זו מחלוקת הלכתית, לא שאלה של ראוי או לא ראוי - תשאל את הרב שלך. 

ואפילו יכול להיות מעולה לזוגיות-

לבנות זוגיות בלי הורמונים של הריון, בלי לחץ מלידה...

זה יפה לדעתי שהזוג הוא פשוט לעצמו.

כאילו שאמצעי מניעה למיניהם לא נגועים כלל בהורמונים.....

האמצעי מניעה מלעיטים את האישה בהורמונים.

כדאי קצת להבין בנושא לפני שמגיבים...

לדעתי חובה להתייעץ עם רב. ולהבין את מלוא המשמעות של נטילת גלולות והתופעות לוואי (חוסר חשק, בעיות בפוריות וכו' וכו). בהצלחה

זוגיות זה בפרשת שבוע, בחיים יש משפחתיות!

וגם במצב הראשוני של הזוג, זה כבר נקרא משפחה, כי זה בעצם כבר זה, רק שזה עדיין לא יצא לפועל.

יש ציווי מדוייק מאד שמסביר לנו מהם חיי הנישואין- 'פרו ורבו', 'לא תוהו בראה לשבת יצרה'.

כל מטרת חיי הנישואין היא זו. להשתלם, ולהשלים איתנו את העולם ע"י המשכיות של השלימות שלנו.

כבר בתיבת נוח, החיות נכנסו זוגות ונוח נכנס עם משפחתו (למרות שזה לא כ"כ קשור).

אנכרוניסטי משהו... <צ>

ולכן היא רק בפרשת השבוע, שזה דבר שנמצא עדיין, אצל ביינישיינ"ו.

הא, גם אצל המדרשיסטיות זה עדיין קיים, אמנם לא אצל כולם, אבל הן לא נחשבות...

אני תוהה אם לנעול את השירשור הזה.

[זה שאני תוהה בקול- אומר שאני לא דיקטטורית! לא לקפוץ עלי!]

לדעתי הדיון הזה לא ממש ראוי לו לפרהסיה הציבורית

כל אחד ואחת שילכו ביחד לשאול את הרב שלהם- ויעשו בשקט מה שטוב להם

[על דיקטטורים יותר קשה לקפוץ... מומלץ!]

וחשוב לשמוע עוד דעות חוץ משל רבנים, תסלחו לי.

בלשאול שאלות שתלויות בדילמות הלכתיות, כמו למשל גיוס נשים לצבא.

יש מי שיראה בזה אמירה, שצריך להפסיק לראות בזה שאלה הלכתית,

ולהתחיל לראות בזה עניין של סגנון.

שאלתי את דעתכם.

אני לדוגמא מכיר חבר שהתחתן, ונכנסו מיד להריון, מההורמונים של ההריון (או ממשהו אחר)

אשתו לא יכלה לסבול את הריח שלו, הם ישנו 9 חודשים בנפרד.

לי זה לא נרה זוגיות נורמלית..

נדון מעל בימת הפורום..

מילא זה היה פורום נשואים..גם העניין שחבר שלך סיפר לך כזה דבר,לאדעכמו שאמרתי, יש דברים שהצנעה יפה להם.בכל מקרה אני לא מאמין שזה המצב אצל כל זוגות שבהריון,כנראה היתה תופעה נדירה יחסית אצל חבר שלך שאי אפשר להשליך ממנה על הכלל

(וכמו שכבר אמרו פה מיליון פעמים זה חברה בת 20 התחתנה עם מישהו בן 40 (אני מכיר!!!  )  לא נותן תשובה האם כדאי/לא כדאי לעשות את זה)

הם פנו לעזרה?! ואיל והיו מחכין חצי שנה ?היה שונה? נכון, מוזר מיד "להיפרד "אחרי החתונה..אב לזה נשמע נדיר

מיטה עם בן זוגך ל9 חודשים?

לא נשמע לי תקין בכלל, ואם הייתה לפני זה חצי שנה נורמלית, זה יכול

להיראות שונה לחלוטין.

פשוט נראה לי שאין מה לדון בעניין..

זה כמו שישאלו פה-

אז להתחתן איתו או לא?

וואלה לא יודעים...

לדעתי ילדים ומשפחה הם המשך ישיר לחתונה. ברור לי שכשאתחתן בע"ה,באותה ה"חבילה" מגיע גם התכנון להרחיב את המשפחה..ידוע לי שזה לא מתאים לכולם,ואני מניחה שתהיה לי בעיה עם מישהו שמבקש לחכות.

צאצאים בכלל יש בזה בעייתיות.

את מעמידה רצון מיידי כזה כתנאי לפני שאת מתחנת? נשמע לי מוגזם.

אני לא אשאל בפגישה ראשונה "ילדים שנייה אחרי החתונה?" באותה נשימה עם "אז מה עשית בצבא?" , אני פשוט אהיה ערה לזה שאם יעלה הנושא והנל יאמר שאינו מעוניין בילדים בשנים הראשונות זה יהווה בעיה.

שהוא מכיר בן זוג רציני, אני מאמין שזה שונה אצל בנות, 

אבל גם בעניין הזה עם האוכל בא התאבון, לא?

ובין עלמה אחת לרעותה. 

אגב, יש הבדל גדול בין "לא מרגיש צורך עז להיות אבא" לבין "רוצה לדחות לידה לשנה/שנתיים אחרי החתונה".

אלא אם כן מדברים מראש על משהו אחר..

בעניין ההכירות,אני לא כ"כ מבין מה אתה אומר.זהו,התחתנתם,אין פה מה לבדוק התאמה/הכרות יותר.

רוצה להכיא את בן הזוג בשקט בלי ילדים? אל דאגה, מובטח לך שלא יהיה לך ילד ב9 חודשים הראשונים..

אחרי החתונה הקשר בין בני הזוג מתחיל כמעט מההתחלה. הוא משתנה לחלוטין. יש הרבה מה להכיר מיד אחרי החתונה. יש דרך חיים חדשה לחלוטין להתרגל אליה ועולם חדש של זוגיות להתרגל אליו. זה שאנשים התחתנו,זה לא אומר לרגע שהם מכירים אחד את השני (במיוחד בציבור שלנו שהזמן הממצוע להיכרות עד לאירוסין הוא חודשיים). ההיכרות בפירוש מתחילה אחרי החתונה ויש זוגות שרוצים לעבור תקופה קצרה בלי ילדים.

ואגב, שלושת החודשים הראשונים של ההריון מסוגלים להפוך אשה לבן אדם אחר לחלוטין ממש בגלל ההורמונים, שינויי מצבי רוח, הקאות ועוד. זה לא שתשעת החודשים עוברים ברוגע ויש רק בטן שקצת מתנפחת פה ושם. זה המון שינויים פיזים לא פשוטים שמשפיעים על האישה ועלול להיות מאד קשה לגבר להתמודד עם זה.

יש נשים שמכירות את הגוף שלהן טוב מספיק כדי לדעת שהתקופה הזאת של תחילת ההריון או מיד אחרי הלידה תהיה תקופה בעייתית ויהיה הרבה יותר טוב לעבור אותה עם בן זוג שההיכרות איתו היא קצת יותר עמוקה מהחודש וחצי שהיינו בדייטים.

בס"ד

בעקבות קריאת כמה תגובות כאן נראה שיש הגזמה בכמה עיניינים:

ראשית גם ברגע שאישה נכנסת להריון

יש לכם 9 חודשים להכיר אחד את השיני,

עד שיגיע הילד והטיטולים וכ'...(וזאת בהנחה שהיא נכנסה להריון מייד. גם כשלא מונעים זה לא תמיד קורה כל כך מהר)

 לגבי הטענה שאישה שנכנסת להריון עוברת שינויים וכ', זה נכון, אך עדיין, האישה נשארת אותה אישה. אנחנו לא מצמיחות קרניים ולא מחליפות צבעים.

אישה תמיד עוברת שינויים הורמונליים, בשבועיים של נידה, לקראת נידה,הריון, הנקות, וגם גלולות למניעת הריון משפיעות על מצבי רוח וכ'.

יש לזכור שנשים רבות חלק גדול מחייהן כנשואות היו בהריון, זה יוצא כמה שנים טובות במצטבר, אפשר להתחיל להכיר את אשתך מהזווית הזאת, זה לא מצב חד פעמי.

ודווקא להפך, כשמודעים לעניין, מבינים שכרגע אשתך צריכה אותך יותר, יותר תמיכה לעיתים גם פיזית, זה נותן לבעל אפשרות להעניק לאשתו יותר, ובלי חשבון, והיא לא שוכחת את זה כל החיים.

את התמיכה, הנתינה, העזרה, וכן גם מלפפון חמוץ ב12 בלילה...

זה בכייף יכול להיות חלק מחוויות בלתי נשכחות של שנה ראשונה.

וגם לא לשכוח את הקב"ה שיודע מתי הכי נכון להביא לכם את הילד, ואיזה  הריון בדיוק ייתן לכם את האפשרויות הכי טובות להתקרב אחד לשיני ולקב"ה.

אם אין לך סיבות אחרות להתחתן חוץ מילדים, אני חושב שאתה בבעיה.

למרות שאני מניח שעם האהבה באים גם הילדים....

להביא דרכה ילדים, אם לא היא אז דרך מי?

מצד אחד- זה הבסיס לקשר. לולא האהבה, לא היה כלום.

אך מצד שני- אפשר לאהוב גם בלי להתחתן. לא?

הקשר שבין איש לאשתו מתחזק עם הילדים.

והוא הרבה יותר רציני ועמוק כאשר יש הבנה שהקשר הוא לא רק "אישי- אינטימי"

אלא גם משהו כללי, עוד חוליה בעם הקדוש.

שהילדים הם המשך ישיר למיסוד החתונה,

אך לא באופן מיידי.

|דוברת|

אני יכולה בהחלט להבין את הצורך בהיכרות הזוגית בשנה הראשונה.

אישה בהריון-לידה-אבא-אמא-גידול ילדים-מטרנה-טיטולים-לקום כל שלוש שעות בלילה- 

צריכים לבוא לאחר ייצוב הקשר הזוגי, שכידוע דורש השקעה, וסבלנות.

ואין דומה קשר זוגי לפני החתונה (עדיין יש ניפרדוּת) ולאחריה (גרים יחד וצריך להתרגל לחיות עם האדם השני).

מי שבחסדי ד' נפקד בילדים כבר בשנה הראשונה - עדיין יש לו כמה חודשי "חסד"...

מה גם שהם חודשים מאוד "מגבשים" ו"מחשלים" - חודשים אינטנסיביים של בניין

הדדי. "נקי יהיה לביתו שנה אחת, וְשִׂמַּח את אשתו אשר לקח".

הגבר חייב להפגין, בפרט בחודשים יותר מתקדמים בתהליך, שפע התחשבות ועניין

כלפי אשתו - לא יתכן אחרת.

נראלענ"די, שזו תשובתו האלגנטית של "הטבע" לשאלה...

בתור חבר בפורום הזה אין לי נסיון מעשי בתחום - אבל זה נראה לי אמיתי.

אבל ברור שגם צריך קצת זמן שקט, קצת אוויר לנשימה...

זה לא רשמי, ולא עשיתי מחקר בנושא,

אבל מהזוגות שאני מכירה מקרוב,

זוגות שדחו את הבאת הילדים אחרי החתונה מפחד שהילדים יפריעו לזוגיות,

אחר כך כשהילד הגיע - הוא באמת הקשה על הביחד שלהם,

וזוגות שלא דחו, האתגרים בהריון ולידה הצמיחו אותם.

אז מה אני רוצה לומר?

שזה כנראה בראש (ונכון שיש גם זוגות הפוכים וכו', זו התיאוריה שלי

ואין ספק שהריונות וילדים הם לפעמים דבר מאתגר מאד,

והאתגר הוא כמו עוד צבע בתוך שלל הגוונים שכבר יש בזוגיות.

הוא יכול להבליט את הטוב, ויכול להבליט את הקשה.

וזו החלטה שלנו.

אחד הדברים שהכי בונים את ה"ביחד" בין האיש ואשתו, זה הריון, לידה, גידול ילדים.  גם בין אנשים שבלי זה ה"ביחד" הזה היה פחות.

כמובן, מי שיבוא מראש ב"ראש" הפוך מזה - יהיה קשה לו לקלוט מציאותית את החיבור הזה - כי הוא מראש יסתכל הפוך. אבל זה - טבעי לגמרי.

יכולים להיות חריגים - שיתייעצו עם רב.

ה"כלל" ההלכתי ("דעות לכאן ולכאן") שנכתב בשירשור פה אינו מדוייק למיטב ידיעתי: ככלל, אין לעכב הריון אצל מי שלא קיימו מצוות פו"ר. ההיתר הוא חריג למצבים מיוחדים. ולשם זה, כנ"ל, צריך לעשות שאלת חכם לגופו של ענין.

לא הייתי מציע לאנשים ללכת על תכנון מראש של דחיית הבאת ילדים לעולם בתור איזה "קונספציה". לגמרי לא בריא לדעתי, גם לבנין הקשר הבריא שלהם.

האם זה ראוי להתחתן בידיעה שתדחו הבאת ילדים?

אם שאלתם רב והוא התיר את זה, אין בעיה כי יש היתר של רב (ויש רבנים שמתירים לדחות עד שנה הבאת ילד לעולם).

אם בני הזוג לא שאלו רב אלא החליט על דעת עצמם זה כבר שאלה אחרת ויש כאן ענין של סגנון. אבל נראה לי שמישהו שחשוב לו  מיד להביא ילדים לעולם מנקודת מבט הלכתית לא יחליט דבר כזה אז זה לא אופציה בכלל.

נראה לי שזה בדרך כלל האשה שרוצה לדחות ילודה מכל מיני סיבות וחשוב להיות קשובה לה כי מצב של אמהות מתוך מקום של חוסר רצון-זה אסון.

לגבי ההלכה- עוד לא מצאתי מקור שבו כתוב שיש להביא ילדים כשזה עלול להשפיע לרעה

על היולדת\ התא המשפחתי.

אני גם חושב שמעבר להלכה, כל זוג צריך להסתכל בעיניים פקוחות על המציאות.

אינני מגיב בשביל "פותח השירשור", אלא עבור מי שאני חושב שיוכלו להיעזר.

ודבר כזה, שרוב האנשים כאן כותבים עליו, באופן טבעי, מהשערה בעלמא - אני רואה עצמי מחוייב לעזור להם בו, עם השארת האופציות החריגות. מי שרוצה - יקבל. מי שלא - בעיה שלו..

לא אמרתי שכאשר זה עלוללהשפיע לרעה - חייבים באופן סיסטמתי.

אמרתי מה הכלל, וכשיש חריגים - יש להתייעץ.

"להשפיע לרעה" - הרבה פעמים נובע מעצם החשש/ההנחה שזה יהיה כך.  זה מאד תלוי בגישה שניגשים מראש ל"ביחד" של הנישואים.  וכמו שאמרתי, יכולים להיות חריגים גם בזה.  גם המינון של "להשפיע לרעה" תלוי; מה נקרא כך, מאיפה יודעים שזה כך. כדאי במקרה שחוששים לדבר כזה - להתייעץ עם מישהו מבין ענין גם בהלכה וגם בהליכות.  יש הרבה ת"ח כאלה.

ואגב, לגבי ה"יולדת" שהזכרת - מה שאני נתקלתי הוא שעפ"י רוב, דווקא נשים - אם הן רואות אחרי זמן מה מהנישואין שהן לא הרות, הן נכנסות ל"לחץ אטומי" ( כמובן, לא מדבר על מי שמראש הולכת בכיוון כזה).

אתה צודק שצריך להסתכל ב"עיניים פקוחות" על המציאות. ואחרי שמסתכלים כך - צריך לגשת לשאול שאלת חכם, האם זה מצדיק שינוי מההלכה הבסיסית. ואז נקל גם יותר יהיה לקבל תשובה מתאימה. כנ"ל - ת"ח מביני ענין בתחום זה, מבינים היטב גם את האנשים וגם את המציאות.  חושבני שלא כדאי לסמוך רק על ה"עין פקוחה" אלא גם להתייעץ ביחד עם מסקנותיה.  זה יכול מאוד לעזור. אחרי הכל - מדובר בד"כ באנשיםשיש להם גם ניסיון נוסף לידע ההלכתי.

א. נראה מובן שכאשר רוצים להתיר איסור צריכים למצוא מקור להיתר ולא מקור לאיסור על אף סברת ההיתר.

ואני אסביר. משל למה הדבר דומה:

"לא מצאתי מקור שבו כתוב שחייבים לצום ביום כיפור גם כאשר מדגדגת לי הזרת".

ואני עונה - נכון, אבל לא צריך להיות כתוב, צריך היתר שיויצא מן הכלל.

זה לוגיקה ממש פשוטה.. ואני תמה.

דבר שני - "מעבר להלכה"  - ביטוי בעייתי, לא נשמע מבית מדרשנו, אנשים יר"ש.

ההלכה היא העינים הפקוחות שלנו..

לא אמרתי להתעלם מההלכה, אלא להישאר עם עיניים פקוחות.

מי שהולך עיוור, סופו שייתקע בקיר....

והיות שהשאלה לא הלכתית.

למרות שע"פ הלכה יש מצבים שאפשר להמנע (- וקרוב לודאי שזה לא אחד מהם)

כאן פשוט שלא ראוי.

אם זה "מהר לו מדי" שימתין.

אם הוא "חושש" שיתייעץ.

"רוצה לבנות את הזוגיות קודם" ילמדנו רבינו איך בונים זוגיות?

ילדים, ותסלחו לי על הבוטות, הם פירות של אהבה!

ואני יודעת שזה נשמע הכי גוי בעולם..

אבל אני לא מתכוונת להתחתן עם מישהו רק על מנת להביא ילדים לעולם.

אני אשמח להביא ילדים, לבית שיש בו חסד בין בני הזוג,

לבית שיש בו אהבה ונתינה והמון רגשות חיוביים..

קרקע פורייה לגידול נשמות יהודיות וקדושות!

ולכן עם המון סיעתא דשמייא..

(מדברים פה כאילו להביא ילדים, בא בקלות לכולם)

בחור שארצה להעניק לו- מתוך אהבתי אותו,

מן הסתם יהיה גם האבא לילדים שלי..

לענייני מניעות, זה עניין פרטי לבני הזוג-

ות'אמת, אני אשמח לשקט מהעניין בשנה-שתיים הראשונות של הנישואין

[יש לי ב"ה, בלי עין הרע, מספיק כאלו בבית הוריי]
זה לא אומר שזה מה שיקרה, ה' גדול בנושאים כאלו, עם כל הביוטכנולוגיה ב2011

ובסה"כ- אדם  צריך לברר את המקום הזה עם עצמו, למה וכמה ואיך...

אם הוא מבורר, ומבין שהדברים תלויים גם בראיית הרבנים את רצון ה', ומוכן לקבל גם גזירה אחרת-
לא רואה בגלל זה מניעה לנישואין.

אני מאד אוהבת את הדיעה שלך אבל קחי בחשבון שהיא דיעה לא ממש פופולרית בציבור שלנו.

בסופו של דבר הרבה זוגות כן מתחתנים בשביל להביא ילדים לעולם  והתפיסה הזאת יותר רווחת.

הרי בסופו של דבר, אם הלכת לפי המלצות הרבנים, יצאת עם בחור אחד או שניים ועם השלישי כבר התארסת אחרי חודש וחצי של היכרות,את לא יכולה לאהוב עדין את האדם הזה.

אי אפשר לאהוב אדם שאתה בקושי מכיר אותו.

אבל עדין מצופה ממך ישר להיכנס להריון גם אם את לא לא אוהבת אותו.

כי בסופו של דבר התפיסה הרווחת היא שמתחתנים כדי "להקים בית נאמן בישראל" כלומר, כדי ללדת ילדים.

אני רואה שבהדרגה יוצא לי פה שם של רב רפורמי.

נו שוין.

אבל כל הכבוד על הבעת העמדה.

ילדים הם פרי אהבה של בני זוג.

רק בעלי חיים מולידים ויולדים ללא אהבה וללא קשר עמוק בין בני הזוג.

אם בני זוג זקוקים לזמן להעמיק את הקשר ולחזק את האהבה, יש לתת להם את הזמן הזה וכשתגיע העת הם גם ישתוקקו לילדים.

הילדים לא יברחו.

ואלישבע- מי שמתחתן אחרי חודש וחצי בלי לאהוב (אפילו בצורה ראשונית)

את בן הזוג שלו,ומיד נכנס להריון בלי לחשוב על מה הוא עושה

הוא אידיוט חסר תקנה, שהולך עיוור אחרי מוסכמות

חברתיות והוראות רבנים, ומסתכן בלקרוע לגזרים את אישיותו ומשפחתו,

כפי שלצערי ראיתי כבר כמה פעמים בחיים. 

הכרתקצרה (לדוג'' החליטו אחרי חודש וחצי אל תשכח שג םברררו קודם..) וב"ה אחרי שנה או מעט פחות, ד' זיכה אותם בילד. הכ לפרח ולא נהרס ובכל הולדת ילד ראשון יש משה ורגיששנראה כ"משבר" (הזוגיות משתנה ,ג םאם לטובה, לא קשור לזמן.. 9חודשים היו להם..)יש המוון כאלו  ולעומת- -המן שהיו רוצים ילד בקלו ת ובמהירות ולצערנו, קשה להם והם מצפים כמה שנים

ב"ה נשואה שנתיים ותשעה חודשים ועומד חודש וחצי לפני לידה שלישית.

וכל עוד אינך בעל ניסיון אין לך אפשרות לשפוט אף אחד.

ילדים זה האושר שלנו בחיים,

זה השותפות המיוחדת של בני הזוג.

פרי עמלם החל מהבאתו לעולם ועד עולם...

השיחות ביניהם סבות סביב הילדים

המטרות שלהם בחינוך משותפות

הרצון של שניהם לנחת הוא גדול

ומה יותר מיוחד ומרגש בהבאת חיים לעולם?

שיחה כל בוקר על נס קפה ועיתון ביד?

מה כל כך מיוחד ביכולת לישון מוקדם בלי לדאוג שבכי של תינוק יעיר אותי?

מה יותר מרגש בחיי זוגיות ממילה ראשונה של הילד שלך???

הגישה שלך מעט שגויה,

מביאים ילד לעולם כי אנחנו אוהבים אחד את השני ומעוניינים בהמשך חיים משותפים להטביע בפיקדון מאת בורא עולם את החותם שלנו.

לא מביאים ילדים בעולם כדי לסמן V בפרוטוקול.

חשוב על זה.

תגובתך לעניין עד ריגוש!

הרבה נחת מהחבר'ה

תודה לך

רק כשיש איזה אמוק שזה יקרה מיד אחרי שמתחתנים, 

זה מדליק לי נורה אדומה של "מה אנחנו שווים בלי ילדים"

זה לא נכון לכל זוג, אבל זה מעיד הרבה.

אני זוכרת את עצמי מדברת מעט דומה לפני שנפגשתי עם בעלי.

אני מאמינה שכאשר פוגשים את האחד (האחת במקרה שלך   )

הרצון לילד משותף אחרי החתונה מגיע אוטומטית.

וכן, התחלנו את הנישואים שלנו כחייל וסטודנטית

וב"ה עד היום מגדלים בנותיים כסטודנטית וסטודנט.

לא קל ב"ה, אבל זה האושר, זו המטרה ולשם כך שווה להמשיך לחיות יחד.

(לא רק, אבל זו מטרה משותפת ששווה לחיות למענה).

לא קראתי על מה הגבת - אבל דברייך פשוטים ונכוחים לגמרי, ואין מה להתווכח איתם. עדות של בעלת ניסיון - ויש עוד רבים כמוך.

מי שיש לו ניסיון אחר בענין זה - באמת הפסיד הרבה.

אכן, ילדים זו השמחה הכי גדולה, והשותפות הכי גדולה.

כל המחשבה על קשר בין איש לאשתו בלי שמישהו "יפריע".. היא מעוותת מיסודה. קשר אמיתי בין האיש לאשה - גם טרם ילדים - זה בגלל שהם משפחה. וכשהמשפחה גדלה באופן בריא גם הקשר גדל בהתאם (בלי להתייחס כרגע לכל מיני מצבים פרטיים שגם כן יכולים להיות לעיתים).

ואין לנו דרך כשרה לקיים מצוות "פרו ורבו" מלבד הדרך הפרמיטיוית של נישואין כדת משה וישראל.

ועוד אסור לאיש לשהות ללא אישה, ולכן הוא חייב להתחתן.

אין אפשרות "כשרה" באמת לאהוב אישה בטרם נישואין, ואחרי נישואין "אוהבה כגופו".

האיש - לא רק שכל זמן שלא קיים "פריה ורביה" הוא חייב לשאת אישה אלא גם אם כבר קיים "פרו ורבו" עדיין אסור לו לשהות בלא אישה. ודי פשוט שככל שזה תלוי בו הוא לא יכול למנוע הבאת ילדים כל זמן שלא קיים המצווה, גם אם עדיין לא הגיע ל"אוהבה כגופו".

אישה - http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/477856

(ותודה במיוחד על הסוגריים. זה נק' ששמעתי פעם מהרב שלנו. )

יש דברים שכאשר מקצינים בהם לכיוון אחד - מאבדים את הערך שיש בצד השני ואז גם הכיוון הראשון נפגם.

נכון - לא מתחתנים "רק על מנת להביא ילדים לעולם" כלשונך, לירז.

מתחתנים כדי לבנות בית נאמן בישראל.

בית- זה גם הקשר והיחס והמידות בין האיש לאשתו מתוך נישואיהם (אשתו - זו ביתו. גם לפני שיש ילדים).

ובית - זה גם הילדים שמתוך כך.

קשר בין איש לאשתו, זה דבר שהטבע מסייעו (וגם השאיפה לילדים, אצל מי שלא השחית את טבעו).

גם דבר שהטבע מסייעו - מקבל גודל אחר לגמרי כשיש בו אידיאל. וגם אידיאל גדול - מקבל חיזוק וביסוס כאשר הוא מתיישב עם החיים, הרגשתם ושמחתם.

לכן - טוב מאד שאנשים מתחתנים בשביל המצוה; ובשביל להוציא לפעל את עומק הנתינה, הרגש העמוק והטהור, והבנין שבין שניים; ובשביל להוליד ילדים; ובשביל האידיאל הגדול להוסיף נשמות טהורות בעם ישראל ( ומכאן תשובה למי ש"תמה" בשירשור אחר, על "סיבה" כזו. מי שחושב רק על הפרטיות שלו, גם בענין "פרטי" כזה - גם הפרטיות שלו תהיה עם פחות סיפוק ושמחה ממי ששמחתו הפרטית קשורה גם עם האדיאל הכללי. כל ה"חכמה" בנישואין, זה שזה הדבר הכי פרטי והכי כללי. ומי שיחשוב רק על תאוותו הפרטית - יאבד גם ממנה טובה הרבה). זה הכל ביחד.

ובהיות שחושבני שכמה כאן לא הבינו נכון את דברייך (לא קראתי הרבה תגובות) - וחשבו כאילו הם כוונו לצורך להכיר הרבה זמן לפני הנישואין כאילו בלי זה לא תהיה "אהבה".. אני לא כך הבנתים, אלא כרצון לציין שנישואין זה לא "מכונת ילדים", אלא בנין יחס עמוק ומתוכו גם הילדים שבו (ואגב, זה בכלל לא פונקציה של זמן שממתינים לפני ילדים. פעמים רבות להיפך - הציפיה המשותפת, על גבי הבסיס הראשוני, מעצימה מאד את היחס. תלוי הרבה בגישה מראש אל בנין הבית, על כל צדדיו).   

הדבר הזה הוא נכון.

את כתבת: "ילדים, ותסלחו לי על הבוטות, הם פירות של אהבה!"  גם כתבת: "ואני יודעת שזה נשמע הכי גוי בעולם.."

גברת יקרה, את יודעת למה זה נשמע לך "גוי"? בגלל שאת מתכוונת ב"אהבה" למשהו אחד, טהור, כמו שכתבת אח"כ - וה"גויים" (ואני לא בטוח שזה לא מקרין גם על מושגים של כמה יהודים..) מתכוונים בו למשהו אחר..

ולכן את "מתנצלת" שזה נשמע גוי...

אז אני יכול להרגיעך.

כך כתב היהודי, קדש הקדשים, הטהור מרן הרב קוק זצ"ל: "ילדי קודש, פרי האהבה הטהורה"..  זה לגמרי משלנו.

בנין בית  כולל את כל הצדדים הללו.

השרשור הזה חשוב!הוא מעלה שאלה אמונית ולא רק הלכתית, שלא מעט זוגות (ורווקים) מתמודדים איתה-

החשש שהילדים יבואו על חשבון הזוגיות.

וההתמודדות כפי שאנחנו חווינו היא להבין שילדים זה מה' יתברך!

המסע שנקרא ילדים הוא הדרך האישית בה כל זוג צריך לפתח את הזוגיות שלו, יש זוגות שהמיטב שלהם מהזוגיות יצא אם הילדים יבואו ממש אחרי החתונה ויש זוגות שצריכים לעבור דרך ארוכה של ביחד-לבד.

ה' יתברך יודע מה הכי טוב לנו, מה הדרך שבה אנו יכולים להיבנות כזוג וכאנשים פרטיים בצורה הטובה ביותר,

לנו נשאר לעשות עבודה לא להתפחד מהמסע הזה, ולא פחות חשוב לדעתנו לזכור שכל זוג הוא משהוא מיוחד,שמתמודד בדרך המיוחדת לו עם מה שה' מביא לו- לעיתים בהצלחה ולפעמים מפספס את הלימוד, ולכן לא לעשות השוואות והשלכות מאחד לשני.

מועדים לשמחה.

אז הזוגיות תיהרס. וזה בדיוק האבסורד.

לביא,

פחד- כל פחד, הוא מצב שדורשת עבודה רוחנית והתחזקות באמונה שה' הוא טוב והמציאות שהוא יוצר היא טובה בעבורנו,

כל אחד צריך לנסות לחפור ולגלות את שורשי הפחד האישיים שלו ולעשות את העבודה הרוחנית המתאימה.

אתה העלת נק' פחד שאני לא חשבתי עליה ולא חוויתי אותה למרות שהתמודדנו עם המציאות שלה (שלוש שנים של צפיות ווהתמודדיות לא קלות עד שזכינו לחבק בת מקסימה), ואני חושבת שלא המציאות יוצרת וגורמת לפחדים שלנו אלא אנחנו, ולכן אנחנו יכולים לחשוב אחרת ולא לתת לפחדים שלנו להכתיב את המציאות.

מגיעה ממקום של בניה אישית, ולאו דווקא זוגית.

- אם האשה רוצה לסיים את התואר בציון מספיק גבוה כדי לפתוח לעצמה אפשרות לתואר שני.

- אם הבעל לומד מקצוע תובעני, וילד לא ייתן לו לסיים (שלא לדבר בכלל על ציון).

זה לא חשש ממשהו, כי ברור שזה יבוא מתישהו ואז הם יצטרכו להתמודד עם זה.

זה פשוט לא נוח עכשיו, לא לו, לא לה ולא לשניהם יחד.

ורציתי להגיד.

שילדים זה שפע מטורף, פשוט ברכה משמים כל ילד בריא שנולד.והקב"ה נותן לך כזאת מתנה, לא תקח אותה? תמנע ממנה בכוונה?

אני זוכר כמה היייתי בהלם ששמעתי שיש כזאת תופעה בציבור הדתי, ולא אני לא מדבר על דברים שהם באישור הלכתי.

אבל אני מכיר כ"כ הרבה אנשים שמשוועים לילדים ולצערינו לא מקבלים, אז לנו יש הזכות להגיד לא למתנה כזאת?

בס"ד

כתוב בתורתינו "וארסתיך לי לעולם".

שואלים על כך, למה לעולם? הריי שנה לאחר האירוסין

(אירוסין בלשון התורה) יש חתונה, מה זה להתארס לעולם?

ומבארים בחסידות שהקשר המיוחד של האירוסין לא נגמר בחתונה, אלא ממשיך ומעמיק, גם כשנשואים.

כביכול שני קשרים, אנחנו גם מאורסים, ולאחר החתונה גם נשואים.

יש דברים באירוסין שצריך לשמר ולהמשיך גם כשכבר נשואים.

אותו דבר כשהופכים להיות הורים,

אכן יש דברים שחשוב לשמר, וכל הכבוד לערנות לכך.

ברור שהטירחה הרבה סביב ילד, ובעיקר ילדים רבים, יכולה להביא למצב שאין זמן לזוגיות, אך אם ערים לזה מתכננים מראש שזה לא יהיה ככה.

קובעים זמנים מסויימים ומיוחדים שכל הילדים עם שמרטפיות וההורים מקדישים לזוגיות.

 כל משימה  בחיים ששואבת זמן ואנרגיה יכולה "לסכן זוגיות" או שפשוט מתייעלים בניצול ותכנון זמן.  

לעומת זאת גידול ילדים יחד בצורה נכונה, מביא את הזוגיות לעומקים מדהימים שום דבר אחר לא יכול להשתוות אליו.

ומה שלא יהיה בהצלחה רבה!

אליו בתור ילד.

אתה מפריע, זוז מפה, תתן לי לנשום קצת,

או

אתה אוצר מדהים, אתה הנס של החיים שלי, מה היינו עושים בלעדיך.

איך אתם רוצים להתייחס לילדים שלכם?

שלום

נראה מהשאלה כי בן הזוג רוצה להתחתן, להיות בטוח שזו החתונה הנכונה. כלומר שהיא לא מובילה לגירושין. ורק אז להתחיל להוליד ילדים.

אני רואה בכך שתי בעיות עיקריות : האחת היא חוסר הבטחון בחתונה. כלומר : אם הוא חושב שהוא מספיק בטוח על מנת להתחתן. הוא צריך להיות מספיק בטוח על מנת להוליד ילדים. מה שמעלה אצלי את השאלה אם הוא באמת בטוח בחתונה הזו. או אם הוא רואה איזה שהם בעיות, מדוע הוא נכנס לחתונה הזו ?

אך הנקודה השניה נראת לי יותר אקטואלית. היא שהוא רוצה להיות נשוי בלי פחד להתגרש, ורק אז להביא ילדים. מה שלא יכול להיות לעולם במציאות. כלומר : אם אדם לא מתנהג כראוי לבת הזוג שלו. זה לא משנה אם הוא נשוי 10 שנים או 10 חודשים. זה יוביל אותו לגירושין. עם ילדים או בלי.  לכן אין בטחון שאדם יכול להאחז בו ולומר שאינו צפוי להתגרש. חוץ מהשאלה אם אדם לא עובד על המידות שלא  לאורך כל הדרך. (גם אם יש איזו חוסר התאמה בניהם)

זה מוביל אותי לנקודה הבאה:  גישה זו תגרום לו להיות פסיבי ביחס לנישואין. לבוא בגישה של תייר הבוחן אם הנישואין הללו מתאים לו או לא. ורק אז יחליט אם להביא ילדים או לא. גישה זו פסולה בעייני. משום שהיא תגרום לו בסופו של דבר להשקיע פחות בנישואין. אם הוא יראה שיש לו מריבות עם אישתו (ולמי אין ? ) הוא יחלט כי היא לא ראויה לו, ויגרש אותה. במקום שילחם על הנישואין שלו. כמו שאדם נלחם על חייו, או על אחרון ילדיו ח"ו. גישתו הפסולה תגרום לו לא להשקיע בנישואין, ולא לקדם אותם לשום מקום.

והאמת היא שגם להפך, אם יהיו לו ילדים, הוא יעשה את כל המאמץ הנדרש על מנת לבנות זוגיות נכונה ולא להתגרש חלילה. משום שאז יתפוס שאין אופציה אחרת, ויעשה את הכל לחיות עם אשתו עד 120 באושר וכבוד הדדי. מה שיגרום לו לבנות באמת בית מאושר לאורך ימים.

בלי קשר לכן ילדים, או לא ילדים בתחלת הנישואין. אני הייתי מפחד להכנס לנישואין עם מי ששם את עצמו בעמדה שתחייב אותו פחות לעבוד על הזוגיות שלו עם אישתו. וכן עם מי שגירושין נחשבים אופציה בישבלו כשהוא הולך להתחתן. אותי זה היה מפחיד, הרבה יותר מהשאלה לגבי הילדים.

אך זו עצה מרחוק וצריך לבחון כל מקרה לגופו

בברכה

אלי גרון

www.zoogyot.co.il  

אין בעיניי בדיון תלות בין איכות הנישואים להבאת ילדים,

אלא זוג תקין לחלוטין, שרוצים לדחות הבאת ילדים,

זה יכול לקרות לפני החתונה, ויכול גם אחרי, בלי קשר לאיך הם מסתדרים.

המשוואה בעיניי היא לא- אהבה+חתונה= ילדים

בני זוג שמתחתנים ואומרים אנחנו לא טוב לנו עכשיו להביא ילדים לעולם,

יכול להיות שבאמת לא טוב להם

אבל אם זה באמת לא טוב להם אז הם גם לא יזכו לזה, כידוע ילדים זה לא מגיע בהזמנה וכל אחד מה שה' מכין לו

השאלה פה היא שאלה של בטחון בה

ולכן

כאשר בני הזוג אומרים רבשע אנו יודעים מה טוב לנו בבקשה תשאר בחוץ אז רבשע אומר אתם יודעים אז בבקשה תסתדרו לבד, (ואולי לבני הזוג באמת טוב יותר ילד בתחילת הנישואים מסיבות כאלו ואחרות) בכל אופן מי שרוצה להחליט לבד מה טוב לו ה' נותן לו ומי שרוצה לקבל שפע אלוקי ומכין כלים בשביל כך אז ה' משפיע עליו ועוזר לו בדרך הנכונה שלו.

טענה ידועה-

אחרי לידה - אנחנו מונעים על מנת שלילד שנולד יהיה יותר פרטיות ויותר טוב לו לילד - בני הזוג באים ואומרים - אנו יודעים מה טוב לילד שלנו , רבשע אומר בבקשה אם אתם יודעים אז תסתדרו עם החינוך שלו לבד.

בקיצור השאלה פה היא שאלה של מבט על החיים בכלל ושאלה של אמונה ובטחון בחיים.

כמובן שכל מה שדיברנו לא נוגע לבני זוג שבאמת לא טוב להם ואולי מבחינה בריאותית או נפשית - זה מגיע ממקום אמיתי. ובודאי שמוטלת עליהם חובת ההשתדלות למנוע הריון אבל על מנת לקבוע מדובר במקרה כזה הולכים לרב עם כתפיים רחבות... כזה שמה שהוא יגיד תהיה סייעתא דשמיא.

בהצלחה

שלום

זו בדיוק הבעיה, אלא שנוקטים במכבסת מילים. להיות בטוחים בזוגיות וכ"ו. ואני שמתי את הדברים על השולחן.

האמת העצובה היא שמי שמחכה לראות אם הנישואין יצליחו, במקום לעבוד (לפעמים קשה) ולהביא להצלחתם. בסוף באמת יטען שיש יותר מדי מחלוקות, לא לכך הוא התכון, וכ"ו עד לגירושין חלילה.

ומי שלא מעלה בדעתו על אפשרות של להפרד אם זה לא יצליח, בסופו של דבר מביא להצלחת הנישואין.

נכון יש גם שמתגרשים, אך זה צריך להיות כמו ימאי המשתמש בסירת ההצלה בלב ים סוער בחוסר בררה. ולא כאופציה מלכתחילה כשהוא יוצא להפלגה

בברכה

אלי גרון

www.zoogyot.co.il

שבטוחים שהם יודעים הכל.

עלי כבר כתבת ש"נמאס לך שכותב מי שחושב שהוא יודע הכל"... ואני הרי אינני "יועץ נישואין". לא מיניה ולא מקצתיה.

ומצד שני - אני לא רואה שאתה עצמך כותב בסיגנון מסתפק בדווקא, אלא יותר בסיגנון של "יודע"..  למרות שכנראה נסיונך פחות משל אלו שאתה מעיר עליהם.

אז אולי כדאי להפסיק לחלק ציונים של מה ש"נמאס לך" ובמקום זה - להביע דעות לגופו של ענין. ובכבוד.  אולי גם אנשים אחרים כאן לא נראות להם דעות שאתה מביע בוודאות - אך אינם חושבים ש"דרך הלוחמה" היא לומר ש"נמאס להם" שאתה אומר אותן, וחושב שאתה יודע..

ולידיעתי הברורה, יש כאן גם אנשים שדווקא מאד שמחים לשמוע דעות ממי שמנוסים יותר בכמה תחומים - מפני שהם מבינים שזה לא רק דיונים תיאורטיים, אלא דברים שהנסיון יכול לסייע בהם. ואף אחד לא חייב לקבל. יכול לשקול. 

וגם אם זה שכתב לפניךהוא יועץ נישואין (לא קראתי את הודעתו בפירוט), אולי זה נחמד שהוא מוכן לעזור, בהתאם לדעתו, בחינם,לאנשים שאינם בשלב שהוא אמור להרוויח מזה משהו כספי..

וכמובן, גם "יועץ" לא בהכרח "יודע הכל".  הוא אומר את דעתו, נסיונו וידיעתו. מי שרוצה יכול לקרוא ולהחליט אם זה מדבר אליו או לא.

מאוד מתאים למנהל אתר "חינוך תורני בדרך חיובית"

וגם כמובן מאוד משכנע שכותב הדברים רוצה בטוב ליבו לעזור למסכני הפורום...

תודה לך בשלב הזה.

כלפי אחרים.

וכמובן, אין לי כל ענין לפגוע בך, חלילה.

ואינני מתפעל מה"מאוד מתאים".. שיטה ידועה - אני זוכר עוד כשהייתי ילד שאם מישהו "לא דתי" היה אומר משהו לא בסדר והיו מעירים לו, היה אומר "לא מתאים לדתיים להעיר כך...."

כותב הדברים אכן רוצה גם לעזור לאנשים בפורום, וכמו עוד חברים פה, וכמובן אינו מתייחס אליהם כ"מסכנים". זה בראש שלך.

כתבו לך פחות ממה שכתבת לאחרים - ובסיגנון עדין יותר.  מי שכותב ש"נמאס לו" מכל מיני כותבים - אל יתפלא שיגיבו על כך.  מוטב פשוט להתייחס לגופם של דברים, ואז גם לא יהיה צורך להעיר בחזרה על הסיגנון...

וכמובן שאני אישית מעדיף, גם ויכוחים, ביחס מכבד. גם כלפיך. כמובן.

שלום

ראשית : תודתי לדן על קרש ההצלה שנתן לי במים סוערים

שנית : אכן אני מנהל את בית הספר לזוגיות בואי כלה. ומי שראה את הפרסומים שלי רק לפני שבוע (עשיתי מסע פרסום באלפי שקלים בערוץ - 7) עבור  כנס "לומדים להתחתן השנה" שהתקיים בווהל סנטר מול אונ' בר אילן, והיה הצלחה גדולה. אכן בדרכים אלו ב"ה אנו עוזרים להרבה פנויים ופנויות להתגבר על המכשולים השונים הרבים , ולהקים את ביתם במהרה.

אני כותב זאת משום הליגלוג והבוז שניכר מדבריו של לביא

שיכול לשאול במחלקת הפרסום של ערוץ -7 כמה כבר שילמתי להם על הפרסומים השונים שעשיתי בערוץ.

וכן אני מתייחס  לכתיבה בפורמים השונים. כחלק ממעשר הזמן שלי לעזור לאנשים המתלבטים באותם נושאים שאני מתעסק איתם כבר שנים. . . . ומפני כך בעצם למה לא לעזור ?

דבר אחרון : אפשר להסכים עם מה שאני כותב, ואפשר לא.

ואכן מכל מלמדי השכלתי, ומתלמידי יותר מכולם

בברכה

אלי גרון

בואי כלה : בית הספר לזוגיות מוצלחת בהשראת היהדות

אדרבה - בזאת יבחנו.

ייעצו לשם שמיים באהבה ובשמחה,

ונשמח לשתות בצמא ממימיהם, לדלות בששון ממעיינותיהם,

להתאבק בעפר רגליהם -

בלי שיפרסמו את עצמם תוכ"ד דיבור.

זה פשוט לא נראה טוב.

פשוט לא שייך.

בלי קשר לזה, שמההודעות שלך אני נהנה מאוד,

שנזכה להרבה הודעות בדיוק מהסוג הזה.

תודה!

אפשר להזכיר לכם- גם יועצים הם בני אדם?

הפורום פתוח לכל אדם שבא להביע את דעתו (בצורה מכבדת את זולתו- כמובן) (אהמ אהמ)

וזכותו של כל אדם לשים בחתימה שלו מה שבא לו- גם לינק  (בטעם טוב- כן?)

יישר כוח ליועץ שעשה פירסום בערוץ (המדיניות בפורום היא שהודעות עם תוכן פירסומי אינן מקובלות. סתם ליידע מה המדיניות- כי אתה חדש פה)

אגב-

גם אני כותבת את הגיגי ושטויותי בסיגנון של "כל-יודעת" נחרצת ביותר וכולי...

זה רק אומר -שתתווכחו איתי!

אין שום לי בעיה עם טון סמכותי אצל יועצים, יש לי הרבה בעיה עם כאלה

שמשתמשים בטון אישי וחברי, במטרה לנצל את שברונו של הניק שפתח

את האשכול למטרות עסקיות.

על מר גרון היקר והחביב - כמעט ואין לי את הביקורת מהסוג הזה, כי הוא

באמת הרחיב לענות ולתרום מנסיונו המקצועי והברוך, ובאמת השתדל לספק

עזרה - אבל עדיין, עדיין...

ב. אני רואה עצמי פטור מהתייחסות לענין של ה"פרסום תוך כדי דיבור", שאינו קשור אלי.  הענין שלי

פה הוא כמה שאפשר להרבות בחיוב (אם כי לפעמים, לצורך זה, יש גם מה לשלול). מי שמרגיש צורך לבקר

תופעות כמו שהזכרת - רשאי כמובן.  מותר לי גם להשאיר משהו לאחרים...

ג. להסיר שוב ספק - אני כמובן לא "יועץ נישואין"...  (ויש פה הרבה חבר'ה שנותנים עצות מקסימות מחום

ויושר ליבם, ללא כל "תארים". אשריהם ואשרי חלקם).

[רק ליתר ביטחון, אעפ"י שהבנתי שלא לכך התייחסת: עפ"י תקנות הפורומים - אדם יכול לצרף לחתימתו אתר

שלו. וזה עולה אוטומאטית.  מסיבה זו עולה עם חתימתי שם האתר שלי בענייני חינוך. כמו שיש גם אצל

חברים אחרים. ואגב, זה לא אתר שמרויחים ממנו "כסף"...  גם שם העיקר זה לזכות את הרבים במה

שאפשר]

ניכר שאתה אדם חכם ומבין, ויהודי יקר מאוד.

צר לי שנשמע מבין השורות צד של ביקורת.

הלוואי עלינו שתמשיך לכתוב ממש כמו שאתה כותב עד עכשיו...

תודה!

זוגיות זה דבר שלוקח שנים לבנות אותו וכל דבר נוסף בחיים מצריך את הזוג לחזק את הקשר...

זאת אומרת שאם הזוג נמנע מלהביא ילדים בתחילה ובונה לו זוגיות זה ברור שאחרי ההיריון הלידה והילדים עדיין ממשיכים לתחזק את זה אחרת זה יקרוס בכל מצב לכן לדעתי זה לא משנה אם זוג יבנה את הזוגיות 9 חודשים או שנתיים בכל מצב הוא עובד על תמיד ולכן חבל למנוע את זה...

אבל כל אחד לפי מה שמתאים לו ולפי מה שרבו פסק לו.

בכל אופן שיהיה בהצלחה למי שמתחתן ושיבו יחד בניין עדי עד- אמן!!

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז