זו מחלוקת הלכתית, לא שאלה של ראוי או לא ראוי - תשאל את הרב שלך. 

ואפילו יכול להיות מעולה לזוגיות-

לבנות זוגיות בלי הורמונים של הריון, בלי לחץ מלידה...

זה יפה לדעתי שהזוג הוא פשוט לעצמו.

כאילו שאמצעי מניעה למיניהם לא נגועים כלל בהורמונים.....

האמצעי מניעה מלעיטים את האישה בהורמונים.

כדאי קצת להבין בנושא לפני שמגיבים...

לדעתי חובה להתייעץ עם רב. ולהבין את מלוא המשמעות של נטילת גלולות והתופעות לוואי (חוסר חשק, בעיות בפוריות וכו' וכו). בהצלחה

זוגיות זה בפרשת שבוע, בחיים יש משפחתיות!

וגם במצב הראשוני של הזוג, זה כבר נקרא משפחה, כי זה בעצם כבר זה, רק שזה עדיין לא יצא לפועל.

יש ציווי מדוייק מאד שמסביר לנו מהם חיי הנישואין- 'פרו ורבו', 'לא תוהו בראה לשבת יצרה'.

כל מטרת חיי הנישואין היא זו. להשתלם, ולהשלים איתנו את העולם ע"י המשכיות של השלימות שלנו.

כבר בתיבת נוח, החיות נכנסו זוגות ונוח נכנס עם משפחתו (למרות שזה לא כ"כ קשור).

אנכרוניסטי משהו... <צ>

ולכן היא רק בפרשת השבוע, שזה דבר שנמצא עדיין, אצל ביינישיינ"ו.

הא, גם אצל המדרשיסטיות זה עדיין קיים, אמנם לא אצל כולם, אבל הן לא נחשבות...

אני תוהה אם לנעול את השירשור הזה.

[זה שאני תוהה בקול- אומר שאני לא דיקטטורית! לא לקפוץ עלי!]

לדעתי הדיון הזה לא ממש ראוי לו לפרהסיה הציבורית

כל אחד ואחת שילכו ביחד לשאול את הרב שלהם- ויעשו בשקט מה שטוב להם

[על דיקטטורים יותר קשה לקפוץ... מומלץ!]

וחשוב לשמוע עוד דעות חוץ משל רבנים, תסלחו לי.

בלשאול שאלות שתלויות בדילמות הלכתיות, כמו למשל גיוס נשים לצבא.

יש מי שיראה בזה אמירה, שצריך להפסיק לראות בזה שאלה הלכתית,

ולהתחיל לראות בזה עניין של סגנון.

שאלתי את דעתכם.

אני לדוגמא מכיר חבר שהתחתן, ונכנסו מיד להריון, מההורמונים של ההריון (או ממשהו אחר)

אשתו לא יכלה לסבול את הריח שלו, הם ישנו 9 חודשים בנפרד.

לי זה לא נרה זוגיות נורמלית..

נדון מעל בימת הפורום..

מילא זה היה פורום נשואים..גם העניין שחבר שלך סיפר לך כזה דבר,לאדעכמו שאמרתי, יש דברים שהצנעה יפה להם.בכל מקרה אני לא מאמין שזה המצב אצל כל זוגות שבהריון,כנראה היתה תופעה נדירה יחסית אצל חבר שלך שאי אפשר להשליך ממנה על הכלל

(וכמו שכבר אמרו פה מיליון פעמים זה חברה בת 20 התחתנה עם מישהו בן 40 (אני מכיר!!!  )  לא נותן תשובה האם כדאי/לא כדאי לעשות את זה)

הם פנו לעזרה?! ואיל והיו מחכין חצי שנה ?היה שונה? נכון, מוזר מיד "להיפרד "אחרי החתונה..אב לזה נשמע נדיר

מיטה עם בן זוגך ל9 חודשים?

לא נשמע לי תקין בכלל, ואם הייתה לפני זה חצי שנה נורמלית, זה יכול

להיראות שונה לחלוטין.

פשוט נראה לי שאין מה לדון בעניין..

זה כמו שישאלו פה-

אז להתחתן איתו או לא?

וואלה לא יודעים...

לדעתי ילדים ומשפחה הם המשך ישיר לחתונה. ברור לי שכשאתחתן בע"ה,באותה ה"חבילה" מגיע גם התכנון להרחיב את המשפחה..ידוע לי שזה לא מתאים לכולם,ואני מניחה שתהיה לי בעיה עם מישהו שמבקש לחכות.

צאצאים בכלל יש בזה בעייתיות.

את מעמידה רצון מיידי כזה כתנאי לפני שאת מתחנת? נשמע לי מוגזם.

אני לא אשאל בפגישה ראשונה "ילדים שנייה אחרי החתונה?" באותה נשימה עם "אז מה עשית בצבא?" , אני פשוט אהיה ערה לזה שאם יעלה הנושא והנל יאמר שאינו מעוניין בילדים בשנים הראשונות זה יהווה בעיה.

שהוא מכיר בן זוג רציני, אני מאמין שזה שונה אצל בנות, 

אבל גם בעניין הזה עם האוכל בא התאבון, לא?

ובין עלמה אחת לרעותה. 

אגב, יש הבדל גדול בין "לא מרגיש צורך עז להיות אבא" לבין "רוצה לדחות לידה לשנה/שנתיים אחרי החתונה".

אלא אם כן מדברים מראש על משהו אחר..

בעניין ההכירות,אני לא כ"כ מבין מה אתה אומר.זהו,התחתנתם,אין פה מה לבדוק התאמה/הכרות יותר.

רוצה להכיא את בן הזוג בשקט בלי ילדים? אל דאגה, מובטח לך שלא יהיה לך ילד ב9 חודשים הראשונים..

אחרי החתונה הקשר בין בני הזוג מתחיל כמעט מההתחלה. הוא משתנה לחלוטין. יש הרבה מה להכיר מיד אחרי החתונה. יש דרך חיים חדשה לחלוטין להתרגל אליה ועולם חדש של זוגיות להתרגל אליו. זה שאנשים התחתנו,זה לא אומר לרגע שהם מכירים אחד את השני (במיוחד בציבור שלנו שהזמן הממצוע להיכרות עד לאירוסין הוא חודשיים). ההיכרות בפירוש מתחילה אחרי החתונה ויש זוגות שרוצים לעבור תקופה קצרה בלי ילדים.

ואגב, שלושת החודשים הראשונים של ההריון מסוגלים להפוך אשה לבן אדם אחר לחלוטין ממש בגלל ההורמונים, שינויי מצבי רוח, הקאות ועוד. זה לא שתשעת החודשים עוברים ברוגע ויש רק בטן שקצת מתנפחת פה ושם. זה המון שינויים פיזים לא פשוטים שמשפיעים על האישה ועלול להיות מאד קשה לגבר להתמודד עם זה.

יש נשים שמכירות את הגוף שלהן טוב מספיק כדי לדעת שהתקופה הזאת של תחילת ההריון או מיד אחרי הלידה תהיה תקופה בעייתית ויהיה הרבה יותר טוב לעבור אותה עם בן זוג שההיכרות איתו היא קצת יותר עמוקה מהחודש וחצי שהיינו בדייטים.

בס"ד

בעקבות קריאת כמה תגובות כאן נראה שיש הגזמה בכמה עיניינים:

ראשית גם ברגע שאישה נכנסת להריון

יש לכם 9 חודשים להכיר אחד את השיני,

עד שיגיע הילד והטיטולים וכ'...(וזאת בהנחה שהיא נכנסה להריון מייד. גם כשלא מונעים זה לא תמיד קורה כל כך מהר)

 לגבי הטענה שאישה שנכנסת להריון עוברת שינויים וכ', זה נכון, אך עדיין, האישה נשארת אותה אישה. אנחנו לא מצמיחות קרניים ולא מחליפות צבעים.

אישה תמיד עוברת שינויים הורמונליים, בשבועיים של נידה, לקראת נידה,הריון, הנקות, וגם גלולות למניעת הריון משפיעות על מצבי רוח וכ'.

יש לזכור שנשים רבות חלק גדול מחייהן כנשואות היו בהריון, זה יוצא כמה שנים טובות במצטבר, אפשר להתחיל להכיר את אשתך מהזווית הזאת, זה לא מצב חד פעמי.

ודווקא להפך, כשמודעים לעניין, מבינים שכרגע אשתך צריכה אותך יותר, יותר תמיכה לעיתים גם פיזית, זה נותן לבעל אפשרות להעניק לאשתו יותר, ובלי חשבון, והיא לא שוכחת את זה כל החיים.

את התמיכה, הנתינה, העזרה, וכן גם מלפפון חמוץ ב12 בלילה...

זה בכייף יכול להיות חלק מחוויות בלתי נשכחות של שנה ראשונה.

וגם לא לשכוח את הקב"ה שיודע מתי הכי נכון להביא לכם את הילד, ואיזה  הריון בדיוק ייתן לכם את האפשרויות הכי טובות להתקרב אחד לשיני ולקב"ה.

אם אין לך סיבות אחרות להתחתן חוץ מילדים, אני חושב שאתה בבעיה.

למרות שאני מניח שעם האהבה באים גם הילדים....

להביא דרכה ילדים, אם לא היא אז דרך מי?

מצד אחד- זה הבסיס לקשר. לולא האהבה, לא היה כלום.

אך מצד שני- אפשר לאהוב גם בלי להתחתן. לא?

הקשר שבין איש לאשתו מתחזק עם הילדים.

והוא הרבה יותר רציני ועמוק כאשר יש הבנה שהקשר הוא לא רק "אישי- אינטימי"

אלא גם משהו כללי, עוד חוליה בעם הקדוש.

שהילדים הם המשך ישיר למיסוד החתונה,

אך לא באופן מיידי.

|דוברת|

אני יכולה בהחלט להבין את הצורך בהיכרות הזוגית בשנה הראשונה.

אישה בהריון-לידה-אבא-אמא-גידול ילדים-מטרנה-טיטולים-לקום כל שלוש שעות בלילה- 

צריכים לבוא לאחר ייצוב הקשר הזוגי, שכידוע דורש השקעה, וסבלנות.

ואין דומה קשר זוגי לפני החתונה (עדיין יש ניפרדוּת) ולאחריה (גרים יחד וצריך להתרגל לחיות עם האדם השני).

מי שבחסדי ד' נפקד בילדים כבר בשנה הראשונה - עדיין יש לו כמה חודשי "חסד"...

מה גם שהם חודשים מאוד "מגבשים" ו"מחשלים" - חודשים אינטנסיביים של בניין

הדדי. "נקי יהיה לביתו שנה אחת, וְשִׂמַּח את אשתו אשר לקח".

הגבר חייב להפגין, בפרט בחודשים יותר מתקדמים בתהליך, שפע התחשבות ועניין

כלפי אשתו - לא יתכן אחרת.

נראלענ"די, שזו תשובתו האלגנטית של "הטבע" לשאלה...

בתור חבר בפורום הזה אין לי נסיון מעשי בתחום - אבל זה נראה לי אמיתי.

אבל ברור שגם צריך קצת זמן שקט, קצת אוויר לנשימה...

זה לא רשמי, ולא עשיתי מחקר בנושא,

אבל מהזוגות שאני מכירה מקרוב,

זוגות שדחו את הבאת הילדים אחרי החתונה מפחד שהילדים יפריעו לזוגיות,

אחר כך כשהילד הגיע - הוא באמת הקשה על הביחד שלהם,

וזוגות שלא דחו, האתגרים בהריון ולידה הצמיחו אותם.

אז מה אני רוצה לומר?

שזה כנראה בראש (ונכון שיש גם זוגות הפוכים וכו', זו התיאוריה שלי

ואין ספק שהריונות וילדים הם לפעמים דבר מאתגר מאד,

והאתגר הוא כמו עוד צבע בתוך שלל הגוונים שכבר יש בזוגיות.

הוא יכול להבליט את הטוב, ויכול להבליט את הקשה.

וזו החלטה שלנו.

אחד הדברים שהכי בונים את ה"ביחד" בין האיש ואשתו, זה הריון, לידה, גידול ילדים.  גם בין אנשים שבלי זה ה"ביחד" הזה היה פחות.

כמובן, מי שיבוא מראש ב"ראש" הפוך מזה - יהיה קשה לו לקלוט מציאותית את החיבור הזה - כי הוא מראש יסתכל הפוך. אבל זה - טבעי לגמרי.

יכולים להיות חריגים - שיתייעצו עם רב.

ה"כלל" ההלכתי ("דעות לכאן ולכאן") שנכתב בשירשור פה אינו מדוייק למיטב ידיעתי: ככלל, אין לעכב הריון אצל מי שלא קיימו מצוות פו"ר. ההיתר הוא חריג למצבים מיוחדים. ולשם זה, כנ"ל, צריך לעשות שאלת חכם לגופו של ענין.

לא הייתי מציע לאנשים ללכת על תכנון מראש של דחיית הבאת ילדים לעולם בתור איזה "קונספציה". לגמרי לא בריא לדעתי, גם לבנין הקשר הבריא שלהם.

האם זה ראוי להתחתן בידיעה שתדחו הבאת ילדים?

אם שאלתם רב והוא התיר את זה, אין בעיה כי יש היתר של רב (ויש רבנים שמתירים לדחות עד שנה הבאת ילד לעולם).

אם בני הזוג לא שאלו רב אלא החליט על דעת עצמם זה כבר שאלה אחרת ויש כאן ענין של סגנון. אבל נראה לי שמישהו שחשוב לו  מיד להביא ילדים לעולם מנקודת מבט הלכתית לא יחליט דבר כזה אז זה לא אופציה בכלל.

נראה לי שזה בדרך כלל האשה שרוצה לדחות ילודה מכל מיני סיבות וחשוב להיות קשובה לה כי מצב של אמהות מתוך מקום של חוסר רצון-זה אסון.

לגבי ההלכה- עוד לא מצאתי מקור שבו כתוב שיש להביא ילדים כשזה עלול להשפיע לרעה

על היולדת\ התא המשפחתי.

אני גם חושב שמעבר להלכה, כל זוג צריך להסתכל בעיניים פקוחות על המציאות.

אינני מגיב בשביל "פותח השירשור", אלא עבור מי שאני חושב שיוכלו להיעזר.

ודבר כזה, שרוב האנשים כאן כותבים עליו, באופן טבעי, מהשערה בעלמא - אני רואה עצמי מחוייב לעזור להם בו, עם השארת האופציות החריגות. מי שרוצה - יקבל. מי שלא - בעיה שלו..

לא אמרתי שכאשר זה עלוללהשפיע לרעה - חייבים באופן סיסטמתי.

אמרתי מה הכלל, וכשיש חריגים - יש להתייעץ.

"להשפיע לרעה" - הרבה פעמים נובע מעצם החשש/ההנחה שזה יהיה כך.  זה מאד תלוי בגישה שניגשים מראש ל"ביחד" של הנישואים.  וכמו שאמרתי, יכולים להיות חריגים גם בזה.  גם המינון של "להשפיע לרעה" תלוי; מה נקרא כך, מאיפה יודעים שזה כך. כדאי במקרה שחוששים לדבר כזה - להתייעץ עם מישהו מבין ענין גם בהלכה וגם בהליכות.  יש הרבה ת"ח כאלה.

ואגב, לגבי ה"יולדת" שהזכרת - מה שאני נתקלתי הוא שעפ"י רוב, דווקא נשים - אם הן רואות אחרי זמן מה מהנישואין שהן לא הרות, הן נכנסות ל"לחץ אטומי" ( כמובן, לא מדבר על מי שמראש הולכת בכיוון כזה).

אתה צודק שצריך להסתכל ב"עיניים פקוחות" על המציאות. ואחרי שמסתכלים כך - צריך לגשת לשאול שאלת חכם, האם זה מצדיק שינוי מההלכה הבסיסית. ואז נקל גם יותר יהיה לקבל תשובה מתאימה. כנ"ל - ת"ח מביני ענין בתחום זה, מבינים היטב גם את האנשים וגם את המציאות.  חושבני שלא כדאי לסמוך רק על ה"עין פקוחה" אלא גם להתייעץ ביחד עם מסקנותיה.  זה יכול מאוד לעזור. אחרי הכל - מדובר בד"כ באנשיםשיש להם גם ניסיון נוסף לידע ההלכתי.

א. נראה מובן שכאשר רוצים להתיר איסור צריכים למצוא מקור להיתר ולא מקור לאיסור על אף סברת ההיתר.

ואני אסביר. משל למה הדבר דומה:

"לא מצאתי מקור שבו כתוב שחייבים לצום ביום כיפור גם כאשר מדגדגת לי הזרת".

ואני עונה - נכון, אבל לא צריך להיות כתוב, צריך היתר שיויצא מן הכלל.

זה לוגיקה ממש פשוטה.. ואני תמה.

דבר שני - "מעבר להלכה"  - ביטוי בעייתי, לא נשמע מבית מדרשנו, אנשים יר"ש.

ההלכה היא העינים הפקוחות שלנו..

לא אמרתי להתעלם מההלכה, אלא להישאר עם עיניים פקוחות.

מי שהולך עיוור, סופו שייתקע בקיר....

והיות שהשאלה לא הלכתית.

למרות שע"פ הלכה יש מצבים שאפשר להמנע (- וקרוב לודאי שזה לא אחד מהם)

כאן פשוט שלא ראוי.

אם זה "מהר לו מדי" שימתין.

אם הוא "חושש" שיתייעץ.

"רוצה לבנות את הזוגיות קודם" ילמדנו רבינו איך בונים זוגיות?

ילדים, ותסלחו לי על הבוטות, הם פירות של אהבה!

ואני יודעת שזה נשמע הכי גוי בעולם..

אבל אני לא מתכוונת להתחתן עם מישהו רק על מנת להביא ילדים לעולם.

אני אשמח להביא ילדים, לבית שיש בו חסד בין בני הזוג,

לבית שיש בו אהבה ונתינה והמון רגשות חיוביים..

קרקע פורייה לגידול נשמות יהודיות וקדושות!

ולכן עם המון סיעתא דשמייא..

(מדברים פה כאילו להביא ילדים, בא בקלות לכולם)

בחור שארצה להעניק לו- מתוך אהבתי אותו,

מן הסתם יהיה גם האבא לילדים שלי..

לענייני מניעות, זה עניין פרטי לבני הזוג-

ות'אמת, אני אשמח לשקט מהעניין בשנה-שתיים הראשונות של הנישואין

[יש לי ב"ה, בלי עין הרע, מספיק כאלו בבית הוריי]
זה לא אומר שזה מה שיקרה, ה' גדול בנושאים כאלו, עם כל הביוטכנולוגיה ב2011

ובסה"כ- אדם  צריך לברר את המקום הזה עם עצמו, למה וכמה ואיך...

אם הוא מבורר, ומבין שהדברים תלויים גם בראיית הרבנים את רצון ה', ומוכן לקבל גם גזירה אחרת-
לא רואה בגלל זה מניעה לנישואין.

אני מאד אוהבת את הדיעה שלך אבל קחי בחשבון שהיא דיעה לא ממש פופולרית בציבור שלנו.

בסופו של דבר הרבה זוגות כן מתחתנים בשביל להביא ילדים לעולם  והתפיסה הזאת יותר רווחת.

הרי בסופו של דבר, אם הלכת לפי המלצות הרבנים, יצאת עם בחור אחד או שניים ועם השלישי כבר התארסת אחרי חודש וחצי של היכרות,את לא יכולה לאהוב עדין את האדם הזה.

אי אפשר לאהוב אדם שאתה בקושי מכיר אותו.

אבל עדין מצופה ממך ישר להיכנס להריון גם אם את לא לא אוהבת אותו.

כי בסופו של דבר התפיסה הרווחת היא שמתחתנים כדי "להקים בית נאמן בישראל" כלומר, כדי ללדת ילדים.

אני רואה שבהדרגה יוצא לי פה שם של רב רפורמי.

נו שוין.

אבל כל הכבוד על הבעת העמדה.

ילדים הם פרי אהבה של בני זוג.

רק בעלי חיים מולידים ויולדים ללא אהבה וללא קשר עמוק בין בני הזוג.

אם בני זוג זקוקים לזמן להעמיק את הקשר ולחזק את האהבה, יש לתת להם את הזמן הזה וכשתגיע העת הם גם ישתוקקו לילדים.

הילדים לא יברחו.

ואלישבע- מי שמתחתן אחרי חודש וחצי בלי לאהוב (אפילו בצורה ראשונית)

את בן הזוג שלו,ומיד נכנס להריון בלי לחשוב על מה הוא עושה

הוא אידיוט חסר תקנה, שהולך עיוור אחרי מוסכמות

חברתיות והוראות רבנים, ומסתכן בלקרוע לגזרים את אישיותו ומשפחתו,

כפי שלצערי ראיתי כבר כמה פעמים בחיים. 

הכרתקצרה (לדוג'' החליטו אחרי חודש וחצי אל תשכח שג םברררו קודם..) וב"ה אחרי שנה או מעט פחות, ד' זיכה אותם בילד. הכ לפרח ולא נהרס ובכל הולדת ילד ראשון יש משה ורגיששנראה כ"משבר" (הזוגיות משתנה ,ג םאם לטובה, לא קשור לזמן.. 9חודשים היו להם..)יש המוון כאלו  ולעומת- -המן שהיו רוצים ילד בקלו ת ובמהירות ולצערנו, קשה להם והם מצפים כמה שנים

ב"ה נשואה שנתיים ותשעה חודשים ועומד חודש וחצי לפני לידה שלישית.

וכל עוד אינך בעל ניסיון אין לך אפשרות לשפוט אף אחד.

ילדים זה האושר שלנו בחיים,

זה השותפות המיוחדת של בני הזוג.

פרי עמלם החל מהבאתו לעולם ועד עולם...

השיחות ביניהם סבות סביב הילדים

המטרות שלהם בחינוך משותפות

הרצון של שניהם לנחת הוא גדול

ומה יותר מיוחד ומרגש בהבאת חיים לעולם?

שיחה כל בוקר על נס קפה ועיתון ביד?

מה כל כך מיוחד ביכולת לישון מוקדם בלי לדאוג שבכי של תינוק יעיר אותי?

מה יותר מרגש בחיי זוגיות ממילה ראשונה של הילד שלך???

הגישה שלך מעט שגויה,

מביאים ילד לעולם כי אנחנו אוהבים אחד את השני ומעוניינים בהמשך חיים משותפים להטביע בפיקדון מאת בורא עולם את החותם שלנו.

לא מביאים ילדים בעולם כדי לסמן V בפרוטוקול.

חשוב על זה.

תגובתך לעניין עד ריגוש!

הרבה נחת מהחבר'ה

תודה לך

רק כשיש איזה אמוק שזה יקרה מיד אחרי שמתחתנים, 

זה מדליק לי נורה אדומה של "מה אנחנו שווים בלי ילדים"

זה לא נכון לכל זוג, אבל זה מעיד הרבה.

אני זוכרת את עצמי מדברת מעט דומה לפני שנפגשתי עם בעלי.

אני מאמינה שכאשר פוגשים את האחד (האחת במקרה שלך   )

הרצון לילד משותף אחרי החתונה מגיע אוטומטית.

וכן, התחלנו את הנישואים שלנו כחייל וסטודנטית

וב"ה עד היום מגדלים בנותיים כסטודנטית וסטודנט.

לא קל ב"ה, אבל זה האושר, זו המטרה ולשם כך שווה להמשיך לחיות יחד.

(לא רק, אבל זו מטרה משותפת ששווה לחיות למענה).

לא קראתי על מה הגבת - אבל דברייך פשוטים ונכוחים לגמרי, ואין מה להתווכח איתם. עדות של בעלת ניסיון - ויש עוד רבים כמוך.

מי שיש לו ניסיון אחר בענין זה - באמת הפסיד הרבה.

אכן, ילדים זו השמחה הכי גדולה, והשותפות הכי גדולה.

כל המחשבה על קשר בין איש לאשתו בלי שמישהו "יפריע".. היא מעוותת מיסודה. קשר אמיתי בין האיש לאשה - גם טרם ילדים - זה בגלל שהם משפחה. וכשהמשפחה גדלה באופן בריא גם הקשר גדל בהתאם (בלי להתייחס כרגע לכל מיני מצבים פרטיים שגם כן יכולים להיות לעיתים).

ואין לנו דרך כשרה לקיים מצוות "פרו ורבו" מלבד הדרך הפרמיטיוית של נישואין כדת משה וישראל.

ועוד אסור לאיש לשהות ללא אישה, ולכן הוא חייב להתחתן.

אין אפשרות "כשרה" באמת לאהוב אישה בטרם נישואין, ואחרי נישואין "אוהבה כגופו".

האיש - לא רק שכל זמן שלא קיים "פריה ורביה" הוא חייב לשאת אישה אלא גם אם כבר קיים "פרו ורבו" עדיין אסור לו לשהות בלא אישה. ודי פשוט שככל שזה תלוי בו הוא לא יכול למנוע הבאת ילדים כל זמן שלא קיים המצווה, גם אם עדיין לא הגיע ל"אוהבה כגופו".

אישה - http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/477856

(ותודה במיוחד על הסוגריים. זה נק' ששמעתי פעם מהרב שלנו. )

יש דברים שכאשר מקצינים בהם לכיוון אחד - מאבדים את הערך שיש בצד השני ואז גם הכיוון הראשון נפגם.

נכון - לא מתחתנים "רק על מנת להביא ילדים לעולם" כלשונך, לירז.

מתחתנים כדי לבנות בית נאמן בישראל.

בית- זה גם הקשר והיחס והמידות בין האיש לאשתו מתוך נישואיהם (אשתו - זו ביתו. גם לפני שיש ילדים).

ובית - זה גם הילדים שמתוך כך.

קשר בין איש לאשתו, זה דבר שהטבע מסייעו (וגם השאיפה לילדים, אצל מי שלא השחית את טבעו).

גם דבר שהטבע מסייעו - מקבל גודל אחר לגמרי כשיש בו אידיאל. וגם אידיאל גדול - מקבל חיזוק וביסוס כאשר הוא מתיישב עם החיים, הרגשתם ושמחתם.

לכן - טוב מאד שאנשים מתחתנים בשביל המצוה; ובשביל להוציא לפעל את עומק הנתינה, הרגש העמוק והטהור, והבנין שבין שניים; ובשביל להוליד ילדים; ובשביל האידיאל הגדול להוסיף נשמות טהורות בעם ישראל ( ומכאן תשובה למי ש"תמה" בשירשור אחר, על "סיבה" כזו. מי שחושב רק על הפרטיות שלו, גם בענין "פרטי" כזה - גם הפרטיות שלו תהיה עם פחות סיפוק ושמחה ממי ששמחתו הפרטית קשורה גם עם האדיאל הכללי. כל ה"חכמה" בנישואין, זה שזה הדבר הכי פרטי והכי כללי. ומי שיחשוב רק על תאוותו הפרטית - יאבד גם ממנה טובה הרבה). זה הכל ביחד.

ובהיות שחושבני שכמה כאן לא הבינו נכון את דברייך (לא קראתי הרבה תגובות) - וחשבו כאילו הם כוונו לצורך להכיר הרבה זמן לפני הנישואין כאילו בלי זה לא תהיה "אהבה".. אני לא כך הבנתים, אלא כרצון לציין שנישואין זה לא "מכונת ילדים", אלא בנין יחס עמוק ומתוכו גם הילדים שבו (ואגב, זה בכלל לא פונקציה של זמן שממתינים לפני ילדים. פעמים רבות להיפך - הציפיה המשותפת, על גבי הבסיס הראשוני, מעצימה מאד את היחס. תלוי הרבה בגישה מראש אל בנין הבית, על כל צדדיו).   

הדבר הזה הוא נכון.

את כתבת: "ילדים, ותסלחו לי על הבוטות, הם פירות של אהבה!"  גם כתבת: "ואני יודעת שזה נשמע הכי גוי בעולם.."

גברת יקרה, את יודעת למה זה נשמע לך "גוי"? בגלל שאת מתכוונת ב"אהבה" למשהו אחד, טהור, כמו שכתבת אח"כ - וה"גויים" (ואני לא בטוח שזה לא מקרין גם על מושגים של כמה יהודים..) מתכוונים בו למשהו אחר..

ולכן את "מתנצלת" שזה נשמע גוי...

אז אני יכול להרגיעך.

כך כתב היהודי, קדש הקדשים, הטהור מרן הרב קוק זצ"ל: "ילדי קודש, פרי האהבה הטהורה"..  זה לגמרי משלנו.

בנין בית  כולל את כל הצדדים הללו.

השרשור הזה חשוב!הוא מעלה שאלה אמונית ולא רק הלכתית, שלא מעט זוגות (ורווקים) מתמודדים איתה-

החשש שהילדים יבואו על חשבון הזוגיות.

וההתמודדות כפי שאנחנו חווינו היא להבין שילדים זה מה' יתברך!

המסע שנקרא ילדים הוא הדרך האישית בה כל זוג צריך לפתח את הזוגיות שלו, יש זוגות שהמיטב שלהם מהזוגיות יצא אם הילדים יבואו ממש אחרי החתונה ויש זוגות שצריכים לעבור דרך ארוכה של ביחד-לבד.

ה' יתברך יודע מה הכי טוב לנו, מה הדרך שבה אנו יכולים להיבנות כזוג וכאנשים פרטיים בצורה הטובה ביותר,

לנו נשאר לעשות עבודה לא להתפחד מהמסע הזה, ולא פחות חשוב לדעתנו לזכור שכל זוג הוא משהוא מיוחד,שמתמודד בדרך המיוחדת לו עם מה שה' מביא לו- לעיתים בהצלחה ולפעמים מפספס את הלימוד, ולכן לא לעשות השוואות והשלכות מאחד לשני.

מועדים לשמחה.

אז הזוגיות תיהרס. וזה בדיוק האבסורד.

לביא,

פחד- כל פחד, הוא מצב שדורשת עבודה רוחנית והתחזקות באמונה שה' הוא טוב והמציאות שהוא יוצר היא טובה בעבורנו,

כל אחד צריך לנסות לחפור ולגלות את שורשי הפחד האישיים שלו ולעשות את העבודה הרוחנית המתאימה.

אתה העלת נק' פחד שאני לא חשבתי עליה ולא חוויתי אותה למרות שהתמודדנו עם המציאות שלה (שלוש שנים של צפיות ווהתמודדיות לא קלות עד שזכינו לחבק בת מקסימה), ואני חושבת שלא המציאות יוצרת וגורמת לפחדים שלנו אלא אנחנו, ולכן אנחנו יכולים לחשוב אחרת ולא לתת לפחדים שלנו להכתיב את המציאות.

מגיעה ממקום של בניה אישית, ולאו דווקא זוגית.

- אם האשה רוצה לסיים את התואר בציון מספיק גבוה כדי לפתוח לעצמה אפשרות לתואר שני.

- אם הבעל לומד מקצוע תובעני, וילד לא ייתן לו לסיים (שלא לדבר בכלל על ציון).

זה לא חשש ממשהו, כי ברור שזה יבוא מתישהו ואז הם יצטרכו להתמודד עם זה.

זה פשוט לא נוח עכשיו, לא לו, לא לה ולא לשניהם יחד.

ורציתי להגיד.

שילדים זה שפע מטורף, פשוט ברכה משמים כל ילד בריא שנולד.והקב"ה נותן לך כזאת מתנה, לא תקח אותה? תמנע ממנה בכוונה?

אני זוכר כמה היייתי בהלם ששמעתי שיש כזאת תופעה בציבור הדתי, ולא אני לא מדבר על דברים שהם באישור הלכתי.

אבל אני מכיר כ"כ הרבה אנשים שמשוועים לילדים ולצערינו לא מקבלים, אז לנו יש הזכות להגיד לא למתנה כזאת?

בס"ד

כתוב בתורתינו "וארסתיך לי לעולם".

שואלים על כך, למה לעולם? הריי שנה לאחר האירוסין

(אירוסין בלשון התורה) יש חתונה, מה זה להתארס לעולם?

ומבארים בחסידות שהקשר המיוחד של האירוסין לא נגמר בחתונה, אלא ממשיך ומעמיק, גם כשנשואים.

כביכול שני קשרים, אנחנו גם מאורסים, ולאחר החתונה גם נשואים.

יש דברים באירוסין שצריך לשמר ולהמשיך גם כשכבר נשואים.

אותו דבר כשהופכים להיות הורים,

אכן יש דברים שחשוב לשמר, וכל הכבוד לערנות לכך.

ברור שהטירחה הרבה סביב ילד, ובעיקר ילדים רבים, יכולה להביא למצב שאין זמן לזוגיות, אך אם ערים לזה מתכננים מראש שזה לא יהיה ככה.

קובעים זמנים מסויימים ומיוחדים שכל הילדים עם שמרטפיות וההורים מקדישים לזוגיות.

 כל משימה  בחיים ששואבת זמן ואנרגיה יכולה "לסכן זוגיות" או שפשוט מתייעלים בניצול ותכנון זמן.  

לעומת זאת גידול ילדים יחד בצורה נכונה, מביא את הזוגיות לעומקים מדהימים שום דבר אחר לא יכול להשתוות אליו.

ומה שלא יהיה בהצלחה רבה!

אליו בתור ילד.

אתה מפריע, זוז מפה, תתן לי לנשום קצת,

או

אתה אוצר מדהים, אתה הנס של החיים שלי, מה היינו עושים בלעדיך.

איך אתם רוצים להתייחס לילדים שלכם?

שלום

נראה מהשאלה כי בן הזוג רוצה להתחתן, להיות בטוח שזו החתונה הנכונה. כלומר שהיא לא מובילה לגירושין. ורק אז להתחיל להוליד ילדים.

אני רואה בכך שתי בעיות עיקריות : האחת היא חוסר הבטחון בחתונה. כלומר : אם הוא חושב שהוא מספיק בטוח על מנת להתחתן. הוא צריך להיות מספיק בטוח על מנת להוליד ילדים. מה שמעלה אצלי את השאלה אם הוא באמת בטוח בחתונה הזו. או אם הוא רואה איזה שהם בעיות, מדוע הוא נכנס לחתונה הזו ?

אך הנקודה השניה נראת לי יותר אקטואלית. היא שהוא רוצה להיות נשוי בלי פחד להתגרש, ורק אז להביא ילדים. מה שלא יכול להיות לעולם במציאות. כלומר : אם אדם לא מתנהג כראוי לבת הזוג שלו. זה לא משנה אם הוא נשוי 10 שנים או 10 חודשים. זה יוביל אותו לגירושין. עם ילדים או בלי.  לכן אין בטחון שאדם יכול להאחז בו ולומר שאינו צפוי להתגרש. חוץ מהשאלה אם אדם לא עובד על המידות שלא  לאורך כל הדרך. (גם אם יש איזו חוסר התאמה בניהם)

זה מוביל אותי לנקודה הבאה:  גישה זו תגרום לו להיות פסיבי ביחס לנישואין. לבוא בגישה של תייר הבוחן אם הנישואין הללו מתאים לו או לא. ורק אז יחליט אם להביא ילדים או לא. גישה זו פסולה בעייני. משום שהיא תגרום לו בסופו של דבר להשקיע פחות בנישואין. אם הוא יראה שיש לו מריבות עם אישתו (ולמי אין ? ) הוא יחלט כי היא לא ראויה לו, ויגרש אותה. במקום שילחם על הנישואין שלו. כמו שאדם נלחם על חייו, או על אחרון ילדיו ח"ו. גישתו הפסולה תגרום לו לא להשקיע בנישואין, ולא לקדם אותם לשום מקום.

והאמת היא שגם להפך, אם יהיו לו ילדים, הוא יעשה את כל המאמץ הנדרש על מנת לבנות זוגיות נכונה ולא להתגרש חלילה. משום שאז יתפוס שאין אופציה אחרת, ויעשה את הכל לחיות עם אשתו עד 120 באושר וכבוד הדדי. מה שיגרום לו לבנות באמת בית מאושר לאורך ימים.

בלי קשר לכן ילדים, או לא ילדים בתחלת הנישואין. אני הייתי מפחד להכנס לנישואין עם מי ששם את עצמו בעמדה שתחייב אותו פחות לעבוד על הזוגיות שלו עם אישתו. וכן עם מי שגירושין נחשבים אופציה בישבלו כשהוא הולך להתחתן. אותי זה היה מפחיד, הרבה יותר מהשאלה לגבי הילדים.

אך זו עצה מרחוק וצריך לבחון כל מקרה לגופו

בברכה

אלי גרון

www.zoogyot.co.il  

אין בעיניי בדיון תלות בין איכות הנישואים להבאת ילדים,

אלא זוג תקין לחלוטין, שרוצים לדחות הבאת ילדים,

זה יכול לקרות לפני החתונה, ויכול גם אחרי, בלי קשר לאיך הם מסתדרים.

המשוואה בעיניי היא לא- אהבה+חתונה= ילדים

בני זוג שמתחתנים ואומרים אנחנו לא טוב לנו עכשיו להביא ילדים לעולם,

יכול להיות שבאמת לא טוב להם

אבל אם זה באמת לא טוב להם אז הם גם לא יזכו לזה, כידוע ילדים זה לא מגיע בהזמנה וכל אחד מה שה' מכין לו

השאלה פה היא שאלה של בטחון בה

ולכן

כאשר בני הזוג אומרים רבשע אנו יודעים מה טוב לנו בבקשה תשאר בחוץ אז רבשע אומר אתם יודעים אז בבקשה תסתדרו לבד, (ואולי לבני הזוג באמת טוב יותר ילד בתחילת הנישואים מסיבות כאלו ואחרות) בכל אופן מי שרוצה להחליט לבד מה טוב לו ה' נותן לו ומי שרוצה לקבל שפע אלוקי ומכין כלים בשביל כך אז ה' משפיע עליו ועוזר לו בדרך הנכונה שלו.

טענה ידועה-

אחרי לידה - אנחנו מונעים על מנת שלילד שנולד יהיה יותר פרטיות ויותר טוב לו לילד - בני הזוג באים ואומרים - אנו יודעים מה טוב לילד שלנו , רבשע אומר בבקשה אם אתם יודעים אז תסתדרו עם החינוך שלו לבד.

בקיצור השאלה פה היא שאלה של מבט על החיים בכלל ושאלה של אמונה ובטחון בחיים.

כמובן שכל מה שדיברנו לא נוגע לבני זוג שבאמת לא טוב להם ואולי מבחינה בריאותית או נפשית - זה מגיע ממקום אמיתי. ובודאי שמוטלת עליהם חובת ההשתדלות למנוע הריון אבל על מנת לקבוע מדובר במקרה כזה הולכים לרב עם כתפיים רחבות... כזה שמה שהוא יגיד תהיה סייעתא דשמיא.

בהצלחה

שלום

זו בדיוק הבעיה, אלא שנוקטים במכבסת מילים. להיות בטוחים בזוגיות וכ"ו. ואני שמתי את הדברים על השולחן.

האמת העצובה היא שמי שמחכה לראות אם הנישואין יצליחו, במקום לעבוד (לפעמים קשה) ולהביא להצלחתם. בסוף באמת יטען שיש יותר מדי מחלוקות, לא לכך הוא התכון, וכ"ו עד לגירושין חלילה.

ומי שלא מעלה בדעתו על אפשרות של להפרד אם זה לא יצליח, בסופו של דבר מביא להצלחת הנישואין.

נכון יש גם שמתגרשים, אך זה צריך להיות כמו ימאי המשתמש בסירת ההצלה בלב ים סוער בחוסר בררה. ולא כאופציה מלכתחילה כשהוא יוצא להפלגה

בברכה

אלי גרון

www.zoogyot.co.il

שבטוחים שהם יודעים הכל.

עלי כבר כתבת ש"נמאס לך שכותב מי שחושב שהוא יודע הכל"... ואני הרי אינני "יועץ נישואין". לא מיניה ולא מקצתיה.

ומצד שני - אני לא רואה שאתה עצמך כותב בסיגנון מסתפק בדווקא, אלא יותר בסיגנון של "יודע"..  למרות שכנראה נסיונך פחות משל אלו שאתה מעיר עליהם.

אז אולי כדאי להפסיק לחלק ציונים של מה ש"נמאס לך" ובמקום זה - להביע דעות לגופו של ענין. ובכבוד.  אולי גם אנשים אחרים כאן לא נראות להם דעות שאתה מביע בוודאות - אך אינם חושבים ש"דרך הלוחמה" היא לומר ש"נמאס להם" שאתה אומר אותן, וחושב שאתה יודע..

ולידיעתי הברורה, יש כאן גם אנשים שדווקא מאד שמחים לשמוע דעות ממי שמנוסים יותר בכמה תחומים - מפני שהם מבינים שזה לא רק דיונים תיאורטיים, אלא דברים שהנסיון יכול לסייע בהם. ואף אחד לא חייב לקבל. יכול לשקול. 

וגם אם זה שכתב לפניךהוא יועץ נישואין (לא קראתי את הודעתו בפירוט), אולי זה נחמד שהוא מוכן לעזור, בהתאם לדעתו, בחינם,לאנשים שאינם בשלב שהוא אמור להרוויח מזה משהו כספי..

וכמובן, גם "יועץ" לא בהכרח "יודע הכל".  הוא אומר את דעתו, נסיונו וידיעתו. מי שרוצה יכול לקרוא ולהחליט אם זה מדבר אליו או לא.

מאוד מתאים למנהל אתר "חינוך תורני בדרך חיובית"

וגם כמובן מאוד משכנע שכותב הדברים רוצה בטוב ליבו לעזור למסכני הפורום...

תודה לך בשלב הזה.

כלפי אחרים.

וכמובן, אין לי כל ענין לפגוע בך, חלילה.

ואינני מתפעל מה"מאוד מתאים".. שיטה ידועה - אני זוכר עוד כשהייתי ילד שאם מישהו "לא דתי" היה אומר משהו לא בסדר והיו מעירים לו, היה אומר "לא מתאים לדתיים להעיר כך...."

כותב הדברים אכן רוצה גם לעזור לאנשים בפורום, וכמו עוד חברים פה, וכמובן אינו מתייחס אליהם כ"מסכנים". זה בראש שלך.

כתבו לך פחות ממה שכתבת לאחרים - ובסיגנון עדין יותר.  מי שכותב ש"נמאס לו" מכל מיני כותבים - אל יתפלא שיגיבו על כך.  מוטב פשוט להתייחס לגופם של דברים, ואז גם לא יהיה צורך להעיר בחזרה על הסיגנון...

וכמובן שאני אישית מעדיף, גם ויכוחים, ביחס מכבד. גם כלפיך. כמובן.

שלום

ראשית : תודתי לדן על קרש ההצלה שנתן לי במים סוערים

שנית : אכן אני מנהל את בית הספר לזוגיות בואי כלה. ומי שראה את הפרסומים שלי רק לפני שבוע (עשיתי מסע פרסום באלפי שקלים בערוץ - 7) עבור  כנס "לומדים להתחתן השנה" שהתקיים בווהל סנטר מול אונ' בר אילן, והיה הצלחה גדולה. אכן בדרכים אלו ב"ה אנו עוזרים להרבה פנויים ופנויות להתגבר על המכשולים השונים הרבים , ולהקים את ביתם במהרה.

אני כותב זאת משום הליגלוג והבוז שניכר מדבריו של לביא

שיכול לשאול במחלקת הפרסום של ערוץ -7 כמה כבר שילמתי להם על הפרסומים השונים שעשיתי בערוץ.

וכן אני מתייחס  לכתיבה בפורמים השונים. כחלק ממעשר הזמן שלי לעזור לאנשים המתלבטים באותם נושאים שאני מתעסק איתם כבר שנים. . . . ומפני כך בעצם למה לא לעזור ?

דבר אחרון : אפשר להסכים עם מה שאני כותב, ואפשר לא.

ואכן מכל מלמדי השכלתי, ומתלמידי יותר מכולם

בברכה

אלי גרון

בואי כלה : בית הספר לזוגיות מוצלחת בהשראת היהדות

אדרבה - בזאת יבחנו.

ייעצו לשם שמיים באהבה ובשמחה,

ונשמח לשתות בצמא ממימיהם, לדלות בששון ממעיינותיהם,

להתאבק בעפר רגליהם -

בלי שיפרסמו את עצמם תוכ"ד דיבור.

זה פשוט לא נראה טוב.

פשוט לא שייך.

בלי קשר לזה, שמההודעות שלך אני נהנה מאוד,

שנזכה להרבה הודעות בדיוק מהסוג הזה.

תודה!

אפשר להזכיר לכם- גם יועצים הם בני אדם?

הפורום פתוח לכל אדם שבא להביע את דעתו (בצורה מכבדת את זולתו- כמובן) (אהמ אהמ)

וזכותו של כל אדם לשים בחתימה שלו מה שבא לו- גם לינק  (בטעם טוב- כן?)

יישר כוח ליועץ שעשה פירסום בערוץ (המדיניות בפורום היא שהודעות עם תוכן פירסומי אינן מקובלות. סתם ליידע מה המדיניות- כי אתה חדש פה)

אגב-

גם אני כותבת את הגיגי ושטויותי בסיגנון של "כל-יודעת" נחרצת ביותר וכולי...

זה רק אומר -שתתווכחו איתי!

אין שום לי בעיה עם טון סמכותי אצל יועצים, יש לי הרבה בעיה עם כאלה

שמשתמשים בטון אישי וחברי, במטרה לנצל את שברונו של הניק שפתח

את האשכול למטרות עסקיות.

על מר גרון היקר והחביב - כמעט ואין לי את הביקורת מהסוג הזה, כי הוא

באמת הרחיב לענות ולתרום מנסיונו המקצועי והברוך, ובאמת השתדל לספק

עזרה - אבל עדיין, עדיין...

ב. אני רואה עצמי פטור מהתייחסות לענין של ה"פרסום תוך כדי דיבור", שאינו קשור אלי.  הענין שלי

פה הוא כמה שאפשר להרבות בחיוב (אם כי לפעמים, לצורך זה, יש גם מה לשלול). מי שמרגיש צורך לבקר

תופעות כמו שהזכרת - רשאי כמובן.  מותר לי גם להשאיר משהו לאחרים...

ג. להסיר שוב ספק - אני כמובן לא "יועץ נישואין"...  (ויש פה הרבה חבר'ה שנותנים עצות מקסימות מחום

ויושר ליבם, ללא כל "תארים". אשריהם ואשרי חלקם).

[רק ליתר ביטחון, אעפ"י שהבנתי שלא לכך התייחסת: עפ"י תקנות הפורומים - אדם יכול לצרף לחתימתו אתר

שלו. וזה עולה אוטומאטית.  מסיבה זו עולה עם חתימתי שם האתר שלי בענייני חינוך. כמו שיש גם אצל

חברים אחרים. ואגב, זה לא אתר שמרויחים ממנו "כסף"...  גם שם העיקר זה לזכות את הרבים במה

שאפשר]

ניכר שאתה אדם חכם ומבין, ויהודי יקר מאוד.

צר לי שנשמע מבין השורות צד של ביקורת.

הלוואי עלינו שתמשיך לכתוב ממש כמו שאתה כותב עד עכשיו...

תודה!

זוגיות זה דבר שלוקח שנים לבנות אותו וכל דבר נוסף בחיים מצריך את הזוג לחזק את הקשר...

זאת אומרת שאם הזוג נמנע מלהביא ילדים בתחילה ובונה לו זוגיות זה ברור שאחרי ההיריון הלידה והילדים עדיין ממשיכים לתחזק את זה אחרת זה יקרוס בכל מצב לכן לדעתי זה לא משנה אם זוג יבנה את הזוגיות 9 חודשים או שנתיים בכל מצב הוא עובד על תמיד ולכן חבל למנוע את זה...

אבל כל אחד לפי מה שמתאים לו ולפי מה שרבו פסק לו.

בכל אופן שיהיה בהצלחה למי שמתחתן ושיבו יחד בניין עדי עד- אמן!!

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים