זה שאלה של איפה אני משקיע את כוחות הנפש שלי.

בעולם הוירטואלי,

או בתנועת הנוער שלי.

ובשביל להצטרף להתנדבויות פה, אתה צריך להרגיש שייך= לחיות פה בפורום...

אפשר להיות גם מאוד פעיל בתנועת נוער, וגם להיות פעיל בהתנדבויות של נוג"ה.

ולא חייבים להיות מכורים לנוג"ה כדי להוא להתנדבויות. בהתנדבות שעברה (באלי"ן) היו גם חבר'ה שלא בהכרח קשורים לפורום, וגם כאלה שקשורים (יש להם כינוי..) אבל כמעט לא פעילים... והם הרגישו שייכים לגמרי.

אבל אני מאמינה שתנועת נוער צריכה להוות המסגרת שבתוכה ומכוחה רוצים לפעול.

מצד אחד - שהתנועה תאפשר לבני נוער לפעול, ליזום, להרים.

מצד שני - להרגיש שייכים ומחוברים כ"כ, שכל דבר שעושים - עושים בשם התנועה והאידיאלים שלה.

וזה תלוי בנו.

אני מאמינה שכוחות הנפש שלנו צריכים להיות מכוונים לעולם המציאותי ולעשיה בו ומכוחו (בתנועת נוער בעיקר ).

- לא פוסלת עשיה אחרת, ולכן הגבתי את מה שהגבתי רק בפורום הזה. כי חשוב להבין -

אם כשאני רוצה לבוא באמת מתוך האידיאלים של בנ"ע> אני יכולה לעשות התנדבות עם עצמי?!

אני לא אומרת שבכל הסניפים לא עושים כלום. אני רק אומרת שאצלנו, אין כ"כ עשיה 'מטעם' הסניף. אולי זה כי אנחנו ישוב, ואז אוטומטית כל דבר נהיה מטעם הנוער ולא מטעם בנ"ע.

הרי זה ממש אותם אנשים, באותו ישוב.

אולי יש בודדים שהם לא בנוער וכן בסניף, או הפוך..

אז אם יש פעילות של הנוער, אפשר גם דרך הסניף לעודד את זה.

כי נראה לי, שביישובים, כדאי שהנוער והסניף יהיו אחד..

אל תחכי שמבוגר יבוא ויגרור אותך לעשיה.

אל תחכי ל"הנהלת התנועה" שתשכנע אותך להתחיל לזוז.

זה לא התפקיד שלהם.

תנועת נוער נועדה כדי לאפשר ל-ך לקדם את העולם עוד צעד קדימה.

כדי שאת תיזמי, כדי שאת תרימי, כדי שאת תובילי.

אין עשיה במסגרת הסניף אצלכם בישוב?

חסר גלגל - אני גלגל!

קדימה, אם יש לך כח, תתחילי להוביל אותה.

זה הרבה יותר חזק מכל מיני התנדבויות שהמועצה מארגנת לך ב40 ש"ח בהרשמה מוקדמת (יום אחד בשנה).

שמעת על ההנהגה הצעירה של האיחוד הלאומי? בואו נלמד מהם.

לא מחכים שיסדרו להם התנדבות חד פעמית. מובילים שינוי חברתי!

המטרה של התנועה היא לפעול בחיים גם כשאנחנו מחוץ למסגרת הסניפית. לפעמים זה אומר להתאחד עם מסגרות אחרות בלי שינתן "קרדיט" לתנועה שלנו. ברור שגם לעשיית פעולות בשם התנועה יש ערך, אבל זה לא אמור למנוע מאיתנו לפעול במקומות אחרים.

אם זה דרך הסניף או נוג''ה, זה פחות חשוב. התכנון וירטואלי אבל העשיה היא במציאות.

פורום זו רק פלטפורמה אחרת ליזום.

עלינו לנצל את כל האמצעים העומדים לרשותינו.

אני מחפשת אידיאליסטיות עמוקה, תהליכית, שיטתית.

לא התנדבות פעם בחודש באיזה שהיא מסגרת (העיקר שנסמן "וי" על התנדבות), אלא חיים של עשיה משמעותית.

אני מחפשת הזדהות עמוקה עם ערכי התנועה ודרכה,

הזדהות שתוביל לחיים של עליה, חיים שכל רגע ורגע מלאים באידיאל. גם כשלא "עושים" באופן טכני.

הזדהות שתוביל להרגשת ה"ביחד".

אני חלק מדבר גדול, מתנועה גדולה, מעם שלם - שחפץ באותו אידיאל גדול.

ידיעה שכל אחד ואחד מהדבר הגדול הזה עושה הכל בשביל האידיאל המשותף.

אני מאמינה שבמסגרת כזו, שקמה על בסיס אידיאל (ולא על בסיס בזבוז זמן או חיפוש חברים), שנותנת עוצמה של 350 סניפים מגוונים שמאמינים באותו הדבר - אפשר לעשות הרבה יותר. כל הזמן.

אפשר לעשות גם בלי "לעשות".

אפשר גם לשתף פעולה עם אחרים (כאמור, לא מחפשת קרדיטים לבני עקיבא).

אבל מכוחה של תנועה.

וזה לימוד קטן בשבילנו, איך אנחנו צריכים להרגיש חיבור לעם ולפעול בשם האידיאלים הלאומיים שלו.

לא כפרטים שמתאחדים על בסיס מכנה משותף קטן ונמוך, בשביל מעשה קטן וזמני, שאנחנו יותר מרוויחים ממנו מאשר החזון.

אלא כעם, כציבור שנולד עם מטרה ברורה של קיום האידיאל, שכל אחד מפרטיו חש הזדהות וקשר עמוק לכלל, ומכוחו ובשבילו מוכן - מצד אחד - להקריב את חייו, ומצד שני - לקדש את חייו. לחיות חיים מלאים ומקודשים באידיאל של הכלל.

אתם עוד תראו. בני עקיבא תביא את הגאולה...

ניסיתי לא לדבר בסגנון קוקניקי מצוי,

אבל אם זה עדיין לא מובן - אשמח מאוד מאוד להסביר.

חג שמח!

אוסנת.

למישהו יש ספק בכלל שבני-עקיבא יביאו את הגאולה? 

בנ"ע מחנכת לעשייה.

עשייה יכולה להיות במסגרת הסניף, הנוער או הפורום.

אולי אי אפשר להסתפק בהתנדבות דרך הפורום אבל כמה שיותר זה יותר טוב, ואם יש התנדבות במסגרת הפורום לדוג'- אז למה לא?

(נראה לי שהסברתי את זה מספיק טוב בהודעה הקודמת)

אפשר לומר - הנה, מתגבשת פה חבורה וירטואלית שעושה חסד.

אפשר, ולכן אני כן חושבת שבדיעבד זה מבורך.

אבל מצד שני אני גם מאוד נגד.

אסור לשקוע בחיים וירטואליים.

אסור לעבוד על עצמנו ש"הנה, אנחנו גם עושים דברים טובים ביחד, אז זה בסדר".

ומסכן מי שמחשיב את הפורום כ"חבורה" ושיותר מרבע מהחיים שלו ומהחברים שלו מתקיימים פה.

מי שיש לו תנועת נוער - שיתאמץ וישקיע וילך אליה.

לפני הכל.

זה יותר מסובך, יותר מורכב ויותר דורש. אבל זה מה שאנחנו רוצים! לעשות טוב בעולם הזה.

וכגודל הקושי - גודל התועלת.

(וכמו שאמרתי, לענ"ד רוב התועלת היא לעצמך, שזה גם מאוד מאוד חשוב.

וחלק עיקרי אחר בתועלת זו בניית חברה אידיאלית

לענ"ד העשיה בבנ"ע היא בעיקר לשם החינוך, אבל זה לגמרי ענ"ד - ואת, במקרה, כבר שמעת את זה)

ב"עולם קטן" לפני כמה שבתות, בכתבה על הישיבות התיכוניות, אמר הרב צוקרמן שהנוער היום פחות אידיאליסט. פעם נורא בער לו להציל את העם והמדינה, והיום כבר לא כל כך.

אחד המרואיינים הגיב על זה, ואמר שלדעתו דווקא הנוער מאוד אידיאליסט. אף פעם הנוער לא עזר כל כך הרבה לבעלי מוגבלויות!

אז אני חושבת שכן. זו ירידה גדולה.

ומאותה ירידה נובעת גם המחשבה ש"העיקר שהתנדבנו כמה שעות בבי"ח".

יש פה כמה דברים, שהראשון בהם הוא העיסוק בפרטיות נטו. ולמה? כי אם למישהו ידבק חיידק הכלל, זה ידרוש ממנו המון.

הרבה יותר קל להתרים סלי מזון לנזקקים.

אתה בא, עושה מה שעושה בפרק זמן מוגדר מתי שאתה רוצה, וחוזר הביתה. רגוע.

ואילו אם בוער לך ענייני הכלל, אז אי אפשר לנוח גם בבית.

מכיוון שהשאלה המתבקשת עכשיו היא - איך אני הקטנה יכולה בכלל להצטרף לעסק כל כך גדול ומורכב?

התשובה היא פשוטה - תנועת נוער.

בקיצור,

אני לא נגד התנדבות של נוג"ה,

אני בעד עשיה אמיתית ומשמעותית במסגרת מציאותית,

ולכן בדיעבד - זה טוב שגם פה יש חסד ועשיה,

אבל... הבנת.

שבת שלום!

אני מסכימה עם רוב מה שאמרת למרות שאני עדיין חושבת שיום התנדבות של המועצה, של נוג"ה וכד', זה חשוב ומועיל, גם אם לא בלהציל את העם אז לפחות בלחנך את עצמנו לתרום.

אני גם חושבת שזה לא סותר את בנ"ע אלא זה אפילו משהוא שבה מה"חינוך" של בנ"ע..

שבת שלום ומבורך

כמו אנשים שמשתדלים לקיים מצוות לפי מה שהורגלו מהבית.

פעם ב--- שומעים שיחה של חוזר בתשובה שעבר מוות קליני, ומחליטים להתקדם עוד קצת בפרט הלכתי קטן שהם לא רגילים בו.

זה חשוב. זה נורא חשוב.

אבל יש בזה מן הבינוניות.

אנחנו מסוגלים להרבה יותר.

לחיים של משמעות.

אבל שוב - זה באמת יפה מאוד, רק אני מבקשת יותר.

[ועוד הערה קטנה - לא חושבת שההתנדבויות האלה באות מבני עקיבא.

נכון, הם תואמות לערכים שבנ"ע מחנכת אליהם. אבל לא בגללה הן נעשות...

שלא נטעה בהערכת השפעתנו]

בנטיעות וכזה נראה לי שכן

במחנה יש משהו נפרד

לאיזה גיל, איזה חלק שקשור לתפילה?

כיתה ד..

על החשיבות של להתפלל מנחה בסניף..

אצלנו אחרי המפקד כל שבט מתפלל לבד והרבה חניכות לא ככ שותפות במקרה הטוב יושבות בשקט במקרה הרע גם מדברות ואז יוצא שמי שמתפללת כביכול מפסידה כי היא לא בענינים.

רוצה פעולה מפוצצת כזאתי על תפילה ולמה חשוב שיגרה אותם להתפלל..

חלק ממערך בת מצוה

באמת להעביר להם את ההרגשה שתפילה זה לא עול, זה לא עוד משימה מעיקה שצריך לסמן עליה וי.. 

להלן מערך שיעור של חצי שעה בנושא תפילה, המיועד לנוער דתי בכיתה ו' ומחולק לשלושה חלקים של 10 דקות כל אחד. המערך מותאם לגיל ולרקע הדתי של התלמידים, תוך שימוש בשפה פשוטה ופעילויות קצרות וממוקדות:

חלק ראשון: פתיחה והיכרות עם הנושא (10 דקות)

מטרה: לעורר עניין ולחבר את התלמידים לנושא התפילה.  

דקה 1-2: שאלה פותחת  

שאל את התלמידים: "מה אתם מרגישים כשאתם מתפללים? משהו מיוחד או אולי משהו שקשה לכם בזה?"  

תן ל-2-3 תלמידים לשתף בקצרה (30 שניות לכל אחד).

דקה 3-5: סיפור קצר  

ספר סיפור קצר על חנה מהתנ"ך (שמואל א', פרק א'): "חנה התפללה בלב שלם לבקש בן, והתפילה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא ממש דיברה עם ה' כמו עם חבר."  

שאל: "מה אתם חושבים שהפך את התפילה שלה למיוחדת?"

דקה 6-10: דיון קצר  

שאל: "למה לדעתכם חשוב להתפלל? מה זה נותן לנו?"  

עודד תשובות כמו: קשר עם ה', שקט בלב, תחושת תמיכה.

חלק שני: הבנת התפילה דרך פעילות (10 דקות)

מטרה: להמחיש את המשמעות של התפילה בצורה חווייתית.  

דקה 1-2: הסבר קצר  

אמור בצורה פשוטה: "תפילה היא כמו שיחה עם ה'. לפעמים אנחנו מבקשים, לפעמים מודים, ולפעמים סתם רוצים להרגיש קרובים."

דקה 3-8: פעילות קבוצתית  

חלק את הכיתה ל-3 קבוצות קטנות.  

תן לכל קבוצה משימה:  

קבוצה 1: כתבו 3 דברים שהייתם מבקשים בתפילה.  

קבוצה 2: כתבו 3 דברים שהייתם מודים עליהם.  

קבוצה 3: כתבו 3 דברים שמרגישים לכם קרובים ללב בתפילה (למשל: שיר, מילה או רגע).

כל קבוצה מקבלת דף ועט, ויש להם 5 דקות לעבוד יחד.

דקה 9-10: שיתוף מהיר  

נציג מכל קבוצה משתף בקצרה (30 שניות לקבוצה).

חלק שלישי: סיכום וחיבור אישי (10 דקות)

מטרה: לעזור לתלמידים לקחת את הנושא איתם ליום-יום.  

דקה 1-3: דבר תורה קצר  

אמור: "בתפילה אנחנו לא רק מדברים, אלא גם מקשיבים. כמו שכתוב בתהילים 'קרבת אלוקים לי טוב' – כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקרבים לה'."

דקה 4-7: פעילות אישית  

תן לכל תלמיד דף קטן וכתוב עליו: "כתבו משפט אחד שהייתם רוצים להגיד לה' בתפילה שלכם היום."  

תן להם 2-3 דקות לכתוב בשקט.

דקה 8-10: סיום מעודד  

אמור: "כל תפילה חשובה, גם אם היא קצרה או פשוטה. נסו השבוע להתפלל משהו קטן מהלב שלכם."  

סיים בשאלה: "מי רוצה לשתף את המשפט שלו?" (רשות, לא חובה).

הערות למנחה:

שמור על אווירה קלילה ומכבדת.  

התאם את הקצב לפי התגובות של התלמידים – אם חלק אחד מתארך, קצר את הבא.  

הבא דף ועטים לפעילויות.

אם זה בשבת קודש תעביר בעל פה.

בהצלחה!

מחפשת יותר פעולה עם משחקים שבסוף מתקשרים לענין התפילה פחות דיונים ושאלות

מנסיון כל הדיונים וכו לא ככ פועל הם צריכות לזוז חח

אני ממש מסכימה איתך..

לאיזה כיתה?

בסוף עכשיו לא כ"כ מרגישים את זה אבל אם זה ימשך זה יגיע למצב שהיה לפני כן שלא דיברנו המדריכות מלבד מי מכינה את הפעולה. מצב שבטוח לא רוצות להגיע אליו. אף אחת.