זו מחלוקת הלכתית, לא שאלה של ראוי או לא ראוי - תשאל את הרב שלך. 

ואפילו יכול להיות מעולה לזוגיות-

לבנות זוגיות בלי הורמונים של הריון, בלי לחץ מלידה...

זה יפה לדעתי שהזוג הוא פשוט לעצמו.

כאילו שאמצעי מניעה למיניהם לא נגועים כלל בהורמונים.....

האמצעי מניעה מלעיטים את האישה בהורמונים.

כדאי קצת להבין בנושא לפני שמגיבים...

לדעתי חובה להתייעץ עם רב. ולהבין את מלוא המשמעות של נטילת גלולות והתופעות לוואי (חוסר חשק, בעיות בפוריות וכו' וכו). בהצלחה

זוגיות זה בפרשת שבוע, בחיים יש משפחתיות!

וגם במצב הראשוני של הזוג, זה כבר נקרא משפחה, כי זה בעצם כבר זה, רק שזה עדיין לא יצא לפועל.

יש ציווי מדוייק מאד שמסביר לנו מהם חיי הנישואין- 'פרו ורבו', 'לא תוהו בראה לשבת יצרה'.

כל מטרת חיי הנישואין היא זו. להשתלם, ולהשלים איתנו את העולם ע"י המשכיות של השלימות שלנו.

כבר בתיבת נוח, החיות נכנסו זוגות ונוח נכנס עם משפחתו (למרות שזה לא כ"כ קשור).

אנכרוניסטי משהו... <צ>

ולכן היא רק בפרשת השבוע, שזה דבר שנמצא עדיין, אצל ביינישיינ"ו.

הא, גם אצל המדרשיסטיות זה עדיין קיים, אמנם לא אצל כולם, אבל הן לא נחשבות...

אני תוהה אם לנעול את השירשור הזה.

[זה שאני תוהה בקול- אומר שאני לא דיקטטורית! לא לקפוץ עלי!]

לדעתי הדיון הזה לא ממש ראוי לו לפרהסיה הציבורית

כל אחד ואחת שילכו ביחד לשאול את הרב שלהם- ויעשו בשקט מה שטוב להם

[על דיקטטורים יותר קשה לקפוץ... מומלץ!]

וחשוב לשמוע עוד דעות חוץ משל רבנים, תסלחו לי.

בלשאול שאלות שתלויות בדילמות הלכתיות, כמו למשל גיוס נשים לצבא.

יש מי שיראה בזה אמירה, שצריך להפסיק לראות בזה שאלה הלכתית,

ולהתחיל לראות בזה עניין של סגנון.

שאלתי את דעתכם.

אני לדוגמא מכיר חבר שהתחתן, ונכנסו מיד להריון, מההורמונים של ההריון (או ממשהו אחר)

אשתו לא יכלה לסבול את הריח שלו, הם ישנו 9 חודשים בנפרד.

לי זה לא נרה זוגיות נורמלית..

נדון מעל בימת הפורום..

מילא זה היה פורום נשואים..גם העניין שחבר שלך סיפר לך כזה דבר,לאדעכמו שאמרתי, יש דברים שהצנעה יפה להם.בכל מקרה אני לא מאמין שזה המצב אצל כל זוגות שבהריון,כנראה היתה תופעה נדירה יחסית אצל חבר שלך שאי אפשר להשליך ממנה על הכלל

(וכמו שכבר אמרו פה מיליון פעמים זה חברה בת 20 התחתנה עם מישהו בן 40 (אני מכיר!!!  )  לא נותן תשובה האם כדאי/לא כדאי לעשות את זה)

הם פנו לעזרה?! ואיל והיו מחכין חצי שנה ?היה שונה? נכון, מוזר מיד "להיפרד "אחרי החתונה..אב לזה נשמע נדיר

מיטה עם בן זוגך ל9 חודשים?

לא נשמע לי תקין בכלל, ואם הייתה לפני זה חצי שנה נורמלית, זה יכול

להיראות שונה לחלוטין.

פשוט נראה לי שאין מה לדון בעניין..

זה כמו שישאלו פה-

אז להתחתן איתו או לא?

וואלה לא יודעים...

לדעתי ילדים ומשפחה הם המשך ישיר לחתונה. ברור לי שכשאתחתן בע"ה,באותה ה"חבילה" מגיע גם התכנון להרחיב את המשפחה..ידוע לי שזה לא מתאים לכולם,ואני מניחה שתהיה לי בעיה עם מישהו שמבקש לחכות.

צאצאים בכלל יש בזה בעייתיות.

את מעמידה רצון מיידי כזה כתנאי לפני שאת מתחנת? נשמע לי מוגזם.

אני לא אשאל בפגישה ראשונה "ילדים שנייה אחרי החתונה?" באותה נשימה עם "אז מה עשית בצבא?" , אני פשוט אהיה ערה לזה שאם יעלה הנושא והנל יאמר שאינו מעוניין בילדים בשנים הראשונות זה יהווה בעיה.

שהוא מכיר בן זוג רציני, אני מאמין שזה שונה אצל בנות, 

אבל גם בעניין הזה עם האוכל בא התאבון, לא?

ובין עלמה אחת לרעותה. 

אגב, יש הבדל גדול בין "לא מרגיש צורך עז להיות אבא" לבין "רוצה לדחות לידה לשנה/שנתיים אחרי החתונה".

אלא אם כן מדברים מראש על משהו אחר..

בעניין ההכירות,אני לא כ"כ מבין מה אתה אומר.זהו,התחתנתם,אין פה מה לבדוק התאמה/הכרות יותר.

רוצה להכיא את בן הזוג בשקט בלי ילדים? אל דאגה, מובטח לך שלא יהיה לך ילד ב9 חודשים הראשונים..

אחרי החתונה הקשר בין בני הזוג מתחיל כמעט מההתחלה. הוא משתנה לחלוטין. יש הרבה מה להכיר מיד אחרי החתונה. יש דרך חיים חדשה לחלוטין להתרגל אליה ועולם חדש של זוגיות להתרגל אליו. זה שאנשים התחתנו,זה לא אומר לרגע שהם מכירים אחד את השני (במיוחד בציבור שלנו שהזמן הממצוע להיכרות עד לאירוסין הוא חודשיים). ההיכרות בפירוש מתחילה אחרי החתונה ויש זוגות שרוצים לעבור תקופה קצרה בלי ילדים.

ואגב, שלושת החודשים הראשונים של ההריון מסוגלים להפוך אשה לבן אדם אחר לחלוטין ממש בגלל ההורמונים, שינויי מצבי רוח, הקאות ועוד. זה לא שתשעת החודשים עוברים ברוגע ויש רק בטן שקצת מתנפחת פה ושם. זה המון שינויים פיזים לא פשוטים שמשפיעים על האישה ועלול להיות מאד קשה לגבר להתמודד עם זה.

יש נשים שמכירות את הגוף שלהן טוב מספיק כדי לדעת שהתקופה הזאת של תחילת ההריון או מיד אחרי הלידה תהיה תקופה בעייתית ויהיה הרבה יותר טוב לעבור אותה עם בן זוג שההיכרות איתו היא קצת יותר עמוקה מהחודש וחצי שהיינו בדייטים.

בס"ד

בעקבות קריאת כמה תגובות כאן נראה שיש הגזמה בכמה עיניינים:

ראשית גם ברגע שאישה נכנסת להריון

יש לכם 9 חודשים להכיר אחד את השיני,

עד שיגיע הילד והטיטולים וכ'...(וזאת בהנחה שהיא נכנסה להריון מייד. גם כשלא מונעים זה לא תמיד קורה כל כך מהר)

 לגבי הטענה שאישה שנכנסת להריון עוברת שינויים וכ', זה נכון, אך עדיין, האישה נשארת אותה אישה. אנחנו לא מצמיחות קרניים ולא מחליפות צבעים.

אישה תמיד עוברת שינויים הורמונליים, בשבועיים של נידה, לקראת נידה,הריון, הנקות, וגם גלולות למניעת הריון משפיעות על מצבי רוח וכ'.

יש לזכור שנשים רבות חלק גדול מחייהן כנשואות היו בהריון, זה יוצא כמה שנים טובות במצטבר, אפשר להתחיל להכיר את אשתך מהזווית הזאת, זה לא מצב חד פעמי.

ודווקא להפך, כשמודעים לעניין, מבינים שכרגע אשתך צריכה אותך יותר, יותר תמיכה לעיתים גם פיזית, זה נותן לבעל אפשרות להעניק לאשתו יותר, ובלי חשבון, והיא לא שוכחת את זה כל החיים.

את התמיכה, הנתינה, העזרה, וכן גם מלפפון חמוץ ב12 בלילה...

זה בכייף יכול להיות חלק מחוויות בלתי נשכחות של שנה ראשונה.

וגם לא לשכוח את הקב"ה שיודע מתי הכי נכון להביא לכם את הילד, ואיזה  הריון בדיוק ייתן לכם את האפשרויות הכי טובות להתקרב אחד לשיני ולקב"ה.

אם אין לך סיבות אחרות להתחתן חוץ מילדים, אני חושב שאתה בבעיה.

למרות שאני מניח שעם האהבה באים גם הילדים....

להביא דרכה ילדים, אם לא היא אז דרך מי?

מצד אחד- זה הבסיס לקשר. לולא האהבה, לא היה כלום.

אך מצד שני- אפשר לאהוב גם בלי להתחתן. לא?

הקשר שבין איש לאשתו מתחזק עם הילדים.

והוא הרבה יותר רציני ועמוק כאשר יש הבנה שהקשר הוא לא רק "אישי- אינטימי"

אלא גם משהו כללי, עוד חוליה בעם הקדוש.

שהילדים הם המשך ישיר למיסוד החתונה,

אך לא באופן מיידי.

|דוברת|

אני יכולה בהחלט להבין את הצורך בהיכרות הזוגית בשנה הראשונה.

אישה בהריון-לידה-אבא-אמא-גידול ילדים-מטרנה-טיטולים-לקום כל שלוש שעות בלילה- 

צריכים לבוא לאחר ייצוב הקשר הזוגי, שכידוע דורש השקעה, וסבלנות.

ואין דומה קשר זוגי לפני החתונה (עדיין יש ניפרדוּת) ולאחריה (גרים יחד וצריך להתרגל לחיות עם האדם השני).

מי שבחסדי ד' נפקד בילדים כבר בשנה הראשונה - עדיין יש לו כמה חודשי "חסד"...

מה גם שהם חודשים מאוד "מגבשים" ו"מחשלים" - חודשים אינטנסיביים של בניין

הדדי. "נקי יהיה לביתו שנה אחת, וְשִׂמַּח את אשתו אשר לקח".

הגבר חייב להפגין, בפרט בחודשים יותר מתקדמים בתהליך, שפע התחשבות ועניין

כלפי אשתו - לא יתכן אחרת.

נראלענ"די, שזו תשובתו האלגנטית של "הטבע" לשאלה...

בתור חבר בפורום הזה אין לי נסיון מעשי בתחום - אבל זה נראה לי אמיתי.

אבל ברור שגם צריך קצת זמן שקט, קצת אוויר לנשימה...

זה לא רשמי, ולא עשיתי מחקר בנושא,

אבל מהזוגות שאני מכירה מקרוב,

זוגות שדחו את הבאת הילדים אחרי החתונה מפחד שהילדים יפריעו לזוגיות,

אחר כך כשהילד הגיע - הוא באמת הקשה על הביחד שלהם,

וזוגות שלא דחו, האתגרים בהריון ולידה הצמיחו אותם.

אז מה אני רוצה לומר?

שזה כנראה בראש (ונכון שיש גם זוגות הפוכים וכו', זו התיאוריה שלי

ואין ספק שהריונות וילדים הם לפעמים דבר מאתגר מאד,

והאתגר הוא כמו עוד צבע בתוך שלל הגוונים שכבר יש בזוגיות.

הוא יכול להבליט את הטוב, ויכול להבליט את הקשה.

וזו החלטה שלנו.

אחד הדברים שהכי בונים את ה"ביחד" בין האיש ואשתו, זה הריון, לידה, גידול ילדים.  גם בין אנשים שבלי זה ה"ביחד" הזה היה פחות.

כמובן, מי שיבוא מראש ב"ראש" הפוך מזה - יהיה קשה לו לקלוט מציאותית את החיבור הזה - כי הוא מראש יסתכל הפוך. אבל זה - טבעי לגמרי.

יכולים להיות חריגים - שיתייעצו עם רב.

ה"כלל" ההלכתי ("דעות לכאן ולכאן") שנכתב בשירשור פה אינו מדוייק למיטב ידיעתי: ככלל, אין לעכב הריון אצל מי שלא קיימו מצוות פו"ר. ההיתר הוא חריג למצבים מיוחדים. ולשם זה, כנ"ל, צריך לעשות שאלת חכם לגופו של ענין.

לא הייתי מציע לאנשים ללכת על תכנון מראש של דחיית הבאת ילדים לעולם בתור איזה "קונספציה". לגמרי לא בריא לדעתי, גם לבנין הקשר הבריא שלהם.

האם זה ראוי להתחתן בידיעה שתדחו הבאת ילדים?

אם שאלתם רב והוא התיר את זה, אין בעיה כי יש היתר של רב (ויש רבנים שמתירים לדחות עד שנה הבאת ילד לעולם).

אם בני הזוג לא שאלו רב אלא החליט על דעת עצמם זה כבר שאלה אחרת ויש כאן ענין של סגנון. אבל נראה לי שמישהו שחשוב לו  מיד להביא ילדים לעולם מנקודת מבט הלכתית לא יחליט דבר כזה אז זה לא אופציה בכלל.

נראה לי שזה בדרך כלל האשה שרוצה לדחות ילודה מכל מיני סיבות וחשוב להיות קשובה לה כי מצב של אמהות מתוך מקום של חוסר רצון-זה אסון.

לגבי ההלכה- עוד לא מצאתי מקור שבו כתוב שיש להביא ילדים כשזה עלול להשפיע לרעה

על היולדת\ התא המשפחתי.

אני גם חושב שמעבר להלכה, כל זוג צריך להסתכל בעיניים פקוחות על המציאות.

אינני מגיב בשביל "פותח השירשור", אלא עבור מי שאני חושב שיוכלו להיעזר.

ודבר כזה, שרוב האנשים כאן כותבים עליו, באופן טבעי, מהשערה בעלמא - אני רואה עצמי מחוייב לעזור להם בו, עם השארת האופציות החריגות. מי שרוצה - יקבל. מי שלא - בעיה שלו..

לא אמרתי שכאשר זה עלוללהשפיע לרעה - חייבים באופן סיסטמתי.

אמרתי מה הכלל, וכשיש חריגים - יש להתייעץ.

"להשפיע לרעה" - הרבה פעמים נובע מעצם החשש/ההנחה שזה יהיה כך.  זה מאד תלוי בגישה שניגשים מראש ל"ביחד" של הנישואים.  וכמו שאמרתי, יכולים להיות חריגים גם בזה.  גם המינון של "להשפיע לרעה" תלוי; מה נקרא כך, מאיפה יודעים שזה כך. כדאי במקרה שחוששים לדבר כזה - להתייעץ עם מישהו מבין ענין גם בהלכה וגם בהליכות.  יש הרבה ת"ח כאלה.

ואגב, לגבי ה"יולדת" שהזכרת - מה שאני נתקלתי הוא שעפ"י רוב, דווקא נשים - אם הן רואות אחרי זמן מה מהנישואין שהן לא הרות, הן נכנסות ל"לחץ אטומי" ( כמובן, לא מדבר על מי שמראש הולכת בכיוון כזה).

אתה צודק שצריך להסתכל ב"עיניים פקוחות" על המציאות. ואחרי שמסתכלים כך - צריך לגשת לשאול שאלת חכם, האם זה מצדיק שינוי מההלכה הבסיסית. ואז נקל גם יותר יהיה לקבל תשובה מתאימה. כנ"ל - ת"ח מביני ענין בתחום זה, מבינים היטב גם את האנשים וגם את המציאות.  חושבני שלא כדאי לסמוך רק על ה"עין פקוחה" אלא גם להתייעץ ביחד עם מסקנותיה.  זה יכול מאוד לעזור. אחרי הכל - מדובר בד"כ באנשיםשיש להם גם ניסיון נוסף לידע ההלכתי.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לא אמרתי להתעלם מההלכה, אלא להישאר עם עיניים פקוחות.

מי שהולך עיוור, סופו שייתקע בקיר....

והיות שהשאלה לא הלכתית.

למרות שע"פ הלכה יש מצבים שאפשר להמנע (- וקרוב לודאי שזה לא אחד מהם)

כאן פשוט שלא ראוי.

אם זה "מהר לו מדי" שימתין.

אם הוא "חושש" שיתייעץ.

"רוצה לבנות את הזוגיות קודם" ילמדנו רבינו איך בונים זוגיות?

ילדים, ותסלחו לי על הבוטות, הם פירות של אהבה!

ואני יודעת שזה נשמע הכי גוי בעולם..

אבל אני לא מתכוונת להתחתן עם מישהו רק על מנת להביא ילדים לעולם.

אני אשמח להביא ילדים, לבית שיש בו חסד בין בני הזוג,

לבית שיש בו אהבה ונתינה והמון רגשות חיוביים..

קרקע פורייה לגידול נשמות יהודיות וקדושות!

ולכן עם המון סיעתא דשמייא..

(מדברים פה כאילו להביא ילדים, בא בקלות לכולם)

בחור שארצה להעניק לו- מתוך אהבתי אותו,

מן הסתם יהיה גם האבא לילדים שלי..

לענייני מניעות, זה עניין פרטי לבני הזוג-

ות'אמת, אני אשמח לשקט מהעניין בשנה-שתיים הראשונות של הנישואין

[יש לי ב"ה, בלי עין הרע, מספיק כאלו בבית הוריי]
זה לא אומר שזה מה שיקרה, ה' גדול בנושאים כאלו, עם כל הביוטכנולוגיה ב2011

ובסה"כ- אדם  צריך לברר את המקום הזה עם עצמו, למה וכמה ואיך...

אם הוא מבורר, ומבין שהדברים תלויים גם בראיית הרבנים את רצון ה', ומוכן לקבל גם גזירה אחרת-
לא רואה בגלל זה מניעה לנישואין.

אני מאד אוהבת את הדיעה שלך אבל קחי בחשבון שהיא דיעה לא ממש פופולרית בציבור שלנו.

בסופו של דבר הרבה זוגות כן מתחתנים בשביל להביא ילדים לעולם  והתפיסה הזאת יותר רווחת.

הרי בסופו של דבר, אם הלכת לפי המלצות הרבנים, יצאת עם בחור אחד או שניים ועם השלישי כבר התארסת אחרי חודש וחצי של היכרות,את לא יכולה לאהוב עדין את האדם הזה.

אי אפשר לאהוב אדם שאתה בקושי מכיר אותו.

אבל עדין מצופה ממך ישר להיכנס להריון גם אם את לא לא אוהבת אותו.

כי בסופו של דבר התפיסה הרווחת היא שמתחתנים כדי "להקים בית נאמן בישראל" כלומר, כדי ללדת ילדים.

אני רואה שבהדרגה יוצא לי פה שם של רב רפורמי.

נו שוין.

אבל כל הכבוד על הבעת העמדה.

ילדים הם פרי אהבה של בני זוג.

רק בעלי חיים מולידים ויולדים ללא אהבה וללא קשר עמוק בין בני הזוג.

אם בני זוג זקוקים לזמן להעמיק את הקשר ולחזק את האהבה, יש לתת להם את הזמן הזה וכשתגיע העת הם גם ישתוקקו לילדים.

הילדים לא יברחו.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

הכרתקצרה (לדוג'' החליטו אחרי חודש וחצי אל תשכח שג םברררו קודם..) וב"ה אחרי שנה או מעט פחות, ד' זיכה אותם בילד. הכ לפרח ולא נהרס ובכל הולדת ילד ראשון יש משה ורגיששנראה כ"משבר" (הזוגיות משתנה ,ג םאם לטובה, לא קשור לזמן.. 9חודשים היו להם..)יש המוון כאלו  ולעומת- -המן שהיו רוצים ילד בקלו ת ובמהירות ולצערנו, קשה להם והם מצפים כמה שנים

ב"ה נשואה שנתיים ותשעה חודשים ועומד חודש וחצי לפני לידה שלישית.

וכל עוד אינך בעל ניסיון אין לך אפשרות לשפוט אף אחד.

ילדים זה האושר שלנו בחיים,

זה השותפות המיוחדת של בני הזוג.

פרי עמלם החל מהבאתו לעולם ועד עולם...

השיחות ביניהם סבות סביב הילדים

המטרות שלהם בחינוך משותפות

הרצון של שניהם לנחת הוא גדול

ומה יותר מיוחד ומרגש בהבאת חיים לעולם?

שיחה כל בוקר על נס קפה ועיתון ביד?

מה כל כך מיוחד ביכולת לישון מוקדם בלי לדאוג שבכי של תינוק יעיר אותי?

מה יותר מרגש בחיי זוגיות ממילה ראשונה של הילד שלך???

הגישה שלך מעט שגויה,

מביאים ילד לעולם כי אנחנו אוהבים אחד את השני ומעוניינים בהמשך חיים משותפים להטביע בפיקדון מאת בורא עולם את החותם שלנו.

לא מביאים ילדים בעולם כדי לסמן V בפרוטוקול.

חשוב על זה.

תגובתך לעניין עד ריגוש!

הרבה נחת מהחבר'ה

תודה לך

רק כשיש איזה אמוק שזה יקרה מיד אחרי שמתחתנים, 

זה מדליק לי נורה אדומה של "מה אנחנו שווים בלי ילדים"

זה לא נכון לכל זוג, אבל זה מעיד הרבה.

אני זוכרת את עצמי מדברת מעט דומה לפני שנפגשתי עם בעלי.

אני מאמינה שכאשר פוגשים את האחד (האחת במקרה שלך   )

הרצון לילד משותף אחרי החתונה מגיע אוטומטית.

וכן, התחלנו את הנישואים שלנו כחייל וסטודנטית

וב"ה עד היום מגדלים בנותיים כסטודנטית וסטודנט.

לא קל ב"ה, אבל זה האושר, זו המטרה ולשם כך שווה להמשיך לחיות יחד.

(לא רק, אבל זו מטרה משותפת ששווה לחיות למענה).

לא קראתי על מה הגבת - אבל דברייך פשוטים ונכוחים לגמרי, ואין מה להתווכח איתם. עדות של בעלת ניסיון - ויש עוד רבים כמוך.

מי שיש לו ניסיון אחר בענין זה - באמת הפסיד הרבה.

אכן, ילדים זו השמחה הכי גדולה, והשותפות הכי גדולה.

כל המחשבה על קשר בין איש לאשתו בלי שמישהו "יפריע".. היא מעוותת מיסודה. קשר אמיתי בין האיש לאשה - גם טרם ילדים - זה בגלל שהם משפחה. וכשהמשפחה גדלה באופן בריא גם הקשר גדל בהתאם (בלי להתייחס כרגע לכל מיני מצבים פרטיים שגם כן יכולים להיות לעיתים).

ואין לנו דרך כשרה לקיים מצוות "פרו ורבו" מלבד הדרך הפרמיטיוית של נישואין כדת משה וישראל.

ועוד אסור לאיש לשהות ללא אישה, ולכן הוא חייב להתחתן.

אין אפשרות "כשרה" באמת לאהוב אישה בטרם נישואין, ואחרי נישואין "אוהבה כגופו".

האיש - לא רק שכל זמן שלא קיים "פריה ורביה" הוא חייב לשאת אישה אלא גם אם כבר קיים "פרו ורבו" עדיין אסור לו לשהות בלא אישה. ודי פשוט שככל שזה תלוי בו הוא לא יכול למנוע הבאת ילדים כל זמן שלא קיים המצווה, גם אם עדיין לא הגיע ל"אוהבה כגופו".

אישה - http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/477856

(ותודה במיוחד על הסוגריים. זה נק' ששמעתי פעם מהרב שלנו. )

יש דברים שכאשר מקצינים בהם לכיוון אחד - מאבדים את הערך שיש בצד השני ואז גם הכיוון הראשון נפגם.

נכון - לא מתחתנים "רק על מנת להביא ילדים לעולם" כלשונך, לירז.

מתחתנים כדי לבנות בית נאמן בישראל.

בית- זה גם הקשר והיחס והמידות בין האיש לאשתו מתוך נישואיהם (אשתו - זו ביתו. גם לפני שיש ילדים).

ובית - זה גם הילדים שמתוך כך.

קשר בין איש לאשתו, זה דבר שהטבע מסייעו (וגם השאיפה לילדים, אצל מי שלא השחית את טבעו).

גם דבר שהטבע מסייעו - מקבל גודל אחר לגמרי כשיש בו אידיאל. וגם אידיאל גדול - מקבל חיזוק וביסוס כאשר הוא מתיישב עם החיים, הרגשתם ושמחתם.

לכן - טוב מאד שאנשים מתחתנים בשביל המצוה; ובשביל להוציא לפעל את עומק הנתינה, הרגש העמוק והטהור, והבנין שבין שניים; ובשביל להוליד ילדים; ובשביל האידיאל הגדול להוסיף נשמות טהורות בעם ישראל ( ומכאן תשובה למי ש"תמה" בשירשור אחר, על "סיבה" כזו. מי שחושב רק על הפרטיות שלו, גם בענין "פרטי" כזה - גם הפרטיות שלו תהיה עם פחות סיפוק ושמחה ממי ששמחתו הפרטית קשורה גם עם האדיאל הכללי. כל ה"חכמה" בנישואין, זה שזה הדבר הכי פרטי והכי כללי. ומי שיחשוב רק על תאוותו הפרטית - יאבד גם ממנה טובה הרבה). זה הכל ביחד.

ובהיות שחושבני שכמה כאן לא הבינו נכון את דברייך (לא קראתי הרבה תגובות) - וחשבו כאילו הם כוונו לצורך להכיר הרבה זמן לפני הנישואין כאילו בלי זה לא תהיה "אהבה".. אני לא כך הבנתים, אלא כרצון לציין שנישואין זה לא "מכונת ילדים", אלא בנין יחס עמוק ומתוכו גם הילדים שבו (ואגב, זה בכלל לא פונקציה של זמן שממתינים לפני ילדים. פעמים רבות להיפך - הציפיה המשותפת, על גבי הבסיס הראשוני, מעצימה מאד את היחס. תלוי הרבה בגישה מראש אל בנין הבית, על כל צדדיו).   

הדבר הזה הוא נכון.

את כתבת: "ילדים, ותסלחו לי על הבוטות, הם פירות של אהבה!"  גם כתבת: "ואני יודעת שזה נשמע הכי גוי בעולם.."

גברת יקרה, את יודעת למה זה נשמע לך "גוי"? בגלל שאת מתכוונת ב"אהבה" למשהו אחד, טהור, כמו שכתבת אח"כ - וה"גויים" (ואני לא בטוח שזה לא מקרין גם על מושגים של כמה יהודים..) מתכוונים בו למשהו אחר..

ולכן את "מתנצלת" שזה נשמע גוי...

אז אני יכול להרגיעך.

כך כתב היהודי, קדש הקדשים, הטהור מרן הרב קוק זצ"ל: "ילדי קודש, פרי האהבה הטהורה"..  זה לגמרי משלנו.

בנין בית  כולל את כל הצדדים הללו.

השרשור הזה חשוב!הוא מעלה שאלה אמונית ולא רק הלכתית, שלא מעט זוגות (ורווקים) מתמודדים איתה-

החשש שהילדים יבואו על חשבון הזוגיות.

וההתמודדות כפי שאנחנו חווינו היא להבין שילדים זה מה' יתברך!

המסע שנקרא ילדים הוא הדרך האישית בה כל זוג צריך לפתח את הזוגיות שלו, יש זוגות שהמיטב שלהם מהזוגיות יצא אם הילדים יבואו ממש אחרי החתונה ויש זוגות שצריכים לעבור דרך ארוכה של ביחד-לבד.

ה' יתברך יודע מה הכי טוב לנו, מה הדרך שבה אנו יכולים להיבנות כזוג וכאנשים פרטיים בצורה הטובה ביותר,

לנו נשאר לעשות עבודה לא להתפחד מהמסע הזה, ולא פחות חשוב לדעתנו לזכור שכל זוג הוא משהוא מיוחד,שמתמודד בדרך המיוחדת לו עם מה שה' מביא לו- לעיתים בהצלחה ולפעמים מפספס את הלימוד, ולכן לא לעשות השוואות והשלכות מאחד לשני.

מועדים לשמחה.

אז הזוגיות תיהרס. וזה בדיוק האבסורד.

לביא,

פחד- כל פחד, הוא מצב שדורשת עבודה רוחנית והתחזקות באמונה שה' הוא טוב והמציאות שהוא יוצר היא טובה בעבורנו,

כל אחד צריך לנסות לחפור ולגלות את שורשי הפחד האישיים שלו ולעשות את העבודה הרוחנית המתאימה.

אתה העלת נק' פחד שאני לא חשבתי עליה ולא חוויתי אותה למרות שהתמודדנו עם המציאות שלה (שלוש שנים של צפיות ווהתמודדיות לא קלות עד שזכינו לחבק בת מקסימה), ואני חושבת שלא המציאות יוצרת וגורמת לפחדים שלנו אלא אנחנו, ולכן אנחנו יכולים לחשוב אחרת ולא לתת לפחדים שלנו להכתיב את המציאות.

מגיעה ממקום של בניה אישית, ולאו דווקא זוגית.

- אם האשה רוצה לסיים את התואר בציון מספיק גבוה כדי לפתוח לעצמה אפשרות לתואר שני.

- אם הבעל לומד מקצוע תובעני, וילד לא ייתן לו לסיים (שלא לדבר בכלל על ציון).

זה לא חשש ממשהו, כי ברור שזה יבוא מתישהו ואז הם יצטרכו להתמודד עם זה.

זה פשוט לא נוח עכשיו, לא לו, לא לה ולא לשניהם יחד.

ורציתי להגיד.

שילדים זה שפע מטורף, פשוט ברכה משמים כל ילד בריא שנולד.והקב"ה נותן לך כזאת מתנה, לא תקח אותה? תמנע ממנה בכוונה?

אני זוכר כמה היייתי בהלם ששמעתי שיש כזאת תופעה בציבור הדתי, ולא אני לא מדבר על דברים שהם באישור הלכתי.

אבל אני מכיר כ"כ הרבה אנשים שמשוועים לילדים ולצערינו לא מקבלים, אז לנו יש הזכות להגיד לא למתנה כזאת?

בס"ד

כתוב בתורתינו "וארסתיך לי לעולם".

שואלים על כך, למה לעולם? הריי שנה לאחר האירוסין

(אירוסין בלשון התורה) יש חתונה, מה זה להתארס לעולם?

ומבארים בחסידות שהקשר המיוחד של האירוסין לא נגמר בחתונה, אלא ממשיך ומעמיק, גם כשנשואים.

כביכול שני קשרים, אנחנו גם מאורסים, ולאחר החתונה גם נשואים.

יש דברים באירוסין שצריך לשמר ולהמשיך גם כשכבר נשואים.

אותו דבר כשהופכים להיות הורים,

אכן יש דברים שחשוב לשמר, וכל הכבוד לערנות לכך.

ברור שהטירחה הרבה סביב ילד, ובעיקר ילדים רבים, יכולה להביא למצב שאין זמן לזוגיות, אך אם ערים לזה מתכננים מראש שזה לא יהיה ככה.

קובעים זמנים מסויימים ומיוחדים שכל הילדים עם שמרטפיות וההורים מקדישים לזוגיות.

 כל משימה  בחיים ששואבת זמן ואנרגיה יכולה "לסכן זוגיות" או שפשוט מתייעלים בניצול ותכנון זמן.  

לעומת זאת גידול ילדים יחד בצורה נכונה, מביא את הזוגיות לעומקים מדהימים שום דבר אחר לא יכול להשתוות אליו.

ומה שלא יהיה בהצלחה רבה!

אליו בתור ילד.

אתה מפריע, זוז מפה, תתן לי לנשום קצת,

או

אתה אוצר מדהים, אתה הנס של החיים שלי, מה היינו עושים בלעדיך.

איך אתם רוצים להתייחס לילדים שלכם?

שלום

נראה מהשאלה כי בן הזוג רוצה להתחתן, להיות בטוח שזו החתונה הנכונה. כלומר שהיא לא מובילה לגירושין. ורק אז להתחיל להוליד ילדים.

אני רואה בכך שתי בעיות עיקריות : האחת היא חוסר הבטחון בחתונה. כלומר : אם הוא חושב שהוא מספיק בטוח על מנת להתחתן. הוא צריך להיות מספיק בטוח על מנת להוליד ילדים. מה שמעלה אצלי את השאלה אם הוא באמת בטוח בחתונה הזו. או אם הוא רואה איזה שהם בעיות, מדוע הוא נכנס לחתונה הזו ?

אך הנקודה השניה נראת לי יותר אקטואלית. היא שהוא רוצה להיות נשוי בלי פחד להתגרש, ורק אז להביא ילדים. מה שלא יכול להיות לעולם במציאות. כלומר : אם אדם לא מתנהג כראוי לבת הזוג שלו. זה לא משנה אם הוא נשוי 10 שנים או 10 חודשים. זה יוביל אותו לגירושין. עם ילדים או בלי.  לכן אין בטחון שאדם יכול להאחז בו ולומר שאינו צפוי להתגרש. חוץ מהשאלה אם אדם לא עובד על המידות שלא  לאורך כל הדרך. (גם אם יש איזו חוסר התאמה בניהם)

זה מוביל אותי לנקודה הבאה:  גישה זו תגרום לו להיות פסיבי ביחס לנישואין. לבוא בגישה של תייר הבוחן אם הנישואין הללו מתאים לו או לא. ורק אז יחליט אם להביא ילדים או לא. גישה זו פסולה בעייני. משום שהיא תגרום לו בסופו של דבר להשקיע פחות בנישואין. אם הוא יראה שיש לו מריבות עם אישתו (ולמי אין ? ) הוא יחלט כי היא לא ראויה לו, ויגרש אותה. במקום שילחם על הנישואין שלו. כמו שאדם נלחם על חייו, או על אחרון ילדיו ח"ו. גישתו הפסולה תגרום לו לא להשקיע בנישואין, ולא לקדם אותם לשום מקום.

והאמת היא שגם להפך, אם יהיו לו ילדים, הוא יעשה את כל המאמץ הנדרש על מנת לבנות זוגיות נכונה ולא להתגרש חלילה. משום שאז יתפוס שאין אופציה אחרת, ויעשה את הכל לחיות עם אשתו עד 120 באושר וכבוד הדדי. מה שיגרום לו לבנות באמת בית מאושר לאורך ימים.

בלי קשר לכן ילדים, או לא ילדים בתחלת הנישואין. אני הייתי מפחד להכנס לנישואין עם מי ששם את עצמו בעמדה שתחייב אותו פחות לעבוד על הזוגיות שלו עם אישתו. וכן עם מי שגירושין נחשבים אופציה בישבלו כשהוא הולך להתחתן. אותי זה היה מפחיד, הרבה יותר מהשאלה לגבי הילדים.

אך זו עצה מרחוק וצריך לבחון כל מקרה לגופו

בברכה

אלי גרון

www.zoogyot.co.il  

אין בעיניי בדיון תלות בין איכות הנישואים להבאת ילדים,

אלא זוג תקין לחלוטין, שרוצים לדחות הבאת ילדים,

זה יכול לקרות לפני החתונה, ויכול גם אחרי, בלי קשר לאיך הם מסתדרים.

המשוואה בעיניי היא לא- אהבה+חתונה= ילדים

בני זוג שמתחתנים ואומרים אנחנו לא טוב לנו עכשיו להביא ילדים לעולם,

יכול להיות שבאמת לא טוב להם

אבל אם זה באמת לא טוב להם אז הם גם לא יזכו לזה, כידוע ילדים זה לא מגיע בהזמנה וכל אחד מה שה' מכין לו

השאלה פה היא שאלה של בטחון בה

ולכן

כאשר בני הזוג אומרים רבשע אנו יודעים מה טוב לנו בבקשה תשאר בחוץ אז רבשע אומר אתם יודעים אז בבקשה תסתדרו לבד, (ואולי לבני הזוג באמת טוב יותר ילד בתחילת הנישואים מסיבות כאלו ואחרות) בכל אופן מי שרוצה להחליט לבד מה טוב לו ה' נותן לו ומי שרוצה לקבל שפע אלוקי ומכין כלים בשביל כך אז ה' משפיע עליו ועוזר לו בדרך הנכונה שלו.

טענה ידועה-

אחרי לידה - אנחנו מונעים על מנת שלילד שנולד יהיה יותר פרטיות ויותר טוב לו לילד - בני הזוג באים ואומרים - אנו יודעים מה טוב לילד שלנו , רבשע אומר בבקשה אם אתם יודעים אז תסתדרו עם החינוך שלו לבד.

בקיצור השאלה פה היא שאלה של מבט על החיים בכלל ושאלה של אמונה ובטחון בחיים.

כמובן שכל מה שדיברנו לא נוגע לבני זוג שבאמת לא טוב להם ואולי מבחינה בריאותית או נפשית - זה מגיע ממקום אמיתי. ובודאי שמוטלת עליהם חובת ההשתדלות למנוע הריון אבל על מנת לקבוע מדובר במקרה כזה הולכים לרב עם כתפיים רחבות... כזה שמה שהוא יגיד תהיה סייעתא דשמיא.

בהצלחה

שלום

זו בדיוק הבעיה, אלא שנוקטים במכבסת מילים. להיות בטוחים בזוגיות וכ"ו. ואני שמתי את הדברים על השולחן.

האמת העצובה היא שמי שמחכה לראות אם הנישואין יצליחו, במקום לעבוד (לפעמים קשה) ולהביא להצלחתם. בסוף באמת יטען שיש יותר מדי מחלוקות, לא לכך הוא התכון, וכ"ו עד לגירושין חלילה.

ומי שלא מעלה בדעתו על אפשרות של להפרד אם זה לא יצליח, בסופו של דבר מביא להצלחת הנישואין.

נכון יש גם שמתגרשים, אך זה צריך להיות כמו ימאי המשתמש בסירת ההצלה בלב ים סוער בחוסר בררה. ולא כאופציה מלכתחילה כשהוא יוצא להפלגה

בברכה

אלי גרון

www.zoogyot.co.il

שבטוחים שהם יודעים הכל.

עלי כבר כתבת ש"נמאס לך שכותב מי שחושב שהוא יודע הכל"... ואני הרי אינני "יועץ נישואין". לא מיניה ולא מקצתיה.

ומצד שני - אני לא רואה שאתה עצמך כותב בסיגנון מסתפק בדווקא, אלא יותר בסיגנון של "יודע"..  למרות שכנראה נסיונך פחות משל אלו שאתה מעיר עליהם.

אז אולי כדאי להפסיק לחלק ציונים של מה ש"נמאס לך" ובמקום זה - להביע דעות לגופו של ענין. ובכבוד.  אולי גם אנשים אחרים כאן לא נראות להם דעות שאתה מביע בוודאות - אך אינם חושבים ש"דרך הלוחמה" היא לומר ש"נמאס להם" שאתה אומר אותן, וחושב שאתה יודע..

ולידיעתי הברורה, יש כאן גם אנשים שדווקא מאד שמחים לשמוע דעות ממי שמנוסים יותר בכמה תחומים - מפני שהם מבינים שזה לא רק דיונים תיאורטיים, אלא דברים שהנסיון יכול לסייע בהם. ואף אחד לא חייב לקבל. יכול לשקול. 

וגם אם זה שכתב לפניךהוא יועץ נישואין (לא קראתי את הודעתו בפירוט), אולי זה נחמד שהוא מוכן לעזור, בהתאם לדעתו, בחינם,לאנשים שאינם בשלב שהוא אמור להרוויח מזה משהו כספי..

וכמובן, גם "יועץ" לא בהכרח "יודע הכל".  הוא אומר את דעתו, נסיונו וידיעתו. מי שרוצה יכול לקרוא ולהחליט אם זה מדבר אליו או לא.

מאוד מתאים למנהל אתר "חינוך תורני בדרך חיובית"

וגם כמובן מאוד משכנע שכותב הדברים רוצה בטוב ליבו לעזור למסכני הפורום...

תודה לך בשלב הזה.

כלפי אחרים.

וכמובן, אין לי כל ענין לפגוע בך, חלילה.

ואינני מתפעל מה"מאוד מתאים".. שיטה ידועה - אני זוכר עוד כשהייתי ילד שאם מישהו "לא דתי" היה אומר משהו לא בסדר והיו מעירים לו, היה אומר "לא מתאים לדתיים להעיר כך...."

כותב הדברים אכן רוצה גם לעזור לאנשים בפורום, וכמו עוד חברים פה, וכמובן אינו מתייחס אליהם כ"מסכנים". זה בראש שלך.

כתבו לך פחות ממה שכתבת לאחרים - ובסיגנון עדין יותר.  מי שכותב ש"נמאס לו" מכל מיני כותבים - אל יתפלא שיגיבו על כך.  מוטב פשוט להתייחס לגופם של דברים, ואז גם לא יהיה צורך להעיר בחזרה על הסיגנון...

וכמובן שאני אישית מעדיף, גם ויכוחים, ביחס מכבד. גם כלפיך. כמובן.

שלום

ראשית : תודתי לדן על קרש ההצלה שנתן לי במים סוערים

שנית : אכן אני מנהל את בית הספר לזוגיות בואי כלה. ומי שראה את הפרסומים שלי רק לפני שבוע (עשיתי מסע פרסום באלפי שקלים בערוץ - 7) עבור  כנס "לומדים להתחתן השנה" שהתקיים בווהל סנטר מול אונ' בר אילן, והיה הצלחה גדולה. אכן בדרכים אלו ב"ה אנו עוזרים להרבה פנויים ופנויות להתגבר על המכשולים השונים הרבים , ולהקים את ביתם במהרה.

אני כותב זאת משום הליגלוג והבוז שניכר מדבריו של לביא

שיכול לשאול במחלקת הפרסום של ערוץ -7 כמה כבר שילמתי להם על הפרסומים השונים שעשיתי בערוץ.

וכן אני מתייחס  לכתיבה בפורמים השונים. כחלק ממעשר הזמן שלי לעזור לאנשים המתלבטים באותם נושאים שאני מתעסק איתם כבר שנים. . . . ומפני כך בעצם למה לא לעזור ?

דבר אחרון : אפשר להסכים עם מה שאני כותב, ואפשר לא.

ואכן מכל מלמדי השכלתי, ומתלמידי יותר מכולם

בברכה

אלי גרון

בואי כלה : בית הספר לזוגיות מוצלחת בהשראת היהדות

אדרבה - בזאת יבחנו.

ייעצו לשם שמיים באהבה ובשמחה,

ונשמח לשתות בצמא ממימיהם, לדלות בששון ממעיינותיהם,

להתאבק בעפר רגליהם -

בלי שיפרסמו את עצמם תוכ"ד דיבור.

זה פשוט לא נראה טוב.

פשוט לא שייך.

בלי קשר לזה, שמההודעות שלך אני נהנה מאוד,

שנזכה להרבה הודעות בדיוק מהסוג הזה.

תודה!

אפשר להזכיר לכם- גם יועצים הם בני אדם?

הפורום פתוח לכל אדם שבא להביע את דעתו (בצורה מכבדת את זולתו- כמובן) (אהמ אהמ)

וזכותו של כל אדם לשים בחתימה שלו מה שבא לו- גם לינק  (בטעם טוב- כן?)

יישר כוח ליועץ שעשה פירסום בערוץ (המדיניות בפורום היא שהודעות עם תוכן פירסומי אינן מקובלות. סתם ליידע מה המדיניות- כי אתה חדש פה)

אגב-

גם אני כותבת את הגיגי ושטויותי בסיגנון של "כל-יודעת" נחרצת ביותר וכולי...

זה רק אומר -שתתווכחו איתי!

אין שום לי בעיה עם טון סמכותי אצל יועצים, יש לי הרבה בעיה עם כאלה

שמשתמשים בטון אישי וחברי, במטרה לנצל את שברונו של הניק שפתח

את האשכול למטרות עסקיות.

על מר גרון היקר והחביב - כמעט ואין לי את הביקורת מהסוג הזה, כי הוא

באמת הרחיב לענות ולתרום מנסיונו המקצועי והברוך, ובאמת השתדל לספק

עזרה - אבל עדיין, עדיין...

ב. אני רואה עצמי פטור מהתייחסות לענין של ה"פרסום תוך כדי דיבור", שאינו קשור אלי.  הענין שלי

פה הוא כמה שאפשר להרבות בחיוב (אם כי לפעמים, לצורך זה, יש גם מה לשלול). מי שמרגיש צורך לבקר

תופעות כמו שהזכרת - רשאי כמובן.  מותר לי גם להשאיר משהו לאחרים...

ג. להסיר שוב ספק - אני כמובן לא "יועץ נישואין"...  (ויש פה הרבה חבר'ה שנותנים עצות מקסימות מחום

ויושר ליבם, ללא כל "תארים". אשריהם ואשרי חלקם).

[רק ליתר ביטחון, אעפ"י שהבנתי שלא לכך התייחסת: עפ"י תקנות הפורומים - אדם יכול לצרף לחתימתו אתר

שלו. וזה עולה אוטומאטית.  מסיבה זו עולה עם חתימתי שם האתר שלי בענייני חינוך. כמו שיש גם אצל

חברים אחרים. ואגב, זה לא אתר שמרויחים ממנו "כסף"...  גם שם העיקר זה לזכות את הרבים במה

שאפשר]

ניכר שאתה אדם חכם ומבין, ויהודי יקר מאוד.

צר לי שנשמע מבין השורות צד של ביקורת.

הלוואי עלינו שתמשיך לכתוב ממש כמו שאתה כותב עד עכשיו...

תודה!

זוגיות זה דבר שלוקח שנים לבנות אותו וכל דבר נוסף בחיים מצריך את הזוג לחזק את הקשר...

זאת אומרת שאם הזוג נמנע מלהביא ילדים בתחילה ובונה לו זוגיות זה ברור שאחרי ההיריון הלידה והילדים עדיין ממשיכים לתחזק את זה אחרת זה יקרוס בכל מצב לכן לדעתי זה לא משנה אם זוג יבנה את הזוגיות 9 חודשים או שנתיים בכל מצב הוא עובד על תמיד ולכן חבל למנוע את זה...

אבל כל אחד לפי מה שמתאים לו ולפי מה שרבו פסק לו.

בכל אופן שיהיה בהצלחה למי שמתחתן ושיבו יחד בניין עדי עד- אמן!!

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.