נשואים שש שנים, שלושה ילדים.
כל השנים ניסיתי לעשות מה שהוא רוצה ואף פעם לא הצלחתי, כנראה. או שלא הבנתי. האופי שלי לא מתאים לו.
בכל אופן עכשיו התייאשנו מזה וזהו.
כבר כמה חודשים אין בינינו כמעט כלום בקטע רגשי, חוץ מייאוש וניסיונות להמשיך הלאה באדישות.
בהתחלה הוא אהב אותי, וכל משך השנים האלה הייתה אהבה והייתה איזו תקווה וכל הזמן עבדנו על זה ונראה היה שדברים מתקדמים, אבל במשך הזמן זה הידרדר והידרדר בין כל התקדמות והתקדמות, ועכשיו זה נגמר וזהו, הוא אומר במפורש שהוא לא אוהב אותי יותר ואני לא יודעת מה לעשות כדי שהוא יחזור לאהוב אותי.
אגב, אני גם בהיריון כמה חודשים (עוד מלפני שהתייאשנו).
הוא אומר שאני לא מדברת מספיק ולכן תמיד עצוב איתי, והוא תמיד עצוב כשהוא איתי ולכן הוא כבר לא יכול לאהוב אותי יותר.
אני מאוד עובדת לנסות לדבר יותר ולעשות מצב רוח, אבל הוא לא מאמין שאני מנסה בכלל.
ליתר דיוק זה לא בדיוק הדיבורים, אלא כל היחס אליו, שהוא טוען שהוא יחס מאוד צונן ולכן זה הורס את הזוגיות
אני מנסה כל פעם להבין מה בדיוק חסר לו ושהוא יגדיר לי ואני אעשה את זה בדיוק, אבל הוא אף פעם לא מרוצה.
אז מה אני מחפשת? אולי מישהו יכול להסביר לי איך אני יוצרת 'רומנטיקה' ו'חום' ודברים כאלה, אם הוא אומר שאני לא תורמת לזה בכלל ואני לא מרגישה שאני מספיק מבינה מה עושים כדי להגיע לזה וכל ההגדרות שאנחנו מגיעים אליהן לא מביאות לשום מקום בסופו של דבר, כי בסוף 'זה לא זה'.
) והוא "מחזר אחר אבדתו" ,כי ככל שגבר משקיע יותר בדבר ככה הוא יותר קשור אליו.
