם, זה ממש בלבל אותי...
קראתי לפני שבוע את הספר, ובאמת ספר מדהים!
למרות זאת, זה לא גרם לי לסמפט ערבים, אלא להיפך- להתחלחל מהם יותר (ההתנהגות של ראשיד, של הטליבאן וכו''..)
ז"א, הם ילדים. הדם שלהם צריך לגרום לך לשנא או לאהוב אותם?
או שיש מקום שבו זה סותר את האידיאלים שלך?
דווקא זה נשמע טוב שראית דעה אחרת. ככה הדעה שלך אולי תשתנה, אולי תהיה יותר יציבה.
בהצלחה
לא קראתי את הספר:
על איזה מדינה זה?
אישית, אני מפרידה בין ערביי ישראל לאחרים.
לא נורא שסימפטת אותם, אני חושבת (שוב, לא קראתי את הספר הזה) שהערביה והילד שלה שהתחלת לסמפט, לא יכנסו ליישוב וירצחו אנשים. לא כל הערבים כאלה (ובואו נחסוך דיון פוליטי בענין!)
ואין מה לומר- גם אני לא יודעת מה להרגיש לגבי הילדים שמאושפזים בבי"ח...
לערבים האלו לא אכפת ממך, ומהארץ שבה את חיה. הם לא מעוניינים לנשל אותך מכאן. הם פשוט חיים.
[אגב, כל יהודי מרוקו, תוניסיה, אלג'יריה ועוד, הם ערבים גם כן.]
אין מה לעשות, אפשר לומר שחונכתי לא לאהוב ערבים... אני אולי לא מהקיצוניים, אבל כן, מרגיש לי מוזר לרחם עליהם פתאום ולהזדהות... חוץ מזה שיש גם הרבה ערבים מחוץ לישראל שמאוווד אכפת להם שאנחנו כאן... אז כן, אם רוצים להרוג אותי, לא אכפת לי להיות חשודה בגזענות אם זה קשור... עכשיו השאלה אם זה קשור (: לא משנה, אמרנו שלא נתחיל דיון פוליטי.
דג זהב- הסיפור מתרחש באפגניסטן ובכלל לא מוזכרים בו יהודים/ ישראלים, לא לטוב ולא לרע. אבל עדיין... מוזר לי...
החתימה
הבהלת אותי לרגע.
באמת יודע לכתוב (חאלד חוסייני, למי שלא יודע). קראתי את הספר הראשון שלו, רודף העפיפונים, ואפילו נבחנתי עליו בספרות חמש יחידות, וזה באמת ספר יפה, וקשה.
מה שכן קצת מפריע לי, שלמעשה שני הספרים פחות או יותר סובבים סביב נושא שמבחינת ההלכה אסור לגמרי. אני מתכוון כמובן לגילוי עריות. אומנם הם ערבים, אבל גם להם צריכה להיות צניעות, ובמובן מסויים באמת יש להם - אצל ערבים, הצניעות היא ערך עליון, ומקרים כמו בספרים של חוסייני, אפילו הם מקפידים להסתיר ולא מתגאים בזה.
לכן זה קצת מציק...אבל לפחות אני מרגיע את עצמי בזה שזה לא אנחנו אלא "הם". ופשוט נהנה מהכתיבה היפה ומהתיאור הכל כך עשיר נוקב של החברה האפגניסטנית. נחמד להכיר תרבויות אחרות, אפילו אם הם ערביות.
ובנוגע לסימפוט הערבים - יש ויש. יש את הערבים שם שחיים כשכל רצונם הוא לשמור על דתם ולא להפריע לאף אחד, ואולי דווקא לעזור, ואותם לא מפריע לי כל כך לסמפט. לעומת זאת, אלה שבשם "הדת", בספרים, מוכנים לעשות הכל גם אם זה כולל רציחת בני עמם ורציחת כל אחד שלא הולך בדרכם - אותם לא אני ולא אתה נסמפט.
ובנוגע לילדים ערבים בבית חולים - באמת צריך לעשות הפרד בין הלאומיות לבין האנושיות. ילד חולה ערבי בבית חולים, מבחינה אנושית אנו צריכים לא להפלות אותו. אומנם אנחנו לאום שונה - אך יש גם מסר אנושי כלל עולמי שאנחנו צריכים לדעת להתמודד איתו. אין בעייה שתזדהה יותר עם היהודי החולה - אבל בגלל זה, לדוגמא, לתת בלון רק לילד היהודי החולה ולא לילד הערבי החולה ששוכב לידו - זה נראה לי מעשה לא אנושי בעליל.
בקשר לגילוי עריות- אני לא כ"כ זוכרת את רודף העפיפונים, אבל בקשר לשני- אם אתה מדבר על ההתחלה (הסיבה שבגללה קוראים למריאם "הראמי") הם בהחלט לא מצדיקים את המעשה הזה. עד כדי כך שהם נידו אותה לגמרי...
ובקשר להמשך (לילה וטאריק) נכון שזה אסור מבחינת נידה וכו' אבל הם לא יהודים, אני לא חושבת שזה נקרא גילוי עריות...
(בעצם אמרת שלא ממש קראת... לא משנה...)
ועוד דבר- אבא שלי נוהג לומר שבניגוד ליהדות- שבה כמה שיותר דתי= אדם יותר טוב (במצב מתוקן...), באיסלם כמה שיותר דתי= יותר רשע... אז ברור שעל 7 מצוות בני נוח הם צריכים לשמור, אבל יותר מזה- אם זה גורם להם להרוג בשם הדת אז שיעזבו את זה וזהו...
ובקשר ליחס לערבים- מסכימה עם מה שאמרת.
ערבים מוסלמים (ובדגש על מוסלמים, כי ישנם גם ערבים נוצרים כמובן, ואצלם העסק כבר שונה...). שיש להם אפילו רק טיפה כבוד לדת שלהם ולמחומד, לא יעשו גילוי עריות, כי במקרה הזה פשוט המשפחה של הבחורה בעצמה תוציא אותה להורג, ובמילים אחרות "רצח על רקע כבוד המשפחה" - לא נעים וגם לא צריך להיות ככה, אבל זאת המציאות - גם אצלם יש ערך של צניעות (ראו את הרעלות וכו') ואת הערך של איסור עריות.
מה שכן, לפי מה שאני יודע, אם זה ערבי עם מישהי שלא ערבייה, זה פחות נורא בעיניהם (כלומר, במקרה הקלאסי והעצוב אך האקטואלי - ערבי עם יהודיה). בכלל, מי שתחטוף את רוב העונש אם חטאה, זאת האישה, לא האיש, שיצא בזול יחסית, למרות אולי איך שיסתכלו אליו... (בכל זאת, כשהוא חי והאישה כבר תהיה בקבר, הוא יעדיף שיסתכלו עליו חי ולא מת...).
זה מה שאני יודע.
ספר קשה, על נושא קשה.
בכלל כל הספרים על דיכוי והתעללות בנשים קשים לי לקריאה.
(ובכ"ז סיימתי אותו כמובן בנשימה עצורה...)
לגבי הערבים, בעיני זה מוכיח את רשעותם שמופנית גם כלפי נשותיהם, עצמם ובשרם. אבל מאידך אין לי בעיה לרחם על המסכנים שבהם, כמו על כל גוי אחר שסובל.
אלו לא ערבים צמאי דם יהודים. סתם ערבים כפריים פשוטים שמן הסתם לא שמעו אפילו על מדינת ישראל...
ואני מסכימה עם אלו שאמרו שכל יפיפות הערבים בעניני צניעות כביכול, היא רק מן השפה ולחוץ. הם שטופי זימה.
שאלה
אני קורא את הספרים של
יוחנן אליחי ואת קטעי השמע גם
מאוד אוהב את הסגנון..
אך אינני מוצא פרקטיקה איך לתרגל
את הערבית בשטח..
יש למישהו רעיון ?
יש מישהו בפורום שגם לומד בצורה הזו ערבית מדוברת?
בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך
בכל פרק יש עוצר מילים
אבל הוא משני לקטעי דו-שיח
פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו
וזה כבר משהו הנקודה היא
שקשה לחבר את הנקודות ללא
דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח
למשל ללכת בשוק הערבי
ולנהל משא ומתן עם הסוחרים
או דיבור בקבוצה או בחבורה
חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו
שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק
בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך
לבית ספר חחח 😅😅
מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,
אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם
כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.
נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.
ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.
כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.
הראשונה - היא כן מכוערת בעיני. גרונית כזו, לא נעימה.....
חושבת שיש שפות שגם בלי להבין אותן, הצליל שלהן נעים לאוזן -
הן רכות כאלה, זורמות....
הספרדית הדרום אמריקאית, גם הפרסית, נראה לי...
לא נעימות לאוזני השפות הגרוניות, או הקצרות-קטועות (סינית למשל)
מדברת על הצליל, לא על העושר הלשוני וכו'.
גם השפות הסקנדינביות, למרות שדומות לגרמנית (חוץ מהפינית) -
רכות ונעימות יותר מגרמנית. בעיני, כלומר, באוזני, לפחות.
לא יודעת איך אנחנו נשמעים, גם לא הכי רכים נראה לי....
בשם בסמה.
כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)
בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.
נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...
אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.
גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית
אם אתה מחפש לתרגל דיבור בערבית, בדיוק בשביל זה פיתחתי בוט AI שמאפשר לנהל שיחות בערבית מדוברת (פלסטינית־עירונית).
אפשר לדבר עם דמויות שונות בסיטואציות מהחיים, כמו קניות בשוק או שיחה עם חבר, והבוט גם יודע לתקן טעויות ולעזור להשתפר.
היתרון הוא שאפשר לתרגל מתי שרוצים, בלי להיות תלויים בפרטנר לשיחה.
אם מעניין אותך, אשמח לשלוח לך קישור להתנסות 🙂
דירוג: 4.75 מתוך 5.
סופר ספרי אימה, עם ניצנוצים של פעולה שוזר במומחיות רבה מיתולוגיה אירופאית קלאסית עם מוטיבים יהודיים בשילוב מודרנה.
הספר הראשון שלו שקראתי "בנפול תרדמה" פוצץ לי את המוח, טוויסט גאוני ובלתי צפוי עם רמזים אליו לאורך הספר.
לאחר מכן כתב וכותב עדיין ספרים מעולם "יחידת האוב" ניתן לרכוש בבוקפוד.
עד כה נכתבו בעולם "יחידת האוב" הספרים: קציני האוב, זאבי ציון, קוד אלישע, בת שאול.
כרגע הוא עובד על ספר נוסף בשם "מעצבי הסיוטים" ומוציא כל יום פרק בפייסבוק שלו.
ממליץ.
אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.
אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.
אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.
הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.
יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים
אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?
אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום
שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.
אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"
לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...
לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,
הספר לא ייקרא.
קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);
כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....
ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?
אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.
אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)
אז:
ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.
לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)
מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה
שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה
ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!
לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם
מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.
יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית
של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון
אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.
פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!
דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..
וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...
אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...
את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).
לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...
מן הסתם הרבה מכירים ובכל אופן:
בקצרה: בדר"כ ליונה ספיר יש גיבור אחד ראשי כל-יכול שמתמודד איכשהוא עם כל דבר שנופל עליו בהצלחה.
בהארכה: לאותו גיבור יש חברים קרובים, מספרי שתיים ושלוש, אך לעיתים רחוקות הוא בודד (המצולע).
בסדרה "דופליקטים" הכרכים 1, 2, 3 נגמרים בצורה רעה, אני מתכוון שהגיבור נכשל והנבל מצליח ועולה ומשיג את מטרותיו בזו אחר זו.
אם כי הסדרה דופליקטים אינה באמת פנטזיה אלא מדע בידיוני (בהתחשב בכך שהסופרת חרדית, חסידת גור אם אינני טועה זה די הגיוני), היא מוצגת כ"פנטזיה" אך איננה כזו.
מרגל להשכרה היא סדרה ארוכה עם מבנה חד גוני שבכל אופן מעניין וכיף לקרוא, עם טוויסט קטן ומפתיע מאוד בכרך האחרון שהגיבור ה"כל יכול" כבר איננו כל יכול...
ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.
במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים
כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.
אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא
מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא
מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.
אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה
לי כך.
אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק
כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.
באנגלית? מחפשת ספר מסויים הנקרא: To play with fire של Tova mordo.
קראתי אותו בעברית ורוצה לתת אותו לנשים שמעדיפות לקרוא באנגלית. תודה!
(ניסיתי באמזון, אבל אני זקוקה לשני ספרים וזה די יקר לי).
תודה!
שיש בהן גם ספרים באנגלית.
ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...
לשנים יש אחלה אתר
בסיפור חוזר כל הספרים ב20
בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר
"בשתי ידי".
איירין גוט אופדייק.
חסידת אומות העולם.
פולניה. נערה צעירה.
לא יאומן.
בת הדיין או כל מה שביננו?
פרטו נמקו😄
בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.
לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.
בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר
וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..
מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?
ואי לא יודעת איך להסביר....
הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...
ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.
(*שז"ז = שמן זית זך)
נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.
אתה מאנ"ש שלומבה?
אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'
מכיר את האנ"ש...
ל המשוגע היחידילא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈
(זה יכול להיות מכמה סיבות..)
מעניין ו...נקי.
לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.
(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף
הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת
בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).
לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.
סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!
גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!
