רבותי, זה ספר משנות ה50 במקיסמום של המקסימום...כמה נורא זה יכול להיות??

לא שאני מבינה למה בן ירצה לקרוא את זה אבל...(בוא נגיד שראיתי שני בנים קוראים אורנה בורדמן והסתגלתי לזה, אבל נשים קטנות זה פשוט לא ספר לבנים...)

בת ציון יקירה, תרשי לי לתקן משהו קטנטן: הסופרת לואיזה מ. אלקוט חיה בשנים 1832-1888, כך שהספר לא נכתב בשנות ה-50... (לא מצאתי את שנת ההוצאה שלו...)

בכולופן, עצם זה שהעלילה "מיושנת" ממש לא שולל קטעים גסים. היו ספרים מעולם...

אבל לגבי השאלה המרכזית- הספר נקי בהחלט, יש רומנטיקה ג'נטלמנית וחיזורים עדינים, לא יותר.

תרגישו בנוח לקרוא

אבל את צודקת גם בשנות ה50 היו ספרים לא נקיים...אבל כעיקרון ספרים שיצאו עד המאה הראשונה של המאה ה20 ממש אין מה לדאוג לגביהם....

גם פעם היו גילוי עריות ופריצות,

וגם אז נכתבו ספרים באוירה הזאת.

כמו היום, גם אז חשבו שספר לא יכול להיות רב מכר ומוצלח בלי גילוי עריות ושות'.

מה שכן, היום נותנים במה לכל מה שקשור לזה, ו לכן תמצאי היום ספרים שהנושא יותר בולט ומרכזי בהם. פעם אולי היו מחרימים ספרים כאלה, ונוער כמונו לא היה מגיע אליהם בקלות של היום, אבל הנושא היה נמצא בספרים בשפע. זאת הנקודה.

אם כי השפה הייתה יותר נקיה בד"כ. -.-' 

נשים קטנות - נקי בהחלט. ספר מקסים. 

איך מגניבים אותי גברים שקוראים ספרים כאלו

את האסופית-אן מאבונלי-אןשרלי ושות' כבר קראת?

אבל אני זה לא דוגמא. אני קורא כל מה שיפה, מעניין, וזז (אם כי משתדל שיהיה לבוש באופן צנוע יחסית...)

במילים אחרות, תולעת.

תקרא, בלב שקט ורגוע.

הוא גם חינוכי מאוווווווווד.

תהנה.

תהנה וסחטיין. ואל תשכח ללמוד משם את הדברים החשובים כמו איזה הפתעות רומנטיות לעשות לאשתך.

(אני יודע. וגם אני לא)

בחייך...את בת 26, אני בן 18 - אפילו צעיר שכמוני מבין שזה לא שייך...

זה היה ממש לא והדרת פני זקן, רק שתדע.

אבל: א. את לא זקנה. (וכן, זאת מחמאה בשבילך. נא להסמיק ומייד).

ו:ב. למרות מה שאמרתי ב- א.  ...שמונה שנים לא הולכות ברגל...

ו:ג. גם את מדברת בציניות, נכון? שאני לא ארגיש בודד במערכה...

לא באמת תכננתי לצאת איתך.

(אתה לא מדבר עם בנות באישי אז איך נשגע אותך?)

<צ>

(ו...התשובה היא פשוטה - פשוט אל תשגעו אותי!).

יום טוב ושבוע מעולה.

למה למשפחה שאין בה כסף יש משרתת צמודה?

אני די בעצבים על הספר הזה עכשיו אבל זה כנראה כי אני קוראת אותו באיזה גרסא מקוצרת לבוקריפורט..

אולי... אולי שילמו לה מעט מאוד, כי היא הרי חיה שם, אכלה שם, ובעצם היתה שם מעין אמא שניה.

בעבר זה היה מובן מאליו שלכל משפחה יש עוזרת, גם אם הם נחשבים בעיני החברה כ-'עניים'. 

נו כי פעם זו היתה הנורמה. 

כמו שהיום גם לעניים יש טלויזיה בבית.

שלהם, החל מאבא כומר, דרך כל-מיני מעשים טובים צדקניים כאלה.

אפשר לדעתי לקרוא-רק לא להסחף יותר מדי.

זאת נקודה שמאוד מפריע לי שלאנשים יש בעיה עם זה.

הטוב האמיתי הוא מעמ"י, שה' הורא להם להיות רחמנים וצדקנים. אם הנוצרים חשים ת'צמם ג"כ צדקנים, ועושים בגלל זה מעשי חסד וצדקה- מה פסול בזה? 

אני לא מבינה- עמ"י מתלונן שהגויים רעים ואכזריים, אבל הוא מתלונן גם כשהם עושים טוב בעולם.

מה יהיה?!

בהרבה ספרים נוצריים רואים את זה, שהגיבורים <הנוצרים> עושים חסד וכו' וכו', אבל כשזה יהודי? הם יכולים להתנהג כמו מפלצות... זה לא מראה על טוב ורחמים אמיתיים, מבחינתי לפחות. 

הספר יצא לפני 140 שנה לאור

אני קראתי עכשיו את שלושת המוסקטרים, 

וגם שם הגיבור, ד'ארטניאן, הוא עני מרוד בהתחלה, בקושי הוא מאכיל את עצמו- אבל משרת היה גם היה לו! הזוי...

אני לא אוהבת שאומרים ככה,

כי גם אצלנו יש אנשים צדקניים למראה, אבל בתכלס הם לא יודעים איך להתנהג או שהם חסרי נימוסים ודרך ארץ (ויש המוווון כאלה!)

וגם היו דברים מעולם, על חסידים (!!) מחסידויות ידועות, שבבית התנהלו בצורה זימתית ומופקרת ביותר.

ולכן:

בואו אנחנו נשתדל להיות טובים באמת, שיהיו כל מעשינו לשם שמים,

ונהיה אור לגויים בכך שנעשה באמת את רצון ה'.

ובמקביל-

לא נזלזל במעשי החסד של הגויים (כמו לומר שהצדקה שלהם היא לא צדקה- כי היא כן!) , גם אם אח"כ הם  מתנהגים כמו שהם מתנהגים- בגלל זה הם גויים...

צריך לעודד את הטוב בעולם, ולא לבטל ולפסול גם אותו!

אבל כן בתור דת, הם צדקניים, או לפחות בתקופה שבה מסופר נשים קטנות <חזרה לנושא (: > שאז זה לא דובר על יחדים שהתנהגו כמתואר, אלא כולם, ורק יחידים ל-א התנהגו כמדובר. [: 

אבל מסכימה לגבי השאר

כפי שקראתי אותו (בין השאר) בספרו המקסים של אוריאל אופק (הזכרתי בתגובה הקודמת שלי בשרשור הנוסף על הספר).

לואיזה מיי אלקוט באה ממשפחה מאד מכובדת.

מכובדת במעמדה ועם זאת חסרת כל, וזאת משום שאבי המשפחה הלווה או ערב לכספי חברו שפשט את הרגל.

אבי המשפחה גם הקים בי"ס  לבני טובים שמאד הצליח. אך נסגר משום שהוא, כמנהל, התעקש לקבל גם בני משפחה שחורה (להזכירכם מדובר לפני 150 שנה! אז מדובר היה באזרחים סוג ד'...) והדבר לא נשא חן בעיני שאר המשפחות ה'חשובות' ששלחו את ילדיהן לבית הספר שלו, והן הוציאו את ילדיהן כשהוא לא נסוג מעקרונותיו ולא הוציא את התלמיד השחור.

גם המוסריות שבספר, עם כל זה שהיא מבוססת על עקרונות נוצריים, נותנת את ההרגשה, שבכ"ז מדובר היה בסופרת ממשפחה שהיתה מוכנה לעמול למען עקרונותיה יותר מן הגוי הממוצע (לפחות בזמננו אנו).

וכן, בנימה אישית, (בתור אוהדת מושבעת של הספר) אני מקוה שלואיזה מיי אלקוט היתה מסוג הגויים שבעיתות הצורך הוכיחו את עצמם כ'חסידי אומות העולם'. ויש להרגשה הזאת על מה להסתמך... בעקבות מה שכתבתי לעיל...

הוא די נקי באמת מבחינה טכנית.

אבל כשקראתי אותו לאחרונה-(בתור נשואה ואמא ל3) הוא באמת הרגיש לי ספוג נצרות. מנושאי השיחה, דרך דמותה המלאכית-סובלת של באת' ושיחות המוסר עם האימא. וזה שאפשר להיות צדיקים רוחניים ורבי חסד- שלא צריכים הרבה מהעולם הזה ומצד שני, לא נורא לחיות בחברה מעורבת ו"להנות מהחיים". למרות שיש אנשים טובים בכל מקום, וחסידי אומות העולם זה נראה לי מסר לא טוב. בשורה התחתונה- אותו דבר בדיוק קרה לי גם עם האסופית, אז מי שנהנה מהאסופית יהנה כנראה גם מנשים קטנות.

ויש סיפור עתיק על רב יהודי שראה אדם אאל"ט גוי, שהתנהג ב'צדקות מופרזת כביכול', והיות שאביו הזהירו להתרחק מאנשים כאלו, הוא אכן התרחק ממנו.

אותו אדם התברר לבסוף כרוצח ונואף.

בהחלט יש להרתע מ'צדקנות', ובפרט 'גויית'.

כשזה יהודי אז נעשה הכל אבל ערבי או במקרים יותר מזעזעים גם סתם גוי אנחנו מתנהגים כמו בהמות?

תעשה לי טובה.

(ולמה הקלתי בערבי? כי אנחנו יכולים לראות יותר ערבים מזיקים לנו ואני יכולה יותר להבין את הכעס שלהם.)

כאילו, התחלתי לקרוא, ממש בעמודים הראשונים, ונראה אמנם מחוספס אבל מלבב.

סיימתי זה עתה את "חתול נודד וחברים" ולהערכתי הוא פשוט יפני מדי לקרוא הישראלי. והאמת גם לא כזה מרשים כמו הספר הראשון.

נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב קצת מסובך לקריאה, לא מדהים ברמה הטכנית כמו והיום איננו כלה, אבל אדיר. לא 100% גלאט אבל בגבול המאופק. מאוד מדכא בהסתכלות הכוללת.

שירה: חוץ מהידועים, ממליץ על דוד פוגל. גם אהבתי את "זמירות ירוקות" של זרובבל גלעד, נדמה לי שתאהבי.

גם די עצוב. אבל שווה. 

לא מכירה את החתול....

אייטמטוב - שמעתי שלא ישווה להיום איננו כלה. אנסה, בלי נדר.

דוד פוגל - משורר שואה, אא"ל (אם איני טועה). נכון?

אני אוהבת את זלדה, מבלי להבין מרגישים ש ז ו   שירה!

אולי את יהודה עמיחי (ממה שקצת קראתי. חוששת קצת מהחילוניות שלו....)

אנסה אולי בעז"ה את חלפי וזרובבל גלעדי גם.

מהו הספר הראשון של חתול נודד...?

קרא, לענ"ד, את חכמת (או מתנת, לא זוכרת, כתבתי ברשימה) היפני; מאוד פשוט במובן החיובי ויפה. יש בו משהו שמעבר.

גם גן הפרחים הלבנים, יפני, מלחמת העולם השניה, מנקודת ראות יפנית. ספר טוב. לענ"ד

סודוקו רוצה לחיות- ילדה שנפגעה בפצצה האטומית על יוון. יפה מאוד ועצוב. מה שמוזר זה שהכותב הוא....גרמני. לא יודעים

כנראה מי הוא. נכנס ונתן את מה שכתב וזהו. נדמה לי.

גיט שעבאס לכולם!

יחסי אליו הוא קצת אמביוולנטי. ממש אהבתי אותו כשקראתי אותו. גם ברמה הטכנית, זה הרגיש שהוא כתוב מצוין וייחודי. העלילה היא קצת צפרדע מתבשלת כזה והחלק הכי טוב בעלילה אני חושב הוא מתי הצפרדע (הקורא) קולטת שהיא מתבשלת. בכיתי לא מעט. ואז ברטרוספקט, הרגיש קצת קיטש. אבל אם זה עובד, זה עובד. אגב, יצא לזה גם סרט – נקי לחתולין, קיטש עוד יותר מהספר, די קלאמזי אבל יש פסקול של הזמרת קוטרינגו שזה נחמד מאוד.

כן דוד פוגל משורר שואה וגם נספה בשואה. שירים מאוד, מאוד כבדים. אבל יפים.

זלדה מהממת. למרות שלא לכל ממש התחברתי. יש לה סגנון כזה מחובר, אנושי ואותנטי, יחד עם העדינות הדתית.

אולי זו סנוביות. (יש בזה משהו....), אבל מהמעט שקראתי, לא התרשמתי במיוחד. 

כן נהניתי מפסיעות (?) בחול של אורנה....(?)

 על מה הספר?

גיט שעבאס!

כנראה שאני שייך לפורום אנשים רגישים

לא קראתי את הספר

ורגישות זו תכונה טובה

עם כל אווזי הבר

היא ניסתה ללמד גיאורפיה כך, נכון? צריכה אולי לנסות שוב.

החלפתי בספריה את הסיפור שלא נגמר - אבל הוא כתוב כולו ב...ירוק!

מבינה את המחבר, אבל קשה לקרוא כך!

וזכור בתור ספר חמוד שאהבתי

לגבי הסיפור שאינו נגמר – חלקו כתוב באדום!

וזה חלק מהעניין, זה ספר ישן וחמוד מהזמן שבו סופרים היו מאוד יצירתיים

נדמה לי שניסיתי, אנסה חנות אחרת. זכי למצוות!

של דני ספרים, מרח' יפו, או גלריה לספרות רח' ש"ץ (מקינג ג'ורג) או סיפור חוזר ברח' שמואל הנגיד, ליד רח' בצלאל

או בבניין כלל - 2 חנויות - אחת קומת קרקע ליד רח' יפו והשניה כשסובבים את הבניין לרח' אגריפס - יש גם אחת

בכל אופן, פעם היתה.

גם ברחבה למעלה מהמשביר לצרכן הישן (היכן שהיה), יש חנות ספרים יד שניה.

ויש שם הכל, לא רק חצי ספר

טוב אז הנה קישורים לחלק מהספרים | ערוץ 7 

אני רוצה את התרגום המקורי של 'גילי בר הלל', זה תרגום איכותי שאפשר לקרוא איתו את הספר.

התרגום שיש שם לספר 7 זה 'תרגום מעריצים', משהו חלטורה כזה.

מתוך ההפיכה - פועה שטיינר (הרב מן ההר - בתו, נראה לי). הרובע היהודי לפני ובזמן שנפל לידי הערבים. אמיתי.

קתרין מנספילד, סיפורים. מצויין. בריטית.

למי שאוהב בעלי חיים:

-כל הספרים של ג'יימס הריוט. אמיתי. וטרינר בריטי. מקסים, רגיש ומשעשע.

-ג'ראלד דארל, חברברי הסוונה ; היער השיכור  - מסע צייד בעלי חיים, חלקם נדירים מאוד,לגני חיות בעולם.  רק שני הספרים האלה.

-חיות הבר אשר אהבתי. יפה.

-בית ברנ....(לא זוכרת) - תומאס מאן. גרמני. סופר מצוין.

-מאדאם בובארי - פלובר. צרפתי.

-לטובת הילד - בריטי.

-יד באפילה - אידה נודל. מסורבת עלייה. איזו אישה אמיצה! סיביר.

-יש סדרה של סיפורים של עמים שונים. לא פולקלור. סיפורי סופרים. משהו!

-מחפשים את אמא - קוריאה הדרומית.

-פצוע קל - אמיתי. אבי תמר.  מלחמת ששת הימים, אם איני טועה. ספר טוב.

-הביתה או החזרה הביתה - אמיתי. חייל שנפצע אנושות בראשו. השיקום שלו. מדהים.

-שרופה - אמיתי. בחורה ערביה מהגדה. רק לבעלי עצבים חזקים.

-ליל הבדולח. אמיתי. ההסטוריון היהודי מרטין גילברט.

-כחש. בן הכט. עיתונאי יהודי אמריקאי שסיקר את משפט קסטנר. לענ"ד - ספר חובה.

 - ספרים של הרב חיים סבטו. אהבתי את :תיאום כוונות" - מלחמת יום כיפור.

- אהרן מגד או אפלפלד, מחילה, לא זוכרת. סופר טוב. נוגע בשואה.

-נפשות מתות. גוגול. רוסי. סופר טוב.

-האיש שלא נכנע. אמיתי. ר' ננס. סיביר.  אחרי הספר הזה חשים (אני ), הערצה, השתאות, התפעלות וגם...חולשת דעת. לא יאומן.

-להיות יהודי. על הרב יצחק זילבר זצ"ל. סיביר.     "     "      "     "   "

 -מתנת המספרים - יוקו אוגאווה.  ספר יפני קטן,  יפהפה. יש קשר לאיזו נוסחה מתמטית. לא הבנתי את המתמטיקה, אבל הספר...משהו. היא סופרת מוערכת בכל העולם (AI) . ספרים נוספים באנגלית.

מן הרשימה? בכלל, מעניין אתכם? אם לא, שלחו אותה חזרה!

תודה....

יש המלצה לחנות טובה באזור ירושלים לקנות?

אם זה יד שניה בכלל טוב...

מוצ"ש.  הבאתי חנויות אחדות.

ושכחתי את השם האמיתי.

- המינגווי

-טולסטוי

- תומאס הארדי -יריד ההבלים. בריטי

קראתי את "והיום איננו כלה"

 נראה לי שאקרא את התפסן בשדה השיפון בהמשך

+ לבדו ימות אדם

רק שלא אשכח

אותך. אינדיורניס - ממליצה; כח החיות של האדם. המאבק להישאר בחיים ולשרוד. מאוד מיוחד.

לך לך בני - קראתי כחמש פעמים ומן הסתם אקרא עוד.... זה ספר הרפתקאות אם אפשר לקרוא

לו כך.....מדהים. לא מחנות ריכוז לא מחנות השמדה. סיביר. יש גם תיאור של מלחמה, מיוחד

למחבר. כדאי.

שבת שלום ומבורך לך ולכולם!!!!

כן אכזרי אבל גם מלא חמלה ותקווה נראה לי

מה לגבי הסיפור שאינו נגמר?

עזבי הכל ורוצי ברגע זה לחנות הספרים הקרובה

מומלץ בחום וגם נקי (למיטב זכרוני)

בהחלט עדיפה ספריה.

התפסן בשדה השיפון לקחתי

למרות שאני מעדיף לכתוב תפשן

בוא נראה

יעני אחלה ספר (לדעתי)