עבר עריכה על ידי ד. בתאריך כ"ה תשרי תשע"ב 10:50
אין לך מה להתרגש מזה כהו-זה.
זה לא אומר שזה לא "בעלך הטוב והמבין והנחמד". זה בדיוק הוא. וזה לא "בעל כזה בוטה". וכעת - תמהרי את להיות "הטובה והמבינה והנחמדה" ומהר-מהר תבקשי ממנו סליחה על מה שאמרת...
אח"כ תכילי אותו, תגידי לו בעדינות שאת מבינה שיש קצת שוני בין גברים לנשים; את יכולה גם לבקש שיעדן בדברים ספציפיים שהכי קשים לך. אך במפורש לא מתוך גישה שעצם ה"התלהבות שלו" היא בעיה.
ונכון מה שהציעו לך להתייעץ עם מבינת ענין, נעימת הליכות, בעלת מידות טובות, שיש לה בית טוב, והרבה ניסיון בחיי נישואיה (וכמובן, לא ממי שאינה בעלת נסיון, קל וחומר לא מאנשים שאינם נשואים - שעם כל רצונם הטוב, לא יכולים להבין בכך כלום). אלו דברים עדינים ובשלבי בנין ראשוניים.
ומיד-מיד תתמקדי ב"טוב, המבין והנחמד" שבבעלך - בזמנים האחרים. תדברו בנחת, תתענינו זה בזה, תכירו באופן פנימי יותר.
עם הזמן, הענין עליו שאלת - יבוא בעז"ה ישירות מתוך היחס האוהב, הפנימי וה"רוחני" הזה. ויהיה תואם אליו גם בביטויו.
אולי לא הייתי מתייחס לכך ב"רשות הרבים" פה - אם לא הענין הדחוף והמאד נעלה, של בנין בית בין איש לאשתו בטוב ובנועם, בקדושה ובטהרה. ולפי מה שעולה ממכתבך - נראה ששניכם מאד ראויים לזה ומתאימים לבנין כזה. אינני יכול לפרט כאן למה.
יש להניח שאם תלכי בדרך זו, עוד יגיעו זמנים שתחייכו ביחד מ"אי הבנות" ראשוניות אלו.
תצליחו, צדיקים! מזל טוב!
נ.ב. לא קראתי את כל השירשור לבד מהודעתך הראשונה.
ב. כרגע קראתי את הודעתך השניה, ובה: "זה דבר גדול מאוד" וצריך לא להיות בציניות. את צודקת במאה אחוז. רק צריך להגיע לכך בדרך הנכונה. ואפשר גם לשוחח ביניכם על הערך הגדול שבדבר, בלי התייחסות ישירה לאופן ההתנהגות.