זו מחלוקת הלכתית, לא שאלה של ראוי או לא ראוי - תשאל את הרב שלך. 

ואפילו יכול להיות מעולה לזוגיות-

לבנות זוגיות בלי הורמונים של הריון, בלי לחץ מלידה...

זה יפה לדעתי שהזוג הוא פשוט לעצמו.

כאילו שאמצעי מניעה למיניהם לא נגועים כלל בהורמונים.....

האמצעי מניעה מלעיטים את האישה בהורמונים.

כדאי קצת להבין בנושא לפני שמגיבים...

לדעתי חובה להתייעץ עם רב. ולהבין את מלוא המשמעות של נטילת גלולות והתופעות לוואי (חוסר חשק, בעיות בפוריות וכו' וכו). בהצלחה

זוגיות זה בפרשת שבוע, בחיים יש משפחתיות!

וגם במצב הראשוני של הזוג, זה כבר נקרא משפחה, כי זה בעצם כבר זה, רק שזה עדיין לא יצא לפועל.

יש ציווי מדוייק מאד שמסביר לנו מהם חיי הנישואין- 'פרו ורבו', 'לא תוהו בראה לשבת יצרה'.

כל מטרת חיי הנישואין היא זו. להשתלם, ולהשלים איתנו את העולם ע"י המשכיות של השלימות שלנו.

כבר בתיבת נוח, החיות נכנסו זוגות ונוח נכנס עם משפחתו (למרות שזה לא כ"כ קשור).

אנכרוניסטי משהו... <צ>

ולכן היא רק בפרשת השבוע, שזה דבר שנמצא עדיין, אצל ביינישיינ"ו.

הא, גם אצל המדרשיסטיות זה עדיין קיים, אמנם לא אצל כולם, אבל הן לא נחשבות...

אני תוהה אם לנעול את השירשור הזה.

[זה שאני תוהה בקול- אומר שאני לא דיקטטורית! לא לקפוץ עלי!]

לדעתי הדיון הזה לא ממש ראוי לו לפרהסיה הציבורית

כל אחד ואחת שילכו ביחד לשאול את הרב שלהם- ויעשו בשקט מה שטוב להם

[על דיקטטורים יותר קשה לקפוץ... מומלץ!]

וחשוב לשמוע עוד דעות חוץ משל רבנים, תסלחו לי.

בלשאול שאלות שתלויות בדילמות הלכתיות, כמו למשל גיוס נשים לצבא.

יש מי שיראה בזה אמירה, שצריך להפסיק לראות בזה שאלה הלכתית,

ולהתחיל לראות בזה עניין של סגנון.

שאלתי את דעתכם.

אני לדוגמא מכיר חבר שהתחתן, ונכנסו מיד להריון, מההורמונים של ההריון (או ממשהו אחר)

אשתו לא יכלה לסבול את הריח שלו, הם ישנו 9 חודשים בנפרד.

לי זה לא נרה זוגיות נורמלית..

נדון מעל בימת הפורום..

מילא זה היה פורום נשואים..גם העניין שחבר שלך סיפר לך כזה דבר,לאדעכמו שאמרתי, יש דברים שהצנעה יפה להם.בכל מקרה אני לא מאמין שזה המצב אצל כל זוגות שבהריון,כנראה היתה תופעה נדירה יחסית אצל חבר שלך שאי אפשר להשליך ממנה על הכלל

(וכמו שכבר אמרו פה מיליון פעמים זה חברה בת 20 התחתנה עם מישהו בן 40 (אני מכיר!!!  )  לא נותן תשובה האם כדאי/לא כדאי לעשות את זה)

הם פנו לעזרה?! ואיל והיו מחכין חצי שנה ?היה שונה? נכון, מוזר מיד "להיפרד "אחרי החתונה..אב לזה נשמע נדיר

מיטה עם בן זוגך ל9 חודשים?

לא נשמע לי תקין בכלל, ואם הייתה לפני זה חצי שנה נורמלית, זה יכול

להיראות שונה לחלוטין.

פשוט נראה לי שאין מה לדון בעניין..

זה כמו שישאלו פה-

אז להתחתן איתו או לא?

וואלה לא יודעים...

לדעתי ילדים ומשפחה הם המשך ישיר לחתונה. ברור לי שכשאתחתן בע"ה,באותה ה"חבילה" מגיע גם התכנון להרחיב את המשפחה..ידוע לי שזה לא מתאים לכולם,ואני מניחה שתהיה לי בעיה עם מישהו שמבקש לחכות.

צאצאים בכלל יש בזה בעייתיות.

את מעמידה רצון מיידי כזה כתנאי לפני שאת מתחנת? נשמע לי מוגזם.

אני לא אשאל בפגישה ראשונה "ילדים שנייה אחרי החתונה?" באותה נשימה עם "אז מה עשית בצבא?" , אני פשוט אהיה ערה לזה שאם יעלה הנושא והנל יאמר שאינו מעוניין בילדים בשנים הראשונות זה יהווה בעיה.

שהוא מכיר בן זוג רציני, אני מאמין שזה שונה אצל בנות, 

אבל גם בעניין הזה עם האוכל בא התאבון, לא?

ובין עלמה אחת לרעותה. 

אגב, יש הבדל גדול בין "לא מרגיש צורך עז להיות אבא" לבין "רוצה לדחות לידה לשנה/שנתיים אחרי החתונה".

אלא אם כן מדברים מראש על משהו אחר..

בעניין ההכירות,אני לא כ"כ מבין מה אתה אומר.זהו,התחתנתם,אין פה מה לבדוק התאמה/הכרות יותר.

רוצה להכיא את בן הזוג בשקט בלי ילדים? אל דאגה, מובטח לך שלא יהיה לך ילד ב9 חודשים הראשונים..

אחרי החתונה הקשר בין בני הזוג מתחיל כמעט מההתחלה. הוא משתנה לחלוטין. יש הרבה מה להכיר מיד אחרי החתונה. יש דרך חיים חדשה לחלוטין להתרגל אליה ועולם חדש של זוגיות להתרגל אליו. זה שאנשים התחתנו,זה לא אומר לרגע שהם מכירים אחד את השני (במיוחד בציבור שלנו שהזמן הממצוע להיכרות עד לאירוסין הוא חודשיים). ההיכרות בפירוש מתחילה אחרי החתונה ויש זוגות שרוצים לעבור תקופה קצרה בלי ילדים.

ואגב, שלושת החודשים הראשונים של ההריון מסוגלים להפוך אשה לבן אדם אחר לחלוטין ממש בגלל ההורמונים, שינויי מצבי רוח, הקאות ועוד. זה לא שתשעת החודשים עוברים ברוגע ויש רק בטן שקצת מתנפחת פה ושם. זה המון שינויים פיזים לא פשוטים שמשפיעים על האישה ועלול להיות מאד קשה לגבר להתמודד עם זה.

יש נשים שמכירות את הגוף שלהן טוב מספיק כדי לדעת שהתקופה הזאת של תחילת ההריון או מיד אחרי הלידה תהיה תקופה בעייתית ויהיה הרבה יותר טוב לעבור אותה עם בן זוג שההיכרות איתו היא קצת יותר עמוקה מהחודש וחצי שהיינו בדייטים.

בס"ד

בעקבות קריאת כמה תגובות כאן נראה שיש הגזמה בכמה עיניינים:

ראשית גם ברגע שאישה נכנסת להריון

יש לכם 9 חודשים להכיר אחד את השיני,

עד שיגיע הילד והטיטולים וכ'...(וזאת בהנחה שהיא נכנסה להריון מייד. גם כשלא מונעים זה לא תמיד קורה כל כך מהר)

 לגבי הטענה שאישה שנכנסת להריון עוברת שינויים וכ', זה נכון, אך עדיין, האישה נשארת אותה אישה. אנחנו לא מצמיחות קרניים ולא מחליפות צבעים.

אישה תמיד עוברת שינויים הורמונליים, בשבועיים של נידה, לקראת נידה,הריון, הנקות, וגם גלולות למניעת הריון משפיעות על מצבי רוח וכ'.

יש לזכור שנשים רבות חלק גדול מחייהן כנשואות היו בהריון, זה יוצא כמה שנים טובות במצטבר, אפשר להתחיל להכיר את אשתך מהזווית הזאת, זה לא מצב חד פעמי.

ודווקא להפך, כשמודעים לעניין, מבינים שכרגע אשתך צריכה אותך יותר, יותר תמיכה לעיתים גם פיזית, זה נותן לבעל אפשרות להעניק לאשתו יותר, ובלי חשבון, והיא לא שוכחת את זה כל החיים.

את התמיכה, הנתינה, העזרה, וכן גם מלפפון חמוץ ב12 בלילה...

זה בכייף יכול להיות חלק מחוויות בלתי נשכחות של שנה ראשונה.

וגם לא לשכוח את הקב"ה שיודע מתי הכי נכון להביא לכם את הילד, ואיזה  הריון בדיוק ייתן לכם את האפשרויות הכי טובות להתקרב אחד לשיני ולקב"ה.

אם אין לך סיבות אחרות להתחתן חוץ מילדים, אני חושב שאתה בבעיה.

למרות שאני מניח שעם האהבה באים גם הילדים....

להביא דרכה ילדים, אם לא היא אז דרך מי?

מצד אחד- זה הבסיס לקשר. לולא האהבה, לא היה כלום.

אך מצד שני- אפשר לאהוב גם בלי להתחתן. לא?

הקשר שבין איש לאשתו מתחזק עם הילדים.

והוא הרבה יותר רציני ועמוק כאשר יש הבנה שהקשר הוא לא רק "אישי- אינטימי"

אלא גם משהו כללי, עוד חוליה בעם הקדוש.

שהילדים הם המשך ישיר למיסוד החתונה,

אך לא באופן מיידי.

|דוברת|

אני יכולה בהחלט להבין את הצורך בהיכרות הזוגית בשנה הראשונה.

אישה בהריון-לידה-אבא-אמא-גידול ילדים-מטרנה-טיטולים-לקום כל שלוש שעות בלילה- 

צריכים לבוא לאחר ייצוב הקשר הזוגי, שכידוע דורש השקעה, וסבלנות.

ואין דומה קשר זוגי לפני החתונה (עדיין יש ניפרדוּת) ולאחריה (גרים יחד וצריך להתרגל לחיות עם האדם השני).

מי שבחסדי ד' נפקד בילדים כבר בשנה הראשונה - עדיין יש לו כמה חודשי "חסד"...

מה גם שהם חודשים מאוד "מגבשים" ו"מחשלים" - חודשים אינטנסיביים של בניין

הדדי. "נקי יהיה לביתו שנה אחת, וְשִׂמַּח את אשתו אשר לקח".

הגבר חייב להפגין, בפרט בחודשים יותר מתקדמים בתהליך, שפע התחשבות ועניין

כלפי אשתו - לא יתכן אחרת.

נראלענ"די, שזו תשובתו האלגנטית של "הטבע" לשאלה...

בתור חבר בפורום הזה אין לי נסיון מעשי בתחום - אבל זה נראה לי אמיתי.

אבל ברור שגם צריך קצת זמן שקט, קצת אוויר לנשימה...

זה לא רשמי, ולא עשיתי מחקר בנושא,

אבל מהזוגות שאני מכירה מקרוב,

זוגות שדחו את הבאת הילדים אחרי החתונה מפחד שהילדים יפריעו לזוגיות,

אחר כך כשהילד הגיע - הוא באמת הקשה על הביחד שלהם,

וזוגות שלא דחו, האתגרים בהריון ולידה הצמיחו אותם.

אז מה אני רוצה לומר?

שזה כנראה בראש (ונכון שיש גם זוגות הפוכים וכו', זו התיאוריה שלי

ואין ספק שהריונות וילדים הם לפעמים דבר מאתגר מאד,

והאתגר הוא כמו עוד צבע בתוך שלל הגוונים שכבר יש בזוגיות.

הוא יכול להבליט את הטוב, ויכול להבליט את הקשה.

וזו החלטה שלנו.

אחד הדברים שהכי בונים את ה"ביחד" בין האיש ואשתו, זה הריון, לידה, גידול ילדים.  גם בין אנשים שבלי זה ה"ביחד" הזה היה פחות.

כמובן, מי שיבוא מראש ב"ראש" הפוך מזה - יהיה קשה לו לקלוט מציאותית את החיבור הזה - כי הוא מראש יסתכל הפוך. אבל זה - טבעי לגמרי.

יכולים להיות חריגים - שיתייעצו עם רב.

ה"כלל" ההלכתי ("דעות לכאן ולכאן") שנכתב בשירשור פה אינו מדוייק למיטב ידיעתי: ככלל, אין לעכב הריון אצל מי שלא קיימו מצוות פו"ר. ההיתר הוא חריג למצבים מיוחדים. ולשם זה, כנ"ל, צריך לעשות שאלת חכם לגופו של ענין.

לא הייתי מציע לאנשים ללכת על תכנון מראש של דחיית הבאת ילדים לעולם בתור איזה "קונספציה". לגמרי לא בריא לדעתי, גם לבנין הקשר הבריא שלהם.

האם זה ראוי להתחתן בידיעה שתדחו הבאת ילדים?

אם שאלתם רב והוא התיר את זה, אין בעיה כי יש היתר של רב (ויש רבנים שמתירים לדחות עד שנה הבאת ילד לעולם).

אם בני הזוג לא שאלו רב אלא החליט על דעת עצמם זה כבר שאלה אחרת ויש כאן ענין של סגנון. אבל נראה לי שמישהו שחשוב לו  מיד להביא ילדים לעולם מנקודת מבט הלכתית לא יחליט דבר כזה אז זה לא אופציה בכלל.

נראה לי שזה בדרך כלל האשה שרוצה לדחות ילודה מכל מיני סיבות וחשוב להיות קשובה לה כי מצב של אמהות מתוך מקום של חוסר רצון-זה אסון.

לגבי ההלכה- עוד לא מצאתי מקור שבו כתוב שיש להביא ילדים כשזה עלול להשפיע לרעה

על היולדת\ התא המשפחתי.

אני גם חושב שמעבר להלכה, כל זוג צריך להסתכל בעיניים פקוחות על המציאות.

אינני מגיב בשביל "פותח השירשור", אלא עבור מי שאני חושב שיוכלו להיעזר.

ודבר כזה, שרוב האנשים כאן כותבים עליו, באופן טבעי, מהשערה בעלמא - אני רואה עצמי מחוייב לעזור להם בו, עם השארת האופציות החריגות. מי שרוצה - יקבל. מי שלא - בעיה שלו..

לא אמרתי שכאשר זה עלוללהשפיע לרעה - חייבים באופן סיסטמתי.

אמרתי מה הכלל, וכשיש חריגים - יש להתייעץ.

"להשפיע לרעה" - הרבה פעמים נובע מעצם החשש/ההנחה שזה יהיה כך.  זה מאד תלוי בגישה שניגשים מראש ל"ביחד" של הנישואים.  וכמו שאמרתי, יכולים להיות חריגים גם בזה.  גם המינון של "להשפיע לרעה" תלוי; מה נקרא כך, מאיפה יודעים שזה כך. כדאי במקרה שחוששים לדבר כזה - להתייעץ עם מישהו מבין ענין גם בהלכה וגם בהליכות.  יש הרבה ת"ח כאלה.

ואגב, לגבי ה"יולדת" שהזכרת - מה שאני נתקלתי הוא שעפ"י רוב, דווקא נשים - אם הן רואות אחרי זמן מה מהנישואין שהן לא הרות, הן נכנסות ל"לחץ אטומי" ( כמובן, לא מדבר על מי שמראש הולכת בכיוון כזה).

אתה צודק שצריך להסתכל ב"עיניים פקוחות" על המציאות. ואחרי שמסתכלים כך - צריך לגשת לשאול שאלת חכם, האם זה מצדיק שינוי מההלכה הבסיסית. ואז נקל גם יותר יהיה לקבל תשובה מתאימה. כנ"ל - ת"ח מביני ענין בתחום זה, מבינים היטב גם את האנשים וגם את המציאות.  חושבני שלא כדאי לסמוך רק על ה"עין פקוחה" אלא גם להתייעץ ביחד עם מסקנותיה.  זה יכול מאוד לעזור. אחרי הכל - מדובר בד"כ באנשיםשיש להם גם ניסיון נוסף לידע ההלכתי.

א. נראה מובן שכאשר רוצים להתיר איסור צריכים למצוא מקור להיתר ולא מקור לאיסור על אף סברת ההיתר.

ואני אסביר. משל למה הדבר דומה:

"לא מצאתי מקור שבו כתוב שחייבים לצום ביום כיפור גם כאשר מדגדגת לי הזרת".

ואני עונה - נכון, אבל לא צריך להיות כתוב, צריך היתר שיויצא מן הכלל.

זה לוגיקה ממש פשוטה.. ואני תמה.

דבר שני - "מעבר להלכה"  - ביטוי בעייתי, לא נשמע מבית מדרשנו, אנשים יר"ש.

ההלכה היא העינים הפקוחות שלנו..

לא אמרתי להתעלם מההלכה, אלא להישאר עם עיניים פקוחות.

מי שהולך עיוור, סופו שייתקע בקיר....

והיות שהשאלה לא הלכתית.

למרות שע"פ הלכה יש מצבים שאפשר להמנע (- וקרוב לודאי שזה לא אחד מהם)

כאן פשוט שלא ראוי.

אם זה "מהר לו מדי" שימתין.

אם הוא "חושש" שיתייעץ.

"רוצה לבנות את הזוגיות קודם" ילמדנו רבינו איך בונים זוגיות?

ילדים, ותסלחו לי על הבוטות, הם פירות של אהבה!

ואני יודעת שזה נשמע הכי גוי בעולם..

אבל אני לא מתכוונת להתחתן עם מישהו רק על מנת להביא ילדים לעולם.

אני אשמח להביא ילדים, לבית שיש בו חסד בין בני הזוג,

לבית שיש בו אהבה ונתינה והמון רגשות חיוביים..

קרקע פורייה לגידול נשמות יהודיות וקדושות!

ולכן עם המון סיעתא דשמייא..

(מדברים פה כאילו להביא ילדים, בא בקלות לכולם)

בחור שארצה להעניק לו- מתוך אהבתי אותו,

מן הסתם יהיה גם האבא לילדים שלי..

לענייני מניעות, זה עניין פרטי לבני הזוג-

ות'אמת, אני אשמח לשקט מהעניין בשנה-שתיים הראשונות של הנישואין

[יש לי ב"ה, בלי עין הרע, מספיק כאלו בבית הוריי]
זה לא אומר שזה מה שיקרה, ה' גדול בנושאים כאלו, עם כל הביוטכנולוגיה ב2011

ובסה"כ- אדם  צריך לברר את המקום הזה עם עצמו, למה וכמה ואיך...

אם הוא מבורר, ומבין שהדברים תלויים גם בראיית הרבנים את רצון ה', ומוכן לקבל גם גזירה אחרת-
לא רואה בגלל זה מניעה לנישואין.

אני מאד אוהבת את הדיעה שלך אבל קחי בחשבון שהיא דיעה לא ממש פופולרית בציבור שלנו.

בסופו של דבר הרבה זוגות כן מתחתנים בשביל להביא ילדים לעולם  והתפיסה הזאת יותר רווחת.

הרי בסופו של דבר, אם הלכת לפי המלצות הרבנים, יצאת עם בחור אחד או שניים ועם השלישי כבר התארסת אחרי חודש וחצי של היכרות,את לא יכולה לאהוב עדין את האדם הזה.

אי אפשר לאהוב אדם שאתה בקושי מכיר אותו.

אבל עדין מצופה ממך ישר להיכנס להריון גם אם את לא לא אוהבת אותו.

כי בסופו של דבר התפיסה הרווחת היא שמתחתנים כדי "להקים בית נאמן בישראל" כלומר, כדי ללדת ילדים.

אני רואה שבהדרגה יוצא לי פה שם של רב רפורמי.

נו שוין.

אבל כל הכבוד על הבעת העמדה.

ילדים הם פרי אהבה של בני זוג.

רק בעלי חיים מולידים ויולדים ללא אהבה וללא קשר עמוק בין בני הזוג.

אם בני זוג זקוקים לזמן להעמיק את הקשר ולחזק את האהבה, יש לתת להם את הזמן הזה וכשתגיע העת הם גם ישתוקקו לילדים.

הילדים לא יברחו.

ואלישבע- מי שמתחתן אחרי חודש וחצי בלי לאהוב (אפילו בצורה ראשונית)

את בן הזוג שלו,ומיד נכנס להריון בלי לחשוב על מה הוא עושה

הוא אידיוט חסר תקנה, שהולך עיוור אחרי מוסכמות

חברתיות והוראות רבנים, ומסתכן בלקרוע לגזרים את אישיותו ומשפחתו,

כפי שלצערי ראיתי כבר כמה פעמים בחיים. 

הכרתקצרה (לדוג'' החליטו אחרי חודש וחצי אל תשכח שג םברררו קודם..) וב"ה אחרי שנה או מעט פחות, ד' זיכה אותם בילד. הכ לפרח ולא נהרס ובכל הולדת ילד ראשון יש משה ורגיששנראה כ"משבר" (הזוגיות משתנה ,ג םאם לטובה, לא קשור לזמן.. 9חודשים היו להם..)יש המוון כאלו  ולעומת- -המן שהיו רוצים ילד בקלו ת ובמהירות ולצערנו, קשה להם והם מצפים כמה שנים

ב"ה נשואה שנתיים ותשעה חודשים ועומד חודש וחצי לפני לידה שלישית.

וכל עוד אינך בעל ניסיון אין לך אפשרות לשפוט אף אחד.

ילדים זה האושר שלנו בחיים,

זה השותפות המיוחדת של בני הזוג.

פרי עמלם החל מהבאתו לעולם ועד עולם...

השיחות ביניהם סבות סביב הילדים

המטרות שלהם בחינוך משותפות

הרצון של שניהם לנחת הוא גדול

ומה יותר מיוחד ומרגש בהבאת חיים לעולם?

שיחה כל בוקר על נס קפה ועיתון ביד?

מה כל כך מיוחד ביכולת לישון מוקדם בלי לדאוג שבכי של תינוק יעיר אותי?

מה יותר מרגש בחיי זוגיות ממילה ראשונה של הילד שלך???

הגישה שלך מעט שגויה,

מביאים ילד לעולם כי אנחנו אוהבים אחד את השני ומעוניינים בהמשך חיים משותפים להטביע בפיקדון מאת בורא עולם את החותם שלנו.

לא מביאים ילדים בעולם כדי לסמן V בפרוטוקול.

חשוב על זה.

תגובתך לעניין עד ריגוש!

הרבה נחת מהחבר'ה

תודה לך

רק כשיש איזה אמוק שזה יקרה מיד אחרי שמתחתנים, 

זה מדליק לי נורה אדומה של "מה אנחנו שווים בלי ילדים"

זה לא נכון לכל זוג, אבל זה מעיד הרבה.

אני זוכרת את עצמי מדברת מעט דומה לפני שנפגשתי עם בעלי.

אני מאמינה שכאשר פוגשים את האחד (האחת במקרה שלך   )

הרצון לילד משותף אחרי החתונה מגיע אוטומטית.

וכן, התחלנו את הנישואים שלנו כחייל וסטודנטית

וב"ה עד היום מגדלים בנותיים כסטודנטית וסטודנט.

לא קל ב"ה, אבל זה האושר, זו המטרה ולשם כך שווה להמשיך לחיות יחד.

(לא רק, אבל זו מטרה משותפת ששווה לחיות למענה).

לא קראתי על מה הגבת - אבל דברייך פשוטים ונכוחים לגמרי, ואין מה להתווכח איתם. עדות של בעלת ניסיון - ויש עוד רבים כמוך.

מי שיש לו ניסיון אחר בענין זה - באמת הפסיד הרבה.

אכן, ילדים זו השמחה הכי גדולה, והשותפות הכי גדולה.

כל המחשבה על קשר בין איש לאשתו בלי שמישהו "יפריע".. היא מעוותת מיסודה. קשר אמיתי בין האיש לאשה - גם טרם ילדים - זה בגלל שהם משפחה. וכשהמשפחה גדלה באופן בריא גם הקשר גדל בהתאם (בלי להתייחס כרגע לכל מיני מצבים פרטיים שגם כן יכולים להיות לעיתים).

ואין לנו דרך כשרה לקיים מצוות "פרו ורבו" מלבד הדרך הפרמיטיוית של נישואין כדת משה וישראל.

ועוד אסור לאיש לשהות ללא אישה, ולכן הוא חייב להתחתן.

אין אפשרות "כשרה" באמת לאהוב אישה בטרם נישואין, ואחרי נישואין "אוהבה כגופו".

האיש - לא רק שכל זמן שלא קיים "פריה ורביה" הוא חייב לשאת אישה אלא גם אם כבר קיים "פרו ורבו" עדיין אסור לו לשהות בלא אישה. ודי פשוט שככל שזה תלוי בו הוא לא יכול למנוע הבאת ילדים כל זמן שלא קיים המצווה, גם אם עדיין לא הגיע ל"אוהבה כגופו".

אישה - http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/477856

(ותודה במיוחד על הסוגריים. זה נק' ששמעתי פעם מהרב שלנו. )

יש דברים שכאשר מקצינים בהם לכיוון אחד - מאבדים את הערך שיש בצד השני ואז גם הכיוון הראשון נפגם.

נכון - לא מתחתנים "רק על מנת להביא ילדים לעולם" כלשונך, לירז.

מתחתנים כדי לבנות בית נאמן בישראל.

בית- זה גם הקשר והיחס והמידות בין האיש לאשתו מתוך נישואיהם (אשתו - זו ביתו. גם לפני שיש ילדים).

ובית - זה גם הילדים שמתוך כך.

קשר בין איש לאשתו, זה דבר שהטבע מסייעו (וגם השאיפה לילדים, אצל מי שלא השחית את טבעו).

גם דבר שהטבע מסייעו - מקבל גודל אחר לגמרי כשיש בו אידיאל. וגם אידיאל גדול - מקבל חיזוק וביסוס כאשר הוא מתיישב עם החיים, הרגשתם ושמחתם.

לכן - טוב מאד שאנשים מתחתנים בשביל המצוה; ובשביל להוציא לפעל את עומק הנתינה, הרגש העמוק והטהור, והבנין שבין שניים; ובשביל להוליד ילדים; ובשביל האידיאל הגדול להוסיף נשמות טהורות בעם ישראל ( ומכאן תשובה למי ש"תמה" בשירשור אחר, על "סיבה" כזו. מי שחושב רק על הפרטיות שלו, גם בענין "פרטי" כזה - גם הפרטיות שלו תהיה עם פחות סיפוק ושמחה ממי ששמחתו הפרטית קשורה גם עם האדיאל הכללי. כל ה"חכמה" בנישואין, זה שזה הדבר הכי פרטי והכי כללי. ומי שיחשוב רק על תאוותו הפרטית - יאבד גם ממנה טובה הרבה). זה הכל ביחד.

ובהיות שחושבני שכמה כאן לא הבינו נכון את דברייך (לא קראתי הרבה תגובות) - וחשבו כאילו הם כוונו לצורך להכיר הרבה זמן לפני הנישואין כאילו בלי זה לא תהיה "אהבה".. אני לא כך הבנתים, אלא כרצון לציין שנישואין זה לא "מכונת ילדים", אלא בנין יחס עמוק ומתוכו גם הילדים שבו (ואגב, זה בכלל לא פונקציה של זמן שממתינים לפני ילדים. פעמים רבות להיפך - הציפיה המשותפת, על גבי הבסיס הראשוני, מעצימה מאד את היחס. תלוי הרבה בגישה מראש אל בנין הבית, על כל צדדיו).   

הדבר הזה הוא נכון.

את כתבת: "ילדים, ותסלחו לי על הבוטות, הם פירות של אהבה!"  גם כתבת: "ואני יודעת שזה נשמע הכי גוי בעולם.."

גברת יקרה, את יודעת למה זה נשמע לך "גוי"? בגלל שאת מתכוונת ב"אהבה" למשהו אחד, טהור, כמו שכתבת אח"כ - וה"גויים" (ואני לא בטוח שזה לא מקרין גם על מושגים של כמה יהודים..) מתכוונים בו למשהו אחר..

ולכן את "מתנצלת" שזה נשמע גוי...

אז אני יכול להרגיעך.

כך כתב היהודי, קדש הקדשים, הטהור מרן הרב קוק זצ"ל: "ילדי קודש, פרי האהבה הטהורה"..  זה לגמרי משלנו.

בנין בית  כולל את כל הצדדים הללו.

השרשור הזה חשוב!הוא מעלה שאלה אמונית ולא רק הלכתית, שלא מעט זוגות (ורווקים) מתמודדים איתה-

החשש שהילדים יבואו על חשבון הזוגיות.

וההתמודדות כפי שאנחנו חווינו היא להבין שילדים זה מה' יתברך!

המסע שנקרא ילדים הוא הדרך האישית בה כל זוג צריך לפתח את הזוגיות שלו, יש זוגות שהמיטב שלהם מהזוגיות יצא אם הילדים יבואו ממש אחרי החתונה ויש זוגות שצריכים לעבור דרך ארוכה של ביחד-לבד.

ה' יתברך יודע מה הכי טוב לנו, מה הדרך שבה אנו יכולים להיבנות כזוג וכאנשים פרטיים בצורה הטובה ביותר,

לנו נשאר לעשות עבודה לא להתפחד מהמסע הזה, ולא פחות חשוב לדעתנו לזכור שכל זוג הוא משהוא מיוחד,שמתמודד בדרך המיוחדת לו עם מה שה' מביא לו- לעיתים בהצלחה ולפעמים מפספס את הלימוד, ולכן לא לעשות השוואות והשלכות מאחד לשני.

מועדים לשמחה.

אז הזוגיות תיהרס. וזה בדיוק האבסורד.

לביא,

פחד- כל פחד, הוא מצב שדורשת עבודה רוחנית והתחזקות באמונה שה' הוא טוב והמציאות שהוא יוצר היא טובה בעבורנו,

כל אחד צריך לנסות לחפור ולגלות את שורשי הפחד האישיים שלו ולעשות את העבודה הרוחנית המתאימה.

אתה העלת נק' פחד שאני לא חשבתי עליה ולא חוויתי אותה למרות שהתמודדנו עם המציאות שלה (שלוש שנים של צפיות ווהתמודדיות לא קלות עד שזכינו לחבק בת מקסימה), ואני חושבת שלא המציאות יוצרת וגורמת לפחדים שלנו אלא אנחנו, ולכן אנחנו יכולים לחשוב אחרת ולא לתת לפחדים שלנו להכתיב את המציאות.

מגיעה ממקום של בניה אישית, ולאו דווקא זוגית.

- אם האשה רוצה לסיים את התואר בציון מספיק גבוה כדי לפתוח לעצמה אפשרות לתואר שני.

- אם הבעל לומד מקצוע תובעני, וילד לא ייתן לו לסיים (שלא לדבר בכלל על ציון).

זה לא חשש ממשהו, כי ברור שזה יבוא מתישהו ואז הם יצטרכו להתמודד עם זה.

זה פשוט לא נוח עכשיו, לא לו, לא לה ולא לשניהם יחד.

ורציתי להגיד.

שילדים זה שפע מטורף, פשוט ברכה משמים כל ילד בריא שנולד.והקב"ה נותן לך כזאת מתנה, לא תקח אותה? תמנע ממנה בכוונה?

אני זוכר כמה היייתי בהלם ששמעתי שיש כזאת תופעה בציבור הדתי, ולא אני לא מדבר על דברים שהם באישור הלכתי.

אבל אני מכיר כ"כ הרבה אנשים שמשוועים לילדים ולצערינו לא מקבלים, אז לנו יש הזכות להגיד לא למתנה כזאת?

בס"ד

כתוב בתורתינו "וארסתיך לי לעולם".

שואלים על כך, למה לעולם? הריי שנה לאחר האירוסין

(אירוסין בלשון התורה) יש חתונה, מה זה להתארס לעולם?

ומבארים בחסידות שהקשר המיוחד של האירוסין לא נגמר בחתונה, אלא ממשיך ומעמיק, גם כשנשואים.

כביכול שני קשרים, אנחנו גם מאורסים, ולאחר החתונה גם נשואים.

יש דברים באירוסין שצריך לשמר ולהמשיך גם כשכבר נשואים.

אותו דבר כשהופכים להיות הורים,

אכן יש דברים שחשוב לשמר, וכל הכבוד לערנות לכך.

ברור שהטירחה הרבה סביב ילד, ובעיקר ילדים רבים, יכולה להביא למצב שאין זמן לזוגיות, אך אם ערים לזה מתכננים מראש שזה לא יהיה ככה.

קובעים זמנים מסויימים ומיוחדים שכל הילדים עם שמרטפיות וההורים מקדישים לזוגיות.

 כל משימה  בחיים ששואבת זמן ואנרגיה יכולה "לסכן זוגיות" או שפשוט מתייעלים בניצול ותכנון זמן.  

לעומת זאת גידול ילדים יחד בצורה נכונה, מביא את הזוגיות לעומקים מדהימים שום דבר אחר לא יכול להשתוות אליו.

ומה שלא יהיה בהצלחה רבה!

אליו בתור ילד.

אתה מפריע, זוז מפה, תתן לי לנשום קצת,

או

אתה אוצר מדהים, אתה הנס של החיים שלי, מה היינו עושים בלעדיך.

איך אתם רוצים להתייחס לילדים שלכם?

שלום

נראה מהשאלה כי בן הזוג רוצה להתחתן, להיות בטוח שזו החתונה הנכונה. כלומר שהיא לא מובילה לגירושין. ורק אז להתחיל להוליד ילדים.

אני רואה בכך שתי בעיות עיקריות : האחת היא חוסר הבטחון בחתונה. כלומר : אם הוא חושב שהוא מספיק בטוח על מנת להתחתן. הוא צריך להיות מספיק בטוח על מנת להוליד ילדים. מה שמעלה אצלי את השאלה אם הוא באמת בטוח בחתונה הזו. או אם הוא רואה איזה שהם בעיות, מדוע הוא נכנס לחתונה הזו ?

אך הנקודה השניה נראת לי יותר אקטואלית. היא שהוא רוצה להיות נשוי בלי פחד להתגרש, ורק אז להביא ילדים. מה שלא יכול להיות לעולם במציאות. כלומר : אם אדם לא מתנהג כראוי לבת הזוג שלו. זה לא משנה אם הוא נשוי 10 שנים או 10 חודשים. זה יוביל אותו לגירושין. עם ילדים או בלי.  לכן אין בטחון שאדם יכול להאחז בו ולומר שאינו צפוי להתגרש. חוץ מהשאלה אם אדם לא עובד על המידות שלא  לאורך כל הדרך. (גם אם יש איזו חוסר התאמה בניהם)

זה מוביל אותי לנקודה הבאה:  גישה זו תגרום לו להיות פסיבי ביחס לנישואין. לבוא בגישה של תייר הבוחן אם הנישואין הללו מתאים לו או לא. ורק אז יחליט אם להביא ילדים או לא. גישה זו פסולה בעייני. משום שהיא תגרום לו בסופו של דבר להשקיע פחות בנישואין. אם הוא יראה שיש לו מריבות עם אישתו (ולמי אין ? ) הוא יחלט כי היא לא ראויה לו, ויגרש אותה. במקום שילחם על הנישואין שלו. כמו שאדם נלחם על חייו, או על אחרון ילדיו ח"ו. גישתו הפסולה תגרום לו לא להשקיע בנישואין, ולא לקדם אותם לשום מקום.

והאמת היא שגם להפך, אם יהיו לו ילדים, הוא יעשה את כל המאמץ הנדרש על מנת לבנות זוגיות נכונה ולא להתגרש חלילה. משום שאז יתפוס שאין אופציה אחרת, ויעשה את הכל לחיות עם אשתו עד 120 באושר וכבוד הדדי. מה שיגרום לו לבנות באמת בית מאושר לאורך ימים.

בלי קשר לכן ילדים, או לא ילדים בתחלת הנישואין. אני הייתי מפחד להכנס לנישואין עם מי ששם את עצמו בעמדה שתחייב אותו פחות לעבוד על הזוגיות שלו עם אישתו. וכן עם מי שגירושין נחשבים אופציה בישבלו כשהוא הולך להתחתן. אותי זה היה מפחיד, הרבה יותר מהשאלה לגבי הילדים.

אך זו עצה מרחוק וצריך לבחון כל מקרה לגופו

בברכה

אלי גרון

www.zoogyot.co.il  

אין בעיניי בדיון תלות בין איכות הנישואים להבאת ילדים,

אלא זוג תקין לחלוטין, שרוצים לדחות הבאת ילדים,

זה יכול לקרות לפני החתונה, ויכול גם אחרי, בלי קשר לאיך הם מסתדרים.

המשוואה בעיניי היא לא- אהבה+חתונה= ילדים

בני זוג שמתחתנים ואומרים אנחנו לא טוב לנו עכשיו להביא ילדים לעולם,

יכול להיות שבאמת לא טוב להם

אבל אם זה באמת לא טוב להם אז הם גם לא יזכו לזה, כידוע ילדים זה לא מגיע בהזמנה וכל אחד מה שה' מכין לו

השאלה פה היא שאלה של בטחון בה

ולכן

כאשר בני הזוג אומרים רבשע אנו יודעים מה טוב לנו בבקשה תשאר בחוץ אז רבשע אומר אתם יודעים אז בבקשה תסתדרו לבד, (ואולי לבני הזוג באמת טוב יותר ילד בתחילת הנישואים מסיבות כאלו ואחרות) בכל אופן מי שרוצה להחליט לבד מה טוב לו ה' נותן לו ומי שרוצה לקבל שפע אלוקי ומכין כלים בשביל כך אז ה' משפיע עליו ועוזר לו בדרך הנכונה שלו.

טענה ידועה-

אחרי לידה - אנחנו מונעים על מנת שלילד שנולד יהיה יותר פרטיות ויותר טוב לו לילד - בני הזוג באים ואומרים - אנו יודעים מה טוב לילד שלנו , רבשע אומר בבקשה אם אתם יודעים אז תסתדרו עם החינוך שלו לבד.

בקיצור השאלה פה היא שאלה של מבט על החיים בכלל ושאלה של אמונה ובטחון בחיים.

כמובן שכל מה שדיברנו לא נוגע לבני זוג שבאמת לא טוב להם ואולי מבחינה בריאותית או נפשית - זה מגיע ממקום אמיתי. ובודאי שמוטלת עליהם חובת ההשתדלות למנוע הריון אבל על מנת לקבוע מדובר במקרה כזה הולכים לרב עם כתפיים רחבות... כזה שמה שהוא יגיד תהיה סייעתא דשמיא.

בהצלחה

שלום

זו בדיוק הבעיה, אלא שנוקטים במכבסת מילים. להיות בטוחים בזוגיות וכ"ו. ואני שמתי את הדברים על השולחן.

האמת העצובה היא שמי שמחכה לראות אם הנישואין יצליחו, במקום לעבוד (לפעמים קשה) ולהביא להצלחתם. בסוף באמת יטען שיש יותר מדי מחלוקות, לא לכך הוא התכון, וכ"ו עד לגירושין חלילה.

ומי שלא מעלה בדעתו על אפשרות של להפרד אם זה לא יצליח, בסופו של דבר מביא להצלחת הנישואין.

נכון יש גם שמתגרשים, אך זה צריך להיות כמו ימאי המשתמש בסירת ההצלה בלב ים סוער בחוסר בררה. ולא כאופציה מלכתחילה כשהוא יוצא להפלגה

בברכה

אלי גרון

www.zoogyot.co.il

שבטוחים שהם יודעים הכל.

עלי כבר כתבת ש"נמאס לך שכותב מי שחושב שהוא יודע הכל"... ואני הרי אינני "יועץ נישואין". לא מיניה ולא מקצתיה.

ומצד שני - אני לא רואה שאתה עצמך כותב בסיגנון מסתפק בדווקא, אלא יותר בסיגנון של "יודע"..  למרות שכנראה נסיונך פחות משל אלו שאתה מעיר עליהם.

אז אולי כדאי להפסיק לחלק ציונים של מה ש"נמאס לך" ובמקום זה - להביע דעות לגופו של ענין. ובכבוד.  אולי גם אנשים אחרים כאן לא נראות להם דעות שאתה מביע בוודאות - אך אינם חושבים ש"דרך הלוחמה" היא לומר ש"נמאס להם" שאתה אומר אותן, וחושב שאתה יודע..

ולידיעתי הברורה, יש כאן גם אנשים שדווקא מאד שמחים לשמוע דעות ממי שמנוסים יותר בכמה תחומים - מפני שהם מבינים שזה לא רק דיונים תיאורטיים, אלא דברים שהנסיון יכול לסייע בהם. ואף אחד לא חייב לקבל. יכול לשקול. 

וגם אם זה שכתב לפניךהוא יועץ נישואין (לא קראתי את הודעתו בפירוט), אולי זה נחמד שהוא מוכן לעזור, בהתאם לדעתו, בחינם,לאנשים שאינם בשלב שהוא אמור להרוויח מזה משהו כספי..

וכמובן, גם "יועץ" לא בהכרח "יודע הכל".  הוא אומר את דעתו, נסיונו וידיעתו. מי שרוצה יכול לקרוא ולהחליט אם זה מדבר אליו או לא.

מאוד מתאים למנהל אתר "חינוך תורני בדרך חיובית"

וגם כמובן מאוד משכנע שכותב הדברים רוצה בטוב ליבו לעזור למסכני הפורום...

תודה לך בשלב הזה.

כלפי אחרים.

וכמובן, אין לי כל ענין לפגוע בך, חלילה.

ואינני מתפעל מה"מאוד מתאים".. שיטה ידועה - אני זוכר עוד כשהייתי ילד שאם מישהו "לא דתי" היה אומר משהו לא בסדר והיו מעירים לו, היה אומר "לא מתאים לדתיים להעיר כך...."

כותב הדברים אכן רוצה גם לעזור לאנשים בפורום, וכמו עוד חברים פה, וכמובן אינו מתייחס אליהם כ"מסכנים". זה בראש שלך.

כתבו לך פחות ממה שכתבת לאחרים - ובסיגנון עדין יותר.  מי שכותב ש"נמאס לו" מכל מיני כותבים - אל יתפלא שיגיבו על כך.  מוטב פשוט להתייחס לגופם של דברים, ואז גם לא יהיה צורך להעיר בחזרה על הסיגנון...

וכמובן שאני אישית מעדיף, גם ויכוחים, ביחס מכבד. גם כלפיך. כמובן.

שלום

ראשית : תודתי לדן על קרש ההצלה שנתן לי במים סוערים

שנית : אכן אני מנהל את בית הספר לזוגיות בואי כלה. ומי שראה את הפרסומים שלי רק לפני שבוע (עשיתי מסע פרסום באלפי שקלים בערוץ - 7) עבור  כנס "לומדים להתחתן השנה" שהתקיים בווהל סנטר מול אונ' בר אילן, והיה הצלחה גדולה. אכן בדרכים אלו ב"ה אנו עוזרים להרבה פנויים ופנויות להתגבר על המכשולים השונים הרבים , ולהקים את ביתם במהרה.

אני כותב זאת משום הליגלוג והבוז שניכר מדבריו של לביא

שיכול לשאול במחלקת הפרסום של ערוץ -7 כמה כבר שילמתי להם על הפרסומים השונים שעשיתי בערוץ.

וכן אני מתייחס  לכתיבה בפורמים השונים. כחלק ממעשר הזמן שלי לעזור לאנשים המתלבטים באותם נושאים שאני מתעסק איתם כבר שנים. . . . ומפני כך בעצם למה לא לעזור ?

דבר אחרון : אפשר להסכים עם מה שאני כותב, ואפשר לא.

ואכן מכל מלמדי השכלתי, ומתלמידי יותר מכולם

בברכה

אלי גרון

בואי כלה : בית הספר לזוגיות מוצלחת בהשראת היהדות

אדרבה - בזאת יבחנו.

ייעצו לשם שמיים באהבה ובשמחה,

ונשמח לשתות בצמא ממימיהם, לדלות בששון ממעיינותיהם,

להתאבק בעפר רגליהם -

בלי שיפרסמו את עצמם תוכ"ד דיבור.

זה פשוט לא נראה טוב.

פשוט לא שייך.

בלי קשר לזה, שמההודעות שלך אני נהנה מאוד,

שנזכה להרבה הודעות בדיוק מהסוג הזה.

תודה!

אפשר להזכיר לכם- גם יועצים הם בני אדם?

הפורום פתוח לכל אדם שבא להביע את דעתו (בצורה מכבדת את זולתו- כמובן) (אהמ אהמ)

וזכותו של כל אדם לשים בחתימה שלו מה שבא לו- גם לינק  (בטעם טוב- כן?)

יישר כוח ליועץ שעשה פירסום בערוץ (המדיניות בפורום היא שהודעות עם תוכן פירסומי אינן מקובלות. סתם ליידע מה המדיניות- כי אתה חדש פה)

אגב-

גם אני כותבת את הגיגי ושטויותי בסיגנון של "כל-יודעת" נחרצת ביותר וכולי...

זה רק אומר -שתתווכחו איתי!

אין שום לי בעיה עם טון סמכותי אצל יועצים, יש לי הרבה בעיה עם כאלה

שמשתמשים בטון אישי וחברי, במטרה לנצל את שברונו של הניק שפתח

את האשכול למטרות עסקיות.

על מר גרון היקר והחביב - כמעט ואין לי את הביקורת מהסוג הזה, כי הוא

באמת הרחיב לענות ולתרום מנסיונו המקצועי והברוך, ובאמת השתדל לספק

עזרה - אבל עדיין, עדיין...

ב. אני רואה עצמי פטור מהתייחסות לענין של ה"פרסום תוך כדי דיבור", שאינו קשור אלי.  הענין שלי

פה הוא כמה שאפשר להרבות בחיוב (אם כי לפעמים, לצורך זה, יש גם מה לשלול). מי שמרגיש צורך לבקר

תופעות כמו שהזכרת - רשאי כמובן.  מותר לי גם להשאיר משהו לאחרים...

ג. להסיר שוב ספק - אני כמובן לא "יועץ נישואין"...  (ויש פה הרבה חבר'ה שנותנים עצות מקסימות מחום

ויושר ליבם, ללא כל "תארים". אשריהם ואשרי חלקם).

[רק ליתר ביטחון, אעפ"י שהבנתי שלא לכך התייחסת: עפ"י תקנות הפורומים - אדם יכול לצרף לחתימתו אתר

שלו. וזה עולה אוטומאטית.  מסיבה זו עולה עם חתימתי שם האתר שלי בענייני חינוך. כמו שיש גם אצל

חברים אחרים. ואגב, זה לא אתר שמרויחים ממנו "כסף"...  גם שם העיקר זה לזכות את הרבים במה

שאפשר]

ניכר שאתה אדם חכם ומבין, ויהודי יקר מאוד.

צר לי שנשמע מבין השורות צד של ביקורת.

הלוואי עלינו שתמשיך לכתוב ממש כמו שאתה כותב עד עכשיו...

תודה!

זוגיות זה דבר שלוקח שנים לבנות אותו וכל דבר נוסף בחיים מצריך את הזוג לחזק את הקשר...

זאת אומרת שאם הזוג נמנע מלהביא ילדים בתחילה ובונה לו זוגיות זה ברור שאחרי ההיריון הלידה והילדים עדיין ממשיכים לתחזק את זה אחרת זה יקרוס בכל מצב לכן לדעתי זה לא משנה אם זוג יבנה את הזוגיות 9 חודשים או שנתיים בכל מצב הוא עובד על תמיד ולכן חבל למנוע את זה...

אבל כל אחד לפי מה שמתאים לו ולפי מה שרבו פסק לו.

בכל אופן שיהיה בהצלחה למי שמתחתן ושיבו יחד בניין עדי עד- אמן!!

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!