כשכל המשפחה ביחד ואת לבד ואז ממש מרגישים את הבדידות...

אבל- יהיה טוב בעזרת ה'

חורף, כמו חגים, זה תקופה של ביחד...
משפחה ובכלל, יש את הצורך במישהו שיהיה שם בשבילך...
ואתה בשבילו... הלבד הזה הורג...
מוכר מידי

האמת שלא קישרתי את זה לחגים אבל אולי זו באמת הסיבה כרגע...

שהקב"ה ימלא חסרוננו!!

שכשכולם ביחד, יש יותר סיכוי שיעלו הצעות וכו'..

תמיד שאחיותיי נמצאות אנו דשים בנושאים כאלה הלוך וחזור ושוב הלוך..ואפשר להחכים משיחות ואף לקבל הצעות..

ואני? אני הכי אני שונאת, את השנייה שהחג נכנס.. כולם עסוקים כל אחד בעניינו ואז מרגישים ממש לבד, ודווקא אז מתחילה התפילה-מנחה,קבלת שבת וכו' ואני אומרת לעצמי  שאני לא לבד.."ה' מנת חלקי וכוסי"..

חיבוק!

לעצובים...

אני קורא כאן אנשים שפותחים אשכולות לרגל יום הולדתם - ומצפים לניחומים

במקום לאיחולי מזל טוב...

מה אפשר לעשות? להיות בחג יותר עם המשפחה, עם החברים...

נרחיב את יסודו של מרן האדמין: "תכבד החֶבְרה על האנשים, ואל ישעו..."

שנזכה לחג שמח!

תודה

וחיבוק נשלח ברגע זה

"דהנה בחינת רוח הקודש לבני מלכים בא מענין אור מקיף אשר יקיף לשניהם יחד הוא סוד החיבוק, כי אחר החיבוק הוא דביקות רוחא ברוחא, ולכך כשמקיימין מצות סוכה מלא כנ"ל יכולין לבא לידי רוח הקדש.."

לכוללםם!!

ח'ברה תתעוררו, זה שעוד לא התחתנתם ואתם בגיל 19-24 (זה בערך הגילאים פה בפורום לא?) לא אומר שאתם רווקים זקנים..

ב"ה יש לכם משפחה מדהימה לכל אחד ואחת מכם ואתם צריכים לשמוח שאתם עם המשפחה הנהדרת שלכם בחג, וכן תתפללו שבעז"ה תהיה לכם סוכה משלכם בבית משלכם עם בעל/אישה ואולי איזה ילדון קטן בדרך..

שיהיה לכולם חג שמח ומהנה!!!

אני עובדת כל חו"המ  

רק היאוש שונה.

ואם כבר מדברים-עבדתי עד עכשיו,אני עובדת במוצאי חג ראשון ובמוצאי חג שני ובחול המועד.

(יעידו אלירז וגלוק על העבודה שלי...)

ניצחתי!

אנחנו מקבלות החג רוח הקודש!!

ונדע שהכל יהיה בסדר..

שאני אהיה עסוקה בלהשלים שעות שינה.

ואני לא רוצה רוח הקודש,אפילו לא קרוב.

רק קצת שקט,ויציבות.

וכן,לדעת שהכל יהיה בסדר.

ונסיכה... אם לא היית,היו צריכים להמציא אותך.

ההודעה שלך-

נגעה לליבי ביותר

בייחוד המשפט החותם -לאלירז "נסיכה- אם לא היית היו צריכים להמציא אותך!"

ב"ה היה לי חג ממש ממש כיף ומדהים עד עכשיו

זכיתי ב"ה במשפחה שאפשר רק לברך עליה... וב"ה גם אחי וגיסתי היו אצלינו וגם דודה שלי אז היה מיוחד בכלל

וגם ישבנו בסוכה ברצף מאחרי התפילה בבוקר עד ממש מאוחר בלילה (אני עליתי לפני כרבע שעה.. הרוב עלו בסביבות 11 בערך...) ובאמת באמת היה כיף ומדהים וטוב, עם שיחות ומשחקים ודיבורים וכו'.

ועדיין באיזשהו מקום קטן בלב יש חוסר. צורב ומכאיב....

ומשנה לשנה זה נהיה יותר מכאיב (כרגע אני בת 22)

מתוך כל הקשר החג דווקא התבלט בלהיות לא משהו.

גם יותר מידי זמן ביניים (24 שעות של חג ואח"כ 24 שעות של שבת וחוזר חלילה) שבהם יש יותר מידי זמן למחשבות והיסטריה, וגם הציפיות השונות מחול המועד היו לא פעם מוקד לבאסה.

וזה כשהמצב באמת היה טוב.

דוקא נעים לי להיות בשקט בחג.

לא שזה אידיאל, כמובן. אני רק מנסה להראות לך דרך הסתכלות אחרת. לא חייבים להתבאס גם אם המצב לא מדהים.

שהתכוננתי לחג,ולבשתי בגד חדש..באותו רגע הרגשתי כ"כ לבד ..ולא יודעת למה בתפילה הרגשתי מן עצבות..כאילו שהיצר הרע מנסה בכוונה להעציב אותי דווקא שאמורים להיות הכי שמחים בחג הזה..ושמחת בחגך...קיצר זה רק יצר הרע...

מועדים לשמחהה

כי באמת לא יצא לך "להיות בזוגיות".. כי באמת אין דבר כזה בלי שמתחתנים; וכל מה שציינת - כולל המחשבות וההיסטריה וכו' - הן בדיוק בגלל זה.. 

וגם שבותיה, "רצון עז להיות עם מישהו בחג בקשר רציני ואמיתי" = להתחתן...

ה' יזכה אתכם/ן שלא "תשתגעו מזה" ח"ו, אלא תמצאו מהר את מי שמתאים.

ובינתיים - כדברי הכתוב, "אל תעצבו - חדוות ה' היא מעוזכם".

מועדים לשמחה.

חוץ משלך.

הייתי בזוגיות. לא התחתנתי, זה לא אומר שלא הייתי במערכת יחסים זוגית.

גם אם לדעתך הדבר הנכון הוא להתחתן קודם ואז לפתח זוגיות ואהבה, לא כל העולם מתנהל לפי דעתך.

(וסתם הערונת: פגשתי כבר חברות נשואות, ולא אחת, באותה מערכת היסטריה. זה עניין של סוג זוגיות יותר מאשר של נשואה או לא. אתה יכול לומר-זוגיות דפוקה. ההיסטריה או החששות והריבים היו בדיוק מאותו סוג)

אין דבר כזה "מערכת זוגית" מצד האמת , גם ההלכתית וגם האנושית, ללא נישואין.  אני מאחל לך שתזכי לנישואין מוצלחים ותרגישי כך..

ב. איפה טענתי ש"כל העולם מתנהל לפי דעתי". הבעתי את דעתי הברורה, לא פחות ממה שאת מביעה את דעתך.  מה זה "מוחק כל אג'נדה אחרת"? וכי מחקתי את הודעתך? אמרתי את דעתי ואין לי ספק שזה אכן כך.

ג. היכן מצאת בדברי שאין צורך לאהוב לפני שמתחתנים?  זה בדיוק מראה שלא תפסת מהי ה"זוגיות" שדיברתי עליה, ובאמת אין דבר כזה ללא נישואין.

ד. זה שפגשת חברות נשואות שהן באותה "מערכת היסטריה", אינני חולק. זה ש"זוגיות" אמיתית היא רק בנישואין - עדיין לא אומר שבכל נישואין קורה באמת מה שצריך לקרות, לצערנו.  אבל זה לא נכון להסיק שזה "ענין של סוג זוגיות יותר מאשר נשואה או לא". חס ושלום. נשואה או לא - זה שמיים וארץ ביחס לנושא הזה; רק שיכול להיות גם נישואין לא מוצלחים חלילה. לצערנו.  ואני גם חושב שכמה שההבדל בין נישואין ללא, יהיה יותר מחודד - כך יותר סיכוי שייצא מהנישואין משהו טוב.

[ואגב, מה שהתכוונתי ביחס ל"היסטריה" שהיא תוצאה מהמצב הזה - היה פשוט לומר שלפני שמתחתנים, יש כמובן, יותר מצב של חוסר וודאות "מה יהיה"..]

ה. ובסגנון הודעתך "אני נורא אוהבת תגובות..." - אני נורא "אוהב תגובות" (כלומר, לא אוהב) - שלא יכולות לחלוק בלי לנסות לפגוע אישית: "לא כל העולם מתנהל לפי דעתך..."

ו. והאמת - הכוונה שלי היתה דווקא לעודד, שבעז"ה בנישואין זה יהיה אחרת, יותר יציב ומשמח. וכמו כן, להזכיר - שמרוב הכיסופים המובנים שעוררה פותחת השירשור, לא יהיה "פיספוס" איפה הם מתיישמים בעז"ה.

תגובות שבסופו של דבר אומרות: לא התחתנת, אז אין לך מושג על מה את מדברת.

אין לי זמן כרגע לענות לכל השאר.

אין לי ספק שיש הבדלים מובנים מערכתית ומהותיים לחלוטין בין חיי נישואין לבין חברות שלפני נישואין.

זו רמת זוגיות אחרת, עמוקה יותר ומלאה בסוגיות שונות ואינטנסיביות וכו'.

כל זה לא אומר שבחור ובחורה שנמצאים בקשר ארוך, מתמודדים עם עליות ומורדות, סוגיות וקשיים שמופיעים עוד לפני חתונה- לא מנהלים קשר זוגי, וזוגיות, גם אם בחיתוליה.

החברות שלי שנמצאות במערכת יחסים סוערת כזו או אחרת שהיא כבר בתוך חיי הנישואין נמצאות גם הן בתוך זוגיות מעשירה ומשמעותית, ועדיין- סוערת. אני לא אומר שזו הזוגיות המושלמת, אבל אתה בטח יודע שיש כל מיני דרכים להיות בזוגיות, וכשהם שפרצופיהם שונים כך זוגיותם שונה. העובדה שלא התחתנתי עם מישהו שיצאתי איתו מציבה אמנם קו ברור ביני לבינם, ועדיין התחום המשותף ביני לבין אותה אחת יהיה גדול בהרבה מזו שהכירה את בעלה בטרמפיאדה ומהרגע שהיא ראתה אותו והוא ראה אותה- היו שם לבבות בעיניים וכוכבים באוויר ומאז ועד היום הם חיים באושר ועושר. אני לא יודעת מה אידיאלי ומה עדיף (או אני כן יודעת אבל זה לא נושא הדיון) אבל ברור לי שאני אוכל להבין הרבה יותר טוב את החברה שלי שמספרת לי משהו שעלה בינה לבין בעלה, מאשר אותה נשואה טריה ופורחת. כי סוג הזוגיות שאני הייתי בו דומה לסוג הזוגיות שהחברה הנשואה שלי נמצאת בו.

ולעצם מה שכתבת:

א+ג - כבר ראיתי, כמדומני, בהודעות קודמות שזו דעתך, והנה אתה חוזר עליה כאן- אין אהבה לפני נישואין. ובכן, כמו שאמרתי ממש בהודעה הזו, כמו זוגיות, יש גם אהבה. אולי לא דומה, אולי בראשיתית, אבל אהבה קיימת. מה שהבנתי ממך לאורך הזמן שאני קוראת בו הוא שאהבה היא לא הסוגיה שצריכה להעסיק אותנו לפני חתונה, אלא התאמה: יש או אין, ועם זה אני לא מסכימה.

ב+ה- לא טענת שכל העולם צריך להשמע לדעתך, פשוט הודעת לי בתקיפות ובלי לדעת דבר וחצי דבר עלי שאני מעולם לא הייתי בזוגיות (בלי לטרוח כמובן להוסיף- לדעתי או משהו דומה), זה הספיק כדי להעביר את המסר.

ואני אוסיף הערה אחרונה שאולי תבהיר את הנימה שנטפה מהודעותי שלי ושהפריעה לך.

אין לי מושג מי אתה, מסגנון ההןדעות שלך ומהקישור שיש לך בתחתית ההודעה אני מניחה שאתה אדם נשוי ואולי מתעסק באיזה סוג של ייעוץ זוגי או משהו בסגנון. כך או כך- להסתובב בפורום של רווקים ולכתוב בסגנון של 'כשתתחתנו תבינו'- זה לא הדבר הכי רגיש בעולם.

יכול להיות וסביר מאוד שכשאתחתן אני אראה דברים בצורה שונה. ועדיין ההתמודדות שאני חווה היום בקשרים ארוכים יותר ופחות, יחד עם התבוננות מעמיקה בזוגות שלצידי, מההורים שלי ועד לזוגות חברים דתיים וחילוניים, משתפים יותר ומשתפים פחות, לימד אותי כבר כמה דברים על עצמי ועל זוגיות. בדיוק מהמקום הזה, כשאני אגיע בע"ה לזוגיות משלי אני אדע איך להתמודד איתה. ולבוא ו- כמו שאמרתי- לכתוב במין טון של- 'מה לעשות, את לא נשואה ולכן לא יכולה להבין', גם אם זה נאמר מתוך ניסיון לעודד- זה מעורר (בי, על כל פנים) אנטגוניזם מיידי.

בכל זאת, בכמה נקודות:

1. החילוק העיקרי בין מה שאנו אומרים הוא, שאני אומר, אין דבר כזה "זוגיות" בלי חתונה. לא ערכית, לא הלכתית ולא מציאותית. ואינני מסכים עם זה שקוראים לזה כך (ובכלל, אני לא אוהב את הביטוי הזה. יש נישואין ויש לקראת נישואין) ואני אכן (וזו לא דעה אישית שלי בלבד) שולל קשר שלא בנישואין כאילו הוא בעל ערך בפני עצמו. ולדמות את זה לנישואין - גם עם הסיוג של השונות - זה דבר מוטעה ומזיק, כולל מזיק לנישואין.

ו"קשר ארוך" - "חברות" - בין בחור לבחורה, זה דבר שעפ"י היהדות אין לו מקום. ואינני מדבר על התבררות לקראת נישואין ש"נסחבת" קצת.

2. לא כתבתי שאנשים לא אוהבים לפני שהם מתחתנים, כמו שכבר הבהרתי.  נכון, שזו קומה אחרת לגמרי, מי שאוהב/ת את האחר/ת במובן של מתאים להתחתן איתו, לבין אוהב את בן זוגו (כלומר: את מי שהתחתן איתו/ה. לא מכיר ב"בן זוגו" בלי זה).  זה ש"הבנת מדברי" שלפני חתונה צריכה להעסיק אותנו התאמה ולא אהבה - אינני יודע מהיכן הבנת.  צריך להיות מתאימים, וזה יפה מאוד שאוהבים באופן "ראשיתי" כלשונך. אני לא חושב שאנשים שלא מרגישים יחס של קירבה-אהבה בסיסית יכולים כ"כ בקלות להתחתן.

3. מה שכתבתי ש"לא יצא לך להיות בזוגיות..", כמובן אינו מוכוון אישית כלפייך... הרי איני מכירך כלל.  ברור שהכוונה היתה למה שכתבתי שאין דבר כזה "להיות בזוגיות" לא בנישואין.  ונכון, אני באמת ממש לא סובל את הביטוי הזה כשהוא נאמר ביחס למחוץ-לנישואין.  זו גם אשליה וזה גם מזיק, כנ"ל, וכשזה נכתב ברשות הרבים - מזיק עוד יותר.

4. לגבי מה שכתבת על כתיבה בסגנון של "כשתתחתנו תבינו".. את המסקנה הזו - עייני בדברייך - את כתבת "בשמי", ואני לא כתבתי כלל בטון כזה.  אני כתבתי על נקודה אחת, שאני אכן חוזר עליה כמה פעמים, והיא שלא לעשות ממה שלא בנישואין, כאילו דבר שעומד כ"זוגיות" בעלת ערך עצמי.  זו תפיסת עולם יהדותית בסיסית, שלא צריך להיות נשוי כדי להבינה. נכון שנסיון חיים יכול לתרום להבינה יותר מציאותית, וגם להבין את הנזק החמור, כשמַשלים שזה לא כך. 

ואם אדם יכול לתרום גם מנסיונו לאמת הפשוטה הזו, הרי זו בדיוק הרגישות הכי גדולה, שיהיה איכפת לו גם מאחרים שקוראים הודעה של מישהי לגבי "קשרים זוגיים" שחוותה כביכול, ויתריע שלא ילכו שולל אחרי המושג הזה, ולא יקלקלו לעצמם את מושג הנישואין. 

בכלל, צריך עין די רעה, כדי להוציא מהודעותי מסקנה כאילו מישהו "מסתובב בפורום של רווקים" וכותב, כלשונך, "כשתתחתנו תבינו"..  ממש ההיפך מכל סיגנוני. אכן יש לי - כמו גם לאחרים פה - ענין לעזור לאחרים. ואם גם נסיון חיים יכול לתרום לכך - מה טוב. ומידיעה ברורה - זה באמת כבר עזר.

וגם מה שכתבתי לך היה שיש סיכוי, כי בנישואין זה ייראה אחרת וטוב ממה שחווית במה שכתבת עליו.  אז אם  זה לא מעודד אלא גורם לך לאנטיגוניזם, אין בעיה - תתייחסי כאילו לא נכתב. ס"הכ כשאני כותב אני מניח שיש עוד כמה שאולי יפיקו תועלת.

ואני לא "יועץ זוגי" ולא משהו בסיגנון. לא מיניה ולא מקצתיה.

יצא לי לחוות וגם לראות מסביב מה שאתה קורא 'התבררויות לפני נישואין', שכנראה לקחו יותר זמן ממה שיראה לך ראןי. אני לא חושבת שחברות כשלעצמה היא דבר נכון, בלי שיש לה כיוון ברור. אבל התבררות כזאת בשלב מסויים מבחינתי בהחלט נכנסת לגדר זוגיות, גם אם בסופה יש פרידה, גם אם לפניה לא היתה החלטה על חתונה.

אתה יכול לא להסכים ולכתוב שאני מזיקה פה לנוער העובד, זו דעתי, עדיין. גם אם אתה לא סובל את הביטוי הזה מחוץ לנישואין. אני מניחה שהרבה רווקים היו מוותרים על הבירור ארוך הטווח הזה, מכיוון שהוא קרה- זו זוגיות בעיני. כמו שאמרתי- מאוד ראשונית, אבל מערכת יחסים זוגית יש שם.

וחוץ מזה- לא ציטטתי מדבריך כשאמרתי 'תתחתנו תבינו'. זה הסגנון שאני הרגשתי נושב מההודעות שלך.

"כנראה לקחו יותר זמן ממה שייראה לךָ ראוי" - נא לא לדבר בשמי.

"בשלב מסוים מבחינתי נכנֶסֶת לגדר זוגיות". אז מבחינתך כן. לדעתי, הבנתי היהדותית  ונסיון חיי - לא, וכל אחד יבחר כרצונו. 

הובן כבר מהודעותייך הקודמות שזו דעתך, וגם שאני לא סובל את הביטוי הזה מחוץ לנישואין. וכנ"ל - הבוחר יבחר.

אני שמח שגם את כבר מגדירה ברור שזו "מערכת יחסים מאד ראשונית", ושעדיף לוותר ככל האפשר על בירור ארוך טווח.  אז מה נשאר?  שאני סובר שהגדרַת הדבר כ"מערכת יחסים זוגית", נותן לכך צביון של "בפני עצמו" וזה לא טוב, ואת חושבת שזה בסדר.   טוב, אז הובן - וכל אחד מהקוראים יכול לחשוב איך נראה לו. יש לאדם חופש בחירה.

הבנתי שהרגשת ש"זה הסיגון הנושב מדברי", והסברתי - שזה ההיפך. לכל היותר, בא לעזור מנסיון, כמו גם אנשים טובים אחרים.  בד"כ מביע דעה עקרונית, כמו כל אחד, ואם היא גם מגובה בניסיון, וזה יכול להועיל למישהו ולמנוע ממנו צרות, מה טוב. 

אתה יודע הכל, והכל ברור לך...

עולם הפוך ראיתי..

מה הסיגנון הזה, "יודע הכל"? אני כותב את דעתי וידיעתי; ולא הודעות מהסוג הזול הזה ("אתה יודע הכל"..) ירתיעו אותי מלהביע את דעתי - בפרט כשהיא מבוססת על הלכות ו/או הדרכת חיים של תורה, שהיא באמת - שלא כמוני - "יודעת הכל והכל ברור לה"..   ובנושא הזה שכתבתי - אכן ברור לי לחלוטין, והודעות פה ושם שלך שראיתי, לגבי הזמן שלוקח "להשתחרר" וכד' - רק מחזקות את דעתי. 

וכל אדם שכותב כאן, יש להניח שיודעים מה תהיה עמדתו בנושאים מסויימים. גם עמדותיך, למשל... ובכיוון ההפוך למדי..

והאמת - אינך יודע מראש מה אכתוב, חוץ ממה שמתייחס לענין הזה, של "אשליית הזוגיות" ללא נישואין. ובהיות שמגמתי לעזור - אני באמת מגיב בעניינים כאלה תדיר, לא בשבילך, אלא בשביל אנשים שמעוניינים לא ליפול מראש בהסתבכויות.

וכבר תמהתי לא פעם, אם זה מקרה שדווקא אנשים שמרגישים "דריכה על היבלת" כלפי מי שיוצא נגד קשרים מופרזים לפני הנישואין - הם גם מנסים להגיב בסיגנון שאולי "יש סיכוי" שיפגע אישית, במקום לגופם של דברים, כסיגנונך כאן.

<צ>

או שבעצם לא <צ>

שישטוף חחחחחחחחחחח

בס"ד

היום זה פעם ראשונה שאמרתי לאדם מטריד בבית הכנסת, בררן וכו 

בגלל אנשים כמוך רווקים לא אוהבים את החגים

היא מקוננת גם ככה!!באופן טבעי!(בחורה מקוננת לחברתה...)

טוב, בל"חים/יות יקרות, למעשה אנחנו הבריאים!!

וזה באמת היופי שבקושי של הרווקות,

כמו שאמא שלי תמיד אומרת "אם כואבת לך הבטן- סימן שיש לך בטן.."

שאומנם זהו כאב, אבל הכאב הכי בריא, הכי טבעי והכי טוב...

אשרייך על האמירה...

שנזכה

בס"ד

מחקתי את ההודעה ולא ראיתי שזה נשלח.

בכל אופן תקופת הרווקות לא חייבת להיות רוויית סבל לא ביום יום ולא בחגים.

יש את הגעגועים המייסרים לאשר אהבה נפשכם, ובע"ה מי ייתן ובקרוב כל אחד יימצא את זיווגו, ויקים בית נאמן בישראל, אבל  להפוך כל יום הולדת וחג לסיבה שמצריכה ניחומים....

למה???

ברווקות יש גם דברים טובים, לא כמצב ששואפים להישאר בו, אך בהחלט יש מה לנצל.

בע"ה כולם יתחתנו ויזכו לחוש את עול הפרנסה, טיטולים, בישולים וכביסות, ועוד ועוד.

בנתיים תאגרו כוחות, כי כנשואים עוד תצטרכו אותם.

זה הזמן ללמוד, להעשיר את עצמכם וכ' וכ', כי רווקות זאת תקופה שלא חוזרת.

וככל שתנצלו אותה טוב יותר, זה יתרום לנישואין שלכם בע"ה.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז

בשיחה עם בחורה? בחברותא? בשולחן שבת כשאתה מדבר עם אחותך? סתם בהליכה ברחוב? 

אני אמנם לא מיישיר מבט

אבל אני שם לב שאני חריג בזה..

שאר הגברים שאני מכיר נורמלים בהיבט הזה.

לכן הפנייה לגברים כאילו שאת תופעה הפתיעה אותי..

"מוטב שתסתכל עליה ולא תחשוב עליה, מאשר שלא תסתכל עליה ותחשוב עליה בלי הרף"

זו שאלה שכדאי להרחיב יותר מה מטרתה.

בינתיים זה נשמע מהחלל הפנוי..