לא בכוח.

לא מרגישה שזה טוב לך עכשיו? לא חייבת!

את לא חסרת כישרון, ואת לא חסרת כלום. את בסדר גמור,פשוט כך. עברת הרבה ואכלת הרבה קש, תני לזה ללמד אותך, לא להעניש אותך!

מוזמנת באישי בכל שעה..

מותר לשאול בת כמה את?

רק כדי שאדע איך לענות...

חוצמזה- מוזמנת לאישי...

תביאי כיף {לא על הצעירה והיפה, על הגיל..)

20 זה לא גיל שאת צריכה להילחץ ולהתעצבן מזה.

קחי את הזמן לעצמך. ואם הסביבה לוחצת- שימי עליהם פס. 

תהני מהחיים שאת יכולה להשיג עכשיו כרווקה. אין בהם שום דבר רע (מבטיחה לך! מנסיון )

ואם יש בעיות בבית- אני אגיד מה שאני אומרת לכל אחת-

תעזבי את הבית. זה לא יתרום לך כלום להישאר בו ולהמשיך לסבול.

גם אם זה כרוך בהרבה מאמץ והרבה עבודה.

אבל אל תשמעי כ"כ מיואשת!

יש עוד הרבה סיבות לחיות גם אם לא תתחתני בשנים הקרובות!!!

[את ממש מזכירה לי מישהי.. אם את זו לא היא, היא בטח תחייך מחר כשהיא תראה את זה ותענה לך משהו הרבה יותר חכם ממה שאני עניתי]

אני באותה סירה כמוך. כמעט...

אם רוצה עידוד או סיבות ודרכים להנות מהחיים- רק תגידי..

זה רק בריחה מהמציאות. ומה אם יהיה לה קשה במקום האחר בו תשהה גם תתקפל ותעזוב??

לדעתי זה לא פתרון מתאים ועוד לבחורה בוגרת....

צריך לעבוד טיפול להעצמה אישית, לדבר על זה עם חברה טובה\בת משפחה טובה שזה אנשים קרובים שיראו לה שבאמת איכפת להם ממנה, היא חשובה למשהו עם כל הבעיות היא בכל זאת בנאדם בפני עצמו וזאת ביחד עם הטיפול.

בע"ה תצאי מהתסכול ואל תוותרי על טיפול טוב במחשבה שזה יעבור.... אני מכירה בחורות שדחו טיפולים חשובים מאוד עבורם (טיפולים להרמת הביטחון, הערכה עצמית וכדו') ואחרי הלידה זה פשוט התפרץ להם בצורה נוראית וחבל....

אז תשכחי לרגע מהחתונה יש עוד זמן... ב"ה שמתת לב לזה מוקדם, תתפלי בעצמך, תקחי לך קצת מנוחה והרבה תפילה לה' ובעזרתו תצאי מזה בשלום....

אפשר לשאול מי רודף אחרייך עם מקל כדי שתתחתני?

לא מתאים לך עכשיו? את לא חייבת!

אחד הדברים שמועילים בדרך לשינוי של אדם הוא ההכרה במציאות. יתכן שאת מחמירה עם עצמך מעט ויתכן שזה המציאות, בין כך ובין כך- תשמחי שאת יכולה לשנות אותה!!!

לברוח מהבעיות ולהתאבד?! ממ..חבל!

אני חושבת שזה חשוב שאדם יכיר גם במעלות של עצמו. לעיתים הרבה יותר קל לאדם לראות את החסרונות שלו, אבל את המעלות הוא שוכח. שבי לעצמך, ותכתבי גם את המעלות שלך. את לא תאמיני כמה יש כאלה ואני בטוחה שזה יתן לך כוח להתקדם ולדחוף לשינוי.

בהצלחה, וכאן באישי

אני לא לחוצה להתחתן

אני רק אומרת שאין לי למה

ואם אני לא אתחתן

אז למה לי לחיות?

כל מטרתך בעולם היא להתחתן?!

זאת רק עוד אחת מהמטרות.

נכון, היא חשובה.

אבל בגיל צעיר, שכל החיים לפנייך?!

חכי, אני בדרך לתת לך מכות באישי...

אבל לעצמי לא מצאתי טעם

למה לי לחיות אם כך?

זה פשוט חסר טעם להישאר בעולם

חלק משמעותי בתפקיד האדם הוא להמשיך את העולם

אם זה בחכמה או בדור המשך

כל אחד לפי כוחו

ואני את שניהם לא אגשים, אז למה להישאר?

המשמעות שלך בעולם לא תלויה בחתונה.

כמו שכתבו לך פה, חתונה זה רק חלק מהחיים.

חלק נכבד, נכון, אבל לא הכל.

זה הזמן שלך לגלות מה המשמעות שלך בעולם בפני עצמך.

לא ביחס לאחרים - בעל או ילדים.

נצלי אותו.

אל תבזבזי אותו במחשבות דכאוניות כאלה.

כל אחד מקבל כשרונות מה'.

אבל לא כל אחד הוא גדול הדור לדוגמה.

אני, למשל, מנגן יפה, אבל אני לא שלמה ארצי או חיליק פרנק.

להתאבד?

מה הקשר?

יש לי משהו שאין לאחרים.

נכון, הוא לא גדול.

אבל זה מה שה' רצה לתת לי.

את הכשרון הזה, המוגבל, הוא רוצה שאני אנצל עד הסוף.

ומאיפה את בכלל יודעת אם תגשימי את זה או לא?

את חושבת שמישהו מהאנשים שהטביעו את חותמם על העולם

חשב שזו מטרתו?

לא, הם פשוט הלכו קדימה עם הכוחות שלהם.

וזה העיקר - ללכת קדימה.

להרהר הרהורים על מה יצא ממני - זה ללכת אחורה

או לשקוע למטה אם את מעדיפה.

איו לך מושג כרגע מה יצא ממך.

את כמו ספר חלק (כמעט...)

אל תפסיקי לכתוב בו.

לא אנחנו נקרא מה שיכתב בו.

אבל מי שהמציא אותו יקרא ועוד איך!

אני יכול להמשיך, אבל זה כבר ארוך....

אשמח להמשיך אם תרצי.

ובאמת אין לי

מה אני אמורה לחפש?

מה, ה' שכח אותך?

כשרון זה לאו דוקא משהו אומנותי.

זה משהו שיש לך ואין לאף אחד אחר.

נגיד, טוב לב. או אמיתיות.

או צרוף של תכונות שעושה אותך שונה.

ואת שונה.

כי אין שני אנשים דומים בעולם.

את רק צריכה להאמין בזה.

להאמין שאת מה שאת עושה כאן - אף אחד לא היה יכול לעשות כמוך.

בצורה המסויימת הזאת.

עם החן המיוחד הזה.

רק את.

נכון, לפעמים זה נראה כמו כולם,

אבל זה לא.

וכשתפסיקי לחשוב שאת חסרת ערך,

היחס אלייך ישתנה בהתאם.

גם החיים יחייכו אלייך, וגם האנשים שמסביבך.

זה תהליך ארוך, ואי אפשר לדרוש יחס שונה פתאום,

אבל זה יבוא.

וכמו שסטיגידיש כתבה, להחליף סביבה זה רעיון טוב.

משנה מקום משנה מזל -

לא בגלל המיסטיקה.

אלא בגלל שבסביבה מוכרת כ"כ קל ליפול לאותם בורות

שנפלת אליהם כ"כ הרבה פעמים

ובסביבה חדשה יש אפשרות להמלט מהם.

למצוא שביל חדש.

אז....

חייכי לעצמך ויהיה טוב!

ב. אף אחד לא יודע מה בדיוק תפקידו בעולם.  יש אדם שדווקא ע"י התגברות על קשיים הוא מגלה את תפקידו וכחותיו.  וכך כתוב בספר התניא, אפילו בצורה חריפה יותר.

הנשמה של האדם משתכללת ע"י כל כח ועמידה בניסיון. גם ע"י התגברות על מחשבות מחלישות כאלה..

ומה שהאדם פועל זה לא רק מה שרואים ברגע זה בעיניים.  בוודאי לא רק מה שרואים מבחוץ.

כל טיפה של טוב שאת מגבירה אצלך מבפנים. כל מילה טובה, כל חסד אפילו קטן - הכל זה שכלול ו"תפקיד".

וגם כל רצון טוב.  כך כותב הרב קוק זצ"ל, שהדבר הגדול ביותר, האושר הגדול ביותר, הוא הרצון הטוב. וזה בכחו של האדם בכל רגע... 

נישואין הם עוד צעד,אבל לא יותר מזה.

להתחתן מתחתנים שמוכנים, ואת יקירתי לא מוכנה לזה

וזה בסדר, לא עומדים לך עם סטופר על הראש.

ואמא שלך, יש לי בטן מלאה על אמהות גרועות

תחיי את חייך בנפרד ותעבדי על עצמך

ויהיה בסדר, את כבר תהיי אמא אחרת

כי את בעלת אישיות אחרת.

באישי אם את רוצה.

תעייני במה שכתבתי לסטיגידיש

לא מוכנה מבחינת מה?

יצאתי לפגישות

ויכולתי להתחתן עם אחד מהם

הם נפסלו מטעמים אחרים

יצאתי כאחת נורמלית

עם סיפור משל עצמי

זה לא הפריע לאלו שיצאתי איתם

והכיוונים היו טובים

פסלתי חלק כי לי דברים מסויימים לא התאימו

ועכשיו כשאני חושבת על זה לעומק

אני פשוט אומרת לעצמי

ועכשיו הרבה יותר בקול

שזה אסון בשבילי להתחתן

אסון לעולם

כי אני יכולה לשחק אותה בסדר

עד שיהיה רגע שבירה

ואז

מה יהיה אז?

אני לא רוצה להיכנס ככה לחיים

אני לא רוצה להרוס חיים של מישהו

ובוודאי לא של ילדים

אוף.

זה לא לחץ של חתונה.

זה משהו אחר

שמישהו יבין כבר

לפעמים צריכים  מורה דרך.. זה דבר נכון  לחפש כשמרגישים לא שלמים ויותר מזה כשמרגישים לא מספיק ראויים לקבל את הטוב או מפחדים לגרום לא טוב לאחרים.. פשוט צריך להתייעץ.. יש אנשים חכמים ממנו שרואים את הדברים בצורה שונה ואולי אפילו יותר בהירה, וכן, אם את לא מוכנה עכשיו  מבחינה נפשית/ רגשית/ שכלית.. אז לא.. קודם תבני את עצמך, תלמדי להעריך את עצמך ואת הטוב שקיים בך ושאת יכולה להעניק לאחרים ורק אז צאי  לדרך!

יש עניין גדול בתקופת "התכנסות"! אדם צריך לפעמים להתרחק מהכל, לבנות את עצמו ואז כשהוא מוכן.. לרוץ קדימה!!

אז מלא בהצלחה! ועצם זה שאת מודעת לעצמך זה כבר חצי מהפיתרון..

אין דבר כזה נורמליות, תכניסי לך טוב טוב לראש

היה לך קשיים, זה לא אומר שהילדים שלך הולכים להיות

העתק של מה שקרה לך או מה שפגע בך.

מוזכרות כאן כמה בעיות (בעצם, אולי בעיה אחת ונספחיה), שזקוקות לפיתרון או לפחות דרך התמודדות, עם או בלי קשר לחתונה.

ומה הכישרונות שלך, ומה הערך שלך בעולם, אי אפשר לענות על השאלה הזאת בלי היכרות אישית, אבל באופן כללי נראה לי שהמקור העיקרי לדימוי עצמי שלילי הוא צורת הסתכלות, ולא איזה מדד אוביקיטיבי.

את\מישהו יכול לומר שזו או זו האמת? בוודאות?!

לא נראה

האמת היא שאת מרגישה נורא ובעיקר חוסר סבלנות ובעיקר לעצמך וזה עושה לך מאוד רע

אבל זו לא את האמתית

מי תהי בלי הבלאגן הזה?

תהי מי שאת באמת!

מי שהכי טוב לך להיות באמת

מי שההכי טוב מגיע אליה ומרגישה טוב.

כן כן הנחש עושה בלבלות ומוציא אותנו מגן עדן שלנו

אבל זה לא האמת

"בא עליהם במחשבה ובמרמה" (רש"י בסוף סיפור הנחש)

המומחיות שלו זה לקחת סיפורים מכל מקום שרק ניתן ולרמות אותנו בפנים.

והאמת?

האמת הפוכה. כי דווקא איפה שחזקים, שם זה תוקף.

למקום שיאפשר לך להוציא באופן מבוקר את התחושות האלו, לנתח אותן, לעשות הפרדה בין מה שאת לבין מה ששידרו לך שאת (אם בבית לא מעריכים אותך, למשל, זה לא אומר שאין בך מה להעריך). מקום שיאפשר לך להבין למה את חיה על סף פיצוץ, כמו שאת מתארת- כי זו לא תחושה נורמלית לחייות בה.

עזבי להתחתן, זו מציאות לא נורמלית שאת צריכה לטפל בה.

התחושות שלך הן תחושות שאולי מתנגשות בצורה הכי חזקה כשאת חושבת על חתונה, אבל יש הרבה צעדים של בניה עצמית שכדאי לעשות, ואפשר לעשות- לפני חתונה. התחושה של חוסר ערך עצמי שדיברת עליה היא תחושה שבעיני קריטי לעבוד עליה לפני חתונה.

אני באמת מציעה לך ללכת לטיפול (ואת מוזמנת באישי אם בא לך המלצה- לטיפול או לקבוצה טיפולית).

זה יעזור לך לבנות את עצמך, להצליח לשים גבולות להורים, אולי לעזוב את הבית, לממש את עצמך, למצוא יציבות.

אלו דברים שקשה להגיע אליהם כשנמצאים כל הזמן בעמדה של כיבוי שריפות (רגשיות), וממש שווה לעבוד עליהם.

עזבי רגע בצד חתונה, בעל, ילדים, עבודה וכו' הרבה יותר חשוב שתרגישי טוב עם עצמך.

נכון, כשאנחנו גדלים בסביבה שהיא לא תומכת ומעריכה המסרים האלה נכנסים אלינו, בהתחלה בלי יכולת לסנן אותם בכלל והם מתיישבים חזק בתוך הראש וקשה מאוד להזיז אותם.

אבל מרגע שאת מודעת לזה שהמסרים האלה מזיקים לך, את יכולה לנסות להזיז אותם קצת הצידה, תסכימי להאמין לזה שהם לא נכונים ואז תוכלי גם להכניס לעצמך לראש מסרים אמיתיים ומחזקים יותר.

זו עבודה עצמית קשה, שלוקחת זמן אבל היא אפשרית  ואם מתמידים רואים תוצאות.

רגשות הן תוצאה של מחשבה, של פרשנות סובייקטיבית, אם רוצים להרגיש טוב יותר צריך לשנות את דפוס החשיבה.

תתחילי בהטלת ספק בכל אותן אמירות שליליות שאחרים אומרים לך או שאת אומרת לעצמך, תשאלי את עצמך האם את בטוחה בוודאות שהן נכונות, האם אין אפשרות אחרת לראות את הדברים. 

אחר כך תנסי להציע לעצמך משפטים קצת פחות שליליים, כאלה שאת יכולה להאמין להם.

למשל- אם עוברת לך בראש המחשבה "אין לי סבלנות לכלום" תחליפי אותו ב"לפעמים אני חסרת סבלנות לדברים מסויימים, אבל לדברים שאני אוהבת יש לי סבלנות.." (אם את מסכימה עם המשפט).

הרבה פעמים יש אמונה אחת שלילית על עצמך מוגזמת ולא אמיתית שתקועה לך בראש וגוררת אחריה את המחשבות האחרות. תנסי לאתר את האמונה השלילית- "אני חסרת ערך"... (לא רוצה לתת עוד רעיונות), ותחליפי אותה למשפט חיובי יותר- "אני בעלת ערך בלי קשר למעשיי", תכתבי אותו, תתלי אותו במקום בולט,תגידי אותו לעצמך בקול עד שהוא יכנס טוב טוב לראש.

תעצימי את ההצלחות שלך ותמעיטי בערכן של הכשלונות, עצם הנסיון לעשות דבר טוב זו הצלחה, התוצאה לא בידיים שלנו, לכן כדאי להתמקד ולשמוח בדרך, על זה נקבל שכר בבוא היום.

המוח שלנו גמיש, צריך רק לאמן אותו לחשוב באופן פחות שלילי- והוא לומד את זה, ופתאום תגלי על עצמך דברים יפים וטובים, תתחילי לאהוב את עצמך ויהיה לך יותר כוח וסבלנות גם לאחרים.

בהצלחה.

תשמרי על עצמך את

את חשובה לאנשים- אפילו אם הם "רק" וירטואליים

בטוח - יש לך כחות.

בטוח - יש לך כישרון (אפילו בשביל להוציא מתחת ידייך מכתב כזה, צריך כישרון...).

מה את אומרת?  שאת לא מעריכה את עצמך - ויותר מזה.

שאין לך סבלנות, ויש לך "קריזות", ושאין לך כשרון... ושאמא שלך לא שידרה לך הערכה..

וממילא - שאת גם לא רוצה להתחתן. בתור "כזאת". מה תקריני למשפחה.

את באמת רוצה שזה ילך אחרת. זה ברור. לכן כתבת. את גם רוצה להתחתן בסופו של דבר - כי כתבת שמָה הטעם בלי זה..

את חושבת שזה "לא יעבור לך מתישהו"..  זה לא "יעבור" - את תעבירי את זה.

את פשוט צריכה סדר פעולות:

הכל מתחיל, כך נראה, מהמבט שלך על עצמך (שאולי מתחיל מהמבט של האמא - אבל כרגע זה לא רלונטי).

אז קודם כל - את ממש חייבת לעבוד על זה.

אל "תיזָרקי". ממש תשבי כל יום כמה דקות, בזמן קבוע, ותחפשי משהו טוב בך. אפילו את הכֵּנות להסתכל על עצמך

ביושר, למשל.   ותתבונני בזה, בלי כעס ומרירות, כאילו את מסתכלת על מישהו אחר. "תתאהבי" קצת בעצמך.

בהדרגה.  לא להתבייש גם לפנות לעזרה אצל פסיכולוג/ית מבין-ענין (ודווקא מבין ענין. לא כל אחד הוא כך), ודווקא

לנקודה הזאת, של התדמית העצמית, כולל היחס שחשת מאימך.

ברגע שתירפאי קצת מזה - הכל ייראה בעזרת ה' אחרת.

את תגלי בעצמך כשרונות שבטוח במאה אחוז נמצאים בך.  לא חייב להיות כשרון להיות ראש ממשלה..  מספיק,

למשל, כשרון לרצות טוב,כשרון לרצות לא להזיק לאחרים (כמו שרואים שכבר יש לך). ועוד הרבה מעֵבר.

אחרי שתעריכי יותר את עצמך ותראי במראה מישהי שאת די-מסמפטת, עם הרצון להתקדם,

תהיה לך גם יותר שמחה וגם יותר עידוד - ואז גם יהיה לךיותר קל להחזיקקביעות בעבודה/עיסוקים/לימודים. כי

תהיה לך יותר שמחת חיים.  "קריזות" יפחתו מאוד. אולי ייעלמו.

ואז את גם תאמיני שאת יכולה לשמח אחרים ולשמוח בהם, ולגדל דור, שאת הלקחים שהפקת מחייך תהפכי לטובה,

כי את תדעי ממה להיזהר ומה כן לעשות.

ואז את תרצי בפועל להתחתן - וירצו בך.

את פשוט צריכה להחליט שאת "תופסת את עצמך בידיים". ממש. זה לא "הולך להשתנות" - את תוליכי את זה לשינוי.

יש לך בחירה, תאמיני בכך. לא מעמידים אדם בניסיון אם אינו יכול לעמוד בו.  סימן שיש לך הכחות - וכשתצליחי,

תוציאי לפעל כחות גדולים מאד, ע"י התגברות. וכך תהפכי את הקללה לברכה. "כי אהבך ה' אלוקיך". תאמיני בזה.

את צריכה לעשות "תכנית עבודה" - לענ"ד, לפי הסדר שכתבתי למעלה. קודם - תדמית עצמית וכו'. ממש שלב אחרי

שלב. את יכולה אפילו לרשום לך את הסדר. כשתראי שיש דרך שבסופה אור - תהיה לך יותר תקוה. תלכי בה, וה'

יאיר לך.

תצליחי. את טובה ובעלת כחות הרבה-הרבה יותר ממה שאת משערת וממה שאת יכולה לשער.

תהני מהחיים... תשמעי שירים של אברהם טל...  לכי לים...  רק נחת...

ואשמח מאוד לדבר איתך באישי!

בעז''ה אחרי בירור קצר את תתחתני ויהיה לך טוב!!

ו..בחיים אל תגידי שאת לא רוצה להתחתן ולעולם לא..

כבר אמרו את זה לפני אבל חשבתי על זה מיד כשקראתי מה שכתבת... את צריכה ללכת לטיפול בונה ומחזק, וזה לא קשור לחתונה ולא כלום.

חבל על כל יום שאת מרגישה ככה.

הוא יכול לומר דברי חיזוק, לעודד לתת עיצה, אבל הוא לא תחליף לטיפול אם צריך כזה.

רב אמיתי, בעל מידות, ניסיון עם הבריות, יכול לעזור יותר, בגלל האמת הפנימית שלו, בגלל הקרנת אהבת אמת וחיזוק אמת, שזה שייך לאישיות ולמידות של האדם - ואף תואר בפסיכולגיה לא מקנה אותם;  וישדברים שבהם פסיכולוג עוזר.

ולפעמים זה משולב.  תלוי באדם, בנושא המדובר, ובאנשים המדוברים.

הוא יכול במקרים מסויימים לעזור, אבל מי שאין לו הכשרה של מטפל ורשיון לעסוק בזה לא יכול להיקרא ככה.

אני חושבת שגם יש הבדל גדול אם מדובר בבן/בת, אני אישית לא מצליחה להבין בנות שפותחות את ליבן ונפשן בפני רב, נראלי שזה מנהג שנכנס בשנים האחרונות בעיקר דרך המדרשות, בנות שהופכות את הרב לפסיכולוג שלהם- לענ"ד יש בזה יותר מידי סיכונים.

לא כל דבר תלוי בהכשרה פורמלית ורישיון (דווקא כאן, גם אני הצעתי לה לא לחשוש לפנות לפסיכולו/ית מבין ענין. גם "בעל רישיון" יכול לא להיות מבין ענין, ולהזיק..).

יש סיפור על ר' אריה לוין שמנהל מחלקה כזו שאל אותו איך הוא מצליח להגיע לאנשים שהם אינם מצליחים בשום אופן.  הוא ענה: אני פשוט מקשיב להם...  כמובן, לא כל אחד זה ר' אריה..

אבל כמובן, כל מקרה לגופו ולמי שמתאים.

אגב, לגבי מה שהיזכרת בנושא של בנות ורבנים - לא בהקשר למקרה הזה - לפעמים יש גם נשים חכמות וצדיקות, מלאות הקרנה של טוב, שממלאות את התפקיד לא פחות טוב.  כך היתה הרבנית חנה טאו זכר צדיקה לברכה.

לכן רב לא יכול לעזור כי הוא לא יודע לטפל

בטראומות/ חוסר הערכה / משקעים וכו'

רב מתאים לחיזוק רוחני או עצה טובה,

אך הוא לא מבין בנפש האדם.

שום רב לא יוכל לעזור לה במקום טיפול,

אצל רב היא לא הייתה יכולה לאמר או לכתוב הכול

אצל מטפלת יש אפשרות לקרבה ולבניית אמון

שעוזרת למטופלת להתקדם,רב רק יתן עצה,לא יפתור שמה כלום

מטפלת תצליח להכנס כי היא יודעת איך עושים את זה נכון.

להגיד ללכת לרב זה כמו להגיד לה לקחת תרופה לא נכונה,

בראש ובראשונה היא צריכה טיפול שיסדר לה את הכל

שירכך לה את הכאב ומה שפגעו בה ושיתן לה חשיבה חיובית על עצמה

ואז בנוסף אם היא רוצה ללכת לרב שיתן לה את הצד הרוחני

ולא הטיפולי בשביל הבעיה שלה.

יש רבנים שמאוד מבינים בנפש האדם. וכל חייהם עבודה בעומק דקויות הנפש, ולא רק בתיאוריה.

והכח של ההקרנה של האישיות מלאת הטוב - הוא דבר גדול מאוד. זה לא רק "מילות חיזוק".  ובעיני ראיתי.

אבל אכן - כבר אמרתי - לעיתים צריך פסיכולוג. כל דבר לגופו.

אני ממש לא מסכים!!!

קודם כל יש רבנים שהם ממש מבינים גם בפסיכולוגיה וכדו' כי הם למדו והם באמת מבינים...

דבר נוסף לומר שרב לא מבין בנפש באדם?? הבל הבלים...

יש רבנים שמאוד מבינים בנפש האדם (גם בלי ללמוד פסיכולוגיה) לומר שהתורה לא עוזרת לדברים כאלו זה ממש טעות לדעתי, אני פגשתי כמה רבנים שנכון שהם לא "גדויילים" אבל יש להם הרבה הבנה בנפש האדם ואני אגלה סוד... יש גם רבנים שעברו דברים כאלו, לא כולם נולדו צדיקים והם יכולים לדבר מניסיון או שלהם או של תלמידיהם שהתייעצו איתם. התורה ( כשלומדים בצורה טובה ונכונה) היא באמת נוגעת בהכל ודרכה אדם יכול להגיע למודעות עצמית, הערכה עצמית, והיא מאוד יכולה לעזור בהכל...

אני חושב שאם היית מוותר על כותרת ההודעה - שמן הסתם נכתבה מחום ליבך על הענין - היה יותר טוב..

סה"כ, "הסהר" רצתה להציע מנסיון חייה במה שעזר לה, כנראה.  וזה וודאי לא "שטויות". אם כי, יתכן מאד שלא פגשה כמוך אנשים כאלה - או שאינה מקושרת אילהם, וממילא לא חוותה את מה שאתה מתאר (וכבר אמרתי שגם אני פגשתי ושמעתי על כמה וכמה כאלה, והם באמת "מחיי נפשות"..

ולפעמים באמת עוזר להיוועץ בפסיכולוג מבין ענין.

והיא צריכה אשת מקצוע שתעזור לה,

הבעיה שלה לא נגמרת בחוסר הערכה היא הרבה יותר שורשית

מה רב יגיד לה? רב יכול להקשיב ולתמוך ולתת עצות

אבל זה לא יקדם אותה, כי זה לא טיפול

והוא לא מוסמך לזה, זה מתאים למצבים קלים יותר

בו רב יכול באמת לעזור.

אני יכולה להגיד בתור אחת שמבינה את הכאב שלה,

כי אני יודעת כמה הורים יכולים לפצוע את הנפש

כמעט איבדתי את עצמי בגלל מה שחוויתי עם ההורים שלי,

ויש לי רמות כעס ובכי עצומות שאני כבר לא יודעת להכיל.

אני יודעת ששום רב לא היה יכול לעזור לי או לעזור במקרה כזה

הגעתי לע"וסית שמתמחה בזה וגיליתי כמה אני צריכה לפרוק,

גיליתי כמה דברים טעונים וזה דברים שאי אפשר

לספר אותם לרב כי זה לא מתאים והוא לא מבין

יש לי מטפלת מקסימה, שאני מרגישה איתה בנוח

ולכן אני יכולה באמת להוציא, אצל רב לא הייתי יכולה להפתח

הוא גבר,סולם הערכים שלו גדול משלי, אי אפשר לדבר איתו חופשי

הוא לא מבין נפש של אישה וכו'

מה הוא היה אומר לי?

הקונפליקטים שלי עם אלוקים,עם המשפחה שלי

ועם העולם לא נגמרים בשיחת חיזוק עם רב, זה רק תוספת לחיזוק

וגם המקרה כאן הוא לא מקרה של חוסר הערכה

אתה כנראה לא קראת בן השורות

אבל בחורה לא תכתוב סתם שהיא לא רוצה להתחתן

האמירה הזאת מקורה בבעיה עמוקה יותר,

כי זאת הייתי יכולה להיות אני שכתבה את השרשור,

יש לי חברה כאן שחשדה שאני כתבתי את זה

חשדה בצדק כי זה בדיוק מה שאני מרגישה לפעמים

כשהכאב הזה בא וקובר אותי והוא הכי הרסני בעולם.

תאמין לי שאני מכירה את הדיבורים האלה עד דמעות

שום רב שתביא אפילו רב הפסיכולוג הכי טוב בעולם

לא היה עוזר לבעיה כזאת, אישה צריכה להיות מטופלת אצל אישה

מקצועית כדי שהיא תוכל באמת לטפל בבעיה שלה

אנחנו אומנם דתים, אבל יש בעיות שלא נפתרות אצל רב

רק אצל אנשי מקצוע ואנשי מקצוע עשו אותי עבודה מעולה

דבר ששום רב לא היה יכול לעשות,

אני חווה את הכאב הזה תמידית על הגוף ועל הלב

לכן אני יכולה להגיד בלב שלם שדרוש אנשי מקצוע

אתה לא תבין כי אתה לא חווה את זה.

לבן אדם עם בעיות פשוטות מומלץ לרב,

לאלא שלא יש אנשי מקצוע מעולים.

באמת לא מבינה ולא מכירה מה זה רב שמבין ויכול לעזור בדברים כאלה. רב זה לא ל"בעיות פשוטות", זה לא "להקשיב ולתת עצות" וזהו, והוא לא מתאים רק ל"מצבים קלים יותר".. וזה לא רק "תוספת לחיזוק".. והוא יכול להבין גם "נפש של אשה".  ו"מה רב יגיד לה", אינך יכולה לדעת - כי את לא הוא..

וכמובן - לא כל אחד, גם אם נקרא "רב".

אבל - לעניינך הספציפי - באמת מה כל זה משנה.  העיקר שאת מצאת מישהי מתאימה לך ועוזרת.  זה מאד-מאד משמח לשמוע.  הלוואי שתצליחי עם זה לעלות מכל הסבל והכאב, ולחיות מחדש, עם כחות מחודשים, ותוספת תעצומות נפש ושמחה מתוך ההתגברות.

ואני מסכים, שיש דברים שיותר טוב שאשה תדבר עם אשה, והיא תרגיש גם יותר חופשי לדבר ככה.

וגם - אמרתי - יש דברים שמתאים "בעל מקצוע".  כל מקרה ואדם, ורב, לגופו..

אבל לא כתחליף לטיפול בנוסף לו,אני אגיע לרב מתישהו אני מאמינה

אבל לבעיות כאלה חייבים אשת מקצוע כמו שאתה הולך לרופא

כשאתה צריך תרופה. רב הוא לא איש מקצוע לא משנה

כמה טוב הוא, אם הוא למד פסיכולוגיה אני מוכנה לשמוע

אבל רב בעיקר משקף מה התורה חושבת, ויש לו ראייה עמוקה

ועצות טובות על המציאות אבל זה לא עוזר, כי צריך טיפול שיעקור

את הבעיה מהשורש לכן יש פסיכולגית/ עו"סית שיודעת איך להגיע למטופלת שלה ולגרום לה לעזור לעצמה גם כשאין מוכנות.

אני הבחורה הכי עקשנית שיש כבר אמרו לי שאין מילה

בשביל לתאר את העקשנות שלי, פרד לגמרי.

היחידה כמעט שהצליחה להזיז אותי מילימטר 

מההגנות שלי ומהחשיבה שלי הייתה המטפלת.

ישבו עליי כמה שנים טובות עד שהגעתי לטיפול,

רב היה יכול לעזור לי למחוק צלקות נפשיות וצלקות על הגוף?

לא, כי הוא לא מבין בזה, הוא לא אישה ובחיים לא יהיה!

הוא לא מכיר מצבי טראומה, הוא לא מכיר פסיכולגיה

הוא לא יודע איך מגיעים לנפש פגועה הוא בן אדם שבא

להעביר תורה ולייעץ זה הכול!

זה תוספת נהדרת למי שרוצה אמונה

שתעזור לה במשבר או עצות מבן אדם חכם.

הרי כבר כתבת שאת הבחורה הכי עקשנית שיש...

וגם, "למעשה" הרי אין ויכוח: ודאי שלך יותר טוב מה שעשית - ואני חושב שגם לפותחת השירשור זה יוכל לעזור, כמו שכתבתי בהתחלה.

אבל באתי להעיר על כך, שכמו שאמרת שמי שלא מכיר את הענין של "מטפלת" וכד' - לא מכיר את זה.

כך גם מי שלא מכיר את התחום של ת"ח גדולים בענין זה, לא מכיר. ורב הוא בהחלט לא רק "אדם שבא להעביר תורה ולייעץ".. כלשונך.  לפחות לא רבנים מסויימים שאני זכיתי להכיר (ובאמת - גם רבנים שמבינים היטב, שולחים לא פעם לייעוץ עם פסיכולוג ראוי).

רק מעניין אותי לאיזה רבנים אתה מתכוון.

ב. בלנ"ד אכתוב לך בהזדמנות למי התכוונתי.

רב שלא מוסמך לעסוק בעניינים האלו עלול להזיק מאד,כמו כל בעל מקצוע שלא עבר הסמכה.

כמובן שיש המון רבנים היום שכן מומחים לנפש וכן טוב להתייעץ איתם, אבל צריך זהירות.נפש זה לא משחק.

וב"ה שאפשר לראות היום המון רבנים שפונים אליהם בנושאים כאלו שהם מפנים בעצמם לאנשי מקצוע..

רב לא יעזור לה, הוא יוכל רק לתת תמיכה רוחנית

מה שהיא צריכה זה מטפלת מקצועית

עובדת סוציאלית/ פסיכולוגית משהו בסגנון

זה הרבה מעבר למה שרב יכול לעשות

ויש אנשי מקצוע מעולים.

הייתי שמחה אם בעיות כאלו היו נפטרות אצל רב

אבל היא אישה אם שמתם לב,

ואישה צריכה להיות מטופלת אצל אישה

כי אז היא יכולה באמת להפתח לטיפול

ובאמת לשנות, כי היא יכולה לדבר ולשתף

ולגעת בנקודות הכואבות בלי חשש

ואצל רב, היא תבלע את הלשון

והוא לא מטפל מקצועי לא יעזור שום דבר.

מטפלת מומלץ, רב לחיזוק אם היא רוצה וככה הכי טוב.

לצאת מן העצבות ולהתחיל להעריך את עצמך,את לא הראשונה שאינה מעריכה את עצמה למרות שיש הרבה מה להעריך ואני חושב שזה ניכר מדברייך.

התחלי להעריך את עצמך התחילי ללמוד (להתייעץ עם רב מה ללמוד) ותשני את עצמך ! ,לא כי אין לך כישרונות אלא כי את לא מכירה בעצמך ולא מכירה בכוחתייך,את יכולה להשתנות ולהתעלות הן ברוחניות ובדימוי העצמי וזו עובדה בשטח.את מעם ישראל והשלב הנוסף בחיינו כעם ישראל הוא כמובן הקמת בית ונישואין.בוודאי שאת יכולה !

חזקי ואמצי !.

מבין אותך לגמרי.מבין את הקשיים,מבין את התחושות,את השנאה העצמית,ואף את הרצון להתאבד.

הייתי לפני מספר שנים במצבך.אני פונה אלייך מתוך הערכה ,ולכן גם הניתוח שלי את המצב יהיה מתוך כך.

לדעתי את מאוד מוכשרת.איך אני יודע? כי נראה לי שאת סובלת מ"מחלה" מאוד קשה.פרפקציוניזם.

את כן רוצה ילדים,אך את רוצה להיות האמא הכי טובה בעולם.

את כן רוצה מישהו לידך,אך את רוצה להיות הרעיה המושלמת.

את כן רוצה לקחת על עצמך מחויבות,אך המחשבה על מחויבות שנתפסת כחונקת "הורגת" אותך.

אז מה הפתרון? תשובה שהכי תעצבן אותך: עבודה.רגע לא להתעצבן:עבודה משמחת.

את הרצון להיות מושלמת ושהכל ילך חלק החליפי ברצון להשתלם.

אנחנו ,עבדי ה',צריכים לשמוח בדרך עצמה.בעמל עצמו,ומימלא לשמוח בכל התקדמות קטנה.

ההערכה העצמית שלך אינה נגזרת מהערכת אימך אותך,אע"פ שכבר התרגלת לכך.

תתחילי להעריך את עצמך מעצם היותך בתו של הקב"ה.מעצם השאיפות שלך לטוב.אל תתני למבחן התוצאה להיות חזות הכל.מתוך הייאוש הגדול שאת נמצאת בו,תסתכלי בתוכך פנימה,ומשם תשאבי את הכוחות בעז"ה.

בהצלחה בדרך.

מחשבה שעוזרת לי הרבה - החיים הם לא שלנו, אנחנו כאן בשליחות של אלוקים. הוא שם אותי בדיוק עם הכוחות האלה, הפחדים האלה, לא בשביל שאעשה משהו שאינני מסוגלת אלא בשביל שפשוט אחיה עם הנתונים שהוא בחר בשבילי, שאלך בדרך שהוא סלל לי, לא בדרך של אחרים, וגם לא להפסיק פתאום את הדרך, רק להמשיך ללכת, כי זו הדרך שלו, בשבילי.

עבודות הבית שאמך מטילה עליך.

החלטת שאת שלומיאלית כי את לא מחזיקה מעמד בעבודה

את יועת שאין לך סבלנות לילדים מנין לך? הרי אין לך ילדים.

אני מתרשם שאימך מטילה עליך עבודות בית אשר לא רצויות לך . אולי תדברי איתה על כך ותפני לעיסוקים שיותר מענינים אותך.

הפנו אותך לעבודות מסוימות אשר לא רצויות לך אולי תלכי לעבוד בעבודה שכן רצויה לך ושם כן תחזיקי מעמד ותצליחי.

את חוששת שבן זוגך יאמץ את הדעות שלך על עצמך ואז הוא יהיה אומלל יחד איתך. מנין לך?

תכירי מי שהוא שישמח להמצא בחברתך ויעריך תכונות אישיות וכישורים שלך כמו שאת.

הוא לא ירדוף אחריך עם טענות ומענות על סדר ונקיון בבית.

הוא לא יבוא בטענות מדוע החלפת את מקום העבודה.

הוא יהיה מרוצה שלא החלפת אותו.

אני מכיר נשים שהבלגן בביתם חוגג עם הבעל והילדים והחיים זורמים על מי מנוחות

להביא ילד לעולם זהוא נס גלוי .ילד או  ילדה זו נפש חייה הממלאה את המאווים של הענקת אהבה והתמסרות העולים גדותיה של  כל אם . חוששת מחוסר סבלנות ? הסבלנות תגבר כאשר תחזיקי בילד בזרועותייך . הוא יחייך ויתרפק עליך. וליבך ימס מיד.

בעלך יעמוד לידך ויצפה בנס.

שכבי לישון ותקומי רעננה.

.

אישה שיש לך אמון בה ותקשיב אליך ואת הטפת המוסר תדחה למועד עתידי.

 אשת שיח שתוכלי לפרוס בפניה את כל היריעה והיא מוכנה לשמוע.

נראה לי שענין החתונה הוא שולי במכלול הכללי.

את צריכה להשתכנע שיש בך איכויות  מסוימות בלי קשר לנשואיןן.

אותה אישה תוכל אולי לאתר מי ומה גרם לכך שהתדמית העצמית שלך היא ירודה והתקלה תעלם מעצמה.

אם תאהב את מי שמסביבך - תאהב גם את עצמך.

אם תעריך את מי שמסביבך - תתחיל להעריך גם את עצמך.

היא לא חוסר הסבלנות לילדים, הקריזות או כל דבר אחר.

השורש הוא חוסר ההערכה כלפי עצמך וחוסר האהבה כלפי עצמך.

החיים למדו אותך לא להעריך ולא לאהוב את עצמך,

וכרגע את לא יודעת איך לנהוג עם עצמך בדרך אחרת.

אבל, ובלי טיפת זלזול חלילה בכל מה שעברת,

ללמוד לאהוב ולהעריך את עצמך, זה לימוד אפשרי לגמרי.

לפני שאת מתחתנת עם מישהו, את זקוקה לחתונה עם עצמך, לחיבור לעצמך ולמי שאת באמת,

על כל המתנות הרבות שה' טבע בך!

אחרי שתאהבי את עצמך תוכלי לאהוב את בעלך וילדיך.

ואהבת לרעך, כמוך.

רציתי רק לומר תודה רבה מכל הלב

לכל אחת ואחד מכם

על ההשקעה של הזמן הכוח והמוח

לייעץ ולומר דברים מהלב כדי שיכנסו ללב

לשתף אותי ולהראות לי שיש דרך החוצה

לפתוח לי את העיניים להסתכל על דברים אחרת

ולעזור לי למצוא כיוון לפיתרון

אני ממש מעריכה את זה

וממש התרגשתי מכל אחת ואחד שזה נגע לליבו

שישבתם לכתוב לי

ולהתכתב איתי

ובאמת לעשות למען מישהו שאתם לא מכירים

וזה הרבה

זה המון!

מתנצלת שלא הגבתי לכולם

קראתי הכל

ואני חושבת

ומתקדמת יחד עם הדברים שכתבתם לי

תודה רבה

ושה' ישמח אתכם ויפנק אתכם לגמרי תמיד!

ופעם הבאה שמרגיש לך קצת באסה תזכרי שבחיים הכל עובר ויהיה טוב, יהיה טוב, כן... ויבואו ימים אחרים, עם שמש ועם כוכבים! כי הזמן עושה את שלו והוא מזור לכל מה שכואב, ומי אני שאמהר! אז שיהיו לך בע"ה נחת של חיים וחיים של נחת וכשעצוב צריך פשוט להתכופף קצת וזה עובר...ואת תמיד מוזמנת לחזור לפה, אם בפורום ואם באישי, וכדאי גם למצוא מישהי/מישהו שאפשר לדבר איתם ולפרוק...ובסופו של דבר תגלי שהימים כ"כ יפים! והלילות של החורף הזה יזכירו לך ימים קסומים! אמנם הגלגלים מסובבים את כולם אבל בסוף יוצאים מחוזקים לעולם!

בס"ד

מידת ההוד יש בה שתי בחינות,

הודאה באמת, והודייה על הטוב.

בתחילה ראינו את הכנות שלך עם עצמך,

ובמחשבות ששיתפת אותנו בהם,

ועתה גם מידת הכרת הטוב שבך,

זה כבר שילוב יפיפה ומקסים שמעיד על נפש מיוחדת.

בטוחה שיש עוד הרבה טוב שלא הכרנו,

ועוד יותר בטוחה שעם כאלו אוצרות נפש תגיעי למקומות הכי טובים שבעולם,

כי הקב"ה שנטע בך את האוצרות האלו,

מצפה שתבטאי את זה החוצה...

אני שומעת בדברים שלך זילזול עמוק בעצמך ועל זה את יכולה לעבוד אך ורק עם עצמך לבד! אבל לדעתי אי אפשר להיות מאושרים בעולם הזה בלי בן זוג ובלי אהבה , יכול להיות שכרגע את בתקופת משבר עם עצמך ואת לא רואה טעם בשום דבר מלבד השקיעה ברחמים עצמיים אבל כשתעברי את המשבר הזה את תראי פתאום עד כמה זה צורך בסיסי ועמוק באישיותך

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

השפעה חיובית;)

כתבת בפורום הנכון?

אל תתייאש. בע"ה שלך תבוא כמה שיותר מהר🙏

אוח ישע למתולתל ואני יש דודא אליך 

סליחה @הרמוניה 

בגדת ככה בשירי נשמה? (כן, ככה אני קוראת למזרחית😛) 

אהה אליסיה משהו מה שמה

כן?

נהייתי קצת אובססיבי לשירים שלה ולאחרונה התחלתי לשמוע את כל האלבומים שלה מהעבר, אפילו נרשמתי לTIDAL רק בשבילה.

היא ממש מיוחדת. למען האמת זה בעיקר בגלל הפרסונה... יש לה לב טוב והפרסום לא גרם לה לאבד את זה.

האמת שמאז הנערות לא שמעתי מזרחית קלאסית רק מזרח חסידי חח .. האייל גולן זה היה יותר נוסטלגיה בשבילי אז שמעתי תקופה מסוימת.

מה שאני שומע עכשיו זה בעיקר את אליסיה וחסידי קלאסי. (חח רק אני מסוגל לעשות את השילובים האלה 🤣🤣)

לבריאות

למה, זה הגיוני. אתה גם: יהודי, גם ישראלי, גם מזרחי, גם בן אדם בעולם, גם ילד לשעבר, גם .... הרבה זהויות.

TIDAL זה כמו ספוטייפי רק באיכות גבוהה יותר ...HiFi .. אני משלם רק 20 ומשהו שקל בחודש..

אשכול פריקה חושפני ופוטוגני לא יעזור לך לשחזר את הכבוד האבוד שלך. יש דברים שקשה מאוד לתקן. אפילו הייתי אומר ביזיון...

אני אחזור לי למוזיקה החביבה עלי ואתענג על החברה שאני מארח לעצמי

יום אחד גם אתה תחזור בתשובה

🍿

זה לא יפה אם את אומרת שמזרחית= שירי עגבים...

יש הרבה שירי עגבים וגם סתם שירים מטומטמים שהם לא מזרחיים

ולצערנו רוב המוזיקה היום (בין הפופ הרגיל ובין הפופ המזרחי) היא מטומטמת. בזכותה אתה מעריך יותר מוזיקה איכותית ונהנה ממנה...

השוני שיש בין הפופ המזרחי של היום לבין ימי תחילת ואמצע הז'אנר הזה- לפני עשרים שלושים שנה, בולט מאוד. כבר אין זכר היום למוזיקה שהיו עושים אז.
 

אבל גם היום מדי פעם יש הבלחות, אפילו מדהימות.

נניח פאר טסי הוא מאוד מוכשר, ומי שיסתכל מהצד לא יכול להבין איך מי שכתב והלחין את "מה יהיה מחר" מבזבז את הכשרון שלו על שירים טיפשיים.

אבל שמה הדור נמצא. תרבות רדודה ואנשים שנמצאים בבוץ רגשי, שצמאים לצאת משם ולהגיע לעומקים רגשיים ולקשר אמיתי, אבל הרבה פעמים לא באמת יודעים מה זה כי הם לא חוו את זה או לא מאמינים שיגיעו לזה.

השיר הראשון חסום לי🤭 והשני לא

נכון