לא בכוח.

לא מרגישה שזה טוב לך עכשיו? לא חייבת!

את לא חסרת כישרון, ואת לא חסרת כלום. את בסדר גמור,פשוט כך. עברת הרבה ואכלת הרבה קש, תני לזה ללמד אותך, לא להעניש אותך!

מוזמנת באישי בכל שעה..

מותר לשאול בת כמה את?

רק כדי שאדע איך לענות...

חוצמזה- מוזמנת לאישי...

תביאי כיף {לא על הצעירה והיפה, על הגיל..)

20 זה לא גיל שאת צריכה להילחץ ולהתעצבן מזה.

קחי את הזמן לעצמך. ואם הסביבה לוחצת- שימי עליהם פס. 

תהני מהחיים שאת יכולה להשיג עכשיו כרווקה. אין בהם שום דבר רע (מבטיחה לך! מנסיון )

ואם יש בעיות בבית- אני אגיד מה שאני אומרת לכל אחת-

תעזבי את הבית. זה לא יתרום לך כלום להישאר בו ולהמשיך לסבול.

גם אם זה כרוך בהרבה מאמץ והרבה עבודה.

אבל אל תשמעי כ"כ מיואשת!

יש עוד הרבה סיבות לחיות גם אם לא תתחתני בשנים הקרובות!!!

[את ממש מזכירה לי מישהי.. אם את זו לא היא, היא בטח תחייך מחר כשהיא תראה את זה ותענה לך משהו הרבה יותר חכם ממה שאני עניתי]

אני באותה סירה כמוך. כמעט...

אם רוצה עידוד או סיבות ודרכים להנות מהחיים- רק תגידי..

זה רק בריחה מהמציאות. ומה אם יהיה לה קשה במקום האחר בו תשהה גם תתקפל ותעזוב??

לדעתי זה לא פתרון מתאים ועוד לבחורה בוגרת....

צריך לעבוד טיפול להעצמה אישית, לדבר על זה עם חברה טובה\בת משפחה טובה שזה אנשים קרובים שיראו לה שבאמת איכפת להם ממנה, היא חשובה למשהו עם כל הבעיות היא בכל זאת בנאדם בפני עצמו וזאת ביחד עם הטיפול.

בע"ה תצאי מהתסכול ואל תוותרי על טיפול טוב במחשבה שזה יעבור.... אני מכירה בחורות שדחו טיפולים חשובים מאוד עבורם (טיפולים להרמת הביטחון, הערכה עצמית וכדו') ואחרי הלידה זה פשוט התפרץ להם בצורה נוראית וחבל....

אז תשכחי לרגע מהחתונה יש עוד זמן... ב"ה שמתת לב לזה מוקדם, תתפלי בעצמך, תקחי לך קצת מנוחה והרבה תפילה לה' ובעזרתו תצאי מזה בשלום....

אפשר לשאול מי רודף אחרייך עם מקל כדי שתתחתני?

לא מתאים לך עכשיו? את לא חייבת!

אחד הדברים שמועילים בדרך לשינוי של אדם הוא ההכרה במציאות. יתכן שאת מחמירה עם עצמך מעט ויתכן שזה המציאות, בין כך ובין כך- תשמחי שאת יכולה לשנות אותה!!!

לברוח מהבעיות ולהתאבד?! ממ..חבל!

אני חושבת שזה חשוב שאדם יכיר גם במעלות של עצמו. לעיתים הרבה יותר קל לאדם לראות את החסרונות שלו, אבל את המעלות הוא שוכח. שבי לעצמך, ותכתבי גם את המעלות שלך. את לא תאמיני כמה יש כאלה ואני בטוחה שזה יתן לך כוח להתקדם ולדחוף לשינוי.

בהצלחה, וכאן באישי

אני לא לחוצה להתחתן

אני רק אומרת שאין לי למה

ואם אני לא אתחתן

אז למה לי לחיות?

כל מטרתך בעולם היא להתחתן?!

זאת רק עוד אחת מהמטרות.

נכון, היא חשובה.

אבל בגיל צעיר, שכל החיים לפנייך?!

חכי, אני בדרך לתת לך מכות באישי...

אבל לעצמי לא מצאתי טעם

למה לי לחיות אם כך?

זה פשוט חסר טעם להישאר בעולם

חלק משמעותי בתפקיד האדם הוא להמשיך את העולם

אם זה בחכמה או בדור המשך

כל אחד לפי כוחו

ואני את שניהם לא אגשים, אז למה להישאר?

המשמעות שלך בעולם לא תלויה בחתונה.

כמו שכתבו לך פה, חתונה זה רק חלק מהחיים.

חלק נכבד, נכון, אבל לא הכל.

זה הזמן שלך לגלות מה המשמעות שלך בעולם בפני עצמך.

לא ביחס לאחרים - בעל או ילדים.

נצלי אותו.

אל תבזבזי אותו במחשבות דכאוניות כאלה.

כל אחד מקבל כשרונות מה'.

אבל לא כל אחד הוא גדול הדור לדוגמה.

אני, למשל, מנגן יפה, אבל אני לא שלמה ארצי או חיליק פרנק.

להתאבד?

מה הקשר?

יש לי משהו שאין לאחרים.

נכון, הוא לא גדול.

אבל זה מה שה' רצה לתת לי.

את הכשרון הזה, המוגבל, הוא רוצה שאני אנצל עד הסוף.

ומאיפה את בכלל יודעת אם תגשימי את זה או לא?

את חושבת שמישהו מהאנשים שהטביעו את חותמם על העולם

חשב שזו מטרתו?

לא, הם פשוט הלכו קדימה עם הכוחות שלהם.

וזה העיקר - ללכת קדימה.

להרהר הרהורים על מה יצא ממני - זה ללכת אחורה

או לשקוע למטה אם את מעדיפה.

איו לך מושג כרגע מה יצא ממך.

את כמו ספר חלק (כמעט...)

אל תפסיקי לכתוב בו.

לא אנחנו נקרא מה שיכתב בו.

אבל מי שהמציא אותו יקרא ועוד איך!

אני יכול להמשיך, אבל זה כבר ארוך....

אשמח להמשיך אם תרצי.

ובאמת אין לי

מה אני אמורה לחפש?

מה, ה' שכח אותך?

כשרון זה לאו דוקא משהו אומנותי.

זה משהו שיש לך ואין לאף אחד אחר.

נגיד, טוב לב. או אמיתיות.

או צרוף של תכונות שעושה אותך שונה.

ואת שונה.

כי אין שני אנשים דומים בעולם.

את רק צריכה להאמין בזה.

להאמין שאת מה שאת עושה כאן - אף אחד לא היה יכול לעשות כמוך.

בצורה המסויימת הזאת.

עם החן המיוחד הזה.

רק את.

נכון, לפעמים זה נראה כמו כולם,

אבל זה לא.

וכשתפסיקי לחשוב שאת חסרת ערך,

היחס אלייך ישתנה בהתאם.

גם החיים יחייכו אלייך, וגם האנשים שמסביבך.

זה תהליך ארוך, ואי אפשר לדרוש יחס שונה פתאום,

אבל זה יבוא.

וכמו שסטיגידיש כתבה, להחליף סביבה זה רעיון טוב.

משנה מקום משנה מזל -

לא בגלל המיסטיקה.

אלא בגלל שבסביבה מוכרת כ"כ קל ליפול לאותם בורות

שנפלת אליהם כ"כ הרבה פעמים

ובסביבה חדשה יש אפשרות להמלט מהם.

למצוא שביל חדש.

אז....

חייכי לעצמך ויהיה טוב!

ב. אף אחד לא יודע מה בדיוק תפקידו בעולם.  יש אדם שדווקא ע"י התגברות על קשיים הוא מגלה את תפקידו וכחותיו.  וכך כתוב בספר התניא, אפילו בצורה חריפה יותר.

הנשמה של האדם משתכללת ע"י כל כח ועמידה בניסיון. גם ע"י התגברות על מחשבות מחלישות כאלה..

ומה שהאדם פועל זה לא רק מה שרואים ברגע זה בעיניים.  בוודאי לא רק מה שרואים מבחוץ.

כל טיפה של טוב שאת מגבירה אצלך מבפנים. כל מילה טובה, כל חסד אפילו קטן - הכל זה שכלול ו"תפקיד".

וגם כל רצון טוב.  כך כותב הרב קוק זצ"ל, שהדבר הגדול ביותר, האושר הגדול ביותר, הוא הרצון הטוב. וזה בכחו של האדם בכל רגע... 

נישואין הם עוד צעד,אבל לא יותר מזה.

להתחתן מתחתנים שמוכנים, ואת יקירתי לא מוכנה לזה

וזה בסדר, לא עומדים לך עם סטופר על הראש.

ואמא שלך, יש לי בטן מלאה על אמהות גרועות

תחיי את חייך בנפרד ותעבדי על עצמך

ויהיה בסדר, את כבר תהיי אמא אחרת

כי את בעלת אישיות אחרת.

באישי אם את רוצה.

תעייני במה שכתבתי לסטיגידיש

לא מוכנה מבחינת מה?

יצאתי לפגישות

ויכולתי להתחתן עם אחד מהם

הם נפסלו מטעמים אחרים

יצאתי כאחת נורמלית

עם סיפור משל עצמי

זה לא הפריע לאלו שיצאתי איתם

והכיוונים היו טובים

פסלתי חלק כי לי דברים מסויימים לא התאימו

ועכשיו כשאני חושבת על זה לעומק

אני פשוט אומרת לעצמי

ועכשיו הרבה יותר בקול

שזה אסון בשבילי להתחתן

אסון לעולם

כי אני יכולה לשחק אותה בסדר

עד שיהיה רגע שבירה

ואז

מה יהיה אז?

אני לא רוצה להיכנס ככה לחיים

אני לא רוצה להרוס חיים של מישהו

ובוודאי לא של ילדים

אוף.

זה לא לחץ של חתונה.

זה משהו אחר

שמישהו יבין כבר

לפעמים צריכים  מורה דרך.. זה דבר נכון  לחפש כשמרגישים לא שלמים ויותר מזה כשמרגישים לא מספיק ראויים לקבל את הטוב או מפחדים לגרום לא טוב לאחרים.. פשוט צריך להתייעץ.. יש אנשים חכמים ממנו שרואים את הדברים בצורה שונה ואולי אפילו יותר בהירה, וכן, אם את לא מוכנה עכשיו  מבחינה נפשית/ רגשית/ שכלית.. אז לא.. קודם תבני את עצמך, תלמדי להעריך את עצמך ואת הטוב שקיים בך ושאת יכולה להעניק לאחרים ורק אז צאי  לדרך!

יש עניין גדול בתקופת "התכנסות"! אדם צריך לפעמים להתרחק מהכל, לבנות את עצמו ואז כשהוא מוכן.. לרוץ קדימה!!

אז מלא בהצלחה! ועצם זה שאת מודעת לעצמך זה כבר חצי מהפיתרון..

אין דבר כזה נורמליות, תכניסי לך טוב טוב לראש

היה לך קשיים, זה לא אומר שהילדים שלך הולכים להיות

העתק של מה שקרה לך או מה שפגע בך.

מוזכרות כאן כמה בעיות (בעצם, אולי בעיה אחת ונספחיה), שזקוקות לפיתרון או לפחות דרך התמודדות, עם או בלי קשר לחתונה.

ומה הכישרונות שלך, ומה הערך שלך בעולם, אי אפשר לענות על השאלה הזאת בלי היכרות אישית, אבל באופן כללי נראה לי שהמקור העיקרי לדימוי עצמי שלילי הוא צורת הסתכלות, ולא איזה מדד אוביקיטיבי.

את\מישהו יכול לומר שזו או זו האמת? בוודאות?!

לא נראה

האמת היא שאת מרגישה נורא ובעיקר חוסר סבלנות ובעיקר לעצמך וזה עושה לך מאוד רע

אבל זו לא את האמתית

מי תהי בלי הבלאגן הזה?

תהי מי שאת באמת!

מי שהכי טוב לך להיות באמת

מי שההכי טוב מגיע אליה ומרגישה טוב.

כן כן הנחש עושה בלבלות ומוציא אותנו מגן עדן שלנו

אבל זה לא האמת

"בא עליהם במחשבה ובמרמה" (רש"י בסוף סיפור הנחש)

המומחיות שלו זה לקחת סיפורים מכל מקום שרק ניתן ולרמות אותנו בפנים.

והאמת?

האמת הפוכה. כי דווקא איפה שחזקים, שם זה תוקף.

למקום שיאפשר לך להוציא באופן מבוקר את התחושות האלו, לנתח אותן, לעשות הפרדה בין מה שאת לבין מה ששידרו לך שאת (אם בבית לא מעריכים אותך, למשל, זה לא אומר שאין בך מה להעריך). מקום שיאפשר לך להבין למה את חיה על סף פיצוץ, כמו שאת מתארת- כי זו לא תחושה נורמלית לחייות בה.

עזבי להתחתן, זו מציאות לא נורמלית שאת צריכה לטפל בה.

התחושות שלך הן תחושות שאולי מתנגשות בצורה הכי חזקה כשאת חושבת על חתונה, אבל יש הרבה צעדים של בניה עצמית שכדאי לעשות, ואפשר לעשות- לפני חתונה. התחושה של חוסר ערך עצמי שדיברת עליה היא תחושה שבעיני קריטי לעבוד עליה לפני חתונה.

אני באמת מציעה לך ללכת לטיפול (ואת מוזמנת באישי אם בא לך המלצה- לטיפול או לקבוצה טיפולית).

זה יעזור לך לבנות את עצמך, להצליח לשים גבולות להורים, אולי לעזוב את הבית, לממש את עצמך, למצוא יציבות.

אלו דברים שקשה להגיע אליהם כשנמצאים כל הזמן בעמדה של כיבוי שריפות (רגשיות), וממש שווה לעבוד עליהם.

עזבי רגע בצד חתונה, בעל, ילדים, עבודה וכו' הרבה יותר חשוב שתרגישי טוב עם עצמך.

נכון, כשאנחנו גדלים בסביבה שהיא לא תומכת ומעריכה המסרים האלה נכנסים אלינו, בהתחלה בלי יכולת לסנן אותם בכלל והם מתיישבים חזק בתוך הראש וקשה מאוד להזיז אותם.

אבל מרגע שאת מודעת לזה שהמסרים האלה מזיקים לך, את יכולה לנסות להזיז אותם קצת הצידה, תסכימי להאמין לזה שהם לא נכונים ואז תוכלי גם להכניס לעצמך לראש מסרים אמיתיים ומחזקים יותר.

זו עבודה עצמית קשה, שלוקחת זמן אבל היא אפשרית  ואם מתמידים רואים תוצאות.

רגשות הן תוצאה של מחשבה, של פרשנות סובייקטיבית, אם רוצים להרגיש טוב יותר צריך לשנות את דפוס החשיבה.

תתחילי בהטלת ספק בכל אותן אמירות שליליות שאחרים אומרים לך או שאת אומרת לעצמך, תשאלי את עצמך האם את בטוחה בוודאות שהן נכונות, האם אין אפשרות אחרת לראות את הדברים. 

אחר כך תנסי להציע לעצמך משפטים קצת פחות שליליים, כאלה שאת יכולה להאמין להם.

למשל- אם עוברת לך בראש המחשבה "אין לי סבלנות לכלום" תחליפי אותו ב"לפעמים אני חסרת סבלנות לדברים מסויימים, אבל לדברים שאני אוהבת יש לי סבלנות.." (אם את מסכימה עם המשפט).

הרבה פעמים יש אמונה אחת שלילית על עצמך מוגזמת ולא אמיתית שתקועה לך בראש וגוררת אחריה את המחשבות האחרות. תנסי לאתר את האמונה השלילית- "אני חסרת ערך"... (לא רוצה לתת עוד רעיונות), ותחליפי אותה למשפט חיובי יותר- "אני בעלת ערך בלי קשר למעשיי", תכתבי אותו, תתלי אותו במקום בולט,תגידי אותו לעצמך בקול עד שהוא יכנס טוב טוב לראש.

תעצימי את ההצלחות שלך ותמעיטי בערכן של הכשלונות, עצם הנסיון לעשות דבר טוב זו הצלחה, התוצאה לא בידיים שלנו, לכן כדאי להתמקד ולשמוח בדרך, על זה נקבל שכר בבוא היום.

המוח שלנו גמיש, צריך רק לאמן אותו לחשוב באופן פחות שלילי- והוא לומד את זה, ופתאום תגלי על עצמך דברים יפים וטובים, תתחילי לאהוב את עצמך ויהיה לך יותר כוח וסבלנות גם לאחרים.

בהצלחה.

תשמרי על עצמך את

את חשובה לאנשים- אפילו אם הם "רק" וירטואליים

בטוח - יש לך כחות.

בטוח - יש לך כישרון (אפילו בשביל להוציא מתחת ידייך מכתב כזה, צריך כישרון...).

מה את אומרת?  שאת לא מעריכה את עצמך - ויותר מזה.

שאין לך סבלנות, ויש לך "קריזות", ושאין לך כשרון... ושאמא שלך לא שידרה לך הערכה..

וממילא - שאת גם לא רוצה להתחתן. בתור "כזאת". מה תקריני למשפחה.

את באמת רוצה שזה ילך אחרת. זה ברור. לכן כתבת. את גם רוצה להתחתן בסופו של דבר - כי כתבת שמָה הטעם בלי זה..

את חושבת שזה "לא יעבור לך מתישהו"..  זה לא "יעבור" - את תעבירי את זה.

את פשוט צריכה סדר פעולות:

הכל מתחיל, כך נראה, מהמבט שלך על עצמך (שאולי מתחיל מהמבט של האמא - אבל כרגע זה לא רלונטי).

אז קודם כל - את ממש חייבת לעבוד על זה.

אל "תיזָרקי". ממש תשבי כל יום כמה דקות, בזמן קבוע, ותחפשי משהו טוב בך. אפילו את הכֵּנות להסתכל על עצמך

ביושר, למשל.   ותתבונני בזה, בלי כעס ומרירות, כאילו את מסתכלת על מישהו אחר. "תתאהבי" קצת בעצמך.

בהדרגה.  לא להתבייש גם לפנות לעזרה אצל פסיכולוג/ית מבין-ענין (ודווקא מבין ענין. לא כל אחד הוא כך), ודווקא

לנקודה הזאת, של התדמית העצמית, כולל היחס שחשת מאימך.

ברגע שתירפאי קצת מזה - הכל ייראה בעזרת ה' אחרת.

את תגלי בעצמך כשרונות שבטוח במאה אחוז נמצאים בך.  לא חייב להיות כשרון להיות ראש ממשלה..  מספיק,

למשל, כשרון לרצות טוב,כשרון לרצות לא להזיק לאחרים (כמו שרואים שכבר יש לך). ועוד הרבה מעֵבר.

אחרי שתעריכי יותר את עצמך ותראי במראה מישהי שאת די-מסמפטת, עם הרצון להתקדם,

תהיה לך גם יותר שמחה וגם יותר עידוד - ואז גם יהיה לךיותר קל להחזיקקביעות בעבודה/עיסוקים/לימודים. כי

תהיה לך יותר שמחת חיים.  "קריזות" יפחתו מאוד. אולי ייעלמו.

ואז את גם תאמיני שאת יכולה לשמח אחרים ולשמוח בהם, ולגדל דור, שאת הלקחים שהפקת מחייך תהפכי לטובה,

כי את תדעי ממה להיזהר ומה כן לעשות.

ואז את תרצי בפועל להתחתן - וירצו בך.

את פשוט צריכה להחליט שאת "תופסת את עצמך בידיים". ממש. זה לא "הולך להשתנות" - את תוליכי את זה לשינוי.

יש לך בחירה, תאמיני בכך. לא מעמידים אדם בניסיון אם אינו יכול לעמוד בו.  סימן שיש לך הכחות - וכשתצליחי,

תוציאי לפעל כחות גדולים מאד, ע"י התגברות. וכך תהפכי את הקללה לברכה. "כי אהבך ה' אלוקיך". תאמיני בזה.

את צריכה לעשות "תכנית עבודה" - לענ"ד, לפי הסדר שכתבתי למעלה. קודם - תדמית עצמית וכו'. ממש שלב אחרי

שלב. את יכולה אפילו לרשום לך את הסדר. כשתראי שיש דרך שבסופה אור - תהיה לך יותר תקוה. תלכי בה, וה'

יאיר לך.

תצליחי. את טובה ובעלת כחות הרבה-הרבה יותר ממה שאת משערת וממה שאת יכולה לשער.

תהני מהחיים... תשמעי שירים של אברהם טל...  לכי לים...  רק נחת...

ואשמח מאוד לדבר איתך באישי!

בעז''ה אחרי בירור קצר את תתחתני ויהיה לך טוב!!

ו..בחיים אל תגידי שאת לא רוצה להתחתן ולעולם לא..

כבר אמרו את זה לפני אבל חשבתי על זה מיד כשקראתי מה שכתבת... את צריכה ללכת לטיפול בונה ומחזק, וזה לא קשור לחתונה ולא כלום.

חבל על כל יום שאת מרגישה ככה.

הוא יכול לומר דברי חיזוק, לעודד לתת עיצה, אבל הוא לא תחליף לטיפול אם צריך כזה.

רב אמיתי, בעל מידות, ניסיון עם הבריות, יכול לעזור יותר, בגלל האמת הפנימית שלו, בגלל הקרנת אהבת אמת וחיזוק אמת, שזה שייך לאישיות ולמידות של האדם - ואף תואר בפסיכולגיה לא מקנה אותם;  וישדברים שבהם פסיכולוג עוזר.

ולפעמים זה משולב.  תלוי באדם, בנושא המדובר, ובאנשים המדוברים.

הוא יכול במקרים מסויימים לעזור, אבל מי שאין לו הכשרה של מטפל ורשיון לעסוק בזה לא יכול להיקרא ככה.

אני חושבת שגם יש הבדל גדול אם מדובר בבן/בת, אני אישית לא מצליחה להבין בנות שפותחות את ליבן ונפשן בפני רב, נראלי שזה מנהג שנכנס בשנים האחרונות בעיקר דרך המדרשות, בנות שהופכות את הרב לפסיכולוג שלהם- לענ"ד יש בזה יותר מידי סיכונים.

לא כל דבר תלוי בהכשרה פורמלית ורישיון (דווקא כאן, גם אני הצעתי לה לא לחשוש לפנות לפסיכולו/ית מבין ענין. גם "בעל רישיון" יכול לא להיות מבין ענין, ולהזיק..).

יש סיפור על ר' אריה לוין שמנהל מחלקה כזו שאל אותו איך הוא מצליח להגיע לאנשים שהם אינם מצליחים בשום אופן.  הוא ענה: אני פשוט מקשיב להם...  כמובן, לא כל אחד זה ר' אריה..

אבל כמובן, כל מקרה לגופו ולמי שמתאים.

אגב, לגבי מה שהיזכרת בנושא של בנות ורבנים - לא בהקשר למקרה הזה - לפעמים יש גם נשים חכמות וצדיקות, מלאות הקרנה של טוב, שממלאות את התפקיד לא פחות טוב.  כך היתה הרבנית חנה טאו זכר צדיקה לברכה.

לכן רב לא יכול לעזור כי הוא לא יודע לטפל

בטראומות/ חוסר הערכה / משקעים וכו'

רב מתאים לחיזוק רוחני או עצה טובה,

אך הוא לא מבין בנפש האדם.

שום רב לא יוכל לעזור לה במקום טיפול,

אצל רב היא לא הייתה יכולה לאמר או לכתוב הכול

אצל מטפלת יש אפשרות לקרבה ולבניית אמון

שעוזרת למטופלת להתקדם,רב רק יתן עצה,לא יפתור שמה כלום

מטפלת תצליח להכנס כי היא יודעת איך עושים את זה נכון.

להגיד ללכת לרב זה כמו להגיד לה לקחת תרופה לא נכונה,

בראש ובראשונה היא צריכה טיפול שיסדר לה את הכל

שירכך לה את הכאב ומה שפגעו בה ושיתן לה חשיבה חיובית על עצמה

ואז בנוסף אם היא רוצה ללכת לרב שיתן לה את הצד הרוחני

ולא הטיפולי בשביל הבעיה שלה.

יש רבנים שמאוד מבינים בנפש האדם. וכל חייהם עבודה בעומק דקויות הנפש, ולא רק בתיאוריה.

והכח של ההקרנה של האישיות מלאת הטוב - הוא דבר גדול מאוד. זה לא רק "מילות חיזוק".  ובעיני ראיתי.

אבל אכן - כבר אמרתי - לעיתים צריך פסיכולוג. כל דבר לגופו.

אני ממש לא מסכים!!!

קודם כל יש רבנים שהם ממש מבינים גם בפסיכולוגיה וכדו' כי הם למדו והם באמת מבינים...

דבר נוסף לומר שרב לא מבין בנפש באדם?? הבל הבלים...

יש רבנים שמאוד מבינים בנפש האדם (גם בלי ללמוד פסיכולוגיה) לומר שהתורה לא עוזרת לדברים כאלו זה ממש טעות לדעתי, אני פגשתי כמה רבנים שנכון שהם לא "גדויילים" אבל יש להם הרבה הבנה בנפש האדם ואני אגלה סוד... יש גם רבנים שעברו דברים כאלו, לא כולם נולדו צדיקים והם יכולים לדבר מניסיון או שלהם או של תלמידיהם שהתייעצו איתם. התורה ( כשלומדים בצורה טובה ונכונה) היא באמת נוגעת בהכל ודרכה אדם יכול להגיע למודעות עצמית, הערכה עצמית, והיא מאוד יכולה לעזור בהכל...

אני חושב שאם היית מוותר על כותרת ההודעה - שמן הסתם נכתבה מחום ליבך על הענין - היה יותר טוב..

סה"כ, "הסהר" רצתה להציע מנסיון חייה במה שעזר לה, כנראה.  וזה וודאי לא "שטויות". אם כי, יתכן מאד שלא פגשה כמוך אנשים כאלה - או שאינה מקושרת אילהם, וממילא לא חוותה את מה שאתה מתאר (וכבר אמרתי שגם אני פגשתי ושמעתי על כמה וכמה כאלה, והם באמת "מחיי נפשות"..

ולפעמים באמת עוזר להיוועץ בפסיכולוג מבין ענין.

והיא צריכה אשת מקצוע שתעזור לה,

הבעיה שלה לא נגמרת בחוסר הערכה היא הרבה יותר שורשית

מה רב יגיד לה? רב יכול להקשיב ולתמוך ולתת עצות

אבל זה לא יקדם אותה, כי זה לא טיפול

והוא לא מוסמך לזה, זה מתאים למצבים קלים יותר

בו רב יכול באמת לעזור.

אני יכולה להגיד בתור אחת שמבינה את הכאב שלה,

כי אני יודעת כמה הורים יכולים לפצוע את הנפש

כמעט איבדתי את עצמי בגלל מה שחוויתי עם ההורים שלי,

ויש לי רמות כעס ובכי עצומות שאני כבר לא יודעת להכיל.

אני יודעת ששום רב לא היה יכול לעזור לי או לעזור במקרה כזה

הגעתי לע"וסית שמתמחה בזה וגיליתי כמה אני צריכה לפרוק,

גיליתי כמה דברים טעונים וזה דברים שאי אפשר

לספר אותם לרב כי זה לא מתאים והוא לא מבין

יש לי מטפלת מקסימה, שאני מרגישה איתה בנוח

ולכן אני יכולה באמת להוציא, אצל רב לא הייתי יכולה להפתח

הוא גבר,סולם הערכים שלו גדול משלי, אי אפשר לדבר איתו חופשי

הוא לא מבין נפש של אישה וכו'

מה הוא היה אומר לי?

הקונפליקטים שלי עם אלוקים,עם המשפחה שלי

ועם העולם לא נגמרים בשיחת חיזוק עם רב, זה רק תוספת לחיזוק

וגם המקרה כאן הוא לא מקרה של חוסר הערכה

אתה כנראה לא קראת בן השורות

אבל בחורה לא תכתוב סתם שהיא לא רוצה להתחתן

האמירה הזאת מקורה בבעיה עמוקה יותר,

כי זאת הייתי יכולה להיות אני שכתבה את השרשור,

יש לי חברה כאן שחשדה שאני כתבתי את זה

חשדה בצדק כי זה בדיוק מה שאני מרגישה לפעמים

כשהכאב הזה בא וקובר אותי והוא הכי הרסני בעולם.

תאמין לי שאני מכירה את הדיבורים האלה עד דמעות

שום רב שתביא אפילו רב הפסיכולוג הכי טוב בעולם

לא היה עוזר לבעיה כזאת, אישה צריכה להיות מטופלת אצל אישה

מקצועית כדי שהיא תוכל באמת לטפל בבעיה שלה

אנחנו אומנם דתים, אבל יש בעיות שלא נפתרות אצל רב

רק אצל אנשי מקצוע ואנשי מקצוע עשו אותי עבודה מעולה

דבר ששום רב לא היה יכול לעשות,

אני חווה את הכאב הזה תמידית על הגוף ועל הלב

לכן אני יכולה להגיד בלב שלם שדרוש אנשי מקצוע

אתה לא תבין כי אתה לא חווה את זה.

לבן אדם עם בעיות פשוטות מומלץ לרב,

לאלא שלא יש אנשי מקצוע מעולים.

באמת לא מבינה ולא מכירה מה זה רב שמבין ויכול לעזור בדברים כאלה. רב זה לא ל"בעיות פשוטות", זה לא "להקשיב ולתת עצות" וזהו, והוא לא מתאים רק ל"מצבים קלים יותר".. וזה לא רק "תוספת לחיזוק".. והוא יכול להבין גם "נפש של אשה".  ו"מה רב יגיד לה", אינך יכולה לדעת - כי את לא הוא..

וכמובן - לא כל אחד, גם אם נקרא "רב".

אבל - לעניינך הספציפי - באמת מה כל זה משנה.  העיקר שאת מצאת מישהי מתאימה לך ועוזרת.  זה מאד-מאד משמח לשמוע.  הלוואי שתצליחי עם זה לעלות מכל הסבל והכאב, ולחיות מחדש, עם כחות מחודשים, ותוספת תעצומות נפש ושמחה מתוך ההתגברות.

ואני מסכים, שיש דברים שיותר טוב שאשה תדבר עם אשה, והיא תרגיש גם יותר חופשי לדבר ככה.

וגם - אמרתי - יש דברים שמתאים "בעל מקצוע".  כל מקרה ואדם, ורב, לגופו..

אבל לא כתחליף לטיפול בנוסף לו,אני אגיע לרב מתישהו אני מאמינה

אבל לבעיות כאלה חייבים אשת מקצוע כמו שאתה הולך לרופא

כשאתה צריך תרופה. רב הוא לא איש מקצוע לא משנה

כמה טוב הוא, אם הוא למד פסיכולוגיה אני מוכנה לשמוע

אבל רב בעיקר משקף מה התורה חושבת, ויש לו ראייה עמוקה

ועצות טובות על המציאות אבל זה לא עוזר, כי צריך טיפול שיעקור

את הבעיה מהשורש לכן יש פסיכולגית/ עו"סית שיודעת איך להגיע למטופלת שלה ולגרום לה לעזור לעצמה גם כשאין מוכנות.

אני הבחורה הכי עקשנית שיש כבר אמרו לי שאין מילה

בשביל לתאר את העקשנות שלי, פרד לגמרי.

היחידה כמעט שהצליחה להזיז אותי מילימטר 

מההגנות שלי ומהחשיבה שלי הייתה המטפלת.

ישבו עליי כמה שנים טובות עד שהגעתי לטיפול,

רב היה יכול לעזור לי למחוק צלקות נפשיות וצלקות על הגוף?

לא, כי הוא לא מבין בזה, הוא לא אישה ובחיים לא יהיה!

הוא לא מכיר מצבי טראומה, הוא לא מכיר פסיכולגיה

הוא לא יודע איך מגיעים לנפש פגועה הוא בן אדם שבא

להעביר תורה ולייעץ זה הכול!

זה תוספת נהדרת למי שרוצה אמונה

שתעזור לה במשבר או עצות מבן אדם חכם.

הרי כבר כתבת שאת הבחורה הכי עקשנית שיש...

וגם, "למעשה" הרי אין ויכוח: ודאי שלך יותר טוב מה שעשית - ואני חושב שגם לפותחת השירשור זה יוכל לעזור, כמו שכתבתי בהתחלה.

אבל באתי להעיר על כך, שכמו שאמרת שמי שלא מכיר את הענין של "מטפלת" וכד' - לא מכיר את זה.

כך גם מי שלא מכיר את התחום של ת"ח גדולים בענין זה, לא מכיר. ורב הוא בהחלט לא רק "אדם שבא להעביר תורה ולייעץ".. כלשונך.  לפחות לא רבנים מסויימים שאני זכיתי להכיר (ובאמת - גם רבנים שמבינים היטב, שולחים לא פעם לייעוץ עם פסיכולוג ראוי).

רק מעניין אותי לאיזה רבנים אתה מתכוון.

ב. בלנ"ד אכתוב לך בהזדמנות למי התכוונתי.

רב שלא מוסמך לעסוק בעניינים האלו עלול להזיק מאד,כמו כל בעל מקצוע שלא עבר הסמכה.

כמובן שיש המון רבנים היום שכן מומחים לנפש וכן טוב להתייעץ איתם, אבל צריך זהירות.נפש זה לא משחק.

וב"ה שאפשר לראות היום המון רבנים שפונים אליהם בנושאים כאלו שהם מפנים בעצמם לאנשי מקצוע..

רב לא יעזור לה, הוא יוכל רק לתת תמיכה רוחנית

מה שהיא צריכה זה מטפלת מקצועית

עובדת סוציאלית/ פסיכולוגית משהו בסגנון

זה הרבה מעבר למה שרב יכול לעשות

ויש אנשי מקצוע מעולים.

הייתי שמחה אם בעיות כאלו היו נפטרות אצל רב

אבל היא אישה אם שמתם לב,

ואישה צריכה להיות מטופלת אצל אישה

כי אז היא יכולה באמת להפתח לטיפול

ובאמת לשנות, כי היא יכולה לדבר ולשתף

ולגעת בנקודות הכואבות בלי חשש

ואצל רב, היא תבלע את הלשון

והוא לא מטפל מקצועי לא יעזור שום דבר.

מטפלת מומלץ, רב לחיזוק אם היא רוצה וככה הכי טוב.

לצאת מן העצבות ולהתחיל להעריך את עצמך,את לא הראשונה שאינה מעריכה את עצמה למרות שיש הרבה מה להעריך ואני חושב שזה ניכר מדברייך.

התחלי להעריך את עצמך התחילי ללמוד (להתייעץ עם רב מה ללמוד) ותשני את עצמך ! ,לא כי אין לך כישרונות אלא כי את לא מכירה בעצמך ולא מכירה בכוחתייך,את יכולה להשתנות ולהתעלות הן ברוחניות ובדימוי העצמי וזו עובדה בשטח.את מעם ישראל והשלב הנוסף בחיינו כעם ישראל הוא כמובן הקמת בית ונישואין.בוודאי שאת יכולה !

חזקי ואמצי !.

מבין אותך לגמרי.מבין את הקשיים,מבין את התחושות,את השנאה העצמית,ואף את הרצון להתאבד.

הייתי לפני מספר שנים במצבך.אני פונה אלייך מתוך הערכה ,ולכן גם הניתוח שלי את המצב יהיה מתוך כך.

לדעתי את מאוד מוכשרת.איך אני יודע? כי נראה לי שאת סובלת מ"מחלה" מאוד קשה.פרפקציוניזם.

את כן רוצה ילדים,אך את רוצה להיות האמא הכי טובה בעולם.

את כן רוצה מישהו לידך,אך את רוצה להיות הרעיה המושלמת.

את כן רוצה לקחת על עצמך מחויבות,אך המחשבה על מחויבות שנתפסת כחונקת "הורגת" אותך.

אז מה הפתרון? תשובה שהכי תעצבן אותך: עבודה.רגע לא להתעצבן:עבודה משמחת.

את הרצון להיות מושלמת ושהכל ילך חלק החליפי ברצון להשתלם.

אנחנו ,עבדי ה',צריכים לשמוח בדרך עצמה.בעמל עצמו,ומימלא לשמוח בכל התקדמות קטנה.

ההערכה העצמית שלך אינה נגזרת מהערכת אימך אותך,אע"פ שכבר התרגלת לכך.

תתחילי להעריך את עצמך מעצם היותך בתו של הקב"ה.מעצם השאיפות שלך לטוב.אל תתני למבחן התוצאה להיות חזות הכל.מתוך הייאוש הגדול שאת נמצאת בו,תסתכלי בתוכך פנימה,ומשם תשאבי את הכוחות בעז"ה.

בהצלחה בדרך.

מחשבה שעוזרת לי הרבה - החיים הם לא שלנו, אנחנו כאן בשליחות של אלוקים. הוא שם אותי בדיוק עם הכוחות האלה, הפחדים האלה, לא בשביל שאעשה משהו שאינני מסוגלת אלא בשביל שפשוט אחיה עם הנתונים שהוא בחר בשבילי, שאלך בדרך שהוא סלל לי, לא בדרך של אחרים, וגם לא להפסיק פתאום את הדרך, רק להמשיך ללכת, כי זו הדרך שלו, בשבילי.

עבודות הבית שאמך מטילה עליך.

החלטת שאת שלומיאלית כי את לא מחזיקה מעמד בעבודה

את יועת שאין לך סבלנות לילדים מנין לך? הרי אין לך ילדים.

אני מתרשם שאימך מטילה עליך עבודות בית אשר לא רצויות לך . אולי תדברי איתה על כך ותפני לעיסוקים שיותר מענינים אותך.

הפנו אותך לעבודות מסוימות אשר לא רצויות לך אולי תלכי לעבוד בעבודה שכן רצויה לך ושם כן תחזיקי מעמד ותצליחי.

את חוששת שבן זוגך יאמץ את הדעות שלך על עצמך ואז הוא יהיה אומלל יחד איתך. מנין לך?

תכירי מי שהוא שישמח להמצא בחברתך ויעריך תכונות אישיות וכישורים שלך כמו שאת.

הוא לא ירדוף אחריך עם טענות ומענות על סדר ונקיון בבית.

הוא לא יבוא בטענות מדוע החלפת את מקום העבודה.

הוא יהיה מרוצה שלא החלפת אותו.

אני מכיר נשים שהבלגן בביתם חוגג עם הבעל והילדים והחיים זורמים על מי מנוחות

להביא ילד לעולם זהוא נס גלוי .ילד או  ילדה זו נפש חייה הממלאה את המאווים של הענקת אהבה והתמסרות העולים גדותיה של  כל אם . חוששת מחוסר סבלנות ? הסבלנות תגבר כאשר תחזיקי בילד בזרועותייך . הוא יחייך ויתרפק עליך. וליבך ימס מיד.

בעלך יעמוד לידך ויצפה בנס.

שכבי לישון ותקומי רעננה.

.

אישה שיש לך אמון בה ותקשיב אליך ואת הטפת המוסר תדחה למועד עתידי.

 אשת שיח שתוכלי לפרוס בפניה את כל היריעה והיא מוכנה לשמוע.

נראה לי שענין החתונה הוא שולי במכלול הכללי.

את צריכה להשתכנע שיש בך איכויות  מסוימות בלי קשר לנשואיןן.

אותה אישה תוכל אולי לאתר מי ומה גרם לכך שהתדמית העצמית שלך היא ירודה והתקלה תעלם מעצמה.

אם תאהב את מי שמסביבך - תאהב גם את עצמך.

אם תעריך את מי שמסביבך - תתחיל להעריך גם את עצמך.

היא לא חוסר הסבלנות לילדים, הקריזות או כל דבר אחר.

השורש הוא חוסר ההערכה כלפי עצמך וחוסר האהבה כלפי עצמך.

החיים למדו אותך לא להעריך ולא לאהוב את עצמך,

וכרגע את לא יודעת איך לנהוג עם עצמך בדרך אחרת.

אבל, ובלי טיפת זלזול חלילה בכל מה שעברת,

ללמוד לאהוב ולהעריך את עצמך, זה לימוד אפשרי לגמרי.

לפני שאת מתחתנת עם מישהו, את זקוקה לחתונה עם עצמך, לחיבור לעצמך ולמי שאת באמת,

על כל המתנות הרבות שה' טבע בך!

אחרי שתאהבי את עצמך תוכלי לאהוב את בעלך וילדיך.

ואהבת לרעך, כמוך.

רציתי רק לומר תודה רבה מכל הלב

לכל אחת ואחד מכם

על ההשקעה של הזמן הכוח והמוח

לייעץ ולומר דברים מהלב כדי שיכנסו ללב

לשתף אותי ולהראות לי שיש דרך החוצה

לפתוח לי את העיניים להסתכל על דברים אחרת

ולעזור לי למצוא כיוון לפיתרון

אני ממש מעריכה את זה

וממש התרגשתי מכל אחת ואחד שזה נגע לליבו

שישבתם לכתוב לי

ולהתכתב איתי

ובאמת לעשות למען מישהו שאתם לא מכירים

וזה הרבה

זה המון!

מתנצלת שלא הגבתי לכולם

קראתי הכל

ואני חושבת

ומתקדמת יחד עם הדברים שכתבתם לי

תודה רבה

ושה' ישמח אתכם ויפנק אתכם לגמרי תמיד!

ופעם הבאה שמרגיש לך קצת באסה תזכרי שבחיים הכל עובר ויהיה טוב, יהיה טוב, כן... ויבואו ימים אחרים, עם שמש ועם כוכבים! כי הזמן עושה את שלו והוא מזור לכל מה שכואב, ומי אני שאמהר! אז שיהיו לך בע"ה נחת של חיים וחיים של נחת וכשעצוב צריך פשוט להתכופף קצת וזה עובר...ואת תמיד מוזמנת לחזור לפה, אם בפורום ואם באישי, וכדאי גם למצוא מישהי/מישהו שאפשר לדבר איתם ולפרוק...ובסופו של דבר תגלי שהימים כ"כ יפים! והלילות של החורף הזה יזכירו לך ימים קסומים! אמנם הגלגלים מסובבים את כולם אבל בסוף יוצאים מחוזקים לעולם!

בס"ד

מידת ההוד יש בה שתי בחינות,

הודאה באמת, והודייה על הטוב.

בתחילה ראינו את הכנות שלך עם עצמך,

ובמחשבות ששיתפת אותנו בהם,

ועתה גם מידת הכרת הטוב שבך,

זה כבר שילוב יפיפה ומקסים שמעיד על נפש מיוחדת.

בטוחה שיש עוד הרבה טוב שלא הכרנו,

ועוד יותר בטוחה שעם כאלו אוצרות נפש תגיעי למקומות הכי טובים שבעולם,

כי הקב"ה שנטע בך את האוצרות האלו,

מצפה שתבטאי את זה החוצה...

אני שומעת בדברים שלך זילזול עמוק בעצמך ועל זה את יכולה לעבוד אך ורק עם עצמך לבד! אבל לדעתי אי אפשר להיות מאושרים בעולם הזה בלי בן זוג ובלי אהבה , יכול להיות שכרגע את בתקופת משבר עם עצמך ואת לא רואה טעם בשום דבר מלבד השקיעה ברחמים עצמיים אבל כשתעברי את המשבר הזה את תראי פתאום עד כמה זה צורך בסיסי ועמוק באישיותך

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.