התכוננות לקראת לידהשירשור

קודם כל, הרשינה לי לומר לכן שאתן מקסימות

תומכות, עוזרות ובעיקר נותנות הרגשה טובה.

לאור זאת אני מרשה לעצמי להיעזר בכן (<--- זו אשמתכן   )

 

ב"ה אני לקראת לידה שלישית,

שבוע 33, לא מעכלת בעליל וגם כל סובבי לא מאמינים שעוד מעט יהיה כאן תינוק קטן.

הלידות הקודמות שלי היו סיוט מהלך ומתמשך.

ואני מחפשת רעיונות ועיצות ע"מ להקל ככל האפשר בהתאוששות לאחר הלידה.

 

הלידה עצמה פחות מלחיצה אותי, כי אני והאפידורל כבר חתמנו חוזה

אבל ההתאוששות לאחר הלידה קשה לי כ"כ, ואני אסביר:

 

בשתי הלידות הקודמות הייתי מחוברת לקטטר כמעט עד ליום השחרור,

לא יכולתי ללכת בעצמי כ-24 שעות בגלל האפידורל

עצירויות, טחורים

תפרים ממש כרקמה מלאכת אומן..

וההתכווצויות של הרחם ממש בלתי נסבלות!!

 

מה עושים כדי למזער את הנזק?

אילו תכשירים ניתן להשתמש להרגעה, להקלה

ולמניעה כללית של כל המצב הלא נעים הזה?

 

תודה יקרות!

היי שירשורית!שירה שירים

איזה יופי! שבוע 33! איזה ריגושים! חיוך

 

האמת, אין לי עצות להתאוששות. ב"ה אני אחרי הלידה בסדר גמור.

 

רק שוב (כבר חפרתי לך על זה פעם..) מקווה שזה לא מעצבן. ההתמודדות עם לידה בלי אפידורל נשמעת לי קלה הרבה הרבה יותר ממה שאת עוברת אחרי הלידה.

 

עכשיו קראתי שוב את ההודעה שלך וראיתי שכתבת על ההתכווצויות. מזה אכן גם אני סובלת חיוך (כמו כולן נראה לי) זה פשוט סיוט! אני מניקה ובוכה. משככי כאבים עוזרים במקצת.

 

שיהיה בהצלחה יקירתי פרח

 

בעניין ההתכווצויותפצקרשת

לי עזר פלאים תה עלי פטל שלקחתי במשך תקופה לפני הלידה. בלידה הזאת ההתכווצויות היו כמעט לא מורגשות (פרטים מלאים בקישור http://www.anatberger.com/%D7%AA%D7%94_%D7%A2%D7%9C%D7%99_%D7%A4%D7%98%D7%9C ).


ואני חייבת להצטרף לתמיהה של קודמתי - מלידה מאולחשת את יוצאת כל-כך כל-כך חבולה (קטטר, עצירויות, טחורים, תפרים, לא יכולה ללכת) - ואת עדיין בטוחה שזה עדיף לך על לידה פעילה?


כך או כך, בהצלחה ובקלות!

חחחיוקטנה

שאלתי את עצמי אם לכתוב שכל הסיוטים קשורים קשר הדוק לאפידורל, אבל אם הגעתי שלישית אז בכיף אני אצטרף למקהלה חושף שיניים הכנה ללידה פעילה - זה ממש לא בשמים! במיוחד לא לידה שלישית, שבע"ה תתקדם במהירות. נשיקה

לקנות סטוק של מיץ שזיפים?חילזון 123

לקנות משחות לתפרים ולטחורים מראש?

מספיק אוכל קפוא במקפיא (שלא תעיזי לבשל ולהכין סלטים אחרי הלידה שמעת??)

אפידורלאנונימי (פותח)

אני רוצה לומר לך שב-6 לידות לקחתי אפידורל, ברובן יצאתי נפלא מהעניין, זה עזר לי לעבור את החוויה באופן רגוע ומודע. בלידה אחת זה לא הלך טוב. אבל ודאי- זה לא מחייב שגם הפעם האפידורל יעשה לך צרות... אולי זה תלוי במרדים, או פשוט בסיעתא דשמייא... תתפללי שהכל יעבור בשלום! וגם, כדאי לעבוד על נשימות. נשימות יכולות מאוד להרגיע, לעזור להרפות, ולזרום יותר בנחת עם הסיטואציה המלחיצה. בהצלחה ולידה קלה!

שלום יקרתי,יפעת1

אני לא כ"כ זוכרת את סיפורי הלידה שלך ואם פירסמת אותם אם לא את מומנת לשלוח לי  את הסיפורים..ונראה איזה עצות ספציפיות ויעליות יותר.

ממליצה על הכנה ללידה חוזרת עם דולה,בדגש על כלים לבעל כיצד לתמוך בך עד לאפידורל לפחות..וגם אחרי זה.

יש תרופות הומופאטיות טובות להתאוששות של אחרי הלידה. קוראים לזה ארניקה.-טוב להתכווצויות.

ממליצה לנזות להתאמן לפני הלידה הקרובה עם האפי-נו כדי למנוע קרעים. אם תרצי פרטים על גמ"ח צרי קשר.

לגבי עצירות וטחורים חשוב לשתות המון מים,לא ללחות בשירותים להניח רגליים על שרפרף,ויש משחה טבעית בשם הממליס.

חיבוק גדול..מתפללת שהפעם תהיה התאוששות קלה ומהירה!!!!נשיקה

שירשור איזו התרגשותיראת

גם אני חברה של האפידורל . 3 לידות מדהימות. תגידי להם שאת רוצה שיביאו לך את המרדים הכי טוב.אל תתבישי אני עמדתי על כך ובאמת היה לי טוב גם אח"כ.לגבי התפרים פשוט צריך להקשיב למה שהמיילדת אומרת ,ללחוץ מתי שצריך ולא מעבר.ככה את פשוט פחות קורעת את עצמך.במחלקה נותנים אח"כ פד מגנזיום וזה ממש עוזר.את יכולה להכין בבית ארניקה מדבש ושמן לבנדר.דבש ידוע כמרפא פצעים,וכן הצירים שאחרי זאת המכה של כולן אני הייתי לוקחת שני כדורי אופטלגין וזה ממש עזר אני יודעת שיש כאלה שיתנגדו לי אבל זה ממש עזר לי

עונה לכולכן יחד-שירשור

אני יודעת שרוב הסבל זה מההשלכות של האפידורל

אבל אני היסטרית מהפחד שיהיה כואב יותר מהכאב עצמו.

הלידה הראשונה שלי הייתה נוראית

אבל הלידה השנייה הייתה הרבה יותר חביבה, הגעתי לבית חולים רק להביבדקת סתם כי היה לי טיפה לחצים בבטן תחתונה והסתבר שאני בפתיחה 6

עד שלבשתי את החלוק הייתי בפתיחה 8 והפחד ללדת בלי אפידורל פשוט שיתק אותי ורצתי במסדרון וקראתי למרדים כמו טפשה (מביך אותי אפילו להיזכר בזה   )

אני יודעת שההכנה שלי ללידה לוקה בחסר, אבל כבר השלמתי עם זה מזמן.

אולי ללידה הבאה אכין את עצמי אחרת ועם מישהו נכונה אצליח להגיע לשלב הלטנטי בלי לחץ

לגבי כל התכשירים למיניהם כמו הפי- נו, עלי פטל, פדים של מגנזיום וכדו' - היכן אפשר להשיג אותם?

אה, ויראת, תני כיף! חברה לזריקה חחח

רוצה לפתוח יחד קבוצת תמיכה?

ברוווריראת

אני אשמח. גיסתי צריכה ללדת,אחרי שהיא שמעה את הסיפורים שלי היא רצה לקחת אפידורל. ודרך אגב לפני שנותנים לך את הזריקה את יכולה לברך"בורא פרי אפידורל"צוחקאני צעקתי שמע ישראל. אני שואנת דקירות ובדיקות דם .עלי פטל קונים בבית טבע וגם לבנדר או הממליס. דבש בסופר,ופד מגנזייום בבית מרקחת.לילה טוב דברי איתי אם את צריכה משהו

מנסה לעשות לך סדריפעת1

אפי-נו יש גמ"חים או שקונים זה נורא יקר סביב 600 ש"ח.

עלי פטל אפשר לקנות בחנויות טבע כמו ניצת הדובדבן.

פדים של מגנזיום מביאים בבתי חולים.

תרופות הומופאטיות יש בית מרחקת בשוק בירושלים בח' יפו זה נקרה אצל מני..

בהצלחה! ועם הסיפור לידה של השניה שלך נראה לי שקטן עליך בלי אפידורל..

לידהמיכוול

ההתאוששות עצמה קשורה ממש ללידה

הייתי בחג   בלידה עם חברה שהיא רופאה במקצועה  ולא מאמינה כל כך בלידה טבעית.

וברוך ה' הצלחנו לעבור את הלידה ללא התערבויות  כלל היא פשוט נדהמה לראות איך היא בן אדם אחר אחרי הלידה אתה פשוט עומד על הרגלים התינוק יונק הרבה יותר טוב הכל יותר טוב....

זה שינוי שצריך לעשות בראש ומה שעוזר שהמלווה שלך ללידה יתמוך יפרגן לאורך כל הלידה....ל

עשות שינוי בראש

הרבה תפילות...

 

תכשירים שאני ממליצה : להתאוששות-הומאופטיה "קל פוסט "של לינוי הופמן, אפשר להזמין דרך האתר שלה.

לתפרים:אלופירסט  תרסיס טוב גם שיהיהבבית עזרה ראשונה לפצעים וכווית נפילות....יש הרבה נשים שמוכרות את מוצרי החברה אני יכולה להפנות אותך בשמחה תשלחי לי מאיזה אזור את.ב

בהצלחה

 מיכל תומכת לידה-מדריכת הכנה ללידה

 

 

 

להתכוצויות שאח"כ הדבר היחיד שעזר לי-שום

בקבוק חם

כן כן, זה של הסבתות...

הייתי מדדה לחדר של השתיה חמה וממלאה אותו פעמים ביום


כל הכדורים למיניהם ממש לא דגדגו לי, אז הפסקתי לנסות...


בהצלחה שרשורוש!

זה רעיון גאוני!!!!שירשור

אני והבקבוק חם הזה חברים עוד מאז גיל 14.

כ"כ חברים שדווקא מתאים לי חיבוקים ממנו אחרי לידה

 

האמת שבלידה הקודמת שלי ראיתי יולדת עם  צירים שהסתובבה מחובקת עם בקבוק חם באזור הבטן התחתונה ואמרה שזה ממש מוריד לה את מפלס הכאב..

 

שכחתי מזה, אני אגיד לך בעז"ה אם זה עבד

גם בצירים הוא מקל...יפעת1
טיפול בביקום מאוד עוזר להתאוששותאוסוש

אני הלכתי לטיפול ביקום בירושלים, הוא מאד עזר לי גם ללידה עצמה וגם להתאוששות.

אני הייתי אצל נעמה ניימן (025636527) אני בטוחה שיש עוד מכשירי ביקום בעוד מקומות בארץ.

את יכולה לבדוק באינטרנט.

מצטרפת להמלצות על הביקום.יפעת1

ואני כבר צריכה להביא את נעמה לאירוח כאן..

ביקום? לא שמעתי על זה מעולם..שירשור

אשאל את האדמו"ר גוגל.

פיתרונות מעוליםאנונימי (פותח)

אני משווקת מוצרי אלווה טבעיים של חברת פוראוור ויש המון מוצרים שיכולים לעזור בדיוק למה שאת צריכה,

אני גם בשבוע 33 להריון ויש לי כבר את כל המוצרים מוכנים בתיק הלידה שלי: משחה לטחורים, תרסיס לתפרים, משחה להנקה, ועוד המון מוצרים מעולים שיכולים לעזור להמון בעיות שונות והכי חשוב שהכל עם אחריות מלאה! אם משהו לא עוזר הלקוח מחזיר את המוצר ריק ומקבל את כל הכסף חזרה!!!!..

את מוזמנת להתקשר ולשמוע יותר פרטים: 0546800186

 

לידה קלה

תהילה, האם יש לך אתר אינטרנט?שירשור

אשמח לשמוע על המוצרים.

אשתדל ב"נ ליצור איתך קשר מחר.

טיפ לא מקורי בכלל, אך הכי עוזר בעולםעוד מישהי

בס"ד

בנוסף לכל העצות החשובות שיש כאן, שבאמת יכולות לעזור,

תתפללי!!

כל ההריון והלידה, את שותפה לבורא עולם,

וכל בקשה שלך לעבור את זה בצורה הכי מושלמת,

היא בעצם תפילה למילוי שליחותך בצורה המקסימלית.

וחזקה לתפחילה על רוחניות שאינה חוזרת ריקם.

על פרטים, ממש לפרטי פרטים!!

לא זוכרת מי הייתה השליחה שאמרה לי זאת לפני הלידה הראשונה, אך העברתי זאת הלאה, וראיתי דבר מדהים:

בכל הריון שלי הפרטים שהתפללתי עליהם יצאו בדיוק כמו בתכנית "לפי בקשתך".

אמנם לא  לכל הפרטים הייתי מודעת וזכרתי לבקש, ולעיתים לא כל מה שביקתי היה חכם במיוחד, אך כל מה שביקשתי התקיים.

הרבה חברות שסיפרתי להם על העניין אימצו אותו, וממש אחרי הלידה היו מתקשרות ומספרות בהתרגשות כמה שזה עבד.

אבל לבקש לפרטי פרטים ממש!!!

על הכל.

שתלדי ללא כאבים, ללא תפרים, שההתכווצות של הרחם תהייה פשוטה וללא כאב.

כמובן שהתינוק יהיה בריא, שיינק בקלות, ויהיה בע"ה שפע של חלב. שישן הרבה וייתן לך לנוח, תתפללי שתוכלי ללכת לשירותים ללא קטטר, שמערכת העיכול תחזור לעצמה מייד. כל דבר שעולה בדעתך.

בלידה הראשונה שלי הייץי ילדה בת 19 וממש חששתי מהלידה.

תקופה ראשונה של ההריון העדפתי לא לקרוא כלום, במחשבה שאם לידה זה כמו גאולה, (כך למדנו, לא?) אז "לא נדע איך יהיו עד שיהיו".

כשאזרתי אומץ וקראתי את הספר "להיות לאם" זה פשוט הציל אותי.

אך עדיין...

סלדתי מהרעיון של להיות מחוברת למוניטורי, לאינפוזיה, רתוקה למיטה וכ', ורציתי לידה הכי טבעית בעולם.. נוסף לכך התפללתי שלא יהיה רופא. ואכן הכל אחד לאחד נענה. וככה כל הריון.

כמובן שהבקשות השתכללו...

בהריון הראשון התפללתי ללידה מהירה וילדתי תוך שלוש שעות...

מה שלא ידעתי שלידות בזק הרבה יותר כואבות...

אז לכל הנמשים ההרות, ולכל אלו שבע"ה עוד יהיו הרות, תתפללו על כל פרט ופרט.

חברה שלי הכי פחדה מהקרעים, וב"ה ילדה לידה ראשונה ללא תפרים כלל!!

חברה נוספת הכי דאגה למצבוריי השומן שלה...

זה היה תחום רגיש מאד, עבורה, כי לפני ההריון היא עבדה קשה להגיע למשקל כזה שבעלה יהיה מרוצה ממנו. (עזבו מה שאתן חושבות על זה...) בהריון היא חששה מאד שכל מאמצי הדיאטה שלה יירדו לטימיון והיא תחזור למימדיה הקודמים, ושום טיעון שזה לא באמת נורא וכ', לא התקבל על דעתה.

 ייעצתי לה להתפלל גם על זה.

לאחר הילדה ב"ה היא הייתה רזה יותר מאשר לפני ההריון...

יש לי חברה שהתפללה "שתהייה לידה טבעית, וללא כאב"- נישמע הזוי? ובכן היא

ילדה בלידה טבעית, ללא אפידורל, ומספרת בהתרגשות שפשוט מעבר ללחץ, לא הרגישה כאב. לידה של חלום. של גאולה!!!

כי באמת הגאולה כל כך קרובה שגם בתחום הזה רק תבקשי מהקב"ה ותראי זאת.

"הרחב פיך ואמלהו".. תכיני לך רשימה ותתפללי על כל דבר שאת רק יכולה לחשוב, שיעזור לך לעבור את הלידה בקלות, להתאושש במהירות, ולהמשיך בבניין ביתכם הקדוש.

תודה..פאז

חיזקת אותי!

בשמחה, ותודה על ה'תודה'...עוד מישהי
מצתרפת לתודה ולמה שכתבתמה'אחרונה

גם אני ראיתי את זה בחוש שקיבלתי ממש ממש מה שהתפללתי עד כדי שהרגשתי שצריך לשים לב למילים המדויקות שמתפללים..כבר סיפרתי פה על לידה כזאת שלא רציתי שיגעו בי והתפללתי ללדת כשאגיע וכך היה,ילדתי בקבלה (ממש לא בכוונה,הייתי בטוחה שיש לי עוד כמה שעות טובות).

בע"ה אני יאמץ את הרעיון של הרשימה לתפילות,לא לשכוח גם את הרשימה על תפילה על אחרות שיזכו..

הלוואי שיתגשמו כל המשאלות לטובה ולברכה ונראה עין בעין את ברכת ה'.

 

מצטרפת אליך לתפילות..יפעת1

באמת לבקש על כל פרט ופרט.

גם אני בלידה השניה ביקשתי שלא יהיה לבן שלי צהבת וב"ה נענתי..

אבל חשוב לזכור שגם לאבא מותר להגיד לא לפעמיים.

אבל אנחנו צריכות לעשות את ההשתדלות שלנו.

תודה יקירה על החיזוקים!אוהב

ברור שב"ה אבא גם אומר לא...עוד מישהי

בס"ד

ולעיתים לאחר זמן רואים איזה מזל שלתפילות מסויימות אבא אמר לא,

אך לעניות דעתי כשמתפללים צריך לזכור שה' רטצה את הכי טוב בשבילך,

ומצפה שתבקשי הכל.

המטרה היא הקשר עם הבורא.

האמצעי זה הצרכים שלנו.

ככל שמפנימים עד כמה כל פרטי הכי קטן תלוי רק באבא שבשמיים

ככה הקשר מתעמק והביטחון בו גדל.

הביטחון עצמו הוא הכלי לקבל את השפע.

בזמן התפילה לבקש, להאמין ולבטוח.

אם מקבלים לא, אז עושים את העבודה של הכל לטובה, ומותר לאבא לומר לא, וכ'...

שלכולן יהיו הריונות שמחים, בריאים ומחזקים, ולידות שמחות תינוקות בריאים והמון כוחות לקבל בשמחה את כל השפע שהקב"ה נותן לנו!!

 

לתפריםראו כי טוב

השתמשתי פעם בספריי של דם המכבים של חברת עשבי קדם, נראה לי שיש להם אתר.

זה הרגיע מאוד.

אני מצטרפת לכל אחת שענתה פה בשירשור למרות שיש חילוקי דיעות.

אני ברוך ה' כבר אחרי 3 לידות שבכל אחת מהן חלמתי ללדת ללא אפידורל. אך זה היה מעל לכוחותיי בזמן אמת.

נראה לי שנכון לשאוף ולהתכונן למה שאת הכי מתחברת אליו אך להיות פתוחה לשינויים, זה יוריד לחץ.

בלידה האחרונה, שמבחינה אובייקטיבית לא היתה מלהיבה (קרי: צירים כואבים מאוד!!!!!!!! אפידורל, צירי לחץ ללא אפידורל, חתך, תפרים, כאבים, וכו') הרגשתי שהיא היתה הטובה ביותר בשבילי ושמחתי בה מאוד

ולמה?

כי הרגשתי שהייתי שם.

הרגשתי בלידה.

הרגשתי שאני פה כדי לעזור לתינוק שלי לצאת לאוויר העולם.

כן זה כואב, מאוד כואב, אבל אני מסוגלת.

 

בניגוד ללידות הקודמות שרק רציתי שייגמר, שלא יכאב, די, לא , לא רוצה.

 

עכשיו רציתי! הייתי ברצון לטוב, הייתי בעמדה של נתינה, של עזרה לרך הנולד שזקוק לי. ציפיתי לו.

והרגשתי שה' איתי. דיברתי אליו, ביקשתי עזרה. לא דרשתי או התלוננתי.

ולתינוק אמרתי בלבי: אתה יכול, כן, עוד מעט אתה בידיים של אמא.

סליחה על ההשתפכות.חופר

 

חוץ מזה שאחותי היתה איתי (בלידות הקודמות בעלי היה ולא ממש יכל לעזור) והיא היתה מדהימה!

החזיקה לי את היד, קראה לאחות, דיברה, עודדה, התפללה.

 

אז אצלי לא הכל ורודאנונימית בהו"ל

אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,

אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר

ואני מרגישה גמורה.

ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת

ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..

ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.

וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,

אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,

מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.

זהו

אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..

אוי, הייתי צריכה לשלוח לך תמונה של הבית שלי ובטוחקופצת רגע

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.


אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.


וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

אצל מי הכל וורוד אחרי חודש בבית אחותי?המקורית

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי


ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷


יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל


ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

לא אמין בכללשירה_11

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

המינוסים בעיניבאתי מפעם

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זה ברור כמובןשירה_11

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

ייתכן שיש מישהי כזאתהמקורית

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית


יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה


לא נכון ולא יפהלפניו ברננה!

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.


ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

יכולה להגיד לךרקאני

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

 

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

 

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

 

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

 

 

הסוג של דיכאון והמחשבות שאת מתארתאיזמרגד1

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

גם אותי מפיל לראות תמונות נוצצות של נשים אחרותדיאן ד.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

 

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

 

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

 

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

אהבתי ממששירה_11
כתבו כאןתקומה

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

יש לי רעיון גאוני!אמאשוני

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.


אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️


ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

מסכימה ממשאהבתחינם

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר


תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.


תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

קשה מאוד לשמוח ולראות את הטוב שיש אצלנונעמי28

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.


נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.


אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

הרעיון הכי טובבתאל1

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

אצלנוoo

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים


לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

הנה זאת דוגמה מעולהפרח חדש

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....


 

 

זה מעשה שלו וזה מעשה שלי ולמה לנו לדבר מאחרים...עכבר בלוטוס

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

 

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

 

 

מצטרפת לכל מי שאמרהמתיכון ועד מעון

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

אצל אף אחד לא הכל ורודעוד מעט פסח

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.


מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).


רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

הייתי שולחת תמונה של הררי כביסה שעל הספה.........נפש חיה.

וברצינות


אנחנו לא במרוץ


לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם


ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.



הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.


הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!


שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.


תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון


אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת


אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

 

תודה לכולן!אנונימית בהו"ל

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אחותיייהשקט הזה

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא


תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה


שייערב להן. אני לא שם

חיבוק יקרה. אומרים ש"מה טובו אוהליך יעקב" -קמה ש.

בס"ד


זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.


וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.


היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).


והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.


עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל


אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!


מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.


עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️


בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.


(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).


חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

חיבוק גדול, את אלופה!!!גלויה

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

אגיד לך מה עוזר לישוקולד פרה.

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.


הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.


אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.


אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

מהממת הרשתות זה מכהאורוש3

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

חיים לא כל מה שמציגים לך באינסטגרםעם ישראל חי🇮🇱

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

תרימי לעצמךואז את תראיאחרונה

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים


ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

 

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

 

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

סבתא מענישהאנונימית בהו"ל

משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג

היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית

בגלל איזה ריב בין הבני דודים

אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע

חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים

חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.

והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?

אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד

בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות

אני בהלםםםםםם

כועסת כל כך

לא מצליחה לעכל את זה

מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי

בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה

היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה

אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר

ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???

את מדברתנעמי28

על מקרה שונה מאוד מזה של הפותחת ואין מה להשוות.

גרירה ונעילה של דלת לעומת פיתרון מוסכם מראש על שניכם.

שגם עליו אפשר לחלוק אבל כל אמא והדרך שלה.

בשונה מהמקרה של הפותחת שזה קו אדום לכל הדעות.

לא נראה לי ששום גישה טיפולית תומכת בהפעלת כוח וגרירה של ילד ונעילה בחדר.

מה השלב שבו החלטתם שאתם צריכות לקחתאנונימית בהו"ל

משהו נגד בחילות בהריון?


מרגיש לי שזה רק למקרים ממש קיצוניים

אצלי, כשהרגשתי שבא לי להעלם מרוב הרגשה רעהפרח חדש
אני ביום הזה שקמתי בבוקרשושנושי
והקאתי את נשמתי בלי אפשרות לעצור, זה הרגע שבו הבנתי שלא מוכנה יותר. 
נראה לי שאחרי שמנסים את כל האפשרויות האחרותגלי מטר

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

למה להגיע למקרה קיצון?כבת שבעים

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

הרב שלנו אמר לאבא שלי פעם-Doughnut

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

יש דברים טבעיים או בלי מרשםיעל מהדרום

לק"י


לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).


אחרי שכבר לקחתי בעבר והבנתי שלא צריך לסבולעדיין טרייה
ברגע שהתחלתי להקיא התחלתי לקחת
ולגבי זה שזה למקרים קיצוניים דווקא במקרים קיצונייםעדיין טרייה
זה לא תמיד עוזר. למקרים רגילים כמו שהיה לי: הקאה פעם ביום +בחילות כל היום זה ממש פותר את המצב.
למה לסבול?הבוקר יעלה

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

טוב שכנעתםאנונימית בהו"ל
עכשיו מה עושים עד שיש לי מרשם?
תנסי מה שהמלצתי. לאכול דברים יבשים, מים קריםיעל מהדרום
לא עוזר כל כךאנונימית בהו"ל
וניסית כדורים שכתבתי עליהם?יעל מהדרום
ומה עם פרמין, מותר בהריון?אנונימית בהו"ל
יותר קל להשיג את זה 
בגדול כן. היום פחות נותנים את זה.מוריה

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

את יכולה להשיג מרשם די מהרעדיין טרייה

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

כשהרגשתי שאני לא יכולה לתפקדרק טוב!
שאני לא מצליחה להחזיק את עצמי. שאני לא יכולה ללכת לעבודה. 
אני אישיתעם ישראל חי🇮🇱

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

כשהתבאסתי שהגיע הבוקר וצריך להמשיך לחיות עם בחילותשירה_11אחרונה
בעקבות השרשור על הנערה שהשמינהמותקקק

למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)

למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??

יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל

אבל גם ככהמותקקק
אנשים שמנים לרוב נשארים כאלה אז לפחות שיאהבו את איך שהם נראים
לשון בחוץדינהלה

תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?

הייתי לוקחת לבדיקה האמתהמקורית
למה?דינהלה
מה יכול להעיד?
לא יודעת מה זה יכול להעידהמקורית
אבל אני חושבת שאם כל הזמן זה כה הייתי לוקחת לבדיקה כי זה לא נראה לי "רגיל" (אני לא סמכות רפואית כמובן, זו דעתי הכנה בלבד)
אולי שרירים חלשים של הלשוןתוהה לעצמי
ואז צריך לבדוק מה הסיבה ואם לטפל
זה יכול להיות תסמונת דאון?דינהלה
אם עברה בדיקת רופא והכל היה תקין
תסמונת דאון בדרכ מאופיינת בנראות חיצוניתהמקורית

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

יאוודינהלה
נכנסתי ללחץ
בדרך כלל תסמונת דאון רואים מייד אחרי הלידהתוהה לעצמי
ממה שאני יודעת. אולי סתם שרירים חלשים באיזור הזה 
מישהי שמעה על מישהו שגילו רק אחרי כמה שבועות?דינהלה
?
לא נראה לי שיש כזה דברדיאן ד.

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

 

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש לא!דיאט ספרייט

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

גם הבת שלי הייתה ככהאפרסקה
כשהתחילה להרים את הראש יפה התחילה גם להוציא לשון. לא ברור לי למה, יש לי כמה תמונות מצחיקות שלה. הכל בסדר גמור איתה. היום היא בת 8. גם הקטן שלי באזור גיל 3-4 חודשים היה כל היום עם הלשון בחוץ
גם לי היה תינוק כזהגיברת

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

הייתי בבדיקת רופא שבוע אחרי לידהדינהלה
הבכור שלי היה ככהגפן36
פחדתי שאין לו מספיק מקום בפה בשביל הלשון 😅

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

נראה לי כדאי לבדוק טונוס שריריםמתיכון ועד מעון

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

גם לי היה תינוק עם לשון בחוץ, לא חשבתי לבדוקשיפור
האמת לא שמתי לב בכלל, רק חמי שם לב ודאג שאולי יש לו תסמונת דאון. 
ובדקת את זה?דינהלהאחרונה
הלכתי עם תינוק בן 4 חודשים למוזיאון בירושלים. זהפלפלונת
מלחיץ אותי בגלל החצבת. מוצדק?
כבר הלכת?שמעונה
יאללה נגמר...

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

חשבתי שלא יבואו ככ, אתן הייתן הולכות במצבי?פלפלונת

ותודה על העידוד 

בכנות, לא הייתי חושבת על זה בכללאפונה

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

כנ''ל..ובכללל לא היה עולה בדעתי לחשושפה משתמש/ת

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

תודה לכן! על העידוד.פלפלונתאחרונה
וואי אולי תעזרו לי להחליטאנונימית בהו"ל

ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת

אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות

וגם מותשת מכל דבר קטן


הבית הפוך


אני עובדת מחר עד מאוחר


חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם

(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(


לא יודעת איך נבשל שבת


וממש רוצה להשאר בבית

אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי

כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)


אה ואוטוטו מתחילים מילואים

שזה עוד סיבה להשאר בבית..

יציאה מהבית עושה לך טוב?יעל מהדרום
לק"י

לי זה היה עוזר לפעמים. 

לא.. בטח לא אחרי שבוע עמוס כזהאנונימית בהו"ל
אז אולי עדיף להשאר בבית. החלטה נעימה!!יעל מהדרום
יש לכם אפשרות לקנות אוכל מוכן?מתואמת

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הייתי הולכת להורים לדעתיהמקורית
עזרה עם הילדים + בישולים קונה אותי במצבים של חוסר כח וזמן
ממש לא מרגישה אצלם בנוחאנונימית בהו"ל

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אז תפרשי באמצע לנוחאמאשוני
וכדאי לעשות תיאום ציפיות עם בעלך לגבי שמירה על הילדים במהלך השבת.
טוב זה כנראה תלויהמקוריתאחרונה

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

מה מתאיםתקומה

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.


אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

האמצעאנונימית בהו"ל
הוא גם רוצה להיות בבית

אבל לא יודעים איך לעשות את זה


וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים


אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

טוב ניסעאנונימית בהו"ל
בסוף שמעתי ממנו שהוא מעדיף לנסוע...

שה' יתן לי כוח

יודעים שאת בהריון?דיאן ד.

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

 

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

לאאנונימית בהו"ל

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

מה הקשר הסכם איתם????? למה עכשיו?אובדת חצות

אני בהלם

לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?

אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.

איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?

אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?

ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?

באמת הזוי לחזור לשגרה כל כך מהרצפורה

לא לכולם זה מתאים.


מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב

אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.


לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...

ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..


וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.

אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.


פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.

אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.


גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.


חיבוק ומלא כוחות..!

אמהות בדור הזה אלופות!

אולי יעניין אותך