או מזה שעלה הנושא(תלוי במספר הפג' עד עכשיו)

או שסתם או לא מוכן לזה

או שהוא פשוט לא חשב על זה...(לא הגיוני קצת....)

יש מין ציפייה כזאת, גם מהזוג כלפי עצמו וגם מהסביבה, "לרוץ" עם העניינים...

קודם צריך להיות רצון לזוגיות יציבה, ואחר כך צריכים לבוא ילדים

אני גם חושב שזה לא ממש חכם מיד אחרי החתונה להיכנס להריון, צריך לתת זמן לזוגיות להתפתח.

יש לי חבר שזה ממש גרם לו נזק.

וגם, עם האוכל בא התאבון, ואחרי שנשואים אני מאמין שיותר רוצים.

רק התכתבנו, הוא בעבר העלה את העניין מיוזמתו ואמר באופן די ברור שהוא לא רוצה (ככה אי זוכרת לפחות) ועל סמך זה החלטתי שאני לא מעוניינת לצאת. לאחרונה הייתה עוד איזו התכתבות והוא מתכחש לאמירה הקודמת, אבל עדיין נשמע מגומגם בקשר לעניין.

{וכן, אפשר לרגום אותי מפה ועד אלג'יר על כמה שמתחתנים בשביל זוגיות,אהבה,וכל הבלה בלה. לא יעזור.}

פחות משנה אחרי הם גרושים עם ילד

הרווקות המאוחרת או הגרושים הצעירים...

יש כאלה שסתם לא חשבו על העניין.
לדעתי זה רצון שנבנה כשיש קשר חזק. כשהקשר עצמו לא ברור ויציב, זה נראה הרבה יותר מרתיע. 
ומן הסתם, בנות חיות את העניין הזה יותר מבנים, ככה שיש מקום להבין שהם יותר מפוחדים מזה. 

בנאדם שלא רוצה ילדים בכלל באופן עקרוני, זה כבר משהו אחר..

אני ממש מצטער!
לא התכוונתי להבהיל...

התכוונתי להגיב על מה שכתמר אמרה,
שמי שמתחתן בשביל "משהו אחר" (וד"ל..),
אני לא מתפלא כשזה נגמר בגרושים...

ח"ו לא התכוונתי להגיד שבחור שמגמגם למשמע ילדים הוא לא בסדר!!
הוא הכי בסדר, נורמלי, הגון וישר שיש!!
הוא מתרגם "ילדים" לפרנסה!!
הוא לא שומע "מתוקים - קטנים - חמודים - שלי!!!"
הוא שומע,  כסף, אחריות, מפרנס, עוד אחריות, אימלללה, אני אבא...
ושוב, אימלללה!! (הלוואי וזה היה מצחיק...)

אז במקום לשקר לה "ילדים זה שמחה! יאללה! כמה את רוצה? 12? 13?"
במקום זה הוא אומר לה בפשטות, "אמממ... אההה... אהה... אממ..."
זה שהיא לא יודעת לפרש את זה לא אומר שזה לא "בפשטות"

מהמעט שהכרתי אותו נשמע לי הגיוני שזה בעיקר נובע מהחשש מאחריות.

די ברור לי שהתשובה, גם לשאלה שלך, היא - כן!!!

ואני חושבת שאני יודעת קצת מה זה כאב, לצערי....

(למרות שאני חייבת להודות שלא ניסיתי אף פעם ללדת.. )

שיש ערך גדול גם לזוגיות עצמה, את רוצה לומר שזוג שלא זכה לילדים אין משמעות ל"משפחה" שלהם?

אבל עדיין, ברור שלכתחילה זו אחת הסיבות העיקריות לנישואים ואין לי עניין לצאת עם מישו שלא מרגיש ככה לפחות במידה מסויימת, לכן רציתי לברר אם זה נורמלי או חריג בקרב הבנים.

ואגב, במקרה הספציפי אני לא חושבת שמדובר על חוסר רצון עקרוני, נראלי יותר חוסר ביטחון.

בחתונה שי שתי מעלות:

1. כל השרוי בלא אישה שרוי בלא טובה שרוי בלא ברכה וכו'

2.פרו ורבו

כך גם ישנן שתי מצוות:

1. מצוות הנישואין

2. מצוות פריה ורביה(אם כי באופן פשוט מצוות הנישואין היא הכשר למצוות הפריה והרביה אבל ברור שבאופן אגדי זה לא רק זה)

יש ערך גדול באהבה לכשעצמה. לכן גם אדם שלא יכול להביא ילדים מצווה להתחתן(יש עוד סיבות פחות מקסימות בפוסקים אבל ניחא)

זה נכון שחלק מנישואין זה ילדים אבל בטח שלא במקום זוגיות ואפילו לא בטוח שזה יותר חשוב .

זה שאנחנו מתכננות הכל ויודעות לשלוף מהמגירה- לא אומר שגם בנים הם כאלה..

בכלל, מה הבעיה להעלות את הנושא שוב? "כמה ילדים תרצה בע"ה מבחינתך?" לגיטימי לשאול.

(ובסוד קטן בשקט בשקט: הכל תלוי בה' יתברך!  אנחנו מתפללים ומצפים וכעיקרון אנחנו בגדר המלצה)

בנים לא כל היום יושבים ומדברים על החתונה, איך הילדים יהיו... וכו'... אנחנו לאאא בנות!!

אחרי שיש ילדים אתם יותר לחוצים/מתוקים/מציקים מאיתנו!  {לא מניסיון..מ..הסתכלות}

בארי דברייך...

לחוצים- "הראש..!! הראש..!! הראש!!" { נשמה,הראש לא הולך לשום מקום!}

מתוקים - "איזה קושקוש..הוא אמר א-ב-א!! הוא אמר אבא!!!" {הוא פתח את הפה, סגר אותו, ופתח שוב. הוא אומר את ההברה הזו גם על "דובי", "בקבוק" ו "הגן של דודו"..}

מציקים- "תגיד א..ב..א"!!

יותר מוכר?

או שלפחות זה ככה אחרי כמה זמן... שהאבא נהיה די אדיש.. והאמא סתם נלחצת....

כמו רוב הנושאים גם זה מאוד אישי לכל אחד...

ועלי,
ביום יום לא יוצא לי לחשוב על הנושא...
אבל כשהייתי בקשר רציני בהחלט "דיבר אלי יותר",
ציטוט מ"לביא"- "עם האוכל בא התאבון..."

חוויה! אני לא מאמינה!!

"רק על עצמי לספר ידעתי"!!!

(רחל המשוררת)

שיעור לבגרות בספרות

כיתה י"א תבנה ותכונן

הכל טוב איתך?

מודה באשמה
גם אני בן אדם

כשתראי אותי תביני כמה כבר בא לי ילדים


כמו שמישהו פעם אמר לי:
כשאשתך בהריון אתה מתחיל לקלוט שהתארסת
כשאשתך עומדת ללדת את מתחיל לקלוט שהתחתנת
כשאשתך בהריון השני אתה קולט שאתה אבא.

כשתראי אותי תביני כמה כבר בא לך ילדים?

הסבר נמק ותן דוגמא

אגב אתה מישיבת שילה?

התכוונתי לזה כשתראי אותי ליד ילדים תביני כמה כבר בא לי ילדים.


כל מי שראה אותי אמר נו מתי יהיה לך כבר משלך....

כנ"ל. מסכים עם כל מילה. בדיוק ככה אצלי.

אני משתגע כבר לילדים. טוב, לא משתגע. רק משתוקק.

אבל מתוקף תפקידו, בן יותר רגוע, ואל לו להתחלף בלחץ עם האישה...

זה יהיה מוזר בעיני אם בן יהיה לחוץ בעניין.

בשביל רוב הבנות שאני מכירה,הרעיון של ילד בהחלט קורץ,אבל כשהן מתחילות לחשוב על כל חווית ההריון והלידה החשק והרצון יורדים פלאים...

לבת,החוויה הזו חזקה הרבה יותר מלבן.לכן באופן טבעי,היא גם מפחידה יותר.

אחרי הכל ילדים זה לא משחק,זה וואחד אחריות..ו

לא נראלי שיש משהו שלא רוצה על העיקרון,אלא אולי לא רוצה בהתחלה,ואולי הוא רוצה "רק" 4-5 ילדים..לגיטימי לגמרי ,לענ"ד.

שכשבנות נמצאות ליד תינוקות,

מהראש של התינוקות מופרש חומר שמעורר אצל האישה במוח הורמון או משהו שמעורר אצלה רגשי אימהות,

ככה שזה טבוע בנו עמוק עמוק עמוק...

טוב, לא עניתי על השאלה, ואני גם לא בן....

אבל אין ספק שכבנות אנחנו אימהות במהותנו מרגע היוולדנו בערך...

מה שכן, יש משהו ממש חמוד בלראות גברברים צעירים נהיים פתאום ממש עדינים כשהם עם תינוקות.

קודם כל החשק המיני עצמו הוא לצורכי התרבות.

בעלי חיים מקיימים יחסים לצורכי רבייה בלבד(חוץ מדולפינים ובני אדם שהם גם שתי החיות הכי חכמות)

בני אדם הם לא רק גוף הם גם נפש ונשמה.

ובנשמה יש רגשות אמהיים-רצון להעניק. לא הכל זה ביולוגיה

עכשיו, כרווקים, עד כמה הייתם רוצים להיות מעורבים בחינוך עמוק?

כלומר, אני אסביר- אמא באופן טבעי כל ראשה וכולה בילדון שלה.

ורואים באמת הרבה בתים שבאים לילד יש קשר עמוק ונפשי (גם אם מסובך וכואב) לאמא. את הכאבים והצרות והשמחות וההתייעצויות.

כמובן שהאבות מחנכים וכו', אבל כאילו שיש להם קשר הרבה פחות עמוק לילד שלהם (שימו לב פעם כמה ילדים מדברים עם האבא בטלפון, וכמה עם האמא). הם בעיקר מביאים מבחוץ פרנסה ואולי יש להם קשר זוגי עמוק ושיחות עמוקות עם האישה, אבל עם הילדים לא הכי....

אני מניחה שזה קשור גם לכישורי השיחה שלנו כבנות,

אבל אני תוהה- אתם כבנים, רואים תופעה כזו כבעיה או שזה נראה לכם טבעי וסבבה?

כלומר, נניח, אתם מתארים את עצמכם מנהלים שיחות נפש ארוכות עם הילדים שלכם, כמו שתנהלו עם אישתכם (לא תהיה לכם ברירה לפחות לגביה...חח)? אתם רואים את עצמכם חושבים ארוכות על הילדים, חינוכם וכו'...?

או שזה משהו שתשאירו יותר לפיקוד האישה?

לא הכל כמובן, בכל זאת נשאיר קצת מהעבודה השחורה לאישה...

אבל מחשבות ארוכות על הילדים והחינוך שלהם יהיו תמיד, גם אם לא יהיו שחנש"ים מעמיקים שאותם תעשה האישה.

כלומר, מוערבות עמוקה בחינוך לא חייבת להיות בצורה שאני הוא זה שפועל, היא נמצאת תמיד בראש. האב חושב על הילדים שלו ביום ובלילה בלי הפסקה, אולי לא כמו האם, אבל הוא חושב המון וזה מה שמעסיק לו את המוח כל תפילת שמונה עשרה...

הרבה פעמים הפעולה היא לא השחנ"ש אלא האמירה החזקה ( גם משמעתית, וגם ההליכה לתפילה/חברותא), או הלך הרוח בבית, שזה דבר שלא בא רק ע"י האמא (או יותר נכון - בעיקר לא ע"י האמא).

נראה לי שכל אבא היה שמח על קשר יותר עמוק, אבל לרוב זה לא פרקטי עקב עיסוקי האב לעומת עיסוקי האם וכמובן מבנה הנפש של האם לעומת של האב.

כל השאלה הזו היא קצת בהכללה, כי יש אבות שכן נמצאים עמוק... 

נכון שלפעמים מה שמשמעותי הוא האמירה החזקה, אבל אני מדברת פחות על המסר ויותר על הקשר עצמו שיש, ואנחנו כבני אדם מתקשרים באמצעות השפה שהדיבור הוא הביטוי הכי נפוץ שלה...

ובסופו של דבר, הרי הקשר נמשך- ראוי שיימשך- באופן יומיומי, גם אחרי שאדם מתחתן, טלפונים וכו'. 

הרי אתה יכול לשבת עם אדם שקיבלת ממנו אמירה חזקה, אבל תכלס, לדבר איתו- לא תצליח...

זו היתה כוונתי ולכן נראה לי כן שהדיבור (כלומר השחנש הוא דווקא חלק מאוד משמעותי,

גם אתם משחנשים אחרת מאיתנו.

לגבי ההכללה, צודק לגמרי, זו בהחלט הכללה גסה, וודאי שישנם גם אבות שונים. בכל אופן נראה לי שאם תעשה סקר בסופו של דבר הקשר העמוק יותר סטטיסטית יהיה בין האם לילד וההפך...

בכל אופן, נראה לי שב"ה לדור שלנו יש גישה אחרת וגם יורת פניות מהדורות הקודמים...

לדעתי העניין הזה שלאבות יש פחות קשר עם הלידים שלהם הוא שלילי,ובודאי שארצה בע"זה לחשוב ולעבוד על חינוך הילדים שלי.זה נראה לי דבר שהוא ברור מאיליו,וזה שהרבה אבות מפספסים אותו זה ממש חבל.

ד"א הדבר תלוי הרבה לא רק במגדר אלא בסוג הנפש של האדם-אדם שהוא מחנך (בעבודה שלו לדוג') ברור שהוא גם יותר ישקיע ויתקרב ויחנך את ילדיו,זה לא עבודה,זה אופי פשוט.

יש כמובן גם נשים (במיוחד בימינו)שתחום העיסוק הזה של חינוך ונפש פחות מדבר אליהם..

ד"א דבר שאני חושב עליו הרבה, שחייב להיות דומיננטיות ל2 בני הזוג בנושא מכיוון שבחסד ה' לרוב האנשים יש גם בנים וגם בנות. קשר של בת עם אבא שלה המון פעמים הוא מורכב,ולא תמיד האבא יכול להיות דמות מספיק מחנכת בשבילה.(בכלל מעניין אותי לשמוע דעות בנושא הזה..מבנות.)נראלי לא פשוט בתור הורה גבר של בת.)גם בן חייב חינוך של האבא,דווקא בתור גבר.. (כמובן לא כתחיף לאמא הדואגת ...)

שימחתם אותי בתשובות...

ואין ספק שזה תלוי גם בנפש האישית של האדם,

בכל מקרה נראה לי שאולי, כמו שכתבתי לבייניש, יש שינוי בדור-שניים האחרונים, שיש הרבה יותר מודעות לנפשיות ולשחנשים ולתקשורת, כמו שגם משתמש מתשובותיכם... ב"ה!

אז לי אישית יש קשר מאוד חזק עם אבא שלי.

יוצא לי להוועץ בו הרבה ויש לנו שיחות נפש מדהימות.

נכון, הוא לא רגיש עד כדי כך כמו אמא שלי,

אבל לאט לאט למדתי אותו.

(ואני מאחלת לכל הבנים כזו רגישות חברתית ואישית כמו של אבא שלי.. )

כשאבא מוכן לבא לקראת ביתו, ומראה את התעניינותו בשלומה-

הרבה פעמים השיחות איתו יכולות לעזור לבת יותר מאשר שיחות רגשניות עם האמא.

לפעמים אני מרגישה שהשיחות ה"תכלסיות" עם אבא מועילות לי יותר.

אז זה פחות דעה. זה יותר מקום אישי.

וגם אני כמובן... בעיתו ובזמנו בעזרת ה'!

אך בכל זאת -

חלילה מה שכתבת (ציטוט):  "כמובן שהאבות מחנכים וכו', אבל כאילו שיש להם קשר הרבה פחות עמוק לילד שלהם (שימו לב פעם כמה ילדים מדברים עם האבא בטלפון, וכמה עם האמא)".   חס ושלום - קשר עמוק לאבא עם הילד לא פחות מלאמא.  כל אחד בגוון המיוחד לו, וגם יכול להשתנות מילד לילד (גם לילדים יש אישיות אישית...).

לא קשור לכישורי השיחה.  לאבות במחוזותינו, בעלי עומק ושיחה, יש כישורי שיחה לא פחות. 

ואני מכיר אבות, ששיחות הנפש שלהם עם ילדיהם (בנים ובנות, קטנים וגדולים), ארוכים ועמוקים מאשר של האימהות.

וכמובן - כל בית ועניינו. וגם סוג ה"עומק" שונה.

ולא כדאי "להכניס לבנים בראש" מראש שזו ה"משבצת" שלהם. אחרת הם עלולים עוד להקטין את עצמם לפיה...

שלב רוצים ילדים, הבעיה שזה כולל אישה ואז מתחיל הבלאגן וחלקינו נשארים רווקים בגלל ש... . אחרת בן לא יתחתן 100% אם אין לו רצון לילדים! כמובן שזה גם שאלה כמה ילדים!

אני בטוחה שכל הבנים היו מעדיפים לוותר על התענוג ולהרות, ללדת, להניק וגם לבצע את כל שאר משימות ההורות שמלפחות מחצית מהן אשת החיל פוטרת אותם לרוב.

ואם אתם מכירים- אז תשאלו אותה שוב.

זה הקסם, בכל לידה שיצא לי להיות בה (ויצא. אווטינג) שנייייה אחרי שהרך נולד הכל נשכח וקבעו כבר לפעם הבאה. יש בזה משהו שאי אפשר לשנות, קשר שאין דומה לו.

בע"ה.

ברור. לא שאלה בכלל.

הם עייפים

צורחים ובוכים מרוב עייפות

רעבים

לא יודעים מה לעשות קודם- לישון או לאכול

מבולבלים

צורחים מרוב בכי

מסריחים ומיוזעים

מלאים חול

וכינמת

ואין לך למי להחזיר אותם ל"טיפול 10000"

"אבא! קח ת'ילד ש'ך תטפל בו!"

הם שלך

תסתדר

גם אז אתה רוצה???

גם אז.

"לא

לא חמוד.. לא על החולצה שלי...

הנה הנה נקה אותך..."

בואי נגיד שאחי הקטן מלכלך הרבה יותר חולצות שלי מאשר של אמא שלי...

בתור זה שמאכיל אותו כל הזמן. וסופג את כל שאריות האוכל שהוא מחליט שבא לו לזרוק על כל מה שמסביבו - כלומר אני. ועל גלידה ושוקולד בכלל אין מה לדבר - התוצאות נראות עד היום על החולצות, אחרי 17 כביסות (אגב, מישהי יודעת במקרה על אבקת כביסה שיודעת להוריד ל-ג-מ-ר-י כתמים של גלידת שוקולד/שוקולד ממש? זה ממש יעזור לי...).

ובכל זאת אני משוגע עליו, ומשוגע כבר לפיצפון כמותו שיהיה שלי...

<צ>

ועל כביסה עם דנה?

<צ>

|מתלהב שהוא חייל|

טוב...
לא באמת

והקב"ה טבע בבני האדם את יצר העריות.

לכן אני מאמין שזה לא בריא שאדם לא רוצה ילדים.

יש רצון אני לא יודע עד כמה כי אי אפשר למדוד את זה.

זה אמנם לא מגיע לרמות של: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי" אבל כן.

פחות חסר מזוגיות-אבל כן.

מה שבטוח זה שלא לחוץ- ילדים באים עם תג מחיר גבוה(טיטולים,לילות ללא שינה, עלות כספית וכו')

כך שאני שמח על כל יןם שבו אני(עדיין) לא אבא

בס"ד

ה' ירחם!! עוד יעצרו אותך..לילות ללא שינה עלות כספית רוצה לספר לנו משהו..?

בת!

כן, כנראה אני בת!

כי ממה שעולה מחלק מחושבי הפורום הזה,

מי שרוצה וחושב על ילדים,

מי שמתעורר אצלו רגשי אמהות/אבהות כשהוא רואה ילדים,

מי שרוצה לחנך את ילדיו חינוך עמוק,

מי שהוא רגיש ועדין -

הוא מהמין הנקבי.

לכן כנראה אני בת. אני מקווה שתקבלו אותי בחיבה לשורותיכן!

בטח שיש בנים שאוהבים ילדים, שרגישים ורוצים לחנך. זה לא מה שמשתמע פה..

ובהתאם להלך הרוח בשרשור-

כנראה שאני בן..

לא לחוץ לי על ילדים בכלל!

(למרות שהם מתוקים, ויודעים למלמל מלמולים של דבש, והריח של התינוקות.. וואי הריח.. ה'!!

איזה דברים חמודים בראת!?!? סחטיין עליך!!)

אני מסמיק .

אגיטע קוויטלאך!

או בשביל שאינם דוברים יידיש

פיתקה טובה!

שנזכה להמתקת הדינים ושפי מים בשנה הבעל"ט

אתה פשוט בן משוכלל

סתם, אשרייך!

מי שהוא ככה, פשוט צריך להשפיע על חבריו שיהיו גם ככה..

תשמע חביבי, הדיאגנוזה היא כזו:

בייני"שים, הם בלאו הכי חצי-אנשים חצי-נשים.

זה לא אני אומר.

זאת הגמרא (יומא עא.) אומרת:

"(משלי ח, ד) "אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא" וְגוֹ' - 

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: אֵלוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁיּוֹשְׁבִים וְדוֹמִים כְּנָשִׁים, וְעוֹשִׂין גְּבוּרָה כָּאֲנָשִׁים".

זאת גם הערה חשובה למחפשות הביינישי"ם - דעו נא, בנות, מה אתן בוחרות!... <צ>

וכידוע אמרו חז"לנו 'אוי לו למי שבניו נקבות'.

יש תחומים שבהם לא כדאי שהבנים יתנשנשו, ויש תחומים שכדאי שהבנות יסירו בעלות עליהם כל'נשים בלבד'.

ואולי כשירחיב עלי ה' דעתי ארחיב.

מרכזניק טיפוסי..." צריכה להצביע!

רגע - לא כולם בבת אחת!... |מאבד שליטה על הקהל הסוער|

ואולי אפילו בתור רווק זה מה שיותר חסר לי.

אני עובד עם ילדים (בחינוך מיוחד) וממש אוהב את זה...

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם