כשכל המשפחה ביחד ואת לבד ואז ממש מרגישים את הבדידות...

אבל- יהיה טוב בעזרת ה'

חורף, כמו חגים, זה תקופה של ביחד...
משפחה ובכלל, יש את הצורך במישהו שיהיה שם בשבילך...
ואתה בשבילו... הלבד הזה הורג...
מוכר מידי

האמת שלא קישרתי את זה לחגים אבל אולי זו באמת הסיבה כרגע...

שהקב"ה ימלא חסרוננו!!

שכשכולם ביחד, יש יותר סיכוי שיעלו הצעות וכו'..

תמיד שאחיותיי נמצאות אנו דשים בנושאים כאלה הלוך וחזור ושוב הלוך..ואפשר להחכים משיחות ואף לקבל הצעות..

ואני? אני הכי אני שונאת, את השנייה שהחג נכנס.. כולם עסוקים כל אחד בעניינו ואז מרגישים ממש לבד, ודווקא אז מתחילה התפילה-מנחה,קבלת שבת וכו' ואני אומרת לעצמי  שאני לא לבד.."ה' מנת חלקי וכוסי"..

חיבוק!

לעצובים...

אני קורא כאן אנשים שפותחים אשכולות לרגל יום הולדתם - ומצפים לניחומים

במקום לאיחולי מזל טוב...

מה אפשר לעשות? להיות בחג יותר עם המשפחה, עם החברים...

נרחיב את יסודו של מרן האדמין: "תכבד החֶבְרה על האנשים, ואל ישעו..."

שנזכה לחג שמח!

תודה

וחיבוק נשלח ברגע זה

"דהנה בחינת רוח הקודש לבני מלכים בא מענין אור מקיף אשר יקיף לשניהם יחד הוא סוד החיבוק, כי אחר החיבוק הוא דביקות רוחא ברוחא, ולכך כשמקיימין מצות סוכה מלא כנ"ל יכולין לבא לידי רוח הקדש.."

לכוללםם!!

ח'ברה תתעוררו, זה שעוד לא התחתנתם ואתם בגיל 19-24 (זה בערך הגילאים פה בפורום לא?) לא אומר שאתם רווקים זקנים..

ב"ה יש לכם משפחה מדהימה לכל אחד ואחת מכם ואתם צריכים לשמוח שאתם עם המשפחה הנהדרת שלכם בחג, וכן תתפללו שבעז"ה תהיה לכם סוכה משלכם בבית משלכם עם בעל/אישה ואולי איזה ילדון קטן בדרך..

שיהיה לכולם חג שמח ומהנה!!!

אני עובדת כל חו"המ  

רק היאוש שונה.

ואם כבר מדברים-עבדתי עד עכשיו,אני עובדת במוצאי חג ראשון ובמוצאי חג שני ובחול המועד.

(יעידו אלירז וגלוק על העבודה שלי...)

ניצחתי!

אנחנו מקבלות החג רוח הקודש!!

ונדע שהכל יהיה בסדר..

שאני אהיה עסוקה בלהשלים שעות שינה.

ואני לא רוצה רוח הקודש,אפילו לא קרוב.

רק קצת שקט,ויציבות.

וכן,לדעת שהכל יהיה בסדר.

ונסיכה... אם לא היית,היו צריכים להמציא אותך.

ההודעה שלך-

נגעה לליבי ביותר

בייחוד המשפט החותם -לאלירז "נסיכה- אם לא היית היו צריכים להמציא אותך!"

ב"ה היה לי חג ממש ממש כיף ומדהים עד עכשיו

זכיתי ב"ה במשפחה שאפשר רק לברך עליה... וב"ה גם אחי וגיסתי היו אצלינו וגם דודה שלי אז היה מיוחד בכלל

וגם ישבנו בסוכה ברצף מאחרי התפילה בבוקר עד ממש מאוחר בלילה (אני עליתי לפני כרבע שעה.. הרוב עלו בסביבות 11 בערך...) ובאמת באמת היה כיף ומדהים וטוב, עם שיחות ומשחקים ודיבורים וכו'.

ועדיין באיזשהו מקום קטן בלב יש חוסר. צורב ומכאיב....

ומשנה לשנה זה נהיה יותר מכאיב (כרגע אני בת 22)

מתוך כל הקשר החג דווקא התבלט בלהיות לא משהו.

גם יותר מידי זמן ביניים (24 שעות של חג ואח"כ 24 שעות של שבת וחוזר חלילה) שבהם יש יותר מידי זמן למחשבות והיסטריה, וגם הציפיות השונות מחול המועד היו לא פעם מוקד לבאסה.

וזה כשהמצב באמת היה טוב.

דוקא נעים לי להיות בשקט בחג.

לא שזה אידיאל, כמובן. אני רק מנסה להראות לך דרך הסתכלות אחרת. לא חייבים להתבאס גם אם המצב לא מדהים.

שהתכוננתי לחג,ולבשתי בגד חדש..באותו רגע הרגשתי כ"כ לבד ..ולא יודעת למה בתפילה הרגשתי מן עצבות..כאילו שהיצר הרע מנסה בכוונה להעציב אותי דווקא שאמורים להיות הכי שמחים בחג הזה..ושמחת בחגך...קיצר זה רק יצר הרע...

מועדים לשמחהה

כי באמת לא יצא לך "להיות בזוגיות".. כי באמת אין דבר כזה בלי שמתחתנים; וכל מה שציינת - כולל המחשבות וההיסטריה וכו' - הן בדיוק בגלל זה.. 

וגם שבותיה, "רצון עז להיות עם מישהו בחג בקשר רציני ואמיתי" = להתחתן...

ה' יזכה אתכם/ן שלא "תשתגעו מזה" ח"ו, אלא תמצאו מהר את מי שמתאים.

ובינתיים - כדברי הכתוב, "אל תעצבו - חדוות ה' היא מעוזכם".

מועדים לשמחה.

חוץ משלך.

הייתי בזוגיות. לא התחתנתי, זה לא אומר שלא הייתי במערכת יחסים זוגית.

גם אם לדעתך הדבר הנכון הוא להתחתן קודם ואז לפתח זוגיות ואהבה, לא כל העולם מתנהל לפי דעתך.

(וסתם הערונת: פגשתי כבר חברות נשואות, ולא אחת, באותה מערכת היסטריה. זה עניין של סוג זוגיות יותר מאשר של נשואה או לא. אתה יכול לומר-זוגיות דפוקה. ההיסטריה או החששות והריבים היו בדיוק מאותו סוג)

אין דבר כזה "מערכת זוגית" מצד האמת , גם ההלכתית וגם האנושית, ללא נישואין.  אני מאחל לך שתזכי לנישואין מוצלחים ותרגישי כך..

ב. איפה טענתי ש"כל העולם מתנהל לפי דעתי". הבעתי את דעתי הברורה, לא פחות ממה שאת מביעה את דעתך.  מה זה "מוחק כל אג'נדה אחרת"? וכי מחקתי את הודעתך? אמרתי את דעתי ואין לי ספק שזה אכן כך.

ג. היכן מצאת בדברי שאין צורך לאהוב לפני שמתחתנים?  זה בדיוק מראה שלא תפסת מהי ה"זוגיות" שדיברתי עליה, ובאמת אין דבר כזה ללא נישואין.

ד. זה שפגשת חברות נשואות שהן באותה "מערכת היסטריה", אינני חולק. זה ש"זוגיות" אמיתית היא רק בנישואין - עדיין לא אומר שבכל נישואין קורה באמת מה שצריך לקרות, לצערנו.  אבל זה לא נכון להסיק שזה "ענין של סוג זוגיות יותר מאשר נשואה או לא". חס ושלום. נשואה או לא - זה שמיים וארץ ביחס לנושא הזה; רק שיכול להיות גם נישואין לא מוצלחים חלילה. לצערנו.  ואני גם חושב שכמה שההבדל בין נישואין ללא, יהיה יותר מחודד - כך יותר סיכוי שייצא מהנישואין משהו טוב.

[ואגב, מה שהתכוונתי ביחס ל"היסטריה" שהיא תוצאה מהמצב הזה - היה פשוט לומר שלפני שמתחתנים, יש כמובן, יותר מצב של חוסר וודאות "מה יהיה"..]

ה. ובסגנון הודעתך "אני נורא אוהבת תגובות..." - אני נורא "אוהב תגובות" (כלומר, לא אוהב) - שלא יכולות לחלוק בלי לנסות לפגוע אישית: "לא כל העולם מתנהל לפי דעתך..."

ו. והאמת - הכוונה שלי היתה דווקא לעודד, שבעז"ה בנישואין זה יהיה אחרת, יותר יציב ומשמח. וכמו כן, להזכיר - שמרוב הכיסופים המובנים שעוררה פותחת השירשור, לא יהיה "פיספוס" איפה הם מתיישמים בעז"ה.

תגובות שבסופו של דבר אומרות: לא התחתנת, אז אין לך מושג על מה את מדברת.

אין לי זמן כרגע לענות לכל השאר.

אין לי ספק שיש הבדלים מובנים מערכתית ומהותיים לחלוטין בין חיי נישואין לבין חברות שלפני נישואין.

זו רמת זוגיות אחרת, עמוקה יותר ומלאה בסוגיות שונות ואינטנסיביות וכו'.

כל זה לא אומר שבחור ובחורה שנמצאים בקשר ארוך, מתמודדים עם עליות ומורדות, סוגיות וקשיים שמופיעים עוד לפני חתונה- לא מנהלים קשר זוגי, וזוגיות, גם אם בחיתוליה.

החברות שלי שנמצאות במערכת יחסים סוערת כזו או אחרת שהיא כבר בתוך חיי הנישואין נמצאות גם הן בתוך זוגיות מעשירה ומשמעותית, ועדיין- סוערת. אני לא אומר שזו הזוגיות המושלמת, אבל אתה בטח יודע שיש כל מיני דרכים להיות בזוגיות, וכשהם שפרצופיהם שונים כך זוגיותם שונה. העובדה שלא התחתנתי עם מישהו שיצאתי איתו מציבה אמנם קו ברור ביני לבינם, ועדיין התחום המשותף ביני לבין אותה אחת יהיה גדול בהרבה מזו שהכירה את בעלה בטרמפיאדה ומהרגע שהיא ראתה אותו והוא ראה אותה- היו שם לבבות בעיניים וכוכבים באוויר ומאז ועד היום הם חיים באושר ועושר. אני לא יודעת מה אידיאלי ומה עדיף (או אני כן יודעת אבל זה לא נושא הדיון) אבל ברור לי שאני אוכל להבין הרבה יותר טוב את החברה שלי שמספרת לי משהו שעלה בינה לבין בעלה, מאשר אותה נשואה טריה ופורחת. כי סוג הזוגיות שאני הייתי בו דומה לסוג הזוגיות שהחברה הנשואה שלי נמצאת בו.

ולעצם מה שכתבת:

א+ג - כבר ראיתי, כמדומני, בהודעות קודמות שזו דעתך, והנה אתה חוזר עליה כאן- אין אהבה לפני נישואין. ובכן, כמו שאמרתי ממש בהודעה הזו, כמו זוגיות, יש גם אהבה. אולי לא דומה, אולי בראשיתית, אבל אהבה קיימת. מה שהבנתי ממך לאורך הזמן שאני קוראת בו הוא שאהבה היא לא הסוגיה שצריכה להעסיק אותנו לפני חתונה, אלא התאמה: יש או אין, ועם זה אני לא מסכימה.

ב+ה- לא טענת שכל העולם צריך להשמע לדעתך, פשוט הודעת לי בתקיפות ובלי לדעת דבר וחצי דבר עלי שאני מעולם לא הייתי בזוגיות (בלי לטרוח כמובן להוסיף- לדעתי או משהו דומה), זה הספיק כדי להעביר את המסר.

ואני אוסיף הערה אחרונה שאולי תבהיר את הנימה שנטפה מהודעותי שלי ושהפריעה לך.

אין לי מושג מי אתה, מסגנון ההןדעות שלך ומהקישור שיש לך בתחתית ההודעה אני מניחה שאתה אדם נשוי ואולי מתעסק באיזה סוג של ייעוץ זוגי או משהו בסגנון. כך או כך- להסתובב בפורום של רווקים ולכתוב בסגנון של 'כשתתחתנו תבינו'- זה לא הדבר הכי רגיש בעולם.

יכול להיות וסביר מאוד שכשאתחתן אני אראה דברים בצורה שונה. ועדיין ההתמודדות שאני חווה היום בקשרים ארוכים יותר ופחות, יחד עם התבוננות מעמיקה בזוגות שלצידי, מההורים שלי ועד לזוגות חברים דתיים וחילוניים, משתפים יותר ומשתפים פחות, לימד אותי כבר כמה דברים על עצמי ועל זוגיות. בדיוק מהמקום הזה, כשאני אגיע בע"ה לזוגיות משלי אני אדע איך להתמודד איתה. ולבוא ו- כמו שאמרתי- לכתוב במין טון של- 'מה לעשות, את לא נשואה ולכן לא יכולה להבין', גם אם זה נאמר מתוך ניסיון לעודד- זה מעורר (בי, על כל פנים) אנטגוניזם מיידי.

בכל זאת, בכמה נקודות:

1. החילוק העיקרי בין מה שאנו אומרים הוא, שאני אומר, אין דבר כזה "זוגיות" בלי חתונה. לא ערכית, לא הלכתית ולא מציאותית. ואינני מסכים עם זה שקוראים לזה כך (ובכלל, אני לא אוהב את הביטוי הזה. יש נישואין ויש לקראת נישואין) ואני אכן (וזו לא דעה אישית שלי בלבד) שולל קשר שלא בנישואין כאילו הוא בעל ערך בפני עצמו. ולדמות את זה לנישואין - גם עם הסיוג של השונות - זה דבר מוטעה ומזיק, כולל מזיק לנישואין.

ו"קשר ארוך" - "חברות" - בין בחור לבחורה, זה דבר שעפ"י היהדות אין לו מקום. ואינני מדבר על התבררות לקראת נישואין ש"נסחבת" קצת.

2. לא כתבתי שאנשים לא אוהבים לפני שהם מתחתנים, כמו שכבר הבהרתי.  נכון, שזו קומה אחרת לגמרי, מי שאוהב/ת את האחר/ת במובן של מתאים להתחתן איתו, לבין אוהב את בן זוגו (כלומר: את מי שהתחתן איתו/ה. לא מכיר ב"בן זוגו" בלי זה).  זה ש"הבנת מדברי" שלפני חתונה צריכה להעסיק אותנו התאמה ולא אהבה - אינני יודע מהיכן הבנת.  צריך להיות מתאימים, וזה יפה מאוד שאוהבים באופן "ראשיתי" כלשונך. אני לא חושב שאנשים שלא מרגישים יחס של קירבה-אהבה בסיסית יכולים כ"כ בקלות להתחתן.

3. מה שכתבתי ש"לא יצא לך להיות בזוגיות..", כמובן אינו מוכוון אישית כלפייך... הרי איני מכירך כלל.  ברור שהכוונה היתה למה שכתבתי שאין דבר כזה "להיות בזוגיות" לא בנישואין.  ונכון, אני באמת ממש לא סובל את הביטוי הזה כשהוא נאמר ביחס למחוץ-לנישואין.  זו גם אשליה וזה גם מזיק, כנ"ל, וכשזה נכתב ברשות הרבים - מזיק עוד יותר.

4. לגבי מה שכתבת על כתיבה בסגנון של "כשתתחתנו תבינו".. את המסקנה הזו - עייני בדברייך - את כתבת "בשמי", ואני לא כתבתי כלל בטון כזה.  אני כתבתי על נקודה אחת, שאני אכן חוזר עליה כמה פעמים, והיא שלא לעשות ממה שלא בנישואין, כאילו דבר שעומד כ"זוגיות" בעלת ערך עצמי.  זו תפיסת עולם יהדותית בסיסית, שלא צריך להיות נשוי כדי להבינה. נכון שנסיון חיים יכול לתרום להבינה יותר מציאותית, וגם להבין את הנזק החמור, כשמַשלים שזה לא כך. 

ואם אדם יכול לתרום גם מנסיונו לאמת הפשוטה הזו, הרי זו בדיוק הרגישות הכי גדולה, שיהיה איכפת לו גם מאחרים שקוראים הודעה של מישהי לגבי "קשרים זוגיים" שחוותה כביכול, ויתריע שלא ילכו שולל אחרי המושג הזה, ולא יקלקלו לעצמם את מושג הנישואין. 

בכלל, צריך עין די רעה, כדי להוציא מהודעותי מסקנה כאילו מישהו "מסתובב בפורום של רווקים" וכותב, כלשונך, "כשתתחתנו תבינו"..  ממש ההיפך מכל סיגנוני. אכן יש לי - כמו גם לאחרים פה - ענין לעזור לאחרים. ואם גם נסיון חיים יכול לתרום לכך - מה טוב. ומידיעה ברורה - זה באמת כבר עזר.

וגם מה שכתבתי לך היה שיש סיכוי, כי בנישואין זה ייראה אחרת וטוב ממה שחווית במה שכתבת עליו.  אז אם  זה לא מעודד אלא גורם לך לאנטיגוניזם, אין בעיה - תתייחסי כאילו לא נכתב. ס"הכ כשאני כותב אני מניח שיש עוד כמה שאולי יפיקו תועלת.

ואני לא "יועץ זוגי" ולא משהו בסיגנון. לא מיניה ולא מקצתיה.

יצא לי לחוות וגם לראות מסביב מה שאתה קורא 'התבררויות לפני נישואין', שכנראה לקחו יותר זמן ממה שיראה לך ראןי. אני לא חושבת שחברות כשלעצמה היא דבר נכון, בלי שיש לה כיוון ברור. אבל התבררות כזאת בשלב מסויים מבחינתי בהחלט נכנסת לגדר זוגיות, גם אם בסופה יש פרידה, גם אם לפניה לא היתה החלטה על חתונה.

אתה יכול לא להסכים ולכתוב שאני מזיקה פה לנוער העובד, זו דעתי, עדיין. גם אם אתה לא סובל את הביטוי הזה מחוץ לנישואין. אני מניחה שהרבה רווקים היו מוותרים על הבירור ארוך הטווח הזה, מכיוון שהוא קרה- זו זוגיות בעיני. כמו שאמרתי- מאוד ראשונית, אבל מערכת יחסים זוגית יש שם.

וחוץ מזה- לא ציטטתי מדבריך כשאמרתי 'תתחתנו תבינו'. זה הסגנון שאני הרגשתי נושב מההודעות שלך.

"כנראה לקחו יותר זמן ממה שייראה לךָ ראוי" - נא לא לדבר בשמי.

"בשלב מסוים מבחינתי נכנֶסֶת לגדר זוגיות". אז מבחינתך כן. לדעתי, הבנתי היהדותית  ונסיון חיי - לא, וכל אחד יבחר כרצונו. 

הובן כבר מהודעותייך הקודמות שזו דעתך, וגם שאני לא סובל את הביטוי הזה מחוץ לנישואין. וכנ"ל - הבוחר יבחר.

אני שמח שגם את כבר מגדירה ברור שזו "מערכת יחסים מאד ראשונית", ושעדיף לוותר ככל האפשר על בירור ארוך טווח.  אז מה נשאר?  שאני סובר שהגדרַת הדבר כ"מערכת יחסים זוגית", נותן לכך צביון של "בפני עצמו" וזה לא טוב, ואת חושבת שזה בסדר.   טוב, אז הובן - וכל אחד מהקוראים יכול לחשוב איך נראה לו. יש לאדם חופש בחירה.

הבנתי שהרגשת ש"זה הסיגון הנושב מדברי", והסברתי - שזה ההיפך. לכל היותר, בא לעזור מנסיון, כמו גם אנשים טובים אחרים.  בד"כ מביע דעה עקרונית, כמו כל אחד, ואם היא גם מגובה בניסיון, וזה יכול להועיל למישהו ולמנוע ממנו צרות, מה טוב. 

אתה יודע הכל, והכל ברור לך...

עולם הפוך ראיתי..

מה הסיגנון הזה, "יודע הכל"? אני כותב את דעתי וידיעתי; ולא הודעות מהסוג הזול הזה ("אתה יודע הכל"..) ירתיעו אותי מלהביע את דעתי - בפרט כשהיא מבוססת על הלכות ו/או הדרכת חיים של תורה, שהיא באמת - שלא כמוני - "יודעת הכל והכל ברור לה"..   ובנושא הזה שכתבתי - אכן ברור לי לחלוטין, והודעות פה ושם שלך שראיתי, לגבי הזמן שלוקח "להשתחרר" וכד' - רק מחזקות את דעתי. 

וכל אדם שכותב כאן, יש להניח שיודעים מה תהיה עמדתו בנושאים מסויימים. גם עמדותיך, למשל... ובכיוון ההפוך למדי..

והאמת - אינך יודע מראש מה אכתוב, חוץ ממה שמתייחס לענין הזה, של "אשליית הזוגיות" ללא נישואין. ובהיות שמגמתי לעזור - אני באמת מגיב בעניינים כאלה תדיר, לא בשבילך, אלא בשביל אנשים שמעוניינים לא ליפול מראש בהסתבכויות.

וכבר תמהתי לא פעם, אם זה מקרה שדווקא אנשים שמרגישים "דריכה על היבלת" כלפי מי שיוצא נגד קשרים מופרזים לפני הנישואין - הם גם מנסים להגיב בסיגנון שאולי "יש סיכוי" שיפגע אישית, במקום לגופם של דברים, כסיגנונך כאן.

<צ>

או שבעצם לא <צ>

שישטוף חחחחחחחחחחח

בס"ד

היום זה פעם ראשונה שאמרתי לאדם מטריד בבית הכנסת, בררן וכו 

בגלל אנשים כמוך רווקים לא אוהבים את החגים

היא מקוננת גם ככה!!באופן טבעי!(בחורה מקוננת לחברתה...)

טוב, בל"חים/יות יקרות, למעשה אנחנו הבריאים!!

וזה באמת היופי שבקושי של הרווקות,

כמו שאמא שלי תמיד אומרת "אם כואבת לך הבטן- סימן שיש לך בטן.."

שאומנם זהו כאב, אבל הכאב הכי בריא, הכי טבעי והכי טוב...

אשרייך על האמירה...

שנזכה

בס"ד

מחקתי את ההודעה ולא ראיתי שזה נשלח.

בכל אופן תקופת הרווקות לא חייבת להיות רוויית סבל לא ביום יום ולא בחגים.

יש את הגעגועים המייסרים לאשר אהבה נפשכם, ובע"ה מי ייתן ובקרוב כל אחד יימצא את זיווגו, ויקים בית נאמן בישראל, אבל  להפוך כל יום הולדת וחג לסיבה שמצריכה ניחומים....

למה???

ברווקות יש גם דברים טובים, לא כמצב ששואפים להישאר בו, אך בהחלט יש מה לנצל.

בע"ה כולם יתחתנו ויזכו לחוש את עול הפרנסה, טיטולים, בישולים וכביסות, ועוד ועוד.

בנתיים תאגרו כוחות, כי כנשואים עוד תצטרכו אותם.

זה הזמן ללמוד, להעשיר את עצמכם וכ' וכ', כי רווקות זאת תקופה שלא חוזרת.

וככל שתנצלו אותה טוב יותר, זה יתרום לנישואין שלכם בע"ה.

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

זה פשוט נשמע כמו צורך נשי בסיסי לא איזו גחמה של מישהי ספציפית

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

ריגשת ועודדת אותי מאוד

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

פתחתי את כל נושא הרגישות והיא אכן הגיבה כפי שחששתי...

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.