או מזה שעלה הנושא(תלוי במספר הפג' עד עכשיו)

או שסתם או לא מוכן לזה

או שהוא פשוט לא חשב על זה...(לא הגיוני קצת....)

יש מין ציפייה כזאת, גם מהזוג כלפי עצמו וגם מהסביבה, "לרוץ" עם העניינים...

קודם צריך להיות רצון לזוגיות יציבה, ואחר כך צריכים לבוא ילדים

אני גם חושב שזה לא ממש חכם מיד אחרי החתונה להיכנס להריון, צריך לתת זמן לזוגיות להתפתח.

יש לי חבר שזה ממש גרם לו נזק.

וגם, עם האוכל בא התאבון, ואחרי שנשואים אני מאמין שיותר רוצים.

רק התכתבנו, הוא בעבר העלה את העניין מיוזמתו ואמר באופן די ברור שהוא לא רוצה (ככה אי זוכרת לפחות) ועל סמך זה החלטתי שאני לא מעוניינת לצאת. לאחרונה הייתה עוד איזו התכתבות והוא מתכחש לאמירה הקודמת, אבל עדיין נשמע מגומגם בקשר לעניין.

{וכן, אפשר לרגום אותי מפה ועד אלג'יר על כמה שמתחתנים בשביל זוגיות,אהבה,וכל הבלה בלה. לא יעזור.}

פחות משנה אחרי הם גרושים עם ילד

הרווקות המאוחרת או הגרושים הצעירים...

יש כאלה שסתם לא חשבו על העניין.
לדעתי זה רצון שנבנה כשיש קשר חזק. כשהקשר עצמו לא ברור ויציב, זה נראה הרבה יותר מרתיע. 
ומן הסתם, בנות חיות את העניין הזה יותר מבנים, ככה שיש מקום להבין שהם יותר מפוחדים מזה. 

בנאדם שלא רוצה ילדים בכלל באופן עקרוני, זה כבר משהו אחר..

אני ממש מצטער!
לא התכוונתי להבהיל...

התכוונתי להגיב על מה שכתמר אמרה,
שמי שמתחתן בשביל "משהו אחר" (וד"ל..),
אני לא מתפלא כשזה נגמר בגרושים...

ח"ו לא התכוונתי להגיד שבחור שמגמגם למשמע ילדים הוא לא בסדר!!
הוא הכי בסדר, נורמלי, הגון וישר שיש!!
הוא מתרגם "ילדים" לפרנסה!!
הוא לא שומע "מתוקים - קטנים - חמודים - שלי!!!"
הוא שומע,  כסף, אחריות, מפרנס, עוד אחריות, אימלללה, אני אבא...
ושוב, אימלללה!! (הלוואי וזה היה מצחיק...)

אז במקום לשקר לה "ילדים זה שמחה! יאללה! כמה את רוצה? 12? 13?"
במקום זה הוא אומר לה בפשטות, "אמממ... אההה... אהה... אממ..."
זה שהיא לא יודעת לפרש את זה לא אומר שזה לא "בפשטות"

מהמעט שהכרתי אותו נשמע לי הגיוני שזה בעיקר נובע מהחשש מאחריות.

די ברור לי שהתשובה, גם לשאלה שלך, היא - כן!!!

ואני חושבת שאני יודעת קצת מה זה כאב, לצערי....

(למרות שאני חייבת להודות שלא ניסיתי אף פעם ללדת.. )

שיש ערך גדול גם לזוגיות עצמה, את רוצה לומר שזוג שלא זכה לילדים אין משמעות ל"משפחה" שלהם?

אבל עדיין, ברור שלכתחילה זו אחת הסיבות העיקריות לנישואים ואין לי עניין לצאת עם מישו שלא מרגיש ככה לפחות במידה מסויימת, לכן רציתי לברר אם זה נורמלי או חריג בקרב הבנים.

ואגב, במקרה הספציפי אני לא חושבת שמדובר על חוסר רצון עקרוני, נראלי יותר חוסר ביטחון.

בחתונה שי שתי מעלות:

1. כל השרוי בלא אישה שרוי בלא טובה שרוי בלא ברכה וכו'

2.פרו ורבו

כך גם ישנן שתי מצוות:

1. מצוות הנישואין

2. מצוות פריה ורביה(אם כי באופן פשוט מצוות הנישואין היא הכשר למצוות הפריה והרביה אבל ברור שבאופן אגדי זה לא רק זה)

יש ערך גדול באהבה לכשעצמה. לכן גם אדם שלא יכול להביא ילדים מצווה להתחתן(יש עוד סיבות פחות מקסימות בפוסקים אבל ניחא)

זה נכון שחלק מנישואין זה ילדים אבל בטח שלא במקום זוגיות ואפילו לא בטוח שזה יותר חשוב .

זה שאנחנו מתכננות הכל ויודעות לשלוף מהמגירה- לא אומר שגם בנים הם כאלה..

בכלל, מה הבעיה להעלות את הנושא שוב? "כמה ילדים תרצה בע"ה מבחינתך?" לגיטימי לשאול.

(ובסוד קטן בשקט בשקט: הכל תלוי בה' יתברך!  אנחנו מתפללים ומצפים וכעיקרון אנחנו בגדר המלצה)

בנים לא כל היום יושבים ומדברים על החתונה, איך הילדים יהיו... וכו'... אנחנו לאאא בנות!!

אחרי שיש ילדים אתם יותר לחוצים/מתוקים/מציקים מאיתנו!  {לא מניסיון..מ..הסתכלות}

בארי דברייך...

לחוצים- "הראש..!! הראש..!! הראש!!" { נשמה,הראש לא הולך לשום מקום!}

מתוקים - "איזה קושקוש..הוא אמר א-ב-א!! הוא אמר אבא!!!" {הוא פתח את הפה, סגר אותו, ופתח שוב. הוא אומר את ההברה הזו גם על "דובי", "בקבוק" ו "הגן של דודו"..}

מציקים- "תגיד א..ב..א"!!

יותר מוכר?

או שלפחות זה ככה אחרי כמה זמן... שהאבא נהיה די אדיש.. והאמא סתם נלחצת....

כמו רוב הנושאים גם זה מאוד אישי לכל אחד...

ועלי,
ביום יום לא יוצא לי לחשוב על הנושא...
אבל כשהייתי בקשר רציני בהחלט "דיבר אלי יותר",
ציטוט מ"לביא"- "עם האוכל בא התאבון..."

חוויה! אני לא מאמינה!!

"רק על עצמי לספר ידעתי"!!!

(רחל המשוררת)

שיעור לבגרות בספרות

כיתה י"א תבנה ותכונן

הכל טוב איתך?

מודה באשמה
גם אני בן אדם

כשתראי אותי תביני כמה כבר בא לי ילדים


כמו שמישהו פעם אמר לי:
כשאשתך בהריון אתה מתחיל לקלוט שהתארסת
כשאשתך עומדת ללדת את מתחיל לקלוט שהתחתנת
כשאשתך בהריון השני אתה קולט שאתה אבא.

כשתראי אותי תביני כמה כבר בא לך ילדים?

הסבר נמק ותן דוגמא

אגב אתה מישיבת שילה?

התכוונתי לזה כשתראי אותי ליד ילדים תביני כמה כבר בא לי ילדים.


כל מי שראה אותי אמר נו מתי יהיה לך כבר משלך....

כנ"ל. מסכים עם כל מילה. בדיוק ככה אצלי.

אני משתגע כבר לילדים. טוב, לא משתגע. רק משתוקק.

אבל מתוקף תפקידו, בן יותר רגוע, ואל לו להתחלף בלחץ עם האישה...

זה יהיה מוזר בעיני אם בן יהיה לחוץ בעניין.

בשביל רוב הבנות שאני מכירה,הרעיון של ילד בהחלט קורץ,אבל כשהן מתחילות לחשוב על כל חווית ההריון והלידה החשק והרצון יורדים פלאים...

לבת,החוויה הזו חזקה הרבה יותר מלבן.לכן באופן טבעי,היא גם מפחידה יותר.

אחרי הכל ילדים זה לא משחק,זה וואחד אחריות..ו

לא נראלי שיש משהו שלא רוצה על העיקרון,אלא אולי לא רוצה בהתחלה,ואולי הוא רוצה "רק" 4-5 ילדים..לגיטימי לגמרי ,לענ"ד.

שכשבנות נמצאות ליד תינוקות,

מהראש של התינוקות מופרש חומר שמעורר אצל האישה במוח הורמון או משהו שמעורר אצלה רגשי אימהות,

ככה שזה טבוע בנו עמוק עמוק עמוק...

טוב, לא עניתי על השאלה, ואני גם לא בן....

אבל אין ספק שכבנות אנחנו אימהות במהותנו מרגע היוולדנו בערך...

מה שכן, יש משהו ממש חמוד בלראות גברברים צעירים נהיים פתאום ממש עדינים כשהם עם תינוקות.

קודם כל החשק המיני עצמו הוא לצורכי התרבות.

בעלי חיים מקיימים יחסים לצורכי רבייה בלבד(חוץ מדולפינים ובני אדם שהם גם שתי החיות הכי חכמות)

בני אדם הם לא רק גוף הם גם נפש ונשמה.

ובנשמה יש רגשות אמהיים-רצון להעניק. לא הכל זה ביולוגיה

עכשיו, כרווקים, עד כמה הייתם רוצים להיות מעורבים בחינוך עמוק?

כלומר, אני אסביר- אמא באופן טבעי כל ראשה וכולה בילדון שלה.

ורואים באמת הרבה בתים שבאים לילד יש קשר עמוק ונפשי (גם אם מסובך וכואב) לאמא. את הכאבים והצרות והשמחות וההתייעצויות.

כמובן שהאבות מחנכים וכו', אבל כאילו שיש להם קשר הרבה פחות עמוק לילד שלהם (שימו לב פעם כמה ילדים מדברים עם האבא בטלפון, וכמה עם האמא). הם בעיקר מביאים מבחוץ פרנסה ואולי יש להם קשר זוגי עמוק ושיחות עמוקות עם האישה, אבל עם הילדים לא הכי....

אני מניחה שזה קשור גם לכישורי השיחה שלנו כבנות,

אבל אני תוהה- אתם כבנים, רואים תופעה כזו כבעיה או שזה נראה לכם טבעי וסבבה?

כלומר, נניח, אתם מתארים את עצמכם מנהלים שיחות נפש ארוכות עם הילדים שלכם, כמו שתנהלו עם אישתכם (לא תהיה לכם ברירה לפחות לגביה...חח)? אתם רואים את עצמכם חושבים ארוכות על הילדים, חינוכם וכו'...?

או שזה משהו שתשאירו יותר לפיקוד האישה?

לא הכל כמובן, בכל זאת נשאיר קצת מהעבודה השחורה לאישה...

אבל מחשבות ארוכות על הילדים והחינוך שלהם יהיו תמיד, גם אם לא יהיו שחנש"ים מעמיקים שאותם תעשה האישה.

כלומר, מוערבות עמוקה בחינוך לא חייבת להיות בצורה שאני הוא זה שפועל, היא נמצאת תמיד בראש. האב חושב על הילדים שלו ביום ובלילה בלי הפסקה, אולי לא כמו האם, אבל הוא חושב המון וזה מה שמעסיק לו את המוח כל תפילת שמונה עשרה...

הרבה פעמים הפעולה היא לא השחנ"ש אלא האמירה החזקה ( גם משמעתית, וגם ההליכה לתפילה/חברותא), או הלך הרוח בבית, שזה דבר שלא בא רק ע"י האמא (או יותר נכון - בעיקר לא ע"י האמא).

נראה לי שכל אבא היה שמח על קשר יותר עמוק, אבל לרוב זה לא פרקטי עקב עיסוקי האב לעומת עיסוקי האם וכמובן מבנה הנפש של האם לעומת של האב.

כל השאלה הזו היא קצת בהכללה, כי יש אבות שכן נמצאים עמוק... 

נכון שלפעמים מה שמשמעותי הוא האמירה החזקה, אבל אני מדברת פחות על המסר ויותר על הקשר עצמו שיש, ואנחנו כבני אדם מתקשרים באמצעות השפה שהדיבור הוא הביטוי הכי נפוץ שלה...

ובסופו של דבר, הרי הקשר נמשך- ראוי שיימשך- באופן יומיומי, גם אחרי שאדם מתחתן, טלפונים וכו'. 

הרי אתה יכול לשבת עם אדם שקיבלת ממנו אמירה חזקה, אבל תכלס, לדבר איתו- לא תצליח...

זו היתה כוונתי ולכן נראה לי כן שהדיבור (כלומר השחנש הוא דווקא חלק מאוד משמעותי,

גם אתם משחנשים אחרת מאיתנו.

לגבי ההכללה, צודק לגמרי, זו בהחלט הכללה גסה, וודאי שישנם גם אבות שונים. בכל אופן נראה לי שאם תעשה סקר בסופו של דבר הקשר העמוק יותר סטטיסטית יהיה בין האם לילד וההפך...

בכל אופן, נראה לי שב"ה לדור שלנו יש גישה אחרת וגם יורת פניות מהדורות הקודמים...

לדעתי העניין הזה שלאבות יש פחות קשר עם הלידים שלהם הוא שלילי,ובודאי שארצה בע"זה לחשוב ולעבוד על חינוך הילדים שלי.זה נראה לי דבר שהוא ברור מאיליו,וזה שהרבה אבות מפספסים אותו זה ממש חבל.

ד"א הדבר תלוי הרבה לא רק במגדר אלא בסוג הנפש של האדם-אדם שהוא מחנך (בעבודה שלו לדוג') ברור שהוא גם יותר ישקיע ויתקרב ויחנך את ילדיו,זה לא עבודה,זה אופי פשוט.

יש כמובן גם נשים (במיוחד בימינו)שתחום העיסוק הזה של חינוך ונפש פחות מדבר אליהם..

ד"א דבר שאני חושב עליו הרבה, שחייב להיות דומיננטיות ל2 בני הזוג בנושא מכיוון שבחסד ה' לרוב האנשים יש גם בנים וגם בנות. קשר של בת עם אבא שלה המון פעמים הוא מורכב,ולא תמיד האבא יכול להיות דמות מספיק מחנכת בשבילה.(בכלל מעניין אותי לשמוע דעות בנושא הזה..מבנות.)נראלי לא פשוט בתור הורה גבר של בת.)גם בן חייב חינוך של האבא,דווקא בתור גבר.. (כמובן לא כתחיף לאמא הדואגת ...)

שימחתם אותי בתשובות...

ואין ספק שזה תלוי גם בנפש האישית של האדם,

בכל מקרה נראה לי שאולי, כמו שכתבתי לבייניש, יש שינוי בדור-שניים האחרונים, שיש הרבה יותר מודעות לנפשיות ולשחנשים ולתקשורת, כמו שגם משתמש מתשובותיכם... ב"ה!

אז לי אישית יש קשר מאוד חזק עם אבא שלי.

יוצא לי להוועץ בו הרבה ויש לנו שיחות נפש מדהימות.

נכון, הוא לא רגיש עד כדי כך כמו אמא שלי,

אבל לאט לאט למדתי אותו.

(ואני מאחלת לכל הבנים כזו רגישות חברתית ואישית כמו של אבא שלי.. )

כשאבא מוכן לבא לקראת ביתו, ומראה את התעניינותו בשלומה-

הרבה פעמים השיחות איתו יכולות לעזור לבת יותר מאשר שיחות רגשניות עם האמא.

לפעמים אני מרגישה שהשיחות ה"תכלסיות" עם אבא מועילות לי יותר.

אז זה פחות דעה. זה יותר מקום אישי.

וגם אני כמובן... בעיתו ובזמנו בעזרת ה'!

אך בכל זאת -

חלילה מה שכתבת (ציטוט):  "כמובן שהאבות מחנכים וכו', אבל כאילו שיש להם קשר הרבה פחות עמוק לילד שלהם (שימו לב פעם כמה ילדים מדברים עם האבא בטלפון, וכמה עם האמא)".   חס ושלום - קשר עמוק לאבא עם הילד לא פחות מלאמא.  כל אחד בגוון המיוחד לו, וגם יכול להשתנות מילד לילד (גם לילדים יש אישיות אישית...).

לא קשור לכישורי השיחה.  לאבות במחוזותינו, בעלי עומק ושיחה, יש כישורי שיחה לא פחות. 

ואני מכיר אבות, ששיחות הנפש שלהם עם ילדיהם (בנים ובנות, קטנים וגדולים), ארוכים ועמוקים מאשר של האימהות.

וכמובן - כל בית ועניינו. וגם סוג ה"עומק" שונה.

ולא כדאי "להכניס לבנים בראש" מראש שזו ה"משבצת" שלהם. אחרת הם עלולים עוד להקטין את עצמם לפיה...

שלב רוצים ילדים, הבעיה שזה כולל אישה ואז מתחיל הבלאגן וחלקינו נשארים רווקים בגלל ש... . אחרת בן לא יתחתן 100% אם אין לו רצון לילדים! כמובן שזה גם שאלה כמה ילדים!

אני בטוחה שכל הבנים היו מעדיפים לוותר על התענוג ולהרות, ללדת, להניק וגם לבצע את כל שאר משימות ההורות שמלפחות מחצית מהן אשת החיל פוטרת אותם לרוב.

ואם אתם מכירים- אז תשאלו אותה שוב.

זה הקסם, בכל לידה שיצא לי להיות בה (ויצא. אווטינג) שנייייה אחרי שהרך נולד הכל נשכח וקבעו כבר לפעם הבאה. יש בזה משהו שאי אפשר לשנות, קשר שאין דומה לו.

בע"ה.

ברור. לא שאלה בכלל.

הם עייפים

צורחים ובוכים מרוב עייפות

רעבים

לא יודעים מה לעשות קודם- לישון או לאכול

מבולבלים

צורחים מרוב בכי

מסריחים ומיוזעים

מלאים חול

וכינמת

ואין לך למי להחזיר אותם ל"טיפול 10000"

"אבא! קח ת'ילד ש'ך תטפל בו!"

הם שלך

תסתדר

גם אז אתה רוצה???

גם אז.

"לא

לא חמוד.. לא על החולצה שלי...

הנה הנה נקה אותך..."

בואי נגיד שאחי הקטן מלכלך הרבה יותר חולצות שלי מאשר של אמא שלי...

בתור זה שמאכיל אותו כל הזמן. וסופג את כל שאריות האוכל שהוא מחליט שבא לו לזרוק על כל מה שמסביבו - כלומר אני. ועל גלידה ושוקולד בכלל אין מה לדבר - התוצאות נראות עד היום על החולצות, אחרי 17 כביסות (אגב, מישהי יודעת במקרה על אבקת כביסה שיודעת להוריד ל-ג-מ-ר-י כתמים של גלידת שוקולד/שוקולד ממש? זה ממש יעזור לי...).

ובכל זאת אני משוגע עליו, ומשוגע כבר לפיצפון כמותו שיהיה שלי...

<צ>

ועל כביסה עם דנה?

<צ>

|מתלהב שהוא חייל|

טוב...
לא באמת

והקב"ה טבע בבני האדם את יצר העריות.

לכן אני מאמין שזה לא בריא שאדם לא רוצה ילדים.

יש רצון אני לא יודע עד כמה כי אי אפשר למדוד את זה.

זה אמנם לא מגיע לרמות של: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי" אבל כן.

פחות חסר מזוגיות-אבל כן.

מה שבטוח זה שלא לחוץ- ילדים באים עם תג מחיר גבוה(טיטולים,לילות ללא שינה, עלות כספית וכו')

כך שאני שמח על כל יןם שבו אני(עדיין) לא אבא

בס"ד

ה' ירחם!! עוד יעצרו אותך..לילות ללא שינה עלות כספית רוצה לספר לנו משהו..?

בת!

כן, כנראה אני בת!

כי ממה שעולה מחלק מחושבי הפורום הזה,

מי שרוצה וחושב על ילדים,

מי שמתעורר אצלו רגשי אמהות/אבהות כשהוא רואה ילדים,

מי שרוצה לחנך את ילדיו חינוך עמוק,

מי שהוא רגיש ועדין -

הוא מהמין הנקבי.

לכן כנראה אני בת. אני מקווה שתקבלו אותי בחיבה לשורותיכן!

בטח שיש בנים שאוהבים ילדים, שרגישים ורוצים לחנך. זה לא מה שמשתמע פה..

ובהתאם להלך הרוח בשרשור-

כנראה שאני בן..

לא לחוץ לי על ילדים בכלל!

(למרות שהם מתוקים, ויודעים למלמל מלמולים של דבש, והריח של התינוקות.. וואי הריח.. ה'!!

איזה דברים חמודים בראת!?!? סחטיין עליך!!)

אני מסמיק .

אגיטע קוויטלאך!

או בשביל שאינם דוברים יידיש

פיתקה טובה!

שנזכה להמתקת הדינים ושפי מים בשנה הבעל"ט

אתה פשוט בן משוכלל

סתם, אשרייך!

מי שהוא ככה, פשוט צריך להשפיע על חבריו שיהיו גם ככה..

תשמע חביבי, הדיאגנוזה היא כזו:

בייני"שים, הם בלאו הכי חצי-אנשים חצי-נשים.

זה לא אני אומר.

זאת הגמרא (יומא עא.) אומרת:

"(משלי ח, ד) "אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא" וְגוֹ' - 

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: אֵלוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁיּוֹשְׁבִים וְדוֹמִים כְּנָשִׁים, וְעוֹשִׂין גְּבוּרָה כָּאֲנָשִׁים".

זאת גם הערה חשובה למחפשות הביינישי"ם - דעו נא, בנות, מה אתן בוחרות!... <צ>

וכידוע אמרו חז"לנו 'אוי לו למי שבניו נקבות'.

יש תחומים שבהם לא כדאי שהבנים יתנשנשו, ויש תחומים שכדאי שהבנות יסירו בעלות עליהם כל'נשים בלבד'.

ואולי כשירחיב עלי ה' דעתי ארחיב.

מרכזניק טיפוסי..." צריכה להצביע!

רגע - לא כולם בבת אחת!... |מאבד שליטה על הקהל הסוער|

ואולי אפילו בתור רווק זה מה שיותר חסר לי.

אני עובד עם ילדים (בחינוך מיוחד) וממש אוהב את זה...

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים