בס"ד

ולא בגלל שאני נגד הציונות..גם כשהייתי ממלכתי אמרתי לעצמי שלא אתחתן עם מישהי כזו..זה משדר חוסר צניעות ואי הקשבה לרבנים(הרב מרדכי אליהו זצוק"ל,רב אברום זצוק"ל ועוד ועוד..)

וכל המוסדות שלה וכל המנהיגים שלה וכל מה שקשור אליה

ולא בגלל הסיבה של המגיב שמעלי.

אמנם היא חטאה אבל גם אני חטאתי פעם ואמרתי לשון הרע [וכאן, לצערי, לא רק שלא שמעתי לרבנים אלא שלא שמעתי לקב"ה בכבודו ובעצמו!]

רק שהצבא עלול לשנות את האופי של הבחורה, להפוך אותה לגברית יותר, פתוחה ודעתנית קצת יותר מדי, זה עלול להעיד על השקפות משונות, על זלזול בהיררכיה הרבנית ועוד ועוד. כמובן זה יכול להיות כלום והיא בעצם בחורה נהדרת ויראת שמיים מאין כמותה. אתם יודעים מה, במחשבה שנייה, אם אני יהיה נואש ולא תהיה לי שום הצעה אחרת אז למה לא?!

אני מתרשם מתוכן התגובות שהנטיה להתגייס דווקא באה ממחשבה שגיוס

כזה הוא אידיאל תורני. יתכן שחלקן אפילו שמעו את הרעיון מיהודים דתיים.

הממלכתי דווקא היה נזכר בכך, שיחד עם כל גדולי הדור שאסרו - גם

הרבנות הראשית לישראל אסרה גיוס נשים!

כן. רוב הגברים יפסלו.

אבל אני לא מכירה אפילו אחת שעשתה צבא ונשארה רווקה אחרי גיל 24.

א. אל תעשי אף פעם צעדים בגלל שיש כאלו שלא ייתחתנו איתך כי על כל אחד שלא יש 5 שכן ייתחתנו איתך דווקא בגלל צעד זה או אחר. (זה באופן כללי לגבי שאלות רבות שעולות כאן בפורום)

ב. לדעתי לא כדאי לך לעשות צבא בשביל עצמך ולא בגלל אף אחד אחר וכבר היו שרשורים בעבר בעניין.

ג. אם את מגדירה את עצמך "המשיכה ותמשיך לשמור מצוות" אז מן הסתם יש לך רב שאת יכולה לשאול לדעתו בעניין.

ד. עובדתית ישנן בנות (גם בפורום הזה) שעשו צבא ומוצאות חתנים יראי ה' וצדיקים. (ושוב, נא לעיין בסעיפים ב ו-ג)

יהי ה' עימך בכל אשר תפני.

יהיו כאלה שזה יכול להפריע להם.

יש מביניהם כאלה שיגידו מראש "לא", ויש כאלה שיהיו מוכנים לשמוע במי מדובר. ואם יתברר להם שזו בחורה מעולה וצנועה, שכל השירות הצבאי שמרה מרחק מבנים, ושלהם ממנה, ושירתה באידיאליזם צרוף - אולי אלו יראו בכך אפילו מעלה.

אבל זאת בדיוק הבעיה, ועיקר הבעיה.  שגם אם את חושבת היום שאת יכולה להבטיח לעצמך, שזה בדיוק מה שיהיה איתך - זה לפני שחוית את הענין. זה באמת לא פשוט. הצבא מלא בבנים מסביבך (אלא אם כן, איזה מקום בלתי ידוע לי לחלוטין), ולאו דווקא כאלה שמושגיהם מושגייך. בין מפקדים ובין סתם חבר'ה. ולשמור על צניעות ראויה במצב כזה במשך תקופה ארוכה - זו יכולה להיות בהחלט בעיה. ומי שתתרגל להווי "חופשי" עם בנים, גם אם לא תיגע באף אחד באצבע קטנה - באמת יתכן שיהיו כאלה אח"כ, גם ממי שמוכנים לשמוע, שיסתייגו. אם כי, דומני ששיקול כזה צריך להיות בעל חשיבות לא רק מצד חשבון ה"שידוכים".

והצבא אינו "שירות לאומי" שבחורה יכולה להגיד - מגעיל, אני הולכת מכאן... יש מחוייבות לתקופת שירות.

ואגב, גם בשירות לאומי, צריך בדיקה היטב להיכן הולכים, ותוך כדי שירות, שלא להיתקל באותן בעיות.

אם היא באה בכח רצון חזק לשמור על עצמה אז היא תצליח. הבעיה היא עם הכח רצון לא מספיק חזק לעמוד מול היצר, אבל באופן כללי כשברור לה שהיא שומרת על עצמה בצבא היא תצליח!! 

וטליה- אל תעשי דברים בגלל חתונה... את צריכה לעשות את מה שאת חושבת שנכון לעשות!! אם בעלך יהיה מישהו שלא היה מתחתן איתך אם היית בצבא, זה אומר גם שמן הסתם יהיו בינכם חילוקי דעות בהשקפת עולם... גם אם תלכי וגם אם לא, דעותייך לגבי זה ישארו....

[אני אישית נגד צבא לבנות אבל לא אומרת שאי אפשר לשרוד שם מבחינה רוחנית...]

כי זה להכניס את עצמך מראש למקום שיש בו סבירות גדולה שתיפול,

ללא צורך אמיתי/משמעותי (בשונה מבנים, שאז זה פיקוח נפש!,

זה ממש "אין אפוטרופוס לעריות"!!

אמרתי שזו בהחלט יכולה להיות בעיה, וקשה לה כעת לראות איך תהיה המציאות שם. לפעמים דברים מתגלגלים לאט למקומות שלא התכוונו להגיע אליהם, גם אם לא קיצוניים.

אפשר לראות דברים שכתבו כאן בשירשור חבר'ה ששירתו ומכירים מניסיון, כדי להבין את המורכבות.

לענ"ד, אל תכניסי את השיקול הזה,

ואני כותבת את זה בתור מישהי שממש נגד זה שבנות יעשו צבא(!!)

אבל, כמו שכתב עקיבא, ההחלטה צריכה להיות שלך בלבד, תמיד יהיה מי שלא יפריע לו העניין, ויהיה להפך,

אז את צריכה להחליט בינך לבין עצמך למה את עושה את זה, והאם את חושבת שזה מה שה' רוצה ושזה מתאים לחיי תורה....

(ושוב, אני אמנם מתנגדת לבנות בצבא, אבל למורות יש נטיה להפחיד אותך בדברים שלאו דווקא נכונים! יש מספיק שיקולים אחרים למה לא ללכת לצבא, האמירה ההיא זה סתם מניפולציה).

ובעז"ה תמצאי את זיווגך בלי קשר..

"בשבילי נברא העולם"- "בשביל שלי" (עפ"י אימרה חסידית), שה' יאיר את עיניך לצעוד בנחת בשביל האישי שלך בעולם!

תוספת-

מה שכן, אמנם כבת, אני יכולה ממש להבין מה מפריע לבנים בזה שבחורה עשתה צבא, מעבר לשיקול ההלכתי, זה שבחורה נמצאת בסביבה גברית מאוד (צבא כידוע זה עסק...אהמממ די גברי) וסביבה מאוד משפשפת ולא צנועה.

מאיפה הוא בדיוק?!?("בשבילי נברא העולם וכו'....)

צבא זה פשוט לא מקום לבחורה דתייה.

ואני יודע מה שאני אומר.

יקירה, את יודעת כמה עוד תשמעי את המשפט הזה?

אם תלכי ללמוד באוניברסיטה, אם לא תעשי שירות לאומי, אם תהיי חכמה, אם תהיי לא חכמה, אם תחוררי את האף, אם תתחברי עם בנות מסויימות.

ואני אומרת, (מבלי לדעת דעה אישית על בנות בצבא, באוני',עם חורים ובלי חורים)- את זה מכלול הדברים שמרכיבים את האישיות שלך ביחד עם בחירותייך.ומי שיתחתן איתך בע"ה לעתיד לבוא- ירצה את כל המכלול הזה כחלק מחייו. ועל כן- כל מי שלא רוצה משהו מהמכלול הזה- מבחינתי אינו מתאים! וטוב שכך, שכן כל אחד שאינו מתאים מפנה את מקומות להזדמנות שבה אחד שכן מתאים יגיע.

תעשי מה שאת אוהבת,רוצה,נראה לך לנכון. לגבי חתונה? די לצרה בשעתה! על כל עלם צדיק שסולד מבנות שעשו צבא- יש עלם יותר צדיק שאין לו בעיה עם זה ואף מעריך.

לא לדאוג 10 שנים לפני החתונה ל "מה יהיה כשיגיע העת", עדיף לדאוג ב-חתונה ל "מה יהיה בעוד 10 שנים"..

עלי והצליחי והושיעי את ישראל!

ב"ה

שיקול או לא..תודו שכשמאיימים עלייך ב"אף אחד לא יתחתן איתך"..זה מלחיץ..

תמרוש- אני עונה כמעט על כל הקריטריונים שהזכרת!!

נראה לי אני בצרות

אני ממש מבינה למה את נלחצת ולמה את באה ושואלת את זה.

אבל בסופו של דבר, בשורה התחתונה, את צריכה לנסות להתגבר על הלחצים מכל מיני גורמים שאינם רלוונטיים ולהחליט את ההחלטות האמיתיות ש-ל-ך.

ובעז"ה, בסופו שלך דבר, האדם שתהיי- שזה גם עפ"י החלטותייך- תמצאי אדם שיתאים לך לבניה משותפת.

הרי בסופו של דבר יש בנים שלא יפריע להם שתהיי בצבא, ושעשית אוניברסיטה וכו' וכו'....

אינ אתן לך דוג' אחרת- אני באה ממשפחה לא הכי דוסית- ותמיד יש את החשש שיפסלו אותך בגלל זה וכו'- אז אני אומרת- מי שישפוט אותי רק בגלל המשפחה שלי- אני גם לא רוצה אותו,

נכון שזה לא בדיוק אותה דוגמא כמו שלך, כי אצלך זו החלטה בחירית, אבל (וכאמור אני כותבת את זה בתור מישהי שנגד צבא לבנות..) כנראה שאדם שיפסול אותך בגלל שעשית צבא (בהנחה שאת עושה את זה כי את מאמינה שזה נכון), כנראה שאתם לא מתאימים לבנות בית ביחד.

בקיצור, הנסתרות לה' אלוקינו. אנחנו עושים את ההשתדלות המקסימלית לבחור את הבחירות הנכונות עפ"י הכלים שה' נתן לנו בעולם הזה, וזהו! ובעז"ה תהיה סיעתא דשמיא.

כי פה זה מראש.

אם היתה שואלת אחרי צבא היית יכולה לומר שמי שלא רוצה - כנראה שזה לא מתאים.

אבל כאן היא לפני בחירה באיזו דרך ללכת, ולכן זה יותר "הניגלות לנו ולבנינו" מאשר "הנסתרות לה' אלוקינו"... 

חלק מ"ההשתדלות המקסימלית לבחור את הבחירות הנכונות עפ"י הכלים שה' נתן לנו בעולם הזה", כלשונך הנכונה, היא ההתייעצות שהיא עושה כאן.

זה נכון ש"האדם שהיא תהיה", לפי זה במידה רבה היא תמצא את מי שמתאים לה. אבל כאן זו בדיוק השאלה שמאחרי מה שהיא שואלת - איזו אדם היא תהיה.  ונכון שזה לא מתחיל מ"מי ירצה להתחתן איתה" - אלא להיפך: איזה אדם את רוצה להיות, איזה סוג בית תרצי להקים - ולפי זה לנווט.  כעת זה הכל לפני הבחירה.

ובהיות שמשמע ממכתבה (אם אני לא טועה) שהיא רוצה להינשא לסוג מסוים של אנשים - שהרי גם היא יודעת שיש בעולם כאלה שזה לא מענין אותם, אך אינה בטוחה שזה מהמעגל ממנו תרצה לבחור - אז צריך לומר את האמת: נכון שיש כאלה שלא ירצו (אולי אפילו מהסיבה הפשוטה שהרבנות הראשית, ככלל אסרה את זה. עם השארת אופציה לבירור פרטי, דומני), ויש גם צדיקים שירצו צדיקה שעשתה צבא.  אבל אם עשתה צבא ואח"כ היא כבר לא כ"כ צדיקה ובגלל זה...  אז יהיו כאלה שיגידו לא. וזה לא "הנסתרות" - כי זה עכשיו טרום-בחירה.

וזה נכון, כפי שהזכרתי, גם לגבי מסגרות חיים/שירות אחרות.

אלא בהיות שבצבא יש בעיות מיוחדות, ואין אפשרות לצאת באמצע, צריך לשקול היטב האם יש לה סבירות  גבוהה שהיא תצא משם כפי שהיא רוצה להיות, וכפי שהיא רוצה לבנות את ביתה וכו'.

אדם לא מכניס עצמו למצב שנראה לו בעייתי, ואח"כ אומר - מי שלא רוצה לא צריך, הנסתרות לה'...

ולכן גם לא מספיק רק שהיא "מאמינה שזה נכון" ולכן מי שלא ירצה - הוא פשוט לא מתאים לאמונתה ואופיה. כי יכול להיות שאז הבעיה כבר לא תהיה חילוקי ההשקפות האידיאולוגיות על מה שעשתה, שזה כבר לא כ"כ רלוונטי, אלא מה זה חרט בה. ואת זה צריך לבדוק היטב, מראש.

ואני ממש לא התכוונתי ב"הנסתרות לה'"- ל"אדם לא מכניס עצמו למצב שנראה לו בעייתי, ואח"כ אומר - מי שלא רוצה לא צריך, הנסתרות לה'..."

אני ממש ממש מסכימה עם מה שאמרת המשפט הזה.

התכוונתי שאם היא שלימה עם ההחלטה, ומכניסה את עצמה למקום שנראה לה נכון (אחרי כל השיקולים שהיא שקלה), אז היא צריכה לנסות להתגבר מעל לכל הלחצים מהסביבה וההפחדות.

נכון שהשלכות אפשריות זה משהו שידוע וצריך אולי לחשוב עליו, אבל זה לא צריך להיות הבסיס להחלטה.

בכל אופן תודה על הדיוק ואני גם מצטרפת לסיפא שלך (לא הייתי כ"כ בטוחה בזה אבל ניסחת את זה כל כך מדויק!!):

"ולכן גם לא מספיק רק שהיא "מאמינה שזה נכון" ולכן מי שלא ירצה - הוא פשוט לא מתאים לאמונתה ואופיה. כי יכול להיות שאז הבעיה כבר לא תהיה חילוקי ההשקפות האידיאולוגיות על מה שעשתה, שזה כבר לא כ"כ רלוונטי, אלא מה זה חרט בה. ואת זה צריך לבדוק היטב, מראש."

לענ"ד זה גם סוג של השקפה, האם אתה חושב שמה שזה יחרוט בך ראוי/יפגע/לא יהיה משמעותי וכו' (ברור שזה גם מושפע מזה שאתה לא יודע איך באמת דברים נראים),

בכל אופן, אם, גברת זלדה, לצורך העניין, סוברת שכל מה שתיארו בפניה שהולך בצבא, היא לא חושבת שזה יפגום בה, אז זה בסופו של דבר כן השקפה. זה חלק מהעמדה הנפשית מול העולם/תורה וכו'. (היא לא חושבת שזה יפגום בה...כי..?: או שהיא לא חושבת שזה מספיק בעייתי, או שהיא משופשפת גם ככה, או שהיא חושבת שצריך להשתפשף וכו' וכו'...)

אני מקווה שהפעם הובנתי..

רציתי רק לחדד את הענין.

ואגב, אני מתרשם שהיא בכלל לא בטוחה/יודעת מהי משמעות הצבא לגביה.  אני מניח שלא לגמרי.  כך שאולי זו לא לגמרי "השקפת עולם" כעת אלא יותר גישושים תוך בדיקת המשמעויות. אלא בהיות ששאלתה לא היתה ישירות על זה, היזכרתי את הענין רק בצד שרלוונטי בסופו של דבר לנושא עליו שאלה.

אינני יודע מדוע החלטתם כולכם שהיא חסרת עמוד שידרה והיא "צריכה לשאול מה היא באמת רוצה" ו"לעשות מה שנכון לה" וכו'... השתדלו בבקשה לא להניח הנחות מוקדמות וצאו מנקודת הנחה שהיא בנאדם רציני שהחליט שבנוסף לכל השיקולים השייכים לגופו של עניין, קיים שיקול צדדי אך משמעותי והוא עתידה האישי במהלך נסיונותיה בבחירת בן הזוג.

ואלי אתם כן חושבים שהיא בחורה רצינית, אתם לא מנסים לחזק אותה אלא חושבים שזה שיקול מיותר...

אז מה אתם בעצם מנסים לומר? שלמרות שבדרך הטבע יש המון בחורים שנתרעים וזה עלול לגרום לה סבל וצער בל יתואר, חיפוש מייאש ומתסכל אחרי בחור מאד ספציפי שיהיה מספיק פתוח או מספיק נואש לצאת איתה למרות מחויבות טוטאלית לגדולי הדור ולסגנון הישיבה ממנה הוא בא, למרות הפחד מרווקות נצחית שמפחיד כל בחורה נורמלית, ולצערנו ישנן כאלו גם בפועל, למרות כל זה ועוד חששות רבים- היא, תחשוב מה היא באמת רוצה ותחליט, וה' יהיה בעזרה, והכל יסתדר על הצד הטוב ביותר! זה נהדר! זה נפלא! אבל אתם כ"כ בטוחים שהיא בדרגת הביטחון והאמונה של ר' זושא???

רבותינו כבר קבעו ש"אין סומכין על הנס" והתירו היתרים יוצאי דופן מהחשש "שמא יקדמנו אחר" וכו'. זה בהחלט שיקול משמעותי, ואם את שואלת, אז כנראה שנשארו לך כמה שנים של עבודה עד שתזכי לדרגת ביטחון מספיקה כדי שה' יזמן לך את כל מבוקשך בהנהגה ניסית עליונה.

תחשבי טוב טוב, לפני שאת עושה מהלך כ"כ מגביל ותקבלי על עצמך את התוצאות.

ב"ה

יעלי- שלא תדעי אבל גם אני לא ממשפחה כ"כ דוסית

תמרוש- אין את פשוט עילויי!!!\

כל תגובה שלך מעודדת אותי

תראי כולם יכולים לומר לך שתעשי מה שאת רוצה ולהגיד לך שתעשי מה שנראה לך

אבל ....  עובדה  היא שהמורה שלך צודקת !.."דו"ס " אפילו 

את צריכה להפנים שאמנם לא כל החלטה בחיים משפיעה ישירות על כל החיים , אבל זאת החלטה שכן !!!!

חבל להיכנס למצב רוחני ירוד שממש לא מתאים לבת שומרת מצוות ודי לחכימא ברמיזא ....

וזה מלבד האוירה של הצבא שהיא אווירה "גסה " ולא מתאימה לבת יהודיה .

חבל לעשות עכשיו מה שבא לי כדי "לשלם " אחר כך בהרבה מה שלא בא לי .

חבל לתייג את עצמך במגזר מסויים מצומצם שישפיע אח"כ על חייך בין תרצי בכך או לא .

יש שיאמרו שאני אולי מגזים אבל אני יכול להגיד לך שהאמת לפעמים קצת קשה ...  

רוב רובם של הבנים שמעוניינים באישה יר"ש ושומרת מצוות יפסלו בלי נדנוד עפעף רק כשישמעו שעשית צבא

אולי לא בגלל מה שהם חושבים אישית אלא כי כך הם גדלו , ההורים האמא החברה הרבנים וכד'.

וגם הספק לגבי כיצד השפיע עלייך השירות ובכלל לעיתים זה משקף השקפה שלא מתאימה .

ב"ה

הבחירה בידי...ואני עדיין לא החלטתי

2 דברים:

א. את לא צריכה לא לעשות צבא רק בגלל שאת מפחדת שבגלל זה מישהו לא יתחתן איתך - זה לא צריך להיות ככה.

ב. את צריכה לא לעשות צבא כי זה מה שמורים 99.9 אחוז מהרבנים וכי זה מה שטוב וצריך להיות לבנות ישראל. מעולם בזמן המקרא, התנ"ך ובכלל, לא מצינו דבר כזה שהיו נשים במלחמות ישראל. האישה היחידה שמוזכר בתנ"ך שיצאה אי פעם בעולם למלחמה בתנ"ך, הייתה דבורה הנביאה, וגם זה רק כי ברק התנה את מנהיגותו בכך שהיא תצטרף (וראי - דבורה כל כך תמהה עליו על שהוא צריך עזרת אישה שאמרה לו שבגלל זה הניצחון על סיסרא לא יבוא לא בזכותו אלא בזכות אישה). כלומר - התורה מעולם לא הצריכה נשים לצאת למלחמה, וסיבותיה עימה, ואני מבינים.

עם כל הכבוד לבנות בצבא ולמה שהן עושות שם - זה לא מקומן. רבים הסיפורים של בנות בצבא על היחס שבנים נותנים להם שם, על היותן "בשר תאווה" לעינייהם של החיילים וכו'. אבל לא באמת צריך להביא את כל התירוצים האלו - מספיק להסתכל בפסקיהם של כל גדולי הדור, ושל רובם הנמוחלט של הרבנים בהווה ובעבר, כדי להבין מהי דעתה של הלכה בעניין. אם את הולכת לצבא, זה או כי את לא מקשיבה לרבנים, או כי את ממש מוכנה להיות יוצאת דופן ומוכנה לקחת על כתפיך את האומץ ללכת על פי דעת מיעוט מאוד מאוד קטן, שזה דבר שבכלל לא ברור שמותר לעשות הלכתית כי יחיד ורבים הלכה כרבים, ובמקום שבו יש קונצנזוס מקיר אל קיר בנוגע לאיסור לגייס בנות - ראוי שכל רב אחר שבמיעוט וחושב שכן מותר - ראוי שיכפוף דעתו לדעת הרוב ולא יתיר - לא בפומבי לפחות גיוס לצבא.

אז זה בנוגע לגיוס. את צריכה לא להתגייס בגלל שזה נוגד את ההלכה, ולא בגלל שאולי בגלל זה לא תתחתני עם כל אחד...

את המורה שלך אני מבין אולי, שהיא הבינה שאולי זאת אחת הדרכים היחידות לשכנע אותך לא להתגייס, ולכן נקטה בדרך פעולה זו...

אבל לגופה של שאלה - אני מניח שהרבה בנים יראיי שמיים באמת לא יתחתנו עם בת כזו שעשתה צבא (בהנחה שהייתה דתייה אז וידעה שאסור) בגלל העובדה שזאת הליכה נגד ההלכה, ובנים יראי שמיים לא ירצו בת שהלכה נגד כמעט כל רב אפשרי.

גם אני, מניח, לא אתחתן או לפחות לא אצא עם בת כזאת. לא כי היא לא טובה חלילה, אלא פשוט כי זה מעיד משהו, לפחות בשבילי, על הבת.

אני חושב שאת נמצאת פה בשלב של בחירה לא פשוטה, שכן משפיעה על העתיד.

וחשוב יותר שתדעי שאין אחד/ת שלא עבר/ה את זה.

סוף שמינית היא גם התחלה חדשה, התחלה שבה את בוחרת דיי לבד, וכל אחד בוחר את כיוונו בחיים לפי מה שהוא מרגיש בנקודת המפנה הזאת.

מציאת דרכך בחיים לא צריכה להיות תלויה בשיקול של יהיה לי חתן או לא, כי מי שבוחרת את דרכה לחיים זו את ולא דעת קהל,

לכן דרכך צריכה להיעשות בהתבוננות עצמית עמוקה של מה שאת מאמינה בו, כי הצרה היותר גדולה היא שתלכי לדרך חיים שלא מתאימה לך ואז פספסת פה הרבה יותר מאשר כל מיני פלונים ואלמונים שאת דואגת להם שלא יסכימו לשמוע עלייך. 

והקב"ה מזווג זיווגים לכל אדם לפי דרך החיים בה הוא בוחר, גם אם תבחרי שכן וגם אם תבחרי שלא 

וזה לא צריך להדאיג אותך עכשיו.

הכי חשוב שההחלטה שלך תיהיה אמיתית!

בהצלחה!

את יודעת מה דעתי לגבי גיוס של בנות דתיות לצבא =)

ובכל זאת - אם בחור יפסול אותך רק בגלל הצבא -

אז הוא לא שווה את זה!!! בארור?!

את מדהימה, אין כמוך!! (את יודעת את זה, כן??)

ואל תילחצי בגלל מורה אחת עם חוסר טאקט...

אני מאחלת לך הצלחה בכל מעשייך ובחירותייך, יהיו מה שיהיו..

אוהבת

אני

בתנאי שהיא יודעת שזה היה טעות,ולא תמליץ לדור ההמשך לעשות את זה..

אגב,אותו דבר (בערך,לא לדייק..) למי שלא עשתה בכלל ש"ל..כמובן שאין מה להשוות,אבל..

אם אשתי לעתיד תעשה צבא או שירות אני לא יבחן אותה אם להתחתן איתה או לא  ע"פ זה שהיא הלכה לצבא  אלה למה היא הלכה לצבא

בלי קשר אני מכיר לא מעט (נכון גם לא הרבה) בנות שהלכו לצבא וולאה אם לא בנות פרקות עול או כל דבר אחר כמו שנשמע פה חלקן הלכו בהתייצות עם רבנים (אפילו אחת מהם גדלה במשפחה של רבנים) ולא נראה לי שהם לא יתחתנו

לי אישית לא יפריע אם יציאו לי לצאת עם משהי שעשתה שירות....(ברור שלא עברה על אף הלכה וכו')

ומי שפוסל אותך בגלל שעשית צבא יפסול אותך עוד הרבה לפני זה על דעות שלך או דברים אחרים-הקיצר תעשי מה שאת חושבת....ואל תדאגי בסוף כולם מתחנים

ב"ה

עשיתי מחקר מקיף על העניין..לא כולם מתחתנים בסוף!!

אני מכירה בחורה, אינטילגנטית, מצחיקה , יפיפיה, מוכשרת, אוהבת..בקיצ כל מה שגבר יכול לחפש..אבל...היא עשתה צבא!!

הבחורה המדהימה הזאת..דתייה ומאוד רוחנית ומחוברת,אבל דחו אותה לא פעם "בשל שירות צבאי"

מה אתם אומרים על זה?!

אני מכירה בחורה, אינטילגנטית, מצחיקה , יפיפיה, מוכשרת, אוהבת..בקיצור כל מה שגבר יכול לחפש..אבל...היא עוד לא התחתנה..

את יודעת? יש בנות שמתחתנות בגיל מאוחר-פשוט כי הן עוד לא מצאו את מי שמתאים להן?

אחרי שמישהי עשתה צבא-כבר אין עניין בשבילה לחשוב על זה יותר מדי-הקב"ה ימציא לה את זיווגה ההגון לה משורש נשמתם..

זה נכון שאצלך זה לא אותו דבר.. כי את לפני הבחירה אם לעשות או לא.. אבל כמו שאמרו פה לפני-זאת טעות לא לעשות צבא בגלל שאולי לא יתחתנו איתי או כי הרבה בחורים יפסלו אותי לפני שיראו אותי..

אלא כי הצבא ישפיע עליי ולכן הבחורים לא יצאו איתי- בגלל שהם יפחדו מההשפעה של הצבא עליי..

-חברה שלי ממש רצתה ללכת לצבא-והיה לנו סמינריון שמישהו דיבר איתנו על זה-על כמה לבנות פשוט-לא מתאים צבא..

זה מקום גס, גברי וכוחני-זה מלחמה-מלחמה זה לא בשביל בנות..בנות הן בדר"כ יותר רגישות ועדינות,ב"ה, ולכן קשה להן להרוג...(ואם תגידי שאת לא רוצה קרבי-אז למה ללכת לצבא-יש כ"כ הרבה מקומות בשירות שיש גם בצבא,מודיעין,שב"כ,משרד הביטחון ויש עוד הרבה מקומות רק תחפשי.. ושם את יכולה לעזוב גם במקרה שלא טוב לך(כמובן שזה לא מומלץ אבל מסגרת שירות לאומי הוא הרבה יותר גמיש..)

חוץ מזה-ששנה שעברה עשיתי שירות לאומי וכל פעם שהייתי ברכבת היו איתי חיילים-ורק לשמוע איך הם דיברו על בנות,ואיך הם התייחסו אליהן-כמו גושי בשר בשוק..(איך בחור מדבר על הזאת שנמצאץ בבסיס ועל הגוף שלה-אותי זה הגעיל) ויש גם הרבה מקרים בצבא-שדווקא בנות דתיות ששמרו על עצמן והלכו בצניעות קרו להן דברים לא נעימים-ולא נראה לי שצריך לפרט..

קביצור,אני לא אומרת לך מה לעשות-זאת באמת בחירה שלך..אבל המלצה שלי-אל תלכי לצבא..

בחורה שהלכה לשירות לאומי רק כי כולן הלכו, והיא היתה במקום שהיא לא התחברה אליו וסבלה במשך שנה או שנתיים - זה משדר חוסר חשיבה, חוסר יצירתיות ועדריות מובהקת.

היא תישאר ממורמרת על שנתיים מהחיים שבהן היא היתה יכולה לעשות משהו מועיל יותר, והשנה-שנתיים שאחרי התיכון הן באמת תקופה חשובה בעיצוב האישיות.

מצד שני, בחורה שהלכה לצבא כי היא הרגישה שהיא תמצה את עצמה בצורה הכי טובה וגם ידעה "לשמור על עצמה" מבחינה דתית - מצויין. זה משדר בדיוק את ההיפך של הדוגמה הקודמת.

ברור שאלה 2 קצוות ויש תחום אפור רחב מאוד ביניהם.

אבל בסופו של דבר: כל אחת איפה שטוב לה - טוב לעם ישראל.

לבת השואלת. אין לך להתירא מפני חשש זה. בנות רבות יראות ה' שרתו בצבא וזכו לחתנים יראי ה', כשם שבנות רבות שלא היו בצבא לא זכו לחתנים יראי שמים. שרות בצבא ההגנה לישראל הוא מעשה המעיד על אהבת ישראל, על נכונות לעשות למען עם ישראל , ובהגנה עליו. יהי רצון שתזכי לבנות בית נאמן בישראל, ואל לך להרתע מן השרות בצבא. מגרעין הנח"ל בו שרתתי בראשית שנות השישים זכו חלק מבנות הגרעין ששרתו עמי בנח"ל להינשא לבני תורה, ורמי"ם בישיבות .

בגלל סטטיסטיקה משונה בגרעין הנח"ל שלך את קובעת שהחשש מיותר? הרי על המון בחורים זה משפיע, לא אכפת לך שהיא תסבול ותישבר במהלך החיפוש המייגע אחרי חתן? את מאמינה בניסים, וזה נחמד מאד, אבל רבותינו לימדו אותנו ש"אין סומכין על הנס"!

כל בן אדם בפני עצמו

אם תהיה התאמה בתחום של הערכים והקודש - מבחינת השאיפות שלה כרגע,

אין שום בעיה.

ואם העובדה שהיא הלכה לצבא מעידה על קו מחשבתי מסויים - לדוגמא היא רוצה שגם הבנות שלה תלכנה לצבא, 

והיא לא רואה שום בעייתיות לבת ישראל לשרת בצבא - אז כאן תהיה כן לנו בעיה.

אני מכיר מישהי שעשתה צבא - הלכה עם חצאית ושרוול 3\4 כל הזמן - מעולם לא ויתרה לעצמה.

אבל מה, לאט לאט גיליתי שיש אצלה לא מעט נקודות בעייתיות אחרות ביחס לקודש.

חבל

(אגב שלא לדבר על בנות שבאות לצבא עם חצאית - ואחרי זמן מה היא נעלמת.

אני זוכר מישהי כזאת בצבא. דיברנו די הרבה בהזדמנויות שונות. אחת הפעמים פגשתי אותה בבסיס כשהיא לובשת מכנסי א' (דהיינו ויתרה על החצאית). בשיחה קצרצרה של 10 דקות היא כל הזמן חיפשה איפה לקבור את עצמה מרוב בושה. ניסתה למשוך את הפליז הקצת ארוך כדי לכסות את הרגלים.

אבל זה לא המקרה הנדון)

כשהיא מתגייסת באמת כי היא רוצה לתרום לעם, לאומה, למדינה. כי זה המקום בו היא תתרום הכי הרבה...

כשהיא מגיעה למצב שהיא מכירה את עצמה ברמה כזו שהיא יכולה להעיד על עצמה מה טוב לה באמת, וללכת, כן...גם נגד הזרם...כי זה מה שטוב לה...!!..

היא תיכנס לצבא, תתרום כמה שרק אפשר, עם המון אמונה בצדקת הדרך ועם גדרים אשיים שתציב לעצמה כדי לא ליפול ולא להסחף....

היא תצא מחוזקת, הכי מחוזקת שאפשר....!

אני לא משלה את עצמי...זה יהיה קשה, ההתמודדויות, הלחצים, הקשיים...בעיות שרק צצות כל הזמן, לבטים שרק מתווספים...

עם אשיות חזקה אפשר לצלוח גם את זה, עם אשיות ועם תמיכה, משפחה וחברים...

זה לא מתאים לכל אחת...תהיי אמיתית עם עצמך...תאמיני בדרך שאת סוללת, עם אמונה תעשי מהשירות אתגר ונכס אדיר...!!

המונהמון בהצלחה!!...

ב"ה

מגיע לי את התואר באמת רוצה לתרום, אחרת לא הייתי מתלבטת כ"כ

העניין הוא של האם זה ישפיע עליי בהמשך

ב"ה

בגלל רקע משפחתי שלא נדון בו עכשיו..אני בחיים(בלנ"ד) לא אומר לבנות שלי מה לעשות..אני די חיה את המציאות.

אני מאמינה שאם את הוחכת לצבא או לשרות לאומי את צריכה להיות שלמה אם ההחלטה וברגע שאת שלמה איתה את גם תשמרי על כל הגדרות שהצבת לעצמך-חצאית למשל..

העובדה שהבחורה שדיברת איתה קברה את עצמה מרוב בושה בגלל שהיא הולכת עם מכנסיים אומרת משהו על שלמות המחשבה וההחלטה.

זו דעתי

אבל את לא מכירה את המציאות של הצבא - במיוחד מקומות כמו היחידה שלנו.

הייתי די בולט שם בנוף - בחור שהתחיל לקיים מצוות במקום שבו כל מי שנכנס עם סמרטוט על הראש יוצא משם בלעדיו.

לא זכורה לי מישהי משם שהתחילה לקיים מצוות.

ההפך - בנות שנפלו, כולל בתחום "בנים" - זוכר ועוד איך זוכר.

אומר מראש: אתם רשאים לקרוא לי קטנוני, צר עין, וכן הלאה. יתכן שאתם

אפילו צודקים. אבל בכל הנוגע לשאלה: האם שירות בצבא יקשה עליי את

מציאת זיווגי - אענה את מה שיש לי לומר.

זאת אחרי שאדגיש, שאינני מתייחס כלל לשאלה ההלכתית החמורה,

האם גיוס נשים מותר בכלל. זו שאלה שאיננה שייכת לפורום, כמובן,

אלא לסמכות הלכתית מובהקת.

אני העני והדל, מאוד אתקשה לקבל שידוך שכזה. בהחלט. זה לא יבוא

חלילה מתוך זלזול ביהודיה, ובטח שלא מתוך זלזול בכל האתגרים הלא

פשוטים בהם היא התאמצה לעמוד בצבא! אני בהחלט אדע להעריך שיש

כאן מישהי שבתוך מציאות רוחנית בעייתית מאוד, עדיין הצליחה לעמוד

בכל כך הרבה אתגרים (אם לא בכולם). מי יתקע לידי שאני הייתי מצליח?...

ובכל זאת, אנו מתפללים בכל בוקר: אל תביאנו לידי נסיון. איננו מחפשים

נסיונות, ואדרבה - אנחנו משתדלים להרבות סייגים כדי להתרחק ממכשול.

(המשפט הזה הוא ביחס להחלטתך, ובעז"ה תזכי, שיאיר הקב"ה לך את

דרכך.)

חמודה !

בתור אמא לבת שמשררת בצבא לצערינו הגדול בתור הורים.

לצעד הזה עשוויים להיות מחירים לעתידך.

אני חולקת על מורתך ,יש הרבה סיבות הדוחות נישואים עם מועמד אפשרי.

אני לא נכנסת לדיון ההלכתי הסבוך,זו לא הנקודה שאני רוצה לכתוב עליה.

למרות שמאוד קשה לנו עם השירות של ביתנו,(כן היא משתחררת עוד מעט}

אנחנו ואוהבים אותה מאוד למרות שאנחנו חולקים עליה קשות(היא ביתנו הבכורה)

יש את אלומה שבו משרתות בנות דתיות ,יש בנות בצבא המשרתות מטעם אלומה.

 מועדים לשמחה אמא אחת.                                                                                                  

מי שרוצה להיות חייל, שידרוש שכר וזו תהיה אומנותו ופרנסתו, אך לעשות זאת כאילו זו חובה מוסרית, זו אינה דרכה של חוכמה. פתי יכול לחשוב שיש כבוד בשירות צבאי .

במסגרת הצבא, אין הבת ניצבת במעמד הדומה למעמדה באזרחות, היא עלולה להיקלע למצבים של חוסר שליטה מצידה. וכיוון שהשרות בחובה אינו אלא ניצול  גס של האזרח, מוטב לנערה לא להימצא מרצון במעמד זה.

גם שירות לאומי אינו מוסרי, כיוון שהוא יוצר מצב בו ארגונים מנצלים בציניות את הבנות במקום לשלם שכר לאנשים המשתוקקים לעבודה.

התנדבות למשטרה, הורסת את מערכת אכיפת החוק בכך שבמקום שוטרים שזה מקצועם, אנו, אזרחי המדינה, מקבלים שוטרים לא מקצועיים.

התנדבות נועדה לסייע למערכת תקינה ולא במקומה. אם צריך עובדים, יש לגייסם כעובדים ולא כפראיירים פתיים.

מלחמת מצווה - כאן נגמרים התירוצים

תביא לי הגדרה הלכתית של מלחמה ומלחמת מצווה.

(רמז - העזר נא ברבינו משה בר מימון)

ואם במקרה אתה חושב כמו הדעה האיוולית הזאת,תשנה את החתימה שלך,ותוסיף אותנו גם בדרך לאירופה.

ר' אברום זצ"ל עמד בראש ישיבת מרכז הרב, שהמשיכה לשלוח בחורים לצבא

גם אחרי ההתנתקות המתועבת.

אבל חבל להיכנס לויכוח איתך ועם דומיך - שעבורם כל אברך בינוני שאומר את

מה שהם חושבים נעשה גדול הדור, וכל ראש ישיבה או פוסק רציני שהוא קצת

יותר מדי ממלכתי עבורו - נעשה מיד רשע, או עם הארץ במקרה הטוב.

תחסוך לנו... למרבה האבסורד, יש כאן פורום שמסוגל להכיל את הסגנון הזה.

וזה לא פורום לנ"ו, ב"ה.

רק בגלל שהוא לא גורס כמוך אנטי-גיוס. אז לפני חמש שנים (אחרי תכנית

ההתנתקות, עמונה ומלחמת לבנון השניה) עדיין לא היה לך מה לומר, כי

ר' אברום זצ"ל היה בין החיים? נו באמת...

כל בר בי רב דחד יומא יודע שכדי לבטל מצווה של "עזרת ישראל מיד צר"

במציאות בה אנו מוקפים באויבים שמביעים השכם והערב את תשוקתם

לחסלנו - לדעה מחודשת כזו צריך קודם כל להביא מקור בעצמך,

במקום לקשקש סתם שאף אחד לא מבין ושאין בכלל עניין להתגייס.

להזכירך - מגדולי הפוסקים בדורו, ה"ציץ אליעזר" זצ"ל, חיבר ספר שלם

על הלכות צבא. הגרש"ז אויערבאך זצ"ל לא נמנע מלעסוק בהלכות צבא,

כפי שניתן למצוא בשמירת שבת כהלכתה בהערות ובעוד מקומות. וזה

בלי לדבר על גדולים שליט"א שמעודדים הליכה לנח"ל החרדי אצל סוג

מסויים של בחורים.

בכל מקרה - לא כאן הבמה לדיונים כאלה. מבחינתי הדיון נגמר בזאת,

תכתוב מה שתכתוב. חג שמח.

ביודעין גמורין!

כשהרב ליאור היה צעיר הרב שפירא זצ"ל מינה אותו לאב בית דין בבאר שבע. ולאחר מכן רצה להעביר אותו לבית דין הגדול (כמדומני) אך פוליטיקאים מנעו ממנו בגלל דברי אמת שאמר..

כולם חייבים ללכת לצבא! במלחמת מצווה, יוצא אף הת"ח הכי גדול!

אמנם במלחמת רשות מוטב להם לבחורי הישיבות שישבו ויגדלו בתורה - אמנם ההסדר אינו בדיעבד! ההסדר מלכתחילה! 

ר' אברום הלך לאור נתיבתו של מורו ורבו המובהק מרן הרצי"ה זצ"ל, וכך גרס רבנו זיע"א.

אתה מזכיר לי את כל הליצנים האלה שאומרים כל מיני דברים על ר' אברום (ביחס למדינה) - כאשר הוא עצמו אמר ההפך בדיוק! הם יודעים יותר ממנו למה הוא התכוון!

ההוראה לשבת בישיבה ולא להתגייס מיועדת ליחידי סגולה בלבד.

לרוב בחורי הישיבות ההוראה היא כן להתגייס.

רוב בחורי הישיבה לא מסוגלים רק לשבת בישיבה.

אז זה לא שמי שלא מסוגל- יתגייס, אלא מי שיודע על עצמו שהוא מסוגל, יחידי הסגולה- שישב ולא יתגייס.

זו תפיסה דומה אך מאוד שונה.

ה"חריגים" הם מי שלא מתגייסים.

ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את י''י לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן. אלא הם חיל השם שנאמר ברך יי חילו. והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך

אא"כ החיילים הגברים לא מספיקים ויש מצב של פיקוח נפש.

רק רציתי לומר למישהו משהו אודות גיוס בנים לצהל

יש מקומות בשירות לאומי שגרועים הרבה יותר מהצבא, ויש מקומות בצבא שכבר כ"כ מותאמים לדוסיות, כך שממש עדיף אותם על שירות לאומי. 

לכי על מה שנראה לך, לפי איפה באמת תתרמי הכי הרבה ותיפגעי הכי פחות (מבחינה אישית, דתית, צניעות וכו'). 

מי שלא ירצה אותך כי שירתת בצבא מפסיד בחורה ערכית שיודעת לחשוב לבד! 

שתמצאי את דרכך ותאירי אותה בשמחה ובאהבה! 

ד"א, נתקלתי כבר בבנות שהתחתנו תוך כדי השירות הצבאי, ואחד הדברים היפים זה לראות בחורה עם מדי צה"ל ומטפחת... בהצלחה!!

אם נניח שמשהו לא ירצה להתחתן איתך בגלל שעשית צבא,

אז יכול להיות שאת והוא לא מתאימים.

כי יש לכם השקפות עולם שונות לגמרי.

כלומר- בעלך יהיה מי שיסכים עם מה שתעשי בדר"כ ולא להפך.

באמת תעשי מה  שאת חושבת, אחרי הכל החלטת כבר דברים חשובים מעין זה בחיים שלך ,לא?!!?

ב"ה

ואם אחרי הצבא(או בעקבותיו) אני אתחזק?

השקפת העולם תשתנה ואני ארצה זווג בעל השקםות שונות?

מה אז?אם הוא יראה שעשיתי צבא כל הערך שלי ירד?

אני מבין את החשש  הטבעי מלעשות צעד שלא לגמרי מקובל בסביבה ובחברה שבה את חייה וראשית יישר כח על האומץ בכלל להעלות את האפשרות ולשקול אותה ברצינות, תהיה החלטתך אשר תהיה.

הנושא של שירות בצבא לנשים הוא מורכב ולא פשוט, כמו גם השרות בצבא לגברים. יש הרבה מאוד בעיות בצבא מבחינות הלכתיות ורוחניות הן לבנים והן לבנות, ובצידן מסירות נפש גדולה ושליחות חשובה, גם לבנים וגם לבנות.

לטעמי לא נכון להכריע בצורה של כלל בנים צריכים לעשות צבא ובנות לא מפני שלכל אחד ואחת הכוחות שלו/שלה האישיות המיוחדת והכוחות והאופי המסויים שלו או שלה ולאור זה יכריע כל אדם מתוך הקשבה לאמת של עצמו מה נכון עבורו. ושכל החלטה תבוא מתוך רצון לעשות נחת רוח לה' יתברך וכמובן בהקפדה על ההלכות.

לגוף העניין הטענה של המורה "שלא יתחתנו איתך" היא בעיני הפחדה ואיום לא ראוי. ואם יש קבוצה של אנשים שאליהם האמירה הזאת נכונה והם יפסלו אותך רק משום שעשית צבא (וזה בהחלט לא כולם..) הרי שגם הם בעיני לא ראויים אלייך. לפסול מישהו בגלל שעשה משהו שאני לא מסכים איתו בלי לפגוש את האדם באמת זה רדוד ושטחי.

ונגיעה אישית. אני פגשתי את אשתי בעודה חיילת. וברוך ה' שחונכתי מהבית לעין טובה ופתיחות וכך פגשתי את הרעייה המדהימה ביותר בעולם, אשת חיל יראת שמים ואוהבת תורה. שעשתה צבא. כאידיאולוגיה ולא כחטא. ולמרות שלפעמים אנחנו דנים על זה וזה לא סוגיה פשוטה אני הכי מעריך אותה בעולם!!

אז טליה, הזיווג שלך מחכה לך עוד קודם שבאת לעולם, והוא בטח לא יפספס אותך אם תעשי צבא!

שה' ישלח לך עצה נכונה ואומץ לעשות את שלך בלי פחד מאנשים.

ובהצלחה בזיווג!!

ובע"ה בלי נדר אכתוב לך תשובה מסודרת בערב

זה מורכב...

זה הולך להיות קצת אווטינג אז תסלחו לי

וגם קצת ארוך..

לפני הכל אתחיל מזה שאת השיכולים שלך את צריכה לעשות עם עצמך..

ולחשוב טוב טוב לפני שאת מחליטה לעשות צעד כזה או אחר..

השתחררתי מצה"ל לפני 6 שנים (יופי אתם מחשבים עכשיו את הגיל שלי חחח). התלבטתי כמוך אם ללכת לשירות לאומי או להתגייס. בזמנו לא הייתי "דוסית על" אבל הייתי מספיק "דוסית" כדי לא להתגייס.

החלטתי להתגייס אחרי שקיבלתי שיבוץ. מדריכת פיזיקה ומתמטיקה בבית הספר של חיל האוויר. תפקיד דומה למורה חיילת.

הסיבה שהחלטתי להתגייס הייתה בגלל שידעתי מראש לאן אני מתגייסת.. וזה היה אחרי המון המון המון המון התלבטויות..

צה"ל זה לא מקום פשוט לבנות, צריך אופי חזק מאוד כדי לשרוד שם. וזה קשה.

וצריך לדעת איך להסתדר שם.

אני יכולה להעיד על עצמי שיש לי אופי חזק, אני מאוד עקשנית על דברים שחשובים לי ועדיין הצבא גרם לירידה רוחנית..

אבל, במקרה שלי כמו שהוא גרם לירידה רוחנית ככה הוא גרם לי להיות מי שאני היום. לכן להגיד שאני מצטערת על ההחלטות שלי להתגייס אני לא מצטערת, כי ללא הנפילה הזו לא הייתי מתחזקת כל כך..

אבל אם היו שואלים אותי אם להתגייס הייתי עונה שלא!!!

המקרה שלי לא מייצג את הכלל ויש גם כאלה שלא "נופלות" רוחנית אלא רק מתחזקות (מכירה כמה כאלה) ויש כאלה שרק "נופלות" (ואני מכירה גם כמה כאלה), וכשנכנסים למקום שאת לא יודעת איך תצאי ממנו עדיף לא להיכנס בכלל.

ולא זה לא קשור לחתונה, זה לא קשור לזה שבחורים יפסלו אותך בעתיד (וכן הם פוסלים גם אם את היום סופר "דוסית" אפילו יותר מהרבה בנות שעשו ש"ל, וזה מניסיון) אבל אני בטוחה שבסוף מוצאים את הבחור שיאהב בגלל מי שאת והדברים הטובים שיש בך, והמידות שלך וה"דוסית" שאת ולא יחיה ע"פ סטיגמות..

זה קשור לנפש שלך לנשמה שלך לעבודת ד' שלך.

לצניעות שלך!

ולא לפאן הלכתי היבש של "לא יהיה כלי גבר על אשה".

תחשבי טוב טוב אם את בנויה לזה.

זה לא פשוט!

אם את רוצה את מוזמנת לפנות אלי באישי.

חג שמח

והחלטות נכונות!!

זה מאוד משנה איפה תעשי צבא, ולכמה סיטואמיות בעייתיות תגיעי.

בדיעבד, לא חושב שהייתי פוסל מישהי על זה, אבל מאוד משנה מה היא עשתה

בצבא, ואיך היא נראית היום.

למרות הרבנים שאוסרים, בדיעבד יש בץפקידים לא קרביים, שעושות 

דברים חשובים ומדהימים.

היו כאלה שפסלו אותי בגלל השרות הצבאי שלי , ואני מודה לקב"ה שהוא חסך ממני דייטים עם בחורים צרי אופקים שמודדים בחורות לפי קריטרויונים כל כך לא נכונים.

אני יכולה להעמיד בנות ששרתו בצבא מול כאלה שלא שהמעלות שלהן עולות בהרבה! בחור שמודד בחורה לפי דבר כזה את צריכה להגיד תודה שנחסך ממך לצאת איתו כי זה מעיד על עוד דברים בנוגע אליו.

אם את יודעת ומאמינה שאת בחורה איכותית ותשמרי על האיכותיות והדברים הטובים שלך תלכי על זה..

אבל תחשבי טוב עם עצמך האם את מבחינת האופי שלך יכולה לשמור על הדברים החשובים לך או האם את אחת שתסחף אחרי דברים..

בכל אופן, בסופו של דבר תמצאי מישהו שיהיה הכי טוב בשבילך ויאהב אותך בגלל מי שאת באמת , בגלל האישיות שלך והדברים הטובים שבך, מישהו שיבין שהלכת לצבא כי רצית לעשות שירות משמעותי, להיות חלק מהעם ועדיין לשמור על היחודיות שלך.

בהצלחה , ואל תבהלי ממה שהמורות שלך או אנשים אחרים אומרים לך, לפעמים זה לא רע ללכת נגד הזרם!

ב"ה

תודה רבה לכל האנשים המעניינים והמדהימים שעונים לי פה וגם בפרטי!

נתתם ונתתן לי הרבה נקודות למחשבה והמון כוונים ובעיקר הרבה עידוד!!!!

אז שוב תודה:*

והחיילות הדתיות  שמשרתות בצה"ל שומרות לא פחות ואולי יותר מחיילים חרדים.

כמובן שיש חריגים לכאן ולכאן.

אבל:

כחייל חרדי שראה בנות  דתיות  השומרות על עצמן .

ומקפידות על כשרות מהדרין. ועל צניעות.

אם היו מציעים לי בחורה טובה צנועה וחסודה.

נק' השירות הינה נק' זכות!!!

ברגע שהרבנים הראשיים אומרים שבנות לא עושות צבא אז אין אל מה לדבר ולנסות לעודד את זה...

אני מבינה שיש לך את הרבנים שלך..תשאלי אותם והם ייפסקו לך.

מה שנותר לי לאחל לך זה בהצלחה במה שלא תעשי ושבעז''ה תעשי את מה שנכון באמת!

אגב- גם בשירות לאומי את תתני מלא מלא למדינה.אני בת צ'ירות..

חישבי על זה...

צבא? אף הגראי"ל שטיינמן שליט"א, מי שידוע כ"הראשיבה" בציבור הליטאי בשל היותו ראש ישיבת פונוביץ' (לצעירים, עד לא מזמן ביחד עם הגרמ"י ליפקוביץ' זצ"ל), וכמס' 2 (אחר הגרי"ש אלישיב שליט"א) בציבור הנ"ל, תומך בגיוס לצבא לבחורים מסויימים, במסגרת הנח"ל החרדי (שאגב, הוא כבר לא קיים. כיום קוראים לו "נצח יהודה"). אמנם המון תקפו אותו על כך (מחוץ לציבורו, בייחוד ב"עיידה"; לא רק על כך תקפו אותו, גם על תמיכתו בהקמת ועדת טל, אמנת כנרת וכו'. ידוע כמתון יחסית), אולם הוא דמות תורנית עצומה בדורנו, במיוחד בציבור הליטאי.

אינטרנט? בדיעבד יש להם אינטרנט מיוחד שלא חוסם, אלא פותח (כלומר, כל האתרים הם בחזקת "ר"ל, ל"ע!", ע"כ הוא פותח את האתרים שלשיטתו בסדר).

אנשים, די לאכול כמו -לא יודע מה- סטיגמות מהתקשורת על חרדים. ועוד - יש 2345434564565 מינים של חרדים, דעו להבדיל.

הוא היה גדוד שהיה מסופך בריוקרטית לנח"ל, לא יותר.

עצם ההחלטה צריכה שתהווה מכשול. אלא אם כן שאלת רב והוא הורה לך ללכת לצבא (לא שרק 'התיר'). 

אבל לעצם השאלה האם עובדה שבחורה עשתה צבא צריך להפריע, דעתי, שיש לראות את האדם שמולי, כעת, ולא להתמקד בעברו. ואם היא מתאימה, לא העובדה שהיא עשתה צבא יטריד.

אבל במקרה שלך, שאת מקבלת החלטה שגויה מתוך מודעות, גם אם תתאימי, מי ערב לי שלא תקבלי החלטות שגויות בהמשך מתוך מודעות?

בהצלחה בכל אשר תפני.

אם היא חוזרת בתשובה - אין לי שום בעיה.

אבל מלכתחילה היתה שומרת תו"מ וראתה ענין בלהתגייס - 

שלום שלום ושלא תבוא לי בחלום!

ותתפלא, שמעתי שמות של כמה מגדולי הדורות, כמו הגרא"י אונטרמן זצ"ל, שהתיר לבנות מיוחדות כמדומני (בנות, לא להסתמך על זה...).

באמת, המינימום... ואם אתה לא מלמד זכות, לפחות אל תלמד חובה...

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים