זו מחלוקת הלכתית, לא שאלה של ראוי או לא ראוי - תשאל את הרב שלך. 

ואפילו יכול להיות מעולה לזוגיות-

לבנות זוגיות בלי הורמונים של הריון, בלי לחץ מלידה...

זה יפה לדעתי שהזוג הוא פשוט לעצמו.

כאילו שאמצעי מניעה למיניהם לא נגועים כלל בהורמונים.....

האמצעי מניעה מלעיטים את האישה בהורמונים.

כדאי קצת להבין בנושא לפני שמגיבים...

לדעתי חובה להתייעץ עם רב. ולהבין את מלוא המשמעות של נטילת גלולות והתופעות לוואי (חוסר חשק, בעיות בפוריות וכו' וכו). בהצלחה

זוגיות זה בפרשת שבוע, בחיים יש משפחתיות!

וגם במצב הראשוני של הזוג, זה כבר נקרא משפחה, כי זה בעצם כבר זה, רק שזה עדיין לא יצא לפועל.

יש ציווי מדוייק מאד שמסביר לנו מהם חיי הנישואין- 'פרו ורבו', 'לא תוהו בראה לשבת יצרה'.

כל מטרת חיי הנישואין היא זו. להשתלם, ולהשלים איתנו את העולם ע"י המשכיות של השלימות שלנו.

כבר בתיבת נוח, החיות נכנסו זוגות ונוח נכנס עם משפחתו (למרות שזה לא כ"כ קשור).

אנכרוניסטי משהו... <צ>

ולכן היא רק בפרשת השבוע, שזה דבר שנמצא עדיין, אצל ביינישיינ"ו.

הא, גם אצל המדרשיסטיות זה עדיין קיים, אמנם לא אצל כולם, אבל הן לא נחשבות...

אני תוהה אם לנעול את השירשור הזה.

[זה שאני תוהה בקול- אומר שאני לא דיקטטורית! לא לקפוץ עלי!]

לדעתי הדיון הזה לא ממש ראוי לו לפרהסיה הציבורית

כל אחד ואחת שילכו ביחד לשאול את הרב שלהם- ויעשו בשקט מה שטוב להם

[על דיקטטורים יותר קשה לקפוץ... מומלץ!]

וחשוב לשמוע עוד דעות חוץ משל רבנים, תסלחו לי.

בלשאול שאלות שתלויות בדילמות הלכתיות, כמו למשל גיוס נשים לצבא.

יש מי שיראה בזה אמירה, שצריך להפסיק לראות בזה שאלה הלכתית,

ולהתחיל לראות בזה עניין של סגנון.

שאלתי את דעתכם.

אני לדוגמא מכיר חבר שהתחתן, ונכנסו מיד להריון, מההורמונים של ההריון (או ממשהו אחר)

אשתו לא יכלה לסבול את הריח שלו, הם ישנו 9 חודשים בנפרד.

לי זה לא נרה זוגיות נורמלית..

נדון מעל בימת הפורום..

מילא זה היה פורום נשואים..גם העניין שחבר שלך סיפר לך כזה דבר,לאדעכמו שאמרתי, יש דברים שהצנעה יפה להם.בכל מקרה אני לא מאמין שזה המצב אצל כל זוגות שבהריון,כנראה היתה תופעה נדירה יחסית אצל חבר שלך שאי אפשר להשליך ממנה על הכלל

(וכמו שכבר אמרו פה מיליון פעמים זה חברה בת 20 התחתנה עם מישהו בן 40 (אני מכיר!!!  )  לא נותן תשובה האם כדאי/לא כדאי לעשות את זה)

הם פנו לעזרה?! ואיל והיו מחכין חצי שנה ?היה שונה? נכון, מוזר מיד "להיפרד "אחרי החתונה..אב לזה נשמע נדיר

מיטה עם בן זוגך ל9 חודשים?

לא נשמע לי תקין בכלל, ואם הייתה לפני זה חצי שנה נורמלית, זה יכול

להיראות שונה לחלוטין.

פשוט נראה לי שאין מה לדון בעניין..

זה כמו שישאלו פה-

אז להתחתן איתו או לא?

וואלה לא יודעים...

לדעתי ילדים ומשפחה הם המשך ישיר לחתונה. ברור לי שכשאתחתן בע"ה,באותה ה"חבילה" מגיע גם התכנון להרחיב את המשפחה..ידוע לי שזה לא מתאים לכולם,ואני מניחה שתהיה לי בעיה עם מישהו שמבקש לחכות.

צאצאים בכלל יש בזה בעייתיות.

את מעמידה רצון מיידי כזה כתנאי לפני שאת מתחנת? נשמע לי מוגזם.

אני לא אשאל בפגישה ראשונה "ילדים שנייה אחרי החתונה?" באותה נשימה עם "אז מה עשית בצבא?" , אני פשוט אהיה ערה לזה שאם יעלה הנושא והנל יאמר שאינו מעוניין בילדים בשנים הראשונות זה יהווה בעיה.

שהוא מכיר בן זוג רציני, אני מאמין שזה שונה אצל בנות, 

אבל גם בעניין הזה עם האוכל בא התאבון, לא?

ובין עלמה אחת לרעותה. 

אגב, יש הבדל גדול בין "לא מרגיש צורך עז להיות אבא" לבין "רוצה לדחות לידה לשנה/שנתיים אחרי החתונה".

אלא אם כן מדברים מראש על משהו אחר..

בעניין ההכירות,אני לא כ"כ מבין מה אתה אומר.זהו,התחתנתם,אין פה מה לבדוק התאמה/הכרות יותר.

רוצה להכיא את בן הזוג בשקט בלי ילדים? אל דאגה, מובטח לך שלא יהיה לך ילד ב9 חודשים הראשונים..

אחרי החתונה הקשר בין בני הזוג מתחיל כמעט מההתחלה. הוא משתנה לחלוטין. יש הרבה מה להכיר מיד אחרי החתונה. יש דרך חיים חדשה לחלוטין להתרגל אליה ועולם חדש של זוגיות להתרגל אליו. זה שאנשים התחתנו,זה לא אומר לרגע שהם מכירים אחד את השני (במיוחד בציבור שלנו שהזמן הממצוע להיכרות עד לאירוסין הוא חודשיים). ההיכרות בפירוש מתחילה אחרי החתונה ויש זוגות שרוצים לעבור תקופה קצרה בלי ילדים.

ואגב, שלושת החודשים הראשונים של ההריון מסוגלים להפוך אשה לבן אדם אחר לחלוטין ממש בגלל ההורמונים, שינויי מצבי רוח, הקאות ועוד. זה לא שתשעת החודשים עוברים ברוגע ויש רק בטן שקצת מתנפחת פה ושם. זה המון שינויים פיזים לא פשוטים שמשפיעים על האישה ועלול להיות מאד קשה לגבר להתמודד עם זה.

יש נשים שמכירות את הגוף שלהן טוב מספיק כדי לדעת שהתקופה הזאת של תחילת ההריון או מיד אחרי הלידה תהיה תקופה בעייתית ויהיה הרבה יותר טוב לעבור אותה עם בן זוג שההיכרות איתו היא קצת יותר עמוקה מהחודש וחצי שהיינו בדייטים.

בס"ד

בעקבות קריאת כמה תגובות כאן נראה שיש הגזמה בכמה עיניינים:

ראשית גם ברגע שאישה נכנסת להריון

יש לכם 9 חודשים להכיר אחד את השיני,

עד שיגיע הילד והטיטולים וכ'...(וזאת בהנחה שהיא נכנסה להריון מייד. גם כשלא מונעים זה לא תמיד קורה כל כך מהר)

 לגבי הטענה שאישה שנכנסת להריון עוברת שינויים וכ', זה נכון, אך עדיין, האישה נשארת אותה אישה. אנחנו לא מצמיחות קרניים ולא מחליפות צבעים.

אישה תמיד עוברת שינויים הורמונליים, בשבועיים של נידה, לקראת נידה,הריון, הנקות, וגם גלולות למניעת הריון משפיעות על מצבי רוח וכ'.

יש לזכור שנשים רבות חלק גדול מחייהן כנשואות היו בהריון, זה יוצא כמה שנים טובות במצטבר, אפשר להתחיל להכיר את אשתך מהזווית הזאת, זה לא מצב חד פעמי.

ודווקא להפך, כשמודעים לעניין, מבינים שכרגע אשתך צריכה אותך יותר, יותר תמיכה לעיתים גם פיזית, זה נותן לבעל אפשרות להעניק לאשתו יותר, ובלי חשבון, והיא לא שוכחת את זה כל החיים.

את התמיכה, הנתינה, העזרה, וכן גם מלפפון חמוץ ב12 בלילה...

זה בכייף יכול להיות חלק מחוויות בלתי נשכחות של שנה ראשונה.

וגם לא לשכוח את הקב"ה שיודע מתי הכי נכון להביא לכם את הילד, ואיזה  הריון בדיוק ייתן לכם את האפשרויות הכי טובות להתקרב אחד לשיני ולקב"ה.

אם אין לך סיבות אחרות להתחתן חוץ מילדים, אני חושב שאתה בבעיה.

למרות שאני מניח שעם האהבה באים גם הילדים....

להביא דרכה ילדים, אם לא היא אז דרך מי?

מצד אחד- זה הבסיס לקשר. לולא האהבה, לא היה כלום.

אך מצד שני- אפשר לאהוב גם בלי להתחתן. לא?

הקשר שבין איש לאשתו מתחזק עם הילדים.

והוא הרבה יותר רציני ועמוק כאשר יש הבנה שהקשר הוא לא רק "אישי- אינטימי"

אלא גם משהו כללי, עוד חוליה בעם הקדוש.

שהילדים הם המשך ישיר למיסוד החתונה,

אך לא באופן מיידי.

|דוברת|

אני יכולה בהחלט להבין את הצורך בהיכרות הזוגית בשנה הראשונה.

אישה בהריון-לידה-אבא-אמא-גידול ילדים-מטרנה-טיטולים-לקום כל שלוש שעות בלילה- 

צריכים לבוא לאחר ייצוב הקשר הזוגי, שכידוע דורש השקעה, וסבלנות.

ואין דומה קשר זוגי לפני החתונה (עדיין יש ניפרדוּת) ולאחריה (גרים יחד וצריך להתרגל לחיות עם האדם השני).

מי שבחסדי ד' נפקד בילדים כבר בשנה הראשונה - עדיין יש לו כמה חודשי "חסד"...

מה גם שהם חודשים מאוד "מגבשים" ו"מחשלים" - חודשים אינטנסיביים של בניין

הדדי. "נקי יהיה לביתו שנה אחת, וְשִׂמַּח את אשתו אשר לקח".

הגבר חייב להפגין, בפרט בחודשים יותר מתקדמים בתהליך, שפע התחשבות ועניין

כלפי אשתו - לא יתכן אחרת.

נראלענ"די, שזו תשובתו האלגנטית של "הטבע" לשאלה...

בתור חבר בפורום הזה אין לי נסיון מעשי בתחום - אבל זה נראה לי אמיתי.

אבל ברור שגם צריך קצת זמן שקט, קצת אוויר לנשימה...

זה לא רשמי, ולא עשיתי מחקר בנושא,

אבל מהזוגות שאני מכירה מקרוב,

זוגות שדחו את הבאת הילדים אחרי החתונה מפחד שהילדים יפריעו לזוגיות,

אחר כך כשהילד הגיע - הוא באמת הקשה על הביחד שלהם,

וזוגות שלא דחו, האתגרים בהריון ולידה הצמיחו אותם.

אז מה אני רוצה לומר?

שזה כנראה בראש (ונכון שיש גם זוגות הפוכים וכו', זו התיאוריה שלי

ואין ספק שהריונות וילדים הם לפעמים דבר מאתגר מאד,

והאתגר הוא כמו עוד צבע בתוך שלל הגוונים שכבר יש בזוגיות.

הוא יכול להבליט את הטוב, ויכול להבליט את הקשה.

וזו החלטה שלנו.

אחד הדברים שהכי בונים את ה"ביחד" בין האיש ואשתו, זה הריון, לידה, גידול ילדים.  גם בין אנשים שבלי זה ה"ביחד" הזה היה פחות.

כמובן, מי שיבוא מראש ב"ראש" הפוך מזה - יהיה קשה לו לקלוט מציאותית את החיבור הזה - כי הוא מראש יסתכל הפוך. אבל זה - טבעי לגמרי.

יכולים להיות חריגים - שיתייעצו עם רב.

ה"כלל" ההלכתי ("דעות לכאן ולכאן") שנכתב בשירשור פה אינו מדוייק למיטב ידיעתי: ככלל, אין לעכב הריון אצל מי שלא קיימו מצוות פו"ר. ההיתר הוא חריג למצבים מיוחדים. ולשם זה, כנ"ל, צריך לעשות שאלת חכם לגופו של ענין.

לא הייתי מציע לאנשים ללכת על תכנון מראש של דחיית הבאת ילדים לעולם בתור איזה "קונספציה". לגמרי לא בריא לדעתי, גם לבנין הקשר הבריא שלהם.

האם זה ראוי להתחתן בידיעה שתדחו הבאת ילדים?

אם שאלתם רב והוא התיר את זה, אין בעיה כי יש היתר של רב (ויש רבנים שמתירים לדחות עד שנה הבאת ילד לעולם).

אם בני הזוג לא שאלו רב אלא החליט על דעת עצמם זה כבר שאלה אחרת ויש כאן ענין של סגנון. אבל נראה לי שמישהו שחשוב לו  מיד להביא ילדים לעולם מנקודת מבט הלכתית לא יחליט דבר כזה אז זה לא אופציה בכלל.

נראה לי שזה בדרך כלל האשה שרוצה לדחות ילודה מכל מיני סיבות וחשוב להיות קשובה לה כי מצב של אמהות מתוך מקום של חוסר רצון-זה אסון.

לגבי ההלכה- עוד לא מצאתי מקור שבו כתוב שיש להביא ילדים כשזה עלול להשפיע לרעה

על היולדת\ התא המשפחתי.

אני גם חושב שמעבר להלכה, כל זוג צריך להסתכל בעיניים פקוחות על המציאות.

אינני מגיב בשביל "פותח השירשור", אלא עבור מי שאני חושב שיוכלו להיעזר.

ודבר כזה, שרוב האנשים כאן כותבים עליו, באופן טבעי, מהשערה בעלמא - אני רואה עצמי מחוייב לעזור להם בו, עם השארת האופציות החריגות. מי שרוצה - יקבל. מי שלא - בעיה שלו..

לא אמרתי שכאשר זה עלוללהשפיע לרעה - חייבים באופן סיסטמתי.

אמרתי מה הכלל, וכשיש חריגים - יש להתייעץ.

"להשפיע לרעה" - הרבה פעמים נובע מעצם החשש/ההנחה שזה יהיה כך.  זה מאד תלוי בגישה שניגשים מראש ל"ביחד" של הנישואים.  וכמו שאמרתי, יכולים להיות חריגים גם בזה.  גם המינון של "להשפיע לרעה" תלוי; מה נקרא כך, מאיפה יודעים שזה כך. כדאי במקרה שחוששים לדבר כזה - להתייעץ עם מישהו מבין ענין גם בהלכה וגם בהליכות.  יש הרבה ת"ח כאלה.

ואגב, לגבי ה"יולדת" שהזכרת - מה שאני נתקלתי הוא שעפ"י רוב, דווקא נשים - אם הן רואות אחרי זמן מה מהנישואין שהן לא הרות, הן נכנסות ל"לחץ אטומי" ( כמובן, לא מדבר על מי שמראש הולכת בכיוון כזה).

אתה צודק שצריך להסתכל ב"עיניים פקוחות" על המציאות. ואחרי שמסתכלים כך - צריך לגשת לשאול שאלת חכם, האם זה מצדיק שינוי מההלכה הבסיסית. ואז נקל גם יותר יהיה לקבל תשובה מתאימה. כנ"ל - ת"ח מביני ענין בתחום זה, מבינים היטב גם את האנשים וגם את המציאות.  חושבני שלא כדאי לסמוך רק על ה"עין פקוחה" אלא גם להתייעץ ביחד עם מסקנותיה.  זה יכול מאוד לעזור. אחרי הכל - מדובר בד"כ באנשיםשיש להם גם ניסיון נוסף לידע ההלכתי.

א. נראה מובן שכאשר רוצים להתיר איסור צריכים למצוא מקור להיתר ולא מקור לאיסור על אף סברת ההיתר.

ואני אסביר. משל למה הדבר דומה:

"לא מצאתי מקור שבו כתוב שחייבים לצום ביום כיפור גם כאשר מדגדגת לי הזרת".

ואני עונה - נכון, אבל לא צריך להיות כתוב, צריך היתר שיויצא מן הכלל.

זה לוגיקה ממש פשוטה.. ואני תמה.

דבר שני - "מעבר להלכה"  - ביטוי בעייתי, לא נשמע מבית מדרשנו, אנשים יר"ש.

ההלכה היא העינים הפקוחות שלנו..

לא אמרתי להתעלם מההלכה, אלא להישאר עם עיניים פקוחות.

מי שהולך עיוור, סופו שייתקע בקיר....

והיות שהשאלה לא הלכתית.

למרות שע"פ הלכה יש מצבים שאפשר להמנע (- וקרוב לודאי שזה לא אחד מהם)

כאן פשוט שלא ראוי.

אם זה "מהר לו מדי" שימתין.

אם הוא "חושש" שיתייעץ.

"רוצה לבנות את הזוגיות קודם" ילמדנו רבינו איך בונים זוגיות?

ילדים, ותסלחו לי על הבוטות, הם פירות של אהבה!

ואני יודעת שזה נשמע הכי גוי בעולם..

אבל אני לא מתכוונת להתחתן עם מישהו רק על מנת להביא ילדים לעולם.

אני אשמח להביא ילדים, לבית שיש בו חסד בין בני הזוג,

לבית שיש בו אהבה ונתינה והמון רגשות חיוביים..

קרקע פורייה לגידול נשמות יהודיות וקדושות!

ולכן עם המון סיעתא דשמייא..

(מדברים פה כאילו להביא ילדים, בא בקלות לכולם)

בחור שארצה להעניק לו- מתוך אהבתי אותו,

מן הסתם יהיה גם האבא לילדים שלי..

לענייני מניעות, זה עניין פרטי לבני הזוג-

ות'אמת, אני אשמח לשקט מהעניין בשנה-שתיים הראשונות של הנישואין

[יש לי ב"ה, בלי עין הרע, מספיק כאלו בבית הוריי]
זה לא אומר שזה מה שיקרה, ה' גדול בנושאים כאלו, עם כל הביוטכנולוגיה ב2011

ובסה"כ- אדם  צריך לברר את המקום הזה עם עצמו, למה וכמה ואיך...

אם הוא מבורר, ומבין שהדברים תלויים גם בראיית הרבנים את רצון ה', ומוכן לקבל גם גזירה אחרת-
לא רואה בגלל זה מניעה לנישואין.

אני מאד אוהבת את הדיעה שלך אבל קחי בחשבון שהיא דיעה לא ממש פופולרית בציבור שלנו.

בסופו של דבר הרבה זוגות כן מתחתנים בשביל להביא ילדים לעולם  והתפיסה הזאת יותר רווחת.

הרי בסופו של דבר, אם הלכת לפי המלצות הרבנים, יצאת עם בחור אחד או שניים ועם השלישי כבר התארסת אחרי חודש וחצי של היכרות,את לא יכולה לאהוב עדין את האדם הזה.

אי אפשר לאהוב אדם שאתה בקושי מכיר אותו.

אבל עדין מצופה ממך ישר להיכנס להריון גם אם את לא לא אוהבת אותו.

כי בסופו של דבר התפיסה הרווחת היא שמתחתנים כדי "להקים בית נאמן בישראל" כלומר, כדי ללדת ילדים.

אני רואה שבהדרגה יוצא לי פה שם של רב רפורמי.

נו שוין.

אבל כל הכבוד על הבעת העמדה.

ילדים הם פרי אהבה של בני זוג.

רק בעלי חיים מולידים ויולדים ללא אהבה וללא קשר עמוק בין בני הזוג.

אם בני זוג זקוקים לזמן להעמיק את הקשר ולחזק את האהבה, יש לתת להם את הזמן הזה וכשתגיע העת הם גם ישתוקקו לילדים.

הילדים לא יברחו.

ואלישבע- מי שמתחתן אחרי חודש וחצי בלי לאהוב (אפילו בצורה ראשונית)

את בן הזוג שלו,ומיד נכנס להריון בלי לחשוב על מה הוא עושה

הוא אידיוט חסר תקנה, שהולך עיוור אחרי מוסכמות

חברתיות והוראות רבנים, ומסתכן בלקרוע לגזרים את אישיותו ומשפחתו,

כפי שלצערי ראיתי כבר כמה פעמים בחיים. 

הכרתקצרה (לדוג'' החליטו אחרי חודש וחצי אל תשכח שג םברררו קודם..) וב"ה אחרי שנה או מעט פחות, ד' זיכה אותם בילד. הכ לפרח ולא נהרס ובכל הולדת ילד ראשון יש משה ורגיששנראה כ"משבר" (הזוגיות משתנה ,ג םאם לטובה, לא קשור לזמן.. 9חודשים היו להם..)יש המוון כאלו  ולעומת- -המן שהיו רוצים ילד בקלו ת ובמהירות ולצערנו, קשה להם והם מצפים כמה שנים

ב"ה נשואה שנתיים ותשעה חודשים ועומד חודש וחצי לפני לידה שלישית.

וכל עוד אינך בעל ניסיון אין לך אפשרות לשפוט אף אחד.

ילדים זה האושר שלנו בחיים,

זה השותפות המיוחדת של בני הזוג.

פרי עמלם החל מהבאתו לעולם ועד עולם...

השיחות ביניהם סבות סביב הילדים

המטרות שלהם בחינוך משותפות

הרצון של שניהם לנחת הוא גדול

ומה יותר מיוחד ומרגש בהבאת חיים לעולם?

שיחה כל בוקר על נס קפה ועיתון ביד?

מה כל כך מיוחד ביכולת לישון מוקדם בלי לדאוג שבכי של תינוק יעיר אותי?

מה יותר מרגש בחיי זוגיות ממילה ראשונה של הילד שלך???

הגישה שלך מעט שגויה,

מביאים ילד לעולם כי אנחנו אוהבים אחד את השני ומעוניינים בהמשך חיים משותפים להטביע בפיקדון מאת בורא עולם את החותם שלנו.

לא מביאים ילדים בעולם כדי לסמן V בפרוטוקול.

חשוב על זה.

תגובתך לעניין עד ריגוש!

הרבה נחת מהחבר'ה

תודה לך

רק כשיש איזה אמוק שזה יקרה מיד אחרי שמתחתנים, 

זה מדליק לי נורה אדומה של "מה אנחנו שווים בלי ילדים"

זה לא נכון לכל זוג, אבל זה מעיד הרבה.

אני זוכרת את עצמי מדברת מעט דומה לפני שנפגשתי עם בעלי.

אני מאמינה שכאשר פוגשים את האחד (האחת במקרה שלך   )

הרצון לילד משותף אחרי החתונה מגיע אוטומטית.

וכן, התחלנו את הנישואים שלנו כחייל וסטודנטית

וב"ה עד היום מגדלים בנותיים כסטודנטית וסטודנט.

לא קל ב"ה, אבל זה האושר, זו המטרה ולשם כך שווה להמשיך לחיות יחד.

(לא רק, אבל זו מטרה משותפת ששווה לחיות למענה).

לא קראתי על מה הגבת - אבל דברייך פשוטים ונכוחים לגמרי, ואין מה להתווכח איתם. עדות של בעלת ניסיון - ויש עוד רבים כמוך.

מי שיש לו ניסיון אחר בענין זה - באמת הפסיד הרבה.

אכן, ילדים זו השמחה הכי גדולה, והשותפות הכי גדולה.

כל המחשבה על קשר בין איש לאשתו בלי שמישהו "יפריע".. היא מעוותת מיסודה. קשר אמיתי בין האיש לאשה - גם טרם ילדים - זה בגלל שהם משפחה. וכשהמשפחה גדלה באופן בריא גם הקשר גדל בהתאם (בלי להתייחס כרגע לכל מיני מצבים פרטיים שגם כן יכולים להיות לעיתים).

ואין לנו דרך כשרה לקיים מצוות "פרו ורבו" מלבד הדרך הפרמיטיוית של נישואין כדת משה וישראל.

ועוד אסור לאיש לשהות ללא אישה, ולכן הוא חייב להתחתן.

אין אפשרות "כשרה" באמת לאהוב אישה בטרם נישואין, ואחרי נישואין "אוהבה כגופו".

האיש - לא רק שכל זמן שלא קיים "פריה ורביה" הוא חייב לשאת אישה אלא גם אם כבר קיים "פרו ורבו" עדיין אסור לו לשהות בלא אישה. ודי פשוט שככל שזה תלוי בו הוא לא יכול למנוע הבאת ילדים כל זמן שלא קיים המצווה, גם אם עדיין לא הגיע ל"אוהבה כגופו".

אישה - http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/477856

(ותודה במיוחד על הסוגריים. זה נק' ששמעתי פעם מהרב שלנו. )

יש דברים שכאשר מקצינים בהם לכיוון אחד - מאבדים את הערך שיש בצד השני ואז גם הכיוון הראשון נפגם.

נכון - לא מתחתנים "רק על מנת להביא ילדים לעולם" כלשונך, לירז.

מתחתנים כדי לבנות בית נאמן בישראל.

בית- זה גם הקשר והיחס והמידות בין האיש לאשתו מתוך נישואיהם (אשתו - זו ביתו. גם לפני שיש ילדים).

ובית - זה גם הילדים שמתוך כך.

קשר בין איש לאשתו, זה דבר שהטבע מסייעו (וגם השאיפה לילדים, אצל מי שלא השחית את טבעו).

גם דבר שהטבע מסייעו - מקבל גודל אחר לגמרי כשיש בו אידיאל. וגם אידיאל גדול - מקבל חיזוק וביסוס כאשר הוא מתיישב עם החיים, הרגשתם ושמחתם.

לכן - טוב מאד שאנשים מתחתנים בשביל המצוה; ובשביל להוציא לפעל את עומק הנתינה, הרגש העמוק והטהור, והבנין שבין שניים; ובשביל להוליד ילדים; ובשביל האידיאל הגדול להוסיף נשמות טהורות בעם ישראל ( ומכאן תשובה למי ש"תמה" בשירשור אחר, על "סיבה" כזו. מי שחושב רק על הפרטיות שלו, גם בענין "פרטי" כזה - גם הפרטיות שלו תהיה עם פחות סיפוק ושמחה ממי ששמחתו הפרטית קשורה גם עם האדיאל הכללי. כל ה"חכמה" בנישואין, זה שזה הדבר הכי פרטי והכי כללי. ומי שיחשוב רק על תאוותו הפרטית - יאבד גם ממנה טובה הרבה). זה הכל ביחד.

ובהיות שחושבני שכמה כאן לא הבינו נכון את דברייך (לא קראתי הרבה תגובות) - וחשבו כאילו הם כוונו לצורך להכיר הרבה זמן לפני הנישואין כאילו בלי זה לא תהיה "אהבה".. אני לא כך הבנתים, אלא כרצון לציין שנישואין זה לא "מכונת ילדים", אלא בנין יחס עמוק ומתוכו גם הילדים שבו (ואגב, זה בכלל לא פונקציה של זמן שממתינים לפני ילדים. פעמים רבות להיפך - הציפיה המשותפת, על גבי הבסיס הראשוני, מעצימה מאד את היחס. תלוי הרבה בגישה מראש אל בנין הבית, על כל צדדיו).   

הדבר הזה הוא נכון.

את כתבת: "ילדים, ותסלחו לי על הבוטות, הם פירות של אהבה!"  גם כתבת: "ואני יודעת שזה נשמע הכי גוי בעולם.."

גברת יקרה, את יודעת למה זה נשמע לך "גוי"? בגלל שאת מתכוונת ב"אהבה" למשהו אחד, טהור, כמו שכתבת אח"כ - וה"גויים" (ואני לא בטוח שזה לא מקרין גם על מושגים של כמה יהודים..) מתכוונים בו למשהו אחר..

ולכן את "מתנצלת" שזה נשמע גוי...

אז אני יכול להרגיעך.

כך כתב היהודי, קדש הקדשים, הטהור מרן הרב קוק זצ"ל: "ילדי קודש, פרי האהבה הטהורה"..  זה לגמרי משלנו.

בנין בית  כולל את כל הצדדים הללו.

השרשור הזה חשוב!הוא מעלה שאלה אמונית ולא רק הלכתית, שלא מעט זוגות (ורווקים) מתמודדים איתה-

החשש שהילדים יבואו על חשבון הזוגיות.

וההתמודדות כפי שאנחנו חווינו היא להבין שילדים זה מה' יתברך!

המסע שנקרא ילדים הוא הדרך האישית בה כל זוג צריך לפתח את הזוגיות שלו, יש זוגות שהמיטב שלהם מהזוגיות יצא אם הילדים יבואו ממש אחרי החתונה ויש זוגות שצריכים לעבור דרך ארוכה של ביחד-לבד.

ה' יתברך יודע מה הכי טוב לנו, מה הדרך שבה אנו יכולים להיבנות כזוג וכאנשים פרטיים בצורה הטובה ביותר,

לנו נשאר לעשות עבודה לא להתפחד מהמסע הזה, ולא פחות חשוב לדעתנו לזכור שכל זוג הוא משהוא מיוחד,שמתמודד בדרך המיוחדת לו עם מה שה' מביא לו- לעיתים בהצלחה ולפעמים מפספס את הלימוד, ולכן לא לעשות השוואות והשלכות מאחד לשני.

מועדים לשמחה.

אז הזוגיות תיהרס. וזה בדיוק האבסורד.

לביא,

פחד- כל פחד, הוא מצב שדורשת עבודה רוחנית והתחזקות באמונה שה' הוא טוב והמציאות שהוא יוצר היא טובה בעבורנו,

כל אחד צריך לנסות לחפור ולגלות את שורשי הפחד האישיים שלו ולעשות את העבודה הרוחנית המתאימה.

אתה העלת נק' פחד שאני לא חשבתי עליה ולא חוויתי אותה למרות שהתמודדנו עם המציאות שלה (שלוש שנים של צפיות ווהתמודדיות לא קלות עד שזכינו לחבק בת מקסימה), ואני חושבת שלא המציאות יוצרת וגורמת לפחדים שלנו אלא אנחנו, ולכן אנחנו יכולים לחשוב אחרת ולא לתת לפחדים שלנו להכתיב את המציאות.

מגיעה ממקום של בניה אישית, ולאו דווקא זוגית.

- אם האשה רוצה לסיים את התואר בציון מספיק גבוה כדי לפתוח לעצמה אפשרות לתואר שני.

- אם הבעל לומד מקצוע תובעני, וילד לא ייתן לו לסיים (שלא לדבר בכלל על ציון).

זה לא חשש ממשהו, כי ברור שזה יבוא מתישהו ואז הם יצטרכו להתמודד עם זה.

זה פשוט לא נוח עכשיו, לא לו, לא לה ולא לשניהם יחד.

ורציתי להגיד.

שילדים זה שפע מטורף, פשוט ברכה משמים כל ילד בריא שנולד.והקב"ה נותן לך כזאת מתנה, לא תקח אותה? תמנע ממנה בכוונה?

אני זוכר כמה היייתי בהלם ששמעתי שיש כזאת תופעה בציבור הדתי, ולא אני לא מדבר על דברים שהם באישור הלכתי.

אבל אני מכיר כ"כ הרבה אנשים שמשוועים לילדים ולצערינו לא מקבלים, אז לנו יש הזכות להגיד לא למתנה כזאת?

בס"ד

כתוב בתורתינו "וארסתיך לי לעולם".

שואלים על כך, למה לעולם? הריי שנה לאחר האירוסין

(אירוסין בלשון התורה) יש חתונה, מה זה להתארס לעולם?

ומבארים בחסידות שהקשר המיוחד של האירוסין לא נגמר בחתונה, אלא ממשיך ומעמיק, גם כשנשואים.

כביכול שני קשרים, אנחנו גם מאורסים, ולאחר החתונה גם נשואים.

יש דברים באירוסין שצריך לשמר ולהמשיך גם כשכבר נשואים.

אותו דבר כשהופכים להיות הורים,

אכן יש דברים שחשוב לשמר, וכל הכבוד לערנות לכך.

ברור שהטירחה הרבה סביב ילד, ובעיקר ילדים רבים, יכולה להביא למצב שאין זמן לזוגיות, אך אם ערים לזה מתכננים מראש שזה לא יהיה ככה.

קובעים זמנים מסויימים ומיוחדים שכל הילדים עם שמרטפיות וההורים מקדישים לזוגיות.

 כל משימה  בחיים ששואבת זמן ואנרגיה יכולה "לסכן זוגיות" או שפשוט מתייעלים בניצול ותכנון זמן.  

לעומת זאת גידול ילדים יחד בצורה נכונה, מביא את הזוגיות לעומקים מדהימים שום דבר אחר לא יכול להשתוות אליו.

ומה שלא יהיה בהצלחה רבה!

אליו בתור ילד.

אתה מפריע, זוז מפה, תתן לי לנשום קצת,

או

אתה אוצר מדהים, אתה הנס של החיים שלי, מה היינו עושים בלעדיך.

איך אתם רוצים להתייחס לילדים שלכם?

שלום

נראה מהשאלה כי בן הזוג רוצה להתחתן, להיות בטוח שזו החתונה הנכונה. כלומר שהיא לא מובילה לגירושין. ורק אז להתחיל להוליד ילדים.

אני רואה בכך שתי בעיות עיקריות : האחת היא חוסר הבטחון בחתונה. כלומר : אם הוא חושב שהוא מספיק בטוח על מנת להתחתן. הוא צריך להיות מספיק בטוח על מנת להוליד ילדים. מה שמעלה אצלי את השאלה אם הוא באמת בטוח בחתונה הזו. או אם הוא רואה איזה שהם בעיות, מדוע הוא נכנס לחתונה הזו ?

אך הנקודה השניה נראת לי יותר אקטואלית. היא שהוא רוצה להיות נשוי בלי פחד להתגרש, ורק אז להביא ילדים. מה שלא יכול להיות לעולם במציאות. כלומר : אם אדם לא מתנהג כראוי לבת הזוג שלו. זה לא משנה אם הוא נשוי 10 שנים או 10 חודשים. זה יוביל אותו לגירושין. עם ילדים או בלי.  לכן אין בטחון שאדם יכול להאחז בו ולומר שאינו צפוי להתגרש. חוץ מהשאלה אם אדם לא עובד על המידות שלא  לאורך כל הדרך. (גם אם יש איזו חוסר התאמה בניהם)

זה מוביל אותי לנקודה הבאה:  גישה זו תגרום לו להיות פסיבי ביחס לנישואין. לבוא בגישה של תייר הבוחן אם הנישואין הללו מתאים לו או לא. ורק אז יחליט אם להביא ילדים או לא. גישה זו פסולה בעייני. משום שהיא תגרום לו בסופו של דבר להשקיע פחות בנישואין. אם הוא יראה שיש לו מריבות עם אישתו (ולמי אין ? ) הוא יחלט כי היא לא ראויה לו, ויגרש אותה. במקום שילחם על הנישואין שלו. כמו שאדם נלחם על חייו, או על אחרון ילדיו ח"ו. גישתו הפסולה תגרום לו לא להשקיע בנישואין, ולא לקדם אותם לשום מקום.

והאמת היא שגם להפך, אם יהיו לו ילדים, הוא יעשה את כל המאמץ הנדרש על מנת לבנות זוגיות נכונה ולא להתגרש חלילה. משום שאז יתפוס שאין אופציה אחרת, ויעשה את הכל לחיות עם אשתו עד 120 באושר וכבוד הדדי. מה שיגרום לו לבנות באמת בית מאושר לאורך ימים.

בלי קשר לכן ילדים, או לא ילדים בתחלת הנישואין. אני הייתי מפחד להכנס לנישואין עם מי ששם את עצמו בעמדה שתחייב אותו פחות לעבוד על הזוגיות שלו עם אישתו. וכן עם מי שגירושין נחשבים אופציה בישבלו כשהוא הולך להתחתן. אותי זה היה מפחיד, הרבה יותר מהשאלה לגבי הילדים.

אך זו עצה מרחוק וצריך לבחון כל מקרה לגופו

בברכה

אלי גרון

www.zoogyot.co.il  

אין בעיניי בדיון תלות בין איכות הנישואים להבאת ילדים,

אלא זוג תקין לחלוטין, שרוצים לדחות הבאת ילדים,

זה יכול לקרות לפני החתונה, ויכול גם אחרי, בלי קשר לאיך הם מסתדרים.

המשוואה בעיניי היא לא- אהבה+חתונה= ילדים

בני זוג שמתחתנים ואומרים אנחנו לא טוב לנו עכשיו להביא ילדים לעולם,

יכול להיות שבאמת לא טוב להם

אבל אם זה באמת לא טוב להם אז הם גם לא יזכו לזה, כידוע ילדים זה לא מגיע בהזמנה וכל אחד מה שה' מכין לו

השאלה פה היא שאלה של בטחון בה

ולכן

כאשר בני הזוג אומרים רבשע אנו יודעים מה טוב לנו בבקשה תשאר בחוץ אז רבשע אומר אתם יודעים אז בבקשה תסתדרו לבד, (ואולי לבני הזוג באמת טוב יותר ילד בתחילת הנישואים מסיבות כאלו ואחרות) בכל אופן מי שרוצה להחליט לבד מה טוב לו ה' נותן לו ומי שרוצה לקבל שפע אלוקי ומכין כלים בשביל כך אז ה' משפיע עליו ועוזר לו בדרך הנכונה שלו.

טענה ידועה-

אחרי לידה - אנחנו מונעים על מנת שלילד שנולד יהיה יותר פרטיות ויותר טוב לו לילד - בני הזוג באים ואומרים - אנו יודעים מה טוב לילד שלנו , רבשע אומר בבקשה אם אתם יודעים אז תסתדרו עם החינוך שלו לבד.

בקיצור השאלה פה היא שאלה של מבט על החיים בכלל ושאלה של אמונה ובטחון בחיים.

כמובן שכל מה שדיברנו לא נוגע לבני זוג שבאמת לא טוב להם ואולי מבחינה בריאותית או נפשית - זה מגיע ממקום אמיתי. ובודאי שמוטלת עליהם חובת ההשתדלות למנוע הריון אבל על מנת לקבוע מדובר במקרה כזה הולכים לרב עם כתפיים רחבות... כזה שמה שהוא יגיד תהיה סייעתא דשמיא.

בהצלחה

שלום

זו בדיוק הבעיה, אלא שנוקטים במכבסת מילים. להיות בטוחים בזוגיות וכ"ו. ואני שמתי את הדברים על השולחן.

האמת העצובה היא שמי שמחכה לראות אם הנישואין יצליחו, במקום לעבוד (לפעמים קשה) ולהביא להצלחתם. בסוף באמת יטען שיש יותר מדי מחלוקות, לא לכך הוא התכון, וכ"ו עד לגירושין חלילה.

ומי שלא מעלה בדעתו על אפשרות של להפרד אם זה לא יצליח, בסופו של דבר מביא להצלחת הנישואין.

נכון יש גם שמתגרשים, אך זה צריך להיות כמו ימאי המשתמש בסירת ההצלה בלב ים סוער בחוסר בררה. ולא כאופציה מלכתחילה כשהוא יוצא להפלגה

בברכה

אלי גרון

www.zoogyot.co.il

שבטוחים שהם יודעים הכל.

עלי כבר כתבת ש"נמאס לך שכותב מי שחושב שהוא יודע הכל"... ואני הרי אינני "יועץ נישואין". לא מיניה ולא מקצתיה.

ומצד שני - אני לא רואה שאתה עצמך כותב בסיגנון מסתפק בדווקא, אלא יותר בסיגנון של "יודע"..  למרות שכנראה נסיונך פחות משל אלו שאתה מעיר עליהם.

אז אולי כדאי להפסיק לחלק ציונים של מה ש"נמאס לך" ובמקום זה - להביע דעות לגופו של ענין. ובכבוד.  אולי גם אנשים אחרים כאן לא נראות להם דעות שאתה מביע בוודאות - אך אינם חושבים ש"דרך הלוחמה" היא לומר ש"נמאס להם" שאתה אומר אותן, וחושב שאתה יודע..

ולידיעתי הברורה, יש כאן גם אנשים שדווקא מאד שמחים לשמוע דעות ממי שמנוסים יותר בכמה תחומים - מפני שהם מבינים שזה לא רק דיונים תיאורטיים, אלא דברים שהנסיון יכול לסייע בהם. ואף אחד לא חייב לקבל. יכול לשקול. 

וגם אם זה שכתב לפניךהוא יועץ נישואין (לא קראתי את הודעתו בפירוט), אולי זה נחמד שהוא מוכן לעזור, בהתאם לדעתו, בחינם,לאנשים שאינם בשלב שהוא אמור להרוויח מזה משהו כספי..

וכמובן, גם "יועץ" לא בהכרח "יודע הכל".  הוא אומר את דעתו, נסיונו וידיעתו. מי שרוצה יכול לקרוא ולהחליט אם זה מדבר אליו או לא.

מאוד מתאים למנהל אתר "חינוך תורני בדרך חיובית"

וגם כמובן מאוד משכנע שכותב הדברים רוצה בטוב ליבו לעזור למסכני הפורום...

תודה לך בשלב הזה.

כלפי אחרים.

וכמובן, אין לי כל ענין לפגוע בך, חלילה.

ואינני מתפעל מה"מאוד מתאים".. שיטה ידועה - אני זוכר עוד כשהייתי ילד שאם מישהו "לא דתי" היה אומר משהו לא בסדר והיו מעירים לו, היה אומר "לא מתאים לדתיים להעיר כך...."

כותב הדברים אכן רוצה גם לעזור לאנשים בפורום, וכמו עוד חברים פה, וכמובן אינו מתייחס אליהם כ"מסכנים". זה בראש שלך.

כתבו לך פחות ממה שכתבת לאחרים - ובסיגנון עדין יותר.  מי שכותב ש"נמאס לו" מכל מיני כותבים - אל יתפלא שיגיבו על כך.  מוטב פשוט להתייחס לגופם של דברים, ואז גם לא יהיה צורך להעיר בחזרה על הסיגנון...

וכמובן שאני אישית מעדיף, גם ויכוחים, ביחס מכבד. גם כלפיך. כמובן.

שלום

ראשית : תודתי לדן על קרש ההצלה שנתן לי במים סוערים

שנית : אכן אני מנהל את בית הספר לזוגיות בואי כלה. ומי שראה את הפרסומים שלי רק לפני שבוע (עשיתי מסע פרסום באלפי שקלים בערוץ - 7) עבור  כנס "לומדים להתחתן השנה" שהתקיים בווהל סנטר מול אונ' בר אילן, והיה הצלחה גדולה. אכן בדרכים אלו ב"ה אנו עוזרים להרבה פנויים ופנויות להתגבר על המכשולים השונים הרבים , ולהקים את ביתם במהרה.

אני כותב זאת משום הליגלוג והבוז שניכר מדבריו של לביא

שיכול לשאול במחלקת הפרסום של ערוץ -7 כמה כבר שילמתי להם על הפרסומים השונים שעשיתי בערוץ.

וכן אני מתייחס  לכתיבה בפורמים השונים. כחלק ממעשר הזמן שלי לעזור לאנשים המתלבטים באותם נושאים שאני מתעסק איתם כבר שנים. . . . ומפני כך בעצם למה לא לעזור ?

דבר אחרון : אפשר להסכים עם מה שאני כותב, ואפשר לא.

ואכן מכל מלמדי השכלתי, ומתלמידי יותר מכולם

בברכה

אלי גרון

בואי כלה : בית הספר לזוגיות מוצלחת בהשראת היהדות

אדרבה - בזאת יבחנו.

ייעצו לשם שמיים באהבה ובשמחה,

ונשמח לשתות בצמא ממימיהם, לדלות בששון ממעיינותיהם,

להתאבק בעפר רגליהם -

בלי שיפרסמו את עצמם תוכ"ד דיבור.

זה פשוט לא נראה טוב.

פשוט לא שייך.

בלי קשר לזה, שמההודעות שלך אני נהנה מאוד,

שנזכה להרבה הודעות בדיוק מהסוג הזה.

תודה!

אפשר להזכיר לכם- גם יועצים הם בני אדם?

הפורום פתוח לכל אדם שבא להביע את דעתו (בצורה מכבדת את זולתו- כמובן) (אהמ אהמ)

וזכותו של כל אדם לשים בחתימה שלו מה שבא לו- גם לינק  (בטעם טוב- כן?)

יישר כוח ליועץ שעשה פירסום בערוץ (המדיניות בפורום היא שהודעות עם תוכן פירסומי אינן מקובלות. סתם ליידע מה המדיניות- כי אתה חדש פה)

אגב-

גם אני כותבת את הגיגי ושטויותי בסיגנון של "כל-יודעת" נחרצת ביותר וכולי...

זה רק אומר -שתתווכחו איתי!

אין שום לי בעיה עם טון סמכותי אצל יועצים, יש לי הרבה בעיה עם כאלה

שמשתמשים בטון אישי וחברי, במטרה לנצל את שברונו של הניק שפתח

את האשכול למטרות עסקיות.

על מר גרון היקר והחביב - כמעט ואין לי את הביקורת מהסוג הזה, כי הוא

באמת הרחיב לענות ולתרום מנסיונו המקצועי והברוך, ובאמת השתדל לספק

עזרה - אבל עדיין, עדיין...

ב. אני רואה עצמי פטור מהתייחסות לענין של ה"פרסום תוך כדי דיבור", שאינו קשור אלי.  הענין שלי

פה הוא כמה שאפשר להרבות בחיוב (אם כי לפעמים, לצורך זה, יש גם מה לשלול). מי שמרגיש צורך לבקר

תופעות כמו שהזכרת - רשאי כמובן.  מותר לי גם להשאיר משהו לאחרים...

ג. להסיר שוב ספק - אני כמובן לא "יועץ נישואין"...  (ויש פה הרבה חבר'ה שנותנים עצות מקסימות מחום

ויושר ליבם, ללא כל "תארים". אשריהם ואשרי חלקם).

[רק ליתר ביטחון, אעפ"י שהבנתי שלא לכך התייחסת: עפ"י תקנות הפורומים - אדם יכול לצרף לחתימתו אתר

שלו. וזה עולה אוטומאטית.  מסיבה זו עולה עם חתימתי שם האתר שלי בענייני חינוך. כמו שיש גם אצל

חברים אחרים. ואגב, זה לא אתר שמרויחים ממנו "כסף"...  גם שם העיקר זה לזכות את הרבים במה

שאפשר]

ניכר שאתה אדם חכם ומבין, ויהודי יקר מאוד.

צר לי שנשמע מבין השורות צד של ביקורת.

הלוואי עלינו שתמשיך לכתוב ממש כמו שאתה כותב עד עכשיו...

תודה!

זוגיות זה דבר שלוקח שנים לבנות אותו וכל דבר נוסף בחיים מצריך את הזוג לחזק את הקשר...

זאת אומרת שאם הזוג נמנע מלהביא ילדים בתחילה ובונה לו זוגיות זה ברור שאחרי ההיריון הלידה והילדים עדיין ממשיכים לתחזק את זה אחרת זה יקרוס בכל מצב לכן לדעתי זה לא משנה אם זוג יבנה את הזוגיות 9 חודשים או שנתיים בכל מצב הוא עובד על תמיד ולכן חבל למנוע את זה...

אבל כל אחד לפי מה שמתאים לו ולפי מה שרבו פסק לו.

בכל אופן שיהיה בהצלחה למי שמתחתן ושיבו יחד בניין עדי עד- אמן!!

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות