רבותי, זה ספר משנות ה50 במקיסמום של המקסימום...כמה נורא זה יכול להיות??

לא שאני מבינה למה בן ירצה לקרוא את זה אבל...(בוא נגיד שראיתי שני בנים קוראים אורנה בורדמן והסתגלתי לזה, אבל נשים קטנות זה פשוט לא ספר לבנים...)

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אבל את צודקת גם בשנות ה50 היו ספרים לא נקיים...אבל כעיקרון ספרים שיצאו עד המאה הראשונה של המאה ה20 ממש אין מה לדאוג לגביהם....

גם פעם היו גילוי עריות ופריצות,

וגם אז נכתבו ספרים באוירה הזאת.

כמו היום, גם אז חשבו שספר לא יכול להיות רב מכר ומוצלח בלי גילוי עריות ושות'.

מה שכן, היום נותנים במה לכל מה שקשור לזה, ו לכן תמצאי היום ספרים שהנושא יותר בולט ומרכזי בהם. פעם אולי היו מחרימים ספרים כאלה, ונוער כמונו לא היה מגיע אליהם בקלות של היום, אבל הנושא היה נמצא בספרים בשפע. זאת הנקודה.

אם כי השפה הייתה יותר נקיה בד"כ. -.-' 

נשים קטנות - נקי בהחלט. ספר מקסים. 

איך מגניבים אותי גברים שקוראים ספרים כאלו

את האסופית-אן מאבונלי-אןשרלי ושות' כבר קראת?

אבל אני זה לא דוגמא. אני קורא כל מה שיפה, מעניין, וזז (אם כי משתדל שיהיה לבוש באופן צנוע יחסית...)

במילים אחרות, תולעת.

תקרא, בלב שקט ורגוע.

הוא גם חינוכי מאוווווווווד.

תהנה.

תהנה וסחטיין. ואל תשכח ללמוד משם את הדברים החשובים כמו איזה הפתעות רומנטיות לעשות לאשתך.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

זה היה ממש לא והדרת פני זקן, רק שתדע.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לא באמת תכננתי לצאת איתך.

(אתה לא מדבר עם בנות באישי אז איך נשגע אותך?)

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

למה למשפחה שאין בה כסף יש משרתת צמודה?

אני די בעצבים על הספר הזה עכשיו אבל זה כנראה כי אני קוראת אותו באיזה גרסא מקוצרת לבוקריפורט..

אולי... אולי שילמו לה מעט מאוד, כי היא הרי חיה שם, אכלה שם, ובעצם היתה שם מעין אמא שניה.

בעבר זה היה מובן מאליו שלכל משפחה יש עוזרת, גם אם הם נחשבים בעיני החברה כ-'עניים'. 

נו כי פעם זו היתה הנורמה. 

כמו שהיום גם לעניים יש טלויזיה בבית.

שלהם, החל מאבא כומר, דרך כל-מיני מעשים טובים צדקניים כאלה.

אפשר לדעתי לקרוא-רק לא להסחף יותר מדי.

זאת נקודה שמאוד מפריע לי שלאנשים יש בעיה עם זה.

הטוב האמיתי הוא מעמ"י, שה' הורא להם להיות רחמנים וצדקנים. אם הנוצרים חשים ת'צמם ג"כ צדקנים, ועושים בגלל זה מעשי חסד וצדקה- מה פסול בזה? 

אני לא מבינה- עמ"י מתלונן שהגויים רעים ואכזריים, אבל הוא מתלונן גם כשהם עושים טוב בעולם.

מה יהיה?!

בהרבה ספרים נוצריים רואים את זה, שהגיבורים <הנוצרים> עושים חסד וכו' וכו', אבל כשזה יהודי? הם יכולים להתנהג כמו מפלצות... זה לא מראה על טוב ורחמים אמיתיים, מבחינתי לפחות. 

הספר יצא לפני 140 שנה לאור

אני קראתי עכשיו את שלושת המוסקטרים, 

וגם שם הגיבור, ד'ארטניאן, הוא עני מרוד בהתחלה, בקושי הוא מאכיל את עצמו- אבל משרת היה גם היה לו! הזוי...

אני לא אוהבת שאומרים ככה,

כי גם אצלנו יש אנשים צדקניים למראה, אבל בתכלס הם לא יודעים איך להתנהג או שהם חסרי נימוסים ודרך ארץ (ויש המוווון כאלה!)

וגם היו דברים מעולם, על חסידים (!!) מחסידויות ידועות, שבבית התנהלו בצורה זימתית ומופקרת ביותר.

ולכן:

בואו אנחנו נשתדל להיות טובים באמת, שיהיו כל מעשינו לשם שמים,

ונהיה אור לגויים בכך שנעשה באמת את רצון ה'.

ובמקביל-

לא נזלזל במעשי החסד של הגויים (כמו לומר שהצדקה שלהם היא לא צדקה- כי היא כן!) , גם אם אח"כ הם  מתנהגים כמו שהם מתנהגים- בגלל זה הם גויים...

צריך לעודד את הטוב בעולם, ולא לבטל ולפסול גם אותו!

אבל כן בתור דת, הם צדקניים, או לפחות בתקופה שבה מסופר נשים קטנות <חזרה לנושא (: > שאז זה לא דובר על יחדים שהתנהגו כמתואר, אלא כולם, ורק יחידים ל-א התנהגו כמדובר. [: 

אבל מסכימה לגבי השאר

כפי שקראתי אותו (בין השאר) בספרו המקסים של אוריאל אופק (הזכרתי בתגובה הקודמת שלי בשרשור הנוסף על הספר).

לואיזה מיי אלקוט באה ממשפחה מאד מכובדת.

מכובדת במעמדה ועם זאת חסרת כל, וזאת משום שאבי המשפחה הלווה או ערב לכספי חברו שפשט את הרגל.

אבי המשפחה גם הקים בי"ס  לבני טובים שמאד הצליח. אך נסגר משום שהוא, כמנהל, התעקש לקבל גם בני משפחה שחורה (להזכירכם מדובר לפני 150 שנה! אז מדובר היה באזרחים סוג ד'...) והדבר לא נשא חן בעיני שאר המשפחות ה'חשובות' ששלחו את ילדיהן לבית הספר שלו, והן הוציאו את ילדיהן כשהוא לא נסוג מעקרונותיו ולא הוציא את התלמיד השחור.

גם המוסריות שבספר, עם כל זה שהיא מבוססת על עקרונות נוצריים, נותנת את ההרגשה, שבכ"ז מדובר היה בסופרת ממשפחה שהיתה מוכנה לעמול למען עקרונותיה יותר מן הגוי הממוצע (לפחות בזמננו אנו).

וכן, בנימה אישית, (בתור אוהדת מושבעת של הספר) אני מקוה שלואיזה מיי אלקוט היתה מסוג הגויים שבעיתות הצורך הוכיחו את עצמם כ'חסידי אומות העולם'. ויש להרגשה הזאת על מה להסתמך... בעקבות מה שכתבתי לעיל...

הוא די נקי באמת מבחינה טכנית.

אבל כשקראתי אותו לאחרונה-(בתור נשואה ואמא ל3) הוא באמת הרגיש לי ספוג נצרות. מנושאי השיחה, דרך דמותה המלאכית-סובלת של באת' ושיחות המוסר עם האימא. וזה שאפשר להיות צדיקים רוחניים ורבי חסד- שלא צריכים הרבה מהעולם הזה ומצד שני, לא נורא לחיות בחברה מעורבת ו"להנות מהחיים". למרות שיש אנשים טובים בכל מקום, וחסידי אומות העולם זה נראה לי מסר לא טוב. בשורה התחתונה- אותו דבר בדיוק קרה לי גם עם האסופית, אז מי שנהנה מהאסופית יהנה כנראה גם מנשים קטנות.

ויש סיפור עתיק על רב יהודי שראה אדם אאל"ט גוי, שהתנהג ב'צדקות מופרזת כביכול', והיות שאביו הזהירו להתרחק מאנשים כאלו, הוא אכן התרחק ממנו.

אותו אדם התברר לבסוף כרוצח ונואף.

בהחלט יש להרתע מ'צדקנות', ובפרט 'גויית'.

כשזה יהודי אז נעשה הכל אבל ערבי או במקרים יותר מזעזעים גם סתם גוי אנחנו מתנהגים כמו בהמות?

תעשה לי טובה.

(ולמה הקלתי בערבי? כי אנחנו יכולים לראות יותר ערבים מזיקים לנו ואני יכולה יותר להבין את הכעס שלהם.)

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,

אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם

כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.

נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.

ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.

כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.

הראשונה - היא כן מכוערת בעיני. גרונית כזו, לא נעימה.....

חושבת שיש שפות שגם בלי להבין אותן, הצליל שלהן נעים לאוזן -

הן רכות כאלה, זורמות....

הספרדית הדרום אמריקאית, גם הפרסית, נראה לי...

לא נעימות לאוזני השפות הגרוניות, או הקצרות-קטועות (סינית למשל)

מדברת על הצליל, לא על העושר הלשוני וכו'.

גם השפות הסקנדינביות, למרות שדומות לגרמנית (חוץ מהפינית) -

רכות ונעימות יותר מגרמנית. בעיני, כלומר, באוזני, לפחות.

לא יודעת איך אנחנו נשמעים, גם לא הכי רכים נראה לי....

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

אם אתה מחפש לתרגל דיבור בערבית, בדיוק בשביל זה פיתחתי בוט AI שמאפשר לנהל שיחות בערבית מדוברת (פלסטינית־עירונית).

אפשר לדבר עם דמויות שונות בסיטואציות מהחיים, כמו קניות בשוק או שיחה עם חבר, והבוט גם יודע לתקן טעויות ולעזור להשתפר.

היתרון הוא שאפשר לתרגל מתי שרוצים, בלי להיות תלויים בפרטנר לשיחה.

אם מעניין אותך, אשמח לשלוח לך קישור להתנסות 🙂

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר