או מזה שעלה הנושא(תלוי במספר הפג' עד עכשיו)

או שסתם או לא מוכן לזה

או שהוא פשוט לא חשב על זה...(לא הגיוני קצת....)

יש מין ציפייה כזאת, גם מהזוג כלפי עצמו וגם מהסביבה, "לרוץ" עם העניינים...

קודם צריך להיות רצון לזוגיות יציבה, ואחר כך צריכים לבוא ילדים

אני גם חושב שזה לא ממש חכם מיד אחרי החתונה להיכנס להריון, צריך לתת זמן לזוגיות להתפתח.

יש לי חבר שזה ממש גרם לו נזק.

וגם, עם האוכל בא התאבון, ואחרי שנשואים אני מאמין שיותר רוצים.

רק התכתבנו, הוא בעבר העלה את העניין מיוזמתו ואמר באופן די ברור שהוא לא רוצה (ככה אי זוכרת לפחות) ועל סמך זה החלטתי שאני לא מעוניינת לצאת. לאחרונה הייתה עוד איזו התכתבות והוא מתכחש לאמירה הקודמת, אבל עדיין נשמע מגומגם בקשר לעניין.

{וכן, אפשר לרגום אותי מפה ועד אלג'יר על כמה שמתחתנים בשביל זוגיות,אהבה,וכל הבלה בלה. לא יעזור.}

פחות משנה אחרי הם גרושים עם ילד

הרווקות המאוחרת או הגרושים הצעירים...

יש כאלה שסתם לא חשבו על העניין.
לדעתי זה רצון שנבנה כשיש קשר חזק. כשהקשר עצמו לא ברור ויציב, זה נראה הרבה יותר מרתיע. 
ומן הסתם, בנות חיות את העניין הזה יותר מבנים, ככה שיש מקום להבין שהם יותר מפוחדים מזה. 

בנאדם שלא רוצה ילדים בכלל באופן עקרוני, זה כבר משהו אחר..

אני ממש מצטער!
לא התכוונתי להבהיל...

התכוונתי להגיב על מה שכתמר אמרה,
שמי שמתחתן בשביל "משהו אחר" (וד"ל..),
אני לא מתפלא כשזה נגמר בגרושים...

ח"ו לא התכוונתי להגיד שבחור שמגמגם למשמע ילדים הוא לא בסדר!!
הוא הכי בסדר, נורמלי, הגון וישר שיש!!
הוא מתרגם "ילדים" לפרנסה!!
הוא לא שומע "מתוקים - קטנים - חמודים - שלי!!!"
הוא שומע,  כסף, אחריות, מפרנס, עוד אחריות, אימלללה, אני אבא...
ושוב, אימלללה!! (הלוואי וזה היה מצחיק...)

אז במקום לשקר לה "ילדים זה שמחה! יאללה! כמה את רוצה? 12? 13?"
במקום זה הוא אומר לה בפשטות, "אמממ... אההה... אהה... אממ..."
זה שהיא לא יודעת לפרש את זה לא אומר שזה לא "בפשטות"

מהמעט שהכרתי אותו נשמע לי הגיוני שזה בעיקר נובע מהחשש מאחריות.

די ברור לי שהתשובה, גם לשאלה שלך, היא - כן!!!

ואני חושבת שאני יודעת קצת מה זה כאב, לצערי....

(למרות שאני חייבת להודות שלא ניסיתי אף פעם ללדת.. )

שיש ערך גדול גם לזוגיות עצמה, את רוצה לומר שזוג שלא זכה לילדים אין משמעות ל"משפחה" שלהם?

אבל עדיין, ברור שלכתחילה זו אחת הסיבות העיקריות לנישואים ואין לי עניין לצאת עם מישו שלא מרגיש ככה לפחות במידה מסויימת, לכן רציתי לברר אם זה נורמלי או חריג בקרב הבנים.

ואגב, במקרה הספציפי אני לא חושבת שמדובר על חוסר רצון עקרוני, נראלי יותר חוסר ביטחון.

בחתונה שי שתי מעלות:

1. כל השרוי בלא אישה שרוי בלא טובה שרוי בלא ברכה וכו'

2.פרו ורבו

כך גם ישנן שתי מצוות:

1. מצוות הנישואין

2. מצוות פריה ורביה(אם כי באופן פשוט מצוות הנישואין היא הכשר למצוות הפריה והרביה אבל ברור שבאופן אגדי זה לא רק זה)

יש ערך גדול באהבה לכשעצמה. לכן גם אדם שלא יכול להביא ילדים מצווה להתחתן(יש עוד סיבות פחות מקסימות בפוסקים אבל ניחא)

זה נכון שחלק מנישואין זה ילדים אבל בטח שלא במקום זוגיות ואפילו לא בטוח שזה יותר חשוב .

זה שאנחנו מתכננות הכל ויודעות לשלוף מהמגירה- לא אומר שגם בנים הם כאלה..

בכלל, מה הבעיה להעלות את הנושא שוב? "כמה ילדים תרצה בע"ה מבחינתך?" לגיטימי לשאול.

(ובסוד קטן בשקט בשקט: הכל תלוי בה' יתברך!  אנחנו מתפללים ומצפים וכעיקרון אנחנו בגדר המלצה)

בנים לא כל היום יושבים ומדברים על החתונה, איך הילדים יהיו... וכו'... אנחנו לאאא בנות!!

אחרי שיש ילדים אתם יותר לחוצים/מתוקים/מציקים מאיתנו!  {לא מניסיון..מ..הסתכלות}

בארי דברייך...

לחוצים- "הראש..!! הראש..!! הראש!!" { נשמה,הראש לא הולך לשום מקום!}

מתוקים - "איזה קושקוש..הוא אמר א-ב-א!! הוא אמר אבא!!!" {הוא פתח את הפה, סגר אותו, ופתח שוב. הוא אומר את ההברה הזו גם על "דובי", "בקבוק" ו "הגן של דודו"..}

מציקים- "תגיד א..ב..א"!!

יותר מוכר?

או שלפחות זה ככה אחרי כמה זמן... שהאבא נהיה די אדיש.. והאמא סתם נלחצת....

כמו רוב הנושאים גם זה מאוד אישי לכל אחד...

ועלי,
ביום יום לא יוצא לי לחשוב על הנושא...
אבל כשהייתי בקשר רציני בהחלט "דיבר אלי יותר",
ציטוט מ"לביא"- "עם האוכל בא התאבון..."

חוויה! אני לא מאמינה!!

"רק על עצמי לספר ידעתי"!!!

(רחל המשוררת)

שיעור לבגרות בספרות

כיתה י"א תבנה ותכונן

הכל טוב איתך?

מודה באשמה
גם אני בן אדם

כשתראי אותי תביני כמה כבר בא לי ילדים


כמו שמישהו פעם אמר לי:
כשאשתך בהריון אתה מתחיל לקלוט שהתארסת
כשאשתך עומדת ללדת את מתחיל לקלוט שהתחתנת
כשאשתך בהריון השני אתה קולט שאתה אבא.

כשתראי אותי תביני כמה כבר בא לך ילדים?

הסבר נמק ותן דוגמא

אגב אתה מישיבת שילה?

התכוונתי לזה כשתראי אותי ליד ילדים תביני כמה כבר בא לי ילדים.


כל מי שראה אותי אמר נו מתי יהיה לך כבר משלך....

כנ"ל. מסכים עם כל מילה. בדיוק ככה אצלי.

אני משתגע כבר לילדים. טוב, לא משתגע. רק משתוקק.

אבל מתוקף תפקידו, בן יותר רגוע, ואל לו להתחלף בלחץ עם האישה...

זה יהיה מוזר בעיני אם בן יהיה לחוץ בעניין.

בשביל רוב הבנות שאני מכירה,הרעיון של ילד בהחלט קורץ,אבל כשהן מתחילות לחשוב על כל חווית ההריון והלידה החשק והרצון יורדים פלאים...

לבת,החוויה הזו חזקה הרבה יותר מלבן.לכן באופן טבעי,היא גם מפחידה יותר.

אחרי הכל ילדים זה לא משחק,זה וואחד אחריות..ו

לא נראלי שיש משהו שלא רוצה על העיקרון,אלא אולי לא רוצה בהתחלה,ואולי הוא רוצה "רק" 4-5 ילדים..לגיטימי לגמרי ,לענ"ד.

שכשבנות נמצאות ליד תינוקות,

מהראש של התינוקות מופרש חומר שמעורר אצל האישה במוח הורמון או משהו שמעורר אצלה רגשי אימהות,

ככה שזה טבוע בנו עמוק עמוק עמוק...

טוב, לא עניתי על השאלה, ואני גם לא בן....

אבל אין ספק שכבנות אנחנו אימהות במהותנו מרגע היוולדנו בערך...

מה שכן, יש משהו ממש חמוד בלראות גברברים צעירים נהיים פתאום ממש עדינים כשהם עם תינוקות.

קודם כל החשק המיני עצמו הוא לצורכי התרבות.

בעלי חיים מקיימים יחסים לצורכי רבייה בלבד(חוץ מדולפינים ובני אדם שהם גם שתי החיות הכי חכמות)

בני אדם הם לא רק גוף הם גם נפש ונשמה.

ובנשמה יש רגשות אמהיים-רצון להעניק. לא הכל זה ביולוגיה

עכשיו, כרווקים, עד כמה הייתם רוצים להיות מעורבים בחינוך עמוק?

כלומר, אני אסביר- אמא באופן טבעי כל ראשה וכולה בילדון שלה.

ורואים באמת הרבה בתים שבאים לילד יש קשר עמוק ונפשי (גם אם מסובך וכואב) לאמא. את הכאבים והצרות והשמחות וההתייעצויות.

כמובן שהאבות מחנכים וכו', אבל כאילו שיש להם קשר הרבה פחות עמוק לילד שלהם (שימו לב פעם כמה ילדים מדברים עם האבא בטלפון, וכמה עם האמא). הם בעיקר מביאים מבחוץ פרנסה ואולי יש להם קשר זוגי עמוק ושיחות עמוקות עם האישה, אבל עם הילדים לא הכי....

אני מניחה שזה קשור גם לכישורי השיחה שלנו כבנות,

אבל אני תוהה- אתם כבנים, רואים תופעה כזו כבעיה או שזה נראה לכם טבעי וסבבה?

כלומר, נניח, אתם מתארים את עצמכם מנהלים שיחות נפש ארוכות עם הילדים שלכם, כמו שתנהלו עם אישתכם (לא תהיה לכם ברירה לפחות לגביה...חח)? אתם רואים את עצמכם חושבים ארוכות על הילדים, חינוכם וכו'...?

או שזה משהו שתשאירו יותר לפיקוד האישה?

לא הכל כמובן, בכל זאת נשאיר קצת מהעבודה השחורה לאישה...

אבל מחשבות ארוכות על הילדים והחינוך שלהם יהיו תמיד, גם אם לא יהיו שחנש"ים מעמיקים שאותם תעשה האישה.

כלומר, מוערבות עמוקה בחינוך לא חייבת להיות בצורה שאני הוא זה שפועל, היא נמצאת תמיד בראש. האב חושב על הילדים שלו ביום ובלילה בלי הפסקה, אולי לא כמו האם, אבל הוא חושב המון וזה מה שמעסיק לו את המוח כל תפילת שמונה עשרה...

הרבה פעמים הפעולה היא לא השחנ"ש אלא האמירה החזקה ( גם משמעתית, וגם ההליכה לתפילה/חברותא), או הלך הרוח בבית, שזה דבר שלא בא רק ע"י האמא (או יותר נכון - בעיקר לא ע"י האמא).

נראה לי שכל אבא היה שמח על קשר יותר עמוק, אבל לרוב זה לא פרקטי עקב עיסוקי האב לעומת עיסוקי האם וכמובן מבנה הנפש של האם לעומת של האב.

כל השאלה הזו היא קצת בהכללה, כי יש אבות שכן נמצאים עמוק... 

נכון שלפעמים מה שמשמעותי הוא האמירה החזקה, אבל אני מדברת פחות על המסר ויותר על הקשר עצמו שיש, ואנחנו כבני אדם מתקשרים באמצעות השפה שהדיבור הוא הביטוי הכי נפוץ שלה...

ובסופו של דבר, הרי הקשר נמשך- ראוי שיימשך- באופן יומיומי, גם אחרי שאדם מתחתן, טלפונים וכו'. 

הרי אתה יכול לשבת עם אדם שקיבלת ממנו אמירה חזקה, אבל תכלס, לדבר איתו- לא תצליח...

זו היתה כוונתי ולכן נראה לי כן שהדיבור (כלומר השחנש הוא דווקא חלק מאוד משמעותי,

גם אתם משחנשים אחרת מאיתנו.

לגבי ההכללה, צודק לגמרי, זו בהחלט הכללה גסה, וודאי שישנם גם אבות שונים. בכל אופן נראה לי שאם תעשה סקר בסופו של דבר הקשר העמוק יותר סטטיסטית יהיה בין האם לילד וההפך...

בכל אופן, נראה לי שב"ה לדור שלנו יש גישה אחרת וגם יורת פניות מהדורות הקודמים...

לדעתי העניין הזה שלאבות יש פחות קשר עם הלידים שלהם הוא שלילי,ובודאי שארצה בע"זה לחשוב ולעבוד על חינוך הילדים שלי.זה נראה לי דבר שהוא ברור מאיליו,וזה שהרבה אבות מפספסים אותו זה ממש חבל.

ד"א הדבר תלוי הרבה לא רק במגדר אלא בסוג הנפש של האדם-אדם שהוא מחנך (בעבודה שלו לדוג') ברור שהוא גם יותר ישקיע ויתקרב ויחנך את ילדיו,זה לא עבודה,זה אופי פשוט.

יש כמובן גם נשים (במיוחד בימינו)שתחום העיסוק הזה של חינוך ונפש פחות מדבר אליהם..

ד"א דבר שאני חושב עליו הרבה, שחייב להיות דומיננטיות ל2 בני הזוג בנושא מכיוון שבחסד ה' לרוב האנשים יש גם בנים וגם בנות. קשר של בת עם אבא שלה המון פעמים הוא מורכב,ולא תמיד האבא יכול להיות דמות מספיק מחנכת בשבילה.(בכלל מעניין אותי לשמוע דעות בנושא הזה..מבנות.)נראלי לא פשוט בתור הורה גבר של בת.)גם בן חייב חינוך של האבא,דווקא בתור גבר.. (כמובן לא כתחיף לאמא הדואגת ...)

שימחתם אותי בתשובות...

ואין ספק שזה תלוי גם בנפש האישית של האדם,

בכל מקרה נראה לי שאולי, כמו שכתבתי לבייניש, יש שינוי בדור-שניים האחרונים, שיש הרבה יותר מודעות לנפשיות ולשחנשים ולתקשורת, כמו שגם משתמש מתשובותיכם... ב"ה!

אז לי אישית יש קשר מאוד חזק עם אבא שלי.

יוצא לי להוועץ בו הרבה ויש לנו שיחות נפש מדהימות.

נכון, הוא לא רגיש עד כדי כך כמו אמא שלי,

אבל לאט לאט למדתי אותו.

(ואני מאחלת לכל הבנים כזו רגישות חברתית ואישית כמו של אבא שלי.. )

כשאבא מוכן לבא לקראת ביתו, ומראה את התעניינותו בשלומה-

הרבה פעמים השיחות איתו יכולות לעזור לבת יותר מאשר שיחות רגשניות עם האמא.

לפעמים אני מרגישה שהשיחות ה"תכלסיות" עם אבא מועילות לי יותר.

אז זה פחות דעה. זה יותר מקום אישי.

וגם אני כמובן... בעיתו ובזמנו בעזרת ה'!

אך בכל זאת -

חלילה מה שכתבת (ציטוט):  "כמובן שהאבות מחנכים וכו', אבל כאילו שיש להם קשר הרבה פחות עמוק לילד שלהם (שימו לב פעם כמה ילדים מדברים עם האבא בטלפון, וכמה עם האמא)".   חס ושלום - קשר עמוק לאבא עם הילד לא פחות מלאמא.  כל אחד בגוון המיוחד לו, וגם יכול להשתנות מילד לילד (גם לילדים יש אישיות אישית...).

לא קשור לכישורי השיחה.  לאבות במחוזותינו, בעלי עומק ושיחה, יש כישורי שיחה לא פחות. 

ואני מכיר אבות, ששיחות הנפש שלהם עם ילדיהם (בנים ובנות, קטנים וגדולים), ארוכים ועמוקים מאשר של האימהות.

וכמובן - כל בית ועניינו. וגם סוג ה"עומק" שונה.

ולא כדאי "להכניס לבנים בראש" מראש שזו ה"משבצת" שלהם. אחרת הם עלולים עוד להקטין את עצמם לפיה...

שלב רוצים ילדים, הבעיה שזה כולל אישה ואז מתחיל הבלאגן וחלקינו נשארים רווקים בגלל ש... . אחרת בן לא יתחתן 100% אם אין לו רצון לילדים! כמובן שזה גם שאלה כמה ילדים!

אני בטוחה שכל הבנים היו מעדיפים לוותר על התענוג ולהרות, ללדת, להניק וגם לבצע את כל שאר משימות ההורות שמלפחות מחצית מהן אשת החיל פוטרת אותם לרוב.

ואם אתם מכירים- אז תשאלו אותה שוב.

זה הקסם, בכל לידה שיצא לי להיות בה (ויצא. אווטינג) שנייייה אחרי שהרך נולד הכל נשכח וקבעו כבר לפעם הבאה. יש בזה משהו שאי אפשר לשנות, קשר שאין דומה לו.

בע"ה.

ברור. לא שאלה בכלל.

הם עייפים

צורחים ובוכים מרוב עייפות

רעבים

לא יודעים מה לעשות קודם- לישון או לאכול

מבולבלים

צורחים מרוב בכי

מסריחים ומיוזעים

מלאים חול

וכינמת

ואין לך למי להחזיר אותם ל"טיפול 10000"

"אבא! קח ת'ילד ש'ך תטפל בו!"

הם שלך

תסתדר

גם אז אתה רוצה???

גם אז.

"לא

לא חמוד.. לא על החולצה שלי...

הנה הנה נקה אותך..."

בואי נגיד שאחי הקטן מלכלך הרבה יותר חולצות שלי מאשר של אמא שלי...

בתור זה שמאכיל אותו כל הזמן. וסופג את כל שאריות האוכל שהוא מחליט שבא לו לזרוק על כל מה שמסביבו - כלומר אני. ועל גלידה ושוקולד בכלל אין מה לדבר - התוצאות נראות עד היום על החולצות, אחרי 17 כביסות (אגב, מישהי יודעת במקרה על אבקת כביסה שיודעת להוריד ל-ג-מ-ר-י כתמים של גלידת שוקולד/שוקולד ממש? זה ממש יעזור לי...).

ובכל זאת אני משוגע עליו, ומשוגע כבר לפיצפון כמותו שיהיה שלי...

<צ>

ועל כביסה עם דנה?

<צ>

|מתלהב שהוא חייל|

טוב...
לא באמת

והקב"ה טבע בבני האדם את יצר העריות.

לכן אני מאמין שזה לא בריא שאדם לא רוצה ילדים.

יש רצון אני לא יודע עד כמה כי אי אפשר למדוד את זה.

זה אמנם לא מגיע לרמות של: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי" אבל כן.

פחות חסר מזוגיות-אבל כן.

מה שבטוח זה שלא לחוץ- ילדים באים עם תג מחיר גבוה(טיטולים,לילות ללא שינה, עלות כספית וכו')

כך שאני שמח על כל יןם שבו אני(עדיין) לא אבא

בס"ד

ה' ירחם!! עוד יעצרו אותך..לילות ללא שינה עלות כספית רוצה לספר לנו משהו..?

בת!

כן, כנראה אני בת!

כי ממה שעולה מחלק מחושבי הפורום הזה,

מי שרוצה וחושב על ילדים,

מי שמתעורר אצלו רגשי אמהות/אבהות כשהוא רואה ילדים,

מי שרוצה לחנך את ילדיו חינוך עמוק,

מי שהוא רגיש ועדין -

הוא מהמין הנקבי.

לכן כנראה אני בת. אני מקווה שתקבלו אותי בחיבה לשורותיכן!

בטח שיש בנים שאוהבים ילדים, שרגישים ורוצים לחנך. זה לא מה שמשתמע פה..

ובהתאם להלך הרוח בשרשור-

כנראה שאני בן..

לא לחוץ לי על ילדים בכלל!

(למרות שהם מתוקים, ויודעים למלמל מלמולים של דבש, והריח של התינוקות.. וואי הריח.. ה'!!

איזה דברים חמודים בראת!?!? סחטיין עליך!!)

אני מסמיק .

אגיטע קוויטלאך!

או בשביל שאינם דוברים יידיש

פיתקה טובה!

שנזכה להמתקת הדינים ושפי מים בשנה הבעל"ט

אתה פשוט בן משוכלל

סתם, אשרייך!

מי שהוא ככה, פשוט צריך להשפיע על חבריו שיהיו גם ככה..

תשמע חביבי, הדיאגנוזה היא כזו:

בייני"שים, הם בלאו הכי חצי-אנשים חצי-נשים.

זה לא אני אומר.

זאת הגמרא (יומא עא.) אומרת:

"(משלי ח, ד) "אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא" וְגוֹ' - 

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: אֵלוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁיּוֹשְׁבִים וְדוֹמִים כְּנָשִׁים, וְעוֹשִׂין גְּבוּרָה כָּאֲנָשִׁים".

זאת גם הערה חשובה למחפשות הביינישי"ם - דעו נא, בנות, מה אתן בוחרות!... <צ>

וכידוע אמרו חז"לנו 'אוי לו למי שבניו נקבות'.

יש תחומים שבהם לא כדאי שהבנים יתנשנשו, ויש תחומים שכדאי שהבנות יסירו בעלות עליהם כל'נשים בלבד'.

ואולי כשירחיב עלי ה' דעתי ארחיב.

מרכזניק טיפוסי..." צריכה להצביע!

רגע - לא כולם בבת אחת!... |מאבד שליטה על הקהל הסוער|

ואולי אפילו בתור רווק זה מה שיותר חסר לי.

אני עובד עם ילדים (בחינוך מיוחד) וממש אוהב את זה...

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז